פורום הריון ולידה (עמוד 17)

זה המון השקעה... עשיתי פעם.

מחפשת משהו יותר קל, צורה להניח בלי להתחיל להסתבך

מסגרות תמונה עם שני שקפים נשלפים. מכניסים בינהם את התמונה ומניחים על השולחן וזהו

ומתחת למפת ניילון

בתוך מסגרות של תמונות

כרטיסים מקופלים כמו של מקומות בשולחן של ארועים

מחברים 2 מקלות מטאטא/מגב לרגליים של השולחן ובינהם מותחים חבל ואז תולים עם אטבים

לוח שם גדול נשען על הקיר עם פתקים מוצמדים

כזאת של מלבנים ואז את יכולה עם אטבים צבעוניים קטנים לתלות מה שאת רוצה על זה ולהשעין על הקיר מאחורי השולחן

סולם במבוק

שמים עליו חוטים חומים כאלה לא זוכרת איך קוראים לחוט הזה.

ותולים עם אטבים על החוטים.

החוטים לא צריכים להיות מסודרים לפי שלבי הסולם,סתם בבלאגן.

אבל גם אצלי זה רק דיסקית אחת

קוצצת בזה ירקות לפשטידות או לקציצות/לביבות

גזר קישוא בצל תפוא... ממש נח

יש כנראה כזה או דומה.

מגרדת ירקות לסלט, פשטידה או מרק.

לי יש כרגע של חברת fre

וככה עם מים סבון ושטיפה.

ואז מוסיפה סבון לשאר הפנים

מסיימת במגבונים לשאריות השחורות על העור

יש לי כמה תכשירים להסרת איפור ואני לא אוהבת את המרקם שזה משאיר אחרכך וגם לא משאיר את הפנים שלי נקיות מאיפור אותו דבר למרות שמגבונים זה לא מומלץ אז ככה אני עושה בכל אופן

שתמשת במגבונים ללא בישום וללא ריח

באייהרב אבל לדעתי מוכרים גם בסופר פארם רק במחיר כפול

מגבונים - אך ורק של רמי לוי. חבילה לבנה. הכי טובים בעולם. לא קונה שם כמעט כלום ונכנסת רק בשביל המגבונים

והפנים מבריקות.

אני מתאפרת עם איפור עמיד וזה תענוג.

ואם יש מקווה אז בכלל זה עוזר לי.

אמנם לא זול אבל שווה. הייתי כל כך מסתבכת עם 10 שלבים ועדיין תמיד היה בעיניים שחור מעצבן שלא נגמר.

מסירה חפיף ואז נכנסת למקלחת ושוטפת את הפנים עם קצף פנים גם פשוט מסקארה

סוגים אחרים לא הורידו או לחלופין עשו לי גירוי

ואז סבון פנים במקלחת(יש לי סבון פילינג של קרליין בלי שמן אבל זה גם אישי) ואם יש לי כח קרם פנים אחרי.

**לא מתאפרת כל יום

**לא מתיימרת להיות מומחית או מבינה גדולה או עם איזה ניסיון מוצלח או שגרת טיפוח

במקלחת שוטפת פנים עם סבון פנים, פעם ביומיים שלוש שמה גם פילינג גרגרים לפנים

וקרם פנים אחרי המקלחת (כשאני יוצאת והבית שקט ונינוח, בדר"כ יוצאת לרוח סערה של הילדים ואז שוכחת...)

אני מרססת על הפנים, מנגבת עם מגבון רגיל, אבל מהעדינים, בלי ריח.

ואז נכנסת למקלחת ושוטפת פנים עם סבון פילינג.

אם שמתי מסקרה יכול להיות שצריך לעבור אחר כך עם מסיר איפור על עיגול צמר גפן.

במקלחת עם מים חמים

לפעמים אני באפיסת כוחות ואין לי כוח

אבל בגלל שלא מתאפרת קבוע אלא פעם ב...

אז אם זה נדחה לבוקר זה לא ממש נורא.

אבל אני מתאפרת רק שבת וחג חחח

אני שמה כל יום מסקרה ואיילנר

מייקאפ וסומק שמה הרבה פעמים לשבת ותמיד לארועים

שגרה רגילה, עובד גם על מסקרה (לפחות כזו לא-עמידה-במים):

שמן ניקוי - שמה על כל הפנים. אם איפרת את הצוואר אז גם שם. שיהיה בכל פינה.

נכנסת למקלחת ישר (עצלנית אנוכי), שוטפת עם מים חמימים את הפנים. יורד כל החלק השומני.

מתקלחת כרגיל, ולפני סוף המקלחת שוטפת פנים עם סבון פנים - מורחת על הפנים, מעסה קצת, שוטפת במים היטב.

יוצאת וישר מנגבת פנים עם מגבת נקייה

זהו

אחרי המקלחת קרם לחות, אבל זה לא קשור לאיפור.

משפשפת היטב ושוטפת

ואחר כך אם השתמשתי באותו יום במסקרה אז מסירה עם מסיר איפור נקודתית

כדאי לבדוק)

שמן מנטה/ תפוז/ לוונדר/ הדס

הצעות:

• בקבוק חם להניח על הצוואר (בזהירות! עם מגבת חוצצת) כשאת שוכבת עד הגב

עיסוי עם כריות האצבעות (כלומר לקחת את האצבעות ועם החלק הפנימי הפוך מהציפורניים ללחוץ בעדינות בתנועות סיבוביות באיזור)

• לחמם מעט שמן ( רק שיהיה חמים נעים למגע ולא יותר) להוסיף לו קצת ציפורן (טחון) או פלפל שאטה ולמרוח. זהירות שלא להתלכלך לעבוד עם כפפות! ואחרי השימוש לרחוץ ידיים היטב במים וסבון!

זה מחמם את המקום.

החום עוזר לשחרר את השריר התפוס.

שמקלחת חמה עלולה לגרום לסחרחורות אז בזהירות.

עם כרית מים חמים

באופן כללי אסור חימום בהריון כמו גקוזי , אמבטיה, מקלחת חמה מדי

גם כרית מים חמים לא הייתי שמה על הגב נגיד

@שאלה גנים

@נפש חיה.

@רק רגע קט

@124816

@אורוש3

ב"ה היום יותר טוב, עדיין תפוס אבל כבר פחות כואב...

עוקבת קצת ברעיונות שמפיצים בסטטוסים וכדומה.

מאמינה שהקב"ה שמח בנו ככה נשות עם ישראל

ומתפללת אליו במילים שלי...

יש לי חג לבשל...

ממש באסה שנגמר

מבחינתי עוד שבוע כזה יהיה ממש מוצלח

עגלה טובה במחיר טוב

והחסרונות

בדיוק ראיתי בשילב שיש עליה הנחה די גדוה

יש דגם מסויים?

(הפעוטה שלי בת כמעט שנתיים וקנינו דגם של שנה קודם כי הוא היה יותר זול, ולא היה לנו קריטי דגם חדש ממש)

CIELO PL

נוסעת מעולה, קלה יחסית, אמבטיה ממש רחבה ונוחה. טיולון נחמד, נשכב כמעט לגמרי, 3 מצבים. שכיבה כמעט מלאה, חצי ישיבה וישיבה.

סל נוח. אם יש עוד משהו שחשוב לך בכיף

אם אני זוכרת נכון עלתה לנו 2100

יש לאחותי ונשבר לה כבר. ילד אחד.

אישית ממליצה על דרגונפליי

קניתי את דרגונפליי 1 ומרוצה מאוד

עגלה חזקה מאד!! כמעט אי אפשר לשבור אותה (וניסינו...)

סוחבת הכל (2-3 ילדים גם גדולים, קניות לשבת..) בלי להתלונן.

גלגלים גדולים, עבירות גבוהה

מרווחת וארוכה ומצד שני מתקפלת שטוח

נשכבת 180°

גגון ענק

משענת רגליים שעולה עד למעלה.

אני משתמשת רק בטיולון אבל יש לזה אמבטיה וגם ערכת ניו בורן לטיולון.

דוקא הייתי מרוצה מהסטימיני

איך המשענת? העגלות שהמשענת שלהם עם חוט לפעמחם קשה לאזן והמשענת לא תמיד ישרה

המשענת לדעתי קצת יותר יציבה אבל אצלנו העגלה במצב שכיבה כל הזמן אז אני לא חותמת על זה.

והיא מתקפלת פנימה שזה יתרון.

הקיפול שלה פחות נח משל בייבי גוגר

לנו נשברה משימוש במדרגות כמה שנים

יש לי דגם xl של שנת 2020

מחזיק כבר 5 שנים בשימוש רצוף של 3 ילדים

עולה איתו די בקלות מדרגות לקומה 2 בבניין

קיפול נוח

במצב טיולון הקיפול יחסית קופמקטי

החיסרון בעיני זה שלא הצלחתי להוציא את הבדים של הטיולון לכביסה אבל יכול להיות שבדגמים חדשים יותר זה אחרת.

בעיני התמורה ביחס למחיר- מדהימה.

מצד אחד האמבטיה לתקופה די קצרה מצד שני די נצרך.

לנסיעות יהיה לנו דונה

הסתדרתי עם עגלה טובה שנשכבת עד הסוף מגיל לידה

@מתואמת

ושתי הקטנות היו בטיולון שנשכב עד הסוף. הוספנו מזרן וכיסוי רגליים בשביל הנוחות והבטיחות.

לאמצעיים הייתה עגלת אמבטיה כי לא הייתה לנו אז עריסה. (כשהגדולים נולדו גרנו בבית אחר והיה לנו חדר גדול יותר. לקטנות קניתי עריסה מתחברת שנכנסה בדיוק ליד המיטה שלי)

הכי נהניתי מהשימוש בטיולון, כי אפשר לקפל אותו בקלות וכך יותר קל להתנייד.

@השקט הזה תודה על התיוג

זו עגלה חזקה, הגלגלים לא גדולים אז פחות מתאימה לשטח, והיתרון המרכזי שלה בעיניי הוא האמבטיה הגדולה.

קניתי פעמיים כי הראשונה אחרי 3 ילדים נהרסו לה הגלגלים (לגיטימי סה"כ)

הייתה איתי בכיתה טלאור

ומכירה כמה כולל ילדות קטנות...

משהו ברצף אותיות הזה מוזר לי,

אבל כמובן שזה שונה לכל אחד.

טל אור

2 שמות ולא שם אחד

הצליל מהמם

עם מקף באמצע טל-אור שיבינו שזה שם אחד ולא יקראו רק טל או רק אור

בהם בעתיד, ושתצטרך להסביר שזה שם אחד

יש אנשים עם שני שמות שפשוט קוראים להם בשני השמות וזה כאילו הופך כבר להלחם, כמו נגיד יוסף חיים. וגם לדעתי עדיף טל אור על פני טלאור, אבל הכי חשוב משהו שישמע לכם הכי מתאים ❤️

ככה יותר ברור שזה שם אחד ולא מסתבכים.

בעיניי שם ממש חמוד

על טלאור לא שמעתי

אם דעתי חשובה...

פחות מתחברת.

בהורים ומה שתבחרו הוא הנכון לבת. מזל טוב

לק"י

תנסי שורש ג'ינג'ר או כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (בי 6+ ג'ינג'ר).

תרגישי טוב!

במינון של 150 ליום (50-50-50 כל כמה שעות) -זה לפי המלצה של אחד הארגונים שעוזרים להיפראמזיס.

ואף פעם לא הצלחתי להבין מה ההקלה הגדולה בלהקיא... עדיף להיות עם בחילות בלי להקיא מאשר גם בחילות וגם להקיא

בעלי לחוץ לסיים את כל המטלות בעבודה לפני החג. ובינתיים לא בנה סוכה. אז מתלבטים אם להתארח כל החג. וברוך ה' חמי וחמותי שמחים לארח אותנו כל החג, אבל זה אומר לארוז לכולם לשבוע. ומתלבטת אם באמת יהיה לנו נוח ואם זה לא יחרפן את הילדים.

זה לא כמו פסח,זה רק לבנות סוכה

אני מעדיפה את זה על פני לארוז לשבוע ולהיות תלויה לשבוע באחרים

לא תמיד יש את האופציה

אבל היא לא כתבה שאין לה אופציה

לא חוזרת על זה בחיים

ממליצה בחום רב לבנות סוכה.

כמה רחוקים הם מכם?

יש לכם בנים גדולים?

הוא יכול רק לישון אצליהם?

גם אם תסכו, אין כמו לדעת שהבית מחכה לכם מוכן

מקסימום שיעשה את זה בחול המועד..

לק"י

אבל יצא לי עמוס, ורציתי להספיק עוד דברים...

שחביב עלי

השנה הוא מגיע בתקופה מורכבת בשבילי

אז בעיקר לעבור אותו בשלום

יש לי בלו"ז תורנויות בעבודה

וביקור משפחתי אם יתחשק לי

ובטח אני אצא לטייל בספונטניות בקטנה

אם היא הייתה במרפסת זה היה נראה אחרת כנראה

מכל מקום בדרכ עובר בסדר למרות..

השנה אני חייבת לעבוד בחול המועד שלא כהרגלי אבל זה בסדר מבחינתי כי זה מהבית

וגם - השנה ערב החג לא נאכל בסוכה שלנו אלא נלך לחמתי ואצלה זה בגינה וזה אחרת

לא מתכוונת לטייל את עצמי לדעת כי אני עובדת כאמור ואני דווקא בסדר עם זה. בעלי יהיה עם הילדים רוב הזמן

לק"י

ככה החג הרבה יותר מורגש לי. ולא רק כשיורדים לאכול בסוכה.

(רוב חיי היינו בחג בבית של סבא וסבתא שלי, ששם הסוכה בחצר שלהם. אז הסוכה הרבה יותר זמינה).

כן נחמד לי לפגוש שכנים כשגם יוצאים לסוכות. אבל רוב השכנים שהיו חברים טובים עזבו, אז זה כבר פחות נחמד לי (יש הרבה שכנים נחמדים, וחלק חברים הרמה מסויימת, אבל זה לא זה...).

אין אוויר כבר

יש לנו השנה סוכה גדולה ויפה

חג ראשון אנחנו לא בבית אבל כל חול המועד כן ושמחת תורה גם בעז"ה

והכי שמח לי שהבת הגדולה שלי בבית, והיא זו שתבשל בעיקר😅

סתם, אני הכי שמחה שבסוף אנחנו יכולים לבנות את הסוכה במקום הקבוע שלנו (חששנו שיהיו לנו בעיות, כי יש שכן חדש בבניין), אז תהיה לנו סוכה גדולה כמו תמיד ולא רק קטנה במרפסת. (למרות שאני עדיין חולמת על דירה עם גינה גדולה ומקום קבוע לסוכה...)

יש כמה דברים מלחיצים במהלך חול המועד השנה (בעצם דבר אחד גדול), ואני מתפללת שהכול יעבור בשלום...

(אבל אני חייבת לסיים כמה דברים בעבודה לפני סוכות, כי בחול המועד אני לא עובדת, ובמקום זה אני כאן🙄)

אז נשאר פינישים שזה לפעמים הכי מעצבן...

אבל מתכננת לבשל הכי פשוט כדי שאהיה פנויה לתלות קישוטים וכו...

במיוחד שיש הרבה חול המועד

אבל גם עומס

אוהבת אותו בטירוף.

יצרנו לעצמנו מסורות משפחתיות (שלא אכתוב פה כי אאוטינג מדי), שמביאות לזה שכמעט כל ערב יש לנו תוכנית כיפית אצלנו בסוכה.

יוצאים לפעמים לטיול אחד קרוב לבית, אבל רוב מוחלט של היום פשוט שורצים בסוכה ונהנים עד הסכך.

בראש השנה, איך שסיימתי הדלקת נרות וברכות ''שנה טובה'' לכולם, אחת הבנות אומרת- 'אם עכשיו ר''ה- אז עוד שבועיים סוכות, נכון?' וכולם התחילו לקפץ מאושר...

וממש שמחה בו.

השנה לצערי אצטרך לעבוד בחוה"מ אז קצת צובט לי…

בנוסף, לפני החג תמיד יש לי נאחס כזה של למה כולם כבר בנו סוכה ורק אנחנו מחכים לרגע האחרון (עוד לא התחלנו לבנות עדיין) אבל בסוף בונים אותה צ'יק צ'אק והכל מסתדר…

יש לנו חצר גדולה, הסוכה צמודה לבית אז זה מאוד נוח❤️

בעלי אוהב ממש את כל העניין של בניית סוכה, משקיע ומחזק כל פעם את הדפנות והכל.

שנה אחרי ה7.10, הוא הוריד את הדפנות וזה עשה לי ממש ממש רע. החזיר אותי לתקופה החשוכה הזו😔

שהסוכה נשארה שבועות כמו קוץ בעין על זה שהוא לא נמצא. ועד שאזרתי אומץ לבקש עזרה מאחרים שיבואו לפרק, היה להם מורכב לפרק (כאמור, הוא ממש משקיע בבנייה ובחיזוקים שלה😅) והכל היה מורכב כ"כ.

וגם שנתיים אח"כ פתאום הרגשתי שאני כ"כ לא רוצה את החג הזה (ברמה שידענו שיש לו צו באיזור החגים וממש קיוויתי שיפול על סוכות רק כדי לא לבנות שוב סוכה😬)

השנה ב"ה מרגישה במקום אחר. החלטנו לארח ולמלא את חול המועד בדברים טובים, ומרגישה שניגשת לחג ממקום הרבה יותר טוב❤️ ואפילו ממש נהנית מהסוכה היפה שמלאה בקישוטי ילדים ססגוניים 🤭😅

זה לא מובן מאליו ככה להתעלות מעל עצמינו

חוץ מהחלק שהשנה אנחנו במקום אחר 😂

כי אני לא במקום אחר, אני באותה באסה.

לא מתכוונת להתקרב לסוכה (לא עושים את החג עצמו בבית)

מקווה שיעבור לי עד מוצ"ש..

כרגע בחוסר עשייה מוחלט. הבית הפוך, למי אכפת..

מקווה כשנתארח שהמצב רוח ישתפר.

וממש כיף לשמוע אותך ככה!!

את באמת חזקה 💪 בעורף.

מרגע שהתחלנו להתארגן כבר לא היה זמן להימרח אז ב"ה מרגישה יותר טוב.

פתאום קלטתי שהחג סוכות האחרון שעשינו ביחד היה זה שלפני ה7.10

איפה הימים שמה שהיה לי קשה זה שהוא ישן בסוכה.

חג שמח!

חיבוק ענק!!!

בע"ה שהחג יאיר ויביא איתו שמחה ואור!!

לא מידי תכנונים, משפחה רוגע זרימה..

הם תחרות ביני לבין סוכות מי יגיע ראשון לט"ו בתשרי

מרדףףףף חסר נשימה

וגם יש לנו אירוע בחג

אבל ב"ה הכל בטוב ובשמחה

על החגים...

מדי פעם אני קוראת שוב וזה עוזר לי לנרמל את התחושות המעורבות מול החג.

הנה הקישור

חגים – כי נפלתי קמתי

תודה @קמה ש.

בס"ד

תבורכי!!

שנה ראשונה שלא עם ההורים שלי בחג…

אצל ההורים של בעלי, ויהיו דברים שונים משאני רגילה, אז קצת לחוצה. ולא הספקנו לקשט את הסוכה שלנו שזה ממש מבאס אותי, מרגיש לי שהיא חסרה עוד… אבל משתדלת לחשוב חיובי

פעם אחרונה יצא במקרה שבעלי היה.

אין לי בעיה עם בדיקות דם לילדים.

ואצלינו אם צריך, המזכירה עוזרת להחזיק את הילד.

אני רגישה מדי לדברים האלה והילדים נלחצים בהתאם

גם טיפות חלב והכל

בדכ אני עושה לבד איתם פתאום ירד לי הביטחון

זה אומר שבעלי יצטרך לצאת באמצע בשביל זה או יתפלל מאוחר יותר ואז דופק את כל היום

יכול לשנות טיפה את סדר היום, זה לא לגמרי דופק את היום, גג שעה.

כל מה שבעלי יכול לעשות גם, אני נותנת לו (: במיוחד מה שמאתגר אותי

לק"י

לאחרונה בעלי לקח את בן הארבע, כי הוא יכל לאחר טיפה לעבודה ולי זה יותר מסובך.

אנחנו אנשים עסוקים בשביל לשנות את הלוז לכל דבר..

לא נעים, לא נורא. ככה זה מבחינתי לפחות

אולי זה פסיכולוגי אבל על הילדים שלי זה עובד.

הם בוכים אבל לא בהיסטריה

ויאכל מיד אחכ

באמת הייתה פעם אחת קשוחה שטוב שבעלי הלך (זה היה בגיל פצפון עם תינוקת זערורית, והיה צריך לקחת דם מהצוואר... לא מחזה שהייתי רוצה שהייתי רוצה לראות)

אבל הילדים שלי יחסית בסדר בבדיקות דם ב"ה. אם היה ילד שלא - אז הייתי שולחת את בעלי...

(היו פעמים שבכו כמובן, כמו הפעם ההיא שבדיעבד הסתבר שהמחט הייתה תקולה, והאחות פשוט לא הצליחה להוציא דם עם כל הניסיונות, והתינוקת צרחה את נשמתה... היה קשה - אפילו האחות זכרה את זה כשהגעתי איתה שוב והתנצלה נורא - אבל שרדתי...)

הלכתי לעוד הרבה דברים לבד, כולל אישפוזים.

אני חושבת שהעמדה שאני מגיעה איתה הכי חשובה, אני עושה משהו שהוא לטובת הילד שלי ולא רוצה לפגוע בו ולכן קודם כל אני רגועה ונינוחה ואז יכולה לשדר רוגע ונינוחות גם לילד.

אני כמובן מסבירה בבית מה יהיה, מחזיקה את הילד עליי, שרה באוזן ומלטפת. כמובן מביאה מהבית בובה שמרגיעה או מוצץ

נכנס בי פחד לא מוסבר

אולי כי הוא כבר גדל ואני יודעת שהוא יותר חזק מבעבר ולא יעזור דיבורים איתו והסבר מראש בזמן אמת הוא ישבור את הכלים

נקווה שנעבור בשלום

תודה יקרות 🙏🙏

אפשר לחשוב ביחד מה יעזור לו.

אבל אם זה בלתי אפשרי אז בהחלט שהבעל יבוא גם

בדר"כ אני מסתדרת לבד, חיסונים, בדיקות..

אבל ילדה אחת שלי שתהיה בריאה, עכשיו את מזכירה לי, לקחתי אותה לבדיקת דם והיא היתה כ"כ עקשנית וחזקה שחזרתי הביתה כלעומת שבאתי😵‍💫

ביום אחר בעלי לקח אותה. אבל היא באמת ילדה קיצונית ברמות לא רגילות בבדיקות וטיפולים...

אותיות ומספרים עם מנגינה להסחת הדעת וזה לרוב הצליח

אבל הוא טוען שרוב הילדים מגיעים רק עם אמא

בדיקות דם על פי רוב שולחת את בעלי, גם אם זה משבש לו את הסדר יום, וכנ"ל רופאי שיניים- כשבעלי לוקח הם מבינים שאין להם ברירה אלא לשתף פעולה, ואצלי הם מתחילים לעשות פרצופים... דווקא טיפת חלב בחיים הוא לא הלך נראה לי.

נאלצתי ללכת לבד איתו, ב"ה עבר בשלום ובהצלחה

תודה וחגשמח!! ❤️

אני מכבסת כמעט הכל, כמעט הכל צריכה..

לק"י

ולרוב יש לנו מספיק בגדים....

זה ההפך מחופש..

וגם באמת קשה לי לראות את הערמות שמצטברות

בכל אופן לי בסוף הריון יש יחסית מעט בגדים וגם לילדים מתלכלך הרבה..

בדרך כלל אין לי מספיק בגדים.

ובעלי בחופש עד ראש חודש חשוון, אז הוא מתגבר על הכביסות שנשארו.

(גם ביום יום הוא לרוב מכבס).

עשיתי כביסה ביום שני. נראה אם נוכל לא לכבס שןב עד סוף השבוע, לא בטוחה

אבל הלוואי שהיה חופש בכל זאת

לק"י

אין לי כח לחזור ישר מהחג.

או לחזור בכלל🙈

אבל שיהיה חופש בנסיבות טובות בלבד!

ועד אז, נעצום את העיניים כדי לא לראות את ערמות הכביסה.

מסכן הבעל שהחג יצא שבוע שלי ואיסרו חג שבוע שלו

מבאס כ''כ שחייבים לעבוד וא''א לכבס

שיוצא לנו כמעט כרגיל, אני מעדיפה חופשים באסרו חג, יום איפוס אחרי החג, מאשר הגשר הטיפשי הזה בין יום כיפור לסוכות.

שמי שרוצה לטוס יקח ימי בחירה ויעזוב אותנו בשקט...

אגב, אצלנו מכבסים לבנים ומגבות

חצי נחמה.

ולמקד את הצורך שלך יותר - אני צריכה שקט עכשיו כשהתינוק נרדם

אם הוא החליט להוציא אותם - שיקנה חטיפים בחוץ והוא מארגן אותם גם, כשאת מארגנת זה באמת חצי עבודה עלייך.

וגם - לא לחכות לרגע לפני קריסה.

נניח עכשיו לא הספקת לנוח - אז לבקש שבצהריים יהיה איתם כדי שתנוחי באמת כי את צריכה שקט כדי לנוח ועד שהם יצאו זה התמסמס מהרעש והתינוק התעורר

ובכללי בחופשים - הילדים שלי קמים ומתלבשים בבגדים שאפשר לצאת איתם, אני לא מרשה להם להיות בפיגמה כל היום. אז לדאוג לזה מהבוקר כבר (רצוי שהוא כמובן)

חיבוק♥️

התינוק התעורר, צורח

הילדים עדיין בחוץ

והבעל ישן שנת ישרים

תגידי לו שהתינוק צורח ואת צריכה לישון ותתני לו את התינוק

בעלי חולה, אם הוא נרדם אין מצב להעיר אותו

למדתי על בשרי

עדיף לי שישן ויוכל לתפקד ב15-20%

מאשר שיהיה סמרטוט וגם זה לא

החיים עצמם

אם הוא חולה (אם אני זוכרת משהו רציני גם משרשור קודם)

אולי יש אפשרות הרבה יותר עזרה חיצונית?

פחות לבנות עליו? ולתת לו להתמודד עם העניין הכלכלי, גם אם זה אומר לטפל בזה כשיבריא.

נראה לי הגיוני שינוח, ויביא את הילדים לבן דוד.

ואני במקומך הייתי עושה הסכם עם הבן דוד שיבוא יותר ויהיה איתם ויצא איתם כי את אחרי לידה והכי מגיע לך, ובעלך אינו בטוב.

אתם צריכים לנוח ולהביא עזרה עם הילדים...

אפילו בתשלום.

רפואה שלמה ולך התאוששות מהירה ולילות טובים אמן!!!

נפשית ולא סיפרנו עליה לאיש..

נשמעת התמודדות ממש מטורפת שמאוד קשה לשאת אותה לבד.

אני חושבת ששווה לשקול ברצינות לשתף כמה אנשים בסביבה הקרובה עם פוטנציאל גבוה שיוכלו לעזור

עוברת משהו דומה.

הדבר שהכי עוזר לי זה להפסיק לקוות ולצפות, כי האכזבה הורגת ומעצבנת כל פעם מחדש.

תעזרי בכל עזרה שאת יכולה לעזור לעצמך.

טכנית, נפשית, מטפלת לעצמך, כל מה שיעזור לעבור את התקופה ❤️

זה קשה ממש

גם אחרי לידה ובעל חולה

כל הכבוד לך...

חושבת שכדאי לבקש עזרה, הורים, סבא סבתא מישהו שיכול להגיע להיות לעזר. שלא הכל יפול עלייך.

לא התגברתי על עצמי וסיננתי לו בציניות

אני שמחה שהצלחת לישון

ואז ביקשתי 5 דקות שקט להתארגן ליציאה (יש לנו איזה יציאה משפחתית)

אז הוא אומר לי, כן קדושה מעונה

אז אמרתי לו שיגיד תודה כל אשה אחרת היתה כבר מתנפלת עליך בצרחות וגידופים

אז יש לו את החוצפה לאמר לי "על מה"

והתחלתי להגיד לו על זה שלא הצלחתי לישון דקה ובאמצע משפט הוא נכנס להתקלח

אוף זה אף פעם לא שווה לי להגיד את מה שאני מרגישה

ולא יעזור כלום עכשיו הוא מרגיש מותקף וכמו כל גבר מחזיר במלחמה

ואין לי את הכוחות להילחם

רק רוצה לישון

ושיבין אותי קצת

גם אכלתי דגים מסריחים וגם גורשתי מהעיר

אוף

אל תסנני ואל תגידי בציניות.

תגידי לו מפורשות ובצורה נעימה מה את צריכה.

זה מה שהכי עוזר לי למרות שגם הנטייה שלי הייתה שנים לומר דברים בציניות או ברמזים

ולכן אני עצבני על עצמי

כי זה יצא לי מרוב תסכול בחוסר מחשבה

ועכשיו אני אוכלת אותה על זה

שומע? מרוב תסכול דיברתי בצורה שאני מצטערת שדיברתי בה, אבל מה שהיה פה היום היה ממש לא נעים.

הייתי חייבת את השינה הזאת. הבטחת ואני סמכתי עליך ושמחתי ממש שאכפת לך ואתה רואה אותי, ואז בסוף יצא שהתאכזבתי הרבה יותר.

כי גם נשארתי אחראית עליהם וכם כבר ציפיתי ממש.

אני מצטערת שדיברתי בציניות, זאת לא הצורה שבה אני רוצה להתבטא, אבל זה לא מוריד מזה שלא היה לי נעים היום בכלל.

וזה שבאמצע שיחה אתה נכנס למקלחת כאילו אני לא מדברת בכלל?!! איך אני אמורה לסמוך עליך שאתה קשוב ואכפת לך ולדבר איתך ככה?

מפתחת ציפיות ומתאכזבת

וזה הורג אותי

תמיד זה קורה לי ביום של טבילה

אני בונה על ההתרגשות שלו

שהיום יהיה שונה והוא יעזור לי יותר מתמיד

כי אינטרס של שתינו

ולא מבינה כמה זה באמת בלתי אפשרי בשבילו

והבקשה שלי רק כואבת לו יותר

כי הוא לא יכול למלאות אותה

אז אני יוצאת קרחת מכל הכיוונים

גם ביקשתי ולא נעניתי

וגם הכאבתי לו

וגם נשארתי עם המצב הבלתי אפשרי

כי אני לא יכולה טכנית להשתלט על הכל לבד

ואני אנה אני באה

שלבקש זה לא ליפול אלא להנכיח צורך בסיסי נורא מובן

אני רוצה גם לומר בעדינות - שגם מול בן זוג שמתקשה נפשית נכון לבקש דברים, וגם מולו נכון לצפות, ולפעמים להניח לו לנפשו זה סוג של "לעזור לו" לשקוע .לא במכוון חלילה. ויש מקרים שאין ברירה והוא לא יכול. אבל ככלל - זה לא שהוא יוצא מהמשוואה לגמרי ואת נשארת לגמרי לבד עם עצמך כי הוא בקושי כרגע. וגם לך זה לא נכון וזה הופך את הדינמיקה ביניכם מ- גבר מול לאישה, לאישה מול ילד שצריך לדאוג לו שחלילה לא ייפגע. צריך כל דבר לעשות בצורה נכונה אבל אל תקטיני את עצמך עד כדי לא להיראות בכלל רק בגלל שהוא לא מרגיש טוב. גם לך יש מקום.

ואם זה עד כדי כך - אז להגיד בצורה חד משמעית שאת מצפה ממנו שיטפל בעצמו כי מגיע לך בעל שעוזר לעצמו להיות בעל פעיל ונוכח (לפחות את ההשתדלות להגיע לשם מגיע לך לבקש)

חיבוק יקרה

זכותך לבקש

אם בקשה זה כואב

זה מצב קצת בלתי אפשרי

וגם לעשות את הכל לבד

אולי בתור התחלה

להפסיק להאשים את עצמך בנפילות

ולהבין שזה מצב בלתי אפשרי

ולפותחת- שולחת לך חיבוק ואומרת פרק תהילים להצלחתך

זה מה שהייתי עושה.

אוסתאופתיה

היה לי גם.

בעיקר מנוחה.

חושבת שזה הגיע יחד עם גדילת הבטן.

הריון תאומים הוא אתגרי.

ויש יותר עומס על המערכות.

בריאות ושמחה.

של קו החזיה פחות.או יותר. הבעיה שאני לא מצליחה לשבת לאכול ארוחה. לא יכולה לשבת בשולחן שבת

בחג עכשיו לא יכולה להתארח כלום. ממש מגביל אותי. ויש לי עוד זמן עד הלידה...

כן היה לי גם.

לוקחת משהו לצרבת? אולי זה-זה?

והתגלה כצרבת. לא האמנתי שהרופא אמר שזה צרבת ולא הבנתי מה קשור אבל מהרגע שהתחלתי טיפול באומפרזול זה עבר...

לחלק מהדברים האחרים שלוקחים.

אחרי שגיליתי א. זה, והתחלתי להפריד, הוא היה יעיל יותר.

בקו החזיה בין החוליות מקום שקשה לתפוס עם האצבע.

ממש מקום מסוים שלחיצה עליו ממש מקל עלי.

היה ממש בין החוליות..

אם קל לך לתפוס את הנקודה את אפילו להניח כדור או משו בין המשענת לבינך ושילחץ לך.

או כזה להשען על פינה של קיר או משו ושיעשה לך מסאג

או בעלך אם יש לו כח הכי טוב חח.. הייתי משגעת את בעלי.

והייתי ממליצה לנסות גם לפתוח איזה סרטון מתיחות לגב אין מה להפסיד

גם בעלי לוחץ שם הרבה אבל אחרי כמה דקות גם זה לא עוזר . הכאב אפילו מתפשט...

בגב/בטן בקו חזיה. אבל לא ממש נקודה קצת יותר מפושט. לאחרונה התחלתית ללכת עם חגורת הריון וזה ממש פתר את הכאב (חשבתי שזה יותר לכאב גב תחתון אז לא השתמשתי למרות שהיה לי בבית).

כמה זמן זה כבר הכאב הזה?

מאז שהבטן גדלה משמעותית.

לא הספקתי לדבר על זה עם הרופא. גם די ברור לי שזה מגיע מהכבוד משקל על הגב והבטן.. קבלתי הפניה לקניית חגורת בטן.

הלוואי וזה יהיה הספור. זה נהיה מצב בלתי נסבל.

לבקש מרופא לבדוק בין היתר על אבנים בכיס המרה.

מהתיאור שלך זה נשמע לי מוכר.

לא שיש מה לעשות כל כך בהריון, אבל אולי תזונה יכולה להקל קצת.

רק במצב ישיבה . נראה לך קשור?

באבנים של כיס מרה זה מגיע ההתקפים.

אז כנראה פחות מסתבר שזה זה.

בכל אופן, שימי לך אופציה כזאת בצידי המוח שיהיה לך עוד כיוון במידה והכל בסדר..

תמיד יש כאבים מוזרים

כי העובר/ים לוחצים על עצבים שמקרינים לאיזורים מסוימים בגוף

גם אני הייתי בהריון תאומים ומחודש 7 כבר לא יצאתי מהבית ורק נחתי ..לא רציתי לצאת לשמירה כי רציתי להמשיך לעבוד מהבית כי מאוד משעמם לא לעשות כלום..

זה לא פשוט בכלל וצריך הרבה סבלנות ותפילות שהכל יעבור בשלום ובידיים מלאות ובריאות הציבור ולעוברים

כן כדאי לבדוק ולשלול כל מיני דברים

לעשות מעקב של רעלת ,אולטרסאונד, שתן וכו

אבל כעיקרון הכל מאוד כבד ומאוד לוחץ וקשה מאוד לסחוב הריון תאומים . מאחלת לך סיעתא דשמיא ושיעבור לך בקלות ומהר.

סליחה שלא מעודדת.

בהריון הראשון עם עובר יחיד, בין הצלעות בצד אחד

סיוט.

רק בשכיבה היה עובר

ניסיתי אוסטיאופטיה לא עזר, אומפרדקס כנל.

עבר אחרי הלידה

אולי שווה לנסות טיפולים משלימים אחרים כמו אקוויבלרו, רפלקסולוגיה וכו

לא האמנתי כמה זה משמעותי הריון תאומים...

אני פשוט מושבתת. רק במצב כורסא...

כנראה הז תפקידי כרגע.

תודה על הדברים

להביא לך 🏅👑

שיעבור בקלות כמה שאפשר

בבריאות ושמחה

את עובדת כרגע בלהביא ילדים לעולם.

את הבית שלהם, האוכל, השתיה והנשימה.

תרימי רגליים ותפרגני לעצמך.

עכשיו, 4 חודשים אחרי אני יכולה לומר שכמה שזה קשה ככה זה תחושת אהבה וזכות.

אני חושבת שלא צריך להשלים עם סבל..

יש לזה השלכות על הגוף והנפש.. ממליצה לחפש בעלות מקצוע בתחום האלטרנטיבי, להציג להם את הבעיה ולשאול אם ידעו לעזור...

בחוברת שמישהי עשתה על סימפיזיוליזיס היא אספה הרבה בעלות מקמוע בתחום השלד, השרירים וכו שאולי יוכלו לעזור לך, היא הוסיפה רק נשים שהתקבלו עליהם המלצות חמות מחברות הקבוצה. עשתה עבודה יסודית.

שולחים מייל ל simfi.help@gmail.com והיא שולחת לך את החוברת...

מחזקות ממש ממש ונותן כח

אחות נשים

תודה לל על הקישור. אשלח לה מייל

הפסוק מסביר שאנחנו חוגגים את סוכות זכר לסוכות שבהם ישבו אבותינו במדבר.

"לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"

ההסבר המוכר והמובן יותר (שרש"י מביא) זה שהכוונה לענני הכבוד שהיו לנו במדבר. והסוכה מזכירה לנו את השכינה שהקיפה אותנו במדבר על ידי ענני הכבוד.

אבל יש עוד הסבר שאותו תמיד פחות הבנתי - שהכוונה לסוכות ממש. ופחות ברור למה צריך לחגוג על זה חג במיוחד?

הרשב"ם מסביר את הדברים ומקשר אותם לכך שאנחנו חוגגים את חג הסוכות בתקופת האסיף -

למען ידעו דורותיכם וגו': פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה סוכה ממש, וזה טעמו של דבר חג הסוכות תעשה לך באוספך מגרנך ומיקבך באוספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן ותירוש ויצהר למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתיכם מלאים כל טוב ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, וכסדר הזה נמצא בפרשת עקב תשמעון וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלקיך זה ארבעים שנה וגו' ויאכילך את המן וגו', ולמה אני מצוה לך לעשות זאת? כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה וגו' ואכלת ושבעת וגו' ורם לבבך ושכחת את ה' וגו' ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך לעשות חיל, ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות לזכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת, ומפני הטעם הזה קבע הק' את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב, לבלתי רום לבבם על בתיהם מלאים כל טוב פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה:

אנחנו אמנם לא חקלאים ולא חווים עכשיו את האסיף, אבל גם אנחנו יכולים ליפול בקלות להרגשה ש'כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה'.

כי בעולם הגשמי קשה לראות ולחוש שבאמת הקב"ה עומד מאחורי הכל.

וכשאנחנו יוצאים מהבית היציב והחזק שלנו לסוכנ, לדירת עראי - אנחנו נזכרים מאיפה באנו, איך עמ"י התחיל המסע שלו במדבר, בסוכות בלי יישוב ונחלה, ואיך שם הקב"ה דאג לנו לכל צרכינו, ואנחנו נזכרים שגם היום כשהכל נראה בידיים שלנו, וכל ההצלחות שלנו מרגישות לנו בזכות העבודה וההשקעה שלנו - הקב"ה עדיין עומד מאחורי הכל, והוא זה שנתן לנו את הכוחות לעשות את החיל הזה, וגם הבית הכי יציב ובטוח - אין בו כלום אם הקב"ה לא רוצה שהוא יתקיים.

חג שמח!

תודה רבה רבה ששיתפת!!!!🩷🩷🩷

הסוכות הם זכר לענני הכבוד שליוו את בנ"י שיצאו ממצרים.

למה אנחנו חוגגים בתשרי ולא בניסן זה מוכר, כדי להראות שאנו עושים לכבוד ה' יתברך.

השאלה היא למה דווקא בט"ו בחודש?

והוא חידש לי - ענני הכבוד היו בזכות אהרן הכהן.

כשאהרן עזר לישראל בחטא העגל פסקו ענני הכבוד והם חזרו חזרה בט"ו בתשרי ולכן נקבע דווקא התאריך הזה.

כרובית בתנור, הילדים שלי ממש אוהבים.

מרק כתום עם תוספות (שקדי מרק, קורטונים, גבינה)

קציצות טונה גם נחטף אבל זה קצת יותר זמן בגלל הלכלוך.

בגדול שילובים של קוטג או יוגורט עם מעט קמח וגבנ"צ הולך טוב אצל ילדים. אפשר להשתמש בגבינה צהובה מופחתת שומן.

על האש נחשב לאוכל ממש מפנק והאמת שזה די מהיר ומאוד חגיגי אז אם זה עכשיו לחג זה גם רעיון אם יש לכם גריל בחוץ.

סלמון בתנור חלק ממש אוהבים. חלק לא נוגעים. לדעתי זה ממש מפנק וטעים.

זה לעשות להם על האש ולתת להם לחתוך סלט

אמיתי אבל

חוצמיזה תלוי מה את מגדירה בריא

תפוא אורז ועוף הולך? פתיתים ועוף/ חזה עוף?

אני מצאתי שהכי קריטי בהכנת אוכל זה לתכנן אותו. להוציא להפשרה, להכין בזמן סביר לפני שהם רעבים ממש, וכמובן - דיהיה אותו בבית😅

אצלי כמעט ולא אוכלים חלבי אז אין לי רעיונות כאלה האמת, עושים לי פה חיים קשים

לק"י

לא הכי מהיר. אבל די סביר...

פיצה ביתית. יש בצקים בלי התפחה.

יותר רציני או יותר קליל?

זמן על ברירה.... וקוסקוס משקית. ציק צק טעים ובריא

אם אוהבים, מוסיפה למרק קופסת גרגרי חומוס

אנחנו קונים כרובית קפואה שלא צריכה בדיקה. אני מכניסה לתנור ולפני כן מפזרת מעל תבלינים, טחינה, סילאן ופירורי לחם. יוצא טעים מאוד ב"ה. (אפשר אותו דבר עם ברוקולי, אבל את זה ילדים לא אוהבים...)

לחתוך בקליל ולשים בסיר עם עוף, גם בלי עפים אצלי

מבחינתם זה עדיף על כל אוכל אחר כולל פיצות ואלה...

סורבה=שייק פירות

זה מהיר

עושים מהבוקר מקפיאים ולפני שמגישים טוחנים בבלנדר למרקם גלידתי ומגישים

לשניהם התוספת היא קוסקוס משקית

וזה בדיוק השלב להיות רגישה והורמונלית.

אז נראה לי קודם כל לקבל את עצמך

לקבל את הרגשות שלך והתחושות.

לפעמים אנחנו מרגישות עלבון או צער אבל במקביל באות בביקורת לעצמנו על התחושות האלו...

אפשר להפריד.

לקבל את המקום שאת נמצאת בו, הרגישות שלך (את ישנה בלילה? כי זה גם משפיע) הצורך לטפל בתינוק הרבה שעות, הצורך של הגוף להתאושש ולנוח.

ורק אז - יש את המקום של האחרים, אולי הם לא מודעים/ לא מבינים

לר בטוחה שהכל נעשה בשביל לפגוע בך

ועדיין יש לך לגיטימציה מול עצמך להרגיש מה שאת מרגישה.

ואחרי כל זה הייתי מפנקת את עצמי בבית איך שכיף לי

נהנת מהשקט

ומתכננת בילוי זוגי עם הבעל למחר, למקום שאתם יכולים לצאת.

מתעוררת כל שעתיים בערך, זה שגעון..

ולצערי אין דרך ליום זוגי מחר, כל הילדים עלינו

ותודה על המילים החמות והלגיטימציה

העיקר גיסתי הרווקה כששאלה אותי בשולחן החג כמה פעמים הוא קם בלילה וזה מה שעניתי לה היא עושה לי אהה סבבה לא כזה נורא

אוף זה פשוט חירפן אותי

ובעלי נתן לי לישון בצהרים שעה וחצי כי לא הצלחתי לתפקד מרוב עייפות וכשקמתי היא עושה לי פששיי איך התפנקת לך!

זה כל כך החליש אותי...

ואז ראיתי מה המקורית כתבה.

אויש באמת שתהיה בשקט. לא מבינה כלום.

אבל תכלס זה לא אמור להחליש אותך

אפשר לענות לה: נכון? מותר לי, כן?

איזה משפט חסר טקט להגיד ליולדת..

דנה אותה לכף זכות שכנראה היא מאד צעירה..

דנה אותה לכך זכות שזה נאמר מתוך קנאה כנראה.. הייתה עושה הכל בטח כדי להתחלף איתי

ועדיין זה חירפן ברמות אחרות

בטח בפער של 10 שנים...

אולי ניסתה לפרגן ויצא לה עקום?

בכל מקרה אולי אם תחזקי אצלך את הביטחון שטוב שאת נחה , פחות יפריע לך הערות כאלה...?

חצופה

בא לי להעיר אותה כל שעתיים בלילה

סתם שלא תישן רצוף ונראה אותה מצייצת

והיא נשואה עם ילדות.

אני אומרת לה מי ששורף לו מוזמן להחליף אותי בלילות.

ושיקפצו לי.

מבינה את התחושה.

זוכרת שאחרי לידה בקיסרי, פעם בחג אנחנו היינו אצל ההורים שלי מנסים לעבור את השלב הכואב, וכל הצד של בעלי היו במלון. לא היה רלוונטי להגיע בשום צורה ועדיין נצבט לי הלב מהתמונות. זה גם די היתה פעם אחרונה שזה קרה בגלל סיבות מסוימות. ממש הרגשתי מאחור. למרות שזה באמת לא היה הגיוני.

אני חושבת שממש החלטת נכון.

תנסי להשתיק את הקבוצות, שימי לך מוזיקה נעימה, תנוחי כשהבייבי מאפשר, אם יש חברה בבית אולי תשבו יחד לאיזה שעה. אני והילדים היינו אתמול לבד בבית כי בעלי עבד והכל היה הפוך שלא הספקנו לאפס לפני, בלאגן מבניית הסוכה, ערמות כביסה וזה. אני חושבת שאם סתם היה יוצא לשבת עם שכנים לשעה זה היה משדרג את היום, שווה לראות אם יש מישהי בסביבה, לא כולם במרתון טיולים. או באמת סתם לנוח... סופר תואם שלב! ויש משהו טוב בזה שהילדים נהנים ולא סובבים אותך ממורמרים...

תודה על העצות הטובות

לא רוצה לפרט אבל מכל מיני סיבות אנחנו גם לא בבית אז לא מרגישה הכי בנוח ואין חברות באיזור קיצר באסה ממש

בדיעבד מתחרטת שהזכמתי לזה בכלל

אבל כן, בטח שעוזר שהגדולים לא מסביבי כל היום

וזו באמת תקופה מאתגרת. אבל תזכרי שהכל עובר ומשתפר...

תהני מהשקט ומהלבד.

כשהייתי לפני אי כך שנים שבועיים לאחר לידה, ארגנו מהצד של בעלי חופשת סופ"ש באיזו וילה מושכרת כדי לחגוג יום נישואין לסבא וסבתא. (חמישי ללינה, לא שבת)

האירוע היה בצפון הרחוק מאוד מאוד.

התינוקת בכתה כל הנסיעה (הייתי ברכב עם הגדול ועוד שניים) אני הייתי עצבנית והתבאסתי כל הנסיעה למה לא נשארתי בבית ושלחתי את בעלי עם כולם, ממש היה לי צער מכך, כל כך רציתי שקט וזו יכלה להיות הזדמנות מעולה.

עד היום מבואסת מזה...זה היה טעות.

התינוקת גם בכתה בלילה ולא היה לי נעים

והכי עיצבן שהיתיחסו אליי כאל עוד אחת

ולא כיולדת

פרט לסבתא שפרגנה שכל הכבוד שהגעת אחרי לידה, אף אחד לא פירגן וכלום.

ובאמת הייתי נשארת בבית זה היה טעות.

להפך.

ביקשת לא להגיע. הכי הגיוני במצבך. הם לא רוצים לכפות עליך משהו שלא מתאים לך ולא בריא לך. מהחינתם את נחה בבית. לפחות לא עושה מעבר למה שאמורים לעשות בחל"ד- להיות עם התינוק, לאכול ולישון כשאפשר. הילדים לא איתך אז יש לך שקט מהבחינה הזאת. למה שישאלו או יגידו שאת חסרה? את היית שולחת לגיסה אחרי לידה שלא באה למסלול חבל שלא באת?! זה סתם היה מצער אותה ודורך לה על היבלות...

אם נפגשים אחרי המסלול בבית, אולי את יכולה להגיע רק לשם, או שכמשפחה תגיעו למפגש שבסוף המסלול?

ואפשר לעשות משהו בבית בנחת עם הילדים, לא מתוך מסכנות, אלא מתוך הבנה של ראיה משפחתית כוללת של מה נכון לנו עכשיו. אפילו להזמין משהו טעים הביתה, לראות סרט עם פופקורן, משחקי קופסא, הכנת עוגיות, יציאה לגן משחקים לא מוכר בשכונה/יישוב ליד וכו

לתכנן למשפחה שלך יציאות שמתאימות לשלב שאת נמצאת בו? נגיד לפארק, פינת חי או מעיין שהילדים יוכלו לשחק ולהנות, בעלך יוכל לעזור עם התינוק ואת תוכלי לשבת כשתצטרכי ולא תהיי לבד? ובערב תהיו עם שאר המשפחה.

זה לא השלב שלהם, אנחנו היחידים עם ילדים והם כבר קבעו את הלוז

מה יעשה לך עכשיו נעים בלב?

אל תיכנסי למקום של "אני מכבידה עליהם".

פשוט תקשיבי לרצון שלך וליכולות שלך ותני להם מקום.

יש עוד כמה ימים של חול המועד. שווה לחשוב מחדש ולראות מה מתאים לכם בצורה שלא תרגישי נטושה ובודדה.

מותר וחשוב לראות את הצורך שלך(:

לנו היה מפגש היום עם כל המשפחה, אחת ילדה לא מזמן ולא הגיעה, האמת לא חשבתי בכלל על זה שהיא מסכנה שלא באה... חשבתי לעצמי טוב שהיא נחה ולא באה, וטוב שהילדים שלה קצת יצאו מהבית ויהיה לה שקט עם הבייבי ... בחג מאוד עמוס ורועש עם כל הילדים, בלאגן ולכלוך... שחשבתי שזה אחלה בשבילה .. עכשיו כשאת כותבת לא נעים לי שאולי הייתי צריכה להתקשר לשאול מה שלומה ושהיא חסרה... לא רציתי להפריע. אז תנסי אולי לראות את זה ככה, כמו שאני ראיתי.

יהודית מילוא ( פודקאסט)

היא מדברת על שני סוגי מוחות.

הראשון -מוח הישרדותי - שאלה הדפוסים שאימצנו לעצמנו על פי חווית הילדות שלנו עד גיל 12, עם המוח הזה אנחנו מתנהלים ברוב המוחלט של היום (ואם לא מטפלים אז גם ברוב המוחלט של החיים).

כלומר כל המציאות שאנחנו חווים כפופה לאותם דפוסים של מוח ילדי שתפס את החיים עד גיל 12. אם חווית חוויה של דחייה, המוח יראה דחייה בכל מקום - כי המוח שלנו הוא מסננת, הריוניות רואות הרבה הריוניות אחרות, בעלי מכונית צהובה יראו יותר מכונית צהובות וכן הלאה.

היא מלמדת איך לחיות עם המוח מהסוג השני, היא קוראת לו המוח ההגיוני, בשונה מפסיכולוגיה שמנסים לטפל במוח הראשון, הדפוסי, היא עוברת לטיפול במימד אחר, לא משהו הזוי כמו שנשמע, פשוט ראיית עולם אחרת.

אז טוב שאת מודעת למה חווית בילדות, שעשוי להביא אותך לכאלה מצבים בהווה, רוב הפסיכולוגים (אני שנים מטופלת) יתמקדו איתך איך לתקן את הדפוסים האלה,

ממליצה לך להקשיב לה, היא לא מלמדת איך לתקן אותם אלא איך לעבור מעליהם, למקום אחר בוגר יותר שמשנה את התפיסה על העולם.

היא גם מדברת על כמה אנחנו יוצרים את המציאות של עצמנו (לא בקטע של זימונים מעצבנים ורדודים שיש ברשת)

מה שאת חושבת על עצמך, בהכרח יתגשם, אם אתה חושבת שאת לא רצויה, ככה אנשים תופסים אותך, זה מה שאת משדרת.

איך שאת מפרשת את המציאות, ככה היא תקרה.

יכולה להגיד לך שאת נשמעת לי קודם כל אישה מאד מודעת.

לכל האנשים יש תודעה ואמונות שונות כלפי עצמם שנוצרו בעיקר מחוויות שהם עברו בחיים (יש גם גנטיות ועוד אבל לא נכנס לזה).

סביר להניח שאת החוויות הללו, שאת לא רצויה ולא אהובה, לא רוצים להתחבר ולהיות איתך, וכנראה גם עוד, עברת כשהיית קטנה והם הפכו לחלק ממך.

בעצם, הנשמה שלנו מחפשת להירפא מכל הדפוסים הללו, מכל האמונות הקשות הללו כלפי עצמנו, ובעצם גם רואה בכל מקום את הדברים שהיא חווה ( לדוגמא, הסיפור עם החברה שביקשת לאכול אצלה, אצל נשים שלא בחוויה כזו, התחושה לא תעבור להן, כנל חויות נוספות שפירטת, וגם להיפך, יש דברים שמטרגרים נשים אחרות במקומות שאותך לא...), ולא רק זה זה הופך גם לשדר כלפי פנים וכלפי חוץ, נניח שאף אחד לא רוצה להיות איתי, ואז מאליו אני לא אצור קשרים מתוך בטחון, אדבר בקול רופף, אמנע מלהתערות באנרגיות בין כולם, וגם אקבל חזרה רישוקטים שבעצם אני לא רצויה וחוזר חלילה.

המטרה של כל אלה, להבנצי, היא לאפשר לנו לרפא את המקומות האלה בתוכנו. לדעת להתנהל ולהתמודד נכון עם המקומות הפצועים וכמובן לשחרר ולאפשר לנו להצמיח מתוכנו נשים שמרגישות טובות, בטוחות, אהובות שייכות ורצויות❤️

אם מעניין אותך, אחד הדברים שאני מלמדת נשים זה ממש לצמוח מדפוסים ופצעים כאלה ואחרים. גם ברמה העמוקה יותר, וגם בפועל בהתנהלות רגשית בריאה🫶

אחותי וגיסתי זה בול מה שתיארת אצלך, ואני בחוץ.

להגיד לך שזה לא כואב חי? זה עדיין מאוד כואב לי.

אבל קודם כל למדתי לא להגיב מהכאב. מותר שאהיה בשקט, מותר לי להיות כינור שני ולא זוהרת. מותר לי ללמוד מאחותי ולא לרצות תמיד להוביל. זה בסדר.

גם אני גדלתי בבית ביקורתי שגרם לי לחשוב שיאהבו אותי רק אם.

אבל עם הזמן הבנתי שאהבה אצלי= קבלה ללא תנאי.

ויכול להיות מאוד שהנפש שלך מבקשת בצורה לא מודעת לחוות חוויה של לבד, של "דחייה"

ולקבל את עצמך שם.

קבלה מלאה ללא תנאי.

כאומרת- גם אם אין אישור חברתי, אני מאשרת אותך.

מבינה ממש את מה שאת מרגישה, בעבר גם הזדהיתי עם הרבה מזה. התחושה שאת נתקעת, שמביך, שאת לא מוצאת את עצמך בשום מקום.

אחרי עבודה שעשיתי (הרבה בטיפול) הבנתי שזה רק תחושה שלי. שמבחינת אחרים אני לא נתקעת ולא רצויה והכל, והם לגמרי בסדר איתי. ואחרי שהבנתי את הבסיס שעמד מאחורי התחושה הזאת (אצלי זה היה הפחד מלטעות ולהרגיש מפגרת אם אני יגיד את הדבר הלא נכון, הרגשה שאני תמיד אומרת את הדבר הלא נכון. הגיוני מאוד שהבסיס אצלך זה משהו אחר אבל התוצאה דומה) עבדתי על זה הרבה והיום אני במקום טוב יותר.

תכלס לדעתי אף אחד לא נמצא בחברה בלי ליזום, להיכנס וליצור קשר. ואם אומרים לך שלום ויש בסיס לקשר, את לגמרי יכולה לפתח את זה הלאה. ואם תצליחי להבין מה הרגש הבסיסי שעומד אצלך מאחורי זה ולהפסיק להרגיש שאת נדחפת כנראה יהיה לך הרבה יותר קל לעשות את זה.

ולגבי ההזמנה לאירוח- לגמרי הגיוני שחברה לא חושבת מעצמה על לארח דווקא אותך, אבל אחרי שהצעת היא ממש שמחה עם זה... היא לא צריכה דווקא ליזום את זה כדי שזה יהיה באמת מכל הלב

אדם רגיש מאוד חווה הכול בעוצמה גדולה יותר, ומפרש דקויות קטנות מאוד בצורה עוצמתית יותר.

ויכול להיות שהרגישות שלך בשילוב הביקורתיות שגדלת עליה גורמות לך לתחושות העוצמתיות והקשות האלה.

זה לא שלא רוצים אותך ולא אוהבים אותך, זה נובע מהפרשנות הרגישה שלך והמתחושה שהשתרשה בך במהלך השנים בבית הורייך. וכן, לאנשים רגישים גם קשה יותר להתחבר בקלות עם אחרים...

מצד שני, לאנשים רגישים יש יותר יכולת לשמור על נאמנות, ולהיות חברים טובים באמת למי שהם מתחברים איתו, כי הם יודעים לשים לב לניואנסים הדקים בקשר ולהיזהר לא לפגוע.

כותבת לך את כל זה כרגישה בעצמי. (ב"ה לא גדלתי בבית ביקורתי, אבל הרגישות שלי בהחלט משפיעה עליי)

אם יש לך אפשרות ללכת לטיפול שיברר לך את כל זה ויחזק אותך - זה כדאי מאוד.

❤️❤️❤️

להרבה אנשים להזמין משפחה לחג זה לא בקטנה, זה יכול להיות דבר ממש דורש. גם אם אוהבים מישהו ושמחים בו, זה לא אומר שיחשבו להזמין, בכלל, ובפרט בזמן יותר עמוס (ואנחנו לא יכולים לדעת מתי עמוס לאחרים). אני למשל רוצה כבר תקופה להזמין את אחי לסעודה (אחת!) ולא מגיעה לזה... כי זו עבודה לעמוד בסטנדרטים בבישולים וגם עוד כמויות למשפחה גדולה, יחד עם לדאוג לניקיון יותר קפדני מהרגיל.

(סליחה שאני מתייחסת רק לדבר אחד לא מרכזי מכל ההודעה, מקוה שתמצאי מילים טובות לעניין עצמו בתגובות הקודמות והבאות)

דווקא בעצמאות עם המטס

חושבת אבל ילדי גן פחות ימצאו שם עניין

לי היה נראה מתאים כי זה הליכה אבל קלה

ויש מבצר של אבירים שזה מגניב

הילדים שלי אהבו להיות שם

לק"י

אצלינו מאוד אוהבים את הלונדע. זה מקום סגור.

הילדים התלהבו אמרו בא להם שוב, אז יאלה בעז"ה

תודה חח

היינו והיה מוצלח מאוד

יש מתנפחי מים שווים בחוץ

מבפנים יש הרבה סדנאות וניסויים מדעיים מגניבים לילדים וגם חדר בריחה

וכמובן את כל התערוכות הרגילות של המוזיאון

לק"י

יודעת שעות פתיחה?

לא היינונעכשיו. היינו בשנה האחרונה. ממש נחמד. אפשר עם עגלות. מתאים למבוגרים שלא אוהבים הרבה הליכה. מתאים לילדים. לפי מה שזכור לי כניסה חינם. אולי יש סרטון בתשלום. אם יש לכם משקפת תביאו, לחפש את בעלי החיים ולהנות מהנוף.

מחפשת דברים בין חדרה לפתח תקוה, מתאימים בעיקר לילדי גן ושישאר לנו איזה שקל בארנק אחכ כי הכל כזה יקרררר.

חיות זה מעולה

חוויות (הכנת שמן, גבינה קטיף) זה מצוין

מתקנים גם מעולה

יש להם אנרגיה והם צריכים להוציא אותה אז סדנאות יצירה זה פחות

מסלול מעגלי ויש מעיין / מים שאפשר לשכשך

מאד חמוד וקל.

שמתאים עם ילדים. בעלי יהיה בירושלים אבל לא איתי. ויש תינוק בן חודשיים...

הייתי גם בזמנו עם פיצית נוח לישון נוח להניק

לק"י

היינו ביום שני, הן נדלקו כל שעה עגולה למשך חצי שעה.

חשבנו לנסוע לשם

ידוע לך אם יש שם סוכות שאפשר לשבת לעשות פיקניק?

הגעה ברכבת הקלה לשער יפו.

שעה 16-17 כזה, מה אומרות?

זה גם מהמם ממש!

בקארדו הפתוח ב17:30 וב20:00...

הם לומדים ממש ברצינות במשך כל השנה, ושירת הלוויים זה סוג של הופעה שלהם שבעצם תרגול חי להמחשת השירה בבית המקדש. כך שכשבע"ה ייבנה, הם כבר יהיו מוכנים לתפקידם.

בימים אלו ועם ילדים לא מיטבי לכת

אם הצלחתם לחנות נגיד בחניונים באיזור ממילא אז הוכלכים משם ואם רחוק יותר אז מגיעים עם הרכבת הקלה לעירייה והולכים משם.

הכניסות המהירות יותר לכותל (כמו השוק) חסומות אז צריך ללכת את הסיבוב דרך שער ציון שזה ארוך יותר.

אבל אולי להיות באווירת חוויה, לעצור בדרך לנוח או להסתכל, יש גם עמדות של מים, אפשר ללכת על החומה חלק מהדרך שזה אטרקציה לילדים...

ומשם קו 222 לכותל

חשבתי לנסוע ממש מוקדם, להגיע ב6 בבוקר להתפלל שחרית ולחזור.

עשיתי את זה פעם אחת (לרוב לא מצליחה לקום בשעות כאלה🤭) והיה ממש סביר מבחינת כמות האנשים.

בשעות אחר הצהריים הכי עמוס, אני חושבת.

בדרך לכותל

והם לא הצליחו להכנס. גם לא נתנו לתחבורה ציבורית להכנס.

והשוטרים שחסמו אמרו שאם רוצים להגיע בשעות מתונות יותר-לנסות בבוקר.

בערב-לילה היה קטסטרופה.

(ואיזה שמח שכ''כ הרבה עולים לרגל)

בהתחלה חשבנו לחזל"ש ולנסוע מחר על הבוקר (אולי רק אני), אבל בת הארבע וחצי המתוקה, שכבר שמעה על התכנונים לנסוע לכותל, לא הסכימה לוותר...

(אבל כנראה נלך רק עם שתי הקטנות. לגדולים יש תוכניות אחרות/סתם לא בא להם)

מקווה שתהיה לכם חוויה אחרת

(הם בסוף לא הצליחו להכנס. וגם לרחבה עצמה נתנו על בסיס מקום פנוי)

אז אני לא בטוחב כמה אוויר יישאר לנו אחרי זה🤭🤦‍♀️

היה הרבה מקום לזוז ולילדים היה גם שטח לרוץ. איזה מבאס להגיע עד הכותל ולהישאר בחוץ

בעלי לקח את הילדונת להקבלת פני רבו במקום זאת, כדי שלא תתלונן (היא כן נזכרה בזה אחר כך, אבל יחסית זרמה על הוויתור. ולא שהיה לו קל איתה שם🙄 אבל לפחות זה קרוב לבית...)

מעניין באמת אם יש חוקיות בזמני העומס בכותל בחול המועד... (זוכרת שנה אחת שהיינו צריכים ללכת דרך השוק הערבי - עומס ודוחק מטורף, וכולם ממהרים אז אי אפשר לעצור, שמנו כמה ילדים יחד על העגלה כדי שלא ילכו לאיבוד, והעומס הזה בשילוב המדרגות הרבות שבדרך גרם לה להתפרק🤦‍♀️ אבל לפחות הגענו אז לכותל... לא זוכרת האמת פעם שלא הצלחנו להכינס לרחבה. הייתה רק פעם אחת שניסינו להגיע ברכב בשלהי יום שישי/ערב חג, ולא הצלחנו...)

אזור עקבי לעגלות. ואנחנו וכל עם ישראל כבר תמיד הולכים דרך השוק. מפוצץ יהודים בכל שעה.

אגב השוטרים גם כיוונו את תנועת האנשים כיוון אחד שוק כיוון שני רובע. ככה שזה לא שאלה. דווקא ברובע זה כל המדרגות.

ב''ה המסות של האנשים עלו משמעותית בשנים האחרונות. זכור לי בעבר הרבה יותר סביר בחול המועד.

כרגע ממליצה מניסיון על שש בבוקר... ואנחנו לא באנו מירושלים...

אבל בצפיפות הנוראה שהייתה לא הייתה אפשרות להיצמד רק אליו...

(ורציתי לנסוע הבוקר מוקדם - לא הצלחתי לקום כנראה שננסה לנסוע בהושענא רבא בצהריים, אמור להיות פחות עמוס. בתקווה שלא נפספס את העלייה לרגל השנה...)

בשעות הצהריים.

היה עמוס יחסית לפעמים אחרות שהיינו, אבל לא ברמה שהגבילו את הכניסה.

כשאנחנו יצאנו היו הרבה שהלכו בכיוון הנגדי.

אולי אחר כך היה עוד יותר עמוס.

מזל שהיה מזג אוויר נעים יחסית.

והיה סביר, יותר עמוס ממה שזוכרת,בדכ אבל לא משהו קיצוני

זה נהיה יותר ויותר עמוס.

בחניון נחל צופים ולוקלים רכבת קלה.

הרכבת לא הייתה מלאה, אבל זה הליכה, לקטנים היה קצת ארוך. לתינוקת לקחנו מנשא כי להיסחב עם עגלה היה נראה לי קשה ועמוס וצפוף.

היינו שלישי בכותל, חנינו בחניון חנה וסע בהר הרצל. משם רכבת לשער יפו. ברגל ביחד עם כולם דרך הרובע. עצירה ברובע לאוכל וגלידה - הילדים היו מאושרים.

היה הרבה ללכת ולכן שניהם הצטופפו ביחד בעגלה. ממליצה להביא עגלה לילדים שמתקשים ללכת מרחקים במהירות סבירה (כולם שם בסרט נע, הולכים. ).

חזור הלכנו דרך שער שכם, היה הרבה יותר נוח. אין מדרגות, יש רמפות.

מבחינה בטחונית הרגשנו ממש בבית.

כל הסיבוב היה משעה 17 עד 21 (בכותל עצמו היינו ממש קצת זמן כי לילדים לא היה סבלנות) חוויה ממש ממש מיוחדת. צריך בגד עבה, בלי סוודר.

ממש ממליצה.

היום היינו בפארק לכיש, התחלנו עם שיט רגוע במרינה - 40 לאדם. בגלל שמילאנו סירה של 8 איש, לא חיכינו בכלל בתור.

משם המשכנו באוטו לפארק הפיראטים, גינה קטנה נחמדה רובה מגודרת. מיועד לילדים עד גיל 10, לא יותר. יש שם ארגז חול. הגדול שלי שמחפש תחושה שיחק שם שעה שלמה. לא רצה לזוז משם. חול נוח נעים פשוט כיף.

משם המשכנו בהליכה בטיילת לפינת חי של פארק לכיש, תביאו ירקות החיות ממש שמחו לאכול. רק להיזהר לא להאכיל כשמגיע פקח.

מועדים לשמחה.

מסדר הימים.

לגבי ההליכה מהפיראטים לפינת חי, לנו לקח ללכת איזה 15-20 דקות כל צד עד החיות.

קצת התחרטנו שלא לקחנו את הרכב מהפיראטים לפינת חי. גם במקרה הזה תראו להביא עגלות / בימבות

וקחו בחשבון שהטיילת ממש על גבול המים של נחל לכיש, קצת מלחיץ עם ילדים שאוהבים לרוץ ולברוח.

היו משפחות שבנו לעצמן, אבל לא היה משהו לקהל הרחב.

שכחתי לציין בהודעה הראשונה, תודה על השאלה הזאת.