פורום נשואים טריים (עמוד 25)

להסתובב בו", היא מכשילה.

מבחינתי הצימרים של גוש שילה/בקעת הירדן, הם באיזורים הכי בטוחים (לא היתה אף אזעקה מתחילת המלחמה...) כנראה יש כאלו שיחשבו אחרת...

או איזור ים המלח

עמק המעיינות

ואם אתה לא בטוח אם הרישיון שלך בתוקף, אפשר לבדוק בקלות באינטרנט.

תכתוב בגוגל הפקת רישיון נהיגה. אם המחיר יהיה כמה עשרות ש''ח, סימן שזה הפקת כפל כי הרישיון שלך בתוקף. אם כמה מאות שקלים אז הרישיון שלך לא בתוקף ואתה צריך לשלם כדי לקבל הביתה אחד חדש.

אתה מקבל כרטיס חדש כשהכרטיס שלך פג תוקף ואצה צריך להזמין אותו באינטרנט ולשלם אגרה סמלית

כמה זמן עבר מאז הרישיון שלך?

הלוואי שיהיה שלום

התשובה האמיתית היא שכלום לא יקרה. מבחינתו, הוא כנראה יגיד לך תודה שאת לא מצ'געת אותו, כי הוא פשוט לא עומד בקצב. וזה לא כי הוא לא אוהב, פשוט יש לו קצב אחר. וממה נפשך, אם הוא לא אוהב בכלל, מה זה יעזור?

צריך להודות באמת, השאלה היא לא "למה אני עושה הכל?" (אמירה כללית ומצטדקת) אלא "למה אני לוחצת עליו למלא את הפנטזיה שלי?" או: "למה גלגלי השיניים שלו לא נעים בקצב שלי?"

מבלי להפחית בחשיבות הקירבה, התקשורת, כו', אפשר גם לבחון בעין ביקורתית את הדרישות שאנחנו מציבים לצד השני, מה בדיוק טיבן ועל אילו עוד פתרונות אפשר לחשוב, איך אפשר לתאם יותר את הקצב שלהם בדרך שתתאים לשניהם, במקום אמירות בסגנון של "כל עול הקשר נופל עליי".

ואז הוא יאלץ ליזום

אזהרה: *לא נוסה על בעלי חיים*

ואולי את יזמית באופי והוא איש ביצוע

תחליפו תפקידים לשנה אחת בשביל לאזן

(סוגריים לטיפשים שביננו:

כמובן לא בשביל להרגיש עליונות על השני

שאתה יותר טוב בתפקיד "שלך",

כתבתי את זה בשביל הקוראים

כי נל"ה בטוח מודעת לעניין, והיא בטוח לא תיפול במלכודת הזאת)

מצד מי שיוזם כל הזמן, לדעת להרפות זה גם כח. להבין שלא הכל תלוי בי, שלנסות יותר מדי זה לא בריא, זה רק גורם לי להיות עוד יותר לחוץ ומריר כי אני מאשר לעצמי שוב ושוב את התרחיש השלילי (אני קונה לה כל יום שוקולד והיא אפילו לא מתייחסת! אז מחר אני אקנה לה שוב שוקולד ואני *יודע* שהיא לא תתייחס! געוואלד!)

לגבי בעלי חיים: זה עובד מצוין עם חתולים. נכון שאתה רוצה לחבק אותם ושהם ישבו לך על הברכיים וילקקו לך את הידיים. חוץ ממקרים נדירים, לא סביר. תחבק חזק מדי, הם יחשבו שאתה רוצה לאכול אותם. אם תכבד את הספייס שלהם ותלטף בעדינות, הם יאהבו אותך יותר. וזה גם חלק מהעניין של פותחת השרשור, להבין את השפה של הצד השני. אני לא יכול להרים חתול וללחוץ אותו חזק ואז לומר, געוואלד, החתול הזה בורח ממני, הוא לא מתקרב אליי, ואני הלא משקיע בו כל־כך הרבה חום ואהבה! הכל אני עושה בקשר הזה! והוא בקושי בא פעם ביום להתחכך בי עם הזנב (שזה כנראה אומר הרבה בחתולית). אז נכון, חתולים הם יצורים פשוטים להבנה. אבל עם אנשים אפשר לדבר, ואפילו מומלץ בחום.

אבל לא מגיעה לכך עכשיו לצערי, וגם כאשר מעמיקים צריך לעשות זאת בצורה נכונה ומקיפה וספציפית מול הזוג עצמו.

מול האישה עצמה ומה היא מרגישה ולמה ואיך וכו'

ומול האיש עצמו והמקום שלו גם מולה וגם מול עצמו וגם מול הדינמקה הזוגית שהתקבעה וגם מול הפערים שנוצרים.

בקיצור לא ניתן להגיע לכך ע"ג הודעה בפורום

חג שמח ובשורות טובות 🙏

ממה הן נגרמות?

האם זו חרדה? אולי מפחדת מהמצב של להשאר לבד בזמן מלחמה?

האם זו תחושת פחד שיקרה לבעלך משהו?

או שזה בכלל לא קשור לפחד?

זו תחושה של אהבה ?

אולי תחושה של תלות ?

לברר עם עצמי מה אני מרגישה ולדברר את הרגשות, ואני לא מצליחה להגיע לנקודה

זה לא פחד,

אולי תלות..

סיבה הורמונאלית ובאם נמשך לפרק זמן, הייתי בודק

קורה לך או קרה לך בעבר במקרים אחרים או שזה רק מאחרי החתונה?

זה נראה כמו התקפי חרדה, השאלה ממה הם נובעים? מפחד? (גרים באיזור שאולי מסוכן?) פחד עליו? רצון לזמן איתו? 

חשבתי אולי זה יכול להיות חרדת נטישה שצפה פתאום.

חווית חרדת נטישה שזה ככה צף פתאום?

איך היה ועברה תקופת ההיכרות בינכם עד החתונה?

יחד עם זה, מה שאת מתארת לא נשמע במסגרת קשיים רגילים, בעיני.

לא ענית עדיין האם את על מניעה הורמונלית או בתחילת הריון, עניינים הורמונליים יכולים מאוד להשפיע על מצב הרוח.

האם את עובדת/לומדת? 

שינוי של נישואים ומגורים משותפים בנפרד זה שינוי משמעותי לגוף ולנפש.

במיוחד אחרי ה7.10 דברים כאלה זה הגיוני שקורה.

ועם זאת, כדאי לטפל.

אפשר באמצעות שיטת CBT שמעתי גם על שיטת מוח אחד (לא מכירה)

או שיחות אצל פסיכולוג.

אל תפחדי לשתף אותו, הוא בעלך והכי אוהב אותך בעולם.

זה לא אמור למנוע ממנו לצאת מהבית, אלא לדחוף אותך לטיפול.

ואם היציאות והכניסות גורמות לאפקט לא בריא אפשר להוריד את התדירות מתוך מודעות (אצלנו למשל עם הילדים זה מאוד מורגש שלא קופצים הביתה אם יוצאים שוב לאחר מכן כי זה משבש אותם)

בהצלחה!

זה יכול לקרות גם בקשר טוב,

ואת צריכה תעסוקה חיובית שתתן לך סיפוק ולא קשורה בדווקא אליו,

ויכול גם להיות שיש מה לשפר בקשר (בכמה חודשים אי אפשר עדיין לבנות באמת קשר),

זה יכול להיות חוסר אמון או חרדה מבגידה,

או שאת מבססת את הערך והבטחון העצמי שלך על היחס שלו אליך,

ולכן כשהוא לא בשטח את מרגישה אבודה,

ויכולות להיות עוד סיבות שונות.

מה שברור ששיחה עם מישהו או מישהי שמבינים בתחום ויוכלו לברר איתך את הסיטואציה - יכולה להועיל המון בעז"ה.

עוד ברור, שלהישאר כך ולא להתייחס לזה - מאד לא כדאי, זה עלול לגרום או לכליאתו בבית או הוא רגיש ומתחשב ולא ירצה לגרום לך הרגשה רעה,

או לגרום לך לרגשות קשים (מה שכבר קורה) ולתסכול ומשם הדרך למטה סלולה, בכל המישורים.

בהצלחה רבה עם זה, ותעדכני.

ולראות מה מתחולל בתוכך כאשר בעלך יוצא מהבית.

את נשמעת נורמלית ומקסימה לגמרי

ואיזה כיף שב"ה טוב וכיף ושמח לכם ושאתם נשואים באושר! תודה לה' הטוב!

נסי רגע להתבונן לעומק -

קודם כל האם מאז ההיכרות / החתונה הרגשת שאת מאבדת את זה כאשר בעלך יוצא מהבית?

אם לא, מתי זה התחיל?

האם התחתנתם בתוך המלחמה? (כתבת שנשואים כמה חודשים)

איך את מרגישה בכללי בפן האישי, הרגשי?

האם משהו מפחיד אותך ביציאה שלו מהבית? אפילו אם זה פחד סמוי, למשל שחלילה יקרה לו משהו? / שיעדיף לבלות עם מישהו אחר על פני בילוי איתך / שפחות יאהב אותך / שתאבדי אותו או את הקשר וכן הלאה?

יכולים להיות הרבה מאוד אפשרויות וכדאי לזהות מה נכון לגבייך.

למשל יכול להיות שמה שאת מתארת קשור בכלל לתגובה רגשית מהמלחמה ומכל חוסר השליטה וחוסר הביטחון שהמציאות הלא הגיונית שבה אנו חיים יוצרת אצל הרבה מאוד אנשים.

יכול להיות שמה שאת מתארת הוא סוג של התקף חרדה, שכן כדאי להתבונן מה מפעיל אותו בדיוק שם.

יכול להיות שכמו שכתבת בתגובות משהו ביציאה שלו מהבית מציף לך טריגר של חרדת נטישה שהייתה בעבר או שחששת ממנה בעבר?

יכול להיות שמשהו בשבריריות-מה והטריות של זוג טרי בתוך שנתו הראשונה מעורר חששות ליציבות האהבה והקשר והבלעדיות וכן הלאה?

ויכולים להיות עוד אפשרויות רבות אחרות.

לכן מיקוד בך ובמה מתרחש בתוכך יכול לעזור לך להגיע לשורש העניין.

ואם את רואה שאת לא מצליחה לבד אפשר כמובן להיעזר באיש מקצוע שיכווין אותך.

אבל הכל בסדר יקרה.

לאט לאט.

תני לדברים זמן ושהות והתבוננות

ואם תראי שזה לא נרגע או מחריף או שאת חווה תחושות קשות וכפי שתיארת הרגשה פיזית של שריפה בחזה ובכי בלתי נשלט וכו' - כדאי להתייעץ אפילו בתור יעוץ ראשוני עם פסיכולוגית לגבי היתכנות של התקף חרדה או מצוקה אחרת מהמצב בארץ או מטריגר אישי שקיים אולי.

ואם תראי שזו מציאות שחולפת ואת מזהה את הרצון שלך למשל ביציבות של הקשר, באהבה החזקה, בלימוד של זוג טרי במציאת האיזונים של הנפרדות בתוך הביחד ושל הביחד בתוך הנפרדות - אז גם הכל בסדר ולוקח זמן ולימוד של שניכם בתוך זה.

(ועל הנקודה האחרונה כתבתי קצת כאן אם יכול לעזור : שני יחידים שהופכים לזוג

בהצלחה יקרה,

המון ברכה, שלווה וטוב 🌹

2. כדאי לדבר (מראש) על מה הצרכים שלך כשאתם שם, מה יעזור לך להרגיש יותר קשורה בכלל ומה את צריכה ממנו, כדי שלא תרגישי שהוא נוטש אותך. (לדוגמא: לצאת לשעה סיבוב בערב רק אתם, או שישים לב אם אכלת, שאת אוהבת את האוכל, מרגישה מספיק בנח לקחת וכד'.)

3. לחשוב שוב (זה מאוד תלוי בדינמיקה זוגית ומשפחתית, במרחקי נסיעה, בשלב בחיים וכד', לכן איני אומר דברים מוחלטים) - אולי שנה הבאה כן כדאי להכשיר את הבית ואז, גם אם לא לכל השבוע - אפשר כשרוצים לקפוץ הביתה לזמן זוגי/משפחתי של המשפחה המצומצמצת.

ואצל ההורים שלך לא.

זה הרגשות שלו.

הצגה חיצונית כאילו כיף לו והוא נהנה

יכולה לעייף אותו.

מה הבעיה?

אין בעיה, הוא בן אדם אחר והוא מרגיש אחרת ממך.

ואין שום בעיה.

מדברייך הבנתי שההזמנה מההורים שלך ליו''ט שני הייתה במהלך החג, אחרי שהוא כבר דמיין בראש שלו שהוא יהיה בצד שלו כל החג.

אם אני כבר מדמיין משהו טוב ובסוף זה לא קורה, אני הרבה יותר מאוכזב מאשר אם היה ברור לי מראש שזה לא יקרה.

לכן, אם השאלה ''איפה נהיה בחגים'' היא משמעותית עבורכם, כדאי לקבוע מראש וביחד איפה תהיו ומתי. אולי אפילו להגיד להורים שלכם שאתם צריכים לתכנן את צעדיכם מראש, ולכן תשמחו לסגור מוקדם, כך שאם הם מתכננים להזמין אתכם לחג כלשהו, שיעשו זאת מוקדם ולא יומיים קודם.

יעבור לו.

לדבר על העניין אחרי שהכל נרגע.

נגיד שבת הבאה שאתם בבית.

והערה צינית כי הייתי חייב:

ברור שהוא לא ירצה ללכת לאבא שלך.

הוא מפחד שיהרגו אותו 

שחשוב שהיא מתבררת, וב"ה היא יכולה להיות גם הזדמנות נפלאה להביא להרבה ברכה וקירבה יותר גדולה גם בהמשך.

והנקודה הזו מתייחסת למה שכתבת: "הוא הבין, הסכים, אבל יממה של פרצוף מבואס ופגוע".

וכדאי לעצור רגע ולראות מה קורה כאן בעצם - אצלך ואצלו.

מה קורה אצלך כאשר את רואה שבעלך עם פרצוף מבואס?

מהן המחשבות שעולות לך?

מהן הרגשות שעולים לך?

מה זה עוד מפעיל בך?

כי אם את מסתכלת על זה במבט-על רגע -

את יכולה לראות זוג חמוד שמשתדלים לעשות חצי חצי באירוח בחגים

שמסתדרים

שהשנה החליטו יחד לסגור את הבית בפסח בגלל הנתונים,

שהיו חג ראשון אצל הורי האיש וסה"כ זרם להם

ושפתאום בתוך חול המועד היה בלת"ם - וחצי משפחה של הבעל הודיעה שהיא מגיעה לחג שני

על גבי הידיעה הזו - הבעל החמוד אמר שישמח אם ישארו שם עד אז

האישה החמודה אמרה שנראה ותחשוב על זה, כי לא ידעה עדיין מה מתכננים הוריה

וכאשר כן ידעה וההורים שלה הזמינו אותם - היא אמרה לבעלה בעדינות שהיא מבינה כמה חשוב לו (!) אבל היא תשמח לראות את ההורים שלה בחג.

והאיש החמוד הבין (!)

והסכים (!)

ו...

והיה עם פרצוף מבואס יממה.

אז יקרה, חוץ מהשורה האחרונה רגע בתיאור המקרה שאותה נשאיר לאח"כ -

תראי איזה זוג מקסים מתואר כאן!!!

כמה כבוד

כמה שיח מכבד

כמה תקשורת פתוחה

כמה אהבה

כמה אכפתיות

כמה שיקול דעת

כמה תיאום ציפיות

כמה מעשים מחושבים ומתחשבים גם *תוך כדי תנועה*

זה כ"כ יקר!

וזה שלכם ובזכותם לגמרי

אתם הזוג החמוד והמקסים הזה

אז קודם כל איזה כיף זה וזכיתם ממש!

ועכשיו לעניין אותה שורה אחרונה, אותה נקודה שמזמנת הזדמנות לצמיחה אפילו עוד יותר עמוקה -

העניין שבעלך עשה פרצוף מבואס.

נכון, זה לא נעים. הוא הרגיש מבואס. ואת, אשתו שאוהבת אותו ורוצה שיהיה לו טוב גם מבואסת מהבאסה שלו.

ואולי גם מבואסת כי את חושבת שהבאסה הזו משמעה שבעלך חושב בתוכו: "זה בגללך, את עשית לי רע. את לא טובה או לא מיטיבה איתי"

ואולי הקולות הללו (בראש ובלב שלך בלבד כמובן אפילו אם בתת מודע) מעיקים עלייך מאוד וגורמים לך לקושי הגדול אל מול זה.

אבל אם תביטי רגע לעומק,

מה בעצם היה כאן?

היה כאן שיח מאוד מכבד ואוהב ביניכם, שלקח בחשבון את כל הנתונים, כולל אלו שהגיעו תוך כדי תנועה, ואז החלטתם החלטה משותפת יחד.

החלטה שגם בעלך עצמו גם הבין וגם הסכים לה

ונכון שעשה פרצוף מבואס - אבל אז מה? מותר לו להביע רגשות. 

נכון, הייתה קצת תחושת החמצה שלא יהיה עם שאר המשפחה שאמרו שבאים לחג השני בצד שלו - אבל זה מה שהיה. הוא נתן רגע מקום לבאסה. הוא ביטא אותה.

הוא מאוד כנה וישר ולא צבוע, הוא מאוד אמיתי ולא "אחד בפה ואחד בלב" - אז הוא הרגיש את הבאסה הזו ומיד ראו עליו גם על הפנים.

איזה כיף שיש לך בעל אמיתי וכנה ולא צבוע!

איזה כיף שיש לך בעל שמבטא רגשות ולא כולא אותם בפנים!

איזה כיף שיש לך בעל שנותן מקום ולגיטימציה גם לקושי!

אלו דברים מאוד מאוד מאוד חשובים.

ונשמע שמרוב שאת אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו טוב ומרוב שאת רוצה להיות טובה ומטיבה עבורו ובכלל - כ"כ כאב לך אפילו על הפרצוף הזה

אבל בעצם באמת באמת אפשר לגדול מכך גם בפן האישי

להבין שמותר לבן/בת הזוג להתבאס

שמותר להם לעשות פרצוף מבואס על משהו שביאס אותם

שזה כן מראה על כנות ואותנטיות

ושזה *לא* מראה שהם חושבים שאת רעה או לא טובה או לא מיטיבה

וזה *לא* מראה שהם לא אוהבים אותך

אלא זה רק מראה שנותנים רגע מקום לרגש שעלה. זה הכל.

וזוגיות שבה אנו לומדים לעלות עוד קומה בה

ולפתוח עוד מרחב ועוד איפשור לבטא רגשות, גם אם הם קשים

ויכולת לבטא אותם גם מול השני/ה ולא רק ביני לבין עצמי -

זו יכולת מאוד עמוקה ומאוד גבוהה בזוגיות.

זו עליית עוד מדרגה בעומק הזוגי.

יש לנו יותר מרחב.

יותר מרחב אישי ויותר מרחב זוגי

להיות גם בלא-מושלמות שלנו

להיות גם בבאסה שלנו

לבטא אותה

ולדעת שהעולם לא קורס אם אנו עושים זאת

אלא הכל נשאר יציב ובטוח

האהבה שלנו

הקשר שלנו

הידיעה שאנו טובים אחד בלב של השני/ה

וכן הלאה

ובעצם אם את מביטה על זה כך: נכון, בעלי מבואס ולכן עושה פרצוף מבואס, אבל זו רק דרך שלו לבטא כרגע את הרגש, וזה יעבור.

אבל הוא אוהב אותי, אני אוהבת אותו, ניהלנו שיח בוגר ומכבד, לקחנו בחשבון הכל, הגענו להחלטה *משותפת* שגם אני וגם בעלי מסכימים ומבינים אותה וזהו, הכל בסדר אפשר להמשיך הלאה.

והדבר יכול מאוד להקל ושוב לפתוח עוד פתח איוורור ועוד מקום ועוד אוויר בקשר בכלל.

וזה טוב שזה קרה כי כאמור אפשר ללמוד מכך הרבה מאוד גם להמשך, בכל מיני הזדמנויות אחרות שדבר כגון זה או כדומיו יכול לחזור על עצמו

אבל את בטוחה באהבה ובהערכה שלך אליו ושלו אלייך

בכך שאת טובה ומטיבה בלב שלו, והוא בשלך

בכך שמותר לבטא רגשות גם קשים

בכך שנותנים מקום גם לזה

וגדלים

גדלים בתור האדם האינדיבידואלי שאנחנו 

וגדלים בתור הזוג שאנחנו

- ולגבי השורה האחרונה שכתבת: "גם כשהוא אצל ההורים שלו הוא כל כך איתם בהכל, לפעמים שוכח אותי. לא נעים בכלל."

אני חושבת שצריך להתייחס לזה בנפרד וליצור שיח טוב ביניכם על כך.

ואיזה יופי שאתם אותו זוג מקסים עם אותה תקשורת נפלאה גם אל מול העניין הזה  

כך שתוכלו לפתוח זאת בצורה טובה ומטיבה ב"ה.

תוכלי לספר לו מה את מרגישה כאשר אתם אצל הוריו,

מה יכול לעזור לך,

מה יכול לשמח אותך 

מה יכול להקל מעלייך

כמה את שמחה בקשר שלו עם משפחת המוצא שלו ומעריכה אותו על כך,

וגם כמה את אוהבת אותו ורוצה את קירבתו גם כאשר אתם מתארחים.

וכמה היית שמחה אם הייתם מוצאים זמנים זוגיים שלכם גם בתוך שבתות משפחתיות, 

ומוצאים יחד את האיזונים הנכונים לכם,

תוך כדי לקיחת הצרכים של שניכם.

וכל זה מתוך מקום וניראות אחד לשניה,

מתוך כבוד הדדי,

מתוך אהבה גדולה -

ובטח ש*אתם* יכולים להגיע לכך!

ב"ה שתהיה המון ברכה והצלחה, אהבה ושלום 🌹

נראה שאת מחפשת קירבה אליו.

אבל לא בצורה שהוא מבין.

ההאשמות, יוצרות אצלך תחושה של שייכות אליו.

הנה האשמתי אותו, סימן שאנחנו שייכיים איכשהו

האשמתי את בעלי, צחקתי על בעלי, ירדתי על בעלי

כל אלה שלב ראשון,

הנה אני ובעלי שייכים זה לזו.

(עד כדי שאני יכולה להרשות לעצמי לדבר עליו מלמעלה)

אבל מנסיון הקשר שנוצר כך הוא לא הכי תקין.

את צמאה לקשר.

תגידי לו את זה אל תתביישי

תגידי לו "יש לי רק אותך בעולם!

אני צמאה לקשר איתך!

בבקשה קח אותי לטיול,

בבקשה תדבר איתי,

בלי הילדים ובלי המצות השמורות

אני המצה השמורה שלך"

ככה תנסי להגיד לו את זה 3 פעמים ברצף

ואולי יש סיכוי שהוא יעזוב את המצות

וגם, לא צריך שהוא יעזוב משהו בשביל שתרגישי שהוא איתך

כשהוא ואת תדברו

את כבר תרגישי שהוא איתך בטוב

תבואי בלי ציפיות

והלוואי שיתפתח משהו

אולי תגידו שיר השירים ביחד לכבוד פסח

(רמזת שהוא נסחף בפן הדתי,

אז לפחות תסחפו לכיון שאת רוצה)

לנו יצא ללמוד את 'חוקי הזוגיות' של הרב יצחק מנדלבאום שיש בו הרבה עצות פרקטיות לזוגיות.

ואת שכינה ביניהם של הרב בלייכר, שמדבר בעיקר על הצד הרוחני של הזוגיות, אבל בשורה התחתונה החזרה ליסודות של למה אנחנו בזוגיות בכלל משפיע בפועל על הצד המעשי בזוגיות.

מרגיש לי שכדאי לכם להשקיע בליצור זמן איכות זוגי

וקניה של ספרים זה גם הוצאה יחסית זולה

את המשפט הראשון שלך, בכלל לא הבנתי. כלומר לא הבנתי אם ואיך זה קשור לכל מה שכתוב בהמשך ובכלל למה זה אחריותך.

לגבי ההתנהלות הזוגית - יש כאן כמה רבדים שצריכים הבנה. יש סגנונות שונים של חלוקת אחריות זוגית, זה מאוד בולט במידת השותפות של הבעל במטלות הבית ובמטבח בכלל. בעבר היתה מאוד מקובלת חלוקה ברורה בין 'פנים' ל'חוץ', כאשר כל ה'פנים' מטלות הבית על האישה וכל ה'חוץ', כלומר השגת הפרנסה, סידורים, בירןקרטיה וכד' על הבעל.

כיום בהרבה בתים התמהיל שונה, יש שאצלהם החלוקה התבטלה לגמרי - שני בני הזוג משקיעים בהבאת פרנסה באופן שווה ומתחלקים גם במטלות הבית באופן שווה. יש גם כל מיני תמהילי ביניים לפי המנטליות, הכחות והחוזקות של כל אחד.

איני יודע מה כל חלוקת המשימות אצלכם -

מובן מההודעה שאת עובדת בחוץ (כמוהו? פחות? יותר?) מובן גם מההודעה, שהתפיסה של בעלך היא שהכנת האוכל עלייך ואז אם הוא הכין סלט הוא 'עזר לך' במשימה שלך ועל בישול הוא בכלל לא חושב (הוא יודע לבשל בכלל?).

אותו דבר כשהוא הולך לישון ומשאיר אותך עם הילדים. גם בזה יש סגנונות שונים. נשמע מדברייך שהתפיסה שלו היא שזה תחום באחריותך הבלעדית.

(אגב, כשהוא נשאר ביום חופשי, הוא שמר על הילדים בזמן הזה? גברים רבים מתקשים מאוד לעשות עוד משהו כשהם אחראים על ילדים. בעוד נשים על פי רוב, מצליחות בו זמנית לשחק עם הילד, לבשל, להעמיד מכונות כביסה ותוך כדי לשמוע פרודקסט).

יתכן שזה הזמן, לנהל שיחה בנחת על חלוקת המשימות בבית. לבדוק מה סביר שכל אחד מכם יעשה ואיך מנהלים זאת נכון.

בנושא המתנות, יש בציבור תפיסות שונות. יש משפחות שאצלהן כל מתנה היא עניין גדול ויש שהרבה פחות. יש משפחות שמאוד מקובל בהן לתת מתנות לכל חג ולכל אירוע ויש רבים שיגידו שאם צריך משהו - קונים, למה צריך מתנה?!

כדאי לשוחח גם על זה. לא שיחה מאשימה של "לא קנית לי מתנה ב... וגם אז וגם...". אלא לברר מה זה אומר לכל אחד מכם, מה זה דורש מכל אחד מכם ולהגיע להבנה.

הנושא האחרון הוא הכלכלי. לא הבנתי למה את צריכה שהוא יתן לך את הכרטיס אשראי ולמה "הוא במינוס"?!

בד"כ במשפחה בימינו, ההחלטות הכלכליות מתקבלות ביחד, החל מאיזה תקציב יש לקניית בגדים ועד מה מצב החשבון.

או שיש פה משהו יותר עמוק?

איך היה כל השנים מאז שהתחתנתם? איך התקשורת בינכם?

דיברת פה גם על עזרה שלו בבית - הייתי אומר שיתוף כי זה גם הבית שלו, אז השאלה אם הוא מספיק מעורב בזה, האם דיברתם על זה.

כתבת על מתנות - נושא שיכול להיות רגיש ואולי שווה לדבר על זה בזמן רגוע, אפשר אפילו לתת לו רעיונות

וכמובן הנושא הכלכלי שהוא חייב להיות מדובר ומסוכם בינכם, הרי מדובר כאן על משק/חשבון בית משותף.

לכן נראה שזה לאו דווקא עניין המצוות שלו אלא משהו רחב יותר

במבט רחב וכולל.

יש כאן הרבה מאוד עניינים יחד, והפרדה בין דבר לדבר ועשיית סדר בראש ואח"כ בלב יכולה להתחיל ולקדם ב"ה.

מתייחסת בקצרה ממש לכמה מהנקודות שהעלית:

א. לגבי הסלטים - בעלך אומר שמכין סלטים כדי להוריד ממך עול.

כדאי אולי לראות את דבריו מעשיו וכוונותיו אלו כפי שהם ללא הוספת פרשנות שלילית.

כלומר - עבורו, הוא עושה ואומר - אני מכין זאת כדי להקל מעלייך. את חשובה לי. זו דרך עבורי להביע זאת.

ב. כיוון שציינת שיש פערים בחלוקת התפקידים, במטלות הבית, בזמן עם הילדים וכן הלאה -

נשמע שכדאי לנהל תקשורת נכונה לגבי סידור הלו"ז והזמן שלכם ולהחליט יחד על כל התחזוק השוטף של הבית ממקום שרואה את הצרכים של שניכם, את החוזקות של שניכם ואת הלו"ז של שניכם.

ג. כדאי לנהל תקשורת מקרבת גם לגבי הרצון במתנה לחג ובכמה זה ישמח אותך. לתווך לבעלך את הלב שלך בשפת האני. לתאם ציפיות. ליצור הקשבה הדדית.

וחוזרת לרישא - כדאי להביט על כל הזוגיות ועל כל ההתנהלות ממבט-על ולראות כיצד אפשר להתקדם בכל תחום ותחום ב"ה.

ב"ה שתהיה ברכה שלמה והצלחה גדולה

כשאין כח לא מתייחסים. סליחה

עריכה: אני תמיד קורא אותך בעיון, גם כשאין לי כח להגיב, או כשאין לי מה להגיד.

בגלל שאתה הרב של הפורום, אני מקבל את דעתך.

תודה

כמו שנכתב, תפתח, ואם זה פחות יעניין/יתאים אז פשוט לא יגיבו... 

עריכה:

חשבתי שאת מחפשת מאמנת, לא שמתי לב שאת מחפשת ללמוד את זה.

משל לאדם שחם לו, ויש לו מאוורר.

הוא מסובב את הכנפיים עם היד ומתלונן שהוא יותר מזיע מהפעלת המאוורר מאשר מצטנן מהרוח שהמאוורר מפיק.

אם הוא היה מנסה ללמוד איך להפעיל את המאוורר, הוא היה מבין שצריך לחבר לחשמל וללחוץ על הכפתור.

אותו הדבר בהתנהלות מול אנשים (ובמקרה הזה אשתך).

כרגע נראה שאתם פועלים אחד עם השניה מתוך אקסיומות.

ומהתגובות שלכם אחד כלפי השניה, נראה שהאקסיומות לא נכונות.

וזה גורם לכם להרבה עוגמת נפש בזוגיות..

נראה לי שאם תגיעו בגישה שאתם רוצים ללמוד להכיר אחד את השניה.

ללמוד מה עושה לכל אחד טוב, ולרצות להתקדם ולהשתפר.

זה יכול להפוך את הזוגיות שלכם להרבה טוב ואושר.

יש ספרים על זוגיות שיכולים לעזור:

5 שפות של אהבה

גברים ממאדים ונשים מנגה

וכד'

ואתה לא מקבל מה שאתה רוצה.

אני לא לגמרי בטוחה מה 'המינימום שגבר אמור לקבל', ומניחה שהמינימום שונה עבור כל אחד.

הגישה של 'לא קיבלתי את המינימום שאני אמור' לא נראה לי מובילה אותך למקום טוב.

ודרך אגב, המתנה כמובן הייתה השקעה גדולה, אבל האם זה מה שאשתך רצתה לקבל?

( למשל, בתרחיש של קשיים כלכליים, שהאשה ויתרה על שמלה שמאוד רצתה, לא בטוח שיישמח אותה לקבל תכשיט יקר... זה תלוי בדינמיקה של כל זוג.

כמו שלדעתי אין' מינימום שגבר אמור לקבל', אין גם מתנה שכל אשה חייבת בהכרח לאהוב )

אנחנו צריכים שיראו אותנו שיעריכו שיכבדו ויאהבו

מתנות כאלה מוגזמות היו אפילו מעצבנות אותי כאילו להשתיק אותי

סליחה שאני קיצונית...

אני ב"ה נשואה באושר מעל 20 שנה במצב כלכלי סבבה ובחיים לא נותנים מתנות יותר מכמה מאות שקלים ( וגם זה בקושי) להראות אהבה וחיבור זה מה שעושה לי את זה

כן להחזיק ידיים / חיבוק להביא שוקולד קטן

שווה פי אלף מיהלומים

נראה שבאת לכאן לפרוק.

כן, הכי כואב בעולם להרגיש שאתה משקיע המון וזה לא נותן כלום.

קנית לה תכשיטים, חשבת עליה ורצית שהיא תעניק לך בחזרה את מה שאתה זקוק לו וזה לא קרה, נשמע כואב מאוד.

אם בכל זאת תרצה גם נקודת מבט פרקטית, זה השנקל שלי -

כשהייתי עם בעלי עם יעוץ זוגי, היועץ אמר לנו (ובאופן מעשי גם ראינו את זה קורה) שהרבה פעמים במצבי משבר מתמשכים כאלה, שני הצדדים מאוד מאוד מתאמצים. ומרגישים שלא מקבלים בתמורה כלום, וזה רק הולך ומחמיר.

והם לא סתם מרגישים ככה! הסיבה שזה קורה היא שמשקיעים ממש אבל לא איפה שהשני רוצה.

למשל, אולי אשתך מצחצחת את הבית ודואגת שתמיד יהיה אוכל חם בבית, כי היא חושבת שזה מה שיעשה לך טוב, ואתה רק רוצה שהיא תפנק אותך בדברים שהשתיקה יפה להם...

יכול להיות שאשתך רוצה שיחה מלב אל לב, חיבוק ועזרה בדיוק במקום שהיא זקוקה לו, ומבחינתה מתכשיט יקר לא עונה על הצורך שלה בכלל אף שהשקעת בו מחשבה ורצון.

אני למשל אכעס אם בעלי יקנה לי תכשיט יקר כי ממש חשוב לי חיסכון כלכלי... לשמחתי הוא מבין את זה למרות שלא מסכים איתי בכלל)

ויכולה גם אישה אחרת להרגיש שחיבוק זה לא מספיק והיא רוצה דווקא תכשיט יקר.

זה דבר כל כך אינדיבידואלי וצריך ללמוד מה הצד השני מבקש או זקוק לו, אולי משהו הרבה יותר פשוט ליישום ממה שאתה חושב.

אם עדיין יש אהבה או רצון להציל את הקשר כדאי לפנות לייעוץ מקצועי.

ספציפית אני מאוד מעדיף להמנע מהפתעות.

נשמע שאת חייבת כתובת טיפולית בשבילך, בלי קשר למה בעלך עושה או לא עושה, משתף או לא משתף פעולה. תרפיה זה עוזר להתמודד, אבל ממש לא מספיק.

בהצלחה רבה מאוד

לאיזה תרפיה את הולכת?

כי יש תרפיות נחמדות שעושות טוב אבל אולי כדאי משהו יותר משמעותי.

חיבוק

מניות זה לא "ריסקי". אין לי מושג איזה קורס הוא לקח ומה מאכילים אותו שם, אבל אם העניין זה להשקיע במניות בצורה סטנדרטית לפי כללים ברורים (להבדיל ממשחקים של מסחר יום או כל מיני הזיות אחרות שהעולם מלא בהן) - זה יכול להיות המהלך הנכון לחיים שלכם. 

במיוחד שכל החומר על הנושא הזה פשוט זמין בחינם באינטרנט. צריך לשבת קצת על הבלוג של הסולידית ולעקוב אחרי אושיות שמבינות בזה (ולקחת כמובן בזהירות) ובגדול זהו.

מאחורי גבך זה סיפור אחר. נשמע שהוא בעצם לא רוצה להתמודד עם ה"לא" שלך  ולא מסוגל לעשות את זה. אין לו כוח לזה שאת כועסת ובוכה ומרגישה רע. לא שמה שהוא עשה הוא רעיון טוב, זה פשוט אנושי, בהתחשב כנראה במבנה האישיות שלו שפשוט לא בנוי לזה.

לגבי הילדים וכו'- הוא עובד? את עובדת? יכול להיות שהוא רואה את האיזון של המשימות בבית שונה ממך?

החשוב ביותר זה שנעשה כאן משהו מאחורי הגב שלך. אם מדובר על דפוס פעולה שחוזר על עצמו זה בכלל בעייתי. הוא מודע לזה? יש לו הסבר למה פועל ככה?

מה המציאות של התקשורת בינכם?

לעניין הסכום של הקורס, באמת נשמע סכום גבוה (ברור שהכל יחסי ובכל זאת) בעיקר שיש היום המון ידע בחינם ברשת וגם קורסים זולים יותר מזה ואפילו טובים.

ההתנהלות שלו הזאת היתה ככה כל השנים או שקרה משהו והוא השתנה? ואיך הוא כאבא?

מה שאת חווית - עם ילדייך.

אבל גם להישאר הזוגיות ללא אמון, ובבדידות רגשית - זה משהו שילדים מרגישים ולא בטוח שזה הרבה יותר טוב.

את אומרת שהוא תמיד חייב לקבל הכול, מה קורה אם הוא לא מקבל?

ואיך יגיב אם תגידי לו שככה את לא מוכנה יותר?

את אומרת שהלכתם לטיפול זוגי שלא עזר, ואמירות לא לעניין, אולי הוא יהיה מוכן ללכת למישהו אחר תוכלו למצוא מישהו מקצועי יותר.

וזה סה"כ הגיוני כי מי שהולך

למסחר בלי ללמוד כלום.

הגיוני מאוד שיפסיד

אממממה. את לא רוצה שהוא ילמד.

כי את חושבת שזו הוצאה מיותרת.

עד כאן כאילו חילוק דעות לגיטימי.

מצוי שיכול לקרות בין כל בני זוג.

הבעיה היא לא התוכן אלא סגנון השיח שלצערנו התקבע ביניכם

מבחינתו, קבעת לו שאסור עליו ללמוד.

למעשה את מסתכלת עליו מלמעלה.

ומן הסתם הוא חש את זה, וממילא מסתיר ממך דברים

שהוא רוצה לעשות, כי ידוע לשניכם שאת תסנדלי אותו

ותפגעי בו, ותשדרי לו שהוא עושה טעויות.

כלומר להרגשתו את סוג של שתלטנית, 

שכופה את דעתך

לא בכח אלא בהעלבות.. והוא גם כופה את דעתו בקביעת עובדות בשטח.

זאת באמת בעיה מסובכת

לצערי אין לי פתרון לזה

כי אתם במאבק כוח אחד ארוך

וברגע שמישהו ירפה הצד השני ינצל את זה

ויעשה ככל העולה על רוחו...

(סוף סוף, ההתנגדות אלי פחתה)

כל הבעיה היא כאן. שהנושא הנידון

(לימוד השקעות כן או לא)

הוא בכלל לא הנושא. אלא הנושא המרכזי אצלכם

הבן זוג שלי כן או לא..

הערך של הבן זוג שלי כן או לא.

ואם את והוא כל הזמן פוגעים בערך של השני

אז לפי דעתי תרפו.

תחיו כל אחד בחדר לבד..

קשה מאוד לחיות בצורה מאולצת עם בן זוג שמסתכל עליך מלמעלה. לכל דבר יש הסבר, ואיך כל אחד הגיע למצב הזה.

אבל לכל הפחות שלבן אדם יהיה את החדר שלו

שבו אין לו אויב. שמבקש לראות את השלילה שבו ואת פחיתות הערך שבו.

למה לדעתך אם מישהו ירפה השני ינצל?

למה אשה לא יכולה ללמוד לשחרר ולתת לאיש שלה להוביל? אשה זקוקה לגבר דומיננטי ומשפיע.

למה גבר לא יכול ללמוד להוביל ולתת לאשה שלו צרכים רגשיים והיא תרגיש בטוחה יותר איתו?

אם הנפש של כל אחד מבני הזוג יהיה במקום הטבעי שלו, כל זה יכול להרגע.

אחרי הרבה שנים של משקעים ה"לחזור למצב הטבעי" לאו דווקא יעבוד.

ובכל זאת אני מסכים שזאת כנראה הדרך הנכונה וזה יהיה או הצלחה גמורה או כשלון גמור ושני אלו עדיפים מלדשדש בבוץ

מכירה טוב נישואים עם שנים של משקעים

וטראומות

ויש מלא מטפלים כמו....אממ..כוכבים..וכל יום צצות סדנאות חדשות כמו...פטריות אחרי הגשם.

כן..זה באמת לא פשוט.

בסוף אדם בוחר, תמיד אדם בוחר.

לפעמים הוא בוחר מתוך נתוני הפתיחה שלו, החוויות חיים שלו, מתוך הראיה שהוא מצליח לראות, והוא יכול לבחור לראות יותר טוב או לשנות משהו בעצמו, במציאות חיים שלו.

אדם צריך להכיר את תנועת הנפש שלו.

אתה בטח יודע שאם אפשר לשנות אדם אחר או מה שהוא עושה, אפשר לשנות רק את התגובות שלך ואת עצמך, לפעמים צריך רק לפייס את הנפש, להרגיע אותה, (אולי עם הדרכה נכונה, סדנת ריברסינג, כתיבה, סדנא זוגית סדנת מיניות. סדנא טובה זה כיף).

אבל תמיד הדרך היחידה לשנות משהו זה לרצות.

אם אדם לא רוצה להשתנות אז זה באמת לא יעבוד.

ואם הוא רוצה זה יכול להיות הצלחה מסחררת או שיעזור להקל ותהיה תזוזה. וזה בכל מקרה טוב.

אתה נשמע אדם אופטימי

כשמדובר בזוגיות אני מאמינה שאהבה ורצון זה מה שחשוב

מאוד הגיוני שאת מושפעת מהורמונים

ואת רואה פתאום רק את השלילה בבן הזוג

ועלולה לעשות טעות.

שאח"כ תצטערי עליה

וכמו שאמרו גדולים ממני Don't

בת להורים גרושים/ כל מי שראה בבית מערכת יחסים לא טובה/ בעייתית/ תלותית.

יכול להיות שמזמינה בהתנהגות שלה

משיכה לאותו דפוס לא טוב/בעייתי

שראתה בבית

לכן לא בטוח שלהחליף בן זוג יעזור כאן

לכן המלצתי להפריד חדרים

וככה יהיה לך את עצמך.

ולא תהיה מרוכזת כל הזמן בבן הזוג ובהתנהגותו

אלא תהיי את לעצמך כמה שעות ביום

יש עומס כל הזמן יש מה לעשות. הוא כמובן מקדיש לעצמו מיליון זמן לעצמו! בלי שום בעיה. אני לא כולה להרשות לעצמי אני לא אגואיסטית כמוהו וחבל.

הוא כבר מנגן בכל פעם שבא לו לנגן

עכשיו הוא מוסיף קורס מניות? באמא שלו?!

מה השלב הבא ?

מתי בסוף יהיה זמן לשנינו ?

זה טוב שילמד ניהול השקעות

אולי הוא ילמד גם להשקיע במשפחה

ובך..

תנסי להגיד לו את זה

כי לפעמים נוצר מצב שכל אחד מרגיש

שהוא משקיע יותר מהשני

והשני אומר לא ידעתי לא אמרו לי

לא הרגשתי, אני לא נביא. וכאלה

אז תנסי להגיד לו

אולי בדרישה להפריד חדרים

הוא ישים לב שאת צריכה יחס שונה

ושניכם תחשבו איך לדבר

ולא תקחו כמובן מאליו

רק תעשי טובה תדברי איתו

ולא עם ההורים/יועצי פורום

כי אז בעצם את בלופ שאת סוג של

משכנעת את עצמך

ולא היית איתו.

אני אומר כל עוד אתם לא מדברים

ומתחשבים

אין פה זוגיות

אז לפחות שיהיה לזה "יצוג גרפי"

וככה שניכם תשימו לב לעניין

ותשקיעו בקשר ביניכם

בצורה מאוזנת

תלמדי ממנו, תמצאי גם את זמן לעצמך.

אל תשימי את עצמך בסוף הפירמידה.

הוא למד שהעולם מחזיק מעמד מצוין בלעדיו, הרי אשתו שם להציל את המצב.

אם הוא יראה שאת גם מרשה לעצמך קצת יותר, הוא ייקח יותר אחריות (כמובן צריך ללכת בזהירות... אבל לא למחוק את עצמך).

וכמו שאמרו כאן לפניי, נראה שאתם צריכים לשפר את התקשורת שלכם.

אם הוא עושה דברים מאחורי הגב שלך כי הוא חושש מתגובה דרמטית או אם את מרגישה שלא סופרים אותך, יש לכם בעיה מהותית.

אם אתם רוצים להישאר בזוגיות לאורך זמן כדאי מאוד להיעזר בגורם מקצועי.

וקחי בחשבון שאתם תישארו משפחה בכל מקרה לעולם ועד, תמיד תהיו ההורים של הילדים.

אז בכל מקרה כדאי לשפר את התקשורת.

נשמע שאתם צריכים ללמוד מהשורש לנהל דינמיקה זוגית בריאה ונכונה.

לגבי לדבר איתו והוא ישר נאטם- בסופו של דבר זו תגובה טבעית של אדם על ביקורת..

ממליצה ללמוד לדבר בצורה בונה.

אם בא לך הרחבתי על זה פה:

היישוב היחיד שהימין ישמח לפנות...

יישובי לכיש ודרום הר חברון?

(בני דקלים, נגוהות, בית יתיר, סוסיא, עשאל, טנא עומרים)

אמור לקום כאן ישוב חדש

חוץ מזה הכל כרגי בדיבורים ותאוריה... מעשית דברים לא ממש זזים (אמור לצאת מכרז חיצוני חדש ל 20 יחידות חדשות בתושיה)

לכיש, באר טוביה

יש מלא יישובים ומושבים בכל האיזור

גם מסביב לרחובות יש- קרית עקרון, יש עוד אבל לא מכירה

מעט דרומית לקרית גת.

יישוב מעולה.   

1. אם הנושא רציני (כך מובן מהמחיקה), עם כל הכבוד לפורום שיש בו כל מיני ניקים אלמוניים שיכולים לעשות איזה סיעור מוחות - כדאי מאוד למצוא כתובת מקצועית מתאימה בעולם האמיתי. (אולי המנהלת @נגמרו לי השמות, שהיא יועצת אישית וזוגית תדע להפנות, אם תפני אליה באישי, או בפרטים שמופיעים בכ.א.).

2. תיזהרי מאוד מכל מיני 'נשמות טובות' שיציעו עזרה בפרטי. 

אבל אני מרגישה כאילו אם הוא יידע שאני הולכת אז הוא מיד יבין למה.

וגם בלי קשר אליו אני לא מסוגלת לדבר על זה אז טיפול לא אפשרי כרגע

על מה בדיוק הטיפול

אם יהיה צורך לספר בהמשך אז תקבלי שם הכוונה איך לספר לו,.

עד אז תקבלי סיוע אישי שיעזור לך להתמודד את הקושי האישי שנשמע שהוא מאוד גדול

ובסופו של דבר, מערכת נישואין לא יכולה להחזיק עם הסתרה, כך שאם יש נושא מהותי - במוקדם או ב(קצת) מאוחר, תיהי מוכרחה לשתף אותו. כל חומר נפץ - עדיף לפוצץ בצורה מבוקרת, מלתת לו להתפוצץ לבד.

אולי איש מקצוע, יכול לעזור בתיווך לבעלך.

לא יכולה לגרום לו להיות שבור, זה לא מגיע לו. 

ואני יודעת שיש כאן סתירה כי אני זאת שפוגעת בו. אין לי הסבר איך הסתירה מצליחה להתיישב.

מובן שזה לא פשוט. יש מצבים שדרך התיקון היחידה היא שבירה (אבל מתוך הבנה שלא נאסרת עליו הלכתית), בד"כ זה לא המצב. בד"כ אפשר לתקן. זה כואב, זה לא פשוט.

אבל, אם תפתחי את זה בזהירות - יש הרבה יותר סיכוי לתקן, מאם הוא יגלה לבד.

לא אמור להיות שווה למות בשבילו.

צריך למצוא את הדרך להגיע לפיתרון.

להתייעץ עם איש מקצוע לא יעלה אלפים, בטח לא התחלה של זה, ושם תקבלי כלים איך להתמודד ולהתקדם

מתישהו יהיה צורך לפתוח את העניין

וזה בסופו של יום יהיה לטובה לכולכם

מעט מוזר ההסתרה של העניין בשלב הדייטים , וחבל שלא היה מענה ישיר עם ההורים ו או מישהי בצוות האולפנה וכו'.  אבל לא בוכים על חלב שנשפך.

אין שום חברה שתוכלי לשוחח ? עוסית של העירייה? לפחות באופן ראשוני 

זה הדבר הכי אישי ומפחיד וסודי והרסני שיש בחיי.

לכן גם ההורים והצוות באולפנה לא היו חלק מזה אף פעם

כשהעניין מוסווה מרוב הנוכחים

לדעתי זה כן יכול לקבל תובנות כאן באם תחליטי להציג את הסיפור

דעתי שזה דיני נפשות ובהחלט אינך הראשונה במצב הזה ואיך שלא ייגמר העניין זה יצליח

בדיוק במילואים נתקלתי במקרה כזה, העולם לא התמוטט, למרות שזה משקל לא מבוטל

הצלחה רבה בעה

יש אנשי מיקצוע טובים לייעוץ גם ללא עלות בכל תחום כמעט(לא יודע מה הבעיה שהצגת אבל אפשר למצוא)

יש עמותות שעוזרות כלכלית לתמיכה בטיפולים מסויימים לפי מה שאני זוכר.

בכללי אמליץ לך לטפל בבעייה ולא לדחוק אותה נטו בשביל השקט הנפשי שלך.

או שהיו חולי סדר ונקיון, או שהיו חסרי סדר ונקיון.

עם השנים יש פחות סבלנות לשטיקים של אנשים, ואז עוברים לגור לבד

זה נשמע סבבה לחיות ככה אם זה מה שמתאים לך וגורם לך אושר, למה להזדעזע? יש אנשים שנישואים/ ילדים/ קריירה עושה להם טוב ויש אנשים שדברים אחרים עושים להם טוב.

א. להתחיל טיפול רק כשיש פניות גמורה לכך, ורצון שלם לעבור את התהליך הזה. אם הולכים לטיפול "על הדרך", כמו שזה נשמע מדבריך לגבי אשתך, אז חבל על הכסף והזמן.

ב. טיפול רגשי וטיפול זוגי זה לא אותו דבר... לא הבנתי איזה מהם אתה רוצה לעשות.

אני מחפש באזור המרכז פרט חשוב שלא ציינתי בשרשור

לצערי אין לי המלצה, אבל רק רוצה להוסיף משהו קטן, נשמע ממה שאתה מתאר שאשתך לא אדישה אלא מרוחקת ויש דברים שעוברים עליה, זה לא אותו דבר בכלל.

כלומר יכול להיות שהיא עמוסה רגשית והיא שמה איזו מחיצה רגשית כדי שיהיה לה יותר קל להתמודד.

ואולי גם זו הסיבה שהיא התקשתה למצוא מטפל ולא רצתה להמשיך, כי זה דורש אומץ ונכונות להיפתח.

זה לא מפחית בכלום מההתמחדדות שלך ונשמע שהכיוון שלך נכון (אגב טיפול רגשי יכול להיות גם עם גבר... אם תרצה אני יכולה לברר, חברה שלי הלכה למטפל רגשי באזור רמת גן והייתה מאוד מרוצה ממנו)

רק אולי נקודת המבט הזו תוכל לעזור לך להפחית קצת מהקושי.

תודה רבה על התגובה

מזהה מאוד עם הדברים שכתבת

העניין הוא שבסוף בקצה אני מרגיש רע כל יום כל היום בעקבות העניינים האלה וגם בנוסף אישתי באה אליי בטענות למה אני מספיק תומך ולא מספיק מחבק וכו כאשר אני מנסה להסביר לה שזה לא שאני עושה בכוונה אלא זה תוצאה של הדברים שהתגלגלו במשך השנים לרגע הזה ושאני נמצא בחסימה מסויימת והיא לא מקבלת את זה

הייתי פעם בטיפול אישי מול מטפל גבר והרגשתי שזה קשה לי מאשר מטפלת אישה

כשהיינו בטיפול זוגי לפני שנים אצל מטפלת אז הייתי גם עושה טיפול אישי במסגרת בטיפול הזוגי וזה נתן לי המון כלים

(הסיבה שאנחנו לא ממשיכים אצל אותה מטפלת כי זה מרגיש שהטיפול נמרח אצלה)

כמובן שזה צריך להיות מטפלת אישה דתיה שנמצא את התנאים לטיפול מבחינה הלכתית

היא אומרת שאתה לא מספיק תומך ומחבק וכו', אולי תנצל את ההזדמנות ותגיד לה אז בואי נחזור לטיפול הזוגי.

לפעמים לוקח זמן להתבשל ברעיון מסוים,בייחוד במשהו שדורש מוכנות רגשית כמו טיפול.

אבל נשמע שזה באמת המפתח.

אני גם חושב שזה המפתח

הבעיה שהיא כרגע לא פנויה נפשית וכמו שכתבו פה בהתחלה אני מסכים עם זה לגמרי שאם היא לא פנויה נפשית (כי היא עוברת סוג של משבר זהות עם עצמה) אז כנראה שזה לא ילך וסתם חבל על הכסף כי היא לא תהיה רתומה לזה..

אשתך רוצה יותר תמיכה, יותר חיבוק, יותר הכלה אולי,

ואתה רוצה יותר אינטימיות, יותר יחס מכיל מצידה לגבי הקשיים שגם אתה עובר.

תעלו את זה בשיח ביניכם, כל אחד רוצה וזה מדהים. אולי מישהו מכם צריך לקפוץ למים ולתת לפני שהוא מקבל? להתחיל ליצור את המעגל של הנתינה והקבלה. אולי תבקשו אחד מהשני משהו קטן, זר פרחים, או חיבוק פעם בזמן מסוים סתם ככה. אולי ארוחה מפנקת. משהו שנותן, שמראה שאכפת לכם. כי זה נשמע שממש אכפת לכם, אבל אתם אולי לא יודעים איך לתקשר את הצרכים שלכם.

אולי זה ירגיש מאולץ לצד הנותן, אבל הצד המקבל יעריך ויצליח יותר לתת משהו בתמורה.

וכשהשיח יתרכך, תעלה את העניין של הטיפול הזוגי. שאתה רוצה את זה בשביל שניכם, ואתה בטוח שגם היא רוצה שיהיה טוב לשניכם,  ואולי היא מרגישה שמעמיס עליה לבחור מטפלת כי היא מרגישה אחריות גדולה לגבי זה ופוחדת שזה לא יעבוד. לשאול אותה איזה פתרונות היא מציעה, תחשבו על זה ביחד. ותחליטו שאתם מנסים- אפשר לנסות 3 מטפלות שונות ומתוכן לבחור. אפשר ללכת לאחת ולהחליט מראש שתהיו אצלה 4 פעמים, רק 4. בלי להתחייב ליותר ולראות איך הולך. אולי זה יעזור לרכך את התהליך.

מקווה שכתבתי בכיוון, ואם לא כמובן שאתה לא חייב לקחת לתשומת לבך בהצלחה!

הלוואי וזה היה ככה

אני חייב לציין שביום יום אנחנו כן מדברים רגיל והכל בסדר על פני השטח יש דיבור יש התעניינות אבל מבחינתי אתלי זה מרגיש שאני עושה כי אני צריך לעשות בתור בעל לדוג׳ להתקשר לשאול מה איתה במהלך היום וכו

אין לי ברגש את הרצון הזה וגם אם היא מבקשת חיבוק אני נותן אבל זה בא מבחינתי ממקום מאוד קר כי אני מרגיש שאני מלא וגדוש על צורת ההתנהלות שלה בקשר

ולכן אני רוצה מאוד רוצה שנלך לטיפול זוגי אבל זה לא ריאלי כרגע 

אולי תנסה משהו קטן, מקסימום לא יצליח ולא יקרה כלום.

מה ישמח אותך שהיא תעשה? משהו שיראה לך שטוב לה בקשר שלכם, שטוב לה איתך. משהו קטן שיחמם לך את הלב.

אולי תנסה לבקש ממנה משהו קטן וקבוע שהיא תעשה, ותסביר שזה יעשה לך טוב. גם אם זה יהיה מאולץ מצידה.

ובמקביל כדי שלא יישמע או יתקבל כשיפוטי תשאל אותה איזה דבר קבוע היא הייתה רוצה שתעשה שישמח אותה. משהו קטן שיחמם לה את הלב. תסביר לה שכרגע קשה לך לעשות מעבר אבל כן חשוב לך לשמוע ולשמח אותה במשהו.

שוב, לא יודעת אם אני בכיוון, סתם מעלה רעיונות שאולי שווה לנסות.

אם רלוונטי לך אבקש מבעלי את המספר

היא מיהוד

אם אין פניות לטיפול זוגי כשצריך,

אז צריך לעשות כל מה שצריך כדי להתפנות לזה.

נראה לי כדאי לכם לעצור,

לפנות לכם שעתיים-שלוש שהילדים ישנים או בייביסיטר וללא טלפונים ומסיחים שונים.

לעשות שיחת עומק ולהבין לאיזה כיוון אתם רוצים להוביל את הקשר שלכם.

כשהוא רואה שאמא שלך

כופה את דעתה ומאלצת את הילד לאכול משהו שהוא לא רצה.

בארור שזה מקפיץ את הפיוז שיש לו על אמא שלך

מלכתחילה. שהיא אולי מתערבת יותר מידי

וקובעת לכל אחד מה הוא יעשה.

והוא לא מעוניין למחוק את החירות שלו

ואת הדעות שלו בשביל שאמא שלך בסביבה

מראה על בעל בריא ברוחו,

תלמדי ממנו, ותחזקי אותו.

ותגידי לו "ישר כוחך על שהבעת את הדעה שלך"

ותגידי לו "ישר כוחך, שהצלחת לעמוד ככה מול אמא שלי, הלוואי שאני הייתי יכולה"

אין לך ברירה את נשואה לו.

ואת לא רוצה לחזור לגור אצל אמא שלך.

גם מבחינה הלכתית את חייבת בכבודו

ציטוט מאתר דין:

כאשר כיבוד אב ואם מתנגש עם שיעבוד האשה לבעלה, הבעל קודם. ראה בענין זה שו"ע יו"ד סי' רמ סעי' יז על פי הגמרא בקידושין ל ב שכיון שרשות בעלה עליה היא פטורה מכיבוד אב.

וכאן האמא התערבה בגידול הילד שזו מחוייבות שלך לבעלך. או מחוייבות משותפת שלך ושל בעלך, לא יודע איך תגדירי את זה.

אבל ברור שאת צריכה לכבד אותו בנושא גידול הילדים

אמא שלך לא צריכה להתערב.

ואם היא רוצה מאוד "לדחוף" למישהו את הסלט הבריא שהכינה, שתבקש פעם אחת ולא יותר

בדרך מנומסת, ולא תכפה את עצמה.

יש אנשים לא חברותיים וכאלו שלא אוהבים מפגשים חברתיים.

למה זה חובה?

אם הוא לא צעק על אמא שלך, אלא רק העיר לה, זו נראית לי תגובה סבירה.

בכלל באופן כללי, אם אלייך ואל הילד הוא מתנהג בכבוד ובאהבה, אני לא חושבת שתפקידו להיות ייצוגי בחברה באופן שאת חושבת שמתאים. 

בשורה האחרונה נתת תקווה גדולה.

מציע שכרגע באמת תשחררי, שלא יבוא למפגשים משפחתיים אלא אם הוא באמת רוצה. לא נעים לך להגיע לבד, אז את מלחיצה אותו להגיע ובסוף לא נעים לך להגיע ביחד. סביר שכשתשחררי, יהיה יותר קל לשניכם. אולי (לא בטוח, אל תעשי את זה 'בתנאי ש...' אפילו רק בראש) אפילו אחרי איזו תקופה, הוא מעצמו יגלה רצון לבוא ואז גם יתנהל כמו אחד שרצה ולא כמו אחד שהכריחו אותו.

.

אפשר להבין אותו שהיה לו חשוב שאמא שלך לא תאכיל את הילד סתם (כתבת שהילד ירק מהפה אז כנראה לא ממש רצה לאכול) וגם הוא לא אמר משהו מאוד בוטה. אולי העצבים הוסיפו לאווירה והיה לך קשה לראות את זה כמתבוננת מהצד וכבת שלה.

יש אנשים שקשה להם לעשות הצגה מול כולם, בעיקר מול כאלה שהם לא מסתדרים/אוהבים והם מעדיפים להתרחק (אולי זה הסיבה שהוא לא בא למפגשים משפחתיים).

אולי במקום זה ליצור מפגשים קטנים יותר כדי שמכיר יותר מקרוב, יותר אישי ואולי ככה יתקרב יותר. (גם אם זה לא יהיה עם כולם).

בסוף הכי חשוב שבינכם תהיה תקשורת טובה, רציפה, בהתמדה. היא בסיס להכל. כי תקשורת לא טובה, לא אמיתית וכנה, לא עמוקה יכולה לעשות את ההיפך. ואיך היא אצלכם?

את מעידה עליו שהוא השתפר בהרבה דברים, אז הוא יודע לעשות עבודה על עצמו. העין הטובה שלך עליו חשובה מאוד.

איך האופי שלו היה כשהכרתם? 

איך הוא עם שאר האחים/אחיות שלך?

האם יש מישהו במשפחה שהוא מחבב?

אולי כדאי לייצר אצלו חוויות חיוביות ממפגשים עם כאלו שהוא כן מחבב?

כרגע זה נראה שזה שאת מאפשרת לו מרחב ולא להגיע תמיד, זה בסדר.

השאלה באמת כמה חשוב לך הנושא שיופיע למפגשים משפחתיים, אם זה חשוב(לי למשל זה מאד מאד חשוב)

אולי כדאי לדבר איתו על זה שזה מאד משמח אותך אם הוא יבוא, וכו' ואולי על ידי זה הוא יתרצה.

במקרה הספציפי שציינת אני קצת מבינה אותו, אם כי הייתי מגיבה באופן עדין יותר

כנראה רק אם תתנהגי ככה בצד השני הוא יבין

תבואי תבני עם הניד. אל תדברי עם אף אחד

תזרקי הערות לאמא שלו ותעשי פרצופים

אולי זה ישמש לו כמראה

הרי גם ההפך הגמור יכול לקרות: 

"הנה, גם את מתנהגת ככה, אז איך את יכולה לטעון שזה לא בסדר כשאני עושה בדיוק את אותו הדבר?"

מלבד זאת שמהתיאור של הפותחת, איני בטוח בכלל שממפגשים בצד שלו הוא מתלהב.

ואז זה גלגל שיגמר

או שצד אחד יוותר (וזה לא בטוח הוא) או בגירושין 

איך הוא עם מפגשים של המשפחה או החברים שלו?

זה עניין של אופי תמיד או שיש מקום שהוא כן יותר נחמד (כהגדרתך) לסביבה?

בן אדם הוא לא מושלם ואנחנו לא יכולים לתכנת בנ"א לפי מה שבא לנו

וזה שהוא מתנהג איקס זה לא אומר עלייך שגם את איקס, תנהגי את איך שלך נראה נכון לנהוג ותרפי ממנו ומהדריכות שיגיב כמו שמצופה, רצוי, מנומס, ייצוגי וכו'

וגם אל תפקסי את המבט שלך על זה אלא בדברים שאת אוהבת בו.

וסיכוי טוב שבמהלך השנים תגלי שהוא משנה סגנון תגובות וכו'

אם הצורה שהוא מגיב פוגעת בהורים שלך את יכולה גם לומר לו בלי אמוציות וכו' שזה פוגע בהורים שלך

ולהורים שלך תגידי שלא יקחו קשה מידי את הצורת תגובה הזו כי הוא לא מתכוון לפגוע.

וגם נראה לי זה צורת התבטאות יותר גברית הגם שאני לא אוהבת אותה...

ובזמן נטראלי.

למה לדעתך כדאי שהוא יתנהג אחרת.

ואם הוא לא יקבל כך... אז להזכיר שוב.

ככה עד שיכנס לראש

אבל חשוב שזה לא יצור אצלו אנטי. כי אחרת זה לא יעזור

במקרים כאלה ללמוד את הספר לדעת להיכנע.

אם את דוברת אנגלית יש גם תכנים מוקלטים של המחברת. פגשתי גם מישהי מקסימה בשם ליאת פיין שעושה קורסים אינטרנטיים בשיטה שלה. זה מעין שפת תקשורת נשית שמאוד מצליחה בעולם, ממליץ מאוד לנסות. 

לדעת להיכנע של לורה דויל (laura doyle)

החומרים המוקלטים באנגלית נמצאים באתר שלה.

The Empowered Wife Podcast | Laura Doyle

נשמע לא פשוט.

אין לך מה להתבייש על ההתנהגות שלו- הוא אחראי לעצמו.

לענ"ד,אם את לא תעמדי חוצץ בינו לבין הסביבה ותתביישי במקומו, אולי הוא יתחיל להתבייש על ההתנהגות שלו.

כשאדם מתנהג באופן שאינו אמור- המציאות כבר "מחנכת" אותו. אנשים יתחילו להגיב לו ישירות ואולי כך הוא ילמד

אני מניח שהוא לא ירצה ייעוץ נישואים אז את יכולה ללכת בעצמך ולקבל כיוונים איך לקדם אותו. זה מבאס שהוא לא רוצה מעצמו להשתפר בכל העניינים אבל יש לך איך להשפיע:

לקבל הכוונה מאשת מקצוע מה בסיסי ועל מה לוותר באופן זמני.

אולי למצוא דרך לעשות סולחה בינו לבין המשפחה שלך בשלב מסויים

גם לי היה דבר דומה עם בעלי. 

כן עזר לי בשעות של נחת להסביר עד כמה מידת הכעס היא לא נכונה, כמה היא כמו עבודת אלילים.

ממש לצטט לו מקורות תלמודיים ולהראות לו שהמידה הזו ממש מגונה. אצלי זה עזר ממש, זה לא עבר לגמרי אבל הרבה יותר טוב

לגבי המפגשים המשפחתיים צריך להסביר לו שזה ממש חשוב לך ומשמח אותך כשהוא נמצא ושהוא עושה את זה כי לא כי צריך אלא כי זה משמח אותך.

אולי גם שיבוא רק להתחלה וילך אחרי קצת זמן.

בהצלחה!

האמת שהוא צריך לעבוד על עצמו. ומישהו או מישהי צריכים להגיד לו את זה.

יש כמה דברים בסיסיים שחסרים לו בהבנת חיי נישואים.

לא ברור שהוא מודע למה שקורה סביבו, והוא נוטה לשכוח שהוא כבר לא לבד.

לא נראה לי שהבעיה רק עם אמא שלך. האם ביניכם הכל ממש בסדר?

בכל מקרה את צריכה יעוץ לעצמך איך לנהל את הסיפור הזה. כי לא בטוח שזה הולך להיות יותר טוב.

חג שמח