פורום עבודת ה' (עמוד 13)

אבל איך אומר הרש"ר הירש, עיקר העבודה הוא בבית, בעיר, היכן שהכוחות האנושיים הכי באים לידי ביטוי, לא בהרים רחוקים ובשדות ירוקים ולא בנסיבות יוצאות מן־הכלל. לקח לי הרבה מאוד זמן להפנים את זה.

אבל תאמת שזה גם ממש מיוחד שזה במקום לבד לבד שאפחד לא רואה

זה מראה שזה ממש אמיתי

כי יש בכך עניין של התחדשות.

פחות מזדהה עם הזיהוי של 'מקומות מוזרים', במידה וה' נוכח בחיים בכל מקום, למה שזה יהיה מוזר שהוא יהיה נוכח במקום מסויים?

ll 144 ללמוד וללמד מודיעין יהדות

יש אפשרות לחפש שיעורים רק בת"א או רק בנתניה (שיעורי תורה וחברותא בסרגל למעלה ואז בחירה בעיר המבוקשת).

גם אני לא ממש הבנתי מה הכוונה "מאמין יותר מידי"  ומה ה"בעיה" 

אבל מעניין אותי לפי מה הוחלט המינון

לפי מה הגעת למסקנה מה אצלך "יותר מידי" ומה "פחות מידי"

בכל אופן, לפי מה שאני יודע,

האדם רשאי לעשות עבירות או מצוות ולא מונעים ממנו או מכריחים אותו לעשות...

מה שכן, משמים מזמנים אדם אחד שהולך לבחור ברע או בטוב לאדם אחר שמגיע לו לקבל את אותו הדבר.  או שישמרו עליו וימנעו מאחרים לעשות לו משהו

אבל בכל מקרה הבחירה נתונה רק מפגישים בין האנשים שצריך להפגיש

אם אתה מרגיש שאחד גובר על השני, כנראה שאתה רואה סתירה ביניהם...

אני תוהה אם כדאי להיכנס עכשיו לדיון פילוסופי על מהות האלוקות, המציאות וההשגחה.. זה נושא מאוד מורכב.

להבנתי בחירה חופשית היא היכולת שלי להחליט כיצד לחשוב או לפעול, והשגחה פרטית היא איך שהקב"ה מסובב את העולם כך שאני אישית אתקל בדיוק במצבים שנדרשים לי / אני נדרש בהם, לכן אני לא רואה סתירה של ממש בין השניים

למעשה הסתירה נובעת משתי נקודות הנחה לא מתאימות, א' זה שהקב"ה שולט שליטה מוחלטת בכל, ב' זה שבחירה חופשית משמעותה לא להיות נתון לשליטה מוחלטת.

איך אומר הרמב"ם? (הלכות תשובה ה')

"אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע - אין הדבר כן.

ואל תתמה ותאמר: היאך יהיה האדם עושה כל מה שיחפוץ ויהיו מעשיו מסורים לו, וכי יעשה בעולם דבר שלא ברשות קונו ולא חפצו, והכתוב אומר: "כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ"? דע שהכל כחפצו יעשה, ואף על פי שמעשינו מסורין לנו! כיצד? כשם שהיוצר חפץ להיות האש והרוח עולים למעלה, והמים והארץ יורדים למטה, והגלגל סובב בעיגול, וכן שאר בריות העולם להיות כמנהגן שחפץ בו, ככה חפץ להיות האדם רשותו בידו וכל מעשיו מסורין לו, ולא יהיה לו לא כופה ולא מושך אלא הוא מעצמו ובדעתו שנתן לו האל עושה כל שהאדם יכול לעשות."

כלומר בפשטות ה' לא רוצה לשלוט שליטה מלאה על מעשי בני־אדם, ולית לן בה לעניין השגחה פרטית, אפשר לסובב בהשגחה פרטית כך ששני אנשים ייפגשו או שמישהו ייקלע לסיטואציה מסוימת מבלי לפגוע באופן מהותי בקיום חופש הבחירה שלהם, או בקיום המושג השגחה פרטית.

השלב הבא, כמו שכתוב במכתב מאליהו - בחירה חופשית אין פירושה לעשות כל מה שעולה על רוחך, הראייה, אם אגיד לך עכשיו לרצוח אדם היקר לך אין לך למעשה היכולת להסכים לכך, כך שבדברים מסוימים אין למעשה בחירה חופשית וזה בא "באופן טבעי" - כמובן, על־ידי הצטברות בחירות אנחנו יכולים לשנות את הטבע שלנו אבל זה עניין אחר.

זה מה שנקרא התירוץ ה"נקודתי". אבל אם כבר הזכרנו את הרמב"ם, בהלכה ה' (שם) נמצא גם התירוץ המהותי:

"שמא תאמר: והלא הקדוש ברוך הוא יודע כל מה שיהיה, וקודם שיהיה. ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע. אם ידע שהוא יהיה צדיק - אי אפשר שלא יהיה צדיק, ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע - הרי לא ידע הדבר על בוריו?

[...] כשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא שנאמר: "כי לא יראני האדם וחי", אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא. הוא שהנביא אמר: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי". וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים והמעשים, אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם, ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך, ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה, אלא בראיות ברורות מדברי החכמה."

כתוב במדרש שצדיקים במיתתם נקראים חיים, איך משהו יכול להיות גם מת וגם חי בו־זמנית?

לפי החסידות "אין עוד מלבדו" כפשוטו ממש, העולם הוא לא יותר מאשר אשליה שבטלה ביטול גמור באורו של השי"ת, ומצד שני עינינו הרואות שיש עולם, קשיא?

אז אם ללכת צעד אחורה, מה זאת אומרת שמשהו "הגיוני" מבחינתנו? זה אומר שהוא פועל יוצא ממערכת האקסיומות הבסיסיות לאדם, למשל זה ש-1 = 1 מבוסס על אקסיומת המעבר שהיא מספיק בסיסית כדי שכל בר דעת יודע אותה באופן מובנה, בעולם הגשמי האקסיומות וההיגיון הנובע מהן עובדים כי כך העולם נברא כך שהוא מתנהג לפי הכללים האלו, שלנו ניתן השכל להבין. גם התורה הקדושה שלנו ניתנה "מלובשת" בעניינים גשמיים על־מנת שניתן יהיה לתפוס אותה בשכל אנושי.

האם כל מה שלא מסתדר בשכל הוא שגוי? אם אגיד לך שראיתי פעם צ'יטה שנראית כמו גמל בגובה 6 מטרים, אם בחיים שלך לא ראית ג'ירפה יש סיכוי שתחשוב שזה מופרך, אבל לג'ירפה עצמה לא כזה מזיז מה חושבים עליה.

כלומר דברים שנראים סותרים יכול לנבוע אכן או מקוצר הבנתנו או שהם אינם ניתנים להבנה באופן מהותי כמו מהות הצמצום שהזכרנו, אבל ההבנה שלנו מה שנקרא "לא מעכבת".

המורם מכל האמור ייתכן שדברים רוחניים יתנהלו באופן שונה ממה שההיגיון שלנו נועד להבין.

ובחזרה למילים המודגשות, "אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם [...] ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה, אלא בראיות ברורות מדברי החכמה."

כתוב בתורה "ובחרת בחיים" - אלמא יש בחירה, תהפוך את זה איך שבא לך.

אלא, לענ"ד, הרמב"ם רוצה לומר שאנחנו לא צריכים להאמין בבחירה חופשית במה שנקרא "אמונה מעל השכל", תסכים איתי בחירה חופשית מרגישה כל־כך טבעית, אינטואיטיבית ובסיסית, שלמעשה היא לא פחות טובה מאשר שאר האקסיומות שעליהן מתבסס ההיגיון שלנו, כמו שאפשר לאהוב או להרגיש עצוב מבלי להיכנס למהות הדברים, ובכל־מקרה להיות משוכנע בקיומן של עצבות ואהבה, אותו רעיון כאן.

העולה מזה, בסופו־של־דבר בין אם יש איזה פלפול לוגי מרתק על איך המערכת הזאת עובדת הלכה למעשה ובין אם אין, זה לא מונע ממך להניח תפילין ולשמור שבת, וזה העיקר.

פעם היו צדיקים שהגיעו לרמות רוחניות כאלו גבוהות שמגבלות גשמיות כאלו פשוט לא היו רלוונטיות לגביהם.

לדעתי כיום אין צדיקים כאלה, לכן צריך לפנות לרב רק בשאלות הלכתיות, השקפתיות או מוסריות. כל השאר - לפנות למומחה המתאים, בברכת הרב כמובן.

לפני הדיון האם פעם שונה מהיום

אשמח קודם כל למקורות כלשהן האם זה בכלל היה אפשרי אי פעם. 

זה מה שמצאתי:

האם צריך להתייעץ עם הצדיק אפילו על דברים קטנים? - ברסלב שלי

עשה לך רב- מה הגבול? | ערוץ ７

לגבי פעם יש סיפורים מסמרי שיער על מופתים גלויים והוראות שנראה שצפו את העתיד. מכאן מגיעה דעתי זו

האם אותו צדיק שמייעץ צריך להיות אחד שחווה את ההתמודדות בעצמו או לא...

ש(לדעתי) פעם היו צדיקים שהיו מעל הטבע (כמו שכתב החזון אי"ש: "ואמנם האיש הזוכה לידיעת התורה, הוא הולך בין אנשים ונדמה כבן אדם, אבל באמת הוא מלאך הדר עם בני תמותה"). הם ידעו מה לייעץ כי הם יכלו להבין מה עובר עליו גם בלי להתמודד באותה ההתמודדות שלו, והייתה להם היכולת להבין מהלכים גבוהים.

תחשוב, אם הם לא יכלו לעשות זה אז גם אם הם עברו את אותו הדבר הם עדיין לא יוכלו להיכנס לנעליים של אותו האדם שבא להתייעץ איתם, כי הם לא חולקים את אותן התכונות ואת אותן הנסיבות. בדרך הטבע הרגילה אין אפשרות בכלל להבין עד הסוף התמודדות של מישהו אחר.

ראי תגובה למטה נזכרתי בכמה מאמרים שמשמע להפך - שאי אפשר לחוות בדמיון או רק מהשכל.

ואגב, אני לא מתכוון על להבין את הצרה של האדם, אלא לייעץ לו איך להתמודד עם זה בצורה הכי טובה. 

גם אני כחוזר בתשובה יכול להבין חוזרים בתשובה, זה לא אומר שאני יכול לייעץ להם איך להצליח

הבעל שם טוב אמר את זה על קישור לעולמות עליונים או לגשמיות לפי המחשבות של האדם.

(האמת שככל שאני חושב על זה אני נזכר במאמרים שמשמע מהם שאי אפשר להבין במשהו שלא חווינו...  

לדוגמא "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן"  

או עכשיו עלה לי לראש שאם אני לא טועה העלי שור כותב שתלמיד חכם כמה שילמד על נושא מסויים כל עוד הוא לא התנסה בעצמו הוא לא באמת יבין איך הכל נכנס במקרה הנ"ל) 

@אניוהוא  אני זוכר שאתה קראת את הספר, אשמח לתגובתך

כי גם את זה שהצדיק יכול לעלות ולהתחבר לנשמה ולדעת וכו' וכו'

אפשר להגיד מסברא ופילוסופיה ותכלס אולי מי שאמר את זה לא באמת חווה את הדברים והמציאות היא אחרת

שמע, המשפט של הבעל שם טוב - אני מאד בספק אם לזה הוא התכוון, לדעתי לא.

אשמח לדעת מי זה הרב משה רט המדובר.

אם אתה מדבר על לשפוט אחרים, הדיין לא חייב לדעת את הערך וכו' יש כבר הלכה שמחליטה כמה צריך לשלם.  אני מדבר על סיטואציה חברתית

לגבי זה שהיועץ לא נשוי לאותה אשה ואין לו אותם ילדים, אתה צודק, אבל יש כללים בנפש האדם שמאפיינים גבר ומאפיינים נשים.  וככל שיש לאדם ניסיון הוא די ידע מה תהיה התגובה של כל פעולה כלפי השני ולפעמים זה מאד מורכב.  וממה שאני ראיתי בחיים ככל שהאדם יותר מתנסה בסיטואציות חברתיות הוא ידע יותר לזהות כל סיטואציה מה השני רוצה לשמוע במצב הזה.

בס"ד

ביחס לרב משה רט קישור לויקפדיה אם אתה רוצה לדעת קצת יותר עליו

ביחס למשפט לא סתם הבאתי את עניין המכבסה כי זה מקרה ששמעתי עליו כמקרה שהגיע לבית דין של אדם ששם במכבסה מפות לפני פסח ובעל המכבסה איבד אותן והיה ויכוח על הזמן שבו בא הבן אדם לאסוף האם עברו 30 יום של האחריות או לא בדיוק{הוא גם לא גר באותה עיר זה חלק מהסיבה שבגללה בא ממש לקראת סוף ה30 יום או קצת אחריהם עם מחשבים את ימי חול המועד}

עכשיו כדיין שבא לשפוט אתה צריך לנסות להבין גם את צד האדם שלא גר בעיר ובא לקראת סוף השלושים יום וגם את הלחץ של בעל המכבסה בטח בתקופה לפני פסח שהרבה מכבסים ולדון עד כמה זה היה רשלנות או שזה אונס וכמה בדיוק לחייב{חלק מסכום המפות כל הסכום, או רק סכום סמלי של אחריות, או שמא בכלל לא} הבאתי את זה כדי להמחיש את הצורך להכיר ולהקשיב שזה התפקיד של הדיינים וכן יש העדפה לרוב למי שמכיר מקרוב את התחום.

אבל לרוב הדרך לשפוט בצורה המיטיבית ההיא הקשבה הקישור המחשבתי.

בעניין התייעצות

כמו במשפט וכמו שאמרת עדיף אדם שחווה שמכיר את הנושא במידה כלשהי, אך עצה טובה יוכלה להגיע מעוד מקומות, ואינה מחייבת את הנסיון, הנסיון נותן.. אבל יותר מזה לדעתי זה ההקשבה, היכלות לשים את עצמי בנעלים של האחר.

אם אקח דוגמא למקרה בו האדם חסר נסיון אבל ברור שיכול לתת עצה טובה, נגיד אתה נשוי טרי ויש לך חבר טוב  חבר שהיה חבר שלך שנים חברותא של ממש אבל הוא עדיין רווק, והגעת לישיבה אחרי ריב קטן עם האשה, האם לא תוכל להתייעץ איתו? האם הוא לא יכול לתת לך עצה טובה מהיכרות איתך? לעזור לך לנתב את הרגשות?

נראה לי שתסכים איתי שכן, בעיני גדול אמיתי יכול להתקשר לנפש שלך גם  בשמיעה הסיפור, כלומר גם כשהוא לא לגמרי בתוך העניין אתה שואל אותו ואתה מרגיש שהוא מקשיב לך ומנסה לתת לך עצה המתאימה לך.

אביא דוגמא מעשית שקשורה לנוכחות שלנו בפורומים השונים, אני נכנסתי לפורמים כנער והיה לי שיחות פתאום שיחות אישיות עם בנות כדי לעזור לחזק בכל מיני מקרים, אבל לא ידעתי מה נכון, מצד אחד אני רוצה לעזור ולא רוצה להתעלם מצד שני כן הבנתי שיש בזה משהו לא בריא, אז הלכתי לשאול כמה רבנים את המחנך שלי, ואת הרב זילברשטיין ועוד רב בישיבה כרם ביבנה שהייתי שם במחנה תורני, להגיד את האמת כנראה שרובם לא יודעים מה זה פורמים וגם לא בהרכח קל להגדיר מה זה עזרה, ויש רמות וצרכים שונים של עזרה, ויתכן שעדיף היה שהרב ידע מה הולך בפורמים כדי לייעץ אבל למרות זאת בהחלט היה ביכולתם להקשיב לשאלה לחוויה שלי, לתחושות שלי ולייעץ לי בהתאם

בקיצור תמיד היינו רוצים שהאדם ידע ויכיר מחוויה דומה, אך זה שאדם לא מכיר לא פוסל ממנו לייעץ או לשפוט, כי החלק העיקרי במשפט ובייעוץ הוא ההקשבה בעיני, היכולת להקשיב ולנסות לשים את מחשבותיי במקום של מי שמולי, ולעזור לו לשקף את עצמו לעצמו.

לא לאדם שמייעץ לך בקטע של לשאול שאלות שיעזרו לך להבין את עצמך או את הצד השני וכו'

או לתת איזה רעיון כללי 

אני מתכוון לאדם שממש קובע כללים "עשה" ו"לא תעשה" באותו תחום

אולי הדרכה זו המילה הנכונה - לא ייעוץ

אני לא מתכוון לפיקוח נפש ודברים שהם ניכרים במציאות

אלא למצבים שצריך להבין מה עובר על האדם במצב כזה ומה ההשלכות, כמו לייעץ על שלום בית (להבין איך הגבר או האשה מרגישים בסיטואציות מסויימות) או חינוך ילדים (להבין מה הילד מרגיש ואיך הוא יגיב למצב מסויים) כשאדם מעולם לא ניסה ולא חווה את הדברים...

היית מתייעץ עם רווק על שלום בית או אדם בלי ילדים על חינוך ילדים?

א' - האם ידע בתורה או עצם המציאות של ת"ח על כל רמותיה מקנה ידע פרקטי

ב' - האם אפשר לעזור בנושא שלא התנסת בו.

לגבי א' - באמת יש בזה גישות שונות כיום, באופן אישי, בעניין הזה אני נוטה לחשוב שהפרדה בין חול לקודש זה דבר חשוב.

לגבי ב'  -  כן. אפשר לעסוק בעקרונות חינוכיים שקשורים לנפש האדם בלי להיות עם ילדים. לצורך העניין. אולי יש מקרים שצריך יותר להכיר באופן נקודתי.

אם נגיד שאפשר לעסוק בעקרונות חינוכיים גם בלי להיות עם ילדים (כמו שענית לשאלה השניה)

מה לגבי הדרכה לפרטי פרטים - מה לעשות ומה לא לעשות.  האם ידע בתורה מספיק או שלזה כבר צריך התנסות בשטח עם ילדים. 

(לא ממש הבנתי למה כתבת "הפרדה בין קודש חול" בעניין הזה, איפה יש כאן קודש וחול)

הבנת המקרה לפרטי פרטים, אם יש את זה - למה לא?

אם מדובר על שאלה בקשר ליכולות רוחניות גבוהות שנותנות ידיעה גם בצורה שהיא לא רגילה - מודה שאני לא יכול להתייחס לכך.

(לגבי הסוגריים - הנחת היסוד שלי היא ששואלים ת"ח בתחומים שבעיקר קשורים לקודש או יש להם השקה מסויימת לקודש ונושאים  של חול שאולים מומחה שמבין בעניין, זה מה שרציתי להפריד. אם זה לא קשור לדבריך אז יכול להיות שבאמת אמרתי את זה ללא ההקשר המתאים)

ראשית, האם ניתן לייעץ במה שלא התנסינו בו? כן, כשם שפסיכיאטר יכול להיות מומחה להפרעות נפש גם אם מעולם לא חווה אותן בעצמו, אלא על סמך לימודיו וניסיונו, ואכן לעזור לאנשים באמצעות המומחיות שלו, כך בכל תחום אחר.

לכן אם מדובר בענייני הלכה או השקפה מן־הסתם תלמיד חכם אמיתי יוכל לתת את התשובה, כמובן צריך לדעת להפעיל שיקול דעת ולדון מקרה לגופו. לצורך העניין אם מתעוררת שאלה בנוגע לחינוך ילדים לגבי ילד שמתרחק מהדת ח"ו, לא חייבים למצוא רב שהיה לו ילד כזה, הרי גם אם ימצאו כשם שפרצופיהן שונים כו', כל אדם הוא שונה ונמצא בסביבה שונה לכן אם זה מצד ניסיון אישי הסיכוי לקלוע תמיד בול הוא נמוך.

ואם מדובר בשאר ענייני דעלמא, איך כתוב בתניא?

"לכו נא ונוכחה זכרו ימות עולם בינו שנות דור ודור ההיתה כזאת מימות עולם ואיה איפוא מצאתם מנהג זה באחד מכל ספרי חכמי ישראל הראשונים והאחרונים להיות מנהג ותיקון לשאול בעצה גשמיות כדת מה לעשות בעניני העולם הגשמי אף לגדולי חכמי ישראל הראשונים כתנאים ואמוראים אשר כל רז לא אנס להו ונהירין להון שבילין דרקיע כ"א לנביאים ממש."

אבל לפעמים זה כי דברים שחשבנו שאנחנו כבר טובים בהם מתברר שהשתנו.

לא בטוח שזה מדויק,

האם אכן המטרה זה רק ההשתדלות  או גם התוצאה הסופית?

נניח נקח חטאים שבין אדם לחברו נשמע מוזר שהתוצאה הסופית לא משנה.

בבין אדם למקום אני יכול יותר להבין. וגם שם זה תלוי אולי.

זכור לי שיש שתולים זאת במחלוקת שמופיעות בכמה סוגיות. אבל לא זוכר כרגע, מקווה שלא הפוך </...

עיין תפארת ישראל על המשנה ;)
 

כאשר אתה מדבר על מקרי קצה. וכאשר את מכנה כל החלטה ובחירה בשם השתדלות. נשמע שזה נכון.

גם אני חשבתי ככה בנוגע לבן אדם לחברו. אני חושב שבמעל ל6 שנים. אבל כיום אני לא חושב שזה גישה וסמנטיקה נכונה.אלא להפך דווקא בגלל הסמנטיקה הזאת נוצרים הרבה יותר חטאים בעיות וצרות, כי השימוש במונח זה לרוב טומן בתוכו את "הנפילה" (כפי שאתה באמת הכנסת אותו בשרשור כאן). כמו הסמנטיקה של בקשת סליחה תמיד (וגם עליו רמזת)..

יש דברים שאי אפשר "להרשות" בהם ליפול.

נכון שבדיעבד צריך סליחה, ותמיד יש מקרי קצה, וכו' וכו' אבל השימוש בגישה הזאת בתחום הזה של בנ"א לחברו מרגיש לי לא נכון.

בעיקרון לגבי הטענה שלך עם שכר ועונש זה דווקא להפך, כי אתה צריך לחפש מקורות של אנוס...

ואדם מועד לעולם (וכלעיל).

לא הבנתי את השורה האחרונה יש לך שם נראלי מס' טעויות כתיב או שלא קראתי נכון?

היי,

וואי תחושות מובנות.. 

אולי עצם ההבנה שאני לא במקום גבוה היא התקדמות בפני עצמה.

מעבר לזה, חשוב לא ליפול ליאוש, ולמקום של הכל רע, כי זה לא נכון,

התקדמות יכולה בעיקר לנבוע ולהתממש (דווקא) מתוך ראיית הטוב על עצמנו.

ההסתכלות שלנו על העבודה שיש לעשות יכולה להיות מתוך מקום ששואף ורוצה להשתלם לשם, שרוצה להיות שלם, משתלם..

כמו הרצון לשמח מישהו בצורה הכי מושלמת, כמו לארגן משהו בצורה טובה, כמו להצליח במבחן גדול.. כמה אנחנו נשמח להצליח, לראות את ההצלחה בעיניים, "לקנות" את זה אלינו. 

הדרך למקום הזה כוללת אתגרים, משברים, שמחות וגם זמנים שפחות..

אבל שמבינים שההשתדלות היא העניין ולא (רק) התוצאה, זה מקבל צורה אחרת.. יש ערך לדרך, לא רק לשלימות הסופית. 

בהצלחה..

כתב את "פשוט להאמין" - ספר אמונה חזק ומומלץ, כותב באתר "לדעת להאמין" ובעלון "שבתון". זה מה שאני יודעת עליו.

יש לו שיעורים יפים..

שמעתי רק את ה-2 דקות הראשונות 

וממש נכון מה שהוא אומר

לא מכיר את הרב הזה, יפה שאת מרגישה שהוא מחזק אותך

כל אחד צריך איזה רב שיחזק אותו

בס"ד

חלק השני של ברכת אבות:

אברהם אבינו מתקרב וטפח לי על הגב ומגלה לי מחסדו של הבורא:

"גומל חסדים טובים, וקונה הכל" 

ואני מבין איך ה' נותן את כל הטוב שבעולם, איך הכל שלו ובהנהגתו ו"מה אשיב לך והכל שלך"

"זוכר חסדי אבות"

ואתה ה' זוכר את החסדים של האבות הקדושים, ואת האהבה של אברהם שקידש שמך בעולם. ועבור זה אני יכול לעמוד לפניך בתפילה ואתה:

"וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמוֹ, בְּאַהֲבָה."

מביא לנו גאולה, ומקרב אותנו לשמך באהבה, מתוך אותה התחברות לחסד ולטוב האינסופי שלך שאברהם אבינו 

{בעשרת ימי תשובה: זָכְרֵנוּ לְחַיִּים, מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים, כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים, לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים.
תן לנו חיים, תזכור אותנו לחיים, לאהבה לחסד הטוב של החיים, ואנחנו למענך רוצים, כדי שנוכל לאוהב אותך ולגדל שמך אנו מבקשים.}

מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן,

אתה תומך בי ועוזר לי ואני אומר לך תודה שאתה מאפשר לי להיות פה קרוב אליך ושומר עלי
בָּרוּךְ אַתָּה ה', מָגֵן אַבְרָהָם:
כמו ששמרת על אברהם אבינו והיית לו מגן, גם שהוא היה ראשון ויחידי ונגד כל העולם וכך גם אם אני הכי לבד או מרחוק אברהם מגלה שאם אאמין וארצה בקשר ובאהבה שלך תיתן לי מקום גם כאשר אין לי זכות אבות..

בס"ד

אני אעשה את חלק זה בצורה קצת אחרת, פה אדבר יותר בכללי על כל הברכות האמצעיות ותפילת שמונה עשרה אולי ארחיב בנפרד יותר על מרכז התפילה של תפילות שבת וחג כי לי יוצא פשוט בדרך כלל למצוא פנאי להגיע להרחבת המחשבה ותפילה כזו בעיקר בימים אלה, אבל מה שנקרא אני רוצה לפתוח פתח.

אני אתחיל במה שאני בעצם ראיתי בכללי בתפילה נקרא לזה, יש 4 סגנונות של תפילה שמופיעים שעברנו עליהם

א' התפילה העצמית - {ראו חלק א' ה' שפתי תפתח, המקום האישי שלי מול הבורא..}

ב' תפילת החסד ואברהם אבינו {ראו חלק ב' - מגן אברהם}

ג' תפילת הגבורה במידת יצחק {ראו חלק ג' ברכת מחיה המתים- גבורות גשמים הדין שמגלה את העומק}

ד' יעקב, ישראל מידת האמת והקדושה {ראו חלק ד' ברכת אתה קדוש וקדושים כל יום יהללוך סלה, הקשר שלנו כעם ישראל ישר אל ה' היכולת לקדש לראות את חותם האמת של ה' הקדושה שהיא נבדלת וקדושה כל כך}.

עכשיו לדעתי הרצף הזה ממשיך וחוזר שוב

א' אתה חונן לאדם דעת חננו מאיתך חכמה בינה ודעת, אחרי שראינו את התגלות הגדולה של ה' בכל המידות התפללנו עם האבות אנחנו מבקשים לקבל גם מעט מזה לקבל לנו

חכמה - אור ראשוני, אברהם אבינו היה יחידי הוא מעבר אחד וכל העולם מהעבר השני אב המון גווים הוא הפתח של האבות האור הראשון שמראה שלא משנה מי אתה ואפילו הגרים שאין להם זכות אבות בכוח האמונה יכולים לזכות לקשר עם הבורא.

בינה - להבין דבר מתוך דבר ,בניין הגבורה הדין הם מה שבונים הסערה מצמיחה, גבורות הגשם.

ודעת - החיבור והקשר אל הדבר הקשר ישר -אל ישראל קשר ישיר חיבור עמוק לקדושה שמפעמת גם בנו.

ב' אברהם אבינו ברכת השיבנו אבינו לתורתך, התשובה מאהבה הרצון לקשר של אהבה תשובה של אהבה.

ג' יצחק מידת הדין, ברכת סלח לנו ומחל לנו, פה נוהגים גם להכות על החטא עם היד שזה מסמן בעיני את העניין של הכוח של הדין שהוא מכה לפעמים והוא מרפא הוא פותח את הסליחה והמחילה לקבל את עצמי מחדש.{כפרת עוונת וכו'}

ד' יעקב,  ישראל אמת וגאולה.  ברכת הגאולה "ראה נא בעינינו וריבה ריבנו" הקשר הישיר שמבקש מה' לראות את הצרות שלנו לחוות את הקשיים שלנו שמבין שאיתך אנוכי בצרה, ומתוכו מבקשים גואלה ואור יותר גדול שיתגלה בעולם והסיום  "גואל ישראל" בעיני מזכיר לי ורומז חזרה לישראל.

לדעתי רצף זה ממשיך כנראה גם בברכות הבאות, אבל כרגע אעצור כאן ובהמשך אשתדל לכתוב על הברכות האחרות..

קשר לת"ח זה א' ב'...

אבחור בדמות אחת שיצא לי טיפה לקרוא עליה - הרב גורן זצ"ל.. הוא היה גאון ושקדן וחדשן בצורה בלתי רגילה. פעל ללא חת.. הלוואי להתקרבה לכך. יש לו אוטוביוגרפיה ממש יפה

לרב שג"ר עצמו לא יצא לי יותר מדי להתחבר, 

כשקראתי קצת מה שיצא לי מהספרים הבנתי את השאלות שלו אבל לפעמים שהוא מדבר תשובות אני לא מבין.. גם בתור דמות לא יצא לי יותר מדי להתחבר (יצא לי לראות את הסרט עליו וזה היה יפה אבל לא בצורה שאני ממש אקח את זה הלאה לנפש שלי).

עבורי מדובר באדם פשוט

הדברים שכתבת על רבי אלימלך מליז'נסק על קדושת המחשבה והדמיון חשובים, וצריכים הרבה לימוד מכוון.. בשביל לא להגיע לידי טעויות בנושאים הרגישים האלו.

השנה הדמות היא - בעל התניא, רבי שניאור זלמן מלאדי.

תכונה מוערכת -יש הרבה. אבל אולי בין המרכזיות זה ההבנה שלו את נפש האדם. 

כשלומדים תניא ממש אפשר ללמוד לעומק את הנפש, היכולות, המניעים, איך אפשר להתגבר, מהי המודעות שצריכה להיות. 

יש הרבה מה להאריך..

אבל בשבילי, כרגע, הדמות הזאת היא חברה שלי.

המצב הרוחני שלה לא טוב יותר משלי אולי אפילו פחות😶

אבל יש לה אמונה ורצון מטורפים!

הלוואי עלי טיפה מהכח האדיר הזה של ההשתוקקות.

זה באמת מחזק אותי, מעמיד לי מטרה לשאוף אליה.

מתפללת על שתינו, ועל כל עמ"י, שנזכה לעבוד אותו באמת. מתוך שמחה.

הרב זצ"ל.....!

התכונה של הרב שהוא מאחד את הכל, מצד אחד הוא תקיף ואיש אמת, מצד אחד איש שלום, "האמת והשלום אהבו". זה תפקיד מאוד גדול וחשוב, וקשה מאוד לעמוד בו, אבל מצד אחד לא לחפף ולהיות פשרן כזה, ומצד שני לא להגיע לפילוגים ומחלוקות אלא להיות איש שלום.

וגם אני ממש אוהב את השיטה הזאת של הרב, שהיא לא תופסת דברים באופן שטחי, באופן חיצוני, אלא לראות את הדברים העמוקים, את הרבדים היותר נסתרים ושפחות גלויים לעין, ולהגיד אותם בתור אמת צרופה וכך להתייחס לזה הלכה למעשה ממש. עין טובה מדהימה, שרואה את הדברים במבט נכון, עמוק, רחב, צלול, ואמיתי, שנזכה.

ואני גם ממש אוהב את המיוחדות שבדמות הזאת, דמות של תורת א"י, שהוא מחבר שמים וארץ, יש לו שירים שהוא כותב, הוא מאוד מעריך את החול ואת פיתוח החול, ורואה בו את הקדושה והעומק, ומצד שני הוא הכי "דוס" ורוחני שיש, ממש מאורו של משיח, זה מופלא ביותר. כ"כ הרבה דברים נפלאים וגדולים, תורה מופלאה ועמוקה.

כנ"ל קודם כל משתדל לדבר בכבוד לכולם..

בדרך כלל לא מגיב בשרשורים של מחלוקות ודיונים על רבנים

וגם פחות פותח דיונים של דברי תורה אלא אם כן זאת שאלה ספציפית 

כי מרגיש שלפעמים היצר משתמש בזה לפתות את האדם לבזבז את זמנו בפורום כי הנה יש קדושה והכל

במקום שירגיש צמא לבית המדרש - ואני לא רוצה לגרום לזה

(זאת כמובן דעתי האישית)

ולעבוד את ה' בעולם האמיתי..

אם כי יש בה אמת

ברור שאפשר בכל מקום לעבוד את ה'

ובעיקר ללמוד

רק אומר שכתבתם דברים מאוד יפים והעליתם רעיונות חשובים

אני לא עובד את ה' יותר מאחרים בפורומים,

ובאמת כתבתם דברים טובים. נתתם לנו רעיונות.

רק ציפיתי ליותר תגובות. התוכן שכתבו כאן חשוב וטוב.

הסכת ושמע ישראל. הס ואחר כתת.

הקשבה פנימית לנשמה של המילים הכתובות; שמולידה לימוד זכות על הכותב והנכתב. זה יותר להקשיב לזעקה או לכאב של האדם מאשר לתוכן, אבל זה נובע מהתוכן.

לימוד זכות על עצמנו.

עבודה על הביטחון העצמי האמיתי שלנו, בגלל שלא הצליחו להרגיש אותנו ולכן גם להבין. או כשלא מבחינים בערך שאנחנו נותנים. לדעתי אין עבודת ה' יותר מזה.

בס"ד

בגדול מה זה אומר להיות בפורם?

מבחינתי זה בין ללכת ברחוב למפגש חברתי.

אתה הולך בין שלל דעות וסיפורים של אנשים, של חווית ושאלות שמעולות.

ועכשיו מתוך זה אענה איך מתבטאת עבודת ה' במפגש חברתי?

כפי שהעלו היא מתבטאת בכבוד בצורת הדיבור, בהארת הפנים בעצה טובה בלהיות "איש" בלזכור שיש מי שעומד מאוחרי המקלדת ומחכה לתגובה, למשהו לדבר איתו, בחוויה המכבדת החברתית.

וזה עבודת ה' גדולה "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה" למצוא את הדרך ליישם לכבד לשמוע לדעת לכתוב לנסות לראות את המעבר למילים.

מצד שני זה עבודת ה' "טבעית" כביכול, ואסביר כאשר אנחנו הולכים ברחוב נפגשים עם אנשים ביום יום אנחנו לא מחשיבים את זה לעבודת ה', אנחנו לא מחשיבים את זה לעבודה.

עבודה מתקשרת לאדם לקושי למאמץ שהוא משקיע, לתפילה שבה אני שופך ומדבר עם הבורא מכיר אותו לקיום מצוות כשבאים לי אתגרים ללשבת ללמוד שעות, וזו היא עבודת ה', עבודת המידות היישום של הלימוד והערכים שיינקנו הפירות שאמורים להופיע מתוך שאר העבודה.

במשפט אחד זה באמת הפירות של עבודה שונה ומשונה של המידות והנפש כדי לדעת איך להיות בן אדם בתוך כל הבלאגן של ההליכה בחברה. שנזכה לכבד ולהכיר בעומק העבודה הזו של "ואהבת לרעך כמוך"..{ושוב בורח באמצע כתיבה מקוצר בזמן..}

או שעושים מתוך צורך

או כדי לעזור לאחרים

או שמרגישים צורך לעזור לאחרים...

וזה רצון ה' - שנמלא את צרכינו ונעזור לאחרים

זה מתבטא בהרבה דברים 

קודם כל בהשתדלות ללא לפגוע אף אחד, כי אולי יש נטיה לנהוג כאן בצורה יותר חופשית כי אנחנו אנונימים. 

שנית, ברצון לעזור לניקים כמה שאפשר (בכל מיני דברים)

ודבר שלישי להיזהר בעניין של היחס בין 2 המינים, כאמור זה גם נוגע לסעיף הראשון שבגלל שאנחנו אנונימים אז אולי יש יותר קלות דעת. 

ודווקא בגלל כן כדאי להיזהר לא לגלוש לשיחות פחות מתאימות עם המין השני.

בישביל האושר האישי/נפש 

זה חלק מעבודת ה'

כמובן כל עוד זה בגבולות ההלכה

מעבר לזה שברוב המשחקים זה להכנס לאוירה מתירנית של קללות וניבולי פה

נניח שכולם שם בסדר,

להרגשתי זו כבר השקעה מוגזמת בתחביב הנ"ל.

יושב בדרך כלל על הרצון לעניין ושייכות ולכן כדאי למלא את הצרכים הללו בצורה יותר עמוקה ומשמעותית. זה לא חייב להיות בדרך של מאה אחוז קודש אבל יש דרכים יותר טבעיים ליצור עניין ושייכות. כל עוד מודעים ביחס לכמה מקום זה תופס ועל איזה צרכים זה יושב אפשר לנסות לקבוע מינונים (גם בכלל לא זה מינון מסויים).

בעלת מטרה משמעותית, יחסים קרובים בין חברי הקבוצה, גאווה בעניין המשותף.

טוב בכל זאת אני עונה...

אנחנו בתור אולפנה עשינו תפילה משותפת נכנסנו לסרטון בכותל המערבי אבל בכל זאת בהפקה עשינו הרקדה של שירים קפיצים (בעיקר של עם ישראל...) בקיצור נראה לי ממש צריך להשתתף בצער האחים שלנו שנרצחו אבל מתוך הכאב והצער אנחנו נעשה הרקדות ונראה למחבלים ימח שמם שלא בגללם ניהיה עצובים...

ובעקרון זה משהו שאני בכללי חושבת עליו אבל לא לפחד ללכת בארץ ישראל זה משהו שתכלס קשה לי אבל פשוט ללכת עם ראש למעלה ולא לפחד ואני כבר שמעתי על כמה חברות שלי שהתחילו לפחד (לא משנה שלא היה כאן כלום) אבל יש לי חברות שלא יוצאות בערב ושלא יוצאות למסע פסח בגלל זה בקיצור אז אני לקחתי על עצמי להשתדל לא לפחד מקווה שאני יצליח... 

ואני חושבת שכל אחד יכול לקחת על עצמו דברים כאלה של בין אם זה לא לפחד או פחות לפחד לעשות יותר מצוות בגלל שיש אנשים שכבר לא יכולים לעשות אותם...

קיצור כל מיני דברים שיכולים להנציח את המקרים המזעזעים האלה...

ושוב אני ישמח לדעת מזה הפורום הזה

תסתכלי פה בסעיף הראשון  - פורום עבודת ה'... יצאנו לדרך!! ~~~~שרשור כללי הפורום ~~~~ - עבודת ה'

אשריך על הרגישות וההשתתפות בערבות הישראלית!

א. לא לעצור את החיים או להמעיט אותם, זאת בדיוק המטרה של הטרור.

ב. הלוואי.

ג.  זה מאוד אישי.

ד. תפילה - לא בתור סיסמא אלא בתור משהו ממשי, ביטוי של רצון שפונה כלפי רבש"ע. תפילה זה לא מששהו פרקטי?

ואם זה לא נחשב פרקטי (על אף שאני חושב שזה הכי פרקטי שיש) - אז נראה לי שזה כבר יוצא מגדר "עבודת ה'". כל מי שיכול לחזק את בטחונה של המדינה ושל התושבים שיעשה מה שנדרש עבור זה אם יש בידו את האמצעים. לא יודע מה אפשר כל כך (הפגנה? להסתובב עם נשק?).

לא לעצור את החיים! אבל כן לקבל על עצמי משהו, להתחזק, בבין אדם למקום, בבין אדם לחברו או במה שבין האדם לעמו ולארצו (חשוב לי להדגיש, למרות שזה לא הנושא, שהדרך היא לא בלעבור על החוק. דינא דמלכותא דינא).

בתכלס, ההתחזקות הקטנה שלי היא הכי מועילה פרקטית לשינוי של המצב. אומר הרב קוק:

"...והמתפלל עצמו קורא לאלוקות המתגלה בתוכיותו ובכל הווית נשמתו, שהארה זו ודאי משתנה היא על ידי השינוי שיש במקבל בנפש האדם, שכולה מלאה שינויים. ההבנה ההרגשית אינה צריכה ליחס לתפילה פעולות בעולם החיצוני, דייה שהיא מחוללת רוב טוב בעולם הפנימי, מעדנת את הרגשות, מעלה את החפץ לאידיאלים רצויים מאוד, ומשיאה את הדעה לאור האלוקות" (אוצרות הראיה חלק ב עמ' 918).

"אבל ההבנה של הבינה מכוונת את דעתה לצד יותר ריאלי. היא מסתכלת איך העולם החיצוני מקושר הוא עם העולם הפנימי, ואיך השינויים לטובה שבעולם הפנימי מחוללים הם שינויים בעולם החיצוני. ולא עוד אלא שבאים על ידי זה למידת ההסתכלות היותר עליונה, עד שאין שם חילוק כלל בין העולמות הללו החיצוני והפנימי, ונמצא שכל מה שנפעל לטובה נפעל הוא בכל אמיתת המציאות" (אורות הקודש חלק ב עמ' שנט).

בעצם השינוי שאנחנו משתנים כשאנחנו מתפללים או עושים מצווה, איזשהו חסד או משהו, הוא משנה את המציאות לטובה!! מכירים את הסיסמה "מחשבה יוצרת מציאות"? זהו, שזה נכון, עם כל חוסר ההיגיון שיש בזה. לפעמים דווקא ההשתדלות שנראית לנו "פרקטית" יותר היא זאת שפחות עוזרת.

קודם כל צר לי לשמוע..

ואממ לדעתי אולי תחשבו על שם שיכלול גם את השם הפרטי שלה עם שילוב של איזה פסוק מהתורה

הרבה מהחכמים עשו את זה, וכנראה שיש סיבה טובה לכך

תורת חסד על לשונה

יראת ה' היא תתהלל

וואו עצוב ממש 

אולי תעשו משהו שקשור לשם שלה...