שרשור חדש
כותבת מהצד השני-שתדעו שלפעמים אנחנו חסרות טקט לגמרי לא בכונהאנונימי (פותח)
ב"ה לא עברתי אובדן אבל אני מאוד רגישה בטבעי ומתפתה להיכנס לפה לפעמים להציץ, להבין, להיות רגישה. ולמרות זאת קורה שנופלים בלי כוונה ויוצאים ממש חסרי טקט ואוחי מכאיבים.

שבוע שעבר היתה אסיפץ הורים בגן של הילד שלי ורק בשבוע השלישי ללימודים הגיעה סייעת מסויימת שאמרו לנו (בתחילת שנה) שב14 לחודש היא תחזור "מחופשת לידה".
רציתי לדבר איתה קצת באסיפה כדי להכיר אותה ולתהות על קנקנה, ואמרתי לה ברוכה הבאה, הבנתי שהגעת רק לפני כמה ימים. למה? (פשוט משהו בה וב"חזרה מחופשת לידה" פחות הסתדר לי, לא יודעת למה)
והיא ענתה: חזרתי מחופשת לידה. אז בטבעיות כמובן עניתי: מזל טוב. והיא: לא, לא.
אז מייד הבנתי שעברה לידה שקטה בשלב ש"מזכה" בחופשת לידה ואמרתי: אוי אני ממש מצטערת לשמוע ונתתי לה חיבוק כזה (יצא לי באוטומט למרות שמזה לא מתאים לי). ולצערי הוספתי: אם קיבלת חופשת לידה זה בטח בשלב מתקדם והיא אמרה: שבוע 22 (שזה בכלל צמרמורת, בדיוק השלב בהריון שאני נמצאת בו, ודי מלחיץ לשמוע..), אז הוספתי: בע"ה שבקרוב תזכו לתינוק בריא. והיא: לא, לא.
ואז הוסיפה משהו כמו: זו לא פעם ראשונה. ואני: ווי, מה את אומרת. והיא: עברתי 5 לידות שקטות, אחת הסתיימה בשבוע 38!! והוסיפה: אבל יש לי ילד. ובהמשך הסבירה שאחד ההריונות היה תאומים ובשבוע 34 לאחד מהם הפסיק הדופק ומהר יילדו את האחר והצילו אותו (אז זה בעצם הילד היחיד שלה).
והוספתי עוד איזה שאלה בנושא כי היא פתחה פתח לכאורה, אני אפילו מתביישת להמשיך לפרט פה...
שורה תחתונה , יצאתי עם הרגשה לא נעימה וחשש שהכאבתי מעבר למה שגם ככה זו התמודדות בלתי נתפסת. תןהה לעצמי למה היא לא פשוט אומרת שחזרה מחל"ת.

ומטרת הכתיבה שלי- שתדעו שגם לאנשים הכי אכפתים ורגישים, במצבים לא נעימים כאלו, לפעמים יוצאים משפטים או שאלות מיותרותמאו לא במקום כי אין מספיק זמן לחשוב על התגובה, וגם לא רוצים שקט מעיק, ואןלי אין איך לצאת צזה בסדר. אז אם נתקלתן במקרה דומה, אל תכעסו עלינו.
שלום יקירה, תודה רבה שכתבת.ציפי כהן
את כל כך צודקת. כולנו לפעמים עלולים להיות חסרי רגישות או חסרי טאקט מול דברים שאנחנו לא מכירים.
לפעמים יוצאות אמירות או מילים לא במקום, וזה יכול לקרות לכולנו. גם למאוד רגישים שבינינו.
נדמה לי שכוונת הלב היא הקובעת. והיכולת לשים לב, ולהצטער על כך. וללמוד מהניסיון. זה הרבה.

בנוסף, אני חושבת ששווה להפריד בין מקרים אישיים וחד פעמיים לבין דפוסים חוזרים אצל אנשים מסוימים, או דפוסים חברתיים.

כאדם יחיד, קורה לכולנו שאנחנו עלולות להגיד או לפלוט משהו שנוגע בנקודה רגישה. אי אפשר לדעת איפה פוגעים ובמה נוגעים אצל האחר. אבל זה לא קורה הרבה.ואם זה קורה- מותר להישיר מבט ולומר סליחה, לא התכוונתי לחטט/לפגוע, אני לא מספיק מכירה את העולם הזה ואני ממש מתנצלת על האמירה .
זה קורה וזה טבעי.
אם אדם הוא חסר טאקט באופן עקבי וזה שוב ושוב פוגע באנשים סביבו, שווה שיבדוק מה הוא אומר, איך הוא אומר, איפה ומתי.
זה ברמה האישית.

ברמה החברתית אני חושבת שכדאי שנשים לב לתפיסות החברתיות שלעיתים פוגעות ומקבעות את החשיבה. דוגמא לחשיבה חברתית היא הציפייה שאישה תלד מעט זמן אחרי החתונה, או שאישה נשואה תהיה עם ילדים. דוגמא בהקשר של אובדן הריון זו המחשבה שלאחר אובדן הריון צריך להתקדם הלאה בזמן מסוים. יש כמו זמן קצוב, ואחר כך זה כבר נראה ונתפס לא לגיטימי להתאבל. או למשל התעניינות במצב משפחתי וכמות ילדים- אפשר להתווכח אם זה לגיטימי או לא לשאול על כך, אבל לדעתי כדאי לפחות לחשוב על כך ברמה החברתית והאישית ולבחון האם זה בהכרח מידע שצריך לבדוק בכל היכרות?
יש עוד כל מני תפיסות חברתיות, ולפעמים אנחנו אפילו לא שמים לב שאנחנו חושבים אותן מרוב שזה טבעי לנו, כי זו התרבות וזו החברה.

אז מה אומר, נדמה לי שכדאי שנפקח עיניים ונבחר במה אנחנו מאמינים. לא כל מה שהחברה חושבת או מעודדת זה מה שנכון.
לפעמים אין ילדים בגלל מגוון סיבות, וזה לא צריך להיות עניינו של אף אחד. ודאי לא בהיכרות ראשונית. (אני מתיחסת לאמירה בשרשור אחר בנושא הזה, שאני מניחה שאת גם מגיבה עליה.)

יקירה,
את בסדר גמור.
סיפרת סיפור רגיש ומתחשב על החוויה הלא נעימה שקרתה לך,ואני חושבת שנהגת בצורה מאוד יפה ומתחשבת. את הקשבת לה, היית איתה בכאב, הרגשת איתה, וביקשתי לחזק אותה.
זה נכון שלא תמיד נצליח... אבל ההשתדלות שלך ניכרת וזה מרגש.

אני חושבת שזה קצת מילכוד להיות בתוך המקום הזה... כי איך להגיב? מה להגיד? מה לשאול ואיך לשאול? כל השאלות הללו ועוד הרבה אחרות- הן דברים כל כך אישיים שתלויים בהמוון דברים.
זה תלוי בטיב הקשר ביניכם, ברמת הפתיחות וההיכרות. זה תלוי באישה שהיא ואיך שהיא מקבלת את האמירות שלך,ותלוי במצב הרגשי והנפשי שלה מול זה באותו רגע, וזה משתנה כל הזמן...
אז אין מתכון איך לדבר ומה לומר.
ולפעמים תגובה שלי תהיה הפוכה ממה שרציתי, או תהיה ממש גרועה לחברה, אפילו שהתכוונתי להכי רגיש וטוב.

אני אוהבת שחושבים על הדברים, שנמצאים בהם וגם שמאפשרים לעצמינו לזרום בתוך קשר ולא להיתקע כל שתי מילים. יש בזה משהו חי,ואישית לא הייתי רוצה שיזהרו לידי עם כל מילה שאומרים, רק בגלל שהיתה לי לידה שקטה...
מצד שני , לא הייתי רוצה שיגידו לי דברים ישירים ובוטים. (למשל מישהי אמרה לי פעם " למה את הורגת את התינוקות שלך??" ואין לי מילים לומר על האמירה האומללה ההיא.)

העיקר זו כוונת הלב, בעיניי.
ואת זה מרגישים מרחוק.
תודה לך על כוונת הלב.

שתהא שנה ברוכה!!
❤💜❤



תודה על התגובה המושקעת!אנונימי (פותח)
וואו, איזה סיפור קשה. איך היא עוד עומדת על הרגליים?!אין ייאוש בעולם
הלוואי שאלוקים ישלח לאישה הזו מרפא בקרוב.
אני בהלם.
ממש!בלתי נתפס..אנונימי (פותח)
יקרהאנונימי (3)

ציפי כתבה מצוין, אז אין לי הרבה מה להוסיף.

נשמע שאת רגישה ומנסה, ולא בטוחה בעצמך אם ענית לה ב100% נכון - אז רק שתדעי שאין 100%, לכל אחת נוח תגובות אחרות, וזה יכול להתשנות בין רגע לרגע.

 

מהסיפור שלך נשמע שהיא בחרה בשיתוף.

את התענינת, היא בחרה להגיד שהיא חזרה מחופשת לידה. היא לא אמרה חופשת מחלה או חופשה או משהו עלום אחר, היא אמרה חופשת ליהד,

והיא זאת שבחרה להוסיף שזאת לא פעם ראשונה ולפרט.

זה לא הגיע ממך.

אחרי שהיא משתפת- טבעי והגיוני שתקשיבי ותביעי אמפטיה והכלה ונשמע שזה מה שעשית.

אז גם אם לא היית בטוחה שאמרת את הדבר הנכון - עדיין, היית רגישה וניסית.

את נשמעת בסדר גמור.

 

 

ומקווה שגם היא מרגישה כך.

לפעמים אני כואבת בגלל אנשים למרות שאני יודעת בוודאות שהם היו בסדר פלוס.

אז גם אם קשה לה - זה לא בגללך.

 

 

 

 

ותודה על השרשור הזה.

זה עוזר לקבל אכפתיות.

תודה רבה לך שהוספת נקודה משמעותית.ציפי כהן
היא בחרה לשתף. וזו בחירתה המלאה איך לומר ומה לומר.

וסתם מחשבה שחשבתי לי היום:
בהגיענו להקשיב או לשוחח עם מישהי שחוותה אובדן הריון, (או אובדן בכלל)
אני חושבת שהעיקרון הפשוט הוא הקשבה ושהייה יחד איתה.
מותר לשתוק, לשהות קצת יחד בתוך זה,
להבין שלפעמים אין מילים,
לומר או לתת תחושה שאת איתה,
ולפעמים גם אפשר לשאול- למה את זקוקה בתוך זה? וכך לדייק את מה שטוב לה.
העיקר, לא להעלים את זה, לא למהר לומר אמירות שמקטינות את זה (מתוך רצון לנחם או קושי לשהות בתוך הכאב), וגם לא לתת עצות.
לשהות זה טוב.
פשוט להיות. יחד.

❤
תודה גם על תגובתך!אנונימי (פותח)
דווקא אני חושבת שהיית ממש בסדראביול
גם אני פולשת לפה, ולא נעים לי להגיד, אבל לא שאלת אותה שאלה מביכה.
אמרו שהיא חוזרת מחופשת לידה- אז שאלת על זה. לא היית אמורה לשער שזה יסתיים באי נעימות...
אם היא הייתה ממש רוצה להסתיר אני חושבת שהיא הייתה מוצאת סיבה אחרת , לא חופשת לידה.
מקווה שלא פגעתי במישהו בהודעה הזאת ...
👍אנונימי (פותח)אחרונה
אוקטובר הוא חודש המודעות ללידה שקטה ואובדן תינןקות רכים.ציפי כהן
חודש המודעות ללידה שקטה מעלה בנו את הצורך לדבר על כך. להניח את העצב שבאובדן הזה.
לתת לו מילים, ולאפשר לאחרים לגשת אליו עם פחות פחד וחשש.
אפשר להניח יד ולומר "אני מצטער/ת שזה קרה". אפשר לשאול "מה את/ה צריך/ה?" אפשר לבקש רשות לדבר על מה שקרה, או רק לומר "אני חושב/ת עליך." אפשר הרבה, וכדאי לא להתרחק, לא להתעלם, לא להיעלם. לאפשר למעט המילים שכן יש לנו- להיאמר.

הסרטון המצורף ממחיש מעט את הבדידות והכאב של אישה שחווה אובדן הריון אך אין לה מקום לבטא את כאבה בחברה.
מזמינה אתכן/ם לומר מה זה מעלה בכן/ם, אם בא לכן או לכם.
חיבוקים.

ChannelMum.com
אוקטובר הוא חודש המודעות, אוקטובר גם היה אמור להיות התלמ שליאין ייאוש בעולם
ממש עוד מעט הייתי אמורה לחבוק ילד/ה.
הכאב קשה מנשוא
אוי, כמה כאב. מצטלב הכאב הכללי עם הפרטי. חיבוק חם!!!ציפי כהןאחרונה
לא יודעת למהאנונימי (פותח)

אבל מוצפת

מהידיעה הזאת

שעד שלא יכלו כל הנשמות שבשק - אין בן דוד בא.

 

ואני,

אנחנו

זירזנו את הגאולה

בעוד שתי נשמות

שהגיעו לכאן שתיהן לתפקיד קצרצר

של חודש וחצי ברחם שלי.

ודי.

 

מוצפת

ונפעמת

מזה שתוך חצי שנה קידמתי את המסע הכללי הזה

בשני צעדים.

כשבד"כ זה לוקח הרבה יותר זמן.

 

 

 

ואתם יודעים מה עוד?

אחת בצער היא יותר מפי 100 מאחת שלא בצער.

אז האם בעצם קדמתי את המסע הלאומי הזה ב200 צעדים?

אוהו כמה צער היה.

אולי

ואולי לא.

אבל גם אם לא, גם אם זה רק שניים.

 

 

 

ופעם ראשונה שאני מרגישה שאני מתנחמת במעט.

 

למרות שכבר מאז ההפלה הראשונה אני יודעת את זה.

 

 

 

 

 

 

 

ומה עוד?

אני רוצה לקדם את המסע הזה גם בדרך הרגילה.

משתוקקת.

שייקח יותר זמן

ללכת בדרך האיטית

הבריאה

החיה.

להביא נשמה לתפקיד ארוך יותר.

תפקיד של חיים.

ושל עולם הזה.

 

 

❤️הודו לה'
יה"ר שתזכי לקדם בהרבה צעדים בדרך הטבע הרגילה עם ילדים בריאים שיזכו לאריות ימים בטוב!

ויש בזה משהו מנחם...
אז אני קדמתי ב9 צעדים שלושה שיזכו לבריאות ואריכות ימים בטוב
5 שרק ירדו לזמן קצרצר
ו1 שהגיחה לעולם אחרי שנשמתה עזבה
לא אמדוד את כמות הצער כי היא רבה מספור...

יה"ר שנעשה חור בשק לנשמות רבות שיגיעו לשהות ארוכה ובריאה ושמחה בעולם הזה ויעשו את תיקונם כאן בטוב בבריאות ובאריכות ימים

לשנה טובה נחתם! ישועות ונחמות
זה יפה להתבונן על זה כך, ממבט לאומי וגדול יותר.ציפי כהן
ממבט גאולי, שנותן משמעות גדולה לדברים האישיים שאנחנו עוברות.

בעיניי את עושה צעדים רבים גם עבור עצמך ומשפחתך, בכך שאת בוחרת לגדול מתוך הקושי ולראות בו גם נקודות של טוב.

חיבוק חם!!
אשרייך. אני ממש לא מצליחה לראות את זה ככה. ממש אשרייך!!אין ייאוש בעולםאחרונה
הרכבת נוסעת, בלעדיי.אין ייאוש בעולם
לקראת ראש השנה
הזמן בו נכתב מי יברא..
אני ניצבך מולך בורא עולם
מקשיבה עמוק לליבי וחושבת
למה אני מתגעגעת?
זה כבר לא הרצון להיות אמא
זה כבר לא הרצון לילד
זה געגוע לטבעיות של החיים
להיות כמו כולם
אני רואה כל כך הרבה זוגות שהתחתנו אחריי ויש להם ילד או ילדים אפילו
וואו כמה זוגות
קשה לי לחשוב כבר על מי כמוני
כולם, פשוט כולם, כבר לא כמוני
וזה בלתי נתפס כמה אני מאחור
ומה שמפריד בינינו זה לא שיש להם משו שלי אין..
אלא
זה שלהם הולך, שלחלקם אפילו בקלות
זה שהמסלול שלהם רגיל וטבעי
ושלי מסובך, מצולק ואחר

אני מתגעגעת לטבעיות של החיים
ואוו, כ"כ מזדההאנונימי (2)

לפעמים אני מרגישה שאני שונאת אותם

את כל האנשים היפים והמוצלחים האלו

שנפגשו עם בחור אחד

או שניים

והתחתנו.

שחושבים ששידוכים זאת התקופה הכי יפה בעולם.

שהתחתנו להם בגיל 18 או 19

וילדו שנה אחרי החתונה.

או פחות.

 

שהצרות שלהם יומיומות כל כך.

 

 

 

 

ולפעמים אני חושבת

שאולי אם אלוקים בחר לנסות אותי שוב ושוב,

אם הוא נתן לי לכאוב כל כך

כנראה הוא חושב שיש לי כוחות.

 

ת'אמת?

זה בד"כ לא מנחם

אותי המשפט הזה מעולם לא ניחםאין ייאוש בעולם
כי אם הוא היה נכון אז אנשים אחרים היו מסתכלים עלייך ואומרים וואי איזה כיף לה הלוואי שגם לי ה' היה מראה שיש לי כוחות?
לא נראה לי שמישו מקנא בנו.

סימן שזה סתם משפט שנועד לנחם.

אבל בוודאי שאף אחד לא היה בוחר בזה מלכתחילה
אנונימי (2)

אני כן חושבת שזאת אמת,

אבל זאת אמת גדולה וכואבת מדיי, והיא לא גורמת לאנשים לרצות נסיונות.

 

 

 

(את אשר יאהב ה' יוכיח, וכל זה)

לא שאני מרגישה ככה,

אבל באיזשהו מקום עמום - יודעת.

(ואני לא אומרת את זה לך. בחיים לא אגיד דבר כזה למישהו אחר. אני אומרת את זה לעצמי)

כן, הגעגוע לטבעיות של החיים... לפשטות הזו של המחשבה...ציפי כהן
איך פעם הדמיון שלנו היה: מתחתנים- הריון- לידה- תינוק...
והאמת, להרבה אנשים זה באמת קורה כך, וכך טבעי להם.
חתונה והריון ולידה ותינוק חי ואבהות ואימהות... כמה פשוט...

כמה לא פשוט.
כמה כשאת נמצאת מהעבר השני של הדברים הללו, כל שלב כזה יכול להיות מאמץ אינסופי... ובהחלט לא פשוט. לפעמים גם לא טבעי.
חתונה...
הריון...
לידה בסוף ההריון...
תינוק חי, בריא...
כמה כל דבר כזה צופן בחובו מכשולים, כאבים, מאמצים, נסיונות...
לא. לא פשוט בכלל.

תיארת בשיר/דיבור שלך את ההתמודדות מול ההפרדה הזאת בינך לבין האנשים ש"הולך להם".
במצב הזה, של התמודדות שלעיתים היא ממש יומיומית, זה אכן מרגיש כמו חיץ שמפריד בין שאר העולם לבינך. הם לא מתמודדים עם מה שאת... ממש לא.
ובכל זאת, הנה, יש נשים שכן. יש זוגות שכן. ויש הרבה, כך מסתבר, שמבינים את הכאב והקושי הזה שכרוכים בכל שלב.

אנחנו כאן איתך. בהחלט כבר לא תמימות.
מבינות את הכאב, ונמצאות איתך בעבר הזה של העולם: העבר של התמודדות.ים עם הפוריות/הריונות/לידות שאף פעם אינן ברורות מאליהן.

חיבוק חם, מקוה שהיה לך ראש השנה טוב.
❤
ציפי, קלעת בול כמו תמיד. תודהאין ייאוש בעולם
תש"ף
תהא שנת פוריות לכולנו...
אמן.❤🦋ציפי כהןאחרונה
תש"פ ר"ת תהיה שנת פוריות. שנה טובה ומבורכת לכולם עברי אנכי


שנה פוריה וטובה גם לךציפי כהןאחרונה
עדכמה ריאלי לחזור לבדיקות במרפאת הפחות אחרי יותר משנה?אמא לנסיך קטן
עשיתי כבר כמה ואזהפסקתי כי היה קשהלי נפשית. זה נראה לכן בסדר לחזור לזה אחרי הרבה זמן??
ברור. למה לא?ציפי כהן
עשית הפסקה כי היה לך קשה ועכשיו את רוצה לחזור. מדוע לא לחזור?

ו... מה שלומך?
נראה לי שלא היית פה זמן מה.

חיבוק.
משתדלת לא להיכנס יותר מידי. כאילו שאם אני לאאמא לנסיך קטן
נמצאת אני לא חלק מזה. וכלפעם אני מקבלת בעיטה חזרה למציאות.
קיבלתי כמה תשובות שלא יצאו כלכך טובות.. שזה משמח ומעציב אותי ביחד.
לקחתי יום חופש מהעבודה כדי ללכת לסיים עם כל הבדיקות ובסוף- בדיוק היום אי אפשר לבצע😑
שה' יעזור😔
משמח- כי את יודעת את הסיבה?ציפי כהן
ומעציב כי הבדיקה לא טובה?
(מנחשת, לא יודעת)
מצטערת איתך על היום החופשי שבסוף לא נוצל לבדיקות. מקוה שהוא לפחות עשה לך מעט טוב במקומות אחרים.
❤

לגבי ההגעה לפה, וההתרחקות...
זה רצוא ושוב.
זה בא והולך, את יודעת...
בעיניי זה טבעי לא לרצות להיות פה הרבה. או להגיע לכאן רק לפרקים.
זה לא כל כך פורום חברתי כמו שאר הפורומים. זה פורום שקשה להישאר בו הרבה זמן.
מגיעים לתמיכה, לקבלה, לשאלות- וממשיכים הלאה...
מדי פעם חוזרים, אבל האמת שזו באמת קהילה קשה לשהות בה הרבה. הרצון הוא להתקדם הלאה.
זה מאוד מובן והגיוני.

חיבוקים.
אנחנו כאן.
קלעת בדיוק. מצד אחד אני רוצה שתהיה סיבה להפלותאמא לנסיך קטן
ולא שסתם נפל ואני לא יודעת מה יהיה בעתיד. מי אמר שלא ימשיך ליפול?
מצד שני-שיש לי בעיה. הגוף שלי לא תקין. והצשובה הזו תשפיע על ההמשך. ההריונות לא יהיו טבעיים שזה כלכך קשה לי לקבל. כלכך!!
אוף לא יודעת.
ותודה על התמיכה!
מדהימה כמו תמיד💓
היי, לא יודעת למה. אבל ממש נכנסת לי ללב. כיף שבאת לבקראין ייאוש בעולם
אני בדיוק בבדיקות אחרי הפלות
ומזדהה עם הדיסוננס
רוצה לדעת שהגוף שלי תקין
מצד שני הרצון החזק לדעת שזה לא יקרה שוב.

חיבוק יקרה
אני קוראת שוב ורואה שלא עניתי לך....ציפי כהןאחרונה
לדעתי לא נכון להגדיר את הגוף שלך כלא תקין.
הגוף שלך תקין. יש בעיה עם דברים מסוימים, וזה כואב מאוד. מאוד!! ועדיין, הגוף תקין... מערכות פועלות... ברובן... וזה טוב.

ההריונות לא יהיו טבעיים- וואו. זו חתיכת בשורה לעכל.
לא קל בכלל בכלל!!
חיבוק חם על זה, יקירתי.
וכן,הצד השני המשמח בזה הוא שכשיש מילים ויש הגדרה לבעיה- גם יודעים איך לטפל בה. לא הולכים באפלה ולא מנחשים ניחושים. הטיפול הוא ספציפי.
שזה גם יכול להיות מרגיע, לצד הכאב הגדול.

מחבקת אותך!!
עוד שנה עברה... ושנה חדשה בפתח.ציפי כהן
מזמינה אתכן לחשיבה, לכתיבה לעצמכן או לנו (נשמח מאוד לקרוא)-

מה אתן מאחלות לעצמכן לשנה הקרובה?
מה הייתן רוצות לשמר ומה הייתן רוצות לחדש?
איזה דבר היה משמעותי עבורכן בשנה החולפת, השפיע עליכן לכיוון של גדילה,
ואיזה דבר הוריד או גרם דווקא לנפילה או לקושי שלא הצמיח?
תחשבו, תכתבו, מצאו מעט זמן לעצמכן ולליבכן בתוך כל החגים הקרבים, והיו קרובות ללב.
עשו לעצמכן משהו טוב.

ואנחנו נמשיך להיות פה. גם בשנה הבאה.
בהרבה הרבה אהבה.
❤💜❤

יש לך תינוקת?אנונימי (פותח)

הן שואלות אותי הילדות בגן.

יש לך תינוקת?

לא. אין לי.

גם לא תינוק.

 

אז למה את עם מטפחת.

לנסות להסביר להן ממתי צריך. מהחתונה.

להסביר להן שצריך לכסות את השיער מהחתונה,

וזה לא קשור להורות.

וה' מחליט מתי לתת תינוק.

 

ולמרות שנשואה פחות משנה.

ולמרות שזה בעצם בכלל לא הרבה זמן.

והתמימות הזאת

מתוקה כל כך.

בפנים זה צובט לי.

 

כי אני נשואה פחות משנה.

וכבר הייתה אמורה להיות לי תינוקת.

או תינוק.

עוד לא הגענו לשלב של לשאול על זה,

והדופק שלו,

או שלה,

נדם.

והפסיק.

 

כי הייתי אמורה להתחיל את השנה הזאת בבית,

לא בגן.

עם תינוק קטנטן 

או עם בטן ענקית של חודש עשירי.

 

כי אחרי שההריון הראשון נגמר,

והתאוששנו ממנו.

ונחנו.

הגיע עוד אחד.

ושוב, הייתי אמורה להתחיל את השנה כשאני נושאת עובר בתוכי,

כשאני בסוף שליש ראשון ומתחילה לנשום לרווחה מהבחילות שעברו.

 

אבל בסוף

אני לא יודעת איך זה לסיים שליש ראשון.

ואני לא יודעת, אם אני מאלה שמתחילות להרגיש טוב אז, או שממשיכות תשעה חודשים.

לא יודעת.

 

כי אני מתחילה את השנה עם רחם ריקה. 

עם רחם שגירדו אותה

רחם שהתרוקנה בפעם השניה

חודש לפני שהייתה אמורה להתרוקן לראשונה מעובר,

מעובר שהיה אמור להיוולד כתינוק. בריא ושלם. ושלנו.

 

נשואה פחות משנה.

ושאלות מתוקות של ילדות טהורות ותמימות

שאמורות להצחיק

כי אנחנו זוג כ"כ צעיר

דוקרות לי את הלב.

ודורשות ממני להפיק חיוך חיצוני שכזה. מעושה.

 

 

ואוליאנונימי (פותח)

צריכה להזכיר לעצמי

מה שאמרתי להן,

שה' מחליט מתי לתת תינוק.

 

והאם זה בכלל יכול לעזור לכאב.

 

אוי אוי אוימפצלש"ת

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה חושף שיניים

תודה יקרהאנונימי (פותח)

אמן.

 

שה' ימלא חסרונך במהרה

 

 

 

חיבוק לך, יקירה. כואב השלב של לפני חתונה,ציפי כהן
וכואב, מסתבר, גם אחרי לפעמים...

מה שהכי כואב זו ההתבוננות החברתית והאמירות.
זה קשה.

שתזכי למה שאת מייחלת לו.
ובדרך,שתהני מהדברים הטובים שכן קיימים.

באהבה.
אי איזה כואברק אמונה

את כותבת כ"כ מרגש וצימררת אותי

 

תודה שקראת, ושהגבת,אנונימי (פותח)

זה עוזר.

 

 

אוי יקירתי,כואב כל כך!!ציפי כהן
את צעירה, חדשה בעולם הנישואין, וכבר שתי הפלות בזו אחר זו... כואב וקשה כל כך!!
אני כל כך מצטערת לשמוע.

האם ניסית לבדוק את הסיבות להפלות שלך?
הוצעו לך בדיקות קרישיות?
אני מציעה לבקש מרופא הנשים ולהתחיל פרוצדורה של בדיקות. לפעמים הפתרון פשוט יותר ממה שנדמה לנו.

והילדים... הם מתוקים כל כך, ונדמה לי שתבניות החשיבה התמימות נותרו ללא מגע יד אדם. הם חושבים באופן מאוד שבלוני, בלי להעלות בדעתם אפשרויות אחרות...
אולי שווה לומר משהו עדין.
למשל, שלכל אחד מגיע תינוק בזמן אחר.
או שלא לכל מי שיש מטפחת יש תינוק.
אני תוהה...
ואולי להשאיר את האמירה שלך היפה זה גם מספיק, והצביטה הלב נשארת, כי ילדים זה כה תמים וטהור, ואיך נאמר להם שיש גם כאלה שונות...?
(הילדים שלי מגיל צעיר כבר יודעים שלכל אישה לוקח זמן אחר. ושלא שואלים אישה אם היא בהריון. ושיש מתנות אחרות שקיבלנו בחיים... ועדיין הם לפעמים שואלים אם אני בהריון...)

חיבוק חם לך אהובה ויקרה.
מרגישה מאוד את כאבך.
ציפי יקרהאנונימי (פותח)

תודה על המקום הזה,

שמאפשר לבכות בו שוב ושןב, ואז לקום.

ותודה על התגובות המושקעות.

 

אני אמורה לעשות בדיקת קרישיות עוד מס' שבועות.

אני מקווה שעושה את כל החלקים החשובים.

בגלל שאני "רק" אחרי שתי הפלות צריך אישור מיוחד,

כי הנוהל הוא שנותנים אחרי 3 הפלות.

הרופא נשים שלי שהוא אנושי ברמות ומקצועי ברמות, אומר שמה שאישרו לנו מספיק. ושמה שלא אישרו לא קשור להפלות.

אם הכל יגיע תקין - אנחנו כן ננסה להוציא אישור לבדיקות הנוספות, או שנעשה פרטי.

אחרת זה פשוט ללכת להריון נוסף, וזה מפחיד אותי נורא.

 

 

(איזה נוהל משפיל.

ורומס.

ומכאיב.

כאילו הכאב שלנו לא מספיק. הצער שלנו לא שווה שקופח תשלם לנו בדיקות.

האובדן שלנו לא נספר.

רק אם נאבד שוב המערכת תחשיב אותנו כזוג שעבר הפלות חוזרות

)

 

 

לגבי הילדות, אני לא חושבת שאני רוצה להעלות את זה.

זה באמת נשאל כ"כ בתמימות ומכוונה טובה. זה סתם היה טריגר לכאב בגלל ההתקופה הזאת.

בגלל החזרה לעבודה שמציפה אותי, כי הייתי אמורה להיות בתקופה של לידה.

שנה שעברה, כמה ילדות "העליבו" אותי על זה שעוד אין לי ילדים, אז למרות שבעצם זאת הייתב סיטוציה ממש מצחיקה, כי הייתי נשואה רק כמה חודשים, (נראה לי שזה היה בתחילת ההריון הראשון), כן הערתי להן. כי למרות שזה בעצם ממש לא מעליב, הן לא יודעות את זה, והן דיברו ממקום שמתכוון ללעוג. לא שזה פגע כמובן, אבל חינוכית זה היה נראה לי נכון להגיב בצורה כזאת, להבהיר להן שהן מדברות בצורה לא נעימה וכך לא מדברים.

אבל להתערב בתמימות טהורה של ילדים קטנים - קשה לי. כן אומרת שה' מחליט מתי לתת תינוק, אבל לא מרחיבה.

(הרחבה לדעתי תדרוש לערב את הגננת. אני בצוות הפרא רפואי של הגן ופחות שייכת לצד החינוכי. ופחות רוצה לעשות את זה. מרגיש לי כמו התמסכנות כזאת)

את צודקת. מסכימה עם כל מילותייך.ציפי כהן
גם לגבי תמימות הילדים (מספיק בהחלט מה שאת אומרת, בעיניי), ואהבתי את ההתערבותשלך כשההערה של הילדות הגיעה ממקום לועג. זה באמת אחרת.

ולגבי הבדיקות...
וואו. כמה שאת צודקת!!!
כמה הזוי זה לחכות לעוד נפלה כדי להיות זכאית לבדיקה... מה נסגר איתכם???
אם יש בעיה בואו נפתור אותה לפני שתגיע עוד אחת...
איזה הזוי ומכאיב ומכעיס!!!
מזל שהרופא שלך מקצועי ורגיש.
תרצי לומר את שמו? ובאיזה קופה? אפילו בפרטי, שאדע להמליץ...
כתבתי לך בפרטיאנונימי (פותח)


אין לי תינוקת (הפותחת)אנונימי (פותח)

ואני בוכה.

בוכה בוכה בוכה

בוכה כמו תינוקת.

 

אין לי תינוקת.

 

הייתה אמורה להיות לי.

או אמור.

תינוקת.

או תינוק.

 

היה אמור להיות לנו תינוק קטנטנן וטהור.

ואין לנו.

 

אין.

אין.

אין לנו.

 

 

 

 

 

אני מתגעגעת אליו.

לתינוק הזה שלנו שהיה אמור כבר להיות.

רוצה להרגיש אותו.

רוצה להרגיש נשימות רכות של תינוק שישן עליי.

תינוק שלי.

להרגיש את האצבע שלי נלפתת בין אצבעות של תינוק.

תינוק שלי.

 

היה אמור להיות לנו כבר.

 

 

 

 

גל של כאב.

שעולה.

ועוד מעט יירד שוב.

ואני אמשיך לחייך לעולם.

 

רק אמונה

הכתיבה שלך נוגעת חזק בלב שלי.

שתזכי שד' ימחה דמעה מעל פניך מהרה

תודה.אנונימי (פותח)

(את שייכת לפורום מתוך חוויה אישית?

מקווה שזה בסדר להתענין...)

לא. הגעתי לכותרת שלך מ"העדכני" ולא יכלתי לא להגיב.רק אמונה

מותר לי להתענין חזרה אם את כותבת איפשהוא? ביזבוז לעולם אם לא.

 

מממאנונימי (פותח)

לא

 

רק כשאני סוערת.

בפורום או לעצמי.

 

אני כותבת טוב, אני יודעת את זה,

אבל כותבת רק כשמרגישה מאד.

 

עדייך לגדולותרק אמונה

יש לי חלום לפתוח במה לנשים שכותבות את רגשותיהן .

פה זה גם במה אמנם ספציפית בנושא אבדן הריון...ציפי כהן
אבל בהחלט במה לרגשות.
(גם של גברים, אגב. למרות שהכתיבה פה ברובה נשית)
האין הזה... הוא כל כך שורף מבפנים לפעמים.ציפי כהן
הכאב נמצא שם, ומגיע לעיתים חזק ועוצמתי. ולפעמים נמצא מאחורי הקלעים ולפעמים יוצא קדימה.
ותמיד כל כך כואב...

הבכי שלך מתחזק עם הבכי שאמור היה להיות שלו או שלה.
והכאב על היעדרו מציף כל כך את כל מה שחסר...

מחבקת אותך חיבוק חם.
מותר לך לבכות. אפילו לבכות לעולם. לא רק לחייך.
אם זה מה שאת מרגישה היי עם ההרגשה.
מקוה שיש לך מקום (מלבד פה, ותודה על השיתוף)
להביא אליו את כאבך. ולקבל חיבוק חם והבנה.

חיבוק לך יקירה,
תודה על מילותייך.
גם לי אין תינוקת. וגם לי יש לב פצוע ומדמם. חיבוק גדול לךאין ייאוש בעולם
וחשבתי שהזמן ירפא.
אבל הוא לא.
הטראומה חיה ובועטת ומכרסמת
כמה זמן עבר, מתוקה? ומה את מתכוונת באמירה הזו שהטראומהציפי כהן
בועטת ומכרסמת?
תוכלי לפרט מה עובר עלייך?
אולי צריך לטפל יותר לעומק?
חיבוק יקרה.
עברו חודשיים מהאחרונהאין ייאוש בעולם
הכוונה בטראומה זה פשוט כאב שנמצא איפשהוא תמיד בלב.
אני מתפקדת רגיל,
אבל יותר מהרגיל צריכה גם את השקט שלי
כי שם הכי נח לי.
כשאני בשקט עם עצמי אני מרשה לעצמי לכאוב קצת, להרגיש..
בלי שאף אחד ינסה להקטין ולנחם ובלי שארגיש שאני מעיקה על מישו עם הכאב שלי.
בשקט שלי אני יכולה פשוט להיות.
חיבוק, כמה מוכר... ועצוב לי לשמוע שאת חשהציפי כהןאחרונה
שאת מעיקה על אחרים עם העצב שלך.
אני חושבת שאת ראויה למקום להניח בו את כאבך.
ושמישהו יהיה שם איתך. ושלא יהיה לו כבד או מעיק.

זה כל כך קשה לשאת את העצב לבד.

חיבוקים, אנחנו פה נושאות אותו איתך.
מכילות ותומכות.
יש לך ילדים?אנונימי (פותח)

תהייה לי,

עם נימה אישית. אבל לא רק.

 

כשאתן פוגשות מישהי נשואה שאתן לא מכירות, נניח בעבודה חדשה,

או מישהי שלא פגשתן הרבה זמן,

אתן מרשות לעצמכם לשאול את השאלה 'יש לך ילדים'?.

 

כבר לא סופרת כמה פעמים ב3 שבועות מתחילת שנה עניתי שלא,

והסברתי ש'אני נשואה פחות משנה'.

 

אבל למה לעזעזאל אני אמורה להסביר.

זה תמיד היה לי כ"כ ברור שזה משהו שלא שואלים.

שמקסימום אפשר לשאול 'מה איתך היום'. 

שאי אפשר לדעת על איזה יבלת אנחנו דורכים.

שבחיים בחיים בחיים לא שואלים מישהו אם יש לו ילדים.

 

 

כששאלו אותי קצת אחרי החתונה - זה היה משעשע.

אבל כבר אז הופתעתי מהשאלה.

כי מי ששאל - לא ידע כמה זמן אני נשואה.

ולפי המראה שלי - חשבו שיש לי ילד בגיל גן, אז אם אני יכולה להיות אם ילד בגיל כזה - איך את מרשה לעצמך לשאול.

איך את לא מפחדת מלשמוע 'לא, אין'. (זאת הייתה התשובה, עם נחמדות מצידי של 'התחתנתי לפני חודשיים'. רק לחשוב על התגובה שלה אם לא הייתי נחמדה)

 

 

ובנימה אישית,

נכון, נשואה פחות משנה.

אבל בעצם בעצם, זה לא הרבה פחות משנה.

כבר 11 וחצי חודשים.

ונכון שזה לא הרבה זמן, ואם לא מה שעברנו, לא נראה לי שהייתי לחוצה.

רק שעברנו,

וכבר הייתי אמורה להיות אמא. ולצערי שני הריונות הסתיימו מהר מדי. מוקדם מדי. בדם וכאב וידיים ריקות.

אז פחות משנה,

ובכל זאת - לא כיף לי לענות על השאלה הזאת. 

ב"ה אנחנו במקום חזק ומתמודד, ככה שזה לא מכאיב מאד, השאלות האלו.

אבל זה לא כיף. בכלל בכלל לא.

 

 

למה לעזעזאל לכ"כ הרבה אנשים זה לא ברור שזאת לא שאלה ששואלים.

 

 

 

ואם יש לכן נקודות זכות על כל האנשים האלו,

אשמח לשמוע.

כי אני פשוט בהלם מזה.

 

וגם לבקש,

אל תעשו את זה.

אל תשאלו אנשים אם יש להם ילדים, או כמה, או כל שאלה מכאיבה אחרת.

יש דברים שלא עושים.

 

שואלים אותי הרבה את השאלה וזה מתסכלאנונימי (3)
כל פעם מחדש.
לא נעים להגיד אנשים חטטנים ולא רגישים לסביבה ושרואים אותי שואלים נו יש משהו חדש וממסתכלים על הבטן .
לפחות אני יודעת על עצמי שאני רואה חברה ששמעתי שהתארסה בחיים אני לא יגיד מזל טוב עד שהנושא יעלה ממנה.
ועוד שכנת ילדות שלי חכתה 6 שנים לילדים לפני כמה זמן ראיתי אותה עם תינוקת לא אמרתי מזל טוב קודם שמעתי שהתינוקת שלה .
אני נשואה כבר 4 שנים ובעל מקסים אבל כל פעם השאלה הזאת זה בוקס בבטן
ולכן אני ממש מבינה אותך אני התחלתי לענותאנונימי (3)
לאנשים שיבנו שזה לא העסק שלהם ויעזבו אותי בשקט בנתיים תקופה טובה כבר לא שואלים אותי
נקודת זכותאנונימי (3)
זה באה לפעמים ממקום מתעניין ואכפתי אבל הבעיה שלהם שהם לא מבינים שבשבילנו שאלה כזאת היא בוקס בבטן ובלב
אני לא שואלת אף פעם. אבל שואלים אותי המון..אין ייאוש בעולם
ויותר מזה - פעם מישי אפילו המשיכה..

יש לך ילדים?
לא.
אה, אז בטח את נשואה טריה.
לא. אני ממש לא טריה.

לי אין תירוץ, ולא יכולה לומר נשואה רק שנה..

אני לאחרונה החלטתי פשוט להפסיק להתנצל
אני פשוט עונה לא בלי תוספות..
ונותנת להם להיות מובכים מהשאלה שלהם..
וכשזה שאלות אחרות שלא באלי לענות, אני פשוט לא עונה.
כן, זו תופעה מכאיבה מאוד. אפשר להבין אבל עדיין מכאיבציפי כהן
נשאלתי את השאלה הזו לא מעט פעמים.
מהכיוון שלי, למזלי, היו לי שניים לפני האבדן. יכולתי לומר בפשטות שיש לי שניים, ובזה נגמר העניין.
הרבה פעמים ההמשך היה- בני כמה הם? ואז היה קצת מסובך, כי בין השני לרביעית (מחשיבה פה את התינוק שאבד כחלק מהילדים שהיו)- יש 7 שנים.
הדילמה שלי היתה אחרת.
האם הילד שאבד נחשב ונספר כילד מהמשפחה, כשסופרים כמה ילדים יש....?
ולמה בכלל סופרים...

אני חושבת שאנשים שואלים כשהם לא מודעים המורכבות.
וגם כי אנחנו חיים בחברה שבה ילדים זה דבר שמצופה מאיתנו להביא, וישר אחרי החתונה... השיח סביב ילודה בארץ שלנו, ובציבור הדתי הפרט, הוא שיח כל כך נפוץ... ומי שלא עבר קושי עם הנושא כמעט לא מעלה בדעתו שזה עלול להכאיב כך.

אני חושבת, מעט יותר פנימה, שילדים זה דבר שלעיתים מגדיר לאדם חלק מהזהות שלו. אם יש ילדים זה דבר שהוא חלק כמעט ראשוני בהצגת עצמי בפני אנשים... אז מן הסתם גם אחרים ישאלו אם יש לך ילדים כשאת מציגה את עצמך בפניהם.

כן. כל כך קשה להיתקל בשאלות הללו שוב ושוב.
ולא, בעיניי את לא צריכה לומר שאת נשואה פחות משנה. הספירה הזו כלל לא משנה. אף אחד לא צריך להיכנס לך לרחם או לחישובי הילודה שלך. ממש לא.
את יכולה לענות לא. אין לי ילדים. ולהעביר לתחום שיחה אחר.
לפעמים, בסיטואציות מסוימות, הייתי אומרת משהו מעט ישיר כמו: זה מכאיב לי לדבר על זה. או- אני לא אוהבת שסופרים כמה ילדים יש לי, כי היתה לי לידה שקטה ואני לפעמים תוהה אם לספור גם אותו.
או בפשטות- זה מסובך.
בדרך כלל אמירות כאלה עוזרות לי לעבור לנושא קליל יותר...

את צודקת. אף אחד לא צריך להיכנס לך לרחם. לעיתים זה באמת מחוסר הבנה.
חיבוק חיבוק חיבוק!

תודה!אנונימי (פותח)

העליתי את ההודעה הפותחת גם בהריון ולידה,

וכמות הנשים שם שכתבו לי שזאת שאלה הכי לגיטימית בעולם - פשוט הפתיעה אותי.

 

תוהה אם באמת צריך לשאול מישהו חדש 'יש לך ילדים' כדי לדעת את התשובה לזה.

עובדת ב3 מקומות, פוגשת כל הזמן אנשים חדשים, יודעת על הרבה מהם שיש ילדים, גילאים וכו', ומעולם לא שאלתי שאלה כזא.

מספיק שמישהי סיפרה על התינוק שנכנס למטפלת חדשה, על הגדולים שמתסיסים אחד את השני ולא הולכים לישון - וכבר אני יכולה להתענין על גילאים ולדעת.

 

 

תוהה אם הכאב מוליד את התובנה הזאת.

אבל יודעת שלא.

בגלל זיכרון שלי כבחורה, שפגשתי שכנה שידעתי שהא בהריון מתקדם, אחרי כמה חודשים - והיא הייתה בלי בטן.

בגלל שלא שמעתי שהיא ילדה - פשוט לא העזתי להגיד מזל טוב. מאיפה לי לדעת שלא הסתיים באופן עצוב יותר.

אולי סתם לא שמעתי שילדה, אבל אולי יש סיבה...

רק כשראיתי אותה מאוחר יותר עם עגלה עם תינוקת קטנה - איחלתי מזל טוב, ואפילו הסברתי שלפני זה לא אמרתי, כי לא משעתי שילדה, ולא ידעתי אם הכל היה בסדר..., לא נתקלתי בהרמת גבות או תמיהה.

והייתי רווקה אז.

 

 

 

כנראה אני צריכה לדעת להכיל יותר דעות שונות.

 

את פשוט רגישה לאחרים. ושמה לב. זה מהמם בעיניי.ציפי כהן
לא היית צריכה לעבור את הכאב הזה כדי לדעת להיות רגישה, כדי להתבונן ולהקשיב, כדי לסכור את הפה ולא לדבר על כך...
זו יכולת מקסימה בעיניי.
לא כולם מסוגלים לא לשאול, או לא לברך במזל טוב.
ולפעמים אנשים מתנסים באמירה הזו כמה פעמים עד שהם לומדים שהיו צריכים להיות זהירים יותר.

גם לי היו כמה אמירות לא במקום, למרות שהייתי סופר רגישה גם בצעירותי... למדתי מאז לא להגיד או לא לשאול. אכלתי את עצמי על זה במשך הרבה זמן...

תמיד יהיו חסרי רגישות או פשוט אנשים שלא יבינו את ניואנסים הדקים של הכאב שלך.
אולי נאמר- מזלם שכך?
אולי מזלם שלא חוו.
ואולי מזלם שהם לא מספיק ערים ניואנסים.
ואולי היינו מעדיפות אותם רגישים גם בלי לדעת את הכאב הזה.

בכל אופן,מבינה את כאבך מאוד.❤
וסתם מענייןבאפל
עכשיו.
כמה ילדים את אומרת שיש לך?

אני , נתתי שם.
וכששואלים מתלבטת קלות ואומרת 3 .
2 ב"ה פה ואחת לא איתנו, לידה שקטה. ( ושם ממש מהמם!)

מעניין אותי אם ברבות הזמן אחסוך את זה.
למרות שכרגע זה לא עניין של חסך. כי באמת יש לי 3. אוהבת אותה כאילו היא פה . ולא באמת מזיז לי כמה אני מפריעה לאנשים אחרים. שאלתם. קיבלתם מענה .
אני אומרת כיום שיש לי שלושה.ציפי כהןאחרונה
פעם הייתי אומרת שיש לי שלושה, ואחד שנולד בלידה שקטה.
זה התאים לי לתקופה ההיא כי זה היה מאוד נוכח בחיים שלי ומאוד לא רציתי להוריד אותו מ"סדר היום" שלי. רציתי שהוא יהיה מאוד נוכח.
קראנו לו נעם, זה השם שרצינו לקרוא לו, והוא אכן נוכח בחיים שלנו. הילדים יודעים שהיה לנו תינוק שנולד מת (שני הגדולים היו שם כשזה קרה, ושוחחנו על כך רבות. בתי הקטנה יודעת שהיה לפניה, ואומרת שהיה לנו תינוק שנפטר. זה בסדר מבחינתי)

כיום אין לי צורך דחוף לספר שהיה אחד שנפטר בלידה שקטה, אבל זה בא והולך כי מאוד מהר אני מסבירה לאנשים למה הפער הגדול בין הגדולים לקטנה...
ויש לי גם הופעה שבה אני מספרת את הסיפור, כך שבסופו של דבר הוא אכן מאוד נוכח בחיים שלי... גם היום... אחרי 10 שנים. הוא לא ירד משם.
ואולי זה מה שעוזר לי להרגיש טוב עם עצמי. אני נותנת לו מקום- בזיכרון של המשפחה ושל הרבה אנשים נוספים.
ויש לו שם.
והוא לא נשכח. הוא נוכח.

זה מנחם.
ואולי זו התשובה שלי: כן. הוא קיים לי בחיים ובזיכרון. לא באופן שבו אני סופרת אותו כחלק מילדי החיים, פשוט באופן שבו בחרתי להנציח אותו ולפעול למען זכרו ולמען הילדים הרבים שלא זוכרים אותם או לא סופרים אותם.
(ואני פועלת גם בהקמת פורומים, הרצאות למטפלים וזוגות, כתיבת מאמרים, מחקרים ועוד....)
אלול חודש הדמעותחמניה
ראש חודש שבו גם בל' וגם בא' תוך שנה הייתי אמורה ללדת, וזה לא קרה.
השנים עברו, הדמעות יבשו,
וב"ה זכינו להחזיק תינוקת ואח"כ תינוק כמו אלו שלא.

אבל ממש לא כמו.

אלה שעדיין הידיים מבקשות.. שהלב רוצה ומתגעגע ולא. הם לא כאן, הם שם, איתו.
ואם אמא לא תזכור אתכם מי יזכור?
הרי כמעט הייתם.. רק כמעט
אז כמו כל שנה הדלקתי נר,
נזכרתי בחלומות ובשברם
נזכרתי בתמימות שהתנפצה
נזכרתי בכאב
נזכרתי איך אספתי את עצמי לאט לאט כדי להרכיב אחת חדשה
נזכרתי איך המשכתי
ואתם איתי בלב תמיד


הוי מהממת שאת... כמה תקוה ושמחה, מעורבת בעצב על מה שהיהציפי כהן
זה נכון, הלב מסרב לשכוח או לאפשר לזיכרון שלהם ללכת
כי מי יזכור אם לא אמא?
אבל זה יותר מזה.
הם פשוט שם.
אמנם החברה לא מחשיבה לנו אותם כילדינו, ושואלת,או לא רוצה לזכור... אבל איפשהו בפנים הם נספרים יחד עם הילדים החיים שלנו. הם שם.
הם הילדים שלך.
וזיכרונם נמצא עמוק בפנים.

חיבוק יקירה, זו תקופה קשה כששני הריונות פסקו באותו תאריך כמעט... וואו.
אם את רוצה את מוזמנת לספר מעט יותר על כל אחד, ונוכל להיות איתך שם.
להדליק איתך נר לזכרם.

מחבקת אותך.
אז זה סיפור המסע שלנוחמניה
זוג צעיר, שני ילדים בריאים הריונות קלילים כמו בתמונות, כמו בספרים..
הריון שלישי, חיכינו לו קצת, (עברתי ניתוחון ורק אחריו נכנסתי להריון), הכל רגיל, קצת דימומים, שום דבר מיוחד..

סקירה, ביקשתי לעשות ראשונה, משהו באינטואיציה רמז לי.. הרופא נחמד, שואל מה יש בבית, מתעניין, פתאום שקט, הוא מתחיל להחוויר..
שואל, לקחת חומצה פולית? אני עונה שכן, מתחיל לגמגם, אני רואה משהו, משהו לא בסדר..
מתחיל להסביר שזה נדיר, והוא שהוא מומחה לא ראה כזה דבר כל שנותיו..
משם הדרך הביתה. נוהגים בין הדמעות, מתקשרים לרב לשאול מה עושים, בהכוונתו ובהכוונת מכון פוע"ה, פונים לפרופסור מלינגר, מומחה מוח בעוברים, הוא אומר שאין שאני לא צריכה אפילו לבוא לבדיקה, המצב לא טוב..
הרבנים יושבים ופוסקים לנו הפסקת הריון
ועדת הפסקת הריון, דבר נוראי, יושבים רופאים, עובדת סוציאלית, ומדברים על המקרה שלנו, אין בכלל טיפונת של ספק, זה ברור.
רופא אחד נוראי, וצוות שלם מקסים (ומזכירה אחת ענקית שצרחה על הרופא הנוראי) וזה מאחורי

בוכה, האחות בחדר התאוששות מנגבת לי את הדמעות, מנחמת..

בבית מנסים לאסוף את השברים, מנסים שוב, והנה שוב הריון, ב"ה!

שוב בדיקות
הרופא שואל מתי היית בהריון? הוא לא זכר אותנו..
מזכירים לו.. היינו כאן, לפני שנה בדיוק.. השקיפות תקינה, נשימה אחת קטנה
קובעים תאריך לסקירה.
סקירה, אותו רופא, אותה סיטואציה, הזוי, לא, לא יכול להיות! לא שוב! לא אותו הדבר.. הרי זה נדיר..
שוב הדמעות, פורים עצוב מאוד, מנסים לצחוק ולשמוח בשביל הילדים..
שוב מרוסקים שבורים רצוצים

שחור. הכל שחור

**שנה אחרי**

מגיעים לפרופסור מוטי שוחט לבירור, הוא מפיח בנו תקווה, זה לא גנטי, פשוט סוג של זכיה בלוטו

לאחר 3 שנים מחליטים לנסות שוב
המתח, הפחד, האמונה,

סקירה ראשונה.. רופא אחר, מקום אחר, משנה מקום משנה מזל?
הכל תקין הוא אומר, אנחנו פורצים בבכי
הריון תקין
תינוקת בריאה
אושר צרוף

(שנתיים אח"כ מצטרף עוד אפרוח מתוק למשפחה)
הוי יקרה ואהובה... שני תינוקות טהורים.... זכייה בלוטו?ציפי כהן
הייתי אומרת נפילה קלה בסטטיסטיקה... המאוד נדירה.
אבל פעמיים?? עם אותה סטטיסטיקה נדירה??
וואו.
כנראה אתם משהו מיוחד באמת.
לא כל אחד זוכה...

קשה כל כך, הפסקת הריון פעמיים, כמה כאב שלא ייאמן!!!
ומדהים לגלות אותך פה, מלאת כוחות ושבורה גם יחד
עם שני ילדים חיים נוספים
וזיכרון של שני הילדים שהיו ואינם,
והם כולם בנייך.
כולם היו בנייך.

חיבוק,
תודה על השיתוף
הרבה אהבה.
נפחת פה תקווה.
נתת מקום לשני הילדים, לצד כל אלה שסופרים בחיים.
אנחנו כאן איתך זוכרות את כולם.

חיבוק חם אהובה אחת!!!
וואו איזה הזוי, שפעמיים ברצף זה קרה לכם וזה לא גנטי. לא נתפסאין ייאוש בעולםאחרונה
וואי
כואב
התייעצות- הריון אחרי לידה שקטהאנונימי (פותח)
בעברי לידה שקטה בשבוע 41+2
עשיתי בירור והכל יצא תקין, ההמלצה היא בהריונות הבאים לזרז ב38-9.
אח"כ ב"ה נולדה לנו בת מתוקה, הרופא רצה זירוז ב38, משכתי קצת עד 38+5. בינתיים ניסיתי הכל, אך ללא הצלחה- נגמר בזירוז.
כעת אני לקראת סוף ההריון, בתחילתו הרופא אמר 39 אז הייתה לי תקווה לטבעי, אבל עכשיו הרופא של הסיכון (מוגדרת בסיכון בגלל הלידה השקטה) אומר 38...
אני כל כך טבעית בחיים שלי וכל כך רוצה טבעי (עם הפיטוצין כל הלידה זה ציר אחד ארוך)
מצד שני מפחדת לקחת אחריות ולחכות לתאריך (אחריו ברור שלא!!) וגם שמחה בלב שמקצרים לי את ההריון, כי כל יום זה חרדות ועד שלא רואים ילד בריא אי אפשר להירגע...
מישהי עברה משהו דומה? זו המלצה גורפת של רופאים ליילד ב38?
חברה שליבאפל
גם אחרי לידה שקטה, זירזו אותה ב38.
היי יקירה. (תיאור לידה של ילדת קשת בפנים, תחשבו לפני קריאה)ציפי כהן
זו אכן ההמלצה של הרופאים למיטב ידיעתי (גם אצלי זה היה כך) כי הרופאים לא רוצים שחלילה יקרה משהו. אז כשרוצים להוציא, מוציאים מתי שכבר אפשר. ..

אני שומעת את שני הקולות בתוכך:
הצד שכבר רוצה שיהיה תינוק בידיים, וכבר רוצה להיות אחרי ולהרגיש רוגע,
והצד שרוצה לידה טבעית, עם הקשבה פנימה ללב ולגוף, לתת לדברים להתפתח לבד.. וזה גם לאחר החוויה של הלידה הקודמת בזירוז, שנשמע שלא היתה לך שליטה בה וזה היה ארוך וכואב. צר לי על כך.

מהנסיון שלי, אכן רופאים ממליצים על שבוע 38.
אצלי דווקא כשהגעתי לזה, הרופאים אמרו לי שהכל כל כך תקין אז אולי נחכה עוד שבוע עד 39... הם דווקא לא היו מאוד לחוצים.
אבל אני כן רציתי (מהלחץ והפחד...), ואכן עשו לי זירוז ב-38+4, משהו בסגנון הזה.

מה שכן אני ממליצה לך לעשות זה לנסות לקבל כמה שיותר שליטה בידיים על התהליך.
אישית לקחתי לעצמי דולה שליוותה אותי ועשינו את התהליך כמה שיותר טבעי.
ההתערבות הרפואית היתה קטנה- הם הזריקו חומר לתוך הנרתיק ואמרו שאם לא יפעל תוך 8 שעות הם יתחילו זירוז של פיטוצין. הרופא אמר שזה עלול לקחת שעות ארוכות וגם ימים...
בסופו של דבר אחרי הזריקה הזאת עשיתי הרבה תנועות אגן והרבה מקלחת חמה, והלידה התקדמה. הייתי טבעית ועם תמיכת הדולה גם לא פקעו את המים כמו שרצו, ואפילו לא לקחתי אפידורל או גז צחוק. זה היה טבעי ונעים, ועם הרבה בחירה בפנים. לא עשו לי את הפיטוצין כי הלידה הסתיימה לפני שעברו 8 שעות...

אבל יקירה, כל אחת והלידה שלה.
אני ממליצה לך-
א. לעבד את החוויה של הלידה הקודמת,עם הציפיות והאכזבות
ב. לקחת ליווי שיאפשר לך כמה שיותר בחירה בתוך התהליך.
ג. לנשום עמוק... עוד קצת וזה ייגמר. בידיים מלאות ושמחות, ובחיבוק חם ובכי מתוק מתוק.

איתך!!
נשמח לעדכון...
תודה על התגובותאנונימי (פותח)
לא הייתה כזו טראומטית הלידה, פשוט עם הפיטוצין מדובר בציר אחד ארוך...
ובלי קשר, מאוד מאמינה שכשהתינוק צריך לצאת הוא ייצא, פשוט כמי שכתבת יש גם קול שני...
בינתיים הספקתי לקפוץ למיון (בגלל רופא לחוץ לחינם) בבי"ח שאני לא מתכוונת ללדת בו והתברר לי שהמדיניות שם היא זירוז ב40, ככה שמסתבר שזה לא תורה מסיני.
בינתיים אתלבט לי, אבל זה מרחיב את הטווח
מה שלומך?אמא_מאושרת
ב"ה תודה!הריון ולידה2

עכשיו מנסה לשרוד את הסוף,

ולהתעלם מהלחצות מיותרות של רופאים...

*בטעות כתבתי מההריון ולידה2

ואו נשמע חלוםחדשה1
לי שמו את החומר הזה פעמיים ולא זזתי מפתיחה שתיים...
בסוף שמו לי פיטוצין ואפידורל שלא השפיע והרגשתי את כל הלידה .. בפתיחה 8 ביקשתי גז צחוק שממליצה לכולןןןןןןן בחום!!!!!! זה דבר מדהים .
ואאווואנונימי (3)
מצמרר לחשוב על הכאב העצום והחוסר הגדול של לידה שקטה בסוף ההריון, לאחר סחיבה לא פשוטה, מנהסתם, של הריון שלם ותקוות גדולןת. מקוה שהפצע כבר די הגליד לך. ממש כואבת איתך לשמוע שעברת כזה צער נורא
כשיש לך כבר ילדה בריאה זה אחרתהריון ולידה2

זה כאב שלא עובר,

וכל הריון החרדות חוזרות,

אבל... הקב"ה זיכה אותנו בילדה מתוקה מאז

ואני מרגישה כבר במקום אחר

*בטעות כתבתי מהריון ולידה2- זאת הפותחת

שתזכי לעוד הרבה אוצרות חיים בע"ה!אנונימי (3)
לפני 11 חודש עברתי לידה שקטה גם לצערי בשבוע 36+5חדשה1
לפני שבועים ב"ה תודה לה' זכיתי ללדת בן זכר בשבוע 37 בדיוק.
הם לא ויתרו לי משבוע 36+5 אישפזו אותי למעקב צמוד ב37 בדיוק הכניסו אותי לחדר לידה כמובן שזירוז וכל מה שצריך כל מהלך הלידה היתי עם מוניטור
מזל טוב יקרה!אנונימי (3)
משמח לשמוע שזכית לחיים חדשים אחרי האובדן הגדול!
שיהיו לכם רק שמחות והרבה!
כמה כאב, וכמה שמחה שזכית ללדת בן בריא! מזל טוב!ציפי כהן
נשמע שהם ממש שמרו עלייך בבית החולים. לי זה עושה הרגשה מרגיעה. שאכפת להם.
ואו לגמרי...חדשה1אחרונה
שמרו עלי ועל הילד שלי בצורה הכי טובה שיש.
ב"ה שליחים של ה'
תדעואת פניך אבקש
שלפעמים לפעמים אני קוראת כאן.
לפעמים לפעמים אני חוזרת לכאן.
וכואבת איתכן.

לצערי מגלה עוד סיפורים.
וזה קשה לי.
וזה מחזיר אותי אחורה ולא עושה לי כל כך טוב....
גם ככה יש מספיק דברים שמזכירים..


אז אני אשתדל לקרוא פחות
אבל שולחת לכל אחת חיבוק מרחוק, גם לעצמי.
ומאחלת לכן את מה שאיחלו לי-
הריון משעמם!

חודש של טוב ואהבה וקרבה להשם.
אנונימי (2)

יקרה

תעשי מה שטוב לך

כמו גלים בים,אנו קרבות ומתרחקות מהאבדן, כל זמן ומה שטוב לוציפי כהןאחרונה
וכל אישה ומה שטוב עבורה.
מחבקת אותך על הקושי שבאבדן ועל כאבי הלב שבחזרה אליו בכל פעם מחדש.
אם את מרגישה שאת מנסה להימנע ממחשבה או הרגשה בנוגע לאבדן שלך,
ואם את מרגישה מוצפת מדי כשאת נזכרת,
או אם זה יוצר קושי משמעותי בתפקוד או בנפש,
אני מציעה לבחון את האפשרות לפנות לטיפול או ליווי רגשי כדי להקל מעלייך.

זיכרון האבדן צריך לשבת היכנשהו בפנים כזיכרון של דבר רע שקרה לך, מבלי להציף או ליצור סערה שמפריעה לתפקוד היומיומי (פיזי או נפשי). ואם זה מדי סוער, כדאי לחשוב מה לעשות ואיך להיעזר.

ואולי זו פשוט הקשבה פנימה למה שטוב לך, ואת צודקת. זה לא דבר בריא להישאר בו הרבה זמן. זה מקום של כאב ואבדן ואבל, וכדאי לנוע הלאה ולא להישאר או להישאב לתוכו.
אז ברוכה הבאה כשאת מרגישה צורך לקפוץ לפה,
וטוב שלעיתים את מתרחקת ומנסה בתנועות אחרות בנפש.

חיבוק!!


אני חיה בהכחשה, זה משגע אותייהלומנית
אחרי 5 הפלות רצפות
7 שנים של נסיון בתחום מאת השם יתברך.
3 גרידות
2 הסטרסקופיות ניתוחיות להוצאת שאריות והדבקויות
שנה של שיחות פסיכולוג
ואין ספור דמעות וחורים, בלב..שהפך למסננת.

מודה לה' על הילדים שישנם, שום דבר לא ברור מאליו.
תודה לך ה'
ושתדע
שאני רוצה עוד


אבל הכעס הזה
האשמה
המצפון

ושוב הכעס

למה לפורום הזה אני נמנעת להיכנס?
למה אני לא מעבירה יום בלי להיכנס להריון ולידה?
למה אני זו שתמיד נתנדבת לשמור על תינוקות במשפחה ועושה זאת בשמחה כי אני משוגעת עליהם
למה אני לא בוכה על זה יום יום וממשיכה לכאורה בשגרה
למה אני לא רוצה ללכת לרופאים לבדוק עוד משו(אחרי שכבר בררנו הכל אצל הטובים ביותר ואמרו לנו לנסות שוב)
למה אני אשמה בכל מי שמפיל מסביבי לאחרוהה?(אשמה ללא יסוד במוח)
למה אני רוצה הריון מאוווד אבל מאוד לא רוצה?

עכשיו
כשהמלך בשדה
אני מבקשת ממך
האר פניך אלי
ואל כולנו
היי יקירה. שומעת את כאבך וזעקתך.ציפי כהן
שומעת את הכעס, מבינה את הכאב מאוד מאוד.
כמה עברת!!
ועם כל הפלה, עם כל גרידה, עם כל שנה נוספת כמו התווסף אלייך עוד משא עצום למסע שאת צועדת בו באומץ.
כמה כאבי לב ורחם,שנה אחר שנה.

יקירתי. זה שנכנסת לפה,
זה שכתבת פה,
זה שהבאת לפה את כאבך-
זו כבר לא הכחשה.
אולי בעצם הצעד הזה (הענק והעצום והלא מובן מאליו)- הצלחת לעבור את שלב ההכחשה ולאפשר לעצמך תנועה אל תוך שלבים חדשים?
כתבתי פה לא מזמן על שלבי האבל. אחד מהם הוא הכחשה, ואחריו מגיעים גם כעס, מיקוח, עצב (דיכאון) ורק לאחר תנועה רבה בין כולם מגיעה גם קבלה והשלמה. זה לוקח זמן.
לפעמים קשה מאוד להצליח להיכנס לפורום עם כותרת כה מכאיבה.
לומר לעצמך את המילים המדויקות.
להודות בפני עצמך שאת שייכת לפה...
זה לא קל.
נראה לי שעם כל ההריונות שחווית- את עדיין קשורה בלב לפורום הריון ולידה.
וזה בסדר.
זה הגיוני.
את נורמלית.
זה באמת קשה מאוד להיכנס לפה.

את לא אשמה בכלום. ודאי לא במה שקורה לאחרים.
בחירותייך בידייך איך להתבונן על זה.

מחבקת אותך חזק, ומבינה את הכאב. הו, הלוואי ותפילותייך ייענו ברצון. אמן.

תודה אהובה,יהלומנית

אמנם בכיתי כשקראתי אותך

אבל זה רק כי את כל כך את צודקת..

 

הקב"ה יעזור לכולנו

 

 

 

 

בכית... זה טוב. זה אומר שאת מרשה לעצמך לגעת בכאב, להיות איתךציפי כהןאחרונה
וזה טוב.
זה לא רע.
מותר לך.

חיבוק חם!!!
תני לעצמך לבכות הרבה על כל מה שכואב. את תהיי בסדר.
ואנחנו ממשיכות להיות כאן.

חיבוק.
בדיקת קרישיותאניאני1
שלום בנות
אני לקראת הפלה שניה (עוברים בלי דופק שבוע 10)
וזה הריונות ראשונים...

אני אשמח לשמוע מניסיונכן מה כדאי לי לעשות...

הבנתי שיש בדיקת קרישיות שכדאי לי לדרוש- ולא ככ הצלחתי להבין אם יש אחת כזאת או או קראתי פה שיש גם מורחבת בתל השומר? אשמח אם מישהי תוכל לעשות לי סדר, אני במכבי...

כדאי לי ללכת עכשיו לרופא מומחה? או קודם להשיג את הבדיקה מרופא של הקופה ולבוא לרופא מומחה עם התוצאות?

יש עוד משהו שכדאי לי לדעת?
תודה רבה רבה ובשורות טובות לכולן
שלום לך יקירה. ארשום מה שאני יודעת.ציפי כהן
זה היה מזמן ואני לא ממש מעודכנת, אז יכול להיות שדברים השתנו מאז. אם יש פה נשים שיודעות טוב יותר מה קורה היום, אם זה שונה- אשמח שתדייקו את המידע שלי.

בגדול,בדיקת קרישיות נותנים בדרך כלל לאחר הפלה שלישית. בדרך כלל גם בודקים אם זה היה ברצף או לא.
לפעמים יש רופאים שמסכימים לתת הפניה זו לאחר שתי הפלות. הם צדיקים אמיתיים... זה מדהים בעיניי כי זה בהחלט יכול לסייע למנוע עוד הפלה ולפעמים זה אכן מונע.

למה בודקים קרישיות?
כי ישנה סברה (שהוכחה מחקרית) שהפלות קשורות בחלק מהמקרים לרמת קרישה גבוהה בדם. כאשר אישה בהריון ונוצר קריש דם- הוא מפריע לדם לזרום מהשילייה באופן מזין ומספק, וזה יוצר בסופו של דבר עיכוב בהתפתחות העובר. לכן פעמים רבות הפתרון לכך הוא הזרקת תרופה לדילול הדם בזמן ההריון (אספירין או קלקסן) וכך לא נוצרים קרישי דם.

ישנם שני סוגים של בדיקות. יש בדיקה בסיסית, שהיא בדיקת דם רגילה ואפילו לא צריך ליסוע למקום מיוחד בעבורה. היא גם לא עולה הרבה. יש בדיקת דם שניה, שאינה נמצאת בסל, שבודקת פקטורים מסוימים בדם, ואותה עושים במכון המטולוגי מסוים. (אני עשיתי בירושלים במכון המטולוגי של הכללית, במושבה הגרמנית. אבל יש עוד מקומות).זו בדיקת קרישיות מורחבת ואותה לא תמיד נותנים.

כדאי לך לבקש בדיקות כמה שיותר מקיפות, כדי שתוכלי לברר את סיבת ההפלות ולמנוע אותן בעתיד.
לפעמים זו תרופה פשוטה שמונעת הפלה חוזרת (אספירין או קלקסן) וזה ממש מדהים כמה שזה משמעותי.

לגבי פניה להתייעצות עם מומחה- הייתי הולכת אליו לאחר שיש לי את הבדיקות ביד. הביקור גם כך עולה כסף וכדאי להגיע מה שיותר מוכנים.

מקווה שעניתי לך, מחבקת מאוד!! התקופה הזאת של חוסר ידיעה וחוסר אונים, ותלות ברופאים ובדיקות... כמה זה משגע!!


קרישיות לאחר הפלהshiran30005
אני לצערי לאחר הרבה הפלות אז יודעת..בהתחלה הייתי אצל המטולוג ששלח למלא בדיקות הבעיה היא שצריך לקבוע תור לבדיקות וזה לוקח חודש לערך, גם אחרי התוצאות בערך חודש אם יש בעיה קטנה חוזרים לאמת אותם אז שוב תור ועד שמגיעים תשובות. עברתי לתל השומר ( מכבי) המצאתי לקופה תירוץ טוב שיאשרו לי ושם כת נפגשת עם רופא ועושה בדיקות באותו יום. מדובר בדכ בהרבה בדיקות לא מבחנה אחת. גם התשובות מגיעות מהר מיתר.
מקווה שעזרתי. אם צריכה משהו אשמח בפרטי. בהצלחה!
תודה לך על המידע המשמעותי!ציפי כהן
תודה רבה לכן!!אניאני1אחרונה
זוכרים אותי?? אז אני אחרי הריון שברוך ה נולדה לנו פיצקית. במצפה לילד
בחסדי שמיים נכנסתי להריון 4חודשים אחרי הלידה..
הכל היה תקין
ועכשיו מנשעכשיו שבוע 10+5 התחילו דימומים..
אווף יש עניין ליסוע למיון??
אם יש דימומים בטח שבשבוע כזה יש צורך לבדוקMamina

דימום הוא משהו שנפוץ בהיריון... אך עדיין יש צורך בבדיקה לשלול בעיות.
למשל לי בהיריון רביעי גם בשבוע 10 היה דימום מאסיבי ובסוף זו היתה המטומה שנספגה. וברוך ה נולד תינוק.
אבל בהיריון לאחריו היה קצת דימום שבישר על הפסקת דופק ותחילת הפלה.
בכל מקרה של דימום ההנחיה זה לבדוק. גם בשביל השקט שלך.
בהצלחה יקרה. מתפללת איתך לטוב..
דימום. ליסוע לבדוק. לא לשחק עם דימום ולא להמתין. צר ליציפי כהן
מקווה כל כך שהכל יהיה בסדר..
חיבוקים!
תודה לכן ..בסוף נסעתי. בה יש דופק. פשוט השילייה נמוכהמצפה לילד
וזה כנראה הגורם לבאלאגן.קיהלתי שלושה ימי מנוחה ולהימנע מקיום יחסים
שמחה לשמוע! הסרתי דאגה... תודה שעדכנת ובהצלחה רבה!ציפי כהן
תודה. עכשיו שוב דימווום..אווף זה כל כך מלחיץמצפה לילד
אויש. מה אמרו אם חוזר הדימום? לחזור למיון?ציפי כהן
זה דימום קטן או גדול?
מלווה בכאבים?

איזה קשה. באמת מלחיץ.
תנוחי יקירה.
חיבוק ממני.
זה דימום קטן יחסית..בכלל שאני ים סוג דם או מינוסמצפה לילדאחרונה
צריכה כל הזמן לקבל אנטי די..קיבלתי שלשום..לא נראה לי הגיוני ללכת שווב..
כלכךמתפללת שהכל יהיה בסדר ולסיים בידיים מלאות
חודשיים אחרי , סוף-סוף סיימתי את תהליך ההפלה/ ציטוטקאורית13
כמה שזה ישמע מוזר, אבל שמחה לבשר שסיימתי את תהליך ההפלה. סוף סוף נגמרו הריצות בין הבדיקות, ההמתנה,הדאגה, המתח הנפשי.
סוף סוף מרגישה שיכולה להשאיר את זה מאחורי ולהסתכל קדימה

אז לטובת הכלל- , הפסקת דופק בשבוע 8+3, ציטוטק, 2 מנות בהפרש של 5 ימים, דימום / כתמים שממשיכים שבועות
הרופאה אומרת שיש איזו שארית ברחם, לחכות לוסת, ואם לא מגיעה- ללכת להיבדק
הוסת מגיעה דווקא בזמן (29 יום, לדעתי בזכות שלקחתי את שיח אברהם)
אבל הוסת הראשונה שונה מוסת רגילה, היא מועטה, נמשכת יותר ימים.
אחריה בדיקה- נשאר ממצא כלשהו ברחם, שולחים לאולקרסאונד show ( דופלר) . הרופא המבצע דווקא אופטימי, לדעתו הכריש דם שנשאר לא מדאיג ובטח יצא לבד. רופאת הנשים דווקא פחות מוכנה לחכות, ונותנת הפנייה להיסטרוסקופיה אבחנתית, מפחידה שאם אכנס להריון עם הדבר הזה- "זה חרה". אז קובעת תור להיסטרוסקופיה,בינתיים מגיעה הוסת השנייה, וסת ממש טובה, כמו שצריך, עם זרימת דם מבורכת, שמנקה את הרחם. כל כך שמחה בה. ביום השישי לוסת חוזרת לרופאת נשים, וסוף סוף שומעת שהרחם נקייה! שסיימתי עם התהליך הקשה נפשית ופיזית ושעב ממני את כל האנרגיה בחודשיים הללו.

לקח קצת יותר מחודשיים. היה לא פשוט, עם טלטלות נפשיות לא פשוטות. אבל, הייתי בוחרת שוב, לעשות את זה עם ציטוטק כי..זה פחות מזיק לרחם, לצוואר הרחם, זה לא פולשני, ללא הרדמה כללית, כי גם אחרי גרידה יכולות להישאר שאריות, הרי הרופאים מבצעים את הגרידה/ ואקום על עיוור. כי גרידה שזה סוג של ניתוח, עם כל הסיטואציה של חדר נותוח, הרדמה, חשיפה, חוסר שליטה על הגוף שלי בזמן שאני מורדמת ולא יודעת מה ואיך עושים בי- כל זה היה משאיר בי יותר "נזק" נפשי מאשר התהליך עם הציטוטק.

זהו, בעז"ה יכולה, לנסות לפחות, להשאיר את ההפלה הזאת מאחורי ולהמשיך הלאה ,בעז"ה.
@ליהיא44 - מקווה שגם את⁦❤️⁩
אהובה איזו גיבורה חיבוק ענק!! איזה ארוך.מצפה לילד
אני אחרי גרידה אומנם לא היו שאריות..אבל לא הצלחתי להיאבק לפני חודש וחצי..
לא מרגישה גיבורה בכלל...אורית13
קיבלתי את ההחלטה הראשונה- ללכת על ציטוטק, החלטה שדווקא הייתה יותר קלה בשבילי, לאופי שלי, מאשר ניתוח.
חוץ מזה הרי כל אחת שבאה לקבל את הכדור מקווה שיפעל את הפעולה בפעם אחת וסיימנו..
אחר כך זה פשוט נגרר, פעולה אחר פעולה, בדיקה אחר בדיקה...

הבחירה בין ציטוטק או גרידה - זה לגמרי עיניין אישי, תלוי אופי. כל אחת צריכה לעשות את החשבון עם עצמה מה ייסב לה פחות נזק נפשי.

לכן גם חשפתי כאן דיי בפירוט את התהליך שעברתי, כדי שבנות אחרות שנאלצות לעמוד לפני הבחירה הזאת, תדענה לקראת מה הולכים, למה לצפות...

לצערי לרופאים אין לא הזמן ולא את הסבלנות להסביר , להכין, להנחות

יקירה, עברת הרבה בתקופה הארוכה הזו. וואו. חיבוק חם וענק!!ציפי כהן
אני כל כך שמחה שזה הסתיים ומאחורייך.
תודה שחזרת לספר ולשתף מנסיונך עבור נשים אחרות.
ושמחה שאת שלמה עם הבחירה שלך. זה משמעותי בתהליך. במקום להצטער, או לחשוב מה היה אילו... את שמחה ושלמה עם זה. כמה יפה!

מה שלומך מבחינה נפשית, מלבד הסיום הטכני של הרופאים והריצות?
כמובן, רק אם תרצי לשתף.

מאחלת לך ימים שקטים.
היי יקרהליהיא44
קודם כל אני אני יותר משמחה לשמוע שהכל בסדר ושאת אחרי!! עברנו יחד חודשיים מטורפים.
אם אני אחרי? שאלה טובה.. לא ממש. הספקתי בשבועיים האחרונים להיות כבר 3 פעמים במיון. כאבי בטן קשים.. הפרשות.. כאבים שם למטה.. עוד תרופות עוד בדיקות. קשה קשה מאוד אבל מה אני יכולה לעשות או להגיד כבר.. בעיקר שרוצה לחזור לחיי ולהפסיק להגיע לבתי חולים..
אויש, למה???אורית13
נשארו שאריות? הרחם לא נקייה?
או שזה בגלל דלקת באגן שעברת?
חשבתי שגם את כבר אחרי..כל כך מתיש (((
אני כבר חסרת מילים ..ליהיא44
לא, אין שאריות.. אבל כן ההתנהלות מלכתכילה הייתה שגויה. חבל שלא קיבלתי עוד מנה נוספת באותו יום של הביקורת. אולי כל המצב הזה היה נחסך ממני.
אתמול במיון אמרה הרופאה שיכול להיות שמרוב שנגעו בי ובדקו אותי רמת הph השתנתה וגורמת לזה שכואב לי שם. כאב הבטן כתוצאה מנוזל שנשאר באגן אחרי הווסת. אתמול שכבתי שם בבדיקה הסתכלתי למעלה ואמרתי לעצמי מה קורה פה? אלוהים מה קורה לי ומה קורה איתי? אני לא שואלת למה ולא מבקשת הסברים..אני באמת רוצה להיות אחרי בצורה שלמה. וכל פעם שאני אומרת לאנשים או לעצמי שהנה אני אחרי..אני לא וזה מאכזב אבל מה אפשר לעשות..
אוי!!! איזה סיוט!!!! אני לא מאמינה שזה קורה לך... סרטים!!!ציפי כהן
לא מגיע לך ככה להסתבך.
כל כך כואב!!

אני יכולה לספר לך שכששוחררתי לאחר אשפוז ממושך בבית החולים, היו לי כאבים למטה והם לא התייחסו אליהם. שחררו אותי.
ביקשתי שיכתבו במכתב השחרור שאני מתלוננת על כאבים. הם לא כתבו, וביקשתי שיחזרו ויכתבו. זה עיכב אותי ביציאה מבית החולים, אבל זה היה משמעותי לי. שיידעו ששיחררו אותי עם כאבים.
יומיים אחר כך חזרתי לבית החולים, עם דלקת חריפה שטיפסה לכליות ועברה לדם... התאשפזתי לעוד שבוע. עם חום גבוה שלא ירד, ודלקת שלא הצליחו להבין מה מקורה... סיוט!
בסופו של דבר שוחררתי אחרי שבוע אשפוז אבל עוד סבלתי מדלקות חוזרות באותו אזור.

כשאני חושבת על זה היום אני חושבת שהרבה ממה שקרה לי היה מושפע ממצבי הרגשי. הייתי חלשה, מדוכאת, הלומת קרב כמעט. בטראומה קשה מכל מה שחוויתי. והדלקות פשוט נדבקו...

באותו זמן עזר לי למצוא תחליפים לרפואה קונוונציונאלית, או משהו מקביל אליה. הלכתי לדיקור, הומיאופתיה, עיסוי, רפלקסולוגיה... לא יודעת מה עזר, אבל כל זה במקביל לאנטיביוטיקות שונות... בסוף משהו עזר וזה נרגע.
כמובן גם הלכתי לטיפול רגשי כדי להצליח לאזן את עצמי רגשית, מלבד הגוף שאיבד את עצמו פחות או יותר...

אז מה אומר ומה אדבר,
את עוברת סרטים...קשה ביותר!!
קחי לך משהו טוב עבור עצמך.
חבקי את עצמך.
עשי עבור גופך ונפשך מה שאפשר.

חיבוק!!!
אנחנו איתך.❤❤❤

אני לגמרי בעד הטיפולים הלא קונבנציאונליםאורית13
אבל הם כל כך יקרים...(

אם כבר, אז הייתי מליצה מאוד לליהיא לפחות לקחת הרבה ויטמין C,, אם יש אפשרות לקנות את הליפוסומלי של ecossup, הוא יקר, אבל יעיל,
גם אבץ מסוג zink picolinate
שני אלו מעולים לכל מצב של חולי, דלקות, מערכת חיסון חלשה...מחזק את הגוף

כל כך כואב לשמוע סיפורים על הסתבכויות כאלו שנגרמות מזלזול או סתם שאננות של הצוות הרפואי

לגבי רמת הph...בטח פרוביוטיקה יכולה להועיל אבל בזה, את האמת אין לי ניסיון
כיום יש דרך הקופה, במחירים הגיוניים. אבל לא סותר...ציפי כהןאחרונה
האמירה שלי היא אמירה כללית;
תני לעצמך מה שמגיע לך ממגוון כיוונים.
ההצעות שלך מצויינות, באותו כיוון.


ועוד משהו... כל הסיבוכים שעברת, מרגיש לי תוצאה שלאורית13
רשלנות רפואית..
תוצאה של ההחלטה השגוייה של הרופאה ששחררה אותך לביתך בביקורת הראשונה אחרי הציטוטק הראשון
גם את אמרת שהיית מופתאת מאוד, חשבת שהיא התבלבלה עם מישהי אחרת..כי לא היה לך דימום כבד עם יציאה של כרישי דם
ולמרות זאת , ולמרות שהרופאה ראתה באולטרסאונד שיש תוכן ברחם, היא משום מה קיבלה החלטה לא לתת לך מנה נוספת של ציטוטק..אולי היא באמת בתבלבלה בינך למישהי אחרת..או סתם קיבלה החלטה שגויה..(
משם הסתבכת עם דלקת ואישפוזים ותרופות וכו' וכו' , סביר להניח שאם הית מקבלת מנה שנייה של ציטוטק מיד, לא היית מגיעה למצב הזה..((

אפילו הייתי אומרת, שתשמרי טוב טוב על כול המסמכים, במיוחד מההתנהלות הראשונה- ציטוטק, אולטסאונד הרטשון אחרי הציטוטק, ההחלטה של הרופאה לשחרר אותך...ואם הם לא אצלך, כבר עכשיו תבקשי העתק של כל התיק הרפואי שלך מבית החולים אפילו אם זה יעלה לך כסף( כדי שהוא לא "ילך לעיבוד" פתאום)

בעז"ה שלא יהיה לך צורך בהם ותצאי כבר מהסיפור הזה..אבל כמו שזה נראה עכשיו, עדיין אשפוזים ותרופות ולא רואים את הסוף, ואת עדיין בחשש שמה ישאר איזה נזק חס וחלילה- עדיף שיהיה לך את כול החומר הרפאוי
מה מחכה לי? שמחה!!
לצערי הרב עוברת לקראת מהפורום השני.
הייתי לפני שבוע וחצי אצל רופאת נשים השבוע 8. נצפה עובר שנראה בגודל של שבוע 6 ועם דופק איטי מידי..
הפנתה אותי לאולטראסונד נוסף.

עשיתי היום. נצפה עובר על דופק כמעט בלתי קיים ובגודל של פחות משבוע 6... קיצור. נראה שלא מתקדם.

הטכנאית אמרה לי לעשות עוד אולטראסונד עוד שבוע ובעצם לחכות שלא יהיה דופק.... ואמרה שאם כך היא תפנה למוקד.

מה קורה אז? מה עושים במוקד?....מה מחכה לי?

(וכמובן שכל האכזבה והעצב נוכחים מאוד...)
יקירתי, אני מצטערת איתך ועבורך על הכאב והאכזבה.ציפי כהן
בהחלט, העצב והאכזבה נוכחים מאוד.
כשהדופק כך חלש, והעובר לא גדל זה נראה שההריון עומד להסתיים, לצערי.
זה נשמע שזה כך, אם בתוך שבוע וחצי לא התרחש שינוי. כואב כל כך.

במוקד ככל הנראה ימליצו לך לעשות הפלה, בצורת גרידה או ציטוטק. ציטוטק הוא כדור שמזרז את ההפלה, גרידה היא הליך רפואי שבו מתאשפזים לכחצי יום, והרופאים מרוקנים את הרחם. בהרדמה מלאה או חלקית.
יש פה למעלה בשרשור נעוץ את המידע על כל אחת מהצורות, זה אם לא תקרה הפלה עצמונית, כלומר יתחיל דימום והרחם תתחיל להתרוקן באופן טבעי.

כל ההליך אינו נעים ומלווה בכאבי נפש וגוף, והרבה אכזבה וכאב כפי שכתבת.
אנו כאן כדי לתת לך יד ולהיות איתך בזמנים הקשים הללו.
כמה כואב.
רוצה לספר מה שלומך עכשיו?
איך עוברים עלייך הימים?
ההמתנה לבדיקה הבאה קשה ביותר.
ככלל, לא כדאי להמתין הרבה זמן עם עובר שאינו מתפתח ברחם. גופנית ונפשית. שימי לב לכך.

מצטערת שלא יכולתי לענות מיד כשכתבת ולקח לי מעט זמן.
אנחנו פה איתך, בכל אופן. גם אם לקח כמה ימים לענות...
חיבוק חם. באהבה.
מה איתך איך את מרגישה?אנונימי (2)
מצטרפת לשאלה ❤ציפי כהןאחרונה
הפלה שניה ..הריון123
עברתי הפלה ראשון חודש אחרי נקלטתי שוב להריון...בשבוע 6 אחרי שראו שק הריון וחלמון פשוט נפל...
אחרי 2 הפלות...
חוששת לנסות שוב..
קשה לי להאמין שיהיה בסדר...
היי יקירה. עניתי לך ומשום מה התשובה נעלמה... מוזר. אענה שוב.ציפי כהן
קודם כל, חיבוק חם על הנסיון הקשה הזה. כמה כאב! הפלה שניה ברצף זה עושה לי מחשבה כאילו כל ההריונות הסתיימו ההפלה, ואינך יודעת מהו הריון תקין...
אני צודקת? אלה היו ההריונות הראשונים?
אני רוצה לומר לך, אהובה, כמה דברים.
א. את לא לבד. ישנן נשים שעוברות שתי הפלות ברצף. ולאחר מכן הן מצליחות להרות שוב וללדת ילדים בריאים. לא מזמן היה פה שרשור של שיתופים שכאלה.
זה אמנם קשה לחשוב על זה, אבל זה אפשרי. וקורה. בהחלט.
ב. יכול להיות ששווה לנסות לעשות בדיקות לגלות מדוע חווית פעמיים הפלה. ישנן כל מני אפשרויות לבדיקות, שיכולות להצביע על הסיבה להפלות ויכולות גם להתוות את הדרך החוצה מהם. למשל, בדיקות דם של קרישיות יתר. פעמים רבות, הפלות חוזרות נגרמות בשל קרישיות יתר בדם. אם ישנה כזאת- פשוט לוקחים תמיכה תרופתית בהריון הבא. אספירין או קלקסן או שניהם. וזה עוזר להמוני נשים.
יש אפשרות נוספת, שהיא פשוט צורך בתמיכה הורמונלית כדי לחזק את ההריון הקטן שמתפתח בהתחלה. גם זה פשוט.
אפשרות נוספת היא לעשות תפר בצואר הרחם (אבל זה מבוצע לרוב בשבוע 13, נראה לי שזה פחות הסיפור)
מה שאני אומרת זה- ששווה לבקש מהרופאים בדיקות כדי להבין מה קורה לך. לפעמים הסיבה יכולה להיות די פשוטה לפתרון.

ג. הכי חשוב (בעיניי...). הפן הרגשי. הפחד שלך מאוד הגיוני ולגיטימי. מותר לך לפחד. וגם לכאוב את אשר אבד.
רק לדעת שהוא קיים, לאפשר לו להיות, אבל לא לאפשר לו להרפות את ידייך או להצר את צעדייך. שלא יגרום לך לשיתוק ולהימנעות. הריון יכול להיות חוויה טובה, מלאת שמחה. למרות הנסיון הקשה שהיה.
אני מציעה לעשות עבודה פנימית של הבנה שזה יכול להיות טוב, בשילוב עם עבודה בתחום הרפואי כדי לברר מה קרה לך.
חיבוק על כל זה, וסליחה שהתשובה חיכתה כמה ימים (כתבתי עכשיו מחדש כי פתאום ראיתי שהתשובה לא הופיעה)
תמשיכי לשתף, אם את רוצה.
אנחנו כאן.
תודה רבה על התגובה מעודד מאדהריון123
כן, מדובר בהריונות ראשוניים...
הפנו אותי לבדיקות האמת ..אני די חוששת מלבצע אותם אני מאד מותשת מכל מה שהיה שלא בא לי להתעסק בזה בכלל..
כל קליטה להריון זאת ממש חששה אחת גדולה..
אני עכשיו גם חושבת שנקלטתי שוב וכל מה שאני חושבת על זה הפוך מלהיות טוב ומרגש...
יקירה, אני מאוד מכירה את מה שאת מדברת עליו. זה נורמלי.ציפי כהן
הכניסה להריון, לאחר פעמיים שהיתה הפלה, בוודאי שהיא מלווה בחשש ובפחד גדול. מדוע שלא? אם לא היית חוששת זה היה לא טבעי...
חווית פעמיים אבדן הריון, זה נורמלי שתהיי מותשת ושלא תרצי בכלל להתעסק בזה או לנסות שוב. זה טבעי.
אני תוהה לעצמי כמה זמן עבר בין ההפלות,
האם היתה לך מעט מנוחה ביניהן,
האם הקשבת לגוף ולנפש תוך כדי התהליך הזה,
מה עשית למען עצמך ולמען כוחותייך בהקשר הזה?
מגיע לך מעט לנוח, לנשום, להתבונן רגע על עצמך ועל מה שאת זקוקה בתוך כל זה.
זה מסע מפרך שמצריך תמיכה, התבוננות, עיבוד של הכאב, הקשבה לעצמך ולגופך.
לכן נשמע לי הגיוני שאין לך כח.

מתוקה, אני מציעה ללכת בעיניים פקוחות לתוך תהליך של הריון נוסף. להיכנס אליו פשוט כי הוא מגיע- זה דבר שעלול להוביל אותך שוב למצב חסר אונים,ובטבע שלנו אנחנו רוצים לדעת מה קורה לנו. אנחנו צריכים להרגיש שיש לנו שליטה על מה שקורה, לפחות במשהו...

אני מציעה שתבדקי אם זה אכן הריון.
אם זה הריון עכשיו- לכי לרופא נשים הכי מהר שתוכלי (נניח,מחר), ובקשי תמיכה הורמונלית להריון הנוכחי.
או משהו אחר שהוא מציע, שיכול לעזור לפי ההיסטוריה ההריונית שלך.

אם אינך בהריון- אני כן מציעה לעשות הפסקה ולערוך את הבדיקות שנתנו לך. (איזה בדיקות אלה? קרישיות?)
זה טוב שנתנו לך בדיקות.
זה אומר שיש שם מישהו שאכפת לו שלא תהיה לך עוד הפלה.
וזה חשוב.
בעיניי כדאי לך לעשות אותן, כי לפעמים הפתרון הוא מאוד פשוט. (למשל, נותנים תרופה מסוימת בתחילת ההריון,עד שבוע מסוים, וזה פשוט עוזר... סתם דוגמא).

אז... אשמח לשמוע את תשובותיך ומחשבותייך בנושא,
וחיבוק חם חם!!
באהבה.


תודה רבה על ההתיחסות !! את מדהימה!!הריון123
את מעודדת מאד ונותנת מוטיבציה מדהימה להמשיך!
אני אבדוק זאת ואפנה לרופא נשים
💗 בהצלחה! ובאהבה.ציפי כהןאחרונה
שאלהבאפל
באמת אתן חושבות שאם ה' נתן לך בעיה הווא אומר שגם נתן לך כוחות?

אולי אני קטנת אמונה.
אבל לפי דעתי, כל בנאדם שיאלץ להתמודד עם קושי, יאלץ גם לפתח שרירים. ואנשים רואים את זה ככוחות.

הכוחות זה להמשיך להאמין על אף השאלות שאין לאף אחד מענה.
איזה אמירות חזקות יש לך. אהבתי את המחשבות שלך...ציפי כהן
למען האמת, הייתי שמחה לומר שכולם מתחזקים מתוך קושי וכולם מפתחים שרירים שעוזרים להם להתמודד, אבל אני חושבת שזה לא תמיד כך. לפעמים הקושי פשוט קשה. אולי לומדים איך להתמודד איתו, אבל לפעמים הוא קשה.

הבחירה להתמודד עם הקושי בעזרת חיזוק השרירים היא בחירה, והיא מאוד לא קלה.
היא אומרת שמתמודדים, באומץ, עם מה שמגיע.
היא אומרת שעושים תהליך.
היא אומרת שגם אם קשה- וזה קשה מאוד- אז לא מוותרים.
היא אומרת שאפשר לצמוח ולגדול מתוך הקושי.

אני מסכימה איתך, ההתמודדות מחזקת את השרירים.
ואנשים רואים את זה ככוחות שיש בתוכך, ומדוע לא? בסופו של דבר אלה אכן כוחות... היכולת לחזק שרירים שהיו קיימים בך, ולא לוותר, ולדעת להישבר ולקום- אלה הכוחות!
לאט לאט, במעלה הדרך, את מתחזקת וגדלה.

ולגבי האמונה- בעיניי היא תומכת ביכולות שלך לגדול ולצמוח. את יכולה לבחור בה מחזקת, או לבחור שלא, וזה ממש בסדר. שניהם.

אם יש לך שאלות באמונה ואין לך מענה- בעיניי זה בסדר.
לא תמיד יש תשובות.
לפעמים השאלות עצמן קשות מדי.
גם כאן,כמו בהתמודדות, אני חושבת שיש לך בחירה. האם להאמין (כי אמונה היא לא בשכל ולא להכל יש תשובות) או לא להאמין, או לשאול שאלות קשות ולחפש להן תשובות...
כל אחת בוחרת מה היא עושה עם השאלות, לפעמים יש תשובות מספקות ולפעמים לא.

ואם תשאלי אותי במה אני מאמינה-
בעיניי, העולם בנוי מדברים רעים וגם טובים.
לומדים לקבל את הפחות טובים, ולצמוח מתוכם.
ונזכרת באמירה של תהילה, של ש"י עגנון, שעברה טרגדיות קשות ביותר: " יש טובים, ויש טובים מהם..." אצלה אין רע. זה או טוב או טוב ממנו.
מעלה תהיות...


יקירה, חיבוק על השאלות האמוניות, ועל הכעס שאני שומעת בתוכן. על התפיסות החברתיות, על הקב"ה.
מותר לכעוס.תני לזה מקום. זה חשוב.

תודה על השאלות המשמעותיות!


האמת שלא עניין האמונה קשה ליבאפל
אלא עניין ''ואהבת בכל לבבך''
זה באמת קשה כשחווים כאילו קיבלנו סטירה.ציפי כהןאחרונה
זו ההרגשה?

מותר לך לכעוס.
דימום לאחר 3 שבועותמאי123
עברתי הפלה בציטוטק פעמיים. עברו 3 שבועות ועדיין יש דימום המצריך פד. בבדיקת אולטרסאונד קודמת בבית חולים הרופאה אמרה שיש קרישי דם. אתמול הרוםא שביצע דופלר אגן אמר שיש שארית הריון לכן לא אפסיק לדמם עד שתצא. אני חוששת להמתין כי אני מדממת די הרבה זמן. התייעצתי עם רופא הנשים שלי והוא אמר לי לעשות הטרוסקופיה אבחנתית. מישהי עשתה? האם מישהי נתקלה במצב דומה?
היי יקירה. זה אכן כבר זמן שמצריך בדיקה נוספת.ציפי כהן
טוב שבדקת וראית שעדיין יש קרישי דם. זה אומר שעדיין לא הסתיים.
יכול להיות שבהיסטרוסקופיה יוכלו לוודא מה הבעיה בדיוק, ואולי אף יעזרו לזה לצאת.

היסטרוספקופיה זה כמו מצלמה קטנה שמוחדרת אל חלל הרחם ובודקת מה קורה שם.

אני ממליצה להיות במעקב אצל שני רופאים לפחות, אם את במעקב רק אצל אחד- תמיד טוב לשאול חוות דעת שניה.
אם זה כבר שני רופאים שאמרו דבר דומה- לכי על זה.

חיבוק!
אני ממליצה לך להבדקליהיא44
ובמידה ויגידו שאת צריכה לעבור את ההליך הזה כדאי. אני דיממתי יותר משלושה שבועות . גם כי אמרו שיש קרישי דם. לצערי הם הזדהמו והייתי מאושפזת כמה ימים עם דלקת אגן. מצב שנחשב נדיר. אני קיבלתי 3 מנות ציטוטק.. וזה סבל נוראי שנמשך ונמשך אז אם צריך אל תחששי. שולחת לך חיבוק
היי, יקירה, ליהיא, אשמח לשמוע מה שלומך. אולי בשרשור נפרד.ציפי כהן
ממש מצער לקרוא את כל הדרך שעברת. כמה קשה!

ולפותחת- האם הלכת להיבדק? מה שלומך היום?
הגבתי לך בפרטי (:ליהיא44אחרונה
עוד פחות משבועייםאנונימי (פותח)

התל"מ

הראשון שלי.

 

לפני שבועיים וחצי רוקנו את הרחם שלי 

מהעובר השני.

 

 

 

 

אין לי כח.

אין לי.

 

צודקת. אין מילים שיכולות לתאר את הלב הפצוע והמדמם.אין ייאוש בעולם
הו, לא... כל כך כואב שאין מילים!!!ציפי כהןאחרונה
הריון ראשון שנגמר, היכנשהו בעבר, ואת התאריך לידה שלו את עודך זוכרת ומחזיקה בתוכך.
והנה הריון שני... ושבועיים לפני תאריך הלידה שאמור היה להיות אז, עם כל התקוות שהתנפצו ועם על התקוות החדשות המלבלבות-- גם הוא הסתיים!!
כמה נורא. כמה כואב. כמה קשה!!

יקירה, תני לעצמך לכאוב, לבכות ולהיות בתוך הצער.
זה באמת כל כך כואב! קשה לעכל.
איך את עכשיו, שבועיים אחרי ההפלה השניה?
האם יש בך נשימה, אפילו מעט, או שהאויר עדיין לא בריאות?


רוצה לספר מעט יותר על ההפלות? באיזה שהוע התרחשו? מה עברת?
אם יתאים לך.

חיבוק חם!!
אנחנו כאן איתך.