לא יכולה לשתות חלב פרה, זה עושה לי לא טוב.
משתמשת בעיקר לקפה/תה עם חלב.
עד עכשיו החלפתי בחלב סויה ללא סוכר וממש אהבתי.
כרגע צריכה להפחית משמעותית כמויות של סויה מסיבה רפואית.
מה הכי דומה לחלב סויה?
חלב שקדים אני לא אוהבת כי הוא במרקם פירורי כזה ולא אחיד, ומעדיפה לא ממותק.
אשמח להמלצות🙏
טעם של אגוזים
אם את בעניין
שתינו חלב קשיו של אלפרו. דיי נייטרלי בטעם
לא יצא לי לחפש בארץ
נסית? כי הרבה פעמים הלקטוז בחלב פרה הוא הבעיה..
חמותי שותה רק חלב שיבולת שועל וטוענת שממש טעים..
למטה כתוב "כפיות סוכר: 0.75"
אולי לא מחשיבים את זה כי זה מעט?
ואני ממליצה מאוד על חלב צמחי של אלטרנטיב, בטעם אגוזי לוז או שיבולת שועל בלבד (אדום או כתום)
היחידים שאני אוהבת.
גם הם ללא סוכר ברכיבים אבל כתוב כפיות סוכר בטבלה, אז לא יודעת למה להתייחס..
ואם את בקטע - יש מתכונים להכין חלב סויה בבית ואז את יותר שולטת בכמות הסוכר
אנסה שיבולת שועל בלי סוכר
ואולי חלב עיזים זו גם אופציה (אבל מבאסת למי שהתרגלה לשתות קפה מייד אחרי ארוחה בשרית 😉)
שוב תודה לכל אחת שטרחה והגיבה
הכי טעים בטעם וניל
או בטעם אגוזי לוז
לגבי סוכר לא יודעת....
הכי אהבתי),
לא יכולתי לחזור לחלב פרה.... זה פתאום נהיה ממש מגעיל ...
אני ממש אוהבת את הטעם של השיבולת בטעם אגוזי לוז, מידי פעם שותה את זה ואומרת לעצמי-'' אחחח ... טעם של חופשת לידה ''
הכי קרוב לחלב רגיל במרקם
הכתום של תנובה בלי סוכר
הסוכר הוא במקור מהשיבולת שועל
החלטתי לנסות לא לגלוש למשך שבוע, מעין גמילה אם תרצו
בא לי להתנתק קצת מהמסך ולהתחבר יותר לעצמי
יש זורמות בקהל? 😅
אצלי אני על הנייד בזמן הנקה
לקחת את זה ממני זה יותר מידי חחח
הלוואי ותצליחי
אצלי הפורום זה ההתגברות של:
לא להכנס לפייסבוק
לא לאינסטגרם
לא לרילס ביוטיוב
אז הפורום זה מצב טוב😄🤣
4 חודשים אחרי לידה
טבלתי 5 שבועות אחרי הלידה ועדיין כואב לי
זה נורמלי? מה אפשר לעשות?
אני מיואשת
ובכללי עצוב לי ורע לי עכשיו בכמה מישורים שונים 
שמה הרבה ובכל זאת כואב
לידה הרבה פעמים מטלטלת את הכל
ובעז'ה נפתחות קומות חדשות ❤️
היית בבדיקת רופא אחרי שישה שבועות? אולי איזה תפר או משהו מתוח? כואב רק ביחסים או גם בזמן שירותים או מאמץ?
אבל הוא רק עשה או"ס
לא בדק בנרתיק או משהו
והוא אמר שזה נורמלי שכואב ויעבור אבל זה היה שבוע אחרי המקווה ועכשיו עברו 3 חודשים ועדיין כואב
היו תפרים קצת אבל נעלמו מזמן ואני לא רואה שם כלום
הכאב קצת יותר בפנים לא בפתח איפה שהיו תפרים
כואב רק ביחסים
תודה על החיבוק!
קשה לי ממש עכשיו
היא תדע להפנות אותך או לטפל
ועדיף כמה שיותר מוקדם
לפעמים העור של הנרתיק נהיה דק בגלל ההורמונים של ההנקה ואז זה ממש כואב.
יש משחה בשם אובסיטין שאמורה לפתור את זה (אבל צריך בשבילה מרשם רופא)
קודם כל אל תקיימו חיבור כשזה כואב- אחר כך משלמים על זה מחיר. אפשר לפנות לרב למצוא פתרונות עד שתטפלו בכאב.
לגבי הפיתרון, יש 2 אפשרויות בדרך כלל:
1. הכאב בעקבות יובש בנרתיק ורקמת רירית דקה- מטפלים באמצעות מדחה הורמונלית בשם אובסטין צריך בשביל זה מרשל.
2. הכאב בעקבות צלקות של התפרים או התכווצות יתר- בשביל זה צריך פיזיותרפיה של רצפת האגן.
ובינתיים, חיבוק גדול!! זה כל כך קשה ולא נעים! ודווקא בסיטואציה כל כך אינטימית בזמן שגם ככה רגיש....❤️🩹❤️🩹❤️🩹
הקרעים התפרים והמתיחה הטבעית שהיה בנרתיק בלידה, משפיעים מאד על השרירים
כמו כל שריר זה יכול להיות פשוט תפוס ואז בזמן יחסים כשצריך להרפות זה כואב
עוד עניין אם היה תפרים זה שצריך פיזיותרפיה לשקם את הרקמות כי הן נפגעו
פיזיותרפיסטית טובה לא רק נותנת תרגילים לחיזוק השרירים אלא גם עוברת איתך מקום מקום להבחן איפה יש רגישות. עושה עיסוי פנימי שמשחרר הכל ונותנת תרגילים בבית לעיסוי עצמי שלך וגם הנחיות לתנוחה נוחה ביחסים
אם את צריכה יש לי המלצה בירושלים למישהי
אחרי לידה הנפ כ"כ הורמונלית , לא יציבה, ו רגישה
ע"ש חזה הסברים מדעיים למה זה טוב
איך זה תורם הרכבת הורמונים לטיפול בתינוק ולשיקום ואיך יש הסבר חכח דבר, ממשימה גם לקרוא שיסדר את הראש.....
אבל בכל מקרהז-
איזה קשה זההההה
הרכבת הרים הזו..
המוצשות המנטלית פיזית רגשית
הכל ביחד....
קשההההה!!!!!!!!!
מקווה שילך וישתפר!!
דבר ראשון ןהכי חשוב!!!! לא לעשות שום דבר כואב. את תשלמי על זה ביוקר
אפשר חדירה ממש בכניסה
דבר שני- יש רופאות נשים מומחיות לזה. אל תלכי לרופאת נשים רגילה! הם לא מבינים בזה ולצערי אובם לא יודעים להודות בזה
יש את פרופסור אחינום לב שגיא שאני מאד אוהבת אבל התורים אליה ארוכים ויש עוד רופאות מומחות שממליצים עליהם
יש כמה סיבות לכאב- יובש הורמונלי, גלולות, הנקה, צלקת, כיווץ יתר
מממליצה בינתיים ללכת גם לפיזיותרפיסטית, הבעיה שבלי אבחון מדויק לפעמים הם לא יודעות איך לעזןר
אחרי הלידה הראשונה הגעתי לאחינועם והיא אמרה לי אני מבטיחה לך שנמצא מה הסיבה ושלא יכאב לך.וזה כל כך הרגיע אותי כי קשה לדמיין שאפשר אחרת
בהרבה עבודה אצל פיזיורתפיסטית וגם למידה עצמית באמת נהיה טוב
בלידה השנייה לא היה לי כח לטפל שוב ובסוף זה היה בסך הכל משחת אובסטין
בגלל הכאבים והפחד והלחץ גם נהיה לי כיווץ יתר אבל גם זה השתחרר
הרופא הביא לי מרשם לאובסטין
מקווה ממש שיעזור
כמובן שכמו שכמה כאן כתבו- אנחנו לא עושים כלום כי כואב
אבל זה כבר ממש קשה
וכל פעם מנסים שוב כי אולי יותר טוב ולא הולך
זה אומר קצת עם האצבע? לא כמו בהוראות?
בגודל אפונה
לוקח לזה כמה ימים להשפיע
את רציכה לקחת גודל של אפונה על האצבע ולמרוח ממש בפתח
כל מיני ארמותרפיסטיות מכינות..
יכולה להמליץ לך על מישהי באזור בנימין אם זה עוזר.
+972 54-776-0642
קצת רקע - הבן שלי (בכור ויחיד כרגע) עוד שלושה שבועות בן שנתיים. כבר תקופה שהוא מאתגר אותי מבחינת גבולות, אבל זה הולך ומשתדרג עם הזמן. בעלי בחודשיים האחרונים במילואים (אמור לסיים עוד שבועיים בע"ה אמן אם לא יאריכו) וזה אומר שאני מתמודדת עם הרוב לבד.
מה שמפריע לי זה 2 נושאים שונים, התמודדות עם טנטרומים וגבולות ותוצאות/ עונשים:
1) מבחינת טנטרומים - כמעט כל דבר שאני אומרת עליו "לא" הופך לבכי, עכשיו זה בכי 'מזוייף' כי כשאני 'נשברת' ומביאה לו ה שהוא רוצה, צ'יק צ'אק הבכי מתחלף בחיוך. אני ממש משתדלת שאם קבעתי גבול אני עומדת עליו, ולא להגיד סתם לא על דברים... אבל הצילו, מה עושים עם זה?
באופן כללי הוא משתמש בבכי, כדי להשיג דברים. אם אני אומרת לו על משהו, "רק רגע" או "לחכות" מייד בכי כדי שאני אגיע מייד. ממש עבדתי איתו על זה בחודש האחרון ולימדתי אותו להגיד "עזרה" או לסמן עם היד תנועה של לחכות, והוא כבר אומר מעצמו "לחכות", "סבלנות" ממש מתוקי וחכם וקלט את העניין מהר!
אבל על טנטרומים זה לא עובד. אני מציעה חיבוק, מוצץ, מים, זמן לבד להרגע... בפועל מה שבדרך כלל מצליח זה להניח לו ספר/ משחק/ מוצץ/ אוכל במקום נגיש לידו, ולעזוב אותו לבד עד שהוא נרגע קצת, רואה את הדבר המרגיע לידו, משתמש בו ונרגע יותר. אבל קצת מרגיש לי לא נכון שאני מתרחקת ממנו בזמן כעס/ תסכול. אולי זה כן נכון? והאם זה גיל שכבר נכון לדובב בו אחרי כמה זמן מה היה ומה הרגיש? (יש לו זכרון נהדר, והוא מבין די יפה) פשוט מרגיש לי שהוא מאבד אותי ולא באמת מבין מילים מופשטות כמו רגשות, אבל כן מבין מה היה. יש לזה ערך בגיל הזה? אם לא, איך אתן "אוספות" את האירוע? צריך בכלל לאסוף? כאילו אני רוצה שירגיש וידע שאני איתו והייתי איתו ואני כתובת בשבילו, למרות שמה שבפועל עוזר לו זה דווקא להיות לבד. ואני רק מניחה לידו משהו מרגיע ומתרחקת. מה נכון לעשות?
2) לגבי גבולות. אני משתדלת לא לתת "עונש" אלא תוצאה. ציירת על הרצפה? אסור לצייר על הרצפה. איפה מותר לצייר? והוא עונה בדף, יודע שעל הדף... ואז אני מביאה לו מגבון ואנחנו מנקים ביחד, אוספים יחד את הטושים כי מי שלא משתמש בצורה יפה, אסור לו עכשיו טושים, אלא בוחר משחק אחר.
הכל טוב ויפה כשיש אופציה למשהו הגיוני. אבל מה עושים כשאין משהו הגיוני?
למשל - מרביץ לי. חוץ מזה שהוא אומר סליחה ואז מוריד לי עוד כאפה, כמשחק!!! לא מכעס! או נותן לי ביס בצחוק כאילו, אבל א. זה לא מקובל עליי. ב. זה לפעמים כואב. איך מעבירים את הגבול? הייתי שמה אותו מתחת לשולחן (הוא אוהב להיות שם) כדי להרגע. היינו סופרים עד 10 ואז היה מותר לו לצאת אם הוא רגוע ומבין מה הוא עשה ומבקש סליחה. אבל זה הפך למשחק, כנ"ל עם החדר שלו (עם אור כמובן, ואני מחוץ לדלת סופרת איתו).
כנ"ל על לירוק אוכל/ שתיה. ירק שוקו, לקחתי את השוקו. ירק מים, לקחתי את המים. ירק את הדג, לקחתי את הדג. ירק את השעועית, לקחתי את השעועית. ירק את התפו"א, לקחתי את התפו"א נשארה צלחת ריקה וילד רעב. ברור שאני אומרת אסור לירוק ומחזירה את הצלחת אחרי כמה זמן. שואלת אם הוא מבין מה עשה. מתמללת. חוזרת על זה שאסור.
כלום. נאדה. כל היום מעיף לי כאפות ויורק. היום כבר התעצבנתי ולצערי הרמתי עליו את הקול, לא משהו דרסטי אבל משתדלת שלא לעשות את זה. הוא נבהל והתחיל לבכות.
הצילו, איך מציבים גבולות שיעברו ושיהיו בטוב אבל ברורים?
וואי כתבתי ממש ארוך. סליחה. זו גם פריקה של תסכול, מרגישה שמה שאני לא עושה לא עובד 🥴
תודה למי שקראה ותודה למי שתגיב.
את שלמה עם הגבולות שלך?
עד כמה הבכי שלו מפעיל אותך?
זה נראלי שאלות המפתח הכי חשובות כי אם לא תהיי שלמה מבפנים עם הגבולות שאת מציבה- מהר מאד תישברי. וגם אומרים שילדים קולטים מתי ההורים רציניים ובטוחים ואם לא- מנצלים את המצב.
לגבי הבכי, זה באמת קורע לב, אבל יש מצבים שחייב לתת לבכות כמה דקות ולא להכנע. תחשבי שבסוף הצבת גבולות זה לטובתו, לא היית רוצה שהילד שלך יגדל מופרע בלי גבולות עושה מה שבא לו ומפעיל אותך.
אם הוא מעיף כאפה או מרביץ- את מחזיקה לו את היד(לא בחוזקה אבל כן להחזיק) ואומרת שאסור להרביץ. אחרי דקה שתיים אפשר לשחרר את היד.
באופן כללי, אצלנו שנה וחצי רצופים בסדיר ואני גם מרגישה באיחור השלכות רגשיות על הילד,
אני בגישה של סלחנות ורגישות כי גם לילדים לא קל שאבא לא נמצא ואמא במצב שביר.
אחרי שנעבור את התקופה הזאת - אפשר לחזור לענייני חינוך בפול גז.
מוסיפה בעריכה-
אל תשכחי שהוא סך הכל תינוק בן שנתיים. *תינוק* - וההתנהגות בהתאם. הכל ממש נשמע תואם גיל, זה עניין של זמן עד שיגדל עוד ויבין יותר דברים ויהיה לכם יותר נחמד.
אגב, מה אומרים עליו במעון בתחומים האלה שציינת? יצא לך לבדוק?
את אמא מהממת!
ממליצה על הורות מחבקת
יש להם גם אתר עם כתבות קצרות
זה פשוט נושא עמוק מדי להודעה בפורום
הילד שלך הופך לבוכר והאתגרים משתנים
צריך ללמוד שפה חדשה
של משחקיות, הובלה תוך כדי הכלה ועוד הרבה..
זה מאתגר נורא אבל גם יכול להיות מסע מדהים
כן בקטנה אני אכתוב שאין דבר כזה בכי בכאילו.. מותר לך להציב גבול ולו מותר להיות מתוסכל מזה... באמת קשה לו כשאומרים לא
המטרה היא לשים את הגבול ביחד עם אמפתיה לכאב שלו..
ומילואים משפיעים מאד!!
אני בדרך כלל משקפת (מאוד רצית שוקולד ואמא לא מרשה וזה ממש מעצבן אותך? אוי) ואז שואלת אם הוא בוחר לבכות או בוחר.... נותנת אופציות. חיבוק, מים וכו. אם הוא ממשיך לבכות אני אומרת שזה בסדר לבחור לבכות, אני מרשה. ומתעלמת או חוזרת על האופציות אחרי כמה דקות. מניסיון כשאין קהל ההצגה פוחתת והולכת.
מיריקות האמת הייתי מתעלמת. הכי טוב להיות עסוקה פתאום נורא בצלחת שלך או בזבוב שעל הקיר או בארונות המטבח.
אם הוא ראה שראית אפשר לומר אנחנו לא יורקים ומייד להסיח את דעתו עם זבוב ציפור שמש וכו
הרבצות: להחזיק את היד ולומר בתקיךות שלא מרביצים, אם הוא על הידיים להוריד אותו.
לק"י
מיריקות אני גם מציעה להתעלם. גם שלי התחיל לירוק, וגם להגיד "רוק". מלבב.
מכות- הייתי עוצרת פיזית/ מורידה ממני.
הבן שלי בן שנתיים פלוס.
בנוגע לטנטרומים, גם אצלי לא תמיד אני עומדת על הגבולות אבל איפה שהחלטתי להתעקש אני לא מוותרת והוא נאלץ לקבל את זה (הוא עקשן גדול באופן כללי). לא מתרגשת מבכי.
היום למשל יצאנו לגינה עם קופסה של פירות חתוכים. הגשתי לו את הקופסה שיקח מה שרוצה אבל הוא התעקש שאתן לו להחזיק את כל הקופסה, לבד כמובן. הבנתי שהדבר הבא זה כל הפירות נשפכים על הרצפה ולא הסכמתי לשחרר את הקופסה. חזרתי שוב ושוב: בוא תבחר, אני לא מרשה שתחזיק לבד כי זה יכול ליפול ולהישפך. הוא צרח את נשמתו (והייתה שם אמא נחמדה ליד ודי התפדחתי) אבל אחרי חצי דקה של מאבק לקחתי את הקופסה והחזרתי לתיק ותוך חצי דקה הוא נרגע. בעיני זה היה שיעור חשוב וזה ממש בסדר שכעס ובכה.
בהמשך הוא כמובן לקח מהפירות בלי לקחת אליו את הקופסה.
מוסיפה שלפעמים טנטרומים קשורים לרעב ועייפות ואז אני חותכת עוד יותר מהר ומשתדלת לטפל ברעב ובעייפות ולא ב"סיבה" לטנטרום.
לגבי להרביץ, הייתה תקופה שכשהרביץ הייתי אומרת: לא רוצה להיות ליד מי שמרביץ ופשוט הייתי נכנסת לחדר אחר וסוגרת את הדלת. הוא היה לוקח את זה ממש קשה ודי מהר עבר לו. הרעיון הוא פשוט להראות לו שזה מביא לתוצאה שלא משתלמת לו. בעיני זה הרבה יותר אפקטיבי מעונש, הוא מבין שלא כדאי לו לעשות את זה. כמו מה שכתבת על סיבה ותוצאה , רק חשוב שהתוצאה לא תהיה סוג של משחק אלא משהו שיגרום לו להבין שזה לא משתלם.
לגבי יריקות, הייתי מעלימה עין איפה שזה בגדר הסביר (אם לא תתייחסי יכול להיות שזה ייגמר) , ואם זה מוגזם באמת הייתי מסיימת את הארוחה. קשה לי להאמין שילד רעב במקום לאכול יתחיל לירוק, בהחלט יכול להיות שהוא שבע ומשועמם.
בשורה התחתונה, גיל ממש מאתגר.. מאחלת לך שדברים ישתפרו בקרוב ❤️
את מזכירה לי את עצמי עם הבכור שלי שכבר תכף בן 10.
עכשיו אני מסתכלת בפרספקטיבה אחרת עם הילדים שלי כשהם בני שנתיים, מה שונה? שאני מבינה שהוא באמת עדיין תינוק. גם אם הוא מדבר יפה, ומבין. מבחינה רגשית הוא תינוק. אז קודם כל מלכתחילה לא לוקחת ללב כ''כ את ''החוצפות'' שלו, לא סתם חזל אמרו לחנך למצוות מגיל 3 ולא קודם לכן. עצם ההבנה היא כבר תוריד ממך לחץ, תסכול, דאגה.
דבר שני, זה שהוא תינוק עדיין, זה עוזר לך במובן הזה 'את יכולה בקלות להסיח את דעתו. הוא רוצה שוקולד ואת לא רוצה לתת לו, את לא חייבת להגיד ''לא'', את יכולה להסיח את דעתו ולהביא בובה כמו הצגה, היא מדברת איתו, שרה לו שיר... את יכולה לדגדג אותו, לספר סיפור... להגיד ''יוווו!!! תראה את הציפור מהחלון ''... ''לאיפה היא עפה? '' אותו דבר כשהוא מרביץ, את אומרת כמו מנטרה ''לא מרביצים '', מורידה לו את היד ומיד מסיחה את דעתו. לא להתעסק הרבה זמן בחינוך, באסור...זה רק גורם לו לחזור על זה שוב.
בהצלחה רבה❤️
לק"י
יותר להסחות דעת.
לא בטוחה כמה הם מבינים בגיל הזה, שאין טושים- כי ציירת על הרצפה.
אם יש לי קושי עם זה שהוא מצייר בכל מקום, אז עדיף להריפ את הטושים וזהו.
הקטן שלי בן שנתיים חשובה רציני בלי עין הרע
כן מנסים להגדיר קווים אדומים
להעביר שזה חד משמעית לא
אבל שום דבר לא ראש בראש זה פשוט לא עוזר....
רק להעביר נושא....
לגבי הטנטרומים זה אחלה שייקבע לבד
אבל אחרי, כשהוא רגוע, תזמיני אותו לחיבוק ולשבת עלייך ותדברי איתו על זה כמו ילד גדול
מה לא הסכמת
ולמה
ושאת מאוד אוהבת אותו
וסומכת עליו
ובטוחה שלאט לאט הוא ילמד
ויביא לך כמו ילד בוגר ולא יזרוק
והוא מדהים
ומתוק
וחכם
ןצדיק
ואהוב
בהצלחה לכולנווווו
תקומהרק רוצה להוסיף משהו - ראיתי החינוך ילדים זה לא משהו מיידי.
יש דברים שבהם הרגשתי שאני עושה הכל "נכון", והיה נראה שכלום לא משתנה.
רק אחרי שכבר כמעט התייאשתי, פתאום שמתי לב שהם כן הבינו.
לפעמים זה קשור לזמן שלוקח ללמוד ולהבין
לפעמים זה קשור לבשלות של ילד ולגיל
אז מה שאני באה להגיד, זה שלא תמיד יש תוצאות מיידיות. ולפעמים נהיה עם המון סבלנות, וגישה טובה ועדיין זה יראה כאילו כל מה שאנחנו עושים עובר מעל הראש שלהם. אבל בעצם זה מחלחל לאט לאט עד שזה בא לידי ביטוי.
אני לא אומרת את זה כדי לשלול למידה ומחשבה שלנו כהורים, לפעמים באמת צריך לשנות את הדרך. אבל לפעמים פשוט הדרך ארוכה, אבל זה לא אומר שהיא לא נכונה.
דבר נוסף, לא תמיד נכון להגיב מייד. יכול להיות שמה שאני כותבת לא מתאים לגיל שנתיים, אבל רלוונטי בהמשך.
נגיד ילד בילגן את כל המשחקים שלו. זה ממש מכעיס. אבל אני לא ראיתי שכעס למשל עובד על הילדים שלי בצורה "יעילה". זה לא מלמד אותם כלום, וסתם גורם לי להיות בנאחס. אז אני ממש משתדלת רגע לנשום עמוק. כן מתעקשת שיסדר אבל לא בכעס ולא מוסיפה מילות ביקורת מעבר לזה.
לפעמים גם אצטרף לסדר. רק אחרי שיעבור קצת זמן, ונהיה בנחת, אסביר שזה לא מקובל בבית שלנו ובפעם הבאה מי שיבלגן ככה בכוונה שיאסוף לבד.
זה הרבה יותר מתקבל אצלם ויוצר הרבה פחות עימותים.
נגיד לגבי עניין ההרבצות - בגיל הזה, הייתי מנסה לתת משהו חלופי. מרביץ - "אני לא מרשה להרביץ, זה כואב לאמא. אתה יכול לעשות לי טובה / אתה מאוד רוצה להיות קרוב לאמא? בא אני אתן לך חיבוק חזק / אתה מרגיש שאתה רוצה לעשות חזק? הנה, אתה יכול לתופף על הכרית חזק. בא נתופף ביחד".
לפעמים הם שמים לב שזה מפעיל אותנו, ואז ממשיכים. או לחילופין, זה מספק להם צורך כלשהו (נגיד במגע) ואז צריך לתת להם חלופה אחרת. אז תנסי להוביל אותו בביטחון בלי למנוע ממנו לגמרי. תסבירי בצורה קצרה וברורה מה לא, אבל תציעי גם משהו אחר.
וגם - הוא בן שנתיים, בבכור ממש קשה לשים לב לזה, אבל הוא תינוק ממש. אנחנו הצבנו סטנדרט גבוה מאוד לבן הראשון, עד היום הוא ממושמע אפילו יותר מידי. בילד הבא כבר שיחררנו יותר, זה דורש מאיתנו יותר כי הוא שובב יותר, אבל בעיניי זה גם נכון יותר לילד להיות קצת פורץ גבולות, כל עוד זה בגבול מעשים הסברים.
לצמצם ככל האפשר את השימוש במילה 'לא', ולנסות (זה מאתגר! ולפעמים מצריך יצירתיות רבה) להחליף את ההוראות וההגבלות במה כן.
לא צריך בשביל זה לוותר על הגבולות, אלא לנסח את המשפטים כך שיהיו בצורה חיובית,
כאילו כשהם שומעים את המילה 'לא' נדלק להם משהו וקשה לכבות אותו חח, ואם עוקפים את הנורה הזו עם ניסוח אחר - הם מצליחים לשמוע.
במקום לומר שאסור כאפות, לומר: בידיים מותר רק ללטף / מותר רק לעשות נעים למישהו אחר. במקום לומר לא לירוק, לומר: מי שלא רוצה שוקו מניח בצד, או: שוקו שותים יפה שהסביבה תישאר נקיה.
כשעשינו ככה, ממש הרגשנו אתגר איך להצליח למצוא כל פעם ניסוח חיובי בלי להשתמש במילה 'לא' 😁
חמי וחמותי אנשים לא פשוטים (גם לטענת בעלי, זה מעבר לחמות וכלה קלאסי) אורח חיים מאוד שונה משלנו, סל ערכים, סדרי עדיפויות ובנוסף מאוד שתלטנים ומתקשים לקבל מי שחושב אחרת מהם, חוסר הסכמות גורר מהם כעס, התנהגות לא נעימה, מניפולציות, ריבים... מערכת יחסים רוב הזמן טובה, מרוחקת אבל מצליחים לשמור על איזון בזכות המרחק.
עם ההורים שלי קשר חם וקרוב.
כיום גרים שעתיים מההורים שלי ושעה מההורים שלו. לא מגיעים הרבה לשניהם, אבל להורים שלי מגיעים יותר למרות המרחק, כי שם יותר נעים לנו.
אנחנו חושבים לעבור דירה בקיץ הקרוב, ואחד המקומות שמתלבטים עליו, הוא רבע שעה נסיעה מההורים שלו, ו3 שעות מההורים שלי.
בכל מקרה לא נגור קרוב להורים שלי משיקולים של קרבה לעבודה. שנינו קרייריסטים. כרגע יש שני ילדים צעירים (לא צפופים), מקווים שבהמשך המשפחה תגדל. לא מפריע לנו לגור רחוק מההורים. ברור שעזרה זה נחמד, ואם היה אופציונלי ליד המשפחה שלי שגם נעים בחברתם, אז זה היה מקסים אבל זה לא המצב.
האם זה יותר יתרון או חסרון להתקרב אליהם? הם יוכלו וירצו לעזור לנו, אבל בדרך שלהם ושלהם בלבד ואם נחשוב אחרת מהם זה עלול לגרום לריב. בכל תחום שהוא.
האם זה בכלל שיקול המרחק מהם בהנחה ונאהב את מקום המגורים?
חוששת שזה יאפשר להם יותר להשתלט עלינו וזה יקשה עלינו. הם מעוניינים בהמון ביקורים כל הזמן ואנחנו מעוניינים בפחות.
יש כאן יתרון שיוכלו לעזור עם הילדים (הם מתחת לגיל 60 ומאוד רוצים להיות סבא וסבתא נוכחים. אנחנו קצת פחות מאפשרים בגלל מערכת היחסים המורכבת איתם) יש כאן יתרון שאולי נוכל להיות פחות שבתות כי נוכל לבקר יותר בימי חול וזה מספיק ישביע את רצונם (שבתות זה יותר סיוט מימי חול, ארוך יותר, משפחתי יותר, כולל לינה וכמה ארוחות ואין לאן לברוח)
ויש חסרון שהם יהיו יותר קרובים ואולי מטבע הדברים יותר נוכחים, יותר מביעי דעה, יותר משתלטים, יותר מעמיסי ציפיות עלינו, יותר מאוכזבים ומפעילים מניפולציות.
הקשר לא בריא כ"כ, זה ידוע. אנחנו משתדלים להיות מופעלים כמה שפחות, לעמוד על שלנו, לעשות הפרדות. אבל עדיין זה הורים/ חם וחמות וזה מורכב תמיד ובמיוחד כשהם טיפוסים מורכבים עם אופי קשה. לכן יש משהו במרחק שנוח לנו ושומר עלינו.
מצד שני - נפסול מקום שאהבנו, מחיר שפוי, קהילה טובה, מרחק סביר מהעבודה... דברים שכ"כ קשה למצוא רק בגלל הקרבה אליהם?
מה אתן הייתן עושות?
בלי קשר למיקום ההורים שלך? נניח הם היו בחו"ל חלילה... מבינה? הריחוק מהורייך נשמע כמו רעש רקע לדיוק הדילמה... אם הבנתי נכון.
ואז אם מנקים את זה, למרות שעדיין דילמה - אציין שאין לי ניסיון אבל אומרים שגם כשגרים קרוב לפעצים קשה להתראות. אז אולי תבנו לוז כזה שזה באמת לא יגביר את תדירות הביקורים... ותסתמכו על ביייביסיטריות כמו שהייתם עושים ביישוב שרחוק מכולם כולם כולם.
ולכם יהיה קשה לעמוד על זה שלא אז לא הייתי עוברת..
לא מכירה את המצב מקרוב אבל לעניות דעתי יכול לגרום לתקופה של התערבויות, כעסים וחוסר שלווה ואח"כ עזיבה בלחץ..
ומהממים אתם שהצלחתם למצוא איזון ולכבד את ההורים עם כל הקושי!
מניסיוני, אם הם שתלטנים, והקשר מעיק וחונק, ומתאים להם לבוא הרבה ולהתערב - עדיף לא לגור קרוב.
אבל ברגע שלא תתני פתח לא תהיה תלותית בהם לא תצפי שיעזרו לך אפילו לא בדברים הקטנים!!!! הכל יהיה בסדר .. לא יקרה כלום. הם גרים שכונה לידי
אני יכולה לא לראות ולא לשמוע אותם חודשים ארוכים
כמה אתם מכירים את עצמכם מציבי גבולות ולא נותנים להתנהלות שונה לבלבל אתכם.
אם אתם לא כאלה אז לא הייתי הולכת על זה.
עסוקים בדרכ ביום יום?
אם כן זה כבר יותר טוב כי אז יש להם שגרה שהם לא יכולים להתגמש ולהגיע פתאום לביקורים או להיפך לבקש מכם להגיע אליהם..
אבל אם זה לא המצב אז כן הייתי נוטה לא לעבור לגור קרוב אליהם.
אבל כשמזדקנים זה כבר אחרת.. פחות יוצאים מהבית, אתה בסדר עם זה שהטאקט כבר לא איתם
זה יותר נסבל ונסלח..
גם פחות מציעים עזרה או שמעצמנו לא נעים או ברור שלא מתאים להעמיס עליהם בקשות לעזרה אז בכל מקרה כבר יש דיסטנס ברור
וגם ככל שהמשפחה של הזוג מתרחבת יותר מעדיפים לארח מאשר להתארח ואז גם פה הם כבר יותר מושרשים בסגנון החיים שהם בנו שלתכתיבים של סבא וסבתא כבר אין אישיו כ'כ...
אינדוקציה?
לא יקרות
חשבתי יש באיזור ה600 700
אם ראיתי ב800 כנראה שהם לא טובות?
ואגב למה זה עולה כל כך יקר?
נראה לי שיותר חשוב החברה שאת קונה מאשר המחיר עצמו.
ולגבי הלמה.. שאלת השאלות.. בגדול כי אנשים קונים. זו נשמעת תשובה צינית, אבל באמת באופן מאד פשטני ככה נקבעים מחירים - המחיר הכי גבוה שאנשיםעדיין יקנו (ועוד כמה שיקולים קטנים), ובגלל שזה מכשיר נצרך ואנשים קונים אז זה המחיר
בא לי להחליף את כל הסירים, וכי בחד פאזי לא תמיד אפשר להשתמש בכל הלהבות יחד וזה גוזל לי זמן
וגם כי חצילים קלויים על אש זה החיים😅 אבל זה שיקול צדדי
כי היה לנו בעבר בדירה שכורה אינדוקציה והאוכל לא היה עם טעם כמו של בישול על גז
אמרו לנו בחנות שזה תלוי בסוג האינדוקציה - היות ולא ממש מבינה בזה העדפתי ללכת על גז
בנוסף לא רצינו כי אין לנו תלת פאזי, גם עם חד פאזי קחי בחשבון שזה לוקח מלאאאאא חשמל - עד כמה זה יאפשר לך שימוש בעוד מכשירי חשמל במקביל (כמו מזגנים, בוילר, רדיאטורים וןכדומה)
אני גרה בעיר עם הפסקות חשמל בחורף, ככה לפחות גז יש לי - היה לנו הפסקת חשמל של לילה שלם בערב שבת, התבשלו פה בבית כמה סירים של שכנים בגלל שלא היה חשמל ולא ידענו מתי הצפי לחזרה.
כי לא היה לנו תלת פאזי בדירה.
עלה בערך 1000 שח, ואנחנו מרוצים מאוד.
של חברת normande
אפשר להשתמש רק ב2 אישים בו זמנית)
לי יש של אלקטרולוקס, קניתי לפני 4-5 שנים ב2000 ומשהו.
מעולות
מתאימות לתלת פאזי.
חמותי קנתה זולות, עם פאזה אחת, וזה סיוט.
מחמם לאט, אין טווח של חום- או שורף או קר מידי, אי אפשר להדליק את כולם יחד, מטגן ממש לאט.
חוויה אחרת לחלוטין..
למה את לא רוצה גז? עם תקציב כזה הייתי הולכת על כיריים גז יפות מזכוכית.
ככה כל כמה ימים בהתאם לצורך - אני מחליפה
מאז שיש לי מדיח לא משפשפת כלום
כל שישי מכניסה את הכירות, והבסיס מזכוכית אז קל לנקות
וואו לא חשבתי על זה אפילו.
את מכניסה את כל המסגרת מתכת שמסביב ללהבות? לא יודעת איך לקרוא לזה...
וזה לא הורס אותם או משהו? מקלף?
והכל בסדר
הכיריים שלי של סאוטר, עלו לא מעט בעיניי. הציפוי שלהן לא מבריק וזה יצוק ולא מתקלף
ככה היה לנו והבנתי שזה המנגנון.
באינדוקציה זה לא קורה (יש לנו עכשיו) וכמובן לא בגז
קניתי די זולות סביב האלף שח לדעתי.
כן עשיתי התאמה לתלת פאזי משהו חד"פ.
אני מרוצה מאוד. מבשל הכל נהדר. מי שאומר שלא מתבשל לו טוב כנראה זה כי לא למד את הכיריים צריך ללמוד בהתחלה את הטמפרטורות שלו לדגמא אורז אני שמה על 3 מתוך 9 דרגות חימום
מביינ חשמל לא הרגשתי עליה מטורפת. וחוצמיזה את חוסכת את התשלום הקבוע שמשלמים על הגז כל חודש (לפני הדמי שימוש)
שתי נשים השבוע אמרו לי שנראה שהתינוקת שלי "מחזיקה" את עצמה יותר מדי, ובאמת שמתי לב שזה כנראה חריג. (עד עכשיו תירצתי את הקשיחות הזו של הגוף בכאבי גזים, אבל נראה שזה יותר מזה)
מאבחנים טונוס שרירים גבוה בגיל כזה? (היא עוד לא בת שלושה חודשים) ואם כן - מטפלים בזה כבר בגיל כזה?
(לא שחסרים לי עכשיו טיפולים עם הילדים
אבל כן מעדיפה לטפל בגיל צעיר כדי לא לסחוב בעיות במשך שנים...)
בגיל שלושה חודשים זחלה מרחקים..
האחות בטיפת חלב אמרה שזה לא תקין, ובגלל טונוס גבוה.
הלכתי איתה לעיסוי תינוקות, והקפדתי לעשות לה עיסויים גם בבית. עבד מצויין, היא הפסיקה להצליח לזחול מרחקים כאלו, היתה נורא מתוסכלת😀
מתואמתהתינוקת שלי לא בכיוון בכלל... לפחות זה
אז הטיפול הוא בעיסוי? לא בריפוי בעיסוק?
(אוף, לא נראה לי שאהיה מסוגלת לעשות לה עיסויים בעצמי...)
למרחקים.. ירדה מהמשטח והתרחקה..
עיסויים מאזנים את הטונוס, כמה דקות ביום אחרי המקלחת סידרו את זה
הבן שלי בן ארבעה חודשים + שבוע וקצת
מסתובב בציר לכיוון שבו אני נמצאת
וגם דוחף את עצמו אחורה
הוא עושה את זה תוך כדי מעבר לתנוחת אווירון
מקווה שאני מובנת
את חושבת שזה גם מעיד על טונוס בעייתי?
הוא כאילו קופץ עלי כשאני מחזיקה אותו. כאילו עושה "לשבת לקום"... וזה הרגיש לי קצת מוזר
מרימים ראש, מתהפכים, זוחלים
עוד תסמין זה בעיות שינה (הם לא מצליחים להרפות ומתעוררים)
טונוס שרירים זה המתח הטבעי שיש בשריר
אין לי פנאי להרחיב אבל במצב תקין הטונוס מאפשר את היציבה של הגוף
לפעמים עקב פגיעה נוירולוגית יש טונוס פתלוגי ולא על זה מדברת הפותחת
בטווח הנורמה יש טונוס נמוך יותר ויש גבוה יותר.
שניהם יכולים להשפיע על ההתפתחות המוטורית
צודקת שכחתי לכתוב שזה רק למיטב הבנתי.
אבל לא הצלחתי להבין איפה החוסר דיוק שלי... כשתוכלי אני אשמח להרחבה, כי זה דווקא נושא שמאוד מעסיק אותי מילדיי.
רק רציתי לדייק.
טונוס לא נגרם מחוסר תחושה אלא זה משהו נוירולוגי.
זה גם לא משהו שהאדם עושה באופן מודע.
אני אנסה לפרט רק רוצה להתייעץ עם חברה פזיותרפיסטית כדי לא לכתוב בעצמי משהו לא מדויק
מדובר בשתי מערכות שונות
מאבחנים ומטפלים.
דווקא בגיל צעיר משתדלים לתת עדיפות ולהתחיל לטפל כמה שיותר מהר.
אני התחלתי פזיו עם הקטנה בגיל חודשיים בערך
היא מסכימה לשכב על הבטן? לשכב על הגב?
מרימה ראש?
היא מזיזה את הראש לשני הכיוונים?
כשאת אומרת מנח קשוח, במה זה מתבטא?
מודה שלא מניחה אותה מספיק על הבטן... רק כשהיא עליי, לפעמים על הרצפה. באמת נראה שזה פחות נוח לה, אבל לא בטוחה.
נראה לי שהיא מזיזה את הראש לשני הכיוונים.
כשאני מרימה אותה היא כאילו מתמתחת ומתקשחת כזה, ולא מתרפקת ומתכרבלת. וגם - כדי להרגיע אותה כשהיא בוכה הרבה פעמים אני טופחת לה על הבטן במקום על הגב, כי זה מה שמרגיע אותה בעיקר, וגם זה חריג.
אבל אולי באמת אלה פשוט כאבי בטן?
שאמרו לי שהוא מתוח מדי
הלכתי לאוסטיאופתית וזה ממש עזר ב"ה, נהיה גמיש הרבה יותר
האמת - אולי הקשיחות הזו התחילה אחרי הטיפול האחרון
יש לי ביום ראשון בעז"ה תור לרופא. אשאל אותו על זה.
ממש תודה לך
בעקבות השרשור אני דווקא חושבת שאצל התינוקת שלי לא מדובר בטונוס שרירים גבוה בסופו של דבר, אבל שמחה שבכל זאת הוא מועיל לאחרים
(גם אני אבדוק ליתר ביטחון בע"ה)
מגלגלים זכות.... שוב תודה יקרה. רק נחת ובריאותאמהלההיי
אספר לכם סוד, הקטנה שלי בת שנה וחצי(לא יונקת)
מעולם לא השארתי אותה אצל אף אחד מעל לחצי שעה..
היא קשורה אליי מאד ולא רוצה אף אחד מלבד אמא,
מתוך שינה היא מייללת אמא, כשהיא פותחת את העיניים אמא אמא, כשאחים שלה מציקים לה היא רצה אליי, היא ממש מתנגדת בתוקף לשחרר אותי, ואני שמחה בזה ואוהבת את זה ונהנת מכל שנייה איתה...מתפנקות יחד מלא..
מחר אני נאלצת ליסוע לבדיקה חשובה רחוק מהעיר שלנו בלעדיה, לא יכולה לקחת אותה.. היא נשארת ביידים טובות עם בעלי, זאת תיהיה הפעם הראשונה שאני והיא לא נתראה חצי יממה, היא תתעורר בבוקר ואמא נעלמה לה...(נאלצת לצאת מאד מוקדם) אוף.. איך יכולתי להכין אותה לזה?
ואני כל כך עצובה ולא נרדמת ומתגעגעת אלייה מעכשיו(למרות שהיא כאן איתי) ורוצה לחבק אותה ולקחת אותה איתי לכל מקום... מרגישה מועקה גדולה בלב ברמה שאני מוכנה לותר על הבדיקה..(בריאותית)
אשמח לעצות חכמות
מקווה שאהיה חזקה לא לבכות יותר מידי...
כל-כך מובן
הפעם הראשונה בה משאירים את הילד לבד
ועוד לברבה שעות
אני בטוחה שיהיה לה ממש ממש טוב
זו גם אחלה הזדמנות להכיר טוב יותר את אבא, ללמוד לסמוך עליו
מקווה שיעבור לך בטוב
בשורות טובות!
כל חג או תאריך מיוחד בלוח העיברי נושא היצירות ופעילויות הילדים עולה מחדש
אני לא יצירתית
ולא מצליחה לעשות עם הילדים שלי יצירות ומשחקים
ואז שומעת מחברות ורואה בסטטוסים את כל האימהות המשקיעות שעשו כל מיני פעילויות מעניינות
וכואב לי בלב
כי אני לא מצליחה. משהו אצלי כאילו לא מסתדר עם זה
מגוון גילאים, כולם בנים
חלקם עם קשיי קשב וריכוז
ואני תוהה אם הילדים שלי גדלים אם חסך מסויים??
מצד שני הם גם לא דורשים, ב"ה לרוב שמחים ועליזים
זה גם לא שהם מבקשים ממני ואני מסרבת.
פשוט זאת לא האווירה בבית.
גם לא יוצא לי הרבה לשבת איתם על משחקי קופסה
כן פה ושם אבל לא משהו קבוע..
מצד שני, נראה לי שיש להם אבא מאוד שווה
לוקח אותם לטיולים נחמדים
השבוע לקח אותם ללינת שטח
בקיץ לוקח אותם לים
בחורף פעם בשבועיים לבריכה
אז יש להם חוויות
אבל בהרגשה שלי אולי אני לא מספיק מייצרת להם חוויות ביתיות.
נזכרת בילדות שלי
ילדות פשוטה ותמימה
והזכרונות טובים ונעימים
וגם לא היו יותר מידי פעילויות ויצירות
ולא מרגישה שהיה חסר לי משהו..
תאירו את עיני
האם לדעתכן כדאי לי כן להתאמץ
לייצר להם חוויות מסוג זה?
תייצרי להם חוויות שגם לך יהיו כייפיות.
לא רואה שום עניין לעשות באופן קבוע משהו שלא כייף לך ולא זורם לך.
אם היו מבקשים הייתי אומרת שמידי פעם אולי כדאי להתאמץ ולתת להם אפילו שאת לא נהנת.
אבל אם הם לא מבקשים ויש לך חוויות אחרות אז מעולה! טוב לך וטוב להם.
עכשיו אני מנסה לחשוב אם יש משהו שכיף לי לעשות
בהחלט נקודה למחשבה!!!
אני גם עושה עם הילדים יצירות לפעמים, אבל זה כי באמת גם אני נהנית מזה.
מצד שני, מה שאת משתפת שבעלך עושה עם הבנים שלכם - לבעלי זה ממש לא מתאים. אז לילדים שלנו יש בזה חסך?
אני לא חושבת שנכון להגדיר ככה. כל ילד מקבל את ההורים שלו, עם הכישרונות שלהם ועם מה שמתאים להם לעשות עם הילדים.
תכלס בתור ילדה אני לא זוכרת יותר מידי יצירות שאמא שלי עשתה לנו (בעצם לפעמים כן היה, בעיקר לפני סוכות, אבל לא כמו כל הדברים ששולחים היום, ולא כמו הדברים שאני עושה עם הילדים שלי. הרבה יותר פשוט...). ולמרות שזה כן משהו שאני נהנית ממנו זה ממש לא מרגיש לי כמו חסך.
בכלל אני חושבת שכל הרעיונות ליצירות ששולחים היום זה כבר לעזור להורים למלא תא הזמן שהם עם הילדים ולא תמיד יודעים מה לעשות איתו.
אבל לדעתי זה ממש לא מחייב כל הורה לקבל את הרעיונות האלו. זה מיועד למי שמחפש את זה וזה עוזר לו, זה ממש לא חובה הורית...
כשכן משעמם להם
זה בזמנים שאני לא בבית כי הלכתי לעבודה למלא שעות
ואז הם לא עושים דברים בסגנון הזה לבד..
ואין סגנון שטוב יותר מהאחרים.
הרעיון הוא להיות הכי טובה בסגנון *שלך*. תחשבי במה את טובה ואיך את יכולה להביא את זה לאימהות, ובזה תשתדלי לעשות וליצור להם חוויות (גם אם הן כאלה שפחות מצטלמות לסטטוס...)
ואת זה כותבת לך אמא שבעיקרון החוזקה שלה היא באמת יצירתיות - ובכל זאת היא לא מספיק משתמשת בה, מסיבות שונות ומשונות... ואני באמת מצרה על זה (והסטטוסים שאני רואה מעוררים את קנאתי) אבל בעיקר מכיוון שאני יודעת שזה כן סגנון האימהות שלי, וחבל לי שאני לא מצליחה לממש אותו... 
אני אוהבת את הכנות שלך
ממה שאת משתפת פה לפחות אני חושבת שאת עושה מעל ומעבר
אבל כנראה ככה זה אמהות
תמיד עם מצפון וכאלו..
מתואמתלא מספרת על הפעמים שהילדים משתגעים סביבי ואני יודעת שיצירה שווה תוכל לעזור להם, ואין לי כוח לעשות את זה...
(האמת שחלק מהעניין שאני כבר פחות עושה איתם דברים כאלה זה מכיוון שחלקם גדלו וכבר פחות מעוניינים... צריכים דברים "שווים", שאותם אני פחות יכולה לספק. עדיין זה לא אמור לפתור אותי מלעשות דברים עם הקטנים🤷♀️)
נשמעת אימא נשמה
ואבא כיפי
ובית נעים..
לא לחפש בעיות איפה שהן לא קיימות
❤️
(מקווה שאת קוראת את זה בטון כמו שאני מתכוונת אליו, אוהב ומעריך, ולא משהו אחר כמובן ❤️)
כי אני הרבה מהרהרת על זה לאחרונה
ומרגישה אמא קצת 'יבשה'
אבל את צודקת
צריכה להפנים
חשוב שיהיו לילדים חוויות משפחתיות משותפות
חשוב שיהיו חוויות עם אבא אמא
חשוב שיהיה זמן מקרב עם אבא אמא
חשוב שיהיה זמן כיפי בבית
חשוב שהחגים יחוו כזמן מיוחד
חשוב שהילדים יהיו עסוקים בתעסוקות חיוביות ומפתחות
לא חשוב באיזו צורה זה קורה,
כן חשוב שאבא אמא גם ירגישו שהחוויות והעיסוקים נחמדים להם, או לפחות זורמים, ולא מעיקים.
אז יש בית שבו אוהבים לשיר יחד ליד הנרות
ויש בית שביום חופש משחקים יחד קטאן
יש בית שישנים בשטח
ויש בית שנוסעים לסבא וסבתא
יש בית שהתעסוקה הכיפית היא לאפות עוגיות ולשתות שוקו חם
ויש בית שעושים יצירות בגואש עם סינרים
יש אמהות שאוהבות להקריא סיפור
ויש אמהות שאוהבות לספר סיפורים מהילדות
יש אמהות שמשקיעות לצלם את הילדים
ויש אמהות שלוקחות את הילדים לג'ימבורי
כל האמהות וכל הבתים וגם כל האבות כמובן, הם הורים משקיעים ומסורים, ומגיעות להם מדליות 
אבל אני דווקא כן מהיצירתיות. כל אמא ומה שהיא כן ומה שהיא לא.
אבל אם הילדים עליזים ולא משעמם להם אז לא נשמע שיש בעיה.
לבין להתייסר על כך שאין לי תכונות מסוימות והלוואי והיה לי הוא גבול דק...
זה באמת מבאס שאנחנו כביכול לא נקיים במקום הזה, וכל ההצצות שיש לנו בזכות או בגלל המדיה לחיי אחרים
לא נשאר בגבול ההשראה בלבד, וזה גולש למחוזות אחרים בד"כ...
גם אני ככה, אולי לא בתחום הזה, אבל כן דומה, נגיד לפעמים מתבאסת שאין לי את הכישורים להכין אוכל בצורה מפוארת ומושקעת כמו הרבה כאלו שכן יש להם את זה...
בכל אופן לשאלה,
אל תתאמצי אם זה יושב על מקום שאולי אני מחסירה להם משהו
תתאמצי אם את רואה בזה ערך שהוא חשוב לך ואת מרגישה שהוא יהיה חשוב לילדים שלך גם
וגם אם תראי שהוא חשוב לך ולילדים בהתפתחות שלהם או בחוויות שתרצי להשאיר להם
תראי באיזה מידה נכון לך לעשות את זה.
באופן אישי, גדלתי בבית שלא היתה שם כמעט שום פעילויות ויצירות מיוחדות סביב אירועים וחגים, כולל ימי הולדת
היה אולי עד גיל 4 או 5 ...
כן תמיד היתה השקעה סביב אוכל, בגדים, ועוד ועוד
ואולי זה קשור ואולי לא, אבל גדלנו להיות כאלו שלא כזה אוהבים את כל הפעילויות והמשחקים האלו
כאילו נהנים מדברים פשוטים כמו סתם לשבת לדבר סביב שולחן ולאכול נגיד...
זה נראה מאוד מרשים מהצד, ואני בטוחה שזה משאיר חותם יפה לנפש, כל ההשקעה והיצירתיות
אבל אפשר גם להשאיר חותם חזק בדברים הפשוטים כמו שמחה, אהבה, צחוק, שובבות
בסופו של דבר הנפש זוכרת את ההרגשה בעיקר שהיתה סביב משהו ופחות משנה לה בגלל מה
ולתת הרגשה כיפית שמחה בבית אני חושבת שכולם יכולים או יכולים לעבוד על זה
ויש גם עניין לעבוד ולהשקיע בזה
האיך פחות משנה
בסוף הילדים זוכרים את החוויות המיוחדות יותר, ואת הביחד שליווה את החוויות האלו.
כמו שהם יזכרו שאבא לקח לטיולים.
אבל לא חייבים יצירות.
אפשר גם כל פעילות אחרת.
ולא חייב כל חג או חופש.
אבל אם זה אף פעם לא קורה בשום דרך אז אולי אם מתאים לך כן כדאי להתאמץ לחשוב מה יכול להיות רלוונטי לכם.
זה לא שאם לא תעשי את אמא לא טובה, אבל זה כן בונוס נחמד מאוד שנשאר אח"כ בזיכרון.
לא מגיבה אחת אחת
אבל לוקחת את הדברים לתשומת ליבי
אבל לא כי אני לא מכירה רעיונות, אמא שלי אלופה בזה ועשתה איתנו הרבה דברים כאלה, אני פשוט רוב הזמן לא פנויה לזה😏 ותמיד יש משו אחר להספיק
אבל אני עושה איתם דברים אחרים וגונבת איתם רגעים של אושר
למשל, הזמנתי משיין מקלות להכנת קרפים וצנטרים לזילוף של פחזניות וסופגניות שהם בצורה של קונוס רחב שיוצא ממנו פס דק יותר של מתכת, וברגע של הברקה השתמשנו בהם ככלי הקשה וישבנו עם זה ושרנו והיה לנו כיף
אני באופן אישי לא מסתכלת החוצה הרבה, אאכ ואני מחפשת רעיונות. אין סוף לדברים שאנחנו לא עושות.. זה יכול לגרום לתחושה רעה ולרגשות אשמה לראות מה אחרים עושים יותר מאיתנו.
ותכלס, יש מלא דברים שכל אחת עושה ואחרות לא.. זה לא נגמר. העיקר הוא זמן איכות בפניות ושיהיה כיף!
לא כי זה באמת חסך
אלא פשוט כי אין אף הורה שהוא הכל ואף משפחה שהיא הכל
וכל משפחה נותנת לילדים שלה ממכלול התכונות והערכים והיכולות והאתגרים שלה.
ובתוך זה נעשה הכי טוב לתת לילדים שלנו הכי הרבה והכי מדויק ממה שיש *לנו*
וזה בסופו של דבר הסל הכי טוב לילד שלי. ולא סתם הנשמה שלו הגיעה דווקא למשפחה שלנו ולא למשפחה אחרת...
לא יודעת. מקפיצה
נוצרים סדקים בגללה, ואז הם כואבים.
אבל יכולים להיות סדקים גם מסיבות אחרות, כמו תפיסה לא נכונה של התינוק או צמיחת שיניים שלו.
בכל אופן, נסי קודם לטפל בכיוון של פטרייה.
תרגישי טוב!
הוא כבר בן שנה אז לא נראלי שזה תפיסה לא נכונה..
ואם יש פטריה רק בצד אחד- למרוח משחה גם על הצד השני? ובנתיים לא ראיתי משהו בפה שלו, למרוח לו בכל זאת?
זה כאב כמו דקירות חזקות של סכין.
לי עזר פטריון (ניקיתי לפני ההנקה).
שפושאני שמה פטריון. תוך כמה זמן זה עוזר?
והאמת שלא מסוגלת להניק משם בכלל... מקווה שלא יגמור את ההנקה (הוא יונק פעמיים ביום בערך)
תשאלי את האחיות במרפאה הם ידעו מה זה...
זה פשוט מקל על כאבים בטירוף.
זה חומר שיש ברפידות הנקה היקרות, אבל בהרבה יותר זול
אבל זה לא מטפל בפטרייה
זה היה ממש מזמן.
אני רק זוכרת שהנקתי משם וזה כאב בטירוף.
תרגישי טוב ❤️
אויייי כבר חפרתי על זה ..
כבר טחנתי את הנושא הזה ואני בטוחה שהוא יצא לכולם מכל החורים כמוני.. אבל אני כל כך מאוכזבת מהם!
למה תמיד שאנחנו צריכים ומצפים להם הם הופכים לדפוקים?
באתי סיפרתי באוגוסט על הריון צעיר
ממש ממש צעיר הם כל כך שמחו בשבילי! הציעו לי על עזרה שבעולם ואני פעם ראשונה הסכמתי..
בחגים היה ריב בין הנכדים .. יותר נכון בין הנכד המועדף לילדה שלי .. על סוכריה מטופשת שהם נהגו בטיפשות.. יש מליון סוכריות אבל דאגו להוציא לילדה שלי מהפה סוכריה בשביל שילד בן 10 לא יבכה בלילה
לא משנה גם את זה החלקתי .. אבל מה ? מאז שקט ודממה .. אין קול ואין עונה. אני שולחת הודעות.. מתקשרת שלחתי חג שמח קוראים את ההודעות שלי ולא עונים.
השיר שהכי כאב לי.. בימים האחרונים בעלי חגג יום הולדת בן זקונים שכל יום בתאריך הזה היה חגיגה של המשפחה
לא אמא לא אבא לא אחים לא אחיות לא אחיינים אף לא הודעה אחת של מזל טוב .. אפילו סתם אמוג׳י או מדבקה
משהו .. תראו סימן של אכפתיות אז עד כדאי כך מחקתם אותנו? בגלל סוכריה? ושמישהי תגיד לי שזה לא על רקע האפליה בין הנכדים.. ראיתי סבא וסבתא שאוהבים נכד אחד על פני אחר אבל לא ברמה כזאת! חג כולכם ביחד.. תענו להודעות ותשאלו מה איתנו לאן זה עוד ידרדר?
הכי מצער אותי .. שלי אין את העורף המשפחתי אז אני מודה באשמה שאני מצפה מהם לאכפתיות יתרה
לא שיעשו לי במיוחד שיקנו ויסחבו לי אבל כן שיהיה אכפתיים
וזה כואב ושורף לי בלב .. כל ערב בחג אני מתפרקת מול הנרות
בוכה את הנשמה שלי .. הילדה מחבקת אותי ושואלת למה אני בוכה עד כדאי כך אמרתי לה שזה בגלל החטופים והמלחמה
שכולם יזכו לחזור לבית לחיבוק של ההורים
כי אני נשרפת מבפנים שאני יודעת כמה זה חסר בחיים
זה הכי כואב שיש בעולם
אין לי משהו חכם לומר על זה
בהלם שיש הורים כל-כך אטומים שלא עונים לשיחות והודעות
באמת מסריח 😭😭
גם לבעלך הם לא עונים לטלפונים והודעות?
האמת שהייתי מנסה לפתוח את זה מולם, לשאול איך הם רואים את הדברים כי זה נשמע הזוי לגמרי.
אם אחרי השיחה ההדורים לא מתיישרים, יש מצב שהייתי מפסיקה לרדוף אחריהם.
דברתי איתם עוד בהתחלה
בסוכות .. הרי הם הציעו עזרה באוכל כי אני הייתי מאושפזת עם היפרמאזיס וקניות
אז באמת הילדה חיכתה לאוכל כי חוץ מפיצה או משהו קנוי לא יכולתי לבשל.. אז שאלתי בסוכות והיא אמרה שהן (הגיסות) לא נותנות לה להכין זה עושה בלאגן 😵💫 אבל שהן אוכלות שם כל היום כולל שישי שבת זה בסדר .. אז היא אמרה שהיא הייתה עוזרת עם הילדה (לא שבקשתי) אבל כבר יש שם מלא נכדים וזאת גם בעיה
אז כבר שחררתי אני לא רוצה כלום
אבל זה יום הולדת .. עד המקרה עם הסוכריה היה טוב
אלף פעם ביום טלפון איפה אתה איפה אתם מה אכלתם מאז המקרה כלום
וביום ההולדת התעלמות
תבנו את מעגל האוהבים שלכם, משפחה לא בוחרים
עם כזה יחס הייתי מנתבת את התפילות והמאמץ לאנשים אחרים.
תמיד זה יהיה חסר וכואב כי 100 הודעות מזרים לא מפצות על חוסר בהודעה אחת מאמא ואבא,
אבל זה מה יש.
חיבוק גדול!!
והלוואי ותזכו להקים משפחה לתפארת אכפתית ודואגת ומעניינת ועוזרת אחד לשני בכל מצב ❤️
ז״א, לא מתייחסת לעניין אשמה וכו, אבל קרה פה משו ששינה את המשוואה
אם חשוב לך היחס שלהם, תצרו קשר, תלבנו את העניין
יש עם מי? הם אנשי שיחה? מה הסגנון?
אולי נפגעו?
לשאול למה הם לא עונים להודעות ואם הם כועסים על משהו?
מה כבר יקרה?
ככה פחות יהיה לך תחושה לא נעימה עם עצמך, לפחות תפתחו את הסיפור הזה.
חבל שכל ערב תבכי. חשוב ממש לברר לעומק. יאללה בשביל השלום. תנסי....
בעזרת ה' תראי מזה ברכהה עצומה בחיים הפרטיים שלך כי את היוזמת, את רוצה שלום ואחדות.. את מנסה לפתור..
בהצלחה אהובה.
זו עצתי. לא לכל אחד מתאים. מה שאת מרגישה.
בדרך הביתה מהעבודה בעלי עובר ליד מאפיה, ביקשתי ממנו לקנות לי סופגניה (ראשונה בשלוש שנים האחרונות), סתם כי מתחשק לי
חזר בידיים ריקות וטען שחבל - זה ישמין אותי.
המקרה הזה מצטרף למקרה בשבוע שעבר שהלכתי למטבח למזוז לי פעם שלישית ארוחת צהריים - והוא כזה, לא פלא שעם 3 פעמים מזיגה תשמיני (המזיגות היו בהפרש של שעות אחת מהשנייה)
זה מצטרף למקרה אחר לפני שבועיים שהסתכלנו על תמונות ממש ישנות שלנו והוא כזה - וואייייייי איזה יפה היית פה ואני יודעת שהוא מתכוון לזה שהייתי מידה 38
רוצות עוד מקרים?????
שבת ברית של חברה, הייתי פחות מחודש מהלידה (יורת רזה מעכשיו אגב), התלבטתי בקול מה ללבוש
התייעצתי איתו, אומר לי בקריצה - את יודעת שאני אוהב את השמלה ה XXXX אבל בטח לא תעלה עלייך. כפרה עליך זו שמלה מהשבע ברכות שאין לי לב להעיף אותה, גם אז היא נלבשה עם 3 חגורות בטן ושאיבת שומנים ברמה שלא נשמתי (מי מדבר בכלל על לאכול ולשתות) - איך בדיוק אני אמורה להשחיל את עצמי לשם?
באלי לבכות.
הוא רוצה אותי רזה ואני לא! אחרי ההתנהגות שלו גם לא באלי להיות רזה בשבילו.
לא רוצה.
מי ישמע הוא מגיע מבית שכולם שם יעל שלביה - הן לא! כולן יולדות ושמנות (חוץ מאמא שלו רזה צפלונה וכל הזמן מתגאה בזה שהיא ככה למרות המעל 10 לידות שלה - שתסתום כבר זה הורס בתים!!!!)
הוא בעצמו גם לא בקוטר של שיפוד, ככה שלא ברור מה הציפיה הזאת.
מזכירה לעצמי שאני מניקה, עם התקן (+ כמה סבבים של הפריה אבל מי סופר)
הבאתי שני מתוקים לעולם
אני מכירה את עצמי בתור אחת שמשמינה עם הורמונים
אני אוכלת בריא, לא שטויות
מתעמלת פעמיים בשבוע
ועדיין בורא עולם רוצה אותי ענקית!!!!
אין מה לעשות.
כל הנשים של חברים של בעלי, כולן גם משמינות עם השנים
לאיזה מודל / אישה הוא משווה אותי שזה החלום שלו?
כבר הייתי אצל רופא משפחה על זה שאני בסטטוס התפחה יותר מידי זמן, אמר שיכולה לעלות 30 קילו וללכת על ניתוח - אולי באמת שווב לשקול את זה. מזה 30 קילו בשבילי? עוד כמה ימים אני שם
סוף פריקה.
כמו שאת, תקבלי את הגוף שלך. תסתכלי על עצמך בתור מישהי שבגוף שלה יצרה 7 ילדים, נשמות!! ואם את מיניקה אז כמה שנים היית במצטבר המקור להזנה של כל השבט?
את צריכה לעוף על עצמך ולומר תודה רבה לגוף שלך שעשה את כל זה!
נשואים כבר מעל עשור ב"ה, וכמה שאני משתדלת להיות מוכנה לזה אני מתאכזבת כל פעם מחדש.
בראש שלי ילדים בבית נשב איתם נדבר איתם, משחקים פשוטים ויציאות פשוטות.. לתת להם חוויה מרוכזת של משפחתיות. נשמע לי כל כך פשוט (יודעת שלא באמת, אבל גם לא אמור להיות כזה מסובך לא?)
בפועל בעלי די רחפן ולא יוזם, הזמנים הלא מוגדרים בבית לא טובים לא והוא מאבד סבלנות מהר מדי (לא כמו בשבת שיש סדר וסה"כ עובר נחמד), הילדים יותר מדי במחשב
כל יציאה מסתכבת לנו, כל הישארות בבית גם לא מניבה תוצאות מזהירות..
בעלי לא לגמרי רואה את החשיבות של זה ולכן כמה שמדברים על זה האסימון לא נופל לגמרי. אני מאוד רוצה אבל קשה לי לבד לארגן משחקים או לימוד משותף. באיזשהו מקום יותר קל לי לקחת את הילדים לבד למרות הקושי ולהנות בחוץ, בפועל זה לא קורה הרבה
כל פעם מחדש אני אומרת לעצמי לא להתאכזב אבל אין זה חזק ממני. היום זה הבוקר היחיד שהוא היה איתנו ומרוב חוסר החלטיות וכבדות הוא לקח אותם לאכול בחוץ וכבר אמרתי לו שאני כבר אשאר בבית..
לק"י
גם אני רוצה לפעמים לעשות כל מיני דברים עם הילדים, ולא תמיד הולך.
אבל מצד שני, חלק מהחופש זה גם להתנהל בקצב רגוע, לשחק, לא חייבים דוקא פעילויות יזומות.
אני כן רוצה לחגוג איתם היום את הנר האחרון. לא יודעת מה בדיוק....
ועוד משהו- אני חושבת שבגלל שחנוכה זה כמה ימים, אז אני נורא רוצה להספיק איתם כל מיני דברים, ובסוף הזמן עובר, ולא הספקנו הרבה...
בפועל, אני חושבת שלילדים היה נחמד בחג.
ככה גם יהיה לך יותר קל להחליט לאן ומתי.
גם אפשר להתחלק בהכנה של הכיבוד בחוץ.
ואם בעלך פחות זורם אפשר גם בלעדיו (סליחה מכל הבעלים... אבל)
אני אגב חושבת שמאוד חשוב לצאת ולעשות דברים מעבר לשגרה כי זה מה שזוכרים בסוף.
לא כל יום, אבל מידי פעם.
הילדים לא יזכרו שהייתם בבית ושיחקתם בנחת.
הם כן יזכרו להלכתם לאיזה גינה גדולה ושווה (כנראה פחות מתאים במזג אוויר הזה)
או שעשיתם איזה ארוחה לא שגרתית וכו'
סתם זמנים רגועים וכיפיים של אמא וילדים.
בעיניי לרגעים האלה יש הרבה קסם.
אצלנו זה עובד רק אם קובעים הרבה זמן מראש והכל סגור לפרטי פרטים
או שאני לוקחת אותם לבד.
בגלל שזה קשה אני מפרגנת לנו את התנאים הכי נוחים ליציאה ויעלה כמה שיעלה.
השנה בקיץ סגרתי חופשה בצפון, בעלי היה אמור להיות במילואים.
בסוף בוטל, אמרתי לו אנחנו נוסעים בכל מקרה תצטרף מתי שמתאים לך וכמה שמתאים.
בסוף היה בכל החופשה.
כן הרס לנו חלק מהתוכניות, אבל בגדול לא ציפיתי ממנו ליותר מדי אז לא היה לו מה לחרבש יותר מדי.
לדעתי אם היית מתכננת לצאת ומדרבנת את הילדים להתארגן בזריזות ליציאה אז יכול להיות שהיה מצטרף אליכם.
לאכול ארוחת צהריים כולם יחד בחוץ נשמע לי כמו חוויה כיפית.
לגבי הזמנים בבית, כדאי לערוך תיאום ציפיות עם הילדים.
לומר שאת מתכננת משהו מיוחד אבל זה יצא לפועל רק אם ירצו לשתף פעולה.
יכול להיות כשהילדים יגדלו יהיה יותר קל להיעזר בהם לתוכניות אז אל תתייאשי.
וגם הרבה מהתכנונים לא יוצאים לפועל וזה לא נורא..
כמה עולה להשכיר טנס לזמן הצירים? ואיזה סוג מומלץ? הבנתי שיש שלושה סוגים...
נחפשתי לפודקאסט יחסית חדש עם מראיינת ממש חמודה, והסיפורים ממש מעניינים
שמעתי ברצף כבר כמה פרקים.. יש 10 נכון להיום. אולי תאהבו גם!
תמיד נהנת לקרוא פה
ועכשיו זה בצורה רשמית😉
אם אני מניקה ולא מקבלת מחזור, יש איזו אפשרות לגרום לו לחזור בלי להפסיק להניק?
אם אנחנו לא עושים את זה בתדירות מסויימת בעלי מעיר אותי בלילה מתוך שינה, אז בנוסף ל-4-5 קימות לתינוק אני מתעוררת גם ממנו וזה פשוט לא נסבל יותר. לפני יומיים כמעט עשינו את זה אבל בסוף לא כי כמעט נרדמתי ובעלי לא רצה להמשיך, אמרתי לו בוא נסיים עם זה אבל הוא לא רצה אם אין לי חשק ואני ידעתי שזה יחזור אליי שהוא יעיר אותי באמצע הלילה.
אין לי חשק ולא רוצה שיהיה, שום דבר לא נעים לי ורק רוצה כבר לישון אבל לא יכולה כשהוא מעיר אותי. זה מאלץ אותי שנעשה את זה כשאני לא רוצה כי יודעת מה יקרה אחכ שהוא יעיר אותי. זה לא מכוון הוא עושה את זה מתוך שינה.
אז אני כבר מחכה למחזור כדי לקבל קצת שקט למישהי יש איזה טריק? אני עם התקן אבל בלי דימומים או משהו לצערי
יש למיכל פרינס פודקאסט ובחלק מהפרקים מדובר על יחסים ברצון (בניגוד ליחסים בהסכמה שהיה בעבר). יש פרק עם הרב עילאי עופרן שהוא אומר שעדיף לחטוא בשז״ל מלקיים יחסים ללא רצון (שזה דומה לאונס).
בבקשה אל תשלימי עם המציאות הזאת. בעלך נשמע מקסים וכשהוא עירני באמת לא לא רצה לקיים יחסים כשאין לך חשק אז הגיע הזמן לעלות קומה בזוגיות ולוודא שזה לא קורה מתוך שינה.
איך זה? בגלל שאתם רחוקים פיזית,
או שבעצם הוא כן יכול לשלוט בעצמו גם מתוך שינה?
בעלך יודע ומבין שזה כל כך דוחה אותך שכבר היית מעדיפה שתהיו אסורים וזהו?
מקווה מאוד שתמצאי פתרון בהקדם כי זה נשמע ממש ממש קשה
כשכבר הוא מעיר אותך ואת עייפה ולא מעוניינת - אולי יותר קשה לך להגיד לו לא, אולי את חושבת שתזרמי וזה יהיה בסדר, או שמסכן שוב את אומרת לו לא , או שעדיף כבר לגמור עם זה או מה שלא יהיה.
כל המקומות האלה שאת נמצאת בהם בזמן יחסים מרחיקים ממך עוד יותר את הרצון שלך. את מתנתקת מהרצון שלך ומשאירה את הגוף לבד, במקרה הטוב את איתו במצב נייטרלי ובמקרה הרע (כמו שכתבת שזה כבר הגיע) מתוך דחייה. ואז גם הרצון שלך לא חוזר מעצמו לפעם אחרת. זה גלגל מאד מסוכן להיכנס אליו, ואת זאת שאחראית עליו כי את זאת שאומרת כן או לא.
כל זה כמובן בהנחה שאם את אומרת לא חד משמעית הוא מקבל את זה.
ומה הכוונת התדירות
תודה רבה
כן, אמרתי לו. ובאמת הוא הפסיק להעיר אותי במודעה. אבל ממשיך להעיר מתוך שינה. לפחות אני מקווה שזה מתוך שינה. אני יגיב אולי יותר בפירוט בהמשך אני מרגישה פשוט מותשת נפשית. קשה לי להרגיש כמו חפץ וזה כבר כמה זמן מצטבר. אבל אי אפשר להגיד לא לנצח
מבצע מעשים כאלו תוך כדי שינה (מעשה שדורש לרוב ריכוז) בתדירות שחוזרת על עצמה.
האמת
בלי להעליב.
לא נשמע אמין.
אולי טרולי
אז בבקשה תדווחי ישירות אלינו דרך כפתור "דווח", שנמצא בריבוע השמאלי עם הקווים בתחתית ההודעה.
זה נכון לכל הגולשות...
מה הוא חושב על זה?
כי בעיקרון לעשות מעשים (ולא משנה אילו מעשים) מתוך שינה זה לא תקין, מבחינה בריאותית. אז צריך לטפל בזה. אבל כמובן - הרצון לטיפול צריך לבוא ממנו.
בתור פלסטר לעזרה ראשונה - תישנו במיטות נפרדות, אין מה לעשות. לא חושבת שצריך להרחיק עד כדי הבאת מחזור...
ואת עניין האישות בזמן הערות לטפל בנפרד
קוראים לזה סקס-סומניה וזאת הפרעת שינה, בדומה לסהרוריות
זה לא בהכרח אומר שום דבר עליו או על המערכת יחסים ביניכם , זה כן אומר שצריך לטפל בזה ועדיף בהקדם
נראה לי התיאור שלי לא היה בירור ולכן התגובות הנוספות...
אין משהו יותר מדיי נורא בעיקר חיבוקים וקצת מגע הבעיה שזה מעיר אותי, ואני פשוט רוצה לישון ברצף. אולי השינה שלי קלה מדיי לא יודעת אולי אני לא אמורה להתעורר מחיבוק פתאום באמצע הלילה
מתבססת בעיקר על פרמטר אחד: האם זה נשלט או לא, לא בהכרח לעוצמה
את לא חייבת לראות את זה באופן הזה, אבל לפעמים שווה לשקול גם כיוון פיזיולוגי לפני שרצים לריגשי
כמו ש@עדינה אבל בשטח אמרה לברר אם זה נשלט, לדעתי הוא לא 100% מודע לעצמו ושמתי לב שזה קורה לו בעיקר כשאנחנו לא ביחד יותר מדיי זמן (בשבילו)
מה זה אומר כיוון פיזיולוגי?
אפשר בצורה דיי פשוטה
אם זה קורה גם כשאתם אסורים - זה לא נשלט
אם זה קורה רק כשאתם מותרים - לעניות דעתי זה כן נשלט.. אם יודע להבדיל בין מותרים לאסורים אני לא חושבת שיש מקום להגיד שזה בלתי נשלט
אם כי מציינת שאני לא אשת מקצוע, ממש ממש לא מתמצאת בתחום הזה
לי אישית זה מרגיש ככה
אולי אני טועה
תודה רבה לך מה שרשמת ממש הצליח להוציא אותי מהבעסה מאז הבוקר
כי כשזה קורה זה מעציב אותי כל פעם מחדש החוסר התחשבות שלו, אבל אולי בעצם זה לא העניין בכלל
לאחר סקירה מאוחרת
נאמר שיש כליה מורחבת ערך יחסי ולא גדול ברוך השם אך עדין מורחב וצריך מעקב.
אמר לי להגיע עוד 8 שבועות, מהרגע שיצאתי שזה לפני כמה ימים
הראש לא מפסיק לחשוב אינטרנט וכו, אשמח מבנות שלמדו זאת על בשרם, מה ההשלכות , האם זה מסוכן? אם יש דרך למנוע את זה, כל דבר אפשרי . הבנתי שזה קצת נפוץ , אבל עדין בלחץ ממש לא מצליחה לשחרר מזה, אשמח לעזרה ומענה♥️
בהצלחה בהמתנה
זה באמת לא פשוט ומלחיץ.
רק אם את רוצה, ממליצה לנסות למצוא דברים שמרגיעים ועושים טוב בינתיים.
ואם את ממש ממש לא רגועה, אולי שווה להקדים את הבדיקה הבאה (אם כי אני לא בטוחה שזה יהיה מספיק זמן כדי להשוות לבדיקה קודמת)
אתמול, א' טבת, מלאו לי 34 שנים של גדילה. תאריך מיוחד, ר"ח בחנוכה.
קוראים לי נגה כי אבא שלי חשב שזהו שם יפה, אבל עם השנים מצאתי קשר בין שמי לחנוכה:
נגה - "אור חוזר" - לא עצמי. מצד שני מדבר על משהו רוחני גבוה- "ונגה לו סביב".
כשהייתי ילדה ציינתי ששמי מופיע על הסביבון! נ. ג.ה ... תמיד חלמתי להתחתן עם בחור ששם משפחתו מתחיל באות פ'... 
אבל כנראה זו השליחות שלי, להיות פה עבור נשים שעברו או עוברות דרכים שעברתי בהן.
חוץ מזה שאני נ"ס!! ר"ת של שמי. נ"ס גלוי , "גלוית לב" 
אז מי שרוצה לשמח אות - יש סקר בחתימה שלי.
תודה על כל מה שהפורום בשבילי.
(השרשור ננעל לבקשתי)
מישהי עשתה ויודעת להגיד לי אם התוצאות מגיעות מיידית?
אני יכולה ישר משם ללכת לרופא עם תוצאות?
תבואי עם מלא סבלנות
נשימה עמוקה
הבן שלי לא הכי שיתף פעולה ולכן היה קצת מעצבן
אבל מאמינה שילדים אחרים יהיו עם יותר סבלנות
בלי לזוז, הגישה את היד לחיסון שפעת
ומגישה את האזניים לרופט
אני מאמינה שיהיה בסדר😍
(היא בת 4)
איזה מתוקה וגיבורה!
(ובדרך כלל בגיל 4 הבדיקה יותר קלה. גיל שנתיים זה הגיל היותר קשה להשגת שיתוף פעולה לרוב, מהניסיון שלי כבודקת שמיעה בעבר).
כמה דקות בסוף להדפסת התוצאות.
בהצלחה
הי מחפשת המלצה לקורס הכנה ללידה,
מחפשת קורס של 2-3 מפגשים בזום להכנה ללידת תאומים לי ולאיש.
מחפשת הכנה ללידה, להנקה ,לחיים שאחרי (לידה ראשונה)- תוך התייחסות לכך שמדובר בהריון בסיכון ובכל מה שכרוך בכך.
לא חשוב לי שתהיה דתיה דווקא (כן שתבין את העולם הדתי כמובן), עיקר הדגש על ניסיון בתאומים ושתתן מענה כמה שיותר מקיף, לי, לאיש ולנו כזוג.
תודה
בבית וגן בירושלים. לא יודעת אם עדיין מקבלת להכנה ללידה (זה היה כבר לפני כמעט 13 שנים) אבל היא הייתה טובה למדי.
מצטרפת להמלצה לקורס פנים אל פנים, ולא בזום.
