עובד ה' יכול לטעות?פתית שלג
איך זה שבמקומות מסוימים, שלימוד התורה הוא אצלם ערך גדול, והדקדוק, וההידורים, ותפילה, מוסר, מידות, צניעות.
יש עיוותים משמעותיים בכל מיני תחומים?
או איך בכלל יכולים לטעות בדברים מהותיים ובסיסיים כ"כ?
הקב"ה לא בא בטרוניא עם בריותיו, לא?
עבודת ה' היא מלחמה וצריך להלחם בכל החזיתותadvfb
יכול להיות שמשהו מנצח בקרב מסויים ובקרב אחר מפסיד, זה קורה.
ובאמת זה מתסכל שיש טעויות בתחומים כל כך בסיסיים...
וודאינפש חיה.
השאלה היא אמוניתפתית שלג
על המהות של העניין.
ידוע שגם גדולי האומה טעו, אבל הטעויות שלהם היו נקודותיות ו'כחוט השערה'. [חוץ מאלישע בן אבויה]
השאלה היא איך מי שמסור באמת, יכול לטעות בכ"כ הרבה דברים משמעותיים. במיוחד כשמדובר בקהילות גדולות.
@מבקש אמונה @הרמוניה @אני הנני כאינני @ברגוע ועוד
איך ישו טעהנפש חיה.
פרשנות
ואיפה אני מול הבורא
זה בעיניי המפתח להבין
ישו שר"י לא היה עבד ה'אני:))))
את תחילת הסיפור שלו אתה מכיר בטוחנפש חיה.
נביא לא טועהadvfb
חוץ ממנו, כל השאר יכולים לטעות טעויות מרות וקשות.
וככל שאדם לוקח על עצמו אחריות כך גם הטעויות שלו יהיו כבדות משקל.
לענ"דאני הנני כאינני
וכתלמיד ישיבת בית אל, התשובה שהייתי מצפה לקבל מראש הישיבה שלי לשאלה כזו היא שבאמת יש כמה צדדים במציאות, כמו שמסופר על בריאת העולם שנחלקו המלאכים אם יברא או אל יברא. כל הצדדים צריכים להופיע ובסוף התהליך הם באים לכדי מציאות הרמונית שבה זכה סוף סוף לראות שאין ביניהם סתירה. עד אותו הזמן הם מופיעים בעולם הזה עם סיגים מסוימים וע"כ ההרמוניה לא 'מתרחשת'. עבודתנו היא לדייק ולהופיע את הצד שאליו אנו מתאימים, כי נולדנו לתוכו או כי גילינו שהוא יותר מתאים לנו, וכמו כן להתאמץ לגלות את הצד העמוק שצריך להתגלות באחר ולברר אותו אל תוכנו, להוציא ממנו את הסיגים כפי יכולתנו כך שלפחות מצידנו נהיה יותר קרובים לשלימות.
לדוג' - אם יש את סאטמר שמנגדים למדינה, והם בעלי כח חזק שאינו מתבטל - יש איזו נקודה של חיות אלקית שעליה הם יושבים, אולי יש איזו בחינה שאנחנו עדיין צריכים להבין שאנחנו בגלות מסוימת, ושהמדינה יכולה לנטות למקום מסוכן, הם מגלים את הצד הזה ועלינו לברר אותו ולהפנים אל תוכנו כפי שניתן.
עיוותים? רוצה לתת דוגמא?אני:))))
למשלנפש חיה.
צניעות מול דרך ארץ.
לבייש אישה או להכריח אותה לשבת במושב אחורי באוטובוס כי "הלכתית אסור לשבת מאחורי אישה"
אמיתי מהיום.
(לא פראיירית. עניתי מה שעניתי והם החליפו למקומות אחרים)
..אני:))))
זה לא ממש חד פעמינפש חיה.
הוא קיים הרבה זמן ולא כדי לתקן אותו.
חבל.
שאלה טובה..הרמוניה
לדעתי זה קורה כשהפרטים נהיים העיקר ושוכחים את הלב, את הכוונה, המטרה וכו'
(במקומות אחרים מתמקדים בכלל יותר מדי ומזניחים את הפרטים וזה גם בעיה, כן?)
שבת שלוםם
לחלוטין כן. כמו המקרה עם נתן הנביאכְּקֶדֶםאחרונה
שנתן אור ירוק לדוד המלך לבנות את בית המקדש.
או הטעות של דוד המלך כשמנה את עם ישראל ואז הגיעה הנגף. חזל אומרים שהשם גלגל את זה לדוד בצורה השגחתית קצת כאילו התערב בחופש בחירה שלו אבל אלו מצבים יוצאי דופן,וקיצוניים. שגם מהם יוצא טוב גדול
..אני:))))
בעולם הזה כל עבודת ה' היא מהות של 'חיבת חופה'-כמו שאנו מוצאים בשיר השירים ביטויים של אמי,רעייתי,אחותי וכו' שזוהי שייכות אישית שלנו כביכול לקב"ה.במצב כזה אני קוראים לקב"ה בשמו הפרטי "יה".
אך כאשר מגיעים לעולם הבא "לא המתים יהללו יה" שם אין את החיבה,כי שם זהו קבלת השכר ולכן קוראים לקב"ה רק בשם יוד קי.. בתור בורא עולם ששולט ונותן שכר ועונש.
והם דבריו של חזקיהו המלך "לא אראה יה",כי "יה בארץ החיים"-רק בארץ החיים אפשר להשתמש בשם החיבה "יה".
זה דברים ידועים. אבל יש לנו בראש שגן עדן\עולם הבא זה שיא הקרבה לה' וכו' אבל שם אין אין הקשר האישי הזה של "טרם יקראו ואני אענה" "קרוב ה' לכל קוראיו" "עמו אנוכי בצרה" שכל רגע ה' איתנו וזמין לכל בקשה, שיחה, הכול. המלך,קודשא בריך הוא, בורא עולם לא רק שנגיש לנו אלא חפץ בקרבתנו. וזה רק בעולם הזה.
איזה זכות. זכות שהיא חובה.
יפה💓הרמוניה
יש בירור מיוחדאני הנני כאינני
של הרב משה שפירא זצ"ל בנושא של השם הזה, בשיחותיו לפרשת שלח לך, אני מצאתי בתשס"ב ובתשנ"ה.
לא יודע עמה מותר לי להפיץ, אבל אם יש ביקוש אוכל להעתיק קטעים משם..
מדהיםםם חיזקת ממש!! אהבתיכְּקֶדֶםאחרונה
ישועת ה' כהרף עיןחן120
אחי הקטן גוייס בצו 8 בשמחת תורה ולא חזר הביתה זמן רב . בתקופה האחרונה היה בתוך עזה ומיעט מאוד בחזרה הביתה .התפללתי לבורא עולם שיחזירו לשלום , בריא ושלם הדלקתי נרות לכבוד ר' מתיא בן חרש ותודה לבורא עולם אחי שב בשלום הביתה.
משתפת בנס שלנו,
בע"ה שכל תפילותינו יגיעו לכסא הכבוד והקב"ה ישלח לנו ישועות ונצחונות , יחזיר לשלום במהרה את החיילים והשבויים וישלח כוחות לכל ההורים הנשים הילדים והמשפחות של הלוחמים.
הלוואי ונזכור תמיד את האהבה העצומה והלא תלויה של בורא עולם אילינו ונתחזק באהבת חינם חסד ומעשים טובים.
אמן.אני הנני כאינני
מהממת את. אמן!אנונימית~אחרונה
עבודת ה' במלחמה, תחושות והרהוריםadvfb
במצב שבו המלחמה מורגשת יותר אז תחושת התלותיות בחיים בכלל מורגשת מאוד.
ואם זאת תחושה שצפה סימן שהיא צריכה גם לקבל מקום וצריך לכוון אותה לעבודת ה'.
בדרך כלל תפילה מזכירה לי תלותיות בה'. ההבנה שהחיים שלנו תלויים בהשגחה. מהצרכים הכי בסיסיים עד כל התהליכים שעוברים במהלך החיים.
בעבר זיהיתי את התפילה כמקור התלותיות הזאת. תחושה של חוסר שליטה היא תחושה לא תמיד נעימה ולכן היה לי טיפה קשה עם כל ההתעסקות.
לאחרונה ראיתי בר' נחמן שהוא מזהה את התפילה כמקור הכוח של האדם - "וְעַל יְדֵי הַתְּפִלָּה נִקְרָאִין יִשְׂרָאֵל בְּשֵׁם אֵל בִּבְחִינַת (מְגִלָּה י"ח) : מִנַּיִן שֶׁקְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לְיַעֲקב אֵל שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקְרָא לוֹ אֵל" וְכוּ כִּי עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה, כִּבְיָכוֹל, אָנוּ לוֹקְחִין לְעַצְמֵנוּ הַכּחַ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַך כִּי אָנוּ מְבַטְּלִין גְּזֵרוֹתָיו נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לָנוּ הַכּחַ וְעַל כֵּן נִקְרָאִין יִשְׂרָאֵל "אֵל" עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה עַל שֵׁם הַכּחַ כַּנַּ"ל וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יְרוּשַׁלְמִי תַּעֲנִית). "לא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב" לא אִישׁ הוּא, שֶׁעָשָׂה דִּבְרֵי אֵל כְּכָזָב כִּי עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה מְבַטְּלִין גְּזֵרוֹתָיו יִתְבָּרַך". בעצם אפשר להגיד שאולי דווקא ההבנה שחיינו תלויים בה' יתברך היא לא מקור של חולשה אלא עוצמה כאשר מכירים יותר את ערכה של תפילה. הקב"ה נתן בידינו כלי רב עוצמה, ברמה שבלתי תתואר. בעצם, התלותיות לא נפסקת אלא היא מושלכת. מושלכת על ה' יתברך. על אב הרחמן. כמו ילד שסמוך ובטוח על ההורים שלו שהם כל יכול וידאגו לו תמיד. אז אולי אפשר לומר שישנה תלותיות פסיבית - היא מקור של חולשה, היא מצפה מהאדם להטרף בתור הים הסוער של החיים. תלותיות של חוזק היא תלותיות שמבינים במי להתלות, מאיפה שואבים את הכוחות, את התקוות, את השאיפות...
מה איתכם? מה מרגישים בהקשרים של עבודת ה' והמידות בהקשר של מלחמה?
כתבת יפהנפש חיה.
תודה!advfbאחרונה
אני חושב שהשאלה הכי כואבת עכשיו היאאני הנני כאינני
מה זאת עולל ה' לנו? (הביטה וראה את חרפתנו) - למה? למה כל זה קרה? זו שאלה מאוד אנושית (יש דורשים לשבח ויש דורשם לגנאי [מי מרום חלק ב' פרק ד' משנה ד']).
יש שאומרים - בגלל הדיבורים בבית הכנסת. אחרים אומרים - בגלל הצניעות. אחרים מביטים אל הנביאים (דוג' אקראית - זכריה פרק ז') ואומרים - בגלל אי-הצדק התורי.
יצא לי בשבת האחרונה לדבר אם אנשי "היהדות הרציונאלית", שאומרים - אף אחד לא יכול לדעת, וגם אם פעם תנאים ידעו, היום אתה לא יכול להאמין לאף אחד, לא לרבנים וגם לא למקובלים שבהם. ואז באה הראיה מדברי אחד מרבני הדור שעבר שב"ה עודנו עימנו, שראה והיה ואמר שאי-אפשר לומר למה [לפחות ככה זה בסרטון של 'יד ושם']. ואני מקשה - מצד שני רבותינו תלו זאת באי-העליה לארץ.
ראשית - צריך לשים לב, הכאב והנטיה ה'כפרנית' של הרציונאלים שבינינו, לעיני הדלה והמכוסה, לא באה משורש רע, כי אם מכך שהתשובות קטנות לו מידי, לא מספקות - השאלה הרבה יותר צורבת מהתשובה. אולי צריך לחכות כמה דורות כדי שזה יתיישב.
ויש שנושאים את העיניים אל ההווה, ומביטים במה יש תיקון עכשיו במציאות, ואומרים - מן היש יתוודע האין, אם עכשיו מתחזקת האחדות, אז לפני כן היא נעדרה. כנראה שזו גם היתה השקפתו של רבותינו אז, שתלו את הכל בעלייה.
אז אנו מקווים לתיקון אמת, אני לא יודע אם יותר מצידו או יותר מצידנו, אבל העיקר שבאמת יהיה שינוי. ואולי, וכנראה שבודאי, הכל תלוי בסופו של דבר באמונה שלנו. מחיה המתים - אמן.
הקב"ה יודע את האמת לאמיתהadvfbאחרונה
והנביאים שאותם הוא מנבא.
לאדם (שאיננו נביא) נשארת האפשרות לחשוב מה אפשר להתקדם במציאות הנוכחית. ככה נראה לי גם בעבודת ה' הפרטית. השאלה "למה זה קרה" פחות עוזרת וממילא פחות מרכזית מהשאלה "מה אני לומד מכך? לאן זה מקדם אותי עכשיו?"
גם מבית מדרשו של הרצי"ה, מקובל לומר כי אין סיבה שניתנת להסביר את הרוע אלא ניתן להסיק מסקנות ממנו. יש הבדל בין השניים. אי אפשר להבין את השואה הנוראה, אך אפשר ללמוד ממנה.
הנטייה הרציונאלית איננה רק לא מקבלת סיבות קטנות אלא באמת לא מאמינה שאפשר להגיע דרך צינור ה'חכמה' לידע עבור דברים שהם מעל הידע האנושי. אפשר לקרוא לזה "כפירה שהיא הודאה". כופר ביכולת האנושית ומודה בחוסר יכולתה ומתוך כך נפתח הצוהר לאמונה בבורא עולם כל יכול הנבדל מן האדם בעניין זה.
בכללי, באופן אישי, אודה שמציאות הרוע איננה מקשה עלי מחשבתית/ריגשית ביחס לקב"ה ולהנהגתו. ככה הקב"ה ברא את עולמו, אינני נזקק להסביר זאת בדרך כזו או אחרת. זאת המציאות שהוא עצמו יצר. כמו שאינני נזקק לטעמי מצוות כדי לקיימם ככה גם פה.
יש יסוד מעניין שמובא באחרוניםאני הנני כאינני
בחילוק המושגים "עת" ו"זמן". זמן הוא מהלך ממושך ורציף של רגעים, שאחד מביא את הבא אחריו, בזרימה אחת, ממקור אחד ובכיוון אחד. עת היא רגע בזמן, היא עצירה בזמן, היא שינוי שיכול לתת לזמן כיוון חדש. (אני מקווה שהגדרתי את זה נכון, היסוד הוא מדברי הרב משה שפירא זצ"ל, אבל אני כותב ממה שזכור לי, ואינני זוכר את מקורו).
שמונה פסוקים בפרק ג' בקהלת עסקו בעניין העיתים (ובתחילה שם נזכר הזמן), והכל נחתם ב"עת מלחמה ועת שלום".
אני עוד לא יודע להסביר, אבל מעניין אותי מה העומק..
הרש"ר הירש (בראשית יח,י) מגדיר קצת שונה:טוב שם
"כעת חיה - זמן ועת הם שמות נרדפים, דומה כי הראשון מציין את מושג הזמן בכלל, את משך הזמן ורציפותו, הזמן המחולל ומוליד תולדות, זמן משורש זמן, על שום שהוא קודם לכל יש, מכינו ומזמנו, לעומת זה עת מציין את נקודת הזמן, את הרגע היפה ומתאים למשימה כל שהיא, או את הרגע בדרך כלל, כחלק זמן, כמקום חתך בין עבר לעתיד".
ז"א זמן זה קטע (או קרן) רציף של נקודות זמן ממשיות, ואילו עת זה כנקודת סליקה של זמן.
אני חושב שזה ממש אותו דבראני הנני כאינניאחרונה
תודה רבה על המקור!
לשעבד את הלב כדי להתגבר במלחמהמבקש אמונה
משנה - ראש השנה ג' ח'
"והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו'
וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה?
אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים, היו מתגברים; ואם לאו, היו נופלין"
מה הכוונה לשעבד את הלב?
איך עושים את זה כל רגע תוך המלחמה?
..אני:))))
תשובה יפה. אבל צריך לשנן כל שניה?מבקש אמונה
כאילו מהמשנה משמע שהם היו צריכים להחזיק ראש כל רגע... משהו כזה.
אולי זה בגלל מה שכתוב שיותר קשה להינצל מאדם מאשר מסכנה שתלויה בטבע
לא יודעתאני:))))
טוב, יש דרגות באמונהמבקש אמונה
הרי כתוב שעמלק בא בגלל שרפו ידיהם מהתורה - לא שכפרו בקב"ה
מן הסתם הכוונה היא להתחזק איכשהו בהמלכת הקב"ה. למרות שמאמינים יש בזה דרגות
עיין ספר יסוד העבודהאחו
לא זוכר כרגע פרק אבל זה חלק א' בחצי השני
אין לי אותו בהישג יד. תוכל לצטט?מבקש אמונה
בעצם זה חלק ב' פ"ג אות י"גאחואחרונה
יש שם ציטוטים ממורה הנבוכים ויש שהם דברי עצמו
"אבל בהגיע איש עד שזכה להשגה האמיתית, אז יראה שאפילו בעת שהוא עוסק בענייני גופו תהיה מחשבתו דבוקה בו יתברך וזאת המדרגה מעולה בשלמות זכו אליה האבות ומשה רבנו עליו השלום [...] כי דעתם ולבבם של אלו לא הסירו לעולם ממה שהם לפני ה'.
ואמר עוד בענייני השגחת השם יתברך כי מאוד נתעלה הדָבוּק בה', אשר בעת דבקותו לא יאונה אליו שום רעה, ואין לו לפחוד אז משום דבר זולתו. ומה שמצינו עניני מקרים לנביאים וחסידים, לא הגיעם כי אם בשעה שהחלישו את דבקות מחשבתם להשם יתברך."
סיום הש"ס אונלייןטיטו
למי שמעוניין להשתתף או להפיץ פתחנו פרוייקט סיום הש"ס אונליין לאור המצב ואשמח אם תוכלו להשתתף או להפיץ או גם וגם.
ממהויותיו של חג הסוכותאני הנני כאינני
אומרת המשנה במסכת סוכה (ב"פ מ"ב):
סכה המדבללת, ושצלתה מרבה מחמתה, כשרה. המעבה כמין בית[1], אף על פי שאין הכוכבים נראים מתוכה, כשרה.
בענייני אגדה יש לשאול על דברי המשנה – מה הצורך או העניין שלכתחילה יהיה ניתן לראות את הכוכבים מתוך הסוכה[3]?
ניתן לשאול את השאלה הפוך, ובכך להעצימה יותר – מה הפסול בסוכה שהיא כמין בית? והרי "תשבו כעין תדורו"![4]
אלא נראה שיש כאן יסוד גדול. האדם, בחג הסוכות, צריך לקבוע את הסוכה לביתו – עניין הדבר יוסבר לפי העמדת חג הסוכות בתוך מערכת ימים נוראים. בר"ה המלכנו את הקב"ה, כמו אברהם – שהוא הראשון שקרא לקב"ה 'אדון'[5]. ביוה"כ באנו בחשבון על כל עוונותינו וזכינו לסליחה – כמו שיצחק בא בחשבון עם הקב"ה על עוונות ישראל ובכך מתכפרים עוונותיהם[6]. בסוכות אנו באים לגלות את בחינתו של יעקב.
אומרת הגמרא [המפורסמת] בפסחים (פח ע"א):
ואמר רבי אלעזר, מאי דכתיב: ״והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה׳ אל בית אלהי יעקב וגו׳״ - אלהי יעקב, ולא אלהי אברהם ויצחק? אלא, לא כאברהם שכתוב בו ״הר״, שנאמר: ״אשר יאמר היום בהר ה׳ יראה״, ולא כיצחק שכתוב בו ״שדה״, שנאמר: ״ויצא יצחק לשוח בשדה״, אלא כיעקב שקראו ״בית״, שנאמר: ״ויקרא את שם המקום ההוא בית אל״.
אברהם רואה את מקום השראת השכינה בעולם כ"הר" – מקום גבוה ונשגב, מרומם, מלכותי. יצחק רואה אותו כשדה, כמקום פתוח, לב רחב, שניתן לבקש. יעקב רואה אותו כ'בית' – כמקום של קביעות, של חוזק. מתוך הנקודה הזאת של "בית" שיש ביעקב[7], נאמר לו:
"והיה זרעך כעפר הארץ, ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה, ונברכו בך כל משפחת האדמה ובזרעך" (בראשית כח, יד).
כאשר יש בסיס איתן – ניתן לצאת החוצה ולהאיר, ודבר זה לא ע"י בונה ומקים הבית אלא ע"י זרעו, "והיה זרעך" כו' – ובכך "ופרצת", ואז "ונברכו בך כו' ובזרעך" (ישנו כמין ייחוד, "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים"[8]).
כאמור, חג הסוכות הוא כנגד יעקב, כנגד השלימות, השמחה. בסוכות אנחנו בונים בית להשראת שכינתו, "בניין של שמחה", אבל אסור לנו לשכוח שתכלית הבית היא לפרוץ החוצה, להיות בעצמנו או להנחיל לבאים אחרינו את העניין של "זרעו" – דבר זה הוא עניין ה'כוכבים', שלהם נמשלו השבטים בחלומו של יוסף[9]. הסוכה צריכה להיות כמין בית, אך צריך תמיד לזכור את המשך העניין – להתחבר עם כל הרעיונות הגדולים והאידאלים שבונים את ביתנו, בית ה', את כל מה שהתחברנו אליו בימים הנוראים של ר"ה ויוה"כ, ולהמשיך אותם להמשך השנה, לכל החיים באופן של מעשה.
[1]ראה לעיל במשנה האחרונה של הפרק הקודם – "העושה סכתו כמין צריף, או שסמכה לכתל, רבי אליעזר פוסל, מפני שאין לה גג, וחכמים מכשירין".
[2]ובאמת אפשר לומר שהיא תיתכן, שהרי יש כת' בדין הבא של המשנה, שכוכבים הכוונה כוכבי חמה, או זהרורי חמה, וא"כ יש צורך ועניין שהחמה תראה מתוך הסוכה. אם נאמר כך, נוכל להבין יותר את הלשון "צלתה מרובה מחמתה", שיש עניין בראיית החמה דייקא.
[3]אנו מדברים בהנחה שב'כוכבים' מדובר על כוכבי הלילה ולא על המאורות (שמש וירח). אגב זה יש להעיר שאם כן לכאורה מצאנו פה מערכת מעניינת; בראשית המשנה מביאה דין הכשר סוכה שניכר לפי היום ואח"כ היא מביאה דין הכשר סוכה שניכר (ונמדד) לפי הלילה [רק שהדין של היום מעכב והדין של הלילה לא].
[4]ראה בהון עשיר.
[5]ברכות ז ע"ב.
[6]שבת פט ע"ב.
[7]ראה בראשית לג, יז.
[8]תענית ה ע"ב.
[9]והוא לכאורה לא נכלל עימהם, אך גם לא נכלל עם המאורות. ונראה שזה מחמת בחינתו המיוחדת שהוא "רועה אב-בן ישראל", היסוד שקשור בת"ת (ואולי ע"כ זו גם בחינת 'ששון' [זו מילה], שאין זו שמחה שלימה רק שמחה עם תוגה, וכמו שכת' מהרד"ך, ראה בליקוטים לפורים תשפ"ג).
אני נהנת לקרוא את זה, מתאים גם לנשים?אביי
למה לא?אני הנני כאינני
ישר כוח!advfb
ממש מושקע (רואים זאת גם בעניין הבאת המקומות) ויפה, אז תודה רבה!
אשמח אם תוכל לפרט ביחס לרעיון שיעקב הוא בחינת בית קבוע. סיפרת שרואים זאת בא לידי ביטוי בזרע, אבל לא הצלחתי לקשר בצורה בהירה בין בחינת 'זרע' לבחינת 'בית'. בעצם, למה הבית נבנה דווקא על ידי הזרע? כמו כן, מעניין לחשוב למה הזרע נמשל לכוכבים..
ולגבי העניין שכתבת בהתחלה - "מה הפסול בסוכה שהיא כמין בית? והרי "תשבו כעין תדורו"!" - אמנם הדגשת את העניין שהסוכה משפיע על שאר העולם דרך כך שהיא קצת חסרה אמנם ישנו גם הסבר ביחס לכך שהיא לא צריכה להיות בית קבוע ממש ולהיות חסרה בפני עצמה? חשבתי שתלך לכיוון הזה, אולי אפשר לענות על כך בדרך אחרת?
לגבי ההערות -
1. צריף זה שונה מבית בעניין הגג שהוא פחות סמיך?
2. זה נכתב ביחס למה שכתבת - אף על פי שאין הכוכבים נראים מתוכה, כשרה?
4. מי זה?
תודה על השאלות והאפשרות לחידוד!אני הנני כאינני
למה יעקב הוא בחינת בית? יש הרבה מקום להאריך בזה, אכתוב לפי הסדר של מה שעולה לי. נקודה ראשונה: "עולם חסד יבנה", ובראשית הקב"ה רצה להעמידו במידת הדין - ראה שאינו מתקיים ושיתף עימה מידת הרחמים. אברהם בסד, יצחק בדין ויעקב ברחמים - הרי שמידת הרחמים היא מעמידה את העולם, קובעת אותו, מאפשרת לו קיום. נקודה שניה: עד יעקב לא היתה אומה שעבדה את ה', אברהם ויצחק גיירו אנשים (וכתבו הקדמונים שאח"כ אותם הגרים חזרו לסורם, במות האבות), אבל זה הכל היה "ליקוטים" ולא "תורה שלמה". יעקב מעמיד י"ב שבטים, יורד למצרים בשבעים נפש, וכך האומה הישראלית מתחילה להתבסס. יש מקום מסובב לפנות אליו כדי להדבק ברוחניות, זה כבר לא דבר שיכול להתבטל בהנף יד. "בית יעקב לכו נלכה באור ה'", "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל־הר־יהוה אל־בית אלהי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו".
מה הקשר בין בחינת בית לבחינת זרע? בית מבטא קביעות, בסיס, יעקב הוא זה שמעמיד וקובע במציאות את דרך ה' (כמובן עם האמהות הקדושות, שעליהן נאמר "יתן יהוה את־האשה הבאה אל־ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את־בית ישראל"), [זו גם בחינת "מקום שנתגלתה ביעקב אבינו, שכת' "ויפגע במקום" ודברו על זה הקדמונים רבות. ונראה ששלושת האבות כנגד 'עש"ן' - אברהם כנגד נ'פש, יצחק כנגד ש'נה (סימן לכך - שחי הכי הרבה זמן מבין האבות) ויעקב כנגד ע'ולם]. הקביעות הזו היא בשבועה לבנות בניין במקום השראת השכינה ("והאבן הזאת אשר־שמתי מצבה יהיה בית אלהים") וכמו כן היא בהקמת אומה, זרע, דורות שלא יכלו לעולם.
כאשר השבטים מאוחדים הם מגלים את בחינת "בית", כמו שיעקב מגלה זאת (כביכול) לבדו - זה מה שרמוז בדברי חז"ל שיעקב חשש שיש בבניו פגם, והם אומרים לו "שמע ישראל, ה' אלקינו ה' אחד". 'בית' הוא עניין של חיבור. כאשר חיבורו של הבית מתפרק ומתפרד נוצר "חורבן" (שינוי סדר אותיות השורש, חב''ר - חר''ב) [מהרה"ג משה שפירא זצ"ל]. ביחס לזה נאמר מה זרעו בחיים - אף הוא בחיים, דבר שלא נאמר ביחס לשאר האבות.
למה הזרע נמשל לכוכבים? ראשית כל - רואים את זה אצל אברהם, "ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט־נא השמימה וספר הכוכבים אם־תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך". כשזרע ישראל נמדד ביחס לאבות, שהם כהמאורות הגדולים, אז הם מכונים "כוכבים" (אין בכל אחד כח מספיק כדי להאיר). אך כאשר הם נמדדים ביחס לעצמם הם נמשלים לחול, כמ"ש "כי־ברך אברכך והרבה ארבה את־זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על־שפת הים", והעניין - ידוע למי שעוסק בבניין שחול ים הוא החול האיכותי ביותר לבנייה, והבן.
אסביר קצת יותר את מה שכתבתי ביחס ל"תשבו כעין תדורו". בכלל דיני הסוכה נפגשים עם דיסוננס גדול - מצד אחד במקרים רבים מסתכלים על הסוכה כ"דירת קבע" ומצד שני במקרים אחרים מסתכלים עליה כ"דירת עראי", ולהכל יש נגזרות הלכתיות. כמובן שהדברים מתיישבים ע"י הגדרות הלכתיות, אבל בכל מקרה 'חז"ל התאמצו לבלבל אותנו'. אני רואה שיש כאן איזו הדגשה לעניין מסוים, ונסיתי להבין את עומקו - נדרש בעצם גם וגם. לדעת לבנות את המקום שלנו, ומצד שני לדעת גם לצאת ממנו כשצריך ולהמשיך להתקיים ואפ' להוסיף ולגדול (לא יצאו ישראל לגלויות אלא כדי שיתווספו עליהם גרים). אם יש לך הצעה לכיוון אחר - אשמח לשמוע!
לגביי ההערותאני הנני כאינניאחרונה
הערה 1. לא הבאתי את המשנה של "כמין צריף" כדי להראות ניגוד או לברר משהו, רק להראות שיש כאן שגר לישנא (רגילות לשון) של התנא, טרמינולוגיה שחוזרת על עצמה [ויתכן שיש לה משמעות, השאלה כמה אנחנו "מלבי"מיסטים"].
הערה 2. במובן מסוים כן. במאמר הזה יש חלק שהושמט, עיון דקדוקי במשנה, זה נוסח שהושמט: מכך המשנה כותבת "צלתה מרובה מחמתה – כשרה", משמע שהיתה הו"א לפוסלה. ניתן לקחת זאת לשני כיוונים: א) ההו"א היא לומר שיותר בעינן חמה מצל – טענה זו לכאורה[2] מוקשה, שהרי אנו יודעים שסוכה נועדה לצל דווקא, וכמו שכת' בישעיה (ד, ו) "וסוכה תהיה לצל יומם". ב) ההו"א היא לומר שלא סגי בריבוי אלא צריך שלא תהיה חמה כלל בסוכה. אולם א"כ, דין זה מוקשה מן הדין הבא, שם כת' "המעבה כמין בית כו' כשרה", משמע שלכתחילה אין לעשות את הסוכה מעובה כ"כ שלא יראו הכוכבים ממנה (ואם רואים את הכוכבים – ק"ו שרואים את החמה).
העולה – לכאורה היה לתנא לשנות את המקרה ההפוך, "חמתה מרובה מצלתה – פסולה" (ולפי דברי רע"ב שזכרנו באות א' נראה ליישב יותר בשופי).
{נכתב עתה, כ' תשרי - אחרי בירור קל עם מורי ורבי, הגר"ח כ"ץ שליט"א, נתברר לנו שזו מחלוקת הראשונים כיצד להסביר את עניין הכוכבים שצריכים להראות מהסוכה. מהטור והרמב"ם נשמע שהכוונה לכוכבים של ממש, שנמצאים ברקיע השמים (דבר שיוצר תמיהה בלשון הטור והב"י מתרץ בדוחק (דברי מו"ר). מהר"ן וממנהגי המהרי"ל נשמע שמדובר על אור השמש שחודר את הסכך}}.
הערה 4. אחד מן האחרונים על המשניות. זו לשונו שם: אעפ"י שאין הככבים נראים בתוכה. ירושלמי (ה"ג ט.) הדא אמרא צריכים הככבים שיהיו נראים מתוכה, ע"כ. והכי איתא בלמודי האר"י, ועיין בספרי משנת חסידים במפתח הכוונות סדר מועד מסכת ימי מצוה וסוכה פרק ג' פיסקא ז'. ותו אמרינן בירושלמי הנ"ל ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא בכוכבי חמה שנו, ע"כ. פי' ככבים גדולים שנראים ע"י נקבים קטנים, ולא צריך שיהיו הנקבים כל כך גדולים, שיעבור בהם ניצוצי אור הככבים קטנים:
לקחת מעץ הדעת?! -חג סוכותקן ציפור
בס"ד
כולנו מכירים את סיפור עץ הדעת, חטא אדם הראשון הבחירה לקחת ולהתרחק, חווה ראתה "...כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל..."
כלומר הם ראו את יופי העץ ולקחו לעצמם ומתוך כך התרחקו מה' יתברך
אם כך מדוע התורה בסוכות מצווה אותנו לחזור על כך "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר" פרי שהוא מלא הדר ויופי, פרי שהוא תאווה לעיניים?! ולכם עבורכם?!{אומנם יש בו גם טעם טוב אך טעמו הוא לא העיקר בו.}
אלא שטמון פה סוד חיבור ותיקון לעץ הדעת.. ימי הסוכות הם ימים שכבר התבואה בבית "חג האסיף", והתבואה הזו והשפע באמת יכול לגרום לאדם לחשוב כמו בעץ הדעת "כוחי ועוצם ידי" העץ שלי ולקחת לעצמו, באה התורה ומביאה לנו את מצוות ארבעת המינים לקחת אותנו למסע בלקיחת התבואה והאסיף אלינו.
ואומרת לנו ככה תחגגו את הלקיחה אליכם:
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן
"פְּרִי עֵץ הָדָר" - כן הפרי המהודר שנראה יפה ושבו אנו שמחים במבט ראשון אבל אז
"כַּפֹּת תְּמָרִים" - תקחו גם את העלים של הפרי{העלה שנראה ככף, ושל פרי התמר המתוק}
"וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת" - ותקחו גם את הענפים של העץ
"וְעַרְבֵי-נָחַל " - ותקחו את ערבי הנחל, את הנחל שנותן חיים לצמחים..
ואחרי שתעברו את המסע הזה עם ארבעת המינים לראות איך העץ אינו רק פרי יפה
אלא חוזרים בו אחורה אלא המקור ותהליך הגדילה של העץ או אז תזכרו את המקור הגדול להכל
"וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקיכֶם שִׁבְעַת יָמִים." תזכרו את ה' יתברך ותוכלו לשמוח לפניו באמת כי עכשיו את מבינים שכל התבואה אינה רק מעשי האנושיים אלא תהליך שמתחיל במקור לכל הבריאה, דרך הנחלים ,גזע וענפים, לעלים, ועד לפרי היפה.
שנזכה לשמוח לפני ה' ולזכור שהוא המקור לכל הטוב והשפע שלנו!!
מבוסס על הפודקסט הזה באנגלית ממליץ למי שיכול לשמוע את המקור
תודה!advfbאחרונה
שנה טובהקן ציפור
בס"ד
שנזכה להמליך את ה' עלינו לשנה חדשה, להיות עבדיו ובניו, באהבה אין סופית, באור אלוקי!
השנה נזכה לאיחוד מיוחד בין שבת המלכה לה' מלך מלכי המלכים, אבא ואמא ביחד איתנו האור שלנו מאיר באור נשמה טהורה וזכה.
אמן שנזכה ונראה ונתקרב.
להיות מוקף באש האהבה בחום ושמחה, בקדושה ויראה.
שנדע שאנחנו כאן, עם המלך ומלכה עם אבא ואמא באהבה ועוצמה ואור גדול שזורח.
אמן שנזכה לשנה טובה ומתוקה להרגיש את החיבוק האדיר הזה ולפתוח את הלב והמילים לקרבת ה' לחיבור הנפלא והמיוחד אליך ה' המלך שלנו.
מלוך על כל העולם כולו ביקרך באור יקרות באהבה ויראה.
שנה טובה וכתיבה וחתימה טובה לחיים טובים לאלתר לכולם.
אמןנפש חיה.
ואמן
ואמן
שהתפילות יעלו מעלה מעלה
וייפעלו את פעולתן לטובה ולברכה
בכל מכל כל
תהא שנת פדיון
אמן🙏הרמוניה
אמן.אני הנני כאינני
גם לך...
שנה טובה לכולם!איצקובאחרונה
...הרמוניה
יש טעם להתפלל כשאני חסרת אמונה?
לבקש עזרה בלי מוכנות לעזור לעצמי...
זה נראה לי טפשי
מה לומר? תציל אותי מעצמי?
תבין שאני לא מוכנה להתמודד
ובעצם אני מתפללת אבל לא באמת מאמינה שאתה תתן לי כזאת יכולת אז מה שווה התפילה
דוגמא,
קיבלתי עבודה בלימודים וצריכה לעשות אותה. אין, לא מצליחה לשבת... רק רואה את זה נהיה לי חושך בעיניים יודעת שאני לא אצליח וזהו. החלטתי בלב שאני לא מתקרבת לזה ושאני כשלון.
מה יש לי להתפלל?
😢
כאילו למה שה' יוציא אותי ממשהו שאני לא מאמינה שהוא מסוגל לעשות כי עובדה שאני לא מוכנה אפילו לנסות...
לא יודעת אם הצלחתי להסביר תשאלה...
זה מה שאמרתי...הרמוניה
אני לא אכנס לנקודה הזאת.. אם יש לך משהו לכתוב חוץ ממנה בכבוד
..זית שמן ודבש
למה יש שיעור דתלשים גבוה?
כי זה קלאחואחרונה
אחד הרעיונות המרכזיים בהפרעות אישיות (כלומר דפוסי מחשבה והתנהגות לא בריאים) זה שבשלב מסוים הם "עבדו" וזה התאפשר
למשל התנהגות היסטריונית יכולה להיווצר כשילד מחפש תשומת לב וההורים תמיד נותנים לו ואף-פעם לא מוכיחים אותו על ההתנהגות שלו
יכול להיות שאם היו "חוסמים" את ההתנהגות הזאת לא הייתה מתפתחת אישיות היסטריונית (אולי היו מתפתחות בעיות אחרות)
בדומה לכך הפרעת אישיות גבולית "נרגעת" עם הגיל כי המציאות מלמדת את האינדיבידואל שפשוט אי-אפשר לחיות ככה והוא לומד להסתגל.
דוגמה אחרת מתחום המיניות, בעבר היה כוח עצום למוסד הנישואים מהסיבה הפשוטה שאם מישהו היה רוצה לעשות שטויות, הוא היה צריך לקחת בחשבון ש-99% שיהיה היריון (ואין הפלות), רוב הסיכויים שהוא חוטף מחלת מין רצינית (תנאי תברואה גרועים = פי כמה אחוזי הידבקות, אין בדיקות רפואיות, אין אנטיביוטיקה), ושכולם יחרימו אותו כי הוא גר בכפר של 30 איש (אין אנונימיות). אז כמובן תמיד היו סיפורים אבל לרוב אלה היו רומנטיקנים נועזים עד כדי אובדנות וזה לא כזה מצוי
בסוגיית הדת קודם כל היו הרבה מומרים לאורך ההיסטוריה, אבל זה לא כזה קל להמיר את הדת כש:
- מהילדות אתה רואה שהנוצרים שונאים אותך ובעד לרצוח יהודים
- אתה צריך לוותר לחלוטין על הקהילה שלך שתחרים אותך ואתה גר בשטייטעל שבו כולם מכירים את כולם
- מה כבר יוצא לך מזה? לאכול בייקון? זה לא שיש פיתויים יוצאים מן הכלל בצד שני (לרוב)
אז אנשים לרוב לא יצאו מגדרם כדי לצאת מהדת
עכשיו יש אינסוף פיתויים - בילויים בשבת, פורנוגרפיה / בנות, תרבות חילונית שהיא באמת מעניינת ונוצצת
וזה גם לא כזה מסובך כי אנחנו חיים בחברה מאוד אנונימית, יש שיוויון זכויות, הכל אפשרי למעשה, וגם כדי לחטוא לא צריך ללכת רחוק במיוחד מספיק לשחק בטלפון בשבת
///
ברמה האינדיבידואלית נראה שכולם יש סיבות משלהם, בעיות במשפחה, בעיות בקהילה, בעיות אמוניות, תאוות, כו' כו', מי שאומר לך שהבעיה היא הסמרטפונים או הבעיה היא ביקורת המקרא זה לא באמת ה-בעיה
מה שכן זה נורא קל ונורא נוצץ להתדל"ש ואין כל-כך הרבה סיכונים (או שיש - למשל יש הרבה אנשים שמנהלים אורח חיים חרדי לחלוטין אבל הם כופרים פשוט זה יותר בלגן בשבילם לפרק את החבילה מאשר להעמיד פנים והם מעדיפים את זה ככה)
הרב יעקב שריקי מנתיבות (הצעיר יותר)אנונימית2456
מישהו היה? ויכול לספר האם הוא אומר דברים מפחידים....
איך לדעת אם זו עברה של כרת?Beky25
אם מישהו חתך נייר בשבת(נייר טואלט ,נייר מטבח) (זה לא דווקא בכוונה)
הוא נחשב כרת?
תשאל תלמיד חכםadvfb
לכל הידוע לי חילול שבת זה לא כרת.
אבל ראוי להקפיד גם על עבירות שהן לא כרת כמובן.
משנה ראשונה במסכת כריתות אומרת על מה יש כרתמבקש אמונה
שְׁלֹשִׁים וְשֵׁשׁ כָּרֵתוֹת בַּתּוֹרָה:
הַבָּא עַל הָאֵם, וְעַל אֵשֶׁת הָאָב, וְעַל הַכַּלָּה;
הַבָּא עַל הַזְּכוּר,וְעַל הַבְּהֵמָה, וְאִשָּׁה הַמְּבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה עָלֶיהָ;
הַבָּא עַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ, וְעַל אֵשֶׁת אִישׁ;
הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ, וְעַל אֲחוֹת אָבִיו, וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו, וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְעַל הַנִּדָּה;
הַמְּגַדֵּף, וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְהַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ, וּבַעַל אוֹב;
הַמְּחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, וְטָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ, וְהַבָּא לַמִּקְדָּשׁ טָמֵא;
הָאוֹכֵל חֵלֶב, וְדָם, וְנוֹתָר, וּפִגּוּל;
הַשּׁוֹחֵט וְהַמַּעֲלֶה בַּחוּץ;
הָאוֹכֵל חָמֵץ בַּפֶּסַח, וְהָאוֹכֵל וְהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים;
הַמְּפַטֵּם אֶת הַשֶּׁמֶן, וְהַמְּפַטֵּם אֶת הַקְּטֹרֶת, וְהַסָּךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה.
אבל כתוב שכל זה מדובר במזיד ולא בשוגג.
(מעבר לכך שהמקרה שאתה מביא יתכן שהוא איסור דרבנן ולא מהתורה)
אם זה לא בכוונה אין כרת, כרת זה רק במזיד125690
על חילול שבת מזיד באיסור תורה יש כרתטוב שם
מה שצויין זה לא מהתורה, אולי מדרבנן אסור.
למה זה חשוב לך לדעת?היום הוא היום
אולי בשביל מקרי ספקטוב שם
כי יש דעות (כפי הרמב"ם מהרמב"ם למשל) שבספק כרת ספקו לחומרא מהתורה, למרות שבעלמא מדברנו.
ויש עוד נפקותות.
אה, מבין זו שאלה למדנית יותרהיום הוא היום
זה דיי מסועףטיטו
אתה בטוח שהרמב"ם פוטר?125690
"המפרק ניירות דבוקין או עורות דבוקין ולא נתכוין לקלקל בלבד הרי זה תולדת קורע וחייב"
איפה הוא כותב אחרת?
אני אבדוק לך מדוייקטיטו
יש שיעור של הרה"ג מאיר אליהו שליט"א מאוד מפורטאליה12
היו לי שתי חברות באולפנהאגוז16
שבבית שלהן היו חותכים נייר בשבת
שתיהן לא תימניות
אבל אין לי מושג..
יש סיכוי שזה מחוסר ידיעהטיטו
תשובהאחו
א. מי שעשה א' מל"ט מלאכות בשבת במזיד חייב כרת, ובשוגג חייב חטאת
מזיד = מתכוון לעשות את המלאכה, יודע שהיא אסורה בשבת, יודע שעכשיו שבת
ב. לפי חלק מהפוסקים שקריעת נייר טואלט היא מלאכה דאורייתא
ג. לפי פוסקים אחרים זה רק מדרבנן
ע"ע אורחות שבת ח"א פי"א
וואו בדקתי עם רבטיטואחרונה
וזה באמת לרוב הדעות איסור דאורייתא ורק משום כבוד הבריאות התירו בשינוי משום שיורד לאיסור דרבנן ואז מותר בשעת הדחק אבל אם לא בשעת הדחק אסור ואפילו שלא במקום החיתוך אלא קריעה באמצע שיש דברים שמותר כיוון שזה לא נעשה לשם כלי והשימוש בו הוא חד פעמי אז אין משום מתקן כלי ואין משום קורע שלא בא לדבר ולא יצר בזה משהו.
מה שכתבתי לפני זה, הרב אמר שזה נכון רק לגבי פתיחת חבילת טישו לדוגמא שאז מותר לדעת הרמב"ם כשלא עושה ממנו כלי לשימוש חוזר או אם קורע שלא לשם שימוש בדבר כגון מפה חד פעמית ארוכה שבכדי לזרוק אותה לאשפה צריך לחתוך באמצע שאז לדעת הרמב"ם מותר וכן נהגו התימנים ולדעת השו"ע ושאר הפסוקים אסור (דרבנן) אפילו שלא עושה בו כלי.
יש למישהו את המס' של רבי יצחק הכהן מפתח תקווה?eoz
כן שמעתיאליה12
תלמידו המובהק של המתוק מדבש, הוא ערך וסידר את הכתבים שלו לפי מה שהבנתי.
אם לא מצאת, אני יכול לבקש מחבר את המספר שלו
הוא פותח בזוהר ?eoz
הרב שאני מדבר עליו ספציפית, בוודאות לאאליה12אחרונה
אחים ואחיות, יבש פה, אין לכם חידושים בעבודת ה'?אני הנני כאינני
ראוי לפתוח פה שרשור רק על זה.
בעצם - למה שלא נעשה את זה עכשיו?
יאללה, מה התחדש לכם בעבודת ה' לאחרונה?
היום בבוקר, בשעת התפלה, עלה לי משהו.
אני אדם מאוד דוס בסביבה פחות תורנית ממני, זה קשה לי והרבה פעמים מכניס אותי לעצבים, במיוחד על הבוקר בתפילות שחרית, שאנשים לא יודעים איך להתפלל, התפילות קצרות, תפילין מונחות לא במקום ועוד הרבה דברים כאלה שמשגעים אותי.
כתוצאה מזה, לפעמים אני מרגיש צורך גדול ללכת ולהוכיח, אבל אני 'בהתאמה' אני מרגיש בפנים שאין כל כך סיכוי שזה יעזור, ולמה שיקשיבו לי, כל החפפנים האלה, והתוכחה שלי יכולה רק לגרום ליותר "אנטי" וכו'.
אז חשבתי על משו חכם שקראתי איפה שהו, שעלינו תמיד להעמיד עקרונות לפני אישיות, ואם ניקח את זה לעניין 'תוכחה' - לא לבוא לאדם ולומר לו "אתה לא מניח תפילין במקום הנכון, וזה כאילו לא הנחת תפילין בכלל", אפ' לא לומר "התפילין שלך לא במקום", אלא לגשת ולומר לו "נראה שהרצועה בתפילין של ראש שלך ארוכה מידי, רוצה שאקטין לך אותה?" אם הוא ישאל מה הפשר, אסביר לו שיש מקום שהתפילין צריכות להיות מונחות בו, כך וכך, וחשוב מאוד להקפיד על זה וכו'.
לא לדבר על האדם, ואפ' להקטין את ההתיחסות לרכוש שלו, אלא לדבר על המצב, על הסיטואציה ומיד להגיש את התיקון - כשאני לא ניגש אל האדם אלא אל המקרה (ומתעסק רק בעקרון ולא באישיות שמולו [הוא בא בלי "האשמות למחצה"]), זה לא יורד ל'פסים אישיים' ויותר אפשרי לתקן ולעשות.
יפה מאודadvfb
אם אחדד/הוסיף לדבריך -
ישנם שני מישור שעובדים עליהם בעניין של לקרב רחוקים
- המישור ההתנהגותי - מה לומר, מתי לומר, איך לומר וכולי..
- המישור המידותי - מה היחס שלי לזולת גם כאשר הוא רחוק, גם כאשר אני רואה את חסרונותיו. המישור הזה מזכיר לי שני משפטים שונים. משפט אחד מאגרת הרמב"ן - "וְכָל אָדָם יִהְיֶה גָּדוֹל מִמְּךָ בְּעֵינֶיךָ: אִם חָכָם אוֹ עָשִׁיר הוּא – עָלֶיךָ לְכַבְּדוֹ. וְאִם רָשׁ הוּא, וְאַתָּה עָשִׁיר אוֹ חָכָם מִמֶּנּוּ – חֲשֹׁב בְּלִבְּךָ כִּי אַתָּה חַיָּב מִמֶּנּוּ, וְהוּא זַכַּאי מִמְךָ. שֶׁאִם הוּא חוֹטֵא – הוּא שׁוֹגֵג, וְאַתָּה מֵזִיד". המשפט השני מהמאמר מסע המחנות של הרב קוק "וטוב מאד לאדם שיהיה שקוע לחשב חשבון עצמו, ולחטט במומיו הנפשיים ולהביט בעין יפה על אחרים שיוכל באמת להיות שיש במצפונם גם אוצר טוב הסמוי מן העין".
נראה שהעבודה האישית על שני המישורים האלה הם במקביל.
באמת כדי לקרב אנשים נדרש כוח מיוחד. ארך רוח. ועוד כמה דברים.
התחדש לי בעבודת ה' לאחרונה שלפעמים הדרך לעשות תשובה היא לשנות את מה שגרם לחטא, לפעמים זה אפילו דבר טכני. באגרת ז' באגרות הראי"ה הרב קוק כתב שהורה לבני קהילה שהספר תורה לשהם נפל לבנות ארון קודש חדש כי הישן היה קטן ובגלל זה נפל והוא כתב שזה עיקר התשובה. הרב כתב שם שעניין התענית (שנוהגים להתענות מתי שספר תורה נופל) הוא לא ביטל לגמרי אבל היה נשמע שזה לא עיקר התשובה. אז מה כן עניין התענית? להרגיש. להרגיש שאי אפשר לחזור לסדר היום, לאכול ולשתות אחרי שקרה משהו משמעותי. אבל העיקר של התשובה זה לא הרגש אלא התיקון. זה התחדש לי, כי הרבה פעמים בעיקר התרכזתי בהרגשה ומתי שההרגשה הופכת להיות עיקר ותיקון המעשים טפל לה זה יכול להוביל בקלות לתסכול רב. אז זה התחדש לי לאחרונה
יפה..אני הנני כאינני
כמדומני שהתניא בפרק ל/לא מרחיב את דברי הרמב"ן הללו.
יפה ממשטיטואחרונה
האמת שהתחדש לי שיש לנו שתי מלחמות עם היצר.
יש את המלחמה עם היצר הרגעים ויש את המלחמה הננטשת זאתי שאנחנו כבר מיואשים מלנסות כי זה כבר נהיה לנו הרגלים.
המלחמה הראשונה זאת המלחמה לקום בבוקר וללכת לתפילה ולדעת שהגענו מאוחר ויסתכלו ויהיה לא נעים ובכל זאת לא לתת יד ליצר בזה אלא להילחם בו וללכת לתפילה.
המלחמה הננטשת זאת המלחמה שאנחנו כבר לא נלחמים זה מעבר ללקום בבוקר או לשבת בבית מדרש כשהחבר'ה במגרש או יושבים לנגן קצת, זאת מלחמה על הדברים שכבר נטשנו והפסקנו להילחם, זה מה שכתוב בפסוק בפרשה שעברה 'כי תצא למלחמה... ושבית שביה' לשבות חזרה את השביל שהיצר לקח ממך עם כל הקושי שבזה, כל אחד יודע במה הוא התרופף ומה המאבק הפנימי שלו וזה המלחמה הפנימית שלו והאמיתית שהניצחון בה הוא גם נצח.
טוב, באמת ייבוש ביצות כאן...אני הנני כאינני
אל תבאסו..
אתמול התקשר אלי אח של חבר טוב ובקש ממני, בשם אחיו שהתחתן בתחילת שבוע, לבוא לשבת שבע ברכות. כמובן שמיד הסכמתי, חתן דומה למלך ומי שקרוא אל המלך לא יכול לסרב, ואמרו לי שיעדכנו אותי בהמשך. אחרי מספר שעות התקשרו אלי ואמרו שבסוף לא ניתן להזמין חברים לאותה שבת בגלל העדר מקום לינה (אבל החתן שמח מאוד כששמע על ההענות המיידית), אז קבלתי את זה בהבנה ושמחתי שנמנע ממני תאקל אחר שהיה קורה עם המשפחה על הצד שהייתי הולך.
ואז חשבתי לעצמי, למה ה' הכניס אותי לכל הסיפור הזה? מה אני יכול ללמוד מזה? אפ' משהו פשוט ו"טפשי" (אותן אותיות שורש), ועלה לי ככה.
לפעמים המלך רוצה משהו, לרוב הבקשה היא שנהיה קרובים אליו (שנשוב, בדומה למילה "שבת"), אז הוא משדר לנו את המסר ע"י שליחים. הם מתקשרים ואומרים שככה המלך מבקש. אנחנו לא שומענו את המלך עצמו בבקשה הזו, לא קבלנו הקלטה שלו בוואטסאפ, וזה לפעמים מביא אותנו להרגיש כאילו זה לא באמת המלך שקורא לנו, הדבר הזה שעומד בתווך ומעביר את הבשורה לפעמים מכהה את הרגש שבבקשת המלך והיא מרגישה לנו אינטרסנטית, מניפולטיבית, כאילו זה לא באמת שאנחנו רצויים שם. ולפעמים, וכנראה לרוב, מה שמעביר את הבשורה לא מעביר אותה באופן מדוייק, לפעמים הוא עושה את זה ברמיזה.
אנחנו צריכים להקשיב, לזהות את זה, להבין שביסוד זה הוא רצון המלך, וגם אם ההזדמנות הזו או האחרת נסגרו לנו, אם מחמתנו או אפ' סתם - הכל בא לספר לנו את רצון המלך ולהביא אותנו לפעול גם בתוך אתערותא דלתתא (ויצירת אפשרויות) שלנו מעצמנו.
יפה מאד.נפש חיה.אחרונה
..זית שמן ודבש
תחשבו על זה שלפעמים המתנה שילד מקבל לבר מצוה זה לנסוע למשחק בליגה ה-1 בספרד.
מי שיכול להתפלל לרפואת אביבה בת ג'וליה דחוף!!!מבקש אמונה
אמא של חבר שאיבדה את ההכרה בעקבות טיפול רפואי שגוי
בבקשה!
מתפללברגוע
תודה רבה 🙏מבקש אמונה
ברוך ה' נס הצליחו להציל אותה.מבקש אמונה
תודה על התפילות (וגם למי שהתפלל בלי להגיב, אם היו כאלה)
אם אפשר בכל זאת להזכיר אותה מידי פעם בתפילה או בלימוד שתהיה בריאה לגמרי 🙏