בס"ד
"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה"
השעה 17:00 אחר הצהריים. עוד שלוש שעות נגמר הצום. איכשהוא הצלחתי להעביר את הזמן עד עכשיו, וזהו כבר לא נשאר לי מה לעשות. נשארתי עם עצמי ועם המחשבות שלי... פתאום החלו לעלות שאלות במוחי....הבחנתי באבי היושב על הרצפה ומעיין בספר של מכון המקדש. "אבא, יש קצת זמן בשבילי? אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות" "וודאי מבשרת, שבי כאן וננסה לענות ביחד".
מבשרת: אבא תזכיר לי מהם הדברים שעליהם אנחנו צמים בט' באב?
אבא: הנה בואי נפתח ביחד את המשנה במסכת תענית פרק ד': "חמישה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמישה בתשעה באב... בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר...."
מבשרת: טוב הבנתי שהיו דברים נוראיים לעמ"י בט' באב אבל הם היו לפני המון המון זמן, אולי היה עדיף לשכוח ממה שקרה ולהסתכל הלאה לעתיד טוב? אולי מה שהיה היה ואין שום תועלת כל שנה לבכות מחדש הרי תמיד אומרים לנו ש"אין לבכות על חלב שנשפך"? מה הטעם לבכות במשך אלפי שנים על אירוע עתיק כ"כ?!
אבא: שאלה מצוינת ילדתי גם אני עסקתי רבות בשאלה...היום נעזר הרבה במשנה, נפתח עכשיו במסכת אבות פרק ג': "עקביה בן מהללאל אומר הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון..."
עקביה בן מהללאל מדבר על חשיבות זיכרון העבר. כדי לבוא לידי מצווה האדם צריך לזכור מאין הוא בא. אם אדם יכיר בעובדה שיש לו נשמה גבוהה שמתאימה לעשיית מצוות ועבודת ה', זה יביא אותו ליותר הקפדה בקיום המצוות. כך הוא נדחף לעשות ליצור ולהתקדם. אדם שלא מודע למה שהוא מסוגל להגיע ומה הוא יכול להיות, לא יתקדם בחיים.
מבשרת: רגע ואיך כל זה קשור למה ששאלתי, אתה מסביר לי על אדם פרטי ואני שאלתי למה כל עם ישראל צריך לזכור אירועים מהעבר?
אבא: כמו האדם הפרטי כך גם האומה. אם עמ"י יכיר את מעלתו, ידע מה הוא היה פעם ויאמין שהוא מסוגל להגיע לאותו מקום גם בעתיד, זה ייתן לו כוחות. מתוך הגלות והצרות אנחנו נזכרים בבית המקדש, וזה מעודד אותנו, אנו מפנימים שלא תמיד היינו כ"כ חלשים ויש לנו לאן לשאוף.
מספרים על נפוליאון שהסתובב בט' באב וראה יהודים יושבים על הרצפה ובוכים ושאל למה הם בוכים? מה קרה? והם הסבירו לו שקרה להם אסון נורא שבו בית מפואר נשרף ע"י האויבים שלהם, שאל אותם נפוליאון לפני כמה זמן זה קרה? ענו לו לפני 1600 שנה, התפעל נפוליאון ואמר "עם המסוגל לבכות במשך 1600 שנה על בית שנחרב, ולא לשכוח, אף אחד לא יוכל להכחידו, לנצח יחיה עד שיזכה לגאולתו!"
מבשרת: זוהי סיבה יפה מאוד, יש עוד סיבה?
אבא: כן, אחרי כל אירוע קשה בצבא ישנה "הפקת לקחים". צוותים שלמים יושבים וחושבים איך אפשר לתקן ולשפר כדי שלא יחזרו על עצמם אותם טעויות. גם עמ"י צריך להפיק לקחים-מה היו הגורמים לחורבן?, למה בא עלינו האסון הנורא הזה? כדי שנוכל לתקן, גם הרמב"ם מתייחס לעניין, "יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהם כדי לעורר את הלבבות לפתוח דרכי תשובה, ויהי זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשי אבותינו שהיה כמעשנו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזיכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר: "והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם" (משנה תורה לרמב"ם)
מבשרת: חשבתי על עוד רעיון, אולי אנחנו מתאבלים על זה שבית המקדש לא נבנה בימינו?
אבא: יפה ילדתי התלמוד הירושלמי אומר דברים הקשורים למה שהזכרת "כל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו, כאילו נחרב בימיו". ההסבר פשוט כשאנו מתאבלים על ביהמ"ק אנו לא מתאבלים על המבנה שחרב האבל שלנו מתייחס גם לאי הצלחתנו בדורנו להקימו מחדש.
מבשרת: טוב אבא עד כאן הבנתי. יש 3 סיבות עיקריות לאבל שלנו:
ü לזכור את ביהמ"ק בתפארתו כדי שנדע למה אפשר לשאוף.
ü להפיק לקחים מהגורמים לחורבן.
ü להתאבל על כך שביהמ"ק לא נבנה בימינו.
אבל למה לזכור הכל דווקא בדרך צום ועינוי?
אבא: אחת הסיבות המרכזיות לכך שאדם חוטא ושוכח את אלוקיו, היא השקיעה בחומריות. ההתמקדות שלו ב"אני" מובילה לגאווה ולשכחת אלוקים, לעומת זאת כאשר אדם נמצא בצרה, פתאום הוא נזכר באלוקיו כי הוא נזכר שהוא לא במרכז ויש אדון לעולם ואז הוא מתפלל ומקפיד יותר על המצוות.
הצום הוא מן צרה קטנה שעוזרת לנו להיזכר מי אנחנו? ומה אנחנו?
יום אחד אנחנו לא אוכלים ומיד אנחנו חלשים, עובדה המזכירה לנו שאנחנו בשר ודם ויש מי שנצמא מעלינו ובזכותו אנו חיים.
מבשרת: תודה אבא! יהי רצון שיהיה זה צום מועיל לנו ולכל בית ישראל, שנתעורר לתשובה שלמה ונזכה לבנין המקדש במהרה בימינו.
אבא: ותתקיים בנו נבואתו של זכריה "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי, וצום החמישי, וצום השביעי, וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים, והאמת והשלום אהבו" (זכריה ח , יט)
בציפייה לבניין אריאל!
מבוסס על המאמר: "למה בעצם אנו צמים בתשעה באב?" /עמיעד זלצר,
מתוך האתר "שורש"
אני מסכים איתך לגמרי.
האם ללכת לסניף עולים (רמלה, קמ"ש) והם ניסו לשכנע אותי, עד שבסוף החלטתי כמו בסיפור להישאר באריאל שעלבים (כבוד)). 
אל תקח ברצינות את הסמיילי. אני באמת רוצה סיפור שונה!