איכשהו נעלם לנו המעבד מזון ני יותר משנה במעבר דירה ועכשיו רוצים לקנות חדש
השתמשנו בעיקר לטחינה , הכנה של חומוס, כדורי תמרים, דברים כאלה. תכלס השתמשנו רק בסכינים וכמעט לא בדיסקיות
לא חושבת להשקיע בזה הרבה אבל כן מתלבטת לגבי הגודל. לדעתי היה לנו שני ליטר וזה הספיק לנו אבל עכשיו חושבים לטווח ארוך ומתלבטת אפ זה מספיק למשפחה?
מה הגודל שיש לכם?
ובונוס- זה עומד על השיש או בארון?
לא אוהבת דברים על השיש
יש לי של בראון
נראלי 2 ליטר אבל לא בטוחה
אני מאוד מרוצה
מרגישה שפספסתי משהו
אין לי בעיה עם המקום אסתדר..
שזה כמו בלנדר אבל ממש ממש חזק.
וגם עם עוד כל מיני פונקציות (נגיד יש כזה שיודע גם לבשל, ואז היא שמה בפנים ירקות והוא מכין לה מרק טחון).
והוא הרבה יותר קטן ממעבד מזון.
אבל דווקא לא מחפשת קטן.. אפ הייתי רוצה קטן גפ חא הייתי קונה 2 ליטר..
רוצה שכם יוכל לטחון כמויות
פשוט העיצוב שלו הופך אותו לקטן יחסית למעבד מזון, כי מניחים את המיכל ישר מעל המנוע (והאמת, כשאני חושבת על זה, יש גם מעבדי מזון כאלה).
בכל מקרה, תזכירי שיש מוצר כזה, אולי יתאים לך ואולי לא...
מרק טחון אבל מאוד מרוכז ומעבירה לסיר גדול ומוסיפה נוזלים
גם מבשלת בו המון דברים
הוא דיי שימושי לאחרונה אצלי
קיבלתי אותי מתנה מהעבודה עוד לפני שהתחתנתי😅
אני כן משתמשת בדיסקיות שלו
נורא תלוי מה ברגיל אצלכם ומה השימוש שאת חושבת לעשות בו
אני טוחנת בו דגים ובשר, קוצצת בו ירקות לפעמים
אם לא מספיק לכמות עושה 2 נגלות
שלי במגירה מפורק, שונאת על השיש
ואז על השיש לא תופס מליון מקום
לק"י
מקסימום טוחנים חלק, מוסיפים עוד וטוחנים. או טוחנים בשתי נגלות.
לי יש כזה, אני אוהבת שהמנוע למעלה, וזה פחות בומבסטי.
(לא יודעת כמה הוא חזק ומחזיק שנים, אני לא טוחנת הרבה):
יש לבעלי קטע שממש מעצבן אותי
הוא מעיר אותי בבוקר עם מגע ואני כמעט תמיד מעירה לו שמוקדם ושאני רוצה לישון אבל הוא מעיר אותי בטענה שבוקר
ואז כשהילדים קמים- זהו, הבנאדם רדום, נוחר, ממש ממש לא ער, כאילו לא היה ערני שניה לפני ששמע אותם יוצאים מהחדר
לא משנה כמה אני אגיד לו לקום- הוא נוחר, בשלו
לק"י
מציעה לך לדבר איתו לא בזמן אמת.
שתתחלקו ביניכם בטיפול בילדים בבוקר. וגם שיבין שאין סיבה שיעיר אותך סתם כי בוקר, את אשתו, לא הבת שלו....
מראש בלילה תגידי לו
שגם כשבוקר את מעדיפה לקום לבד בעצמך ושלא יעיר אותך
ושתשמחי לעזרה עם הילדים כשהם קמים
אני ממש ממש מתעצבנת אם זה קורה
אין שיתוף פעולה מצידי הוא לא אמור לנסות שוב
ובצדק.
את לא אמורה לקום עם השמש, את אמורה לקום כשנכון לך לקום.
כשרק התחתנו בעלי גם היה מעיר אותי כשבוקר (אני עם ילד מנישואים ראשונים וזה היה גם כשהילד עוד ישן וגם כשהילד עם אביו)- מאוד מאוד מרגיז.
הוא לא ראה בזה משהו חריג, בכל מקרה אמרתי לי שתמיד היה לי חלום להתחתן עם גבר שמתפלל ותיקין ואם הוא רוצה שאעיר אותו לותיקין.
(מדגישה שזה לא נאמר בצורה תוקפנית והשיחות שלי ושל בעלי קלילות ופתוחות מאוד, אם אתם לא כאלו אין כאן המלצה לריב)
הדבר התקבל הובן והמשכנו הלאה.
בהצלחה בכל מקרה.
כי מהתגובות כנראה לא הייתי ברורה
הוא לא אומר לי לקום כי בוקר, אלא הוא נוגע בי בגוף ואז שאני אומרת לו שיפסיק כי אני עייפה אז הוא אומר שהוא חשב שקמתי כי כבר בוקר, הוא נוגע לפני שקמתי ,הוא ערני במיטה. וברגע שהוא שומע את הילדים אז זהו הוא ישן עייף ואין עם מי לדבר
ולהסביר שזה לא מתאים לך להתעורר מזה, בטח אם זה חוזר על עצמו וזה לא טעות של פעם אחת. ולהחליט שאם הוא חושב שקמת שפשוט ישאל אותך אם כבר קמת ואפשר לגעת בך ואם את עונה שכן אז אפשר, אם לא אז לא... או כל כלל אחר ברור שיוודא שזה לא חוזר על עצמו
זה תמיד קורה בשעות הבוקר המוקדמות בין 4 בבוקר ל6.
לאחרונה זה לא קרה כי הוא במילואים ואני מאוד שמחה שהןא ישן בבית הלילה אחרי תקופה, אבל אני מאוד מאוד עייפה במיוחד במלחמה כי אני לבד איתם , וזה ממש מעצבן שהוא עושה ותמיד מחדש אני אומרת לו שלא נעים ואני עייפה והוא ישר אומר "אל תדאגי לא נעשה את זה.." ואני מסבירה שגם המגע מעיר אותי ואני רוצה לישון אבל הוא טוען שזה לא בשליטתו
איך את מגיבה כשהוא מתחיל? אני חושבת שכדאי פשוט להזיז אותו ממך.
ועוד אופציה שהייתי מנסה זה להפריד מיטות. לא כעונש או סנקציה או משהו, פשוט השינה שלך חשובה לך ואם הוא מעיר אותך כשהוא מתוך שינה בעצמו אז זה פיתרון פשוט.
גם אם את נראית חצי ערה, דיברת על זה כמה פעמים שזה מפריע לך והוא אמור להבין את זה.
ונשמע מוזר שכל פעם התרוצים שלו משתנים- הוא ישן, זה לא בשליטתו, הוא חושב שאת ערה?
באותו רגע שאני מתעצבנת שהעיר אותי אז הוא אומר שחשב שאני ערה
אחרי זה שכבר התעוררנו לגמרי אז חזרתי על הנושא והוא אמר שזה לא בשליטתו
לא יודעת למה להאמין
לא בקטע כועס של להתחיל ריב,
בקטע הכי פרקטי, שאת רוצה וצריכה לישון, אם לא בשליטתו לא להעיר אותך אז צריך פתרון אחר.
חושבת שלהרחיק מיטות זה אקט קיצוני של דחיה.לא הייתי משתמשת בזה בשום צורה.לדעתי מאוד מאוד פוגע ורק במקרי קיצון הייתי משתמשת בזה.מבינה שזה מעצבן ואת רוצה לישון.מובן לגמרי.אבל אפשר להסתכל על זה גם בצורה אחרת.בעלך אוהב אותך ורוצה בקרבתך, במיוחד כשאת מציינת שהוא הרבה במילואים ולא ישן בבית.והנה הוא ישן סוף סוף בבית ורוצה להתקרב לאשתו ואת מתפוצצת מעצבים.חושבת שבמקרה הזה יש מקום להבנה גם של הצרכים שלו.אנחנו בפורום כל הזמן עומדות ותומכות באישה, שיראו את הרצונות שלה והצרכים שלה, וזה מקסים ונפלא, אבל אולי לפעמים צריך לנסות להסתכל מנקודת המבט של הבעל.שלפעמים כוונותיו טובות.
מה פוגע בזה?
הוא לא רוצה שלאשתו יהיה טוב? הוא מעוניין להפריע לה לישון?
אם על שניהם מקובל לקום לפנות בוקר( היא כתבה איפשהו שגם בארבע בבוקר הוא מעיר אותה) אז זה מקסים,
אם מבחינתה זה ממש לא, והם מדברים על זה, בזמן אחר לא במיטה, והוא טוען שזה לא בשליטתו, אז הוא יכול להציע הצעה אחרת או לקבל את ההצעה שלה להפריד את המיטות.
באמת כל הכבוד שהוא במילואים, לשניהם, אבל אם לפותחת השרשור לא מתאים לקיים יחסים לפנות בוקר או בבוקר מוקדם לא ממש רואה איך זה רלוונטי.
בין ההבנה והכלה אליו, ולקחת למקום חיובי, לבין הכעס שהוא נרדם פתאום ברגע שהילדים ערים ואני כן צריכה אותו ,
הצורך שלי זה הנוכחות שלו, דמות אב, עזרה עם הבית והילדים, וכל שניה שהוא בבית אני אנצל את הנוכחות כדי להעזר בו ..
וזה מתנגש שהוא צריך לישון ואני צריכה עזרה, אבל בשביל מגע הוא ערני
נראה לי שאת צריכה לומר לו במפורש שאת לא במצב רוח לשום מגע בבוקר. ואם זה קורה שוב להתעורר ולומר בצורה חדה שזה מעיר אותך ומעצבן אותך ולהתרחק ממנו
בקטע מעצבן מאוד, לא עזר שדיברנו עלזה הרבה.
אנחנו פשוט החלטנו לטובת שנינו להפריד מיטות ולחבר רק כששנינו ערניים ורוצים. לנו זה מעולה.
אגב בעלי גם אומר שזה לא בשליטתו ולקח לי זמן להאמין אבל כנראה שיש כאלה , קצת מתוך שינה .
שצריך להבהיר שאין להם מקום
(יכול להיות שאני טועה ואם כן דפדפי הלאה)
אני לא רואה כל כך החומרה חתירה למגע כל עוד זה נעים לשניכם
אני כן מרגישה שיש פה קצת אגואיזם
ובזה שהוא רואה רק את הצרכים של עצמו (במיניות או שינה)
ולא רואה את הצרכים שלך
והבעיה הגדולה בזה שזה משהו שרק יחמיר
אישה שלא מרגישה שרואים ודיש מענה לצרכים שלה אותה לא תרגיש נחשקת ורק תרתע ממגע עוד יותר...
אם אני צודקת
אז את צריכה להסביר בצורה ברורה מה את מרגישה ומה את מצפה
נשמע כמו מישהו שאוהב את אשתו וחצי ער חצי ישן מחבק אותה.
אני לא חושבת שזה אגואיזם, זה בנאדם שלא מפוקס לפנות בוקר. להזיז מיטה ולידון כל הלילה בנפרד מבאס מאוד וגם בייתי אומרת מעליב.
אני אישית הייתי קמה עם השמיכה עוברת לסלון, ממשיכה לישון שם בכיף.
ברמה הפרקטית היומיום שלנו - כל הזמן המיטות שלנו מופרדות
אין בזה שום בעיה מבחינתי וזה יותר נח לנו ככה. לא הבנתי מה הבעיה עם זה בכלל
שינה איכותית זה דבר חשוב
מי שהמיטות תמיד מחוברות ורק כשאסורים מרוחקות זה נראה אחרת..
. בפרשנות הנפשית שלי לפחות זה דחיה/ ריחוק/ כעס...
אבל זה כמובן תלוי איך הם ביומיום.
מבחינתי גם לעבור לספה
יכול להיות פוגע...
אז כנראה זה משתנה בין זוגות...
רק כשהוא מתחיל לעבור.
זה גם ככה יראה לו שזה באמת מפריע ולא סתם אני מתעצבנת.
טוב, אז נשמע שעדיף לקנות את המגב לפני...
וכן, המבריקון הוא גם לחלונות, טוב אולי נקנה גם את זה
אני כותבת בביטחון אבל הכל זה מהפרסומות שלהם חח
תודה!!
והמצב ממש מעייף אותי.
אני עם 4 ילדים בבית, מגיל 4 וחצי חודשים עד גיל 11,
בעלי עובד חיוני ומגיע הביתה בסביבות 19.00
מרגישה שכל היום שלי סובב סביבם, להכין להם ארוחות, לנקות, לכבס, להכניס אותם לזומים, לראות שהם לא רבים,
כמובן גם לטפל בתינוקת..
לא מוצאת כמעט זמן לנקות לפסח ולעשות דברים לעצמי שיהיה לי כיף.
בנוסף גם מבחינת הזוגיות,
מאז הלידה לא יצא לי ובעלי לקיים יחסים
ועכשו בגלל המלחמה זה ממש מלחיץ אותי שנתחיל ותהיה אזעקה, גם אין לנו ממ"ד בבית.
זהו אז רק רוצה לפרוק ולשאול אם יש לכן עצות
ואיך כן למצוא זמן גם לנקיונות לפסח וגם לעצמי?
דבר ראשון, המצב קשוח מאוד כולנו על הקצה, אז הגיוני שתרגישי עייפה, בטח עם ילדים קטנים ואחרי לידה.
כמה דברים שעלו לי, לגבי למצוא זמן, אולי למצוא נערה שיכולה להעסיק אותם, אפילו בבית כדי שאת תצליחי לנקות. אני חושבת שבזמנים האלה לגמרי לגיטימי לתת להם קצת מסך בזמן שאת נחה, שותה קפה או עושה משהו נעים עבורך. אפשר כמובן למצוא גם עזרה של מישהי שתנקה בזמן שאת איתם, מה שיהיה לך נוח יותר, וכמובן לזכור לנקות את המינימום ההלכתי ולא מעבר.
לגבי יחסים- אולי לנסות בתחילת הלילה, ממה שאני רואה בשעות הלילה המוקדמות לרוב רגוע, ויש יותר זמן. אני חושבת שזה חשוב לזוגיות וגם להרגשה שלך הקשר והחיזור הזוגי
זו באמת תקופה משוגעת עכשיו..
יש משפחה ברקע/ בייביסיטר/ שכנות/ אפשרות שהבעל יחזור יום אחד מוקדם או ייקח חופש ותתאווררי?
אתמול הייתי במצב דומה של קושי, הרגשתי חנוקה כבר, והצלחתי למצוא חלון של שעתיים ויצאתי לסיבוב לבד וזה פשוט החייה אותי. החלום הבא הוא לתפוס חלון דומה ולישון.. השם יעזור ויגשים את החלומות קטנים שיש לנו..
חיבוק ♥️
השנה אי אפשר גם לנקות לפסח כמו כל שנה וגם שיהיה לך זמן לעצמך… זה באמת לא עובד ביחד.
אז דבר ראשון להחליט שפסח השנה זה רק הוצאת חמץ ולא ניקיון אביב. אפשר להתחיל את זה שבוע לפני פסח וגם יחסוך לך הרבה צעקות על הילדים שנכנסים עם חמץ למקומות שכבר ניקית…
דבר שני, אפשר לקבוע מראש ערב בשבוע שבו יש לך זמן לעצמך. אם בעלך יכול לחזור שעה קודם ערב אחד זה מעולה. (אם לא, גם אפשר). ביום הזה תקלחי את הילדים בשעות הצהריים ותסיימו ארוחת ערב לפני שבע. ואחרי שבע הוא לבד עם הילדים ואת משקיעה בעצמך…
לצערי אצלי זה ככה
אם ביום רגיל גג ב8 הם ישנים כבר, אז מאז המלחמה ממש לא
הלילות עם האזעקות דפקו להם את השינה והם נהיים נאחסים ביום כשלא ישנים אז אני לפחות נותנת להם לישון עד מאוחר בבוקר (מאוחר אצלנו זה 9 או אפילו 10) ובלילה צפים אצלם כל החומרים מהשגרה וקשה להם לישון..
אני הכי בעד לשמור סדר יום, ועוד אצלי יש ממד והם מתעוררים מזה שסוגרים אותו בלילה. כשצריך לצאת כל אזעקה מהבית זה נראה לי בלתי אפשרי בכלל
זמן פנוי כשאת גמורה, אין בו הרבה תועלת והוא לא כזה ממלא
לדעתי
מבחינתי לשתות קפה, לאכול מקופלת ולקרוא פה בפורום זה הכי כיף בעולם ולא דורש טיפת כח 😂
במקרה שצריך לאגור כוחות לערב, הייתי הולכת לשנו"צ ביחד עם התינוק ומאפשרת מסך לילדים הגדולים יותר בזמן הזה.
האמת שאת זה הייתי עושה כל יום בלי קשר לתכניות ספציפיות לערב.
המקוריתקפה ושוקולד בשקט זה חלק מהיומיום שלי בשוטף, חלק מהשפיות
אני מדברת על לצאת מהבית וכאלה..
בטח כשקמים בלילה לתינוק והעייפות נמשכת
מסכימה לגבי שנצ, מוצר צריכה בסיסי בכל בית
סיבוב לשם הסיבוב, לשם האוורור
לשבת בחוץ לקפה, להסתובב קצת,לראות אנשים, להתפנק במשו..
חברות זה מוקצה בזמן מלחמה. רק בטלפון חח
ליצור זמן שלכם
לשים להם מסך או לשלוח אותם לבייביסיטר או משפחה
מה שאפשרי
להזמין וולט ולאכול לבד בחדר
או יותר טוב לצאת שניכם עם התינוקת לבית קפה והילדים ישארו עצמאית, אם מסןגלים
לדבר לדבר לדבר
ושוב לעשות את כל זה כשאתם בבית שתוכלו להתקרב גם במגע
ליצור מרחב של פניות של זמן ורוגע
הזוגיות גם ברגש וגם במגע זה הבסיס להכל
ואם הגעתם למצב שלא הייתם ביחד מאז הלידה
זה מראה שכרגע המקום של הזוגיות של מטופח מספיק...
וזה מוציא כוח מכל השאר...
בהצלחה בע"ה !!
אני חושבת שאם אתם בכזה עומס זה הזמן לעדכן את הציפיות מההיערכות לפסח למה שבגבול האפשר.
אח יש סיכוי םנסות לרתום את הילדים, למשל:
לתת לבן 11 לעשות שעת קיטנה אי יותר לקטנים, ואז לחלק להם או לא צ'ופר או ממתק ובזמן הזה לנוח.
לרתום אותם לתחילת נקיונות פסח וכו.
בזמן שבעלך חוזר לנוח או לצאת להתאוורר.
לגבי אינטימיות, יש אצלכם התראות מראש? במידה וכן זה אולי יאפשר להתארגן.
כבר אין לי כוח חחחחחח
מקלל,יורק,מרביץ-רק לה
היא אשמה בהכל בחיים שלו מבחינתו והיא פשוט מסכנה!!!
לא עוזר כבר שום דבר
מנסה לדבר איתו יפה,מנסה להעניש,לצעוק- שום דבר לא עוזר
אני יושבת בחדר שומעת אותו מציק רק לה 😭
די אין לי כוח לזה יותר
אני חושבת שהיא צריכה אותך עכשיו ולא נכון להסתגר. אתם (את או בעלך) צריכים לצאת אליו ולשים לו גבול שיתרחק ממנה
עכשיו עם כל היום בבית ובמלחמה וכו' הכל מתעצם, אבל עדיין לא להתעלם ולהשאיר אותה להתמודד לבד
אני לא מסתגרת במצב כזה בחיים
פשוט באפיסת כוחות
גם יום שישי משוגע כזה
יש לו כמה וכמה בעיות
אבל אותה במיוחד הוא רודף
יש ביניהם הפרש גדול ותמיד מרגיש לי שהוא מרגיש שהיא גנבה לו את המקום
גם אם זה בתת מודע
ילד שמרגיש לא מוגן בבית שלו, במקום הבטוח שלו, זה אחד הדברים הכי גרועים שיכולים להיות.
ואם אתם שם והיא יודעת שאתם יודעים ולא עושים משהו, מה שהיא מבינה מכם זה שזה בסדר להציק לה וזה בסדר לרדוף אותה.
אני לא אומרת את זה בביקורת אלא בכאב.
בטוחה שניסיתם המון וזה פשוט מתיש כבר.
ילדים יכולים להתיש על הרבה פחות מזה..
אבל זה *ה*זמן להבהיר לה, לו, ולשאר הילדים - שאם מישהו ירדוף אותם, בחוץ או בבית - אתם לצידם, עם אפס סובלנות.
אם את שואלת את עצמך מה לעשות אחרי שדיבורים לא עוזרים, תשאלי את עצמך מה היית עושה אם הוא היה מדליק אש ומנסה להצית את הבית. באמת. כי זה מה שהוא עושה לנפש שלה בטווח הארוך.
עכשיו ב"ה יש שינוי משמעותי לטובה. בע"ה ארחיב בהמשך.
וכן זה יכול להוציא מהדעת.
לא יודעת בן אמה הוא, אבל בכל מקרה;
נשמע שיש בו כעס עליה, וזה קורה לפעמים, בעיקר כשילד מרגיש שהאח שנולד אחריו לוקח לו את המקום, ולפעמים גם מסיבות אחרות. אבל חשוב להתייחס לתחושות ולאפשר לו לנקז אותן אחרת זה לא יעלם...
בעיני לפעול ב2 מישורים:
1. תמלול ושיח: אני רואה שאתה ממש ממש כועס על אחותך. אתה מרגיש שהיא אשמה?
אם הוא ילד שאפשר ממש לדבר איתו, אפשר ממש ליזום שיח על הנושא. בלי שיפוטיות, רק הקשבה ואמפתיה למה שהוא מרגיש כלפיה.
בלי להסביר לו למה זה נכון או לא.
פשוט לתת לו להוציא. לתת הכרה לתחושות שלו לשיים.
אתה ממש כועס עליה
ממש כואב לך כשאתה מרגיש שבגללה אתה לא מקבל משהו מסויים
וכן הלאה.
גם בשעת הצקה בפועל, אני רואה שאתה ממש ממש כועס על איקס. להוסיף את הגבול: גם כשאנחנו כועסים לא מרביצים ויורקים.
כן לתת מקום והכרה לכעס ולתחושות שלה
(אפשר גם לשוחח איתה שבטח מפחדת ממנו או מרגישה לא בטוחה מול בהסיטואציה. בנפרד כמובן.)
באופן כללי תמיד רצוי לשיים לילדים רגשות, אפשר ממש כבר בגיל צעיר מאד, של שנה ולפעמים אפילו פחות.
זה עוזר להם להרגע ולהיות מודעים.
בקיצור לדבר על הפיל שבחדר, לתת לו להוציא, להכיר ברגשות וגם לשיים בשעת מעשה ולא רק בשיחה בזמן פנוי, כמובן לצד גבולות.
2. לתת לו אהב ומקום. הרבה פעמים ילד מרגיש שתפסו לי את המשבצת שהיה בה, למשל הוא הרגיש ילד רצוי ואוהב ופתאום מרגיש שהיא רצויה ואהובה.
אז קודל כל ליזום מצידכם חום ואהבה, לצד נתינת מקום. אתה הגדול, הבכור, אחראי וכו'.
ליזום זמנים שלכם לבד (זה לא חייב להיות יום חופש מהעבודה בבית קפה, זה יכול להיות גם לקרוא לו לעזור לך לקפל כביסה ולשוחח איתו תוך כדי, לשחק איתו במשחק שהוא אוהב ובסדר מבחינתך, כלומר לא יוציא לך קרניים...)
לחבק, לחזק נקודות טובות, להסתכל בעיניים, להגיד לו במיוחד לכבודך הכנתי היום שניצלים כי אני יודעת שאתה אוהב, אי כיבסתי לך את השמיכי שתהיה לת כיפית וריחנית.
למצוא את המקומות שבהם את יכולה להיות איתו בכיף (כמובן גם בעלך)
כדי לתת לו מחדש תחושה שהוא אהוב ורצוי.
נגיד על 120 מ"ל מים לשים כף אחת של שלב 2 וכף אחת של שלב 3 ביחד?
פשוט פתתח חבילה של שלב 3 ואז הבנתי שזה יותר סוכר חומרי טעם ולא מומלץ לתת, ובאסה לי סתם לזרוק.... אז חשבתי אולי לתת אתזה עם שלב 2 ואז זה פחות נוראי בעייני וגם היא פחות תרגיש את הבוגרים ותמכר..
לא נרשמו נזקים.
ילד הבן שנה שמקבל מטרנה זה ממילא לא התזונה שלו, אני גם לא מקפידה על יחס מים /מטרנה, אם יוצא קר/חם מידי מתקנת בלי להוסיף אבקה.
(הוא בן שנתיים ומקבל שלב 2 ומקנאתו על אחותו הקטנה מבקש מהמטרנה שלה אז אני שמה לו קצת שלב 1 בכל בקבוק)
נותנת לה רק בתחילת הלילה כדי שתירדם... ובדרך כלל באמצע הלילה שוב 60
אז נראלכם אפשר באמת לערבב באותו בקבוק?
בגיל שנה פלוס לא רואה בעיה
ואחר כך חזרתי לשלב 2
לא נרשמו תלונות מצד הבחורונת
בגיל הזה
מידי פעם כן מרתיחה את הבקבוקים אבל רק מידי פעם
משביעה או מאיזה סיבה?
אני נותנת לה בערבים מטרנה כדי שתשבע עד הסוף ותישן טוב, כי היא אוכלת מספיק מוצקים בשביל לשבוע ללילה שלם..
עירבבתי גם סימילאק ומטרנה באותו בקבוק
כל עוד נשמר היחס בין האבקה למים
בן חצי שנה
נולד 3100 נראה לי
כרגע שוקל 6.490
הנקה מלאה
תמיד היה עולה לאט, מאז שנולד
אבל תמיד בעלייה ב"ה
בטיפת חלב אמרו שאם הוא עולה אז זה בסדר, העיקר שלא יורד
ב11.1 6.0 קילו
ב18.2 6.450 קילו
והיום 10.3 6490 קילו
הרופאה אמרה לי שצריך 500 גרם בחודש
ב3 שבועות האחרונים עלה רק 40 גרם
מה עכשיו?
הייתן מוסיפות מטרנה?
אצלי ילד שהוספתי לו מטרנה הפסיק עם ההנקה
ומבאס אותי בשלב הזה להוסיף מטרנה, כשעוד רגע מתחיל אוכל
למה זה חשוב העלייה במשקל?
אני מתכוונת לשאול, אם יעלה במשקל עוד חודשיים כשיאכל כבר ארוחות אז זה נורא?
זה פוגע בהתפתחות?
אני ממש מתלבטת אם להוסיף מטרנה או לחכות עוד חודש ולראות מה יהיה
הוא בשבוע האחרון לא רגוע אבל לא חושבת שזה קשור לרעב אלא לזה שאכלתי חלבי אחרי תקופה שנמנעתי
אשמח לשמוע את דעתכן
יכול להיות שהוא יאהב את זה ויאכל יפה.
יש ילדים שבאמת רעבים כבר לאוכל גם בגיל הזה.
ואגב היה חולה בזמן האחרון? כי זה משפיע על המשקל
וכשאת נותנת לו אוכל תשתדלי אוכל עשיר עם שומנים בריאים, למשל לפירות טחונים להוסיף טחינה גולמית,
מרק לא רק ירקות אלא גם עוף וקצת שמן זית וכו'.
מרגיש לי מבאס להתחיל בגיל כזה מטרנה
אשמח אם יש לך עוד דוגמאות לדברים בריאים שאפשר להוסיף לאוכל
זה גיל שאפשר כבר לתת הכל?
עוד לא הייתי בטיפת חלב
זאת שקילה עצמאית שאני עושה בקופה כדי לשקול אותו תמיד מאותו משקל (בטיפת חלב זה כל פעם משקל אחר וכבר היה לי עם זה בעיות באחד הילדים רק בגלל המשקל השונה)
בטח לא מסתכלים רק על ההכפלה אלא גם על העלייה ביחס לשקילה הקודמת, לא?
שאמורים להכפיל משקל לידה עד חצי שנה ולשלש עד גיל שנה.
זה בדיוק מה שהוא. נשמע לי תקין מאוד
שקילה אחת לא טובה, לא תמיד מעידה.
במיוחד אם בתקופה האחרונה הוא היה חולה, או שהתקדם בהתפתחות הפיזית. (אם הוא מתחיל לזחול או להסתובב בבית, הוא מוציא יותר אנרגיה.)
כדאי להמשיך לעקוב על המשקל, לראות אם הוא משלים את החסר.
יש תינוקות שבגיל הזה ההנקה כבר לא מספיקה, וכדאי להתחיל מוצקים.
כשנותנים מוצקים כדאי להעשיר אותם השומנים בריאים: טחינה, שקדייה, אבוקדו, אפשר להוסיף שמן זית למאכלים.
אם את רואה שהוא מתפתח בסדר, ממלא טיטולים, ולא נראה שהוא רעב, אז זה בסדר.
רק תמשיכי לעקוב.
הבן שלי עם בעיה בעלייה במשקל.
כיום הוא בן שנתיים ושלוש, ובשקילה שלפני חודש שקל 8.200.
הוא במעקב אצל דיאטניות מגיל 5 חודשים בערך.
בשום שלב לא אמרו לי לוותר על ההנקה ולתת תמ"ל.
רק להקפיד על ארוחות מסודרות, לתגבר מוצקים עם שומנים וחלבונים, וכיום הוא גם מקבל העשרה קלורית.
הוא מצונן אבל זה לא חדש
רופאת ילדים שלו המליצה על תמ"ל
ואם אני מתחילה ארוחות, עשה כבר טעימות
כמה זה ארוחה בגיל הזה? זה במקום הנקה? להתחיל גם מים אחרי האוכל?
ותודה על הפירןט, אוסיף לו לאוכל שאכין
מתפתח תקין חוץ מזה?
אני רואה שזה ממש גישה. יש אנשי מקצוע שממש מחפשים שהתינוק יהיה לפי הספר וכל סטיה זה מבחינתם בעיה.
יש כאלה שרוצים לראות התפתחות תקינה ומספיק להם.
מנסיון גם ההלחצות וגם הגישה הרגועה יכולות להוביל לבעיות, קשה לדעת מה נכון לילד.
בגיל הזה אני חושבת שמעבר להכפלה של משקל הלידה זה כבר לא קריטי לשקול כל הזמן, כל אחד מתפתח בקצב אחר.
אבל אם הילד לא רגוע ו/או לא מתפתח תקין הייתי נותנת תמל בטוח.
אין הרבה רופאים שמבינים בהנקה, והיום מי שמעודכן מחקרית יודע שצריך סיבה מאוד מאוד טובה להמליץ לתינוק על תמ''ל.
ופשוט תתחילי לתת לו טעימות מכל מיני דברים לפי הרצון שלו.
ואחרי זה תשלימי בהנקה. או הפוך, מה שמתאים לו.
יש ילדים שמתעניינים באוכל רק כשהם רעבים.
ויש כאלו שהם ממש רעבים לא מוכנים לשמוע על שום דבר חוץ מהנקה...
היי,
עונה לך בתור מדריכת הנקה,
אנחנו מצפים שתינוק יכפיל את משקלו עד גיל חצי שנה וישלש עד גיל שנה. אם צינוק מתקרב להכפלת המשקל לפני זה אז הקצב עלייה שלו יהיה משמעותי איטי יותר וזה תקין לגמרי (רק שלצערי לא תמיד רופאות ואחיות יודעות את זה).
ככה שנשמע שהוא ממש בטוב.
עוד דרך לדעת זה האם הוא עושה קקי כל יום. במידה וכן אז מצוין ואם לא הייתי מנסה להציע לו עוד פעם אחת ביום.
המון בהצלחה!
התחיל לישון כל הלילה?
היה חולה?
לשים לב לסימנים האלו שהיו בשלושה שבועות האלו
הייתי ממשיכה עם ההנקה בודקת בחודש הבא מה קורה ואז מתייעצת
כי עד עכשיו עלה יפה..אין לזה באמת כללים כתובים לכל ילד זה סיפור אחר
מגיבה לך בתור אחות שלומדת ייעוץ הנקה.
ממש לא להוסיף מטרנה בגיל הזה..
תתחילי טעימות. זה בדיוק הגיל להתחיל.
תמשיכי לו את ההנקה ותשלבי טעימות.
תתני לו דברים עשירים בקלוריות כמו טחינה, אבוקדו, פירות.. (אגב ההמלצה היא לתת מתפריט המשפחה - כלומר לא להכין במיוחד, מה שאת מכינה לכולם לתת גם לו פשוט במרקם מתאים(
ולמה חשוב שיעלו במשקל?
זה גילאים קריטים להתפתחות המוח והגוף.
הם חייבים לקבל את כל מה שהם צריכים.
תנסי להוריד את החלבי ולראות אם הוא נרגע.
והוא עלה מצוין במשקל, אמורים בגיל חצי שנה להכפיל את המשקל הלידה והוא עשה את זה. אם הוא ממשיך במגמת עלייה תמשיכי ככה.
ובלי קשר בגיל הזה הם צורכים יותר אנרגיה שהחלב אם לא יכול לספק לבד ולכן מתחילים תזונה משלימה.
התחלתי לו טעימות כבר לפני גיל חצי שנה אז עכשיו עברנו לארוחה של ירקות (נראה לי שזה נחשב ארוחה, מגדיל את הפער בין ההנקות כשבאמצע האוכל)
אבל הבאתי לו טעימות רק של ירקות
בעז"ה שבוע הבא אקנה פירות ואתחיל גם.
אפשר כבר להביא קטניות?
אוכל כל יום ירקות מבושלים מרוסקים (מוסיפה להם טחינה ושמן זית), שלא ימאס לו חח
מה עוד אפשר להוסיף בגיל הזה?
קוסקוס?
אורז אני משערת שזה גדול מידי, לא?
אני לא טוחנת אלא רק מרסקת עם מזלג אז בינתייפ לא הבאתי לו עוף כי לא יודעת אם יתמודד ככה עם עוף
לק"י
ואפשר למעוך עם מזלג.
קטניות- הייתי מנסה עדשים כתומות מבושלות היטב. ככה הן נמסות במים.
שעועית, חומוס, חיטה
יש סיבה שאמרת דווקא עדשים?
לק"י
עדשים פשוט נמסות.
אבל אם את מבשלת את הקטניות ממש, אפשר למעוך ולתת. רק לוודא שהוא מסתדר עם הקליפה.
לק"י
ואם עובר טוב, אז לתת עוד.
בעקרון את יכולה לתת לו הכל חוץ מחלב ניגר ודבש.
ואגב לא בטוח שתינוקות בגיל הזה משתעממים מאוכל זהה, הרי עד שלב הטעימות הם אוכלים רק חלב אם כל הזמן
מרק
עם ירקות ועוף
ועם ירקות ועדשים
זה היה מעולה
אולי תתחילי באמת טעימות
לאט לאט תוסיפי לזה דברים משמינים כמו אבוקדו, טחינה
אני נכנעתי ללחץ הפסקתי להניק ועברנו למטרנה
ותנחשי מה? זה לא עזר בכלל!!!
ממליצה לך להמשיך להניק, אם הוא עולה לאט במשקל לפחות שיהנה מהערכים החשובים שיש בחלב אם
אם צריך לשפשף אז משפשפת בסקוטש וכדומה.
ובעיקר שוטפת באמבטיה בזרם מים חזק מאוד.
עם סקוצ'.
את הפירורים - לשאוב
את הפלסטיק/מתכת/שלד - מגבונים
מה שלא בד- עם מגבונים.
ויש כתמים חזקים כאלה של לכלוך מרוב שימוש
מבינות למה אני מתכוונת?
עשיתי עכשיו הזרעה והרופאה (הלא נחמדה במיוחד) טענה שיש לי פטריה בנרתיק, רשמה לי כדורים להכנסה פנימה.
אין לי שום תסמינים ואין לי מושג על בסיס מה היא אבחנה את זה. היא לא הסבירה כלום.
ממה שקראתי זה מצב שרופאי נשים נוטים לאבחן בצורה שגויה, ועם חוסר הנחמדות שלה אני מודה שאני לא סומכת עליה.
מצד שני אם זה אמיתי, כדאי לטפל בזה, לא?
(והיא ברוב גאוניותה אמרה שאני אקח את זה הערב, ושאסור להיות ביחד 3 ימים אחרי, למרות שאחרי הזרעה דווקא צריך להיות ביחד בערב...)
אז האם כדאי לי לחפש רופאה אחרת, לטפל בזה וזהו, או להתעלם לגמרי אם אין לי תסמינים? מודה שאין בי רצון לעוד בדיקות באזור שם חוץ מטיפולי הפוריות.
כמו הפרשות
ואם רופאה בדקה אותך והסתכלה - אני הייתי סומכת עליה האמת, אבל בהתחשב בסיטואציה אפשר לדחות קצת את הטיפול לאחרי
אבל לא מצליחה
לא מצליחה!!!
מנסה להיכנס לראש של אותן אמהות שבאמת מעודדות פתיחה של המסגרות
ועוד מדברות שצורה כל-כך לא נעימה לקרוא!
עכשיו באמת,
אני חיונית,
בעלי במילואים,
הילדים (6) אצל הסבתא הזאת והסבתא הזאת
והגדולה אצל אחותי
אתם כבר מבינות את הלופ!
לא מסוגלות לחשוב על פתיחת מסגרות.
ויש כאלה שאני מכירה זה שיח חזק אצלנו
שמדברות "שיפתחו כבר את המסגרות אין לי כוח אליהם"
"מי ישמע אין פה אזעקות בכלל"
היה באמת כמה בודדים
אבל עדיין! עדיין!
ואוווו
קשה לי השיח הזה
וסליחה אם אני נשמעת ביקורתית
אבל שמתי לב שבדור שלנו ממש אין כח לגדל את הילדים
או שאני טועה? הפעם השאלה ברצינות… ולא ממקום של ביקורת
אולי למישהי יהיה משהו לרשום לי שיפקס אותי.
למה כולנו מותשות מהילדים שלנו?
הרי היו מלחמות, וגם הסבתות שלנו גידלו כמות יפה של ילדים
וסבתא שלי מספרת לי שלא התלוננו על כלום אף פעם
מה שונה הפעם? למה זה קורה לנו? איפה זה התפספס?
יש מלחמה. מלחמה. למה כל מה שמעניין אותנו זה מסגרות????
צריכה את עזרתכן איך לתווך לבעלי את האירוע
אני דקה וחצי אחרי לידה עם כמה פיצים מתארחים. לא התאוששתי עדיין ואני מניקה את הניובורן 24/7, היום על שעתיים וחצי שעות שינה כשהכרחתי אותו בלילה להתמודד איתה בלילה כדי שיהיה לי את השעתיים האלה.
הוא חזר ללמוד בזום. אני שומרת על הילדים וזה סופר אינטנסיבי, מסדרת אחריהם, מבשלת להם, מגישה. מניקה מחתלת מחליפה בגדים ושומרת ש"הגדולים" לא יפגעו בה.
בעצמי אין לי ממש מה לאכול, היום ארוחצ הייתה לי שוקולד שקיבלתי במשלוח מנות הבודד שלי וקפה שלא הצלחתי לשתות. כי מתארחים וכשלפ פה כבר ואין מצרכים למרות שקונים.
גם לשתות לא ממש הצלחתי.
התאמצתי מאוד! וההוכחה-חוזרים לי כתמים חד פעמיים במקרים כאלה.
בעלי לא מבין אותי בהרגשה שלי. בגלל שיש זמנים שהוא מאוד נוכח עם הילדים הוא בטוח שזה לא מובן מאליו שהוא עוזר ושאני צריכה להגיד תודה ולשתוק. מבחינתו אני אמורה לתפקד כאחת האדם. אז מה אם אני ממלמלת שטויות על רצפת האגן ועל משכב לידה הוא חושב שזה חארטה. אין לו את ההבנה מה זה להיות אחרי לידה (לידה קשה!)
הוא ישר זורק הכל ואומר שאין בעיה אבל אני לא יכולה "לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה" ושהוא יפסיק את הלימודים לאלתר.
אציין שהוא לא מאוד שמח בלימודים ורוצה לעשות משהו אחר גם ככה, אבל גם אילו היה מפסיק לחלוטין ללמוד (למה צריך?! יש הקלטות ויכול להשלים כשבא לו) הוא היה חופר לי לעשות את הדבר השני שרצה ולא באמת ישחרר אותי קצת לנשום
וגם חסרה לי ההתעניינות הבסיסית, שלא תמיד הייתה כי הוא טיפוס כזה שצריך ללמד אותו מה אישה צריכה מגבר ולא תמיד אני פנויה בשיא כוחי לתווך גם את הצורך הזה
עייפה רעבה ועצבנית מהסיטואציה.
ועוד הסביבה טורחת להגיד לי כל פעם כמה שאני ברת מזל שהוא ככה איתי ונוכח.
הלוואי שמישהי קראה אותי
לך משהו קל?
אני עשיתי את זה לא פעם וממש קיבלתי עזרה מהלב.
פעם הגישה לי מרק שהיה כבר מוכן בבית
פעם הכינה לי סנדוויץ'.
אולי אפשר לדאוג שמראש בבית יהיו דברים שאפשר לאכול גם בלי תכנון או הכנה מוקדמת?
כמו קורנפלקס, תמרים, אגוזים.
חטיפי אנרגיה, אצבעות גבינה, יוגורט לשתיה.
יכול מאוד לעזור לדעתי.
הורים שיש להם ילדים ממושמעים,
איך אתם עושים את זה?
בלי לייעץ לי על הדרכה ובלי לרחם עלי.
קשה לנו מאד! פינקנו אותם, שנינו לא רס"רים של משמעת ואוהבים לתת חופש ואכלנו אותה ובגדול.
למרות שתמיד הערנו, הם התרגלו לא לקחת אותנו ברצינות והיום- אנחנו אוכלים חצץ ובפרט עכשיו בחירום שהם בבית כל היום, אנחנו ממש מתקשים להיות איתם ימים שלמים.
בעלי הורה דומיננטי ויש לו סבלנות והכלה ואיכשהו הם חגגו עליו ואני עסוקה בעבודה אבל שנינו איפשרנו להם יותר מדי, לפרפר אותנו, להתווכח ולא נתנו עונשים ועכשיו הם המובילים ואנחנו המובלים.
כל דבר- ויכוח אפילו איזה ספר לקרוא
מאד דעתניים
מתמקחים איתנו
אחד בכיין וילדותי ואומר "חצופה/חצוף" לכל דבר שלא מוצא חן בעיניו.
אחד עושה מלא שטויות וכל היום צריך לרדוף אחריו ואחרי מעלליו, מסתכן, גוזר דברים, לא מבקש רשות, הורס חפצים בבית או מרטיב דברים במים
התלהבתי שהוא חכם וסקרן במקום להעמיד לו גבולות והוא חושב שאני מעריצה אותו.
אם זה לא בכי או דרישה או פינוק או תביעה
הם גם רבים ביניהם! ושובבים
הם מאד דורשים וחצופים- דורשים טלויזיה
דורשים ממתקים
דורשים ענבים
יודעים בדיוק מה הם רוצים
אבל רק תעז לבקש שיתלבשו או תבקש שיאספו ואתה צריך להתחנן מליוני פעמים
ולא מתרגשים
זורקים עטיפות של סוכריות וופלים על הרצפה!!!!
מליון פעמים הערתי "אתם לא יודעים איפה הפח"?
וזה חוזר שוב ושוב
כשהראיתי להם שיר מהפסטיבל הם אמרו למה את מראה לנו את זה ? במן זלזול
נורא ציניים
אין לנו מילה בבית בהקשר של אם אעניש, הם יוצאים מהחדר, אם אני מבקשת שישנו לבד בחדר אחרי טקס שינה הם דורשים!!! שנשכב איתם עד שהם נרדמים ואםלא מנצלים אותנו שהם פוחדים, שהם צריכים אותנו ויוצאים מלא פעמים מהחדר ומשגעים אותנו! לפעמים יחד- עושים ברית.
כן הם כן בגדול בגדול ילדים טובים, עוזרים לי במדיח כלים או לשאוב אם ארצה אבל לא קיימנו בבית שגרות של עזרה או איסוף ודיי לא היינו עקביים ועכשיו אוכלים את פירות הבאושים של זה.
ממש מתבאסת שככה הילדים שלי
שנינו מותשים
כנראה אין מנוס מלחזור להדרכה
אבל בינתיים- אלו שזה כן מצליח להם!
איך אתם עושים את זה????? אשמח לכל טיפ קטן
איך לנסות לתקן בגיל 5 למרות שקשה ולצערי אולי מאוחר מדי;(
והאם יש כאלו שמזדהים? ומשהו עזר להם?
הי יקרה!
אתם נשמעים הורים מדהימים אוהבים!
דבר ראשון, אל תלכי את עצמך! עשיתם מה שהיה נכון והסתדר לכם עד עכשיו מתוך אהבה ומסירות!
וכנראה שמעכשיו צריך לשפר או מעט לשנות.
אבל הבסיס של הכלה ואהבה הוא תמיד תמיד טוב!
מציעה כיוון הסתכלות מעט שונה,
הרבה פעמים כדי להסדיר משמעת אנחנו משתמשים במילים או הנהגות תקיפות. שלצערי משפיעות לא טוב
עלינו ועל הילדים. אנחנו לא מאלפים ילדים, אנחנו מחנכים אותם, מכוונים ומציבים גבולות כשצריך
לכן הייתי משנה את המילה משמעת למילה חינוך.
הילדים שלנו הם ילדים טובים שזקוקים לנו שנדריך ומכוון אותם
תנסו לחשוב עם עצמכם מהם הדברים שמבחינתכם הם קו אדום, דברים שהם קו כתום ודברים שהם קו ירוק.
השאיפה שהדברים שהם בקו אדום יהיו מעטים.
ועליהם תשימו את הדגש ותשומת הלב שלכם..
ותמיד תמיד לזכור, ילדים בפרט ובני אדם בכלל מסוגלים לשינויים. זה מיטיב איתם ומגדל אותם!
לאט אבל בטוח!
בהצלחה!
להיות אמא של הילדים האלה. הוא בחר בך עבורם.
עשית את המיטב שיכלת לפי מה שידעת באותו הזמן, וזה מצוין.
ותמיד תמיד תמיד אפשר לתקן.
לדעתי ה-נושא פה הוא האמון שלך בעצמך כאמא.
לדעת שאת אמא טובה עבורם, שהמסע שאת עוברת מול האמהות הוא המסע שהילדים שלך צריכים לעבור.
ובבקשה אל תשפטו את ההורות שלך לפי התגובות של הילדים. גם ליצחק אבינו גדל עשיו בבית. זה אומר שהוא אבא גרוע???
את האמא הכי טובה לילדים האלה.
ולדעתי כשזה יופנם, כל השאר כבר יהיה קל הרבה יותר.
פינוק לא שווה חוסר חינוך
וילדים לא צריכים להיות ממושמעים.
אם המטרה היא חינוך אז צריך הרבה הקשבה, הרבה ירידה לגובה העיניים של הילד והרבה הרבה הרבה סבלנות❤
אבל את רוצה ליצור שינוי באופן בו את מתנהלת, וזה הרבה פעמים קשה ליצור שינוי לבד.
ובכל זאת, אולי לחפש ספרים שלא חינוך שאת מתחברת אליהם לקרוא ולנסות ליישם?
יש לו שיעורים גם בקול הלשון
מאוד קל להבין ולהפנים, ממליצה מאוד לנסות
אחד הדברים שחוזרים בהודעות שלך שוב ושוב, זה הלקאה עצמית.
אני חושבת שטוב לעשות חשבון נפש, ואני מאמינה שתחושת הכישלון שמלווה התנהגות שהייתי רוצה לשנות היא ברוב המקרים בלתי נמנעת. השאלה היא אם נשארים בתחושת הכישלון ולא מפסיקים להזין אותה, או שמצליחים לא לקפוא מהטעם החמוץ שלה ולהבין שהיא נועדה לגרום לנו להתקדם.
זה בסדר גמור לזהות את החולשות ולהתבאס מהן, אבל זה לא בסדר אם מתמקדים רק בזה כאילו זה חזות הכל.
ה' בחר בך ובבעלך, אנשים עדינים, סבלניים ומכילים, להיות ההורים של הילדים האלה בדיוק. זו לא טעות, זה לא טרמפ מזדמן, זו בחירה בכם להיות הורים לילדים האלה, ובחירה בילדים האלה שיגדלו תחת ידיכם. ה' האמין בכם עד כדי כך שלמרות כל מיני דברים, הילדים הם תאומים על הפעם הראשונה שלכם. אני מדמיינת לעצמי איך זה להיות אמא לתאומים, שני בנים בכורים, כהורים חסרי ניסיון, ואני מאמינה שהייתי עושה פי עשרים טעויות ממה שודאי עשיתי עם הגדול שלנו. אז באמת, בבקשה, הרבה חמלה והרבה קבלה והכלה לך כאמא.
את מפרטת רשימה ארוכה של התנהלות מול הילדים שתמיד מוצגת בהתחלה כחיובית ואז מתהפכת עליכם באופן ממש גרוע. כמה ציטוטים:
פינקנו אותם- אכלנו אותה ובגדול, אוכלים חצץ.
סבלנות והכלה- לפרפר אותנו, הם מובילים ואנחנו מובלים.
התלהבתי שהוא חכם וסקרן במקום להעמיד לו גבולות והוא חושב שאני מעריצה אותו
אוכלים את פירות הבאושים
יקרה, התכונות שלכם כהורים כל כך חשובות וכל כך בונות את הילדים, כל כך חיוניות לגדל ילדים בעלי ביטחון עצמי ולא סמרטוטים. תסתכלי בעין טובה ותבדקי מה מזה הם דוקא כן קיבלו, תחמיאי לעצמך שיש לך ילדים בעלי עמוד שידרה שיודעים לדאוג לעצמם. את כן מודה שהם גם ילדים טובים.
יחד עם זה, ללמד אותם גבולות זה לא פחות חיוני בשבילם, ובזה יש מה להשתפר, ובהחלט לא מאוחר מידי. אני אכתוב קצת רעיוני- ה' ברא גן עדן לאדם, ממש עוד ועוד טוב וטוב מאוד. אבל האדם לא הצליח להכיל את כל הטוב הזה, אז הוא נמשך לדעת טוב ורע. וכשאכל מעץ הדעת, פתאום הגבולות היו הרבה יותר נוכחים ורק ככה הוא יצליח להבין את תפקידו הרבה יותר טוב. עם הרבה יותר קשיים, אבל מה לעשות, כשהיה טוב מידי הוא לא הצליח להבין את זה.
ומאז, האנושות כולה צריכה לעבוד קשה כדי לייצר גן עדן בתוך ההגבלות...
אני מנסה לומר, שטוב מאוד לפנק, טוב מאוד להסתקרן ולעודד חוכמה והתפתחות, להעריץ ולהיות גאה, אבל אם אין גבולות ששומרים עליכם ועליהם, להם אין כלים להבחין בין טוב לרע, ולכם אין כוחות להנות מהטוב והחוכמה והיצירתיות שלהם. צריכים להתמלא באמונה שהילדים רוצים את הגבולות לא פחות מאת הפינוקים, וצריכים הדרכה עקבית של מישהו חכם ומבין בחיים האמיתיים. צריכים את חשבון הנפש כדי לבדוק מה כדאי לשנות כי עד היום לא הוביל לתוצאות רצויות, אבל לא למחוק בגלל הטעויות את כל הטוב והברכה שיש בהשפעה שלכם על הילדים. צריך למצוא את הדרך *שלכם* כהורים (ולא של אחותך הגדולה או של כל מיני הורים של חברים שאצלם הכל מושלם ומאורגן ומתוקתק- לא להתבלבל, זו אחיזת עיניים, מה שמתאים אצלם זה כי הם- הם!) אז צריך למצוא את הדרך להתנהל עם *הילדים שלכם* (יש לאחותך הגדולה והמושלמת תאומים בכורים?), ולסמוך על ה' שזה ממש מדויק שנשלחתם לגדל אותם ולגדול ולהגדיל את הכוחות שלכם בעזרת התפקיד הזה. צריכים הרבה מיקוד כדי לא להשוות לכל מה שקופץ לנו מול העיניים כל הזמן, ולהתעסק בעיקר- להפנות את המבט פנימה כדי ללמוד מה נכון אצלנו בבית, מה נכון לכל ילד, מה נכון לכם כהורים ושתוכלו להחזיק בו לאורך זמן, ולא לעשות סיבוב רק כדי לגלות שהגעתם לנק' שכבר הייתם בה אבל הפעם זה עם פחות כח.
אל תדאגי. הנפש של הילדים גמישה ומתאימה את עצמה להורים, בהחלט לא מאוחר מידי. תתמלאי הערכה לעצמכם על כל מה שהשגתם עד היום, תגדילי את העין הטובה להצלחות שלכם איתם, ומכאן תחפשו את ההדרכה שתרגישו שמתאימה לכם ונותנת לכם עקרונות וכלים שאתם יכולים להתקדם באמצעותם.
את טובה. בעלך טוב. הילדים שלכם טובים ומתוקים 🤍
בהצלחה!
אבל חובה להבין שצריך שניים לטנגו.
הניסוח שלך מאד מאד פסיבי - הם דורשים הם רוצים אנחנו אכלנו אותה.
את גם צד פה. ואת אחראית על ההתנהגות שלהם כי את מאפשרת אותה.
הם דרשו טלויזיה ואת לא מרשה עכשיו? אז לא. שיבכו, שייללו. אז מה.. ואם היה שבת? היית מתעקשת נכון? אז תתעקשי. זה לא קורה ביום אחד, ולפני שהם ילמדו שיש גבולות חדשים תתכונני שתהיה הסלמה של ההתנהגות כדי לבדוק את הגבולות שלכם. אבל זה אפשרי.
ואם הם יעשו משהו קיצוני? לעצור אותם פיזית - "בבית שלא לא ___" ולקחת אותם פיזית משם. לא רק דיבורים.
עטיפה על הרצפה? זה לא רק להסביר איפה הפח. להגיד - שמוליק תרים את העטיפה לפח. ךא מליון פעם. פעם אחת. לא להרים במקומו. אחכ הוא בא לבקש משהו? אני בכלל לא עונה לבקשה, כל עוד זה לא מקרה חירום - תרים את העטיפה לפח. שיחזור על הבקשה/שאלה/סיפור גם 50 פעם - "קשה לי לשמוע כשהעטיפה לא בפח". זהו. אחרי שהעטיפה בפח אני פנויה לשמוע.
ובפעם הבאה שמבקשים הייתי אומרת שהם לא יכולים לקבל כרגע כי הם לא יודעים לזרוק את העטיפה לפח. אם אתם נותנים פעם ביום נגיד - אז יום אחד שלא יקבלו.
יש להם דמי כיס או משהו? אם כן הייתי מבהירה שאם הם הורסים משהו, דמי הכיס שלהם ישלמו על התיקון/קניית חדש.
ילד שגוזר, מתייחסת אליו כמו לבן שנתיים - שמה את המספריים רחוק מהישג ידו ומסבירה לו, אתה לא מסוגל להבין איך משתמשים בזה אז אתה לא יכול לגעת בהם.
נשמע שאת מפחדת לענות להם ומרגישה שהכל קורה לך ולא בשליטתך.
אל תפחדי לדבר. אל תפחדי לומר לא. את האמא בבית.
אל תפחדי להרוג להם את יצר הסקרנות או משהו כזה. בשלב הזה הם צריכים קודם כל גבולות.
גם הילדים שלי לא אוהבים לישון לבד, אבל יש גבול לכמות הזמן שאני אשב לידם. אחרי כמה פעמים של הרדמה שלקחה שעות התחלתי להגיד להם אני פה לרבע שעה ויוצאת מהחדר, ואז הולכת. אני מבינה את הפחד, אני פה בחדר ליד ואני אחזור. אם מפחדים אומרים שוב קריאת שמע. (זה רק במקרה שאני יודעת שמדובר בתירוץ. אם יש פחד אמיתי כן אשב שם. אבל נשמע שאת יותר עסוקה בפחד שזה פחד אמיתי ולא שזה באמת המצב). יוצאים מהמיטה? שיצאו. הם לא יכולים לאכול כי ארוחת הערב שלהם הסתיימה. לא יכולים לצפות בטלויזיה (כן, גם אם זה אומר שאתם תכבו את מה שאתם רואים עד שהם יבינו שאין עכשיו) ואתם לא יכולים לשמוע סיפורים או בקשות כי זה זמן שינה.
למה בעצם לא לחזור להדרכה?
נשמע שהקושי העיקרי שלכם הוא לא ההבנה מה לעשות, אלא ההבנה שבכלל יש אופציה לעשות משהו
'זורקים עטיפות של סוכריות וופלים על הרצפה'
את אומרת
'אתם לא יודעים איפה הפח'
גם הבן שלי זורק לעיתים על הרצפה
ואז אני מבקשת שהוא ישים בפח
לרוב הוא שם בפח
ההבדלים בין 2 הסיטואציות:
1. אני לא כועסת/ מופתעת מהסיטואציה (כי היא תואמת גיל)
את כנראה כועסת/ מופתעת
2. אני מבקשת בצורה נעימה ברורה אסרטיבית ונטולת שיפוטיות
המשפט שלך לא מספיק ברור לילד
(כן הוא יודע איפה הפח
אז מה)
לכן אצלי הסיטואציה היא שגרתית יוצרת שיח תקין של הורה ילד
ומסתיימת (כמעט) תמיד בנעימות (אם הילד עייף/ מתוסכל ולא זורק לפח
אני אעשה זאת)
תקבילי את הסיטואציה הזו לכל האינטרקציות ביניכם
את צריכה לתקן את האינטרקציה
ולא הם
הם ילדים
החלק שלהם מזערי לעומת שלך
הדגש המשמעותי הוא על האינטראקציה
ילדים הם ילדים
הם ממש לא תמיד עושים מה שמבקשים גם בגילאים גדולים יותר
אבל הקשר שלנו ישאר תמיד ללא תנאי
האם אנחנו שומרים על קשר טוב והרעפת אהבה ללא תנאי יחד עם עין טובה
בלי קשר לילדים, אנשים לא עושים דברים נגדנו הם מנסים להציל את עצמם
וגם אצלי הם רואים בפלאפון כל מיני דברים.
גם אצלנו לפעמים זורקים לרצפה, אז אני פשוט אוצרת לזרוק לפח.
אם הם מתחצפים הם הולכים לחדר.
ואם מישהו מאוד מתחצף אז אני לוקחת ממתק מקופסת הממתקים שלו, וזורקת. לרוב אין צורך כי זה מאפס אותם
אבל השאלה היא איך הם חווים אותך מהבוקר. האם את נלחמת איתם, או שאת זורמת איתם, מעלימה עיןממה שלא הכרחי (נגיד היום הבן שלי על הבוקר פתח חבילת שוקולד ולקח חתיכה גדולה. את החפיסה הפתוחה לקחתי לו פיזית, ואת מה שכבר חתך לעצמו- העלמתי עין)
על אוכל אני פחות עומדת עליהם, על התחצפויות כן. כי התחצפות זה ערעור על ההיררכיה בינינו, ועל זה אני אעמוד איתם.
מה זה אומר בפועל? כל מה שאת מכירה מעצמך כמורה.
כן, זה לפעמים אומר גם צעקות.
כשאת כועסת- תכעסי.
אל תפחדי "לפתוח מולם זירה". להילחם- בשבילם.
להגיד לו בפירוש- אתה לא מדבר אליי ככה. תבקש סליחה.
להיות רצינית ולעמוד מאחוריי הדברים.
מי שלא מדבר אלייך יפה- את עוצרת ומטפלת עד הסוף.
וזה אומר שלא יהיה שקט בבית. אבל זה לטובת הילד.
איך את מתמודדת עם במשמעת בכיתה?
שיכול להיות שטיפול אישי בשבילך יכול אולי לעזור יותר מהדרכת הורים (אצלי זה היה ככה, שטיפול בשבילי קידם אותי בהורות בצורה מדהימה)
לקבל עזרה של מישהי בלעצור רגע מהמירוץ המטורף של החיים, להבין מה את רוצה מהם ואיך את גורמת לזה לקרות. לתעדף מה הכי חשוב לך ומה פחות ויחכה כרגע כי אי אפשר הכל ביחד. לשחרר את המחשבות שלא נכונות לך ולא מקדמות לך ןלנסות להכניס אחרות במקומם
לי עזר ממש טיפול אצל עובדת סוציאלית בגישה של cbt. ממליצה ממש לנסות גם.
אבל אצלנו העניין הוא מול ילד אחד.
השניים האחרים לא כאלה.
מה שעוזר אצלי בהתקפי עצבים וחוצפה שלו זה רגע לרדת אליו לגובה העיניים ולהגיד לו שאני אוהבת אותו ושזה מה שאמא החליטה וזהו.
הוא יכול לצרוח
הוא יכול להשתגע.
אני לא אסכים שיזרוק לי חפצים.
ואני לא אסכים שידבר לא יפה.
אנחנו ממש ממש עומדים על הדברים האלה.
וגם הוא מקלל אותנו. אומר ששונא אותנו. ואומר שהוא עוזב את המשפחה.
אבל זו הדרך שלו כנראה לבקש תשומת לב.
על קללות אני לא עוברת בשתיקה.
ואני אומרת לו הרבה שגם אם הוא שונא אותנו אנחנו אוהבים אותו.
מה גם שאני יכולה קצת להבין אותו. אני גם הייתי עם זעם מאד גדול בתור ילדה.
באיזור כיתה ו התאזן לי אחרי טיפול פסיכולוגי.
ומשהו נוסף. אני לא חושבת שאני מפנקת אותו. ואני לא רוצה שיגדלו פה כמו חיילים בצבא.
זה הבית שלהם.
נכון, יש בבית חוקים. אבל יש גם פינוקים.
וזה בסדר גמור.
"נולדים" ככה, וזה לא קשור להתנהגות של ההורים שלהם.
אז אל תלקי את עצמך... לילדים שלך יש אופי מסוים, וכנראה הוא מתנגש עם האופי שלכם, ולכן קשה לכם יותר.
וזו הסיבה שאני לא בטוחה שטיפים מכאלה "שהולך להן" יצליחו לעזור לך, פשוט כי האופי של הילדים שלהן שונה, וגם האופי שלהן שונה.
אם כבר, אז בקשי טיפים מכאלה שהסתבכו, ואז למדו דרך איך להתנהל עם הילדים בצורה נכונה.
אבל שוב - הכי חשוב בלי הלקאה עצמית. כי שמלקים את עצמנו אנחנו רק נופלים יותר לייאוש, ואין יכולת לצאת ממנו ולהשתפר...
יש לי 3 בנים. כל אחד מתנהג בצורה אחרת לגמרי.
וכולם מקבלים אותו חינוך.
בהחלט שאופי וקשיים של ילדים משפיעים על התנהגות ויש ילדים שיותר ממושמעים ויש ילדים שפחות, אבל גם ילדים נוחים יותר וגם ילדים "קשים" יותר בסביבות ביתיות שונות עם דרישות שונות מתנהלים אחרת.
וילדים, בעיקר כאלה עם קושי בסיסי בויסות או הפרעות קשב דווקא זקוקים יותר לסביבה ברורה ומאורגנת עם עקביות וגבולות יציבים
פעם, בחיים השבטיים, היו לומדים באופן טבעי והזקנים היו מאוד דומיננטיים בחינוך הילדים. הורים עושים טעויות וצריכים ללמוד מישהו אין בזה משהו רע אלא טבעי..
בעיניי זה ביטחון עצמי שלכם.
אתם צריכים להיות בטוחים בגבולות שחשובים לכם
אחרי שהחלטתם על גבול, שום דבר לא משנה אותו, ואתם גם לא מתרגשים אם קשה להם לקבל את זה.
כי אתם לא באותה רמה.
אתם ההורים, אתם מובילים.
נגיד החלטת שאצלכם לא זורקים אריזות על הרצפה.
אם מישהו מתנגד, את מתייחסת לזה כאילו מישהו אומר לך שכדור הארץ שטוח.
זה ברור שזה לא נכון, ולכן זה לא צריך לערער אותך.
"אצלנו בבית לא זורקים אריזות על הרצפה. תרים בבקשה"
ושוב
ושוב
ושוב
בלי כעס, בלי להתעצבן על חוצפה. נסי לצאת מנקודת הנחה שזו לא חוצפה, אלא חוסר הבנה.
אל תניחי הנחות
הם ילדים, צאי מנקודת הנחה שצריך ללמד אותם הכל.
איך הם ידעו איך להתנהג אם לא תובילו אותם?
ואם הם עושים משהו שלא מתאים לכללי ההתנהגות בבית, פשוט תסבירי שככה לא עושים אצלכם.
אני חושבת שעיקר העבודה היא אישית, ביטחון עצמי, הגדרת גבולות שברורים קודם כל לכם, בחירה בדברים שחשובים לכם ולא לסביבה. לעבור למצב של עמוד שדרה יציב, פחות הלקאה עצמית, יותר חמלה וניסיון ללמוד.
בנוסף, אני חושבת שיעזור קצת להגמיש את המחשבה. נסי לא להכניס את הדברים לתבניות של איך ילדים אמורים להיות. אני אישית לא רוצה ילדים ממושטרים. גבולות נועדו בשביל לתת ביטחון וסדר, הם האמצעי. לא המטרה.
נגיד לפני כמה זמן השכבתי את הבן שלי לישון, והוא השתולל מאוד ונצמד לאח שלו. בהתחלה כעסתי. אחר כך הבנתי שהוא צריך עוד קצת תשומת לב. עשינו חיבוק משפחתי חזק. ואחר כך הוא היה צריך לחזור למיטה. גם כאן הייתי צריכה להציב גבול, אבל זה כבר היה לו יותר קל מאשר לפני החיבוק. זאת אומרת, יש איזושהי דינמיקה בין הגבולות שנועדו לייצר מסגרת ויציבות, לבין הגמישות של הצרכים של הילדים והרצונות שלהם.
כמו שאת אומרת, ילדים סקרנים זה מקסים, אבל אם רק נתפעל מכל סקרנות שלהם, ולא נעצור אותה כשהיא מוגזמת, הם בעצמם יהפכו את זה לבלאגן.
אז צריך לנסות לזהות, איך מצד אחד נותנים להם מקום ולא מצפים שהם יהיו חיילים, מצד שני, לשים את הגבולות ולקבוע מסגרת.
וכאן שוב אנחנו חוזרים להתחלה, הביטחון העצמי שלכם כהורים, מה מתאים ומה לא. זה בסדר ללמוד. לא תמיד אנחנו יודעים. לא להיבהל מטעות. נסו להתחיל בקטן, ולהתאמן על משהו שהוא ברור לכם. ואחר כך להמשיך לעבוד דברים
כלומר ההיררכיה שאמורה להיות באופן טבעי בין הורים לילדים - השתבשה אצלכם.
בכל קשר בין שני אנשים יש אחד שנמצא בעמדת אלפא - מוביל, מטפל, מגונן וכו', והשני בעמדת תלות - נשען, מטופל.
בקשר הדדי (למשל חברות או זוגיות) התפקידים מתחלפים בין השחקנים. אבל בקשר הורה-ילד תמיד תמיד ההורה צריך להיות בעמדת האלפא, כי בשביל התפתחות תקינה ילד צריך שיהיה מבוגר להשען עליו.
לא כולנו מתמקמים בטבעיות בעמדת האלפא. לפעמים ההורה לא כל כך אלפא - למשל יוצא מויסות לעתים קרובות, חרד, נוקשה, מנותק רגשית וכד'.
מצב כזה הוא בלתי נסבל בשביל ילד ולרוב ההתמודדות איתו כרוכה בהעלאה של כל מיני מגננה רגשית.
המגננות רגשיות עולות ויורדות כל הזמן, כך זה אמור להיות, אבל אם המצב הוא יותר מידי בשביל הילד - לעתים קורובות מידי, נמשך יותר מידי זמן או בעוצמה גבוהה מידי - המגננה עלולה "להתקע".
סימנים למגננה - לילד ולכם אין גישה לרגשות פגיעים. לרוב אין דמעות, כלומר בכי עמוק, מהלב (התפרצויות זעם דוקא יש), ורמות גבוהות של תסכול ואגרסיביות.
אני משערת שהילדים שלכם נכנסו למגננת אלפא.
אם זה מרגיש שהם מנהלים את הסיטואציה, הם לא מקבלים מרות, הם אלה שחייבים להחליט ולהגיד את המילה האחרונה - יש סיכוי לא רע שזה זה.
מאד קשה לגדל ילד תחת מגננה!! ובפרט מגננת אלפא. זה חוסר שיתוף פעולה בסיסי, זה ילדים שקשה מאד להציב להם גבול כי הם לא מסתגלים למצבים, זו הסיבה שדברים שעובדים בקלות עם ילדים אחרים לא עובדים איתם. וגם לא יעבדו.
גם אם תהיי מאד ברורה
גם אם יהיו השלכות לכל מעשה ותהיו עקביים
גם אם תפסיקו להתייחס
מה שיעזור זה לבסס את עמדת האלפא שלכם.
זה לא קל, זה יקח זמן,
אבל ככל שתשקיעו בזה כל שאר הדברים יסתדרו הרבה יותר בקלות.
חוזרת בפעם הלא-יודעת-כמה על המלצתי לקחת הדרכת הורים טובה בגישה היקשרותית-התפתחותית.
כי הגבת לי...
ביקשתי מהמנהלות
הם מפנים למדריכות בוגרות שלהם
(גילוי נאות - אני לומדת שם בימים אלו. ובקרוב מתחילה סטאז' יחד עם חברותי, אז זה זמן טוב למי שרוצה במחיר מוזל.
לפותחת דוקא לא ממליצה סטאז' אלא לפנות למדריכה מנוסה, עדיף עם הכשרה טיפולית).
מה היית עושה?
או במילים אחרות- שרשור דברים שאי אפשר לעשות עם ילדים/בהריון (או שמורכב)
תעזרו לשמח יהודיה שמשתוקקת לילדים אבל נאלצת למנוע עכשיו תקופה ומנסה למצוא דברים שישמחו אותה
תודה!
לק"י
לצאת מהבית בלי לארגן הרבה ציוד.
לנסוע ברכב בלי לדאוג לכסאות בטיחות.
לחזור מהעבודה מאוחר בלי לחפש סידור לילדים.
מאחלת לכם ילדים בריאים ושמחים, בעיתו ובזמנו!!
מתחילה לעבוד יותר מאוחר
נוסעת יותר להורים שלי
פוגשת יותר חברות
הבית שלי כנראה היה יותר מסודר ונקי
הייתי מספיקה ללכת לסדנה שאני רוצה כבר שנה ולא מגיעה אליה
מרכיבה יותר פאזלים
חיבוק ענק אישה יקרה♥️ שהשם ייתן לכם בשפע וברוחב יד
הייתי רוצה ללמוד עכשיו משהו אבל אין לי את האפשרות הטכנית לזה, וכנראה לא יהיה בשנים הקרובות...
ועוד משהו שחלמתי עליו- טיול בחו''ל לכמה שבועות, או בארץ עם קרוואן נגרר שישנים בו כל לילה במקום אחר...
לפתח תחביבים מכל הסוגים ולהשקיע בהם זמן...
ילדים הם גורם מפריע לפעולות/ חוויות אישיות וזוגיות
אז זמן פנוי מילדים
זה זמן לחגוג את החיים בכל מובן אפשרי
(בילויים והנאות/ חופשות/ תחביבים/ לימוד והתפתחות/ עבודה שאוהבים)
הקושי היחיד הוא לעשות את הסוויץ' מחיים מוגבלים עם ילדים לכאלה שלא
ממני שישנה שעה בלילה עם אזעקות ללא הפסקה
ועכשיו הילדים ערים ודורשים ולא נותנים לישון.
אבל ברצינות,
לא יודעת כמה זמן אתם נשואים
לדעתי זה זמן מצוין לפתח את הזוגיות שלכם,
לטייל הרבה הרבה ביחד.
לעשות דברים מעניינים, ללמוד כל מיני דברים.
למרות שנולד שנה אחרי החתונה
טסנו כמה פעמים לטיולים בחו''ל- חוויות לכל החיים, ועם ילדים זה שונה, בילינו המון בבית ובחוץ, ישנו מלא...
עבדתי בעבודה קלילה וגם בעלי
מה הייתי עושה עוד?
מטיילת עם בעלי בארץ,
לומדת מקצוע שאוהבת כי יש לי תואר במקצוע שהלכתי אליו מאילוץ. יוצאת עם חברות/אחותי,
אגב- ההורים של בעלי חיכו כמה שנים לילדים והם עשו שנתיים אחרי החתונה טיול ארוך בחו''ל (ואחר כך יצאו לשליחות באירופה והייתה להם תקופה לבסס את השליחות עד שנולדו הילדים)
יוצאת איתו כמה שיותר
ובגדול משקיעה בזוגיות
יותר חדר כושר, אוכל יותר בריא, יותר זמן יצירה רגוע וטיולים לאוורור.
מדגמת את הבית, גם מבחינת סדר עומק וגם מבחינה עיצובית.
המון זמן זוגי, שיחות עומק שאי אפשר להגיע אליהן מאוחר בלילה כשגמורים מעייפות.
התפתחות מקצועית - גם ללמוד עוד קורסים, וגם להשקיע יותר בעבודה עצמה.
(כנראה גם בלי ילדים לא הייתי מספיקה הכל🫢)
אני חושבת שכל התשובות שיענו לך פה לא באמת יעזרו לך, כי הן נכתבו במבט של בדיעבד, ואת עדיין במצב של לכתחילה, ואת על "קוצים", ושום דבר לא באמת ימלא את הרצון העמוק והפנימי...
אז נראה לי שהדבר הכי טוב לעשות כרגע הוא להשקיע בתפילות. גם כי עם ילדים ובהריונות קשה יותר להתפלל, אבל גם ובעיקר כי את באמת זקוקה להן...
מתפללת גם כן עלייך שהמצב הנוכחי שמאלץ אותך למנוע יסתיים בקרוב, ומיד לאחר מכן תיפקדו בילדים מתוקים שימלאו לכם את הלב ואת הנשמה, וישמחו אתכם עד בלי די❤
טילנו מלא, לא טיולים גדולים
אבל אחרי צהריים כשבעלי חזר מהלימודים יצאנו כל פעם למקום אחר
קבר רחל
מערת המכפלה
כותל
פעם הוא לקח אותי סיור בכנסת
סיור בבית משפט העליון
מוזאונים
כל מיני תצפיות חמודות
הלכתי לישון מאוחר בלי לחץ שיעירו אותי ברגע שאני עוצמת עיניים
כיבסתי בגדים פעם בשבוע
בס"ד
בע"ה שהתקופה הזאת תעבור מהר ושתזכי להריון בקרוב בשמחת, בריאות וידיים מלאות!❤️
טיולים שלא שייך עם ילדים (שנורקלים באילת, רכיבה על סוסים, מסלולים אתגריים, החלקה על קרח, וכו')
הייתי משקיעה בעבודה או בלימודים כדי שיהיה לי ניסיון ורושם טוב לאחר כך
אבל לדעתי שווה מאד להשקיע בעבודה בזמן הזה.
ואז כשיש ילדים יש בסיס כלכלי ואפשר להוריד אחוזי משרה ולהיות יותר איתם.
כ5 שנים
ולפעמים אני חושבת כמה ישנתי לילות שלמים ללא הפרעה
יוצאת עם בעלי בלי לחפש בייביסיטר לילדים
יוצאת עם עצמי מתי שרק נוח לי
הרבה יותר ספונטנית וקלילה
אוכלת בשקט בערב שבת בלי הפרעות
בכללי שקט ורגוע
עבדתי המון
עד הערב
בריחה כזאת
וגם עוד כסף
הייתי קודם כל מתמקצעת בתחום שלי, קוראת, לומדת, נרשמת לקורס. מנצלת את הזמן ללמידה
מתפללת יותר, תהילים וכו לכל עם ישראל בתקופה הזו...
מנקה את הבית לרמת מוזיאון, בית מרקחת- כמו שאני אוהבת
מבשלת ומסייעת למגויסות ככל יכולתי.
נהנית עם בעלי, לומדים כל יום משהו ביחד עם ארוחת ערב שווה, קניות ביחד, היומיום הפשוט בלי טיולים או דברים מיוחדים, פשוט נהנים מהיחד- לבד.
קוראת ספר עב קרס
לצאת יחד לטבע לים למעיינות..
לעושת ערבי התוועדות,קומיזץ עם חברים
ללכת לצימר, לישון באוהל ליד הירדן
להרשם לקורסים מעניינים, להיות בתנועה של העשרה וצמיחה,ללכת ליום לימוד במדרשה שמעניין אותי, חוגים, ללמוד לנגן-לסרוג-מקרמה ואומנות
להשקיע בקשרי משפחה
לחסוך כסף כמה שיותר
לחיות בתודעת לממש חלומות ופחות מהמחויבות ומה צריך
יומיים ששנינו בחופש. הילדים כבר לא קטנטנים אז לא יפריעו אבל גם לא יעזרו משמעותית…
או שאני חיה בסרט?
הכוונה לעשות את המינימום ההכרחי
קטניות אם זה בסדר מבחינתכם
כריכים שאוכלים בחוץ, קוסקוס משקית בחוץ
אנחנו מכשירים פלטה ברגע האחרון וככה מחממים אוכל כמעט עד הסוף
זה בקשר לפחמימות. חלבון מכינים כשל"פ, מעבירים לחד"פ ואוכלים עם הלחם/קוסקוס/מה שהכנת
חוץ מדברים מתפזרים כמו קוסקוס, קרונלפקס, פתיתים, שניצל תירס שהציפוי עושה פירורים וכד'
זה לא
אבל כל השאר אוכלים רגיל.
הכשרת כיריים עושים ביום האחרון. וגם שטיפה יסודית.
אז עושים הפסקה, מבשלים, אוכלים, מנקים את איזור האוכל וממשיכים לעבוד.
בערב בדיקת חמץ יוצאים לאכול פלאפל בחוץ אחרי שהקטנים ישנים.
אפשר לאכול קטניות:
מרק אפונה
מרק עדשים
אורז
עם בשרי ליד.
טוסטים מכינים חופשי במרפסת ואז ברגע האחרון מנקים אותו (לא יסודי) ומצניעים אותו.
בבוקר של ערב חג:
פרכיות אורז
חביתה
ירקות
גבינה
בצהריים כבר מבשלים בכלי פסח:
סיר גדול של קציצות עם תפו"א כבר בפנים בתוך הרוטב עגבניות. מגישים על אורז.
חביתות וירקות
סטייקים
חזה עוף במחבת
וקונים בחוץ
לי זה שווה בשביל היומיים אוויר האלה
ומוסיפה שאצלינו ביום של בדיקץ חמץ אוכלים בחוץ צהריים\ערב, תלוי בהספק הניקיונות. הילדים ממש מחכים לזה וזו חויה.
אציין שתמיד ביום הזה הכשרתי מטבח. השנה כנראה נשארים פסח בבית, אז נכשיר מטבח יום קודם אם נצליח, נראה..
אם הכוונה רק להכשיר מטבח וניקיון כללי של כל הבית כמו לשבת
אז אפשרי אבל צריך לעבוד במרץ רב
אבל למה לעשות את זה?
עדיף כל יום לעשות קצת, ארון אחד אפילו, לוקח חצי שעה נגיד.
או מוצ"שים, אם כל אחד נותן יד אחרי שנ"צ של שבת אפשר להתקדם מלא.
במיוחד כשיש גדולים גם אם הם לא ממש מנקים,
אחד עומד על סולם מפנה ארון, השני מעביר את הדברים לשולחן נגיד.
אפשר לתת להם לייבש כלים לפני ההחלפה של חמץ/ כשר
אם יש בנים גדולים לתת להם להזיז מיטות (אם סומכים על ביטול חמץ אז לא חובה להזיז מיטות)
שיעברו על הכיסים של המעילים.
כמה ימים לפני לעשות מקרר יסודי
תנור אם מכשירים זה עוד עבודה.
רכבים גם הילדים לא עוזרים?
אצלנו הם רבים מי מנקה, הם אוהבים לשאוב.
בעיקרון יומיים ששני אנשים עובדים נון סטופ זה ממש מספיק. אבל אם אין סיבה טובה חבל להעמיס על הגב את הכל ביומיים.
בעיקרון כשהיו לי קטנטנים ועבדנו ממש עד ערב חג, הייתה שנה אחת שהתחלנו בערב בדיקת חמץ אחרי שהקטן נרדם. עבדנו בערך מ20:00 עד 4 לפנות בוקר וסיימנו.
לנקות את המקרר כמה ימים לפני - יסבך אותנו עם האוכל… לא בא לי לאכול כשל"פ שבועיים.
רכבים נעשה בתשלום.
לגבי המקרר אם מנקים אותו אחרי שבת הגדול אין שום סיבה לאכול כשלפ שבועיים.
(וגם לא יומיים)
אפשר לנקות יסודי, להכניס את סירי החמץ בשקיות במדף ספציפי (כבר אין צורך בחמץ במקפיא)
וביום של בדיקת חמץ להעביר ניגוב רק על המדף.
זה הבדל גדול לנקות מקרר יסודי או רק להעביר ניגוב.
כנל תנור
אפשר לנקות, להמשיך להשתמש בכלי חמץ, וביום האחרון להעביר ניקוי (עם סמרטוט ספוג בסבון כלים בלבד בלי חומרים חזקים) ואז להכשיר.
זה שני דברים שיכולים להיות הבדל בין שעות של עבודה שאפשר לפרוס לבין לעשות הכל ברגע האחרון.
פלטה לשבת אם אין לכם של פסח אפשר לנקות ולהכשיר במוצש הגדול.
והיינו נשואים רק חודשים ספורים (אז לא הספיק להצטבר הרבה דברים)...
הילדים מסתובבים בבית עם חמץ? אם לא, אז כנראה שזה אפשר, אם עובדים בלי הפסקה. יום אחד על כל הבית (כמו ביום שישי לפני שבת, אולי קצת יותר להזיז דברים) ויום אחד על המטבח.
ולסגור ארונות שלא מספיקים לנקות, ולהוציא מהם את מה שצריך למשך שבוע.
מהניסיון שלי לגמרי אפשרי
עם דגש על רק מה שצריך ולא מעבר.
(ועם הרבה בוגרים יש מצב שתספיקי לעשות גם מעבר)
צריך לעבוד חכם ומדויק עם חלוקת תפקידים נכונה
קשה לי לשמור על הילדים בבית שלא יכניסו חמץ לחורים
אז ביומיים משתלטים על כל הבית ומאז לא אוכלים חמץ בכלל.
עובדים קשה מאד יחד, סיפוק מטורף
כי אצלי יש כזית חמץ בהרבה מקומות
ורק המטבח לוקח לי שבוע לסייםץועם ילדים אז בכלל
בחיים לא הצלחתי להבין איך מספיקיםץאבל יש כאלה שעושים את זה אז כנראה זה אפשרי
בחדר ילדים בגלל שהם תאומים יש מקום לשתי מטות, ארון בגדים גדול וכוורת אחת למשחקים. בגלל שיש להם מלא משחקים, המשחקים גולשים לחדר המשרדי שלי שזה קצת מבאס כי זה נהיה חדר מיקס כזה לא ברור. הוא מעין חדר עבודה בסיסי שלי עם שולחן וכסא (מורה) אבל יש בו גם מגירות עמוקות למשחקים לילדים של איקאה במן ארונית שמקובעת לקיר ויש שם לגו, מגנטים, מכוניות לילדים ועוד אבל יש לי 3 בעיות:
1. החדר שלי הוא לא פרופר שלי בגלל המשחקים שלהם, אבל אין מקום בחדר שלהם כאמור. אין לו אופי-ארונית ספרים שלי לצד סל לכדורים שלהם למשל. כרגע זה לא חדר שאני ממש עובדת בו כי חסר לי ריהוט, לא ממש חדר משחקים כי הם רק מוציאים ממנו דברים לסלון וגם לא ממש חדר עבודה בשבילם.
2. הילדים מבלגנים צעצועים גם מהחדר שלהם וגם בחדר המשרדי-כי גם שם יש להם משחקים והם כל הזמן נכנסים ומחפשים פה דברים. אז הבלאגן כפול בדר"כ.
3. מילא המשחקי לגו, מכוניות ומגנטים שבארונית אבל מצטבר לי שם (בחדר המשרדי) מלא ציוד לילדים (מדבקות, חוברות עבודה, פלסטלינה וציוד יצירה, עפרונות, צבעים שלהם, מחדדים, קלמרים ומספריים. אין לי איפה לאחסן אותם במסודר. זה בטח לא מתאים לארונית של איקאה עם המגירות העמוקות הגדולות ונוצר שם בלאגן. ועדיין אין להם חדר עבודה ב"ה יעלו לכיתה א' שנה הבאה ואין לי איפה לתת להם לעבוד. גם הם יצטרכו שולחות עבודה, מחשבים וכו.
לי מצד שני יש ציוד בסיסי לעבודה, אין לי ממש מקומות אחסון רציניים בחדר.
אשמח לדעת מה ניתן לעשות כמובן בעולם אידיאלי שלא היו בו אזעקות, ילדים בבית ומעט זמן עד פסח (לא התחלתי לנקות) ויכולתי להסתובב באיקאה להנאתי.
איך ניתן לארגן את החדרים???
למשחקים תשימו ספריית מדפים למשחקים? זה נותן יותר מקום ממדפים של כוורת וגם מנצל יותר מהגובה של הקיר = יותר אחסון.
הייתי שמה את כל המשחקים בחדר שלהם ואת ציוד היצירה בחדר עבודה.
לספרים ולמחברות שלהם כדאי שיהיה מדף בחדר שלהם או בחדר העבודה אבל אישית לא הייתי משקיעה בשולחן כתיבה בשבילם, לילדים נוח להכין ש.ב. וגם לעשות יצירות על שולחן האוכל הגדול בבית אז אין מה לבזבז את המקום על שולחנות עבודה.
את גם לא צריכה להסתובב באיקאה, את יכולה להסתכל באתר ולחשוב מה מתאים לכם.
לפני כמה שנים גם היה באתר של איקאה שירות כזה של הדמיה שאת יכולה לשים מידות של חדר ואז לשים בו ריהוט ולראות איך זה נראה.
וגם איפה קונים ארון משחקים ענק? במקום הכוורת הנוכחית אצלם בחדר?
או אפילו רק דלתות לחלק מהתאים שלא יהיה בלאגן בעיניים.
או אפילו לשים בחלק מהתאים משולשים משרדיים כאלו ולמיין בהם דפים, מדבקות, צבעים וכו'
ושימי בה ציוד משרדי. את יכולה לקנות במקסטוק קופסאות פלסטיק לארגון - בכל אחת סוג אחד של פריטים (עפרונות, עטים, טושים וכו). נגיד אני קניתי במקסטוק לכוורת 3 ארגוניות ארוכות ברוחב 10 סמ והן נכנסות אחת ליד השניה אז יש לי באחת צבעים וטושים באחת עטים ובשלישית עפרונות.
זה תלוי גם איזה סוג ציוד יש לך,אבל בגדול הכל יכול להכנס לארגוניות בגדלים שונים. אפשר גם ארגונית לדבק ומספריים, אחת לציוד יצירה כמו פלסטלינה, אחת מחקים ומחדדים, או חותמות.
כמובן לא כל הארגוניות צריכות להיות באותו גודל. את קודם כל צריכה להבין איזה ציוד יש לך ואיזה ארגונית תתאים לכל אחד ואז לקנות בהתאם.
אם יש הרבה דפים אז את מכירה את המעמד הזה של מדפים/מגירות למסמכים? אפשר במדף אחד דפים לבנים ובמדך השני דפים צבעוניים.
תא אחר - חוברות עבודה ותיקיות עם דפי מדבקות וכאלה.
לגבי ארון למשחקים - בגלל שזה יכול להיות כבד אז ממליצה לך על ארון ספרים או ארון של מצעים שיכולים לשאת משקל רציני. כל ארון גדול יכול להתאים
לא מכירה הרבה ילדים בכיתה א' שיושבים ועובדים ליד שולחן כתיבה....
גם לא ב-ב' או ג'. אולי בכיתה ז'.
עושים שיעורים בסלון ליד הספות או בשולחן אוכל המרכזי, או על הריצפה בסלון...
וגם לא רואה מה הם צריכים מחשבים בכיתה א'.
כאילו צריך שיהיה מחשב בבית כי קורה שנותנים קצת משימות בגלים או עשר אצבעות ודברים כאלו. אבל זה לא מחייב מחשב קבוע לכל אחד, וגם לא משהו כזה יומיומי.
מספיק מחשב נייד שפותחים לפי הצורך.
אם את עדיין מתעקשת על שולחן כתיבה, הייתי מעבירה את כל המשחקים לחדר עבודה שלך (מוסיפה מקומות איחסון נוחים) ומסדרת להם שולחן כתיבה קטן בחדר.
ככה לפחות הבלאגן של המשחקים יהיה במקום אחד.
לא מאמינה בחדר משחקים..
ילדים רוצים לשחק בסלון ליד אמא.
אז אם יש לך איזה נישה או חתיכת קיר פנוי בחלל המרכזי, שימי שם ארונית או שידה למשחקים.
ואת באמת צריכה את כל המשחקים האלה? אולי זה יותר מדי?
זה נח וכיף חדר/פינת משחקים לא בסלון
נכון שמביאים גם לסלון אבל נח מאד שזה מונח בסוף במקום צדדי יותר. וגם זה גיל שכבר יכולים לשחק גם בלי להיות דבוקים לאמא. ויודעים בסוף אחרי כמה זמן גם להחזיר לשם.
אצלינו עשיתי באחד החדרים פינת משחקים
ככה ששמתי כוורת שחילקה את החדר בעצם לשתיים
ויש את האזור שהוא רק צעצועים. ויש אזור אחר עם יעוד אחר.
וזה מאד נח לי שכל הצעצועים יחד ויש פינה שהיא רק לזה. הם לא ככ משחקים שם כי הפינה קטנה אבל נח להחזיר הכל לשם כשרוצים קצת לסדר בסלון.
במיוחד שהסלון שלנו קטן ואין מקום לזה בכלל...
להם מעין גלגלים והם נכנסןת מתחת למיטה
ויוצאות כמו מכיאות
אחת ללגו, אחת לkenx, אחת למגנטים ואחת להעלים
בנוסף יש לנו כוורת 8 תאים שעומדת לגובה
ו3 המדפים הנמוכים בארון גם משמשים למשחקים
ציוד יצירה נמצא בחדר עבודה
ילדים בכיתה א וביסודי בכלל לא צריכים שולחן עבודה ומחשב אישי. היה נפלא אם יש אבל אם אין מקום עובדים ליד שולחן האוכל ובמקרה הצורך, כמו עכשיו, פותחים מחשב נייד היכן שיש מעט שקט.
ולשאלתך, גם אצלי חדר העבודה הוא חצי חדר עבודה חצי חדר משחקים ואני עם ארבעה ב"ה.
מה שאני עושה זה לסנן משחקים. לא שיחקו במשחק חצי שנה? תעבירי הלאה. נשמע שיש להם המון.
משחקים כמו לגו מגנטים ודברים יותר מתפזרים, שימי בחדר שלהם בקופסאות בתוך הכוורת.
בחדר עבודה שימי משחקי קופסא בלבד בתוך ארון סגור כך יהיה מראה נקי.
ובאופן כללי כדי ליצור מראה יותר נקי תשתדלי שהכל יהיה סגור במגירות או ארון.
אחכ תוכלי לעצב להנאתך את החדר, מדף יפה עם עציץ, ארונית עם קלסרים וכו, לפי הצורך שלך.
נשמע שיש לכם די הרבה, ולפעמים דווקא ריבוי משחקים מונע משחק חופשי וכיף...
שנית -
אנחנו קנינו לאחרונה מאיקאה כוורת, ארון צר ומעין כוורת מגירות בגדלים שונים, וכל צעצועי הילדים, כולל מליון הספרים שיש לנו, נכנסים שם (לפעמים קצת בדוחק - גם לנו לא יזיק צמצום המשחקים
) יש לנו פליימוביל, מגנטים, קפלה, קליקס, קופסה למשחקי תינוקות, בובות ומגירה לכל מיני דברים שאין להם הגדרה אחת. מעל המדפים יש קופסה גדולה של כדורים, משחקי קופסה ועוד בובות שלא נכנסות למגירות. עגלות בובה אנחנו מקפלים ושמים בפינה. בימבות זה באמת קשה יותר... מעדיפים לשים במרפסת.
חומרי יצירה וכלי כתיבה נמצאים בארון השירות במסדרון (שמכיל עוד דברים), ואצלנו בחדר (יש לנו בו פינת עבודה) אנחנו שומרים חומרי יצירה מיוחדים, שנתונים לשליטתנו.
שיעורי בית - כמו שאמרו פה ילדים צעירים לרוב מעדיפים לעשות שיעורי בית בסלון... אבל אפשר שיהיה להם שולחן ילדים קטן בחדר (לבת שלי שבכיתה א' יש, ולפעמים באמת היא אוהבת לעשות שם שיעורי בית). שולחן כתיבה אמיתי יש לנו רק לבת הבכורה (מסיימת י"ב). לבנים יש שולחן גדול בחדר, אבל לרוב הוא מלא בספרים... ולבת שבכיתה ה' יש שולחן מתקפל קטן ליד המיטה שלה, אבל גם הוא לרוב מלא בחפצים.
ושלישית -
ממש ממליצה לך להשקיע בפינת העבודה שלך ולייחד אותה לעבודה בלבד, בלי שתהיה גישה לילדים אליה... זה נותן נחת נפשית ומקום מפלט❤️
גם בלי להחליף ריהוט,
הייתי מחליפה משחקי הקופסא יהיו אצלך בחדר, הצעצועים כמו מכוניות, לגו, מגנטים יהיו אצלם.
כי משחקי קופסא לרוב לוקחים אחד מסוים פעם ב... וצעצועים לוקחים ומחזירים כמה פעמים ביום (וגם נכנסים לזרוק עוד חתיכת לגו שמצאנו מתחת לספה).
ובטח גם משחקי קופסא יותר משחקים יחד איתך, אז זה פחות יפריע באמצע עבודה, לוגו אפשר לשחק גם לבד.
ומצטרפת מ''מ ששאין שום צורך בשולחן כתיבה בגילאים הללו. הבת שלי שבכיתה ט' עוד עושה שיעורים בסלון.
הזזנו את הספה מהקיר ויצרנו פינת משחקים נחמדה.
אם יש מקום בסלון - אז בעיניי זה מומלץ!
בחדר עבודה (זה לא ממש חדר, יותר חדרון חצי חדר) שמתי משחקים שפחות בשימוש בגלל הגיל או פאזלים שיש בכמויות יותר.
כלי כתיבה עד עכשיו היו במגירה גדולה בסלון שכל כמה זמן היתה מתבלגאנת בצורה נןראית, אז עכשיו העברתי את הכל לקופסאות סגורות לפי סוגים- עפרונות, טושים דקים, טושים עבים, מספרים וכו... והשארתי מגש עבודה (לקחתי מחלק מגירה של סכו"ם) ושמתי ציוד בסיסי- זוג מספרים, מחק אחד, מחדד, כמה עפרונות, טוש מכל צבע וכו. כשזה יגמר או יאבד נוסיף מהשאר שעבר לארון שירות סגור בדלת.
בנוסף העברתי לאותו ארון קופסה של מדבקות, קופסה של בצק, קופסה של גירים וכו.
אם יש מקום בארון אז אפשר גם להכניס לארון חלק מהמשחקים. אפילו במדפים גבוהים שלא מגיעים אליהם לשים משחקים שלט בשימוש כרגע או כאלה שמוציאים פעם ב...
ציוד שלי- גם מורה. חלק נמצא אצלי מאחורי הדלת בחדר הורים בתוך כוורת קטנטנה של 3 תאים. וחלק באוטו... ואולי יום אחד אצליח גם לארגן חדר עבודה קצת יותר מסודר בחדר הנוכחי. אנחנו עובדים על זה..
וממליצה גם לדלל את המשחקים הלא שימושיים שכבר שנים אף אחד לא שיחק בהם...
ביותר!!
רק אם מתאים כמובן
תרגישי בנוח לסרב
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך כ"ג באדר תשפ"ו 12:22
שאדע לתת לך את המידע.
ממה שביררתי בינתיים, שנה הבאה זה כיתה ט ראשונה אז יש עדיין קצת סימני שאלה...
בגדול, מסגרת איכותית.
חוזרת שוב
אם תרצי שלחי לי מסר"ש כדי שאוכל לתת לך פרטי קשר.
תצליחו!
מכירה מי מהצוות ויודעת לתת רקע.
לעצמי.. אין לי כוחות ללמוד למבחנים וגם לא יודעת מה לעשות במבחנים, היא ברוך ה רק יונקת.. עידודים? טיפים? בגדול בא לי להרים ידיים
ומה עשית עם המבחנים? או שהתינוק כבר היה גדול יחסית..? אני פשוט לא יודעת איך להגיע איתה היא רק יונקת (ברוך ה) ואולי עוד יהיו אזעקות. זה חצי שעה נסיעה..
אגב מה למדת?
בהריון ועם ילדה בת שנה וחצי שגם נולדה תוך כדי
אין טיפים חח
רק הזדהות
אבל עברו בה 14 שנה והזדקנתי...
ניגשתי למבחנים חודש אחרי לידה, כשהייתי צריכה להשלים איזה שליש סמסטר. קשוח קשוח קשוח.
עוברים יום ביומו
צריכה טיפים איך להתחיל להכנס לסיפור של התזה שהכי קל לי להדחיק, במיוחד עכשיו במלחמה - אבל כבר צריך לתפוס את עצמי בידיים.
אצלנו
אנחנו עם סוודרים עדין. קפוא כאן
מצד שני מיד אחרי פסח כבר קיץ, וחבל להזמין שרוול ארוך
גם בפסח עצמו יכול להיות חם ויכול להיות קר.
אפשר לקנות ארוך, ולשמור אחר כך לסתיו (אם לא משנים מידה).
אפשר לקנות קצר ואולי בפסח יצטרכו גם סוודר, במיוחד בערב.
ואם יש בגדים במצב טוב ולא חייבים לקנות חדש, אפשר לשמור את הקנייה החדשה לשבועות.
זה תלוי גם איפה גרים. יש מקומות שמתחמם בהם יותר מהר, ויש מקומות שלוקח זמן.
או קצר, וללבוש סוודר מעל.
כרגע בעלי לקח רק משמרות לילה ואני עובדת בבקרים אבל וואלה זה לא באמת הולך טוב
וגם אין אנחנו תא מתראים
והילדות לא באמת מוכנות להיות רק איתו ביום ורק איתי בלילה אמאאאאאאא
טוב שהוא יכול לקחת משמרות לילה גפ זה לא קיים בכל מקום..
את יכולה לעבוד מהבית?לפחות חלקית?
בייביסיטר לשעתיים או שלוש?
בעלי במילואים ואני כמעט לא עובדת באמת.. רק מהבית או כה שעות נסעתי לעבודה כשאחותי שמרה עליהם
לגבי השאר - בעיניי זו תקופה לנסות כמה שיותר לעבוד מהבית אם העבודה מאפשרת, אם יש ימי חופש - יום חופש פעם בשבוע. אני יודעת כמה עבודה זה חשוב. אבל גם השפיות שלנו חשובה. אז גם אם הרגיל זו לא תדירות שבה לוקחים חופש, או שזה מצריך קצת לשנות הרגלים, אם זה מה שיעזור לנשום יותר אוויר ולעבור את זה קצת יותר בטוב - אני בעד.
אני עובדת מהבית
ובעלי עובד כמעט רק מהבית אבל לא רק
ועדיין בקושי מתראים
עושים משמרות על הילדים, חילופי שנצ ודואגים להתאווררות
אם זה מקשה עלייך מדי, קחי חופש פעם בשבוע לדעתי
אני עובדת יוצאת כל יום למשרד - יוצאת הביתה קצת מוקדם מהמשרד
ובעלי במילואים
הילדים בבית...
מצאתי לקטנים מסגרת לכמה שעות שעות
שורדים בה
בת 2.8 וכל הרדמה איתה זה שעות.
היא עייפה, אבל שונאת לישון. היא בורחת, מתחבאת, קופצת, רוקדת, שרה, משתוללת. עד שלא תופסים אותה פיזית ומחזיקים אותה במיטה (בעדינות) היא לא מפסיקה לזוז, אבל אז היא מתחילה לבכות ולצרוח. אם עוזבים אותה היא מנסה להעיר את אחים שלה, לגנוב להם את השמיכות. וכשהיא מבינה שאין ברירה וצריך לישון חוזרת לבכות. שכן נהיה איתה, שלא נהיה איתה, שהיא רוצה שמיכה אחרת, שהיא רוצה את השמיכה הקודמת, שהיא רוצה דוקא את אבא, שהיא רוצה דוקא את אמא, או סתם לבכות באופן כללי, אבל בכי של צרחות.
זה החריף עכשיו במלחמה אבל זה תמיד היה ככה.
ההרדמה איתה לוקחת שעות על גבי שעות, אנחנו מסיימים כל ערב מותשים לגמרי.
מבחינת שנצ בכללי במעון היא שונצת כל יום אבל גם מתעייפת יותר, אז נראה לי שזה מתקזז.
עכשיו היא בבית, פחות שונצת ופחות מתעייפת. אבל הרבה הרבה יותר מעייפת.
מאז תחילת המלחמה...
מה עושים?
הוא מפחד מהאזעקות. דיברנו איתו על זה... עשינו מזה סדר פעולות עם התחלה אמצע וסוף, נתנו לגיטימציה לרגשות. הרבה חיבוקים ומגע. סה"כ ביום הוא עכשיו בסדר עם זה.
זה נראה ממש רגשי. יש מצב השיניים אבל יותר נראה רגשי.
לא תולעים. קיבל לפני שבוע ורמוקס.
הוא בוכה ולא מדבר. לא מסביר את עצמו. לא עוזרלו כלום!
אוהבים אותו מאד. מתאמצים לעשות לו טוב. אבל גם אנחנו בסוף מתחרפנים מחוסר שעות שינה ומצרחות.
כבר לא מסוגלת לשמוע!!
הוא ישן איתכם? אם לא, ממליצה שכן (יעלה עגבניות)
סביר להניח שהוא באמת נורא לחוץ ומפחד
ונסו קצת לשחק איתו משחקי בהלה
משחק אגרסיבי
זה ממש נצרך בתקופה הזו.
שכשהקטנה בוכה בלילה זה ממש צעיר אותו. ואם נעביר אותו אלינו אז היא כל פעם תעיר אותו. (ואז הוא שוב צורח).
ומענין...
למה זה עוזר?
אתה צריך מישהו שיגן עליך.
מלחמה זה זמן לא בטוח
לילה זה זמן לא בטוח
בשביל לישון צריך להיות רפוי ורגוע, וזה לא מסתדר עם מתח.
ואת עם התינוקת.
מהניסיון שלי, כמעט תמיד יש הסבר פיזי. אולי אוזניים, תולעים (למרות שקיבל ורמוקס), שיניים. אולי לנסות לתת אקמול ולראות אם עוזר, אם ממשיך לבכות לקחת לרופא.
בהצלחה! שיהיו לילות שקטים ורגועים
הגיוני ששיניים. אבל זה נראה לא רק.
ונובימול לפעמים עוזר לפעמים לא
וצריך מנה נוספת ( לפני שעוברים 10 ימים)
תנסי לראות אם את רואה בטיטול תולעים..
תראי אם זה נראה לך מתאים.
אני לא יודעת אם יש דרך לעזור אבל גם לתת זה לזה שם יכול לעזור לפחות לכם..
תולעים לבנות קטנות זזות בתוך הקקי.
♥️לומדת כעתלא פשוט
אין לי מה להגיד חוץ מזה
אצל בן ה3 שלי נתתי ורמוקס וזה לא מיגר לגמרי...
מזל שהוא יודע לדבר ואמר לי שיש לו תולעת..
אז גם אם נתת לו- הייתי בודקת
