פורום תאומים (עמוד 6)

א. יש עם אמבטיות.נצרך מאוד לדעתי.את צודקת.
התאומים שלי שיהיו בריאים היו עם האמבטיה עד גיל 9 חודשים.
תחפשי טוב ביד 2 יש במחירים סבבה לגמרי.
ב. עד שבוע 34 כדאי שיהיה הכל ובע"ה תלמדי בזמנה ובעיתה.
ג. בנחת יקרה.מה שנכון לך.אני השתמשתי בטרמפולינות.
תלדי ותלמדי אותם ואז ניתן לקנות.
לכל שאלה באהבה

ויש עגלה שאת ממליצה עליה?

1. לנו הייתה עגלה בלי אמבטיות. הסתדרנו מצוין. גם לקודמים לא הייתה לנו עדלת אמבטיה. רק אחריהם קנינו עגלת אמבטיה לילדים הבאים - אבל זה בעיקר כי רציתי שתשמש גם כעריסה (עברנו דירה בדיוק ואין בה מקום בנחת לעריסת תינוק). אבל סתם ככה ביום-יום לא חושבת שצריך אמבטיה. יש שקי שינה כאלה שמתלבשים על העגלות וזה נוח מספיק.
2. באופן אישי הלכתי לקנות את העגלה שבוע אחרי הלידה... הם נולדו מוקדם, והיה לנו בייביסיטר מושלם בדמות הפגייה כשהלכנו לקנות... אבל באמת לא כדאי לבנות על זה שיהיה כוח ופנאי אחרי הלידה להסתובב בחנויות, ולכן דברים קריטיים כדאי לקנות מראש או לפחות לבחור ולהזמין מראש, שיהיה לאחרי הלידה. דברים קריטיים לדעתי הם עגלה, סלקלים ובגדים. אם יש מי שיקנה לך סלקלים ובגדים אחרי הלידה - אז עדיף.
3. מנשא וטרמפולינה וכדומה עדיף כבר לקנות חודש-חודשיים אחרי הלידה, אחרי שתראי בדיוק מה הצרכים שלך. (באופן אישי אני לא מסתדרת עם מנשאים, למשל... יש לנו מנשא שרק בעלי משתמש בו בטיולים. כשהתאומים היו תינוקות לא טיילנו כמעט בטיולים שאין אפשרות לעגלה... וטרמפולינה - קיבלנו במתנה כשאחד הילדים נולד ובקושי השתמשנו. אבל יש לי חברה שהתאומים שלה כל היום היו בטרמפולינות...)
בשעה טובה ובקלות!

א. לא קריטי בכלל מכמה סיבות. קודם כל את תלדי בחורף אז בהתחלה גם ככה לא תצאי איתם יותר מדי, וכשיש תאומים יוצאים עוד הרבה הרבה פחות (אני זוכרת שאמרו לי את זה פה בפורום לפני שילדתי ואמרתי לעצמי שאני כן אצא, כי זה לא באופי שלי להישאר כל היום בבית. בפועל את רואה מה אני ממליצה לך;)). דבר שני, אפשר להשתמש בעגלות רגילות ולהשכיב את הטיולון לגמרי. אנחנו גם קנינו מזרונים לעגלות כדי שיהיה יותר נוח.
לנו יש בייביג'וגר סיטי מיני שאפשר להשכיב ל175 מעלות, זה נתון שכדאי לבדוק... לא חיפשנו בכלל אמבטיות כי זה מקפיץ את המחיר, גם יד 1 וגם יד 2 אז ויתרנו.

ב. אנחנו הצטיידנו לפני הלידה בעגלה, במיטה ובסלקל. אבל זה ממש תלוי אופי ותלוי במה יש לך כבר בבית. האמת שלא הספקנו להצטייד יותר מדי כי ילדתי מוקדם, אבל המקסימום שהייתי עושה זה אולי עוד כמה בגדים. אחרי הלידה, כשהם היו בפגיה קנינו עוד טיפה בגדים, מצעים, בקבוקים ומוצצים.
לפעמים בתאומים הסביבה יותר מתרגשת ומפציצה במתנות, אז קחי גם את זה בחשבון.
תחשבי מה קריטי לך שיהיה לך לפני, ומה לא נורא לך לקנות אחרי הלידה כשתראי מה את צריכה.
אי אפשר לדעת מתי באמת צריך לקנות, כי כן יש סיכון ללידה מוקדמת, אבל מצד שני את יכולה למשוך עד הסוף. זה גם תלוי בסוג התאומים שיש לך, אם את לא בהריון בסיכון ממש גבוה הכל יכול לחכות קצת (ואסתור את עצמי... התאומים שלי היו בי בי וילדתי בשבוע 32...). הייתי ממליצה שמה ששקריטי לך שיהיה מוכן כבר משבוע 32, השאר יכול לחכות.

ג. צריך לול נוסף, עוד סלקל. מעבר לזה לא הייתי קטנה לפני. אנחנו כן קנינו מנשא ממש טוב רק אצל התאומים, כדי להקל עלינו... והיו לנו 2 טרמפולינות, הן הצילו לנו ת'חיים... אבל את באמת לא יכולה לדעת מה יהיה, אז את כן יכולה לחכות עם זה לאחרי הלידה.

בהתאם לצורך שלכם.
לפני כדאי מיטות ועגלה, ולהכין כמה בגדים וכו. שכאשר יוצאים מהבית חולים יהיו לך דברים מוכנים לטיפול שוטף.
אין צורך באמבטיות כי לרוב זה הרבה יותר מסורבל וכבד.
אבל יש אימהות שלא יכולות בלי..
בעיניי אין שום צורך

לי היתה עגלת תאומים סיטי תור דאבל של בייבי ג'וגר עם אמבטיות. לי מאד נח עם אמבטיות, ולא הצטערתי לרגע שקניתי אותן, אבל שימי לב ל2 נקודות:
א. האמבטיות בכל עגלות התאומים הן צרות ומספיקות רק לכמה חודשים
ב. אם רוב ההתניידות שלך היא באוטו-זה די מייגע כל פעם לפרק עגלה פלוס 4 מתאמים פלוס 2 אמבטיות, ואז להרכיב הכל... וזה בכלל בהנחה שהכל נכנס לך לאוטו.

אכן רוב הזמן זה אוטו מן הסתם

באמת כל אחד ומערכת השיקולים שלו

הרבה לא יוצאים הרבה כשיש תאומים.
ובכלל שנה ראשונה היו בבית אז גם לא היינו צריכים ללכת למעון כל יום.
יש הרבה שיקולים אינדיבידואלים ותוכלי להבין מה הצרכים שלכם רק אחרי הלידה. כמו גם להבין אם עשית קניית טובה עם העגלה או לא.
בגלל זה לדעתי לקנות עכשיו את המינימום שצריך לטיפול שוטף ואחרי הלידה להשלים קניות בהתאם לצורך.
למשל אנחנו קנינו מיטה אחת לפני הלידה. גם ככה במשך שלושת החודשים הראשונים הם יכולים לחלוק מיטה אחת. ואחרי הלידה קנינו מיטה נוספת ושידת החתלה שראינו שיש לנו צורך.
לפני הלידה הסתכלתי על עגלות ובחרתי סוג מסוים ומצאתי ביד 2. ובסוף היה לנו מאוד קשה עם העגלה, מאוד מסיבית למרות שהרבה ממליצים עליה. ובסוף החלטנו למכור והיינו עם 2 עגלות יחיד. שבגלל שהיו בבית בשנה הראשונה זה לא היה לנו בעייתי. כשהתחילו מעון קניתי טרמפיסט ישיבה וחיברנו לעגלה אחת. וככה הסתדרנו בשנה השנייה. עכשיו אנחנו הולכים איתם למעון ומשתמשים בעגלה רק מידי פעם

הקניה הכי טובה בעיניי שעשיתי לתאומים!! משתמשת הרבה ברכב ולקפל עגלת תאומים זה ממש סיוט

אני מאוד ממליצה. מקל מאוד

אני קניתי ביד 2 עגלה
ואמבטיות בנפרד (גם יד 2)

הייתי מרוצה מאוד וזה ממש עזר לי בהתחלה...

לפעמים תאומים נולדים קטנטנים... אז האמבטיות רלוונטיות עד גיל 4 חודשים.. אבל אם נולדים גדולים זה אכן פחות.

ממליצה לקנות ביד 2.
לגבי קניות
לנו מאוד עזר 2 טרמפולינות.
עוד סלקל לרכב
ובגדים....

התאומים אצלינו באו אחרי מספר ילדים, ועדיין כל הבגדים ששמרתי והצטברן במשך השנים - לא הספיקו.

בשעה טובה ובידיים מלאות!!!

אפשר לשאול איזו עגלה?

אברר עם בעלי, אולי אוכל למכור לך את האמבטיות במחיר מוזל, אם את רוצה תפני אלי בפרטי...

העגלה עצמה עוד בשימוש...

לי לא היה וממש לא היה חסר לי...
הייתה לי עגלה מרופדת וסגורה יחסית, מדרך רגליים מתקפל כלפי מעלה וסוגר כזה. ממש הספיק לי.
אבל לא השתמשתי לשינה, ובכלל לא בבית. רק ביציאות.
התקפלה ממש בנוח, ביד אחת, נפתחה בקלות. הייתה לי מעולה. (כבר לא קיימת בשוק...)
בקיצור תחשבי מה השימושים והצרכים שלך והאם בהכרח נחוץ לך אמבטיות.
בהצלחה!

או במילים שלו ''אם תגיעי לשם - או ניתוח או זירוז''

משערת שיש בזה קצת גמישות והבדלים בין רופאים.
אבל בגדול 38 זה ה-40 החדש. זה תאריך הלידה.
וכמו שבהריון בריא ותקין של עובר בודד מאפשרים למשוך עד 42
ככה בהריון תאומים תיאורטית אפשר למשוך עד 40


אבל מצד שני, בריא ככל שיהיה, הריון תאומים הוא הריון בסיכון ואני מאמינה שכל רופא יזרום איתך אם תגיעי ל38 ותבקשי לזרז..

וגם הרופאים ובבית החולים. אם הם זהים 36-7
אם לא אז גם שבוע 40
תלוי במצב של התינוקות ובמצג ראש אני משערת.
אם הכל בסדר אישית המלצה שלי לידה ספונטנית בעתה או לפחות כמה שיותר מוציא אותם יותר מוכנים לעולם, יוצר עם כוחות לינוק, לא הייתי מוותרת על שום יום בפנים עם על הקושי ואכן אני מעריכה אותך ילדתי ב33 וזה היה קשה כבר לסחוב בקושי נשמתי!! אבל עדיף לסבול עכשיו מאשר אחר כך. אז כל עוד הרופאים לא אומרים לזרז ואת מרגישה טוב והעוברים מרגישים טוב תשמחי בכל יום שהם בפנים. אחרי זה אי אפשר להחזיר

אמרתי לו שדי אני לא יכולה יותר אז נתן לי הפנייה לזירוז ב 38 (לפי התאריך שהוא החליט כתאריך הווסת האחרונה שזה פלוס 3 ימים).

במיון כשהייתי, בגלל צירים שבאו ונעלמו, אמר לי שברגע שמגיעה ל 38 פשוט להגיע ויעשו זירוז. שזה מה שעשיתי....

 

אם הכל בסדר בדרך כלל לא מושכים ועושים זירוז ב 38

אבל זה גם תלוי בך וברופא שלך. יש נשים ורופאים שהרבה יותר בגישה של לא להתערב ואז מושכים יותר.

בפועל זה גם די סבל, כי זה באמת כבר מאוד כבד. ובעיקרון הם מוכנים לגמרי לחיים בחוץ משבוע 36.

העיניין הוא שככל שמתערבים יותר גדל הסיכון לקיסרי, שבתאומים גם ככה גדול יותר.

אני בסוף ילדתי בקיסרי, בגלל שלא היתה התקדמות בלידה אחרי יותר מיום שלם ופשוט ביקשתי קיסרי אבל לא היה משהו רפואי שחייב קיסרי ב"ה

בתאומים יש לך אפשרות לבחור בקיסרי אלקטיבי גם בלי צורך רפואי אחר.

גם הפגייה שלהם טובה, אם חלילה יש צורך.
אני בכל אופן הייתי מרוצה. אבל בשביל הלידה עצמה לקחתי רופאה פרטית...

עין כרם
שערי צדק
הר הצופים...

לא רואה סיבה ללכת למרכז.

הפגיה בהר הצופים נחשבת טובה מאוד בארץ.

אני יותר אהבתי את שערי צדק, גם התנאים שם באישפוז הרבה יותר נוחים מהר הצופים, וזה בעיקר משמעותי אם תהיי אחרי ניתוח קיסרי.

את התאומים שלי ילדתי דווקא בהר הצופים, והחוויה שלי לא היתה טובה. אבל זה קשור בעיקר לעל מי אתה נופל....
וגם- ילדתי בניתוח והמרחק של המחלקה מהתינוקיה, ואםילו המיטה שהיא לא מתכווננת חשמלית - הקשו עלי אחרי הניתוח....

אבל יש לי הרבה חברות שהיו מרוצות גם מהדסה ...

השתנה שם לאחרונה...
אני לא יודעת מה המרחק בין המחלקה לפגיה בבתי חולים אחרים, אבל בהר הצופים זה באותה קומה, ואם את ממוקמת בכניסה למחלקה אז זה בכלל קרוב.

יחסית לאחרים ניתוח

בכל מקרה, בחודשים האחרונים סיימו שם שיפוצים של מחלקת יולדות חדשה, אז התינוקיה יותר קרובה עכשיו.

לא הלכתי לבדוק פגיות כי לא היה צורך ב"ה

הרבה ממליצים על הפגייה בשערי צדק אבל ממש לו מחייב שתצטרכי בכלל. יש הרבה עם תאומים שמגיעות לשבועות מתקדמים מאוד.

בעין כרם כולם היו מאוד נחמדות ועזרו, גם המיילדות בלידה ובמיוחד אחת שישבה לידי כמעט לילה שלם כדי לנטר את הילדים.

וגם במחלקה, שעזרו לי עם הילדים ובמיוחד כשנשארתי לבד.

 

 

התאומים שלי יותר גדולים מרוב התאומים שיש בסרטון וכמעט ולא עושים דברים חמודים של תאומים. יש ביניהם פער התפתחותי וגם פער אישיותי שמאוד משפיע (אחד מאוד אנרגטי וזורם עם השטויות של הגדולה, והשני לא, אז יוצא שהאנרגטי יותר כל הזמן עם הגדולה וזהו).
הייתי בטוחה שזה יהיה שלב שכבר אראה כבר את הביחד שלהם.

אני יכולה לומר לך שפער בין אחים, וכמובן שגם בין תאומים תמיד קיים! ויש הרבה אחים תאומים שהם לא 'החברים הכי טובים'...

כן מידי פעם היו יציאות חמודות, אבל זה נבע יותר מהתייחסות אל תאום כחפץ במרחב, ולא כבן אדם ובטח שלא כתאום ושותף למשהו מיסטי. עד היום (בני 3) אני לא רואה ביניהם קשר ״מסטי״ כזה או אחר.
ישלהם מזימות משותפות והמון שעות משחק ביחד, אבל זה נובע מעצם זה שהם אחים קרובים בגיל... התאומות והביחד שלהם זה פחות האישו.
וזה בסדר.
נכון, פחות פוטוגני, וכאילו מבאס לשמוע על אחרים ולא לחוות את ה״הילה״ הזאת אצלינו. אבל באמת באמת, שיש משהו בריא יותר בזה שלכל אחד יש את המרחב שלו והקצב שלו. שכל אחד הוא אישיות בפני עצמו לפני ואחרי הכל.

@ג'נדס

ברור שאני רוצה שיהיה להם קשר מיוחד, אבל מבינה שיכול להיות שזה לא יקרה. מה שקשה לי זה שכל הזמן אומרים שגידול תאומים הוא קשה בטירוף אבל זה שווה את זה בגדול. ווואלה, לא רואה שזה שווה את זה. לא רואה את המתיקות הזאת של השניים, רק את הקושי העצום שעדיין מלווה אותנו. אני נהנית מאוד לראות את הקשר של אחד התאומים עם אחותו, אבל לתאום השני אין קשר כזה עם אף אחד מהם.
אוף, אני כותבת ועולות לי דמעות.

ולא רק אצל תאומים אצל כל ילד כואב לראות שהוא לא בדיוק הכי מסתדר הכי חברותי ולא עומד בציפיות. אני מכירה תאומים מבוגרים שאין ביניהם קשר מעבר ליום ההולדת ...

רק מעודדת אותך שהאינטרקציה ביניהם יכולה להגיע בגיל הרבה יותר גדול. התאומים שלי בני תשע, ויש ביניהם אינטרקציה מיוחדת וקשר מסוג מסוים, שאין אצל הילדים האחרים שלי.
וגם הם - היו מעוכבי התפתחות, ולקח זמן עד שהם תקשרו ביניהם בצורה מובהקת... (זוכרת שראיתי בזמנו סרטון של תאומים שמדברים ביניהם ב"דה-דה-דה" וקינאתי, כי התאומים שלנו לא עשו ככה...)

אי אפשר לדעת איפה זה יפגוש כל אחת, ואם על כל דבר שאנחנו רוצים לשלוח פה בפורום נחשוב אינספור פעמים, לא נשתף כלום בסוף...
את בסדר גמור

עודדת אותי...

אני רק- למה לא רצית את הזריקה להבשלת ראות?
יכול להיות פתאום סיבוך רציני. וזה לא יזיק. לא?
מתייגת את @זהות כפולה שעברה את זה..

כי זה עוד מוקדם לא חושבת שאנחנו לפני לידה.. כל הבדיקות תקינות לחלוטין.. אין צירים, יש צוואר ארוך מעבר לרגיל, הכל סגור.

כרגע ממתינה לאולטרסאונד ואני ממש ממש בחרדה

אני מרגישה שאת קצת מתכחשת לזה שיש בעיה.
נכון שאין תנאים ללידה. ושבנתיים *הרוב* תקין. אבל יש פה פער גדילה. כרגע הוא עוד בטווח התקין אך יכולים להיות בזה שינויים. ואת הרופאים זה מדאיג. לא סתם אישפזו אותך.
הריון תאומים הוא הריון בסיכון. גם כשהם בשני שקים נפרדים.
כל רגע יכול להיות שינוי משמעותי. זה יכול להיות ירידת מים. צירים. קיצור צוואר. בעיה בזרימות לעוברים.
אני חושבת שכדאי לשמוע לרופאים. לפחות בנוגע לזריקה להבשלת ראות. זה לא יפגע. ורק יועיל אם יהיה צורך פתאומי ליילוד מוקדם.
הרופאים רוצים בטובתך.ובטובת העוברים שלך.
כדאי להתייעץ אולי עם מכון פועה ולשמוע מהם על רופא מומחה לבעיה.

אני חלילה לא תוקפת, ולא רוצה שישמע תוקף. באמת מדאגה לך, מנסה לשקף לך ממה שאני רואה.
בעזרת ה' בבריאות שלמה🙂❤️

לאחר אולטרסאונד בביהח, יש פער מהותי מאוד ממה שאתמול נבדק.

הבן 1.2 , זרימות, תנועות ומים תקין -אחוזון 78
הבת 766*, זרימות, תנועות ומים תקין- אחוזון 11

אז כנראה הייתה טעות בבדיקה אתמול.. לצערי של כמעט 200 גרם הפרש.
הם עדיין מתעקשים על צלסטון ואני לא מבינה למה באחוזון 11 צריך צלסטון...

קיבלת את הזריקה הזו?

מה הרופאים רוצים לעשות עכשיו חוץ מהצלסטון?
האמת שאני גם לא כ"כ מבינה את ההתנגדות לצלסטון, חוץ מהקטע הנפשי, שזה כאילו להגיד לעצמך שהלידה קרובה.
בהריון של התאומים שלי גם הכל היה תקין לגמרי, כולל אורך צוואר, ופתאום הייתה ירידת מים מוקדמת משום מקום. אחרי שבוע כבר התפתחה לידה לבד... בנס הספקתי לקבל את הצלסטון לפני הלידה.

לא מעט.
קראתי על נשים שקיבלו ובסוף ילדו כרגיל ואפילו אחרי התאריך.
זה רק לטובת העוברים שלך למקרה ויהיה צורך לילד מוקדם. ונראה שהבעיה ממשיכה. יש פער. ואולי זה יהיה סיבה ליילד.

גם עם תאומים. ועקבתי אחרי הודעות שלך פה...
זכור לי שכתבת מתישהו שאת אישה די קטנה, התחלת את ההריון במשקל נמוך והגובה שלך גם בהתאם ולכן נכנסת לשמירה די בהתחלה.
הרבה פעמים רואים יילודים קטנטנים הרבה מתחת לעקומות - אבל שוכחים להתייחס לנתונים של הההורים.
אם הכל תקין - אני הייתי מקבלת את הזריקה ונשארת במעקב. זה לא אומר שאת מחר יולדת, אבל זה ליתר בטחון.
ואולי בסוף תגלי שהיא קטנה פשוט כי את קטנטונת...

שיהיה מלאן בהצלחה!!! ותבשרי רק טוב!

יש הבדל תהומי בין פגים שהאמא קבלה צלסטון לבין פגים שלא הספיקו להביא.

מקבלים זריקה אחת ו24 שעות בדיוק אח"כ מקבלים נוספת.

זה חשוב מאד מאד

אל תוותרי על זה!!!!

מכירה מקרוב מאד פג שאמו לא הספיקה לקבל, הוא נולד בשבוע 28 ועד היום, כשהוא כבר בן שנתיים+ צריך תוספת חמצן. והוא היה מאושפז זמן ארוך מאד, הרבה מעבר לשבוע שהיה צריך.

זה בכלל לא קשור לאחוזון שלה. רק לשבוע ההריון ולזה שהם עלולים להוולד מוקדם.

חוזרת שוב- זה קריטי!!! תקחי מיד!!! אל תוותרי!!! זה רק יכול להועיל!!!!

הצלסטון לא גורם ללידה מוקדמת אלא רק מועיל במקרה שמתרחשת לידה מוקדמת

חיבוק אהובה

בריאות שלמה לך ולעוברים

ובעז"ה שתהיה לידה בזמנה, בקלות, בבריאות ובשמחה

אין לי התנגדות לזריקה אם הייתי חושבת שיש משהו הכי קטן שתומך בזה...
מבחינת הפער ,זהו פער שיש מההתחלה והוא נשמר ואין שוני.

הבעיה מבחינתי היא התופעות לוואי וזה שלא מרגישים דופק עובר אחכ וזה ממש מלחיץ אותי.. וגם שאחרי 3 שבועות הם רוצים להביא שוב.. והתייעצתי ים עוד 2 רופאים בינהם פרופסור שאמרו שאם הנתונים תקינים יש צורך להמתין.

נכון להרגע בזכות זה שאני בביהח אני עוברת 4 פעמים מוניטור ביום+ אולטרסאונד מלא כולל דופלר במח,בלב ובחבל הטבור.
בראשון הפרופסור שמטפל בי מההתחלה יגיע למחלקה ואני מסכימה איתכן לגמרי שאם נעבור על כל החומרים ועדין הוא יראה צורך וזה כבר כמעט שבוע 28 אז אבצע את הזריקה

אגב אתמול בלילה מרוב הלחץ שלי נכנסתי עם בעלי לרכב בשעה 1 לפנות בוקר ונסענו לכיוון הכותל (אני מאושפזת באיכילוב), אבל היו פקקים ואמרו שיש בעיה בכניסה לשם בגלל תפילות ואישיי ציבור שמגיעים. וחזרנו חזרה :/ אז התפללתי במיטה..

יש לכן תפילה, או שיעור תורה שיחזק אותי מהמיטה בביהח?

אבל אני חושבת שאת צריכה ניעור רציני...

בעייני זה ממש חוסר אחריות לא לקחת הבשלת ריאות!
הפער ההישרדותי בין פג שנולד אחרי זריקה לבין כזה שלא הוא גדול. ראיתי את זה בעיניים שלי.

זאת זריקה מצילת חיים!

אין שום סכנה בזריקה הזאת. וגם אם לוקחים אותה ״סתם״ זה לא נורא (אפשר לקחת רק שני קורסים שלצזריקות בהפרש של שלושה שבועות במהלך ההריון, ומשבוע 34 זה כבר פחות נצרך.. לכן לפעמים מנסים למשוך בלי הזאיקה בשבועות 23-26. אבל אתכבר אחרי זה. אז רוצי לקבל את הזריקה!!!).
זה נכון שהעוברים אח״כ מנומנמים יותר, אבל זה לא משפיע על הדופק שלהם בשום צורה שהיא.

את כותבת שאת לא מוכנה להתכונן ללידה. אז למה כן?
לאבד את אחד העוברים את כן מוכנה?
לא אישפזו אותך לכיף..אשפזו אותך כי יש חשש לשלומם של הילדים שלך.
צוואר ארוך וסגור וזה שאין צירים זה נהדר, אבל זה לא מעיד על המצב הבריאותי של העוברים שבפנים.
ירידה בדופק יכולה לקרות ברגע, בלי שום הכנה מוקדמת, ולהוביל חו״ח למוות תוך רחמי. אני בטוחה שאת לא רוצה להגיע לשם.

הבשלת ריאות נועדה כדי להגן על הילדים שלך מהצורך ביילוד מוקדם בעקבות מצוקה עוברית.
לוותר על הזריקה הזאת זה כמו לוותר על חגורת בטיחות ברכב בגלל שהיא לא נוחה.

ולגבי הערכות המשקל, כבר כתבתי לך בשבוע שעבר שאני חושבת שהמשקלים לכשעצמם הם סבירים יחסית. אבל אני לא רופאה ומניחה שהם רואים תמונה כוללת יותר ומודעים ליותר פרטים, ואם החליטו לאשפז כנראה שיש לזה סיבה טובה.
ובכל מקרה, הערכת משקל היא רק הערכה. יכולה להיות סטיה לשני הכיוונים (אצלי אגב, הקטן נולד משמעותית פחות מהערכת המשקל האחרונה... אני לא אשכח לנצח את השוק כששמעתי את משקל הלידה שלו...).
מקרה כמו שלך הוא לא נדיר, והרופאים יודעים מה הם עושים. אני הייתי סומכת עליהם.

אין לי בעיה עם הניעור... אבל אלף הבדלות אני באמת לא מבינה למה לתתת..
אפילו הפרופסור שלי אמר להמתין למחר לעוד בדיקה לפני קבלת הזריקה כי הוא לא חושב שאני קרובה ללידה מוקדמת.
הסיבה שאני בהשגחה זה בכדי לא לקחת סיכון וככל הנראה מחר אשוחרר.
הבת כבר חצתה היום את ה800 והיא כבר מעל אחוזון 10.
הבו בשיא שלו..
מבחינת הדופלרים שזו הבדיקה העיקרית שלהם הכל לגמרי תקין🖐...
אז אני מתנצלת שאני לא רצה להזריק דברים ולא כי אני לא מאמינה בזריקה וביעילותה, אלא כי זה עוד מוקדם ועבדה שיש פה התלבטות גם מבחינת הצוות המקצועי שמטפל בי בביהח.
מחר יש פגישת צוות רחבה ו2 אולטרסאונדים שאבצע בכדי שיחליטו איך מתקדמים ואם משחררים אותי לבית ואני אגיע פעם בשבוע למעקב .

אני שוב מדגישה לכל אישה שתקרא את השרשורים, אני לא מתנגדת לזריקה או חושבת שהיא לא טובה אבל מתלבטת יחד עם הרופאים מתי המועד הנכון ביותר לקבל אותה, ודגש אחרון לקבל אותה 3 שבועות אחרי ממש ממש לא מומלץ לדעת 3 פרופסורים באיכילוב ו1 בשערי צדק אז לשיקולכן.

יש מצב שירצו ליילד אותך מוקדם כדי לתת לבת סיכוי יותר טוב 

שלא יקרה לה משהו בפנים חס וחלילה

וגם שאולי זה יתן לה בוסט לגדילה כדי לצמצם את הפערים ביניהם

אני כן חושבת שיש מקום רציני לשקול את זה ותתיעצי עם הרופא, כמו שנראה שאת עושה...

 

אין שום בעיה בגדילה של הבת .. הבן פשוט גדל מאוד הוא באחוזון מאוד גבוה.
הבת עלתה לאחוזון 16 היום והיא 840 גרם ואני בשבוע 27, יש פה בנות שילדו בשבוע 29 600 גרם.
זו הגדילה שלה לאורך כל הדרך וזה הקצב.
הרופא חושב שהכל תקין לחלוטין ולכן שחרר אותי לבית.

יש סיבה למה הבן כל כך גדול?

הוא 1.92 100 קילו..
ואני 1.6 43 קילו...

כנראה גנים..
הם גם תאומים לא זהים 2 שקים, 2 שיליות, כלומר אין שום קשר סין הdna של הבן לבת מבחינת הגנטיקה של הגדילה.. בגלל זה הם לא לחוצים מהפער כל עוד היא מעל אחוזון 10

בתגובה הראשונה המצב נראה ממש רע.

ואז כשקוראים עוד מידע שאת נותנת, נשמע שהכל ב"ה תקין.

נסי למלא את עצמך במחשבות חיוביות. את במעקב צמוד וקשובה לרופאים ובעה בהריון ימשיך בצורה תקינה.

התשובות חיייבו אותנו להתאשפז מיידית כי היה פער של 55 אחוז והיא הייתה באחוזון מתחת ל2.
בשישי והיום חזרנו שוב על המדידות פלוס עוד בדיקות שניתן לבצע בביהח ולא ובקהילה, והתגלתה לנו תמונה שונה לחלוטין.

עם זאת, החלטנו שאנחנו כן ניקח את הצלסטון בשבוע 29 שזה עוד שבוע ויומיים לצורך צמצום סיכונים.

היום אני שבוע 28.1 , ביצעתי היום אולטרסאונד מכוון מח ומעקב גדילה.

הבן, עלה למשקל 1500 , אחוזון 94 , הכל תקין מבחינת זרימות וסקירה.

הבת, עלתה למשקל 980 , אחוזון 29, הכל תקין מבחינת זרימות וסקירה.

הפער בינהם עדיין 35% , אבל הרופא אמר שזה נראה שזה קשור לפערים ביני לבין בעלי בגדלים.
הוא שמח שלא קיבלנו צלסטון ואמר שכרגע הוא רוצה להמתין עם זה כי הוא לא חושב שאני עומדת ללדת בקרוב.

שימשיך ככה וייגמר בידיים מלאות ובמועד בעז״ה!

אני חושבת שאם אכן הריון בסיכון ללידה מוקדמת זה חשוב, מצד שני כיסוי צלסטון יכול לגרום גם ליד יותר קלה על ההדק ליילד טרם הזמן.

ב"ה החיים עם 6 ילדים באוגוסט ותאומים שהתחילו לזחול עמוסים.. אז אני פחות פה..
שולחת לך הודעה בפרטי.

אם היא מניקה אז יש כרית הנקה לתאומים, אבל זה יקר.
ואם לא אז אין לי רעיון ספיציפי, אולי בגדים תואמים (תבדקי אם היא מלבישה זהה או לא), אפשר תיק עגלה גדול יותר או אולי צמידי זיהוי לתאומים אם קשה להבחין ביניהם

אולי אפשר גם לקנות שובר לזה תבדקי במאמאסיטה

אם היא חברה טובה הכי טוב לשאול מה היא תשמח לקבל.
כי בתאומים, גם אם יש ילדים קודמים ויש כל מיני דברים בבית, יש כל מיני דברים שצריך עכשיו כפול.
החל מכמויות בגדים, סדינים לעריסה וללול, חיתולי בד, קשת לעגלה, מזרון פעילות/אוניברסיטה יותר גדולים או נוסף, טרמפולינה, וכלה בדברים הגדולים כמו כסא אוכל ועוד........

לק"י

אז אולי זה מה שהיה אצלך. שווה בירור.

אישית, ילדתי עם ובלי אפידוראל- לא זוכרת הבדל משמעותי בהתאוששות.

שיהיה הריון קל ובריא ובידיים מלאות בעז"ה!!

אישית פוחדת מאד מהזריקה. מהזרם הזה בגב. וגם הלחץ דם שלי יורד...

ואחרי הלידה אני סובלת מכאבי ראש וצמרמורות שהסבירו לי שזה בגלל זה.

בלידה האחרונה באמת היה בלי זה.

מתפללת שבעז"ה הכל יעבור בשלום ובידיים מלאות 

אני לא לקחתי רופא פרטי אלא הייתי במעקב הריון בסיכון בקופה. לגבי שמירה, הרופאים ממליצים בדרך כלל החל מחודש שישי,
גם אצלי זה היה פחות מהמשכורת אבל מצד שני לא עבדתי בחודשים האלה...
דמי לידה חושבו לפי המשכורות לפני השמירה.
שיהיה בהצלחה ובקלות וידיים מלאות בעז"ה

קודם כל, אני שומעת את הלחץ שלך עולה ממה שאת כותבת. זו סיטואציה באמת מאוד מורכבת! מלאת חששות, פחדים, התרגשות, הידיעה שבסוף זה ברכה, גם אם כרגע אנחנו לא מרגישים ככה. אז קודם קבלי חיבוק גדול! בעז"ה תצלחי את התקופה הזאת בשלום, בידיים מלאות ומשמחות, ובמקום גדול יותר מעכשיו.
ולשאלותייך...:
תסתירי כל עוד את מרגישה שזה נכון לכם ושזה לא לוקח ממך יותר מדי אנרגיות. אם את כל הזמן רק תתעסקי בלהסתיר ולא בלקבל עזרה אם וכשתצטרכי, זה לא שווה את אפקט ההפתעה שבסוף. את יכולה לספר רק לכמה אנשים מסוימים (הורים, אחים) כדי שיוכלו לעזור לך במהלך ההריון, ולשאר זאת תהיה הפתעה.
1. גם לי היו 2 שקים ו2 שיליות. אולי ירגיע אותך אם אומר שזה ההיריון תאומים הכי פחות בסיכון. אם אין משהו מיוחד בהיריון לא הייתי הולכת לרופא פרטי. צריך ללכת למעקב במרפאה להיריון בסיכון, וזה מספיק למצבים רגילים.
2. אני ילדתי בניתוח במפתיע, ככה שלא הייתה לי אופציה להתכונן אליו. גם פה לדעתי אם אין איזשהו סיבוך מיוחד לא הייתי לוקחת מנתח פרטי. זה עולה המון ולדעתי חבל על הכסף (ובטוחה שיהיו פה כאלה שיחלקו עלי). בלידה רגילה בד"כ מביאים ללידת תאומים את הצוות הכי טוב שיש במחלקה...
3. אני לא יכולה להעיד כי ילדתי בניתוח, אבל שמעתי כבר המון סיפורים (פה מהפורום וגם מהחיים) שדווקא בלידת תאומים הלידה עצמה קלה הרבה יותר מלידה של תינוק אחד! יש בזה משהו הגיוני, כי יש לחץ יותר גדול אז העניינים זזים יותר מהר...
4. לא יודעת להגיד כי לא הייתי בשמירה.
5. על הלידה עצמה אני לא יודעת להגיד לך. אני ילדתי בהר הצופים והצוות חדרי לידה מהמם ברמות! אבל גם עין כרם ושע"צ מניחה שטובים... שמעתי שבהר הצופים יותר מזרזים לניתוח אבל לא יודעת עד כמה זה נכון. מה שכן, אם הלידה עלולה להיות מוקדמת כדאי לחשוב גם על פגיה - מבחינת מקצועיות ומבחינת נוחות שלכם להגיע לשם. הפגיה בהר הצופים נחשבת לאחת הטובות בארץ (לא יודעת איך האחרות בירושלים, יודעת רק על הר הצופים. ילדתי שם במקרה ורק בדיעבד גילינו שזאת פגייה נחשבת). אתם צריכים לחשוב גם לאיזה בי"ח יהיה לכם נוח לנסוע כל יום.
6. שאלת השאלות. אמא שלי החכמה עזרה לי הרבה בקטע הזה. אנחנו צריכין להאמין באמונה שלמה שאם זה מה שהקב"ה הביא לי ולילדים שלי אז זה מה שנכון לנו עכשיו. אם הקב"ה שם לך תאומים בבטן, עם הריון קשה וחוסר יכולת לתפקד, אז זאת האמא הכי טובה שיכולה להיות עכשיו לילדים שלך. הם לא מסכנים, את מביאה להם מתנה עצומה! קשה לך לשחק איתם בצהריים? שבי או תשכבי על הספה ושהם יגשו אלייך עם מה שהם צריכים. אם את תאמיני באמונה שלמה שהמצב הזה עכשיו הוא מה שהכי נכון לכל הנוגעים בדבר, פשוט כי זה מה שהקב"ה הביא לנו והוא יודע הכי טוב מה נכון לנו, אז זה יעבור לילדים שלך בצורה טוטאלית. וגם אם בהתחלה יהיה להם קשה שאמא לא מתפקדת כמו שתיפקדה עד עכשיו, אחר כך הם יצליחו להתרגל למצב ולהיות שלמים איתו. הכל תלוי במה ובאיך אנחנו משדרים לילדים שלנו. תהיי שלמה עם עצמך ועם המצב שלך והילדים שלך יקלטו את זה.

וואו, הכתיבה הזאת מחזירה אותי אחורה... זאת סיטואציה באמת מורכבת ומטלטלת. הלוואי שכבר בקרוב ההלם יעבור ותצליחי גם לשמוח ולהנות מההריון, למרות הקושי הפיזי הגדול.
בהצלחה!!

תודה על התשובה המפורטת והכיפית

מכניס לי אנרגיות טובות וחשק שיבוא בעז"ה

שתדעו שכל תגובה של כל אחת ממש מעודדת.

ממש קבוצת תמיכה!

גם אמא שלי תמיד אומרת ששני דברים מונעים מאיתנו להתקדם ולא נכונים במיוחד בגידול הילדים, נקיפות מצפון ורחמיים עצמיים...

וזה נכון לגמרי צריך להאמין שכל המכלול וגם טובת הילדים הכל מאיתו יתברך.

 

אקח כשיקול בעז"ה , יודעת שהפגייה שם מעולה ומעבירים לשם גם מעין כרם.

מקווה שלא נצטרך חלילה ואצליח לסחוב עד הסוף, אבל בכל זאת...

אני בנאדם שאוהב להתכונן בראש לפחות.

היינו בתקופת החגים, אז להיות בבית חולים דתי היה בונוס רציני...
תחשבי גם על הדרך שיש לכם מהבית לבי''ח...

אני עכשיו בהריון תאומים פעם שניה... ( שבוע 25)
התאומים הראשונים שלי בני 11, ובאמצע יש עוד כמה ב"ה!!!!
אז ככה-
לגבי הלספר או לא, אם יש לך מצב לקבל עזרה , אז תספרי בלי לחשוב אפילו. כל שניה של עזרה שווה, ותחשבי שאם עכשיו את מרגישה בקושי/ כבדות זה רק הולך ומחמיר...
אני בגלל שזה פעם שניה אמרתי הפעם אני עןשה הפתעה ולא מספרת. מבטיחה לך שהתאמצתי והחזקתי מעמד רק עד שבוע 15 בערך. אז כבר סיפרתי למי שידעתי שזה יעזור לי. וגם לילדים הגדולים סיפרתי ( 12 ומטה) כן, הם ראו אמא זרוקה, אמא שלא מתפקדת בכלל ( גם אני אחרי קורונה) , וצריך יותר עזרה עם הקטנים.
בעבודה באמת לא סיפרתי הפעם, רק הסברתי את הגודל בזה שיש לי סוכר וגם מרגישה שמהריון להריון אני יותר גדלה...
1. אני מטופלת כרגע גם אצל רופא פרטי וגם אצל רופא מהקופה.
רופא פרטי יעלה לך הון. כי החזרים יש רק על 3 בשנה, והריון תאומים מצריך מעקב צמוד הרבה יותר.
אני אישית בגלל שרגילה לרופא הפרטי שלי( היה רופא מהקופה בעבר ועזב בגלל זה התרגלתי אצלו והמשכתי פרטי), המשכתי אצלו, אבל במקביל אני גם אצל רופאה להריון בסיכון מהקופה.
ובינינו, אין הבדל. חבל על הכסף...
2.לידה- בהריון תאומים קודם שהרופא שלי עדיין היה מהקופה, העוברים היו ראש ועכוז אז סיכמתי איתו על לידה פרטית בגלל הלחץ והפחד שלי מניתוח ומאפידורל, בזמן מעשה, כשהגעתי לחדר לידה המילדת אמרה לי חבל על הכסף אני אכניס לך את הרופא הכי טוב.
ב"ה אלף פעמים היה לידה מהירה, קלה, בלי אפידורל, הוציא את השני מהרגליים. - מתפללת שגם הפעם הלידה תיהיה ככה
( יותר פרטים, בפרטי)
4.שמירה- בהריון תאומים ביטוח לאומי מאשר אוטומטי משבוע 24 גם אם הכל תקין.
בהריון קודם יצאתי גם בשבוע 24 בגלל אשפוז של צוואר מקוצר וצירים..
הרופאים המטפלים בי- כבר אמרו לי לצאת לשמירה , אני כבדה, עם כאבים חזקים, כנראה גם סכרת.
הישיבה 8 שעות בעבודה גומרת עלי, גם הלחץ הנפשי...

זהו, העיקר שיעבור בקלות ומהר.... הילדים, אין מה לעשות יתמודדו.. תיהי רגועה, הכל יהיה בסדר.
והכי חשוב , תשמרי על עצמך והתינוקים שלך כמה שיותר, כל יום בבטן שווה כמו שבוע לפחות בחוץ.
תזכרי את זה ותחזיקי מעמד!!

אני בהלם שמאשרים אוטומטית. אם הייתי יודעת הייתי מנצלת את זה. איזה תקופה סיוטית זאת הייתה...

שוב לא רוצה להתחייב כי לפעמים נופלים על איזה פקיד/ה שכנראה פשוט לא מבינים מה זה הריון תאומים....

לא שאני מאחלת לעצמי עוד הריון תאומים😆🥴 אבל אם יהיה בהחלט אשתמש בזה.

היא אמרה שלא יתנו לי. רק שהתאשפזתי נתנו. תודה באמת
אח''כ גם הלכתי לרופא אחר שגם לא הסכים לחתום...
קיצר זה לא אוטומטית

אבל צריך למצוא קודם רופא שיחתום...

לא שאל אותי אפילו, אם אני רוצה.

רק אמר לי להביא לו טפסים לחתימה...

 

בקבוצות האחרות שאני עם תאומים

נראה לי מרגש לחוות פעם שנייה ואת כבר מנוסה

אולי שכנעתם אותי לספר...

לפחות לאמא שלי ולחמותי שיבואו לעזור.

למרות שהבכורה שלי יד ימיני (14) עוזרת המון!

אבל מרגישה שהיא מתעייפת כבר לפעמים...

באמת שאנרגיות של להסתיר, לא מתאימות לי ולאופי שלי בעקרון. 

נחשוב על זה ברצינות.

ותודה על העידוד!

 

לגבי רופא פרטי , יש לי ביטוח פרטי, אפילו לא יודעת מה הוא מכסה האמת...

אבל אם יהיה בסיכון, אולי נבדוק אופציה. רק בשביל השקט הנפשי שאני יודעת שאני באה ללידה וברור לי מי נמצא שם.

מאחלת לך שבעז"ה יעבור לך ההריון (וגם לי... ) גם הפעם כך בקלות ובלי ניתוחים וסיבוכים.

נמשיך להתפלל..

ושוב תודה על התגובה!

 

 

 

אני סיפרתי לילדים הגדולים שלי שהיו בגיל 9-12, כי הרגשתי שאני עצמי הייתי צריכה את חודשי ההריון כדי לעכל את הבשורה. לא רוצה לחשוב על סיטואציה שלא היה אולטרסאונד ורק בלידה את מגלה שיש לך תאומים...

והרגשתי שגם לילדים שלי מגיע את הזמן הזה לעכל, הרי גם להם זה הולך לשנות את החיים. בייחוד אם הגדולה שלך עוזרת לך הרבה, ככל הנראה היא תישא גם בעומס ומגיע לה הכנה נפשית.

 

בשלב מסוים מאוחר יותר, סיפרתי גם להורים שלי ושל בעלי. לא בגלל שהרגשתי צורך, אלא רק כי ידעתי שהם ממש ייעלבו אם הם יגלו את זה יחד עם כל העולם רק אחרי שאלד.

 

כל השאר לא ידעו. היו שחשדו וניחשו. אבל אני מוכרחה לציין שלא כל כך נהניתי מאפקט ההפתעה על הדודים/החברים וכו', כי בתכלס לא זכיתי לראות ולשמוע את רוב המופתעים, הרי בשעות שאחרי הלידה עסוקים בדברים אחרים... קחי בחשבון שבסוף את לא זאת שמודיעה לכולם אישית, חלקם זה בעלך, בטלפון, אבל הרוב יישמעו לא מכם ישירות... 

אז דוקא עם ההורים שסיפרתי להם אישית פנים אל פנים, נהניתי לראות את ההלם שלהם

בכל מצב יש סיכוי שתעלה על זה כפי שאני מכירה אותה.

לקטנים יותר כפי שאני מכירה, יהיה קשה מאד לשמור סוד.

ותודה על כל העצות! מחכים לגמרי...

אגב,

נראה לכן הגיוני להרגיש לחץ פנימי לכיוון מטה (כמו שמרגישים בשמיני/ תשיעי בדר"כ) כבר בשלב כזה או שזה שווה בדיקה?

זה בא והולך... לא משהו קבוע.

אבל קשה לי בהליכה ממושכת או אחרי יום שישי עמוס בעמידה על הרגליים.

וזה לא ורידים.

יודעת להבדיל בכאב ביניהם.

 

באופן כללי הלחץ למטה גדול יותר מבהריון רגיל, אבל אם משהו מחשיד אותך לכי להיבדק.

לבכורה שלי סיפרתי לפני שסיפרתי לכל השאר, אפילו קצת לפני ההורים שלי.

אני חושבת שזה ממש נתן לה הרגשה טובה, שאני מעריכה אותה וסומכת עליה שתשמור סוד

ושאני רואה בה שותפה ושהעזרה שלה משמעותית לי.

 

זאת הזדמנות שלך להראות לה שאת מעריכה אותה כבוגרת ובאמת רואה בה "יד ימינך"

זה מאד חשוב לבת בגיל הזה.

וגם לך לשמור על אוירת השותפות ;)

(גיל ההתבגרות מלא תהפוכות,  לכי תדעי מה יהיה המצב עד הלידה, אם עדיין יתחשק לה לעזור לך כל כך הרבה...

ואחרי הלידה בע"ה תצטרכי את עזרתה אף יותר מבהריון)

בדר"כ אנחנו רגילים לשתף אותה בהרבה דברים שנותנים לה באמת את התחושה שסומכים עליה

והיא באמת בוגרת ונבונה במיוחד ב"ה.

אני אוהבת גם ליצור לה את השיח הפתוח וגלוי הלב שאני משתפת אותה (כמובן במה שמתאים לי ) 

זה תורם לתקשורת בריאה. כך בעיני (גם עם האחרים בהתאם לגילם כמובן)

כמובן שעל ההריון סיפרתי לה די מהר, כי לא יכולתי להסתיר ולא ראיתי עניין...

אבל זה אולי נחכה לראות איך מתפתח ומה ההמשך. (בעלי פחות רוצה לספר לה עכשיו אלא אם כן נצטרך מסיבות שעדיף שלא יהיו ואולי הכל יעבור כרגיל ולא שונה מהאחרים)

שיעבור בעז"ה מהר ובקלות ובידיים מלאות!

 

ילדתי עם אפידורל 2 לידות ובשתיהן התאוששות מעולה ללא זכר לכאבי ראש/גב/תופעות אחרות..

הריון תאומים זה הלם. לגמרי.
התאומים שלי אוטוטו בני 3 ואני עדיין מידי פעם תוהה אם זה אמיתי 😅

אני כן אוהבת להסתיר דברים כאלה, אבל גם חושבת שצריך לראות שזה לא גוזל יותר מידי כוחות.
אנחנו סיפרנו מההתחלה להורים, ותיכננו לשמור את זה בסוד מכל השאר עד הלידה.
בפועל כשההריון התחיל להסתבך (סיבוכי תאומים זהים) והייתי לקראת אשפוז סיפרנו גם לאחים שלנו, כי הרגשנו שהתפילות יועילו יותר וההסתרה גזלה מאיתנו אנרגיות מיותרות. כל שאר העולם היה מופתע מאוד, וזה לגמרי הספיק.. (לא בטוחה ממה יותר - מעצם התאומים או משבוע ומשקלי הלידה 😏).
לילדים שלנו לא סיפרנו (הגדול היה אז בן 5). גם כי חששנו שזה ידלוף ממנו החוצה, וגם ממש לא היה ברור שנסיים את ההריון הזה בידיים מלאות....
יכול להיות שאם הם היו יותר גדולים היינו משתפים.

לשאלותייך -
1) אם ההריון תקין, אני לא רואה סיבה ללכת לרופא פרטי. יש בקופות רופאים טובים מאוד. כדאי לברר קודם על רופא מומלץ, אבל לא צריך להשתגע על פרטי...
כמובן שאם יש סיכון מיוחד כלשהו זה כבר משהו אחר. אבל בהריון תאומים לרוב יפנו על סיבוכים למעקב בבי״ח, ששם גם ככה יטפלו בך הרופאים הבכירים ביותר.
2) גם פה - בלידת תאומים יצוותו לך את הרופאים היותר מנוסים. כמובן שתמיד אפשר ליפול על זמנים מורכבים מבחינת התורנויות...
אם יש לך ביטוח שמכסה את זה שווה לשקול לקחת פרטי. אבל לדעתי בלי החזר ובלי איזו סיבה מיוחדת רפואית ממש לא חובה פרטי. ובכל מקרה זה אפעוד מאוד מוקדם בשביל לדעת מה יהיה... הרבה לידות תאומים זה בניתוח אלקטיבי עם רופאים בכירים גם ככה.
3) אני פחות מבינה בזה, אבל גם כאן לדעתי זה עוד קצת מוקדם... חכי תראי לאן הדברים מתפתחים ואם את בכלל מגיעה ללידה רגילה (אבל אני מבינה לגמרי שזה מעסיק אותך כבר עכשיו... תנסי להרפות).
4) קשה לענות על זה בלי להכיר בקרוב את הנתונים הכלכליים שלכם. אני חושבת שיש ייתרון מאוד מאוד מאוד גדול להגיע ללידה בכלל, וללידת תאומים בפרט, אחרי מנוחה. יצא לי ככה בטעות בלידה השניה (הייתי חולה בקטנה בחודש תשיעי וביקשתי מהרופא משפחה אישור מחלה, אז הוא אמר שלדעתו איזה בחודש תשיעי לא צריכה בכלל לעבוד, ונתן לי אישור מחלה עד הלידה 😅 יצא שהייתי שבועיים בבית ו-וואלה! זה היה מדהים! הגעתי ללידה ממקום אחר לגמרי מאשר בלידה הראשונה שבה הגעתי עם הלשון בחוץ, נשארו דברים פתוחים שחיכו לי וכו׳...).
אני לא הגעתי לסוף ההריון (ילדתי בשבוע 29), ולא הייתה לי באמת בחירה אם לצאת לשמירה או לא (הייתה ליום אחד 😅 אפילו התייעצתי על זה כאן בפורום בזמנו... אבל למחרת כבר גילו בעיה בזרימות והיה ברור שאני חייבת שמירה והולכת להתאשפז), ועדיין, השבועות האחרונים בעבודה היו קשים! זה ממש פלא בעייני נשים שמצליחות לסחוב עד שבועות מתקדמים בהריון כזה...
לעניין החישוב - אני חושבת שזה כמו בחל״ד. לוקחים את 3 החודשים עם השכר הגבוה מתוך חצי השנה האחרונה. דמי לידה תקבלי לפי חודשי העבודה, לא לפי השמירה.
5) אני לא מכירה כל-כך את בתי החולים בירושלים, אבל כמו שכתבו לך כדאי לברר לגבי הפגיות והקרבה שלכם אליהן.
לי הייתה תכנית של לידה במועד בבי״ח אחד, ולידה מוקדמת בבי״ח אחר.
6) אפשר לרחם עליהם, והם עוברים ועוד יעברו תקופה לא קלה. אבל תאומים סאת מתנה מופלאה לכל המשפחה, לא רק להורים.
אצלי גם הריונות יחידים עוברים קשה והילדים סובלים מזה מאוד.. אז מה? הם מקבלים במתנה אח חדש. זה משהו שלטווח הארוך הם רק ירוויחו ממנו.

שיהיה בהצלחה, בקלות ובידיים מלאות!

תודה על השיתוף והעצות הנבונות...

אני באמת אבדוק מה נותן הביטוח הפרטי.

אתמול קצת חפרנו שוב בעניין השמירה והמשמעויות שלה בשבילנו

ולאור העובדה של איך שאני מרגישה עכשיו, חשבנו שכן 

אני אצא לשמירת הריון כדי להגיע ברוגע נפשי ללידה

אפילו שאולי יאפשרו לי עבודה מלאה מהבית.

כי בכל זאת זה הרבה שעות ודורש יקיצה מוקדמת בבוקר ולחץ של עבודה.

והבית ב"ה מלא ב5 ילדים שלא ישעממו אותי כנראה

 

מקוה שלא תצטרכי, אבל אם כן, יש ניתוח קיסרי צרפתי וכדאי לקרוא על זה. ניתוח שפחות חותך שרירים וההחלמה ממנו קלה הרבה יותר. מתבצע בכמה בתי חולים. באסף הרופא זה ציבורי נראה לי

ההתחלה אכן קשה. ממש זוכרת שגם אצלי להעיר היה סיוט, וכל ארוחה לקחה שעתיים. להעזר בכל מי שרק מציע את עזרתו. לאט לאט זה ישתפר.

בית על גלגלים, זו ההגדרה.
אכן תקופה מיוחדת, הזויה אפילו.

אני גם שילבתי שאיבות והנקות, ולא הערתי אותם בלילות אפילו שהם היו םחות משלושה ק"ג.
לא אומרת שאני ממליצה כי כל אחד והמצב שלו, ומה שנכון לו,
אבל לי היה חשוב לשמור על השפיות.
אם התעוררו, וודאח שהאכלתי אותם ולא דחפתי מוצץ,
אבל אם לא התעוררו, לא הערתי.
וגם לא שאבתי באמצע הלילה.
השתדלתי לשמור על שמונה שאיבות ביום.

בהצלחה רבה יקרה!
שיהיה גידול קל!
שבועיים אחרי לידה זה זמן קשה גם בלידת יחיד, קל וחמר בלידת תאומים.
בע"ה לאט לאט תיכנס השגרה.
אמנם שגרה אינטסיבית מאוד מאוד, אבל בכל זאת שגרה כלשהי.

יקח עוד זמן עד שהעניינים ירגעו. אני לא אומרת את זה כדי להלחיץ אחא להיפך, כדי שתדעי שככה זה בתאומים, ושלא תחשבי שמשהו אצלכם לא בסדר. ההתחלה קשה מאוד, אחרי חודשיים בערך יש איזושהי הקלה.
ומצטרפת למה ש@שניים או שתיים כתבה, שלא להעיר בלילה. בעקבות ייעוצים חוזרים ונשנים עם אחות טיפת חלב מאוד מקצועית ונחשבת שהיא גם יועצת הנקה, היא אמרה שאם הילד עולה יפה, לא משנה כמה המשקל שלו, לא צריך להעיר אותו בלילה. השפיות שלכם יותר חשובה מהעוד כמה גרמים האלו.
בהצלחה!!!

קחי את המצב כסטטוס כרגע שנקרא לחוץ ....
נכון אין מה לעשות וזה יעבור
כמה המלצות ..יש לי תאומות בנות חצי שנה והזמן עובר מהר !!! אני לא מאמינה לפני שניה ילדתי br />עזרה :ביקשתי מאמא אחות אפילו שבעלי רק יקח את הילדים האחרים זה היה מאוד מרגיע את הבית שפחות יהיו לפחות בתקופה הראשונה ....היו עושים מקלחות אצל אמא ארוחת ערב בחוץ המגיעים הביתה כמובן מקריאה להם איזה סיפור או משהו נחמד וקצר לישון ...
כביסות ..תעשי מה דחוף ותנסי ככה לא להעלות מזה שיש הרבה מה לקפל מקסימום זה שוכב יפה אחד על השני לוקחים ...העיקר בגדים נקיים ולא כמויות של מלוכלכים..
אצלי תינוקת 1 נולדה פחות מ2 קילו ...אמרו לי להעיר וכל זה..לא עשיתי ראיתי שהיא עולה יפה במשקל אוכלת יפה ואם במקרה נרדמת לקצת יותר זמן אז הרווח הוא כולו שלנו וגם של הבייבי..שימי לב לשקילות ותעשי ואת האמא תרגישי כבר ..
דברים דחופים שבאמת לא הייתי מוותרת זה בקבוקים כל הזמן שיהיו נקיים ..בגדים וכמה שיותר להכניס יחס לילדים הגדולים.
זה תקופה מאתגרת ומבורכת ותמיד תסתכלי על זה בהודיה שאת בבית בריאה ושלמה ומסוגלת לטפל בילדים אני פשוט כל הזמן חזרתי על זה לעצמי וזה מה שנתן לי המון כוח להתמודד עם הכל !
מאחלת לך מזל טוב תגדלי אותם בנחת ובבריאות

התקופה הראשונה ממש לא קלה, אבל היא עוברת...

גם שלי היו קטנטנים ממש וכל האכלה לקחה הרבה זמן, אבל משבוע לשבוע את תראי שיפור.
אני אישית מתנגדת לתזמון ארוחות. זה נראה לי לא נכון כלפיהם כבני אדם, שלכל אחד יש את הצרכים שלו והוא לא אשם שהתאום שלו רעב עכשיו...

זה בסדר שהבית על גלגלים. זה בסדר שיש בלאגן.
להוריד את הסטנדרטים למינימום ההכרחי, לקחת עזרה בתשלום אם מתאפשר, להיעזר במי שרק יכול לעזור...
זאת באמת
תקופה מאתגרת שחיים בה רק מכוח האין-ברירה 😏 אבל הם גדלים ומתפתחים וזה נהיה קל יותר.

ילדתי שלושה שבועות לפנייך וזה אכן מטורף. שמחה בשבילך שהחזקת עד 36. כל הכבוד לך ולרופאים שליוו אותך. מה היו המשקלים?
מזדהה מאוד עם הקושי

למה החליטו לחכות לשבוע 37?
מדובר בתאומים זהים או לא?

כלומר, הילדים נחשבים פגים.
לכן לא מיילדים לפני 37 בלי סיבה רפואית.

Igur והאטות בדופק זה נחשב דבר צפוי בהריון תאומים? אצלי היה sIGUR ויילדו מוקדם

אבל לא יודעת אם לקרוא לזה ״צפוי״.
בכל מקרה, לא כל IUGR מגיע להאטות בדופק. אבל כן חשוב להיות במעקב.

אבל זרימות לא תקינות בהחלט יכולות להוביל להאטות בדופק, כי בעצם העובר לא מקבלצאספקה של דם כמו שצריך...

ומוניטור תקין לגמרי.

ובאמת בשביל זה מאשפזים להשגחה וניטור תפוף כשיש בעיה משמעותית בזרימות.
מנסים למשוך את ההריון כל עוד אין האטות בדופק, אבל גם מנטרים פעמיים/שלוש ביום, כדי לא לפספס חלילה אם יש בעיה...

פשוט ניתחו. מרגישה שזה היה ממש לא בסדר.
בסופו של דבר נולדו שני ילדים ברוך ה' במשקל תקין אומנם עם פער. שמחה מאוד מאוד שהם בריאים. אבל חוששת. שבוע 33 זה לא מאוד מוקדם אבל זה מוקדם וזה מאוד מתסכל אותי שכנראה היו צריכים להיות עוד בפנים אולי אפילו שבועיים ומי יודע אולי גם היו מתהפך ולא היה צריך ניתוח. זה ממש מרתיח.

אי אפשר לדעת מה היה קורה אילו...
עדיף להתרכז במה שיש ולא במה שהיה.
אבל באמת יש גישה בקרב הרופאים שעם בעיות זרימה עדיף ליילד מחלמשבוע 32.
כי גם אם אפשר למשוך את ההריון, יש נזק כלשהו שנגרם בעקבות הזרימות החלשות, ולכן עדיף ליילד.
אגב, עם בעיית זרימות הרבה פעמים מנתחים בכל מקרה, גם בשבוע מתקדם, כי זה מסוכן לעבור ככה לידה.

מה קורה אחרי זה?

סיבוכי הפגות אפסיים.
לעומת נזקים שיכולים להיגרם לעובר שלא מקבל אספקת דם כמו שצריך ברחם.

הרי האיברים ממשיכים להבשיל מעבר לגדילה גם אחר כך
המערכת החיסונית של פגים שנולדו בשבועות כאלה עדיין חלשה וממה שקראתי וגם אנחנו חווינו מחלות בדרכי הנשימה נפוצות יותר מאשר אצל תינוקות שנולדו במועד

וברור שכשהכל בסדר הכי טוב למשוך את ההריון כמה שיותר.
אבל אלה איזונים דקים בין סכנות ההריון לבין סכנות הפגות.
עובר שלא מבל אבפקת דם כמע שצריך מהשיליה עלול להיםגע מזה גם ברמת התפתחות האיברים וגם מבחינה נוירולוגית, ולכן משלב כלשהו מעדיפים לתת לו לגדול בחוץ עם תמיכה של מה שצריך, מאשר בפנים, שאין כל-כך איך לעזור לו...

בשבוע 32 לרוב הפגים גדלים להיות ילדים רגילים, בלי השלכות מעבר לשנה-שנתיים הראשונות.
אני לא יודעת להסביר את זה מהפן המדעי, אבל אני רואה את זה על חברות שלי מהפגיה שילדו ברובן בשבועות 32+ לעומת הילדים שלי ושל אחרות שנולדו בשבועות מוקדמים יותר.

לקח את האשפוז והמעקב בכלל כאופציה

שמצב הזרימות היה כזה שלא כדאי למשוך איתו את ההריון בשבוע 33

היתה לחכות 3 ימים.
מזה שהרופא זרק במיון או ניתוח או הביתה אני מניחה שהוא התנגד לאשפוז. הוא רב יומיים קודם עם רופאה שרצתה להמשיך לאשפז אותי . תחושה שהיתה שם פוליטיקה

כמובן שדוגמה אות היא ממש לא הוכחה, אבל יכולה לספר לך על התאומים שלי שנולדו בשבוע 32 ועד היום, בני שנה וחצי, ב"ה ב"ה ב"ה כמעט ולא היו חולים.

אם את חושבת שהייתה פה רשלנות רפואית (למרות שבפועל כולם בריאים, אז לא יודעת איך להגדיר את זה) תבקשי להיפגש עם הרופא לשאול אותו מה היה השיקול שלו לנתח מיד. זה יכול להרגיע אותך. אולי תגלי דברים שלא אמרו לך, כדוגמת מה שזהות כפולה כתבה לך.

בעיקרון הוא אמר שיש סטיה של 10 אחוז בהערכת משקל....

של 25 אחוז ביניהם והקטן מתחת לאחןזון 10, אם יש טעות, אז זה כבר לא שם. אבל מקבלת שאולי לא הכל מובן ואי אפשר להיות חכם אחרי מעשה. ועדיין זה הרגשה פחות טובה. וחוץ מזה, לחכות כמה ימים היה אפשר זה היה ההמלצה של האולטרסאונד. אולי נכנסו שיקולים אחרים. בזמן אמת הייתי מאוד עייפה ובלחץ ולא שאלתי יותר מידי. חושבת שהייתי צריכה להתעקש להבין למה לנתח אם אפשר לחכות. חושבת שתמיד נכון לקבל חוות דעת נוספת כשלא מדובר החירום.

משהו עם התנגודת של הגדול. לקטן הכל היה תקין

הערכת משקל פחות משבועיים
אני כמובן לא רופאה. אבל אם היו בודקים שוב אם משהו השתנה מבחינת הגדילה חושבת שהייתי מרגישה יותר טוב. הוא אמר שלא היו בודקים. כנראה זה משבש להם את ההחלטה

הריון של תאומים לא זהים הוא הכי פחות מסוכן. הסיכוי שאחד יגדל על חשבון השני הוא אפסי (או אפילו לא קיים? לא הכי מבינה בזה).
אם אני זוכרת נכון גם לי היה פער של 300 גרם בערך, ולא דאגו בגלל זה בכלל (לא זהים). בפועל הם נולדו בהפרש של 100 גרם.
מה הרופא אמר על זה?

ולפותחת- לי לא נשמע פער משמעותי אבל זו לא דעה מקצועית וזו שאלה לרופא.

וזה היה בעייתי מבחינת ההריון?

במהלך ההריון לא היה כזה הפרש רק בלידה ראו.
אבל ב"ה שניהם גדלים ובריאים וגם במהלך ההריון הכל היה די תקין.
פשוע אחד קצת יותר רחב/ גדול. עד עכשיו יש הבדל במבנה הגוף ביניהם. הקטן מאוד דקיק והשני קצת יותר רחב

רק בזהים יכול להיות מצב שאחד גדל על חשבון השני

חשוב לציין: אין לי שום הסמכה רפואית כלשהי או משהו שקשור לתחום.
רק אמא שעברה ״סטאז׳״ באשפוז של כמה שבועות במחלקת הריון בסיכון+פגיה ארוכה ונתקלה במלא מקרים 😏

עצם זה שיש פער בין תאומים, אפילו זהים, הוא לא בעייתי.
מה שבעייתי זה הסיבה שמובילה לפער הזה, והאמת הפער משמעותו שאחד העוברים לא תואם לגדול של שבוע ההריון.

זה שתאום אחד מתאים לשבוע 25 עלול להעיד על בעיה התפתחותית שיש לו. יחד עם זאת, פער של 200 גר׳ נשמע לי קצת מידי בשביל להכריז על הפרש של שבועיים בגיל ההריון ביניהם.
אין משקל אחד שמתאים לכל שבוע, יש טווח משקלים די רחב שנחשב לנורמה, וצריך לראות ששניהם נמצאים איפה שהוא בתוכו. זה די דומה לאחוזונים שמודדים גם אחרי הלידה, רק עם הרבה יותר סטיות, כי מדידה ברחם היא ממש לא מדוייקת...

דבר נוסף שיכול להיות בעייתי, זה אם העובר קטן ביחס לעצמו. כלומר, שהוא לא גדל כמו שמצפים ממנו לגדול מאז הערכת המשקל האחרונה.

לגבי אחד על חשבון השני וכל זה - זה אכן לא קיים בתאומים לא זהים. אחד על חשבון השני זה אומר שאספקת דם שצריכה להגיע לעובר אחד מגיעה לשני, מעצם זה שהם חולקים שיליה משותפת, עם כלי דם משותפים. לכן, להבנתי, זה גם לא אמור לקרות בתאומים לא זהים שהשיליה שלהם התחברה, כי אין להם כלי דם משותפתים.
מה שכן יכול לקרות גם בתאומים לא זהים (ונפוץ יותר בזהים) נקרא סלקטיב IUGR.
IUGR זה עיכוב גדילה תוך רחמי. זה משהו שקורה לעובר יחיד, לתאומים וגם לתאומים זהים (אצלם לפעמים זה קשור לשיליה המשותפת, שלא מצליחה להחזיק מספיק את שניהם).
IUGR נגרם מכל מיני סיבות, כשהנפוצה שבה זה בעיה בזרימות הדם מהשיליה לעובר.
כשיש IUGR אצל אחד התאומים, קוראים לזה סלקטיב IUGR, בגלל שאחד כזה והשני לא. ההגדרות של זה גם קצת שונות מאצל עובר יחיד, כי מתייחסים גם לפער בין העוברים באחוזים, ולא רק אובייקטיבית לכל עובר בפני עצמו, אבל זה לא משנה הרבה.
במצב של IUGR עוקבים טוב אחרי זרימות הדם והגדילה של העובר. זרימות לא תקינות יכולות להוביל להאטות או חלילה הפסקה של הדופק, ולכן בדר״כ מאשפזים להשגחה עם הרבה ניטור, כדי לזהות בהקדם מצב של האטות בדופק וליילד.
בנוסף, גם אם הזרימות יחסית בסדר ואין האוות, אבל העובר פותחתפער גדול מגיל ההריון, לפעמים יילדו מוקדם, כי יעדיפו לתת לו לגדול כמו שצריך בחוץ. זה תלוי בשבוע הלידה, מתב העובר ועוד משתנים, ואין בזה ממש כללי אצבע. אלה איזונים דקים ואינדבידואליים מתי עדיף למשוך את ההריון ומתי ליילד. בדר״כ במצב כזה בכלמקרה לא יילדו לפני שבוע 32, שאז יש סיכויים גבוהים יותר לסיבוכי פגות.

לא ראו את הפער בהריון,

ולכן לא נבהלו

באולטראסאונד האחרון היה הפרש של 490 גרם,

זה היה בשבוע 38, ולכן זירזו את הלידה

מ500 גרם הבדל - זה אוטומטי ניתוח,

הפער היה גדול, הרופאים היו בהלם (2.5 ו 3.4!).

אבל ב״ה הם השלימו את הפער הזה מהר מאד.

תמיד שמחה לראות הריונות תאומים שנמשכים לתוך חודש תשיעי.

3 ק"ג, ו 2 ק"ג..
בכלל לא זיהו פער כזה ביניהם וזה היה ממש הפתעה.. תאומים לא זהים.. הקטן היה בפגיה 10 ימים.. וילדתי בשבוע 38.. ולא גילו מה היתה הבעיה, למרות ששלחו את השליה לפתולוגיה.

הערכת משקל זה פשוט כלי לא מדויק בעליל.

אבל בגלל שיש הבדלים משמעותיים באחוזונים בינהם זה קצת יותר מורכב.
בבדיקה בשבוע 25 הבת הייתה 590 והבן היה 950
כרגע אני בשבוע 27 במעקב גדילה כל שבועיים עם בדיקת פרופסור.

להבנתי, כל עוד הם לא זהים עם 2 שיליות ו2שקים , אז לגיטימי שיהיה פער בינהם (זה גם זכר ונקבה)

הגיינית-לי לא נראה בעיה אחרי כביסה
נפרדות-אם את מפרידה בכל הבגדים אז תפרידי גם בזה, אם לא אז לא.

בערך 40 תחתונים (זה יותר מידי לדעתי).

בדיעבד, היה עדיף לקנות לכל אחת משלה. 

הן בשלב שזה עניין מבחינתן, ואחת מהן לא מוכנה ללבוש תחתונים כי (כנראה) רואה בזה משהו שהוא רק של אחותה (לובשת רק בגן, אבל כי יש לחץ פיזי מתון).

זה גם שלב (אצלנו לפחות) שכל אחת כבר פתחה לעצמה טעם מסויים בבגדים (ושניה להתמרמר- לא תמיד זה הטעם שלי, אם להתבטא בעדינות), אז בכלל היה עדיף שאפריד. 

מתכננת עוד השבוע לפעול לכיוון של הפרדה גם בתחתונים. לא בבת אחת, כי לאן ילכו 40 התחתונים שכבר יש, כן?  אבל לאט לאט אקנה להן עוד ועוד סטים שיהיו נפרדים (ממה שאני רואה עד כה, תחתונים זה מוצר מתכלה למדי).

 

נראה לי טירוף להתחיל לקנות עוד... למרות שזה בהחלט מוצר מתכלה...

כרגע כל אחת מקבלת חבילת תחתונים אחת לבחירתה, בתקווה שזה יעודד את הסרבנית להתקדם הלאה לפני בא החורף (תכל'ס, אני חודשת בה שהיא כבר גמולה למדי).

אח"כ גם נעשה חלוקת רכוש על סלסלת התחתונים כולה.

תקני גם עוד כמה סמרטוטי רצפה... זה חשוב לפחות כמו תחתונים 

וואי, הצחקת אותי ממש!
זה כ"כ נכון...

כלומר, הם גם ככה במידה שונה אצלי, אבל מידי פעם כשנגמר לי משלימה מהשני...
יש לכל אחד מהם את הצבע שהוא אוהב ובחר, ואותו אני משתדלת לא להעביר מאחד לשני (תמיד כשאנחנו קונים תחתונים ראשונים אני שואלת באיזה צבע רוצים ועושה מזה עניין... כמובן שלא כל התחתונים בצבע הזה, אבל יש לפחות 1-2)..
אבל כל השאר גם ככה נראים אותו דבר. זה לא כמו בגדים רגילים בעייני (שבזה יש אצלינו יותר הפרדה, גם עם זיופים קלים מידי פעם, בהתאם למצב הכביסות בבית...)

שני הגדולים ביחד בבגדים כולל תחתונים וגרביים. עכשיו השלישי די מצטרף אליהם בהלבשה התחתונה...
בנים, לא מפריע להם כלל.
כל הזמן קונה עוד, אין לי סיכוי להפריד ככה. (קונה מה שיש, טכנית לא יכולה לקנות 3 סוגים שונים.)

תאומים צריכים את הנפרדות הזאת גם בבגדים כדי להגדיר את הזהות שלהם.
אני ממש וראה את זה חזק אצלינו עכשיו.
אנשים מתבלבלים ביניהם וזה ממש מטריד ומערער אותם, הם צריכים שיחזקו את זה שכל אחד הוא הוא.
חשוב להם שכל אחד לובש את הבגדים שלו (אצלי הם בעיקרון נפרדים, אבל מידי פעם אם אני נתקעת בלי מכנסיים לאחד אני משלימה מהשני, וזה מפריע להם...).
אצל אחים צמודים, אפילו אם הם באותה המסגרת, לא מתייחסים כ"יחידה אחת", ואל תאומים כן.
לכן ההפרדה ביניהם בתחומים אחרים צריכה להיות מוחלטת יותר.

(וגם אצלנו מתבלבלים ביניהם... והם באותה רמה. יודעת שזה לא בדיוק אותו דבר, אבל פה זה ממש קרוב...)

לי זה הרגיש מיותר. מחזקים את הנפרדות שלהם בדברים אחרים - כישרונות, דברים ייחודיים, חפצים ששייכים לכל אחד...
כיום לאחד מהם יש בגד שהוא רק שלו (חליפה אמיתית כזו... מתנת יום ההולדת שביקש...), אבל חוץ מזה הם ביחד בבגדים. ובפיג'מות ובלבנים הם עם האח הגדול. ויש להם מספיק נפרדות בדברים האחרים.
בקיצור, צריך לחוש מה מתאים לכל זוג תאומים

אבל אצלי אני לא צריכה כבר לחוש כלום. רק לבצע משימות לפי רשימת הדרישות שאני מקבלת מהן (בנות שנתיים וחצי, כן?) 

 

 

 

אמנם אין לי עוד תאומים (אם כי גם אצלי ה"חשש" לכך מקנן כל העת ) - אבל באמת ששמחתי ללדת עוד ילדים אחריהם (אף שאמא אחרת לתאומים אמרה לי שהיא מעריצה אותי על כך), ובאמת הילדה שאחריהם הייתה תינוקת מהממת ונוחה, שפיצתה לא רק ברוגע ובמתיקות שלה אלא גם בהתפתחות המהירה שלה (התאומים, כפגים, התעכבו בהתפתחות).
וכן, עד היום זה כיף להסתכל על התאומים ועל הקשר המופלא שלהם, ולהגות בכל העניינים החינוכיים הקשורים בהם

אז התאומות שלי בנות 7 חודשים ברוך השם
הן אחרי 4 ילדים
ומה אני יגיד לכם שאתן לא יודעות
לא קל בהתחלה לא ישנים צריכים לדאוג לבקבוקים עליית משקל אחר כך לא ישנים גזים ופתאום שהן רק מתחילות קצת לישון יותר ואיייי שיניים כאבים לילות של חיבוקים ליטופים הרגעות ...בוא נגיד ש תאומים זה לא פיקניק אמאמאאאא האושר ענק הסיפוק ממלא וה' תודה איך אתה עושה לב בגוף של אמא שמתרחב כל כך למלא אהבה ואני מודה לך על הקושי הזה על פרוייקט חיי שלגדל 6 ילדים על לילות ללא שינה ...ואצלי לפחות תאומות זהות אחת חולה גם השנייה חולה אז אני יודעת שקשה לפעמים אבל לכל אחת שקוראת ובהריון וחוששת מאחלת לך ילדים בריאים ורק צריך לנשום תוך כדי העשייה המבורכת !!! לא להיבהל לא להלחץ ובטח לא לקרוא דברים לא מבורכים ....
שהשם יתן לנו תמיד לטפל בהם בבית ולהתעסק בגידול ובחיי היומיום

הטיפול בתאומים כל כך אינטנסיבי ושואב, אין זמן לשום דבר אחר. וגם ה"גדולים" זקוקים לדברים אין זמן לקרוא להם ספר, לשבת איתם בערב אני גם מנסה להניק וזה קשה לתאומים ואני גם קצת שואבת. זה מורכב

זה השלב הכי אינטנסיבי וקשה...

אבל מדהים לראות כמה שאת מודה על הכל!

אומנם לא התחברתי בכלל לשרשור ההוא, אבל עדיין נמצאת בתוך הקושי והאינטנסיביות. הם בני שנה ו7 וקשה לי מאוד מאוד מאוד.
אני יודעת שזו ברכה גדולה, אבל עדיין רק בשכל. מחכה להרגיש את זה בלב ולראות כבר את המתיקות הזאת של התאומות (בשורוק) שכולם מדברים עליה, ולהרגיש באמת ש"זה היה שווה את זה".

וברוך ה' השלימה את ההריון
אבל זה דרש הרבה טיפול ומנוחה מוחלטת

זה הזמן לקבל עזרה ממי שאפשר.
וכמובן להנמיך ציפיות.

בהצלחה רבה!

זה הזמן לקחת עזרה ולהפעיל יותר את הבעל...
וגם לצאת לשמירה אם מתאפשר, גם אם אין צורך רפואי ממשי. עדיף לשמור את הכוחות למה שהכרחי, ולא לגמור את עצמך יותר מידי.

אני אתן לך את המספר שלי שתעבירי לה.

אני ילדתי בשבוע 29, אחד מהם היה עם עיכוב גידלה תוך רחמי ונולד בגודל של שבוע 24-23.
זה שהם נושמים בכוחות עצמם זה מדהים! לא מובן מאליו בכללל בשבוע כזה!

יש לי הרבה טיפים ופחות זמן לכתוב כאן באריכות.
אפשר לחפש תגובות קודמות שלי, אבל ממש אשמח גם לדבר איתה בצורה ישירה (אאוטינג רציני, למי שעוד לא זיהה אותי עד עכשיו 😜 אני מתנדבת בעמותת לה״ב - למען הפגים בישראל. אשמח מאוד לעזור לה ב״נחיתה״ אכה ככל האפשר למציאות החדשה הזאת...

המון מזל טוב ואשרייך על הדאגה עבורה!

לפני הלידה ואחריה. ממש מספר טלפון. לא בפורום
חבל שאין כאן דבר כזה

הקו החם של עמותת לה״ב - למען הפגים בישראל
03
-9533935

ואפשר גם לפנות אלי בפרטי ואתן את המספר שלי בשמחה.

אני הייתי עם התאומות בבית עד גיל 9 חודשים. כמעט ולא יצאתי אתן כי ראיתי שרק ההתארגנות ליציאה גוזלת ממני זמן וכוחות שלא היו בנמצא.

אז ויתרתי על יציאות וניסיתי להנעים את זמננו בבית

הורדתי פרופיל בכל מה שקשור במטלות הבית

שמתי אותן על שטיח פעילות עם מגוון משחקים

כשהייתי צריכה לשירותים, או אם הייתי צריכה הפוגה לאוכל והתרעננות, שמתי אותן ביחד בלול גדול עם משחקים

הדלקתי להן ברקע שירים לפעוטות או מוזיקה שקטה אם רציתי שירדמו

הבאתי להן גרבר אם לא התחשק לי לרסק פירות באותו היום.

אין צורך לבשל פירות. ניתן בהחלט לרסק אותם טריים ומלאים בויטמינים.להוסיף מעט קוואקר/שקדיה/וטחינה

מומלץ לקנות בלנדר לא גדול ומורכב ולא עם הרבה חלקים שיהיה נוח לתפעול.

בישלתי מרק גדול עם מלא ירקות וריסקתי. חלק הקפאתי וחלק שמרתי לפחות ליומיים

והכי חשוב- לא השוויתי עם אף אחות/חברה שיש לה ילד באותו הגיל. כי זה לא ניתן בכלל להשוואה

זכינו להיות אימהות לתאומים

הקב"ה בחר דווקא בנו לאתגר המדהים הזה

וכן- ישנם ימים קשים יותר וישנם קלים יותר

צריך להרפות, לדרוש מעצמך פחות, לבקש עזרה כמה שיותר. ולתת לעצמך הרבה הפוגות מפנקות

הגיל הזה יעבור ובעז"ה בהמשך יהיה לך יותר קל לראות את היופי במתנה המדהימה שקבלנו

 גדול!!!!

רק שוב שולחת חיבוק 🤗 זה באמת תקופה ממש קשה.

אני לא מסוגלת להיות לבד לא פיזית ולא נפשית. לא מצליחה למצוא מישהי שתעזור לי, ובעלי פשוט לא יכול לעבוד

אבל ממליצה ממש על יועצת הנקה, הכי טוב אחת שמבינה בתאומים. אין התמחות בהנקת תאומים, אבל יש כאלה שמבינות בזה מניסיון חיים...

בזמנים כאלו אני פשוט יוצאת איתם החוצה. סיבוב במרכז המסחרי פשוט מרגיע אותם

שיעבור בקלות ומהר בע"ה

פשוט שרדתי כל יום כזה בפני עצמו. ניסיתי למצוא רגעים קטנים שימלאו אותי ולהתייחס לסיטואציות קיצוניות של עייפות בקצת הומור. כמובן שאם יש אפשרות לקבל עזרה- לא להתבייש ולא לחסוך. בדיעבד אני חושבת שהייתי יוצאת איתם החוצה גם באמצע הלילה כי כששניהם יחד צרחו לא אני ולא בעלי ישנו וסתם היינו מתוסכלים ולא תפקדנו למחרת. אם יש אפשרות לצאת החוצה ועל הדרך גם לנשום אוויר ולהירגע- לדעתי זה יכול לעזור. ואז גם אפשר להחליף אחד את השני ולישון קצת בין לבין. אני נתתי אקמולי/נורופן על כאבי שיניים מובהקים כדי לשמור על השפיות.

אני יודעת שקשה לראות את זה עכשיו אבל בסוף זה יעבור! כל יום לנסות לשמור כמה שאפשר על השפיות...

מנסה להיזכר... 

אני חושבת שהן עשו איתנו חסד, והוציאו שיניים בתורנות. כל אחת בלילה אחר. 

ישנתי איתן בכיסא נדנדה לאיזה שעתיים כל לילה, ואם ראיתי שהחיבוק והנדנוד לא עזרו נתתי משכך כאבים. 

בסופו של דבר הם צריכים לישון, והם צריכים שגם בבוקר תהיה להם אמא מתפקדת.

בכלל אני מרגישה שחלקים מהתקופה הזאת נשכחים... כנראה זה מנגנון של הטבע כדי לחזור לשפיות 😏 (או סתם בעיות זיכרון 😅).

בכל מקרה, אני מחסידי הנובימול והנורופן, בטח ובטח אם יש חום.
למה לתת להם ולכם לסבול?

נותנת כשאין ברירה, אבל משתדלת כמה שפחות