פורום עבודת ה' (עמוד 8)

אחד הרעיונות המרכזיים בהפרעות אישיות (כלומר דפוסי מחשבה והתנהגות לא בריאים) זה שבשלב מסוים הם "עבדו" וזה התאפשר

למשל התנהגות היסטריונית יכולה להיווצר כשילד מחפש תשומת לב וההורים תמיד נותנים לו ואף-פעם לא מוכיחים אותו על ההתנהגות שלו

יכול להיות שאם היו "חוסמים" את ההתנהגות הזאת לא הייתה מתפתחת אישיות היסטריונית (אולי היו מתפתחות בעיות אחרות)

בדומה לכך הפרעת אישיות גבולית "נרגעת" עם הגיל כי המציאות מלמדת את האינדיבידואל שפשוט אי-אפשר לחיות ככה והוא לומד להסתגל.

דוגמה אחרת מתחום המיניות, בעבר היה כוח עצום למוסד הנישואים מהסיבה הפשוטה שאם מישהו היה רוצה לעשות שטויות, הוא היה צריך לקחת בחשבון ש-99% שיהיה היריון (ואין הפלות), רוב הסיכויים שהוא חוטף מחלת מין רצינית (תנאי תברואה גרועים = פי כמה אחוזי הידבקות, אין בדיקות רפואיות, אין אנטיביוטיקה), ושכולם יחרימו אותו כי הוא גר בכפר של 30 איש (אין אנונימיות). אז כמובן תמיד היו סיפורים אבל לרוב אלה היו רומנטיקנים נועזים עד כדי אובדנות וזה לא כזה מצוי

בסוגיית הדת קודם כל היו הרבה מומרים לאורך ההיסטוריה, אבל זה לא כזה קל להמיר את הדת כש:

- מהילדות אתה רואה שהנוצרים שונאים אותך ובעד לרצוח יהודים

- אתה צריך לוותר לחלוטין על הקהילה שלך שתחרים אותך ואתה גר בשטייטעל שבו כולם מכירים את כולם

- מה כבר יוצא לך מזה? לאכול בייקון? זה לא שיש פיתויים יוצאים מן הכלל בצד שני (לרוב)

אז אנשים לרוב לא יצאו מגדרם כדי לצאת מהדת

עכשיו יש אינסוף פיתויים - בילויים בשבת, פורנוגרפיה / בנות, תרבות חילונית שהיא באמת מעניינת ונוצצת

וזה גם לא כזה מסובך כי אנחנו חיים בחברה מאוד אנונימית, יש שיוויון זכויות, הכל אפשרי למעשה, וגם כדי לחטוא לא צריך ללכת רחוק במיוחד מספיק לשחק בטלפון בשבת

///

ברמה האינדיבידואלית נראה שכולם יש סיבות משלהם, בעיות במשפחה, בעיות בקהילה, בעיות אמוניות, תאוות, כו' כו', מי שאומר לך שהבעיה היא הסמרטפונים או הבעיה היא ביקורת המקרא זה לא באמת ה-בעיה

מה שכן זה נורא קל ונורא נוצץ להתדל"ש ואין כל-כך הרבה סיכונים (או שיש - למשל יש הרבה אנשים שמנהלים אורח חיים חרדי לחלוטין אבל הם כופרים פשוט זה יותר בלגן בשבילם לפרק את החבילה מאשר להעמיד פנים והם מעדיפים את זה ככה)

לכל הידוע לי חילול שבת זה לא כרת.

אבל ראוי להקפיד גם על עבירות שהן לא כרת כמובן.

שְׁלֹשִׁים וְשֵׁשׁ כָּרֵתוֹת בַּתּוֹרָה:

הַבָּא עַל הָאֵם, וְעַל אֵשֶׁת הָאָב, וְעַל הַכַּלָּה; 

הַבָּא עַל הַזְּכוּר,וְעַל הַבְּהֵמָה, וְאִשָּׁה הַמְּבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה עָלֶיהָ; 

הַבָּא עַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ, וְעַל אֵשֶׁת אִישׁ;

הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ, וְעַל אֲחוֹת אָבִיו, וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו, וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְעַל הַנִּדָּה;

הַמְּגַדֵּף, וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְהַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ, וּבַעַל אוֹב;

הַמְּחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, וְטָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ, וְהַבָּא לַמִּקְדָּשׁ טָמֵא;

הָאוֹכֵל חֵלֶב, וְדָם, וְנוֹתָר, וּפִגּוּל;

הַשּׁוֹחֵט וְהַמַּעֲלֶה בַּחוּץ;

הָאוֹכֵל חָמֵץ בַּפֶּסַח, וְהָאוֹכֵל וְהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים;

הַמְּפַטֵּם אֶת הַשֶּׁמֶן, וְהַמְּפַטֵּם אֶת הַקְּטֹרֶת, וְהַסָּךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה.

אבל כתוב שכל זה מדובר במזיד ולא בשוגג. 

(מעבר לכך שהמקרה שאתה מביא יתכן שהוא איסור דרבנן ולא מהתורה)

מה שצויין זה לא מהתורה, אולי מדרבנן אסור.

כי יש דעות (כפי הרמב"ם מהרמב"ם למשל) שבספק כרת ספקו לחומרא מהתורה, למרות שבעלמא מדברנו.

ויש עוד נפקותות.

"המפרק ניירות דבוקין או עורות דבוקין ולא נתכוין לקלקל בלבד הרי זה תולדת קורע וחייב"

איפה הוא כותב אחרת?

שבבית שלהן היו חותכים נייר בשבת

שתיהן לא תימניות

אבל אין לי מושג..

א. מי שעשה א' מל"ט מלאכות בשבת במזיד חייב כרת, ובשוגג חייב חטאת

מזיד = מתכוון לעשות את המלאכה, יודע שהיא אסורה בשבת, יודע שעכשיו שבת

ב. לפי חלק מהפוסקים שקריעת נייר טואלט היא מלאכה דאורייתא

ג. לפי פוסקים אחרים זה רק מדרבנן

ע"ע אורחות שבת ח"א פי"א

וזה באמת לרוב הדעות איסור דאורייתא ורק משום כבוד הבריאות התירו בשינוי משום שיורד לאיסור דרבנן ואז מותר בשעת הדחק אבל אם לא בשעת הדחק אסור ואפילו שלא במקום החיתוך אלא קריעה באמצע שיש דברים שמותר כיוון שזה לא נעשה לשם כלי והשימוש בו הוא חד פעמי אז אין משום מתקן כלי ואין משום קורע שלא בא לדבר ולא יצר בזה משהו.

מה שכתבתי לפני זה, הרב אמר שזה נכון רק לגבי פתיחת חבילת טישו לדוגמא שאז מותר לדעת הרמב"ם כשלא עושה ממנו כלי לשימוש חוזר או אם קורע שלא לשם שימוש בדבר כגון מפה חד פעמית ארוכה שבכדי לזרוק אותה לאשפה צריך לחתוך באמצע שאז לדעת הרמב"ם מותר וכן נהגו התימנים ולדעת השו"ע ושאר הפסוקים אסור (דרבנן) אפילו שלא עושה בו כלי.

תלמידו המובהק של המתוק מדבש, הוא ערך וסידר את הכתבים שלו לפי מה שהבנתי.

אם לא מצאת, אני יכול לבקש מחבר את המספר שלו

אם אחדד/הוסיף לדבריך -

ישנם שני מישור שעובדים עליהם בעניין של לקרב רחוקים

- המישור ההתנהגותי - מה לומר, מתי לומר, איך לומר וכולי..

- המישור המידותי - מה היחס שלי לזולת גם כאשר הוא רחוק, גם כאשר אני רואה את חסרונותיו. המישור הזה מזכיר לי שני משפטים שונים. משפט אחד מאגרת הרמב"ן -  "וְכָל אָדָם יִהְיֶה גָּדוֹל מִמְּךָ בְּעֵינֶיךָ: אִם חָכָם אוֹ עָשִׁיר הוּא – עָלֶיךָ לְכַבְּדוֹ. וְאִם רָשׁ הוּא, וְאַתָּה עָשִׁיר אוֹ חָכָם מִמֶּנּוּ – חֲשֹׁב בְּלִבְּךָ כִּי אַתָּה חַיָּב מִמֶּנּוּ, וְהוּא זַכַּאי מִמְךָ. שֶׁאִם הוּא חוֹטֵא – הוּא שׁוֹגֵג, וְאַתָּה מֵזִיד". המשפט השני מהמאמר מסע המחנות של הרב קוק "וטוב מאד לאדם שיהיה שקוע לחשב חשבון עצמו, ולחטט במומיו הנפשיים ולהביט בעין יפה על אחרים שיוכל באמת להיות שיש במצפונם גם אוצר טוב הסמוי מן העין".

נראה שהעבודה האישית על שני המישורים האלה הם במקביל.

באמת כדי לקרב אנשים נדרש כוח מיוחד. ארך רוח. ועוד כמה דברים.

התחדש לי בעבודת ה' לאחרונה שלפעמים הדרך לעשות תשובה היא לשנות את מה שגרם לחטא, לפעמים זה אפילו דבר טכני. באגרת ז' באגרות הראי"ה הרב קוק כתב שהורה לבני קהילה שהספר תורה לשהם נפל לבנות ארון קודש חדש כי הישן היה קטן ובגלל זה נפל והוא כתב שזה עיקר התשובה. הרב כתב שם שעניין התענית (שנוהגים להתענות מתי שספר תורה נופל) הוא לא ביטל לגמרי אבל היה נשמע שזה לא עיקר התשובה. אז מה כן עניין התענית? להרגיש. להרגיש שאי אפשר לחזור לסדר היום, לאכול ולשתות אחרי שקרה משהו משמעותי. אבל העיקר של התשובה זה לא הרגש אלא התיקון. זה התחדש לי, כי הרבה פעמים בעיקר התרכזתי בהרגשה ומתי שההרגשה הופכת להיות עיקר ותיקון המעשים טפל לה זה יכול להוביל בקלות לתסכול רב. אז זה התחדש לי לאחרונה

כמדומני שהתניא בפרק ל/לא מרחיב את דברי הרמב"ן הללו.

האמת שהתחדש לי שיש לנו שתי מלחמות עם היצר.

יש את המלחמה עם היצר הרגעים ויש את המלחמה הננטשת זאתי שאנחנו כבר מיואשים מלנסות כי זה כבר נהיה לנו הרגלים.

המלחמה הראשונה זאת המלחמה לקום בבוקר וללכת לתפילה ולדעת שהגענו מאוחר ויסתכלו ויהיה לא נעים ובכל זאת לא לתת יד ליצר בזה אלא להילחם בו וללכת לתפילה.

המלחמה הננטשת זאת המלחמה שאנחנו כבר לא נלחמים זה מעבר ללקום בבוקר או לשבת בבית מדרש כשהחבר'ה במגרש או יושבים לנגן קצת, זאת מלחמה על הדברים שכבר נטשנו והפסקנו להילחם, זה מה שכתוב בפסוק בפרשה שעברה 'כי תצא למלחמה... ושבית שביה' לשבות חזרה את השביל שהיצר לקח ממך עם כל הקושי שבזה, כל אחד יודע במה הוא התרופף ומה המאבק הפנימי שלו וזה המלחמה הפנימית שלו והאמיתית שהניצחון בה הוא גם נצח.

@ברגוע 

תודה על התפילות (וגם למי שהתפלל בלי להגיב, אם היו כאלה)

אם אפשר בכל זאת להזכיר אותה מידי פעם בתפילה או בלימוד שתהיה בריאה לגמרי 🙏

הדיבור על מידת הענווה הזכיר לי את אגרת הרמב"ן שעוסקת רבות בעניין זה. ממליץ בחום.

הדברים בין השאר מיוסדים על דבריו.

שהוא מקום נחמד לברר (בעיניי מהמם)

70 השאלות הקשות ביהדות - 70 השאלות הקשות ביהדות

טוב, אני לא אלוקים וגם לא צדיקה אבל יכולה לענות מהנקודת מבט שלי

לענ''ד הוא עשה את כל המצוות כדי שיהיו כמו חוט שמקשר אליו.

זה לא שהוא ברא אותנו כדי שנשמור שבת, אלא הוא ברא אותנו כדי שנעשה את התפקיד שלנו בעולם אבל מתוך חיבור אליו. ובשביל החיבור הזה יש את המצוות שמקשרות אותנו אליו ועוזרות לנו להרגיש אותו איתנו.

כמו שאמרת במילים אחרות - אין לנו מה לתרום לקב"ה. הוא בסדר גם בלעדנו.

השאלה מה אנחנו רוצים מעצמנו.. מה אנחנו מספרים לעצמנו ביחס לשאלות - למה באנו לעולם הזה? מה התפקיד שלנו פה? אלו נראה השאלות שתחילות לברר את העולם האמוני. כ

כמו שאמרו חז"ל במדרש בראשית רבה

"וכי מה איכפת לו להקב"ה למי ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן העורף? הוי לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות"  (כמו צירוף של זהב וכסף - להוציא את הפסולת מהטוב)

מה שכן, כל זה אחרי חטא אדם הראשון - בשבילו היה מספיק רק תיקון קטן והעולם היה בא על תיקונו

אחרי הקלקול יש יותר מה לתקן ולכן יש הרבה מצוות שמתקנות בכל מיני תחומים

בס"ד

1. מה ה' רוצה ?

2. מה משמעות המצוות השונות?

1. הרבה כבר כתבו לפני ובתורה משה רבינו אומר "avid;font-size:18px;">וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹקיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ." 

בקיצור צריך ליראה ולאהוב את ה' לדבוק בו להתקשר אליו, להבין שהוא ברא אותנו ולרצות להתקרב אליו..ראיתי מתישהו סרטון שמסביר את זה יפה יחסית,בסוג של משל שנגיד יש לך חוות נמלים, אתה מאכיל אותם וכו' תחשוב שאם פתאום נמלה אחת הייתה מרימה ראש והייתה אומרת לך תודה, איך היית מרגיש, {המשל הזה דומה מאד למה שה' עשה ליונה עם הקיקיון" } כלומר אם ברור לך הרגשת הכרת הטוב של בן כלפי אבא, של מי שמקבל כלפי מי שנותן, למה שתחושת הכרת הטוב לא תהיה גם כלפי ה' שנתן לנו את כל העולם וכל החיים? וכן זה באמת לא דבר קטן כי אנחנו לא תמיד מבינים שהכל טוב כמו שילד קטן לפעמים בוכה שאבא לא נותן לו סוכריות כל היום ואומר לו שצריך גם לעשות שיעורים משימות.. ויש דברים שאנחנו לא מבינים אבל צריך להזכיר לעצמנו את עבודת היראה והאהבה את העובדה שאנחנו בנים של ה', וצריכים להיות פשוט קשורים עליו להכיר תודה, לדעת לא רק בשכל שה' ברא את העולם, אלא לדעת "וידע האדם.." להרגיש ולדעת גם בלב.

2. המצוות עצמם, ישנם הרבה פירושים והסברים, וכמו למשל ספר החינוך שמנסה להביא וכותב "מטעמי המצוות" וצריך ענווה ולזכור שבאמת כנראה רק נגיד חלק "מטעמי המצוות"

הטעם הבסיסי שכבר ציינו לפני בכל מצווה לשון צוותא צוות יחד כלומר לעזור לי להיות קשור לה', מעבר לכך לכל מצווה עוד טעמים רבים, והרבה שיעורים ומחקרים..

אני בשבועות האחרונים שמעתי מספר שיחות ומחשבות שדרך הפסוקים מנסי לגלות מהטעמים של המצוות{כשרות, ציצת, שבת..} ואני ממליץ{אם כי זה באנגלית מה שראיתי, אבל לראות את המסרים מתוך הפסוקים של התורה הופך את זה להרבה יותר משמעותי..

אם זאת פטור בלא כלום אי אפשר אז אכתוב בקצרה מהמסרים שלמדתי מהם:

1.שבת - מעין עולם הבא- דיברו על מקור שלום עליכם ומשמעותו ביחס לשבת - על כך שזה מעין החלפת התורן כם המלאכים, שהמאלכים צוו לשמור על גן העדן, ובשבת יש צד של עולם הבא מקדש בזמן{גם על כך שיעור} שמאפשר לנו לחזור למצב הדומה לגן עדן, בו הכל מוכן, אין צורך במלאכה, יש פה כניסה מחודשת ואולי לכן נפרדים גם מהמלאכים כל כך מהר..

2.כשרות - הבנת מקור האוכל מה'- אכילת בשר באופן כללי לזכור שזה יצור חיי, לכן שוחטים, מכסים את הדם{"הדם הוא הנפש"} מבינים שזה יצור חיי קודם כל, -בשר וחלב- אינם סתם מצרכים "לא תבשל גדי בחלב אמו" החלב הוא מהות האימהות, שוב תזכור כן אתה יכול להשתמש בחלב, ואפילו לאכול בשר אך תזכור שגם הם בריות של ה', שגם הם היו יצור חיי ולכן תפריד תזכור שזה לא סתם עוד מרכיבים שמצאת..{חיות טמאות וטהרות- עצם מסוג הטהרה מקשר למשהו טהור נקי זך שאפשר לראות את המקור וההנהגת ה'.. 

ננסה להסביר בהקשר לסימנים בבהמה -1.מעלה גרה, 2.ומפריס פרסה - 1. צמחונית אוכלת עשב  2. לא רק אוכלת אלא גם בורחת מטורף נטרף, הפרסה מאפשרת לבהמהות האלה לברוח יותר מהציד וממההקשר "לרצח"

בדג - סנפיר וקשקשת - סנפיר לברוח מדגים אחרים, קשקשת סוג של שריון{שוב על המשחק שסוג של הם פחות בתוך המאבק הזה של לאכול אחד את השני..

וכו'{שוב זה רק מטעמי המצווה, ואולי גם בגדר הצעה, אך זה בעיני רעיון יפה..}

3. ציצת - להזכיר לנו שאנחנו מלאכים, - הר"ן כותב שזבה חותם של מלך - וגם בפסוקים ארבע כנפות - כמו ארבע כנפיים למאלכים,  גדילים- לשון לגדול כמו בצמח..המיקום לאחר חטא המרגלים שראו את עצמם כחגבים, והתורה באה ואומרות אינכם חגבים, אינכם קטנים, אל תראו את עצמכם כקטנים אלא תראו את היכולות שלכם לעוף ולגדול.

וכמובן לכל דבר כזה ניתן להרחיב..מוסיף קישור לסרטון הראשון של הפדקאסט כשהם התחילו לעשות סרטונים להסביר את המצוות השונות- תחפש בתוך היוטיוב עצמו תוכל למצו את הפלייסט בערוץ- יש להם גם עוד הרבה רעיונות יפים גם לפרשות השבוע וחגים.. אישית מאד ממליץ אם כי שוב זה באנגלית אז צריך קצת שפה..

וכמובן אם יש עוד שאלות יותר מסיומות על מצווה שאת ה רוצה מנסה ללמוד ננסה לענות.

לעשות כדי להידבק בבורא וכל אחד אומר משהו אחר.

לא חסר דתות בזה העולם.

כל השאר (חוץ מהאיסלם שמאמינים באלוהים בעצמו) הם עובדי אלילים גם הנצרות שעשו מישו אלוהים.

בכל אופן, מה זה משנה כמה יש? היה מעמד הר סיני שבו הקב"ה גילה את דעתו מה הוא רוצה

כל השאר יכולים לטעון על מה הם מתבססים?

אתה מתכוון שיש הרבה דתות בעמים שונים או שאצל היהודים?

כאילו שהחרדים בדרך אחת וכל חסידות עם הדרך שלה וכו?

כי אם לזה אתה מתכוון אז זה כמו שאומרים '70 פנים לתורה'

אין מה לעשות ככה זה. וזה הרבה מהיופי של המצוות!

יש כלכך הרבה אופציות לעבוד את ה' שאין אדם שיכול להגיד שהוא לא יכול לעשות מצוות

נניח יש אדם שלא מתחבר ללימוד של משו מסויים הוא יכול ללמוד עוד מליון דברים. ואם הוא לא מצליח ללמוד בכלל, הוא יכול לעזור לנזקקים או לבקר חולים, לעשות כיבוד הורים וכל דבר אחר שיש

ואפילו 'סתם' לעשות טוב בעולם. להיות אדם טוב ונעים

כאילו שהחרדים בדרך אחת וכל חסידות עם הדרך שלה וכו?

כי אם לזה אתה מתכוון אז זה כמו שאומרים '70 פנים לתורה' -נכון

אין מה לעשות ככה זה. וזה הרבה מהיופי של המצוות! - לא נכון, המצוות אין אפשרות בחירה כי זה קיום התורה ממש.

אולי מה שאת מתכוונת זה שיש פסיקות שונות בהלכה וזה כבר סיפור אחר.

אבל בשום מצב אין 70 פנים למצוות. יש תורה אחת ומסתעפות ממנה הרבה מצוות שמי שמנחים אותנו איך לקיים אותם זה חז"ל.

יש כלכך הרבה אופציות לעבוד את ה'-

אבל אם הבנתי אותך נכון זה תלוי ההשקפה (חסידות/ ליטאים/ דתי לאומי וכו' )

יש אופציה אחת לעבוד את ה' - קיום תורה ומצוות

איך לחזק את האמונה בהקדם והתועלת מהמצוות? זה כבר קשור להשקפה.

זה נכון מאד

אני מתכוונת למצוות של מעבר לשמירת שבת כשרות וכזה..

יותר לצדקה, ביקור חולים וכו'.. שזה דברים שאנחנו לא מחוייבים בהם אבל זאת מצווה גדולה לעשות אותם

כי יש מצוות צדקה

יש מצוות השבת אבידה

יש מצוות ביקור חולים (חזל לומדים את זה מאברהם אבינו שהמלאכים באו לבקרו)

נכון שלא מחוייבים בהם כל הזמן

זה בהחלט מצוות "בונוס"

אבל זה בפירוש לא נראה לי מנהג או משהו נתון לפרשנות...

בס"ד

מי אמר שהיהודות היא אמת?

והתשובה הכי בסיסית ומפורסמת היא מעמד הר סיני ויציאת מצרים שאם תסתכל בדתות אחרות הם התחילו מאדם אחד או קבוצה קטנה והסיבה הפשוטה כי אם אני שמעתי את אלוקים לבד לך תוכיח שאני משקר, לעומת שעם שלם ישקר שזה פחות סביר{וכן יש ממצאים אכירולוגים פיזים שמעידים על התקופה של יציאת מצרים ומעמד הר סיני.

**הערה ביחס למגוון הרחב בעם ישראל וכן לכל מיני שאלות, א' חלק מעניין הבחירה הוא שיתכן ויש גם שאלות ודברים שנכונים לשעתם והבחירה גם מחייבת גמישות כעניין נדרים שהופיעו בפרשה{ראיתי דרשה על זה בספר של חבר בשבת..}

יש המון דתות וכל אחת אומרת שמה שאלוקים רוצה זה אחר.

בכוונה הדגשתי "דתות" ולא זרמים.

ולשפוט כל דת לפי עניינה. ממש הזכרת לי את ספר הכוזרי. הוא פונה אל היהודים אחרונים בגלל שפלותם באותה תקופה אבל אולי לנו יש סיבה לבדוק את היהדות לראשונה משאר הדתות כי אותה אנחנו כבר מכירים והיא לא נשמעת לי גם פחותה מהדתות האחרות.

המטרה היא עבודה פנימית וחשבון נפש, שמתעוררת כשלומדים על הדברים שהוא כתב...

להבין כמה אנחנו תלויים באוכל, וכמה הוא חשוב- אבל לזכור שהוא חיצוני לנו, שאנחנו יכולים להסתדר יום אחד בלעדיו.. זה כמו שנשארים יום אחד ערים כל הלילה- בשבועות.

יש כאן 2 צדדים: אחדות של הגוף והנפש, העובדה שהם קשורים ותלויים אחד בשני, וכשאני מונעת מהגוף אז גם הנשמה מרגישה את החוסר הזה. ומצד שני יש איזה פירוד במצב הזה, כשהגוף לא מושך למציאות אז הנשמה יכולה יותר להתעלות, כמו ביום כיפור, כמו בשבועות.

לא ניסחתי את זה טוב אבל מקווה שהובן משהו

אנחנו לא אוכלים ולא שותים וזה יוצר סוג של שפלות, נמיכות קומה.. מצב של חלל ריק שאפשר למלא אותו. אפשר למלא אותו בתכנים של קודש ותפילה ותשובה ונראה לי שלכן זה נועד. הצום הוא אמצעי לתשובה

לא ממקורות רק מעצמי שזה קורה לי

נראה לי שזה לא סתם יצר הרע. כשזה סתם יצר הרע הכל ברור. אתה יודע למה אתה נמשך ומה אתה צריך לעשות. כשהוא בא בצורה כזאת זה כי משהו לא היה אמיתי בהתחזקות, וזה מעורר אותנו לחזור לבסס אותו. קורה שאנחנו רוצים להתחזק אבל לא יודעים איך לעשות את זה נכון... ההתחזקות אמיתית אבל הדרך לא לגמרי במקום...

(אולי מרוב שברור לי מה צריך לעשות אני שוכחת להקשיב ולהיות ישרה עם הדברים)

מקווה שעוזר

זה מרשים מאד שאת מצליחה להרגיש.

אני דווקא לא תמיד בטוח אם זה היצר שרוצה להוציא אותי מהתורה ע"י טיולים מיותרים לדוגמא או שזאת התפרקות שתעזור לי ללמוד יותר טוב.

אגב, השאלה שלי התעוררה בעקבות כך שראיתי כתבה על איזה ניסיון להילחם במשהו שבחורי ישיבות עושים - כהתפרקות כנראה.  וכידוע שתמיד יש מלחמות כאלה

ושאלתי את עצמי, באמת איך אפשר לדעת אם נכון להילחם בעצם המעשה או שמא צריך לבדוק אולי זה רק סימטפום לאדם שסגור מידי.

אני יכולה להגיד מה אני חושבת אבל יכול להיות שזה שטויות...

הדבר היחיד שבטוח זה שתפילה זה פיתרון לברר את הדברים האלה...

מה שאניחושבת אבל באמת תקח בערבון מוגבל:

מצד אחד משתדלים לכוון לשם שמיים

מצד שני פשטות זה חשוב,

אני בת אדם אז אני לא צריכה להתבייש מעצם זה שאני רוצה דברים נמוכים העיקר שאני אהיה גלויה עם הקב"ה

כאילו... מה רע בטיולים? נראה לי שה' רוצה שגם תהיה בן אדם בעולם, שתהנה... רק "תיטול רשות" לפני זה וה' יהיה איתך

אפשר גם להקדיש זמן ללימוד בטיול (אפילו בקטנה אתה יודע, ברכב לדוגמא לשמוע שיעור ולא רק שירים, להגיד דבר תורה בארוחה...)

לדעתי יש כלל בעבודת ה' שהעיקר זה האיכות ולא רק הכמות... אצל כל אחד המינון שונה, אבל אם אתה יודע שאתה יכול להשאר ללמוד אבל בלי חשק אז זה סימן שאתה צריך להתאוורר... זה לא חייב להיות בטיול, אבל זאת דרך...

וודאי שטיולים זה לא רע, 

רק שלפעמים יש הרגשה כזאת (לי לפחות) שיאללה בא לי לברוח לשבת מול הים או בפארק או סתם לצאת מהבית מדרש באמצע הלימוד

ומצד שני אני יכול להמשיך ללמוד וגם תכלס בא לי לדעת עוד תורה.. זה כאילו מלחמה עם עצמי. כאילו התפצלתי לשניים לרגע

את יודעת מה, כשאני חושב על זה, זה באמת משהו שמרגישים בלב

כי באמת לפעמים מרגישים שאני יכול להמשיך וזה סתם בריחה, ולפעמים ההרגשה היא באמת שכבר אין לי כוח ממש.

וואלה עלית על הנקודה נראה לי

כן באמת זה רק אתה יכול לדעת... 

מול ה' עם לב פתוח 

המשנה אומרת "כל הפוסק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה הרי זה מתחייב בנפשו..."

הפירוש נדמה לי של הרב קוק מציע אם הוא רואה באילן הפסקה ממשנתו על זה הוא מתחייב בנפשו..

פירוש אחר הוא שההפסקה גורמת לשכחת המשנה {באחד המשניות מדובר על שכחה כך שזה יכול להיות}

אם אלך מפה אז צריך פשוט לשים לב שהיציאה אינה משכיחה ממנה את המשנה או את תודעת המשנה כל עוד גם בטיול אני יכול לראות את ה', את "מה רבו מעשיך" את "המשניות שלמדתי" זה מבורך, ברגע שזה משכיח ממני את זה אז זה בעיה...{אם כי בגדול פרקי אבות הם דרך חסידות אבל נראה לי שזה הכיוון..}

1. על עצמי..אני חושב שהדרך הכי טובה היא להגדיר מראש את הזמן ודרך ההתאוורת (קשור גם קצת לשרשור הקודם שלך) אם לעשות אימון, משחק הוא משהו שהגדרתי מראש בלו"ז(כמו שאומרים גם בנישואים תקבעו דייט שבועי יום בשבוע בו מבלים שעה ביחד) ברגע שזה מוגדר זה עוזר לא להתפזר יותר מידי, ברגע שיש התפזרות(אם הגדרתי שאני לוקח שעה ביום נגיד להאיוור וזה עבר יותר מכך..) כנראה שלרוב זה כבר יצר הרע..

2. ביחס למקורות..

על לי הפרשה הקרובה קרח, שהרצון של קרח לכאורה טוב, כולם קדושים, רוצה להיות כהן גדול..אך הוא באמת מגזים קצת בבקשה הזו, כי בעצם אין את השלבים.. כמו שצריך מטרות גדולות של קדושה האדם צריך גם מטרות יום יום ומטרות בינוניות..משל זה להגיע למקום גבוה להציל מישהו לא מספיק לקפוץ במקום, צריך להביא סולם ולטפס מדרגה מדרגה.. וברגע שהעלייה היא מסודרת יש את מעלת קורבן התמיד, יש לי גם אופציה להבחין בתוך זה אם אני מתעייף וצריך שתייה..ככל שיש יותר סדר בדרך למטרה ממילא ההפסקות הם חלק מהעלייה למעלה, אם אני רק קופץ אז אני בסוף איפול מהקפיצה לאותו מקום אם לא יותר נמוך..

ובקיצור לעשות דברים עם קביעות

בין בהתקדמות שתהיה יציבה, שאני יודע שאני עושה לפחות בכל יום, דף יומי רמב"ם ,פסוק תנ"ך, פרק תהילים וכו' כל אחד לפי מקומו ורמתו..

ובין בהפסקות שיהיה מוגדר שעת המנוחה ושאדע שלמשל מתשע לעשר אני בהפסקה(משחק ספורט) ואז חוזר ללו"ז להתארגן לשינה..

זה האידאל לדעתי, זה בהחלט לא קל תמיד להרבה אנשים אבל מסגרת יחסית קבועה היא אחת היכולות הכי טובות למצוא כוחות להתקדם נכון ולא ליפול ליצר הרע..

בס"ד

(כאחד שאוהב לשחק, אני משחק במשחקים שהואדתי למחשב בגדול או שהם כמו אפליקציה במחשב)(אם תרצה בפרטי אגיד לך מה..)

חסמתי את המחשב וקניתי xbox

תשובה יפה. 

ואשמח שתתייחס גם למקרה שכתבתי בתגובה להרמוניה בתוכן

אם אדם מתקדם לאט לאט בהדרגה אז הוא יוכל להתקדש בצורה שתהיה לו קביעות בנפש

ככה אולי אפשר להבדיל בין התפרקות שהיא לא באה מתוך תהליך, להשמת גבולות הדרגתית.

תכל'ס הדבר הכי בסיסי במיוחד בדברים הללו זו תפילה, כי בסוף הקב"ה עוזר לנו בכל הדברים הללו..

הקבוצה שנוכחת בשיעור, הרבנית או מי שמעבירה את השיעור, זה יוצר תמיכה ומעטפת.

וגם לימוד קבוע-זה גם לא למי שמתחזקת. לימוד תורה קבוע ביום זה נותן חיבור בסיסי לקודש.

"עשה לך רב וקנה לך חבר" 

"עשה לך רב" - להתחבר וללמוד אצל תלמידי חכמים או תלמידות חכמים.

"קנה לך חבר" - להיות עם חברים יראי שמיים שרוצים להתקדם בעבודת ה'. לא חייבים מיליון מעגלי חברים כאלה, מספיק אחד. אולי אפילו כמה בודדים כאלה אם אין חבורה.

כי בדרך כלל נמצאים לבד במערכה זמן די ממושך עד שמצליחים למצוא חברה שאפשר להיות איתה כדי להתחזק.

וזו בעצם התקופה שהכי צריך עצות כדי להחזיק מעמד

בתחילת הדרך חוזרים בתשובה הם זאבים בודדים 

לנסות לראות אם מדרשה/ישיבה קרובה (לחוזרים בתשובה או שלא) 

לראות איפה הבית כנסת הקרוב, שיעורי תורה הקרובים.. לחפש קהילה או חברה טובה. 

זה ממש בלתי אפשרי? ראוי באמת להשקיע בזה את מירב המאמצים והתפילות.

אפילו לחפש זה לא קל... 

זה בנאדם שבא מעולם אחר וכבר יש לו את החברים שלו שכיף לו איתם.

אי אפשר לצפות ממנו פתאום להחליף הכל וללכת עם חברים אחרים ולחפש רבנים וכו'.. זה לא קל

להוסיף, מספיק עוד חבר/ה אחד.

מספיק עוד שיעור תורה אחד.

מספיק עוד רב/נית אחד/ת.

לאט לאט... 

היה נשמע מדברי שאני מכוון לשינוי פתאומי מהקצה עד הקצה?

הכוונה להמשיך עם אותם חברים ולהוסיף עוד סגנון של חברים

אם העצה היא שיעור תורה - אני מבין.  אבל למצוא חבר זה לא קל.. (וגם רב/רבנית)

כי הרי בשביל להיות חבר צריך שיהיה טוב ביחד, ואמנם נתקלים בעוד דתיים בדרך אבל לא תמיד מתחברים אליהם

וגם הרי ברור שאותו מתחזק חדש (כאדם נורמלי) יעדיף את החברים הישנים מאשר איזה "חבר" אחד שהוא מצא שלשום ובקושי מכיר.

אז זה עצה טובה כמובן אבל לוקח זמן כל העסק הזה, ועד אז צריך עצה שאדם יכול לקיים אותה לבד.

ככה לפחות ממה שאני מכיר. 

גם אותה מלצרית שפנתה אלי ראיתי שיש לה חברות חילוניות.. עכשיו אני אגיד לה תמצאי חברות כמה זה יהיה יעיל

אולי זאת גם עצה טובה. להתקדם לאט לאט... לקחת משהו קטן, להתמיד בו ואז להוסיף.. לראות אילו דברים יכולים לעורר את הלב יותר כמו קידוש הדלקת נרות קריאת שמע וכולי.

לגבי רב וחבר - אני חושב שזה תלוי אם יודעים למי לפנות, יש עמותות שונות או ישיבות או מדרשות שמיועדות לבעלי תשובה ואם אפשר לפנות אליהם והם יכולות לתת מענה ראוי זה ממש מדהים.

בספר עיון תפילה מופיע שנטילת ידיים הכוונה להרים את הידיים למדרגה רוחנית ועל פי זה מסתדרת האמירה של המנהג.

הלכתית אולי יחשיבו את זה להפסק. אולי.

באחד הסימנים הראשונים

בנושא.

אולי לא ידעתי לחפש במקומות הנכונים. 

תודה רבה!

עולת ראיה

תיכון תפילתי-הרב דוב זינגר

אז על 'ענייני תפילה' שבהתחלה

לרבי יעקב צבי מקלנבורג.. יש לו תיאור על מה שתפילה עושה והמטרה שלה.

יש לרב דרוקמן ספר על תפילה בשם 'צמאה נפשי'

יש ספר לרב אלי אדלר ממכינת עצמונה שנקרא 'תפילת ישרים'

בס"ד

תורה צווה לנו משה..

ראשי תיבות תצלם.

ראיתי את זה בסרטון של פני מלך עם הילדה שלי..אבל בהחלט נקודה שתפסה אותי והזכרת בדבריך החשיבות של לשמור ולזכור את הרגעים,לצם אותם למחשבה, לשמור אותם ולמצןא מהם כוחות..

כך ניתן לקנות תורה, על ידי הצילום של ההצלחות ואולי גם של הדרך , תורה צווה לנו משה, יש ציווי ותהליך שלם ומתוך שזוכרים ומבינים אותה אולי הוא יכול להפוך גם לירושה ""מורשה קהילת יעקב" (בהערה ניסתי להמשיך ראשי תיבות יקם,(בשינוי סדר) כך שבאמת יקום מעצמו ויהיה יציב אם כי זה כבר השערה שלי..)

מרגיש לי שדרך מידת הצניעות קודם

אשמח לשמוע עצות מבוססות יותר

בס"ד

בגדול הדרך היא ללמוד ולפעול על מנת להשתנות..

ישנם מספר ספרי מוסר הכותבים על מידות כמו מידת האמת..{כגון בספר המדות,  באורחות צדיקים}

ובהחלט מי שרוצה להתחזק במידה אני חושב שהקריאה והבנה אמתית של המידה ערכיה מעולתיה עוזר לחזק את כוחות הנפש הדורשים לשינוי 

כי לשנות מידה הטבוע בנו או שהרגלנו בה דורש הרבה כוחות וכוחות אלה נקנים על ידי הלימוד.

הדבר השני הוא הפעולת מעשים המקרבים למידה הרצויה, לפעמים כמו שהרמב"ם אומר זה ממש ללכת לקצ השני ומתוך כך מתאזנים..

אם אקח את מידת האמת זה נראה כי אין לכאורה הרבה מעשים שיכולים לעורר בי להיות איש של אמת, אז אנסה לתת כיוון

למשל לשבת מול עצמי וה' ולכתוב ולדבר בפה על "סודות" שיש לי בקשיים מסוימים.{לפעמים ניתן גם עם האשה או חבר טוב לחשוף דברים שבנפש דברים שאני נוטה להסתיר אך צריך להזהר מצד לשון הרע על עצמו}

או לקבל החלטה שבמצווה זו וזו אני הופך להיות איש אמת, מקיים אותה בכל לבי, כי הביטוי החיצוני בהקפדה על להיות טוב וללכת בדרך האמת והרצוי במידה אחת משפיעה לנפש גם בעוד דברים.

וכמובן כפי שאמרת מידת האמת בהחלט קשורה גם לצניעות ענווה לדעת מי אני באמת ולהכיר בכוחות שלי ולפעול מתוכם.. והדרך לתיקון מידות היא אישית וכוללת למידה ופעולות שונות שיעזרו לנו.

מקווה שמספיק מובן אם יש שאלות אשתדל לענות 

לקחתי מזה הרבה הארות 

תודה! רבה!

די בטוח שהיה על זה שרשור כאן

יש לך קישור?

.. - עבודת ה'