פורום עבודת ה' (עמוד 15)

בס"ד
מדובר על כך בעיקר אצל האדמו"ר מפיסאצנה והנועם אלימלך, אבל יש משהו מאד משמעותי בכך שמרחיבים את המחשבה והכוונה ליכולת להתלהב, שלחתי אתמול בלילה שירשור בו התחלתי לעשות סוג של דמיון והרחבתו ביחס לתחילת שמונה עשרה(יכול להסתכל כדוגמא), כשאתה רואה בעיני הדמיון את הבורא, את גודל הנס שהיו אז יותר קל להתלהב להתכוון ולהתרכז כי אתה רואה את הממשות. בלימוד זה לראות את המידות שמאוחרי המצוות לראות כיצד התורה מכוונת את חיינו.
לפחות אצלי זה ככה

והוא נענה "תקבל עול וההרגשה תבוא מאליה"

מתחבר...
אם כי לא יודע כמה מתאימה לדור

מי שיחליט שזה לא מתאים לו, כנראה זה לא יעזור לו.

בעצם כבר בשלב ה"לקבל עול" יש לו בעיה - אם הוא נמנע מפתרון שלדעתו לא מועיל לדור שלו

1. הרבה בעזרת דברים טכניים. כמו שאין שמחה- אלא בבשר ויין,

שחרית אחרי טבילה במקווה היא לא אותו הדבר בלי. נכון גם לגבי גרטל. או לבוש שני. ליישר את הבגדים לפני שמונה עשרה. או כל דבר אחר. (לא הכל אני נוהג, אבל מכיר בחשיבות של זה, ומכניס את זה לכלים אחרים)

לקיים מצוות לאחר אמירת 'לשם ייחוד', מכוונת את הלב ומזכירה שהמגמה יותר גדולה מהמעשה הטכני.

לימוד בענייני תפילה לפני התפילה.

2. כשיש כל יום לימוד במשהו מעבודת ה', זה פותח את הלב גם לענייני הפשט. כל אחד איפה שהוא מצא את זה. אני מוצא את זה בעיקר בצדקת הצדיק. שכל הספר הוא עקרונות בעבודת ה'. והרוב מבוסס על גמרות ממש. זה נותן כלים בהמשך גם ללימוד גמרא שונה.

3. ומהצד השני, לקחת נקודה בסוגיה ולפתח אותה. זה נותן חשיבות יתירה, ומשפיע על הלב.

מסופר על ר' צדוק הכהן, שהגיע מרקע מתנגד והיה גאון ובקיא ביותר בתורה כולה מגיל ממש קטן (אנקדוטה- מומלץ לעיין בליקוטי מאמרים בדרשת בר המצווה שלו)- שכשהלך לחפש היתר מאה רבנים, זכה לפגוש המון מגדולי הדור- מתנגדים וחסידים. בין היתר הגיע למי השילוח מאיז'ביצא. ר' צדוק הקשיב לשיעור שלו, ובסוף השיעור, פנה אל מי השילוח והשיג על איזו נקודה בדבריו. לא זוכר אם מי השילוח קיבל את דבריו או לא, אבל בסוף הוא שאל את ר' צדוק: "אולי הדין כך. אבל מה זה אומר לך לעבודה?".

ומאז ר' צדוק הבין שיש לו הרבה ידע, אבל יש לו עוד המון ללמוד- לעומק. הוא נשאר באיז'ביצא, התחיל להצניע יותר את הידע שלו (אומרים שקודם הוא היה ממש פלפלן), והתחיל לכתוב את צדקת הצדיק.

 

תודה על השאלה הזאת!

ונשמח לשמוע גם ממך עצות. אני בטוח שיש לך כאלה..

 

 

יותר כנה ביחס לתוכן
כוונה יותר טהורה ביחס למטרת הלימוד
יותר חיבור למקור ממנו לומדים
יותר לשקוע בתוך הלימוד

שדבקות זה דבר מדבק, אז להיות בחברה שמתלהבת מעבודת השם מאד מועיל.

הוא גם מחזק בללמוד מרב שמתחברים אליו, נושא שהוא אוהב וכדומה.

לדעתי, מעבר לזה חשוב גם לעבוד על השמחה באופן כללי- מודעות רגשית, לחדד מה רוצה מעצמי בחיים ובעבודה, תפתור בעיות בחיים וכדומה.

חושבים על דברים שאתה רוצה להודות עליהם /לבקש
ואז הלב נמצא במצב פתוח

א. אם יש לך "מוחין" ואתה במצב נפשי שמאפשר לך להתבונן אז להתבונן בגודל של התורה והקב"ה החשיבות והמעלה של הלימוד.
ב. אם אתה במצב שיש לך פחות כוח להתבונן אז כמו שאמר החינוך והרמח"ל אחריו במידת בזריזות, 'אחר המעשים נמשכים הלבבות, להתחיל לקרוא בקול ולהתנדנד ומתוך זה להגיע להתלהבות.

תשנני לעצמך את זה כל הזמן. שאת מספיק נוכחת ומספיק פועלת ומספיק חשובה גם כשלא רואים אותך.
ככה נראה לי, מניסיון אישי
בהצלחה!
מחכה לשמוע תובנות ושהצלחת

אבל בעיקרון אני לא בן אדם כזה שצריך שיראו מה שהוא עושה

בכיף אני מנקה תכיתה מרימה כיסאות אפחד לא יודעת מיזה ..וגם שאני מתפללת אז אף פעם לא בכיתה ומנגנת לא ליד אנשים 

אבל יש לי מין צורך כזה שהצוות שלה האולפנה יראה אותי בעבודת ה' שלי כאילו שיראו שאני באמת ולא בכאילו..לצערי קיצור זה ספציפי איתם רק עכשיו שכתבתי פה הבנתי את זה..

יכול להיות שהדרך "לפתור" את זה היא "לעשות מדיטציה" או מין חשבון נפש כזה, להתפלפל עם עצמך. לנסות להגיע ולגעת בנקודה הפנים פנימית שגורמת לך לחשוב ככה. תחקרי עם עצמך את השאלה "למה?".

וד"א, מסכת אבות היא תרופה טובה להגיע לענווה, אבל צריך ללמוד אותה ב"עיון", ללמוד כמה פירושים ולהשוות, לדקדק ולהבין כה שיותר את השיטות השונות. הרב חרל"פ כותב שההתעמקות הזו פועלת מאוד על הנפש.

וואלה האמת שממש עשית חושבים עם עצמי על הנושא והגעתי למסכנות טובות ממש 

וגם על הדבר האחרון שכתבת ממש צודק ב"ה התחלתי לעשות לימוד בנושא וזה פשוט משנה אותך בלי שתה שם לב בכלל

פתאום אתה יותר שם לב לנושא ויותר עובד על עצמך..

תודה על העצה

אפשר לנסות לעלות את זה ברמה העקרונית - מתי גאווה היא נצרכת ומתי לא. מתי היא טובה ומתי היא לא מזיקה.

ברמה האישית - איפה אני ביחס למידה הזאת, מה ה'מדריגה' האישית שלי ואיך אני עולה למדריגה הבאה.

כל אחד במדרגה שלו צריך לעבוד על זה שם ולפעמים לנסות להאחז במדריגה גבוה יותר זה מסוכן וזה יכול לדרדר. מצד שני לעבוד לפי מדרגה נמוכה יותר אז הוא נופל ממדרגתו לכן זה מאוד רגיש.

זה מצריך שיקול דעת צלול.. 

 

לא רוצה להוריד אלא רק להעלות אז מקווה שזה מחזק

איך באמת יודעים מתי גאווה נצרכת ומתי ולא..?
ואיך יודעים איפה אני ביחס למידה הזאת..?
זה מבלבל חשבתי על זה הרבה אני יכולה להרגיש שאני מדברת לא מגאווה אבל זה יכול להישמע גאווה...
קיצור מורכב העיניין

המידה לכשעצמה וההנהגה החיצונית, דרך גאווה.
אדם יכול להתנהג בענווה (כלפי חוץ) ועדיין להיות גאוותן מבפנים. זה לא מוריד בכלל את הטוב שלו שהוא מתנהג בענווה, אבל זה לא שלם. ואדם יכול להיות עניו לגמרי מבפנים ובחוץ להתנהג בגאווה.
אם את שואלת אותי אז הפנים יותר חשוב, אבל זה רק לענין סדר הקדימות ולא לענין מה צריך לשאוף ולעשות. צריך את כל החלקים של הענוה.
אבל הבלבול הזה נובע משני המישורים של הגאווה/ הענווה: הענווה כמצווה והענווה כמידה. מה שהסברתי פה עכשיו.

שנקראים ליקוטי אמרים/ מאמרים. יש שם כמה מאמרים על ענווה, תמצאי יותר ממה שכתבתי

לדוגמא - אורחות צדיקים שער הגאוה – ויקיטקסט

 

באמת דורש מחשבה והתבוננות עצמית - להרגיש מה זה עושה ומה ההשלכות של זה כל פעם שאני מרגיש.

חחח  סתם  לא שמעי זה יפה שת גרה במקום שלא מיתביישים לספר על עבודת ה בסביבה שלי זה לא מקובל  .

ופשוט תנסי כאילו להפוך את זה למשהו אישי כמו שלא ההית מספרת שחנש שלך עם אבא שלך לחברה ככה גם עבודת ה תנסי להגיד לך את זה אפילו בקול טיפה מורם זה אמור לעבוד

זה לא המקום שאני גרה זה האולפנה..ובאולפנה בהחלט לא מתביישים לפחות אני..

חכם ביותר אני ינסה בעזרתו תודה רבה!!

 

שנהיה יראי שמיים בסתר כבגלוי...

כי בתכלס? דבר שהוא יותר צנוע ופנימי ופחות מוחצן הוא יותר אמיתי ומעיד על חיבור יותר עמוק. ואם אדם דואג כל הזמן להראות ולהראות, ומרגיש בזה צורך, והמצווה שהוא עושה בחדרי חדרים לא מספקת אותו - זה מעיד על חוסר מסויים בחיבור שלו למצווה ולהבנת המשמעות שלה.. 

פשוט תתפללי על זה.. תבקשי מה' שיתן לך יראת שמיים טהורה וחיבור למצוות, ולא תרגישי שום צורך להחצין את זה.

 

(לא סגורה אם זה קשור אבל האמת שפעם היה לי מצב הפוך.. שמרוב הפחד שלי מ"החצנה" של עשיית מצוות ודברים טובים הייתי נמנעת מלעשות אותם מול אנשים וככה הייתי פחות מתקדמת בעבודת ה'... מן פחד מסויים שיחשבו שאני עושה כדי שיראו, כדי שזה לא יהיה ח"ו גאווה...

קיצור צריך להבדיל, לא כל החצנה היא שלילית... להיפך, יש עניין של קידוש ה', השאלה מאיזה מקום זה מגיע בנפש. שההחצנה לא תהיה לשם ההחצנה אלא לשם שמיים)

וואי נכון.צודקת.קודם כל לפני הכל צריך תפילה..

 

(וואלה זה ממש קשור הינה תראי מה כתבתי כאן וואי תודה אתה ממש צודק אני יעבוד על זה בעזרתו - עבודת ה'

גם לי זה היה ככה נורא הסתרתי כזה והנמכתי תאש שלי והייתי ילדה כזאת של עזות דקדושה הכל עושים לכבוד ה' ולא מתבישים בזה ומסתירים.. אבל הנמכתי  כי הרגשתי כמו שאמרת פחד שיחשבו שאני עושה והכל מוחצן בשביל שיראו ..ונכון זה חוסם בלהתקדם כי סתם נגיד עם הייתי חושבת על זה לפני ששאלתי תרב שאלה לא הייתי שואלת..

רק אחרי ששאלתי פחדתי שהוא יחשוב ששאלתי אותו בשביל שהוא יראה שהראש שלי במקום טוב ואני עובדת על עצמי..סתם כי היה לי קצת שם רע שנה שעברה..

אבל בתאכלס שקראתי משרשמת נפל לי האסימון שדבר ראשון שתה עושה משהו מכוונה מסוימת מרגישים אתזה מרגישים שזה לא לשם הגאווה שזה תמים מהלב נקי..

וגם יש עניין של עזות דקדושה לא לפחד.לברך בקול ובכוונה זה לא גאווה מהצד הרע.זה להתגאות בה' וזה מצווה..מה שכתבת קידוש ה'..מקווה שהגבתי קשור..)

 

 

הרמב"ם אומר שכחלק מתהליך ההתבגרות האדם עושה את רצון ה' למען מטרות משניות. ממתקים, כסף, כבוד ובסוף לשמה. זה חלק מהתהליך. לא צריך להתייסר יותר מידי, לדעת שאנחנו במדרגה הזו (וזו מדרגה) בדרך והמודעות העצמית חשובה. לאט לאט כשלומדים יותר ומעמיקים בידיעת הנפש שלנו רוכשים ענווה אמיתית יותר והדברים נעשים יותר ויותר לשם פעולם.

 

[לא הצלחתי להתאפק ולומר - אשרייך. רק אל תכעסי עלי;)]

אני חושב שזה יעיל כי במקום לנסות חזיתית להתמודד מול הרגשות והרצונות הטבעיים שלי,

לקחתי את זה למקום אחר לגמרי.

 

אני אתאר פשוט את הרעיון-

נגיד שאני מברך בקול ובסבלנות ומודע לזה שמישהו לידי רואה אותי, ומתחילות מחשבות על זה שהוא רואה אותי ומה הוא חושב עלי.

אז במקום לנסות להתנגד או להשתיק ואז זה גם מפריע לי להתרכז, חשבתי לעצמי- נגיד שזה נראה באמת שאני מברך בכוונה, ושבאמת זה מאד מרשים, - אני לא מרכז הסיפור כאן. אם מישהו שר ממש ממש יפה ואת מתפעלת מזה- אז מי יקבל את תשומת הלב- את או הוא?

אז אותו הדבר פה- להפנים שבעצם כל תשומת הלב בזה שאני מברך בכוונה היא בכלל לא אמורה להיות מכוונת כלפי אלא כלפי הקב"ה- בעצם עבודת ה' שלי היא שבח לה', ושמה את ה' במרכז המודעות- ולא אותך וזה בעצם גם מה שמי רואה אותך אמור לחשוב.

מוסיפה שכשזה קורה לי גם מוסיפה לעצמי שאפילו יותר מזה- כל המי ומי שמסביב זה אלוקות כי "אין עוד מלבדו" ו"מלוא כל הארץ כבודו"
כשה' במרכז, גם אין אני וגם האני וגם האחרים נכללים ב"אין עוד מלבדו" זה אומר שאלו שמסתכלים עלייך מסביב הם גם חלק מהאלוקות, הם התגלות של ה' בעולם(יש עניין של צניעות,בשביל עצמנו,שנהיה פנימיים ולא נעשה הכל חיצוני, שנהיה מחוברים לדברים באמת. אבל אם יש מסבבנו אנשיםאו שראו,לא צריך לחיות בחרדות ולהסתתר כי כמו שכתבתי.מי זה? זה ה' בעצם בהצתמצמות שיצרה נבראים.. ואז הם רואים אותי? אז ה' רואה אותי.ואותו אני עובדת, כשמחזקים את הקשר ,האמונה והעמידה התמידית מול ה' אוטמטית כל המתח השלילי מול הסביבה יורד)

לא להתרשם מזה.

כלומר, לברוח ולקבור את עצמך בשקט ובשלווה - לא תמיד זה רצון ה'. לפעמים ה' רוצה שנשמש דוגמא, או שילמדו מאיתנו.
כמה פעמים קורה שאנחנו רואים מישהו עושה משהו בעבודת ה' ומתרשמים באופן כל כך עמוק שזה משנה לנו את החיים?

אז נכון שכשאנחנו מספרים יש את העניין שמאבדים את השכר, אבל גם שם יש דקויות. הרי חז"ל בעצמם סיפרו דברים מופלגים, ויש על זה גם דיבורים של רבי נחמן להסביר את העניין. וכי חכמים החליטו לעבור על דבריהם? או להשליך את המצווה לפח חס ושלום?!

יש גם התנשאות (לא גאווה) של קדושה. פסוק מפורש ומפורסם, ויגבה לבו בדרכי ה'.

זה מתכתב עם שרשור אחר שפתחו פה, העניין הוא לא למשוך אלינו את הכבוד, ומאידך כשמקבלים אותו, על כרחנו, לא לתת לזה לגרום לנו להנאה עצמית. כי הכבוד הלא לאלוקים הוא (כדברי אגרת הרמב"ן).

כן, צריך לשים לב שאנחנו לא סתם מחפשים ליטוף לאגו או לגאווה. לפעמים זה סתם חוסר יישוב הדעת, וחבל.
אבל גם קורה שיש לנו חולשה בעבודת ה', ואנחנו רוצים חיזוק. במקרים כאלה, יתכן שעדיף למצוא דרך אחרת מלספר על שבחים שלנו, שהרי כשזה לשם שמים זה מותר, וזאת עבודה שחז"ל וצדיקים עצומים הלכו בה.
אבל אם זה כבר קרה? כמו כל פקשוש בעבודת השם, ממשיכים הלאה ומתפללים לה' שיכוון אותנו טוב יותר.

זו מדרגה גבוהה שחשוב לשאוף אליה אבל לא בלחץ. יש המון עבודה עד שמגיעים אליה והיא מאד חשובה וטובה למרות הפניות הזרות וכדומה.

הרב שטיינמן שאל גבאי צדקה כמה אחוז הוא לוקח לעצמו. הוא ענה מה שענה, והרב ענה לו "חבל שלא לקחת יותר אחוזים, ככה היית אוסף יותר צדקה"

אני מקווה שהנמשל מובן

 

אגב זה נקרא "קליפה" ששומר על ה"פרי" שבתוך הקליפה

ויודעת לענות רק על 2 -
אני חושבת שפורים מוצלח הוא פורים שבתוך כל הבלאגן
הצלחתי לתפוס קצת מהיום הגדול הזה לתפילה טובה.

שלא נפסיד את היום הגדול הזה..

1. הלימוד בענייני פורים סוחף אחריו גם את הנפש, וממילא יוצא מזה הרבה ברכה ועבודת הלב.

כשלומדים את הדברים שפועלים עליך, אז זה לא נשאר רק במסגרת של הספר- אלא פורץ ומשפיע על ההסתכלות והעבודה בימים האלה ובמשך השנה. כמובן שגם התכוננות טכנית מוסיפה להשפעה על הלב.

 

2. מבחינתי פורים מוצלח זה פורים שהרגשתי באמת שמחה, ושהרגשתי שהיום הזה עוצמתי מספיק כדי להאיר לי על כל השנה. (כמובן זה חוץ מהמצוות התלויות ביום)

1. טכנית - שיש לך את כל מה שאתה צריך, מה שיגרום לך להרגיש בנוח לקראת החג ולהרגיש שמח (להכין/לקנות אוכל שאתה אוהב, מקום נעים שיהיה לך טוב בו)

חברתית - למי כדי להביא משלוח מנות, איזה חבר מרגיש בודד לשמח אותו (במשלוח מנות או בהזמנה למסיבת פורים בישיבה או משהו אחר). 

עצמית - מה יצא ממני אהיה פחות רציני? מה בוער בתוכי ואולי אני לא נותן לו מספיק מקום?

 

2. דיבור שיוצא מהלב ונכנס אל הלב. חוויה חברתית טובה. שמחה במצוות החג ומימוש מטרתם על הצד הטוב ביותר (בפורים המטרה ברורה לכל מצווה). 

 

ממליץ מאוד ללמוד את משמעות פורים ע"פ פנימיות התורה, באופן אישי אני שומע את הרב יובל אשרוב

בס"ד
כל אדם לפי ממקומו ורמתו
יש מי שמה שחשוב בפורים עבורו יהיה הסעדוה המשפחתיות המשלוחי מנות והחשיבה על האחר בחינת האחדות של "לך כנוס את כל היהודים"

יש מי שיתמקד בתחפושות בחיפוש ובגילוי העצמי של הסתר (חייב אינש לבסומי, נכנס יין יצא סוד)
יש בזה גם את העניין טיפה של פורים וכיפורים הדור קיבלוה קבלת תורה מחדש קבלת עצמי עמוק יותר שמחה וקדושה של אני טהור יותר פשוט יותר ופנימי יותר(זה לרוב המיקוד במסיבות הפורים הישיבתית לדעתי)

יש את המיקוד בלימוד יש כאלה שלומדים כל הלילה בפורים, ומתחברים לעומק ההדור קבלה ליכולת לקבל תורה ללמוד להבנה של סיום התקופה בין הנבואה לסנהדרין שמרדכי בראשו ואסתר שה' נמצא איתנו בחיים ואפשר לגלות דרך הלימוד את הקשר עם ה'.

לכל אחד מהנקודות יש את ההכנות שלו, ותמיד בלימוד ההלכות ניתן להעמיק בכל אחד מהתחומים אך בסוף באמת זה גם בתפילה שנזכה לקבל במה שאנחנו צריכים ולהרגיש מהקדושה של היום , וכן בכל חג אחרי כל ההעמקה זה תלוי הרבה בתפילה..
המון בהצלחה

בשבילי (משתדלת) זאת הזדמנות לשבור חומות והגנות שאני שמה לעצמי. לקבל את המציאות איך שהיא, בשמחה ובאהבה. לחזק את התפיסה שדברים הם הרבה מעבר למה רואה. באנשים, במציאות, בהשגחת ה'.

 

תודה על השאלה הזאת. בא בטוב..

באווירת 30 יום לפני החג 

יאללה כיף כיף!!

הלימוד על המועדים מביא להבנה מסוימת שאיתה ניגשים לאותו מועד (או לאותה מצוה), והמעשים הנוגעים לאותו מועד מתחברים לאותה נקודה.

 

ולכן לשאלה מה תבחר ללמוד כהכנה יש השלכה משמעותית על התשובה

לא כל עובדי ה' נמצאים בכותלי בית המדרש.
פורום בית המדרש נשמע שמיועד לסוגיות ודיונים שקשורים לבית המדרש- עולם התורה.
פורום עבודת ה' מיועד לכל הנוגע לשיתופים, שאלות, פריקות, תהיות וכו' בעבודת ה'.
לאפשר יצירת מקום שיעודד התעלות והתחזקות בעבודה.
אבל ייתכן ויהיו שרשורים שיתאימו לשני הפורומים...מובן מאוד.

אינני מנהל.

רק לתחושתי השאלה אינה ספציפית לכאן אלא נכונה בכלל.

 

כביכול מחשבה כזו שעבודת ה' הינה בבית המדרש. ודווקא שם לענ"ד היא נמצאת הכי פחות. עבודת ה' אינה ללמוד גמרא בהכרח אלא להידבק במידות טובות למשל. וזה, לשם הדוגמא, נמצא מחוץ לכתלים הקדושים הרבה יותר.

 

נ.ב. אשרי הפותחים.

זה פשוט לא נכון, ומנוגד לכל המהות של לימוד תורה..

אם הלימוד מנותק מהרצון לעשות רצונו ית', אין בלימוד יותר מדי תועלת..

בית המדרש הוא התיאוריה, האקדמיה ליהדות אם תרצה. התיאוריה קריטית, אין בכך ספק. אך עבודת היצר הגדולה יותר, עבודת המידות הגדולה יותר, עבודת העולם הגדולה יותר נמצאת פחות באקדמיה.

הלימוד כלל אינו מנותק מרצון ה' יתברך. זו הסיבה שאיננו לומדים רק בבית המדרש אלא בשכבך ובקומך. לו מקום הלימוד היה אך שם אכן היה מנותק מעט לטעמי. אך לעניין, רצון ה' להבנתי אינו כולל רק לימוד, הפך הדבר הוא הנכון בעיניי.

וראוי להרחיב אך מרגיש לי ניצלו"ש וזוהי דעתי האישית בלבד. אז אעצור כאן לעכשיו אא"כ הפותח ירצה אחרת. הרי לעניין תגובתי לפותח נשמע שהיתה הסכמה.

בס"ד

אוסיף נקודה קטנה של קשר למשכן ולשבת קודש למי שרוצה.

 

ברצף הפרשות האלה יש משהו מעניין

בהתחלה מדובר על המשכן בתרומה תצווה

אחר כך  בכי תשא  אחרי שמסיימים על המשכן מוזכרת השבת.{פסוק י"ג}

לאחר מכן מוזכר חטא העגל

אחר כך פרשת ויקהל שוב מוזכרת שבת

ואז פקודי שוב המשכן

 

כלומר:

משכן

שבת

חטא העגל

שבת 

משכן

 

והדבר מלמד על קשר גדול בין המשכן לשבת קודש, אני שמעתי בהקשר הזה שניתן לומר ששבת היא המשכן שבזמן מלאכות שבת נלמדו ממלאכות המשכן והשבת הוא יום המנוחה כמו שהמשכן הוא מקום המנוחה לה', וכן שהשבת היא אות למעשה בראשית "ולא נתנו לגוי הארצות" אלא השאיר לעם ישראל רק את היום המיוחד הזה {שאגב רואים שהגווים רוצים לקבל מזה {הנוצרים לקחו את ראשון שלידו והמוסלמים לקחו את יום שישי שלידו מהצד השני אבל לא בשבת..}

 

 

למי שרוצה להרחיב עוד טיפה על הרעיון:

 

פרשת ויקהל פקודי השל"ה הקדוש כותב: "פרשת ויקהל פקודי זה שמו אשר יקראו לו 'שבת ומשכן' "

 

 

וכך מציין דבר זה הקדושות לוי(רבי לוי יצחק מברדיצ'ב} מתוך הפסוקים:
"ומה שנאמר גבי שבת "צוה ה' לעשות", וגבי משכן כתיב אשר "צוה ה' לאמר." וכן הקשה בעל הטורים. נראה, כי אף על פי שבמשכן שהיו עוסקים במצות מעשיות, דהיינו במלאכת המשכן אף על פי כן תקנו עולם הדיבור וזהו אשר צוה ה' לאמר.
ובשבת שאין עושין מלאכה רק מצות בדיבור כגון תורה ותפילה, כי עיקר תורה ותפלה בשבת אף על פי כן מתקנין עולם המעשה. וזהו אשר צוה ה' לעשות, כלומר תיקון עולם העשיה:"

רק שהפסוק אומר
" נר ה' נשמת אדם חֹפש כל חדרי בטן"



אהבתי מאד את המהלך כולו
יישר כח
עלה והצלח!

כל נשמות 60 ריבוא של ישראל כלולות בו

זה מסביר למה העם התדרדר במדבר, בגלל כל הפעמים שניסו לפגוע בו.

 

אבל זה לא רק בכיוון אחד

זה גם הפוך משה מקרין על ישראל וישראל מקרינים על משה

משה זכה בנבואתו מההשפעה של ישראל, ההוכחה לכך היא שכל ה 38 שנים לאחר חטא המרגלים ועד כתיבת ספר דברים, לא שרתה נבואה על משה.

וכן לך רד, לאחר שישראל חטאו בעגל גם הוא היה מוכרח לרדת ממדרגתו.

יש הבדל בין שגגה שמכשילה אנשים [לשיטת הגר"ד ליאור, על פניני הלכה החדש] או הוראה שנותנת כוח לאלו שרוצים לפרק את עמ"י מבפנים [ע"ע רפורמים] לבין סתם טעות.

 

הטעויות הללו קריטיות!

 

ההשלכות המיידיות שלהן הן בעילת נידה ח"ו (שהיא חמורה ביותר) וחיזוק שונאי ישראל.

 

עכשיו אתה מבין למה צריך לצאת בנחרצות נגד זה?

לאלפי אנשים, זה יותר חמור.

ברור שהגר"ד ליאור שהוא אחד מרבותיי התכוון לתיקון וטובה אבל הבעיה שההמון במיוחד בהסתה של 'ישיבת המחלוקת', הופכים את זה למסע שיסוי ברב מלמד.

אבל עצם היציאה של הרב ליאור- מוצדקת..

התחום הלא נעים הזה שרבנים מטיחים עלבונות אחד בשני, הוא אמנם מגעיל, אך הוא נצרך כמו ש@סוזנה ושות' הזכירה.

אבל, אתה העלת נקודה חשובה מאוד שלצערי המון נופלים בה ואני בין היתר גם.

אסור לתלמידים להכניס את האף במחלוקות האלו, אלא אם כן מדובר באדם שכבר ממש יצא קלונו בציבור והתגלה לעיני כל שהוא לא רב ובטח לא ירא שמים אז ראוי להוקיע אותו.

-אבל רב שעדיין יש לו ציבור ויש לו חזקה של תלמיד חכם אבל אמרות קצת יוצאות דופן, עדיין אנחנו הקטנים צריכים לכבד אותו.

@לב אוהב

הדיון הזה לא נראה לי קשור לכאן...

תפיסת צד במחלוקת מי תלמיד חכם אמיתי ומי לא זה לא המקום כאן וסתם יעכיר את אוירת האחדות

לא מזלזל בגר"ד, גם לא ברב מלמד.

תלמיד חכם זו הגדרה כללית - אדם למדן שהוא בעיקר ירא שמים ונאמן לאמת

כמובן שאסור לבזות אדם כזה וראוי לכתוב על זה כמה שיותר..

 

אבל זה לא המקום להגן על אדם ספציפי שיש מחלוקת סביבו האם חולקים עליו סתם או לא

אתה תכתוב שכן, והשני יכתוב שלא, והנה לנו מחלוקת לא נעימה

ולא לשם כך התכנסנו כאן 

לא פרטתי.

אז עזבו אתכם מדיבורים נגד מי יש מסע שיסוי וכו' 

 

נדבר בכללי וכל אחד יעשה את השיעורי בית שלו 

 

נשמתית על עם ישראל, כמו אלה שמופנמים ובעיקר לומדים לעצמם, ויש כאלה שהם לא תלמידי חכמים גדולים, כמו חלק ממחזירי התשובה אבל הם משפיעים על ציבור גדול.
יש שזוכים גם וגם.

אבל הכל חוזר להשפעה של התורה על כלל ישראל.

חשבתי על זה פעם איך זה מסתדר

בנושא אקטואלי...

ראיתי שמעט גלש אח"כ, אבל אני לא רואה שהתפתח כאן דיון לא מכבד שמצריך נעילה או עריכה.

 

צודקת לא צריך לנעול, רק רציתי שהמנהלים ישימו לב לעניין ולידע שהמקום לא נועד לדיונים נגד או בעד אדם מסויים.

כבוד.

תמיד היה פלא בעיניי לאור היחס השלילי בחסידות אליהם ואל הנזק שהם גורמים לכלל

אני ראיתי רק שהוא דן אותם לכף זכות שזה מתאוות כבוד

בתורה סא
"וְיֵשׁ מַנְהִיגִים שֶׁנִּקְרָאִים בְּשֵׁם רַבִּי שֶׁלִּמּוּדָם מֵאֵלּוּ הַמּוֹתָרוֹת וְלא דַּי שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים אֲפִלּוּ לְהַנְהִיג אֶת עַצְמָן כַּנַּ"ל וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְהַנְהִיג אֶת אֲחֵרִים וְהֵם נוֹטְלִים גְּדֻלָּה לְעַצְמָן, לְהַנְהִיג הָעוֹלָם צָרִיך לִרְאוֹת שֶׁלּא לְהַסְמִיך אוֹתָם שֶׁלּא לִתֵּן לָהֶם תֹקֶף וָעז, שֶׁלּא יִהְיוּ מְכֻנִּים בְּשֵׁם רַבִּי כִּי הֵם עַצְמָן אֵינָם חַיָּבִים כָּל כָּך כִּי יֵשׁ לָהֶם יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל לְהַנְהִיג הָעוֹלָם"

אני חושב שבשיחות, צריך לבדוק מול מחשב

אפשר להרחיב את זה ולהגיד שרוב הל"ו הם נסתרים ולכן פגיעה בכל אחד מישראל גדולה בהרבה מפגיעה בכבוד תלמיד חכם.
מבין את הבעיה באמירה הזאת?

כל אחד מישראל אחוז בשכינה, ושורשי נשמות אף אחד לא יודע.
יכול להיות אדם פשוט ששורשו מגיע לרום השמים, ופגיעה בו מזיקה פי כמה, אליבא דידך, למעמד השכינה..

נשמע כמו דברים מסיני, עדד שמעיינים בדבר ואין לדבר סוך

בשבילי עובד ה' זה מי ששם את רצון ה' במקום הראשון. ז"א שבכול דבר ודבר הוא יחשוב לעצמו מה ה' רוצה שאעשה.

לדעתי עובד ה'

זה אדם שמזהה את השם בליטרלי כל פעולה שהוא עושה

 

אבל זה כמובן דרגה גבוהה מאוד..

 

התגובה שלך היתה די צפויה (:


הרב קוק שליט״א

הרב קוק לא חידש כלום

 

הקו הזה מופיע עשרות פעמים בתנך
 

הזכרת לי שיש שני פסוקים - אחד, האחרון במלאכי "זכרו תורת משה עבדי" ותחילת יהושע "משה עבדי מת". 

משה הוא עבד ה' האולטימטיבי.

שנאמר" כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם"

וזה בדיוק מה שהתכוונתי לומר

 

שזה מתחבר עם הפסוק במשלי 

של בכל דרכיך דעהו

ובאמת אולי זה מתקשר לאמירה שמשה שקול כנגד כל עמ"י.

ושמעתי שזה בא לידי ביטוי בתחילת הכוזרי שהחבר מציג את לראשונה את דמותו של משה רבינו כדי להסביר על מדרגת עמ"י. משה הוא בפועל וכל אחד מעמ"י בסגולה.

 

אבל שמח שהארתי לך משהו

היחס בין הפסוקים הוא יחס פשוט.

הפסוק שהבאת משמות הוא כאשר הקב"ה מייחד בנ"י ונותן להם תפקיד שישמשו כעבדים לפניו.

הפסוקים ביחס למשה רבינו שהזכרתי הם מזכירים את מי שמילא את התפקיד הזה ומדריך כיצד למלא את התפקיד הזה בפועל. וזה מתקשר ליחס בין משה רבינו לבין עמ"י. ובכל ת"ח יש ניצוץ מנשמתו של משה רבינו (סליחה שאני לא מביא מקור).

כן 

אמרתי דברים דומים מאוד כאן :משתף דבר תורה שחשבתי עליו בשבת - צעירים מעל עשרים

עובד ה׳ אמיתי רואה את בורא עולם מתגלם בתוך החיים שלו ללא מלחמה, עבודת ה׳ לא צריכה להיות מאבק מתמיד. בורא עולם רוצה את הדרך שבה הוא בא לידי ביטוי בכל מה שנבחר לעשות, כל אחד בדרכו היחודית שלו ובתרומה שלו לעולם.

כשאדם רואה את עבודת ה׳ כחלק ממלחמה, זו לדעתי לא כוונת הבורא ..

לב אוהב , כתבת:

״לא להכנע לחומר
לא להכנע להנאה
לא להכנע לחיי שעה
לא להכנע למירוץ החיים...״

להפך, בורא עולם שהוא שלמות הכל שמתגלה בחיים, הוא רוצה שנהנה ונחיה, כי זה בעצם התגלות שלו בתוך המציאות. כשאתה מונע מעצמך להנות ומסגף את עצמך אתה מונע חיים, שזה המהות של אלוקים.

כמובן שצריך לעשות הכל בדרך הנכונה שהיא תורה ומצוות, אבל לא להיות סגפן וכולי . יש על זה הרחבה במסילת ישרים..

״חיי שעה״ נתפס כביטוי להרחקה מתורה ומצוות, אבל באמת שכאן זה נראה שערבבת את המושג הזה עם עצם החיים. מותר ורצוי לחיות, זו המהות של הבריאה..

"והנה שמו הקדוש ברוך הוא לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך, והם הם התאוות החמריות אשר אם ימשך אחריהן הנה הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי, ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה, כי כל עניני העולם בין לטוב בין (למוטב) לרע הנה הם נסיונות לאדם, העוני מצד אחד והעושר מצד אחד כענין שאמר שלמה (משלי ל ט): "פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה', ופן אורש וגנבתי וכו'". השלוה מצד אחד והיסורין מצד אחד, עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור. ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לידבק בבוראו ויצא מן הפרוזדור הזה ויכנס בטרקלין לאור באור החיים. וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל לדבק בו, כן ישיגהו וישמח בו."

 

מקור - מסילת ישרים א – ויקיטקסט

 

תאוות זה לאו דווקא דברים גופניים כמו אכילה או מין... זה גם יצר הגאווה, העצלות, הפחד וכולי

אמונה כי המלחמה הזאת תוציא שלום איננה אומרת שהיא איננה מלחמה.

יש כיום השפעה נוצרית מאוד חזקה שמלחמות זה דבר רע ("להגיש את הלחי השנייה" וכולי).

מלחמות זה דבר כואב שגורם לבירור, שגם יכול להביא לשלום.

חייל לא צריך להתהדר בכך שהוא ממעיט חיים אלא בכך שהוא מרבה שלום.

אני חושב שלהבין כמוך את המסלש זה לא נכון.
יש פרישות, ואחרי הרבה מדרגות גבוהות מאוד יש קדושה.
עד אז צריך להיות חכם ולכלכל את המעשים נכון בין פרישות לקדושה

ואיך זה מתקשר למה שכתבתי .. אשמח שתסביר

שפרישות היא עניין זמני ומדרגת ביניים עד הקדושה.
אבל צריך גם לזכור שפרישות היא מדרגה עליונה ולוואי שנגיע אליה (כמובן רק מי שראוי! יועיין בהקדמות הרמב"ם), וגם אם לא נזכה להתקדם לקדושה, עדיין אדם כזה הוא כמעט מלאך, אבל לא יותר.

ר"ל, יש עבודת השם גם בפרישות, והמדרגה שמקדשת את החומר היא עליונה גבוה מעל גבוה. פחד עצום.
וכל מה שלפני צריך בירור מול חכם ביחס לשואל עצמו.

בכל המדרגות יש בחינות חוזרות ונשנות (יעויין בוסםרתם לכם לבעל מתוק מדבש זיע"א), פעם פרישות, פעם קדושה, פעם חול וכו'.

זה העניין של בחינות בעבודת השם.
יש לוחמים, ויש אוהבים.
מאידך, יש בעיה שנפוצה מאוד היום, שמושפעים מעבודת השם של אחר (אפילו צדיקים) שלא נוגעת אלי ומאמצים אותה.
וזה מוביל לכישלון בסופו של דבר

מתי לדעתך צריך להיות במלחמה בעבודת ה'? מה המטרה של מלחמה בעבודת ה'?

בימי הקטנות, היא המלחמה, צריך להיות על המשמר. שם מרוויחים את הזכות לימי הגדלות.
בימי הגדלות, היא ה"שלום", צריך להתעסק בבניה והתעצמות, שם קונים בפועל מדרגות ומשיגים כלים, בין השאר לזמן המלחמה.

שצריך להשתמש בעקשנות של קדושה בלי ראייה תמידית שהמאבק עם היצר הוא מלחמה . מנסיוני, כשאתה נכנס למאבק במחשבה ש- ״אני בניסיון״, הניסיון הופך להיות גדול שבעתיים.

כשם שיש את המושג של גבורה בקדושה שנועדה לעורר את האהבה, ככה יש מושג כזה גם בצד האחר שנועד לעורר מדנים. את הכלי הזה של העקשנות במאבק נגד היצר צריך לדעת לקחת בצורה נכונה באופן פרטני ולא כדרך כללית. הדרך הכללית הופכת את התורה לאבן מעמסה ולא למשהו שאתה רוצה לשתף איתו פעולה לאורך זמן.. ומפה הירידה מהדרך מאוד קרובה ..

אפשר לראות את זה כמשל לאבא שהבן שלו הגיע לגיל שבו הוא יכול לנסות ללכת. גם אם הילד נופל האבא לא כועס עליו, הוא יודע שהבן מנסה . הוא שמח גם מהנפילות שלו כי הוא מבין שהילד רוצה. ככה צריכה להיות הראייה שלנו את הניסיונות, אני נלחם בצורה פרטנית בניסיון, אם אני לא אצליח, עדין אבא יחזיק לי את היד ויעבור לניסיון הבא.

מלחמה ומאבק כן, פשוט לקחת את זה בפרופורציה הנכונה ואף פעם לא לשכוח- העיקר זה לחיות את החיים במלואם. לדעת שגם הנפילות זה רצון ה׳ שמשם תתעלה למעלה ותעלה איתך את כל מי שנמצא למטה .

יפים ונכונים הרושם הוא קצת רושם של הרבה מלחמה. ונראה לי שחסר כאן קצת אמירות חיוביות שפחות מציגות את העולם הזה כמלחמה.

במיוחד בגלל שהתשובות לה מגוונות כל כך
אני חושבת שלהיות עובד ה' זה לעשות לו מקום, להיות שליח לרצונו, כשהעבודה העיקרית היא על הלב.
אבל בפועל עבודת ה' מתבצעת באופן שונה אצל כל אחד, כי ה' מחפש להוציא משהו אחר מכל אחד.

להיות עובד ה' זה התמסרות שנובעת מתוך הפנמה שאתה חלק ממשהו גדול, משהו אין סופי...

בס"ד

"ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם" בתוכו לא נאמר אלא בתוכם בתוך כל אחד מישראל,

להיות עובד ה' זה שיש ה' בתוכי שאני מנסה לדבוק במידותיו ודרכיו ולהאיר את אורו שמאיר בי, להגיד כמה שאני אוהב את ה' לספר כמה שה' גדול לראות בחיי כמה הבורא הוא זה שמנהיג אותם ומתוך כך אולי גם אחרים יבינו אבל קודם כל ביני לבין עצמי לראות שה' איתי בכל צעד ודרך לאפשר לו להיות איתי על ידי שאני מאמין בו ומקיים מצוות.

חשוב מאוד

לדעתי כדאי לפרסם את זה גם בנוגה

מתזכרת

כללים לגלישה בטוחה בערוץ - צעירים מעל עשרים

כתבתי את המסקנה שלי בכרטיס האישי.
לא ח"ו מתוך רצון לפגוע. אבל חייך קודמים
(או במילים אחרות: תעירו אותי כשהמושג מניפולציות יקבל אמות מידה ברורות ופרופורציות, ולא על פי החלטה בשלוף מהבטן). בלי לזלזל ח"ו בכהוא זה בפגיעות אמיתיות שמתרחשות בחיים או כאן במרחב הפורומי, כמו זו שבקישור

בשביל מה ההסתרה הזאת והדיבור באופן כללי

חשוב לסייג שאני מאמין שרובו הגדול של הפורום פה הם צדיקים באמת. מהמעט המסוכנים צריך להיזהר.

ואפילו עליהם יש מה ללמד זכות, אבל צריך גם להיזהר

העלת פה כמה נקודות אשתדל לגעת בכולם

 

א) למה בהדיברות יש סגנון רבנים מהסוג של המחזירים בתשובה

- בפשטות כי ארגון הידברות נועד בעיקר בישביל לחזק מסורתיים, אמנם הרבנים שם חרדים אבל כפי שאמרת לא מתאים שחרדים ישמעו את הרבנים האלה כי הם לא שם, ובטח שלא אנחנו.

עם זאת אני חייב לסייג, שיש רבנים בארגון הידברות שהם לא מהסוג היוטיבי הטיפוסי, רבנים כמו הרב אהרן לוי הרב ברוך רוזנבלום, הרב אליהו עמר, כל אלו רבנים שמעבירים תוכן ברמה גבוהה לדעתי, אז נכון הם לא כוס התה שלנו.

אבל זה מה שמדהים בישראל, והרב מזכיר את זה אינספור פעמים בכתביו, בגדול כל זרם מסוים מטרתו להופיע "אידאה" במציאות נקודת אמת כלשהי, כל הזרמים שונים אבל כל זרם אוחז בנקודת אמת מסוימת שחשוב שתופיע במציאות ובישראל בפרט.

ואני לא מתכוון רק לזרמים דתיים.

בקיצור, הסגנון של הרבנים החרדים כן יכולים להעביר לנו תוכן שקצת פחות קיים אצל הרבנים שלנו.

אני מכיר הרבה מהציבור, שמעריצים רבנים חרדים, וזה נובע מהסיבה שציינתי.

 

ב) "הנק' היא שיש תחושה כזו שכאילו התוכן הזה לא מתאים לנו!."

מצד שני כמובן שהרבה אנשים התוכן הזה לא יתאים ואפילו יגרום קצת סלידה, לדוגמא אם אני אציע לחבר שלי שיעור של הרב שרקי שיצאתי ממנו באורות קרוב לוודאי שהוא יוותר אחרי הדקה הראשונה חח וזה גם נובע מהסיבה שציינתי בסעיף א, הם לא מרגישים שהתוכן של רב X מחזק אותם במה שהם צריכים/השקפה ולכן נמנעים.

 

ג) "או שאולי, נמצא מקום חרפתנו שאין לנו טיפת ענווה להכיר בכך שאמנם אנחנו דוסים מגיל אפס אבל בהרבה תחומים כמו ביטחון בה' הכרת הטוב לה' (נושאים שלרוב מועברים עי אותם רבנים) אנחנו בגדול די אותו דבר אז מדוע שלא נתחזק מהם גם?"

אני לא מסכים לחלוטין, כאמור אני מכיר הרבה דתלים ששומעים רבנים חרדים, ואם לא שומעים אז לפחות מעריכים/מכבדים (אני אחד מהם) לעומת זאת דווקא אם תשווה את המגזר השני, נדיר שתמצא חרדי או בעל תשובה לכיוון חרדי שינהג באותו אופן כלפי רב דת"לי - זה חבל. וזה משהו יפה שלדעתי יש רק במגזר הדת"לי - הוא כללי, לא לומדים רק הרב קוק - לומדים הכל.

 

 

"יש ת"ח בציבור הדתי לאומי שגם מעבירים שיעורים בתכנים הללו?" 

יש את הרב חגי לונדין, ואני בטוח שיש עוד שתמצא בערוץ מאיר

 

 

 

שגם אברכים תלמידי חכמים חשובים (וחלקם רבנים סמוכים) באים לשמוע הרצאות של רבנים בהידברות

קשה לי להאמין שמתוך קהל של 400 אנשים בשיעור של הרב יגאל כהן

אמצא 100 אברכים..

 

 

ברצינות, אל תצפה למצוא כ"כ הרבה.. אבל תוכל למצוא קצת פה ושם..

וכי בעלי תשובה הם רבע מהאוכלוסיה?

יש רבנים שהקהל שלהם הוא X ולא Y זה הכל.

אי אפשר להוכיח ממינון זעיר של Z שהסוג הרצאות של הרב הזה מיועד גם אליהם..

זה פשוט מאוד

כמה עשרות

והוא עניין המחלוקות במסורת תורה שבעל פה. המחלוקת הראשונה במסורת תורה שבעל פה מיוחסת להלל ושמאי ואח"כ אחריהם בית הלל ובית שמאי. כמו כן מוזכרים התייחסויות שונות של מנהיגי ישראל היחס לכך (כמו ר' יהושע שמוזכר כמי שעמד על כך בתוקף שתהיה בזמנו פסיקת הלכה אחידה) ונשפכו על זה כמויות של דיו. וגם מוזכרת האמירה המפורסמת של "אלו ואלו דברי א-להים חיים" (שאיננה אמירה פשוטה כלל וכלל בהבנה הראשונית) שנותנת הסבר רעיוני חיובי לעצם תופעת המחלוקת. זה עניין רעיוני גדול וכל זה רק על קצה המזלג. בהחלט מומלץ ללמוד ולהעמיק בזה.

ובצורה יותר מעשית - גם כיום ישנם מחלוקות בדברי חינוך והשקפה בין רבני ישראל ובאמת מוטל על כל אחד להתייחס למה שבונה את העולם הרוחני שלו ואח"כ מן הסתם אחרי שיש יציבות בעניין יכולה להיות גם התייחסות עניינית לעולמות רוחניים שונים והיחס כלפיהם.

 

לגבי שאלתך האחרונה - ממליץ מאוד על מכון מאיר שיש לו אתר שיעורים בנושאים מגוונים, שבניהם הנושאים שהזכרת - בית המדרש - ערוץ מאיר - אתר היהדות הגדול בעולם

יצא לך לשמוע על מכון מאיר? מכון מאיר – ויקיפדיה

מה שאומר שיש להם את אותה השקפה של הרב עובדיה והרב אליהו זיע"א.
יצא לי לפגוש מעט מהם, הם הרבה יותר קרובים לדעות שלנו מאשר לקיצונים בצד החרדי

ערוץ מאיר לא פחות מגוון מהידברות, ולפחות פעם היה גדול פי כמה גם בטראפיק.
הם פשוט לא מתעסקים בקידום כמעט. אם חשוב לך רב עם כיפה סרוגה, תמצא שם את אשר אוותה נפשך. ואם לא, אפשר בהידברות.

לרב אליהו הייתה השקפה דיי שונה מאשר לרב עובדיה

אבל נכון שמבחינת זיקה למדינה הם יותר קרובים מאשר החרדים האשכנזים

אבל אני מכיר שלרב עובדיה ולרב אליהו הייתה את אותה השקפה כמעט. אמנם הרב אליהו היה יותר נוטה לכיוון הקנאי קצת, אבל בפועל ההשקפה שלהם זהה.
יחס לתורה? תורה קודמת להכל.
יחס לצבא? כל חייל קדוש.
יחס לארץ? פשוט.
יחס למדינה? צריכה תיקון אבל שומרים עליה (פה הרב אליהו היה יותר תקיף בהרבה).
צבא מול ישיבה? ישיבה קודמת.

וכו' וכו' השקפות ספרדיות ישנות. בלי להכנס לדיון על ההשקפה שבפורת יוסף. זה אומר בכך וזה בכך

אגב, יש דברים קטנים שבהם תגלה שהרב אליהו נוטה יותר לחרדיות מהרב עובדיה במובהק. אבל אלה דקויות שכבר נוגעות למי שהיו צמודים אליהם.

ובשורה החתונה אמנם גם לרב אליהו וגם לרב עובדיה היו תלמידים חרדים ודת"ל, אבל המינון היה ידוע

ונל"ל שבכללי הוא היה יותר קרוב לדת"ל (או לפחות לחרד"ל), והראיה- את בנו, הרב שמואל, הוא שלח לישל"צ..

אגב, הרב יוסף למד בחינוך חרדי. חנוך לנער על פי דרכו

ספציפית הידברות ידועה בכך שהיא פונה לאנשים פחות משכילים מלומדים וחקרנים, אנשים שבשבילם קצת מילתא דבדיחותא מספיקה.
באמת אצל הדתיים לאומיים הז'אנר הזה לא רווח, אבל יש אירגונים מעולים לא פחות ואפילו יותר כמו מכון מאיר וכו' שבאמת מספקים מענה לאנשים חושבים.

זה לא נובע מגאווה, זה פשוט כי אין ביקוש לתוכן הזה, ולא סתם, פשוט כי בציבור הדתי תורני מי שמעוניין לשמוע דברי תורה בד"כ מחפש משהו קצת יותר ברמה (זו לא התנשאות, זו קביעת עובדות בשטח).

אני לא יודעת מה זה התכני 'האלו', אם בנושאי אמונה וכדו' יש הרבה רבנים שבאמת עוסקים בזה לעומק יותר
 

*עריכת מנהל - נא להסתכל בכללי הפורום*

מה לעשות שכל בעל תשובה משכיל ככל שיהיה 

יתחבר הרבה יותר לשיעור של הרב זמיר כהן מאשר לשיעור של הרב אורי שרקי.

עם כל הכבוד לרב אורי שרקי, השיעורים שלו עמוקים וממש לא מתאימים לבעלי תשובה טריים שיש להם 0 ידע ביהדות.

הידברות זה הארגון המושלם לבעלי תשובה, זה הרבה מעבר לשיעורי יוטיוב.. הם הקימו עולם ומלואו שב"ה צומח מיום ליום.

 

ההשוואה שעשית לגבי ההשכלה שלהם ממש לא במקום..

מה גם שכל בעל תשובה הוא חקרן מטבעו אחרת לא היה מגיע לסטאטוס הזה.

 

זה גם מתקשר לנושא מעניין אחר, לשאלה למה באמת במגזר הדת"ל יש פחות יחס לבעלי תשובה.. 

חוץ ממכון מאיר אין כמעט ישיבה שמיועדת לבעלי תשובה עם השקפה ציונית וזה חבל.

בעלי תשובה יותר רציניים נוטים להקשיב לרבנים של ערכים יותר מאשר של הידברות.
הידברות נהדרים והכל, אבל ממה שאני רואה יש להם תוכן יהודי קליל ופשוט שמתאים לאנשים מסורתיים שכבר מאמינים בה' (יש עדות ספציפיות שגם החילונים אצלם ממש לא חילוניים), אני רואה הרבה כאלו שמאזינים להרצאות של הידברות.

לא בהכרח שזה נובע מחקירה, בהמשך יש הרבה מאד חקירה, צודק.


 

 

הציבור הדת"ל מאז ומעולם היה פרייאר בקטע הזה...

אני מכיר בלי סוף דת"לים ששומעים שיעורים מרבנים חרדים. אפילו יותר מידי...
ומשום מה, אני לא מכיר שום חרדי ששומע שיעורים מרב דתי לאומי.
אז יש מצב שהתבלבלת אחי?

מהיכן זה נובע?
שיעורים על הכרת הטוב לה', על ביטחון בו , על נסיונות.
אלו נושאים שלרוב לא נשמעים באמצע שיעור באורות או באורות הקודש..
אז מאיפה אנחנו מקבלים תורה כזו? זה מה ששאלתי.

יהודיים...

חובת הלבבות(שער הבחינה) לא נקרא שיעור תורה אלא הרצאה?
ייתכן ולא הבנתי אתוך כראוי.

חרדים לא שומעים שום שיעור משום רב דת"ל. ודת"ל שומעים ועוד איך....
לבוא ולומר שהדת"ל גאוותנים ולא שומעים?
ניתוק.

שלא כולם ת"ח. לפעמים הם מרצים. ומרצה אני לא נוטה לשמוע כשהוא מביא לרוב תפיסות עולם שאני לא מסכימה איתם.

 רב ת"ח אמיתי זה משהו אחר. משמעותי לדיון בעולם התורני להכניס לסוגיה את כל הקולות האפשריים, בשביל להצליח בחקר האמת ולהגיע ללימוד מתוך ענוה...

וגם בזה זה מורכב.

עכשיו- לא נראלי שזה נכון לצייר את הפער בין מרצים חרדים לביני בזה שהם לא מפרשים מאורעות אקטואליים כמוני. השוני הרבה יותר עמוק מזה ונוגע א"כ גם בתפיסת הזוגיות וחיי נישואין, בתפיסת חיי הרווק וההתכווננות לקראת נישואין וזוגיות (זה ידוע שתרבותית ההנהגה שונה)... 

מהרצאות שיצא לי לשמוע פה ושם גם ראיתי שאפילו בדברים שנשמעים ניטרליים לגמרי כמו פרנסה, השתדלות ותפילה, היחס לעבודת ה' ואולי אפילו שילוח הקן... זה שונה בפער. לא ממש מדבר אלי ולא מקדם אותי.

יש אחרים שזה כן מקדם ומחזק אותם. אותי זה לא.

 

משמעותי לדיון בעולם התורני להכניס לסוגיה את כל הקולות האפשריים, בשביל להצליח בחקר האמת ולהגיע ללימוד מתוך ענוה...

להתייחס ללימוד מת"ח אמיתיים, שמיעת שיעורים בעיון או הגות שלא מגיעים מהמגזר הצר שלך, והמטרה שלהם היא לימוד תורה וקבלת תורה גם אם היא בכלים "לא מהמגזר"

ובהחלט ברגע שבוחרים לקבל תורה ולהעמיק בה בלי סינוני מגזר זה לימוד שמגיע מתוך תפיסה של ענוה ומביא לידי ענוה בעז"ה...

שמתכתבים מצויין עם הרבנים הדת"ל.
התמימות, החיוניות והשמחה הספרדית האותנטית הם הבסיס להכניס את הרעיונות הגבוהים של הרבנים הדת"ל למסגרת מתאימה ולא מרחפת או שכלית מדי.

אפשר לדוגמא ללמוד הרבה על מהות הזוגיות וחיי הנישואין, אבל בסופו של דבר אם זה לא מתגשם גם בצחוק זוגי משותף חסר מודעות ומכאיב בטן ובמשיכה פיזית עוצמתית- העיקר חסר. מנגד, כשאין הסברה שכלית מספקת ואין הבנה של עומק הדברים- הדברים לא חודרים לכל האישיות שלנו וגם יש חסרון בעניין של "קדושה שמעל הטבע".

העניין הוא שהנשמה והשכל לא יסתרו את הכח העוצמתי של הנפש הבהמית- שבסופו של דבר היא החידוש של העוה"ז, היא הזרימה של החיים, והיא מה שאנחנו צריכים לתקן פה בעולם- אלא יתגלו דרכו ויחזקו אותו.

- כן, יש גם רבנים דתיים לאומיים שעוסקים בנושאים הללו. הרבה.

 

- לכל אדם יש סגנונות אחרים שהוא מתחבר אליהם. אני למשל פחות מתחבר לסגנון הזה. באופן כללי הסגנון שלהם מתאים יותר לסגנון חרדי/ספרדי/מסורתי.

 

- אני בטוח שלכולנו יש מה לקבל מהרבה רבנים, וגם מהם. בכל זאת אני לא אשמע כל רב שקיים.

 

- יש גם הרבה דתיים לאומיים שכן שומעים אותם.

אם אין סיבה שלא לשמוע אתה מוזמן לנסות ולראות אם תתחבר.

יש עניין להתמקד ולשמוע הרבה תורה מרב אחד כדי לקלוט דרך בעבודת השם. מעבר לזה טוב פה ושם לשמוע עוד דעות.

שבת שלום!

לכל אחד יש תחומים שהוא כבר "כבש" אותם,
תחומים שהוא באמצע לעבוד עליהם
ובתחומים שעדיין רחוקים ממנו,
אבל בעזרת השם בשאיפה...
לי זה עזר להבין, שכחלק מההתקדמות
חשוב לא פחות לשמור על מה שכבר נכבש..
( לא יודעת לפרט איך שומרים, אבל עדיין)

בגדול לדעת שתמיד זה לנסות וליפול ולהמשיך להתקדם. להתרכז בהווה ולא בעבר. להיות מודע למדרגה שבה אני נמצא כעת בכל מיני תחום שאני צריך לעבוד עליהם ותוך כך לעבוד בצורה מתונה.

לפעמים צריך לעורר כל מיני דברים כואב/קשים אך השגרה היא נראה לי התרכזות במשימות שונות - משימות מעשיות ומשימות תודעתיות.

 

כמו כן שמעתי פעם בשם רב גדול על המילים בפסוק "כי שבע יפול צדיק וקם" שההבדל בין הצדיק לרשע הוא לא בנפילות, גם הצדיקים נופלים, אך בניגוד לרשע הם גם קמים אחרי הנפילה. מצד אחד זה לא טוב ליפול, מצד שני אלו החיים וצריך לדעת להמשיך בכוח גדול גם אחרי נפילה. 

בס"ד

באבות נאמר "רץ כצבי" ושואלים למה צבי הרי יש חיות יותר מהירות למה שלא ארוץ ואתקדם ואעלה מהר יותר והתשובה היא שצבי עוצר מפעם לפעם ומסתכל לאחור הדרך להמשיך לרוץ ולהתקדם טמונה בכך שיודעים לעצור ולראות את הדרך שעברנו לראות את הצצלחות שלנו זו בעיני העצה כיצד להמשיך לרוץ קדימה.

אמרת דבר חשוב מאוד.תודה

שבבית של זוג ערירי שקילל הרבה הגיעו שדים ורוחות אחרי פטירתם וטענו שהם היורשים החוקיים בגלל שהם נוצרו מהקללות שבני הזוג הוציאו מפיהם

על שלמה המלך ואשמדאי שמעת?

יש את הסיפור המפורסם שאשמדאי ירק את שלמה המלך אבל זה לא קשור

הסיפור של שלמה המלך ואשמדאי הוא סיפור שמתאר את מציאותם וכוחותיהם

ב. על זה יש מסורת מבוססת.

כולל על אלו שלא האמינו לזה

כולל החלטות של  חיים ומוות

מקלליך אאור.
ועל פי זה אמרו *שכל* מי שמקלל נענש

אם תקרא למישהו שמן, הוא לא יהפוך לשמן פתאום…
הכוונה לקללות קבליות…

זאת הלכה דאורייתא. תסתכל בחינוך ותבין את הגדרים ומה נקרא קללה ומה נקרא דרבנן

לפעמים המאמצים שלנו משתלמים שלא בסמוך.
מה שקיבלת אח"כ "בלי השתדלות" לפעמים נובע מהשתדלויות קודמות שעשית, ולפעמים ממתנת חינם כדי לעורר את האדם להתקדם

אם היו רואים תמיד איך שההשתדלות מצליח מיד,  היו נתפסים בהרגשה  שיש לאדם איזה קשר  עם ההשגחה הפרטית  בצורה בולטת ונראית.    אבל האמת אינו כן.

אם היו רואים תמיד

איך שההשתדלות מצליח מיד, 

היו נתפסים בהרגשה 

שיש לאדם איזה קשר 

עם ההשגחה הפרטית 

בצורה בולטת ונראית. 

 

אבל האמת אינו כן

למה עלה לי ככה

ולמה היה לי רצון פתאום לעשות ככה

ומה זה אומר

וכל מיני פרשנויות...

כי בד"כ כמו שאתה כותב זה מתגלה לבד... פשוט רק צריך סבלנות

(מתוך קבוצה של יואל פרנקנבורג ששולח ד"ת יפה כל בוקר והתוודעתי אליה ע"י @מדרשיסטית (תיוג לא עובד))

בוקר טוב,
רש"י היסב את תשומת ליבנו לכך שו' החיבור שמתחילה את פרשת משפטים - *ואלה המשפטים* - מחברת בין הפרשה לפרשת יתרו, והאיר לנו שהו' הזו מסמלת שלא רק עשרת הדברות נאמרו בסיני, אלא גם המשפטים נאמרו בסיני.
בעל הנתיבות שלום נוגע בנקודה הזו ומעמיק בה בצורה פשוטה ובהירה:
*והמופלא בזה שהתורה נתנה כח שבתוך כל העניינים שיהודי עוסק בעסקיו במשא ומתן, הרי כשהדיין פוסק על פי משפטי התורה, הרי זה נעשה תורה, שאנכי ה' אלוקיך אין זה חידוש שהוא תורה, אבל כאן יש חידוש שעניינים גשמיים הופכים גם כן להיות תורה*
האדמו"ר מסלונים אומר לנו שלא רק שגם המשפטים נאמרו מסיני, אלא שבעצם פרשת משפטים היא התרגום של מעמד הר סיני. העובדה שהקב"ה מתגלה במציאות, בתורה, זה לא חידוש. הוא כל יכול. אבל העובדה שלדיין קוראים בשם 'אלהים' ביהדות- זה כבר חידוש. כי הדיין הוא המוציא לפועל של התורה, וזה כבר חידוש אדיר- שהתורה נותנת ביד האדם את האפשרות להפוך את הגשמיות לתורה.
ר' צדוק בפסקה שאני מאד אוהב, טוען שהדבר הזה הוא בעצם עיקר גילוי הקדושה בעולם:
*כי המצוות המעשיות הם הנותנים קדושה באדם, כמו שמברכין אשר קדשנו במצוותיו וצונו, ונאמר קדשנו במצוותיך, ונאמר ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים*
אנחנו רגילים להסתכל על הסעיפים הקטנים בשלחן ערוך כמו אילוץ כלשהו, כמו איזו מעמסה, אבל ר' צדוק מזכיר לנו שהם עיקר הקדושה. מעמד הר סיני, אורות וברקים- זה חשוב. אבל מה שבאמת באמת חשוב, זו היכולת לתרגם את זה לעולם המעשה.
המשך יום טוב,
יואל
*
לקבלת הארה יומית:
הארות מהפרשה אלינו 3

(אני מניח שאתה מתכוון לדקדוקים שהם מעבר למינימום ההלכתי)
יש דקדוקים שהם חובה, למשל בזמנם כשפתילות הציצית היו חלשות ונקרעות מהר, היה חייב לדקדק ולבדוק כל בוקר שהן לא נקרעו כדי לא לבטל חובת ציצית בבגד של ארבע כנפות. דקדוק כזה היום הוא לא חובה ומרגיש מעיק.
במילים אחרות, כשאני מבין למה אני מדקדק בדבר מסויים, ו'מבין' זה לא רק "כי ככה כתוב ב..." אלא הבנת מקור הדקדוק/חומרא, כשאני מבין ומסכים הרבה יותר קל לשמוח.


מה הכוונה בקבלת עול?

הקב"ה רוצה לקדם אותך, לא להתעלל בך. אם ברור שיש עדיפות לקיום בשמחה, אני לא מבין למה ליצור מועקה עצמית בחומרות.

למי שמתאמץ יותר באמת מגיע ציון יותר גבוהה, אבל זה לא אומר שהוא צריך להקשות על עצמו.

אני אעריך חייל שהיה לו קשה לתפס על חבל ובכל זאת הצליח, הרבה יותר ממי שזה היה קל לו ובשביל האתגר הוא שם על עצמו עוד עשר קילו.
את הצלש אני אתן לראשון.

ולפיכך השכר גדול יותר אבל הוא לא המרכז.

אם נאמר שהשכר נועד לדרבן אז האמירה הזאת משמשת את המטרה הזאת.