שרשור חדש
איך מתמודדים עם הכאב כשצריך לשמוח בשביל מישהו אחר?פיצפיץ89
אתמול הייתי בארוחת שבת אצל ההורים של בעלי.
כולנו סביב השולחן, עומדים להתחיל לאכול, ואז אח של בעלי אומר: "יש לנו הודעה חשובה, אנחנו מצפים לילד נוסף".

אני באמת רוצה לשמוח בשבילם כי אני באמת אוהבת אותם, אבל עברו בקושי 4 חודשים מאז שאיבדתי את התאומים בשבוע 18.
יכולתם לקחת אותנו הצידה ולספר לנו בסיטואציה שבה יש לנו קצת זמן ומרחב לעכל את זה. יכולתם להכין אותנו נפשית.

במקום זה, בעלי ואני ישבנו בארוחת שבת, מזייפים תגובות שמחות, מנסים לאכול בכח וחונקים את הדמעות, כי אנחנו לא רוצים ליצור אי נעימות ולהרוס להם את השמחה..

גם ככה קשה לנו כי הם צעירים מאיתנו ונישאו אחרינו ויש להם כבר בת אחת, ואנחנו ללא ילדים עדיין.

ברור ששוחחנו איתם אחר כך וזו באמת היתה טעות תמימה, הם לא ידעו איך לספר לנו ופשוט חשבו שכבר תקופה שאנחנו נראים בסדר אז זה בסדר לספר לנו ככה..

אני לא כועסת עליהם, אני פשוט שבורה ממה שזה הציף אצלי. ואני מרגישה אגואיסטית שכל מה שאני מסוגלת לחשוב עליו זה הכאב שלי...



ממש, אבל ממש לא אגואיסטית. את כל כך טובה!!ציפי כהן
ברצון שלך לשמוח עבורם, באמירה הפשוטה שהיית מעדיפה שיאמרו לך את זה בשקט בצד כדי לעכל ואז להיות מסוגלת לשמוח בצורה אמיתית יותר, את פשוט נהדרת.
הסיטואציה שתיארת משקפת כל כך הרבה חוסר הבנה של הסביבה, והיא פשוט שוברת את לב כל פעם מחדש.
חוסר הבנה מכל כך הרבה היבטים...
החל בכך שהם בטוחים שאתם בסדר כי כבר זמן מה שאתם נראים בסדר, והם לא מבינים שהאבל קיים בכל דקה ובכל רגע מהחיים, בכל תנועה קדימה, וכמה הוא דורש עבודה פנימית של התגברות כל יום מחדש,
המשך בכך שהם לא ידעו איך לספר, אז הם סיפרו לכם יחד עם כולם... וזה שוב מראה כמה הם היו רוצים שכבר תהיו בסדר וכמה לא נעים להם מכם ואין להם מושג איך להתמודד עם נושא האבדן.

קשה קשה להרגיש את האבל שלך כשלידך כולם חוגגים על הריון נוסף.
זה כואב בצורה בלתי רגילה!!
את כל כך הגיונית ומובנת.
הרגשות שלך נורמליים,את ממש לא אגואיסטית.
את רוצה לשמוח איתם על מה שיש ויהיה להם, ובצד זה את עצובה וכואבת על מה שאיבדת.
זה לגיטימי לחוות את שני הרגשות בו-זמנית. את נורמלית.

לגבי ההתמודדות-
אני חושבת שאת נהדרת.
הצלחת לומר להם אחר כך שהיית רוצה שיתייחסו אחרת, וזה מדהים בעיניי. לא כל אחת מסוגלת לומר מה היא צריכה בסיטואציה כזו. הרבה זוגות היו עושים את עצמם שמחים למשך הרבה זמן, וכואבים מבפנים כל כך...
אני מציעה כן להיות אמיתית. כמה שניתן.
למלל את הכאב שלך, להגיד מה את זקוקה ומה מכאיב לך.
זה לא אומר לדחוף את עצמך בכל פעם,זה רק אומר להיות מסוגלת לומר לאחרים, קרובים, מה עובר עלייך ומה יעזור לך. וזה מאוד מקל. גם עלייך וגם על הסביבה.
הסביבה לא באמת רוצה לפגוע, הם פשוט לא יודעים מה לעשות...
אז אם ניתן להם את האפשרות להבין מה עובר עלינו ומה אנחנו צריכות בתוך זה- זה יקל על שני הצדדים.

חיבוק על ההתמודדות, ושוב- רגשותייך כה הגיוניים.

זה הפחד הכי גדול שליליהיא44
גיסי התחתן לפני כמה חודשים.. ולפי הדיבורים הם מעוניינים לנסות ולהכנס או שכבר מנסים. והפחד הכי גדול שלי זה לשמוע את צמד המילים "אנחנו בהריון" כמובן שאשמח עבורם שמחה אמיתית. מברכת אותם תמיד ומכל הלב אבל למול האובדן שלי אני מתקשה לחשוב איך אוכל לשמוח בשמחת אחרים.. ומהרגע הזה אני כל כך פוחדת, שלא אדע בכלל איך להגיב
את ממש ממש לא אגואיסטיתחמניה
את נורמלית לחלוטין!
ואת ממש לא בשלב שאת צריכה לחשוב על אחרים
וזה בסדר להגיד סטופ! קשה לי כרגע נדבר כשנוכל..
תשמרי על עצמך, כרגע תתמקדי בהחלמה שלכם.. ולא בסובבים, יהיו לך בעז"ה שנים רבות עוד לשמוח באחיינ/ית החדש/ה
עכשיו זה לא הזמן
ואוו אני מרגישה בנוח פתאום...rivky

אני כל כך מבינה עכשיו את מה שאני מרגישה

אחותי וגם גיסי מתחתנים החודש וכל כך בא לי ילד לפניהם אבל מצד שני רוצה לפרגן!!

קראת את ההודעה שלך ופשוט מצאתי את עצמי דומעת...

יקרה.. את לא אגואיסטית בכלל. את בנאדם!אין ייאוש בעולםאחרונה
וואו וואו כואב לי שאת מרגישה לא טוב עם עצמך על התחושות שלך
את הכי נורמלית בעולם
אין שום ציפיה שתגיבי אחרת
ומי שמצפה לא מבין ולא חווה או חי בסרט..

ומי אמר שצריך לשמוח בשבילם?
תזייפי תגובה שמחה
ותתני לעצמך להרגיש מה שאת מרגישה
אל תלחמי בתחושות שלך..
את לא רעה
רע לך!

וכן, זה צובט וקשה וזה לבכות..
יכולה לספר לך שגם אני בתקופה שלא מראה התלהבות מתינוקות של אחרים ולא מלידות ומתרחקת מהנושא הזה כי זה לא עושה לי טוב..

ומתחברת לחלק שכתבת שהם חשבו שאתם כבר בסדר.. בטח חשבו.. מה חשבו שתשבי כל היום ותבכי מול הפרצוף שלהם?
אני מרגישה שחושבים שזהו עבר לי.. לא. הם לא מבינים שגם אם ממשיכים ושמחים ומתפקדים.. זה לא עובר!
הפלה שלישית ברצףמחושלת
היום התבשרתי על כך שהעובר המתוק והקטן שעוד הספקתי לראות את ליבו פועם באולטרסאונד, שבתחברתי אליו ושמחתי בו כל כך שהגיע אחרי הרבה ציפפיה ואכזבות.... נפל
וזו הפעם השלישית שאני חווה הפלה. ועדיין מחכים לילדים.
כואב לי. יש לי עצב עמוק שקשה לתאר במילים.
קשה לי לספר למישהו על ההפלה. רק אני ובעלי יודעים. אני כל כך לא רוצה לשמוע את החיזוקים מהאנשים הקרובים לי, כי אני יודעת שהכאב שלי זה הכאב שלהם ואין לי כוח לספר על זה שוב פעם מחדש.
מפחיד אותי להיכנס להריון.
אשמח לקבל חיזוקים וחיבוקים. קשה לי.
תודה
אהובה. כמה כאב את נושאת בתוכך!! גם את שלך וגם את של האחרים..ציפי כהן
קודם כל חיבוק חם ועוטף. כמה קשה לשאת כך את הכאב שלך ושלכם בשקט, לנסות להסתיר, לא לדבר על זה כדי לא להכאיב לאחרים...
נשמע לי שהגב שלך כבר כפוף מרוב משא ומסע.

יקירה, שלוש הפלות ברצף, ללא ילדים,
ובכן, זה קשה ביותר.
את צודקת.
זה עצב עמוק שקשה לתאר במילים. מי שעברה אבדנים שכאלה יודעת אותו גם בלי מילים. מהעומק.
ומי שלא עברה, יכולה רק לדמיין. וגם זה קשה עד בלתי אפשרי...

יקרה. את סובלת סבל רב, ואני חשה שההסתרה מכפילה ומשלשת את הסבל שלך.
מספיק את סובלת בשל האבדנים הקשים שעברת, אך מדוע את מסתירה? במה חטאת שאיבדת? אני חושבת שאת צריכה להקל מעלייך את המשא הזה, אינך צריכה לנסות להקל על אחרים (ומעניין היכן זה עוד פוגש אותך, שאת לא רוצה ליפול מעמסה או להכאיב לאחרים, אז את נושאת בשקט את כאבך, בלי לשתף ובלי לקבל סיוע).
אני חושבת שנכון לשתף. להיתמך. להיעזר. את בתקופה לא קלה ומגיע לך להתפנק. נכון שכואב לאחרים, אך אני מקוה שאם תשתפי תוכלי לקבל תמיכה לצער שלך, ולא תצטרכי לחיות בהסתרה ובכאב פנימי שלא יוצא החוצה.

אם את חשה שאינך יכולה לספר כי התמיכה המשפחתית לא תהיה טובה לך, נסי לפנות לעזרת חברות או לאנשי מקצוע כדי לעזור לעצמך לשחרר קצת את המועקה.
כי אחד הדברים הכי חשובים בתוך הכאב הזה, זה השיתוף.
אנחנו פה איתך ונמשיך להיות, וירטואלית, אבל נסי לגלות מי מהעולם שלך יכול להיות לך לתמיכה ולעזר?
אישית, גיליתי שכשאני משתפת אנשים שטוב לי לשתף אותם- זה עוזר לי ומחזק. ואני כבר לא מרגישה אומללה ולבד.

לגבי התקוה לעוד, והפחד המשתק ...
ובכן, יש גם מה לעשות עם הפחד.
אבל האם עשית בדיקות קרישיות? האם בדקת למה היו ההפלות מבחינה רפואית? האם את יודעת קצת?
לפעמים זה פשוט עניין של תרופה אחת שמחזקת ומונעת הפלה.
אשמח שתראי מעט יותר,כמה שתוכלי ותרגישי בנח.
חיבוק חם חם!!!

יש תקוה. רבה.



תודה רבה לך על כל ההשקעה וההזדהותמחושלת
את באמת מקסימה.

זהו כבר סיפרנו ופרקנו. בעזרת השם מקווים לטוב שיגיע בקרוב לנו ולכל עם ישראל.
מה אני אגיד לך.. אין לי מילים. רק חיבוק גדולאין ייאוש בעולםאחרונה
אני אחרי הפלה שניה ברצף
בפחד גדול מהעתיד...
ובתקווה שהפעם הבאה תהיה בידיים מלאות
מרגישה לא כאן ולא כאן...rivky

רק לשתף...

עדיין לא נשואה שנה..

תאמת שלא הייתי כל כך לחוצה אבל רציתי...

ואז הגיע ההריון בזמן טוב ובכיף 

אבל הכל התחיל ברגל שמאל!

היה חסר לי הורמונים ולקחתי מלא תרופות הכל כדי להציל את ההריון

לאחר שלא צלח נפל ההריון בשבוע שש!

כשאני קוראת כאן את הפורום אני מרגישה שמה אני מתלוננת ושאני ירגע כי רק רואה מה אנשים עוברים ואני מתחילה לבכות ולהרגיש חצופה שאני בוכה על עצמי...

מצד שני קשה לי!

כל כך קשה לי שאחרי כל הלחץ וכל העבודה והכל יחד זה היה לכלום!

קשה לי להיות אסורים שלושה שבועות כבר!

קשה לי הכל!

לא ככ רוצה עוד פעם הריון ומצד שני כן רוצה כבר אבל משהו חלק!

ליודעת מבולבלת!!!!

יודעת שזה רגיל ויש מלא אחוזים של נשים שכך קורה להם...

אבל עדיין קשה לי אם זה!

למה לכולם הכל הולך חלק ולי לא...

דיי מבולבלת!

ועוד נקודה..

מרגישה שיותר מהרגיל קשה לי כל כך כשאסורים!

לא שורדת את זה ונופלת כל הזמן... ומפילה את בעלי יחד איתי!
מרגישה שכל אישה בעולם קשה לה אבל לי או יותר קשה או לא יודעת להתמודד!

אשמח לשמוע מה אתן אומרות!

תאמת שאני גם בפורום של הריון ולידה וקצת קשה כי לא מרגישה שאני שייכת כל כך לשם ההנקה והצירים וכו...

אבל גם כאן אתן כולכן עברתם דברים הרבה יותר קשים ואני מרגישה חצופה שמתלוננת על כלום!

 

אין מה להשוות.באפל
לי פעם היה הריון כנראה (סטיק בשתן חיובי) ואז נפל. היה רע. זה שקורה לאנשים דברים יותר רעים זה לא משפיע (ולא אמור) להשפיע על ההרגשה שלך. את זו את, מה שאת מרגישה זה מה שלך יש ועם זה את צריכה להתמודד.

ונראה לי שכל הריון , או כל דבר טוב שנקטע באיבו (לא משנה מתי) זה מפעל לרגשות לא קלים.

רק על זה יודעת להגיד, שאין מה להשוות.

שתצליחי להתחזק ובעז''ה רק טוב.
היי יקרהאין ייאוש בעולם
למה אתם אסורים כל כך הרבה זמן?
יש לך דימומים?

אני מאמינה שקשה לך שאסורים ואין לך מוטיבציה לשמור, בגלל הנסיבות שגרמו לזה שאתם אסורים. את כאילו כועסת שזה קרה לך ושאחרי כל זה את עוד צריכה לסבול מריחוק פיזי מבעלך בתקופה בה את צריכה תמיכה.

זה קשה להיות אסורים כל כך הרבה זמן. אבל זה יעבור. תחזקי את עצמך שזה זמני. הגוף שלך צריך מנוחה אחרי כל מה שהוא עבר..

חיבוק על האובדן.
יקירה, זה נכון שקשה לאחרים... אבל גם לך. ומותר לך.ציפי כהן
מותר שיהיה קשה, מותר לבכות ולהצטער על שקשה.
מותר להרגיש שזה רע עכשיו,
זה באמת כל כך כואב.
מותר להרגיש רצון לתמיכה וחיבוק, ומותר גם לרצות להיות חלק מקבוצה כלשהי כדי לקבל תמיכה.
ובכן, לי זה ברור שאת שייכת לכאן... אין כאן שאלה.
הפורום, כשמו כן הוא. פורום אבדן הריון.
לצערי, את חלק מקבוצת נשים גדולה שאיבדה את הריונה.
זה כואב נורא, ואולי ההרגשה שלך שאת לא כאן ולא שם משקפת משהו פנימי יותר: אולי המעבר הזה מהפורום של ההריון אל הפורום של האבדן, ועצם ההגדרה הזו- היא זו שקשה לך.
באמת קשה כל כך לעבור ממצב של שפע ושל יש אל מצב של חוסר ושל אין...
כמה קשה וכמה כואב.

אנחנו כואבות איתך ומחבקות אותך יקירה.
כאבך מובן, הגיוני ולגיטימי.
ויש לו פה מרחב ומקום.
הביאי את עצמך ואת כאבך כמה שאת זקוקה.
אנו כאן.

חיבוק חם ורך עבורך, יקירה,
בתקוה ותפילה לחיבוק פיזי חם ורך שתקבלי מבן זוגך היקר.
בינתיים מציעה לנצל את הזמן הזה להרבה שיח על רגשות, קשיים, כאבים ותהליכי אבל פנימיים.
השיח מקרב הרבה מאוד. כדאי לאפשר לזמנים הללו לקרב ביניכם בעזרת שיח.

חיבוק חם.
ואוו איזה תגובות! מהממות אתן!!!rivky

תודה על החיבוק העידוד!!
זה כל כך מחמם את הלב!

איך הפורום הזה נותן כל כך המון!

אני יודעת שהיה לי הרבה סייעתא דשמיא בסיפור שלי!

אבל הפורום הזה נתן לי ממש המון!!!

תודה לכולכן!
מקווה לנסות שוב... וה' יעזור שיעבור בשלום!

 

💜ציפי כהןאחרונה
אז כאן בוכים?אנונימי (פותח)
כאן בוכים מעמקי הבטן אימהות שלא נראית באופק?
כאן בוכים רווקות מאוחרת שעומדת להשאיר אותי ערירית לנצח?
כאן בוכים את הפעם הראשונה שגבר לא רוצה אותך כי את כבר מבוגרת והוא רוצה ילדים?
כאן בוכים את החלל? את הריק? את החלום שלא יתממש?
את החור בלב? ובנשמה? ובבטן?
כאן בוכים 5 שנות נישואין בלי פרי בטן שהסתיימו בגירושין?
כאן בוכים תקוות מרוסקות ורסיסי חלומות ותקוות?

כואב לי
צורב לי
שורף לי בלב ובנשמה ובמקום הריק הזה
שמשתוקק להתמלא

סליחה אם פלשתי לכאן
הייתי צריכה מקום שאולי יבין..
אנונימי (3)

אוי יקרה,

אין לי הרבה מה לומר

אבל מרגישה את הכאב שלך

ושולחת לך חיבוק חם

 

מאחלת לך שהחושך והכאב הזה יתחלפו באושר ושמחה.

שה' יראה לך טוב גלוי ומתוק

כאן בוכים. וכואבים. ומתאבלים. ונותנים ידיים. ומחזקים.ציפי כהן
אני שומעת את כאבך קורע הלב.
שומעת את הפגיעה, תחושת האבדן שיש בה כל כך הרבה רבדים (אבדן זוגיות ואהבה, אבדן האפשרות לאימהות, לדעתך, אבדן החלום...)
שומעת בעיקר את מורכבות הסיפור שלך ואת הכאב השזור בו בכל שלב. רווקות מאוחרת, תקוות לילד,גירושין...
כמה כל שלב כזה מצריך כה הרבה עבודה פנימית.
וכמה כאבים את נאלצת לשאת איתך.

אני מחבקת אותך מכאן.
כן, כאן בוכים.
אפשר להניח כאן את הבכי כמה שצריך.
ורק תדעי שאחרי שלב הבכי והכאב יגיע גם שלב שתוכלי להרים ראש, להתבונן מסביב, ולראות את האפשרויות העומדות בפנייך.
כי בכל אחד מהמשפטים בהם דיברת על אבדן שלא ישוב- קיים פתח שיכול להיפתח, ומחשבותייך יכולות ללכת לעוד מקומות.
לא הכל סגור בפנייך, במגוון רבדים.
תעשי את הדרך שלך.
ואם את צריכה לבכות את מוזמנת.

חיבוק חם, אני כואבת איתך את הכאב של היום.
האבדן הזה קשה מנשוא.
חיבוק.
וואו איזה כאב לבאין ייאוש בעולםאחרונה
קשה מאד מאד
מתפללת איתך שמשאלתך תתגשם

ריק לי בפניםאנונימי (פותח)
17 שבועות שמרתי עליך, בשלושה מתוכם כבר לא היית חי. ועכשיו יש מן ריק כזה. ואקום.
האחיות אמרו לי לא להסתכל כשיצאת. לא הסתכלתי.
ועכשיו אני כל כך מתגעגעת.
תשעת הימים.
האבל שלי לא יכל למצוא תאריך נורא ומתאים מזה.
זה כ"כ כואב! כמה שאני מזדהה איתך.. יש לי דמעות בעינייםגן קסום

קשה להכיל את זה והגעגוע...  מאחלת לך שלא תדעי עוד צער ובעז"ה תבשרי לנו בשורות טובות!!! שולחת לך חיבוק 

אנונימי (3)

כמה כאב.

מזדהה.

ושולחת חיבוק חם.

 

 

 

 

(ואיך יכולת לראות כשהוא יצא? לא היית מורדמת? או שזה לא היה בגרידה?)

חיכיתי לגרידהאנונימי (פותח)
ואז התחיל ספונטני, בסוף עשו רק גרידה לשיליה ולביקורת.
אוף. שבוע 17 זה כ"כ הרבה זמן היית בהריון.ופתאום אין כלום אין ייאוש בעולם
עבר עריכה על ידי אין ייאוש בעולם בתאריך ו' באב תשע"ט 23:59
כואבת איתך.

גם אני הרגשתי אתמול ריק כל כך
בכיתי מעומק הלב
היי יקרה. הריק הזה...בבטן,בלב... הוא כל כך מוכר ומובןציפי כהןאחרונה
באמת נשאת אותו כל כך הרבה זמן,
נקשרת וראית וחלמת והיית.
ופתאום...
פתאום פשוט אין. נגמר. ריק.
הלוואי ומשהו ירגיש לך כממלא, משהו שיעזור לך להרגיש שהריק הזה יכול להיות גם מלא במשהו. ולא רק בעוד תינוק.
אלא בחיים פנימיים כלשהם.

אני מחבקת אותך כל כך.
מה שלומך היום?

חיבוק. הגעגוע שלך מובן כל כך.
גרידה והיטהרות...אנונימי (פותח)

כמה זמן אחרי הגרידה הצלחתן לעשות הפסק?

 

זה דימום כ"כ מתסכל

מינורי כזה

בקושי

אבל ישנו

 

ולא בא לי טבילה סביב תשעה באב

(שאנחנו בכלל לא יודעים מה בדיוק מותר)

ולא רוצה להיות אסורה אחרי

 

זה החופש שלנו.

היינו אמורים להיות מותרים בכולו

ועוד חצי שנה אחריו.

 

וזה לא פיר

לא פיר שגם נאבד את ההריון הזה וגם נהיה אסורים הרבה זמן

לא פיר

לא פיר

לא פיר

 

ואי אפשר לתכנן כלום כי לא יודעים מתי ניטהר

אוף

אוף

אוף

 

קשה לי ומתוסכל לי

ואני רוצה לטבול

 

 

 

אשמח לשמוע תגובות מעודדות בנושאי גרידה והיטהרות.

היי מותק. צר לי כל כך... זה פשוט לוקח זמן. כל גוף והקצב שלו.ציפי כהן
אני מצטערת איתכם כל כך.

כמה זמן עבר מאז הגרידה?
אני עברתי גרידה בשבוע 17אמא בשעה טובה
לאחר לידה שקטה ולקח לי כשלושה שבועות לטבול
אני זוכרת גם את מה שאת מתארתאמא בשעה טובה
לבעלי היה יומולדת בערך שבועיים אחרי ולא יכולנו לתכנן שום דבר והיה לי עצוב שהייתי צריכה להיות בכלל טהורה ומשהו לא עבד כשורה..זה קשה ומתסכל וקשה ככ לראות את הטוב אבל כמה שהוא נסתר כך הוא קיים..
מצטערת אם הכאבתי יותר אני אמחק אם זה לא בסדר.
מאחלת לך שכל הגוף יתנקה מהר מהגרידה ותוכלי לצאת להתפרק קצת, פתאום כשטהורים אחכ עוברים את הקושי יחד המגע מאוד עוזר לעבור את ה"חוויה" המטלטלת הזאת
בעזרת ה תבשרי בשורות טובות.
תתקשרי למכון פועהאנונימי (3)
אני קבלתי מהם הקלות ת לדוגמה לעשות רק3 בדיקות.
לשם תחתית על התחתון הלבן .
ביום האחרון הרב התיר לי להכנס לשתוף את עצמי ולחכות חצי שעה ואז לעשות את הבדיקה האחרונה
והית ההפלה שנגמרה בשבוע 13עם גרידה שהרב אמר לי לשבת באמבטיה ואז לעשות את הבדיקה
שבוע או הרבה הרבה יותרעונה חמה
סליחה שלא מעודדת, באמת אין דרך לדעת
לי לקח שבוע לעשות הפסק. ב"האין ייאוש בעולם
אין לי משהו מנחם כל כך להגיד...את פניך אבקשאחרונה
הצלחתי לעשות הפסק אחרי שבוע ויומיים....
בוכה וזהו.אנונימי (פותח)
ולא עברתי הפלה.
במשך השנה האחרונה.
רק 3 בשנה שעברה.
וזהו.
חשבתי שעבר לי.
אבל. לא.

ויש אנשים מאושרים כלכך. ושמחים כלכך.
ובא לי גם.
😔
אנונימי (3)

חיבוק.

אין בכלל מה להגיד חוץ מזה.

 

 

קשה ועצוב. איתך בצערך. כמה כאאב.ציפי כהן
מותר לבכות.
ולהיזכר. ולכאוב.

חיבוק על הרגשות הקשים.
כל כך עצוב.עונה חמה
שה' ישלח לך אושר ושמחה!
מבינה כל כך את הכאב, לפעמים חושבים שהוא עבר ואז הוא שוב מגיע..
ואז צריך להרגיש אותו ולבכות אותו החוצה.
זה שהן היו בשנה שעברה לא משנה הרבה..

בשורות טובות!
חיבוקאין ייאוש בעולםאחרונה
תקבלי את עצמך על הכאב ועל הבכי.
חלק מהקושי שלנו זה שאנחנו לא מקבלים את זה שאנחנו עצובים.
כל הנשים שםאנונימי (פותח)

בשרשור ההוא,

שכתבו שהרגע הכי יפה בהריון זה לראות שני פסים

או דופק

 

 

העולם השתגע?

פעמיים היו לנו שני פסים

(טוב נו, לא בדיוק. פעם אחת זאת הייתה בדיקת דם חיובית)

פעמיים היה דופק, ראינו חיים שפועמים בתוכי

 

נו,

ואז?

אז פעמיים סבלנו מחודש וחצי של עייפות ובחילות ועייפות

ואז סיימנו הכל.

ואז סבלנו כאב פיזי ונפשי

כאב של ריחוק פיזי מאולץ

וקרבה נפשית גדולה

כאב של חיים שנגמרו

 

 

ולי זה נראה כאילו השאלה הנכונה היא

'מה הרגע הכי קשה'.

 

 

 

זה כאילו לעמוד בצד השני מכל העולם.

 

 

יש את הרוב.

את אלו שבשבילם הריון הוא 9 חודשים קשים יותר או פחות

שמחים יותר או פחות

שנגמרים בתינוק,

בחיים שמגיעים לעולם.

 

 

 

 

ויש את אלו שלא. 

 

 

 

 

 

 

 

(למה אני קוראת שם, למה).

 

 

 

 

(

היום בערב יגרדו ממני את העובר השני שלנו.

עוד פחות מחודש הייתי אמורה ללדת את הראשון.

)

כואב לקרוא אותךמצפה בקרוב22
אבל זה ככ נכון.. והזוי שאנשים לא מודעים לזה.. זה מפחיד ככ.. מקווה שבעה בקרוב תהיי עם ידיים מלאות!
הוי... כה כואב, כה הגיוני הכל.ציפי כהן
חיבוק לך, לפני הכל ואחרי הכל.
ומה שלומך עכשיו?
איך עבר עלייך היום המתיש והקשה הזה?
חיבוק חם ועוטף לך, יקרה. לכם.

תוך כדי קריאה חשבתי לי שאת שואלת את עצמך למה את ממשיכה לקרוא בפורום ההוא, שבו נשים יכולות להאמין בפשטות שהריון הוא תשעה חודשים ותינוק חי...
שהן יכולות לדון מה הרגע הכי נפלא בהריון, והמחשבות הולכות באופן אוטומטי לדופק או לגילוי ההריון ולהתרגשות שברגעים הללו,
שהן יכולות להתלונן על קושי בהריון, תשעה חודשים,

בזמן שפה, בפורום הנוכחי,
כל שני פסים עלולים לעורר חרדה ומתח,
דופק יכול להיות חגיגה אבל גם יכול להיות תזכורת כואבת וטראומטית לגילוי הקודם ש... אין דופק,
הריון אינו שווה במחשבה אוטומטית לתינוק חי,
הריון אינו בהכרח תשעה חודשים....
ואם כבר סבל בהריון אז הוא כנראה קשור איכשהו בסיום שלו ולא בהחזקה שלו.

זה כמעט להעמיד פה את שני הפורומים ולומר- תראו, פורום החיים לעומת פורום הסיום שלהם בטרם עת....

והיה נראה לי שאת ממשיכה לקרוא בפורום ההוא, הפורום של השמחה והחיים והבריאות,
כי למרות שזו כבר הפעם השניה,
ולמרות הכאב הבלתי נסבל שיש בפנים כשקוראים אמירות כה תמימות או קלות דעת בנושא כה מורכב עבורך-
זה עדיין סמן של חיים.
זה עדיין נוכחות של תקווה.
זה עדיין הידיעה שאכן, רוב ההריונות מסתיימים בתינוק בריא, לאחר תשעה חודשים.
זה כאילו את נאחזת בשפיות ובטבע הראוי,ולא רוצה לשחרר את האחיזה.

יקרה,
את אינך לבד.
האחוזים לגבי הפלות אינם מעודדים; אמנם רוב ההריונות מסתיימים תקין, אך באופן סטטיסטי אחד מכל 4 הריונות מסתיים בהפלה.
זו סטטיסטיקה כואבת כי היא אומרת שבעצם, הרבה מאוד הריונות מסתיימים טרם זמנם.
ובכל מקרה, הרוב כן.
ונראה לי שפשוט רצית לזכור גם את זה כשקראת שם.

הלוואי,אמן אמן, שפשוט תהיי באזור הסטטיסטי ההוא, למי ההריון הבא ואילך.

חיבוק חם על מה שעברת,ועוברת.
מוזמנת לשתף תמיד, ותודה על הכתיבה שלך.

אהובה! אני חייבת להגיב לך!אנונימי (3)

כבר תקופה לא נכנסתי לפורום פה. עד לא מזמן זה היה המקום שלי.

 

עברתי כמוך.

פעמיים 2 פסים, 3 פעמים דופק (באחד מהם זה היה תאומים).

 

בפעם הראשונה נגמר אחרי חודש.

בפעם השניה נגמר בלידה שקטה בשבוע 24 בדיוק בתאריך שהייתי אמורה ללדת את הראשון.

 

אני רוצה לתת לך נקודה אופטימית.

אני בהריון עכשיו. חצי שנה אחרי הלידה השקטה.

אומנם בהתחלה, אומנם בלב מלא חששות אבל עם אמונה גדולה!

אמונה שהפעם זה יסתיים בידיים מלאות עם תינוק בריא.

 

מאחלת לך שהתקופה הזאת תעבור בקלות.

תעבור בבנייה ובאמונה ושבקרוב תוכלי לספר לנו פה שהפעם יש חדש עם סוף שמח.

 

חיבוק! תודה לך על הפרספקטיבה והאמירה המשמחת,ציפי כהן
שנזכה ללוות אותך לחדר הלידה בזמן המתאים ובזמחה גדולה,
ותזכי במהרה לשמוע את הצליל המיוחל של הבכי של תינוקך, והשמחה שבידייך המלאות.


נגעת לי בנקודות כואבות וכמוסות בלב... איזה כתיבה יפהאין ייאוש בעולם
לא יודעת על איזה שירשור מדובר, לא קראתי.

בבקשה ממך.
אל תקראי שם.
פשוט אל.

מאז ההפלה השניה שלי נכנסתי לשם פעם אחת כדי להתייעץ על אמצעי מניעה. נכנסתי לראות תגובות לשירשור שלי וזהו, לא קוראת שם יותר כלום.

והכאב שלך כל כך גדול בגלל שהגוף שלך עוד לא עשה את זה פעם אחת אפילו תקין.
אני מאמינה שאם היתה לך הפלה אחת לפני או אחרי ילדים היית מרגישה אחרת.
אבל כמה הפלות, וגם לפני ילדים. זה קשה פי כמה.
כי לא חווית אף פעם הריון טוב. אף פעם. הריון שמח. הריון שמסתיים בילד.

כי מבחינתך הריון = חרדה = אובדן = כאב.
ובדיקת דופק = תקווה מהולה בלחץ = טוב עשינו וי על משו, מקווים שנצליח להתקדם מפה ובום לא מצליחים להתקדם, נופל.

יכולה להגיד לך שאם תשאלי אותי מה זה אולטרסאונד לבדיקת דופק בשבילי אני אגיד שUS דופק בשבילי זה טראומה.
יש נשים שבשבילן US זה מרגש. בשבילי בדיקת דופק זה מפחיד. זה בדיקה שבודקים אם הכל תקין. זה לא איזה יופי הולכים לראות את העובר המתוקי שלנו. לא. ממש לא.
ו2 פסים זה כיף גדול, אבל גם מפחיד מאד.

מה אני אגיד לך?
כואב.
כואב מאד לראות שלאחרים קל ותמים ופשוט.
ולנו קשה.
לגלות כמה לאחרים פשוט אין מושג מה את עוברת זה קשה, למרות שהם לא אשמים.
"רגע מה הכוונה את צריכה לעשות בדיקות?"
"מה זה קרישיות?"
"אה יש דבר כזה בעיה של הפלות חוזרות? לא ידעתי". אעעע מעצבן.

כואב לי על עצמי.
כואב לי עלייך.
כואב לי על כל הנשים המדהימות כאן שמזלן לא שפר עליהן. שנאלצו לסבול.

לאלוקים פתרונים...

בינתיים חיבוק גדול
תודה יקירהאנונימי (פותח)

את צודקת

ומשום מה אני לא מצליחה

 

וזה גרם לי להתעצבן נורא בשרשור שלך שם

(אני זאת שהגבתי שם מניק 'הריון ולידה2')

לכעוס

ולכעוס על עצמי שאני מגיבה לא יפה לאנשים

ואז לכעוס שוב על התגובות

 

אוף.

 

 

טוב שלפחות יש את כאן.

 

 

אנונימית אחרתאנונימי (4)
תתעצבני תכעסי .. זכותך...רגשות לגיטימים. לא צריך להרגיש רע שאנחנו כועסות ומתעצבנות.. זה עוד יותר נותן לנו להרגיש רע. תני להכל לצאת.. הכל בסדר.. תהי קלה עם עצמך... את לא חייבת לאף אחד כלום. כרגע תהי חיבת לנפשך. מבינה לליבך את הכאב והצער... גם אני אחרי הפלות... מאחלת לך שתשמעי בשורות טובות כמו שאני שמעתי
שבנות שהפילו מצאו סיבה או לא מצאו וההיריון השלישי או הרביעי כבר החזיק... בעזרת ה. שתזכי היריון הבא לחבוק ילד בריא ובינתיים תשמחי את עצמך.. במה שאפשר... תעשי מה שטוב לך לנפשך . אחרי ההפלה הקודמת שנאתי את כל העולם . האשמתי את כולם.. וואלה לא הזיז לי. נתתי להכל להתפרץ. לא דיברתי עם אף אחד. כתבתי משהו חביב באותה תקופה: עצרי! כי רק לנפשך את חייבת... היטיבי עם נשמתך הכואבת... יש המשך... אבל הרעיון שתקשיבי רק לעצמך ולנפש שלך. ושלא יהיו לך יסורי מצפון. הרגשות שלך הם לא משהו שצריך להתבייש בהם. את בן אדם. ויש לך תחושות של כעס עצב עצבים. וכעת הזמן שלהם גם לצאת. בהצלחה אהובה . מתפללת עלייך ועל כולכן ועלי
אל תשקיעי אנרגיה בלשכנע אחרים למה רע לך...תשמרי את האנרגיהאין ייאוש בעולם
כדי לחבק את עצמך
אז גרידהאנונימי (פותח)

זה השפלה

זה מה שזה

 

והמח שלי מוחק את הזכרונות משם, אבל הם בעצם נמצאים.

הכניסה לחדר ניתוח

להיות מובלת על מיטה במסדרונות

לבושה בחלוק ומכוסה בשמיכה, והשיער שלי גלוי מתחת כובע שקוף

לא כי אני לא יכולה ללכת

סתם, כי ככה נכנסים לחדר ניתוח

מתגלגלים על מיטה במסדרונות

 

ולעבור למיטה המזויעה הזאת

לא מיטה, שולחן

לפתוח את החלוק קצת, ועוד קצת

להוציא יד אחת, ועוד אחת

נכון, אני מכוסה בשמיכה, אבל זה לא באמת עוזר.

להרים את הרגליים, להיות מכוסה בערך, 

מדביקים עלייך, דוקרים אותך, מתעסקים איתך

וככה את נרדמת

בתנוחה משפילה שכזו

 

ואז להתעורר

בחדר אחר

במיטה אחרת

בתנוחה אחרת

ולדעת שנגעו בך וטיפלו בך וסידרו אותך והעבירו אותך

 

ולקרא במכתב שחרור מה עשו שם בחדר ניתוח

ולהכריח את עצמך לא לדמיין

 

 

 

השפלה.

זה מה שהדבר הזה.

וזה מה שאני מרגישה עכשיו.

 

 

 

אני לא יכולה לחוות את האובדן

הוא גדול עליי

גם הפחד מהעתיד

 

 

אז אני נהנית מלהרגיש טוב אחרי חודשיים של הריון קשה

מהיכולת לתפקד

לבשל

לארגן קצת

 

 

 

אבל בעצם

יש כל כך הרבה רגשות בפנים

ואם הם יוצאים-

זה בכעס

כעס על תגובה

כעס על חוסר תגובה

על יחס

על התעלמות

על דיעה אחרת.

 

 

 

 

ועכשיו אני בוכה.

אבל גם זה ייגמר עוד רגע.

 

היי, מותר לך לבכות. גם אם זה יקח הרבה יותר מרגע.אין ייאוש בעולם
כואב לשמוע שזו היתה החוויה שלך.

איך היה הצוות הרפואי? האחיות והרופאים?
לי הגרידה לא זכורה כחוויה שלילית כשלעצמה. היה לי רע כי היה לי רע אבל לא בגלל עצם הפעולה. אולי בגלל שהצוות הרפואי היה מקסים.
ו.. שמתי כובע מתחת לכובע השקוף שלהם.

ומותר לך לכעוס
באמת שמותר לך
יש לי חברות שאני לא יכולה לראות את הפרצוף שלהן עכשו
כי לראות אותן מדגיש לי כמה בקלות הן השיגו דברים שעלו לי בכאב

אני כאן תמיד לחבק ולכאוב איתך
תודה יקרהאנונימי (פותח)

הרופא שביצע את הגרידה זה הרופא שלי מהקופת חולים

שעבר איתנו את התהליך של שני ההריונות ושתי ההפלות

 

שהוא מקצועי ואנושי ואכפתי מאד

וב"ה שיש לנו את הליווי שלו בתהליך

וגם שאר הצוות היה בסדר

כולם היו נעימים ונחמדים

 

אבל בכל זאת,

זאת חוויה חשופה.

וזה מה שהיה לי משפיל.

לא כי הם השפילו

כי לי זה היה

כי הייתי חשופה

כי ישנתי, ואמנם אני לא זוכרת, אבל התעסקו לי באזורים הכי אינטימיים שלי

אולי דווקא כי אני לא זוכרת.

 

ולא הסכימו להשאיר אפילו גומיה או סיכה על השיער

אז מטפחת לא נראה לי היה מה לבקש

 

 

 

אוי. איזה קשוחים. ממש הזוי שלא נתנו לך לשים משו מתחת לכובעאין ייאוש בעולם
מובן לגמריאנונימי (5)אחרונה
משתדלת לא לחשוב על זה..
ובקשר לכובע(יש לי יותר מידי ניסיון)לא שאלתי אף אחד, שמתי מתחת כובע בצבע כהה כך שאף אחד לא יכל לשים לב.. ובלי קשר הביאו לי כמה כובים שאוכל לשים אחד על השני
אוי, איזו חוויה קשה את מתארת!!ציפי כהן
אני קוראת את מילותייך ומצטמררת,
ממש יכולה לראות אותך מול עיניי-
מובלת במסדרונות,
מרגישה חשופה וחסרת אונים,
השיער גלוי,
החלוק נפתח מתחת לשמיכה,
ואת רק רוצה לברוח... לא לחוות זאת כך...
לא להיות שם כמו חפץ,
על שולחן הניתוחים...

הרגשתי בקריאה אותך כאילו את חשה
שמחקו את הזהות שלך כאדם,
התיחסו אלייך כחפץ-
לקחו, העבירו, עשו מה שעשו, החזירו...
ומה שעובר עלייך,
כאבייך רגשותייך תחושותייך הגופניות והנפשיות-
לא היו שם בכלל מבחינת הצוות המטפל.
כך אני קוראת אותך, בכאב גדול.
נשמע עצוב, מדכא, משפיל.
קשה ביותר!

יקירה.
ספרי עוד ועוד על התחושות הקשות שחווית ושאת חווה עכשיו.
לא טוב למחוק את הזיכרונות, כי הם עלולים לשוב בזמנים אחרים
וזה יהיה קשה בהרבה להתמודד עם זה במבט לאחור.
הרגשות האותנטים שלך, כאן ועכשיו,
צריכים לבוא לידי ביטוי כאן ועכשיו.
תני להם מקום,זמן.
תני לתמונות הנוראיות להיות.
דברי על כאבייך עם חברות, עם האיש שלך , עם אמא... עם מי שתוכלי ואפשרי לך.
הוציאי אותם כאן.
אם תחושי צורך- לכי לדבר על תחושות אלה במקום שנועד להכיל ולחבק ולתת את מלוא המקום לדברים הקשים הללו (מקומות של טיפול רגשי. מוזמנת לדבר איתי אם את חשה צורך.)
ותני לעצמך לבכות ולכאוב.
זה ממש הזמן וזה ממש המקום.

אני כואבת איתך.
לפעמים זה באמת מרגיש גדול עלינו.
גדול מאוד.
לאט לאט הכאב יירגע ותוכלי לשאת אותו.
הוא כאב, והוא לא דבר שחולף באופן טוטאלי, אך הוא לא יישאר כל כך חזק וסוער כמו שעכשיו.
לאט לאט.
יום ועוד יום.
תבכי, תישברי, תתחזקי.
לאט לאט.

חיבוק חם!!
(ואפתח עכשיו שרשור על תהליך האבל, את מוזמנת לקרוא. הוא מכיל את הרגשות שלך, והם נורמלים לחלוטין.)
תודה ציפיאנונימי (פותח)

על התגובות המכילות

ועל המקום הזה

 

כמו שכתבתי למעלה

הצוות היה בסדר

ובעיקר הרופא, שהוא מדהים

ועד שנרדמתי ממש ניסה להרגיע אותי, ושם לב שאהיה מכוסה לגמרי, אפילו שזה לא במסגרת תפקידו

ודיבר איתי כמה פעמים אחרי שהתעוררתי.

 

אבל עדיין

אני ישנתי

והתעסקו לי בגוף.

ושמו לי בין בין הרגליים.

וסידרו אותי.

ואני לא זוכרת את זה.

 

אולי החוסר זיכרון הוא חלק מהתחושה הלא נעימה.

 

 

וא

אם זה מעודד כואבת איתך...אנונימי (4)
אמנם לא הספקתי לגרידות.. אבל עברתי גם חוויות מטלטלות ולא נעימות בגלל ההפלות. ..עצוב לי כל כך עלייך. לא פשוט ..כמה חוזק צריך בשביל זה... אני שולחת תפילה לבורא עולם שלא תצטרכי לעבור זאת יותר לעולם. ותראי רק אור מעתה ועד עולם. תשמחי את עצמך.. תעשי לך טוב. רק טוב. מגיע לך. תנחומיי.
החוויה שלך זה מה שחשובציפי כהן
לא אמרתי על הצוות מילה, אני יודעת שצוות רפואי עושה עבודה מאוד חשובה ומשמעותית לפעמים. אני שמחה לשמוע שאכן ידעת שהצוות עשה דברים טובים למענך. זה משמעותי לראות זאת.
התגובה שלי היתה הדהוד לתחושות הקשות שלך בתוך זה-
תחושות כאב וצער והרבה חוסר אונים.
תודה שדייקת וכתבת מה הפריע לך במיוחד, אני מניחה שבעצם הכתיבה יש משהו משחרר וגם מדייק את ההרגשה.

באמת חוסר הזיכרון הוא עוד היבט בחוסר האונים בתהליך הזה.
ואולי- יש חלקים שנמצאים בזיכרון אבל לא רוצים לזכור אותם,
ויש חלקים שבכלל לא נמצאים, ואולי היינו רוצים לדעת מה קרה שם, או להיות נוכחות באיזה אופן...?

בכל אופן,חיבוק.
תנוחי.
שלבי האבל, על פי המודל של אליזבת קובלר-רוסציפי כהן
היי לכן ולכם.
מביאה לפה מודל של שלבי האבל, להבנה מעט מעמיקה ורחבה של שלבים שעוברים בתוך תהליך אבל לאחר אבדן.

אליזבת קובלר-רוס היתה רופאה פסיכיאטרית שעבדה עם ילדים שחלו בסרטן סופני, ועם בני משפחותיהם. לאורך השנים היא ליוותה משפחות רבות בתהליכי אבל, והגיעה למסקנה שאבל הוא תהליכי, ועוברים בתוכו מספר שלבים.
כל שלב יכול לקחת זמן מה, זה אינדיבידואלי ומשתנה מאדם לאדם.

השלבים הם:
- הכחשה

- כעס
- מיקוח

- דיכאון
- השלמה

(ארחיב על כל שלב אם תרצו בכך)

חשוב לציין שהמעבר בין השלבים אינו ליניארי, זה לא מסלול חד כיווני שאם עוברים בו שלב אחד אז מסיימים אותו לעד... השלבים לעיתים חוזרים, משתנים, עוברים תהליך, קופצים מאחד לשני ללא סדר מסוים ואז שוב הולכים... זהו תהליך דינאמי ומתפתח, ומאוד אישי.

מה שחשוב זה להיות קשובים לעצמינו ולנפש שלנו,
להבין שאנחנו נורמלים בתוך התהליך הזה,
להבין שאנחנו בתוך תהליך ולא נישאר תקועים בו לעד,
ולאפשר לעצמינו תנועה.
אם נאפשר לעצמינו להיות בתוך התהליך,ונאפשר לעצמינו תנועה בו- לבסוף נגיע להשלמה, וליכולת לחיות עם מה שקרה לנו בלי שזה יערער משהו עמוק ויסודי בתוכנו.

בנוסף, לאחר מחקרים על השיטה שלה, בשנים האחרונות נוסף שלב שהיא לא כתבה עליו. והוא מרגש ומעורר לחשיבה. השלב הוא:
צמיחה.
מי שחווה את השלבים, הרגיש אותם ואפשר לעצמו לנוע בתוכם, לעבור שינוי ולחוות השלמה, יכול גם להגיע לשלב של צמיחה מתוך הכאב שלו.
בשלב של צמיחה יש אפשרויות פנימיות חדשות, עשיה מתוך תחושת שליחות או מתוך הרגשה שהנפש נפתחת לעוד הזדמנויות, תחושת השראה, תקווה ושמחה שמגיעה דווקא מתוך המעבר במקומות הכואבים.

לאט לאט
צעד צעד
תנו לעצמכן בחמלה וברכות לנוע בין השלבים השונים.
באהבה ועדינות לעצמכן ועצמכם.
צאו למסע רך וקרוב אל עבר החיים שאחרי האבדן.
אפשר גם לצמוח מתוכו.

חיבוקים ואהבה!💜
ציפי


פירוט השלביםציפי כהןאחרונה
חמשת השלבים בתהליך ההתמודדות עם אובדן:
(השלבים נכתבו על אנשים שחולים במחלה סופנית ובני משפחותיהם, אך הם רלוונטים גם לאובדנים אחרים. התאמתי את המילים לפה)

שלב 1 - הכחשה ובידוד
"לא, לא אני, זה לא יכול להיות"
בשלב הזה האדם, ואולי גם בני משפחתו, לא מאמינים לידיעה על הסוף המתקרב, או שקרה, ובדרך כלל משוכנעים שנפלה טעות. קובלר-רוס מתייחסת לתגובה זו כבולם זעזועים שהאדם זקוק לו עם קבלת הידיעה הקשה. ההשהיה שבהכחשה מאפשרת לאדם מעין פסק זמן לאסוף את עצמו, לגייס כוחות, ובהדרגה להחליף את ההכחשה במנגנוני הגנה פחות קיצוניים, שיאפשרו בהמשך הבנה וקבלה של המצב, גם אם בצורה חלקית. ההכחשה היא לרוב הגנה זמנית המבטאת את הקושי להתמודד עם המציאות.

שלב 2 - כעס
"למה דווקא אני?"
מרבית האנשים לא יכולים להמשיך להתכחש לאורך זמן לידיעות על האובדן המתקרב, או שכבר קרה, וההכחשה מפנה את מקומה לרגשות קשים של כעס, זעם, קנאה ושנאה. זהו שלב קשה מאוד להתמודדות גם עבור סביבתו של האדם שחווה אובדן. הכעס יכול להיות מופנה החוצה, לסביבה, לכל הכיוונים, לעתים בצורה שנראית שרירותית וחסרת הבחנה. הוא יכול להיות גם מופנה פנימה ואז הכאב מופנם ולא יוצא החוצה. הבנה וקבלה של הזעם מצד הסובבים יעזרו להתמודדות בכיוון של השלמה, כאשר תגובה הפוכה מצד הסביבה תפחית את הסיכוי להשלים עם המצב ותגרום לתחושות של בדידות.

שלב 3 - מיקוח
"אני אעשה הכול, רק תן לי עוד..."
שלב זה מאפיין פעמים רבות אנשים שקיבלו את הבשורה ורוצים להשפיע על מה שיקרה. האדם מבטא את רצונו לדחות את הקץ בהתמקחות, בניסיון למנוע את הבלתי נמנע. ההתמקחות כוללת בדרך כלל התחייבות ל"תשלום" כלשהו מצד האדם בתמורה לדחיית גזר הדין, או קבלה כלשהי כדי שלא יקרה.

שלב 4 - דיכאון
"הכל חסר טעם עכשיו, בשביל מה לטרוח? בשביל מה לחיות?"
תחושה חריפה של אובדן, המשתנה בחומרתה מאדם לאדם, מחליפה את הכעס וניסיונות המיקוח. מופיעות מחשבות עגומות על העתיד, רגשות של אשמה ובושה, כשלון והחמצה. קובלר-רוס לא מאמינה בניסיונות לעודד ולהרגיע את המתאבל השרוי בדיכאון. לדבריה, הרגשת הדיכאון היא עיבוד רגשי חשוב של המצב, המסייע לתנועה בכיוון של קבלה והשלמה. לא כדאי לעודד ולשכנע ש"יהיה בסדר". למרות הקושי צריך לעבור את שלב הדיכאון מתוך הקשבה והבנה.

שלב 5- קבלה
אם הסתייע בידו של האדם לעבור בתמיכת הסביבה את שלבי ההתמודדות הקודמים, יופיע שלב של קבלה והשלמה. בשלב זה מתרחש ויתור על המאבק נגד הגורל ועל חשבונות עם העבר ועם הסביבה. המתאבל מסוגל לבטא מגוון של רגשות שחווה בשלבים הקודמים, להשלים עם סופיות הדברים ולהיפרד מבפנים מהאדם שאיבד.
רוב האנשים מגיעים לשלב זה, אך ישנם מעטים הממשיכים במאבק במה שהם חוו או נשארים בכעס או בדיכאון, ולא מגיעים לשלב שבו הם יכולים להניח לכך על מנת להשלים בשלווה עם המציאות. חשוב להבחין בשלב זה בין ייאוש וכניעה לבין השלמה וקבלה.
פתאום חשבתי על זה כמה סמלי השם של הפורום בשביליאין ייאוש בעולם
גם בפורום הזה יש את המילה הריון
וגם בפורום הריון ולידה יש את המילה הריון.

רק שלנשים שם הריון הוביל ללידה
ולנשים כאן הריון הוביל לאובדן.

וזה התחבר לי עם השירשור שכתבו קודם,
על הנשים שכתבו שדופק ו2 פסים זה החלק המרגש בהריון.
כי עבורן הריון הוא לידה
ועבורנו הריון היה אובדן.

כל אחת והמשוואה שלה.

הריון
לידה.
הריון.
אובדן.

כמה סמלי.
וכמה פוצע.


שנזכה כולנו להריון.
לידה.
כמה מדויק את כותבת.אנונימי (2)

תודה על זה.

 

אמן.

 

 

זה נכון, לזמן מה. רק לא להישאר עם המשוואה מקובעת בראש.ציפי כהן
תני לה לנוע, להתעגל בתוכך. לקבל צורות אחרות.
הריון לא מחייב שיסתיים בלידה,
וגם לא מחייב שיסתיים באבדן.
ויותר מזה:
לידה זה לא תמיד תינוק חי
ולא מחייב שיהיה ללא דופק.

אין כל כך.כללים, כל אחת והחוויה שלה, אבל רצוי לא להתקבע ולאפשר לעצמינו תנועה.

וכן לזכור: רוב ההריונות אכן מסתיימים בלידה תינוק חי ובריא.
רוב ההריונות.
בבקשה זכרו זאת.

ועכשיו חיבוק.
אם תשימי לב, בגלל זה הקפדתי במיליםאין ייאוש בעולם
כתבתי בשבילינו הריון *היה* אובדן
ולא כתבתי בשבילנו הריון *הוא* אובדן חס וחלילה.
הקפדתי בלשון כדי לא לתאר זאת כמשוואה סטטית אלא כנחלת העבר בע"ה!!

ועדיין... זאת החוויה שלי מהריון כרגע. בדגש על כרגע.
ומעתה מאילך יהיה בקלות ובבריאות בעה
מעולה שאת. תודה שהבהרת את הדיוק.ציפי כהןאחרונה
אפשר גם להיות בתוך מקום שאומר או חושב משהו אחד, ואחרי יום/יומיים/שבוע וכולי- חושב משהו אחר.
תנועות בנפש לכאן ולכאן, גם אם באופן קיצוני לפעמים, הן טובות.
אני מקוה שזה בסדר לשאול כאן.יודעות מתי דימום אחרי הפלה אמוראנונימי (פותח)

להפסק? הפלה שבוע 6, דימום מוחלש כבר שבוע ויום.. 

בגדול לכל אישה זה שונה... אבל שבוע זה הגיוני.ציפי כהןאחרונה
אחרי שבוע בדרך כלל כדאי ללכת להיבדק ואז הרופא יכול לומר לך מה מצב הדימום והאם הוא ייפסק בקרוב.

חיבוק חם!
יש גם בעל מסתבר ... בסיפור של ההפלה.. הוא מרגיש גמורראשית אמונה
מוזנח עצוב... לא בגלל האובדן. בגלל שכל עול הבית עליו. האישה שלצידו כבר חודשיים ומעלה לא מתפקדת..היריון מזעזע שנגמר בהפלה. כמו היריונותיה הקודמים. אבל בנפש היא פנתרה ורוצה להמשיך הלאה.. אולי זו הדחקה. הגוף מפורק עוד ועוד מנסה להתאושש מכל מיני סיבוכים נלווים. היום חזרתי ממשהו.. שאמור לעזור לבלאגן בגוף... בעלי היה עצבני לחוץ כועס. התיישב לקח גמרא וקרא.. ניסיתי להצחיק אותו ושאלתי אם אוהב אותי... חטף קריזה קם והלך... אמר לי... מה את רוצה אני גמור. כל היום עובד חוזר מטפל בילדים בבית. תני לי שקט. באמת שלא כעסתי עליו. הוא באמת עושה הכל. ויש עזרה מדי פעם.... ההפלה הארורה הזאת ממשיכה וההפלות הקודמות ממשיכות להוביל את הלך הרוח... ממש נחמד. שלא תחשבו. בעלי נשמה כמה תמך פינק לא עוזב אותי. ימים אחרונים גמור. . . הלכתי לחדר ובכיתי. בכיתי. בכיתי. לא יודעת למה. ממש לא על האבדן ממש לא עליו. ניסיתי להבין למה אני בוכה... אני מרגישה בודדה. בעלי לא אשם. כולם מתקשרים דואגים. אבל אני עדיין בלב שלי בודדה. ... מתגעגעת לימים רגועים. החבל שלי לה' התנתק. אין לי שום רגש רוחני. אין לי כאבים. יש בי רצון למלא את החור הלא מוגדר שנוצר בי עם חומריות... שום רוח. משהו כבה בי. אבל עדיין אני קמה בבוקר ושמחה. משהו קרה לי. משהו אחר. אין לי מושג מה נסגר.... אולי הדחקה? אין בי דיכאון.. יש בי רצון להמשיך רגיל ולשמוח במה שיש.. אבל רצון רוחני תם בי לעת עתה. פריקה על תחושות לא רגילות...
היי יקרה ואהובה. משום מה מרגיש לי דווקא שזה מאוד נורמלי.ציפי כהןאחרונה
אתם אחרי טלטלות רציניות, אחת אחרי השניה.
הפלה ועוד הריון ועוד הפלה וסיבוכים.

הגוף מגיב בחוסר תפקוד, הנפש מגיבה בעצבות, בכי, שבר, כאב, התפרקות...
הכל מובן והגיוני.
ואז מגיע הרצון לקום, לא ליפול כל כך הרבה, להיות פנתרה ונמרה, להישאר בחיים הטובים ושמחים למרות כל הכאבים הללו,
ויש ימים שזה באמת מצליח.
אבל יש גם ימים, או רגעים, שזה עולה. הכאב צף.
כי מה לעשות, הוא קיים והוא נוכח, והוא עדיין לא נרפא וגם לא הולך כנראה לשום מקום...
הכאב נמצא ואם לא יינתן לו מקום בשיח משותף אוהב ומאפשר- הוא כנראה ימשיך להרגיש בודד ועצוב...

אני מדברת על הכאב כאילו הוא ישות נפרדת ממך, אך בעצם הוא חלק בלתי נפרד ממך. מכם.
והוא רוצה ותובע את מקומו.

אני חושבת שראוי היה מאוד לשוחח על זה ביניכם.
גם על הכאב וגם על ההתגברויות.

ופה אני מניחה לרגע את הצד שלך מתבוננת בצד שלו, של האיש היקר שלך. שהוא אבי ילדייך. והוא גם אבי הילדים שאיבדתם. יחד.
אני יכולה לומר לך שוודאי. ודאי שיש גם בעל בסיפור הזה... והוא לא רק בעל הוא גם אבא. הוא קיווה וציפה ותמך ועודד, וכאב ובכה (אם לא בחוץ אז מבפנים)
כל זה עבר עליו כמו שעבר עלייך.
ההבדל ביניכם הוא בכך שאת חווית זאת על בשרך ממש, וזה משמעותי, אך עדיין הוא גם האבא.
בנוסף, לפעמים יש הבדל גם בהתמודדות הרגשית. (גברים פחות נוטים להראות שבר וכאב).
על ההבדלים הללו מגיע היחס החברתי, מעין דרישה לא נאמרת (אבל מאוד נוכחת)- שהאבא יישא בעול ויטפל בהכל, בלי להתפרק. ובלי לקבל תמיכה.
... ועדיין גם הוא איבד. גם לו מגיע מקום. גם הוא כואב את האובדנים. ומדוע שלא יקבל גם הוא תמיכה?!

יקרה ואהובה.
אני מרגישה את הכאב.של שניכם.
אני חושבת שאולי מעבר לאבדני התינוקות שלכם, וההתמודדות הבודדה שלכם כל אחד עם כאביו, אבד לכם משהו ברמה הזוגית.
אבד משהו בתפקוד היומיומי הפשוט השמח, אולי אבד משהו גם ברמת השיח.
אולי כבר קשה לתפקד סביב הריונות והפלות ובלאגן הורמונלי.
אולי למרות שיש פה אריה ולביאה, נמר ופנתרה, שני אנשים שעושים מאמצים מדהימים להמשיך לחיות ולשמוח-
אולי יש מקום גם לנוח מעט.
להתבונן זה על זה.
להוריד את המסכות לרגע ולשבת זה מול זה.
לדבר.
להגיד.
לבכות.
לצחוק.
לבטא כאבים וכעסים וגם מילים מעריכות.
פשוט להיות.
יחד.

אולי כך שניכם תרגישו פחות בודדים.

אני מחבקת אותך ואותו.
שניכם עוברים ועברתם זמנים לא קלים.
אני ממליצה לעצור, לקחת פסק זמן זוגי, ולדבר.
ואם קשה לבד- אז ללכת למקום בו ניתן יהיה לבטא את הדברים בעזרת איש מקצוע.
פשוט כי אתם לא לבד בסיפור הזה.
אתם יחד, אם ואב. איש ואישה.
ואפשר לגרום למשבר הזה להצמיח אתכם למקום גבוה בהרבה.

רק תנו יד זה לזה.

מחבקת.

דברים שהייתי רוצה לשבוע הקרובציפי כהן
היי אהובות.
מזמינה אתכן לחשיבה וכתיבה (רק מי שרוצה כמובן...)

מה אני מאחלת לעצמי לשבוע הקרוב?
מה אני רוצה שיקרה?
איזה דברים אני לוקחת איתי מהשבוע שעבר ואיזה אני משאירה מאחור ופותחת דף חדש?
אילו אמירות הייתי רוצה לומר השבוע לאנשים סביבי?
מה הייתי רוצה שיידעו?
איזו קבלה אני מקבלת על עצמי לשבוע הזה?

הרבה אהבה, חמלה ורכות לכל אחת מכן. מגיע לכן.
שיהא שבוע טוב.💜
בטא חיובי אחרי ציטוטקאורית13
אז כמעט 4 שבועות אחרי מנה ראשוה של ציטוטק , 3 שבועות אחרי המנה השנייה והתרחשות ההפלה.
לא קיבלתי וסת, עדיין יש מדי פעם הפרשות צמיגיות כתומות/ורודות
היום בהיקור אצל רופא- רירית עבה 15 ממ, לא לגמרי סדירה, לא ניתן לשלול שלא נשארו שאריות.

הנחייה לחכות שבוע ואם לא מגיע הוסת לפנות לאולטרסאונד דופלר,

שאלתי את הרופאה לגבי בדיקת בטא, היא אמרה נחרצות שלא מתייחסים לבטא אחרי הפלה והיא לא מהווה שום אינדיקציה...אבל זה לא מה ששמעתי

חזרתי הביתה, עשיתי בדיקת הריון ( יש לי מלא מאלי) והיא יצאה חיובית, פס חלש אבל ברור ברור לגמרי(
אם אפילו בבדיקת הריון רואים, סימן שבטא גבוהה..

היה למישהי? המחזור יגיע? יש תקווה?😟
היי אוריתאין ייאוש בעולם
אם הבדיקת הריון הביתית יצאה חיובית, ממש לא מחייב שהבטא גבוהה. יש בדיקות שמזהות מבטא 10 אפילו. גם לי קרה שכמה שבועות אחרי הפלה היה חיובי אבל בסוף זה ירד.

גם אותי בהפלה הקודמת, הרופא לא שלח לבדיקת בטא.

לא רואה סיבה למה ביקשו ממך לעשות US דופלר עוד שבוע, אבל אני לא רופאה ולא יודעת מה הרופא ראה שם.

אני יודעת שההנחיה אחרי ציטוטק היא להגיע ביום ה3-5 למחזור או אחרי 6 שבועות, המוקדם מביניהם.

כשהיית בביקורת בבית חולים כמה ימים אחרי שקיבלת את הציטוטק מה אמרו לך על מצב הרירית? ומתי אמרו לך ללכת לרופא בקופה?

אצלי אחרי ציטוטק המחזור הגיע אחרי כמעט 40 יום.
תודה! ממש הרגעת אותיאורית13
הרופאה ראתה רירית בעובי 15 מ"מ לא סדירה לדבריה, היא לא יכולה לשלול שאין שאריות לכן שלחה אותי לדופלר שיראו שם יותר טוב מה בדיוק נשאר , במקרה שהוסת לא מגיעה.

כל כך הרגעת אותי , חשבתי שבדיקות הריון מראות חיובי במרקה של בטה 20.000 ככה לכן נלחצתי

גם זה שיכול להגיע גם אחרי 40 יום, זה מרגיע

בכללי הרופאה שלי די מלחיצה, כנראה, גם כשראתה הפסקת דופק ישר אמרה- נותנת לך הפנייה לגרידה, לא נתנה לי כאופציה ציטוטק, רק בבית חולים אמרו שאפשר גם כדורים בשבוע שלי, ועכשיו אמרה לי ללכת לדופלר,ואחר כך ייתכן ויהיה צורךהיסטרוסקופיה, בסוף כזה הוסיפה- אבל חכי, אל תמהרי, אולי תגיע הוסת, אולי הרירית עבה כי הוסת קרובה.

ועוד פעם אלף תודות על המענה והשיתוף, כי אני כבר נכנסתי ללופ כזה של לחץ,
אחרי הציטוטק במעייני הישועה לאאורית13
לא חוזרים למעקב אצלהם,מבחינתם קיבלת כדור, סיימת,סגרו את התיק. הם נותנים הנחייה ללכת לביקורת אצל רופאה בקופה, היה לי סיפור עם הרופאה שלי, לכן הגעתי אליה רק עכשיו, 3 שבועות אחרי, גם הייתי די רגוע שיצאה הכול, גם כי היה דימום מסיבי, יצאה המון, וגם ראיתי את מה שהיה פעם לשק הריון יוצא.
איזה מוזר שמעייני הישועה לא עושים ביקורתאין ייאוש בעולם
כשאני עשיתי, בבית חולים אחר, אמרו לי להגיע אחרי 3 ימים לביקורת
כן, גיליתי את זה בדיעבדאורית13
וגם אחרי המנה הראשונה, כשהיה ברור לי שהיא לא עבדה, הייתי צריכה לחכות לתור אצל רופאה שלי כדי שהיא תתן לי הפנייה חדשה למיון, אחרת לא היו מקבלים אותי במעייני הישועה... התנהלות ונוהל מוזר ביותר, נראה לי שזה בית החולים היחיד שמתנהל כך.
עדכון לטובת מי שתקרא פעםאורית13
המחזור הגיע, יומיים אחרי, מתברר שבטא מתאפסת רק 5-7 שבועות אחרי הנפלה, או אחרי הווסת
טוב לשמוע שהתחדשת. מאחלת טוב, טוב מאוד.ציפי כהןאחרונה
אבדן הריון ראשון ...אנונימי (פותח)

הריון צעיר. אני צעירה. והכל עוד לפני,

וזה משמח, תראי,

הצלחת להגיע למקום הזה שרצית- הצלחת להכנס להריון, אחרי כל החודשים האלו , שלא...

 

 

ובכ"ז,

זה להפרד ממך.... צעיר ושלי כ"כ.. מילאת אותי, שמחת אותי, הפכת את הצעדים שלי לקלילים יותר...

 

תוך כדי שהתכווץ לי הרחם, שיחררתי אותך, יצאת ממני, ויכולתי להישען רפויה וכואבת על הקב"ה...

 

להתרפק כמו ילדה קטנה...

שמחכה , מחכה מחכה.....

 

 

והלב שלי מתרחב ולומד

 לומד לכאוב , לומד לאהוב, לומד לפעום, לומד לחיות....

 

אובדן הריון ראשון זה כואב כ"כ. הכל ראשוני וחדש ובום הלםאין ייאוש בעולם
זו הפעם הראשונה שאת מרגישה את החוויה שמשהו נוצר בתוכך.
חיכית כל כך להיקלט גם כדי לדעת שהכל תקין אצלך, אבל בום זה נפל.
זה כואב כל כך.
תני לעצמך לכאוב.

רק יכולה לעודד אותך שהסטטיסטיקה היא 20% מכל ההריונות נופלים. והבנתי שהרבה מהם זה בהריון ראשון דווקא.
בע"ה תעברי את זה ותחבקי ילד/ה בקרוב.

חיבוק גדול!
אוי. כואב לי עבורך כל כך. חוויה ראשונית כה נעימה של הריון,ציפי כהןאחרונה
חוויה ראשונית של חיים בתוכך... ופתאום אבדן כה גדול... שהוא גם חוויה ראשונית.
הכאב החי הזה, הראשוני כל כך,
שגורם לנפש להתכווץ ולהתרחב
ללב שלך לפעום אהבה וכאב ביחד-
זה כאב שמגדל לבסוף.
לא קל בכלל. חיבוק חם לשבת שלווה כמה שניתן.
איתך בכל הרגשות שלך. בעליות וגם בירידות.
וכתבת עדין ומקסים.
איך מתגברים על הפחדים?מצפה בקרוב22
הריון שלישי מפתיע עד מאוד חודשיים לאחר ההפלה האחרונה (הפלה שנייה). עשינו חלק מהבירורים (קרשיות ,קריוטיפ היסטרוסקופיה עשיתי מזמן) הכל תקין. שבוע הבא יש לי בדיקת דופק ואני לא יודעת איך אשרוד עד לשם..מפחדת רק לחשוב על חלילה עוד הפלה. הדבר היחיד שקצת מעודד זה שהפעם הבטא הכפילה יפה ביחס להריונות הקודמים..
בקיצור אני מלאה פחדים..מפחדת שאין לי בכלל תופעות...
אוחח כמה קשה ומשמח כאחדאין ייאוש בעולם
משמח כל כך שנקלטת וכל כך מהר..
וקשה כל כך הפחדים. אוי כמה קשה.

אני בדיוק בצומת הזאת אחרי 2 הפלות ועושים קצת בירורים. ורוצה להיקלט רק אחרי שיהיו קצת תוצאות קודם. בגלל הפחד שאת מתארת.

כשהייתי כלה טריה התפללתי לה' שאקלט להריון, כל כך תמימה הייתי שחשבתי שזה מספיק.
היום אני יודעת שלא מספיק שאין בעיה בלהקלט, גם על זה צריך להודות, אבל צריך גם להחזיק אותו.

בידיים מלאות יקרה ! ! !
מי כמונו מבינות איזו ברכה ענקית זו
חיבוק
ממליצה לקחת תמיכה. אני אחרי 3 הפלותראשית אמונה
רצופות. לא לקחתי תמיכה בהיריון האחרון ואני מתחרטת. אולי זה היה עוזר . הקשבתי לדעה רפואית אחת ולא הקשבתי לאחרות .... זה מה שאני הייתי עושה מצד שני שמעתי על הרבה נשים שחוו 2 הפלות רצופות ואז נכנסו להיריוו תקין. מתפללת בשבילך
זה הריון אחרי טיפוליםמצפה בקרוב22
לא ברור אם זה ספונטני או בגלל ההחזרה (פעם ראשונה שאני מחזירה על בסיס טבעי) כך שפעם ראשונה אני בלי תמיכה (וזה ממש כיף) למעט פרגניל שאני לוקחת בהמלצת פרופ' כרפ.
חייבת לומר שממש לא חשבתי שאכנס להריון ככ מהר... (בה) מההפלה הראשונה לשנייה עבר יותר משנה וגם זה בטיפולים..
אני אוכלת סרטים מזה שאני לא מרגישה כלום
ברוך ה'. גם אני אצל כרפ בעקבות ההפלות.ראשית אמונה
הלוואי וימשיך לך טוב. ותזכי לחבוק תינוק. מתפללת עלייך...
רואים טוב בעיניים. ממש מתאמצים.ציפי כהןאחרונה
בהריון לאחר אבדן הקושי הוא לדעת שיהיה טוב, שייצא מזה תינוק בריא... זה באמת כל כך מורכב וקשה.
אני עשיתי עבודה פנימית משמעותית-
חיפשתי כיוונים איך להרגיע, חיפשתי כיוונים איך לעשות לעצמי טוב בלב.
מצאתי כמה שעזרו לי, מזמינה אותך לחפש מה יעזור לך.
הנה כמה:

- יוגה להריון. בעזרת מדריכה מוסמכת.
- עבודה עם נשימות. שאיפה מהאף בעדינות עמוק אל תוך הבטן, ונשיפה החוצה בפה פתוח מעט.
- לשים לב לפרטים הקטנים שאני אוהבת בחיים שלי
- לשמוח על הרגע הזה, בהריון הזה. עכשיו.
- דמיון מודרך- לראות תמונה שלי בשלב מתקדם של ההריון,בלידה... מחזיקה תינוק בוכה ביד... (בתחילת ההריון היה לי קשה מדי לדמיין את הלידה. אז דמיינתי את השלב הבא של ההריון. לאט לאט עם התקדמות ההריון דמיינתי לידה).
- מצאתי לי תמיכה רגשית ותמיכה פיזית (דולה מקסימה) שעזרו לי כל אחת מהכיוון שלה
- שלחתי הרבה אהבה פנימה, לעובר המתוק, קיוויתי והתפללתי לטוב.
- ניסיתי למצוא עוד עיסוקים מלבד ההריון

חיבוק חם. הלוואי וכבר תראי דופק.

שוב.אנונימי (פותח)

שוב להסיר את הריון ולידה מהמועדפים.

שוב להחליט שאת הפורום הזה אני לא מוסיפה לרשימה.

כי הוא לא מועדף.

הוא ברירת מחדל.

תוצר של כאב ושל אובדן.

 

שוב.

 

שוב לשים מסך על עצמי,

כי הכאב גדול מכדי להכיל.

שוב להרגיש רגעים שהוא מגיע כולו

ולהתפרק.

 

שוב.

 

 

 

 

כמעט אותו סרט.

שוב.

 

 

הפלה שניה.

 

 

ברוכה הבאה למועדון.

 

 

 

 

 

 

(ואולי בסוף אני אפסיק לכתוב פה מאנונימי, ואפתח ניק בשביל הפורום הזה.

לא רציתי ליצור שייכות למקום הזה. אבל אני פה).

 

 

 

@אין ייאוש בעולם

מצטערת לתייג אותך מסיבות כאלו.

אבל את התענינת השבוע,

אז בסוף נגמר.

(זאת אני, מהדופק הקצת איטי שנהיה בסדר, מהגודל הקצת קטן של העובר, מהתמיכה של הפרוגסטרון. לא עזר. הגענו היום רגועים ושמחים לוודא שהייתה גדילה. ולא הייתה. והדופק נדם.)

 

 

חיבוק ענק לך יקרה!אמא_מאושרת
מצטערת לשמוע
שהשם ימלא חסרונכם!
לא לא לא! אוף!!אין ייאוש בעולם
הכאב עצום. עצום.
וואו כל כך עצום שאין לי כלים...
מסתובבת חצי רובוט. מחייכת, נושמת, אבל משהו מת בתוכי.

ואוף מבאס אותי שעוד מישו יסבול כמוני.

מחבקת אותך! כי זר לא יבין זאת...
וכאן בשבילך!!
כואב כואב. חצי רובוט... זה כמו להיות חצי משותקת,ציפי כהן
או חצי מתה, סליחה על האסוציאציה המעט פרועה...
כי זה חצי ממך שאינו מתפקד או יצא מכלל פעולה רגשית, ומהלך כמו אין בתוכו חיים...
זה נשמע קשה וכואב מאוד. מאוד.

(משהו מת בתוכי- זו האמירה הכי מציאותית שיש למה שחווית... זה ממש גופני. אבל בוודאי גם נפשי. כמה כאב על המוות הזה!!)

אני מאוד מקוה שאת מוצאת מקום וביטוי לקושי הפנימי הזה, גם כלפי חוץ. לאפשר לעצמך לדבר את הרגש שלך, לאוורר אותו, לבכות אותו או רק לומר כמה את שבורה- זה כבר עוזר.
לא להישאר לבד.
גם בחיים האמיתיים, במערכות היחסים שלך ביומיום. לא רק בפורום.

חיבוק חם לך.
מקוה שלאט לאט תרגישי שאת מוצאת כלים.
תודה ציפי. אני משתפת מאד גם בחיים האמיתייםאין ייאוש בעולם
אבל נמאס להרגיש כאילו אני איזה דיכאונית כזאת. ולדכא את בעלי.

כבר לא נעים לי לכאוב. מרגישה כאילו יש ציפיה שזהו היה עבר, להמשיך הלאה.

מצד שני מה הם מבינים בכלל?
יקרהאמא_מאושרת
ציפיה זה אחלה
אבל ציפיה של מי?
יש מישהי שעברה את זה כמוך?

ממה שאני ראיתי, אפילו אם מישהי חלילה עברה את אותו הדבר, כל אחת לוקחת את זה אחרת.
יש כאלה שזה עובר על ידן ויש כאלה שזה ילווה אותן לאורך זמן.
מה אפשר להבין מזה? שממש אי אפשר לצפות מאף אחת לשום דבר.
מההפלה השניה שלי עברה כבר יותר משנה וחצי.
ב"ה יש לי תינוק!
ואני עדיין לפעמים שם. זה חוזר.
נתתי להם שמות, אני מדברת איתם. אוהבת אותם. גם הם הילדים שלי.
החברה יכולה לצפות למה שהיא רוצה.
לדעתי, מי שלא יכול להכיל אותך- אל תפתחי את זה בפניו.
מי שכן- תיעזרי בו.

אגב, אצלי לקחתי יומיים ונסעתי כל בוקר לים. להתאבל.
עזר לי מאוד לתת לזה את המקום של זה.
חיבוק
חבל שאין אפשרות לעשות לייק... ציפי כהן
אהבתי את מילותייך ואני מצטרפת בכל לב.
ואוסיף נקודת מבט-
מי שמצפה אינו יודע מה את עוברת, ואולי אינו מסוגל להכיל את מה שעברת. לכן הציפיה היא מעין אמירה סמויה:
"קשה לי נורא עם מה שעברת.
זה כל כך כואב שקשה לי להכיל.
בבקשה תחזרי לשגרה כדי שגם לי יהיה קל יותר... וכמובן גם לך."

צריך מקום (רגשי, אולי גם פיזי) להביא אליו את כאבייך ולשהות בהם מספיק זמן עד שהנפש תירגע ותמשיך מעצמה.
פה אנחנו מבינות מאוד.
גם במרחב טיפולי שאינו וירטואלי יש הבנה ומרחב מספיק לכל כאבייך.

מחבקת.
שתפי ככל שתרצי, הדיכאון או הכאב אינם זרים פה ואינם מכבידים.
אנחנו איתך.

ציפי 💓כל כך דייקת בפסקה הראשונה.. קרה לי עםאין ייאוש בעולם
חברה.. הרגשתי אפילו בתנועות הגוף שלה שהיא לא רוצה לחשוב על זה אפילו. היא אמרה לי משפטים מפוצצים כמו 'כולנו עוברים התמודדיות בחיים' 'צריך להאמין שהכל לטובה'. זה נכון. אבל איפה המקום להכלה, לחיבוק..?
היא גם אמרה לי 'אני לא מבינה בזה, ולא רוצה להבין בזה'. וזה קצת פגע בי. כאילו שאני מדבקת באיזה מחלה.
כנראה שבאמת היה גדול עליה להכיל.
גם לי הייתה חברה כזאתאנונימי (3)
שהרגשתי כל כך רע אחרי שסיפרתי לה פשוט הצטערתי על השיתוף איתה
את לא מידבקת... אבל זה קשה לה לשים את עצמה במקומך.ציפי כהן
והיא אכן לא מאחלת לעצמה כזה דבר...
אף אחת לא מאחלת לעצמה או לחברתה. זה כואב מדי.

לעיתים, כשקשה לשאת את הכאב של זולתנו, אנחנו נוטים לומר אמירות מבטלות או מקטינות באיזושהי צורה. כי קשה כל כך להיות עם התוכן הזה. קשה לשהות עם כאב כזה... אז מנסים להקל על עצמינו ועל זולתינו , ואיכשהו לשפר את המצב או ההרגשה...

זה מובן ואנושי, ועלול לקרות לכולנו מול דברים קשים שמאיימים על שלומנו הפנימי.

ועדיין, זה מכאיב ומצער כל כך שזו ההתייחסות.
היינו רוצים שפשוט יהיו איתנו בכאבנו.
כי אין באמת נחמה.

חיבוק חם.
וואו. קלעת בול. תודה על המילים. חיזקת אותיאין ייאוש בעולם
💜ציפי כהןאחרונה
תודה ציפי! ולגמרי מסכימה עם התוספת...אמא_מאושרת


היי, את מהממת. חיממת את ליביאין ייאוש בעולם
עבר עריכה על ידי אין ייאוש בעולם בתאריך כ' בתמוז תשע"ט 16:33
באופן לא מפתיע, הציפיה הזאת מגיעה מאנשים שלא עברו את זה!
במקרה בודד שהיה לי, הציפיה הגיעה מאישה שעברה הפלה אחת בשבוע מוקדם אחרי מס' ילדים (אולי זה בגלל שאז יותר קל לומר לעצמך שזה קורה וזה סטטיסטיקה. לא שמפחיתה מהכאב, אבל אין ספק שזה שונה מכמה הפלות/הפלה בשבוע מתקדם).

מסכימה איתך שכל אחת לוקחת את זה אחרת. מצד שני, איך נקבל את זה תלוי גם בגורמים נוספים מלבד דרך התמודדות - כמו שבוע ההפלה, לפני ילדים/לא, מספר ההפלות ומשתני חיים נוספים שלא קשורים ישירות למקרה.

באופן אישי, מרגישה שלקושי שלי מצורף העניין שזה לפני לידות.
זה לא שחוויתי גם טוב מהריונות וגם כשלון. מבחינתי חוויתי רק כשלונות של הריונות. והאנשים האלה שמגיבים כך, כנראה לא מרוע, פשוט באמת לא מסוגלים להבין מזה שכל החוויות שלך מהריון הסתיימו באובדן. מזה לחזור הביתה עם תחושת 'אין' אחת גדולה.
יש לך פייסבוק?אורית13
יש שם קבוצה סגורה "הפלה לידה שקטה...ומה שביניהם", בדיוק היום ראיתי בה סיפור של מישהי שנעזרה בקבוצה הזאת בשתי ההפלות שלה, וחזרה לעדכן על לידת תינוק ראשון, והיא כתבה כל מיני תובנות שלה מהתהליך, ובכללי, נראה לי שתמצאי שם תמיכה ולא מעט נשים שמבינות אותך בדיוק
מבינה אותך לגמריאמא_מאושרת

אצלי ההפלות פשוט שינו את הראיה

גרמו לי לחשוב איך עד אז כשהייתי רואה שני פסים על בדיקת היריון הייתי בטוחה שעוד תשעה חודשים יהיה תינוק בבית.

חיבוק גדול לך. אין ספק שההתמודדות פה לא פשוטה בכלל.

תני לנפש זמן להתאבל, ופשוט מאוד שהסביבה תקפוץ לך!

בע"ה שהקב"ה ימלא את מחסורך בקרוב!

שולחת חיבוק🤗אנונימי (3)
בדיוק היום הלכתי לטיפול רגשי ולא יודעת איך הגעתי לנושא של ההפלה שעברתי אבל זה היה קשה חשבתי שתינוק חדש ינחם אבל הוא משמח אבל לא לגמרי משכיח נזכרתי בזה שוב והתחלתי לבכות כמו ילדה קטנה רק רוצה חיבוק ברוך ה עברתי רק הפלה אחת בשבוע מתקדם ומאחלת לעצמי שלא יהיו עוד הפלות, לא לי, לא לך ולא לשום אישה בעולם ויהיה לך זרע חיה בר קיימא והריון תקין בידיים מלאות,
בכתיבתך העלית לי דמעות כמה זה עצוב כמה ניסיונות אין באמת מילים לנחם ולעודד רק צריך לתת לזמן לעכל ולאט לאט להתאושש ולנסות שוב הקב"ה ירעיף עלייך רק טוב
שולחת חיבוק מרחוק🤗
אוי לא!!! כמה נורא, כמה כואב!!! שוב....ציפי כהן
חיבוק חיבוק חיבוק, יקרה,
כמה תקוות וכמה ניפוץ
וכמה כאב....
אני ממש. ממש. מצטערת.
וכואבת איתך מאוד.

חיבוק חם!!!
משתתפת בצערך..... בכאבך.... לא ניתן להכלהראשית אמונה
מתפללת שתזכי בקרוב לנחמה.
אני לא מאמינה כמה נוראנועה נועה

עקבתי בשקט וקיוויתי בשבילך כל כך... חיבוק חזק חזק. אין מילים. איתך.

אפשר שירשור עם בנות שעברו גם הרבה הפלות רצופות ונולדוראשית אמונה
אחכ תינוקות בריאים... אני מיואשת לאחרונה... למישהי זה קרה? אני עם 3 פעמים רצופות... ומקווה פעם הבאה לעובר בריא.. אנא תכתבו ותעודדו. זקוקה לסיפורים משמחים
אני עברתי 2 הריונות כימייםמצפה להריון.
ולאחריו נקלטתי להריון תקין בעזרת תמיכה פרוגרסטרון
היום אני חובקת נסיך מתוק בן חודש וחצי
סיפור הציטוטק שליליהיא44
אחרי שאורית המקסימה שיתפה בחוויה שלה החלטתי לכתוב עד כה מה קורה. אורית כתבה ואני מסכימה איתה שזה יוכל לעזור לצערי לעוד נשים שעוברות ויעברו.
ביום ראשון לפני שבועיים התבשרתי בבשורה הקשה- עובר בשבוע התואם 6+3 ללא דופק ונראה כי גם אין התפתחות. לאחר מספר חוות דעת הבנתי שאין ברירה, ניגשתי למיון בערב וקיבלתי המפיג'ין. ביום שני קיבלתי את מנת הציטוטק הראשונה. 4 כדורים בפה והמתנה של 5 שעות.. במשך השבוע דיממתי כמו במחזור, לא היו לא התכווציות קשות ולא דימום מאסיבי. ניגשתי לביקורת ביום שני שעבר באולטרסאונד נצפו קרישי דם ולא היו בטוחים כי יש שארית לכן לא קיבלתי מנה נוספת. שוחררתי הביתה עם המלצה לחכות לווסת הבאה ולאחריו ללכת לרוםא הנשים לבדיקה. בנתיים הדימומים לא פסקו וביום ראשון האחרון התחילה לכאוב לי הבטן, כמה ימים קודם (סליחה על התאור פשוט נראה לי חשוב והכרחי) התחיל ריח חזק ונוראי משם..הגיע למצב שכל שניה החלפתי פד, התקלחתי וכלום לא עזר. ביום ראשון בערב נבדקתי על ידי רופא תורן לא מאוד מקצועי שנתן לי אנטיביוטיקה המתאים יותר לחולי מלריה עם תופעות לוואי קשות. החלטתי לחכות ליום שני ולהתעקש להגיע לרופא שלי. כמובן שקיבל אותי, בדק וראה תוכן לא סדיר ודרש שאגיע בדחיפות למיון. הגעתי במהירות, עשו לי אולטראסאונד בדיקות דם ושתן, בדיקות וגינאליות לא נעימות והוחלט להשאיר אותי לאשפוז בחשד לזיהום או דלקת. לא היה לי חום אך כאב חד בבדיקות שעשו לי ברחם החשידו שאני לקראת זה ולא לקחו סיכון. כרגע אני מאושפזת כבר יום שלישי, מקבלת 3 מנות אנטיביוטיקה ביום דרך הוריד..אתמול קיבלתי מנה נוספת של ציטוטק וגם היום, סהכ 6 כדורים. המטרה לנסות ולהתנקות בעזרתם וללא פעולה כירוגית. כרגע שוקלים לשחרר ולחזור לביקורת בעוד כשבוע ואז לקבל החלטה.. אם לחכות ולווסת הבאה שגם תעזור לניקוי הרחם או להגיע למצב של הליך כירוגי. כמובן שיש צורך להמשיך עם האנטיביוטיקה.
זהו.. זה עד כה.. מקווה שהעדכונים הבאים יהיו משמחים יותר.. בריאות לכולן
כל היום אני חושבת עליך ומציצה בפורוםאורית13
לראות מה שלומך,
יואו, איזה סיפור בהמשכים, כל כך קשה שהוא לא נגמר.

אני עדיין עם דימומים, ההצבע שלהם לא מוצא חן בעיניי- זה לא כמו צבע המחזור. אבל איין כאבים ולא ריח שתארת, אז מחכה לשבוע הבא לביקורת אצל רופאה.
מאוד מאוד מקווה שתשוחררי כבר הביתה ושתצליחי להתנקות עם הציטוטק
היי יקרהליהיא44
תודה, את מקסימה ומחממת לי את הלב.
לפי מה שהבנתי כשהדימום נחלש ומשנה צבעו להכתמות חומות כמו סוף של מחזור את לקראת סיום בעזרת השם. ואני מאחלת מכל הלב שהביקורת תראה שזהו שאת אחרי.
אני מאוד מאוד מקווהאורית13
שחררו אותך? איך את מרגישה?אורית13
אני אגיד מה אני לוקחת, אולי תחליטי שמשהו מזה מתאים לך, בתקווה שיעזור להתנקות, לא מזיק זה בטוח.

שותה מיץ לימונים, כמה שמצליחה (4-5) ביום
אבץ - לחיזוק מערכת החיסון
זרעי פשטן (טחונים)- שמעתי מכמה מקורות שעוזר להתנקות הרחם
וגם קניתי שמן מור - לוקחת כצה טיפות ביום ובעיקר מאוד נהנת להריח , מאוד מרגיע אותי ואני ממש יכולהה לדמיין את עצמי בבית המקדש

ועוד כל מיני דברים שיש לי בבית ושולפת מהמקרר כשנזכרת, אבל
אני אנסהליהיא44
מחר אשלח את בעלי לקנות, להזיק זה לא יכול.
כרגע אני בבית.. מעולפת מהכמות של האנטיביוטיקה והציטוטק..
איזה נסיון קשההאורית13
את האמת, אני לא בטוחה אם במצב כזה לא הייתי מסכימה כבר לגרידה וזהו - האשפוז, עוד מנות ציטוטק, חוסר הידיעה מתי כבר זה יסתיים, הדאגה מהזיהום שלא יזיק לרחם..ובעיקר הבדיקות בדיקות בדיקות, כל ההתעסקות של הרופאים במקום הזה- אוף, זה ממש נסיון קשה מאוד, מה שאת עוברת
בעז"ה, אחרי כל מה שעברת השבוע שבשבוע הבא יהיו לך אך ורק בשורות טובות.
לפחות את בבית כרגע,, תנוחי כמה שאת יכולה
חיבוק ענק⁦❤️⁩
חייבת ממש להגיב לשתיכן!!!אנונימי (2)

 @אורית13 ו- @ליהיא44

 

מידי פעם אני נכנסת לראות כאן התכתבויות ואיך שהבנות מתמודדות.. סתם מתוך התעניינות.. לפעמים עונה ולפעמים לא..

ואני עוקבת אחרי שתיכן , עצובה וכאובה איתכן על מה שאתם עוברות.. שלא תדעו עוד צער ובעז"ה תזכו כבר במהלך השנה לידיים מלאות!! (אם אפשרי מבחינה רפואית, כן?)

ואני חייבת להגיד לכן שאני נפעמת כל פעם מחדש , איך שאתן מחזקות , מעודדות , משתפות , מייעצות אחת לשנייה! וכל זה שאתן עדיין ממש בתוך הכאב העצום שלכן!

אני ממש לומדת מכן מלא!! 

מחבקת אתכן חיבוק חזק ומעבירה לכן כוחות ממני הקטנה!

רק אושר ובריאות!!

תודה, אנונימית היקרה!!!אורית13
תודה רבהליהיא44
אני מרגישה כאילו אני מכירה את אורית כבר באופן אישי, אני שואבת ממנה כוחות ומכל הודעה שלה. לצערי "נפגשנו" פה.. במקרה קשה של שתינו.. ובכלל, הבנות פה והעידוד מאוד עוזר, השיתוף הנכונות לענות ולעודד. לפעמים גם רק הודעת- שולחת לך חיבוק נותנת לי כוח. אני התלבטתי אם להכנס לקבוצה, עכשיו אני מאושרת כי יש בנות שמבינות אותי ומלוות אותי. זה מאוד חשוב לי.
אורית את צודקת התהליך הארוך, חוסר הוודאות והבדיקות נוראיים. אבל אני כל כך מפחדת מהליך כירוגי . כל כך לא בא לי שיכנסו לי לרחם... אז באמת שנותנת לזה צ'אנס. הייתי רוצה להיות אחרי..אבל ממשיכה ככה כרגע, אולי זה יקרה בדרך הזו. בעזרת השם בשבוע הבא אני מקווה לשתף בדברים טובים! מקווה שאת גם בטוב! חיבוק גדול גם לך!
כל הכבוד לך, צריך הרבה כוחות להמשיךאורית13
כשאמרתי שהייתי אולי מסכימה לגרידה, התכוונתי שזאת הייתה החלטה מתוך חולשה ויאוש וחוסר יכולת להמשיך להתמודד , אזהכל הכבוד לך שאת לא נשברת, ממשיכה בדרך שמאמינה בה...עכשיו את כבר נלחמת בלצאת מכל הסיפור בכמה שפחות נזק לרחם,
בתחושה שלי זה כבר עבר את שלב של - נגמר הריון, זה כבר מלחמה על העתיד, על הבריאות שלך
אני מקווה שאני בטוב, הדימום ממשיך, יכול להיות לילה כמעט ללא,חצי יום עם הכתמות בקושי ואז פתאום שוב דימום , לא גדול אבל כזה שברור שזה עוד לא נגמר ואין מה לחשוב על הפסק.
לגמריליהיא44
זאת החלטה קשה להמשיך במצב הזה ולא להיות אפילו לקראת סיום. זה ממש כמו שאת אומרת, מלחמה על העתיד והבריאות ובעיקר על הפריון והרחם. מאוד מאוד רוצה להגיע לשבוע הבא ולשמוע שהמצב טוב יותר.
אני מקווה שהמצב אצלך אומר שאת כבר בסוף התהליך הקשה הזה, ובעיקר שלקראת ההפסק שאומר שאת באמת חוזרת לשגרה ולחיים.
שבוע טוב, מה שלומך?אורית13
@ליהיא44 , איך את מרגישה?
נראה לך שכל המנות של הציטוטק עזרו?
שיהיה לך שבוע טוב עם בשורות טובות!
היי אורית יקרהליהיא44

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה חושף שיניים

לא להאמין מה שאת עוברתאורית13
חזרת לאישפוז בגלל האלרגיה לאנטיביוטיקה?
, מי עוזר לך עם הבית?
מה שאת עוברת...לא להאמין, בטח זה מרגיש לך כבר נצח , כל התקופה הזאת.
אני ב"ה בסדר, עוד לא עסיתי הפסק, אבל זה נראה קרוב.
מה שכן ביטלו לי את התור לרופאה השבוע..יש לי בשבוע הבא, שזה יצא כבר 3 שבועות אחרי מנה אחרונה של ציטוטק.. אבל הכול נראה בסדר..ממש לא בא לי ללחת לרופא גבר..כנראה גם השבוע לא אראה רופא..
אני כבר מתביישת לספרליהיא44
לאנשים,למשפחה לחברות.. שלא יחשבו שאני משוגעת באמת.. כי זה נשמע כבר מטורף. כן חזרתי לאשפוז לילה בגלל האלרגיה לאנטיביוטיקה, מה שבחיים לא היה לי.. מרגישה שהכל הכל יחד. בעלי והמשפחות, בלעדיהם לא הייתי מסתדרת..
יופי אני שמחה לשמוע שלאט לאט הדם פוסק, זה גם חלק חשוב בתהליך הזה, שלא כל פעם נראה את הדם..זה לא קל. אולי תנסי לקבוע לרופאה אחרת? האמת אבל שאם יש עדיין דימומים כנראה שיש עוד מה להוציא.. אני מקווה שהסבלנות של שתינו תשתלם וזה יסתכם בציטוטק והתהליך הארוך מאוד שלו.
שבוע טוב יקרה שולחת לך חיבוק ותודה על הכל! את כבר כמו חברה!
להתבייש? ממש לאאורית13
מה יש להתבייש בזה שגופף פיתח אלרגיה לאנטיביוטיקה, בזה שאת עוברת תהליך קשה..?
אין בקופת חולים שלי רופאה אחרת באזור, יש גם את העיניין של רבעונים, כדי לקבוע תור לרופא נשים אחר אני צריכה לקבל אישור מיוחד ממנהל הסניף...בסניף הציעו לי ללכת לאיזה רופא בעיר שמקבל תורים דחופים , אבל אני לא סובלת אותו, הייתי אצלו לפני שנים פעם אחד ולא רוצה לחזור , בטח לא לבדיקה פנימית.

תגידי, כדי לראות אם הרחם התנקה חייבים אולטרסאונד פנימי? בבית החולים הטכנאית עשתה פנימי ולא הסכימה בטני.

עכשיו אצלי זה לא דם, אדום,ביומיים האחרונים זה ממש צבע חום בהיר כזה, אולי אפילו רב היה מתיר, אבל אף פעם לא שלחתי בדיקות לרב, וגם עכשיו ממש לא מתחשק לי😟


אני ממש איתך בזהליהיא44
תלכי רק לרופאה/רופא שאת סומכת עליו.. זה מאוד חשוב במיוחד במצב הרגיש הזה.
וכן כדי לראות אם הרחם התנקה חייבים אולטרסאונד פנימי, בבטני לא רואים מספיק טוב כמו שהסבירו לי..
אני חושבת שתחכי עוד יום יומיים ובעזרת השם זה פשוט יפסק מעצמו. גם אני אפעם לא שלחתי ובמצב הזה מרגישה שאני רוצה לחכות ממש ממש לסוף, שלא יהיה כתם אחד.. כמו טראומה כזו לא יודעת איך להסביר.. שקודם יצא ממני הכל הכל
אפילו וייתכן שנשארו עודאורית13
איזשהם שאריות, לדעתי , זה לא מצב שמחייב מנות ציטוטק או משהו, אלא שרופא יגיד- נחכה לווסת , בתקווה שיתנקה לגמרי , ומעקב... מאז שכתבת על ריח אנינכל הזמן בודקת- אין ריח מכשיד, שום דבר לא כואב, ככה שלא נראה לי שלרופא יהיה משהו מיוחד להגיד לי חוץ מ- נחכה למחזור הבא, אז...במיוחד אם זה בהכרח בדיקה פנימית, מעדיפה לחכות לרופאה 🙄
ואחרי שמסיימת לכתוב , מתמלאתאורית13
ספקות...אולי בכל זאת זה קריטי שרופא יראה אותי, אבל כל כך כל כך לא רוצה רופא, רק מהמחשבה על זה מתחילה לבכות.
כל התפילות שלי לפני הלידות- שלא יהיה רופא בלידה, וגם עכשיו, בסיעת הדשמייאה, בדיקות פנימיות היו או על ידי רופאה או טכנאית...
זאת הנקודה הרגישה אצלי...((😥
אגיד את האמתליהיא44
הייתה לי רופאה בהתחלה, ואז נאלצתי בלת ברירה לעבור לרופא. מאוד חששתי והתביישתי..מאוד לא רציתי. אחרי התייעצות עם הבעל החלטתי לנסות, בליווי שלו כמובן וזו ההחלטה הטובה ביותר שעשיתי. תראי אם אין סימנים מחשידים, אם אין כאבי בטן, חום, ריח זה ממש נראה כסוף של זה. אם את לא שקטה ומשהו מרגיש לך לא טוב תלכי להבדק רק כדי להרגיש שאת בסדר
מחר את בביקורת, נכון?אורית13
הלוואי בשורות טובות, תעדכני⁦❤️⁩
כן מחר בבוקרליהיא44
בעזרת השם שיגיד שהכל טוב.. תודנץה יקרה, אחזור לעדכן כמובן. ואת תעדכני מה עשית בסוף.. אני רוצה שתרגישי טוב שלא תייהי עם חששות
יקרה. ובעצם, יקרות... גם ליהיא וגם אורית היקרות.ציפי כהן
אתן עוברות משבר קשה, וזה ממש פלא ולא ייאמן שזה פשוט לא נגמר ...
פשוט לא נגמר!!!
אורית, נשמע שהדימום שלך פשוט ממשיך וממשיך... הוא אמנם נחלש ונהיה בגווני חום, שזה סימן טוב מאוד, אבל בכל זאת... לא נגמר...
נשמע ממש כמו סיוט!!
וכמה את עושה בשביל זה!!!
מדהימה שכמוך. לא להרים ידיים, לא להתייאש! זה יגיע לסיום המיוחל.
חיבוק חם!!

וליהיא... איזה דברים הזויים!!!
כתבת פה באיזו הודעה שאת מרגישה שזו ממש טראומה.
ואני אומרת: אכן כך. זו ממש טראומה. זה מתמשך וזה לא נגמר, וחוסר האונים משגע באופן שקשה לתאר! וכל פעם סיבוך אחר... זה בהחלט טראומתי.
אני רוצה לספר לך שנשים רבות עוברות גרידה וזה לא פוגע להן ברחם. את יכולה להחליט לסיים את הסאגה הזאת בגרידה, וזה יהיה בהחלט בסדר גמור. זו אופציה שעדיין עומדת בעינה והיא לא כל כך קשה כמו שאת אולי מפחדת. אמנם יש אחוזים מסוימים לפגיעה, אך הסיכון קיים גם בהליכים אחרים... ואי אפשר באמת לדעת.
כמובן גם האופציה להמשיך באופן תרופתי ולראות מה יתקדם- קיימת ועודנה.
אני מקווה כל כך שתרגישי טוב מהר, שהכל יסתיים
והביקורת מחר תהיה מעולה ומעודדת.

הלוואי!!!

מצטערת שלא הייתי כמה ימים, אני בעומס כרגע ולכן פחות נוכחת.
אתן מקסימות ומדהים שמצאתן זו את זו לתמיכה. מרגש לקרוא אתכן!!

אוהבת מחבקת ומקווה איתכן כל כך!!!


ציפי יקרהליהיא44
תודה רבה על תגובה אישית לכל אחת. אכן אורית היא מקום מפלט שאני חוזרת על מנת לקבל כוחות. זה שהיא דואגת ומתעניינת ונמצאת בזה מרגיש שמבינה בדיוק. אני חושבת שההתכתבות מול כולן חשובה כמו שאמרתי לעכשיו למי שקוראת ולצערי גם לאלו שיקראו בעתיד.
לגבי ההמשך שלי, אני אדבר מחר עם רופא הנשים. אעבור שוב אולטראסאונד ואקווה לשמוע בשורות טובות יותר. כרגע גרידה בלי קשר לא באה בחשבון כיוון שאם יש חשד לזיהום לא רוצים לגעת ברחם כך הסבירו לי. אז האופציה היחידה היא להמתין ולהמתין..להמשיך לדמם ולהתפלל שבאמת הכל יצא.. ההפסק יחכה כרגע, עכשיו אני רק רוצה להיות אחרי מבחינה רפואית בשביל הנפש והגוף.
אני מבינה. כמה קשה העניין עם הזיהום ברחם...ציפי כהן
יכולה לשתף אותך שאחרי הלידה השקטה שחויתי,
הייתי מאושפזת עוד כמה ימים בגלל חולשה גדולה.
לבסוף שוחררתי ביום שישי, הייתי שבת בבית... וחזרתי לעוד שבוע אשפוז בגלל זיהום...
קיבלתי אנטיביוטיקה והייתי מאושפזת להשגחה כדי לוודא שהזיהום הסתיים. אבל זה היה כל כך קשה... חא מספיק מה שעברתי, אני צריכה עוד שבוע אשפוז ועוד חוסר וודאות...??!
אני מבינה היטב את כאבייך ואת חוסר האונים הגדול.

רוצה לעודד אותך לאחר שנים, בהסתכלות לאחור:
א. זה עובר. אמנם זה קשה עכשיו, וצריך לשרוד כל רגע וכל יום, אבל זה באמת עובר.
ב. יש תקוה. ילדתי ילדה מתוקה אחר כך. ויש נשים רבות שילדו אחרי הפלות חוזרות או זיהומים. זה קורה. וזה לא מופרך בכלל.
ג. היי עם מה שקורה לך והכי חשוב: אל תברחי מהרגשות שלך. אם קשה לך ואת עצובה, היי עצובה. תני לעצמך לבכות. אם קשה היי עם מה שקשה. תני לו מלים.
הישעני על בעלך ועל משפחתך, זה ודאי לא בושה זה רק ביש מזל... ואת ראויה לכל הפינוקים האפשריים!! מגיע לך... תגידי מה בא לך ודברי על צרכייך בתוך כל זה. היי כנה ואמיתית, זה יעזור גם לך וגם לסובבים אותך.

מחזקת את ידייך וספרי לנו מה שלומך.
גם אני כאן עוקבת, גם אם לא ממש יכולה לענות בכל יום. אני קוראת הכל ונמצאת איתך בלב.
בהרבה אהבה ותקוה.
תודה על השיתוף שלך ציפיליהיא44
זה לא קל לקרוא.. לצערי בעלי לא ממש בעד להתכנס בתוך העצב. הוא בעיקר רוצה שאתמודד ואמשיך בחיי. גישה קשה, שאני לא מקבלת. כרגע מנסה לעזור לעצמי בעיקר.. אני משתפת שהייתי היום אצל הרופא, לפי התיאורים שלי החליט לא לגעת בי, לא לערוך בדיקה ולתת למקום עוד קצת להחלים אחרי האשפוז בשבוע שעבר. בנתיים אני מחכה עוד קצת ומחכה לשבוע הבא לאולטראסאונד בתקווה שאני אחרי.
אין צורך להתכנס בתוך העצב... רק לאפשר לו להיות.ציפי כהן
אם מתכחשים לרגש, הוא נשמר בפנים ובדרך כלל גדל.
לא כדאי.
אני ממליצה לאפשר לרגש להיות, ויש מגוון סוגים של רגשות. הם כוללים בתוכם גם שמחה, אהבה, תקוה ועוד. לאפשר את התנועה הזו- זה מה שחשוב.
לא להיתקע או להתכנס, אלא להיות עם מה שבא.

אם בעלך אינו קשוב לכך או אינו תומך בך ברגעים שכאלה, מצאי חברה או מישהו אחר לשתף אותו. חשוב שתאפשרי לעצמך פשוט להיות. עם כל מה שעולה. זה לא ייתקע. להפך,זה ינוע.
אם לא מאפשרים- אז זה דווקא נתקע...
כמה פרדוקסלי...

אני שמחה בשבילך שהרופא לא נגע בכלום... מקוה שיהיה בסדר בהמשך.

חיבוקים!!
תודה רבהליהיא44
אני משתדלת למצוא לי מקומות אחרים לפרוק.. האופי של בעלי מאוד חזק, מעביר דברים..שונה לחלוטין ממני.
אני מדברת, מוציאה מנסה לעכל ולנתח מה קורה . עכשיו זה בעיקר עצב.. על כל התקופה...והרצון שיגמר

אורית מה קורה איתך?? איך את מרגישה? חושבת עליך
נעים לשמוע על הביקור אצל רופאאורית13
זה רק מחזק אותי שבמצב שלי אין לחץ לראות רופא,
מאתמול בערב ועד הצהריים לא ראיתי דם בכלל, לקראת הערב שוב משהו חום, אז אני די בהרגשה שאני לקראת הסוף.

לגבי הבעל..גם שלי כך, אני חושבת שזאת דרך התמודדות של רוב הגברים. נגמר,סיימנו, שכחנו, המשכנו הלאה, לא לדרוך במקום, ללעוס את זה, מבחינתם זה בזבוז אנרגיה מיותר, סתם בלבולי מוח של נשים. עוד בימים של לפני הציטוטק, בין לבין הפגין איזה אמפטיה , ביום של הציטוטק השני, איך שבעצם ידעתי ששק ההריון יצאה- מבחינתו נגמר הסיפור.זהו

לכן ,שלא כדרכי, החלטתי לשתף כמה חברות, וכאן, לשאוב את הכוח מנשים ( גם לא כל הנשים יודעות להגיד את המילים הנכונות..🙃 ויש את הללו שהתמיכה שלהם היא להגיד- זה לטובה, טוב שבשבוע 8 ולא 20...בא לי לצרוח- לא! לא טוב שזה קרה בכלללל!)
הנקודה היא, שדיי הנחתי לבעלי לנפשו, לא מחפשת את הנחמה אצלו, כי אין להם את זה, לגברים, אולי יש יוצאים מן הכלל, אבל הרוב לא בנויים לשיחות נפש, וחפירות ברגשות..ככה הם, לדעתי...

אז בעז"ה את אחרי..) ונתחיל לראות את הסוף, שהוא בעצם התחלה חדשה
כל כך מזדהה עם מה שכתבתליהיא44
ככה בדיוק התנהג בעלי, אולי קצת באשפוז הראה יותר דאגה ומחשבה אבל מיד אחרי רצה שאקום כבר על הרגליים..
אז אני מבינה שלפי מה שכתבת לא רק אני זוכה לתמיכה חסרת כל טאקט מאנשים- אני לא מצליחה להבין איך אומרים שלטובה, או תפסיקי לבכות, או יהיו לך עוד ועוד משפטים מטופשים וחסרי רגישות!!!! אז כבר עדיפה לי "התמיכה" שלו משל אנשים עם חוסר אינטיליגנציה רגשית!!!
גם אני הנחתי לו, הבנתי שלצעוק ולבכות לא ממש עוזר לקדם את המטרה אז שחררתי..
אני מתפללת שאנחנו כבר בסוף התהליך.. מחכה כבר לשמוע שאפשר לחזור לשגרה
כמה צריך 'מקום' להביא אליו את הבכי, הכאב והצעקותציפי כהן
וכמה לפעמים העולם שלנו לא נותן לנו את המקום הזה, את הזמן המספיק והמתאים, את הרכות וההבנה שאפשר... שמותר לכאוב...
הנטיה היא לטאטא את הכאב ולא להתיחס אליו. או למצוא מילים שכביכול מנחמות אך בעצם יוצרות מצב הפוך: כעס, רוגז ופגיעה.
לפעמים צריך פשוט לשהות יחד בתוך הכאב.
וזה הכל.
בלי לפתור שום דבר ובלי לברוח.

אנחנו פה איתך.
(ואני ממליצה, ואולי גם אפתח בהמשך, קבוצת תמיכה לנשים לאחר אבדן הריון. שם יהיה מקום וזמן עבור כל אלה.)

כן כן, אנשים לא יודעים איך לתמוךאורית13
את האמת, אני עצמי,לפני המקרה הפרטי שלי, אולי הייתי מאלו, ש"תומכות" עם כל מיני אמירות עומללות בסגנון - תראי את הצד החיובי ..
זה לא מרוע לב, פשוט לא יודעים איך..אז אלו שלא יודעות איך לתמוך, פשוט נטרלתי ולא משתפת יותר ואם שואלות- אומרת- הכול בסדר.
חברה אחת שלי , למרות שלא עברה הפלות , כן נחנה ברגישות ויודעת פשוט להיות איתי בכאב אבל לא יוצא לנו להיפגש הרבה, אז...יש לי אתכן פה, תודה שאתן כאן⁦❤️⁩💛💜
קבוצת תמיכהליהיא44
יכולה מאוד לעזור אני חושבת.. אחרי ששיתפנו באובדן צריך מקום להמשיך לפרוק..כי זה לא נגמר ברגע לצערי. בנתיים כאן זה מצוין.
זה בדיוק זה, הנטייה לטאטא והנטייה להעביר הלאה גורמת אצלי להרבה מאוד כעס ותסכול.. אני מנסה לנתב את זה אחרת.. לגבי האמירות של אנשים, בימים הראשונים הייתי מתעצבנת, מחזירה ועונה עד כדי כך שלא היה להם מה לענות לי, אגב ההערות הגיעו גם מנשים שעברו את זה שזה עוד יותר הרגיז אותי. הייתי עסוקה בלהסביר שזה כן נורא, ושזה לא משנה מתי זה קורה ושאני לא עושה השוואות עם מקרים אחרים ושמותר לי לבכות. היום כבר אין לי כוח להתעסק באנשים אז שיגידו מה שהם רוצים ואני נשארת או במבט חצי מחויך או במבט של תשתקו אם אתם לא רוצים לקבל הרצאה :/
כתבתי לך בפרטי אתמול ;)אורית13
לא הצלחתי להוסיף קישור בפרטיאורית13אחרונה
היי מחשבה שעלתה לי... האם הפלות חוזרות שלא מוצאים להןראשית אמונה
סיבה יכולות להיות קשורות לבעיה בבעל? ? כי לא ראיתי שהפרופסורים שולחים את הגבר לבירור.. סתם תהיתי לי.
ראיתי שיש מחקר שטוען שצריך לעשות בדיקת זרעאין ייאוש בעולם
אבל אולי זה לא הדעה של הרוב...
ובפועל זה לא חלק מהבדיקות שעושים נראלי

מעניין! תודה!ציפי כהן
היי, שאלה מעניינת. לרוב, הבדיקות שנעשות לגברים נעשות בנושאיציפי כהן
פוריות.

בעניין הפלות חוזרות, הדיבור הוא יותר בהקשר של החזקה של התינוק ברחם. אני תוהה איזו בדיקה לגבר יכולה להתאים למצב של הפלות חוזרות. לא נשמע לי כמו משהו שמתאים. אבל אני לא רופאה או ביולוגית... אז איני יודעת....

מה שכן, אני תוהה אם במילים אלו את בעצם רוצה לומר כמה זה לא פייר שגברים לא צריכים לעבור פיזית את כל מה שנשים עוברות כדי להצליח להביא את התינוק (המשותף לחלוטין), לאויר העולם...
בין אם התכוונת לזה או שאלת שאלה פשוטה,
אני מחבקת אותך על מה שאת עוברת. מוזמנת לשתף.

נטורופתית אחת שמבינה בתחום אמרה ליתשוב תחיניאחרונה
שבעיה במורפולוגיה של הזרע יכולה לגרום להפלות חוזרות...שווה אולי לשאול את הרופא שלכם..
שרשור סוף שבוע.ציפי כהן
אז... מסתיים לו השבוע.
היה לנו שבוע מלא ועמוס במגוון אירועים.
אשמח שכל אחת תכתוב משהו על השבוע שלה.

אניח כאן שאלות מנחות שאפשר להתייחס אליהן בכתיבה, ואפשר כמובן כתיבה חופשית.
תנו לעצמכן רגע לחשוב על השבוע שחלף.
אילו אירועים משמעותיים היו לי?
אילו רגעים מיוחדים או משמעותיים חוויתי?
מדוע דווקא אלה היו משמעותיים?
מה היה לי טוב השבוע, מה היה פחות טוב?
מה אני לוקחת איתי לשבת?
מה אני מניחה בצד לזמן הקרוב, עד לשבוע הבא?

חיבוקים ואהבות לכל אחת שקוראת, חושבת, שמשתפת וגם ששותקת.

איחולים לשבת שלווה,
ציפי
שבוע מפרק לחתיכות.אין ייאוש בעולם
סורי שאין לי משהו אופטימי יותר
אנונימי (2)

חיבוק יקרה.

 

 

אין לך מה להצטער... אני מצטערת עבורך שכך את מרגישה.ציפי כהן
זה מובן לי שכך את חשה אחרי חוויות כה קשות וכואבות.
מותר לך להרגיש מפורקת ובלי כוחות כרגע.
אני יודעת שהם קיימים ושיש לך כוחות רבים, לפי היכולת שלך לתמוך בנשים באופן רגיש ואמפתי, למרות הקושי האישי שלך.
מעבר לזה, אפילו מהכינוי שלך אני רואה כמה כוחות יש בך...

מותר להרגיש מפורקת לזמנים מסוימים.
מקוה שיש איתך מי שמחזיק את הפירוק.
מקוה שיגיעו ימים שתרגישי מעט יותר אסופה, או מסוגלת לאסוף את הדברים שהתפרקו לך.

אנחנו פה איתך. בכל הזמנים- המפורקים והאסופים, וימי הביניים.
ליל מנוחה, תני לעצמך זמן ומקום וחיבוק והרבה אהבה.
מגיע לך.

שבוע של גלים.אנונימי (2)

שנעים בין תקווה לבין לחרדה.

 

התחיל בפחד גדול מבדיקת הדופק,

המשיך ביאוש, בכי ופחד אחריה,

אחרי שהיה בסדר, אבל רק כמעט.

כמעט הגודל, כמעט הקצב. כמעט.

המשיך בבכי ופחד, כשתוצאות הבדיקת דם לא היו לי ברורות.

 

וממשיך בתקווה זהירה.

אחרי תור נוסף שהראה דופק בקצב תקין,

עובר שגדל טיפטיפונת ביומיים האלו,

ותמיכה של פרוגסטרון.

 

 

 

הלוואי שלא אהיה שייכת יותר לפורום הזה.

באף הריון.

 

 

 

למרות שלא נראה שבאמת עוזבים אותו.

תמיד הכאב על ההריון ההוא ישאר לו בפינה קטנה בלב.

ותמיד בהריונות יהיו פחדים של אם ושמא ואולי,

והמצב התקין לא ברור מאליו.

ולא ברור מאליו שימשיך.

נראה שתמיד זה יהיה.

 

 

תודה ששאלת ציפי.

 

תודה לך על דברייך, יקרה.ציפי כהן
אני חושבת שיכולים להגיע ימים שקטים יותר, בהם האבדן לא עומד כך מול העיניים. ואפשר להמשיך כרגיל בשלווה ובשלום פנימיים.
זה לוקח זמן וגם מקום נפשי. אבל אפשרי. וקורה.

תני לעצמך להיות עם הימים האלה.
אני איתך בתקוות וגם בפחדים.
לאט לאט.
אמן שיעבור פשוט בשלום.
השבועאנונימי (3)
היה לי בדיקת היסטרוסקופיה אבחנתית
עשיתי את זה אחרי ניתוחית בגלל שאריות של הפלהאני אחרי 5 הפלות ללא ילדים כל הפלה זה סיפור שונה ברוך השם הרחם נקייה.
האמת אף פעם לא חשבתי שאני יצא כל כך שמחה מבדיקה מחכה עכשיו לווסת ולאור ירוק מהרופא שלי לחזור להחזרת עובר איזה כיף שיש מה להחזיר ואני לא צריה לעבור שאיבות אז השבוע שלי הסתיים ואני אופטימית ומקווה לחזור לבשר בשורות טובות
איזה מדהימה את!! וואו. כמה הכרת הטובאין ייאוש בעולם
יקירה, כמה דרך עשית...ציפי כהן
אני שמחה בשבילך על הבדיקה המסמלת התחלה חדשה ותקווה.
את מעוררת התפעלות בשמחה שלך ובהתרגשות לקראת החזרת העובר החדש, בשמחה הפשוטה בכך שלא צריך עוד שאיבות ושזה אפשרי באופק.
את מלמדת את כולנו שיש דברים פשוטים שאפשר לשמוח בהם, בתוך מציאות מורכבת כל כך...
ואת נותנת גם פרופורציות. זה דבר שחשוב להבין אותו כשחווים דברים קשים.
עם זאת, כל אחת החוויה שלה וכל אחת והשלב הנפשי אותו היא עוברת.

אני איתך בשלב הזה שלך, ומקוה איתך לטוב-טוב!!

שבת שלווה.
שבוע של עליות וירידותאורית13
יש את נקודות האור בתהליך, יש ימים של נפילה לתהום
מנסה להרים את עצמי, לצאת מהבור הזה שנפלתי אליו..מבחינת האנרגיות ... לחזור להיות פעילה, לעשות דברים, הבסיסים ביותר- בישול, להחזיר את הבית למצב נורמלי...
נראה לי שאנסה להתנתק קצת מהפורום, לראות אם מצליחה לחזור למסלול החיים, אולי הגיע הזמן לשחרר ולהמשיך ...מקווה שלא יהיו הפתאות לא נעימות בביקור רופאה בשבוע הבא,
שבת שלום לכולן
אני שמחה עבורך על הנסיונות לחזור לשגרה, למעשים הקטנים.ציפי כהן
אולי גם נסיון לחזור לעצמך, לתחושת העצמי המסוגלת לעשות דברים נוספים מלבד להתמודד עם השבר הזה.
באמת יש עוד דברים בחיים, טובים ושמחים ופשוטים וקרובים.
ויש עליות וירידות.
אפשר להתנתק מהפורום לסמן מה ואם יש צורך פנימי אס לשוב אליו. יש הרבה ימים של תנועות בנפש, רצון להתרחק, לעומת רצון רק לשקוע בתוך זה.
לאט לאט, תני לעצמך להיות ולצאת, ללכת ולשוב, עד שתרגישי מספיק חזקה לפרוח ולחיות גם ללא הפורום.
היי קשובה. זה העיקר. תני לעצמך מה שאת זקוקה לו.

חיבוק חם ואיחולים לשבת טובה ולשבוע קל בהרבה!

שבת שלווה.
לקחתי דףליהיא44
וכתבתי בענק "הכל בסדר" ותליתי על המראה בחדר. החלטתי לשנן את צמד המילים בכל פעם שמחשבה רעה נכנסת לי. לפעמים זה עוזר, לפעמים פחות. עליות ומורדות כל היום..
נגיד שבעלי נכנס לחדר, ראה, קרא, ולא ממש הגיב. אולי הוא חושב שהשתגעתי.....
זה העלה לי חיוך...ציפי כהןאחרונה
מצד אחד- כמו מעין מנטרה פנימית שאת מנסה להכניס לעצמך, כדי להירגע,
מצד שני, אולי במציאות העכשווית זה מרגיש קצת לא מציאותי לומר כך? אולי לכן את חושבת שהוא חושב שהשתגעת...?

אני בעד מנטרות. הן באמת יכולות להיות מרגיעות. ותומכות.אני תוהה לעצמי האם את באמת חשה כך,או שזה נסיון לשכנע את עצמך או להעביר את עצמך למצב רגשי אחר?
אולי שווה לדייק המנטרה כך שתשקף את המצב כפי שהוא ותאפשר מרחב נשימה ומרחק התבוננות קדימה?
למשל- אני נהדרת. אני מתמודדת נהדר עם מה שקורה לי. והכל יסתדר על הצד הטוב ביותר, ומהר.
או- אני אוהבת את עצמי ואני טובה. ויהיה לי טוב מאוד גם בהמשך.
או- הדברים יסתדרו בהקדם, בינתיים אני פשוט קשובה לאהבה הפנימית שבי.
או כל משפט שעולה בדעתך, שבו מצד אחד את מחוברת למה שקורה ומצד שני מאוד מאמינה ובטוחה בטוב.

בנוגע לתליית השלט,
אפשר לתלות בחדר (חשבתי לי שכך את גם מעבירה לו מסר בלי מילים: אני צריכה שתעודד אותי! ואם לא תעודד אז אני אעודד את עצמי...)
ואפשר גם לתלות על הלב... עמוק בפנים...

והכי הכי חשוב!
בזוגיות כדאי לדבר. על מה שעובר ועל הצרכים.
קל וחומר במשבר.
דברי איתו, אל תשאירו ביניכם דברים מושתקים. דברי על כאבייך ועל צרכייך. אם צריך תני לו לקרוא דברים שכתבת. היי ברורה עם הצרכים שלך ואל תוותרי על היחד שלכם בתהליך הזה.
אל תישארי לבד.

חיבוק חם!!!