פורום פרוייקט השטו"ת (עמוד 29)

ואם זה משנה שעברה אולי זה לא כשר לפסח של השנה...

אז אם נכנס חמץ לגביע..

שנה הבאה זה כבר יהיה קטניות!

תשע"א - תשתו שוקו עם א'גבינה

אבל כפתרון פשוט ניתן להכניס את התרומה עם מכשיר כנ"ל, כך שתהיה גם שרופה וגם אכולה.

ואם תאמר, שהרי בעינן שיהיה כהן אוכל אותה, והרי אם יהיה שם כהן הוי כצופה וגורם לגל שיקרוס ואם כן מה הועלנו? ויש לומר שיכניס את בהמתו של כהן, ואף אם התרומה מאכל אדם משום תיקוני תרומה שרי להאכילה לבהמה.

ואם תאמר, שמא אי ודאות של תרומה אינה מכוונת כנגד אי ודאות של טומאה, לאו קושיה היא, שהרי קיימא לן דיש בילה בלח וכ"ש בצדדי טומאה וטהרה ובשתהיה התרומה כצד שרופה או כצד אכולה שאין בהם ממש וודאי יש בהם בילה ומכוונים זה נגד זה ע"כ.

חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא:
דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי.
חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא שׁוּנְרָא, וְאָכְלָה לְגַּדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי.
חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא:

וְאָתָא כַלְבָּא, וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַּדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי.
חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא חוּטְרָא, וְהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַּדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי.
חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא נוּרָא, וְשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַּדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי.
חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא מַיָּא, וְכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַּדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי.
חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא תוֹרָא, וְשָׁתָה לְמַיָּא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַּדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי.
חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא הַשּׁוֹחֵט, וְשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָׁתָה לְמַיָּא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַּדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי.
חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְשָׁחַט לְשׁוֹחֵט, דְּשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָׁתָה לְמַיָּא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַּדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי.
חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא:
וְאָתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת, דְּשָׁחַט לְשׁוֹחֵט, דְּשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָׁתָה לְמַיָּא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַּדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי.
חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא:

בעיה אינה בספר, העניין הוא בך. את לא מבינה את המשמעות העמוקה שיש לספר הזה, את מחזיקה ממנו "ספר ילדים". הרי ידוע ומוכר פירושו של הרב הגאון ר' חיים על מעשה בחמישה בלונים. שם הוא מסביר שאין מדובר בבלון ממש, כי אם במשל לנשמה, והמעשים בחמשת הבלונים הם משלים למצבים שונים של הנשמה. ובעניין בלונו הצהוב של רון, יש להבין כי מצב הנשמה הוא הפכפך, לא קבוע. חיצונית הוא נראה מנופח ומלא ככול שאר הבלונים. אבל בהמשך הסיפור מתגלה כי אין בבלונו ממש, ויש צורך לנפחו גדול-גדול, כמו-כמו השמש!

ולכן נראה בלונו מנופח ומלא. אך בעצם, ריק הוא ויש צורך ב"אבא" שיבוא וימלא אותו.

ולא הבנתי את משמעות חתימך,

התואילי להסביר לקשת הבנה שכמותי??.

דוסית גאה - בימינו מחמירים כל כך עם הקטניות סתם, וכל שנהנ נוספים סוגים חדשים שונים ומשונים של קטניות... אי אפשר להיות בטוח שמה שכשר לפסח השנה לא יהיה קטניות בשנה הבאה.

אבל כבר שכחתי מה היתה חתימתה הקודמת..

כי שנה הבאה זה כבר יהיה קטניות"

(ותודה תר' אלעזר שהזכיר לי... )

לדוג', שנה שעברה התפרסם כי יש משו' במפיות.. קטניות (כי מעורבב בהם עמילן או מש'ו כזה...)

כמו שכבר אמרו גדולים וחכמים ממני בעניין קטניות "כל דבר שזז חוץ מתפוחי אדמה"

יחי האשכנזים!!

**ה"ר' חיים" שהזכרתי הוא לא המצאה... העניין על הנשמות זה לא רעיון שלי. שבת "זכור" התשס"ט..

אבל אני שמעתי שזה ממש חמץ!! ויש בזה עמילן חיטה...

ובגלל זה שנה שעברה(אם אני זוכרת נכון...)נדפקנו כי שמענו את זה רק בשבת הגדול...

(והמבין יבין..)!@#$%^&*)

חח.. המשל שלו היה משו!!!

מישהי.... חחח.......

אין אין! זה היה אחד הדברים!

לרגע כמעט התעלללפתי "ריק הוא ויש צורך ב"אבא" שיבוא וימלא אותו" את יודעת מזה פרצוף או"א? 

*הרב חיים---- סולטן?

כשר לאשכנזים

ושמח לספרדים...

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח...........

ו...

לא. ר' חיים אחר.... חחחחחח.....

(לפחות בגיל צעיר) ובמיוחד שלא להזכיר אותם כבדיחה... (זה מקבלת האר"י...)

ממה נפשך:

אם נאמר שהם תינוקות שנשבו - כמו שרואים שגם אינם מקפידים על נטילת ידיים לפני אכילה וכו'

או אם נאמר שהם ערב רב - כמו שרואים שהם מפרנסים את ערבי ישראל ורועים בשדות יו"ש וכו'

לכן ממה נפשך מותרים הם באכילה בכל מקרה ולמאן דאמר שהם ערב רב שמא מצווה לאוכלם. תיק"ו

שהרי אף אם התרנגול עצמו כשר, הרי האוכל את התרנגול אף שהחמץ נתעכל בבטנו שמא הוי כמי שאכל את אוכלו של התרנגול, ונמצא אם כן אוכל חמץ גמור! ושמא זהו עומקה של שרשת המזון, ועומקו של מעבר השרביטים בסיפור שקורין "האר"י פאטע"ר" ושמא זהו אף עומקו של פיוט המיוסד חד גדיא חד גדיא, וצריך לעיין בדבר הדק היטב.

ואם תאמר חמץ בפסח לא בטיל?

נתעכל שאני דהא חזינו דטומאה דנתעכלה אינה מטמאת.

אך נהגו האשכנזים לטחון היטב את הדג מחשש שמא יש באחד מאיבריו רוב חמץ ובריה לא בטילה.

ועוד החמירו הבריסקרים ללבנו היטב שמא נשאר בשיניו או בסנפיריו משהו חמץ.

ואחינו הספרדים נהגו לשים פלפלתא חריפתא לפגום את טעמו של הדג.

ואין נכון להחמיר שכבר אמרו חז"לינו "מרוב חומרות לא רואים את הדג", ואדרבה יש להחמיר בעונג שבת ויו"ט.

ולשומעים ינעם ויוטעם,

צוות חפירות בע"מ.

(ות'אמת אני גם לא אוכלת כל השנה חחחחח)

שמקורם בארצות המערב לאכול קטניות שנתבשלו במהלך הפסח. שהרי אין איסור "בל ימצא" ברשות אחרת.. ולכן לדגי המערב (גפילטע, גהקטע כוכו'...) יש לדאוג לאוכל דגים מקטניות . כשמדובר בדגים מזרחיים, הרי אין בעיה. ניתן להאכילם אף חמץ גמור. שכן בין כך ובין כך באנשים שאוכלים אותם מותאים סליחות חודש שלם.

האם מותר בפסח עצמו?

האם מותר אחרי הפסח?

האם הוא תינוק שנשבה?

שהתולעים ששמים כפתיון לדגים לא יאכלו חמץ שעבר עליו הפסח, שנאמר: "כל משבריך וגליך עלי עברו"  וכן "ואנוכי תולעת ולא איש".  (שם, שם) 

30 יום קודם החג , נהגו החבדניקים לפרוס נייר כסף באוקיינוסים ובימים, ולסנן את המלח מהם, שמא באו במגע עם מחמצת, שמא יראום הדגים ויבואו, חלילה, לידי "בל יראה"..

והגפילטע פיש, שצורת דג לא ניכרת בו , לא בטעם ולא בצורה- נהגו להקל במימיו, ולנקותם מחמץ רק בשבוע שחל בו.

ולגבי החריימה- מחלוקת בין חכמים, אם חריפותו מרובה עד שלא יכול להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי- ואינו מסוגל לחוש בטעם החמץ.

והרי ידוע לנו סיפורו של יוסף מוקיר שבת (כע"ח ח"ג שם,שם) שמצא מרגניתא טבא בביטנו של הדג

והרי הדג שם בסיפור נשבה ברשת של הדייגים אבל לא היה תינוק שנשבה כי הוא אץ למלא רצון בוראו

לכן בפשטות ניתן להבין כי יש דגים הנשבים ברשת של הדייגים אך אינם בגדר תינוק שנשבה בכלל

ויש דגים טראעפיים בלע"ז שגופם מכוסה בצבעי קעקע ובכל מיני קוצים משונים שהם בגדר תינוק שנשבה..

ועיין באגדות רבה בר בר חנה במס' בבא בתרא בחזיון הדג  היבשתי המתהפך שהמשילוהו רבותינו לפלשתינאים המתהפכים על ישראל בארצם לפני בוא משיח (פירושו של הגאון ר' יעקב מליסא בעל נתיבות יעקב כמתנבא מלפני כ200 שנה)

- אנחנו לא אוכלים שום דבר שהוכן מחוץ לבית..[גם אם הוא כשר לפסח-קטשופ וכאלה..]

הרעיון של זה הוא דיי דפוק, שאם זה מיוצר במפעל-יש בזה מלא חומרים שמכניסים, ואי אפשר לבדוק את כולם..מזו כזה..

- מוכר- אנחנו לא אוכלים עגבניות, כי פעם מיחזרו את השקים, אז חששו שאולי השק של העגבניות היה פעק שק של חיטה\קמח, ונשארו מזה דברים..וגם לזה אין קטע, כי זה היה רק פעם..

פסח שמח וכשר!

חומוס אורז ושומשום לא אוכלים כי זהנ מנהג מרוקאים כל שאר הקיטניות אוכלים....

לאכול מצות מתוך שקית מחשש שרויה...

חומץ ,חומוס, כי זה מזכיר את המילה חמץ.

וכן סבא וסבתא שלי שיבדו לחיים טובים וארוכים לא אוכלים מאכלי חלב כל הפסח...

במלח גס כי פעם לא היה אפשר להשיג מלח דק כשר לפסח

~~סוף פריקה ~~

מילא היתה סיבה טובה, אז סבבה, אבל זה דברים דפוקים!..

וחורבן הבתים היה והפעם.. וכמעט הכל היה פעם.. זה מה שמיוחד בעם שלנו.. שאנחנו יודעים לשמור על ה'פעם'..

לי אין זכות לדבר כי לנו אין חומרות בכלל אבל אל תתבאסו מהחומרות.. באמת..צוחקיפ על זה בסוף!!

וחומרה שאני שמעתי- של חב"ד-

לא לאכול בצלחות שיש עליהן פסים חלולים שמא נכנס לשם חמץ..

לכל מצוות ה"זכר" שבתורה יש מטרה ממש כאן ועכשיו. (שאמנם היא לזכור מה שהיה "פעם" אבל זה לא משנה.) לעומת זאת גזרות דרבנן שבטל טעמן זה באמת דבר שיש איזה שהוא מקום להתעצבן עליו - אם כי בסופו של דבר גזרה שנקבעה לא מתבטלת גם אם הטעם מתבטל.

[שמתם לב לניסוח הזהיר, נכון?]

אצלנו לא אוכלים שום דבר מעובד

הכל מכינים בבית גם יין וקמח תפו"א

ירקות: שום ירק חוצ מ צפו"א, גזר, בצל סלק וגזר

תפוזים תפוחים בננות אבוקדו לימון ואגוזים

כמובן עופות,בשר ,דג קרפיון טחון וביצים

סוכר מבושל ומלח ברור

וברור שאין שרויה- (אוכלים תמצות בתוך שקיות)

לא אוכלים חלבי  ותבלינים בכלל.

ועם כל זה- זה החג הכי שווה אצלנו

ולמי ששואלת למה? אז כי ככה נוהגים אצל הרבי, וזה מה שמכניסים לישיבה ב770

בעזרתו יתברך

אצלינו מצפים את כל המטבח בנייר כסף את כלל השיישים והכל בנייר כסף עבה!!

ואת הקרמיקות שמעלל לשייש עם ניילון

את כל השולחנות בבית עם נייר כסף...

אסור לשיים אצלנו שוווםם דבר שהוא של פסח על הריצפה

גם בבית כאילו אימלה לפני שניה שטפנו תבית.... אסור!!!

חחח

אל תישאלו אותי למה?!

יציאות של אבא....  

ועושים הכל בבית.

אטריות למרק-מביצים.

גלידת בננה

פשטידות למינהם

חצילים ממולא

שקשוקה

עוגת אגוזים

צ'יפס

צ'יפס

צ'יפס עד שנמאס

ואז ממשיכם למצוא דברים מענינים טעימים - והרבה יותר בריאים ללא כל החומרים שדוחפים להם במפעל.

וכמובן יש את החומרה לא להשתמש בשמן אלא רק בשומן עופות

יוצא מכלל שימוש

ולא מכניסים כלים לכיור- מחשש שמא מתחת נשארו איזה שהם שאריות וכו'...

מקלפים תפו"א, מגרדים במעבד מזון, סוחטים את התפו"א ואת כל המים שנשארים מהם שמים בכלי.

מחכים כמה זמן ולאט לאט כל העמילן שוקע למטה.

שופכים תמים ונשאר קמח

מהתפו"א מכינים- פשטידות, קציצות, מרק ירקות, מרק עוף, לביבות ועוד.

תנסו את זה בבית-מומלץ בחום

אבל חוצמזה אוכלים הכל...שרויה, קטניות...בכ"ז ספרדים.

כלי שנפל על הרצפה אסור לשימוש עד לשנה הבאה - יש לזה מקור בהלכה

בסעודה מקדשים > המוציא- אוכלים מצה > מחליפים מפה > ממשיכים בסעודה בלי מצה

שום סוג של עלים לא אוכלים במהלך הפסח - יוצא מן הכלל החסה שאותו אוכלים רק בליל הסדר עצמו - מכיוון שהוא המרור

שמאלץ- השומן של העוף מתפקד במקום השמן וכך יוצא שכל המאכלים בשריים..

לא מניחים פירות/ירקות לא קלופים בכלי של פסח אלא אם כן יש מפית המפרידה בין הכלי לפרי/ירק

ועוד היד נטויה ....

כתב הר"י מיגאש בשם רבינו גרשום שלמד אצל רבי שלמה יצחקי בבית מדרשו שבלובלין, חברותא עם הבן של האדמו"ר מסאטלין, שהיה תלמיד של...

שאם הנחת תפילין של חב"ד- אכלת אותה מעתה ועד עולם תהיה חבדניק לדור ודור ולנצח נצחים,

על כן אנו מתחייבים, בלי נדר ובלי נדבה שנגנבה או שאבדה, לא לקבל הלכות מאת הרבי שליטאזצ"ל מכיוון שע"י זה לא נוכל ח"ו לישון בסוכה הק', לאכול מצה בפסח, להשתכר בפורים, להתפלל בראש השנה, לצום ביוה"כ, לא לישון בשבועות וכו'...

ומכאן הביא הר"י מיגאש בשם רבינו וכו'... לא לקבל את תורת חב"ד וכו'...

הכל בצחוק וברוח שטות כמובן.....!

אוכלים מצות יד שהם עגולות ולכן ליתא קושיא מעיקרא.

יש חוששים על פי צוואת ר' יהודה החסיד שהעיר עליו בעל התוי"ט שא"ת וי"ל וכו' וע"י זישרב"הע וכו'...

הרב האדמו"ר הרי"ל מחי"ל זקולל"ה אמר שהב"י סג"ד לצח"כ מכלל המוצי ארבע כנפות ומביא ראיה בספר הדורות שהגאון דול"ל בר"ח התיר ספקא זו.

את זה לא ראיתי... תוכלי לתת לי מקור מדוייק ?

כי אני יודע שבמבואות שלמה סי' ק"ל הביא בשם הגרי"ז שלמד חבורעס עם המהר"ם מרוטנבורג בנושא מחלוקת מלחמות ה' והרמב"ם. ושם כתב להיפיך!!!

הוא כותב שעא"פ שיש היתר לאכול שרוייה בפסח נהגנו שלא משום מראית עין כמ"ש האדמור הכ"ק צמח צדק זצוקללה"ה וכו'. עיי"ש

השנאה התהומית נובעת מזה שאני צריך לחפש אחריו בנרות המון זמן וכבר כואב לי הידיים הגב והעניים מה הוא לא יכול להעלם פשוט או להצטבר במקום אחד?

עכשיו כיא לאחד שמתעלל בנו סדרתית כבר כמה אלפי שנים עד שסופסוף תופסים אותו תעשה לי טובה לא נזרוק אותו סתם לפח צריך משהו יותר מזה כדי ללמד אותו לקח.. אז שורפים אותו לקול צהלות ההמון

עכשיו לגבי הגניבה של האפיקומן זה פשוט בגלל שילדי ישראל צדיקים הם והם רק עושים טובה לאנשים בכך שהם גונבים ת'אפיקומן ואז לא צריך לאכול את הדברים הקשים האלה..

והחורים במצה זה גם לטובתך כדי שהמצה תתאוורר כי תאר לך שהיא לא הייתה מתאווררת אלא נשארת סגורה ומנופחת היית צריך לאכול עוד יותד במוציא מצה אז כדי לעשות לך טובה חיררו את זה..

אני אחרי המשפט הראשון לא יכלתי כמעט להמשיך לקרוא, נקרעתי מצחוק..

[או שזה בגלל שאני נקרעת מצחוק מכל דבר, או בגלל שציפיתי למשו אחר..]

שוב, ממבטו של השעיר. אבל ככה:

הוא רואה איך שוחטים את אחיו, והוא מת מפחד, ואז לוקחים אותו משם, ולאט לאט הוא נרגע, אפילו הריח של הדם נעלם, והוא מתרגש, כי כולם נותנים לו כזה כבוד, ולוקחים אותו ממקום גבוה, ויש לו כזה נוף נחמד והכל, והוא ממש מחזיק מעצמו, עד שהוא מקבל בעיטה מאחוריים.

בכל מקרה הוא לא אמור לקבל כבוד- הוא רק מכפר על החטאים של בנ"י

לפחות ככה אני רואה את זה, מדבריך אני מבין שזה המסר שעבר בסיפור ...

אבל למה הציעו לכהן אוכל?

יומכיפורים כאילו???

זה ידוע(לי לפחות).

מציעים לו אוכל כדי שלא יתעלף/ימות בדרך

זה כתוב במס' יומא

וגם אומרים שהוא לא היה לוקח אף פעם אבל בכל זאת היו מציעים לו.

יש עוד כמה דברים שנועדו להקל עליו ביום הזה (יש לו המון עבודה) אפילו דברים קטנים כמו מחתה עם ידית ארוכה.

הכהן הגדול מתעסק עם השעיר ל-ה', ומישהו אחר (אפילו לאו דווקא כהן) מתעסק עם השעיר לעזאזל.

והיו מציעים למי שהיה לוקח את השעיר לעזאזל אוכל ושתיה בדך אם הוא רוצה (כי יש לו עבודה קצת קשה).

הדברים שנועדו להקל- זה לכהן גדול (כמו מחתה עם ידית ארוכה וכו'...)

כשאני אתרצן אני אגיב בביקורתיות

הכל טוב?

כאילו אם אתה שואל מישו אם יש לו שעון, והוא אומר לך- כן למה?- אז מה היציאה? למה שסתם תשאל אותו אם יש לו שעון? מינסתם שאתה רוצה לדעת מה השעה..

קיצר, היא תגיב לך אח"כ בביקורת..

סיפור ממש יפה. באמת.

אבל הוא משאיר אותך עם כזה- אוו'ץ.. מסכנה החיה.. איזה תורה אכזרית..

לא היה לי כוח לפרט. מקווה שהבנת.

אני לא יכול להמציא פרטים כדי שהסיפור יהיה יפה ונחמד........

נילך שורה שורה אוקי, כי אני קוראת ומה שיולה לי אני אכתוב, ככה שתיקח כל מילה שכתובה בעירבון מוגבל.

ישבתי לי בפינתי הקטנה וכוססתי (יש כאן שגיאת הקלדה כססתי)את פרסותיי בלחץ שרק גבר מרגע לרגע.
באמת שאני לא יודע למה אני פה, ואני גם לא רוצה לדעת. בתוך הדיר הנקי להפליא שאני נוכח בו כעת (פסיק) נמצאו עוד כ-100 עיזים ,כבשים ושעירים. 
חלקם הגדול כרסם (אולי לעס? הרי בהמות הן לא מכרסמות) עשב, וחלקם נחו על הערמות חציר שהיו בצד. הגעתי לכאן אתמול, אני ותום, ביחד. שנינו אחים תאומים, בני שנה אחת בדיוק, אנו דומים כשני טיפות מים, ואת שנינו קנו באותו סכום בדיוק, שלושים ושישה מטבעות כסף, מחיר קצת גבוה, אבל הכהן שרצה אותנו לא התפשר וקנה אותנו בכסף מלא.
אני יודע שתום מסתיר ממני משהו, ואני יודע שהמשהו הזה לא בהכרח טוב. אבל אין לי מושג מה זה! (תמוה בעיניי מאיפה תום ידע מה שידע, מה גם שהקורא בסופו של סיפור לא יודע מה תום ידע)
הדלת נפתחה וכהן לבוש לבן (רק הכהן גדול לבוש בגדי לבן? אולי אני טועה) הוביל אותנו לכיוון היציאה, העזתי לשאול את תום בלחש: "מה עושים איתנו?" אך הוא לא ענה לי ונעץ את מבטו בקרקע.
המשכנו ללכת דוממים, עד שהגענו לכהן הגדול. ישר ידעתי שזה הוא (פסיק) לפי ההדרת פנים שלו ועוד כל מיני סימנים.
הגענו. (זה תקוע קצת כי כבר אמרת לעיל 'עד שהגענו' חזרה מיותר אולי תחליף למשו אחר שמבטא את העצירה את ההתקרבות לכ"ג בחיל ורעד) 
הכהן שאחז בי עד עתה העביר אותי לכהן אחר, משמאל לכהן הגדול, הכהן המונה, לפי דעתי.
הכול מסביב היה אפוף בחרדת קודש, אף אחד לא פצה פה, אף תינוק לא בכה ואף כבש לא געה. הכהן הגדול פשפש ב"קלפי" -מן תיבת עץ שבה היו שני פתקאות.- והרים פתק אחד, מיד שמעתי את הכהן שאחז בתום, ככל הנראה סגנו של הכהן הגדול, אומר: "אדוני  (אדוני? אולי רבי או מורי, אחרי הכל הוא לא אדונו) כהן גדול! הגבה ימינך!"
הכהן הגדול הרים את יד ימינו , וכול העם פרץ התשועות רמות. מיד לקחו מין סרטים אדומים וקשרו לי על הקרניים ולתום על הצוואר, הספקתי לראות את תום כשהכהן הגדול סמך עליו את ידיו, ואז חצץ בינינו ההמון הנרגש.
הכהן שנשא אותי הוציא אותי אל מחוץ לבית המקדש, ולקח אותי ברגל, במדבר, מרחק של 12 מייל (כ-20 קמ').
בדרך עברנו בכל מיני סוכות שבהם הציעו לכהן שנשא אותי לאכול או לשתות, אך הוא סרב. רק לי הוא הסכים ללחך מעט חציר ולשתות מעט מים. אך הוא, כפי שהזכרנו, לא נגע אפילו באוכל. (קטע חזק!!)
לאחר מרחק של 12 מייל הגענו לצוק גבוה. הכהן הוריד לי את החבל האדום וקרע אותו לשניים חלק אחד השאיר על קרניי ואת החלק השני קשר על סלע קטן בצד.
הספקתי לראות איך החבל ("לשון", כך הוא קרא לה) הופך ללבן, לפני שהרגשתי שהוא דוחף אותי לכיוון המצוק, ניסיתי להתנגד, אך הוא היה חזק ממני.
ובעוד אני נופל לאחורי, שמעתי אותו ממלמל לו משהו, והרגשתי את אברי עוזבים את גופי. בעוד אני חושב 'למה אני שעיר? לעזאזל!'.    ק

קטע מדהים קורע ומקורי!! אתה חיברת אותו?

ישבתי לי בפינתי הקטנה וכוססתי (יש כאן שגיאת הקלדה כססתי)(נכון...)את פרסותיי בלחץ שרק גבר מרגע לרגע.
באמת שאני לא יודע למה אני פה, ואני גם לא רוצה לדעת. בתוך הדיר הנקי להפליא שאני נוכח בו כעת (פסיק) נמצאו עוד כ-100 עיזים ,כבשים ושעירים. 
חלקם הגדול כרסם (אולי לעס? הרי בהמות הן לא מכרסמות) עשב, וחלקם נחו על הערמות חציר שהיו בצד. הגעתי לכאן אתמול, אני ותום, ביחד. שנינו אחים תאומים, בני שנה אחת בדיוק, אנו דומים כשני טיפות מים, ואת שנינו קנו באותו סכום בדיוק, שלושים ושישה מטבעות כסף, מחיר קצת גבוה, אבל הכהן שרצה אותנו לא התפשר וקנה אותנו בכסף מלא.
אני יודע שתום מסתיר ממני משהו, ואני יודע שהמשהו הזה לא בהכרח טוב. אבל אין לי מושג מה זה! (תמוה בעיניי מאיפה תום ידע מה שידע, מה גם שהקורא בסופו של סיפור לא יודע מה תום ידע) (תום פשוט ידע שאחד מהם הולך למות...)
הדלת נפתחה וכהן לבוש לבן (רק הכהן גדול לבוש בגדי לבן? אולי אני טועה)(לא, אבל מי אמר שזה הכהן גדול?) הוביל אותנו לכיוון היציאה, העזתי לשאול את תום בלחש: "מה עושים איתנו?" אך הוא לא ענה לי ונעץ את מבטו בקרקע.
המשכנו ללכת דוממים, עד שהגענו לכהן הגדול. ישר ידעתי שזה הוא (פסיק) לפי ההדרת פנים שלו ועוד כל מיני סימנים.
הגענו. (זה תקוע קצת כי כבר אמרת לעיל 'עד שהגענו' חזרה מיותר אולי תחליף למשו אחר שמבטא את העצירה את ההתקרבות לכ"ג בחיל ורעד) (צודקת...)
הכהן שאחז בי עד עתה העביר אותי לכהן אחר, משמאל לכהן הגדול, הכהן המונה, לפי דעתי.
הכול מסביב היה אפוף בחרדת קודש, אף אחד לא פצה פה, אף תינוק לא בכה ואף כבש לא געה. הכהן הגדול פשפש ב"קלפי" -מן תיבת עץ שבה היו שני פתקאות.- והרים פתק אחד, מיד שמעתי את הכהן שאחז בתום, ככל הנראה סגנו של הכהן הגדול, אומר: "אדוני  (אדוני? אולי רבי או מורי, אחרי הכל הוא לא אדונו) (ככה כתוב במשנה...) כהן גדול! הגבה ימינך!"
הכהן הגדול הרים את יד ימינו , וכול העם פרץ התשועות רמות. מיד לקחו מין סרטים אדומים וקשרו לי על הקרניים ולתום על הצוואר, הספקתי לראות את תום כשהכהן הגדול סמך עליו את ידיו, ואז חצץ בינינו ההמון הנרגש.
הכהן שנשא אותי הוציא אותי אל מחוץ לבית המקדש, ולקח אותי ברגל, במדבר, מרחק של 12 מייל (כ-20 קמ').
בדרך עברנו בכל מיני סוכות שבהם הציעו לכהן שנשא אותי לאכול או לשתות, אך הוא סרב. רק לי הוא הסכים ללחך מעט חציר ולשתות מעט מים. אך הוא, כפי שהזכרנו, לא נגע אפילו באוכל. (קטע חזק!!)
לאחר מרחק של 12 מייל הגענו לצוק גבוה. הכהן הוריד לי את החבל האדום וקרע אותו לשניים חלק אחד השאיר על קרניי ואת החלק השני קשר על סלע קטן בצד.
הספקתי לראות איך החבל ("לשון", כך הוא קרא לה) הופך ללבן, לפני שהרגשתי שהוא דוחף אותי לכיוון המצוק, ניסיתי להתנגד, אך הוא היה חזק ממני.
ובעוד אני נופל לאחורי, שמעתי אותו ממלמל לו משהו, והרגשתי את אברי עוזבים את גופי. בעוד אני חושב 'למה אני שעיר? לעזאזל!'.    ק

קטע מדהים קורע ומקורי!! אתה חיברת אותו? (עליו בניתי את הסיפור......)

יומא לט עמוד א

במקום לכתוב "למה אני שעיר? לעזאזל". אני מניח שהוא די מתלהב מהעובדה שהוא נבחר להיות זה שמכפר על כולנו, כמו איזה צדיק שלוקחים אותו כדי לכפר עלינו. נראה לך שהוא מתבעס מזה?

אבל המשפט האחרון הוא "למה אני שעיר? לעזאזל!!!"

שזה משחק מילים של "למה אני 'שעיר לעזאזל?' "....

הוא יענתו מתבאס על זה שהוא מת בצורה כ"כ מוזרה... ואם הוא לא היה שעיר אז הוא אולי היה נשחט בצורה רגילה....

אה, ולא נפטרתי! אני מלך המשיח! 

רק שבזרת כותבים לבדוק שכל החפצים במקום...

ב-"למה משמשת האמה"

אבל כל השאר דווקא נחמד וכו'

אבל חלק מוכרים

יש לציין כי המשפט עם היופי-האופי הוא תירוץ של מכוערות...

ש"שמים פס" על שעון הקיץ ומתחילים שעה יותר מאוחר.

א. לא לקחו אותה בתחילת החורף-שעון החורף הוא השעון הרגיל עד שהמציאו את שעון הקיץ!
ב. קחו אותה מדין מלכות ו'מלך פורץ גדר' וכו'
וממילא אין חיוב חומש.
ג. מ"מ ודאי שעל הממשלה להרים קרן וחומש ישראל ולהשיב לעמ"י את חומש ולחומש את עמ"י.

בספרו שו"ת סופר שראה בשם רבינו יונה על מסכת ברכות דף ו: שאין להשיב גזל שינה דציבורא מה גם שצריך להביא על כל הנ"ל פר העלם דבר מפני שנעלם מעיניהם העצומות (זה ליליה, לא?) של גדולי הדור וכו'

והעיר עליו הראש בספרו וכו' שע"י זה ישפע שפע רב וכו' וגם יזכה לישון במשך וכו'...

אבל לעומתו חולק עליו בעל המאור שמ"ש ומגן אברהם בספרו וכו' וכותב שאין להביא ראיה מממלכתיייים וכו'

וכל שכן ממזרוווחניקים וכו'

מקווה שהובהרתי מספיק.

ואם קבעה מלכות ישראל המפוארת ליטול מעמ"י את כבשת הרש ואת שעת השינה שלו-

הרי דאין זה גזל, גם לדעת המחמירים.

(ובשו"ת ממלכתי שמעתי, דאפילו מהווי מצוה להיגזל בידי המלכות: ביתו, רכושו וכל אשר לא, ועאכו"כ - זמנו ושנתו!!)

(וגזל דציבורא- אינו מהווי גזל, ובפרט דמלכותא רגילה בכגון דא: גזילת ממונם של ישראל, כבודם וחירותם, וכיוון שעבר ושנה- נעשה לו כהיתר, ואכמ"ל)

סתם. אני מניח שזה עניין של הרקע שממנו את/ה בא/ה שקובע מה יצחיק אותך.

בחיי לא ראיתי האח הגדולאבל שומעים,וההקבלה הצחיקה.

ובאמת גם ה' מצויין..

לא התכוונתי לזה שאת באה מרקע של "האח הגדול"!

התכוונתי לזה ש*אני* בא מרקע של ישיבה וקרעו אותי ה"קודש" ו"קדש הקדשים" ו"הזר הקרב יומת" ו"כל הפורץ גדר תשכנו אשתו" (במקום "ישכנו נחש")!

יש לנו *קצת* רקע מהבית ויודעים מה הכוונה "קודש","היכל","קודש הקודשים","הזר הקרב יומת" ו"כל הפורץ גדר..."..לעג לאינטלגנציתינו היהדותית..

 יותר. אוף, נו, לא באתי בשום צורה של זלזול, תאמיני לי. מחילה אם זה נשמע ככה.

זה פשוט שהקבלות אליו מצחיקות אותי פחות...

כותב בעל ה"הגהות אושרי" שהביא בשם המהר"ם מרוטענבורעג, שכתב בספרו חידושי אנשי שם בדף קעו: פיסקה ג' שלוש שורות מלמעטה שתי מילות אחרונות- וכתב בעל הבית חדש שראה בספר הגהות הגר"א על הרי"ף שהעיר עליו רבי משה בן מימון בספרו מלחמות ה'- דף כו. שורה שניה מלמעטה וכו'...

שאסור לראות האח הגדול ומשמע מדבריך שח"ו שמעת שמץ של אבק"ס של צל של ספק וכו' של האח הגדול- ז"ע ביע"ג ברוזע"ר בלע"ז וכו'....

פשוט יש לי את הצד שאומר עזוב אותך מלהתחזק  הכול מותר... זרום..

ויש עוד משו אבל אני לא רוצה שאנשים יתירו לעצמם דברים על חשבוני

אין לי איך לתאר את מה שכתבת כאן! באמת!

רציתי לכתוב-"מילים כדרובנות", אבל זה פשוט יותר מזה!

יישר כח!!!

ממש כל הכבוד לך,

צ'אקו!

או בעצם....

שורש!

עזבו, אל תישאלו אותי!

ראיתי "סלים וארזה" ואני כזה, מה הוא עושה כאן שוב??? אימלא... חחח...