פורום הריון ולידה (עמוד 5373)

היה לך תוכן שנמחק בגלל התקלה באתר?

בכל מקרה, תומכת לידה חשובה ממיליון סיבות.

היא עוזרת בזמן הצירים, בעיסויים ובטכניקות שונות לשיכוך הכאב.

היא עושה אווירה, בשיר, בדיבור, בעידוד ובתפילה.

חשוב מאוד: היא יכולה לעזור ליולדת להחליט אם לקבל את המלצות הצוות הרפואי. בכלל, היא שם כדי שלא יעשו איתך מה שהם רוצים, אלא כדי להזכיר לך שאת בעלת הבית על גופך ועל הלידה שלך, ושמותר לך להחליט אם את לא רוצה בדיקה פנימית, או פקיעת מי שפיר, למשל, או שאת רוצה רופאה דווקא, וכו' וכו'.

הרבה פעמים יש עומס, והמיילדת בקושי נמצאת בחדר הלידה. התומכת עוקבת אחרי מהלך הלידה, קוראת למיילדת אם צריך, ועוזרת בעצמה אם לא צריך.

מי שרוצה לידה טבעית - עם דולה יש לה סיכוי הרבה יותר גדול להצליח.

לפני הלידה היא זמינה לשאלות, אם היא גרה קרוב  היא יכולה אפילו להגיע ולבדוק אם את צריכה לנסוע לבית הרפואה (זה מאוד משמעותי למי שגרה בחור), ואחרי הלידה היא אמורה לעזור עם ההנקה וגם להיות זמינה לשאלות.

בקיצור: אני חושבת שדולה מקצועית ומנוסה - זה שווה. לא סתם שווה אלא שאני לא מבינה איך בכלל אפשר ללדת בבית רפואה בלי זה.

וגם אני חשבתי על כך (בסוף יצא שלא...) אבל לא כ"כ הוגן להדגיש

ללדת עם דולה זה נשמע ממש נפלא, אבל לבוא ולומר שאינך מבינה איך אפשר בלעדיה זה לא הוגן כלפי המילדות שרובן הגדול באמת מסורות, מקסימות ורוצות לעזור ולהקל במה שניתן! (ואני ממש לא מיילדת!)

אין לזה שום קשר, אבל באמת שום קשר למסירות של המיילדות!

כמעט כל הנקודות שהצבעתי עליהן כיתרונות התומכת, הן רלוונטיות אפילו אם נחתת על המיילדת המקסימה והמסורה ביותר במחלקה.

אני אסביר שוב למקרה שלא הייתי מובנת: כמעט תמיד, למיילדת פשוט אין יכולת טכנית להיות כל הזמן עם היולדת, מכיוון שיש לה עוד יולדות בו-זמנית. כמו כן, רוב המיילדות, ולא משנה עד כמה הן מסורות ורוצות לעזור ולהקל, אינן יודעות או אינן נוהגות לעשות עיסויים וכד' בזמן הצירים, למי שצריכה (בכלל, לפעמים חלק גדול מהצירים הוא עוד לפני שמכניסים לחדר הלידה).

אם תקראי שוב מה שכתבתי, תראי עוד נקודות שבהן יש יתרון גדול לדולה, שוב - בלי שום קשר לזהות ומסירות המיילדת.

לא חלקתי עלייך בעניין יתרונות הדולה. התייחסתי רק למשפט האחרון- שאת לא מבינה איך אפשר ללדת בבית רפואה בלי דולה.

אחד היתרונות שאני רואה בדולה הוא דוקא במעבר מההתמודדות בבית- לבית החולים. כשיולדת מגיעה לקבלה בעלה נאלץ להשאר בחוץ, ומבחינתי זה אחד הקטעים הפחות נעימים בלידה- להכנס לבד (אני מאלו שמעדיפות לקחת את הבעל בלבד) לקבלה.....

כלומר, שהאמירה הזאת אינה מהווה ביקורת על התנהלות המיילדות.

ואני גם מתארת לעצמי שיש נשים רבות שיולדות בלי דולה והחוויה שלהן טובה ונהדרת.

התכוונתי בעיקר שאני באופן אישי לא רואה את עצמי הולכת ללדת בלי מלווה מקצועית צמודה, זה מפחיד אותי...

אבל כן התכוונתי שאני סבורה שברוב רובן של הלידות, נוכחותה של דולה יכולה להשפיע על הלידה באופן משמעותי מאוד - לא רק על "חוויית הלידה", אלא ממש על התפתחות הלידה עצמה. ואני יכולה לתת לזה הרבה דוגמאות מהחיים, אם אתן רוצות.

שאתמול הייתי עם בעלי בסיור באחד מבתי החולים, ובמהלך הסיור הסתבר לנו שלא מוכנים שם לקבל דולות בשום אופן...

אז אמנם אני לא מתכננת להגיע עם דולה (וגם לא יודעת אם אני מתכננת להגיע דווקא לבית החולים הזה..), אבל הייתי באמת מופתעת... אז זוגות שאלו את המיילדת שם למה לא מוכנים, והיה נשמע שזה ממש פוגע בה שמביאים דולה... היא אמרה שהן יודעות את העבודה שלהן מצוין ושהן לא צריכות אף אחת שתבוא לעזור להן... אז הסבירו לה שזה לא בשביל לעזור להן אלא כדי לעזור ליולדת.. אז היא ענתה שהן עוזרות ליולדת טוב מאוד... אז אמרו לה "אבל אתן לא זמינות כל הזמן... יש לכן עוד חדרים..." והיא אמרה שהן זמינות כל הזמן.... חח אחרי שיצאנו משם בעלי כזה עושה "אנחנו מושלמות! אנחנו עושות הכול! אנחנו יכולות לבד!" חח..

בקיצור זה היה חידוש בשבילי, לא ידעתי שיש בתי חולים שממש לא מסכימים להכניס דולות...

בכל מקרה באיזה שהוא מקום אני יכולה להבין, יכול להיות שיש דולות שבאמת מתערבות למיילדות בעבודה שלהן והגיוני שזה מציק...

אני יודעת שזה לא היה בדיוק הנושא של השיחה.. אבל פשוט נזכרתי במה שהיה אז רציתי לשתף =)

אבל עונה לך גם בתור יולדת,

דבר ראשון בשביל השקט הנפשי,בשביל התמיכה הנשית בכל שלב ההריון,הלידה ואחרי הלידה..

זמינות של 24/7

הכנה ללידה,ועיבוד חווית הלידה,

דולה נמצאת איתך בכל הלידה כאשר המיילדת באה פעם בשעה לבדוק בדיקה פנימית,לחבר למוניטור,

ובלידה עצמה כמובן כשאת בפתיחה מלאה..ואם יש עומס {שערי צדק/עין כרם} יש סיכוי שתפגשו רק בלידה.

דולה מגיע אליך הביתה גם בצירים {לא כל הדולות}

אנחנו גם לומדות רפואה משלימה..{עיסוי,רפלקסולוגיה,שיאצו,סוג'וק,דמיון מודרך,תנוחות,נשימות,הרפיה}

יש לנו ידע בסיסי+ וגם נסיון,של כל התהליכים הרפואיים ומוסגים רפואיים,משככי כאבים,זירוזים,וכל ההשלכות והייתרונות.

אני אישית ילדתי גם עם דולה וגם בלי,ואין מה להשוות.

וגם סטיסטית דולה מקצרת את הלידה,פחות לידות עם משככי כאבים ופחות לידות מכשרניות וניתוחים קייסרים.

צריך לעשות איתה תאום ציפיות ממש לפרטי פרטים. מה את אוהבת שתעשה לך ומה לא. להפגש איתה קודם ולראות אם את זורמת איתה- כי אם לא זה סתם עוד משהו שמעיק בלידה וחבל! אני לא בטוחה שזה מתאים לכולם, יש נשים שלא אוהבות שיש איתם מישהו"אני עם הכאב/ החויה שלי, ושאף אחד לא יפריע לי"! ויש נשים (ואולי זה הרוב?-לא יודעת!) שאוהבות שיש איתם מישהו תומך, מרגיע ,עוזר, ואולי במקרים מסוימים גם מבין בעניינים קצת יותר וזה נותן תחושת ביטחון. אבל עדיין יש מקום להתאמה אישית ולא לאמירה גורפת- כן תקחי חד משמעי! בהצלחה באשר תבחרי!

יש הרבה נשים שרוצות שלא ייגעו בהן ולא יתקרבו אליהן במהלך הלידה. ולהן באמת לא תמיד מתאים או יש צורך בדולה.

אבל ללידה ראשונה, לפני שהאישה מכירה את עצמה ועוד לא הפיקה לקחים מלידות קודמות - לא הייתי מוותרת על זה.

אני באמת מאלו שפחות אוהבות שמתערבים לי כשכואב לי, אך מאוד זקוקה למישהי שתועיל לי לשיכוך הכאבים ופחות זקוקה ל"אווירה". הייתי רגועה יותר אם זו היתה דולה שהיא גם מיילדת, כך שהיא תוכל להתערב גם במהלך הלידה עצמו ולהקל עלייי. האם יש לכן מידע על מישהי כזו בירושלים או הסביבה?

את לא אוהבת שמתערבים כשכואב - אבל את רוצה שהיא תועיל לשיכוך הכאבים? אז איך בדיוק? אם מתאים לך עיסויים, אז אני חושבת שכל הדולות יודעות לעשות. אם את רוצה לנסות מכשיר טנס או שיטות אחרות, את לא צריכה בשביל זה את הדולה.

כמובן שמראש מתאמים ציפיות, ואת אומרת לה בדיוק למה את מצפה. את יכולה להגיד לה שלא תדבר איתך סתם, אלא רק תעזור במה שאת צריכה.

לא ידוע לי על דולה שהיא גם מיילדת. אני חושבת שאחת כזאת תהיה מאוד יקרה. באיזה אופן את חושבת שהיא תוכל להתערב במהלך הלידה? אסור לה מבחינת בית הרפואה ליילד אותך או לעשות כל פעולה שהיא מתפקידה של המיילדת. נניח, אם את רוצה שהיא תבדוק אותך - הם לא יסכימו להסתמך על התוצאה שהיא תגיד, אלא ידרשו לבדוק אותך בעצמם (ויכול להיות שבכלל לא יסכימו שתיבדקי ע"י מישהי שהיא לא מהצוות שלהם).

בלניאדו יש אפשרות למיילדת פרטית, ונדמה לי שאולי גם בליס. יכול להיות שזה מה שאת בעצם מחפשת?

אני באמת עדיין בבירור עצמי מה אני רוצה, אך נראה לי שהכיוון הוא מיילדת שעובדת בבי"ח מסוים שאליו אצטרך להירשם כדי שהיא תוכל ליילד אותי (בירושלים) שגם הוכשרה להיות דולה.

את צודקת שעם תינוקת קטנה, זה בלתי אפשרי לשאוב בין הארוחות.

יש שתי דרכים עיקריות: אחת, לשאוב מהצד השני תוך כדי הנקה. בהתחלה אולי לא ייצא הרבה, אבל בשלב מסויים הגוף יקלוט שיש צורך כפול בחלב, ויספק את הסחורה.

הדרך השניה, היא לשאוב בשעות הקבועות שבהן את מחוץ לבית. כך השאיבה היא במקום הארוחה שלה ולא בנוסף. נדמה לי שאמרת שהעבודה שלך היא אינטנסיבית ושאין לך שם תנאים לשאיבה בזמנים קבועים - אז זו באמת בעיה. אם הדרך של השאיבות משני הצדדים תעבוד, זה יכול להיות פתרון.

העמסת סוכר היא בדיקה לגילוי סכרת הריון. ישנה העמסת סוכר חלקית, בה האשה שותה 50 גר' גלוקוז (בד"כ בכוס מים ואפשר להוסיף מיץ לימון, לא נורא...) ואחרי שעה עושים בדיקת דם בה בודקים את פירוק הסוכר בגוף. הבדיקה נעשית בצום- נראה לי משעה 12 בלילה הקודם- לא בטוחה. יש מרפאות שבאים- שותים מחכים שעה ועושים בדיקת דם, ויש מקומות שאפשר לשתות בבית ולהיות בדיוק שעה אח"כ בבדיקה. נראה לי שזה תלוי במרחק בין הבית לקופ"ח. אם התוצאות גבוהות מהנורמה עושים העמסת סוכר מלאה- אם את רוצה פרטים גם עליה- אתן בשמחה... יש לי ניסיון...

כאילו, אם אני עושה את הבדיקה ב8 אז עד 9 צום?

מיץ לימון?כאילו לסחוט לתוך זה לימון ואז הטעם לא כזה נורא?

מקווה בעז"ה לא לעשות את השנייה..

תודה רבה לך,

יאמי קרמבו

צריך לאכול ארוחת בוקר ואחריה לשתות את הסוכר, באמת מומלץ לסחוט לתוכו קצת לימון ולערבב עם מים. לא כל כך נוראי.

כמו שאמרה קרמבו מחכים שעה ואז עושים בדיקת דם.

בהצלחה!

אפשר לאכול ארוחת בקר רגילה.

טוב.. אל תאכלי עוגת קרם איכותית... אבל בהחלט אפשר ארוחת בקר.

מטרת הבדיקה היא לראות ויסות של סוכרים בגוף שלא בעת צום.

רק מרגע ששתית את ה50ג' סוכר מעורבבים היטב במים ( היטב- אחרת חלק ישקע ואז התחתית תהיה מגעילה...) אז לא מוסיפים אוכל או שתיה עד בדיקת הדם ( שעה אחרי)

וכן, אפשר בהחלט לסחוט פנימה לימון טבעי, נותן קצת טעם לימונדי.

גם אני מקווה בשבילך שלא תצטרכי את השניה...

אני לא זוכרת בוודאות, עדיף לשאול במרפאה מה ההנחיות שלהם. לגבי הלימון- כן, מוהלים את הגלוקוז בכוס מים חמימים ומוסיפים לימון סחוט. יוצא כמו לימונדה קצת מתוקה. נסבל...

בהצלחה והרבה בריאות.

ודרך אגב- תוצאה גבוהה מהנורמה לא מחייבת שיש בעיה, פעמים רבות ההעמסה המלאה יוצאת תקינה...

משום מה זכרתי שכך הרופאה כתבה לי בזמנו על ההפניה.

צריכה לעשות את הבדיקה, וההנחיות שקיבלתי הן לאכול ארוחת בוקר, לבוא לקופ"ח לשתות את ה"סוכר" (אפשר להביא לימון), לחכות שעה ואז לעשות בדיקות דם.

בהצלחה ובשורות טובות.

בהריון מאוד לא רציתי לבצע את הבדיקה הזאת,

ולא, לא בגלל שזה לא יותר מידי מענג לאכול את זה, כי ביננו יש דברים יותר גרועים.. שאלו יהיו הצרות.

 אלא - כי שמעתי מכמה וכמה טבעוניים בקיאים, ואנשים מבינים שמשתדלים להקפיד על אורח חיים בריא, על ההשפעה הלא טובה של הבדיקה הזאת על הגוף, נכון, לא משהו קריטי וחמור, אבל השפעה לא נכונה ולא בריאה. האמת שאפשר גם לחשוב בהגיון לבד כמה זה לא טבעי לגוף להתמודד עם כזאת כמות סוכר בבת אחת!! איך המערכות לא רגילות לזה, ואת הבלאגן שזה גורם בתוכו. ואני, לפחות, משתדלת ורוצה להתאים את ההתנהגות לטבע הגוף הבריא שה' נתן לנו..

ומאוד מאוד לא רציתי!

רק מה? שבהרשמה לבית החולים לקראת הלידה, (נרשמתי מוקדם) הובהר לי שדורשים שם לראות מעקב הריון כולל העמסת סוכר.הסברתי להם את הבעיתיות שלי עם זה, כשמראש תכננתי שאם יצטרכו בכ"ז אסכים, מה לעשות שזה שלב הכרחי כיום במעקב (וכן אחרי הכל זה לא שאני מזלזלת בבדיקת סכרת בהריון ומודעת לחשיבות בהערכות לכך במידה ויש).

 ולהפתעתי, התשובה הייתה ש"אין בעיה, אז תבואי עם בדיקת A1C".

 לשאלתי מה זה ואיך זה קשור, אמרה לי שזה תחליף להעמסת סוכר  והרופא כבר ידע.

אז באתי לרופא בקופ"ח (סניף ראשי, לא איזה רופא מסכן בסניף שכוח..) ואמרתי לו שאני צריכה הפנייה לבדיקת A1C. הוא כתב בלי בעיה, אך הסתקרן לדעת למה. סיפרתי לו שאמרו שצריך..ואמרתי..ואמרו שאפשר במקום..

ומה שהוא אמר לי: "שתדעי שהקדמת את העתיד".

והסביר לי שיש כבר תכנונים בעולם הרפואה ע"כ שעוד כמה שנים כבר לא תהיה כזאת בדיקת העמסת סוכר וכולם ישתמשו בבדיקת הומוגלובין A1C.

ואחרי הכל, מדובר בבדיקת דם קטנה ופשוטה ורגילה, שנותנת את התוצאות הרלוונטיות,

הרבה יותר נוח (וטעים) ו-בריא לגוף ולטבעו..

ממליצה.. [תשאלו את הרופא ע"כ בעצמיכם ותבקשו הסבר, אם תרצו]. 

גם אני לא רציתי לעשות העמסה, והמיילדת שלי גם אמרה שבהתחשב בגיל שלי ובגודלו הסביר של העובר, מספיק לעשות בדיקת סוכר בצום.

אגב, סתם מעניין אותי: מה הם יעשו למי שתגיע בלי בדיקת סוכר משום סוג? כי זה נשמע מלחיץ...

לא אמרו לי כלום, יכול להיות שהם פשוט לא הספיקו ע"ע סיפור הלידה

לא רק בלי העמסת סוכר, אלא בלי שום בדיקה.

מה קרה? בלידה הראשונה היה להם מספיק זמן לכעוס עליי, אבל לא שלחו אותי הביתה

בלידה השניה לא הספיקו ב"ה להגיד לי כלום

בעמד' 2,3.יוקטנה כתבה לנסות להשעין אותו על 2 הכתפיים,פעם בצד ימין ופעם בצד שמאל..בהצלחה!

השאלה שלי היא איך אפשר למנוע את זה בשינה-אם בכלל אפשר?

גיל 6 שבועות

מדהים איך אני רווית סרטים..

אולי הבכורה שלך חייכה מוקדם, אז את מצפה לזה מוקדם?

עד כמה שזכור לי יש ב"יש" (זה לא פרסומת, נכון?) בישקוטים שמיועדים לתינוקות, והכל שם אמור להיות בכשרות מהדרין... אבל למה לתת עוגיות?

אריזה כזאת שכל בסקוויט ארוז בנפרד. אבל אם את שואלת אותי, אני לא רואה בהם שום עדיפות על פני בסקוויט פתי בר רגיל. כך שעדיף לקנות בחנות טבע בסקוויטים מקמח מלא וסוכר חום, או להכין לבד עוגיות או עוגה מחומרים בריאים. גם פריכיות זה טוב לדעתי. זה מה שאני נותנת כשאני צריכה דחוף לתת לו משהו ביד, ואין לי זמן להאכיל.

ריפלוקס..אאל"ט זה כבר מעל שבוע שהוא מקיא,לא נראה לי שזה כבר בגלל השפיריצים,הוא מקיא בשפריצים?

הוא רגוע אח"כ?

הוא מאד רגוע אח"כ ואפילו נרדם להפתעתי ליותר זמן משינה אחרי ארוחה בלי להקיא.....

הכל השתבש כאן...

הפסקת ההנקה בזמן ההריון עשויה לנבוע מכמה סיבות:

א) אמונה שזה לא בריא או מסוכן להניק בזמן ההריון;

ב) טעם החלב משתנה והיונק כבר לא רוצה אותו (נראה לי שבגיל שנה + הם בד"כ ממשיכים לרצות).

ג) לאמא כואב להניק

ד) ההנקה לוקחת הרבה אנרגיה מהאמא וגורמת לבחילות ולהרגשה כללית לא טובה;

ה) קשה להניק בלילה, אז מפסיקים לגמרי.

כפי שאת רואה, חלק מהסיבות תלויות במידה רבה ברצון שלך להמשיך להניק. לכאורה, יש סיכוי גדול שתוכלי להמשיך להניק בזמן ההריון, אם זה לא יקשה עלייך מדי ואם הילד ירצה להמשיך (וכאמור, בגיל הזה רוב הסיכויים שהוא ירצה, אפילו כשייגמר לך החלב לגמרי ייתכן מאוד שהוא ימשיך "על ריק").

בנוגע לכניסה להריון, ההנקה בהחלט מפחיתה את הסיכוי, אפילו אם יש מחזור סדיר. כמובן שבהנקה של פעמיים ביום הסיכוי גדול הרבה יותר מאשר בהנקה מלאה, אבל עדיין ההורמונים של ההנקה מעכבים במידה מסויימת.

כמו שאברכית כתבה..הנקה יכולה למנוע הריון במיוחד אם זה פעמיים,את מקבלת מחזור?

ויש נשים שמיניקות למרות שהן בהריון ואין בעיה כל עוד אין לך דימומים או התכווצויות,או הוראה אחרת מרופא..

בהצלחה!

ואם יש לך שאלה יותר ספציפית נשמח לעזור.

אני פעמיים נכנסתי להריון בהנקה.

מתוך ידיעה והרגשה שהריון דורש מהגוף והנפש הרבה,

וגם התינוקת כבר לא היתה כ"כ קטנה (לפחות חצי שנה),

אני מיד הפסקתי להניק.

רק כי חשבתי על עצמי (וגם על טובת המשפחה כמובן...)

אנחנו אימהות טובות גם אם ניתן מטרנה או מרק ירקות או פירות מרוסקים.

אנחנו אימהות טובות יותר אם ניטיב עם עצמנו.

ולא מזמן אמרה לי חברה חכמה-

מה שטוב לאמא טוב לילד.

אם לי הכי טוב עכשיו לא להניק- זה הכי טוב לילד שלי.

הוא לא זקוק לאמא עיפה, בעלת נקיפות מצפון וכו'.

(מצד שני, אמא שהכי טוב בשבילה במצב כזה להניק, זה הכי טוב לילד שלה כנראה...)

בקיצור מעבר לכל השיקולים, תחשבי מה הכי טוב לך.

בכל הסיפור הזה, מאוד חשוב שאמא תדאג לעצמה.

אנחנו עובדות כ"כ קשה.

מותר לנו לעשות הנחה לפעמים.

סופר וומן יש רק בסרטים!

המשפט "מה שטוב לאמא טוב לילד" - הוא נכון, בערבון מוגבל.

אני הייתי מנסחת אותו הפוך: "אם לא טוב לאמא - אז לא טוב גם לילד".

אבל לומר שכל דבר ש"טוב" לאמא הוא טוב לילד, זה לא נכון בעיניי.

איך מגדירים את ההבדל בין "טוב" ל"קל" או "נוח"?

אם לאמא קשה להניק, זה דורש ממנה כוחות וסבלנות והרבה מאמץ בחודש הראשון - אז היא תפסיק להניק כי זה מה ש"טוב" לה?

ואם לאמא יותר קל ומהנה לצאת לעבודה מספקת, מאשר להישאר בבית עם הילדים - אז בטוח שזה מה שטוב?

ודאי שאמא חייבת לדאוג לעצמה, ולוודא שיהיה לה טוב.

ולפעמים הצרכים מתנגשים, ויש צורך להעדיף משהו שהוא פחות טוב לילד - בשביל שיהיה טוב יותר לכל המשפחה.

פעם בדיון בענין במדורת השבט (גן שעשועים...) אמרתי בדיוק את מה שאת כתב פה, וכמעט אכלו אותי בלי מלח...

איזה כיף שאני לא היחידה שחושבת ככה.

קודם כל, לגבי כל הסוגיה של להשקיע בנו, כאימהות,

אני מאוד מאמינה שזה בריא וחשוב ונהדר,

ואחרי הכל משפיע טוב ומשתלם ביותר לכל שאר בני הבית..

כשכל זה לא סותר בכלל את המסירות הגדולה שאנו בוחרות בה ומחויבות אליה, ב"ה!!

- להשקיע בנו כדי שיהיה לנו כוח לכל השליחות המבורכת מאוד-מאוד הזאת.

וכמובן למצוא את הזמנים והדרכים הכי טובות להשקיע בנו, תוך איזון בין הצורך שלנו ושל שאר משפחתנו.

ובהקשר הזה, לגבי הנקה,

זה לא שאני מתכוונת להמשיך בכך בכל מחיר, גם אם יכאב, לא יהיה כוח וכד',

כי מזדהה עם זה שגם ככה הריון דורש המון מהגוף והנפש,

ומבחינתי ה-מטרה בהריון הבא, זה להצליח לעבור את הכל באור פנים ושמחה, גם בזמנים שפחות מרגישים טוב פיזית, או בשינויי מצב הרוח..

וגם אחרי הכל עיקר שאיפתי הייתה להניק עד גיל שנה, וזה כבר מאחורי.

אבל בנתיים, טוב לי להניק במינון הזה, זה לא דורש ממני כוחות מיוחדים (אמנם אני נמנית ממשכימי הקום בלילות, אך בשביל נשיקה ובקבוק מטרנה וחזרה לחלומות..) וגם כיף לי מאוד הקשר המיוחד הזה, במיוחד כשאני חוזרת אליו מהעבודה אחרי בוקר שלם שהתגעגעתי,  ורוצה לתת לו כל מה שאני יכולה וכמה שיותר קרוב אלי.. וזו אחת מן הפעמים. (שנייה בד"כ אחרי מקלחת של הלילה.)

וגם מצד הקטנצ'יק, אני גם מרגישה שהוא מאוד מאוד רוצה וזקוק לכך.

בטוחה שיהיה לו מאוד קשה כשיסתיים, וכבר עכשיו תוהה איך מצליחים לגמול מהנקה.

אבל, יחד עם כל זאת..

האמת שאני כבר מתחילה לחכות להריון הבא..

ולכן תוהה מה זה אומר מבחינתי.

האם אני אמורה להפסיק הנקה? כמובן מעדיפה שזה יסתדר ביחד, בנתיים, אך אם זה מחייב להפסיק, או לפחות סיכויים טובים שזה ימנע, חושבת שאני אכן מעדיפה להפסיק. אז בעצם אתן אומרות שזאת ההמלצה?

(ולגבי המחזור, האמת שאני לא כ"כ יודעת לענות על השאלה.. כי עד לפני חודש לקחתי סרזט, וכמה ימים אחרי שהפסקתי חשתי בכאבי מחזור, אך הופיע לי דימום קל וליומיים בלבד, ומאז לא עוד..)

וד.א. למי שכתבה על שלא בריא להניק בהריון. יש בזה ממש? או סתם אמונה טפלה? משהו משתנה בחלב?

לגבי הסיכוי לביוץ: הוא גדל משמעותית כשעושים הפסקה של לפחות 6 שעות בין הנקה אחת לשניה. אני מבינה שזה מאחורייך - גם ביום וגם בלילה. לרוב הנשים עם התמונה הזו הביץ יחזור בתוך כמה חודשים. אניחושבת שיותר משפיעה העובדה שלקחת אמצעי מניעה הורמונלי, מאשר ההנקה שוב - תוך כמה חודשים זה בטח יסתדר בע"ה.

לגבי האם להפסיק הנקה של תינוק קיים בשביל הריון שאולי יגיע ומי יודע מתי - לי אישית זה לא מתאים, אבל כמובן שאני מדברת בשם עצמי. אני לא יודעת עד כמה הצימאון להריון הבא אולי כבר קורע את נשמתך וכו'

כמובן, אין שום בעיה להניק בזמן הריון, כל עוד כולם שמחים ומרוצים. רק אם הרופא אסר על אישות, חלילה, רק אז גם ההנקה אסורה (איסור על אישות מאוד נדיר, גם במקרים של הריון בסיכון). שלא נדע!

שיהיה בהצלחה! ובקרוב!

כמו שיוקטנה אמרה, ההנקה לא מאוד מעכבת את הכניסה להריון. אם רק עכשיו הפסקת את אמצעי המניעה, ואת אומרת שאת רק "מתחילה לחכות" להריון הבא, ולא שזה לחוץ לך נורא, אז לדעתי כדאי מאוד להמשיך לתת לך ולילד את מה שעושה לשניכם כל כך טוב. אם תראי שעוברים כמה חודשים ועדיין אין בשורות טובות, אז תשקלי שוב להפסיק.

ורק לידע כללי, אני מציינת שמבחינת התורה יש עניין גדול להניק עד גיל שנתיים, גם אם זה יהיה על חשבון כניסה להריון. ואדרבה, ההנקה היא הדרך הטבעית לעזור לגוף לאותת שהוא עדיין לא מוכן להריון. אני מכירה כמה וכמה מקרים של נשים שהפסיקו להניק, ובכל זאת לקח כמה חודשים עד שהביוץ חזר. הגוף שלהן פשוט עוד לא היה מוכן!

לגבי ההנקה בזמן ההריון: זו מחלוקת. יש שאומרים שזה שטויות ואין שום בעיה, יש שאומרים שזה מסוכן להריון, יש אומרים שזה לוקח יותר מדי מהאמא ויש אומרים שהעובר לא יקבל את כל מה שהוא צריך לקבל. בכל מקרה, מבחינת היונק אין שום בעיה בריאותית. רק שהרבה פעמים הטעם של החלב משתנה והוא כבר לא רוצה אותו.

וואו! ב"ה. 

בריאות שלמה וכל טוב...

שתזכי לגדלו בנחת,בריאות ושמחה..

שפע של חלב!

סיפור נהדר.

איזה יופי. ב"ה.

מזל טוב. נחת ובריאות

איזו לידה מופלאה! ב"ה! הלב מתרחב לקרוא כזה סיפור!

בס"ד

איזה כיף לשמוע על לידות "חלומיות" בע"ה אצל כולנו

שיהיה המון בהצלחה בגידול שיהיה נחת שמחה והנקה רגועה!

מזל טוב!! תזכו לגדלו לתורה, חופה ומעשים טובים!

 איזו יולדת רגועה ומדהימה!

את התיק לבית חולים תכיני, כשיהיה לך זמן לזה. גם אם תכיני אותו הרבה מראש - לא יקרה כלום. עדיף מאשר בדקה התשעים ועם צירים ברקע...

ולגבי ההתנפחות, יש לראות את זה. יתכן, וןאת אוגרת נוזלים. ממליצה לך לגשת לרופה ולבדוק.

אם את מרגישה התקשויות של הבטן וזה בא בגלים,צריך לבדוק את זה..

שתית מספיק?

לגבי בצקות ברגליים זה קורה בדר"כ בשליש השלישי,תרמי רגליים למעלה..

תיק ללידה רצוי להכין בשבוע 36 תחילת תשיעי שיהיה לכל מקרה.

אני בשבוע 35.. ואני שותה כרגיל.. לא יותר ולא פחות..

פשוט הכל קרה דיי פתאום, או שפשוט לא שמתי לב... בע"ה עוד שלושה ימים יש לי תור לרופאה, אבל מה זה "אוגרת נוזלים"?

תודה רבה =)

אם ההתקשויות לא ממשיכות לאורך זמן, אז קרוב לוודאי שאלו ברקסטונים (הרחם מתכונן ללידה).

לגבי הנוזלים - אם זה פתאומי, אז באמת כדאי ללכת לבדוק לחץ דם וחלבון בשתן. בצקות פתאומיות הן אחד הסימנים ל"תסמונת יתר לחץ דם בהריון", וחשוב לעקוב.

רוב נחת ובריאות

שיהיה לי פתאום לחץ דם גבוה..?

כי תמיד כשהאחות בודקת לי לחץ דם אז הוא בסדר גמור ודיי נוטה לנמוך...

הגיוני שהוא פתאום עולה? ואם כן, אז יש לי דרך להשפיע על זה..?

ולגבי החלבון, פעם קודמת האחות כתבה לרופאה שיש לי "עקבות" של חלבון, וממש נלחצתי, ושאלתי את הרופאה למה זה וכו', כי אף פעם לא היה לי בבדיקות הקודמות, והיא אמרה שזה שום דבר ואין לי מה לדאוג...

זה היה לפני שבוע וחצי בערך... על מה החלבון מעיד בד"כ?

לגבי הבטן, אני לא יודעת... תמיד לא הבנתי מה זה כשאומרים שהבטן מתקשה, ואז היום הרגשתי מהבוקר שהיא קשה ועכשיו אני שוב לא יודעת =) חחח.. אני מקווה שזה שום דבר...

אולי אני פשוט מתוחה מדי מזה שעוד יומיים אני נכנסת לתשיעי...

התסמונת הזו זה לא קשור ללחץ הדם הרגיל. זה משהו שקורה די פתאום

לדעתי אם יש לך מוקד טלפוני, תתקשרי להתייעץ עם האחות, ותספרי לה את כל מה שכתבת כאן. היא בטח תציע לך לגשת למרפאת אחיות מחר בבוקר, או משהו כזה

כשאני רוצה לעורר מודעות אבל בלי להבהיל, אני משתמשת בשם "תסמונת יתר לחץ דם בהריון".

אם אני רואה הודעה שממש מדאיגה אותי, ואני חושבת שכדאי שהשואלת תמהר להיבדק, אני משתמש בשם השני של התסמונת, שהוא גם קצת מפחיד: "רעלת הריון"

לשכנה שלי היה בקע בהריון- אני יודעת שממש כאב לה סתם כך- לגבי הלידה אני לא יודעת מה ההשפעה

אבל מעט זמן אחרי הלידה היא עברה ניתוח על הבקע

תבררי רפואית צריך לטפל בזה ישר אחרי הלידה- כי זה משפיע על הלידות הבאות ובלי קשר להריונות צריך לטפל בכך.

לי היה חשש בקע ועכשיו אחרי כל לידה אני צריכה לבדוק מה המצב

בהצלחה ובבריאות 

עשיתי קצת שיעורי בית..וההשלכות של זה בדר"כ לידה מוקדמת בתחילת חודש תשיעי,

את המחיצה יש נשים שעושות ניתוח אחרי הלידה.

תגלגלי בגוגל ותראי כל מיני דברים..

ואולי יוקטנה יודעת יותר..

כי יש שם יותר אנשים. וזו שאלה מאד ספציפית.

יכול לגרום לבעיה בכניסה להריון, אבל את כבר נכנסת, ב"ה!

עכשיו יתכן שתלדי קצת קודם. דברי על כך אם רופא הנשים שלך.

אבל בכ"ז רציתי לאחל שתהיה בע"ה לידה קלה בזמנה ושתצאו בקרוב בידיים מלאות...

אבל שמעתי על אנשיםשזה ממש משפיע עליהם. אז קשה לנחש ולייעץ...

רציתי להזכיר את הלא ברור מאליו -זה שהרופאה יעצה לך ללכת לקבל "זירוז" (שלמעשה היה צריך לקרוא לו "שיבוש", מאחר והוא ברוב המקרים גורם לשיבושים גדולים וקשים בלידה), לא מחייב אותך לקבל את עצתה.

את בהחלט יכולה להמשיך במעקב הריון עודף, ולחכות להתפתחות לידה באופן טבעי.

את צריכה רק קצת אמון בטבע, בגוף שלך, בתינוק/ת וסינון הפחדות והלחצות

אני יודעת שאת בטח כבר מאוד רוצה ללדת..אל סוף 42 זה גם תאריך משוער בלבד יכול להיות שהיה לך ביוץ  מאוחר ואת רק בתחילת 42?! אני ממליצה על טיפול רפלקסולוגי/דיקור.

ולגבי שמן קיק,אני לקחתי בלידה הראשונה שלי,ושילשלתי והקאתי כל הלילה ובייתי כ"כ מותשת,ב"ה שלא ילדתי באותו ערב כי אם הייתי יולדת לא היה לי כוחות ללידה.

ילדתי בסוף רק שבוע אחרי.סוף 41.

אבל אומרים שאם הגוף מוכן זה מוביל ישר ללידה..

בקיצור יש סיפורים בעד ונגד,וזה מאוד אינדוידואלי.

אם כבר את לוקחת אז תקחי קצת ותראי איך זה ישפיע עליך.

ואגב אם את מתחילה עם זירוז אז סטריפינג הוא הכי מומלץ והכי פחות מזיק.

מה שכן הוא יכול לאסור אתכם כי הרבה פעמים הוא עושה דימום.

מאחלת לך בע"ה.

שתלדי לפני הזירוז בלידה קלה,טבעית,מהירה ובלי תפרים.

חוויה חיובית.

והכי חשוב אמא ותינוק/ת בריאים.

אם את מתחילה עם פיטוצין מומלץ לקחת אפידורל.

בהצלחה

אם את מאיזור י-ם ואת צריכה עזרה מוזמנת לפנות אלי גם בפלאפון.

אז אני לא אלך מחר לחדר לידה ואסתכן בכעס הרופאים (לא באמת אכפת לי, זה הגוף, הלידה והתינוק שלי!) אבל בכמה, אם בכלל, טעיתי? נניח ב3-4 ימים, קשה לי להאמין שיותר... ואז מה? נראה לי שאם לא יקרה כלום ננסה את השמן קיק ואלוקים יעזור... (בכל מקרה אנחנו מאמינים שיעזור, רק מתפללים שלנו יהיה קל לראות את זה בעיניים הגשמיות שלנו )

שיעסו..זאת זכותך המלאה לעשות מה שטוב *לך*

לבנתיים תנסו קיום יחסים,עיסוי פטמות,עליית מדרגות,הרפיה,ותפילות.

ובגלל שפקעו לי מים בלידה הראשונה וסבלתי נורא, לא בא לי שוב... במיוחד שכולם מבטיחים לי שלידה שניה יותר קלה... (ילדתי בדיוק בתאריך)

תפילות תפילות תפילות... זה מה שגם הרופאה (שלא נראית לי דתית) המליצה...

האם שמ קיק היתה המלצה רפואית?

ב. זה נכון שאת רוצה לתת לגוף לעשות את שלו

אבל את גם רוצה ללדת תינוק חי. וכשעוברים את השבוע ה42 עולה הסיכון למוות תוך ביטני.

לא נראה לי שזה מה שאת רוצה.

וסטריפינג זה ממש אבל ממש לא נורא.

וגם פיטוצין. מכירה 2 חברות שילדו עם פיטוצין ובלי אפידורל.

ילדתי בתשעה באב. יום אחרי שנסתיימו ה42 שבועות. (יצאתי מהבית כמו לטיול. סטריפינג + חוקן + מקלחת אין סופית.) 

שיהיה בשעה טובה!

ומרגישה תנועות אין כל סיבה להתחיל בזירוז..

ושוב כמו שאמרתי יכול להיות ביוץ מאוחר והיא בכלל רק בשבוע .

זה תאריך משוער בלבד,ויש לזכור וכמובן ללכת להיבדק.

 אני עשיתי 3 נסיונות עם שמן קיק ושום דבר לא זז,

בנוסף עשיתי רפלקסולוגיה וזה גם לא עזר

בסוף עזר רק פיטוצין כי היה ירידות בדופק.

שאלתי אותה היום בעניין. היא ענתה שיש נשים שזה יכול מאוד לעזור להן ויש כאלה שפשוט יבלו את היום בשירותים וזהו. ויש כאלה שגם וגם.

למען הסדר הטוב אומר ששבוע שעבר שאלתי אותה על רפלקסולוגיה והיא אמרה שהיא לא מאמינה בזה, אבל מי שמאמינה- זה בטח לא מזיק.

אז אם זה פתרון רפואי? לא יודעת, אבל למיטב הבנתי, גם לא נוגד את הרפואה.

כי אם עשית סביבות שבוע 8 אז גיל ההריון די מדויק.

עדיין אני חושבת שלא כדאי לקחת סיכון.

(בדואיות וכיו"ב...)

?!

סתם, יוקטנה, הצחקת אותי

אבל ברצינות, זה לא כל כך פשוט, לא?

אחרת, למה מיילדות בית מסכימות ליילד בבית רק עד שמסיימים שבוע 42? אחרי כן זה כבר נחשב סיכון.

אני מאד לא אוהבת התערבויות רפואיות.

אבל יש דברים שמדובר בסיכון שלא כדאי לקחת אותו.

מתנצלת מראש...

שאלתי היתה תמימה, בתור אחת שדווקא את המעקב הריון עודף עושה בזמן ובלי קונצים וכבר ביליתי כמה פעמים בחדרי לידה (במיון) בעקבות כל מיני תופעות כאלה ואחרות. ב"ה אני יכולה להגיד שהכל בסדר ומתוך הנק' הזאת באה שאלתי. 

אני לוקחת בחשבון שתיתכן טעות בחישוב, אבל בתור אשה דתיה ששומרת על טהרת המשפחה, קשה לי להאמין שהטעות יכולה להיות ביותר מכמה ימים בודדים (אני טועה?)

אני חושבת שאחכה עוד יום ואם לא יזוז כלום, אנסה שמן קיק.

הבעיה העיקרית תהיה שלפי הרופאה מחר אני כבר אמורה ללדת (יש בורא לעולם ) ואם אנסה שמן קיק נניח רק בשלישי, אז בעצם אני אוותר על המעקב הריון והיא בטח תכעס...

מי יתן וכאבי הגב והמידי פעם התכווצויות שאני מרגישה במשך היום יהפכו לימי שמחה וששון של צירים ולידה קלה ומהירה, אמא ותינוק/ת בריאים ושלמים והכל מתוך שמחה, אמן! 

מה זה תכעס?? שתשתה כוס מים קרים ותירגע.

זה הריון שלך ותינוק שלך.

אני בשבוע 42 הייתי במעקב  והרופאה אמרה שאקח זירוז לנרתיק כי אין אפילו עשירית פתיחה. לא הסכמתי וחתמתי על טופס שאני לוקחת אחריות על העובר ובי"ח מתנער מעצמו. רק בשבוע 42 ילדתי בלילה (בסוף לקחתי זירוז כי היו ירידות בדופק) אבל זו  החלטה שלך. לכל ילד יש זמן שהוא צריך לבוא לעולם, הקב"ה לא ישאיר אותו בפנים.

בהצלחה, ותחזיקי מעמד! ו.. יכול להיות שאת כבר עם צירים או אולי אחרי

שתצאי בידיים מלאות, בריאה, מאושרת, תיענוק שמנמן בריא ומקסים!

שאני משתמשת עם הבנים שלי {בן כמעט 3 ובן שנה}

כמה שפחות להשתמש במילה לא,אלא הפוך לדוג': הוא מרביץ לו אתה רוצה ללטף אותו לעשות לו טובה אתה יכול כאן ברגל,ביד וכו'..

להקריא להם סיפורים ביחד,בזמן שהוא ישן צהריים זמן איכות עם הגדול,וקצת לבד,הרבה לשבח אותו ולהחמיא לו ולא לשכוח שאמנם הוא אח "גדול ובכור" אבל הוא גם בעצמו תינוק,וזקוק להרבה צומי וחום ואהבה.

בהצלחה!

ותזכרי תמיד שזו המתנה הכי גדולה שיכולת להביא לאח הגדול אח קטן שבע"ה הם יהיו חברים!

קודם כל- שכחתי לציין שבן השנתיים וחצי הוא לא הבכור והוא באמת חבר טוב של אלו שמעליו, ב"ה....

השאלה היא יותר איך לשקף לו את ההרגשות שלו כלפי התינוק? איך לגרום לו להבין שהקטן לא תופס את מקומו? 

זה לא קל.

הבת הגדולה שלי בת שנה וחודש והקטנה בת חודש.

כשהתעניינתי לפני הלידה מה לעשות שהיא לא תקנא, ממש כולם אמרו לי היא קטנה ולא ממש מבינה, אל תדאגי..

כשהקטנה נטלדה הבנתי עד כמה זה לא נכון לזלזל בגיל של התינוק כי היא ממש הבינה שהיצור הקטן והצרחן הזה תופס את אמא יותר ממה שהיא הייתה שלה..

קחי כדוגמא, הקטנה שלי היא סרבנית מוצצים, כשהקטנה ממש נולדה, וישר נתתי לה מוצץ- הגדולה יותר הייתה שולפת את המוצץ מהפה של הקטנה ו..מכניסה אותו לפה.

או- בשבת בעלי האכיל אותה דייסה (את הגדולה) היא לא אוהבת לאכול לבד. כשהיא סיימה, היא הניחה את הראש על הכתף שלו, החזיקה את כף ידו ותפכה איתה על גבה כאילו שיעזור לה לעשות גרעפס!!! היינו המומים מהחוכמה שלה.

על כל פנים, כדאי שתשתפי אותו בכל מהלך הגידול של התינוק. לדוגמא, כשצריך להחליף לקטנה את הטיטול, אני מושיבה לידי את הגדולה, ומסבירה לה מה אני עושה לתינוקת שלה. היא מביאה מגבונים ואני מנקה. לפעמים היא עוזרת לנקות אבל התחושה היא שהתינוקת היא שלה ואמא עוזרת לה. כשהקטנה בוכה מגזים,אנחנו יחד מנסות להרגיע אותה, היא תופחת לה על הגו, מכניסה לה מוצץוכל הזמן מסמנת לה לשתוק..

או כשהיא מנסה להירדם ומייללת, היא ראתה אותי מנדנדת לה את הערחסה וכעת מיד כשהיא מוציאה הגה היא רצה אליה לעריסה..

אצלך הגדול הוא ממש מבין, תבקשי ממנו להביא טיטול, שיעזור לך כביכול להחזיק את הבקבוק שלו, תמיד תדברי על הקטן במובן של אח שלך ןלא התינוק שלנו..

והכי חשוב, שנבין את מה שעובר לו בראש.עד לא מזמן הוא היה הקושקוש שכולם התייחסו אליו. עכשיו יש מישהו חדש שלא רק אמא מתייחסת אליו. אלא גם סבתא מתמוגגת כי הוא דומה ל.. ומזכיר באף את.. וכו' וכו' וזה נורמאלי שתנסה לתקוף את מי שמזער את מקומך.

שיהיה בהצלחה, והעיקר, בסבלנות אין קץ. הם גדלים מהר!

גם אני בעד לשתף את הגדול כמה שיותר, וגם להתלהב ביחד איתו מהתינוק. לתת לו את ההרגשה שהתינוק הוא מתנה מדהימה שכל המשפחה קיבלה מהקב"ה, ואיזה כיף לנו שיש לנו אותו ואנחנו יכולים להנות ממנו.

כשהתינוק עושה משהו חמוד, אני מתלהבת ביחד עם הגדול: "יו, תראה, הוא צוחק" - כך הוא מקבל הרגשה של גדול, שהוא ביחד עם אמא מול התינוק הקטן. והכי טוב כמובן: "הצחקת אותו, הוא צוחק!" מהר מאוד הגדולים מתחילים בעצמם למצוא חוכמות של התינוק, וההתלהבות והשמחה שלהם ממנו פשוט מרקיעה שחקים.

במקרה שלך, קרמבו, אני חושבת שצריך קודם כל גבולות ברורים לגדול. התינוק צריך לשחק על הרצפה, זה המקום שלו, ומי שמרביץ יצטרך ללכת למיטה או לחדר, כי אי אפשר להיות עם המשפחה בסלון ולהרביץ.

וכמובן, להעניק לו שפע של תשומת לב, הן בזמנים שהתינוק ישן או שמישהו אחר שומר עליו, והן בזמנים שהתינוק איתכם, אפילו כשאת מניקה אותו וכד'.

שירשור- הבת שלך נשמעת חכמה ומתוקה... הרבה נחת... אם אני אגיד לבני שהתינוק שלו הוא לא ירשה לי לנגוע בו..      אבל יתכן ובאמת צריך גבולות ברורים. חום ואהבה אני משתדלת להרעיף על כל החבורה- הם מדהימים כל אחד בפני עצמו!   

לא מתאים לכם להשאיר אשה לבד על הסזפינה..........

את העניין עם התקן,ולא נראה לי קשור,ואם יש לך פצע אני אישית הייתי הולכת לבודקת טהרה,וגם כשאת שואלת רב יש לציין שהאחות ראתה פצע.. בהצלחה!

אבל כאן לשם שינוי רואים שזה משהו פנימי ולא מהצד, לא כמו פצע.

אז אולי זה קשור להתקן?

או למשהו יותר מפחיד מזה?

יש לציין שהיום ב"ה כן הצלחתי לעשות הפסק....

הרב שלנו כבר אמר להפסיק עם המניעה.

מה דעתכן?

להוציא עכשיו אחרי שגמרתי עם המחזור? או לחכות לפעם הבאה,

(או שעכשיו אני בלאו הכי אסורה אז אולי כבר כדאי עכשיו לעשות את זה, כי אחרי שאטבול אני רק אספיק להיות כמה ימים נקיה...)

בנות חכמות, אני כמהה וצמאה לתגובותיכן,

האם מישהי נתקלה פעם בסיפור כזה?

עדיף להוציא את ההתקן עכשיו..כשאתם עוד אסורים כי זה עלול לעשות לך דימומים.

וסורי שאין לי עוד תובנות..

והומלץ לי להכניס התקן (במקרה שלי זה היה להכניס) בימים הטהורים, ואם לא אז בשבעה נקיים - רק לא בזמן הדימום. בימים הטהורים לא צריך להסתכל על הכתמים. במקרים שצריך דווקא בשבעה נקיים אפשר גם לקבל היתרים מיוחדים (צבעונים, מיעוט בדיקות וכדו') בתקווה שעד היום השביעי זה יסתדר. אבל כשנוצר דימום לפני הפסק טהרה, גם כשנפסקת הווסת ונשאר רק הדימום הלא-מטמא, פשוט אין אפשרות טכנית לעשות הפסק טהרה, אז הטומאה מתארכת.

פירטתי את השיקול שנאמר לי, אבל בכ"ז ממליצה לך להתייעץ ספציפית לגבייך. את מכירה את היועצות של נשמת? הן נהדרות!

הדימומים האלו הם אות מאלוקים שצריך להוציא את ההתקן ולהביא חיים נוספים לעולם..

חברה שלי גם הייתה עם התקן שנתיים ובשלב מסוים התחילו דימומים. כשהיא הוציאה את ההתקן בהוראת רב זה נגמר. אבל כל ענין לגופו. כדאי לך להתייעץ עם מכון פוע"ה הם עונים באימייל דרך  האתר והם מגיבים די מהר. אני שאלתי פעם שאלה עשר דקות לפני שבת וענו לי 4 דקות אחרי. שווה ניסיון!

בהצלחה רבה!

איך ידעת מה שאני חושבת לגבי להוציא????????

ותודה על העצה של פועה, באמת ננסה......

ובכלל מה שקורה כאן

חסד מתגלגל בלי לשים לב,

מי כעמך ישראל

החתימה שלי מרגשת?!

את מרגשת! שמתי לב בפורומים כמה את מפרגנת לכולם, מקסימה!

בגדול אין בעיה להמשיך ואפילו ממולץ,רק תעדכני את המדריכות שאת בהריון אם יש תרגילים מסויימים שמומלץ לא לעשות.

שיהיה בשעה טובה..ובע"ה המשך הריון קל,ארוך ומשעמם..

ושתצאי בידיים מלאות.

אופס, השאלה הופיעה גם בחתימה... זו פעם ראשונה שאני כותבת בפורום אז תסלחו לי...

מקוה שהצלחתי לבטל את החתימה.

השם שלך מתסיס נשים בהריון לפחות אותי שפתאום פשוט בא לי קרמבו

טוב שבחרתי במשהו שאפשר להשיג בכל חנות עכשיו, תארי לך שזה היה משמש...

גדול..

לא יודעת להגיד לך על הלוחשת לתינוקות כי לא קראתי אותו... אבל ברוכה הבאה בכל מקרה

שכנה שלי,דולה במקצועה הכניסה לי את הספר מש שבועיים אחרי הלידה ופשוט נצמדתי אליו בשקיקה הוא ממש עזר לי להבין מה זה היצור המתוק הזה שנולד לי ומה הוא רוצה פחות או יותר ואיך לסדר לנו סדר יום ביחד,ממליצה מאוד!!

רק תמיד צריך לזכור שלא הכל עובד לפי הספר ולא הכל "תורה למשה מסיני"-ילדים הם גמישים,כפי שאני רואה כל יום מחדש ולפעמים צריך אינטואיציות אימהיות כדי להבין אותם...בכל מקרה שוב אני מאוד ממליצה.

בהצלחה רבה!

סתאאאאאאאאאאאם ....

טוב, אני גם לא בהיריון כך שזה לא משנה...

יש לי את הספר,יש דברים טובים ששווה לקחת ממנו..ולא להתקבע זה לא תורה מסיני.

טיפ טוב שלקחתי ממנה ואני מעבירה ליולדות שלי,זה איך שהתינוק קם משינה להניק אותו,אח"כ להרים לגרפס אם הוא נרדם אפשר לנסות להעיר ע"י החלפת טיטול,ולנסות להציע צד שני..בכי הבא תדעי שזה לא רעב,כי הרגע הוא ינק,לא טיטול,הרגע החלפת,כנראה שהוא עייף..

כמובן תלוי בגיל וכו'..

מה שיוצא מזה טוב שאת לא הופכת להיות מוצץ אנושי הוא לא מקשר את ההנקה לשינה,הוא נרדם בזכות עצמו על הבטן/גב במיטה עם בלי מוצץ,טיפכות על הגב אפשר גם ללחוש ששש..

אני אישית מתחילה עם כל זה בערך בגיל 3 חודשים..

בהתחלה אני זורמת עם הילדים{תינוקות}

ואז "מחנכת" אותם..

ברוכה הבאה,אכן פורום מקסים!

אך לא כתורה מסיני

ממה שהבנתי ישר כשהתינוק מתעורר להניק אותו...

א. עוד לפני שהוא בוכה? ואם הוא לא רעב נגיד...?

ב. צריך לחשב כמה זמן עבר מהאכילה האחרונה או פשוט להניק  בכל מקרה?

תודה...

מרעב רק כשהוא מראה את הסימנים,אוכל את הידיים מחפש.

לנסות כן לחשב בדר"כ אם הוא קם ב 7 וינק..נשאר ער קצת והלך לישון ב 8 וקם בסביבות 10 זה כבר 3 שעות מהאכילה הקודמת ואז הוא מתעורר וישר להניק.

לא חשבתי שזה כזה מסובך :S

בראש ובראשונה אומר את הדבר הכי חשוב: אזהרה!!! אין לעקוב אחרי ההוראות של הלוחשת בנוגע להפסקה בין הארוחות! תינוקת אחת כבר נפטרה, שלא נדע, בארה"ב, לאחר שאמה עקבה אחרי ההוראות בחריצות גדולה מדי

כשהייתי אמא חדשה וצעירה, העולם שלי התהפך. הרגשתי לכודה, כלואה, שהלכתי לאיבוד. היתי ממש במצוקה.

בעזרת השיטות של הלוחשת, השגתי איזון ומרחב שהייתי מאוד זקוקה להם.

ככל שהתפתחתי כאמא, אני מרגישה שיש לי יותר ויותר משאבים (בעיקר נפשיים) להתחלק בהם עם הילדים. במצב כזה, אני מסתייגת מרוב השיטות בספרים של הלוחשת.

אני מרגישה שתינוקות (וגם פעוטות) זקוקים להרבה יותר ממה שיש לאמא המערבית הצעירה להציע, ושככל שניתן לספק את צרכי התינוקות - מה טוב! כשאין, כשחסר, הספר נותן כלים די טובים לרוב האימהות והתינוקות, במידהובאמת מקפידים על כבוד והקשבה ותמיכה לתינוק, שבסך הכל אנחנו מצפים ממנו להתפשר במידה רבה על צרכים חיוניים שלו לצורך התפתחות נפשית ופיזית תקינות. במילים אחרות: לא נותנים לתינוקת לבכות לבדו במצוקה. אפילו לא עשר שניות.

שהשבוע הקטנה התעוררה ורצתה לאכול ובדיוק הייתי "מתה" לשירותים. נכנסתי והיא קצת צרחה, ואז זה התארך קצת (כי יומיים לא הייתה לי יציאה ולא רציתי לפספס - הטחורים...) והיא צורחת בחוץ.

עשיתי שיקול לא נכון?????

לענ"ד שיקול הדעת שלך היה נכון, גם כי הבריאות שלך חשובה אף לילדתך וגם כי עדיף שהיא תחכה כמה דקות לארוחה ואת תהיי נינוחה, רגועה ופנויה אליה, מאשר שתאכילי אותה בלחץ. אפשר לשים אותה בסלקל או עריסה בטווח שניה ולדבר אליה בינתיים... 

ברור שהשיקול שלך היה נכון! מותר לך למלא את צרכייך הבסיסיים, ואוי לאמא שלא מבינה את זה!! מותר לך גם להכין לעצמך אוכל ולשבת לאכול אותו בנחת, גם אם התינוקת קצת בוכה בזמן הזה.

ברור שאם היא צריכה לאכול, אז צריך לתת לה בהקדם, ובמקרה כזה באמת האוכל של אמא יידחה. אבל אם אחרי האוכל היא בוכה ורוצה על הידיים, אז אין מה לעשות - אמא תחזיק אותה כמה שאמא יכולה, אבל לא על חשבון צרכיה הבסיסיים.

אני מתקנת את המשפט של יוקטנה:

לא נותנים לתינוקת לבכות לבדו במצוקה אם יכולים להרים אותו. אפילו לא עשר שניות.

לפני הנקה לפני ה-כ-ל!

צריך אמא שפויה,וטחורים זה כאבים שבי בנחת ותעשי אי אפשר להניק כשחייבים לשירותים,מה גם שהתינוקות מרגישים כשאנחנו לחוצים.

כמו שסבתא שלי הייתה אומרת בכי מפתח את הראות

אברכית-תיקון במקום.

ומצטרפת לדברי יפעת בנוגע לטחורים, לצערי מנסיון אישי...

אני משתדלת להניק על פי דרישת התינוק ובד"כ לא מסתכלת על השעון...

לא על כל בכי,אלא על פי דרישה.

הספר מדבר הרבה על הנקה..יש הנקת חלום,ואחה"צ התינוקות יונקים לעיתים תכופות יותר וכו'..

יש קטע גם על גמילה מטיטולים,ואיך להשכיב את התינוק לישון,שיטת הרם הורד,ושיטה של להגיד לתינוק "שש..שש"

ועוד.

לא  הבנתי אני צריכה להעיר את הינוקא בת 3 חודשים?

היא ישנה לילה ברוך ה

מה שכן.................כל ערב גזים גזים גזים

אלא אם חלילה מדובר על תינוקת שנולדה מוקדם מדי, או קטנה די, או שיש לך סיבה לחשוב שהשינה שלה לא בריאה, חלילה.

אח... הערב... השעות המופלאות של התינוקות...

מה זה אומר על תינוק שישן לילה,  הוא לא רעב? רגוע? אוכל טוב במשך היום?

יורד לי הנקה כי הוא לא קם יותר מהנקה אחת... זה משפיע על כמות החלב? לי לא נראה כ"כ אבל אולי להמשך....  חשבתי לקום באמצע הלילה ולשאוב למי יש כח לזה....

לא מדברים על תינוק שישן בלילה!!!

מרפי שומע!!!

טפו-טפו-טפו חמסה-חמסה!

אני מקווה שהנבואה לא תתגשם, אבל הרבה תינוקות קטנים שישנים לילה, מתחילים לקום פעמיים-שלוש בגיל סביב ארבעה חודשים. הם מתחילים יותר לתקשר עם העולם, וזה גם בלילה...

(עם זאת יש לי ילדה שישנה לילה עד גיל תשעה חודשים! ואחר כך קמה פעמיים-שלוש, כמו תיקנות רגילה)

הינוקה מתעוררת לפי שעון שוויצרי

תביאו לי את מרפי אני אטפל בו

תינוק מבטא את הצרכים שלו לפני שהוא מתחיל לבכות.

אמהות העולם המערבי לא מבינות תינוקות כמו שאמהות היו מבינות את התינוקות בעבר.

למשל, תינוק מבטא רצון לינוק בסימנים שונים, עוד לפני שהוא בוכה. הוא מטה את ראשו לכיוון האמא ומבצע תנועות נבירה, אחר כך מתחיל לנסות ולהכניס לפיו כל מה שנוגע בפניו (למשל, הידיים שלו), ורק אחר כך מתחיל לבכות.

למשל, תינוקות מסמנים לאמותיהם שהם צריכים להתפנות (קקי ופיפי). אנ אומרת את זה בוודאות, מנסיון, מאחר ואני לוקחת את התינוקות שלי לעשות קקי ופיפי בכיור מגיל 0. לצערי, אני מפספסת הרבה, אבל גם מצליחה לא מעט

בכי הוא כבר סימן למצוקה אצל תינוק. הוא לא מתחיל לבכות מיד כשעולה בו צורך, אלא רק כשהצורך שלו לא נענה.

אני לא טוענת שאמהות צריכות לזהות ולהבין את שפת התינוקות (במצבינו, זה לצערי לא אפשרי). אבל אני כן טוענת שאסור להתעלם מהבכי, וחובה עלינו להבהיר לתינוק שאנחנו מנסים להבין אותו ושאנחנו מנסים לעזור לו, ושהוא לא לבדו במצוקה שלו.

ילד בן 4 איננו דומה לתינוק בן יומו (וגם לא בן שנה). ילד בן 4 מסוגל להבין.

הוכח במחקר שבכי ממושך גורם לפגיעה מוחית בילדים מתחת לגיל שנתיים.

הייתי שמחה לדעת מהם סימני התינוק לרצונו לעשות את צרכיו?

הרבה מידע אודות הנושא:

http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%EC%E2%E3%EC_%E9%EC%E3%E9%ED_%E1%EC%E9_%E7%E9%FA%E5%EC%E9%ED

ופוסט אישי שאני כתבתי:

http://www.dulot.co.il/talisapir/show.asp?art=10&t=l

הבת שלי בועטת (באוויר או בי, תלוי מי הכי קרוב ), כשהיא רעבה. ולפעמים היא גם עושה קולות מתוקים עם השפתיים, כמו של נשיקה (ככה זה נשמע, בכל אופן).

ואת זה- "הוא לא מתחיל לבכות מיד כשעולה בו צורך, אלא רק כשהצורך שלו לא נענה"- ראיתי על הבת שלי בבירור.

רואים תנוקות שרוצים לישון הם עייפים. "בוכים את עצמם לישון" ואז האמא באה ומרימה אותו ומפריעה לו לישון.

אבל במקרה כזה התינוק לא צורח אלא כמו מהמהם לעצמו. אז שומעים שזה בבירור לא בכי של מצוקה.

יוקטנה הגדירה נפלא את ההבדל.

תינוק שבוכה כשהוא רעב, אינו דומה לילד שאומר "אמא, אני נורא רעב, תביאי לי כבר משהו לאכול", ומחכה שהיא תביא לו. אלא לילד שצורח "אמאאאאאאאאאאאאאאא! אוכללללללללללללל! הבטן שלי כבר כואבת נורא מרוב רעב ואני רוצה את האוכל שלי עכשיו ברגע זה ולא מבין למה את לא נותנת לי כבררררררר!!!!!!!!!!!!!!!"

לידיעתך, אנשי מקצוע אומרים שההרגשה הפיזית של תינוק רעב, היא כמו מבוגר שלא אכל שלושה ימים.

אי אפשר לומר שתינוקות המון פעמים לא בוכים ממצוקה, כי תינוק שאינו נמצא במצוקה - לא יבכה!

אבל לבן השני שלי בפירוש היה בכי של מצוקה ובכי של דיבור, ולא היה אפשר להתבלבל בין השניים. וזה היה כבר בגיל מינוס...

טוב אבל הילד הזה הראה איטלגנציה רגשית גדולה במיוחד כבר מההתחלה.

בדיוק לפני שנכנסתי לפורום ( זה מה שאני עושה תוך כדי הנקה...) התינוק שלי ממש ביקש ממני לאכול! הוא הסתכל עלי במבט מצפה ומלמל אמממא, וברור לי שאם לא הייתי נענית לו, מהר מאוד המלמול היה הופך לבכי עז...

מה שמצחיק הוא שחשבתי לשאול אתכן אם אתן חושבות שזהו באמת ניסיון שלו "לדבר" עם אמא, ולפי הנכתב פה אני מבינה שכן.. זה ממש חמוד...

דרך אגב הוא בן חצי שנה בסה"כ..

הבן שלי מוצץ אצבע ואני רואה המון פעמים שהוא מחפש את האצבע ואפילו מוצץ אותה... זה אומר שהוא רעב??

הבנתי שזה רפלקס מסוים שהם אוכלים את היד...

אני אמורה להתחיל להניק אותו בכל פעם שהיד מתקרבת לפה??

את התינוק שלה ויודעת מה הסימנים כמו סימני עייפות,שיפשופי עיניים,פיהוק וכו'.. עד שהם מתחילים לבכות ואם תופסים בזמן הם פשוט הולכים לישון רגועים.

יש גם שלבשהם מגלים את הידיים והיד שלהם כל הזמן בפה. 

כלומר, מה הוא ציפה ממך בבכי של המצוקה ומה הוא ציפה בבכי של הדיבור?

גם אני חושבת שהרבה פעמים הבכי הוא עוד לא מצוקה אלא הוא עדיין רק הסימן לצורך של התינוק, ואפשר לשמוע את ההבדל. אבל אם לא ימלאו את הצורך, הדיבור יהפוך למצוקה.

אבל לא היה שום מקום לטעויות.

אבל אני חייבת לתקן את עצמי, אני דווקא כן מבינה על מה אתן מדברות, אלא רציתי לומר שלא אצל כל תינוק כל בכי הוא סימן למצוקה

כלומר, כן, בהחלט יש דרגות של בכי ומצוקה.

אבל בכי, גם ההתחלתי, הוא שלב אחד מעבר ל"דיבור" - סימנים שהוא שלח לנו ופספסנו.

ושלא תהיה טעות (כי יש לי נטיה להטעות בקטע הזה): התינוקות שלי בכו ובוכים ויבכו המון! גם בצרחות איימים! אבל אני משתדלת לעמוד בזה בכבוד ולהיות איתם (ולהתנגד לדחף לצאת מהבית ולנעול אחרי את הדלת, או לזרוק אותם מהחלון!).

ואני מאד מאד קשובה לצרכים של הילדים.

ואני חושבת שצריך לתת לילדים להתבטא.

המון פעמים תינוק בוכה והאמא מרימה אותו ואומרת אני לא יודעת למה הוא בוכה מה מפריע לו. אז למה את מרימה אותו? אולי את מפריעה לו.

תנסי לבדוק ולחשוב אם יש משהו שהוא יכול להיצטרך אבל תעזבי אותו במנוחה ואל תנענעי אותו כמו מילקשייק..

ואז אני מעדיפה לבכות על כתף של אדם אוהב ואהוב (ומי יותר אוהב מאמא?), מאשר לבדי. וגם לשפוך את הלב, ושיקשיבו לי.

תינוק לא יודע שאת קרובה אם את לא לידו, אלא בחדר הסמוך. תינוק צריך להריח ולראות ולגעת בשביל לדעת שאת שם.

במחקר נמצא שתינוקות שהונחו ללא תנועה במשך כמה דקות, הנוירונים במח שלהם הפסיקו לעבור. תינוק צריך תנועה לצורך התפתחותו. זו הסיבה שהתינוקות שלנו בוכים לאחר שהם מושארים ללא תנועה. הם מרגישים שמשהו לא בסדר. חסרה להם תנועה. בעולם הישן, תינוקות נמצאים כל הזמן בתנועה מאחר והם נישאים כל היום על אימותיהם, בזמן שהיא עסוקה בעבודות שונות (ועל כן נמצאת בתנועה).

ברור שצריך לחשוב מה הוא יכול להצטרך. אבל זה לא סותר את זה שאפשר להרים אותו בזמן שחושבים, וגם לנענע אותו קצת אם זה מרגיע בינתיים. ואם לא מבינים מה הוא צריך, אז ב99% מהפעמים הוא בכל מקרה יהיה רגוע יותר כשהוא על הידיים.

מתי צריך פשוטלתת להם לבכות, אם בכלל?

רק שלא יהיו לבד. ובשביל תינוק, כמו שאמרתי, אם הוא לא רואה ומריח ונוגע - הוא לבד. אין לו את המודעות שאמא נמצאת בחדר השני.

מה לעשות כשהילד בוכה כי הוא מפונק ורוצה בידיים?

עד חצי שנה אני לא חושבת שידיים=פינוק,אלא צורך בסיסי.

הקטנצ'יק עכשיו בן חצי שנה ואני ממש מרגישה שהבכי הוא פינוק לפעמים...

הוא משחק בשקט על המזרון שלו (והוא נקי, לא רעב, וכד') ואם אני או בעלי עוברים והוא רואה אותנו הוא פשוט מפסיק הכל, מסתכל עלינו ומתחיל לצרוח (תוך כדי מבט בנו...) כשאנחנו תופסים בצידי גופו כהכנה להרמה הוא ישר מפסיק, מה לעשות ???

הילד רוצה יחס. מה יותר הגיוני מזה?

אני מבינה אותך, שזה מבאס שהוא דורש את זה כשאתם באמצע העיסוקים, במיוחד שהוא שיחק יפה עד שראה אתכם.

הפתרון לזה הוא לתת לו הרבה מאוד תשומת לב עוד לפני שהוא מבקש אותה. לשבת ולשחק איתו, ואחר כך לתת לו לשחק לבד.

אפשר גם להניח אותו על המזרון במקום שבו הוא רואה אותך כל הזמן ומשחק תוך כדי שהוא מסתכל עלייך. ואז הוא לא מתחיל לבכות כשהוא רואה אותך פתאום.

שמעתי פעם שתינוק שבוכה עד גיל שנה זה לא פינוק... הוא צריך משהו...

מישהי שמעה על זה??

פינוק זה כשילד מבקש משהו שהוא לא אמור לקבל. למשל, ילד בן שלוש שמבקש סוכריה ואמא לא רוצה לתת לו. או ילד בן חמש שלא רוצה להתלבש לבד.

ילד בן שנה לא אמור להסתדר לבד או להבין למה הוא לא מקבל מה שהוא רוצה. כך שאי אפשר לקרוא לזה פינוק.

אמנם, כבר בגיל הזה אפשר להתחיל לחנך אותו שהוא לא יכול לקבל כל דבר ולעשות כל דבר. אפשר בהחלט לאסור עליו לגעת בטייפ, למשל, ולא יעזור לו אם הוא יבכה ויתחנן לשחק בטייפ. עדיף כמובן להמעיט באיסורים ולצמצם אותם רק לדברים שמסוכנים לו.

החמודה שלי מוצצת ידיים גם מיד אחרי האוכל וגם סתם ככה להנאתה- אז כנראה שזה לא תמיד סימן לאוכל.

לפעמים היא קמה משינה וישר בוכה לאוכל. וגם אם היא עשתה סימנים של התעוררות ורצון לאכול לפני כן, לא היתה לי דרך לראות אותם...

ואם כבר מדברים על צרחות - היום בבוקר, אחרי שינה נעימה וארוחה משביעה והחלפת טיטול, היא ישבה בסל-קל, והאורחים שהיו לנו באו לעשות איתה היכרות ולשחק איתה קצת. אני ואבא שלה בינתיים ארגנו את השולחן. ופתאום, בלי שום הקדמה, היא התחילה לבכות בהיסטריה, בכי חדש שלא הכרנו, וממש מרטיט לב... כמובן לקחנו אותה לידיים והרגענו אותה. אבל אחר כך זה קרה שוב - כשאבא שלה השאיר את אחד האורחים מולה לבד...

כשהקטנה שלי רוצה לאכול, היא מחזיקה את הידיים ומקרבת לפה בתנוחה של משאלה ועושה קולות קטנים כאלו ומתוקים כאילו היא מתפללת: "בבקשה שהיום לחלב יהיה טעם וניל..." 

פשוט לאכול אותם 

והכי מתוק, זה הפרצוף המאושר והשליו אחרי אוכל, כאילו אכלו מינימום מנת שווארמה..

זה כמו המן במדבר..הטעם שלו זה מה שהם מבקשים..שווארמה,גלידה וכו'.

שיהנו..

ממה שטעמתי זה יותר דומה למלון עבש

הוא לא סובל מעקה רגשית. ולכן היחס לבכי שלו לא אמור להיות כמו שאני רוצה שיתיחסו לבכי שלי.

ולבני אנוש יש רגשות. מדוע את סבורה שאין לו רגשות? או שהוא לא מביע מצוקה? אין לו אמצעים להגן על עצמו, ובלי אמא לצידו, דינו נגזר למוות. לכן הוא עושה הכל כדי להשאיר אותה לצידו, וכשהיא לא לצידו הוא חש במצב סכנה. לאורך זמן זה בהחלט יוצר מצוקה קשה. במיוחד אצל תינוק קטן, שחסר מושגי זמן, ודקה מבחינתו היא נצח בה כל שניה עלולה להגיע חית טרף מעבר לפינה. לכי תסבירי לתינוק חסר שפה שאין כאן סכנה כזו. בשבילו היא קיימת כל עוד את לא קיימת).

הוא נולד בלי בעיות פסיכולוגיות, וכל עוד נתייחס אליו, הוא גם לא יפתח כאלה בע"ה.

את בעצם אומרת, שהיחס שאנחנו מצפים אליו כשאנחנו בוכים, נובע מבעיות פסיכולוגיות שצברנו במהלך החיים. אז מאיפה הגיעו הבעיות הפסיכולוגיות?

את יודעת מאיפה? בדיוק מתחילת החיים, שבה התינוק קיבל יחס של יצור חסר רגשות, רחמ"ל.

ברור שהכאב שלו שונה משלנו. הוא לא משליך את הרגשות הנוכחיים על כל מה שהוא עבר בחיים, כי הוא עוד לא הספיק לעבור הרבה (ובעצם, מה אנחנו יודעים...). אבל מצד שני, גם אין לו שכל שיכול לעזור לו להתגבר על המצוקה הרגשית. כך שאי אפשר לומר שהוא לא סובל מעקה רגשית כשהצרכים שלו אינם מתמלאים.

עד שהוא מתחיל לאכול דגים (?!) או עד גיל מסויים, לא יודעת איזה.

מתי הוא מבין שהוא רואה את עצמו? שאלה טובה, לא חשבתי על זה אף פעם. מה שאני יודעת זה שמראה היא אטרקציה מדהימה לתינוקות קטנטנים. זה ממש מעניין אותם ומרגיע אותם כשמראים להם את עצמם במראה.

אני שמעתי פעם שלא להראות לתינוק את עצמו במראה עד שבוקעת שן ראשונה, אבל אני לא זוכרת מה המקור...

בכל אופן גם אצלי כשהתינוק רואה את עצמו- למשל במראה של המעלית- הוא זורח מאושר!

באתר שנקרא" שטייגן" הפורטל של עולם התורה ( לא מכירה. חיפשתי בגוגל) :

"ויש גם מקורות מרתקים למנהגים שנשתרשו והפכו למוסכמים על כולם. "ישנו מנהג של זקנות ירושלים שלא להעמיד תינוק מול מראה", אומר הרב דבורקס. "הרשב"א מתייחס לא אחת למנהגים מן הסוג הזה וכותב: 'הלכו אחר מנהגי הזקנות'. כלומר, זהו גם מקור שיש להתייחס אליו".  

בקורס התפתחות הילד שהוא מזהה את עצמו רק בגיל שנתיים (עשו ניסוי בארה"ב ושמו לפעוט מדבקה צבעונית, או ריבה  על המצח ורק בגיל שנתיים הוא זיהה שזה עליו והוציא את זה). האמת היא שקשה לי להאמין שזה נכון, לי נראה שזה יותר מוקדם בהרבה, וגם - מחקרים הראו שתינוקות ישראלים מתפתחים מהר יותר מאמריקאים... 

מהר יותר מאמריקאים  מי גאון של אמא ?!

לגבי המראה נראה לי בסביבות שנה וחצי..

שמעתי על כל מיני מנהגים,למרות שבהרבה משחקים של תינוקות כולל אונבירסיטה לגיל חודש יש מראה..אני לא יודעת אם זה לא אמונות ...

הבת שלי בת שנה וחצי הולכת מעצמה למראה לראות כשהיא שמה לה כובע או סרט...

היא יודעת שזו היא.

כל בוקר כשאני מסרקת אות ההיא יושבת עם מראה ומאד אוהבת לעשות פרצופים.

וזה התחיל מזמן, לפני שהיתה בת שנה.

ברור לי שהיא יודעת שזו היא.

וגם אם יהיה לה מדבקה על  מצח היא תשים לב.

לא ברור לי למה נראה לך שרק בגיל 3?

אפילו הקטן בן 3 חודשים צוחק לעצמו מול המראה- ואז כולנו צוחקים...

מגיל שלושה ח' הוא נשאר בערך אותו הדבר..

בהתחלה כמו שאמרת קולסטרום ובהמשך קצת משתנה ואז מתאזן לכל הגילאים.

או לםחות לתקופה ארוכה יותר,בכלל מומלץ להתחיל לשאוב רק מגיל חודשיים ולא לפני.

בטח יוקטנה תגיע ותתן לך יותר מידע.

שבוע-טוב!

אכן - החלב מתשנה! ולא רק משבוע לשבוע ומיום ליום, אלא גם בין יום ולילה של אותו היום יש הבדלים בחלב. בלילה - יותר מים, כדי שהתינוק יישן בנחת ולא יעסוק בעיכול.

ועדיין - חלב שתשאבי היום ותתני בעוד שלושה חודשים לתינוק, עדיף מאות מונים על פני לקיחת חלב פרה, ייבושו, הוספת שמנים (השמן שהכי זול באותה התקופה לחברת התחליפיםף שמן דקלים, או קוקוס...), הוספת ברזל (מכיוון שהתינוקות כמעט ולא סופגים את הברזל מהתחליף. בתינוקות יונקים נדיר למצוא אנמיה), ושאר מציאות.

גם חלב שתקחי ממני, כשילדי בן שנה ו-10 חודשים, טוב יותר לתינוק שלך מאשר האבקת-חלב-פרה-זרה.

בקיצור - בכלל בכלל אין מה לדאוג. מה שכן, כדאי לבדוק אם המקפיא שלך מתאים להחזיק חלב למשך שלושה חודשים. למיטב ידיעתי מקפיא רגיל טוב להחזיק חלב לחודש אחד (אבל יכול להיות שאני טועה, כי למזלי לא הייתי צריכה להתעסק עם שאיבות).

עם זאת, תחליף איננו רעל, וכשצריך אז מזל וטוב שיש!

פשוט כדאי לזכור שאם יש אפשרות וכח לשאוב - חלב שאוב עתיק עדיף תמיד על פני תחליף טרי.

גם בגיל חצי שנה הוא משתה ככה,או רק בשלושה חודשים הראשונים?

בגיל שלושה חודשים הוא עדיין אולי צהבהב, ובגיל חצי שנה הוא כבר ממש תכלכל

עשיר יותר בקלוריות ובשומנים מחלב של תינוקות מתחת לגיל שנה.

אם החלב משתנה מלפני גיל שנה לאחרי, אני בטוחה שהוא משתנה גם כל הדרך עד לשם. יכול להיות שלפני גיל שלושה חודשים השינויים משמעותיים יותר, כי זו התקופה של הגדילה הכי מהירה, אז הצרכים של התינוק משתנים במהירות והחלב מתאים את עצמו.

אתמול בחצות שאבתי וראיתי שהחלב שלי יותר מיימי מחלב, ונלחצתי שיש לי מים במקום חלב.. כי משום מה זכור לי שבתחילה כשהייתי שואבת הוא היה יותר איכותי.

ואני רואה שכתבת שבלילה החלב יותר מיימי.. תודה!

ושאלה נוספת, אם מישהי שמה לב,  זה הגיוני שהחלב בצבע לבן? חברה שלי שאני שומרת על הבת שלה שואבת גם כן, והחלב שלה סמיך וצהוב מעט. וכשאני שואבת הוא ממש לבן, כמעט בצבע של תחליף חלב אם. יכול להיות שזה משתנה מאם לאם?

וגם אצל אותה אם לפי כל מיני פרמטרים (למשל מה שהיא אכלה).

אבל בעיקר זה משתנה מגיל לגיל - אצל תינוקות בשבועות הראשונים לחייהם לרוב החלב די צהבהב, כי הוא עדיין קצת 'קולסטרום'.

כי בדיוק כתבתי גם על זה למעלה, לפני שראיתי ששאלת

שהחלב פחות טוב?

ויוקטנה,  זה קרה לי כבר בעבר פעם אחת שנכנסתי לבדוק על איזה נושא ומצאתי שענית עליו כמה שעות קודם, אשרייך!

הדברים האלה משתנים כל הזמן, כי החלב מתאים את עצמו ליונק, וזה מנפלאות הבריאה.

הזכרת לי קטע חמוד שקראתי פעם: "אנחנו היונק היחיד בטבע שרואה את החלב שלו. אמהות נלחצות הרבה פעמים כשהן רואות שהקולוסטרום או החלב שלהן לא דומה לחלב פרה, אבל אולי הפרה היתה נלחצת אם היתה רואה את החלב של אמא-קנגורו, שהוא בכלל ורוד ולא לבן. ואולי אמא-קנגורו היתה נלחצת אם היתה רואה את החלב של אמא-לווייתנית, שתכולת השומן שבו כל כך גבוהה עד שהוא מגיע במרקם של משחת שיניים. ואולי אמא-לווייתנית היתה נלחצת אם היתה רואה חלב של אמא אנושית…"

http://adiyotam.wordpress.com/2009/08/30/%D7%9E%D7%9B%D7%91%D7%99-%D7%95%D7%A7%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%94%D7%90%D7%A0%D7%98%D7%99-%D7%94%D7%A0%D7%A7%D7%94-%D7%97%D7%9C%D7%A7-2/

תודה, עשית לי טוב על הלב..