לי קשה עם זה ממש שאני לא יכולה להבין את הקידוש ושהבנים שלי יעלו לתורה אני לא יבין מילה ממה שהם אומרים
רציתי לשאול מה אנשים חןשבים על הנושא
האם אני לא בסדר שאני מבקשת ממנו לשלב בין שני הנוסחים? הרי בסוף זה חשוב גם שהאמא תבין מה שקוראים
היא תשמח את חלקכם הקטן, ותבאס את השאר.
*אל חשש, אני לא מוציא ספר ולא מוכר כלום 😁
הישארו עימנו!
עריכה:
התבלבלתי בתאריך, צריך להיות כתוב ח' באלול!
חצילושאחרי כמה חודשים חזרתי לאכול מן החי
תהנה
אז חברה שלי מתחתנת ממש עוד מעט (הספירה לאחור כבר חד ספרתית)!!

חשבתי שאולי נכון לשאול בפורום הזה את הבנות - יש לכן רעיונות לאתרים או לספרים טובים שיכולים להגביר את החיבור למצוות טהרת המשפחה? (מבחינה רעיונית). היא פנתה למדריכת הכלות שלה, אבל היא מרגישה שזה עדיין לא ענה לה ב100% על הצורך...
היא מחפשת בנרות ולא מוצאת, ואני רוצה שיהיה לה טוב 
כבר כתבתי פה עשרות פעמים..
אין באמת פתרון למצב שונו
פשוט צריכה לפרוק כי אף חברה לא מבינה את המצב ..
אנחנו נשואים שנתיים וחצי , אני בהריון ראשון צריכה ללדת כל יום
בעלי חזר בתשובה וממש רוצה ללכת לכיוון חרדי ואני נשארתי דתיה לאומית
בשבוע האחרון שנינו עובדים מהבית
יש לנו ימים שהכל ממש טוב וכיף
אני ממש נהנית להיות איתו
אבל יש פעמים שמשהו לא מסתדר לפי הדרך שלו
הוא פשוט מתחרפן ,מתעצבן ,רוגז
אתמול הצעתי לו בערב שנצא להתאוורר כי לא עושה לי טוב להיות ימים שלמים בבית בלי לצאת לשום מקום
הצעתי סתם לצאת לגלידה / קפה / סיבוב במרכז שקרוב לבית שלנו
בדיוק כשהוא חזר מערבית ..
הוא ישר התעצבן ואמר שאיןלו כוח להעסיק אותי כל הזמן
ואני צריכה למצוא תעסוקה לעצמי ..
אנחנו לא מרבים ביציאות .. היציאות העיקריו זה למסעדות
וזה ממש חסר לי . אנחנו זוג צעיר
לא היינו בחופשה , סרטים לא באיםבחשבון בגלל הנושא הדתי מבחינתו
ואתמול הוא לא רצה ללכת לגלידה כי יש חוסר צניעות
אני פשוט מרגישה שזה חונק אותי
אחרי שהוא הגיב בעצבים פתאום חבר שלו התקשר ורצה לקפוץ ללמוד איתו חצי שעה
אז הוא אמר לו לבוא
ורק ב22 + הם סיימו ואז הוא הציע לי לצאת
אני כבר הייתי מאורגנת
ולא רציתי להיכנס לריבים של מאוחר עכשיו וכו'
כל מסעדה שהצעתי לא התאימה לו ( אוכל בכשרות גבוה .. )
אז האופציות מצומצמות וכל דבר לא בא לו בטוב
אז כבר הוא התחיל להיות חסר סבלנות ולהתעצבן
אז אמרתי לו שעדיף שנוותר
ואז הוא עוד יותר התעצבן
ואמר שנצא פה באזור לסיבוב
כשאמרתי לו שאני אעצור לקנות גלידה ונמשיך הא דוב כעס
שזה לא צנוע ואני לא מבינה אותו ,לא מתחשבת בו וכו'
בסוף כבר אמרתי לו שאני מעדיפה לחזור הביתה וזהו
ושוב הוא הגיב בכעס שהוא לא מבין מה אני רוצה ממנו
והיום בבוקר הוא יצא מהבית בלי לדבר איתי
אין לי כוח כבר ..
זה פשוט מייאש אותי
אני רואה את הסביבה שלי ,יוצאת נהנית .. מטיילת
ואני פשוט תקועה בבית עם בעל שכל דבר בשבילו זה טירחה ועצבים
וזה מדכא
אשמח לעצות בפעם המי יודע כמה .
שלום,
אני גר עם שותפים (כן אני יודע שזה פורום נשואים, אבל בטח כאן יוכלו לתת תשובות טובות) ושכרנו בית באיזור המרכז עם גינה, איזה כיף לכאורה.
דא עקא שכבר בשבוע הראשון גילינו שבלתי אפשרי לשבת בגינה כי יש שם אינספור יתושים ונעקצים תוך דקות.
דיברנו עם שכן שגר ליד והוא אמר שגם אצלו זה ככה ואין מה לעשות.
אז אפשר תאורטית לשבת אם יושבים מכוסים בבגדים, אך כמובן שזה לא נעים בקיץ והמחשבה אומרת - עדיף כבר לא לצאת מאשר ללבוש מכנסיים ארוכים, חולצה ארוכה וגרביים (וגם אז אפשר להעקץ בצוואר למשל).
הבית באמצע עיר גדולה, כלומר לא בתוך איזור לא כל כך מיושב שאפשר להגיד שאולי היינו צריכים לדעת שככה זה יהיה.
השאלה היא מה אני אמור להרגיש כלפי בעל הבית שאנחנו משלמים לו מחיר לא מבוטל.
האם זה נחשב "מקובל" להסתיר כזה דבר משמעותי מאד שבעצם אומר שבמובן מסויים אין לנו באמת גינה. לפחות לא בחודשי הקיץ.
ואם זה לא מקובל - "עד כמה להתרגז", כלומר עד כמה יש פה סוג של הונאה / רמאות. האם זה "אפור בהיר מאד", "אפור איפשהו באמצע", "אפור חזק"?
זה פעם ראשונה שאנחנו משכירים אז אנחנו לא כל כך יודעים מה "כללי המשחק", מה מקובל ומה לא וכן הלאה.
נערך
משיחה עם מדביר בזמנו
הבנתי שאין
אולי לא הייתי מובן בשאלה....
לא מדובר על יתושים כמו שיש בכל מקום.
מדובר בהרבה מאד יתושים ברמה שאי אפשר לשבת במקום בלי להעקץ באופן ודאי עקיצה אחרי עקיצה אחרי עקיצה אחרי עקיצה. ולפי השכן זה בעיה ידועה ברחוב ואין מה לעשות. והשכן הזה הוא "אדם רציני" עם עסק רציני וקשרים ועניינים.
עדיף לנסות להתמודד עם היתושים כפי שהציעו (עירייה, קוטלי יתושים למיניהם).
לפעם הבאה- תחליטו אם זה מתאים לכם, ואולי כדאי לברר גם על מפגעים כאלה או אחרים לפני חתימת חוזה.
(אם זו היתה בעיה של נמלים לדוגמא באופן מוגזם מאוד, היה מקום לבקש הדברה מבעל הבית. יתושים לרוב מגיעים מבחוץ)
ויש להם אינטרס לטפל בזה אז תפנו אליהם. דבר שני בעל הבית הוא לא השי"ת. הוא לא מחליט על היתושים... בכל עיר יש יתושים בקיץ כי בכל חור יש יתושים בקיץ. מה שכן ממליצה לקרוא למדביר או אפילו מישהו שמבין בצמחים (יש מצב שזה מצמח כלשהו) ולטפל בזה...
אולי אני לא מובן...
בעל הבית גר שנים לא מעטות לפניי בבית עם אשה וילדים ואני בטוח שהוא כבר ניסה לטפל בזה גם עם העירייה וכדומה.
גם כמו שאמרתי יש לי שכן מבוסס מאד עם קשרים בכל מקום, גם עם ילדים ועוד ומן הסתם אם היה אפשר לטפל בזה הוא היה מטפל בזה (בגלל שיש לו אותה בעיה בגינה שלו) והוא אמר שאין מה לעשות.
אז בהינתן שזו בעיה שאי אפשר לפתור, מה אני אמור להרגיש.
דמיינו שאתם נכנסים לבית עם גינה כאשר בעל הבית יודע שאי אפשר בשום אופן להיות בה אפילו דקה אחת בלי בגדים שמכסים את כל הגוף והוא משמיט את הנקודה הזאת - זו השאלה - האם זה סוג של הונאה, ואם לא, עד כמה זה אפור.
זה כמו שהוא יגיד לך בחורף יורד פה גשם גם... בקיץ יש יתושים בכל מקום זה לא קשור ספציפית אליו..

*אשתו של בעלי*
לסיור קולינרי, שזה מעולה בפני עצמו...
אבל תודה לך![]()
תהילה 3>אחרונה(תוכלי לשלוח לי מסר ואכתוב לך את האיזור אם רלוונטי,
מסכימה מאוד עם מי שכתב שכסף לא צריך להיות אף פעם מכשול בין בני אדם לאושר שלהם,
ואם הם צריכים הנחה משמעותית - בשמחה)
בגדול, זה תלוי בזוג עצמו,
ב*מכלול* של אותו הזוג -
למשל - זוג שבו האישה *יודעת ומרגישה באופן שלם ובטוח* שבעלה אוהב אותה, רוצה בה, היא יפה בעיניו וכו'
והאיש גם הוא *יודע ומרגיש באופן שלם ובטוח* שאשתו אוהבת אותו, רוצה בו, הוא יפה בעיניה וכו'-
יכול מאוד להיות שבמקרה כזה לא תהיה בעיה לבקש אחד מהשני/ה בקשות כאלה ואחרות (לדוגמא כמו שהזכרת,
כיוון שאותן בקשות בעצם אומרות "אשתי, אני אוהב אותך מאוד ואת תמיד יפה בעיניי, וכשאת מתאפרת כך או כך אז זה אפילו *עוד יותר יפה* בעיניי, וכמובן גם בלי איפור את מושלמת!
או:
"בעלי, אני אוהבת אותך מאוד ואתה תמיד יםפה בעיניי, וחשבתי שתסרוקת ___ תהיה לך אפילו עוד יותר מחמיאה ותאיר עוד יותר את הפנים היפות שלך! אבל ברור שגם בלעדיה אתה מושלם בעיניי!"
בצורה כזו לא רואה כל מניעה לבקש, אדרבא, זה יכול להוסיף
אבל חשוב לשים לב *למכלול*
לאיך אנחנו מרגישים בתוך המערכת הזוגית שלנו - האם באופן כללי אנחנו מרגישים אהובים, יפים, רצויים וכו' -
ואז בקשה שנעשית בצורה *נכונה*,
מאירה ולא מעירה,
מעצימה ולא מבקרת,
מגדילה ולא מקטינה - בהחלט יש לה מקום.
והצורה האולי הכי טובה - זה דווקא כאשר בן/בת הזוג *כבר עשו שינוי כזה או אחר שמוצא חן בעינינו - ביוזמתם ושזה בא מהם עצמם - אז באותו הרגע להחמיא להם, להעצים, לומר כמה זה יפה בעינינו* -
ובצורה הזו אין בכלל מישהו שמבקש מהשני לעשות משהו אחר - אלא רק העצמה על הקיים שבן הזוג כבר עשה מעצמו, ואמירה מודגשת עד כמה זה מוצא חן בעינינו...
ולגבי שאלתך בסוף לגבי מקרה של פגיעה -
אם זה קרה אז כן חשוב להאיר לשני,
ולהגיע יחד למקום שכן מרגישים אהובים ורצוים ללא תנאי,
אהבה שאינה תלויה בדבר,
הרגשה פנימית חזקה שבעלי/אשתי אוהב אותי, רוצה אותי וחושב/ת שאני יפה.
מהבסיס הזה אפשר לצמוח, אבל בלעדיו זה יהיה חסר מן השורש וכן נצטרך להגיע לאותו בסיס,
בתקשורת טובה, להאיר, להבין, להקשיב, לכבד ולהתקרב.


יקרה, לא סתם הרבה כתבו (כולל אותי) שבאמת זו שאלה אינדיבידואלית וכל זוג ומה שמתאים לו.
אם הרגשת שאת מאוכזבת שאנשים לא ענו מה שרצית - אולי מה שרצית הוא אחר לגמרי ממה שנכתב - וזה לגיטימי לגמרי - כי זו את!
והצרכים שלך!
והרצונות שלך!
והאישיות שלך!
ומי שאת!
לכן מציעה בחום,
לשתף את בעלך היקר במה שחשוב לך, במה שמשמח אותך, במה שמפריע או קשה לך,
ומתוך כך להתקדם בשיח
למשל, אם לצורך הדוגמא *לך* לא נעים שמבקשים בקשה מבן הזוג ולא משנה איך וכמה ומה וכו' - את יכולה לשתף את בעלך באיך זה גורם לך להרגיש וליצור כנות ושקיפות מלאה ביניכם.
אתם צריכים למצוא את מה שטוב *לשניכם*
ובשניכם יש גם אותך כמובן 
המון המון בהצלחה יקרה 