שרשור חדש
מר' אושרסוג'וק

כל זמן שלקליפה יש כח 

לא יכול להיות שיהיה שלום 

בין איש לרעהו, 

ובכל המקומות, יש מחלוקת,

בין בביתו בין בעסקיו

 

למה יש מחלוקת? 

לא בגלל שהשני פוגע בו, 

רק לכל אחד יש אש מעצמו

השורש הוא בו בעצמו,

אף אחד לא פוגע בו

 

כאשר הייתי בביהכנ"ס 

פתחתי סידור 

והדף התהפך למקום אחר, 

ממקום שהייתי צריך שם, 

הדבר בער בי והתרגזתי, 

 

ונוכחתי לראות

שלא החבר מרגיז את האדם

כי הנה גם הדומם מרגיז אותו 

נמצא אם כן שלא החבר פוגע בו. 

 

רק מה, 

יש ניצוצות שצריך להעלות

הדף הזה היה צריך לחזור למקומו הנכון, 

ולא היה יכול לחזור רק על ידי יסורים, 

שיהיה אכפת לי, ואני אתרגז, 

ואלמד מזה שכל אחד נפגע מעצמו. 

 

הכח של הקליפה הוא לעשות  פירוד, 

אך כאשר האדם מכיר טוב את עצמו

הוא יודע שהאש שבוערת בו היא רק ממנו,

בגלל שהוא צריך להעלות את הניצוצות

וכשהוא מתגבר זה נהיה רצון.

פורים פורים כל השנהאוי טאטע!
האם פורים ממשיך אצלכם במשהו להמשך השנה?
או שזה רק יום של שיא שאחריו חוזרים למציאות כרגיל?
אם ממשיך אז מוזמנים לפרט איך ובמה...
כשהלב פתאום נפתח בין אנשים זה רק מוסיף והולךממלא כל עלמין


הלוואי...אוי טאטע!
זאת שאלה טובה כלפי כל חג או אירועadvfb
או אפילו כל יום.
פעם אני זוכר שהיה לי משלוח מנות משמעותי שזיכה אותי בקירבה מיוחדת לחבר מיוחד.
לא נראה לי שבאופן מודע אני יכול לציין משהו ספציפי. נראה לי שצריך פרספקטיבה יותר רחבה ושיעבור זמן מה מפורים כדי לענות על השאלה הזאת, כי לקחת את פורים ולהמשיך אותו אח"כ - זאת החלטה שצריכה להתקבל גם אחרי שהוא עובר.

אם הכוונה לחוויה כלשהי שממשיכה מאליה - אני מרגיש שהיחסים הבינאישיים בין חברים ובין המשפחה מקבלים שיקוף מאוד טוב בימים הללו. הרושם שלי השנה שהקשר עם חברים לעבודת ה' הוא הדבר שהכי יקר וחשוב לשמור עליו. וגם בקשר עם משפחה יש משהו קדוש בפנ"ע שהוא גבוה מעל בכלל.
באמת נכוןאוי טאטע!
אבל שואל ספיציפית על פורים בגלל שלפחות אצלי זה החג הכי עוצמתי והחג עם החוויה הפנימית הכי שונה מהרגיל או מסתם שבת עם תוכן מיוחד
השאלה מתחילה במה השיא של פוריםקן ציפור
בס"ד

למשל אתחיל אצלי אחד מהשיאים המרכזי עבורי בפורים הוא לגלות את מאוחרי המסכה, כלומר נכנס יין יצא סוד, התחפושת שמאפשרת להיות מי שאתה רוצה ומאמין שאתה התמימות האמונה שלא משנה כמה חשוך מסביב ה' נמצא שם.
ואז הדבר המרכזי לקחת מזה זה לזכור, לזכור מי אני באמת את אהבה שלי לה' את איך שפשוט יוצאים ניגונים ומתפללים ושרים לה'..לזכור כמה הלב אוהב וקצת פחות להתבייש במי שאני קצת יותר לתת מקום לאור הפנימי שלי לפרוח.

יש מי שאצלו פורים הוא בגלל לך כנוס את כל היהודים המשלוחי מנות, המתנות לאביונים להרבות אהבה אחווה ורעות בעם ישראל, ואת זה ניתן לקחת בלמצוא מקום אחד שבו אני מחזק את הקשר שלי עם הסביבה..
למשל להחליט להכין משלוח מנות קטן לאשתי לשבת חג וכו כפי הכח.. להתקשר יותר לדרוש בשלום הסבא הסבתא ההורים, לכתוב בקבוצת וואצפ של חברים משהו קטן אפילו רק שבת שלום יכול להאיר ולהעיר את הקשר יותר. להתחזק באדם לחברו באופן כללי.

נקודה שלישית שקצת הזכרתי ממנה זה ההתמודדת עם החושך האמונה שתמיד ה' משגיח שאפילו בהסתרה, וזה עניין שאין לי עצות ממשיות כל כך כיצד להכיל את המסר אבל תנסה לצאת קצת מבט הקטן של היום יום למבט רחב בחיים, לאור שעזר בדרך, לתכונת אופי שהיא שלך ומאפשרת לך להיות להתמודד, לכל אדם יש אור קטן שלו, לפעמים אנחנו נלחמים בו בתת מודע, כי למשל החברה אומרת שזה לא טוב להיות כל כך שמח כי החיים קשיים אבל יש לך שמחה תן לה לצאת, הדברים קשורים קצת לחלק הראשון..להרחבה קצת חלק מהדברים מבוססים על ראיון של ספר סיפור סופר שלמדתי בקורס כאשר ספר זה הפרטים היבשים של החיים הסיפור זה ההתמודדת שהייתה הרגש של מה שקרה בתקופה וסופר זה התכונה שהייתה לי ועזרה עם הסיפור והספר מאחורי הקלעים..(יתכן ורפשר לחפש למצוא על זה עוד פרטים..)
עיקר השמחה בניסן. מנסים להדגיש את היציאה לחירותחסדי היםאחרונה
בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי'סוג'וק

בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי' -

בין 'זכות' ו'חובה' שיפוטית על המציאות,  

יש מרחב של אי ידיעה מה לטוב ומה למוטב,

מרחב של הווה,

הויה נצחית

והשגחה נצחית

תודה!advfbאחרונה
יש רגעים כאלואילת השחר
שמרגישים ממש בחוש את האמת העמוקה שבתורה, את החיבור העמוק שמבטא את ה'חד הוא' של הקב''ה, התורה וישראל. זה מרגש לפגוש את זה בחיים עצמם, בהתמודדויות מול הדילמות הקטנות כמו הגדולות יותר, להרגיש תורת חיים במפגש הפרטי שלי איתה ועם ההכוונה שלה אותי שנוסכת הרבה רוגע ושלווה.
כבר אמרו לפני ''במקום שיש אמת שם הלב שקט''.


מעניין אם גם בכם התנוצצו רגעים כאלו...

ב"ה כןekselion

זה קורה לי שאני מזהה pattern מסוים בתורה

וגם שאני כותב חידושים זה הכל מתחבר כזה ואתה מבין שאין מצב שזה מקרה וחייב שזה מגיע מאיפשהו טהור למעלה

וגם היו לי פעמים שהייתי לומד/מבין/מהרהר על משהו תורני והדמעות היו פשוט מתחילות לזלוג

כן לאח שלי יש את זה כל פעם שמגיעים לפרשה שהוא אוהב

וזה גם יכול להיות הרבה יותר פשוט, שאני הולך לאיזה מקום יפה לבד ופשוט מתחבר 

זכית (וגם אחיך)כלי פשוט
תודה על השיתוףאילת השחר
המפורט והכן, זה מרגש לקרוא איך זה נוגע ומתבטא אצל אנשים.
והעניין עם הדמעות מיוחד ממש. זה מסוג ההרגשות האלו של חיבור לרובד רוחני עמוק, דמעות כאלו מגיעות ממקום טהור ועמוק, כמו שהזכרת.
בהחלט קורה וזה דבר מדהיםקן ציפור

בס"ד

ותודה על השיר החזיר אותי אחורה לשירים של המדרגות..

אכןאילת השחר
בשמחה.
הבאתי אותו כמביאה דבר בשם אומרו, וגם אותי החזיר שנים רבות אחורה, שנים שלא שמעתי אותו.
מתיקות ❤❤לב אוהב
❤️ בזכותךאילת השחר
זה עלה על הכתב, את יודעת...
משמח לשמוע 😘😊לב אוהב
בטח. רגעים של חווית מתן תורה מחדש.חסדי היםאחרונה
שאלה שמעסיקה אותי בתקופה האחרונה (קשור גם קצת לפורים)רץ-הולך
מה המטרה של משברים וצרות?
הייתה לי תשובה בעבר שאם אנחנו נקבל הכל על מגש של כסף אז לא יהיה טעם לחיים. התחדדה לי לאחרונה הנק' עוד יותר שיש עניין בצרות כדי להדגיש את הגודל של הישועה והרווחה.
אח"כ ראיתי שיש ר' צדוק מאוד יפה בנושא ברסיסי לילה י"ז שנוגע בנושא.

איזה תובנות יש לכם בנושא?
קשה לי עם המילה צרות...לב אוהב

ה' ברא את העולם בצורה כזאת שיש משברים

במשבר באמת נשברים, ומתוך השבר אפשר להיוולד מחדש, לגלות דברים חדשים.

לא רק מצד אנשים פרטיים, אלא גם באופן כללי וגלובלי.

כדי לעלות/להתחדש/ליצור משהו חדש- שוברים את הישן

לא בטוח שמטרת הבריאה הייתה ככה לכתחילה שנגדל דרך השבר,

יכול להיות שזה נהיה כך בגלל חטאים...

וגם בתוך השבר יש רמות של קושי/כאב שבוודאי לא נעשים סתם.

בכל אופן, לא סובלים סתם.

 

 

 

ברכת מחיה המתיםקן ציפור
בס"ד
ה' ממית ומחיה, הדין והיכולת לחיות, הסערות הגדולות הן מה שמצמיח כוחות חדשים.

זה המקום שאני מסתכל על הקשיים בסוף הכל מדיוק כל הדברים בידי הבורא ןכמו הגשם הסוער והעוצמתי וכמו האמונה בתחיית המתים אני גם מאמין בסמוך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים ומכל דבר תצמח ישועה.
את הנק' הזאת אני מביןרץ-הולך
השאלה היא למה נצרכת הסערה מלכתחילה? למה גשם נעים לא יכול להצמיח כוחות?
אוקי זה שאלה קצת יותר מורכבתקן ציפור

בס"ד

אצלי לדעתי חייבים להסתכל רגע אחורה כדי לענות לשאלה

"רצה הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין ראה שאינו עומד ושיתף את מידת הרחמים"

אנחנו רגילים ואוהבים את מידת הרחמים לגדל בטוב לתת חופש לצמוח כל אחד בדרכו..ואפשר להסתכל גם בחינוך הילדים בימינו איך זה הולך החינוך באהבה בלבד..

ואיך לומר אהבה בלבד לא יכולה לברוא את העולם, נכון גם דין אמיתי וטהור שמראה את הגבורה והקדושה האינסופית של הבורא השרפים שנשרפים באור ה' אין העולם יכול לעמוד אבל זה אחד מהיסדות של העולם.

 

העולם בנוי מדין ורחמים, מהאיזון הנכון והמדיוק שה' יודע לכל אדם כמה הוא צריך מכל דבר.

 

הדין האמיתי הוא הרבה יותר עוצמתי ואכן בו העולם לא יכול לעמוד וכל סערה שניתנת יש בה בעצם רכות ודיוק של רחמים, אני חושב שהמקום הזה של הדין הוא חשוב כדי שנבין מעט מעומק הגדול והקדושה של הבורא ה' מתגלה באש, שמצד אחד מאירה ונעימה אבל מצד שני שורפת את מי שלא הולך בדרך. חלק מתהליך הצמיחה הוא להגיע לעומק מסוים בנפש באמונה שכדי לגלות אותו צריך לשבור להישרף קצת למחוק קצת את הרוגע ואז ניתן להגיע לאור העומק יותר להבין דברים עמוקים יותר ולהצליח באמת להתעלות{מקווה שהדברים מובנים קצת קשה לי להסביר את זה לחלוטין אבל זה הכיוון לדעתי..}

מענייןרץ-הולך
אז בעצם מה שאתה אומר זה שיש זיוף מסויים בבהתנהלות הרגילה והשבר נותן מבט לאמת האלוקית כדי שנוכל להתקדם?
במובן מסיום כן,קן ציפור

בס"ד

במובן מסוים האמת האלוקית יותר נוקשה עין תחת עין ושן תחת שן באמת , למה שאנחנו עושים יש השלכות שלא ניתן לתאר בעולמות רוחניים, אבל ה' ברחמיו חס עלינו כי העולם לא יכול לעמוד בזה.

הצעקות האלה קצת מראות את הגבורה האלוקית בטיפות ממנה, ואני חושב שבלי לדעת שיש גם גבורה המערכת מתבלבלת לדעתי ממש רואים את זה בחווית החינוך אצל הדור הזה שרובו בנוי לאהבה כל כך שממש רואים לפעמים "מישמרחם על האכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים" זה משפט קשה, וקשה לנו לתפוס את העומק שלו אבל אני חושב שהוא נכון מאד.

עוד דוגמא זה מה ששלמה המלך אמר "חוסך שבטו שונא בנו" שזה שוב פסוק שמאד קשה לנו לקרוא בימינו בגלל כל החינוך לאהבה והרצון לחום אבל צריך להכיל גם את המקום הזה של הדין.

לפעמיםדעתן מתחיל
התשובות הפשוטות נותנת לי מענה שלם,
כי רק כך גדלים.

תשאל מדוע העולם נברא כך? זאת לא אוכל לענות. אך טבע העולם הוא שביל לעלות למעלה צריך תנופה. תנופה אותה משיגים בעליה. בשביל לשאוף ולרצות למעלה, צריך שיתעורר בנו כאב או עצב שאנו רחוקים.

ויש מטרות רבות מעט קטנות יותר. כמו ניסיונות, ודיוקי רצון ה', העלאת הנקודות הטובות בעולם או שינוי כיוון, דרך או מחשבה. אך המרכז בפשטות הוא לענ"ד, כי כך העולם גדל. כי כך אנחנו גדלים, מתוך ירידה.

ואפשר שהעולם כן נבנה גם אחרת, לדרגת הצדיק הגמור. ואנחנו פשוט לא בוחרים בכל פעם מחדש.

שנזכה להעמיק בדברי ר' נחמן,
'ירידה, תכלית העליה'.
אז מה שאתה אומר זהרץ-הולך
שהמטרה של השבר זה כדי לגרום לנו לרצות להגיע גבוה יותר?
כדי להגיע גבוה יותרדעתן מתחיל

גורם בפועל לרצות ובזכות זה להגיע.

נראה לי שזו אחת הנקודות הפשוטות למטרת המשברים.

 

הצרות אולי יותר מכוונות לדברי הרמב"ם כדי להתחרט, לזכור ולתקן את מעשינו הלא טובים. אך יש סיבות רבות נוספות כמו יסורי אהבה, ושלושה דברים שנקנים ביסורים, ושהמבט שלנו רואה צרה ובאמת אינה כלל ועוד.

רק רציתי לענות תשובה פשוטה ומספקת בעיניי גם אם לא שלימה.

התובנה שלי שזה בא לברר את האמונה ולאמת אותה אצלנומבקש אמונה

תיקון עצמנו זה מסע, וכל ניסיון זה צומת דרכים שצריך לבחור בין הטוב האמיתי ובין הרע/ הנוחות/ הדמיון שהפעם לפי התורה אני הולך לאכול אותה וכו'

כל זמן שאדם נוח לו, הוא יכול לדבר על אמונה בכיף

אבל כדי להפוך את זז לאמת אצלנו וחלק ממנו הוא אמור לבחור באמונה הזאת כשזה לא קל.

 

כל פעם מביאים לנו משבר מכיוון כלשהו עם מורכבות מסויימת

כדי לברר אצלנו הלך מחשבה הפוך מהתורה שהתחבא אצלנו עמוק ולא שמנו לב אליו.

(אגב, חשוב לציין, שלא רק משבר הוא ניסיון אלא גם מצב טוב - האם נתחיל לזלזל)

 

אני גם מסכים עם מה שכתבת.. 

קראתי פעם שככל שהאור שאח"כ יותר חזק, ככה לפני יש חושך כדי להדגיש את האור

 

 

 

....רץ-הולך
אתה מתכוון שצריך את האפשרות ליפול ולהישבר כש לדייק את עצמנו?
לאו דווקא ליפול ממש, אלא הרגשה של צמצום וחשכותמבקש אמונה

ואז באות המחשבות של וויתור לעצמנו

וכל מיני מחשבות שלא על פי התורה איך לפתור את הבעיה

 

ואז אנחנו צריכים להאמין שדרך ה' היא האמת והיא הפיתרון ולא הדברים האחרים

געגועאילת השחר
זה לא בדיוק מטרה, יותר ביטוי. משבר זה ביטוי של געגועים.
אם חוזרים אחורה לרגע הראשון שנולד בו המשבר, נגלה שהוא נולד ביום השני לבריאה. מהיכן? אלו שהוזכר בהקשר שלהם משבר אלו המים התחתונים:
''מקולות מים רבים אדירים משברי ים'' (תהלים צג,ד). למה הם משתברים שוב ושוב על החוף?למה הם עולים למעלה ומתרסקים ובכל זאת לא מתייאשים מלנסות שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב.....?
כי הם מתגעגעים. הם מתגעגעים לקרבה, קרבת אלוקים, הם רוצים להיות קרובים למלך. מהם לומדים שהדרך להתקרב לה' היא ע''י רצון וכיסופים, תנועה תמידית ושאיפה להיות קרובים מכוח געגוע למציאות השלימה.

מה המשבר עבורנו פה בעולם הזה? תזכורת. תזכורת לבקש קרבה גדולה יותר, אמיתית יותר מתוך אותו געגוע. הגעגוע למציאות השלימה ולמלכות הגלויה של המלך, מתוך הבנה שמה שיש כרגע זה מה שצריך להיות מצד המהלך הטבעי של המציאות, אבל זה לא שלם, זה לא גלוי, זה לא גאול עדיין, זה מה שגורם לשבר. כי כשיש בהירות והאלוקות מתגלה במציאות, המשבר מתהפך למבשר טוב.

מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ (ישעיה נב, ז).


מחשבות שהעלה לי בנושא.
תשובה יפהאוי טאטע!
התחברתי
ב"האילת השחר
ותודה
תמיד המחשבות שלך עמוקות. מדהיםחסדי הים
השבח לבורא יתברךאילת השחר
בערך המילים שלך...ultracrepidam

אבל אם חושבים על זה ולומדים על זה עוד ועוד מגלים את העומק של זה

 

אם העולם לא היה עם בעיות וחסרונות, הוא לא היה עולם = מלשון העלם

עצם העובדה שהעולם הוא גשמי ונפרד מהקב"ה, אומר שהוא לא יהיה מושלם

המטרה לגמול אותך מהנחת שהיתה תלויה בדברסוג'וק

שלא התקיים כרצונך ונשברת

 

ולחבר אותך לנחת הבלתי תלויה

תובנה יפהמבקש אמונה


הם מלמדים אותנו שיעוריםהיום הוא היום
בצורה שבאה עם הרבה רגש, זה לימוד שנחרט עמוק. ככה לדעתי הרב קוק אומר בעין איה
להוציא ניצוצות מהמקומות החשוכים. תנחומא נח:חסדי הים
"שלא תמצא תורה שבע"פ אצל מי שיבקש עונג העולם תאוה וכבוד וגדולה בעולם הזה אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל (במדבר, יט). וכך דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, לפי שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על התורה שבע"פ שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית (שמות, לד). ואמרו חז"ל לא כתב הקדוש ברוך הוא בתורה למען הדברים האלה ולא בעבור הדברים האלה ולא בגלל הדברים אלא ע"פ הדברים וזו היא תורה שבע"פ שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהוא משולה לחשך שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול (ישעיה, ט), אלו בעלי התלמוד שראו אור גדול שהקב"ה מאיר עיניהם באיסור והתר בטמא ובטהור, ולעתיד לבא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו"

זה גם קשור ללוחות השניות שאז התחדש הצורך בצער, כדברי התנדב"א.
יפה..בנות רבות עליאחרונה
מר' אושר - תשובה = שמחהסוג'וק

אתה יודע מה זה תשובה? 

תשובה זה להיות שמח. 

תשובה זה

שמחה. 

 

בספר "דגל מחנה אפרים": 

 

"כי בשמחה תצאו 

מכל הקליפות ומן הגלות, 

ואם הוא מקבל הכל בשמחה, 

ממילא הוא ממשיך שמחה עליו 

ועל כל הדברים ועל כל העולם,

ויתפרדו מעליו כל פועלי און 

ומוחלין לו על עוונותיו".

מוזר מאודבנות רבות עליאחרונה
כי החיבור בין תשובה לשמחה, ראיתי אותו איפשהו ותהיתי למה זה מחובר אחד לשני ..
מר' אושר - לסבלסוג'וק

זה לא סבל שלך

זה סבל של הרבש"ע!

 

תסכים גם אתה לסבול איתו

ולהשתתף בצערו

 

ובקש מהרבש"ע

שיושיע אותך ואותו

 

הוֹשַׁע נָא סוֹבֶלֶת סִבְלָךְ.

תובנות בעבודת ה'לב אוהב

בנוגע לתפילות על עבודת המידות והתעלות רוחנית-

 

לפעמים אנחנו מתפללים לעזרה בנוגע לתיקון המידות שלנו

ובתפילות האלו יכולה להיות מחשבה שברגע שהתפללנו 

יקרה הקסם, כלומר,  פעולת התפילה תהיה שפשוט יקרה קסם

ופתאום ניהיה פחות כועסים אולי, או שהעבודה תהיה קלה יותר...

ולפעמים באמת עם הזמן יש סיוע מלמעלה בעבודה ויש הקלה בדרך

אבל לפעמים קבלת התפילה היא ע"י זה שנכנסים למסע

מסע שעלול להיות לא פשוט בכלל, ובמסע הזה אם נקשיב טוב למסרים,

נהיה סבלניים, ונמשיך בעבודה בעקשנות נשיג את מה שרצינו בעניין עבודת המידות.

אבל הרעיון הוא שהמסע הזה הוא הפירות של התפילה.

כלומר עצם זה שהכניסו אותך לתוך מסלול של תיקון זה כבר קבלת התפילה.

 

ובנוגע למידת הזהירות-

לפעמים מזלזלים במידה הזאת. כי לא נעים להזהר, יש בזה משהו מגביל, 

אולי אפילו משעמם. מזה להזהר? ילדים קטנים נזהרים. אני גדול, אני יודע מה נכון.

וחוץ מזה ממה כבר יש להזהר, מי יישמע.

אבל המילה זהירות, יש בה עדינות מופלאה שטומנת בחובה את שורש יראת השם של היהודי.

כשאדם נכנס לתודעה של זהירות- זהירות שלא להגיע לדבר עבירה,

הוא שקול יותר, הוא ירא יותר, 

הוא לא רק לא עושה עבירה,

אלא הוא חושב כמה וכמה צעדים מראש שלא להגיע לדבר עבירה. 

וגם בזה צריך הרבה התבוננות ומחשבה.

ושם טמון גם היופי שבמידה הזאת.

מידת הזהירות זה שמירה והגנה על החלקים העדינים שבנשמה היהודית. 

 

היום ראיתי כמה יפה ויקרה המידה הזאת. וכמה הייתי שמחה לאמץ אותה יותר.

שנזכה.

זהירות על משקל 'זוהר' (אור) "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע"חסדי הים
מענייןלב אוהב
..advfb
רוחב דעת זה משהו שבאמת יכול לתת כוחות כשמתעסקים באמצעים להשגת מטרות ולא תמיד רואים תוצאות ממשיות. לראות את המציאות מפרספקטיבה יותר רחבה יותר כללית, שמודעות לפרספקטיבה הא-להית ורגישה כלפיה.

מידות הזהירות והזריזות הם תולדות של תודעה ויש כמה דברים שמעצבים תודעה. בבחלט עבודה חשובה. נראה לי בכל עניין בפני עצמו צריך לראות איך נזהרים בו.
ואי לגמרי... תודה על התגובהלב אוהבאחרונה
מעניין ישר כוחרויטל.


תודה רבה!לב אוהב
מר' אושר - לתכליתסוג'וק

הרבה הרבה שנים 

צריך לעבוד על עצמו 

עד שישיג 

מה רוצים ממנו בעולם הזה 

ויכיר מה

הוא ירד לתקן, 

 

כל עוד שאינו יודע את זה 

הוא לא יודע איך לעבוד את ה', 

כל עבודתו

היא מצות אנשים מלומדה. 

 

אמנם הוא נהנה מזה 

וגם לאבא שלו יש נחת, 

אבל כל אחד

צריך לראות שיגיע אל התכלית

ישר כוחרויטל.אחרונה


מר' אושר - לניגון פנימי ושמחה פנימיתסוג'וק

בלבו של כל יהודי 

יש כינור 

שמנגן כל הזמן 

ולא שומעים אותו. 

 

אבל

אם נעבוד עם עצמנו 

יפתחו לנו האוזניים 

ונשמע את נגינתו המופלאה

של הכינור.

 

הכינור שבלבו של האדם, 

מתחבא. 

ענן וערפל סביביו של הקב"ה. 

 

הכינור מתחבא 

מאחורי הרבה עיצבון. 

 

וכשאתה מתחזק 

מתגלה השמחה

....019284

אני מאוד אוהבת שיר אני אוהבת את הקצב שלו אבל הפזמון נשמע קצת לא טוב (מילה אחת) ואני מזה רוצה לשמועה אותו ואני לא יודעת כי זה מרגיש שכאילו  ה לא רוצה שאני ישמע אותו אבל תכלס אין בזה שוב עבירה.

וחוץ מיזה שאני רוצה מאוד להתקרב לה עכשיו  ואני מתלבטת אם זה מוריד  מהקשר שללי עם ה ואם להגיד שה יואהב אותי בכל מקרה אז אפשר לשמוע.

מה דעתכם ? חשוב לי שתענו

 

תמצאי שיר אחר שאת אוהבת יותר..ultracrepidam


אין לי שיר כבר חרשתי על כל השירים שאני מכירה019284


שאלתי את הרב שלי שאלה דומה לפני כמה ימיםekselion

והוא אמר שהתוכן של השיר זה העיקר

וגם חשוב שזה לא יהיה סגנון של טראנס כזה יש מצב שזה גם משפיע לרעה על הנפש

אבל בכללי יש הרבה שירים באנגלית שהתוכן שלהם סבבה והם שירים ממש יפים ואם את מרגישה שזה מרגיע אותך אז אין בעיה

 

וגם אין לך את הבעיה עם השירת נשים חח אז זה מגדיל לך האפשרויות

אבל כאמור אם זה שיר חגבים(עגבים) אז כדאי להימנע 

וואי שאלה שגם אני שאלתי..משרד החיוך(:
ואשרייך שאת שמה לב לדברים האלה וזה מפריע לך..
העניין הקשה זה למצוא שירים דוסים שיחליפו תשירים הפחות טובים כי גם שירים חילוניים יש הרבה יותר משרים דוסים וגם לפעמים מרגיש ששירים דוסים מידי עדינים אין בהם מה שיש בשירים חלונים מה שלא כל-כך נכון פשוט צריך למצוא הרבה שירים דוסים..

ובשאלה שלך כבר נמצאת התשובה את מרגישה שה' לא רוצה את זה שיש שם משהו פחות טוב ..
דברים טובים שהם רצון ה' אין עליהם שאלה בכלל אז מראה שמרגיש לך שלא בסדר עצם זה שיש על זה שאלה.. ושבפנים את לא רוצה לשמוע אותו ..
אז אני ממש חפרתי בנושא וכותבת מה שהבנתי מקווה שתביני כי אנלא כ"כ יודעת לנסח תצמי טוב..
ששומעים שיר זה דבר מאוד רוחני שנכנס ישירות לנשמה לאדעת איך להסביר את זה אבל כל שיר שאת שומעת המהות של הזמר הנשומה שהוא מכניס בשיר מחשבות הרגשות והוא בכללי האישיות שלו נכנסים אליך.. זה קצת לוקח זמן להבין את זה וגם צריך מישהו שמסביר טוב שיסביר..
זה משפיע גם עם את לא שמה לב..יש כלל כזה בעבודתו ה' שדברים יכולים או לקרב או להרחיק אין באמצע ויכול להיות שעכשיו את לא רואה במה זה מרחיק וגם לא תראי זה דברים מאוד קטנים בעבודתו ה' שלא כ"כ שמים לב וחבל
וגם ההתרחקות יכול להיות הלחץ של לא לשמוע חילונים,שמישהו יש לו ממש אובססיה בזה קיצור צריך איזון בהכל..
ודבר ראשון ה' תמיד אוהב אותך גם עם עשית תעברה הכי גדולה..זה דבר שלא תלוי בכלום עצם זה שאת יהודיה הבת שלו הוא אוהב אותך..עכשיו ככל שעבודת ה' שלך תהיה יותר מדויקת אמיתית ומכל הלב אז אהבה שלו תהיה יותר מגולה פחות מוסתרת לפעמים אדם מרגיש שה' לא אוהבת אותו זה די קשור לרמת עבודת ה' שלו..וגם זה שה' אוהב אותך תמיד לא סותר את זה שאת רוצה להתקרב לה'..
מה אז אם ה' אוהב אותי תמיד גם שאני החוטא הכי גדול אני ימשיך לחטוא..?
אני ממש הרגשתי אחרי תקופה ששמעתי שירים ניטרליים זמר חילוני ששר מילים סבבה והוא בכללי יש לו שירי אהבה והחיים שלו זה לא חיים של מישו שאני ירצה ללמוד מימנו..ובהתחלה לא הבנתי מה מוריד בזה אני שומעת זה עושה לי טוב מרגיע אותי ואז שמתי לב שיש דברים שפחות באלי לעשות שאין כל-כך משיכה ורצון נגיד להתפלל,פחות שימת לב לברכות או ברמה פשוטה שהראש פחות בקדושה יותר בעיניים של סתם העולם הזה לשטויות כאלה.. קיצר זה לא משו ששמים לב ששומעים תשיר ויכול להיות שגם אחרי לא שמים לב..אבל מה בגלל שאת לא שמה לב תמשיכי לעשות את זה?
יש משל כזה של אדם שמגרדת לו הרגל ממש ממש ואז הוא מגרד ומגרד וזה עושה לו נעים ומרגיע אותו אבל יודעת מה קורה אחרי שהוא גירד מלא וכן באותו זמן זה ממש הרגיע אותו..?
כל הרגל שלו פצוע הוא לא יכול לדרוך עליה וכל צעד שהוא עושה כואב לו ...
זה מתקשר להרבה נושאים הבנת את ההקשר?
אז כן זה קשה לא לשמוע שירים מסוימים כי אנחנו די חיים על שירים..וגם כל אחד ואיפו שהוא נמצא,נגיד עכשיו את במקום של שומעת חילונים אז תישתדלי שרק מילים טובות ולא אהבה או גסות..ומשם אפשר תמיד להתקדם נגיד למחוק שיר אחד פחות טוב ולהוסיף כמה שירים יפים של דוסים שווה להשקיע על זה כמה דקות חיפוש ביוטיוב..
אני מכירה בנות שלא שומעות בכלל חילוניים זה קשה אבל בא לאט לאט ..
גם העבודה למצוא פולל שירים דוסים כאלה בכל הסגנונות ושהיה הרבה ומבחר אז יותר קל לשמוע אותם
קיצור עם באלך מתי שהיה לי זמן בע"ה אני יכולה לשלוח לך הרבה שירים אבל ממש מקווה שהיה לי זמן..

וואי וממש בהצלחה עם זה..
....019284

וואי תודה נשמה את מסבירה ממש ממש אחלה ממש עזרתי ליחיבוק

ויאלה שלחי שירים מתי שיהיה לך זה כן? לא בלחץ (כאילו כן כי נגמר לי השירים אבל מתי שיהיה לך זמן...מטורלל)

ה' אוהב אותך בכל מקרהadvfb
כי את בריה יקרה שלו
האהבה של ה' לבריותיו היא ללא תנאי ועל כן הוא אוהב גם את עוברי רצונו.
זה משהו שמאוד חשוב לומר.

ולגבי השיר - קשה לי לאמוד את העניין שמורכב מ:
הבעייתיות באותה מילה והצורך שלך בשמיעת.

ואפילו אם בתחום מסויים קשה לך ואת פחות פועלת בו על פי מה שראוי - זה לא צובע אותך באיזה צבע שאומר עליך שאת לא קרובה לה'. יש המון מישורים שבאמת מתקרבים לה' וכל החיים זה עליות וירידות ואסור שירידה תוריד לנו את המוטיבציה בעבודת ה' לתחומיה השונים והמגוונים.

כמו כן כל אחד צריך לראות באיזה מקומות הוא משקיע את הכוחות שלו שם הוא בוחר להלחם. השאלה מה מרכז הכובד היא קריטית. אסור שמנהג או הלכה חשובה ככל שתהיה תרחיק מאיתנו את המבט הכללי על עבודת ההלכה בכלליותה.
והמטרה של עבודת ה' היא לא שהקב"ה יאהב אותנו, כי זה בכל מקרה נכון, אלא שאנחנו נזכה לאהוב אותו (אמן!)
אכתוב קצת פרקטיקן ציפור

בס"ד

 

שירים באנגלית סגנון: ראפ היפ הופ

 

1. יש להקה של ראפר חב"דניק דסקרייב{מגוון שירים החל מלפני עשר שנים}

{מהחדשים יותר שלו יש set me free , הראשון ששמעתי מהם היה אני מאמין שלהם, וpure soul{

 

2. בערבון מוגבל יותר יש את מתתיהו אבל הוא חזר בתשובה וחזר בשאלה אז צריך לבדוק מאיזה תקופה אולי חלק מהשירים.

 

 

שירים בעברית:

 

אחד מהזמרים שאהבתי ששמעתי לאחורנה{לפני כמה שנים} יוסי נטיב 

 

ביותר ישנים יש את להקת העקבות  שיש להם שירים שאני מאד אהבתי{שים שלום, שמע ישראל}

 

מניח שאולי שמעת על האחים גת כשהופיעו בכוכב נולד או משהו לפני כמה שנים אז יש שרים מפעם מאברהם אבוטהול{מקווה שכתבתי נכון} שהם היו אצלו בלהקה גם יש אבל יש כמה שירים מאד טובים{אני אהבתי מאד את בא חזק, ואני מאמין שלהם}

 

 

ביחס לשיר עצמו שציון בלי לדעת את מילות השיר קשה לקבוע אבל תמיד יש צריך לדעת לחפש קצת מחוץ למיינסטרים לדעתי לפעמים..

תודה רבה !019284אחרונה


עבודת השמחה שלנו שונה מהגויים. אצלנו השמחה יכולה לגעת אפילוחסדי הים
בסתרים של הנפש כי הרי יש לנו א-ל מסתתר. הנוצרים עובדים לאל גלוי שהוא בן-אדם לכן השמחה שלהם גלויה וחיצונית.

הרהורים למפגש בין ר"ח אדר ב' לAsh Wednesday שמחה ליהודים אבל לנוצרים
מה זה בכלל "שמחה פנימית" ו"שמחה חיצונית"?חושבת בקופסא

למדת בדיוק את כל התאולוגיה שלהם במפורט בשביל לעלות במדויק על הנקודה שהם נכשלים בה? אני מניחה שלא.

אז אין סיבה לערוך השוואות מופרכות כאלו כאילו שאנחנו צריכים להוכיח את היהדות, ועוד זה מקטין את אותה שאתה חושב לעמיד אותה במבחן עם הסיכוי הגדול שמה שאמרת לא הגיוני בשום צורה מבחינת מה שהם מאמינים בו ואז יוצא שהיהדות נכשלה במבחן הזה.

קודם כל, אני לא ממעיט בערך התעניות והעינויים שלהם בימיחסדי הים
הLent.

אבל כן יש קו כללי מכמה בחינות שמראה את הנקודה שאמרתי.
למשל, אצלנו העבודה בבית כנסת הוא עבודה שבלב. עבודה שחודרת לנבכי הלב והנפש. אצלם שיא הפולחן בבתי העבודה זרה שלהם, זה המיסה שבו הם אוכלים את בשר האל ושותים את דמו, שאין לך דבר חומרי מזה. הם הופכים את האל לדבר חומרי שהם יכולים לאכול.
ומה אם זאת בכלל לא הכוונה שלהם במעשה הזה?חושבת בקופסא

אני אומרת שפשוט אין למה לחפש להשוות את היהדות לנצרות בלי באמת להבין בנצרות, ולמה שנבין בזה?

 

(חוץ מזה שהם יכולים לומר שגם אנחנו מקדשים את החול בברכות על האוכל או בקורבנות או בלא יודעת מה)

 

 

יותר הגיוני פשוט להיות בטוחים בצדקת היהדות ולהמשיך בחיינו כרגיל במקום לייצר דיוני איש קש עם צד שלא יכול להסביר את עצמו ואז הדיון מיותר.

 

הסיבה שאני כן משווה שאני חי ומבין בשתי הדתות. הריחסדי הים
אני יודע שבפורום דוסי כזה הם בכלל לא יודעים מה זה Ash Wednesday ו Lent ואפילו Easter אבל בחיים הרוחניים שלי הפנימיים אני כן חווה את המפגש והסתירה בין ראש חודש אדר ב' לימים שלהם ואני חייב לייישב את זה בנפש (בכלל לא ממקום להצדיק) ואולי אחד מהפורום ירווח לו מהתובנות.

(כשמברכים על האוכל לא מנסים להגשים את האל)
אני יודע יופי מה זה.מי האיש? הח"ח!

ומבחינתי זו עבודת גילולים נתעבת, עצובה וקודרת כבתוך קתדרלה גותית מאיימת.
לא הבנתי את הקשרים שאתה עושה, ואני בספק רב שיש עניין "להבין" אותם.
אם כבר, השמחה היהודית היא שורש ועיקר העניין.
ליהודים - דייקא - היתה אורה ושמחה וששון.
"שמחה" נוצרית - ולהבנתי, בין קתולית, בין אורתודוקסית, בין פרוטסטנטית - היא יגון אפל.
זה מלא בכל מיני המצאות ו"מסורות" משונות, של אמנויות קפדניות מהוקצעות עשויות בידי "ייקים" בוואריים מדושנים בסינור נפחים וניסורי עץ של נגרים סלאביים, או כמרי דת סמוקים מיין ומבשר לבן. איזו מין סנקטימוניה של טקסים מליקר ביצים ממרתף החווה ועד צביעת ביצים אמנותית במכחולים. או, כפי שבעצמך הזכרת, טקס האפר והתווייתו על מצחם של מאמינים מחוייטים ומעונבים, כמעשה כת.
שום משפחתיות, שום שותפות, שום פתיחת הלב והנפש.
אני לא מסוגל גם באלף שנים להשוות בין השמחה הפשוטה, האהבה העצומה, האחווה האדירה, הריקוד הסוער, הדבקות האינסופית, האור הפורץ בקרב הקהילה בבית הכנסת או תלמידי בית מדרש בליל פורים ממש עד דלא ידע, לבין איזה "חג" נוצרי תמוה והזוי נוסף, עמוס בכל הפחדים - וה"קונדסות" חמורת הסבר של ילדי כפר גרמניים על תעלוליהם ה"פומיקל" הקטנים - שמביא החורף, הקרח, הכפור.

אני מסכים איתךחסדי הים
כן, רואים שאתה לא מבין בזהחושבת בקופסא
וגם אין שום סיבה שתבין.

להגדיר מנהג כמוזר זה עניין סובייקטיבי לחלוטין ולכן לא רלוונטי לנושא.
אי אפשר לדעת עד כמה הם שמחים או מאושרים ביחס ליהודים כי אף אחד פה לא ראה תוצאות של מחקר בנושא.
אין שום סיבה לנסות לערוך השוואות כאלו בלי לדעת בכלל על מה אתה מדבר, פשוט תאמין ביהדות ואם יש שאלות תפנה למי שיענה עליהן.
שמחה זה רגש.שפרינצא בוזגלו

כל אחד יכול להיות שמח.
לכן לא השמחה שונה אלא המניעים לשמחה.
 

שמחה זה רגש שיכול להישאר רדוד או יכול לעטוף ולחדורחסדי הים
עד עמקי הנשמה.
תאמין לי שגם לגויים יש חוויות רוחניות מעצימות.שפרינצא בוזגלו

האם הן שונות? סביר להניח.
אבל החוויות הן אלו שוצרות את אותו הרגש בסופו של דבר.

אני גם מאוד מאמין שגויים חווים חוויות רוחניות ואף ישחסדי הים
אצלם דברים מעל הטבע אבל אני לא חושב שהשמחה חודרת כמו אצלנו.
אל תהיה בטוח.שפרינצא בוזגלו

אתה יכול למדוד רק מה שאתה חווה, לא מה שאחרים חווים.

נשמע נכון ואמיתי. רק שאנחנו צריכים לעבוד על עצמנו כדיארלט

להגיע לשמחה יהודית אמיתית שנוגעת פנימה ולא חקיינית ודלה.

איך זה בדיוק נכון ואמיתי?חושבת בקופסא
בדקתם בדיוק מה זאת השמחה הנוצרית? אני מקווה מאוד שלא.
אין שום מניעה שהם שמחים בדת שלהם, לא אומר שזה הופך לצודקים. האמת היא עובדה קיימת ולא מתחייבת לרגש חולף וסובייקטיבי.
הנה כמה מקורות בהבדל בין השמחה שלנו לגויים:חסדי הים
*"שישראל אוכלין ושותין מתחילין בד"ת ובדברי תשבחות אבל עובדי כוכבים שאוכלין ושותין אין מתחילין אלא בדברי תיפלות" (מגילה יב ע,"ב)

*"עד שאתה מביט באלו שאוכלין ושותין ומקללין אותך, הביט באלו שאוכלים ושותים ומברכים אותך, ומשבחים לשמך. כך כשישראל אוכלים ושותים ומברכין ומשבחין ומקלסין להקדוש ברוך הוא, מקשיב לקולם ומתרצה, ובשעה שאומות העולם אוכלין ושותין ומחרפין ומנאצין להקב"ה בעריות שמזכירים." (שיר השירים רבה ח, יג)
אין לי שום בעיה עם המקורות האלוחושבת בקופסא

פשוט זה לאו דווקא אומר שהמקורות האלו מדברים דווקא על הנוצרים שבימינו ואין טעם לערוך השוואה שכזאת אליהם בלי להבין בכלל מה הדבר שמשווים אליו.

 

יש לנו ביהדות שמחה וזהו.

מי אמר שאנשים שכותבים פה לא מבינים. למשל אניחסדי הים
למדתי את הברית החדשה. עשיתי קורסים באוניברסיטה על נצרות. ראיתי מלא דוקומנטריים על הנצרות. צפיתי בפולחן במלא כנסיות. הסתכלתי בהמון המון סרטונים שבהם הם משמיעים את דעותיהם ועימותים, אפילו בינם לבין עצמם. שמעתי מגוון רחב של שירים נוצריים.
גם אני נחשף לסרטונים שבהם הם פשוט מספרים את החוויות שלהם באופן ישיר או עקיף.

בנוסף דברתי עם נוצרים, ובעיקר אני מתכתב איתם. חלקם באופן חד פעמי או עראי וחחלקם באופן רציף וקבוע.

כן, אבל כל זה לא עוזר לחוות את הרגש שהם חווים!שפרינצא בוזגלואחרונה

זה שבסופו של דבר הם מקללים לא אומר שהרגש שלהם שונה.
כלומר, רגש יכול להניע ולרגש יכול להיות מניע, הם שונים אצל הנוצרים בוודאות, אבל אף אחד לא יכול להבטיח לך שהרגש עצמו שונה.

בנצרות יוצאת מתוך הנחה שהאדם חוטא (מאז חטא אדה"ר) ושכלארלט

חיי החומר הם חטא ולכן כל השמחות שבחיי היום יום לא באמת שמחות וכדי לחיות חיים אמיתיים של קדושה - צריך להיות נזיר/ה. ביהדות מקדשים את החומר ולכן גם שמחה בחיי החומר יכולה להיות פנימית ואמיתית כי יש בה קרבת ד'. לדעתי שמחה שאין בה קרבה לד' ונגיעה בנשמה, היא לא באמת פנימית.

דברי תורה/רעיונות (קצרים?) לקראת פורים לפתוח כאן או בבימד?דג כחול
כבדות מול קלילות בעבודת ה'advfb
עבר עריכה על ידי advfb בתאריך כ"ח באדר תשפ"ב 18:49
בשעה טובה ר"ח אדר ב' כבר בפתח ולכבוד זה רציתי להעלות נושא שאולי אפשר לפתח אותו.

עבודת ה' טומנת בחובה הרבה כובד ראש, רצינות.
מה המקום של קלילות ובדיחות הדעת בעבודת ה'?
האם זה רק אמצעי שהוא מסייע מבחוץ לעבודת ה' או שממש יש עניין כזה בתוך עבודת ה' עצמה?
חשוב לי לומר שזאת שאלה יפה ומעניינתדג כחול
הייאגוז16

מה זה אומר אמצעי שמסייע מבחוץ?

כאילו אם זה כלי או מטרה בפני עצמה?

בדיוקadvfb
הממ מעניין..אגוז16


לעובד ה' הרגיל אז בדיחות הדעת זה אמצעי להרחבת הלב כדי שאדםחסדי הים
יוכל לעבוד את ה' בשמחה ובחשק. (שבת ל ע"ב)

למי שיותר מתעמק בעבודת ה' אז הוא עושה מעצם בדיחות הדעת שעשועים להקב"ה כמו רב המנונא סבא.
תוכל לפרט קצת שנוכל להבין?advfb
את העניין של רב המנונא סבא
יש אנשים שהופכים את השמחה לעבודת ה'שפרינצא בוזגלו

נשבר להם משו- הם מתחילים לשיר ולהגיד מזמור לתודה, כואב להם- ריקודים, מישו נפטר- אומרים תודה על מה שהיה וכו'...
יש בכך נקודה מאד חשובה, אבל צריך להיזהר לא להישאב, כלומר אני חושבת שבאיזשהו מקום מדחיקים רגשות קשים, במקום לחוות את החוויה, לתת לתסכול ולכאב מקום דוחקים אותם מיד ומשתיקים אותם.
אני חושבת שיש מקום להודיה ושמחה רק אחרי שחווינו את התחושה, צריך לשים לב שלא ברחנו לתחושה חיובית כמו השמחה והדחקנו את המציאות, כי וואלה מה שקרה לא באמת שמח ולעבוד על עצמי שזה כן שמח- לא בריא בכלל.

יפה מאוד.דג כחול
לא באתי לגרוע, אבל ייתכן ושמחה ומה שהפותח שאלדג כחול
הם שני דברים שונים במקצת..
שמחה יותר קל לדבר כמה היא נצרכת..
בדיחות הדעת נשמע משהו יותר קיצוני.
אז אולי שאלה הפוכהאגוז16

מה המקום של כבדות ורצינות בעבודת ה', והאם הן אמצעי או מטרה? 

אני חושב שבעומק כן אבל זה תהליך..קן ציפור
בס"ד
לרוב נעבוד מתוך כבדות כי באופן כללי זה נקרא עבודה כי יש פה מאמץ ויש הרבה השקעה, אבל בסוף התורה לימדה "וחי בהם" המצוות והתורה הם דרך חיים הם מייצרים את החיים שלנו, וזה עומק של עבדות ה' של המתיקות שלה..
אומנם זה שונה מבדיחות הדעת הרגילה, אבל מה העניין של בדיחות הדעת בעבדות ה'? לדעתי לפחות זה לשחרר את החיים ובנקודת העמוק הזו הם נפגשים כאשר עבודת ה' הופכת לאור החיים לזרימה של שמחה ואהבה שם מתגלה הקשר העמוק בין הבדיחות לקדושה בין פורים לכיפורים זה ההבנה של מה זה לחיות שמקשרת בין הדברים, הבדיחות היא כביכול פתח מיוחד לאור החיים מעין קיצור דרך להגיע באופן זמני לעמוק של שמחת חיים שקיימת בקצה עבודת ה'..
מקווה שמובן.
חודש מלא אורדעתן מתחיל
אני חושב, שכל קשר טומן בחובו קלילות וכבידות, ואין האחד שלם ללא השני. אם הקשר עם ה' יתברך הוא בכבידות בלבד, כך לבד יהיה ולא בשאר חיינו המלאים מקלילות גם כן.
כך שנשארת השאלה מה המקום של קלילות ובדיחות הדעת בחיים. כי החיים כולם הם לעבודתו יתברך. ובעצם גם מה מקומה של הכבידות. ונראה לי ששניהם מקומם בטוח ושהאיזון הנכון בניהם משתנה מאדם לאדם ובזמנים שונים.
החסיד צהלתו על פניו ואבלו בליבו (חובות הלבבות, ט, ד)ultracrepidam

אחד הפרקים היפים בספר. שווה לזכור בעל פה.

 

https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?style=1&f=194&t=26184

https://www.tora-forum.co.il/viewtopic.php?t=2692

 

*אגב המקור לאמירה הזו הוא מוסלמי, וקבל האמת ממי שאמרה

 

ולגישה שלי לאמירה ולעניין - אין סתירה הכרחית בין התנהגות קלילה ושמחה, לצחוק ולהתשעשע... לבין רצינות אמיתית ושיויתי ה' לנגדי תמיד. זאת עבודה, לדעת להכיל את שני הדברים יחד.

עבודת ה צריכה להיות בשמחה019284אחרונה

חוץ מזה שהיא משמחת אותך . אז נראלי שחשוב הבדיחותא לפעמים.

מר' אושר , לגמול עלי אימוסוג'וק

כל אחד

צריך לראות שיגיע אל התכלית, 

...

שתמיד יהיה להם פחד 

שמתוך המעלה שלהם 

לא יפסידו את השפלות.

 

ויהיו מונחים

בשפלות שלהם באופן תמידי. 

ומתוך שהם

חיו בשיא השפלות 

הם חיו עם הקדושה.

 

כי

כשיש תינוק יש אמא, 

ואם אין תינוק אין אמא. 

 

וכשאנו נהיה בבחינת "תינוק" 

גם אנו נחיה עם האמא, 

 

והיא תתן לנו את ההארה

שלא ניפול לתחתית השפלות 

של עמקות הקליפות, 

ע"י הקליפה שעומדת הכן בכל רגע 

לבלוע את בני האדם 

בכל אופן שהיא יכולה, 

או בסיפוק של גדלות או בסיפוק של יאוש

מר' אושר , ליסורים ואהבהסוג'וק

אם לאדם יש יסורים, 

הוא מיד נכנס למחשבה 

"הקב"ה מעניש אותי

בגלל עוונותי", 

וכך היא נחלת הכלל. 

 

אבל השקפתו של ר' אשר 

היתה להיפך, 

היסורים הם דווקא סימן 

שה' אוהב אותך 

(ומקרא מלא דיבר הכתוב 

"כי את אשר יאהב ה' יוכיח", משלי ג, יב). 

 

ה' אוהב אותך 

ונותן לך "קיצל". 

הוא 'מדגדג׳ אותך לאמור 

"תסתכל עלי".

מעניין תודהרויטל.אחרונה


חיפשתי פורום מתאים לכתוב על שינוי שחל אצלי ביחס לת"חדג כחול
האמת דברים די מובנים מאליהם אבל סוף סוף חוויתי אותם אז זה נחמד.
היום אני מרגיש שתלמידי חכמים שסוברים אחרת ממה שנראה לרבותי צריך קודם כל להפנים שאמנם הם לא אמרו כמו רבותיך אבל תדע לפחות את ערכם, למשל בנושא הגיור והכשרות הרב מדן למשל כן תומך, ואמנם אני קשוב לרבותיי אבל יצא לי לשמוע אותו כמה פעמים ופשוט רואים כמה יראת שמיים יש לו.. מפעים!.
אני אמשיך להיות קשוב לרבותיי אבל הכי משמח אותי זה שב"ה אני מפנים כמה גם אצל החולקים יש ככ הרבה יראת שמיים..

הערות/דיוקים/הסתיגויות בשמחה.
אשריך זה ממש לא מובן מאליוekselion

זה מעיד על עומק ואהבת ישראל

 

יפה מאוד!advfb

מימים ימימה הדרך להוראת הלכה בעמ"י היתה ע"י סמיכה רב לתלמיד.

מכשהתחלנו להגיע נפרד הניתוק בין הקהילות השונות וצריך להתמודד עם חיים משותפים ודעות חלוקות.

"ספר לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה" - זה בדר"כ הכלל שמכווין בהערכה כלפי אישי ציבור שונים.

"כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה" והרב מדן שציינת לדוגמא הוא תלמיד של רבנים גדולים (הרב עמיטל והרב ליכטנשטיין זצ"ל) ובעל תורה גדולה.

יישר כח! כן ירבונרו יאיר.


נכון מאדהיום הוא היום
ואפילו אם תלמידי החכמים מתווכחים ביניהם בלשון קשה, לא להכניס ראשינו בין ההרים
נכון ויפה. אגב לא רק תלמידי חכמיםultracrepidam

כל יהודי שעושה משהו שאתה לא מסכים איתו, לא בהכרח פועל ממניעים שליליים.

אפשר להילחם בעוז בדרך ובשיטה ובמעשים, ולאהוב את העושים ולהבין שהם מכוונים לטוב

לא נעים לי להגידהפיאחרונה
אבל זה היה ברור לי מאליו
אלא אם כן התלמיד חכם ממש מזלזל באנשים
ושם כבר הוא לא תלמיד חכם
מר' אושרסוג'וק

ההולך בדרך ה' צריך לדעת 

שאין לו אחיזה בשום דבר 

ואין לו בעלות על שום דבר

 

למרות שהאדם נברא חלק אלקי ממעל 

כמו שכתוב בתורה ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו 

 

בכל זאת אין לנו שום אחיזה 

ולא שום בעלות, 

 

והוא מפני שהבעל דבר

לוחם את מלחמתו בכל החזיתות

ומנסה לנתק את האדם 

מדבקותו בו יתברך שמו.

רצון לעושר כי אני רוצה לעזור לאחרים....לגיטימי?בימאית דמיונות


(מהיבטים של רוח התורה והמידות...כמו ענווה,ביטחון וכולי)בימאית דמיונות


לדעתי - לגמריכלי פשוט
אם תחשבי על כל הפעולות שלנו בעולם, הן מתחילות בעצמנו, ברצון שלנו, מתוכנו. תמיד זה יהיה ככה. רק עבודת ה' היא לכוון שהיעד יהיה בשביל אחרים. שכמה שיותר לא יהיו פניות אישיות.
רק להיות 'עם יד על הדופק' ולשים לב שתמיד זוכרים את המטרה.

אני רואה פה שני כיוונים להאיר:
א. לשים לב שהמטרה האלטרואיסטית, המבורכת בעיני, נשמרת ולא מתחלפת או משתלבת באיזשהו שלב במטרה אגואיסטית.
ב. לשים לב שהעושר לא גורם לגאווה. עושר עלול לגרום לזה, אבל לא מוכרח. כמו שכתוב "פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה.. ורם לבבך" ועוד פסוקים נוספים שקושרים בין העושר לגאווה.
לא הבנתי, אלו שני רצונות שונים שמתרכזים באותו מעשה?advfb


אם זה רצון שלך אז הוא קייםממלא כל עלמין

בלי קשר ללגיטימי

עכשיו תחשבי עלזה שבאמת אנשים עוזרים המונמון עם הכסף שלהם ובאמת יש בזה משהו

ושבחברה שלנו כסף זה דבר כמעט טמא וקשה להזכיר אותו- אבל בסה"כ אפשר לעשות איתו דברים גדולים

ואח"כ תזכרי שכסף כמו כל מתנה הוא נסיון 

לדעתי רצון לעושר לשם הרווחה הוא לא פחות חשוב.שפרינצא בוזגלו

אדם שיש לו כסף ברווח (רכב לו ורכב לאישות, בית גדול ומרווח משלו, כסף לבגדים ולאוכל ולמותרות מידי פעם וכו') יש לו יותר פניות נפשית לכל דבר, כולל כמובן לעבודת ה'.
אנשים נוטים להסתכל על עושר כרדיפת מותרות, אך זה לא חייב להיות ככה, אני מכירה אנשים שיש להם הרבה הרבה כסף, אז יש להם בית יפה, ומכונית טובה, אבל בהחלט לא מנקרת עיניים, פשוט איכותית וחסכנית, והם יכולים לאכול כל יום ארוחות גורמה, אבל הם נשארים בלבל של פיתה בחומוס...
אני מסתכלת על עושר כאמצעי ולא כמטרה.
כאשר אין לחץ כלכלי יש פחות לחץ נפשי, וכך יש יותר פניות נפשית גם לעבודת ה'.

מעניינת הנק' שלךרץ-הולך
חשבתי על זה פעם שאולי דווקא הרווח הזה גורם לרכב שאנחנו קצת "נרדמים" ולא משקיעים את כל הכוחות בעבודת ה', ואולי דווקא מתוך מחסור יש צד שיותר קל להתעלות.
לוידעת, זה באמת תלוי בעבודת ה' שלךשפרינצא בוזגלואחרונה

אותי זה מביא לייאוש.
ותכל'ס ייאוש זו גאווה שאין כמותה (שהרי אם הייתי סומכת על ה' שיעזור לי- לא הייתי מתייאשת).
אני חושבת שלי יותר טוב לא להגיע לנקודות משבר האלו, אני לא מתמודדת איתם בצורה טובה...

לדעתי להסתכל על זה פרקטית0x1694

כדי לנתק כמה שיותר בין הרצון לכסף לבין הרצון לעזור.

 

אם הרצון הוא נטו לעזור לאחרים, אז הייתי אומר שאני צריך לדעת כמה כסף אני צריך בשביל זה. למשל, לעשות חישוב שנגיד יוצא לי שמספיק לעשות מאה אלף בחודש בשביל לתרום לכל מה שמעניין אותי.

אבל אם זה רצון לעושר בלי הגבלה, אז כדאי לשים לב לעובדה שלא זה מה שיביא את המשיח בוודאות. כי תמיד יש למי לעזור ואי אפשר לתקן את כל העולם לבד. ואז זה נשמע לי שהרצון לא מבורר מספיק ולא בטוח שהוא קשור נטו ליכולת לעזור לאחרים.

נראה לידעתן מתחיל

שיש רצון לעושר, כי אפשר לעשות איתו טוב.

ויש רצון לעשות טוב, ואולי ה' גם יוביל בדרך בה יש גם כסף לעשות זאת.

 

וגם לראשון אני חושב שיש הרבה מקום ביהדות. חז"ל ספרו לפעמים בגדולת עשירות חכמים או מלכים ונראה שראו גם בכך כלי לעשות את רצון ה' בעולם.

רק ראוי לומר שעבודת המידות של העשיר מתאגרת במיוחד. וכידוע עשירות אינה מספר אלא תחושה שנובעת משמחה בחלק שניתן לי.

"כל הרודף אחר צדקה הקדוש ברוך הוא ממציא לו מעות ועושה בהןחסדי הים
צדקה" (בבא בתרא ט: )
ודאי. למה לא?הָיוֹ הָיָה


לא, מה פתאום. לא לגיטימי (אבל יכול להיות יותר גרוע)ultracrepidam

רצון לעושר צריך להיות כי זה דבר טוב ומועיל.

 

העובדה שזה מועיל לאחרים היא חשובה, וזאת הדרך שבה את יכולה לעשות טוב יותר את תפקידך בעולם. אבל חשובה מאד עצם ההבנה שאני צריך לדואג למלא את תפקידי בעולם ולא להסתפק בלהיות עבור אחרים. אולי חוץ ממקרים קיצוניים שבהם באמת מה שאני עושה עבור אחרים הוא משמעותי כל כך ש"עבד מלך - מלך"

כמה שאלותכלי פשוט

שאלה ראשונה: רצון לעושר צריך להיות כי זה דבר טוב ומועיל - למי הוא מועיל, לעצמך, לאחרים? ולמה הוא מועיל - בשביל מה הוא נצרך?

שאלה שניה: מי אמר לך שתפקידך בעולם הוא להיות בשביל עצמך? ולא בשביל אחרים?
עכשיו להיות בשביל אחרים בכלל לא סותר את התפקיד האישי שלך. אבל אני לא בטוח שלחיות בשביל עצמנו זאת השאיפה הגדולה של יהודי.

שאלה אחרונה: כיצד אתה מגדיר מעשה כמשמעותי? הרי אם אתה מתייחס רק לתוצאה הגשמית - הרי שאתה מדבר על מקרים מעטים ביותר, וכך זה אכן נשמע מדבריך. כפי שכתבת "אולי חוץ ממקרים קיצוניים" ומהדוגמה שנתת. אבל אם אתה מתייחס גם למשמעות הפנימית של המעשה, זה כנראה הרבה יותר נפוץ...

אשתדל לענותultracrepidam

1

מועיל = מנכיח את הטוב בעולם, אם טוב גשמי (עושר, כסף, רווחה כלכלית) ובוודאי טוב רוחני (עבודת ה' בכל תרי"ג מצוות)

 

2

חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם

בשבילי במובן שיש לי את גן עדן שלי "לעבדה ולשמרה" ואני מחוייב לפתח אותו, לכך נוצרתי

לפעמים השירות עבור האחר הוא עם תוצר גבוה כל כך שכבר עדיף שאעשה בשבילו ולא בשבילי - בין אם התוצר הוא בקיום המצוות של האחר (יששכר וזבולון) או בקיום המצוה אצלי (אם הקב"ה אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסן, כדי לזכות אותנו)

 

3

משמעותי מבחינת הטוב שהוא מנכיח, כמו שכתבתי בשתי התשובות הקודמות.

עבד מלך - מלך זה משל מצוין שמראה שגם אם אתה עושה עבור אחרים זה מקדם אותך, ואז השאלה מה הופך אותך למשמעותי יותר, ראש לשועלים או זנב לאריות. אבל בכל מקרה השאלה היא האם אני עושה את חובתי באופן בריא ומלא יותר כראש לשועלים או כזנב לאריות. פעם שאלתי רב חשוב המשמש כאדמו"ר בשעות הפנאי, והוא ענה שהרבה פעמים הפיתוח האישי חשוב יותר לפרט ולכלל מאשר העזרה לאחרים. אבל נכון, חשוב לקחת את שני הדברים בחשבון, ורב אחר שאיננו משמש כאדמו"ר בשעות הפנאי אמר לי שהשאלה תמיד צריכה להיות "מה מביא יותר כבוד שמים" וזה צריך להיות השיקול היחידי.

אני מאוד מסכים עם מה שכתבת וזה היה לי במחשבה כשכתבתי,כלי פשוט
אבל זה עדיין לא עונה על השאלות. מהו הטוב שאתה צריך להנכיח, מבחינה מהותית ולא רק מבחינת פרטי ההלכה?
מהו גן העדן שלך שאתה צריך לפתח אותו?
וגם הדבר השלישי שכתבת, אני לא בטוח שהמוקד צריך להיות אתה למען עצמך. אלא אתה כשליח.

כל הדברים שכתבת אני מסכים איתם, אני רק חושב שעיקר התפקיד שלנו הוא להיות שליח להביא את הטוב האלוקי, ע"י הכלים שה' נתן לנו, כל פעם מחדש, לאחרים. להשפיע לאחרים. אם המוקד הוא הפיתוח האישי שלנו זה גם לדעתי עדיין לא האמת לאמיתה מבחינת התפקיד. הפיתוח האישי הוא למען הרחבת הכלים והשפעה גדולה יותר לכלל.
ככל שהצינור שלך יותר גדול ועובד בצורה טובה יותר - אתה יכול להזרים דרכו יותר מים. ככל שהצינור מחובר יותר למעיין - המים יהיו מים חיים ולא מים עומדים. אבל התפקיד שלנו הוא להיות צינור, אנחנו שליחים, לא מרכז המציאות.
כן, חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם, אבל כשכל אחד ואחד אומר את זה הכוונה היא שלכל אחד יש השפעה שונה לכלל, ומכאן חשיבותו העצומה של כל יחיד ויחיד. כך נלע"ד בתמציתיות
יש הרבה מה לעשות בחייםultracrepidam

פרטי ההלכה הם הגבול, יש עוד הרבה טוב שההלכה לא מחייבת ואפשר לעשות

נכון מאוד, הדגשתי את זה.כלי פשוט
לכן אני חושב שמבחינה מהותית הפיתוח האישי הוא אמצעי אך לא מטרה. אבל לא ניתן לעקוף אותו או להתעלם.
מסכיםultracrepidam

אבל הנקודה שרציתי להדגיש היא שאסור לאדם לשכוח שהמטרה היא ש*הוא* יביא את התוצאות הכי טובות שהוא יכול, ולא רק לתת לאחרים

יפה. ויישר כח. הדגשה חשובהכלי פשוט
דיוק חשובממלא כל עלמין


כן, השאלה אם זה ממקום נקיהיום הוא היום
או שיש ברצון עוד סיגים משמעותיים
שמעתי פעםהפי
שיהודי בא לרבי לתרום מיליון דולר לדברים טובים (בית כנסת לימוד תורה וכו' )
והרב בירך אותו ששנה הבאה הוא יתרום פי חמש כי יהיה לו פי חמש. משהו כזה אם מישהו מכיר את הסיפור אשמח לדיוק

אז בהקשר שלך לדעתי כן
נקיפות מצפוןאפרת????
מצד אחד הן דוחפות אותך להתקדם. מצד שני זה מתסכל כל החיים להצטרך לכעוס על עצמך, כי אתה אף פעם לא מושלם ואף פעם לא מה שאתה שואף להיות. או מה שאתה או אמור לעשות. מצד שלישי, אז מה, להשלים עם מי שאתה ואז לא בטוח להשתפר מתישהו?
וואי זאת שאלת מיליון דולרadvfb

אולי לנסות לכוון שתהיה ביקורת אבל שתהיה מאו מדוייקת ועניינית.

כמו כן, לא רק להחליש אלא גם לחזק. אם עבודת ה' פוגשת אותנו לרוב בביקורת אנחנו נקשר בצורה חזקה למדי בין עבודת ה' לביקורת. אז הכיוון אולי לפתוח עוד אפיקים בעבודת ה' כדי שהמימד הזה יהיה נוכח אבל לא המימד המרכזי/היחיד.

 

למה ביקורת מחלישה אותנו?

כי צפינו מעצמנו ליותר ואז אנחנו מגלים שאנחנו לא עומדים ברף שלנו. 

אבל אם מסתכלים מלמטה למעלה אז אין פה צד כואב.

אולי זה דורש מאיתנו להציב יעדים שמתאימים למדריגה הנוכחית שלנו ולהיות כנים ביחס לכך.

זה גם עניין של ניסוי וטעייה, אני מגלה שאני במדרגה יותר נמוכה ממה שחשבתי.. טוב מה אני עושה מכאן?? (מה אני עושה באופן הכי פרקטי שניתן)

...אפרת????
לאיזה עוד כיוונים אפשר לכוון?
אתה צודק. אני באמת לאחרונה תולה את כל עבודת השם שלי באם אני מצליחה או לא מצליחה במשהו ספציפי שאני עובדת עליו. ואם אני לא מצליחה אני מרגישה אוטומטית שהשם רחוק ממני ושאני לא ראויה לו. למרות שזו יכולה להיות נפילה אחת אחרי שבועות של התגברות. זה כל כך מתסכל.

תכלס עולה לי עוד שאלה מהשאלה שלי- יכול להיות שכל הקשר עם השם הוא פסיכולוגי אצלנו בלבד? כי תכלס לא יכול להיות שאלוקים כבר לא נמצא איתי גם אם נפלתי אבל אצלי בהרגשה זה כאילו זה נגמר. לעומת כשאני בתקופת הצלחה וההרגשה שהוא כל הזמן נמצא.
הודאה למשלadvfb
עבר עריכה על ידי advfb בתאריך י"ב באדר תשפ"ב 20:48

לראות כל מי דברים טובים שקורים (לך באופן אישי או לכלל) ולהודות לה' על כך, לראות בזה כמאור פניו שנשלח אליך. היה מי שאמר שעיקר עבודת ה' היא בזה ולא בהישגים רוחניים. אולי עצם פיתוח הרגישות להתגלות של הקב"ה בשפע הברכה שיורד לעולם הוא עיקר עבודת ה'. אולי.

תפילה - אם יש איזה משהו במציאות שדורש תיקון (מישהו חולה, צריך להצליח במבחן) להתפלל בתחנונים על כך.

 

יש מימדים נפשיים סובייקטיביים בקשר שלנו עם הקב"ה ויש מימדים אובייקטיבים. החלק הסובייקטיבי הוא באמת קשור לעבודת רגש גדולה שיש לעבוד בעבודת ה'.

 

יפהאפרת????
תודה
שיעור בענייןהיום הוא היום


מאד מסכים עם הנאמר שם
שאלה גדולהדעתן מתחיל

אולי,

אולי אשווה זאת לדיון גדול עוד יותר.

ההשלמה, ההכלה העצמית, נקרא לה 'אהבה'. ולמצפון נקרא 'יראה', אפשר?

ויש כמה סוגי יראות, ואולי אציע רק אחת בשביל להתמקד: יראת הרוממות.

 

יראה שכזו אינה מצפון וכעס פנימי על עצמי, כלל לא. יראה כזו היא מבט כלפי מעלה, מבט חלומי עם נס עצב דק מעליו. מבט אשר מסתכל על ה' יתברך כביכול, מביט בטוּב הגבוה מעט יותר, מביט בקדושה ובצדיקות - ורוצה גם; כואב את המרחק; תוהה כיצד בן מלך רחוק מהמקומות הכל כך נפלאים הללו. שואף למעלה.

 

מבט שכזה אינו כועס או מכאיב לעצמו ועל עצמו, אלא רק רוצה להיות גבוה יותר. מביט גבוה וכואב את המרחק. ממילא רוצה גם להתקרב. המרחק מכאיב, לא המקום.

 

(יש גם שיטות שונות ליראת הרוממות)

..אפרת????
יראת הרוממות הזה אותי ספציפית מובילה להאשמה עצמית. כי מרוב שהיא גדולה והרצון חזק, הכעס על כל נפילה הוא חזק.
חושבדעתן מתחיל

שאם היא מובילה אותך לכעס על עצמך כנראה איננו מדברים על אותו הדבר.

לשם הדגמא בן זוג שרחוק מן השני, מתגעגע אליו וכואב את המרחק לא מאשים או כועס על עצמו. בפשטות רק רוצה להיות קרוב יותר.

אך נראה שהגיבו לך תגובות המתאימות עבורך יותר אז אין צורך בתגובתי.

..אפרת????
יכול להיות שזה לא אותו סוג. כי אם נלך על הדוגמא שלך אז אם בן הזוג יודע שיש לו דרך להתקרב והוא לא עושה זאת אפילו שהוא מתגעגע מאוד, זה יוביל אותו לרגשות אשמה....
אז אולי זה באמת משהו אחר.
תודה רבה על התגובה
הנקיפות לא צריכות לנהל אותך, אלא לעורר אותך במידהחסדי הים
זו או אחרת.
השכל קובע על פי הלב והרגש קובעים בסוף איך להתנהל.
קראתי אותך ועלו לי כמה כיווניםבארץ אהבתי
קודם כל - זו שאלה שהיא ממש יסודית בכל הנושא של תשובה.
יש הרבה מקורות שמדברים על הנושא. מכיוונים שונים ועם דגשים שונים.
אני לא חושבת שאני מכירה את הכל, אבל כן רוצה לתת כמה כיוונים שאני פגשתי ושעזרו לי.


ב'אורות התשובה' הרב קוק כותב בכמה מקומות על המרירות שהאדם מרגיש מהחטא. אני חושבת שהנקודה העיקרית שהוא כותב היא שעצם הרגשת המרירות כבר מעידה על כך שהחטא לא שייך אלינו, והיא חלק מהתשובה.
אני מעתיקה פה פסקה אחת, אבל יש עוד המון, שכל אחת מפתחת את זה מכיוון נוסף. יש גם הרבה שיעורים שאפשר לשמוע בנושא ולהרחיב יותר-
"הָעֲווֹנוֹת הֵם עֶצֶם הַיָּגוֹן, וּכְשֶׁהַנְשָׁמָה מִטַּהֶרֶת, הִיא מַרְגֶּשֶׁת אֶת הָעַצְמִיּוּת שֶׁל הָעֲווֹנוֹת וְאָז הַיָּגוֹן שֶׁל הַתְּשׁוּבָה מִתְגַּבֵּר עָלֶיהָ, וּבוֹעֵר בְּקִרְבָּהּ אֵשׁ הַצַּעַר שֶׁל הַחֲרָטָה וְהַבּוּשָׁה וְהַפַּחַד הָאָיֹם, וּבָזֶה עַצְמוֹ הִיא מִזְדַּכֶּכֶת, וְתוּכַל, אַחַר עֲבֹר הַזַּעַם, לָשׁוּב לְאֵיתָנָהּ, לִהְיוֹת עוֹמֶדֶת בְּחָסְנָהּ וּבִכְבוֹדָהּ הָעַצְמִי." (אורות התשובה פרק ח', פסקה י"א).


בכיוון אחר, יש אפשר להתייחס לנושא הזה מתוך הסיפור של החכם והתם של רבי נחמן.
(אני כותבת פה מתוך הנחה שאת מכירה את הסיפור, אבל אם לא - אז ממליצה לקרוא את הסיפור ואז לחזור לקרוא פה…).
בספר 'בגן החכמה' של הרב ארוש, שבו הוא מרחיב ומפרש את הסיפור, הוא מתייחס למשפט הסיכום של רבי נחמן לסיפור - 'ואם התפילה אינה כראוי, הוא מנעל בשלושה קצוות, והבן'.
אני מעתיקה קטע שאני חושבת שמעביר את המסר בצורה ברורה (מתוך עמ' 145):
"עיקר כוונת הדברים היא לעניין הרוחניות, ששם מתגבר על האדם היצר הרע הרבה יותר, למצוא פגמים בעבודתו ולהחליש אותו, כמו שרבינו הקדוש רמז בעצמו אחרי שסיים את המעשה הזה, ואמר: ואם התפילה היא מנעל של שלוש קצוות… דהיינו שרימז שכל תכלית המעשה הזה היא ללמד את כל אדם ואדם מסר לעבודת ה' שלו, שזה העיקר, שישמח בעבודתו כמו שהיא, אפילו כשהיא יוצאת כמו המנעול הזה של התם, בעלת שלוש קצוות…
כי בכל העבודה של האדם, עבודת היום, תפילה, לימוד וכו', אם יסתכל על כל מה שעשה, הוא יראה שישנם בלי סוף חסרונות בעבודתו, ושזו למעשה נעל משולשת, ואם כן, עלול הוא ליפול בדעתו ולהיות מאוכזב (...) אבל רבינו מלמד אותנו שאלו חכמות, גאווה וכפירה, ושצריכים ללמוד מהתם שכל כך יגע וטרח, ובסוף יצא לו מנעל משולש, והוא שמח והתענג מאוד מהמנעל (...)
כך כל אחד צריך שישמח גם הוא בעבודתו, ויחיה באמונה שמה שכבר עבר, ומה שכבר עשה, זה הכי טוב. (...) רק אחרי ששמח בשלמות מהמנעל המשולש שלו, רק אז יוכל לעשות חשבון נפש מה צריך לתקן ולשפר בעתיד. אבל אם לפני שישמח בחלקו, יתחיל לחשוב מה לא בסדר בעבודתו, ומה שצריך לשפר, ויגש כך לעשות חשבון נפש ותשובה וכד', בלי שמחה, הוא יפול לעצבות ולמרה שחורה, וזה רק ירחיק אותו מהשם. (...)
זה הכלל: על מה שעבר מסתכלים רק באמונה! הבחירה היא רק מכאן ולהבא! והאדם צריך לעשות חשבון נכון: ככה היה? ככה השם רצה! אם ה' היה רוצה שיהיה אחרת, היה אחרת. כי על העבר מותר להסתכל באמונה בלבד (...) ובבחירה משתמשים להבא - לעשות תשובה על מה שנכשל בעבר ולבקש מהשם שיקרב אותו ויזכה לתקן מה שצריך לתקן"

אני חושבת שהיסוד להבנת הדברים פה, זה שבאנו לעולם בשביל לעבוד על עצמנו ולתקן את עצמנו. והקב"ה רוצה שנתמודד עם מחסומים ועם יצר הרע ועם כל מיני דברים שמרחיקים אותנו ממנו. זה עיקר העבודה שלנו פה.
אז כשאנחנו נכשלים, אם אנחנו מדברים מזה, ולא מבינים איך הגענו לחטא הזה, יש פה אפילו רמה מסויימת של גאווה נסתרת, כאילו אנחנו חושבים שעוד לפני שעבדנו על עצמנו אנחנו כל כך צדיקים שלא היינו אמורים לחטוא.
ורבי נחמן מלמד אותנו פה שעיקר העניין זה העבודה שלנו. וגם כשאנחנו נכשלים, עצם הניסיון שלנו והרצון שלנו להתקרב לה', זה צריך לשמח אותנו גם אם התוצאה לא היתה כמו שרצינו. וזה חלק מרצון ה' - שלא תמיד מצליח, ונתמודד גם עם הכישלונות שלנו, ונצמח דווקא מתוכם.


ועוד כיוון נוסף שמתחבר גם לקודמים.
שמעתי פעם שיעור של הרב ראובן ששון, על הווידוי (אם מעניין אותך לשמוע את המקור, אני יכולה לחפש קישור).
הוא דיבר שם על כך שלמרות שכביכול נראה שהוידוי הוא מצער וגורם לנו להרגיש רע על החטאים שעשינו, בעצם כשאנחנו מתוודים על החטאים, אנחנו מנתקים אותם מאיתנו - אנחנו מכריזים שהם לא באמת חלק מהרצון האמיתי שלנו, שאנחנו מצטערים על החטאים כי באמת היינו רוצים לפעול אחרת. ובעצם זה שאנחנו מבטאים את הרצון האמיתי, ואת הצער על החטא, זה מנתק אותנו מהחטא ומנקה אותנו ממנו.
אני חושבת שזה מתחבר לנקודה הראשונה שכתבתי, כי זה מבטא את זה שהצער על החטא כבר מראה שבעצם בפנים אנחנו מחוברים לטוב, והחטא נוגד את הרצון הפנימי והאמיתי שלנו.
וזה מתחבר גם לכיוון השני שהבאתי - שהחזרה בתשובה לא צריכה להיות מתוך כאב וצער, אלא מתוך שמחה. קודם כל אנחנו צריכים לשמוח בעצם העבודה שלנו, גם אם חלק לא היה הכי טוב ועל פי רצון ה'. וכשמתייחסים למה שלא היה טוב ומתוודים על זה, אז גם הווידוי הוא משמח, כי הוא מנקה אותנו מהחטא, ומראה שהוא לא באמת שייך אלינו.

אני מקווה שהצלחתי להסביר את הדברים בצורה טובה. וסליחה שיצא כזה ארוך...
קראתי כל מילהאפרת????
תודה רבה. עזרת לי ממש...
התחברתי מאוד לרעיון של על מה שעבר מסתכלים רק באמונה.
נקיפות מצפון זה לא טובהאדמו"ר

זה סוגיא עמוקה וארוכה,

אבל "האשמה עצמית" זה הדבר הכי מסוכן בעבודת ה'.

אדם צריך להתמקד בחיובי, במה שהוא כן הצליח,

ולשמוח בזה, ולהודות לה' על זה כל הזמן,

ורק כך, מתוך שמחה ועידוד עצמי, הוא יצליח להמשיך ולהתעלות.

כל חשיבה שלילית של אדם, על עצמו או של אחרים,

פועלת את ההיפך מהרצוי.

ההסתכלות על השלילי ובעיקר נקיפות המצפון זה הנשק הכי יעיל של היצר הרע

נגד אלו שבאמת רוצים להתקדם בעבודת ה', שאותם הוא לא מצליח בקלות לבלבל עם

התאוות והבלבולים של העולם הזה, כי הם ממוקדי מטרה ויודעים מה שהם רוצים,

לכן הוא מעסיק אותם בהאשמה עצמית, וכך גורם להם להרגיש עצובים ומדוכאים בעבודת ה',

ואז ממילא הנפילה לכל הדברים הלא טובים - קצרה ומהירה, משמחת ומשחררת רחמנא ליצלן.

כמו שכתבתי יש בזה הרבה להעמיק ולהרחיב, אבל זה רק על קצה המזלג.

 

בהצלחה רבה

תסביך ידוע...מבקש אמונה

בנוסף למה שכתבו כאן

מה שלמדתי עם הזמן זה שנקיפות מצפון אמורות לבוא רק מתוך גאווה טובה  (כמו שרואים באורחות צדיקים בשער הגאווה)

שקודם כל אנחנו באמת חושבים על עצמנו שהביצועים שלנו כרגע לא ראויים ליכולת שלנו

וממילא נרגיש לא נעים להיות ברמה שקיימת כרגע.

 

אם הקול בראש אומר לנו "עזוב, בוא נשלים עם מי שאני"  כנראה משהו חסר במהלך.

 

 

ממליץ על ספר שממש עשה לי סדר בראש בעניין הזה - "גן החכמה" של הרב ארוש על מעשה החכם והתם

אחרי שקראתי אותו הכל הסתדר לי בראש

 

 

נקיפות מצפון צריכות להיות על העתיד ולא על העברultracrepidam

צריך לחשוב "מה אני מסוגל לעשות ועדיין לא עשיתי" ולהאמין שאפשר להגיע מאד רחוק - "כל אדם יכול להיות כמשה רבינו"

 

את העבר צריך לזכור רק כדי ללמוד מה הטעויות שאנחנו עלולים לעשות

תודה לכולכםאפרת????
עזרתם ממש
לדעתי צריך למצואהפי
איפה להשתיק את הקול הזה של נקיפות המצפון ואיפה לתת לו מקום .

למשל אם עזרת למישהי ולא הרגשת שעזרת לה כמו שצריך .. למרות שיכולת לעזור לה בצורה משמעותית הרבה יותר( בלי יותר מידי מאמץ ממך כלומר זה לא בא על חשבונך ..)
אז כן יש מקום לנקיפות מצפון .

לעומת זאת אם יש לך נושא שהוא רגיש אצלך וזה עולה לך בהמון מאמץ שם אפשר להיות הרבה יותר עדינה עם עצמך .
למשל רצית להקפיד על תפילה מסויימת
גם אם אמרת חלק .. לעודד את עצמך
להיות עדינה עם עצמך במקומות שהם יותר עדינים לך

צריך לרצות להתקדם,ד.

ולהיות עם חוש ביקורת על מה שנראה שאינו כפי שצריך להיות, 

 

אבל בשום אופן זה לא קשור ל"לכעוס על עצמך" בקביעות.. אלא לנתב את זה לצד החיובי, הרצון להוסיף טוב.

 

צריך זמנים קצובים לצורך הבקרה - מה טוב ומה צריך שיפור - ובשאר הזמן להתקדם בשמחה.

 

וגם - הברירה אינה בין להיות מושלם כעת ועכשיו, או לא לעשות כלום...  צריך סבלנות לתהליך. כמו אדם שעולה על הכביש לכיוון מסוים: יודע שהוא על הדרך הנכונה, נוסע במהירות המותרת - ויגיע.

 

וגם חשוב לראות את הנקודות הטובות שיש בך. לא רק "נקיפות מצפון" (שזו תכונה טובה במינון הנכון. מראה על רגישות ואכיפתיות), אלא גם שמחה בכל דבר טוב שכבר יש. ולהודות על זה לה'.

 

 

 

ואולי כדאי בהקשר לזה, להביא דברים שכתב הרב קוק זצ"ל באורות-התשובה פרק ה:

 

"מבלעדי מחשבת התשובה, מנוחתה ובטחונה, לא יוכל האדם למצוא מנוח, והחיים הרוחניים לא יוכלו להתפתח בעולם. החוש המוסרי תובע מהאדם את הצדק והטוב, את השלמות, - והשלמות המוסרית כמה רחוקה היא מהאדם להגשימה בפועל, וכמה כחו חלש לכון מעשיו אל הטוהר של אידיאל הצדק הגמור! ואיך ישאף אל מה שאיננו ביכלתו כלל? לזאת התשובה היא טבעית לאדם, - והיא משלימתו. אם האדם עלול תמיד למכשול, להיות פוגם בצדק ובמוסר, אין זה פוגם את שלמותו, מאחר שעיקר יסוד השלמות שלו היא העריגה והחפץ הקבוע אל השלמות. והחפץ הזה הוא יסוד התשובה, שהיא מנצחת תמיד על דרכו בחיים ומשלימתו באמת"

 

כמו כמעט כל דבר בחיים צריך פה את דרך האמצערץ-הולךאחרונה
מצד אחד לפתח חוש מוסר שיכוון אותנו בדרך ויאותת לנו כשאנחנו לא בסדר ויעזור לנו לחזור למסלול.
מצד שני צריך לדעת לא "להיפגע" מהצער על מה שהיה (ואולי אפילו צריך לשמוח שזה כואב לנו ואנחנו לא מנותקים). אבל חשוב לדעת שלא משנה מה עשינו אנחנו עכשיו יכולים לחזור בתשובה ולהתקדם, וכשזאת המגמה שלנו - ההתקדמות אז המצפון ממילא רק מכוון אותנו ומקדם אותנו ולא מחליש.