פורום נשואים טריים (עמוד 247)

אבל הם בעיקר עוזרים לקליטה,

אין כמעט סינון. כאשר תגיע משפחה שלא מתאימה הם ישקפו לה מדוע הם חושבים שלא מתאים לה להצטרף.

לא חושב שדחו אצלנו מישהו מלבד מקרים בודדים

תורניים כחילונים, ימיניים כשמאלנים. יש מקומות שלא מקבלים כי כיסוי הראש קטן מידי ויש כי הוא גדול מידי...

רק מוודאים שלא יגיעו להם משפחה של עבריינים לישוב.
והיו סיפורים כבר

הרבה יותר קל לבדוק את אורך הזקן/הכיסוי ראש, מהאם האדם (עם הזקן הגדול/תואר שלישי במנהל עסקים+בכיר בחברת הייטק) הוא פדופיל.

(הייתי כותב משהו יותר חריף, אבל חושש מאווטינג)

מה ההגדרה של הערסים אותם נעדיף דלא להכניס?

איזה עולם...

לא כל אחד מתקבל

ויש גדלים מסויימים שיש לפי החוק צורך לעשות ממש מבחן כזה דרך מכון

אולי יש תקנון.
אולי יש דרך קבלה לחברות באגודה שיתופית או כלכלית

יש מקומות שהועדה רק מפקחת, שלא תגיע משפחה נניח עם עבר פלילי. ויש מקומות שממש עושים הצבעה בתוך הועדה מי בעד לקבל ומי נגד, אצלנו לדוגמא פסלו כך הרבה משפחות טובות. לצערי.
במקרה הצורך העיפו גם כמה משפחות.. (פדופילים וכו)
שמעתי ממשפחה וחברים על כמה יישובים שהם היו בהם בוועדת קליטה ואחרי שהיו שבת ביישוב אמרו להם שהם מקבלים את כולם אבל רוצים לראות/להכיר את התושבים החדשים (-:

הרי בארץ ישראל האדמות הן של המדינה איך יישוב יכול להחליט את מי להכניס ואת מי לא!? כאילו... זה לא שלהן..(שואלת ברצינות)

ומי שרוצה לבוא יכול לגור בכל מקום. השאלה אם את רוצה לגור במקום שלא רצו אותך בו?

אם אני לא טועה..
עד משהו כמו 400 משפחות אפשר לעשות ועדות קבלה

הוא שישוב יותר יצליח, אם לתושביו טוב ביחד. אם יש להם בסיס אידיאולוגי משותף. אם כלכלית הם מסוגלים להחזיק מעמד (ולעזור אחד לשני במקרי הצורך). וכד'.
לכן המדינה השאירה את המציאות מלפני קום המדינה, שקיבוצים/מושבים (בשונה מערים) מוקמים בד"כ ע"י תנועת התיישבות, שבדרך כלל היא שייכת לציבור מסויים ואפילו מפלגה מסויימת. ע"מ להבטיח את היחודיות - מאפשרים לחברי האגודה, להחליט מי יבוא אליהם. כמובן שזה קריטי ביותר בקיבוץ (שלפני ההפרטה) שמתנהלים כמשפחה אחת, פחות במושב שיתופי, שמתנהל כמשק אחד ועוד פחות במושב עובדים או בוודאי ישוב קהילתי - שבסופו של דבר כל אחד חי לעצמו.

לצד ההגיון שהסברתי, יש לזה גם חסרונות רבים. אחד מהם זה גאווה. השני, שלא פעם ציבורים שלמים שיכלו להיות חלק מהעשיה, הושארו בחוץ.

ואז חברי האגודה יכולים לבחור מי מתקבל ומי לא.

בפועל, היום זה די אפור...
ביהמ"ש לא מתלהב מהעניין....
חלק מהוועדות לא ממש "חוקיות"....

בשורה התחתונה- הרבה מהמקומות הקלו את התנאים. יש מקומות שזה יותר חותמת גומי (הגדולים בדר"כ).
מצד שני, רב האנשים לא רוצים לגור במקום שלא קיבלו אותם גם אם ביהמ"ש יהיה לצידם.....

בפועל, רוב היישובים הולכים ונהיים יותר ויותר מגוונים.
ברגע שמגיע הדור הבא ומגדילים מאד את היישוב הוא מתגוון באופן טבעי....
יוכיח את זה כמעט כל יישוב ותיק ביו"ש.

היום יש לא מעט כבר מושבים וקיבוצים שש פותחים את דלתותיהם לדתל"שים.
שמה העסק יותר מורכב בגלל העניין הכלכלי- בן ממשיך וכד'.....

רימון משתמשים בתוכנה של ספארק, גובים עליה יותר כסף, ובתמורה מספקים מוקד תמיכה טכנית שיכול לעזור בכל קושי.

 

אם את לא זקוקה למוקד הזה, ובתכלס באמת שאין צורך (את כל הפעולות ניתן לבצע באינטרנט), אז לכי על ספארק.

ובאיך לחסום פרצות.
אבל כן זה אותה תוכנה בגדול פשוט עם הזמן כל חברה פיתחה את שלה

זה אותה תוכנה

כמו חלב תנובה וחלב טרה

נטספארק מכרו לרימון.

ההבדל הוא - נטספארק יותר זול
רימון - יש תמיכה טכנית טובה יותר

...

כן. יש לי ידידים. אין בינינו כלום חוץ מחברות. האיש שלי סומך עלי, אני סומכת עליו. (ולא חסרות בנות יפות בעבודה שלו)

והאם זה יכול להידרדר ההלכה אומרת שזה לא מתאים. להגיד כבר אומר שאין אפוטרופוס להראות אז זה יכול להידרדר.
האם זה קיים (עכשיו אני שם לב שזה גם נשאל) כן. לצערינו.

התנהלותך היא נגד ההלכה והדרכות הנביאים וחז"ל

דעת תורה. שולחן ערוך.

יש סייגים שצריך לשמור.

 

אם אדם יוצא לעבוד בחוץ עם עובדת משרדו ובדרך עוצרים לאכול זה אולי משהו אחר

 

אבל יחסי ידידות עם המין השני, לברוח כמו מאש.

למה אמורים גבר ואישה לא נשואים לנסוע יחד? קורה שנוסעים עם טרמפ מהעבודה אבל מה שברור שאסור שזה יהפך לקבע. ומה שברור לא לעצור לאכול לבד לא לשתות קפה. אוכל וקפה זה דבר ראשוו שמקרב

גם אני אוכלת במעורב אבל משתדלת לא לשבת ליד גברים כמובן
אבל לאכול זוגי ממש לא בעבודה וקל וחומר לא בחוץ

זה קיים, אבל זה לא תקין.
בעיני מישהי כזו ממש יורד לי ממנה מבחינת כבוד וצניעות, דוסית ככל שתהיה, אפילו אם זה מנהג המקום.

באש לא משחקים

לא אשת איש...
מה אתם אומרים...

ידידות גם מספיק.
למה אנשים לא מפחדים להכניס את עצמם לניסיונות?
ושלא נדבר אם זה מותר.

אשתי יודעת שבתכלס אין הבדל מבחינתי בין ידידים לידידות, בין חברים לעבודה לחברות לעבודה. השטן עורב בכל פינה, ולהגיד לי שאסור לי ידידים מכל המינים זה כמובן אכזרי מדי.

בפועל אין לי היום קשרים קרובים עם נשים, בטח שלא לאכול ביחד או משהו כזה. מקסימום שיחה על עניינים בנאלים כמו גידול הילדים, עבודה וכו', וגם זה לא קורה הרבה.

זה לא בגלל שאני או אשתי חוששים מכך, אלא כי באמת זה לא מרגיש נכון ומתאים שיהיו לגבר נשוי ידידות. כמו שאני הולך תמיד רק לחוף נפרד, למרות שאין לזה הרבה משמעות מבחינתי. פשוט כי ככה צריך להיות.

בעבודה עצמה צריכים יחסי אנוש טובים.
אבל אין שום סיבה בעולם, דקה - אחרי -שהעבודה - מסתיימת.
איכשהו : או שהידידות מתחילה לחצות גבולות, או שהיא דועכת.
לחצות גבולות זה לא דווקא במובן המיני, אלא גזילת תשומת לב, רגשות, אנרגיות. זמן.

הרבה פעמים נשים חושבות שזה תמים ולוקחות את זה למקום תמים (וכאלה גם התחושות שלהן, ברוב המקרים)
וגברים פחות תמימים בנושא.

בכל מקרה בעיני אין מקום.

רק תראו איזה תשובות נחרצות של נשים שמכבדות את עצמן ואת בעליהן

להסביר פנים בעבודה או בלימודים, כולל שיחות משותפות וכיו"ב זה לא רק לגיטימי, אלא חשוב במובן כיבוד הבריות (אף נשים חילוניות) ובמשתמע להסברה ביחס לחברה הדוסית. גם לשוחח במרחב ציבורי (למשל בחדר אוכל עם קולגה אשה), ולא רק בלעדית לגבי העבודה (למשל המלצות על מסעדות, סרטים וכיו"ב).

להיפגש בייחוד מעבר לעבודה? לא שייך ולא מתאים...

https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f443

ממ...תודה

תרגמתי את השאלה...

לק"י

חריצות לריב, כן?
נקיונות- לא נעים לי לספר מה מצב הבית ברגעים אלו ממש🙈

חשבתי הנקיונות התחילו

היום אמא שלי נסעה איתי באוטו שלנו וכל הנסיעה הביעה בפניי עד כמה אני אכזבה למשפחה בגלל שהאוטו שלי מלוכלך. הכל מלא פירורי ביסקוויטים!!!

לכי תסבירי לה שזה מטעמי בטיחות
כשהם בהיי מביסקוויט הם שוכחים שהם שונאים להיות בסלקל

לק"י

בכל מקרה, אני מתחילה מסדר ונקיונות של מה שיש פחות סיכוי שיש חמץ.
ואת החמץ ממש מנקה נניח שבועיים לפני פסח.

הרבה פעמים זה לא נובע מזלזול אלא מחוסר הבנה.

יש הבדל בין מודעות לבין הבנה...

 

אולי הכרטיס הזה יעזור לכם

בעלי שוכח. לא זוכר תאריכים ניזכר אולי אחרי שבוע.
או שיש אנשים שלא טובים באירגון.

אני תמיד יעשה משהו, ואפילו קטן.

עם הזמן השתפר. אולי כי הבנות שלי גדלו והן לא שוכחות אז הוא מצטרף.

אני חושבת שזה גם תלוי מאיזה בית אישתך הגיעה.
נהגו לציין ימי הולדת לכל אחד?
אצל חמותי לא עשו עסק בכלל.
ואצלנו כן.

יש שיציעו לך להזכיר לה כמה ימים ליפני שיש לך יום הולדת. הבעיה שאם היא תישכח זה יהיה יותר מעצבן.
אם היא אישה טובה שאוהבת ומכבדת אותך וזה פחות או יותר מה שמפריע הייתי מתגברת על זה.
ותיקבעו שביום כזה אתם יוצאים ביחד. נגיד למסעדה
אולי זה יעורר אותה ותעשה משהו

וזה באמת עבודה גדולה..

גם עבודה שלך להבין שהיא לא עושה את זה מתוך חוסר אכפתיות או משהו כזה..

וגם עבודה שלך איך להסביר לה בצורה נעימה טובה ובונה מה הציפיות שלך, מה יעשה לך יותר טוב..

בהצלחה רבה!!

אדם שהגיע לעולם למשפחה מסוימת,

עם ילדות מסוימת,

עם מנהגים מסוימים,

עם מנטליות מסוימת,

עם הורים מסוימים,

עם קשרי הורים מסוימים,

עם אחים מסוימים,

עם סביבה ותורשה מסוימים

 

עד שהוא הפך לאדם.

ולא סתם אדם,

אלא האדם בו התאהבנו,

האדם בו בחרנו לחיות את חיינו איתו לנצח.

 

וכמובן -

גם אתה אדם שלם כזה.

עם הילדות שלך

עם המנטליות שממנה אתה באת,

עם ההורים שלך, קשרי ההורים שלך,

עם האחים שלך, המנהגים שלכם,

הערכים והתפיסות והמאונות שלך.

 

וגם אתה נהיית מי שאתה - וגם בך התאהבה אשתך ובך בחרה לקשור את חייה.

 

אחרי שמבינים זאת - אפשר יותר להבין שאולי אצלך במשפחת המוצא, יום הולדת היה עניין גדול,

בעל חשיבות רבה,

ואולי יותר מכך - הוא סימן עבורך משהו.

 

אולי יום הולדתך מסמן עבורך עד כמה אתה חשוב,

עד כמה אתה לא "סתם עוד אחד" כאן בעולם,

את היום בו נולדת, וחגיגת יום ההולדת מסמלת עבורך את האהבה וההערכה של הסובבים שלך אותך.

 

אולי בכל פעם שאשתך לא מציינת בשום צורה את יום הולדתך - זה גורם לך להרגיש פנימה, מה אני לא שווה עבורה?

אני לא מספיק חשוב לה?

לא אכפת לה ממני?

 

ואם המחשבות הללו קיימות בך (אפילו בתת מודע) - הן יכולות לפתח רגש של אכזבה, של עלבון אפילו,

להבין שהיא בעצם רחוקה ממך, ולהרחיק אותך ממנה כמו שכתבת.

 

אבל זה רק כי כך *אתה* מפרש את הסיטואציה!

 

אני בטוחה בטוחה שאשתך אוהבת אותך מאוד

מעריכה אותך מאוד

שמחה כ"כ שהגעת לעולם - אחרת לא הייתה בוחרת דווקא בך להינשא לך!

זה פשוט, שהיא גדלה בסביבה אחרת,

זה פשוט, ש*היא* לא רואה כל חשיבות בציון יום הולדת,

זה פשוט שהיא - היא.

אדם שונה ממך.

ומזל שכך! וטוב שכך!

ששניכם שונים, שכל אחד יכול להפרות את השני, להשלים, ללמוד מהשני, לצמוח ולהתפתח!

 

היא כלל לא מייחסת לאי-החגיגה של יום ההולדת את מה שאתה מייחס.

אלא - זה שלה.

פשוט היא לא רגילה לכך.

פשוט זה לא אומר עבורה כלום.

בשבילה אתה תמיד מקסים וטוב - גם בלי צורך של "סימון" יום כזה או אחר או חגיגה גדולה...

 

אם תשנה את *הפרשנות* שלך לדברים, ממילא גם הרגש שלך יהיה רגש של הבנה,

וגם התגובה תהיה של קירבה ולא של ריחוק.

 

ומה לעשות אם בכל זאת חשוב לך לחגוג?

אז *אתה* תיצור לעצמך את החגיגה המושלמת עבורך!

אתה תקיף את עצמך בכל מי שאתה אוהב, משפחה, חברים,

או אפילו *אתה* תבקש ממנה כמה ימים לפני לעשות עבורך משהו, אפילו הכי קטן -

כי *עבורך* זה מציין עוד יותר חזק שהיא אוהבת אותך ואכפת לה ממך.

אפילו אם זה רק מכתב או מתנה קטנה.

ואתה יכול לתזכר אותה נאמר 3 ימים לפני, ויום לפני.

 

נכון, איןן כך את אפקט ההפתעה או ההתרגשות הגדולה,

אבל יש כאן בהחלט את אפקט ההבנה ששנינו שונים,

וכל אחד מתחשב בשני, ברגישויות שלו, במה הוא מכיר ויודע, במה חשוב לו, וזה גם המון המון!

 

זה בסדר גמור אם מזכירים, אם מבקשים במפורש,

אם מנסים לךעשות בנוסף לכל זה *לעצמנו* חגיגה מושלמת כמו שאנו חולמים.

 

זה נקרא בגדול - להתאים את הציפיות שלנו למציאות.

טוב שיש ציפיות! מצוין אפילו,

אבל הן צריכות להתאים למציאות.

ואז כולם יוצאים מרווחים

 

המון המון מזל טוב!

מה שאת מתארת נשמע מאד קשה.
מה מניע אותו להתנהג כך ?
ניסית לשים את דעותייך בצד ובאמת באמת לחשוב למה הוא מתנהג כך , נכון שתגןבתו היא מוגזמת.. אבל למה הוכ מתנהג בצורה הזו ?
תעלי בפניו את הנושא ששניכם רגועים ואוהבים , עם כוס נס , שהבטן מלאה כמובן כי אם לא זה גם גורם לעצבנות
תפתחי בכך שאת אוהבת אותו והוא מאד חשוב לך ,שהוא בעל טוב , עוזר יותר מכל גבר ששמעת שעוזר ונותן מעצמו . תאמרי לו היתי רוצה שננסה לשפר את הקשר שלנו יותר, כדי שלנו יהיה טוב יותר וכמובן נכין את הקרקע לילדים המתוקים.
לפי דעתי פעמיים בשבוע תשבו ביחד ברגוע שכל אחד יפתח בכמה מחמאות לאחר, ולאחר מכן יספר מה קשה לו ומה היה רוצה שבן הזוג ישים לב אליו..
תנסי לדבר לליבו , לא ממקום מתלונן ושיפוטי אלא ממקום שיכול לעזור לו ולשים לב למה שקשה לך.
וכך גם הוא תשתפרי בשבילו במה שמעיק לו .
בהתחלה יכול להיות שיהיה לו קשה תקחי את זה לידיים שלך ותראי לו כמה נעימות השיחות הללו והשינוי שמגיע בעקבותן , ואולי אני מקווה שהוא לא ישאר אדיש ויצליח גם הוא.

הדרכה לא רק הלכתית, אלא גם הדרכה איך מנהלים שיח זוגי, איך מתנהלים בבית.

זה פשוט תחום, שצריך ללמוד אותו, כל אחד ובמיוחד מי שעבר טלטלות ושינויים בחיים. אם לא קיבלתם, כדאי לפנות ביחד להדרכה/יעוץ זוגי. פשוט יעזור לכם לעשות סדר ולהתנהל נכון בחיים.

מציע לפנות למכון מאיר, או מקום אחר שמבין בניואנסים הרלוונטיים אצל חוזרים בתשובה ולבקש המלצה למדריך חתנים לבעלך ומדריכת כלות לך, שיעזרו לכם. אפשר גם ללעת ליועץ זוגי ביחד, רק חשוב שיבין אתכם ואת הסגנון. יכול להיות שהרב יואב מלכא ממכון מאיר יכול להתאים בעצמו, או ידע להמליץ לכם על מישהו מתאים.

בגלל שהם הציעו לך לא להתחתן איתו ובסוף הם צדקו, אבל הם יעדיפו פי אלף שתהיי איתם מאשר אומללה כמו עכשיו. יומיים שלושה של "אמרנו לך ולמה לא הקשבת" אבל בסוף זה ישכח. הם מעדיפים אותך מאושרת יותר מהמצב שאת נמצאת בו עכשיו.

נראה לי שהתשובה היתה אמורה להיות בשרשור של אגם34 אני צודקת?

תודה

אולי יהיה לך נוח יותר בכתב. תרשמי לו בצורה מכובדת מה זה גורם לך להרגיש, כמה זה מרחיק אותך ממנו, איך היית מצפה ממנו להגיב בסיטואציה וכד'.
את מספרת שאתם אוהבים. אחרי שהוא יבין מה זה גורם לך ומה המשמעות של הדיבורים האלו וההרס שלהם, הוא ישנה את זה. יקח זמן אבל יקרה. תעודדי אותו בכל פעם שאת רואה שהוא עשה שינוי ובעז"ה תצליחו.

עגבניות- אני רק שאלה- האם את מכבדת אותו? נותנת לו תחושה של מנהיג הבית? לפי מה שאני למדתי ושמעתי- יש לגברים צורך בכבוד (לא גאווה ושחיתות), ולפעמים כשאין- זה מביא למקומות רעים. זה ממש בפשטות ובטח מעצבן פה את כולכם..

ממליצה ממש לשמוע בדיסק או באתר או באפליקציה של קול הלשון שיעורים של הרבנית רות ולדמן שנקראים "משלום בית לשלמות הבית",יש שם סיפורים מהחיים והדרכות מעשיות לנשים כיצד להתייחס לבעל.יש סיפורים של זוגיות על סף תהום, אך כשהשתנתה הגישה והיחס- הכל התהפך לטוב.

יקרה,

עברת, עברתם, כל כך הרבה שינויים בבת אחת,

לא פלא שתרגישו את ההצפה הזו בצורה של התפרצויות מדי פעם.

 

התחתנתם רק לפני חצי שנה!

זה באמת כלום זמן,

לכל הזוגות, או לפחות ל99% מהם, השנה הראשונה לנישואין קשה מאוד -

יש בה המון מעברים,

המון שינויים,

המון הסתגלויות חדשות -

המעבר מרווקת לנישואין

המעבר מלחיות לבד ללחיות 24/7 עם אדם נוסף,

ועוד הרבה מאוד מעברים שלא פשוטים לנפש, וצריך צריך, וסבלנות ואורך רוח לעבור אותם לאט לאט.

 

בנוסף לכל המעברים הללו,

את מספרת ששניכם חזרתם בתשובה -

שזה עוד שינוי עצום בחיים!

וקרה רק לפני 8 חודשים!

 

יקרה שלי, קודם כל תנשמי!

קבלי רגע את הקושי שלך,

את השינויים הרבים שעוברים עלייך -

זה אובייקטיבית קשה!

וכל אדם אחר וכל אישה אחרת שהיו עוברים את כל השינויים הללו - גם הם היו במצב דומה לשלך!

 

כל שורה שאני קוראת אותך אני רואה עוד שינוי!

ועוד שינוי!

וכל שינוי אחד כזה הוא פשוט עולם ומלואו שאפשר להרחיב ולדבר עליו שעות...

וכל שינוי אחד כזה דורש המון כלים ונשימה עמוקה לכל זוג באשר הוא, גם ההכי טוב ומוצלח שבהם!

 

עכשיו אני קוראת שבנוסף לכל זה - את בהריון!!!

ואו!

חתיכת שינוי!

זו פעם ראשונה שאת בהריון,

זו פעם ראשונה של בעלך שאשתו בהריון

זו פעם ראשונה שלך שאת נשואה, חצי שנה

זון פעם ראשונה של בעלך שהוא נשוי, חצי שנה

זו פעם ראשונה שלך שאת שומרת תורה ומצוות, רק 8 חודשים

זו פעם ראשונה של בעלך שהוא שומר תורה ומצוות, רק 8 חודשים

 

תראי כמה שינויים אתם עוברים!

לפעמים הנפש צריכה את המקום שלה,

את הזמן לעכל דברים

את הזמן והתהליך לעבד דברים

ואם היא לא מקבלת את זה -

זה בהחלט יכול לצאת בצורת צעקות, עצבים, קוצר רוח, חוסר סבלנות, ריבים, חיכוכים בלתי פוסקים ועוד.

 

המצב שאת מתארת מאוד נפוץ אצל אחוז עצום מהזוגות בשנתם הראשונה,

או בהריון ראשון

או בשינוי כמו חזרה בתשובה/שאלה -

ואצלכם כל השינויים הללו קורים יחד - אז רק לומר לך שזה הכי הכי טבעי ונורמלי שיש!

 

מה שאתם צריכים זה קודם כל להבין את עצמכם!

לקבל את עצמכם

אתם בסדר גמור, זה קורה, זה חלק מהנישואין, זה חלק מהתהליך שהנפש עוברת בהתרגלה לכל שינוי באשר הוא,

תנו לעצמכם זמן, מקום, התייחסות.

 

אח"כ אפשר לקבל כלים על איך להתקרב בפועל -

למשל כתבת שמפריע לבעלך שאת מעירה לו על דברים שאמר שהם לא נכונים ליד אנשים -

אולי מהצד שלך אין בזה כ"כ פגיעה, וזה עניין של מה בכך,

אבל כנראה לבעלך יש צורך מאוד משמעותי בחייו שהוא בצורך בכבוד -

וכאשר הוא שומע את אשתו סותרת את דבירו מול אנשים - זה פוגע בו. זה פוגע לו בצורך הזה. הוא מרגיש מזולזל, לא מוערך - אז הוא יכול להגיב בעצבים ובכעס ובתסכול.

צריך להבין גם אותו.

את הצד שלו.

ממש להיכנס רגע לראש שלו 

אם היית לשניה בעלך והיית שואלת אותך

"מה הכי קשה לך בעצם?"

"מה הכי היית רוצה שיקרה?"

 

מה הוא היה עונה?

 

לא סתם אדם צועק או מביע תסכולים שונים בצורות שונות.

כנראה שגם עליו עוברים הרבה דברים.

גם הוא נשוי טרי

גם הוא חוזר בתשובה טרי

הוא צריך לשנות הרגלים ודפוסים שהכיר כל חייו - ממש מן הקצה אל הקצה וממש בכל תחומי החיים ולאורך כל שעות היום - וזה קשה!!! קשה קשה קשה!

ובנוסף הוא מתמודד לראשונה עם הריון של אשתו, על כל הכרוף בזה.

אולי בנוסף לכל אלו יש לו קשיים בעבודה, או עם המשפחה המורחבת, או עםפ עצמו, או טרדות, או אלף ואחד דברים אפשריים.

צריך לראות אותו.

ממש ממש לראות.

להבין מה קשה לו?

מה מפריע לו?

מה הצרכים שלו?

 

וכמובן שאת תביני את עצמך

מה קשה לך?

מה הצרכים שלך?
 

ואז לתקשר זאת אחד לשנייה בצורה מקרבת, טובהף אוהבת ומבינה

ולא בצורה של הטחות או האשמות הדדיות.

אלא כל אחד לוקח אחריות על עצמו.

 

כתבת על בעלך גם "הוא עוזר בבית ,

הוא באמת עושה הכל חוץ מהמטבח.

הוא דואג לי,

מהדברים הכי קטנים,

באמת אכפת לו

ואני באמת מרכז ענייניו

 

הוא באמת ישר והגון

הוא באמת גבר אמיתי"

 

תראי יקרה, זה המון!

וזה עוד יותר המון לאדם שעובר כ"כ הרבה שינויים!

וזה כ"כ לא מובן מאליו!

תראי כמה הוא אוהב אותך,

כמה הוא דואג לך,

כמה את מקום ראשון אצלו

כמה את מרכז חייו

כמה אכפת לו

כמה מהדברים הכי קטנים הוא דואג

 

ואו, רק מלקרוא אותך אני מתמלאת בהתרגשות גדולה, איזו זכות!

 

כתבת גם "אבל כשמשהו לא נראה הוא פשוט משתגע
וקשה לי לספוג את זה" -

כל אדם שקורה משהו שהוא לא שלם איתו, שהוא חושב אחרת - מביע את התנגדותו לכך.

זה רק אומר שהוא אמיתי עם עצמוץ

שהוא הולך עד הסוף עם האמת שלו

שהוא איש של אמת

זו תכונה נהדרת!

 

אם זה מתנגש עם דברים שאת חושבת - אז שוב, כל מה שאתם צריכים זה רק כלים איך לתקשר נכון,

איך לריב נכון,

איך להשלים נכון,

איך ליצור מציאות שיודעים לנהל חילוקי דעות נכון

והכל יסתדר!

 

אם תרצי עוד עצות לגבי כל מה שכתבתי כתבי לי כאן או בפרטי בשמחה רבה

תודה רבה רבה!
חיזקת אותי מאוד!

אמור להיות בתיבת המסרים או בתיבת השיחה אישית "בטל חסימה", לא?

איןאופציה כזו

בשיחה אישית ו/ במסר???
לא יודעת במה נגעתי זה נעלם לי...

וביניהם "בטל חסימה"/"חסום"

אולי הוא יוכל לעזור @משה

משהו שיהיה לו שימושי וכיפי

אפשר גם כובע של טיסיים...

 

או אולי יעלה למישהו רעיון בסגנון...
- לקחת כמה ראשי תיבות של צהל ולתת להם פירושים חדשים ולהביא מתנה שקשורה לזה..
- כל מיני משפטים לדברים שקשורים לשירות שלו בסגנון הבא: "בפעם הבאה ש..(משהו שקשור לצבא)... זה יהיה בשביל....(משהו שקשור לאזרחות)..." ואז מתנה שקשורה ל"משהו שקשור לאזרחות" מהמשפט..

אם בעל אני חושב שיותר לכיוון שסוף סוף יש יותר זמן לעצמכם, ליחד, לחופש הזוגי, לאפשרות לחיות נורמלי

יש להם כלים מצויינים להתמודדות ואיך ניגשים לילד ומדברים איתו.
והייתי מציעה לערב את ההורים שלכם. כל יום שעובר רק מחמיר את הפגיעה.
כ"כ עצוב. בהצלחה

בדיוק דיברתי עם אבי על זה, וכמו שציפיתי התשובות היו בטח זה בגלל מה שקורה בבית.

או תשובות כמו, אה יופי אם הוא מדבר כך סימן שהוא מודע, או אם באמת היה קורה משהו למה הוא לא בא לספר.

 

לכן צריכה למצוא דרכים עוקפות לעזור לו.

או שתתייעצי עם אחד מהאנשים המקצועיים באתר של לתת פה. הוא קם בדיוק בשביל זה.
https://www.latetpe.org.il/

אני מנסה להבין איך אפשר לברר עם הילד,

איך לדובב אותו לדבר.

שלא יתבייש .

 

אנסה להכנס לאתר

ולמה זה מגעיל בעיניו

כפגיעה מינית או לא. לכן לפני כל צעד תתיעצי עם לתת פה.

 במידה ועולה לה חשד אפילו קטן

אין בעייה אם זה מה שצריך, רק צריך לקחת בחשבון את זה

ילדים שעוברים חוויה כזאת צריכים המון תמיכה והכלה. וואלה אני מעריצה אותו שסיפר לך ככה. תכנסי בהקדם לאתר שכתבתי לך. לי זה נראה יותר מדי נורות אדומות וברור לי שיש פה פגיעה.

תשאלי אותו על הרב הזה אם הוא נישק אותו ולמה זה מגעיל אותו וכו לאט לאט ובעדינות ורכות ללא היסטריה כללללל

שבוע שעבר עברתי סדנא שלהם. מדהימים

נשמע לא טוב ובהחלט מעורר חשד.
חשוב מאד לשמור על ערוץ פתוח. במיוחד אם בבית ההורים כרגע הוא לא מרגיש מקום תומך לפי דברייך, אז חשוב שאת תהיי זו שהוא ירגיש שהוא יכול לבוא ולשתף.
בשביל זה את צריכה לשדר לו ביטחון, שאת לא נבהלת ונכנסת להיסטריה. ושאת איתו ומאמינה לו.
גיל 14 זה כבר ממש גיל בוגר ואפשר לדבר באופן פתוח על נושא של פגיעות מיניות.
לא מכירה את האירגון שהציעו כאן, אבל יש מישהי בשם גליה סובורובסקי שעוסקת בפגיעות מיניות בציבור חרדי/דתי. כדאי לנסות ליצור קשר. יש סרטונים וחומר שלה ברשת.
בהצלחה

אולי אני בתקופה של לחץ ובלאגן ולכן אני יותר מידי מעצימה דברים.

איך למען ה' מעצימה אם ילד מוציא משפטים הזויים כמו שהוציא.

 

ממש גורמים לך להתבייש בככל לנסות לגשת ולעזור. כי אולי אתה מדמיין.

שמרתי את זה שבוע שלם בתוכי רק מהחשש לקבל תגובות שכאלה . והנה....

 

 

התגובה של אנשים סביבך היא תגובה אופיינית של הלם והכחשה. במיוחד אם הם מכירים את הדמות המדוברת קשה להם להעלות על הדעת שאכן נעשו שם דברים אסורים.
אבל לצערנו כיום כבר ידוע בכל מקום שדברים כאלו קורים, בכל מגזר, בכל גיל, לא משנה אורך הזקן או מודל הרכב.

תשמרי על קשר פתוח עם אחיך. תזמיני אותו אלייך כמה שיותר שיווצרו הזדמנויות לשיחה. לכו יחד לפארק או מקום אחר שירגיש בו בנח יותר להפתח ולספר.
תשאלי אותו שאלות כלליות, איך בתלמוד תורה, האם הוא אוהב את הלימודים, את הצוות,את מי הוא הכי מעריך, את מי הוא לא אוהב,אם יש לו חברים, וכו.
אם הוא מעלה עניין שיכול להיות מחשיד תנסי לשאול שאלות מכוונות בעדינות.
אם הוא מספר שהרב הזה מנשק ילדים, אפשר לשאול "בתמימות" "למה אתה חושב שהוא מנשק? אולי הוא מאד אוהב אותם? כמו שסבתא וסבא מנשקים. אולי הוא מרגיש מאד קרוב לילדים?" מהתגובות שלו ושפת הגוף אפשר לזהות אם זה משהו תמים,קשר חם עם המלמד, או שהילד מתחלחל ויש שדר לא בריא.
זו רק דוגמא. הכוונה שאפשר לשאול מסביב ברוגע! בלי להראות לחץ והיסטריה! כשיחת התעניינות של אחות ולא כחקירת משטרה! ודרך זה להגיע לעניין.

יכול להיות שאין כלום. ויכול להיות בהחלט שיש.
אבל המחיר של חשד שווא ובירור ראשוני, אף שהוא לא נעים, נמוך לעין ערוך ממציאות חמורה שלא מטופלת!!

וחשוב שתגידי לו שהוא תמיד יכול לבוא ולשתף, לספר דברים שקשה לו, או שאלות שיש לו לשאול, שהוא חשוב לך ואת אוהבת אותו מאד ושמחה מאד שהוא אחיך.

וההצעות של מתן פרשנות לאירוע מדוע הוא עושה זאת אינם נכונים ויוכחים ליצור אצלו הסתרה.
חשוב להבהיר שבמידה ואכן היתה פגיעה או שהוא היה חשוף לאירוע, המטרה שלנו היא לייצר אצלו את האפשרות לבוא ולספר לנו כשיהיה מוכן זה יכול לקחת גם חודשים ושנים...
אם הוא מספר שהרב מנשק תשאלי אותו מה הכוונה מנשק? מה הוא עושה? וכו...
תשאירי פתח לשיח עתידי כמו שכתבה לצמוח
וללמד אותו את הכללים של שמירת הגוף ומה עושים במקרה שמישהו מפר אותם... לדעתי נמצא באתר של לתת פה

תודה על פנייתך,
קובץ כלים מההרצאה בלינק הזה:


כדאי לעשות לייק בדף הפייסבוק אנחנו מעלים לשם תכנים וכלים
לתת פה - תוכניות מוגנות לילדים ולנוער
ובאתר. http://www.latetpe.org.il
תודה!

רוב מוחלט של המקומות לא יכנסו לכם לרחם

אני מסכים שעל פי רוב השיקולים שלהן לא ראויים וגורמים פירוד בעם ישראל.

לא יודעת, מי ריאיין אתכם, נראה לי שאצלו יש 'מורכבות'

שאלנו זוגות שגרים ביישובים מסוימים והם אמרו לנו שיש עדיפות לזוגות עם ילדים וזה מה שהם מחפשים כרגע.

שנותנים עדיפות למשפחות עם ילדים כדי שיהיה להם מעונות וגנים, 

ויש מקומות קטנים שמעדיפים משפחות עם ילדים בגילאי בית ספר שיהיו יותר ילדים בישוב.

בישובים בינוניים או גדולים זה לא קיים כמעט

יש מקומות שכל האמירה בפרסומות שלהם היא "לגור עם שכנים בדיוק כמוך", "שכנים נורמליים" ועוד שאר הגדרות. למקום כזה לא מתאים כל מי שלא בדיוק... מכל סיבה שהיא.

אף פעם לא שמעתי על בעיה לקבל זוגות צעירים בישובים.
אולי כמו שביישן כתב, זה ישוב ממש קטן שכל משפחה משפיעה על ההרכב ומחפשים שכבת גיל מסויימת של ילדים. או לחילופין יש מקומות שלא מקבלים זוגות מבוגרים שהילדים כבר גדולים מאותה סיבה.
אבל אין לכם שום מורכבות חריגה. קורה שלוקח זמן עד שיש הריון. ואפילו יותר משנתיים. אף אחד לא אמור לשאול אתכם על הדברים הללו.
בהצלחה.

קודם כל - הכי מבינה אותך בעולם! ובתור מישהי שהיתה שם, ברווקות, ועכשיו במקום ההפוך (עם גיסות רווקות 30+). באמת מצב של רווקיאדה בבית עם נשואים הוא מורכב מאוד. שני הצדדים נדרשים לרגישות כלפי הצד השני, ובכלל, שיחות שולחן -ספה הם דבר שקשה לשלוט בו... לרוב, כל אחד מדבר מהמקום הקטן שהוא נמצא בו, אלא אם עולה פתאום נושא רחב יותר...
זה הכי מובן בעולם, ושלרגע לא תרגישי קטנונית על שזה מרגיז אותך. זה נשמע טפשי, כולה שיחה, אבל זה מלמד על חסר עמוק, ולא טפשי בכלל.
פתרונות (אם בכלל):
1. לדבר איתן פתוח אם זה מתאים לסגנון, ואת לא חוששת שעכשיו ילכו על ביצים לידך... להסביר את זה, זה ודאי מחוסר שימת לב ולא מרוע.
2. להעלות בעצמך נושאים שמעניינים אותך, מן הסתם ישמחו לדבר על עוד דברים, רק שההורים צעירים, מרוכזים במטרנה וכו, כמו שכתבת חמוד.
3. לעשות מדי פעם שבתות בלי נשואים, שתואמות את תחומי העניין שלכן הרווקות, (כמובן אם זה נח ולא מדכא להיות עם ההורים לבד) למשל כל שבת ראשונה בחודש. מומלץ!
4. לזכור שבעז"ה זה זמני, ומברכת אותך שמהר מהר מטרנה וטיטולים ימלאו את עולמך
הרבה כח ובוקר נפלא!

מאחלת לכן השנה אחת אחרי השניה להתחתן ובמהרה להפוך לאמהות!!!! אמן אמן אמן!!!

מצד שני את לא היית רוצה שלא ירגישו בנוח לידך וכל פעם שאת מתקרבת שישנו נושאי שיחה.

 

אולי לפנות לאמא ולהגיד לה שתעורר את הגיסות לעניין?

והגיסות שלי רק היו מדברות על ההריון הקשה שלהן.

אני הייתי בוכה שעות

אבל כנראה חמתי שמה לב ואמרה להן לא לדבר ככה לידי.
וזה יצר מצב שהיו מדברות וכשהייתי מתקרבת משנות נושא וזה היה בולט..


עדיף לך שירגישו בנוח

וטיפ ממני...
כל פעם שאת מרגישה כאב , תנסי לשמוח
ותבקשי מהקבה להתחתן.

שה' ישלח לכן חתנים מדהימים בקרוב שהיה שווה לחכות כ''כ הרבה!

יש מצב לנסות לשנות נושא? או אפילו להגיד בכנות?
יכול להיות שבגלל האחות שזורמת נראה להן שזה סבבה מצידכן?

אמרת שהן צעירות ויפות...
גם את צעירה ויפה...אולי את מרגישה לא מטופחת?

דווקא רווקה בלי ילדים יכולה הרבה יותר להנות מהחיים, מאשר צעירה עם תינוקות.

יש לך הרבה יתרונות בכך שאת רווקה. עוד יהיו לך הרבה שנים בע"ה שתהיי נשואה עם ילדים. תהני מהמצב עכשיו כי הוא לא יחזור!!

(אני אמא מאושרת לשלושה, שכמו כולם מוצאת את עצמי לפעמים מתגעגעת לימים שלפני)

...

זה המחשבות על 'מה היה קורה אם'..

נשמע שאת מרגישה קצת מעליו, כאילו שהוא לא ברמה שלך..
את יכולה אולי לחשוב מאיפה זה מגיע?

יכול להיות אולי שאת חושבת שבגלל שהוא מאוד רצה אותך את פשוט 'זרמת' עם זה ועכשיו את מתחרטת?

בכל מקרה הייתי ממליץ לך ללכת לטיפול אישי.
הגיוני שזה יושב על נקודה מסויימת בנפש שקצת תוקעת לך את העניינים...
חבל עם המחשבות האלו

לא מבין בכלל את הדילמה.
בגלל שאת לא נדלקת/מתאהת אז להתגרש ?
נשוי 30 שנה עם עשרות עשרות ומורדות מידי...ומצד אישתי רק הרגישה עליה כל השנים.
כל אחד חווה אחרת .
למה את חושבת להתגרש ..רק התחלת את המסע המופלא של החיים
חיי נשואים זה בניה מתמדת של חברות ,כבוד, אהבה . השקעה ועוד ועוד.
הרבה יגיעה שמביאה ברכה עצומה.
תרימי ראש תראי את המתנה שקיבלת מריבונו של עולם....רוצי לחבק ונשק את בעלך היקר

את מתארת מצב.. ממש לא נדיר! להתחתן מתוך התאהבות, חיבור מושלם, ראיית הטוב, הרגשה חזקה ויציבה שזה הדבר הכי טוב, לא כולם עושים את זה.. כל אחד מהמקום שלו.אם היית אומרת לי שהכריחו אותך/ לחצו עלייך להתחתן, שאת רצית רק להתחתן ועשית הכל מהר בלי לשים לב לאדם שבדרך או עוד כל מיני דברים כאלה זה משהו אחד. אבל מה שאת מתארת, לא חריג בכלל.
אני יכולה לומר לך, מניסיון אישי, שאהבה אמיתית בונים. ולא נדלקים או מתאהבים. ה' נתן את האפשרות הזו כדי לתת פוש ראשוני, כי אחרת אן שום סיבה ל2 ילדים לעזוב הכל ולהתחתן באופן טבעי, רק בגלל ההרגשה החזקה הזו ושכרון החושים. אבל, הוא לא חייב להגיע. יש. הבדל עצום!! בין אהבה להתאהבות... התאהבות מגיעה מאליה, את לא צריכה להתאמץ. בשביל לבנות אהבה אמיתית, ולא כזו שרואים בסרטים שהם רצים אחד אל עבר השני על חוף הים בשקיעה וברקע שיר רומנטי, צריך להתאמץ, והרבה. הרבה עבודה עצמית, נתינה וממש הקרבה, ולאט לאט, זה כמו גרף שעולה... כמו שאמרו כאן, נדמה לי @פיקו, יכולות להיות גם ירידות וזה תקין ובסדר.
ועוד דבר, חשוב חשוב.. רבנית שהייתי מקבלת אצלה הדרכה בסדנת נישואין בשנה הראשונה לנישואין, וגם לפני החתונה הייתי אצלה אמרה לי דבר שעזר לי כ"כ הרבה פעמים כשהיצר הרע בא לשאול אותי שאלות כמו- אולי זה לא באמת שלך?
אם עמדת עם האדם הזה מתחת לחופה- אתם זיווג משמים. זהו, חד משמעי בלי ספקות ו שאלות. את החצי שלו והוא שלך. יש שאלה אחרת שלכל אדם יש כמה זיווגים, חלקם מוצלחים יותר חלקם פחות, אבל, זה הזיווג שלך! עכשיו את מחליטה מה יהיה איתו, אם תעבדי על זה הכי חזק, ייצא קשר חדש, זוגיות יציבה ואיתנה, כתף תומכת, אדם שנמצא לצידך, שאת יכולה לשתף ולהתייעץ, שאת אוהבת אותו, שהוא אב ילדייך, ואיתו את בונה את העתיד המשותף שלכם ואת אבן הבניין הבאה בעמ"י. או, שאת יכולה להזניח את זה, לחכות להתאהבות או לניצוצות שיבואו, ואם הם לא יבואו לוותר...
עכשיו זה מתחלק ל2 שאלות עיקריות, שאם המצב היה אצלי הייתי שואלת:
א. מה הסיבה האמיתית שמפריעה לך? האם זה הניתוח קיצור קיבה, או ההרגשה שהיית לפני החתונה שתיארת שזה לא זה ב100%?
ב. מה יקרה אם תתגרשי?
אפרט קצת. לגבי א. מה יש שם במקום הזה של הניתוח לקיצור קיבה שמפריע לך? המראה כיום או עצם הרעיון של ניתוח? זה כמו לצבוע את השיער. אדם לא אהב איך שנראה ועשה משהו כדי שיעזור לו. אבל בניתוח קיצור קיבה זה גם ראוי לתשבחות כי צריך להמשיך ו לשמור אחרי זה ,זה לא 'טאק' וסיימנו, והרבה מגיעים לאותו מצב שהיו לפני הניתוח. אז אם משהו, אולי רק להעריך את בעלך על מה שעשה ו התהליך שעבר ו עדיין עובר...
אם זו ההרגשה שתיארתי, תמחקי את המחשבות על זה. לכולם יש הרהורים ורגליים קרות בתקופה של האירוסין. לרוב אני שמעתי לפחות ומי שלא אומר לך בטוח הרהר בעצמו ולא משתף..
ב. איפה תמצאי את עצמך דקה אחרי שתקבלי גט ברבנות?
את תהיי כבר סוג ב', כן אין מה לעשות, כבר גרושה. את תצאי רק עם גרושים, ולא תמיד מהסיבות הרגילות כמו אצלך, או עם רווקים שמוכנים להתחתן עם גרושות. ו כמובן שלא תוכלי להתאהב לך בכהן... תחזרי לגור עם ההורים? אמא תעשה לך כביסה ותבשל, ותשני עם אחיות שלך בחדר? סתם אני אומרת לא יודעת באמת מה קורה אצלכם בבית בפועל. או שלא יהיה לך נעים אז תעבדי בעבודה שתקרעי את עצמך וחצי או אפילו יותר מהמשכורתצ יילך על שכירות.. תלכי לישון לבד ותקומי לבד. תיזכרי ברגעים טובים ויפים שלכם יחד כי בטוח היו. תזכרי בזה שהוא אמר לך שהוא אוהב אותך באמת ועכשיו את לבד.ואם את בהריון, בכלל. תלכי לבדיקות לבד ו במקרה הטוב עם אמא, הילד ייוולד לעולם שבו אבא ואמא, לא ביחד. לא יכיר את המציאות. משמורת, תצטרכי להביא לו את הילד, לפחות כמה ימים, וכו' וכו'. דמייני את זה ממש.
זה מה שאת רוצה?
זה בידיים שלך ואת יכולה. הקב"ה נתן את האופציה של להתגרש רק הפיתרון אחרון אחרון למקרי קיצון קשים.. ממש לא מה שאת מתארת.
תהיי אמיצה.
תקחי על עצמך לעבוד על זה.
תודי לה' על מה שאחרות שלא
מוצאות את האחד, היו לוקחות ב10 ידיים!
זה אפשרי!
תזכרי, שהחיים זה לא סרט, ומחשבות על מה היה קורה אם, זה רק יצר הרע שמונע ממך להתקדם במציאות האמיתית והטובה שלך..
בידיים שלך...
בהצלחה!

של החרטות והמחשבות על אילו ואם וייתכן.

יש לך בעל אוהב? תשמחי בו. אין אלטרנטיבה אחרת.

אם הוא רע, מתעלל וכו' זו שאלה אחרת.

יש איזושהי הרגשה בפורום לאחרונה על לגיטימציה לפירוק משפחתי על רקע של 

חוסר ברומנטיקה או הרהורים שונים. חס וחלילה. כל דבר אפשר להדליק ולרומם .

בטח את שנשואה סך הכל 3 חודשים.

תהיי חזקה ותחשבי חיובי.

 

הה פה לפני כמה ימים שרשור דומה

תדפדפי

 

מה חשבת ,שכל החיים זה פרפרים ולבבות?

מי שסיפר לך את זה -שיקר

זוגיות ואהבה זו עבודה יומיומית, תפשילי שרוולים ולעבודה

בהצלחה

לא מבינה למה אנשים מגיעים למצבים לא נעימים כאלה..
לא מבינה למה אנשים שמתלבטים וחיים ברגשות שליליים, לא מונעים הריון...
לא מבינה למה אנשים לא מקשיבים ללב שלהם לפני שנכנסים לחופה...
אנשים!!!! תהיו ערניים ומודעים לעצמכם.
נכון! להתגרש תמיד אפשר,
אבל למה לא להימנע מראש ממצבי ביש כאלה אם אפשר??
תקשיבו ללב,לבטן,לרגש..ולא רק לשכל.
זהו! פרקתי!
ואם מישו ישאל במה הועלתי לה??
אז אולי לה לא הועלתי,אבל אם הועלתי למישי/מישו אחר/ת- דיינו!

מקשיבים ללב שלהם.
אף אחד לא נביא והם היו מאושרים בחופה בדיוק כמוך.
תגידי תודה שהזוגיות שלך טובה ואל תנסי לשפוט אחרים.

תקראי שוב את ההודעה הפותחת
ותגידי לי בעצמך אם היא הקשיבה ללב שלה...
זהו? נרגעת?

אם את רוצה להנמיך טונים את מוזמנת.
וכן הפותחת הקשיבה ללב שלה
היו לה ספקות אבל בסופו של דבר הלב שלה אמר לה מסיבות כאלה ואחרות להתחתן.
וזה לא היה טעות
זה דרך החיים שהיא צריכה לעבור,
תגידי תודה ששלך קלה יותר.