פורום הריון ולידה (עמוד 287)

אם כן - הייתי בודקת את זה עם רופא ילדים 

פליטות רגילות לא

כדאי לברר עם רופא.

אומרת מנסיון

כי ממש קשוח הבכיות שלה... וכנראה שגם היא סובלת. מסכנה

חיבוק על זה

לבן שלי היה ריפלוקס וזה ממש קשה ומעצבן

הורין שלא חוו פשוט לא יכולעם להבין את עוצמת הקושי

מתי עבר לבן שלך? כי כתבת היה.

נתתם תרופה?  שוב תודה

אחרי שהתחלנו לשלב מוצקים - זה יחסית עבר. באזור גיל 10-12 חודש. 

הוא לא קיבל תרופה כי לא סבל מהצרבות 

אנחנו סבלנו רק ממלא מלא מלא הקאות וירידה במשקל. 

עד היום אגב הילד מקיא בנסיעות, הבנתי שיש קשר. 

קשוח ממש!

ואיך ידעתם שהוא לא סובל מצרבות?

מקווה שאני לא חופרת לך בשאלות... זה פשוט מעניין אותי

הוא שמח עד היום, גם עם 40 מעלות חום הוא יחייך לכל אחד

יכול להיות שהוא כן סבל, מקווה שלא. 

רופא ילדים וגסטרו שהיינו אצלם אמרו שיש מושג כזה של ילד ריפלוקס שלא סובל מצרבות אלא רק מהקאות (הייתי מגיעה לקחת אותו מהמעון. הילד היה אחרי יום שהקיא בו את כל הארוחות ועדיין היה ממש חייכן (וחלש!!! כי בכל אופן לא אכל כלום)

אחרי שעברנו לאוכל מותאם - ההקאות פסקו

אבל שוב אחרי נסיעה יש לא נטייה להקיא

אני לומדת פה הרבה...

זה מבלבל אותי, כי יש זמנים שהיא ממש רגועה ומחייכת, ובעיקר בערב היא נהיית בכיינית ועצבנית. נרגעת בידיים כשאנחנו עומדים... 

לפעמים כשמחזיקים אותה בתנוחת 'נמר על עץ' מרגישים את הגזים בבטן

אולי היא סובלת מהגזים ובלי קשר יש גם הקאות?

הייתה פולטת אבל היה נסבל. אי שקט תמידי, זה היה קשוחח רק להיזכר בזה אני כבר בצמרמורות

Ar לא עזר, אחכ עברנו לחלב מפורק (גם התחילו שילשולים בגיל חודשיים) ואחרי שכבר היה בלתי נסבל עם האי שקט והבכי התחלנו תרופה. זה הציל אותנו. שיחקנו עם הכמןיות של התרופה כי בהמשך הקיאה ממש אחרי כל ארוחה ןלא רק פלטה. קיבלה כמו כפולה של זה. וב"ה יחסית היא נרגעה. הייתה עולה תקין במשקל למרות ההקאות

היום- בת שנה אוכל מוצקים וגם תמל צימחי, ללא פליטות כבר מלא זמן, אבל עדיין בוכה מלא. לי נראה שזה כבר בכי של פינוק אבל לא יודעת עוד מה יהיה עם הבכי הזה, כי התעייפתי מלבדוק ולחשוב יותר מידי

לדעתי אם את לא מניקה אז תתחילו מתמל ar ואם מניקה תורידי לגמרי חלבי, ואם זה לא עוזר אז תלכי על התרופה, לפעמים אין ברירה

וחיבוק לך על ההתמודדות. מטורף.

הקטנה שלי על הנקה מלאה, בלי מוצץ כי היא לא מסכימה לקחת...

אני לא אוכלת חלבי מאז שנולדה. 

הוא בעיקר סביב האכלות, תוך כדי האכלה הקשתה של הגב, התנתקויות מרובות, ואחכ אי נוחות והקאות בקשת לעיתים עד כדי בעיות בעליה במשקל.

זה תינוקות שבחודשים הראשונים לחייהם מאוד מאוד לא נינוחים, ממש סובלים מצרבות וכאבים רואים את זה עליהם, התפתלויות והקשתות... ככה זה בריפלוקס גלוי

אם את חושדת שזה ריפלוקס, הייתי לוקחת לרופא ילדים ומשם אם יש צורך - לגסטרו.

רואה שהמליצו לך על AR וזה לא רלוונטי לך כי את מניקה אבל כותבת בכל אופן אם עוד מישהי שמתלבטת בנושא תקרא את השירשור, ממש לא כדאי להביא את זה לפני התייעצות עם רופא, ולא לכל תינוקות הריפלוקס זה עוזר... לא למהר לנסות ללא יעוץ רפואי כי זה עלול לגרום לכאבי בטן ממש. 

לבן שלי היה ריפלוקס וגם היום (גיל שנתיים) הוא קטן מאוד פיזית, עם רפלקס הקאה רגיש וכל נושא האוכל קשה איתו מאוד...

הוא היה מטופל תרופתית מגיל 3 חודשים גביסקון, מגיל 4 חודשים אומפרזול הפסקנו את התרופה בגיל 9-10 חודשים..

חיבוק גדול על ההתמודדות, זה קשה כל כך!!! 

חיבוק גם לך על ההתמודדות. נשמע מאתגר מאוד. 

תודה על הדיוק עם הar למי שרלוונטי לה. חשוב.

הרבה מחוסר השקט שלה זה באמת סביב ההנקות.

בעז"ה מחר ניקח אותה לרופא

בע''ה שיסתדר בקלות ובמהירות

ושהרוםא יהיה שליח טוב🙏

מוזמנת לשתף מה איתכם אם תרצי ♥️

לבן שלי היה ריפלוקס רציני, חשבתי לעבור למטרנה והרופאה אמרה לי שהנקה יותר טובה מar.  

קיבל תרופות- גביסקון ואומפרזול 

בהצלחה!!

לא מכירה בדיוק.

לא יודעת לגבי בריכה אבל זכור לי כמלון טוב. אם כי עברו כמה שנים

2. מלונות ברמת כשרות טובה כמו הנ"ל כמעט ואין

יש רמדה בי-ם

ומהדרין י-ם יש לאונרדו פלאז'ה.

אבל חוץ מ3 הנ"ל שכתבת לעניות דעתי אין עוד מלונות עם בריכה נפרדת.

אפילו ברמדה בירושלים אין הפרדה

אם זה בחינם צריך להתפשר…

יש משפט מפורסם ״מה שלא עולה כסף לא שווה כסף״.

אני חושבת שאפשר להנות מאד גם במלון שהוא לא רק לדתיים. אפשר לוותר על בריכה ולהנות מהאטרקציות האחרות באזור (טיולים, גן חיות, פארק שעשועים, חוף נפרד ועוד…)

אלא אם כן אתם צריכים כשרות מיוחדת ואז זה מסבך את העניינים באמת.

בהצלחה רבה!

מלונות לא של דתיים בדרך כלל נשים לא צנועות, או שאולי בגלל שזה אוקטובר זה לא משנה?

אבל אין ברכה.

וואי ציפיתי לתגובה שזה נורמלי ואני רק לא זוכרת.

אין לי כל כך כוח להגיע להבדק בימים עמוסים ומשוגעים של פורים.

וזה כמו כאב חלש במרכז הבטן למטה שבא והולך בעיקר בערב. מצד אחד כזה שאני מוצאת את עצמי נושמת עמוק להרגיע את הכאב.

אבל לא חזק או סדיר כמו צירים ממש בלידה.

סיבה להבדק.

מבינה מאד את הקושי אבל את הכי חשובה עכשיו! את והעובר.

אני באופן אישי הייתי הולכת על הבוקר למרכז בריאות האישה.

זה עובר במנוחה?

להוריד הילוך בטוח.. 

במנוחה מוחלטת במיטה זה נרגע. בישיבה לא.

אני שותה הרבה אז לא קשור להתייבשות וכמעט לא יוצאת. בכללית אני די הורדתי הילוך, מתנהלת בקצב איטי. מתחזקת בבית כל עוד מרגישה שזה לא מעמיס, עובדת יותר מהבית לוקחת ימי מחלה אם יש לי קצת תחושה שהגוף שלי צריך מנוחה. בערב מבלה במיטה וכמעט לא יוצאת לסידורים, מזמינה רק מה שמגיע במשלוח.

בגלל שסובלת מסימפיזיוליס חשבתי שזה מקרין אז לא ייחסתי לזה מידי חשיבות אבל קלטתי היום שזה כאב פחות מוכר.

רעיון להגיע למרכז בריאות האישה כי למיון זה יכול להיות בילוי יומי רק לבדוק שהכל תקין

ממש לא הייתי הולכת למיון.

להוריד הילוך, להיות קשובה לגוף, ולמצוא זמן ללכת לראות רופא שיבדוק אורך צוואר מוניטור שאין צירים כדי לוודא שזה לא מזיז כלום

לדעתך זה יכול לחכות?

בסוף שבוע בכך מקרה אמורה להיות בבית ומתכננת פורים רגוע קונה אוכל מוכן. משלוחי מנות גם קנוי.

עדיף ללכת לחינם מחלילה לפספס משהו...

שמתי לב שזה בעיקר התכווצויות ופחות כאבים בסך הכללי.

אני אנסה בראשון להגיע למרכז בריאות האישה.

ובינתיים מנסה לנוח כמה שיותר להפעיל את בעלי ואת הילדים כמה שאפשר כי אני רואה גם כשזה קצת כואב לפעמים אבל נרגע אם אני נחה ולא מתמשך.

גם להגיע למעקב זה הרבה כוחות ומאמץ זה נסיעה של חצי שעה ועם פורים חוששת שזה יגמור לי את הכוחות...

אז אני רואה את היופי בזה ממש

לגבי איך להתנהל מולה - לא לחשוב שהתנהלות עם הגדול זה בהכרח מה שמתאים לה. ייתכן וצריך גבולות שונים או קו מחשבה אחר. זה עניין של ללמוד ולהתאים את עצמנו לילד שמולנו

מציעה לנסות הדרכת הורים

יותר מאשר מאזנים ;)

ברור שההתנהלות מולה שונה ממה שמולו, אין אפשרות אחרת גם אם היינו רוצים אנחנו מתאימים את עצמנו כל הזמן. התכוונתי שאנחנו פשוט מותשים ואני מחפשת אולי לשמוע מאמהות עם נסיון כזה טיפים שיקלו על השגרה 

לפעמים אין פתרונות וצריך לחיות עם הקיים. לא כל דבר צריך לפתור.

ממה שקראתי את מאפשרת לה לפרוק אנרגיות ועושה מצידך מקסימום.

אבל צריך להגיד את זה -  לגדל ילדים יכול להיות מעייף, זו האמת.

אל תצפי ׳לנוח׳ כשהיא ערה, זה גיל שצריך מיליון עיניים ודורש מאיתנו ההורים, העבודה פה לדעתי היא להרפות ולקבל את הסיטואציה במקביל לגבולות תואמים גיל

אם את צריכה מנוחה תדאגי שבעלך ישגיח, תתאוורי עם זמן לעצמך, מה שיתן לך קצת אוויר לזמנים שאת איתה. 

בשביל לתת לה את הצורך הזה באופן מבוקר ולא משהו שמפריע לך.

לדוגמא- לצאת לגן שעשועים, להגיד לה לרוץ ממקום למקום, אמבטיה ארוכה וכו'..

בגיל הזה עדיין רב העבודה היא השגחה צמודה ולא הצבת גבולות. בגיל שלוש ילד כבר מבין הרבה דברים , אפשר להסביר לו שאחותו עדיין תינוקת ולא מבינה אבל כשהיא תהיה קצת יותר גדולה גם לה יהיה אסור כל מיני דברים.

מניסיון שלי דווקא מול ילדים תוססים חייבים גבול ברור אחרת הוא מתמסס והבית הופך לבלגן אחד גדול.

חשוב לצאת לגינה ולהקצות מקומות בבית שהיא תוכל להוציא אנרגיות. דברים חשובים ומסוכנים לשים גבוה . להשלים עם העובדה בשלב הזה היא חייבת השגחה ואין דברים תוך כדי. מותר לך להרגיש תסכול כי ש

לב הזה הוא קשה

עם ילדה אנרגטית בת שלוש (שנשמע שלא מגיעה לרמה האנרגיות של הבת שלך), ואילו אני (וגם בעלי) טיפוס רגוע שמעדיף לרבוץ...

עברנו את זה גם עם התאומים שלנו, שהיו אולי קצת פחות ממנה, אבל הם היו שניים, ואז הייתי ממש אובדת עצות ויצא לי לכעוס עליהם לא מעט. היום בזכות הניסיון אני קצת יותר שורדת את זה.

התאומים כיום, אגב, מקסימים ממש, ומנתבים את האנרגיות שלהם למקומות חיוביים. אני לא יודעת אם כך יהיה גם עם הקטנה, אבל זה נותן תקווה...

מציעה לך שני דברים:

1. ללכוד רגעי מתיקות ונחת שכן יש איתה, אפילו לתעד אותם במחברת - להעצים אותם מאטד במחשבתך. זה יכול קצת להשפיע.

2. במקביל - למצוא לעצמך רגעים של נחת ושקט בלעדיה. אם זה בזמן שהיא במסגרת, אם זה בערבים כשהיא ישנה, אם זה בייביסיטר/בעלך ששומרים עליה. זה ממש יכול לתת אוויר לנשימה.

איך היא בהתפתחות, חוץ מזה? מדברת? מתקשרת?

האמת שאם באמת היא דומה לבעלי כמו שזה נראה אז בהחלט גם אצלו זה מנותב ומווסת, הוא לא היפראקטיבי או משהו. לא חשבתי על זה מרוב שאני עסוקה בלנשום.

לגבי הטיפים

1. תודה! האמת שאני קצת עושה את זה ומרגישה צבועה. כאילו איך אני יכולה לכעוס עליה רגע אחד ולהגיד לה איזה חמודה היא רגע אחרי? מרגישה שזה רק מדגיש לי כמה אני אמא גרועה בשבילה שלא נותנת לה את היחס שמגיע לה באופן עקבי ויציב (שגם עצם העקביות והיציבות חשובות)

2. אנחנו לא כל כך משאירים עם בייביסיטר כי אפילו לנו קשה להתמודד ולא בטוחה שאף בת 16/17/18 תעמוד בזה בצורה טובה. משתדלים נגיד בשישי בבוקר שהיא במסגרת לקחת זמן לעצמנו, אבל זה מעט מדי ומאוחר מדי.

היא מדברת קצת והדיבור משתפר מיום ליום ומאד מקל, אבל בגלל הטנטרומים של גיל שנתיים, גם כשאנחנו מבינים לא תמיד אנחנו יכולים לתת לה מה שהיא רוצה (בקבוק מים מלא כדי לשפוך על הרצפה ולהתפלש, קרטון קורנפלקס לפזר, או סתם את הטלפון שלנו) אז עדיין קשה מאד לעמוד באתגר. 

אבל באמת - זו לא צביעות. כי הרי באמת בעומק את אוהבת אותה, נכון? ורק כל השגעונות שלה מכסים על תחושת האהבה המקורית.

ומכיוון שכרגע את לא מסוגלת להיות עקבית בהפגנת האהבה כלפיה, אני חושבת שעדיף לפחות מדי פעם להפגין אותה, מאשר להיות עקבית בכיוון ההפוך...

אבל גם בלי קשר לזה - אני למדתי שכשמעצימים את נקודות האור, הן גדלות כמו מעצמן. לא דווקא בפועל, אלא אפילו רק במחשבה. (זה רעיון רוחני כזה, אבל הוא בהחלט יכול לעבוד במציאות)

מקווה שהסברתי את הרעיון בצורה מובנת...

אגב, איך היא מתנהגת במסגרת? מה הגננות/המטפלות אומרות? (כי נגיד הבת שלי מהממת בגן... רק מדי פעם "מתפלקת" לה שם השובבות שלה...) יש סיכוי שאצל בייביסיטר היא דווקא תתנהג טוב יותר...

ובקשר לדיבור - תעקבו כדי לראות שאין עיכוב. לפעמים עצם זה שאין לילד מילים, מוביל אותו להתנהגויות פרועות ולטנטרומים...

‏בגיל הזה לא אומרת כלום על האופי

יש לי שני ילדים שהיו מאוד שובבים בגיל הזה, היום בגילאים יותר גדולים הם ממש לא שובבים ולא אנרגטיים בצורה מיוחדת.

בעיניי הציפיות שלך לא תואמות גיל, אולי בגלל שהילד הגדול לא היה ככה שובב, אבל זה די קלאסי בגיל הזה.

‏לגבי מה להרשות

אני פשוט התאמתי את הבית לפי הילד ומה שאי אפשר להתאים כמו שולחן שחייב להיות בבית, ידעתי מראש שזה מקום בעייתי שצריך להשגיח בו כל הזמן, באופן כללי בגיל הזה וגם בגיל יותר גדול השגחתי על שני הילדים האלה כל הזמן עם ידיעה שהם יעשו מעשי שובבות כל הזמן.

לא בטוחה למה התכוונת שלא תואם גיל.

יכול להיות שכשתגדל תרגע, אבל אני בהווה וזה מה שקשה לי.

היא בהשגחה בלי הפסקה, לכן הפריקה אם זה לא היה כל כך תובעני לא הייתי מרגישה את הקושי

כששומרים על תינוקת שובבה בגיל שנתיים, לא תואם גיל.

אם את רוצה הפסקה לנשימה את צריכה מישהו שישמור עליה באותו זמן

זה קשה לא בגלל שהיא קשה אלא בגלל שחלק מהתינוקות בגיל הזה זקוקים לטיפול צמוד סיזיפי

זה מתסכל בגלל שאת מצפה למשהו אחר שאינו ריאלי 

לא כל הילדים הפעילים בגיל שנתיים נשארים ככה כשהם גדלים.

לא רוצה שעוד לפני שיש לה מודעות לסביבה ובניה של האישיות שלה היא כבר תהיה עם תוויות של היפראקטיבית או משהו כזה. לא רוצה שהיא תרגיש שזה התפקיד שהיא צריכה למלא.

כשאח שלה הגדול שואל למה היא עושה ככה וככה אנחנו עונים כי היא תינוקת והיא שובבה.

אני מעדיפה לתת לה את המקום למצוא את עצמה לפני איבחונים ולפני הכל

יש תינוקות רגועים שלא זזים כל הזמן ויש כאלה שכן

ככה הם נולדים ולהורה אין כמעט השפעה על ההתנהגות שלהם בגיל קטן אלא רק מגיל 2.5-3

לאורך הגידול של התאומים, חשבתי הרבה פעמים. איך אנשים מביאים ילד אחרי ילד. לא יכול להיות שלכולם כל כך קשה.

ובדיעבד זה לא אמור להיות כל כך קשה כנראה, ובאיזשהו שלב הלכנו לאיבחון. אז גם אם זה לא הזמן כרגע, כדאי להיות מודע לזה אם ימשיך גם בעתיד.

מעבר לזה ללמוד לשים גבולות בלי להתעצבן, הילדה לא מבינה עצבים. היא עוד קטנה. היא מקבלת יחס והיא לא יודעת להבדיל בין יחס חיובי לשלילי.

בנוסף לגבי ההבדלים בין הילדים, מה שעשו עם התאומים בגן, שכל הזמן אמרו ל"טוב" שלשני קשה ולכן פחות דורשים ומקפידים עליו....

קודם כל את נשמעת אמא מדהימה, רגישה ומכילה. הבת שלך זכתה!

אני רוצב להתייחס לנקודה מסויימת - את כותבת שהיא עלתה על השולחן. איך זה נגיש לה ויותר מפעם אחת?

בגיל הזה כמו שרשמה @צוףלבוב אין באמת עניין של גבולות. יש עניין של השגחה צמודה ובעיקר התאמה של הסביבה. לדעתי גם אם זה אומר שהבית ייראה כמו מעון לשנה הקרובה ואולי יותר זה עדיין שווה את זה.

עוד משהו שחשבתי תוך כדי שקראתי אותך- חשוב שהפעילויות להוצאת אנרגיה יהיו כאלו שבהם את יכולה לנוח יחסית ולא כאלו שדורשות מלא מאמץ. למשל- נדנדה בתוך הבית, מגלשה קטנה, בריכת כדורים, מזרון קפיצים מגודר על הרצפה, כדורים רכים, משטח ענק לקשקש עליו חופשי בתוך הבית, מה שמתאים לך ולתנאים שלכם. אני חושבת שאם כל פעם להוציא אנרגיה צריך לצאת מהבית לגינה, או לפנות מיטות כדי לקפוץ עליהם זה נורא מתסכל כי יש את התחושה של "כמה אנרגיה אני מוציאה עלייך ושום דבר לא מספיק". אני חושבת שלפעמים שווה להשקיע את הכסף והכוחות כדי לעצב סביבה בטוחה ומתאימה להוצאת אנרגיות שבה את יכולה לשבת ולהשגיח אבל לא להיות בתקן של "מפעילה". מקווה שהסברתי את עצמי מספיק. 

כותבת לך כמה דברים שעולים לי -

1. לא תמיד זה מנחם אבל מזכירה לעצמי כל הזמן שמהילדים האלה נראה הכי הרבה נחת בעז"ה

2. ה' נותן לכל אחד את הילד שמתאים לו, וכן לכל ילד את ההורים המושלמים לו. תהיי בטוחה שזה מדוייק שדווקא את אמא שלה

3. זה לגמרי עובר עם הגיל! בעז"ה זה זמני

ביחד עם זה כמובן חשוב לוודא שזה תקין. אני הלכתי לרופאה והיא עזרה לי לחשוב לאיזה כיוונים כדאי ללכת ועשינו מה שהתאים לנו בקצב שלנו

4. כתבת שאתם לא תביאו בייביסיטר לשמור עליה, ואני ממש מזדהה עם זה. יש לכם אפשרות להיעזר בסבתות או דודות? לי מאוד עזר לדעת שהוא מכיר אותם וחוץ מזה מאוד עזר לי כשחזרתי לשמוע את ההערכה שלהם שאני מגדלת אותו יום יום 🤣

להורים של בעלי ספרתי סביב שבוע 10...

אחרי שהקאתי כמה פעמים וכל זה

אבל חמתי אמרה שלא חשבה שנקלטתי עוד פעם...

לכל השאר - מתי שהיה לנו ארוע משפחתי הם פשוט באו וראו בטן ואמרו מזל טוב כפול

אני לא מספרת לאף אחד איזה שבוע אני, זה לא עניינם

אם זה הבטן שלך, אין מה לעשות, לא גנבת כלום מאף אחד.

לחמותי סיפרתי בשבוע 6 והיא אומרת לי: "כן, שמתי לב שבוע שעבר... (!!!)"

ואני כולה רציתי לראות דופק לפני שאני מספרת לה.

השלמתי עם זה שזה המצב וכולם יודעים מוקדם.

הגננות של הבת שלי כבר ידעו בשבוע 10, הן לא מבינות למה עוד לא ילדתי ואני רק באמצע. 

ככה זה. 

מצד אחד זה עדיף, כי אני מרגישה זוועה בהריונות ואין לי כח להסתיר את זה ולתרץ תירוצים. אולי זה הסיבה שה' מסובב את זה ככה...

ולכל השאר לא מספרים מיוזמה… אם יוצא אז יוצא

אבל עד הסקירה ממש משתדלים להסתיר

פשוט כי רוצים לוודא שהכל בסדר

מהריון להריון קשה להסתיר כי הבטן יוצאת מוקדם… אז לובשת יותר רחב

בקיצור ממש לא ממהרת לספר כשרואה פס

בעבודה סיפרתי בשבוע 15, והבוסית שלי אמרה שזה זמן טוב לספר...

בעיניי לספר אחרי שליש ראשון. זה גם מה שעשיתי בשני ההריונות. השליש הראשון מאופיין בסיכויי הפלה גבוהים יחסית. והסיכוי להפלה יורד משמעותית אחרי זה.

אז אני חיכיתי לראות שהכל בסדר ב"ה וההריון תקין ואז סיפרתי לאנשים...

רק במקרים מיוחדים קרה שסיפרתי לפני ואז גם ביקשתי שלא יספרו עדין

ההורים של שנינו יודעים וגם כל האחים של בעלי

לאחים שלי אני פחות מרגישה צורך חוץ מלאחותי, בעיקר כי גם הם סיפרו לי רק בחודש חמישי

בשבועות הקרובים אני אספר.

חוץ מהם מי שיודע זה הבוסית שלי

???

שבוע 16 מבחינתי זה ממש מאוחר.

וד"א אין שום חובה לספר

מי שרואה ומבין-נהדר. ואם לא בא לך לספר פשוט תצאי בגאווה עם הבטן

אצלי רואים מאוד מוקדם ואני בהחלט לא מספרת.

מי שמבין מבין

מי שאין לו טקט ומחפש לדבר על זה מקבל תגובה די אנמית כי לא מתאים לי לדבר על זה מוקדם מידי

מה שאני באה לומר שזה לגמרי בידיים שלך

הרגעתן אותי שזה לא כל כך מוקדם לספר.

ורק מבהירה- הבטן יצאה כבר מזמן. בכיף יכלו לומר לי בשעה טובה כבר בשבוע 6..פשוט לא כ"כ יצאתי

בערב שבת הגיוני לי לדחות בנסיבות כאלו, אבל לדעתי חבל לוותר על טבילה במוצש

תתקלחי, תגידי שאת יוצאת רגע לסידור דחוף, אפשר גם להתארגן כליל במקווה (בעיניי פחות עדיף כי זה לחזור עם אותם בגדים אם חשוב לך שלא ישימו לב) ותדאגי לשקית של איזה חנות כמו סופרפארם נגיד ואז את חוזרת מסידורים

שה' פשוט רצה שזה יהיה דווקא היום הזה.

עכשיו רק צריך לברר למה, או להכניע את הרצונות והתוכניות שלנו איך יהיה ומה יהיה לרצון שלו..

חיבוק

נשמע קשוח

אבל בטוח שזה יגדל אותך ואתכם כזוג.

איזה מרגש זה שמחת בר מצווה ש הבן וליל טבילה ביחד...

פרקטית יש מצב שהייתי מנסה ללכת בכניסת שבת, זה עניין של דקות בודדות. גם כשאת המארחת את יכולה לצאת לרגע להביא משהו דחוף/ללוות מישהו/ לארגן משהו באולם...

כדאי לבקש מהבלנית להיות ראשונה בגלל הנסיבות..

לגבי איפור יש שלל תירוצים 😉

הזו עם מאפרת

אין מצב שלא

אחרת אני כולי מרוחה ונראית נורא בבוקר.

וזה יראה מאוד מוזר אם אגיע לא מאופרת

הכי חריג ושקוף בעולם  

אוף ככ קשה לי לדחות.

אבל לא רואה אופציה להמלט

המקווה מרחק של רבע שעה ברגל מהבית כנסת

ככה שעד שאלך ואחזור כולם ישבו ויחכו לי...

אני רגילה לזה שתמיד בעיר מקווה צמוד לבית כנסת..

יש רבנים שמתירים לטבול עם איפור עמיד למים יש גם רבנים שמתירים לטבול בבוקר במקרי דחק שכאלו ולאחר בירור מעמיק יכול להיות אפילו יום לפני! 

באופן אישי קיבלתי היתר לטבול בבוקר של ערב חג ראש השנה כי רציתי להיות מאופרת בראש השנה (במקום לטבול ביום הראשון של ראש השנה). 
טובלים בבוקר ולא נוגעים עד אחרי השקיעה. 

אם את רוצה יותר פרטים תפני אליי בפרטי אשלח לך מספר של רב שמתמחה במצבים מיוחדים ועוזר מאד מאד. 

אבל אני גם יודעת שבעלי בסדר עם זה..

בשעה מאוחרת אחרי הסעודה?

אצלנו יש בלנית שהיא מאוד מתחשבת ובאה ממש לקראתנו. מכירה כל אחת באופן אישי.. 

מניחה שאת אזכנזיה כי מהיום לשבת זה 5 ימים

אבל אם אם את מצליחה לעשות הפסק ביום חמישי-

תשאלי רב- יש מצב שיתיר להתחיל לספור 7 נקיים

ק"ו אם את מתכננת לדחות

יש מצב

למרות ששמעתי על כאלו שנמסרו נפש ואםילו ביום החתונה של הבת שלהם טבלו...

תגידי לו את הנתונים

ותשחררי

מה שיפסוק- זה מסירות הנפש שלך

בעיני זה קצת התאבדות

עברנו בר מצווה ושבת בר מצווה לפני כחודש,

יכול להיות שיכולנו לעשות דברים קצת אחרת,

אבל זו חכמה של בדיעבד, ואי אפשר לדעת מראש מה יהיו הקשיים והבלתמים.

אני לא רואה איך הייתי מכניסה סיכה בתוך כל הבלאגן הזה, בטח שלא טבילה שגם עדיף להסתיר.

זה פשוט לא היה קורה,

מראש לא הייתי מצפה מעצמי ולא מתאכזבים.

היו מספיק אתגרים סביב הבר מצווה וסביב השבת ואני לא מתכוונת לעוד סלט או עוד קישוט, אלא מבחינת שאף אחד לא ייפגע והלחץ לא יצא על אף אחד (בעיני זה כמעט לא אפשרי, אבל מנסים כמה שיותר) ברמה של לנשוך פיזית שפתיים ולהכיל את הבכי של הבת שהשיער לא הסתדר כפי שרצתה, ולא לפרוק את כל העצבים על ילד הבר מצווה שפתאום נזכר לומר שמשהו לא מוצא חן בעיניו ולכי תאלתרי פתרונות ומצד שני את הכי לא רוצה שזה יצא עליו ואת מבינה את המתח. 

אני מנסה לחשוב אם הייתי צריכה לנהל את שתי הסיטואציות האלו כשהם הלכו לישון עוד במחשבה שאני צריכה לצאת בערב לא הייתי עומדת בזה בטוח. גם ככה זה היה ממש לדבר לעצמי תירגעי תירגעי, יהיה בסדר, עוד קצת והמשבר מאחורייך וכו.

לגבי מוצ"ש, בהחלט גם מאתגר, אבל אפשר להשאיר את זה כאופציה ולנסות להספיק. אם מספיקים- יופי, ואם לא, באסה אבל יש יום למחרת עוד הזדמנות. 

כן הייתי עושה השתדלות להצליח לעשות הפסק יום קודם. אפשר ללכת לקריאת מגילה מאוחר יותר בנחת. 

השתדלות הכוונה גם ניקיון טוב, גם לא לעשות משהו מפזיזות גם שאלת רב בכל מקרה עם מה שיצא אם יש בעיה.

בקיצור יש כאלו שמתאים להם באופי להתאמץ על זה, יש כאלו שלא, צריך לפעמים לדעת לבחור ולתעדף דברים כדי להימנע מפיצוץ לא מבוקר וזו בעיני גבורה לא פחות.

כל מילה

אני מראש לא רואה איך אפשר לעשות את זה

אבל מניחה שזה תלוי ארוע. סגנון ומשפחה

מה התכוונת להשתדל לעשות הפסק יום קודם?

מתי?

הפסק מלכתכילה רק ביום החמישי שזה ליל שבת.

מעדיף מבחינה הלכתית אם יודעים שלילה מסוים לא רלבנטי צריך לעשות הפסק בליל. רבלנטי

בכא מבאס מממש

גם זה

וגם כי רוצים מאוד הריון

וזה לא קורה

ומקווה שלא ידפק לי הביוץ בימים האלו.

אצלי מראש ההפסק הוא ביום השישי/ שביעי.

לא מנסה לפני כי זה מאוד נדיר שמצליח והרבה עוגמת נפש וגורם לפצעים,

אבל במקרה כזה כן הייתי מנסה חד פעמי, אולי יתמזל המזל.

לא יודעת אם אפשר להקדים הפסק ליום הרביעי אף פעם לא התעסוקתי עם זה כי מעולם לא היה קרוב אפילו להיות רלוונטי בשבילי.

מקווה שתמצאי פתרון, והלוואי והכל ילך בקלות ובשלום ויהיה הכי שמח שאפשר!

הרב שלנו אמר לי פעם דווקא הפוך.

עדיף לעשות הפסק כמה שיותר ממוקדם כדי שאם פתאום הכל יסתדר ותוכלי לצאת לטבול אז לא יידחה סתם...

ואם הרב שלכם פוסק ככה ונשמע לך שאולי יבוא בחשבון לטבול בחמישי, הייתי שואלת לגבי הפסק ביום הרביעי, אם לפעמים הדימום שלך מתחיל להסתיים שם... יש היתרים כאלה גם לאשכנזיות.

שנה שעברה עשיתי ככה לא מעט פעמים...

לעשות הפסק ביום הרביעי

זה כמובן תלוי אם זה אפשרי מבחינת הדימום

אני אמנם לא אשכנזיה, אבל גם הפסיקה שלנו זה 5 ימים

ופעם בגלל שבת משפחתית ביקשתי היתר להפסק אחרי 4 ימים, התירו לי וטבלתי ביום חמישי וזה היה מושלם..

אומרת מאד בזהירות כי זה לא מקובל על כל הדעות אבל יודעת שיש כאלה שמתירים במצבים מסויימים לטבול ביום השביעי ולא להיות בייחוד עד צה"כ. 

אולי התייעצות עם רב תעזור למצוא פתרון הלכתי.

לי היתה טבילה בערב של הבת מצוה של הבת שלי, התקשרתי למקוה, וקבעתי עם הבלנית אחרי הבת מצוה. 

כמובן ששילמתי לה .

חזרנו מהאירוע, התקלחתי, התקשרתי אליה , טבלתי בערך באחת בלילה.

במקרה הזה ספציפית, כשדיברנו מראש היא אמרה שהיא מגיעה מאוחר מחתונה וזה בסדר לה.

במקוה אחר שיש בעיר שלי, אמרו שיש בלנית תורנית למקרים כאלה, ואפשר לקבע איתה מראש בתשלום נוסף. 

רק אומרת שזו אופציה, אם את ממש לא רוצה לדחות. אני לא אוהבת לדחות , עשיתי הרבה שמיניות באויר בחיי בשביל זה. שונאת כל יום שאסורים. 

הבעיה שזה ליל שבת.

אין לי איך להיות בקשר איתה

זה רק לקבוע מראש

ולקוות שיהיה בסדר וכולם יזוזו.

וגם לא בטוחה מבחינה הלכתית שבשבת מותר לדחות ולטבול מאוחר בלילה ולא צמוד לערב שבת.

נכון אני גם שונאת שאסורים. במיוחד בארוע! 

גם ככה עם כל ההכנות והאנשים מסביב לא תהיו בייחוד עד כניסת שבת ואז תהיו כבר מותרים. 

ואז תוכלי להתארגן מראש, לטבול, לחזור להתאפר ולהתארגן לשבת

גם במקרים שמתירים לטבול ביום השביעי, אחד התנאים הוא שהבעל והאישה לא ייפגשו בכלל עד צאת הכוכבים.

נשמע לי מורכב במקרה כזה.

ואני לא חושבת שיתירו במצב כזה.

אבל כן ממליצה להתייעץ עם רב, אולי כן יתן כיוון לפתרון שיכול להתאים.

בגלל שאין הרבה סיכוי שיפגשו ביחידות

כמו חתונה משפחתית שמצטלמים לפני שקיעה

זה לא מדויק, היא חייבת לשאול רב. 

התקשרתי למקוה כמה ימים קודם וקבעתי מראש.

לגבי השאלה אם מותר לטבול בליל שבת בשעה מאוחרת, תשאלי רב , לא רואה סיבה שיהיה אסור, אולי בעיה עם הורדת האיפור? 

איפור בעיה ראשונה

בעיה שניה שבטח צריך להסמיך רחיצה לטבילה כמה שאפשר...

שבהם יש יומיים חג, ועדיין נשים טובלות בערב חג השני (נגיד ראש השנה).

ככה שמבחינה הלכתית זה כנראה אפשרי גם אם לא סמוך לטבילה.

הדבר הכי טוב אני חושבת, זה לשאול רב. תסבירי מה הכי נוח לך, מה הפתרונות שחשבת, ותבקשי לדעת איזה מהם עדיף.

צודקת

רק הבעיה פה עם האיפור נשארת....

לא סתם כתבתי בכותרת. בעיה

מבואסת קצת.

אבל מה לעשות זה מה יש

צריך להתאמן עליו קודם לדעת איך ועד כמה עמיד עלייך אבל יכול להיות אפשרי. 

יש גם איפור לשבת מבוסס על אבקה. 

היא תצטרך להסיר

במקרה כזה, אפשר לסמוך על היתרים גם אם זה לא לכתחילה.

זה לא משהו שנכון להחליט עליו לבד, אבל בהחלט יש פה פתחים הלכתיים להתיר כל מיני דברים שאולי כן יאפשרו את הטבילה, ולכן חשוב להתייעץ עם רב.

כדאי להתייעץ 

בערך כל שעתיים יוצא שאני אוכלת משהו והארוחות מסודרות. הבעיה שלפעמים אני לא מרגישה שבעה גם אם אכלתי הרבה ולפעמים גם מקיאה.

סחרחורות יכול להיות מחוסרים

לי גילו בהריון בעקבות סחרחורות אנמיה

לנסות לקום לאט בין מצבים

לשתות הרבה מים ולאכול טוב ובריא כל כמה שעות. זה מה שהמליצו לי במקרה דומה

תרגישי טוב

את אמורה להגיע ליותר מליטר, אם פחות ממליצה ממש ללכת לקבל עירויי

אני הייתי עם עירוי בבית כל יום ליטר/ליטר וחצי

ככה תוכל להמשיך לינוק, ואת תוכלי לנמנם תוך כדי..

לגבי הכמויות - ככל שתניקי יותר הגוף אמור לייצר יותר בהתאם לדרישה - שווה להתמיד!

אולי היא בקפיצת גדילה עכשיו ולכן מרגיש לך שאת מרוקנת?

את שותה מספיק? נחה מספיק במהלך היום?

אני מאוד רואה הבדל בין יום שאני בטירוף - אין הרבה חלב

ליום שעושה הכל יותר באיזי - גדושה..

מכירה את השיטת שאיבה שמגבירה? אצלי ממש עזר

היא נקראת power pump

אבל תראי, אם הגעת לתל"מ, זה גנראה יקרה תוך שבוע וחצי-שבועיים😉

?

באסה, כבר התרגשתי חחחחח

בעז"ה שתלדי בזמן הנכון והמתאים, בקלות ובריאות, ובידיים מלאות ושמחות🙏

ירדה בתחילת תשיעי ילדתי אחרי התאריך

לפחות חודש לפני

הקופאית בסופר אמרה לי וואי זה קרוב אה? הבטן שלך כבר ממש נמוכה חחחח

(היא הכירה אותי קצת כי הייתי קונה שם כל שבוע)

תכלס לא רק שהיה עוד זמן גם בלידה הראש היה ממש גבוה

נראה לי זה סתם אגדות סבתא כאלה..

לא ראיתי על עצמי את הנתון הזה...

סתם שטות ניראה לי

מצרפת כמה תשובות של חברי הטוב גיפיטי

אולי משהו כאן יוכל לקדם אותך

אם יש לך משהו יותר ספציפי תכווני אותו והוא יביא לך בהתאם

חבילה קטנה – אהבה גדולה
משלוח מנות אינו רק מאכלים מתוקים, אלא מסר חם של אהבה, אחדות ורֵעות.

להעניק מכל הלב
יותר מתוכן המשלוח, חשובה הכוונה שמאחוריו – לב שמעניק הוא לב שמח!

גשר של קשרים
משלוח מנות מקרב לבבות, מחבר חברים, ויוצר חוט של חסד בין איש לרעהו.

המתנה שבנתינה
היופי האמיתי של משלוחי מנות אינו מה שבתוך הסלסלה, אלא האור שזה מפיץ בלב המקבל.

שמחה שעוברת מאחד לשני
משלוח מנות הוא לא רק מצווה – זו דרך להפיץ שמחה מדור לדור ומבית לבית.

שאין שום סיבה שבעולם להביא גיפט קארד כמשלוח מנות.

עוד לפני העניין הכלכלי, קודם כל באופן עקרוני.

המטרה היא תשומת לב, הערכה. את זה אפשר לעשות בצורה מהממת במשלוח שאת מביאה + פתק.

זהו.

את הסטנדרט אנחנו מציבים, מי שלא מתאים לו, יצטרך להסתדר. בהקשר הזה, מה שחשוב זה הלב.

@חמדמדה תצרפי מכתב מהלב שבו את מוקירה ומעריכה את כל מה שהן עושות כל השנה וזהו.

אני בזמנו הבאתי משלוח מנות שכלל:

כוס חד פעמית גדולה שמיועדת למשלוח מנות, בתוכה פחית שתיה ו3 שוקולדים בינוניים (כמו טעמי)

ומבחוץ שמתי רבע ל7 ועטפתי.

הרגשתי  מאוד נעים להביא את זה חח

מבחינתי המטרה במשלוח מנות זה לא המשלוח אלא דרך להגיד שוב תודה בצורה קצת אחרת מהיום יום

ואני באמת הבאתי משהו קטן , יותר קטן משלך

והתפדחתי שראיתי הורה שהביא משהו מטורף

אבל זה שלו. ואני נתתי והבעתי הערכה

וכל אחד ומה שהוא מסוגל

זה למה אני מפסיקה לחבב את פורים כמו שחיבבתי בעבר, הוא מביא איתו הרבה השוואות ותחרותיות.

מחזיקה את עצמי שלא להתפרע כי זה בור ללא תחתית

העיקר זה היחס האישי..

בדיוק הבוקר שלחתי עם הבן שלי למחנך שלו חבילת שוקולד (ואפילו לא כתבנו פתק מאיתנו... רק הבן החמוד שלי כתב 🫣 אבל בזה לדעתי פישלתי..)

לק"י

מתלבטת מה לעשות... שוקולדים לא יודעת כמה היא אוכלת. היא ובעלה די מבוגרים, ואין להם ילדים קטנים. (לא שאין מבוגרים שאוהבים שוקולדים).

חשבתי להכין עוגיות למשלוחי מנות ולתת לה קופסה, אבל בינתיים לא הכנתי😅

או בכלל לוותר הפעם, ולתת לה משהו לפסח.

(זה משפחתון פרטי, ולא מתארגנים ביחד. ואנחנו איתה כבר שנה 6, אז צריך קצת לגוון במה שנותנים😅).

קופסת תיונים

עציץ נענע

וחבילת עוגיות (אפשר גם קנוי, נגיד עוגיות קוואקר)

באריזה זה יוצא ממש יפה, וזה לא יקר בכלל

לק"י

צריך לקנות את כל זה😉

ואני לא רואה את עצמי יוצאת עכשיו מהבית.

(ועציץ אני לא יודעת אם מוכרים באזור שלי).

אבל באמת אהבתי את הרעיון!

כשאני מסתכלת על ערימות משלוחי המנות שמקבלות המטפלות, אני גם מרחמת על חיסול חמץ שיצטרכו לעשות וגם לא בטוחה שהן שמות לב מי מביא מה.

אם מביאים פתאום בראש חודש,

בשישי שהילד אבא של שבת או חוגג יום הולדת, שמים לב יותר.

גם שמחים יותר כי הנתינה בהפתעה וגם יודעים מי הילד שנתן.

אם את יודעת לעטוף יפה בצלופן זה ממש מקסים ומרגש.

גיפא קארד זה במשלוחים בשם הרבה הורים,

אם 20 ילדים משתתפים במשלוח, אז מצחיק להביא משלוח בשווי 40 ש"ח

אבל בשם ילד אחד ממש לא צריך שום דבר נוסף.

תכלס זה יותר גדול ממשלוח רגיל שמביאים ביום פורים עצמו.

אני כבר שנים במערכת החינוך, מעולם לא קיבלתי מהורה גיפקטקארד (מכלל ההורים בסוף שנה- כן),

קיבלתי המון מתנות, שוקולדים, משלוחים, אבל גיפט קארד לא, ולמען האמת לא הייתי רוצה לקבל, זה קצת תחושה מעליבה, כאילו אני ענייה נותנים לי מתנה כסף... לכי חמודה, תקני לך משהו נחמד בתקציב שנתנו לך...

לא...

יש ציבורים שזה מקובל בעיני זה מבחיל.

שהניסוח מבחיל הוא קצת קשה.

אני גם פחות אוהבת את זה (כמי שנותנת מתנה ומארגנת), אבל בעבר שאלנו והצוות אמר שגיפט קארד הכי כיף להם לקבל. ככה הן יכולות לבחור.

אז זה לא בהכרח קשור למגזר או קהילה, לפעמים גם ההעדפות של הצוות שונות, וזה בסדר.

(כמובן שאין לי תלונות. הניסוח היה כדי להבהיר).

ת'כלס תנו שוקולד שמתחסל, ולא דברים שאולי צריך ואולי לא. וגם גיפטקארד שזה כן שימושי לי, אם זה להרבה חנויות, אבל זה לא כזה מתנה. אם אני לא קונה לעצמי איתו משהו.

באופן אישי, מתנה שהיא חפץ יותר משמח אותי מגיפטקארד (מתנות בכללי), אבל משהו שיקלע לטעמי. 

לק"י

ואני אוהבת שוקולד, כך שלי אישית אין צורך להתפטר ממנו (אם הוא כשר).

אבל זה באמת עניין אישי.

אנשים מוציאים את הכסף שלהם. ובסוף אני בכלל מעבירה את מה שקיבלתי או שזה שוכב סתם בארון.

תנו משהו סימלי. פרח...

(ומזומן זה בכלל מביך בעיני לקבל מאנשים מסויימים. הורים של תלמידים למשל).

אצלנו מקובל להביא למורים (בחיידר) מזומן והם מקבלים בשמחה

לק"י

למרות שמצד האמת, זה כמו גיפטקארד, אבל בלי הגבלות.

אגב, יש הבדל בעיניי בין לקבל כסף או גיפט קארד מהורה יחיד (שזה בעיניי לא מתאים ולא שייך)

לבין לקבל כמתנה מכלל ההורים בסוף שנה.

פעם הייתי מביאה משהו קטן אישי לצוותים, וזה היה שוקולד או משהו ברמה הזאת.

האמת ששאלתי את אמא שלי, שהיא מןרה, והיא נתנה לנ הרגשה שזה מאוד עלוב😅

אז הלכתי למקס וקניתי לכל אחת צינצנת של עודיות כזו זכוכית יפה ב15₪

קניתי חבילה של מיקס של השוקולדים הקטנים, נשים קצת לכל אחת בתוך הצינצנת, ואת מה שכבר קניתי נשים בחוץ

נעטוף בצלופן וזהו

אני לא מאוד חזקה בפתקים… זו האמת…

אכתוב תודה רבה וכמה מילים חמות וזהו

הילדים ספרו שהמורים קבלו רק בקבוקי יין או משלוח חטיפים ללא עריכה מיוחדת (אמא, בשביל מה הביאו לו מלא קליקים?!...)

והכל היה בסדר ואת כולם המורה כיבד

שם...

זה לא משהו שקורה בגילאים בוגרים יותר/ כשיש משקל גבוה נניח לפני ההריון?

אין קשר לגיל/משקל 

לדעתי כדאי לבדוק עם הרופא לפעמים יש דברים שיכולים להקל על וורידים /מה שזה לא יהיה   

אבל בכל מקרה לנוח בחודש תשיעי נשמע לי תקין... 

בול התיאור שלך.

אותי הצילו במצב כזה תחתוני לחץ. קניתי בחנות בגאולה שעברה דירה מאז. עלה איזה 350 ש"ח והיה שווה כל שקל (יכול להיות שאפשר לקבל החזר מהקופה, לא היה לי עצבים לבדוק). עזר כמו קסם ברגע ששמתי אותן! הייתי בחוסר תפקוד, עצבנית על כולם מרוב כאבים לפני ובן אדם חדש ברגע ששמתי אותן. 

זה עניין של גנטיקה

אני בת 23 ורזה ויש לי

בפות

מאוד עזר לי התרגיל של ספינינג בייבי מוסלמי כורע

ופדים של קרח

הבנתי שגם אקוליבריו אמור לעזור אבל לא ניסיתי 

קחי מראה ותסתכלי אם זה נראה כחול שחור כזה

אם כן כמראה ורידים

ומזל שהם יצאו רק בחודש תשיעי😅

הציעו למישהי כאן צינטור ורידי אגן?

הציעו לי אחרי 3 הריונות ממש קשים שכל אחד היה יותר קשוח מהשני בגלל ורידים באגן.

אני ממש מתלבטת אם לעשות את הצינטור הזה. ממש חוששת ומצד שני גם חוששת לעבור עוד הריון כזה....

שמסתובב ומנקה לבד

מה מציעות?

ואמור להגיע בימים הקרובים..

ראינו ביקורות טובות אבל בטוחה שהוא לא הכי הכי כי הוא לא יקר

חייבת לקנות כבר גם

לא זוכרת דגם מדוייק.

עלתה 250 בערך, לפני כמה שנים.

עובדת מצויין

אם קריטי הדגם אבדוק לך..

תודה!

בעיקר רוצה שתהיה מהירה, לא מכאיבה ומספרת בצורה אחידה.

עדיף אלחוטית

ER1411

עונה על הקריטריונים שלך

אבל כדאי לשים לב שיש מכונות אלחוטיות שצריכות הטענה מראש וכאלה שמחוברות לחשמל כל זמן השימוש, אז אם את מאורגנת שתספיקי להטעין מראש לפני תספורות מתאים לך האלחוטית אבל אם פחות אז תדאגי לקנות את המחוברת לחשמל. אצלנו פנסוניק אלחוטית נהרסה אחרי כשלוש שנים של שימוש, לא יודעת אם זה אנחנו או היא, לאחרונה קניתי של חברה אחרת (אמריקאית WHAL) אבל עוד לא יכולה להמליץ כי השתמשתי בנתיים לסבב אחד של תספורות. 

תודה 

קודם כל אוהבת שיש לה מסרקים של 15 ו18 ממ שזה ארוך ויותר נוח ובעיני גם יותר יפה לילדים שהם לא עם גלח.

הטעינה שלה לא כזאת ארוכה אבל השימוש סבבה.

אני מספרת אותם באזור ה10-15 דקות עם פינישים והכל.

קנינו לפני כמה שנים, לא יודעת אם הדגם הזה עוד נמכר ואם כן אז אם הוא בול אותו דבר אבל מניחה שאין שינויים עצומים

כל סוג של מנה פרווה שתישאר במקרר

תחשבי על זה, לבשל מרביעי ולאכטל בשבת זה כמו לבשל בשישי ולאכול בשלישי. אני עושה את זה בחורף קבוע

עם בשר יותר קל אפילו כי אפשר גם להקפיא אבל ביקשת פרווה

חלות

בשרי בלי תפו"א

קינוחים, עוגות

בסוף הכנתי לחמניות

ורוטב אדום שהקפאתי ורק אוסיף לו משהו בשישי

וסדר

וכביסות

חח

והיה בסדר. אבל אני יודעת שאם זה זז אז יש דימומים כמו מחזןר וכאלה לא כמו שאצלי

או שאני טועה

אני חושבת שצריך לפחות פעם בשנה לבדוק.

וזה לא מחייב שיהיו דימומים חזקים.

בד"כ את מקבלת מחזור איתו?

צריך כל חצי שנה בערך, מקסימום שנה. וזה שיש דימום עלול להעיד על שינוי כלשהוא במיקום ההתקן.

ודווקא עכשיו אני בחופש ואין תורים זמינים מהרגע להרגע, איזה באסוש

אבל דימומים עם התקן זה משהו נפוץ לא? אין לי מחזורים כבר תקופה ארוכה אבל גן דימומים כאבלה שבאים והולכים או כתמים מציקים

לבוא למרכז בריאות האישה ולעשות אולטרה סאונד בלי תור....

זה סוג של מיון נשים.

כתמים ודימומים קלים זה נראה לי נפוץ במירנה,

אבל את מתארת דימום אחרי מאמץ  וזה דווקא כן גורם לי לחשוב שאולי ההתקן זז.

שהתאמצתי. וההתקן היה במקום 

וזה באמת מבאס

לא חד פעמי 

היה הכתמות לאיזה יומיים ונעלמו עד לפעם הבאה 

הרופא אמר לי שזה לא צריך להיות 

אני רואה את זה הגיוני סהכ שזה קורה אחרי מאמץ

כדאי לך כן לבדוק שהוא במקום והכל בסדר 

עם הטהרה זה סיוט , ניסיתי לא להסתכל ולשים צבעוני

אמרה שהכל תקין ולא ראתה שההתקן זז, אמרה עוד שלא יכול להיות שממאמץ יהיה דימום בגלל ההתקן

לקחה פאפ גם לא עשיתי מלא שנים

לפחות יש לי שקט לשנה עכשיו 🤭

אמרה שמקווה שזה יצא תקין, למרות שמה הסיכוי שלא

שאלה אם זה ממש מפריע לי אפשר לעשות לפרוסקופיה משהו כזה , אמרתי לה לא תודה  מלמד לחיות עם זה וזהו. בטוחה שזה חלק ממה שההתקן עושה 

בטח יתחזק עוד בשעות הקרובות

בגדול זה בדיקה מ11:00 מהיום השאלה אם לעשות בדיקה נוספת יותר מאוחר או מחר ?

אומרים נראה לי ש14:00 זה טוב אבל לא מבינה בזה מספיק

תנסי שוב עכשיו . הרעיון הוא להמשיך עד שנחלש ואז יודעים שהיה פיק