פורום עבודת ה' (עמוד 14)

כנ"ל קודם כל משתדל לדבר בכבוד לכולם..

בדרך כלל לא מגיב בשרשורים של מחלוקות ודיונים על רבנים

וגם פחות פותח דיונים של דברי תורה אלא אם כן זאת שאלה ספציפית 

כי מרגיש שלפעמים היצר משתמש בזה לפתות את האדם לבזבז את זמנו בפורום כי הנה יש קדושה והכל

במקום שירגיש צמא לבית המדרש - ואני לא רוצה לגרום לזה

(זאת כמובן דעתי האישית)

ולעבוד את ה' בעולם האמיתי..

אם כי יש בה אמת

ברור שאפשר בכל מקום לעבוד את ה'

ובעיקר ללמוד

רק אומר שכתבתם דברים מאוד יפים והעליתם רעיונות חשובים

אני לא עובד את ה' יותר מאחרים בפורומים,

ובאמת כתבתם דברים טובים. נתתם לנו רעיונות.

רק ציפיתי ליותר תגובות. התוכן שכתבו כאן חשוב וטוב.

הסכת ושמע ישראל. הס ואחר כתת.

הקשבה פנימית לנשמה של המילים הכתובות; שמולידה לימוד זכות על הכותב והנכתב. זה יותר להקשיב לזעקה או לכאב של האדם מאשר לתוכן, אבל זה נובע מהתוכן.

לימוד זכות על עצמנו.

עבודה על הביטחון העצמי האמיתי שלנו, בגלל שלא הצליחו להרגיש אותנו ולכן גם להבין. או כשלא מבחינים בערך שאנחנו נותנים. לדעתי אין עבודת ה' יותר מזה.

בס"ד

בגדול מה זה אומר להיות בפורם?

מבחינתי זה בין ללכת ברחוב למפגש חברתי.

אתה הולך בין שלל דעות וסיפורים של אנשים, של חווית ושאלות שמעולות.

ועכשיו מתוך זה אענה איך מתבטאת עבודת ה' במפגש חברתי?

כפי שהעלו היא מתבטאת בכבוד בצורת הדיבור, בהארת הפנים בעצה טובה בלהיות "איש" בלזכור שיש מי שעומד מאוחרי המקלדת ומחכה לתגובה, למשהו לדבר איתו, בחוויה המכבדת החברתית.

וזה עבודת ה' גדולה "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה" למצוא את הדרך ליישם לכבד לשמוע לדעת לכתוב לנסות לראות את המעבר למילים.

מצד שני זה עבודת ה' "טבעית" כביכול, ואסביר כאשר אנחנו הולכים ברחוב נפגשים עם אנשים ביום יום אנחנו לא מחשיבים את זה לעבודת ה', אנחנו לא מחשיבים את זה לעבודה.

עבודה מתקשרת לאדם לקושי למאמץ שהוא משקיע, לתפילה שבה אני שופך ומדבר עם הבורא מכיר אותו לקיום מצוות כשבאים לי אתגרים ללשבת ללמוד שעות, וזו היא עבודת ה', עבודת המידות היישום של הלימוד והערכים שיינקנו הפירות שאמורים להופיע מתוך שאר העבודה.

במשפט אחד זה באמת הפירות של עבודה שונה ומשונה של המידות והנפש כדי לדעת איך להיות בן אדם בתוך כל הבלאגן של ההליכה בחברה. שנזכה לכבד ולהכיר בעומק העבודה הזו של "ואהבת לרעך כמוך"..{ושוב בורח באמצע כתיבה מקוצר בזמן..}

או שעושים מתוך צורך

או כדי לעזור לאחרים

או שמרגישים צורך לעזור לאחרים...

וזה רצון ה' - שנמלא את צרכינו ונעזור לאחרים

זה מתבטא בהרבה דברים 

קודם כל בהשתדלות ללא לפגוע אף אחד, כי אולי יש נטיה לנהוג כאן בצורה יותר חופשית כי אנחנו אנונימים. 

שנית, ברצון לעזור לניקים כמה שאפשר (בכל מיני דברים)

ודבר שלישי להיזהר בעניין של היחס בין 2 המינים, כאמור זה גם נוגע לסעיף הראשון שבגלל שאנחנו אנונימים אז אולי יש יותר קלות דעת. 

ודווקא בגלל כן כדאי להיזהר לא לגלוש לשיחות פחות מתאימות עם המין השני.

בישביל האושר האישי/נפש 

זה חלק מעבודת ה'

כמובן כל עוד זה בגבולות ההלכה

מעבר לזה שברוב המשחקים זה להכנס לאוירה מתירנית של קללות וניבולי פה

נניח שכולם שם בסדר,

להרגשתי זו כבר השקעה מוגזמת בתחביב הנ"ל.

יושב בדרך כלל על הרצון לעניין ושייכות ולכן כדאי למלא את הצרכים הללו בצורה יותר עמוקה ומשמעותית. זה לא חייב להיות בדרך של מאה אחוז קודש אבל יש דרכים יותר טבעיים ליצור עניין ושייכות. כל עוד מודעים ביחס לכמה מקום זה תופס ועל איזה צרכים זה יושב אפשר לנסות לקבוע מינונים (גם בכלל לא זה מינון מסויים).

בעלת מטרה משמעותית, יחסים קרובים בין חברי הקבוצה, גאווה בעניין המשותף.

טוב בכל זאת אני עונה...

אנחנו בתור אולפנה עשינו תפילה משותפת נכנסנו לסרטון בכותל המערבי אבל בכל זאת בהפקה עשינו הרקדה של שירים קפיצים (בעיקר של עם ישראל...) בקיצור נראה לי ממש צריך להשתתף בצער האחים שלנו שנרצחו אבל מתוך הכאב והצער אנחנו נעשה הרקדות ונראה למחבלים ימח שמם שלא בגללם ניהיה עצובים...

ובעקרון זה משהו שאני בכללי חושבת עליו אבל לא לפחד ללכת בארץ ישראל זה משהו שתכלס קשה לי אבל פשוט ללכת עם ראש למעלה ולא לפחד ואני כבר שמעתי על כמה חברות שלי שהתחילו לפחד (לא משנה שלא היה כאן כלום) אבל יש לי חברות שלא יוצאות בערב ושלא יוצאות למסע פסח בגלל זה בקיצור אז אני לקחתי על עצמי להשתדל לא לפחד מקווה שאני יצליח... 

ואני חושבת שכל אחד יכול לקחת על עצמו דברים כאלה של בין אם זה לא לפחד או פחות לפחד לעשות יותר מצוות בגלל שיש אנשים שכבר לא יכולים לעשות אותם...

קיצור כל מיני דברים שיכולים להנציח את המקרים המזעזעים האלה...

ושוב אני ישמח לדעת מזה הפורום הזה

תסתכלי פה בסעיף הראשון  - פורום עבודת ה'... יצאנו לדרך!! ~~~~שרשור כללי הפורום ~~~~ - עבודת ה'

אשריך על הרגישות וההשתתפות בערבות הישראלית!

א. לא לעצור את החיים או להמעיט אותם, זאת בדיוק המטרה של הטרור.

ב. הלוואי.

ג.  זה מאוד אישי.

ד. תפילה - לא בתור סיסמא אלא בתור משהו ממשי, ביטוי של רצון שפונה כלפי רבש"ע. תפילה זה לא מששהו פרקטי?

ואם זה לא נחשב פרקטי (על אף שאני חושב שזה הכי פרקטי שיש) - אז נראה לי שזה כבר יוצא מגדר "עבודת ה'". כל מי שיכול לחזק את בטחונה של המדינה ושל התושבים שיעשה מה שנדרש עבור זה אם יש בידו את האמצעים. לא יודע מה אפשר כל כך (הפגנה? להסתובב עם נשק?).

לא לעצור את החיים! אבל כן לקבל על עצמי משהו, להתחזק, בבין אדם למקום, בבין אדם לחברו או במה שבין האדם לעמו ולארצו (חשוב לי להדגיש, למרות שזה לא הנושא, שהדרך היא לא בלעבור על החוק. דינא דמלכותא דינא).

בתכלס, ההתחזקות הקטנה שלי היא הכי מועילה פרקטית לשינוי של המצב. אומר הרב קוק:

"...והמתפלל עצמו קורא לאלוקות המתגלה בתוכיותו ובכל הווית נשמתו, שהארה זו ודאי משתנה היא על ידי השינוי שיש במקבל בנפש האדם, שכולה מלאה שינויים. ההבנה ההרגשית אינה צריכה ליחס לתפילה פעולות בעולם החיצוני, דייה שהיא מחוללת רוב טוב בעולם הפנימי, מעדנת את הרגשות, מעלה את החפץ לאידיאלים רצויים מאוד, ומשיאה את הדעה לאור האלוקות" (אוצרות הראיה חלק ב עמ' 918).

"אבל ההבנה של הבינה מכוונת את דעתה לצד יותר ריאלי. היא מסתכלת איך העולם החיצוני מקושר הוא עם העולם הפנימי, ואיך השינויים לטובה שבעולם הפנימי מחוללים הם שינויים בעולם החיצוני. ולא עוד אלא שבאים על ידי זה למידת ההסתכלות היותר עליונה, עד שאין שם חילוק כלל בין העולמות הללו החיצוני והפנימי, ונמצא שכל מה שנפעל לטובה נפעל הוא בכל אמיתת המציאות" (אורות הקודש חלק ב עמ' שנט).

בעצם השינוי שאנחנו משתנים כשאנחנו מתפללים או עושים מצווה, איזשהו חסד או משהו, הוא משנה את המציאות לטובה!! מכירים את הסיסמה "מחשבה יוצרת מציאות"? זהו, שזה נכון, עם כל חוסר ההיגיון שיש בזה. לפעמים דווקא ההשתדלות שנראית לנו "פרקטית" יותר היא זאת שפחות עוזרת.

קודם כל צר לי לשמוע..

ואממ לדעתי אולי תחשבו על שם שיכלול גם את השם הפרטי שלה עם שילוב של איזה פסוק מהתורה

הרבה מהחכמים עשו את זה, וכנראה שיש סיבה טובה לכך

תורת חסד על לשונה

יראת ה' היא תתהלל

וואו עצוב ממש 

אולי תעשו משהו שקשור לשם שלה...

זה קורה לי שאני מזהה pattern מסוים בתורה

וגם שאני כותב חידושים זה הכל מתחבר כזה ואתה מבין שאין מצב שזה מקרה וחייב שזה מגיע מאיפשהו טהור למעלה

וגם היו לי פעמים שהייתי לומד/מבין/מהרהר על משהו תורני והדמעות היו פשוט מתחילות לזלוג

כן לאח שלי יש את זה כל פעם שמגיעים לפרשה שהוא אוהב

וזה גם יכול להיות הרבה יותר פשוט, שאני הולך לאיזה מקום יפה לבד ופשוט מתחבר 

בס"ד

ותודה על השיר החזיר אותי אחורה לשירים של המדרגות..

ה' ברא את העולם בצורה כזאת שיש משברים

במשבר באמת נשברים, ומתוך השבר אפשר להיוולד מחדש, לגלות דברים חדשים.

לא רק מצד אנשים פרטיים, אלא גם באופן כללי וגלובלי.

כדי לעלות/להתחדש/ליצור משהו חדש- שוברים את הישן

לא בטוח שמטרת הבריאה הייתה ככה לכתחילה שנגדל דרך השבר,

יכול להיות שזה נהיה כך בגלל חטאים...

וגם בתוך השבר יש רמות של קושי/כאב שבוודאי לא נעשים סתם.

בכל אופן, לא סובלים סתם.

בס"ד

אצלי לדעתי חייבים להסתכל רגע אחורה כדי לענות לשאלה

"רצה הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין ראה שאינו עומד ושיתף את מידת הרחמים"

אנחנו רגילים ואוהבים את מידת הרחמים לגדל בטוב לתת חופש לצמוח כל אחד בדרכו..ואפשר להסתכל גם בחינוך הילדים בימינו איך זה הולך החינוך באהבה בלבד..

ואיך לומר אהבה בלבד לא יכולה לברוא את העולם, נכון גם דין אמיתי וטהור שמראה את הגבורה והקדושה האינסופית של הבורא השרפים שנשרפים באור ה' אין העולם יכול לעמוד אבל זה אחד מהיסדות של העולם.

העולם בנוי מדין ורחמים, מהאיזון הנכון והמדיוק שה' יודע לכל אדם כמה הוא צריך מכל דבר.

הדין האמיתי הוא הרבה יותר עוצמתי ואכן בו העולם לא יכול לעמוד וכל סערה שניתנת יש בה בעצם רכות ודיוק של רחמים, אני חושב שהמקום הזה של הדין הוא חשוב כדי שנבין מעט מעומק הגדול והקדושה של הבורא ה' מתגלה באש, שמצד אחד מאירה ונעימה אבל מצד שני שורפת את מי שלא הולך בדרך. חלק מתהליך הצמיחה הוא להגיע לעומק מסוים בנפש באמונה שכדי לגלות אותו צריך לשבור להישרף קצת למחוק קצת את הרוגע ואז ניתן להגיע לאור העומק יותר להבין דברים עמוקים יותר ולהצליח באמת להתעלות{מקווה שהדברים מובנים קצת קשה לי להסביר את זה לחלוטין אבל זה הכיוון לדעתי..}

בס"ד

במובן מסוים האמת האלוקית יותר נוקשה עין תחת עין ושן תחת שן באמת , למה שאנחנו עושים יש השלכות שלא ניתן לתאר בעולמות רוחניים, אבל ה' ברחמיו חס עלינו כי העולם לא יכול לעמוד בזה.

הצעקות האלה קצת מראות את הגבורה האלוקית בטיפות ממנה, ואני חושב שבלי לדעת שיש גם גבורה המערכת מתבלבלת לדעתי ממש רואים את זה בחווית החינוך אצל הדור הזה שרובו בנוי לאהבה כל כך שממש רואים לפעמים "מישמרחם על האכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים" זה משפט קשה, וקשה לנו לתפוס את העומק שלו אבל אני חושב שהוא נכון מאד.

עוד דוגמא זה מה ששלמה המלך אמר "חוסך שבטו שונא בנו" שזה שוב פסוק שמאד קשה לנו לקרוא בימינו בגלל כל החינוך לאהבה והרצון לחום אבל צריך להכיל גם את המקום הזה של הדין.

גורם בפועל לרצות ובזכות זה להגיע.

נראה לי שזו אחת הנקודות הפשוטות למטרת המשברים.

הצרות אולי יותר מכוונות לדברי הרמב"ם כדי להתחרט, לזכור ולתקן את מעשינו הלא טובים. אך יש סיבות רבות נוספות כמו יסורי אהבה, ושלושה דברים שנקנים ביסורים, ושהמבט שלנו רואה צרה ובאמת אינה כלל ועוד.

רק רציתי לענות תשובה פשוטה ומספקת בעיניי גם אם לא שלימה.

תיקון עצמנו זה מסע, וכל ניסיון זה צומת דרכים שצריך לבחור בין הטוב האמיתי ובין הרע/ הנוחות/ הדמיון שהפעם לפי התורה אני הולך לאכול אותה וכו'

כל זמן שאדם נוח לו, הוא יכול לדבר על אמונה בכיף

אבל כדי להפוך את זז לאמת אצלנו וחלק ממנו הוא אמור לבחור באמונה הזאת כשזה לא קל.

כל פעם מביאים לנו משבר מכיוון כלשהו עם מורכבות מסויימת

כדי לברר אצלנו הלך מחשבה הפוך מהתורה שהתחבא אצלנו עמוק ולא שמנו לב אליו.

(אגב, חשוב לציין, שלא רק משבר הוא ניסיון אלא גם מצב טוב - האם נתחיל לזלזל)

אני גם מסכים עם מה שכתבת.. 

קראתי פעם שככל שהאור שאח"כ יותר חזק, ככה לפני יש חושך כדי להדגיש את האור

ואז באות המחשבות של וויתור לעצמנו

וכל מיני מחשבות שלא על פי התורה איך לפתור את הבעיה

ואז אנחנו צריכים להאמין שדרך ה' היא האמת והיא הפיתרון ולא הדברים האחרים

אבל אם חושבים על זה ולומדים על זה עוד ועוד מגלים את העומק של זה

אם העולם לא היה עם בעיות וחסרונות, הוא לא היה עולם = מלשון העלם

עצם העובדה שהעולם הוא גשמי ונפרד מהקב"ה, אומר שהוא לא יהיה מושלם

שלא התקיים כרצונך ונשברת

ולחבר אותך לנחת הבלתי תלויה

והוא אמר שהתוכן של השיר זה העיקר

וגם חשוב שזה לא יהיה סגנון של טראנס כזה יש מצב שזה גם משפיע לרעה על הנפש

אבל בכללי יש הרבה שירים באנגלית שהתוכן שלהם סבבה והם שירים ממש יפים ואם את מרגישה שזה מרגיע אותך אז אין בעיה

וגם אין לך את הבעיה עם השירת נשים חח אז זה מגדיל לך האפשרויות

אבל כאמור אם זה שיר חגבים(עגבים) אז כדאי להימנע 

וואי תודה נשמה את מסבירה ממש ממש אחלה ממש עזרתי לי

ויאלה שלחי שירים מתי שיהיה לך זה כן? לא בלחץ (כאילו כן כי נגמר לי השירים אבל מתי שיהיה לך זמן...)

בס"ד

שירים באנגלית סגנון: ראפ היפ הופ

1. יש להקה של ראפר חב"דניק דסקרייב{מגוון שירים החל מלפני עשר שנים}

{מהחדשים יותר שלו יש set me free , הראשון ששמעתי מהם היה אני מאמין שלהם, וpure soul{

2. בערבון מוגבל יותר יש את מתתיהו אבל הוא חזר בתשובה וחזר בשאלה אז צריך לבדוק מאיזה תקופה אולי חלק מהשירים.

שירים בעברית:

אחד מהזמרים שאהבתי ששמעתי לאחורנה{לפני כמה שנים} יוסי נטיב 

ביותר ישנים יש את להקת העקבות  שיש להם שירים שאני מאד אהבתי{שים שלום, שמע ישראל}

מניח שאולי שמעת על האחים גת כשהופיעו בכוכב נולד או משהו לפני כמה שנים אז יש שרים מפעם מאברהם אבוטהול{מקווה שכתבתי נכון} שהם היו אצלו בלהקה גם יש אבל יש כמה שירים מאד טובים{אני אהבתי מאד את בא חזק, ואני מאמין שלהם}

ביחס לשיר עצמו שציון בלי לדעת את מילות השיר קשה לקבוע אבל תמיד יש צריך לדעת לחפש קצת מחוץ למיינסטרים לדעתי לפעמים..

למדת בדיוק את כל התאולוגיה שלהם במפורט בשביל לעלות במדויק על הנקודה שהם נכשלים בה? אני מניחה שלא.

אז אין סיבה לערוך השוואות מופרכות כאלו כאילו שאנחנו צריכים להוכיח את היהדות, ועוד זה מקטין את אותה שאתה חושב לעמיד אותה במבחן עם הסיכוי הגדול שמה שאמרת לא הגיוני בשום צורה מבחינת מה שהם מאמינים בו ואז יוצא שהיהדות נכשלה במבחן הזה.

אני אומרת שפשוט אין למה לחפש להשוות את היהדות לנצרות בלי באמת להבין בנצרות, ולמה שנבין בזה?

(חוץ מזה שהם יכולים לומר שגם אנחנו מקדשים את החול בברכות על האוכל או בקורבנות או בלא יודעת מה)

יותר הגיוני פשוט להיות בטוחים בצדקת היהדות ולהמשיך בחיינו כרגיל במקום לייצר דיוני איש קש עם צד שלא יכול להסביר את עצמו ואז הדיון מיותר.

ומבחינתי זו עבודת גילולים נתעבת, עצובה וקודרת כבתוך קתדרלה גותית מאיימת.
לא הבנתי את הקשרים שאתה עושה, ואני בספק רב שיש עניין "להבין" אותם.
אם כבר, השמחה היהודית היא שורש ועיקר העניין.
ליהודים - דייקא - היתה אורה ושמחה וששון.
"שמחה" נוצרית - ולהבנתי, בין קתולית, בין אורתודוקסית, בין פרוטסטנטית - היא יגון אפל.
זה מלא בכל מיני המצאות ו"מסורות" משונות, של אמנויות קפדניות מהוקצעות עשויות בידי "ייקים" בוואריים מדושנים בסינור נפחים וניסורי עץ של נגרים סלאביים, או כמרי דת סמוקים מיין ומבשר לבן. איזו מין סנקטימוניה של טקסים מליקר ביצים ממרתף החווה ועד צביעת ביצים אמנותית במכחולים. או, כפי שבעצמך הזכרת, טקס האפר והתווייתו על מצחם של מאמינים מחוייטים ומעונבים, כמעשה כת.
שום משפחתיות, שום שותפות, שום פתיחת הלב והנפש.
אני לא מסוגל גם באלף שנים להשוות בין השמחה הפשוטה, האהבה העצומה, האחווה האדירה, הריקוד הסוער, הדבקות האינסופית, האור הפורץ בקרב הקהילה בבית הכנסת או תלמידי בית מדרש בליל פורים ממש עד דלא ידע, לבין איזה "חג" נוצרי תמוה והזוי נוסף, עמוס בכל הפחדים - וה"קונדסות" חמורת הסבר של ילדי כפר גרמניים על תעלוליהם ה"פומיקל" הקטנים - שמביא החורף, הקרח, הכפור.

כל אחד יכול להיות שמח.
לכן לא השמחה שונה אלא המניעים לשמחה.
 

האם הן שונות? סביר להניח.
אבל החוויות הן אלו שוצרות את אותו הרגש בסופו של דבר.

אתה יכול למדוד רק מה שאתה חווה, לא מה שאחרים חווים.

להגיע לשמחה יהודית אמיתית שנוגעת פנימה ולא חקיינית ודלה.

פשוט זה לאו דווקא אומר שהמקורות האלו מדברים דווקא על הנוצרים שבימינו ואין טעם לערוך השוואה שכזאת אליהם בלי להבין בכלל מה הדבר שמשווים אליו.

יש לנו ביהדות שמחה וזהו.

זה שבסופו של דבר הם מקללים לא אומר שהרגש שלהם שונה.
כלומר, רגש יכול להניע ולרגש יכול להיות מניע, הם שונים אצל הנוצרים בוודאות, אבל אף אחד לא יכול להבטיח לך שהרגש עצמו שונה.

חיי החומר הם חטא ולכן כל השמחות שבחיי היום יום לא באמת שמחות וכדי לחיות חיים אמיתיים של קדושה - צריך להיות נזיר/ה. ביהדות מקדשים את החומר ולכן גם שמחה בחיי החומר יכולה להיות פנימית ואמיתית כי יש בה קרבת ד'. לדעתי שמחה שאין בה קרבה לד' ונגיעה בנשמה, היא לא באמת פנימית.