פורום הריון ולידה (עמוד 267)

אם אמרתי לו משו פעם אחת, בריל ביתך הקטנה, לא אצטרך לומר לו שוב

אם אכלתי פחות היום/יותר בריא היום, אני אהיה יותר רזה מחר🤣

הפחמימה משבת נבלעת בעונג שבת

אם אדחיק, זה כנראה ייעלם

אם אחד מההורים חולה השני מקבל תוספת כוחות

אם אומר לו לא כמה פעמים, הוא יבין וישמע בקולי. (הילד.)

אם אני עובדת אני נהיית עשירה.

כל האוכל העודף שאני אוכלת בהריון - הולך לעובר

אם הן נרדמו מאוחר מהרגיל - הן ישנו חזק ויקומו בשעה מאוחרתת

ופיזית עכשיו הריון נוסף, המניעה תעבוד מעולה ולא אכנס להריון 

איך הולך עם הקטנטנים?

יש לך עזרה?

חלק בתשלום, חלק משפחה/מתנדבות

חיים מיום ליום

שיהיה רק נחת!

כנראה שהבית מתוקתק

בחלומות😄

וקופסאוצ האוכל מוכנות למחר😅

כבר למדתי מעולה ואני יודעת את החומר

טיפול רגיל של טבליות בנרתיק וכן משחה לטיפול חיצוני

ממה שידוע לי אין בעיה עם זה בהריון

אבל רק שתדעי שאת יכולה ללכת לרופא נשים ואולי אפילו לרופא משפחה ורק לבקש הפניה למשטח, שאותו את עושה לבד בשרותים ונותנת לאחות... דומה לבדיקת gbs שאפשר לעשות לבד, רק שלוקחים רק מהנרתיק.

ואז יהיה 'תיעוד' שזו פטריה ותקבלי טיפול מתאים יותר.

ממה שידוע לי בהריון הפטריה יכולה להיות עקשנית יותר.

בכל מקרה, את יכולה לקנות ללא מרשם אגיסטן נרות, שמחדירים לנרתיק, ואגיסטן משחה. כדאי להתייעץ עם הרוקח, למיטב הבנתי בהריון אומרים להשתמש בנרות שישה לילות רצוף. 

מלחיץ אותי.. ניסית בעבר את המשחה?

השתמשתי בנרות מלא פעמים בהריון

פשוט בזהירות לא לדחוף מידי עמוק

תבקשי מרשם לבטאקוטן או הידרואגיסטן וכדומה למריחה חיצונית

בנוסף כדאי לקחת פרוביוטיקה

כי כנראה זו פטריה שנקראית קנדידה ועושה חשק חזק מאוד לפחמימות ולסוכרים.

ממה שמכירה נרות אגיסטן מאוד עוזר.

מלבד הטיפול הקונבציונלי, תנסי טיפול מניעתי לפטריות.

להפחית מאוד מאוד עד למינימום סוכר לבן, קמח לבן

אני יודעת שחומץ עוזר לחסל פטריות, לא מכירה מניסיון אם אפשרי לשטוף את המקום בחומץ.

אבדוק על זה.. ממש סובלת באפס תפקוד כמעט בגלל זה.

האמת שהפרזתי עם הסוכרים והפחמימות ודי ויתרתי לי בגלל ההריון למרות שכועסת על עצמי אחר כך כי זה לא בריא ומשמין..

וואי לא זוכרת כמה זמן לקח לזה לעבור.. זה היה לפני ארבע שנים כבר

עוזר? מעין תרופת סבתא..

עם כל החוסר נוחות שבזה מעדיפה לנסות למרוח רק צריכה לדעת שזה באמת יקל לפני אפילו במעט..

ושינוי תזונתי עכשיו רק מתחילה. פתאום מבינה כמה זה לא צחוק שאני ככה לא משיקעה בתזונה בריאה וכמה זה משפיע עליי ועל כל הבית..

אשמח לעוד עצות !

התזונה והכל זה נחמד אבל זה לא העביר לי

גם לא חומץ

בהריון הפטריה עקשנית יותר וצריך טיפול לשש ימים ולא לשלוש

הייתי מתחילה עם משחת אגיסטן שהיא ללא מרשם

אם לא עוזר מבקשת מרשם בתור טלפוני מרופא משפחה, אם את אומרת לו שאת מכירה את התסמינים אין סיבה שהוא לא יתן

אבל מצריך רצון לשינוי תזונה במשך כשבוע ותראי שהחומציות בנרתיק עוברת לאכול תזונה של פירות, ירקות ואגוזים ולא מבושל

ושטיפות את יכולה לעשות עם מים וסודה לשתיה

וכן זה מהסוכר והפחמימות(סוכרים מורכבים), גם מוצרי חלב מעלים חומציות ושיגשוג פטריות

אני הייתי בטוחה וגם האחות ואפילו הרופאת משפחה שאבחנה מרחוק

אבל למעשה זאת הייתה דלקת בדרכי השתן שזה יכול להיות ממש מסוכן 

לא היה לי אף פעם דלקת בדרכי השתן אז לא יודעת להגיד אבל מניחה שזה כואב בפנים יותר?

כאן כואב לי ממש בחוץ. האזור נפוח יש הפרשות ומגרד ומציק לי מאוד.

התזונה הלקויה שהייתה לי בשבועיים האחרונים שבאמת הייתה חריגה מהרגיל גורמת לי להרגיש שאולי דחפה לזה.

וגם זה התחיל אחרי יחסים עם בעלי שאני רגילה לשטוף את עצמי אחרי והפעם לא..

האמת שהלחצת אותי עם זה קצת.. מקווה שאצלי זה לא המקרה

עורכת:

ראיתי עכשיו תסמינים לדלקת בדרכי השתן, אין לי ריח חריף מהשתן ולא צריבה במתן שתן וגם לא צורך ללכת לשירותים לעיתים תכופות.. אז נראה שזה לא מקווה שאכן כך בע'ה

ממש נמנעת מסוכרים ולחם לבן לפחות לימים הקרובים (מקווה שאצליח לעמוד בזה חח..)

כל היום ישנתי עם יוגורט שמרחתי ועשיתי שטיפה כמה פעמים בלילה ושמתי חדש וקמתי קצת יותר טוב..

התחלתי לחקור קצת על פרוביוטיקה טבעית וכמה מאכלים אפשר להכין שבריאים וגם טעימים!! 

עזרתן לי מאוד!!!! 3>

...

של שילב. בצבע שילמנו 600

180 מעלות

נוסע מעולה

גגון ארוך, פתחי אוורור מאחורה

מתקפל בקלות. אני ממש מרוצה

אני מרוצה מאוד.

קנינו גם את המזרון של החברה לטיולון

קל, נשכב 180, קיפול מזוודה קטן, לא קל מדי, שירת אותי נאמנה עם 2 הילדים

הכיסויים לא מתפרקים

הוא רגיל לישון על הבטן בעגלה והאמבטיה מתחילה להיות צפופה לו

איך מרגילים לישון אחרת?

לנסות להרגיל אותו לישון במיטה שלו? על הבטן על הגב מה עדיף? או בטיולון?

האמת

אבל גם מיטה אפשר לנדנד, יש לה גלגלים הרי

אפשר להוסיף מזרן אם רוצים (אפשר לקנות - יש פשוטים וזולים ויש טובים ויקרים, ואפשר להכין לבד - אנחהו הכנו מקרטון עטוף בשמיכה. החיסרון הוא שאי אפשר לחגור את התינוק עם מזרן כזה.)

לא מכירה את הטיולון הזה. (הטיולון שלנו יקר יותר)

זהו אני לא יודעת עש כמה זה קריטי שיישכב ממש עד הסוף..

מזרון זה רעיון טוב

את הגבינה.

אנחנו מכינים על החום הכי גבוה בתנור

ואז הבצק נאפה מהר לפני שהגבינה נשרפת

לא הייתי משאירה בחוץ

זה לא פוגע בהתפחה??

אמור להיות חמים, לא?

אז לא אשים במקום חם כדי שלא יחמיץ

אבל בטוח במקרר זה יתפח??

זו התפחה איטית, והבצק יוצא מושלם.

צריך להוציא אותו מהמקרר ולתת לו איזה שעה בחוץ להגיע לטמפרטורת החדר.

מכינה את הבצק בלילה מכניסה למקרר ובבוקר מוציאה לעוד שעה בערך עד שקולעת

יוצא לטעמי יותר מוצלח מהתפחה רגילה

אני הייתי שומרת לפחות יומיים במקרר ובמזג אוויר כזה שלא חם בבית 3-4 ימים בכיף אבל יודעת שהרוב לא אוהבת הרבה ימים במקרר.. לדעתי את יכולה להקפיא (נגיד בתבנית קרח ואז יהיה לך מנות קטנות כל פעם) ואז בכלל זה נשמר כמה זמן שאת רוצה בערך ולהוציא כמות שאת רוצה כל פעם, אבל עדיף להקפיא מחולק כבר

יכול להיות שהמבנה גוף של התינוק הוא קטן והוא גם צורך פחות אוכל, אם הוא מתפתח תקין נראה לי שלא צריך להילחץ מהאחוזונים הקטנים וזה.. אם אין צהוב דרמטית שעלולה להיות סימן למשהו לא הייתי מתייחסת יותר מידי.. (לדעתי שלי גם הייתה בערך 6 קילו בגיל וחצי שנה, הייתה לה תקופה שהיא הייתה שוקלת כמו הגיל שלה אבל לא זוכרת כבר בדיוק באיזה חודשים זה היה 🙈)

תפא לא יקפא טוב אז קחי את כל הירקות האחרים תטחני ותקפיאי במגשי קרח

נשמע לי משקל לא נורא כי לי שקלו ככה בגיל חצי שנה. 

ויוצא מעולה

לא לבד, טחון יחד עם גזר, קישוא ובטטה.. 

במעיכה עם מזלג זה יותר במרקם לא הכי טחון, אלא יותר במרקם של גרוס (לא מצליחה למצוא לזה הגדרה אחרת)

בינתיים עשיתי כעצתכן,

טחנתי רק את הירקות והקםאתי בפלסטיק של הקרח.

היום קיבל מנה של קצת יותר משתי כפיות ומאוד אהב.

הבאתי גם שאוב עם דייסה - וגם עבר מעולה בבקבוק עם פטמה 0.. 

עד עכשיו לא נתתי

אבל היא לא רגועההה בעליל

ואז ללכת לישון לשעתיים. קמה עם חלב.

ככה אצלי

הלוואי יעזור גם אצלך❤️

אבל במקביל שאבתי כדי שהגוף ימשיך לייצר חלב

זה קרה לי כשלא הרגשתי טוב יכול להיות שגם את?

ואולי זו קפיצת גדילה?

למה את חושבת שאין חלב? (שאיבה זה לא מדד לכמות החלב, אא"כ את רגילה לשאוב כל יום כמות מסוימת והיום יצא הרבה פחות)

אם זו קפיצת גדילה, או מחסור חלב 'רגיל', השיטה הכי טובה היא להניק ולהניק ולהניק,

לישון לשתות ולאכול...

הנקתי בוקר שלם ברציפות

מרגישה פשוט שהשד ריק והיא לא רגועה

בשאיבה יצא חצי ממה שיוצא בדרך כלל

אז די מוטרדת 

אם נמשך יותר מיומיים אז זה לא זה- תפני ליועצת הנקה, ובמקרה הצורך כמובן גם לשלב מטרנה 

ניתן לתת לתינוקת מטרנה צמחית 

לבינתיים אני ממליצה לך  לאכול ארוחות טובות ומזינות (אין דיאטה בהנקה)

לשתות הרבה שתייה חמה בדגש על תה וחלב

אפשר גם להוסיף בירה שחורה אם את אוהבת

תה לימונית מרבה גם כן חלב

והכי חשוב לנוח כמה שיותר...

השינה גם מרבה חלב.

תנסי לתת לה לינוק ישירות, זה גורם להגברה בחלב וגם התינוק מוציא יותר משאיבות...

בכל אופן, אני מתכוונת להפסיק כשיעברו לה הגזים.

על ההתעניינות!!! כן יותר טוב עכשיו

כנראה הייתה קפיצת גדילה באמת

וירוס בימים האחרונים?

בעיקרון שאיבה לא מעידה בכלל על כמות החלב

התינוקת בכללי יונקת טוב, יש תפיסה טובה?

יכול להיות קפיצת גדילה ואת צריכה להניק אותה בלי סוף ובסבלנות זה מגדיל את כמות החלב התואמת לה תוך מספר שעות

הנקה יכולה לעזור. ובכלל לפעמים יש תקופה קשה כזו של הסתגלות עש שמתרגלת לינוק כראוי ואז הארוחות הופכות לקבועות ומספיקות.

כי תכלס אין ךדעת זה ממ שמוקדם

אבל זוכרת שקראתי שאוטומטית מקבלים משבוע מוקדם 

הגשתי בקשה מהרופא הריון בסיכון, וזה הלך בקלות ממש.

אני יודעת שמונו בי נחשב הרבה יותר מסוכן, אבל איך זה קשור לשמירה? כלומר הבעיות שבו לא יהיו יותר קלות אם נחים יותר.

(גם אני ילדתי תאומים מונו בי, אבל לא הייתי בשמירה ב"ה, אז לא יכולה לעזור לפותחת)

ואמרו לי כבדרך אגב, שבתאומים, משבוע 25 מאשרים אוטומטית.

אבל מישהי כאן אמרה שלה לא אישרו בכלל...

אז כבר לא יודעת...

גם לי הרופא אמר את זה.

בפועל עבדתי עד חודש תשיעי...

קודם כל, אז זה פחות היה שאלה.

אבל כן, רק ממש לקראת הסוף, היו כאבי גב חזקים והיה קשה לעבוד ולכן נשארתי בבית. אבל גם להישאר בבית זה קשה. וחוסר הפעילות גרם לי להתנפחות ברגלים.

לא היתה אצלי סכנה ב"ה הכל היה בסדר, אפילו שנסעתי באוטובוסים כל יום ועבודה יחסית פיזית. כל פעם כשהרגשתי שזה יותר מדי, הורדתי הילוך בעבודה. לקראת הסוף חיפשתי דרכי נסיעה שידרשו פחות הליכה בין אוטובוסים.

אבל סה"כ לא היה קשה במיוחד ב"ה, וזה שזו בכלל לא היתה אפשרות בשבילי גם השפיע... אם היה צורך רפואי הייתי לוקחת שמירת הריון- על חשבוני, אבל לא היה.

ולהפך, אני חושבת שזה שהייתי פעילה השפיע לטובה

בתחילת הפרשה, הקב"ה מזכיר למשה את הברית שכרת עם האבות, ומבשר לו על הגאולה על ידי ארבעת לשונות הגאולה - "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים.  וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא-לֹהִים".

ואז הקב"ה ממשיך ואומר את תכלית ההוצאה של עמ"י ממצרים, ידיעת ה' - "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְ-הוָה אֱ-לֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם".

ולבסוף הלשון החמישית, שמלמדת מהו היעד אליו עמ"י יוצאים - "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה".

השפת אמת על הפרשה (לשנת תרל"ד) מרחיב על המשמעות של התכלית של יציאת מצרים שנלמדת מפסוקים אלו, ועל המשמעות שלומדים מכך לדורות - "ראינו כי כל הרצון בגאולת מצרים היה לידע שה' יתברך הוציאנו משם ולכן צריכין לזכור תמיד יציאת מצרים."

השפת אמת מלמד שהלימוד שעמ"י למדו על ידי יציאת מצרים, צריך להוביל אותנו בהתמודדויות עם המיצרים והקשיים שלנו בכל דור דור.

"והאמת כי בכל עת יש מצרים לכל איש ישראל. לכן מזכירין בכל יום יציאת מצרים".

ביציאת מצרים למדנו את יסוד הקשר שלנו עם הקב"ה. על ידי המכות והניסים הגדולים שעמ"י ראה לאורך כל יציאת מצרים, עמ"י הפנים והרגיש את הקשר העמוק של הקב"ה אלינו, את האהבה שלו כלפינו, ואת מלכותו של הקב"ה על העולם שהיא מעל כל המיצרים וכל המגבלות.

והזכירה הזו היא היסוד לקשר שלנו עם הקב"ה. גם היום, כשאנחנו כבר לא חווים ניסים גלויים כמו ביציאת מצרים, אנחנו מחויבים לזכור את יציאת מצרים בכל יום כדי לזכור שהקשר הזה עדיין קיים, ושהקב"ה עדיין איתנו ומלווה אותנו בכל צעד, גם דרך הטבע.

השפת אמת מוסיף שלפעמים המיצרים מגיעים לנו דווקא כשאנחנו שוכחים את נוכחות הקב"ה בחיינו, ודרך הקשיים שמגיעים אלינו אנחנו פונים אליו ומחדשים את האמונה בו ואת הקשר איתו.

"כי כשאדם שוכח ומתגאה לומר כחי ועוצם ידי כו'. אז צריכין להביאו במיצר, ושיראה כי הכל מה' יתברך."

והמעורבות של הקב"ה בחיינו תלויה בנו, במקום שאנחנו מאפשרים לקב"ה להיכנס. ככל שהאמונה שלנו תגבר, ונפנה אל הקב"ה מתוך המיצרים שלנו, באמונה שרכשנו בעקבות יציאת מצרים, הקב"ה יאיר בנו את אורו ויעזור לנו לצאת מהמיצר.

"וכפי מה שהאדם זוכר ביציאת מצרים, כן מתעורר אצלו יציאת מצרים בכל זמן."

חיבוק גדול!!!!

תכלס, אמרתי לו שאם הוא יכול או מחר או בשבת אז שיבוא בשבת. אז גם אם הוא לא יגיע מחר, עדיין תהיה לי תקווה לשבת...

הלוואי הלוואי ויצא!!!! 

תודה שהתפללתן איתי🙏

בעז"ה נשמע רק בשורות טובות תמיד!

הם חוזרים- ולא משנה כמה תטאטי הבית יהיה תמיד עם חול- כי הוא פשוט נושר מהציוד

וכל הציוד תקוע במקרה הטוב באיזשהי פינה- או בסלון- כי אין מקום לכל הציוד (כי למי יש בשגרה  מקום בבית לוסט ונעליים וקסדה- אבל מקום נגיש. .. בשלוף, לא המחסן)

והוא עייף סיוט, והשגרה שמתחרבשת- כי כבר למדנו לתקתק דברים בלעדיו (והוא תמיד מקנטר שואל אותי אם הוא עדיין נדרש לתת יד)

ופתאום בשניה יש כלים בכיור

וערמת כביסה

והוא בכל מקום והבלאגן חוגג

בלאגן כל כל מבורך

חגיגה

....

תהנו! מהביחד, וגם מהבלאגן

שום דבר אחר לא חשוב

תודה לך ותודה עליכם!!!!!

רק בריאות ושלווה לכם ולכל עמ"י

התמונה הכי מרגשת שיש.

שימחת כל כך!

רק ברכות

תודה שעדכנת!!

מאושרת בשבילך 

אני עם דמעות בעיניים!

אשריכם! שרק תהיו מאושרים!

בפנים

TikTok - Make Your Day

נראה יחסית פשוט

TikTok - Make Your Day

בלי שמנת

אין לי טיקטוק..

בינתיים יש גבינה די רכה, מתלבטת אם להשאיר ללילה

באמת זה יכול לרוקן.. מבינה אותך!!!

אני הרגשתי שבשלב הזב חסרה לי חברה פשוט....

מה עם להיפגש עם מישהי שיש לה תינוק בגיל הזה בערך איזה פעם/ פעמיחם בשבוע?

לשחק אצל חברים...

אולי באמת זו הנקודה...

ועדיין, מרגיש לי מוזר שאני צריכה להיות תלויה בדברים חיצוניים או אנשים אחרים... הם לא תמיד יכולות ואז אני תקועה

די משעמם לשחק עם תינוק (או עם ילד) הרבה שעות

הוא גם לא צריך שישחקו איתו כל הזמן, אפשר לעשות לידו/ איתו דברים נוספים.

בעיניי אם לא רוצים להרגיש ריקנות ושיעמום, צריך להתמלא מבפנים, ברצונות, במטרות ובעשיה, לא צריך להיות תלויים באנשים אחרים שיפיגו את השיעמום.

כמו הילד שלי.

אפשר, אבל זה כל כך מתיש שזה מייאש

מאמינה שהרבה נשים מרגישות כמוך בתחילת הדרך..

גם לי היה מאוד קשה עם תינוק אחד.. אפילו מדכא כזה. ברגע שהגיע עוד ילד נהיה לי קל הרבה יותר הם גדלו יחד שיחקו .

הבאתי צמודים. אבל בהחלט התחושות שלך הגיוניות ונפוצות. חיבוקקקיייי

תקופות כאלו.

קודם כל אני משתדלת לא להתרגש מזה. לא כי זה כיף לי להרגיש ככה, אלא כי ראיתי שלפעמים אני מאוד נלחצת מזה ש"ככה אני ארגיש לנצח" ואז זה רק מעמיק את התחושה. ואם אני דווקא נותנת לזה מקום, זה יותר קל לי.

כל זה במקביל כמובן, לחשוב מה אני עושה.

אז ממליצה בחום לפתח תחביבים ולעשות דברים שאת אוהבת.

כביסות ובישולים תמיד יהיו

השאלה כמה את מרגישה שיש לך אפשרות לנהל את הזמן שלך, ולבחור מה את רוצה באמת לעשות.

זה לא אומר לזנוח את הניהול השוטף של הבית

אבל זה כן אומר לשים לב גם לעצמך ולמה את אוהבת לעשות.

אני מתאמנת, קוראת ספרים, מרכיבה פאזלים ועושה גם דברים שאני אוהבת.

ויש לזה מקום בלו"ז שלי בדיוק כמו לכל דבר אחר, ולפעמים זה גם בא לפני דברים אחרים.

ברגע שנתתי לעצמי את המקום לעשות דברים שאני אוהבת, יותר קל לי גם לעשות את הדברים האחרים, וגם להרגיש שאני אדם בפני עצמי, ולא רק אמא ומתחזקת בית

איך זה מבחינת הטעם

אבל הייתי מנסה שווארמה חזה עוף. מפרגית והודו זה יוצא מעולה גם אחרי הקפאה מניסיון

חזה עוף במרינדה

פסטה או אטריות אורז עם חזה עוף

חזה עוף קוביות מוקפצות עם בצל ופטריות או ירקות

מערבבת בקופסא-

קמח תופח , קורנפלור, מלח ,פלפל, קצת מים  יוצא עיסה כמו טחינה כזה

מכניסה את הקוביות חזה. ומטגנת אותם עד שמזהיב

בסיר קטן מכינה רוטב- שמה חצי כוס צ'ילי מתוק,  3 כפות דבש/סילאן, טיפונת סויה טיפונת קטשופ, מלח פלפל קצת מים ומיץ מלימום אחד

מבשלת 2 דקות עד שמסמיך ומכניסה את החזה עוף..לכמה דקות וזהו

אפשר להגיש עם נודלס פירה אורז

לא ניסיתי להקפיא אבל אני מאמינה שזה בסדר

אם תפשירי ותטגני טיפה במחבת כדי לחמם אמור לצאת מעולה

• 4 כפות רוטב צ’ילי
• כפית קטשופ
• כף סוכר חום
• כף חומץ
• 1/2 כפית מלח גס
• פלפל שחור ותבלין צ'ילי חריף
• 3 כפות רוטב סויה
• פרוסות שום לטגן עם קצת שמן ולהוסיף את החזה עם הרוטב
• לטגן עד שמקבל קצת צבע
• יוצא ממש טעים! מתחסל אצלנו!

פשוט להסביר שאתם שמים את הסיפור/שירים לזמן מסוים

ולא מרישם לגעת בפלאפון

וגם תניחו גבוה ולא נגיש

וזה הכל

לא תריך לעשות דרמות

א. אולי הוא לא ידע שזה לא בסדר

או שמאוד רצה עוד וזה טבעי הוא ילד והוא התנהג כמו ילד נורמלי

פשוט תסבירו את הכללים

וזה הכל

אם יחזור על עצמו

אז תסבירו שככה זה לא מאפשר לכם לשים להם ואתם מאוד רוצים אז חבל..

קיצר

פשוט להסביר ולחזור ולהסביר

בכללי עונישם כדאי שיצאו מהלקסיקון

אם רוצים להבהיר חומרת מעשה

הדרך הכי טובה היא להתמודד עם תוצאות באופן ענייני ואמפטי

נגיד

הוא ימישך לא להקשיב לכללים ולגעת במכישר

אז פשוט מסבירים

אוי חבל אז אי אפשר לשמוע שירים אם לא מקשיבים לכללים..אוי שחבל..מקווים עשד מחר תזכור טוב את הכלל הזה..

ממש לא הייתי מעלה בדעתי להעניש, למה שלא ילחץ על סיפור נוסף אם זה נגיש לו ומגרה כל כך?

נשמע קצת שהציפיות שלכם מוגזמות מילדון בן חמש.

גם הילדים שלי... אני פשוט שמה להם מכשיר בלוטוס והפלאפון אצלי. לא רוצה שיגעו. 

או משאירה את הפלאפון אבל אני קשובה שנגמר הסיפור באה מהר 

ידעתי איפה לשאול חח

תודה לכן!

הבאתי להם את הפלאפון שלי כדי לשמוע סיפור, והייתי בטוחה שהם יקראו לי כשהפרק ייגמר (כי לכאורה הם לא יודעים להתעסק בפלאפון שלי).

מפה ולשם - אחד הגדולים בא לדווח לי שהם כבר בפרק רביעי... מסתבר שהם יודעים יפה מאוד לתפעל דברים כאלה גם בלי שמלמדים אותם🤭

אז נזפתי קלות, הרשיתי להם רק עד סוף הפרק, ואז לקחתי את הטלפון. תכננתי שלמחרת אתן להם לשמוע בבלוטות' דרך הבוקסה. בינתיים זה בעצם עוד לא קרה והם נותרו במתח🙈

בכל אופן, תמיד מדברים על זה שהעונש הכי טוב הוא עונש של סיבה ותוצאה למעשה. אז פה זה באמת הכי קל - לחצתם בלי רשות בטלפון על הפרק הבא? לא תקבלו לשמוע ישירות דרך הטלפון. אבא ואמא ישמיעו לכם מרחוק את הפרקים, והם יחליטו לבד אם ממשיכים הלאה או לא, וזהו.

ופשוט צריך לומר: אבא מפעיל עכשיו סיפור, וכשהוא נגמר נפעיל שירים. אנחנו לא שומעים עוד סיפור, ולילדים אסור ללחוץ על הכפתורים בפלאפון.

אני מאמינה שזה מספיק.

אם בכל זאת אתם רוצים תגובה דרמטית יותר,

אפשר היום לא לשמוע סיפור אלא מיד שירים, כי כבר שמעו אתמול את הסיפור של היום...

לדעתי אין צורך להתייחס למעשה כאל משהו שחצה קו אדום, זה היה ניסיון לבדוק איפה עוברים הגבולות ומה אני מסוגל לעשות. ב"ה שהוא גדל מתפתח ומנסה! אתם רוצים בעז"ה ילד עצמאי ומסוגל ומתנסה בדברים חדשים.

אני חושבת שזה שלא שמתם להם שירים אתמול זה בדיוק התוצאה/עונש.

במקסימום לא הייתי שמה היום-כי אתמול הם שמעו את של היום גם..

נותנת עונש כי בתור הורה אם אני מחנך לזה זו אחריות שלי גם בפן הפרקטי למנוע את זה מה הילד אשם שהוא מגיע לזה לילד בגיל קטן יש רמת דחיית סיפוקים נמוכה זה נתון, אז בעיני איך אפשר להעניש?

אבל מזכירה את הכלל הביתי כל הזמן בימים הקרובים כמו מנטרה ולא להזכיר מי עשה ומה עשה

אגב לפעמים כשאנחנו מטילים עונש אנחנו בורחים מהאחריות שלנו ולא מודים שעשינו טעות וזה בסדר גם בסוף כן ניתן עונש, במקרה הבא נשים לב יותר ונשנה את התגובה גם היא לא תהיה מאה אחוז שונה כל פעם נשנה קצת בסוף לא ניתן עונש ונבין מתי באמת זו הייתה אחריות שלנו וברחנו ממנה ומתי באמת באמת העונש הוא חינוכי

אז חזרתי לבעלי עם כל התובנות שלכן שתאמו בדיוק את מה שאמרתי עוד קודם. לא התאפקתי והתחלנו לדבר על זה ברכב כשהילדים היו

ואז הבן שלי שאל על מה אנחנו מדברים

בעלי החליט שהוא מספר לו

שאל אותו אם הוא זוכר מה היה ביום ראשון?

מיד הבן שלי ידע על מה מדובר (ואחכ בעלי אמר לי שזה דווקא מוכיח שיש צדק בדבריי שלא צריך עונש כי הילד בעצמו יודע שהוא עשה משהו לא בסדר...)

אז בעלי אמר שהוא חושב שצריך עונש כי הוא עשה משהו אסור ושאני חושבת שזה בסדר ואני סומכת עליו שלא יעשה שוב ונשים את הפלאפון לא בהישג יד

ואז הוא אמר מעצמו שהוא ישמח להסביר לנו מה היה

(נמסתי😍)

"נכון (שם הסידרה)? אז אני מאוד אוהב אותה, זה מעניין אותי ממש אז אני רוצה לשמוע כמה שיותר פרקים והפלאפון היה קרוב אלי וזה ממש גירה אותי ולא התאפקתי"

בשלב הזה היינו שלולית בגדול

איזה מודעות ואיזה כושר הבעה!!

פשוט מתנה!!

ואתם נשמעים הורים פשוט מהממים.

ברור שהוא יודע שאסור אבל ילדים מונעים מדחפים והמח שלהם עוד לא מפותח מספיק כמו שלנו

פעם קראתי משהו, שגם אנחנו לא תמיד מצליחים להתאפק גם כשיודעים שזה לא בסדר (שוקולד? פרק בסידרה? פורום במקום ללכת לישון?).

זה גורם לי להבין אותם יותר,

מותר לו נורא להתגרות ולא להצליח להתאפק... אנחנו כאן כדי לעזור לו ללמוד להבא דחיית סיפוקים.

אני הרבה פעמים נכנסת במחשבה לנעליים שלהם וזה עוזר לי להסביר בנחת במקום לצעוק עליהם....

או שאני חושבת לעצמי שאני בגיל הזה, נכנסת לחוויה של ילד מול אמא...

מה זה המתיקות הזאתתת

זכרתי פחות או יותר את הזמן שכתבתי אז גללתי עד לתאריכים האלה ואז עברתי על השרשורים, לקח יותר מחצי שעה 🙈

לראות פעם ראשונה דופק זה מרגיע

וגם לקבוע גיל הריון זה חשוב

לא רואה סיבה לא ללכת

ושיהיה בשעה טובה! הריון קל ותקין!

אם ללכת לפני שעוברים שבועיים

בטח שלא.

תחכי שבטוח יהיה דופק ורק אז תלכי

חשבתי שאת מתלבטת אם ללכת מתי שהרופא אמר, עוד שבועיים

בדרך כלל ממליצים לבוא לבדוק דופק בשבוע 7.

בהצלחה והריון תקין וקל!

שבוע 6 אם הביוץ היה אפילו קצת מאוחר יכל להכניס אותך להרבה יותר מתח וספקות

שבוע 7 זה מעולה

אם זה החברה?

הבית עמצמו?

המיקום?

אבל אני מאמינה שלילדים יהיה מושפעים הרבה יותר ממצב בו לאמא לא טוב מאשר על עוד מעבר

אבל גם כל עוד לא תביני לעומק מה בדיוק עושה לך לא טוב ולמה אז לא בטוח שמעבר יפתור את הבעיה

אני בספק אם החיים שלך לא מתקדמים בגלל איפה שאתם גרים

החיים שלך לא מתקדמים כנראה בגלל שאת תקועה

לפעמים צריך שיפט בחיים כדי להניע אותם

אבל זה הפעולה עצמה לשינוי שמניעה- קצת כמו לנענע את הסירה

ולא בהכרח היעד

אבל לגמרי יודעת את כל הסיבות..

ורובן כן קשור למקום הזה

חלק טכנית וחלק מהותית

נכון שגם במקום אחר אולי יהיה חלק שלא יפתרו

אבל לגמרי מאמינה שעם אופי אחר ומיקום אחר יוכל להיות שינוי

כשבררנו פושט קבלנו תאורים לגמרי מנותקים מהמציאות

אני מאמינה שלילדים מושפעים הרבה יותר ממצב בו לאמא לא טוב מאשר על עוד מעבר

אם זה ישפר משמעותית

אז תעברו

איך היה לכם? מה המסקנות שלכם?

זה היה לי נורא

לא היה לי יותר מידי בטחון עצמי

במקום הראשון הייתי בכיתה של 15 בנות, הייתי מאוד מבוססת חברתית. היינו כולנו חברות בכיתה ולא הייתי צריכה להיות בעלת כשרון מיוחד כדי להצליח.

אחרי המעבר נכנסתי לכיתה של 35 בנות, נבלעתי שם בין כולםצ- לא הרגשתי שרואים אותי.

היה לי ממש לא טוב ולכן שנה וחצי לאחר מכן ההורים מיוזמתם העבירו אותי לבית ספר אחר שפרחתי בו

במבט לאחור - לעניות דעתי אם לילד טוב במסגרת - לא כדאי להעביר

עד שהילד מוצא את עצמו, בונה את המעמד החברתי שלו, לא כדאי לפגוע בזה.

לגבייך - אנחנו עברנו דירה לפני שנתיים

לדעתי גם.התייעצתי על זה פה בפורום אחרי המעבר

בעלי ממש ממש לא אהב את המקום החדש ואת הקהילה

לקח לזה זמן, בערך חצי שנה - שנה והוא ב''ה ממש התחבר

אם בעבר כל שבת חיפשנו רק לברוח מהבית לשבת

הפעם אנחנו נשארים כי פשוט כיף לנו פה 

ב"ה היה ממש סבבה, לא נרשמו נזקים

אנחנו עברנו דירה בתור ילדים. לאבא שלי היה מעולה, לנו היה מדהים, אבל אמא שלי פשוט סבלה. ההורים שלי התייעצו והחליטו אחרי שנה לעבור דירה. אנחנו הצטערנו ממש, מבחינתי זו הייתה השנה הכי טובה שהייתה לי בילדות, היא עיצבה אותי והשפיע עלי גם לשנים אחר כך. אבל בדיעבד אני יכולה לומר שנס שההורים שלי עברו. אין דבר גרוע יותר לבית מאמא כבויה שלא מוצאת את עצמה. המקום שאמא שלי נמצאת בו היום מבחינת הקריירה שלה ולטענתה בעיקר מבחינה נפשית וחברתית לא היה יכול לקרות שם.

אנחנו כילדים עברנו, מצאנו חברים חדשים, אולי מקום שלי אישית היה קצת פחות מדויק אבל לא סבלתי. מבחינת אבא שלי שפרח שם, בסוף המחיר שמשלמים על אישה בדיכאון הוא גבוה הרבה יותר ולא שווה את זה.

אז תחשבי איך לך באמת ומה הסיכוי שזה ישתנה, אבל אם את מגיעה למסקנה שבאמת לא טוב לך שם, תדעי שלבית שווה לשלם מחירים בשביל הרווחה הנפשית של אמא.

להשקיע כל כך הרבה, מן הסתם היו לך חלומות לגבי המקום החדש, ועכשיו כשאת מבינה שהם לא מתגשמים זה קשוח..

לשאלתך, אנחנו עברנו דירה ממקום קטן לעיר, והשנה הראשונה היתה נוראית, נוראית. בכיתי מלא, והיה לי ממש קשה. אומרים שלוקח שנתיים עד שנכנסים לעניינים אחרי מעבר דירה, ובאמת אחרי שנתיים משהו השתנה. פתאום מצאתי חברות, בעבודה החדשה כבר הכל זרם מעולה אחרי שהתחיל קשה מאוד, הילדים כבר התבססו במקום ונהיה הרבה יותר טוב.

אם נגור פה לכל החיים או לא, קשה לדעת. לא בטוח, כי המקום לא ממש מדויק לנו, אבל שמחה שחיכינו שנתיים כדי להסתגל... 

אם לא טוב לך זה 24 שעות, זה מרכז חייך.

אם היית אומרת ששכנה לא מוצאת חן בעיניך זה עניין אחד, אבל כשזה המהות, וזה סוגר עליך, זה הרבה מעבר.

דווקא לדעתי כדאי אם רוצים שינוי, לעשות אותו כבר הקיץ ולא לחכות שנה נוספת שאז הניתוק יהיה כואב יותר.

מציעה לך לבדוק ולתכנן מה הלאה. איפה תגורו, איפה תעבדי ובמה, איזה מסגרות לילדים יהיו, מה בעלך יעשה.

כשתהיה תמונה ברורה של איך החיים הולכים להיראות יהיה הרבה יותר קל להתניע את התהליך.

אל תוותרי על עצמך!

לגבי העובדה שעברתם רק לפני רגע, תקראי על המושג "עלות שקועה" זה יעזור לך לא לשקוע במה שהיה אלא לקבל החלטות על סמך העתיד.

בהצלחה!!

איפה לגור? למה בעצם עברתם? מה חשוב לך שייתן לך הרגשה טובה במקום מגורים?

אני כן חושבת שזה חשוב שתרגישי בטוב בסוף את עיקר הבית