פורום נשואים טריים (עמוד 25)

המעביד משלם לך מידי חודש את השכר השוטף, גם בחודשים בהם אתה במילואים, וברקע הוא מתחשבן עם ביטוח לאומי.  

חישוב מס הכנסה נעשה מידי חודש לפי מדרגות המס. 

יש תוספת נקודות זיכוי על שירות מילואים ממושך. 

לפי הנוסחה בקישור.  

תגמול נוסף לחיילי מילואים

יש מצב שלקחו בחשבון מילואים כשיחשבו ולקחו 1k מתוך 16k?

ואגב בפברואר הייתי במילואים ולא קיבלתי שכר, במרץ עבדתי באופן כמעט מלא ולאחר מכן קיבלתי 2 משכורות.

שכירים מקבלים שכר חודשי, גם אם נעדרו מהעבודה בגלל מילואים.  המעסיק מתחשבן עם ביטוח לאומי עם טופס 3010 שאתה מגיש בסוף המילואים.  

עכשיו במצב מלחמה, נוצר מצב שרבים מהשכירים היו במילואים ארוכים של חודשים, והמעסיק המשיך לשלם מידי חודש, בלי לחכות ל 3010 של סוף המילואים. ביטוח לאומי הזרים למעסיקים כספים מידי חודש לפי דיווחים של המעסיקים על עובדים במילואים.  

איך יכול להיות שבעצם היית במצב של הלנת שכר על פברואר?

עכשיו בסוף מרץ גם הזרימו עבורך הפרשות פנסיוניות בנפרד עבור פברואר ועבור מרץ? להשלמת הפערים?

מס הכנסה בסדר גודל של 1k (קצת יותר, סביב 1700) הוא המס המחושב לשכיר עם משכורת k16

ומאחר וזה בסוף המילואים זה יוצא לחודש הבא.

ככה היה במילואים מרץ 2023. וגם עכשיו ב2024.

מקדמות קיבלתי רק בצו 8 של 2023.

שורה תחתונה את אומרת שאלף ש"ח זה מיסוי סביר עבור 16k?

רק בט"ל ומס בריאות הם יחד כ1.3 אלף שח

מס הכנסה תלוי נ"ז שלך. אם אין לך נ"ז מלבד היותך תושב ישראל. תשלם כ1.7 אלף  שח מס הכנסה

פנסיה עוד כ1000 שח

סך הכל. נטו אמור לצאת קרוב סביב ל12 אלף.

אם יש קרן השתלמות. זה יוריד את הנטו עוד כ400 שח

בערך. בגדול.

לא לתפוס אותי על מספרים.

לא ישבתי באמת לחשב.

ואם השכר של פברואר שולם באיחור בגלל המילואים,חישוב המס של פברואר היה כנראה בנפרד מזה של מרץ. 

ואז זה לא חישוב של 16k שכר אלא 7k בנפרד למרץ ו 9k בנפרד לפברואר    

ב2023 קיבלתי בתחילת מאי שכר ברוטו 13, גם על העבודה של אפריל וגם על מילואים של מרץ, ושילמתי 1600.

1600 מס על 13k, לעומת 1100 על 16k זה בנחלט נראה כמו הטבת מס.

צריך לראות איך חישבו את המיסים.

האם צירפו את שתי ההכנסות לברוטו אחד או שפיצלו לשני חישובים נפרדים.   

אם אתה אצל אותו מעסיק והוא יודע שבחודש הקודם לא הרווחת דבר, אז המחשב אוטומטית יחשב לך את המס בהתאם.

זאת בשונה ממצב שעברת מעסיק באמצע שנה.

צריך לעשות תיאום מס.

בפועל 95% מהאנשים פשוט מסמנים שזאת העבודה היחידה שלהם גם במעסיק החדש וזהו.

לא חושב שמס הכנסה אוכף את זה

על החודש שבו לא קיבלתי שכר ועל החודש שקיבלתי שכר מילואים+ שכר עבודה ומס של 1600 והוא אמר לי שהחישוב הוא שנתי, אבל אני צריך ללכת למס הכנסה בעצמי בשביל החזרים. ויש לי עד 7 שנים לעשות את זה.

ואיך תסביר את אפריל 2023 שבו קיבלתי ברוטו 13 ושילמתי 1600 מס, כאשר במרץ 2023 לא הרווחתי כלום, בעוד שבאפריל 2024 הרווחתי ברוטו 16 ושילמתי 1000?

שיעורי המס משתנים בכל שנה בגלל הצמדות למדד,

מי שמרוויח חצי לא משלם חצי מס (אלא פחות).

כלומר מי שמרוויח 8 אלף ש''ח בחודש ישלם בחודשיים פחות ממה שמשלם מי שמרוויח 16 אלף ש''ח בחודש אחד.

אתה יכול לבקש החזרי מס אבל לפני זה כנס לסימולטור של רשות המיסים כדי לוודא שלא תידפק...

הרווחת 8 אלף ש''ח בחודש לעומת 13 אלף ש''ח בחודש.

אתה לא יכול להגיד ''הרווחתי 16'' כשזה בעצם פעמיים 8, מערכת המס לא עובדת בצורה הזאת.

הגיוני שהמס במשך חודשיים על שכר שנתי 96,000 (8 כפול 12) יהיה נמוך יותר מהמס בחודש אחד על שכר שנתי של 156,000.

בנוסף, כמו שכתבתי, המס ירד בשנת 2024 בגלל הצמדה למדד.

זה שזה הגיוני לא אומר שזה נכון, האינטרנט שופע מחשבונים וסימולטורים ואתה יכול לבדוק שם.

מה הכנסה באמת שנתי.

בט"ל חודשי (לא בדיוק אבל מאוד קרוב לזה)

אבל אין הנחה במס הכנסה למשרתי מילואים.

על עדשות מסוימות בוודאות יש.

על המסגרת תלוי. מניסיון.

כדאי לבדוק.

אולי תציגי לו בצורה ישרה, בשיחה או אם קשה לך במכתב, את כל מה שכתבת כאן - "אני בתקופה הורמונלית וקשה לי ובנוסף נשברו המשקפיים. מבינה שאתה מבואס מזה, גם אני. מורכב כעת. אוהבת אותך..."

נראה לי שזה יכול לרכך לשניכם.

ממש באסה.

את מכירה אותו, אולי הוא ינחם אותך.

להגיד ולהוסיף שאת מבואסת ותגובה מבאסת שלו תקשה עליך, ואם הוא מתכנן להגיב את צריכה שיעשה את זה בצורה מכילה. זה יכול להישמע מצחיק או מתקטנן אבל זה מנטרל מראש מוקשים שיכולים להיות מאוד לא נעימים.

בהצלחה, באמת מבאס ממש, אבל אין חכם כבעל ניסיון.

מהדיוק שלך, נשמע קצת שלילת לגיטימציה שלו. כלומר, לגיטימי מה שהיא מרגישה ולגיטימי שמורכב לה עם המכלול.

אבל, לגיטימי לא פחות, שהוא יתבאס. גם זה לגיטימי. גבר אינו מכונה. נראה לי שדווקא אם היא תתן מקום להרגשה שלו - גם הוא יהיה מסוגל לתת מקום לשלה וככה הם יהיו שותפים ברגש הזה.

מוליד עוד שקר קטן

ואז זה פתאום כדור שלג

תמצאי איך לדבר איתו. יש לכם שנים רבות לבלות ביחד 

שאדם משקר מרוב פחד

וזה הורס לו הכל 

יכול להוביל לסיוט

בזוגיות - שקר קטן יכול להוביל לשקרים גדולים, ואם בסוף ממילא האמת תתגלה או שאת תתייסרי מעצם השקר - אז מה הטעם להתחיל בכלל? כמו בדיקת דם, לפעמים צריך פשוט לחטוף צביטה קטנה וגמרנו במקום למשוך את זה עוד ועוד...

בכלכלה - עצה אישית שלי וכך אני נוהג (כמובן אין כאן "נכון או לא נכון") - במוצרים שאני יודע שיש להם תוחלת חיים קצרה, אני מראש קונה בגרושים בשביל לא להתאכזב. אחרי שהבנתי שמשקפי שמש תמיד נשברים או אובדים לי, התחלתי לקנות באמזון תמורת 5 דולר בערך. תופתעי מהאיכות שלהם ומכמה שהם יפים. כך כשהם הולכים בדרך כל משקף - לא מזיז לי.

והוא לא ישים לב

ואם ישאל איכשהו

תגידי לו שבא לך בלי משקפי שמש

ואם בכל זאת את עושה

אז יש בסרטון המצורף דרך

לשפר את נתוני הראיה בבדיקת ראייה

בכנות, תוציאי את זה מסך האפשרויות.

זה ממש ממש לא לגיטימי לשקר לבן זוג.

ואני אומרת לך שגם לי היו מקרים שממש התביישתי לספר עליהם.

את יכולה לספר ולהקדים שהבנת בעצמך את לקח ואת בתקופה רגישה ממש, אז בבקשה שלא יוסיף לך אכזבה או כעס. 

אני מכיר מישהו שמתעסק בתחום טיפולי נפש. בקיצור נמרץ שלחו אליו אחד שמשקר להורים שלו כו' כו' מפה לשם הוא שאל אותו מה גרם לו להרגיש שהוא צריך לשקר. אז הוא אמר לו א' אתה הבן־אדם הראשון ששאל אותי את זה כי כולם יודעים רק להעביר עליי ביקורת ולומר כמה זה רע לשקר. ב' מסתבר שהמצב בבית על הפנים כו' כו' המבין יבין.

לא יודע אני כל הזמן נתקל בעניין הזה שאסור להסתיר כלום ושום דבר. אבל ממה נובע הרצון להסתיר?

התשובה לדעתי היא, מה הקטע לגלות אם זה הולך ליצור ריבים? סתם לדוגמה ילד שמגיע להורים עם הערה ביומן שהוא לא הכין שיעורי בית, הם שוטפים אותו חבל על הזמן, אין מחשב אין יציאות נותנים לו הרצאה במשך שעה כמה זה חשוב להכין שיעורי בית. אז מה שהוא ילמד זה איך לזייף חתימות. בעצם מערכת היחסים היא "אם תספר, אני אתפוצץ עליך, אבל אם לא תספר ואני אגלה, אז אני אתפוצץ עליך פי אלף". אבל עדיין העצה היעוצה היא שאסור לשקר וצריך למצוא דרכים דיפלומטיות כדי להעביר את המסר. זה לא מה שיוצר פתיחות זה סתם להרגיש כמו שק חבטות. פתיחות בונים, אם למישהו יש סודות זה כי הוא לא מרגיש בנוח לספר, ואם הוא לא מרגיש בנוח לספר אז צריך לגרום לו להרגיש בנוח לספר.

אולי לקחתי את זה טיפה רחוק אבל זאת דינמיקה שקיימת ופשוט מחרפנת אותי במערכות יחסים עם אנשים.

אז לנושא המקורי אם זה משהו שהוא ישים לב אליו וכנראה כן אז באמת עדיף בשיקול נזק תועלת לספר

לגבי הדרך לספר, אולי במקום סתם "נשברו לי המשקפיים צריך דחוף להחליף מהכסף שאין לך" לספר את הסיפור באופן של "אתה לא מאמין מה קרה" שמייצרים משקפיים כאלה חלשות "מי היה מאמין" (במובן מסוים לנתב את האשמה למשקפיים)

לגבי ה'אסור', מסכים אתך.

לגבי המוטיבציה, היא הסבירה - היא גם ככה בתקופה מורכבת ולא נעים לה שבעלה יתבאס.

הנקודה המהותית שענו לה שה'אסור' כאן, הוא מעבר לשאלה רגילה של מותר או אסור - כשבמערכת זוגית/משפחתית מתחיל הרגל של הסתרה ושקרים, לשקר אין רגליים, זה מודל לקריסה.

כמו שאמרתי לגבי הנושא הספציפי שלנו אני חושב שאפשר פשוט למצוא דרך קלילה לספר וזה הפתרון הכי מוצלח ממה שיש.

באופן כללי לגבי כל העניין של הסתרה ושקרים.

שקר אינו הבעיה המהותית לדעתי. זה בסה"כ סימפטום למצב בעייתי. וזה הולך לשני הכיוונים, זה יכול להיות שקרן פתולוגי שפשוט לא רוצה לקחת אחריות על שום דבר (כאן גם המקום להבדיל בין שקר זדוני, לבין טיוח, לבין "צ'יקלוף"), או שלא מוכן לקבל את העובדה שהצד השני יכול להתבאס מדברים מסוימים, ובאותה מידה זה יכול להיות בן זוג שמפחדים לספר לו כי יש לו תגובות קיצוניות. "אסור לשקר בשום אופן" לא הולך לפתור את זה אם המצע נשאר אותו דבר אז OK, אותו שקרן יתחיל לגלות יותר, מה שהוא יקבל זה שטיפה חבל על הזמן שתגרום לו להתחרט, או תגובות שהוא לא מסוגל להבין (לגיטימיות ככל שתהיינה, אולי כי חסרה לו אינטליגנציה רגשית או כי הוא מרוכז בעצמו) שתגרומנה לו להרגיש אותו דבר.

נראה לי שכל האנשים שאני מכיר מתחלקים לשתי קטגוריות, הקטגוריה הא' לא אוהבים לספר וגם לך אם שאלו אותך שאלה ורואים שאתה מתחיל לגמגם יגידו "עזוב עדיף לא לדעת". הקטגוריה הב' אוהבים לספר וגם מצפים (או דורשים) מהצד השני להיות חשוף ופתוח וייעלבו אם לא תרצה לספר להם משהו. ואני מתאר לעצמי שיש סיבה טובה למה כל אחד נמצא בקטגוריה שלו.

האמת גם אני שברתי את המשקפיים שבוע שעבר, סתם הנפתי את היד כדי להעיף זבוב והן נפלו חזק לרצפה. וכצפוי כשההורים שלי שמעו על זה התחילו לגז'דר, איזה אסון איזה נורא איזה חבל וואו מה עושים צריך דחוף ללכת לקנות להחליף יואו שיואו בלגנים קרחנות. אז לפעמים יש לי כוח לזה, אבל מה לעשות שלא תמיד יש מוכנות רגשית לספוג דרמה? מה אמורים לעשות? להקריב את עצמנו על מזבח הכנות בגלל משהו טריוויאלי? מישהו מופנם שאוהב לפתור את הדברים בעצמו (לאו דווקא תכונה רעה, יש אנשים שחזקים כעצמאיים ויש שחזקים בשיתוף פעולה) עם יכולת ספיגה נמוכה (לאו דווקא ביחס לאגרסיביות אלא בכללי sensory overload) יעדיף להשאיר את הדברים לעצמו. וגם לאחרים הוא יתייחס בדיוק אותו דבר, "לא רוצה לספר? אני מבין אותך".

ובהיפך, מישהו שאוהב קירבה ואינטימיות ולצלוח דברים ביחד מעדיף פתיחות וחשיפה, ואולי גם פחות מפחד מרגשות (גם של עצמו וגם של אחרים), והיות והוא עושה את זה הוא מצפה את זה גם מאחרים. ואם הם לא עושים את זה אז זה באמת מעליב כי הם לא סומכים עליו.

לא יודע להגיד לך מה עדיף אבל אני כן יכול להגיד שחיבור שני אנשים כאלה בלי תיאום ציפיות כו' זה מתכון לבלגן.

לגבי מודל לקריסה, הסיבה היא פשוטה, אם תיקח שני אנשים עצמאיים ומופנמים שאוהבים להסתיר כל דבר, אמנם תקבל מעט מאוד אינטימיות אבל אני חושב שבמקום מסוים אין לזוג כזה באמת סיבה להסתיר או לשקר כי גם ככה לא יקרה כלום אם הם יספרו. אז זה כנראה עניין של זמן עד שהם ייפתחו וכנראה גם זה יהיה עד גבול מסוים. ואם תיקח שני אנשים פתוחים שלא חוששים מכלום ותשים אותם ביחד גם אין לך בעיה. אבל אם תיקח מישהו פתוח עם מישהו סגור (לאו דווקא בערכים מוחלטים) אז אתה מקבל בעיה, אבל הבעיה היא לא דווקא מכך שהסגור הוא סגור וחובה עליו להיפתח, אולי הפתוח צריך להיות יותר מכיל ופחות רגשן, אין פה איזה משהו מוחלט.

היא הסבירה בדיוק למה קשה לה לשתף אותו והיא תיארה בדיוק שהתגובה שלו תהיה סבירה והגיונית לחלוטין.

בין המקרה הספציפי שלנו

לבין באופן כללי

וגם במקרה הספציפי שלנו אני לא יודע עד כמה זאת יותר חובה של בן־אדם סחוט רגשית / הורמנלית כו' שגם ככה במצב באסה, להתאבד על כנות ופתיחות, יותר משזאת החובה של הצד השני להחליק את העניין

היינו בכמה סיבובים כאלו, שכל כלי התשקורת עסקו בלהפחיד אותנו מהתגובה של אירן ולא קרה כלום. כדאי לצרוך פחות תקשורת.

כמובן, אני לא יודע מה יהיה, את אמצעי הזהירות הסבירים צריך לנקוט, אבל הפאניקה לא עוזרת כלום ולא נצרכת באמת.

צריך לדעת, שב"ה האירנים חטפו מאיתנו מכה רצינית מאוד שבוע שעבר, זה טוב מאוד. זה דווקא מחליש את היכולת שלהם לתקוף. מדובר על הבכיר ביותר בפיקוד שלהם באזורינו, יחד איתו לקחנו שניים במחיר אחד, גם את הסגן שלו, ראש הלשכה והעוזרים - ככה שגם 'להכנס לנעליים' ע"י מישהו חדש - יהיה להם לא קל.

כמובן, הם כל הזמן רוצים לפגוע בנו ואם הם יחשבו שיש להם יכולת והגיע הזמן המתאים - גם ינסו. הרבה מתפקשש להם בעז"ה ובהשתדלות של הרבה גורמים ולצערינו לפעמים גם מצליחים, אבל האירוע של שבוע שעבר לא מעלה את הסיכוי, אלא דווקא מוריד.

ראש המן הדפוק שלנו רצה לכסתח והתריע שהגרוע מכל עוד לפנינו כדי שאם יקרה משהו יהיה לו תירוץ

אנחנו כבר 20 שנה מחסלים אירנים על ימין ועל שמאל והם לא מצליחים להגיב

למה שמשהו ישתנה פתאום??

ב"ה הקב"ה איתנו

יש בכך משום הבטחה שעם ישראל לא יושמד, אבל זה כמובן לא מבטיח שיחידים (או אלפים או אפילו מיליונים, כמו שההיסטוריה לימדה אותנו) לא ימותו.

אז אם מישהו חושש שלא יהיו יותר יהודים בעולם, מילא. אפשר להגיד לו ''כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד''.

אבל אם מישהו חושש שמשהו רע יקרה לו או למשפחתו - אני לא מבין איך זה עוזר...

מה גם שזה עלול ליצור משבר באמונה. הקב''ה לא היה עם משפחת הנקין? עם משפחת פוגל? עם משפחת אטיאס? עם משפחת חטואל?

הוא ישן באותו הזמן?

לא, חלילה. אלא הוא פשוט מעולם לא הבטיח שלא יאונה לנו כל רע, וממילא להבטיח זאת בשמו נראֶה לי לא אחראי.

למרות כל האסון הכבד
ההבנה של גודל הנס שהיה כאן במקביל לטבח הזה היא פשוט מתבקשת

אנחנו לא יודעים לעשות חשבונות שמים, אבל ברור לנו שיכולנו להיות בדיוק באותו מקום של כל האחרים אם לא היו מספר ניסים קטנים שקרו אצלנו באיזור

לפחות כך זה אצלי עושה את מה שצריך כדי להגן על עצמינו ובמקביל אתה ממשיך להתפלל ולקוות

ומול איראן ישראל כבר במשך 20 שנה מחסלת להם מחבלים מדענים סייענים ועוד, והם כנראה לא סתם לא מחזירים לנו הם מתים לעשות את זה אבל הם לא ממש מסוגלים לעשות זאת ישירות
זרועות התמנון ארוכות אבל כנראה שלא מספיק, מאמין שגם במלחה מול חיזבאללה בלבנון יהיה קשה ואנחנו ננצח בסוף

בשורות טובות בע"ה

זה לא שהם לא הצליחו עד היום, חיזבאללה אחראי באופן ישיר למותם של מאות ישראלים ולכך שמאה אלף ישראלים עזבו את ביתם כבר לפני חצי שנה ומאז לא חזרו. חיזבאללה כידוע הם אחת מזרועות התמנון של איראן.

העובדה שהם לא יורים עלינו משטחם אלא רק דרך זרועות התמנון לא קשורה ל''הם לא מצליחים'' אלא ל''הם לא רוצים''.

הם חוששים מעימות ישיר עם ישראל ועם ארצות הברית, נוח להם לתת ללבנונים ולתימנים למות במקומם.

אלא במטרה אסטרטגית. ולכן כנראה שזה לא יפגע בך.

לא יודע אם מרגיע

נתפלל שבעז"ה ובהשתדלותנו, הם לא יצליחו.

תתבודדי על זה, ותדברי על זה עם אנשים רגועים שאת מעריכה את דעתם

דברים נכונים ומדוייקים

ומי שלא מרגיש/מבין את זה

שיבדוק איפה הוא לא נותן/מקבל מרחב

בזוגיות שלו/ בחיים שלו/ בהורות שלו

זוהי מחלה תורשתית המתחילה בגיל צעיר.

המחלה עצמה לא נעלמת אבל יודעת שניתן לבלום את הדרדרות ע"י ייעוץ ואיבחון מוקדם.

מכיר מישהו עם זה

זה תיק שכדאי לטפל בכובד ראש

אישית הוא עם עדשות יקרות מאוד

ובעיות כרוניות 

לחלקם קל מאוד ודורש רק מעקב. אין אפילו עדשות או משקפיים

ולחלקם חמור מאוד עד השתלת קרנית

ויש גם באמצע שצריכים עדשות

הכל פתוח.. כדאי ללכת לרופא עיניים עם המלצות וכמובן להקפיד על מעקב.

מאוד מאוד כדאי לעבור הדרכת חתנים. ההדרכה בד"כ כוללת גם הדרכה הלכתית רלוונטית וגם הדרכה להתנהלות זוגית-תורנית טובה.

היות שאינך מבית דתי והרקע מאוד משמעותי להדרכה מתאימה לך - הייתי ממליץ לפנות למכון מאיר (אם אתה מאזור ירושלים) או ראש יהודי (בתל-אביב) וכד'. יש להם מדריכים שמכירים את העולם בו גדלת ואת הדרך אותה עברת.

אם לא מתאים - אולי תכתוב אזור בארץ (ועוד כמה מילים על סגנון חייך) ויוכלו לעזור לך למצוא כיוון.

ברמת גן יש את הישיבה של הרב יהושע שפירא, אם יוצא לך להכנס לשם - סביר שידעו להכווין אותך. (כמדומני שגם יש להם, או לפחות היתה מסגרת מיוחדת לחוזרים בתשובה). בגדול ראש הישיבה שם, הרב יהושע שפירא ורעיתו, עוסקים הרבה בהדרכה זוגית.

ממש לא התכוונתי שתפרט איזה מצוות ספציפיות אתה מקיים. יותר סגנון חיים.

ולגבי 'סוגר עליך', לזה התכוונתי בשאלת הסגנון. יש כאלו שמוצאים מענה בסגנונות אלו ואחרים. יש מקומות לחוזרים בתשובה שאכן 'סוגרים' וזה מתאים לאנשים מסויימים.

נראה לי שהמקומות שהזכרנו כמו מכון מאיר/ראש יהודי/נהורא ודומיהם (גם הם לא זהים ובכל זאת), ממש לא 'סוגרים'.

ועונה לך כמדריכת כלות ותיקה - זה ממש קריטי שגם החתן יעבור הדרכת חתנים.

אפשרות נוספת זה לבדוק עם המדריכים כלות של ארוסתך האם בעלה הוא מדריך חתנים או האם יש מדריך חתנים שהיא עובדת איתו או ממליצה עליו - זה מגביר את הסיכוי שההדרכה של שניכם תהיה מתואמת..

גם יש קהילה של בעלי תשובה, אולי נהורא זה השם?

שווה לברר שם

+972 52-644-6736

מדריך חתנים מנתניה 

היא לנשים והוא לגברים.

זוג נחמד מאוד.

מונצש יוסף, 050-6779930

מונצש דקלה. 

הנקודה הבאה שנראה לי, ממה ששמעתי מכמה אנשים, שיועיל שתרחיבי עליה (אם זה בסדר),

היא מה עושים כ'אין כח לדבר על זה, לא עכשיו ולא אחר כך', או ש'ניהלנו את השיחה הזאת כבר אלף פעם, מה תעזור הפעם האלף ואחת?!'

מה עושים אם אין כוח לדבר על זה, לא עכשיו ולא אחר כך:

1. לנסות להבין *מדוע* זה כך? ולטפל בסיבה מהשורש.

למשל:

- האם זה מפני שעצם הדיבור על הדברים יוצר עוגמת נפש לאחד או יותר מהצדדים?

- האם זה מפני שסגנון התקשורת עצמו אינו מכבד ויוצר עוד משקעים נוספים?

- האם יש צורך באיוורור ופינוי מרחב זוי בתוך הלו"ז העמוס בצורה יזומה ומסודרת?

- האם ישנן תפיסות / אמונות מגבילות של אחד או יותר מהצדדים לגבי שיחה לפתרון קונפליקטים?

- האם ישנה חסימה או עיכוב אחר לאחד או יותר מהם בנושא?

וכן הלאה...

וכאשר מגיעים לשורש הסיבה - מציאת הפתרון הנכון עבורה וניטרול ה"במפר" הזה יכול כמובן להועיל.

למשל לכל אחת מן האפשרויות המוצגות כאן יש דרכי פתרון אחרות. לא יכולה כרגע להאריך ולכתוב את כל הפתרונות אבל רק לחזק שהבחלט זה אפשרי!

2. מלבד ה"סור מרע", להוסיף עוד מה"עשה טוב" - וללמוד סוגים של תקשורת מקרבת שיהיו לנו בארגז הכלים שלנו בדיוק לצורך שיחות כגון אלה (וכמובן לא רק).

וכאן אפשר ללמוד עוד על תקשורת טובה ומקרבת מספרים / מאמרים / סדנאות / חומר אחר / אנשי מקצוע וכן הלאה.

(במידה ויוכל לעזור למי שירצה אפשר לשלוח לי מייל ואצרף סיכום שכתבתי של כמה מסוגי התקשורות המקדמות החשובות שיש. כמובן שזה לא מחליף לימוד מעמיק ותירגול שלהן...)

3. אם לא מצליחים לבד אפשר בהחלט להיעזר באנשי מקצוע שיוכלו להאיר, לדייק, ללמד, להעמיק ולכוון יותר בכל שלב של התקשורת והדינמיקה הזוגית. 

(וכמובן לבחון האם ישנם דברים נוספים שקשורים לכך בקשר וגם בהם לטפל...)

- ישנם עוד סעיפים ותשובות שיכולים להתאים, אך יהיה ארוך ולא אפשרי לכתוב את כולם, לכן מציעה לכל זוג לבחון מה הכי נכון ומתאים לו בפני עצמו ועם זה לעבוד

ומה עושים במקרה ש"ניהלנו את השיחה הזאת כבר אלף פעם, מה תעזור הפעם האלף ואחת?"

1. בדומה לשאלה הקודמת, אחרי שמבינים את ה*למה* (ל' בקמץ) יותר קל להבין את ה"איך".

לכן צלילה לעומק של מה לא עבד בכל אלף הפעמים הקודמות,

איך נראתה הדינמיקה התקשורתית שם,

מה עוד קיים בפן הזוגי, האישי, וכן הלאה של הזוג -

כל אלו ועוד הם דברים שיכולים לשפוך עוד אור ולהגיע לנקודה שבה משהו יפתח ויתניע לכיוון הנכון הפעם.

2. גם כנ"ל לימוד של תקשורות מקדמות יכול מאוד להועיל גם כאן.

3. גם כנ"ל היעזרות באיש מקצוע אם לא מצליחים לבד.

4. לנסות להצמיד *חוויה טובה וחיובית* לשיחות הללו.

כלומר, ליצור במוח מאזן וזיכרון שקיום שיחה כזו = טוב לנו גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך.

אנו ממש רואים בחוש ומתנסים בכמה טוב זה עושה לנו לזוגיות,

בכמה העמקה זה נותן לנו,

בכמה פתרונות הצלחנו להשיג בעזרתן,

ובכל פעם כזו שאנו מקיימים שיחה טובה - אנחנו עושים אותה בליווי משהו חיובי שמשמח אותנו.

זה יכול להיות גלידה טעימה תוך כדי או אחרי,

זה יכול להיות פינוק שנצרף מיד אחרי,

זו יכולה להיות יציאה זוגית באווירה טובה,

וכל צ'ופר כזה או אחר שישמח אותנו.

וכך, כל פעם שתגיע מחשבה ש"הנה, צריך לדבר שיחה מעמיקה על משהו"

המוח ידע: "אוקיי. גם אם זה יצריך מאיתנו ליבון שיגע גם בכאב ובקשיים - זה שווה את זה. אנחנו כבר יודעים שזה שווה את זה. יש לנו כבר "קבלות" מהעבר על כל פעם ופעם כזו."

ובנוסף, המוח יזכור את החוויה החיובית והטובה שהוצמדה לזה.

(מומלץ להצמיד פינוק ייחודי לשיחות הללו שאין בזמן אחר כדי לייעד זאת רק לכך.)

ונכון לשתי השאלות וגם בכלל -

חשוב מאוד לזכור - זוגיות היא לימוד.

תורה היא ולימוד היא צריכה

אם אנו נתקלים בקשיים בזוגיות שלנו, זה לא כי "משהו בנו דפוק" או "משהו בי/באשתי/בבעלי דפוק" אלא זה אומר שאנו צריכים עוד לעבור כאן דרך של למידה.

אף אדם בעולם לא נולד יודע זוגיות.

לא גדולי המטפלים, הפסיכולוגים, המומחים ולא אף אחד אחר.

אם נשכיל לקחת זאת כלימוד,

כהשקעת אנרגיה הכי מתגמלת שיש,

נעשה תואר ראשון, שני, דוקטורט, פוסט דוקטורט וכן הלאה בזוגיות שלנו

נלמד עוד, נעמיק עוד

נלמד גם (ואפילו בעיקר) מהקשיים שבדרך

ניקח את האתגר כהזדמנות להעמקה ומקפצה לזוגיות שלנו,

נלמד ונדע לנטרל את כל המכשולים והחסימות שיכולים להיות בדרך,

נשקיע אקטיבית בהצמחת האהבה שלנו -

נגיע לאושר הזוגי שלנו ב"ה!

זה תלוי בנו הרבה יותר ממה שאנו חושבים

והמצלמה כבר לא משהו.

לא אחליפ פלאפון בשביל זה וזה גם לא שיקול שלי כשאני קונה.

מעדיפה משהו חיצוני שאדע שהוא טוב, וגם כיף להרגיש בטיול את הניתוק מהפלאפון

מה המפרט הטכני שכדאי לבדוק?

פיקסלים?

גודל?

מהירות?

מה הפרטמטרים החשובים?

כמו פה יש פורומים סגורים ויש שלא.

זה לא כזה מסובך

לא ראיתי מה קורה שם די הרבה זמן אבל מההיכרות האישית שלי הם שמחים לענות וזה לא רק לצלמים מקצועיים.

אני בפורומים מקצועיים אחרים שם, והייתי צריכה "להוכיח" שאני מקצועית בזה (לשלוח דברים מהתחום המקצועי הזה).

אבל אפשר להירשם שם ולכתוב בפורומים הכלליים של עזרה הדדית (שהם לא דורשים קבלה מיוחדת), ואז הצלמים ששם יוכלו לענות.

אני יכולה לשאול מישהו משם אם זה חשוב.

בכל אופן, אמרת נכון, פורום עזרה הדדית זה מקום מצוין לשאול בו.

מר מנהל גדול, שלא ישתמע חלילה שאני מעודדת הגירה לפורום מתחרה. אני לא.

אני התחלחלתי ממה שהיה רשום שם דברים הזויייםםם בקטע אחר

אמרתי לה קראת מה רשום כאן?? אמרה לי עוד לא קיבלתי במתנה

לקחתי תספר איתי וזרקתי בפח הקרוב

ממש דברים הזויים של אל תסתכל על אישתך ורק אם היא רוצה לדבר איתך תביט בה ואם אתה רוצה אותה זה כי אתה שפל ולא מכניע תיצר בעלי ואני פשוט היינו בהלם שמוציאים ספר כזה כהדרכה ועוד כאילו בשם התורה והיהדות

אף אחד לא אלוהים חוץ מאלוהים.

ואף אחד לא יותר חכם מאיתנו בנוגע לחיים שלנו.

לא להתבלבל. זה כלל.

אם מישהו מנסה לפרוץ אותו, אפילו לא לתת לו צ'אנס אחד קטן.

אנשים פונים לייעוץ וטיפול במצבים רגישים, והרבה שרלטנים מנצלים את זה כדי להגיד - הנה לא הצלחת, אני אגיד לך מה אתה צריך לעשות...

לשים לב לתוכן ולאופן. ולא לתת צ'אנסים לחינם. זה עניין של מוות וחיים.

אני חייב להגיד לך שזאת עיצה טובה לשלום בית.

ובאמינות שלו, בעקבות דברים טובים שמיוחסים לו

כגון רבנות, הקמת מוסדות,

אבל בנושא מסוים הוא לא גאון,

ולוקח את כל האמון לכיוון הנושא הזה

שהוא לא אמין בו.

יש את התופעה הזאת גם בהשקעות כלכליות

שרבנים נופלים בזה, ופתאום מפסידים מאות אלפים

מחמת תמימותם. ואי הבנתם בנושא זה.

בפער.. כי בדרך כלל הם יוצאים המבינים והמייעצים בנושאים אחרים..

וגורמים נזק רב..

כך גם אתה מר שרוט, בתחום פיתוח שיטות קשירת האשה למרזב

אין ספק שאתה מומחה ומביא תועלת עצומה לקוראיך

בספרך אשר כתבת.

מסכים

ומסוקרן לדעת על מה מדובר

בכללי יש סגנונות שונים..., וכל עוד שמישהו מתחבר ואינו חושב שזה תורה מסיני , ואינו עובר גבולות, אז לא אתנגד..

תלוי מאוד מה זה.

לשים לב שאדם לא מזדהה מידי עם המטופל ובפרט שהוא מזדהה עם צד אחד במיוחד. מטפל אמור להיות כמה שיותר נטרלי.

לשים לב שהוא לא מקטין את אחד מבני הזוג.

שהוא לא מבקש שתלכו אחריו בעיניים עצומות.

מה שלא נראה לכם בכלים שלכם - זה לא!

אתם ציר הכח, ואתם מחליטים.

הרבה פעמים גברים מגיעים לטיפולים מהסוג הזה במצבים שהם גם ככה מרגישים שיש להם הרבה מה להפסיד,

ומטפלים עשויים להשתמש בזה בכוונה או שלא בכוונה.

מה שבטוח שני בני הזוג צריכים להיות שלמים עם דמות המטפל.

וגם אם צד אחד דוחף לשם, וגם אם הוא "מאיים" בפרידה, לא להסכים לזה.

להסכים למצוא מטפל שמוסכם על שניכם.

לשים לב שהמטפל מטפל ולא יועץ.

ולשקול כל דבר שהוא אומר.

להיזהר מאנשים בעלי גישה של "כל מה שהרב אומר צריך לעשות".

אם משהו לא נראה לכם, זה לא כי אתם חסרי הבנה ונסיון.

החושים שלכם בריאים, תשתמשו בהם.

ותיזהרו ממניפולציות.

אם מישהו משתמש בתוכן רגיש שלכם כנגדכם באיזושהי דרך --- להתרחק!

אם מישהו לא כנה איתכם עד הסוף לגבי שאלות שרלוונטיות לנסיון ולהסמכה שלו --- להתרחק!

לבקש לראות תעודות, לבחון אותם ולחוש את המטפל.

ותמיד חזכור שאתם ציר הכח ומיד כשיש משהו חשוד, להתייחס אליו ברצינות.

ולצערי חושבת שמיותר לציין - אדם ללא ילדים - לא יכול להיות מנחה הורים. מי שרוצה לסמוך על אדם ללא נסיון, זה שלו.

אדם גרוש (שלא התחתן בשנית והוכיח את עצמו) - לא יטפל בזוגות!

מכל אדם אפשר ללמוד, זה לא אומר שצריך לסמוך על אדם ללא נסיון חיובי משמעותי.

בסוף מטפל הוא מוצר לצורך הטיפול, אם הוא לא עונה לצורך שלכם, תפטרו אותו.

ולצערנו כל פעם מתגלים עוד ועוד סיפורים על אנשים גדולים שסרחו.

וכולם בני אדם

וכולם טועים בכוונה או ללא כוונה.

לאנשים לפעמים יש נטיה לבחון אם הטעות היא בכוונה או לא.

אנחנו לא בבית משפט,

אבל לצורך הטיפול.

אם בחושים שלכם אתם מרגישים שהוא/היא עושה טעויות,

"המוצר" לא טוב. נקודה.

ולא עניינכם אם יש כוונות זדוניות מאחורי זה.

תתרחקו מהרע.

כל זוג הוא אחר ואין שחטה אחת או ספר אחד שמתאים לכולם. 

אין לי כלל מטרה לזהות את הכותב.

רק להבין..  בפרט אם הכוונה לדוגמאות קיצוניות שמהם קל יותר להיזהר - "אל תסתכל על אשתך" כפי שנכתב פה..

או שמדובר בדברים עדינים יותר.. ואם כן מה למשל..

אגב, לשם הכנות אני רווק אבל לא חושב שזאת סיבה לא לענות לי..

למעט כמובן אם מדובר בהדרכות בנושאים ספציפים..

תודה בכל אופן..

בנושא שהיא כל הזמן מעלה

במודעות שלה על זה שהגבר משפיע והאשה כלי

והיא צריכה לדייק אותו.

וכל הפטפוט הזה שחוזר על עצמו

אז ככה, כדי לקחת נושא שיש לו איזה רמז בתורת הקבלה

או בתורה הפשט וליישם אותו בתחום הזוגיות.

צריך להבין היטב בשני התחומים.

הספר חייב להכיל הסכמות הן מרבני הפשט

הן מגדולי תורת הסוד, הן מפסיכולוגים, 

הן מיועצי זוגיות מוסמכים שהוכיחו הצלחות בפועל וגם שידוע שמי שעובר דרכם מצליח בלפחות 80% לשפר את הזוגיות.

וכל דבר אחר יכול להזיק.

זו דעתי הקובעת.

לכן אני לא מסתפק במקובל שמתמחה 

בתורת הרמז (פה גם אני משום מה לא מפרסם את שמו)

או ברב שמתמחה באמונה ובחזרה בתשובה (וחלק גדול מחסידיו חווים קשיים בזוגיות)

או בכל אשה שהחליטה, שהיא מומחית בכל תחומי הנפש והקבלה.

חובה להביא הוכחות. בתחום כל כך רגיש ועדין שדורש איזון

מה שכן אני מחזיק שלפעמים יש רבנים מבוססי מציאות, כגון הרב יגאל כהן, הרב פנגר, הרב זמיר, הרב מאיר אליהו גם אולי אפשר להניס כאן.

שבאים אליהם כל כך הרבה מקרים, וראו כל כך הרבה דברים בחייהם, שבדר"כ העצות שלהם מאוזנות

ותמיד הם מסייגים את דברים, ונותנים balance

ככלל מנחה אחד הדברים החשובים ביותר באיש טיפול שתהיה בו ענווה אמיתית.

מטפל, אפילו מקצועי ביותר, שהוא מחזיק מעצמו או מהשיטה שלו יותר מדי זה דבר מסוכן.

לעודד אתכם להיות קשובים לעצמכם, ולכן אין לי עניין לכתוב פה דוגמאות. אין לזה סוף.
 

ללמוד תורה בצורה עצמאית, להשתמש בהגיון הבריא שלכם.

ולא לתת לאף אדם לשלוט בכם מנטלית.

אתם ריבונים לעצמכם, והקב"ה נתן לכם בריאות וכלים.

לא להפקיר את הראש ולא להאמין למשפטים בסגנון של "מה שהרב אומר - אני עושה". אין לזה מקור ביהדות.
 

רבנים בעלי אינטרס לקחו את הפסוק של "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל"...

להזכיר לכולם, מדובר על סנהדרין בלבד! על רבים ולא על רב אחד.
 

וכל שכן שלא על סתם אנשים שבתפיסה שלהם הם חכמים יותר מכם, ש"מצווים" עליכם דברים שלא נראים לכם.
 

מה שלא נראה לכם - לא שייך אליכם.

ואם יש מתח מיני עם מטפל, להתרחק! גם אם זה בא רק מצד המטופל. זה לא בריא על גבול המסוכן.

אפילו לא להתבחבש בזה. פשוט לא וזהו.
 

מעבר לזה, בנוגע לדברים שקוראים/שומעים והם לא נשמעים לנו,

התורה היא תורת חיים - כל מה שסותר את זה, כל מה שנראה קיצוני - לפקפק.

אז מה אם למישהו יש המון ספרים, אז מה אם יש לו כיפה, אז מה אם יש לו תואר "רב". אז מה אם יש לו מלא מעריצים.
 

אתם לא טועים. וגם אם כן, עדיף לטעות טעות שלכם מטעות של מישהו אחר.
 

גם עשה לך רב זה בידיים שלכם, וגם להסתלק מהספק.

אם יש רב או סמכות כלשהי שגורמת לנו לספק, לבלבול, להתרחק מעצמנו - להסתלק!
 

לא להתבלבל. לא ליפול לכתות.

לא ליפול לאף ידיים שהם לא הקב"ה.

תסמכו על עצמכם ועל החושים שלכם.

רק ה' הוא האלוקים.

רק הוא בוחן כליות ולב.

ואין לנו על מי להישען מלבדו.

מקווה שירדתי לסוף דעתך

לקחתי לתשומת ליבי

תודה

אני לא יודע בנוגע לטלפון הכשר כי אני לא יודע איך זה אמור להשפיע על הדרישות מהאוזניות.

אבל יש לי את האוזניות האלו כבר תקופה סוללה מעולה יכולים לעבור שלושה שבועות או יותר עד שצריך להטעין את הקייס שלהם ואני משתמש יחסית כבד באוזניות.

משתמש בהם גם לשיחות גם בתקופה שעבדתי בשירות לקוחות והתקשרתי כל היום ללקוחות השתמשתי בהם.

שהם חיקוי של Lenovo

ThinkPlus GM2 Pro

שמצויות באליאקספרסס

במחיר של כ40₪

אך יתכן שהם לא יפעלו לטלפון "כשר"

כיוון שתקן פרוטוקול השן הכחולה (; שלהם חחח

Bluetooth 5

ויתכן מאוד שאותו הפון הכשר החסיד והצדיק

גדל ולא למד על בלוטוס 5 , אלא מכיל פרוטוקול

BlueTooth 3 בדר"כ

תבדוק במפרט

גם אליה אני תמיד מתייחסת..

בהתחלה גם שלחתי הודעות "מה קורה וזה"

וממני היא פשוט מתעלמת! במפגשים היא מתייחסת אלי, אבל בהודעות כאילו עשיתי לה משהו רע.

ולהן בקבוצה המשפחתית שולחת כל היום לבבות ..

אולי סתם מתפעלים ממנה יותר

כי עכשיו היא הגיסה ה"חדשה"

אולי היא יותר צעירה ממך ובאופן טבעי זה

מתחבר לגיסות, שרואות בה

מישהי יותר קרובה לגילן

אדרבה, אולי יש בזה משהו טוב, בתהליך הזה,

כי תהיי יותר את בעצמך.

ופחות תתרגלי להיות מושפעת מהתפעלות חיצוניות

או מאיזה אוירה או טרנד חולף בקבוצת הווצאפ

יש דברים שלא בשליטתנו לפעמים בין אנשים יש חיבור וקליק כי פשוט ככה הם מסתדרים יותר טוב..

את נשמעת מקסימה ומהממת ואת לא נשמעת שנואה פשוט אליה מתחברים יותר הקנאה שלך טבעית כמובן אבל הייתי משחררת זה ככ בריא וכיף לחיות ככה

התחתנת עם בעלך כדי להקים איתו משפחה ..עוד כמה שנים יהיו לך בע"ה הרבה ילדים והמשפחה של הבעל יהיה משפחה מורחבת והיחס בינך לבין הגיסות פחות יתפוס אצלך חשיבות את אהובה שם את מתנהגת אליהם בצורה מכבדת וזה מה שחשוב😃

שמי שלא רוצה להיות חברה שלך שתלך לעזאזל

תמצאי לך חברויות שעושות לך טוב

ולא בכח עם אף סנובית

הם לא שוות אותך!

אבל האמת שאני בהחלט הייתי תומכת בביטול המנהג הזה. גם בגלל הבריאות, וגם בגלל העוגמת נפש שזה יכול ליצור לחלק מהילדים...

יש משהו יפה בזה שכל הקהילה שותפה לשמחה, אבל בטוח אפשר ליצור את זה גם בלי המנהג של זריקת סוכריות (אם כי יהיה מאד קשה לגרום לביטול שלו בכל בתי הכנסת...).

לפחות את הבת שלי.

(לא שמפריע לי שהיא לא חוזרת עם המון סוכריות, אבל היא כן התלוננה על חוסר השוויון בנושא הזה...)

הסוכריות בבית הכנסת זה לא סיטואציה שהיא נתקלת בה יותר מידי, כי היא מגיעה לבית הכנסת כרגע רק כשהשמחה המשפחתית היא שלנו. ה'מחאה' שלה היתה יותר על העיקרון

(ובכל אופן - ילד שאוסף יכול לאסוף עשרות סוכריות. ילדה שנותנים לה לקחת קצת כדי לזרוק - גם אם היא תשים לעצמה כמה בצד, היא לא תיקח עשרות סוכריות לעצמה וכשכולם יזרקו היא תשאיר אותן אצלה... אז אני נגד עשרות סוכריות בכל מקרה, גם לילד וגם לילדה, אבל אם כבר מעלים את הבעיה שבמנהג הזה, אז זו עוד בעיה שאני רואה במנהג הזה...)

ואז זורקים את השאר (יוצא שהם מקבלות יותר ויותר בקלות בלי לאסוף ) 

את יכולה בעצמך לחלק לה שלא תרגיש לא נעים לקחת לבד.

1. כמו שאמרת, יש ילדים שלא מצליחים לאסוף.

2. יש ילדות שלא יכולות לרוץ בעזרת גברים לאסוף

3. לציבור המבוגר ילדים שרצים בין הרגליים זה פחות נעים.

4. בית הכנסת מתלכלך מעטיפות/סוכריות שלא נאספו ונרמסות

5. זה לא בריא בשום צורה.

6. זה לא נעים פיזית שזורקים עליך סוכריות

7. הרעש והבלאגן לא מכבדים את בית הכנסת

8. מעודד אכילה לפני קידוש.

לדעתי מנהג שניתן להפסיק.

ואם כבר,

ראיתי במספר בתי כנסת פתרון יצרתי לבעיה שאתה העלאת.

בעל השמחה עובר בין מתפללי בית הכנסת עם מגש עמוס סוכריות ומציע להם. כן גם לילדים.

זה מבהיל אותי לחשוב שמישהו יכול לדרוך/להעיף את הבן שלי תוך כדי הריצה לתפוס סוכריה.. בגלל זה אני תמיד אומרת לו שאתן לו אח"כ 

מזרחית

תמיד גורם לאסונות

1. כדאי לפסק את הפוסט,כי הוא לא ממש ברור ככה.

2. ערבבת כמה נושאים בפוסט הזה וקצת קשה להתייחס ולעזור לך.

כשהסיפור כתוב בצורה מבולבלת, לא מפוסקת, בלי שאפשר להבין באמת מה קרה ומי אמר למי מה - לא נשארות הרבה דרכים לעזור מלבד לתת עצות כלליות.

תגובה שמתחילה ב "אז ככה", היא כבר לא נעימה, בטח אם אין אחריה שום אמירה שעוזרת לו. את אותן הערות (כשברור שצורת הכתיבה שלו, נובעת מהמצוקה והבלבול) אפשר לכתוב אחרת לגמרי.

איך להרגיע את העניינים בין אמא שלך לאישתך..

אין הכרות אישית לכן אגיד רק את דעתי בלי לדעת מעבר אבל נשמע לא שייך שאשתך תתקשר לאמא שלך ותגיד מה שאמרה כי אמא רגילה למשפחה וחשובה לה המשפחה והיא רוצה שתהיה באירוע וזה משהו שהיית אתה צריך לסדר בלי שאישתך תתערב. במיוחד שאתם עוד רק טריים...צריך לחשוב פעמיים לפני כל צעד כזה כדי שלא ישליך על העתיד.

זאת אמא שלך, אתה מכיר אותה ויודע איך לדבר איתה. חבל סתם להגביר את המתיחות...

תכלס, אם אין לך בעיה עקרונית או טכנית להגיע לאירוע, למה לא? תשמח את אמא שלך, היא כנראה ממש מתגעגעת...

לגבי החדר, זה באמת הבית של אמא שלך. אולי אפשר לבקש בדרך יפה שכשאתם באים תסדרו לה את הדברים שהיא תצטרך בצורה יפה ונגישה מחוץ לחדר, אבל גם את זה כדאי שאתה תסביר ולא אשתך

אתם וכל המשפחה, לומדים מערכת יחסים חדשה. (לא פירטת, אבל במיוחד אם אתה הנשוי הראשון במשפחה). איך מתנהלים עם זוג נשוי, איך זוג נשוי מתנהל עם המשפחה הרחבה. צריך סבלנות ועין טובה של כל הצדדים. בניואנסים אלו ואחרים כולם עוברים את זה.

כתבת כמה עניינים שונים. המשותף הוא קושי בין זוג צעיר והפרטיות שלו, לבין המשפחה המורחבת.

לא הצלחתי להבין את כל הסיטואציות, אבל חשוב לאזן נכון בין הצורך שלכם בזמן לעצמיכם ובין זה ששאר המשפחה קיימת.

לגבי החדר והכניסה אליו. במידת האפשר - לנעול, פשוט לנעול. אשתך בלי כיסוי ראש - החדר נעול. רוצים חיבוק - החדר נעול. אם אי אפשר לנעול (ממ"ד...) צריך להבהיר שגם כשהדלת סגורה, אתם מבקשים שלא יכנסו בלי לדפוק ולקבל רשות.

בהצלחה רבה ושוב - סבלנות

ככלל אצבע לחיי זוגיות ובמיוחד זוג צעיר אתה המטפל הבלעדי במשפחה שלך והיא המטפלת הבלעדית במשפחה שלה

ממש אין צורך שהיא תעיר לאמא שלך שהכל יבוא ממך כי הערות מבן מקבלים שונה מהערות מכלה

לגבי הקטע שנכנסים לכם לחדר זה אתה צריך להסביר לאמא שלך שאתם זוג ופרטיות זה חלק מזוגיות ושאתם מגיעים להתארח אי אפשר להכנס לחדר אלא אם כן מבקשים רשות לפני..

והאמת שזה עניין של נימוסים לאף אורח לא אמורים להכנס לחדר בלי רשותו כי כל אדם זקוק לפרטיות בטח ובטח שמדובר בזוג צעיר

מאחלת לכם תקשרות בריאה וזוגיות אןהבת וחזקה

והכי חשוב תראה לאישתך שאתה איתה ומבין אותה כדי לא לחזק מתחים בינה לבין המשפחה שלך כי אתה היחיד שתפסיד מזה

אתה מול המשפחה שלך והיא מול שלה.

תנהל אתה בלבד את הקשר מול האמא. זה קריטי.

תסביר לאשתך שהיא צריכה לדעת את המקום שלה, ותדע גם אתה- שאם לא תיקח את המושכות בעניין זה ילך וידרדר.

אתם צריכים להתכנס

ולהחליט על פרידה מההורים

ומידור מהם

ההתנהגות ההרסנית של ההורים

מתכון לדברים לא טובים

בינתיים ללמוד ולעשות חושבין

ולקמבן כבישים עוקפים 

אירועים משפחתיים, במיוחד חתונה, זה משהו חשוב, וכל עוד אין סיבה מיוחדת, כדאי לעשות מאמץ להגיע.

מאוד לא נכון לשים את אשתך כמגשרת בינך לבין אמא שלך, זה בכלל לא התפקיד שלה. אתה הבן שלה, אתה תדבר איתה. ולגבי הנושא השני זה מאוד הגיוני שהיא רוצה להרגיש בבית ולא לבקש ממכם כל פעם, אצלנו כן נהוג לבקש אבל אני תמיד אומרת זה הבית שלכם... 

באופן רגיל ומקובל, בני זוג שותפים בכל החיים, כולל בחשבון הבנק. יכול להיות, שבהחלטה משותפת מתוך ליבון מהותי של העניין, תגיעו למסקנה שלכם עדיף חשבונות נפרדים. אבל אז תצטרכו שיהיה מאוד ברור מה נכנס ומה יוצא מאיזה חשבון.

בהצלחה

למטרה ששניכם תחליטו עליה ותבינו שהיא חשובה.

למשל כל חודש לנסות לצאת עם רווח של סכום כסף מסוים ולשים אותו בצד בשביל העתיד של הילדים/טיול של שניכם/ פנסיה ועוד רעיונות שיעלו לכם...

אולי בראש שלך אתה אומר לעצמך שצריך את הכסף הזה למשהו אבל היא רואה מה יש לה כרגע ולא מבינה עד הסוף את ההשלכות...

תכניס אותה לחשיבה שלך, שאתה עושה את זה כי אתה רוצה שלשניכם יהיה טוב.

שווה לנסות לפתוח על זה שיח מעמיק, אולי אפילו ללכת לפגישה אחת של ייעוץ או מפגשים בודדים ולדבר על זה בהנחיה של איש מקצוע. חבל לגשת לנושא באווירת מלחמה וכאסח.

לא מכירה אותכם תכלס ולא יודעת אם התגובה מועילה במשהו, אבל ניסיתי;)

אתה צריך את המשכורת שלה כדי לשלם חשבונות או שזה אקסטרה?

כי אם צריך והיא תעשה מה שהיא רוצה איתה בחשבון משלה, זה מפיל אותך בפח

גם אנשים עם חשבונות נפרדים שצריכים את שתי ההכנסות כדי להתקיים, מנהלים ביניהם שיח על ההוצאות ומגיעים להסכמות. במצבך, זה כמו עיקוף לבעיה במקום לפתור אותה מהשורש וזה לדעתי ממש לא ייטיב איתך

אגב, אם אשתך מבזבזת או לא הולכת לעבודה אחרי ריב זה בגלל שהיא מנסה למלא איזה חוסר, או כי קשה לה. לא כעונש.

אתם צריכים להגיע למצב של יכולת לתקשר על צרכי הבית וההוצאות ולהגיע להסכמות. לתת לה סכום לבזבז על בגדים והוצאות פחות הכרחיות כמו דברים לבית שעושים לה טוב על הלב, ומצד שני לא להגיע למצב שצריך הלוואה כדי לכסות.

בקיצור, יש פה עומק אחר בעיניי לגמרי. ויש פה רק את הצד שלך. אבל אני בטוחה שאם אשתך הייצה כותבת, מנקודת מבטה התמונה היא אחרת לגמרי.

וצריך להבין איך היא רואה את הדברים ואיפה עומד הפער ביניכם

אני חשבתי על כך שהוצאות שיותר בשליטה וקבועות יהיו רק דרך החשבון שלי

וכל מה שהיא יותר מתפזרת  כמו ביגוד ושאר מותרות, יצא מהחשבון שלה בהתאמה,

מתסכל אותי בכל חודש מחדש לעבוד קשה ולגלות שזה תועלת לדברים מיותרים (לא לפי השקפת עולמי, אלא לפי יעוץ חיצוני שהלכנו)

זה רק נותן לגיטימציה להתפזרות כשזה מגיע ממקום לא נכון בעיניי כי עכשיו זה החשבון שלה והיא תעשה עם הכסף מה זבא לה ואתה תעבוד קשה ותשלם חשבונות בזמן שהיא מבזבזת

שזה סבבה אם זה מה שמוסכם. אבל אם לא אז יותר חכם להשאיר חשבון משותף ולהקצות סכום לבזבוזים

ואגב, גם ייעוץ חיצוני לא בהכרח יקבע מה נכון עבורכם. הוא רק מייעץ אבל לא תמיד יש לו תמונה מלאה ולא תמיד מבזבזים לפי צורך. אל תהיה מקובע. תהיה קשוב.

גם בתקציב שבנינו הבסיס הוא: הוצאות לפי ההכנסות,

ניתן בהחלט לשחק בין ההוצאות,

ברור שישנן הוצאות שהן קבועות ויש הוצאות שיותר אפשר לשלוט בהם,

וגם התאמנו עם הזמן,

לדוג' יש תקציב לביגוד: 600 שקל למישהו זה נראה חסכוני מידי?

ולמרות זאת כמעט כל חודש זה מסתיים ב1000 פלוס,

המצב שנוצר זה שכל כמה חודשים נכנסת עוד הלוואה שמוסיפה עוד התחייבויות, וזה בור ללא תחתית

מוגזם ומעל הפופיק לחרוג ככה באופן קבוע

איך היא מסבירה את זה?

על אימפולסיביות.

ולכן אני דוב חוזרת להתחלה - אם אתה רוצה שהבית יהיה בראש מעייניכם, צריך להכניס גם רגש ותקשורת. לא רואה דרך אחרת להתנהל בצורה שתקדם אתכם

שיהיה בהצלחה! 

אצלנו, אם אנחנו חורגים, קודם כל נכנסים למינוס מן הסתם...

המינוס עולה כסף.

כשהייתה חריגה משמעותית קיבלנו טלפון מהבנק, שזו שיחה מאוד לא נעימה.

במצב כזה הרבה פעמים גם לא מאפשרים לקחת הלוואה.

יכול להיות שמרוב שאתה אחראי, היא מרגישה שהכול בסדר "מקסימום אבי ייקח עוד הלוואה"...

יכול להיות שהיא מרגישה חוסר רגשי וההוצאות עוזרות לה לפיצוי רגשי כלשהו.

אני חושבת שיש כאן מקום לשני דברים:

א. לחזק את הקשר מבחינה רגשית, במנותק מהכסף. לראות מה היא רוצה, איך היא מרגישה, איך עבר עליה היום וכו'. לשתף אותה מה שלומך ואיך היה היום, מחשבות, רגשות... להיות חברים ברמה הכי פשוטה ואמיתית.

לחברים אכפת אחד מהשני, גם אם מה שמטריד אותך לא בהכרח מטריד את החבר שלך, הוא ינסה לעזור לך.

אחרי שהיא תרגיש שאכפת לך ממה שעובר עליה, כנראה שגם לה יהיה אכפת יותר.

ב. לא לפתור את הבעיות בשבילה. כן, גם אם תצטרך לחרוק שיניים ולסבול לחודש חודשיים מצב כלכלי בלתי נסבל מבחינתך.

שהבנק יתקשר אליה.

שהיא תצטרך להבין מה המשמעות של עוד הלוואה.

ואל תעבוד כל כך הרבה, אם אתה עובד קשה לכסות הוצאות, היא גם מרשה לעצמה (אבי מרוויח מלא, מה הבעיה לפרגן לי מעיל חדש) והיא גם אולי מרגישה צורך בפיתוח על זה שאתה לא שם.

אולי זה פסיכולוגיה בגרוש ולא קשור אליכם, ואולי כן כדאי לחשוב על זה.

שעיקרה בתקשורת ושותפות זוגית מעבר לנושא הכלכלי.

נשמע שיש כאן מאבק שלך מולה, שאתה מושך לצמצום וכו

בעוד שהיא נמצאת במקום אחר.

יכול להיות שהיא זקוקה למרחב כלכלי גדול יותר, יכול להיות שאלו דברים

חשובים שאתה חושב שאפשר לצמצם בהם ומבחינתה לא.

בכל מקרה המפתח הוא לא לכפות עליה משהו חיצוני,

אלא להגיע לשיח ולהבנה איך מתנהלים כלכלית,

מה שניכם רוצים ומסכימים עליהם, ואיך מגיעים לשם.

בהתאם לכל השירשורים יש לכם בעיה ניגררת שלא קשורה רק בכסף אלא בכל ההתנהגות של אתה פועל כך היא מתנהגת כך כתגובה וכדומה  ..

רק מציינת שלגבי הפרדת חשבונות אני ובעלי בחשבון משותף אבל בנוסף יש לי חשבון משלי בגלל העסק שלי שאי אפשר שיתערבבו ההכנסות בחשבון הרגיל בגלל הקבלות.. לא חושבת שזה תורם כי תאכלס שבא לי לעשות הוצאה בלי לחשבן אני עושה משל העסק (בדכ זה מתנות שאני לא רוצה שיידע עד שמקבל כמו היום הולדת שלו שהוצאתי על זה סכום של 5000 שקלים שסה סכום שאין סיכוי להוציא מהמשותף בלי הסבר)

אז בקיצור לא נראלי יפתור תבעיה אלא רק יחריף אותה כי היא תתפוס על זה תגל של חשבון שלי ואני קונה מה שבא לי ואין לך say

במקומך הייתי יושבת על תקציב לדעתי אתה פשוט מאוד רוצה לשמח אותה ככה זה נשמע..הנה שקניתם בית רצית שתשמח אז הסכמת לשיפוץ וריהוט השמחה שלה חשובה לך

אז שבו תגיעו להסכמה תקציה לאוכל בחודש הוא 2500 ביגוד 200 וכו וכו

ככה אנחנו עושים וכולם מרוצים

אני יודעת שכל חודש יש לי איקס לביזבוזים איקס לקניות אוכל ואיקס לבגדים וזה ממש עושה לי הרגשה טובה שכל חודש אני יודעת מראש לתכנן לעצמי מה אקנה ומה אזמין הפעם ואיך אפנק את עצמי אבל במסגרת התקציב זה יוצר תחושת שובע ונחת ומתוך זה אני גם מזמינה במסגרת התקציב תמיד גם משהו לבעלח ולילדים וככה לכולם כיף

זה באמת עוזר להצטמצם אם מגדירים תקציב?

אנחנו לא מגדירים תקציב לדברים, בד"כ פשוט זורמים..אבל בדיפולט שלנו אנחנו גם ככה משתדלים להצטמצם כמה שניתן.

אז אם אני מגדירה תקציב לסופר אבל פתאום צריכה לקנות משהו יקר יחסית ובסיסי ף, שחורג מהתקציב כמו טיטולים או סבונים לילדים, חומרי כביסה וכד'....אז לא קונים?

או שמגדירים תקציב לביגוד, ופתאום הילד איבד את המעיל או הקפוצ'ונים, נהרסו נעליים וכד'..אז גם אותה שאלה - לא קונים?

מה עם הוצאות לא צפויות פתאום של רכב? לפעמים תיקונים וכאלה (במיוחד על רכבים ישנים יחסית)

ונניח מוגדר תקציב דלק, שהוא לרוב אחיד רוב החודשים, ופתאום יש אירוע רחוק שצריך לנסוע אליו וגומר כמעט חצי מיכל, אז זה גם גורם לירידה מהתקציב...

אז מנסה להבין איך עובדת ההתנהלות עם תקציב?

כי זה נשמע מאוד דיכומטי ומתוכנן , אבל החיים דינמיים והרבה פעמים יש הוצאות יחסית גדולות ולא צפויות, שקשה להגדיר להן תקציב משלהן...

אם למישהו יש כח להסביר איך זה עובד אצלו, אשמח לשמוע.

(ניסינו העבר רייז אפ, וזה עובד בערך על אותו רעיון. אבל לא הסתדרתי עם זה כי זה גרם לי להגדיר תקציב לדברים כשהרבה פעמים יש הוצאות פחות צפויות, ואני גם ככה בד"כ משתדלים מאוד להצטמצם..אם פה ושם מתפנקים בגלידה, או פלאפל - זה עדיין בגדר הנורמלי וה"מותרות" ההכרחיות לנפש...)

בגדול התקציב קובע לצורך העניין 2700 לקניות אני קונה קודם מה שחובה! מטרנה טיטולים אני לא קונה חבילה 1 אני קונה 6 חבילות ו4 חבילות מטרנה כל חודש באותו תאריך בדיוק ממש כמו הוצאה קבועה כך שאין מצב שייחסר ויגמר התקציב אם הגעתי לתקציב אני אוותר על חטיפים ממתקים בשר משובח וכדומה כן כי זה התקציב נקודה

התקציב אצלינו כולל שורה שקוראים לה בלתמים ששמים כל חודש 2000 בצד לבלתם אם קרה משהו משתמשים בזה אם לא ב"ה נכנס לחיסכון

התקציב לא מנותק מהמציאות אגב הוא נסמך על חישובים שאנחנו יודעים מה העלויות של דברים לפי חודשים קודמים

לדוגמא דלק אני מבזבזת פחות מ300 בחודש על זה אז התקציב הוא 300 כדי להשאיר מקום חריגה

בכל חודש יש תקציב ביגוד 200 אז אם קרה ונהרסו המגפים סוודר או וואטאבר אני אקנה מהתקציב

לי אישית יש גם הרגלי קניינות מאוד נכונים שעוזרים לנו לחסוך הרבה בקטעים האלה

כל שנה בסוף החורף אני קונה נעליים לילדים לחורף הבא כלומר ב20 שקל גג במקום להוציא ב100 שקלים בעונה

אני לא מסתובבת סתם בקניון ביום יום אני יודעת בדיוק מה עןנות הסיילים לןקחת את בעלי וקונה לו כל מה שחסר

אם צריך מכנס נוסף אני אלך לסניף אוטלאט

לדוגמא לילדים שלי כבר יש בגדים לפסח..כי קניתי במבצעים הקודמים שהיו

לראש השנה קניתי בגדים בחודש אב שזה שיא הסיילים של הקיץ קניתי בקיווי ב10 שקלים קולטת?!

כל ההתנהלות הזאת חוסכת לנו מאות בשנה

בניסן אני קונה מעילי חורף לבעלי לעונה הבאה

ועוד משהו אני אלופה בלמכור כל מוצר שסיימנו או אין צורך בו אני מוכרת ככה שתמיד אני קונה משהו חדש עם הכסף של הישן שרציתי ספה מכרתי תספה שלנו ביותר ממה שקנינו תחדשה..יודעת שזה נשמע הזוי אבל אכן יש לי כישרון בנושא חחח

בנוסף מבחינת בשר דגים עוף אני נוסעת פעם בחודשיים שלושה וקונה בסופר שיש בו מחירים טובים הכל טרי מחלקת למנות צריכה בשקיות וככה יש הכל מוכן ומדוייק זה מספיק לחודשיים וחצי ועולה לי בערך 700 הכל

גמני קונה הרבה בסיילים.

הקנייה מרוכזת וזה עולה פחות. גם חנויות אאוטלט זו אופציה טובה

וואו נשמע לי כל כך רחוקה מהמציאות הסכומים שאת מדברת עליהם...אני עם 5 ילדים 700 שקל זה בשר דגים ועופות בקושי לשבועיים

ירקות ופירות סביב ה400 בשבוע

סכ"ה קניות / סופר בחודש סביב ה8 אלף נראה לי...

לחמים/ מוצרי חלב / כלי רחצה / ניקיון ...

כל שבוע סביב ה1000 רק ברמי לוי וזה בלי בשרים ודגים

לגבי המבצעים זה באמת חוסר אבל דורש המון זמן וידע מה יהיו המידות שנה הבאה..אצלינו היו שנים שבקושי גדלו ואז עלו בשנה 4 מידות ++

ממש לא מצליחה להעריך מראש

דגים אנחנו אוכלים רק בסעודה 3 בשבת

עופות חזה עוף פרגיות בשר טחון עוף טחון וכו כל יום כמעט הארוחה בשרית..

בשר ממש כמו סטיקים או נתח בשר אוכלים או בראש חודש או אירוע מיוחד

גם מבחינת קניות ההתנהלות שונה אני עושה קניות פעם בחודש בלבד לא כל שבוע כי זה מגדיל עלויות

וכל שבועיים עושה השלמה אם צריך של ירקות ביצים וחלב

דווקא לגבי המבצעים זמן לדעתי זה חוסך ולא דורש כי אני קונה בפעם 1 לתקופה

מבחינת מידות אני ב"ה עד היום תמיד קלעתי ותאמת שלא ככ מפחיד אותי לטעות מקסימום אמסור למשפחה שזקוקה

ורק אציין שלא כל המחירים שרשמתי מדוייקים כלומר לא פרסתי את מחירי פרנסת הבית שלנו מבינה?!

ספיציפית קניות יוצאים לי 2700 בחודש כן

ככ בשנה האחרונה כי המחירים די עלו. לפני כן -- כן. לגמרי

יותר בגלל שזה ממש טרחה עבורי ללכת לקניות ואני מעדיפה מרוכזמוקנייה גדולה. 

עדיין יש מחירים פה ושם שמצדיקים את קיומו, בעיקר לפני חגים, ואז אני קונה יותר. אבל אצלנו באמת צריך את המקום כי גם המקרר שהוא יותר מ700 ליטר לא מספיק לנו. בעיקר בחגים ובסופשים. אוכלים פה הרבה פירות וירקות וזה תופס מקום שלא מספיק לו מקרר אחד, ואת תדירות הקניות אני לא מעוניינת להעלות

כן. הוא 700 ו.. ברוטו. הנטו כמובן פחות 

כמו שאמר @העני ממעש , גגל ותמצא . יש גם יותר מזה

550 נטו

לו הייתי מוצא נטו גדול יותר במקפיא, מקפיא עליון, ועם מצב שבת,

ובטווח מחיר 4,

הייתי קונה

בדרך כלל מוסיפים במקרר ומשאירים מקפיא אותו גודל..

אם מישהו מכיר, מוזמן לאמר לי 

האמת שאצלינו במקפיא יש רק דגים עופות ובשר

בדלת יש מוצרים לשייקים ומעל מוצרים לאנטיפסטי

חוץ מזה אין כלום במקפיא ואם נגמר לי המקום אני שמה אצל ההורים המקסימים שלי חח

וגם, כמובן, ככל שיש יותר פיות להאכיל - המחיר עולה. ב"ה

תלוי גם מה אוכלים. וכמה ארוחות בבית.

שעדיף לקנות קפוא מאשר טרי ולהקפיא

קונים בשר טרי ומקפיאים? הנה משהו שכדאי שתדעו

אולי גם יצא לך יותר זול 

מה חשבת כשהתחתנת עם אברך חרדי?

כלומר, לאן שאפת? מה קורה שם?

אני גם רואה פה השמצה על הממ"ד שאולי נכונה בעיר שאת גרה בה ואולי לא, אבל מאיפה זה הגיע? שווה לדייק קצת יותר את הרצון שלך לא שלהם.

מי הבעל בכל הסיפור? מה האופי שלו? מה גרם לו להתחתן איתך בהנחה שהוא ידע שאת כזו?

המשפט האחרון שלך, תפס אותי. אם 'הבעיה' היא שזו הבעיה היחידה - זה אומר שיש לכם הרבה טוב משותף. זה אומר שיש לכם אהבה ואחווה ושלום ורעות.

זה לא אומר שפערים בענייני חינוך אינם משמעותיים, אבל אפשר לשוחח על כך. אם לא מצליחים לבד - אפשר ללכת לייעוץ על זה.

מקריאה מדוקדקת, הפערים אינם (רק) בינך לבין בעלך, אלא גם בינך לבינך. אם היית בעמדה, שאני רוצה מוסד א' ובעלי מוסד ב' ובשביל מוסד ב' נדרש ממני כך וכך - זה היה בירור זוגי.

אבל, את בעצמך כותבת שבסופו של דבר, את, לא רק בעלך, חושבת שנכון שילמד במוסד ב', אבל הדרישות של המוסד לא מתאימות. כנראה שלהתגרש לא יעזור לך...

ממה שכתבת פחות נשמע שיש אי הסכמה בינך ובין בעלך.

אלא שאת רוצה להנות מיתרונות של מוסד חינוכי מסוים, אבל לא מעוניינת להשלים עם החסרונות והדרישות שלו.

אני לא מגיעה מהציבור החרדי, ואני יכולה להבין למה הדרישות האלה נשמעות לך חונקות.

אבל, אנשים עושים כל מיני ויתורים בשביל חינוך הילדים. לפעמים עוברים לעיר אחרת, לפעמים משלמים על הסעות למקום רחוק יותר. אם את שלמה עם שאר הבחירות שלך, בעיני לא מופרך להתלבש בהתאם לדרישות של בית הספר, רק עבור חינוך הילדים( ואני לא לבוש כחרדית ולא מקפיד על גרביים, למשל ). זו מטרה ראויה. זה לא אומר שאת צריכה להיות צבועה, ואת לא צריכה לשקר לילדים, וככל שהם גדלים אפשר לחשוף אותם למורכבות, לבחירה שלך להתלבש צנוע על אף ההתלבטויות וההשגות שלך.

נראה לי שאת קודם כל צריכה להבין מה את רוצה, מה השאיפות שלך, ואחרי זה תוכלי גם לדבר עליהן עם בעלך. 

עליכם לגור בעיר הזו מעתה ועד עולם. אם המקום טוב ומבוקש תוכלו להשכיר אותה ולגור במקום אחר. 

מה דעתך? האם יכול להיות שכדאי לכם לעשות חשיבה משותפת לגבי סגנון החינוך ששניכם תהיו מרוצים ממנו - ולכוון את המגורים לשם? 

ברור לי שזה לא דבר פשוט בכלל, אבל גם שאחד מכם יחיה בתחושה יומיומית של ויתור או מחנק זה הרסני...

קודם כל

אתם צריכים להגיע להסכמות ביניכם על דברים כמו תספורת , נראות, לבוש ומוסדות חינוך

אני חוזרת בתשובה, בעלי לא אברך, אבל עדיין הוא לוקח את הילדים להסתפר כי צריך לשמור על הפאות וכי זה ספר גבר ומה לי ולדברים האלה ..

וגם הילדים שלי במוסדות לימוד חרדיים. קוד הלבוש בהחלט יכול לעשות לך בעיות. ואם את לא מתכוונת להתאים את עצמך, חבל שהילדים שלך ואת תסבלו מזה. כך בעיניי

אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה

את רוצה את הערך דווקא שם ? צריך לקחת בחשבון שהוא מושתת על הקרבה מסוימת במוסדות האלה הספציפיים.

שווה לבדוק אופציה של מוסד ממ"ד. זה לא פחות ערך ויכול להיות שזה יותר יתאים לך, אבל את צריכה לבחור תכלס

ואגב, איך את עם ליבה.? כי בת"תים לא מלמדים ליבה ככ. זה גפ משהו שצריך לתת עליו את הדעת ככל שהילדים גדלים 

ועוד משהו - אם אתם ככ שונים ואלו המחלוקות היחיודת שלכם זה אומר שיש ביניכם הרבה משיקים חיוביים. תשמחי בזה!

מצד אחד חינוך איכותי ומצד שני יש יותר פתיחות לקבל מצבים כאלה

תאכלס אם הצוות מתייחס לא יפה בגלל הנראות שלך לא יודעת כמה החינוך שם 'איכותי'

אישית הייתי עושה ויתורים בשביל חינוך טוב לילדיי גם אם זה אומר להתלבש שונה טיפה..

אבל אם את לא בכיוון אולי לחפש משהו טוב אחר

על עצמי יכולה להגיד שכרגע הילדים שלי בחרדי בעלי לא ממש חרדי בלשון המעטה...את כל הפרוצדורה עם המוסדות אני עושה

לפעמים שהוא הולך להביא את הילדים עם קוקו והלבוש שלו שיהיה בריא אני מקווה שיעבור חלק

המנהלת בפעם ה1 שראתה אותו הייתה טיפה בשוק כרגע גם שנה הבאה ימשיכו בחרדי כי החינוך שם טוב ואנחנו מרוצים תסתכלי על הטווח העכשווי זה טוב תמשיכו שם את במגמת התחזקות בע"ה יכול להיות שעוד שנה את תיהי כך מעצמך

זה בדרך כלל היה מספיק כדי לעצור את התופעה הזו.

כל איום סרק יושב על משהו.

עצם שמישהו חושב על זה זה אומר שזה יושב בתת מודע וצריך טיפול כלשהו.

גם אם ממש לא מתכוונים לזה ורק מתכוונים להשגת תשומת לב. זה לא תקין וצריך גם זה טיפול (מסוג אחר)

אנחנו לא מוסמכים להחליט מתי זה איומי סרק ומתי לא. הסיכוי הסביר שאם נפנה מישהו לטיפול מקצועי הוא פשוט לא ילך.

לכן הפתרון של משה הוא ישים והגיוני.

מסכימה. בהסתייגות ביחס למשפט האחרון...

הבן אדם צריך עזרה

מה יעזור אם תזמין עליו משטרה, ויעצרו אותו עכשיו?

למי זה יועיל?

עכשיו המוטיבציה שלו לחיות תתגבר

או תחלש לפי דעתך?

יש גם מצב, שזה אדם שכמו שתיארת אינו טרול

אלא צריך קצת עידוד, ותעודד אותו

והוא יתעודד, ואחרי יומיים יסתדר

לא כולם במצב שהם עוד דקה קופצים מגגות.

קצת balance,

אז מה עכשיו כל עם בני ישראל לא יעודדו זה את זה

ללא תעודת מעודד רשמית של משרד הרווחה?