חמשת השלבים בתהליך ההתמודדות עם אובדן:
(השלבים נכתבו על אנשים שחולים במחלה סופנית ובני משפחותיהם, אך הם רלוונטים גם לאובדנים אחרים. התאמתי את המילים לפה)
שלב 1 - הכחשה ובידוד
"לא, לא אני, זה לא יכול להיות"
בשלב הזה האדם, ואולי גם בני משפחתו, לא מאמינים לידיעה על הסוף המתקרב, או שקרה, ובדרך כלל משוכנעים שנפלה טעות. קובלר-רוס מתייחסת לתגובה זו כבולם זעזועים שהאדם זקוק לו עם קבלת הידיעה הקשה. ההשהיה שבהכחשה מאפשרת לאדם מעין פסק זמן לאסוף את עצמו, לגייס כוחות, ובהדרגה להחליף את ההכחשה במנגנוני הגנה פחות קיצוניים, שיאפשרו בהמשך הבנה וקבלה של המצב, גם אם בצורה חלקית. ההכחשה היא לרוב הגנה זמנית המבטאת את הקושי להתמודד עם המציאות.
שלב 2 - כעס
"למה דווקא אני?"
מרבית האנשים לא יכולים להמשיך להתכחש לאורך זמן לידיעות על האובדן המתקרב, או שכבר קרה, וההכחשה מפנה את מקומה לרגשות קשים של כעס, זעם, קנאה ושנאה. זהו שלב קשה מאוד להתמודדות גם עבור סביבתו של האדם שחווה אובדן. הכעס יכול להיות מופנה החוצה, לסביבה, לכל הכיוונים, לעתים בצורה שנראית שרירותית וחסרת הבחנה. הוא יכול להיות גם מופנה פנימה ואז הכאב מופנם ולא יוצא החוצה. הבנה וקבלה של הזעם מצד הסובבים יעזרו להתמודדות בכיוון של השלמה, כאשר תגובה הפוכה מצד הסביבה תפחית את הסיכוי להשלים עם המצב ותגרום לתחושות של בדידות.
שלב 3 - מיקוח
"אני אעשה הכול, רק תן לי עוד..."
שלב זה מאפיין פעמים רבות אנשים שקיבלו את הבשורה ורוצים להשפיע על מה שיקרה. האדם מבטא את רצונו לדחות את הקץ בהתמקחות, בניסיון למנוע את הבלתי נמנע. ההתמקחות כוללת בדרך כלל התחייבות ל"תשלום" כלשהו מצד האדם בתמורה לדחיית גזר הדין, או קבלה כלשהי כדי שלא יקרה.
שלב 4 - דיכאון
"הכל חסר טעם עכשיו, בשביל מה לטרוח? בשביל מה לחיות?"
תחושה חריפה של אובדן, המשתנה בחומרתה מאדם לאדם, מחליפה את הכעס וניסיונות המיקוח. מופיעות מחשבות עגומות על העתיד, רגשות של אשמה ובושה, כשלון והחמצה. קובלר-רוס לא מאמינה בניסיונות לעודד ולהרגיע את המתאבל השרוי בדיכאון. לדבריה, הרגשת הדיכאון היא עיבוד רגשי חשוב של המצב, המסייע לתנועה בכיוון של קבלה והשלמה. לא כדאי לעודד ולשכנע ש"יהיה בסדר". למרות הקושי צריך לעבור את שלב הדיכאון מתוך הקשבה והבנה.
שלב 5- קבלה
אם הסתייע בידו של האדם לעבור בתמיכת הסביבה את שלבי ההתמודדות הקודמים, יופיע שלב של קבלה והשלמה. בשלב זה מתרחש ויתור על המאבק נגד הגורל ועל חשבונות עם העבר ועם הסביבה. המתאבל מסוגל לבטא מגוון של רגשות שחווה בשלבים הקודמים, להשלים עם סופיות הדברים ולהיפרד מבפנים מהאדם שאיבד.
רוב האנשים מגיעים לשלב זה, אך ישנם מעטים הממשיכים במאבק במה שהם חוו או נשארים בכעס או בדיכאון, ולא מגיעים לשלב שבו הם יכולים להניח לכך על מנת להשלים בשלווה עם המציאות. חשוב להבחין בשלב זה בין ייאוש וכניעה לבין השלמה וקבלה.