ב"ה
ידועה הסגולה הגדולה: כל שמתפלל על השני והוא צריך גם כן לאותו הדבר- הוא נענה תחילה.
מתארגנת קבוצה חדשה שכל יום תזכיר רשימת שמות בתפילה שיזכו לזרע חי וקיים.
המעונינים להוסיף שמות המצפים לישועה קרובה- בכתובת אי מייל :tanyakadisha@walla.com
יש לרשום את השם + שם האמא.
הרשימה מתעדכנת פעם בחודש, שכן ישנן גם "בשורות טובות"...
אחותי?!אחרונהבס"ד
כדי שגם כאן ירוויחו, מצורפים שני דברי תורה. הראשון קצר, השני פחות..
שכל אחד יקרה מה שנוח לו..
שבת שלום!
דבר תורה קצר
בתחילת הפרשה אנו קוראים על בריחת יעקב מביתו אל לבן דודו. כשהוא מגיע לחרן – ארץ מגורי לבן התורה מספרת לנו שהוא הגיע אל בארה של העיר, וראה את כל הרועים מקובצים סביבה, אפילו שעוד לא הגיע הערב, יושבים הרועים ומחכים. יעקב מתפלא, מדוע הרועים מחכים ליד הבאר בכזו שעה מוקדמת? ואם הם כבר מחכים, מדוע הם אינם שואבים מים מהבאר? בתשובה עונים לו הרועים שהאבן המכסה את הבאר, אבן כבידה היא. וצריכים אנשים רבים כדי להרימה, אז הם מחכים לכל שאר הרועים.
יעקב כועס על גזל הזמן שנעשה למעסיקיהם של הרועים, ועל סבלם של הבהמות, והוא מרים לבדו את מכסה הבאר.
מדוע התורה מספרת לנו מקרה זה? אלא, שמיעקב עומד לצאת עם ישראל. מספרת לנו התורה מי זה יעקב אבינו. יעקב הוא אחד – שאינו סובל חוסר צדק. יעקב הוא אחד שמוכן להתאמץ קשות כדי להביא לאמת ויושר. יעקב איננו רק "איש תם יושב אהלים", הוא יודע להתערב במציאות כשצריך.
מפרשה זו נלמד גם אנו. לא די בצדיקות כלפי בורא עולם, צדקתו של האדם צריכה לבוא לידי ביטוי גם בייחסו לשאר בני האדם.
שבת שלום!
דבר תורה מקיף
בפרשה אותה נקרא השבת בעז"ה, מספרת לנו התורה על "סולם יעקב". יעקב אבינו בורח מפני עשו אחיו אל לבן- אחי אימו. הוא יוצא מבאר שבע- מקום מגוריו לכיוון חרן. בלילה, מתגלה ליעקב בשנתו מחזה מדהים המכונה "סולם יעקב". יעקב רואה בחלומו סולם המוצב על הארץ, וראשו מגיע עד לשמיים, ומלאכים עולים ויורדים בסולם.
לעיתים, לחלומות ישנה משמעות. ידוע לנו שדרך חלומות דיבר בורא עולם אל חלק מהנביאים. וישנם מצבים בהם הקב"ה מעביר מסר ע"י חלום גם לאדם פשוט.
מפרשים רבים ביארו את החלום אותו יעקב חולם והעניקו לו משמעות ותוכן. ואנו כאן נביא בעז"ה כיוון נוסף להסברת העניין.
יעקב אבינו נמצא בפרשת דרכים מיוחדת במינה. הוא בורח מביתו מפחד מנקמתו של אחיו החפץ במותו, וזאת לאחר שהיה צריך להתחכם כדי להשיג את הברכות מאביו – יצחק. יעקב עוזב את ביתו ומשפחתו ופניו אל העתיד הלא ידוע – בחרן, בנכר. לראשונה בחייו יוצא יעקב את ארץ ישראל – הארץ שהובטחה לו כממשיך דרכם של אברהם ויצחק ועוזב אותה לשנים ארוכות, בלי לדעת מתי יחזור הביתה. יעקב עומד לפני שנים ארוכות ללא קשר לביתו, אף במשמעותם הרוחנית של הדברים. אין נבואה בחו"ל (למעט מקרים נדירים ומיוחדים) והוא הולך לשהות בין אנשים רמאים העובדים לפסלים. יעקב ניצב לקראת תקופה בה יעבוד קשה לפרנסתו ולא יזכה לקבל שכר הולם. יחליפו את הנשים שהבטיחו לו, וגם כשהוא יזכה לקבל אותם הוא יחכה שנים רבות לפרי בטן מרחל.
חייו של יעקב באופן כללי לא היו קלים. המריבות בין בניו, מכירתו של יוסף כשיעקב בטוח שהוא נטרף, הירידה למצרים וכו' וכו' – ליעקב היו חיים קשים...
וכאן, יעקב ניצב בלילה הראשון לפני "חייו העצמאיים". לילה ראשון מחוץ לביתם של הוריו הקדושים יצחק ורבקה, ורגע לפני התחלת המסע הארוך ביותר העומד לפניו – חייו.
ברגע זה, שולח לו בורא עולם מסר חשוב מאין כמותו – את מחזה הסולם. דרך חלום זה משדר לו ה' שלושה עקרונות חשובים מאין כמותם, כדי שייקח אותם צידה לדרכו. לחייו.
א. הסולם מוצב על הקרקע וראשו מגיע השמיימה. במקומות רבים הובא סולם זה כרומז על חייו של האדם. תפקידו של האדם הוא להיות סולם מוצב ארצה, להיות מונח בקרקע ולהתעסק בענייני העולם. אולם ראשו- מקומו בשמיים. תפקידנו הוא לקשר בין שני העולמות. הרוחני והגשמי. להוריד את הרעיונות ה"גדולים" וליישמם במציאות, ואת ה"דברים הקטנים" לקשר למציאות הרוחנית.
ב. "מלאכים אלוקים עולים ויורדים בו". לאדם יש בחייו עליות וירידות, זמנים של הצלחה וזמנים בהם הוא מצליח פחות... ככה החיים בנויים. אומר ה' ליעקב בחלום – גם מלאכים עולים ויורדים בסולם. אין מה לפחד מירידות ועליות, להיפך – זו דרך חיים טבעית ובריאה. (בעז"ה בלי נדר בהזדמנות נרחיב יותר בנושא). החיים בנויים מעליות וירידות. רוחנית, נפשית ופיזית. החוכמה היא להמשיך להתקדם בכל המצבים, להישאר על הסולם, לא להרפות ממנו..
ג. כשיעקב מתעורר מחלומו, הוא אומר נפעם: "אכן יש ה' במקום הזה, ואנוכי לא ידעתי.. אין זה כי אם בית אלוקים, וזה שער השמיים". ה' מעביר ליעקב מסר בחלום. גם מקום סתמי – יכול להיות בית אלוקים. גם שינה רגילה – באפשרותה להיות שער השמיים. "בכל מקום אשר תזכיר את שמי, אבוא אליך וברכתיך" אומר בורא עולם במקום אחר. ביכולת האדם להכניס את ה' לכל מקום בחייו. גם יהודי שנאלץ לצאת מהארץ – יכול למצוא את ה' בכל מקום בו הוא נמצא. שער השמיים נקבע גם על פי מעשינו ורצונותינו, ואנו יכולים לעבוד את ה', להתקרב אליו ולהתקשר איתו מכל מקום.
כמו יעקב, לקחים אלו חשובים אף לחיינו אנו. הידיעה שתפקידו של האדם לקשר בין העולמות – הכרחית היא אף עבורנו. ההשלמה עם הירידות בדרכנו – נותנת לנו עוצמה ומעניקה לנו כוח. הזכירה שביכולתנו להכניס את ה' לכל מקום בחיינו – מועילה היא מאין-כמוה. לפעמים, אנחנו מחפשים את ה' בדברים הגדולים. מפרשיה זו אנו למדים כי את ה' ניתן למצוא בכל מקום בחיינו. בכל מקום פיזי, בכל מקום רוחני ובכל מקום נפשי שאנחנו נמצאים בו. כל מקום יכול להיות שער השמיים ובית אלוקים, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה – הדבר תלוי אך ורק בנו.
בס"ד
מפליא לראות שלאחר שמיתפוצצת פרשיה כל כך מזעזעת בחיידר בצפת, יש עדיין אנשים שמסוגלים להשמיץ את הפועלים לתיקון המצב, ולמען הילדים הפגועים. אז אכל המשמיצים יש לי רק שאילה אחת: האם גם אם ילד שלכם היה ח"וח ניפגע הייתם מדברים כך? הרי הזוהר הקדוש מגלה לנו שיהיו בדורינו "רבנים" שיהיה להם את הכח לעצור את השמש והם יהיו מהצד השני! אז מה יש להגן כל כך על מערכת שחוץ מכסף אין לה ענין בכלום? יש ב"חסידות קעניג" שחיתויות לא קטנות. הרבה מאוד עוולות הושתקו שם לאורך שנים. מנהלי התלמוד תורה האדמיניסטרטיבי והפדגוגי הפכו את ההתעללות בילדים לתחביב. המנהל הפדגוגי שבר מקל של מגב על אחד הילדים (בן 9) בטענה שהילד הזה הוא שורש ה"פשע והרשע". יש עוד חומר והרבה.
יש עוד דברים מזעזעים ממש שנעשים בשם ברסלב לצערינו הרב. ושימוש לרעה בשם רבינו הקדוש.
אבל על חילול השם וחילול שם רבינו הקדוש יש קב"ה ישתבח שמו והוא יטפל בזה!
"ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען, ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה"... "ואחרי כן קבר אברהם את שרה אישתו אל מערת שדה המכפלה על פני ממרא הוא חברון בארץ כנען", וביני לביני מספרת לנו התורה כאן את הויכוח שהיה לאברהם עם עפרון החיתי, בקשר לקנין אחוזת הקבר. בסופו של דבר סיכמו: "ויען עפרון את אברהם לאמור: לו אדוני שמעני, ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא, ואת מתך קבור". וכך באמת היה - "וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון את הכסף אשר דיבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר".
אומר הזוהר הקדוש- אברהם זו הנשמה ושרה היא הגוף, כלומר אנו למעשה מדברים כאן על אדם אחד שיש לו נשמה וגוף, הנשמה מכונה אברהם ושרה היא הגוף. וענין הקבורה הוא הבאת הגוף למנוחתו. מסביר הזה"ק שמטרת הנשמה בעוה"ז היא להביא את הגוף למקום מנוחתו, כלומר למקום שבו ינוח, שהוא המקום של שלמותו, כפי שאנו אומרים שכאשר האדם מגיע אל המטרה שלו, אז הוא נעשה בעל מנוחה, בעל שלווה, כיון שהגיע לשלמותו
) רק פתח את הלב, קח נשימה עמוקה, לאן אתה רץ?? מה התכלית האמיתית מכל התאוות? ולשם מה באת לעולם? (שוקולד זה נפלא..אבל לא מספיק)
)שלומצ=]
שלומצ=]כפרי אחד היה רגיל להתפלל בימים נוראים בבית מדרשו של הבעש"ט ז"ל. היה לו ילד אטום לב שלא היה יכול לתפוס אפילו צורת האותיות, כל שכן לומר שום דבר שבקדושה, לא היה אביו מביאו לעיר מחמת שלא ידע כלום. כיון שנעשה בר מצווה נטלו אביו עמו על יום הכיפורים, כדי לשמרו שלא יאכל ביום צום קדוש מחמת חסרון ידיעה. היה לו לילד חליל קטן שהיה מחלל בו תמיד בשעה שהיה יושב בשדה ורועה את הצאן. נטל את החליל ונתנו בבגדו ואביו לא ידע. היה הילד יושב כל יום הכיפורים בבית המדרש ולא התפלל מפני שלא היה יודע כלום. בשעת תפילת מוסף אמר לאביו: אבא, רוצה אני לחלל בחלילי. נתחלחל אביו וגער בו. נתאפק הילד על כורחו. בשעת תפילת מנחה חזר ואמר: אבא הרשיני לחלל בחלילי. גער בו אביו בנזיפה והזהירו שלא יעיז לעשות כן. וליטול ממנו לא היה יכול מחמת איסור מוקצה. אחר תפילת מנחה חזר הנער ואמר: יהי מה, הרשני נא לחלל. כיון שראה אביו של התינוק שהוא מבקש מאוד לחלל, אמר לו: היכן החליל? הראה לו על כיס בגדו. נטל אביו של התינוק את כיס בגדו והחזיק בידו את הכיס עם החליל, כדי שלא יוציאנו הנער ויחלל בו. עמד והתפלל תפילת נעילה כשידו מחזקת בכיס ובחליל. באמצע התפילה שמט הנער בחזקה את החליל מתוך הכיס ומיד אביו ונתן קול גדול בחליל עד שתמהו כל השומעים. כיון ששמע הבעש"ט את הקול, קיצר מכפי הרגלו. אחר התפילה אמר: תינוק זה בקול חלילו העלה כל התפילה והקל מעלי, שתינוק זה אינו יודע כלום ומאחר שכל היום הקדוש ראה ושמע תפילת ישראל נתקלח בו ניצוץ קדשו כמו אש ממש, ואש תשוקתו בערה בו בכל פעם יותר ויותר עד כלות נפשו ממש, ובחוזק תשוקתו חילל באמיתות נקודת ליבו בלא שום פנייה, רק לשמו יתברך לבדו, והבל פיו הנקי מתקבל מאוד לפניו יתברך ועל ידי זה העלה כל התפילות.
