פורום נשואים טריים (עמוד 299)

קללה היא קללה,ואי אפשר לנצח אותה

מה זאת אומרת אישה שווה לבעלה,אני לא מעוניינת להיות שווה לו.אני חושבת שכל מין מביא איתו את היתרונות,ואת החסרונות,הגבריים או הנשיים,והצד השני משלים את שלו.

איך מתבטאת תלות של אישה? כספית?נפשית? כי אני רואה לפעמים גברים שמשחקים אותה גברים ובתכלס לא מסתדרים יותר מיום בלי האישה שלהם.מאידך אפשר לראות נשים שמתחזקות בית ועבודה לבד יופי.

מסכימה איתך שאישה מתמסרת לרוב יותר מגבר,זה בטבע שלה.טבע אימהי. לגבר יש את הצורך העמוק להביא פרנסה (אם אישתו תרוויח יותר ממנו,הוא יכנס לדיכאון)

אני לא רואה שום חיסרון בלהיות "צלע",כי אין חיסרון כזה

אני חושבת שגבר מביא לאישה תחושת ביטחון-וזה בעצם הקללה של "והוא ימשול בך",היא מרגישה לא מוגנת בלעדיו ונזקקת להגנה שלו.

איך חז"ל פרשו את "והוא ימשול בך"?

1. אפשר לנצח את הקללה. זו העבודה שלנו בעולם.
כמו שפעם העבודה (בזיעת אפך תאכל לחם) הייתה הרבה יותר קשה פיזית ופחות מהנה מהיום. זה בגלל שאנשים פיתחו את העולם.
גם פה העולם מתקדם וה"והוא ימשול בך" קטן.
וכמו שיש עבודה במאקרו כך במיקרו. כל אשה עובדת עם עצמה.
2. לגבי אשה שווה לבעלה-נכון. התכוונתי שווה בהקשר של התלות.
3. התכוונתי בעיקר לתלות במובן נפשי. אם הוא לא מחמיא היא ממש סובלת, הרבה יותר מלהיפך.
אשה יכולה לתחזק בית ועבודה יופי כמו שכתבת.
4. אין באמת חסרון בלהיות צלע. כמו שמי שלוי לא צריך לחשוב שזה שהוא לא כהן זה חסרון. אבל להרבה נשים זה נתפס כחוסר שיוויון וחסרון.
5. התכוונת לבטחון פיזי? שהיא לא מוגנת בלעדיו כפשוטו? גם לי זה נראה שזה חלק מוהוא ימשול בך. אבל גם זה קטן בהרבה כיום מבעבר שיש משטרה וכו'. נשים היום מרגישות הרבה יותר מוגנות מפעם גם בלי בעל.
6.אין לי פה מדרשים כדי לבדוק. רוב הראשונים פירשו את זה בהקשר שהוא מושל עליה, היא צריכה להקשיב לו (וזה לא רק טכני. הכוונה שנוצרה תכונה כזו של תלות ו"שעבוד" לבעל בנפש האשה).

בהערת שוליים- המטרה שלי היא לא לעשות אידיאליזציה לקללות. כמו שלא עושים אידיאליזציה לגלות למרות שבמובנים מסויימים שם היה יותר נוח.
מצד שני, אני גם לא רוצה לקדש את השקר. אם אשה היא צלע שחוזרת למקורה אז זה מי שהיא ולא צריך להתעלם מזה ולהגיד שיהיה שיוויון לגמרי.
מה שאני שואל זה איפה עובר הגבול בין תלות שנובעת מחולשה לבין התמסרות שצריכה להיות גם לאשה הכי חזקה. לא התמסרות במובן של אמא שמסורה לילדיה אלא במובן של התמסרות בגלל ההרגשה- אני שלו כי זה מי שאני.

אז בקצרה

1.אנשים היום עובדים מאוד קשה ללחם,לפחות רוב העם.כיום הקללה היא יותר ברדיפה אחרי הנאות החיים,ולצבור עוד ועוד.בן אדם לא מסתפק אף פעם במה שיש לו, בבחינת "איזשהו העשיר השמח בחלקו"

5.תלות של ביטחון והגנה,זו יותר בתחושה, לא קשור למשטרה,אלא מישהו שתוכל להישען עליו בתקופות קשת,לא מול מטרידים וכו

לכן אישה גם כ"כ מתוסכלת כשבעלה לא מבין או לא מנחש את מה שהיא רוצה,ולא קונה לה מתנות לימי הולדת כי לא זכר את זה,כי היא רוצה את הגבר שיהיה שם תמיד בשבילה ויחשוב עליה כל הזמן. זו הנזקקות לטעמי שיש לאישה בבעלה.

כשאישה נגמלת מזה,היא יוצאת לחירות

להימלט מהקללה קל לו יותר היום. זה רק עניין של שינוי תפיסה ולא מחויבות לעבוד קשה.
השעבוד לחומר זו כבר בעיה שאנחנו יותר יצרנו ולא חלק מהקללה המקורית.
5. זה בדיוק תיקון הקללה שדיברתי עליו. הגמילה מהצרכים האלה. לא שהם רעים לכשלעצמם, הם פשוט לפעמים לא פרופורציונאליים אצל נשים.
אבל מצד שני חשוב שגם בלי צורך בצרכים הגדולים האלה לאשה יהיה קשר חזק לבעלה- ההתמסרות לעיל. כלומר לא פחות מאישה שבעלה נותן לה את הצרכים האלה שלה ובגלל זה היא קשורה אליו חזק.

התמסרות,איך היא מתבטאת בפועל?

למה גבר זקוק בנישואין לאישה? נפשית אני מתכוונת כמובן

קודם כל לשני המינים יש צורך בקשר פשוט כי אדם רוצה אהבה בחיים. בלי זה החיים אפורים.

מעבר לזה, גבר צריך אשה כי הוא צריך רגש בחיים, שמחה, רוך (אותן סיבות שגברים קשורים מאוד לאמא שלהם).
אולי זה לא נראה לכן ככה (יש לא מעט נשים ששמעתי ששואלות את השאלה הזו), אבל זה ככה. אולי כי גברים נראים קשוחים וגם מסתירים את הצורך הזה שלהם, אפילו מעצמם, כי זה לא "גברי". נותן הרגשה של אני צריך לקבל, הרגשה שגברים שונאים (היום אולי יש יותר גברים רגשיים שיגידו את זה במפורש בלי להתבייש. וזה לא רע כמובן).

להבנתי אצל אישה הצרכים האלה קיימים במינון קטן יותר. הן יותר צריכות מחמאות וכו'. וכן הרגשה שיש להן גיבוי ותמיכה.

אבל מעבר לזה אני חושב שנשים פשוט מרגישות צורך ב"בית", מישהו להצטרף ולהיות שייכות אליו. והתוצאה של זה היא ההתמסרות הגדולה שדיברתי עליה (לכן לדוג', חוץ מהטעמים הטבעיים של של מי הילד וכו', אשה לא הייתה יכולה להתחתן ולהתמסר לשני גברים כמו שגברים יכלו לעשות פעם).
זו התמסרות שלא קשורה דווקא לתלות. זה דבר מובנה בנפש.
זה נכון?

עניין הבחירה.

בהתמסרות - אני אדון לעצמי, חופשי לבחור.
תלות - היא השולטת והמפעילה העיקרית שלי.

ואני מסכימה שלרוב, נשים מתמסרות יותר בקלות.
וזה אחד הדברים שהמין הזכרי לומד מאיתנו.

כלומר, גם גבר צריך ללמוד להתמסר, ולא לקבל את זה שזה פחות התחום שלו.
במיוחד בדורינו.

2. זו בדיוק הנקודה. לא מדובר על התמסרות במובן של נאמנות או של להיות עם השני בכל מצב ועד הסוף. זה ודאי שגברים צריכים ללמוד מהנשים.

הכוונה להתמסרות במובן של שייכות ל-, רק שייכות מבחירה כמו שהגדרת. וגבר לא יכול להרגיש התמסרות כזו (כ"כ) כי הוא לא ה"צלע" שחוזרת למקורה, אלא המקור של הצלע (הצגה פשטנית כמובן לעקרון עמוק).
הוא אמור להרגיש- אני רוצה להחזיר אליי מה שנלקח ממני. זה שלי. ובלעדי זה אני חסר, בעל מום (ללא קשר לשתלטנות שלו עליה שהיא שלילית, הצד השני של והוא ימשול בך).
זה לא רק הבדל סמנטי זה אמור להיות הבדל מהותי.

(אני לא מחפש להיות לא פמיניסטלי-קורקט ולא שוביניסטלי-קורקט... רק רוצה לדעת מה נכון. וממילא מה רצון ה').

מתחברת לכיוונים שלך...

לגבי מה שאמרתי על גברים היום,
המגמה היום היא שנהיה שלמים כמה שיותר, ונראה שגם הגברים היום מתקדמים לשם.
והחרם גם הוא מוביל אותנו לשם.

ובמילים אחרות אפשר להגדיר את זה ככה- כל מין מפתח את התכונות של המין השני שקיימות אצלו באופן יחסית גולמי ובמינון נמוך יותר (גברים- התמסרות. נשים- חוזק).
זה לפי העקרון שהנסירה הייתה "אלכסונית" כך שלכל מין יש הרבה ממשהו מסויים וקצת מאחר, ביחס הפוך אחד לשני (וגם לפני הקללה זה היה ככה. ולאחריה זה התרחב והתבטא גם באופן שלילי).
אם הנסירה לא הייתה אלכסונית אז היה דמיון מוחלט או שוני מוחלט ולא הייתה נקודת חיבור ממשית.

תנצל כל עוד אתה רווק, ותמשיך לפתח מלא תאוריות ותורות שיעזרו לעולם להגיע ליום שבו שני מלכים יצליחו למלוך בכתר אחד ;)

ואם אתה צריך חומר, יש לי כתוב...

ולפתח תיאוריות זה עוד הצד הקל..
הקושי האמיתי הוא להפנים את זה.
לקנות ענווה אמיתית, לנצח את כל האמיתות החלקיות, את כל הדעות הקדומות (לא במובן רע) שכבר נכנסו עמוק.
לא לעשות אידיאליזציה לקללות.
להבין שהתיקון לא יבוא בזה שתמעט את עצמך, בשום תחום, למרות אלפי שנות גלות שקיבעו את התפיסה הזו כמעט בכל מקום (ובמקומות שכן שינו, הרבה פעמים פישלו).
ואחרי כל זה לזכור שזה רק החצי שלך.. יש עוד חצי שאתה תלוי בו.
אבל עושים מה שאפשר, לא עליך המלאכה לגמור.

שנזכה בע"ה לתקן וליישם בשלמות.

ותודה. אזכור את זה..
בטוח שזה יהיה לעזר

אבל כן יותר יקרה מאחרות, אני הייתי אצלה

תפני אלי בפרטי...

לא לעזוב מהזבוב פיל?
אני מפחדת שאם אלך לפסיכולוגית, הנושא יתעצם והוא יתפוס לי מקום גדול במחשבה

אם יש לך מחשבה כזאת בראש כדאי ללכת לברר אותה דברים כאלה לא נפתרים לבד

כאילו קמתי בבוקר והיא קפצה לי למחשבה, הפחד שאהפוך לאחת כזו משתק אותי.
חשוב לציין שלפני כן מן הסתם שלא היה לי שום מחשבה על זה

ושוב לא צריך לפחד לפנות לאיש מקצוע אני חושב שאם עושים את זה נכון זה יכול לעזור

וזה בדיוק מה שגורם להן להמשיך.
או שתלמדי להתעלם מהן..
או שתפני לטיפול שיעזור לך. זה רק ocd ולא יותר מזה.. זה כבר ברור לי מהשרשורים האחרונים שלך . הכל בסדר. זה קורה לרבים. ממליצה לך לקרוא על זה או לפנות לעזרה מקצועית כי את סתם סובלת וחבל..

לי זה נשמע כמו היצר הרע שמשחק בו ולא משהו עמוק בכלל.
את מתכוונת את עצמך לחיים טובים וקדושים בע"ה והוא מנסה לערער אותך.
אבל את חזקה יותר!
תחשבי על ארוסך. מניחה שאת נמשכת אליו ורוצה בו.
לא כל מחשבה שעולה לראש צריכה התייחסות עמוקה

תודה לאל זה באמת מחשבות טורדניות.
עובדה שזה מתחיל להיחלש ברוך ה' מתפללת לקב"ה שיעבור לחלוטין והדבר היחידי שאהיה טרודה בו אלה הן ההכנות לחתונה

אני חושב שכל מי שיש לו או לה נקרא לזה "ליבידו" גבוה מהממוצע, טוב יעשה או תעשה אם הם יתעלו את זה למקום הטבעי שלו בתוך חיי הנישואין.

כלומר, אם כרווקה את מרגישה שזה משתלט עליך אז תבחרי מישהו שאת מאוד נמשכת אליו גם חיצונית וגם פנימית. לא לזנוח את החיצוני בשום מצב. ואז כשתהיו נשואים תוכלי את והוא לתת ביטוי למשיכה ולאהבה בין שניכם.

שאתחתן, אני רוצה בית יהודי ולא בית שיש בו שני אמהות זה מאז ומתמיד היה נראה לי לא שפוי.
אני יודעת שעל ידי נישואין לא פותרים את כל הבעיות, אבל אני מעדיפה נסיונות עם גברים ולא נסיונות כאלה.

החיים הם לא שחור ולבן, זה לא או לסבית או סטרייט. את במקום בסדר ונורמאלי.
ממליץ מאוד מאוד על אירגון בקדושה, עוזר לברר ולעשות סדר בראש.
בהצלחה בהכל ומזל טוב

לבכות!!
במקום שאהיה עסוקה בחתונה שלי היצר מתקיף אותי מכל מקום.
ריבונו של עולם אני מוכנה לעשות הכל בשביל להקים בית יהודי!!!

קשיים עכשיו כדי שיהיו פחות קשיים אחר כך.

את צריכה לשאול את עצמך שאלה אחת פשוטה.
את נמשכת אליו?
אם התשובה היא כן, אז כל השאר לא משנה!
מותר גם עוד משיכות ועוד מחשבות, כל עוד אין מימוש למחשבות האלה אז הכל בסדר איתך.
ושוב אני ממליץ מאוד לפנות לארגון בקדושה.
מצורף לינק
בקדושה – מרכז העצמה לחיי משפחה | חיונך וטיפול בתחומי ההתבגרות, זוגיות, משפחה, הנחיית הורים, אינטיימיות ומיניות בריאה.

ואוהבת מכבדת הכל!
כשהוא לידי כאילו שאני שוכחת מהכל ושהוא הולך הכל חוזר.
אני לא רוצה שהרגשות והתחושות האלה יהיו תלויים בו, אם הוא יהיה לידי או לא.

"כשהוא לידי כאילו שאני שוכחת מהכל ושהוא הולך הכל חוזר. "
אז הכל בסדר, כרגע אל תלכי לטיפול או משנו אחר.
את נמשכת לגברים נקודה!
תתרכזי עכשיו רק בעובדה הזו, אחרי החתונה לכי לבקדושה שיעשו לך סדר בראש.
התחושות שלך נפוצות מאוד בקרב אנשים שחיו בעיקר רוב חייהם בקרב אנשים מהמגדר שלהם.
תעזבי את כל הדאגות, אני אומר לך בוודאותשאת נמשכת לגברים אז הכל בסדר, ואחרי החתונה דברים יתחילו להסתדר יותר.
בהצלחה בהכנות.

צריך ללכת לפני למישהו מקצועי וכדאי שיהיה מהמגזר

אבל זה לא מה שהיא צריכהלהתעסק לפני החתונה.
כל עוד יש משיכה לגברים אז אפשר להקים בית ולהתחתן בנחת.
אחרי החתונהכדי ללכת לאיש מקצוע שיעזור.

לא הייתי רוצה לגלות דברים כאלה אחרי חתונה יש פה עוד צד בסיפור

בשביל זה כדאי ללכת לטיפול.
לא כי יש חשש לנטיות הפוכות, אלא כי יש לה חרדות שמשתלטות עליה.
אדם צריך להיות בעל חרות...

שמישהי העלתה, יכול להיות שזה פשוט ocd

כשבאה מחשבה כזאת תנסי לשים אותה בצד בלי לתת לה תשובות. ולהעביר את המחשבה למשהו אחר. לאט לאט המחשבות לא יפחידו אותך ויפסיקו.

הכי טוב זה שתפני לקבל עזרה. טיפול התנהגותי קוגנטיבי. ובע"ה תיהי רגועה

שאפנה לעזרה מקצועית כי לבד מאוד קשה לצאת מזה, שאני מתעסקת במחשבות האלה יותר מידיי הגוף נכנס לחרדה ממש.
בחיים לא חשבתי שזה יקרה לי ,מאמינה באמונה שלמה שזה יעבור!

הכל בראש.

אל תתני לחרדות לנהל לך את החיים....
אם את מרגישה כמו שאת מרגישה, תשקלי ללכת לטיפול.

את לא לסבית.

אני חרדתית מאוד!

דברים מיותרים...

יש לך עבודה מול עצמך ואם תתני לזה מקום הוא יתפוס.
זה יכול לקרות במהלך החיים של אנשים רגילים כמוך כמוני, אבל בסופו של עניין הכל תלוי בך.

לסבית - זו לא יצירה אלוקית.
לסבית -זה הלך נפש.
בדרך כלל זה הלך נפש של יפיות ואגואיזים.
ראי מי הם הלסביות ותביני מיד למה כוונתי. )

להיות לסבית זה להיות סגורה ונעולה בקשר פנימי נפשי שלא מסוגל להפתח. הקשר של אשה עם אשה במקום להיות מחוברת עם גבר - הוא קשר של סגירות פנימית. בדרך כלל זה "כשל של מידות".

לסבית - זה אדם לא יכול להפתח אמיתית לעולם אחר. הוא נשאר עם מינו. צריך להדגיש מדובר באדם שכלפי חוץ הוא יכול להיות מאוד חברותי. אבל באמת - במבט עין חדה אפשר לראות את הסגירות הפנימית שלו.

לסבית - זו בעיה של מידות. ולכן אם את לא תוותרי לעצמך במידות. אם תיתני וחעשי חסד -יעלמו לך כל הספקות.

את לא לסבית - את בחורה בריאה. אולי לפעמים יש לך נפילות רוחניות (כמו לכולנו). אבל את בריאה.

את לא לסבית - אולי לפעמים את נלחצת מהמחשבה של חשיפה מלאה מול גבר. אבל את בריאה.

אולי את חוששת מעזיבת של העולם הרוחני הפרטי שהיה לך,
אולי את חוששת מחיבור עם עולם רוחני אחר. כל זה עלול להלחיץ - וצריך אומץ של פתיחות לקראת העולם שבחוץ -הוא טוב.

להיות לסבית - זה דומה לאפרוח שנמצא בתוך הביצה והגיע זמנו לצאת. הוא לא יודע מה יש שם בחוץ. אולי מסוכן. הקולות שהוא שומע דרך הקליפה מספרים לו שקצת מסוכן בחוץ. היו כמה אפרוחים שנטרפו על ידי חתולים. זה נכון שקצת צפוף לו - אבל הוא נורא חושש מהחוץ.

הוא מנסה לשאול מישהו מה קורה בחוץ?
אין את מי לשואל. הוא מנסה להקשיב - אבל הוא לא מבין שום קול מהקולות החודרים את קליפת הביצה. הוא לא יודע מה לעשות - צפוף לו.

הוא קצת רעב. והוא מחליט שלצאתהחוצה זה סיכון גדול מידי, והוא מחליט להשאר בתוך הביצה. סוף הסיפור ודאי ידוע לכם. חיים לא יצאו מזה!!

לסבית -זה פחד. חשש מהחיים עם גבר. חיים לא יצאו מזה. וחבל.

לכן אל תכלי את כוחותיך בדיון בשאלה זו. כי את לא כזו. נקודה. את יכולה להביא את עצמך לשם. אבל למה לך לסבול כל החיים. למה להיות מנודה כלפי עצמך וכלפי הסביבה.

למה לך לחיות בלי ילדים (אולי רק מאומצים לא יהודים).
למה לך לחיות בלי צלם אלוקים?

אימרי לעצמך אני בריאה. וכל פעם שתאמרי את זה בקול חזק וברור לאוזניך בלבד. זה יהיה עוד שלב חזק במניעת הספקות על זהותך.

גם את ה"יוצאת שלש שנים" ביחד עם "מתרחקת מגברים".

 

וגם את הענין על "מישהי שעושה איתך שירות" כשכתבת על עצמך בת 23.

 

ומכל מקום, אל תחששי, ואל תאמיני ל"הזהות משתנה". אדם יכול להכווין את עצמו. ה"חרדות ופחדים" בעצמם גורמים. פחדי שווא.

 

אל תפני יותר מידי אל כל מיני "דמיונות", לשום כיוון. תבני באהבה ואחוה - ויהיה בסדר..

האמיתי שלי הוא 19.5 קצת קטנה להתמודד עם העולם הענקי הזה.

מכל מקום, באמת שלש שנים זה קצת הרבה זמן - ויופי ששמרת את עצמך - אבל העיקר אם אתם מרגישים מתאימים ואוהבים זה את זה.

 

בנוגע לפחדים שלך - תעיפי את זה לחלוטין מהראש.

חוזרת בתשובה אין לי מושג איך החזקתי ככה, באמת. אולי מתוך אהבה וכבוד לבן הזוג שלי .
אני מרגישה שמאז שהתחלתי שירות כל הלבטים הגיעו. אני רוצה לצאת מזה באמת!

האמת, שזה הנורמלי, ביחס לבחור שלא נשואים לו (ואינו "בן הזוג שלך", עד שתתחתנו. גם זה השפעות ה"תרבות" החדשה..). כיום יש "תרבות" שמנסה להפוך את הדברים הכי בסיסיים.

 

ב. אל תחששי. אל תכניסי לעצמך כל מיני פחדים, ו"תבדקי" אותם וכו'. זה רק מכניס לסיחרור.

 

תנהגי כמו שראוי, בנחת; תסיחי את הדעת וההתנהלות מדברים שאינם במקום. והדברים יתיישרו בעז"ה.

 

הצלחה רבה.

נמשכת זה מצויין!
אם לא חשבת על להיות עם אישה לפני זה סתם שטויות ולא צריך להתייחס לזה.
במידה ויש בעיה במשיכה זה כבר בעיתי.
ואני לא בטוח שהיית חושבת על זה אם זה לא היה מקובל.. בגלל שתרבות המערב הכניסה לנו את השטות של נטיות הפוכות זה גורם לך כנראה לחשוב על זה.. פשוט תתעלמי בזה ובלי מלחמה אלא פשוט לחשוב על דברים אחרים

זה כל כך נכון, העולם הזה מלא בטומאה ובפריצות שלא כל נפש יכולה להחזיק עם זה מעמד.
אני מודה יש לי נפש עדינה שנכנסת ללחצים וחרדות מכלום.
חשבתי לסוע לרבי נחמן להתפלל לשפוך שיחה

נקראת cbt
ממליצה שתעשי גוגל ותקראי על זה קצת.
אח"כ תחפשי מטפלת טובה ויראת שמיים שמטפלת בשיטה הזו, זה פשוט נותן כלים אפקטיביים להתמודד עם מחשבות חרדה.
המון הצלחה ושיהיה במזל טוב!

תלוי בנסיבות...כמה ההורים זקוקים לעזרה, מה המרחק מהם, אולי היה עייף מידי בשביל לנהוג חזרה, או שעדיין לא סיים לעזור שם וצריך להמשיך מחר... ועוד.
תשמחי שיש לך בעל שמכבד את אמו.זה מראה על מידות טובות.
זה גם חינוך טוב לילדים שלכם (אם יש, או שיהיו בעז"ה)

אבל חשוב שיהיה מתוך הסכמה והחלטה משותפת של שניכם כדי לא ליצור מריבות...

אני אישית משתדלת לעודד את בעלי ללכת לעזור להורים וגם לישון שם כשיש צורך.

עבד קשה, סיים מאוחר, אולי נסיעה רחוקה. בסה"כ הגיוני. פעם אנחנו עוזרים להורים ופעם הם עוזרים לנו...

אשתי לפעמים אומרת שהיא יותר רגוע כשאני נשאר לישון אצל ההורים, מכשאני נוהג מאוחר ועייף.

זה מהודר שבמהודרים.
בעלך מקיים באמו ומבשרך אל תתעלם.
זה חסד גדול מאוד.

תקני לו איזו מתנה לאות הערכה על זה.

אני הייתי מתאם קודם.
די בטוח שאשתי סוברת אחרת ממני.

למרות שבאופן אישי לא מתחברת לזה אבל זה עניין של סגנון

 

אבל איך שאת מציגה את זה - נסע לעזור ופשוט נשאר שם לישון. משהו פה לא ברור לי - זה היה מתוכנן מראש שאם יתאחר מאד ישאר לישון? זה משהו שדברתם עליו לפני? התייעץ איתך או פתאום טלפן שמאוחר ונשאר שם? באיזה מרחק מדובר ועד כמה מאוחר היה? היה תלוי באוטובוסים או עם רכב? מאד תלוי מה הסיטואציה

 

מתארת לעצמי שאם בעלי היה עושה דבר כזה בלי שתיאמנו מראש את האופציה זה היה מפריע לי מאד. 

 

וכל הכבוד לך שזה לא מפריע לך!

נשמע לי בסדר גמור

ניקה עד מאוחר והיה עייף אז כבר נשאר לישון

גם לי קרה שישנתי אצל אמא שלי פעם לבד

ונסיעה בלילה בחזרה מסוכנת והוא עייף, אז לפנים משורת הדין תעברי על זה לסדר היום.
באידיאל- אני לא מקבל דבר כזה

שזה מה שעושים כדי לעזור להורים כשצריך.
ככלל משתדלים לא לישון לבד אבל הכל תלוי בנסיבות.

תשמחי שזה חשוב לו, אין כמו דוגמא אישית.

אם הוא נשאר לישון אצלם,
כדאי שיהיה בברכתך

תודה למגיבה הזריזה במסרים... ממש ריגשת אותי!!! אתל אנשים טובים! הלןואי שהפרוד יתנצל כבר ויתקן את מעשיו הרעים מאוד! ועד אז .. תודה לכם! כל ברכה ועידוד משמח! ואני תמיד אעשה הכל למען הצדיקים שלי האהובים! ילדי

זוכרים שחשבתי בתמימותי שלום בית... ואתם לא? צדקתם! גם אני מבינה היום! פשןט המןטו שלי הוא כל עוד הנר דולק ניתן לתקן! וכל כך קיוותי שהוא יתקן ... הפרוד.. אך לא ולהפך! ןמשנתנו לו כך כך הרב הזדמנויות וניצל אותם לרעה.. עצוב לי שפיספס את אהבת חייו!ולי ולידי מגיע משהו שידע להעריך אותנו!וחבל שהוא לא הבין זאת.. ולא תקן מדותיו!

אשמח לעוד תגובות על המצב! וכן ברכות ליום ההולדת במסרים האישיים! תודה !!!!!!!

תודה לכולכם! אתם אנשים טובים!! תודה לכל הברכות במסרים האישיים זה משמח! וגם חברותי וילדי יעשו ! תודה!! חבל שיש אנשים כמו הפרוד שלא ידעו להעריך ולא הבינו כמה חשוב חום ואהבה! אבל ב"ה שהוא כבר לא בבית! והשמחה חזרה לביתנו! תודה לכם !!!!

שתזכי להרבה שמחה, ולהרבה סיבות לשמחה.
שתגדלי ותצמחי מכל מה שהיה ותראי טוב בחייך

תודה!!! הכל מה" ראה כמה טובה... וכמה סובלת! וכמה הטיפש מנצל את אהבה שלי.. כי הוא כנראב אהב רק עצמו! אחרת איזה סיבה יש לו להרביץ מכות לילדים שלו!!!!! כמה טיפש שהקשחב לאמא שלו ולא לי ! אני תמיד דגלתי בשיטת החום ואהבה והוא לא! אז שיהנה עם אמא שלו...

ובהצלחה בכל 🌷

חג חירות אמיתי יציאת מצריםנפרטית שלנו מעבדות לחירות!!!

סוף כל נגמרו הצעקות והמכות!!! כמה סבלנו ! כבר חודשים בחירות!

ותבחרי איזה תגובות לקחת ואיזה לא..
מה להכניס ללב ומה לא
כי לרוב התגובות פה מכילות ולפעמים לא..

כמובן בצניעות - זה פורום מעורב.

לענייני הריון ולידה יש פורום ייעודי, שכנראה הוא רק של נשים.

טוב אז אעבור לפורום השני
תודה רבה🙏

טוב מאוד שזה חשוב לך. לא בטוח שפרוט יתר על גבי הפורום יועיל.

אם היית יכול להימנע מזה בעצמך,היא היתה מביעה מורת רוח בעניין? היא היתה מנסה להתקרב,לבקש,לרצות ממך יחסי מין?

דבר שני היא לא תבקש ולא תיזום אבל היא תפתח סוג של מלחמה.

זה כאילו

"אתה חייב לרצות אותי ואני לא חייבת לרצות אותך"..

נשמע שהיא לא מסופקת וכועסת עליך על זה

בשיחה אישית ואניטימית שתתכנן, תסביר לה שאתה מוכן ללמוד ושהיא בעצמה צריכה ללמד אותך ולהדריך אותך. תסביר לה שאלה דברים שלוקחים זמן, בעיקר עד שהיא בכלל תדע מה היא רוצה. או שהיא כן יודעת, אבל עד שתסביר לך בדיוק, ועד שתבין. שתתן זמן להתנסות ולא תתבאס אם זה לא מיד מצליח... אצל נשים מסוימות זה לוקח שנים, או שלא אבל יש תקופות ריקות וזה מתסכל...

לך הייתי מציעה ללמוד קצת (בטוח יש מקומות שמסבירים בלי תמונות ובצנינות) טכניקות לרצות אותה, תנוחות שאתם יכולים לנסות עד שתגלו מה עובד.

אני גם חושבת שיש על מה לעבוד. כי היא בסופו של דבר "נותנת לך" בידיעה שהיא לא תסופק שזה כבר מראה על אהבה, התחשבות בך ושיש בסיס. אם היא הייתה כבר מיאושת המצב היה הרבה פחות טוב

השאלה ממה?!

אתה ממש ממש רוצה.
ובגלל שאתה צריך עזרה, שתספר לך מה "מרצה אותה"...

בכל מצב, אם אתה רוצה שהיא תיזום, אתה צריך מידי פעם לעורר אותה (מבחינה רגשית בעיקר) ולחכות בחיוביות שהיא תמשיך...
ולא לעשות במקומה את העבודה.
תיצור מתח. מצד אחד אתה נותן לה להרגיש שאתה רוצה להתקרב, ומצד שני אתה נמנע...
אם תעשה את זה נכון, לאט לאט היא תתקרב אליך מיוזמתה, ולשניכם יהיה כיף.

מניסיון שלי.. עיפות, אחרי לידות, לחץ עבודה משפיע מאוד.
וגבר שמחזר הוא פשוט מעורר אותה.
וגם לא כל אישה חושבת שהיא זאת שצריכה לחזר אחרי הגבר. לכן כשאתה לא מראה לה שאתה צריך אותה היא תפתח מלחמה. כמו שאתה אומר.

מה שאתה צריך לעשות זה לשבת איתה לשיחה.
להסביר לה שזה חשוב לך ויתן לך הרגשה טובה שהיא תראה לך מידי פעם שהיא רוצה אותך.

הבנתי כי תורמת רבות, ונשים שהיו נשואות שנים אחרי ששמעו את הקורס שלה התחילו סוף סוף להינות.

https://yahalom.ravpage.co.il/77

 

עפ"י התגובות שראיתי שנשים כותבות לה, כדאי לנסות.

כמו כן, הבנתי כי הקורס מיועד גם לגבר.

היא לוקחת כדורים (או טבעת/מדבקה ושאר מרעין) הורמונליים?
לא תמיד מודעים לזה, אבל לנשים רבות זה 'הורג' את החשק.

לעניות דעתי כדאי להשקיע קצת יותר במוצרים שיחזיקו לכם לטווח הארוך לעוד הרבה שנים.
יש חנות שאני לא זוכרת את שמה המדוייק, הם נותנים כמו עיסקת חתנים לכמה מכשירי חשמל יחד
במחירים טובים ושמעתי עליהם דברים טובים.
אולי זה נקרא קרן בני הישיבות או משהו בסגנון.

בהצלחה רבה!

קח את המכשיר הכי זול עם האחריות הארוכה ביותר
חפצים נהרסים במעברי דירות והיום כל החברות מייבאות מסין/טורקיה
לדוגמה לנו יש מכונת כביסה של אלקטרה
שהיא אחד לאחד מכונה של וירפול (רק שהם שמוטבע הוא שונה)

ומקרר של בקו שהוא אחד לאחד של כמו מקרר של בלומברג

רק שהמותג לפעמים עולה כסף
במוצרי חשמל לבית לא תמיד ההוספה של 40-50% במחיר מצדיק

אז אלקטרולוקס בסביבות 1990 שמעתי עליו דברים טובים.
אני רכשתי אותו עכשיו עדיין לא השתמשתי.
שמעתי גם על זנוסי שהוא טוב, יותר זול
מקרר לא קניתי לאחרונה אז אין לי המלצה

אז מציע לא להתחיל עם מכשירים חדשים, גם אחריות זה בירוקרטיה.
עדיף אם תמצאו יד שניה בזול או אפילו בחינם עכשיו פסח ויכול להיות שיש לכם איזה דוד שזוורק משהו טוב.
ואז כשיהיה לכם בית תוכלו להשקיע במשהו טוב

זיק אור בירושלים
חשמלית בבית אל- ממליצה מאוד מהיכרות אישית ועשרות לקוחות מרוצים. זול יותר מכל רשת בוודאות!
מחזיק במלאי רק דגמים אמינים וטובים.
לפני 5 שנים קנינו ממנו מקרר, תנור ומכונת כביסה. ברוך השם עד כה ללא שום בעיות( ושני מעברי דירה)

האמת אנחנו במצב ממש דומה.. עברנו עכשיו דירה אחרי שנה של נישואים לדירה גדולה יותר, והמלצה - אם אתם עוד מתכננים לעבור בהמשך (כמו רוב הזוגות במצב הזה), נסו להשיג כמה שיותר דברים בחינם. האמת שאנחנו השגנו את כל הרהיטים בחינם מיד 2/אגורה וכו' (שולחן פינת אוכל, כיסאות, שידות, תנור, ספה, בסיס מיטה וכו'). זה אמנם דורש קצת סבלנות וזמינות אבל ממש שווה את זה לדעתי...
אנשים מוסרים דברים חדשים לפעמים והם רק מחכים למישהו שיוציא להם את זה מהבית וחוסכים ככה המון כסף
אפילו היו דברים שהבאנו בחינם ואז ראינו שלא מתאים לנו ומכרנו אותם (בכל זאת בזבזנו על זה זמן, עבודה ודלק...)
בכל מקרה שיהיה בהצלחה!

אנחנו קנינו מקרר של שארפ ומרוצים מאוד!!
יש לי המלצות לכמה חנויות, השאלה מאיזה איזור אתם?

לא כדאי לך להשקיע סכומים כאלה.
מנסיוני כשעוברים דירה הריהוט מקבל בלאי.
דוגמא, קיבלנו ארון חדש ממסירה שעלה להערכתי באזור 3 אלף, הפירוק שלו היה לא פשוט והוא נהרס כשעברנו, (סיבית), לפעמים גם כשעוברים למקום אחר קיים שם חלק מהריהוט.
הייתי קונה מקרר יד 2 וגם תנור.
אלא אם אתם הולכים להשתקע.

שלום לב אוהב, המירה שלנו בחיים היא להגדיל את שמו של ה' בעולם, ומה תפקידנו- לקחת את כל כוחות החיים ולהעלות אותם לקדושה. על אחת כמה וכמה בעניין הזוגיות של אישה ובעלה, דבר העומד בבסיסו של עמ"י- העמדת דורות וכו'. אחד מהכוחות המיוחדים ביותר שהקב'ה שם בעולם הוא 'יצרא דעריות'' - ובידנו לקדש אותו עם כל דיני הטהרה וכו". כך הופכת ה"תאווה" של יצר העריות לדבר הטהור והנעלה ביותר, הקשר הכי מיוחד של איש ואשתו, שיתוף בין ה' ובין נבראיו

האם יש שילוב של קודש וענייני עולם הזה? כן, ואנחנו לא קוראים לכך תאווה פסולה, ברמה הכי פשוטה נצטווינו לבצוע מהפת בשבת מהמקום האפוי והטוב ביותר, האם אני קורא לכך תאווה? לא, גם ל3 סעודות לא, נכון, יש אנשים רמי דרגה שפרושים מענייני עולם הזה, אבל זו לא הנהגה ציבורית, אלא של יחידים ומיוחדים.
משיכה (לאו דווקא מקסימלית) היא בסיס ליצירת קשר בריא, וגם במסגרת זו הדברים צריכים להיות מאוזנים.(אישה נאה דירה נאה מרחיבין דעתו של אדם)
גם בתוך החול יש גבול, ולכן קיים המושג נבל ברשות התורה, כי הוא עושה דבר מותר לכאורה אלא שהוא תאוותני מידיי.

קיימת דרגה בה האדם מתעלה והיצר יורד אבל זה לא אומר שהוא לא צריך להיות קיים במסגרת כלשהי גם אם פחותה יותר.

לסיכום, הקודש והחול אכן צריכים להיות משולבים,
אצל מי שבדרגה גבוהה יותר הם משולבים כפי דרגתו וכן עבור כל אחד, אבל גם במסגרת המותרת אפשר לתפוס את התאווה כעיקר ומימלא להחטיא את המטרה.

בכל מקרה זה זה דועך גם אם התחתנת עם מלך היופי

ההדכה היא להמנע כמה שיותר מתחרות יופי ולבחור מישהו עם מידות טובות ומתאימות.

מחלוקת של דגשים.
מאז ומתמיד בעמ"י היו את בעלי המוסר שעסקו בשלילת התאוות מול אלו שעסקו בלקדש אותם.

לדעתי את אכן צודקת בנקודה שנותנים משקל גדול מדי ל'תאווה' בבחירת בת/ן הזוג.
אני בהחלט מאמין בעניין 'קידוש החומר' אבל זה למדרגה גבוהה, ולכן לדעתי השלב המקדים הוא צמצום תאוות.

אבל לא חושבת שהבנתם את הדילמה שלי בעניין..

כאילו זה עדיין נשמע סיסמאות..

בתכלס בפועל, הייתי שמחה לדעת איך זה בא לידי ביטוי בחיים, ואיך ממשים שאיפות כאלו..

אבל טוב... זה משהו שאצטרך לברר.. 

תודה! 

 

שאנחנו לא צריכים להסתכל על ענייני חול כדבר שטחי ויצרי.
כשאנשים יושבים לאכול בערב שבת הם לא חושבים לעצמם ׳וואו איזו סעודה למיצוי תאוות האכילה׳, אלא שמצד כבוד השבת גם האוכל והשולחן מכובד ודווקא בגלל שאנחנו מעריכים את השבת אנחנו מייקרים אותה בעינינו וזה בא לידי ביטוי גם באוכל.
כל זה עניין של פרספקטיבה.
בתגובה הראשונה פירטתי יותר.

לא שאני מצליחה תמיד להיות שם.. 

דברתי על חשיבה ומעשה הרבה יותר מעבר.. 

 

ולא לחיות כל החיים באותו מקום של "אה טוב אוכל זה לא דבר של יצר, זה נועד לרומם אותנו"

ראשית, בעיניי יש הבדל גדול בין תאוות אכילה שעלתה כאן כדוגמא, ובין קשר וחיבור פיזי בין איש ואשתו שהוגדר כאן כתאוות משיכה.
למרות שבשניהם יש הרבה משותף, של הנאה במעשה ובשניהם יש מקום לעלייה והתקדשות לפי העבודה והמדרגות של האדם.
ואנסה להסביר.
אכילה, הוא צורך פיזי של האדם, ויש בו גם הנאה בדר"כ, שיכולה במצבים מסויימים להיות מוגדרת כתאווה. ההבדל נעוץ באמת במחשבות ובכוונות מהם האדם פועל, ולפי מדרגת האדם, כך תהיה אכילתו. ואתן מס' דוגמאות:
- האם האדם אוכל כי העיניים ראו וחמדו למרות שהוא שבע?!
-האם פשוט הוא מרגיש רעב?!
-האם מכוון לצורך קיום גופו ועבודת ה'?!
-האם לכבוד עונג שבת וחג.או סעודת מצווה אחרת?!
-האם על מנת להנות מעולמו של הקב"ה ולתת שבח והודיה על כך בשלמות?! (כמו שכתוב שהאדם יתן דין וחשבון על כך..)
-האם על מנת להרבות ברכות, כגון בשבת לצורך השלמת 100 ברכות?!
-האם על מנת להעלות את הניצוצות והגילגולים שגנוזים במאכל שלפניו?!
וכו וכו וכו....
ובוודאי האכילה עצמה, בכמות ובאופן האכילה ובעוד ביטויים, יהיו מושפעים על ידי הכוונות של כל אדם לפי מדרגתו, (שגם משתנה בעצמו מעת לעת ומאכילה אחת לאחרת).
והאדם ככל שמזכך את מידותיו ואת תאוותיו אוכל באופן נקי ונעלה יותר.

ולעומת האכילה, שהיא צורך ועבודת מידות שבין האדם לעצמו ולאלוקיו- הקשר הפיזי בין איש ואשתו הוא הרבה מעבר לכך! הוא בין אדם לעצמו, לאלוקיו, ובין אדם לחברו!
ואולם גם בו יש דרגות! וגם בו יש השלכות באופן המעשה, לפי מחשבות וכוונות האדם!
- האם זה נעשה על מנת להשביע תאוותו בהיתר?! הרי זה צורך והכרח בל יגונה.
- האם על מנת לקיים מצווה (עונה)?!
-האם על מנת להוליד נשמות, ולקיים פרו ורבו?!
-האם על מנת לגרום לאיחוד בעולמות העליונים המקבילים לעולמות התחתונים?!
-האם על מנת לשמח את בת/בן הזוג, לתת לו עונג פיזי ונפשי, הרגשה שהוא אהוב ורצוי, ועוד.. (ואפילו כשהוא עצמו לא ממש מעוניין כרגע)?!
וכו וכו וכו....

וכאן נמדד האדם ומדרגתו, (שגם כאן יכולה להשתנות מחיבור פיזי אחד למישנהו) מתוך מה הוא פועל ומה מניע אותו, אלו מחשבות וכוונות. ובבנוסף בקשר הפיזי בין איש ואשה נכנס גם מימד נוסף של נתינה לשני!! והאם הוא עסוק במילוי תאוותיו, יצריו וצרכיו, או עסוק במילוי ההנאה והשמחה של בת/בן הזוג.
ולא לחינם הקב"ה בחר שדווקא ע"י "התאווה" הזו יורדים נשמות קדושות לעולם!!
והתאווה ניתנה דווקא על מנת להגביר את השמחה הזוגית!! והיא מתנה נפלאה מאד!!

גם בעניין האכילה וגם בעניין הקשר הפיזי,
היהדות לא מקדשת כלל צום והתנזרות והיא לא רואה בכך מעלה (אלא בזמנים מדוייקים). ואדרבה, העבודה היא אכן להביאם לידי ביטוי, להשתמש בכוחות הנפלאים הללו ולקדש ולהעלות את החומר, הגוף והיצרים על ידי מחשבות וכוונות ומתוך כך במעשים.

חשוב לי להדגיש שכמובן הכל צריך שיעשה מתוך טבעיות פשטות ושמחה של נורמליות וחיים!! ולא בעצבנות של בדיקה באיזו דרגה אני נמצא, גם באכילה וגם בקשר פיזי!!!
האדם צריך לצעוד ולעלות שלב שלב, ולבדוק בכל זמן מה נכון וראוי לו בשלב הזה, וכמובן מה נכון לבת/בן הזוג(!), כי לפעמים יצא שכרו בהפסדו, והוא מפספס את עבודת ה' האמיתית!!!

מקווה שהצלחת לקרוא עד הסוף, ושזה ענה קצת על שאלתך...

הלוואי וההתעלות תבוא באמת בהדרגתיות ונחת 

 

תודה לך

שאת צריכה ללמוד חסידות,
הייתי ממליץ על תניא מבוארת, או ספרים קלילים יותר בחסידות חב״ד בהתאם למה שמדבר אלייך.

ולא רק חסידות.. כל ספר שמדבר על מדרגות בקדושה.. 

את המדרגות האלה בקדושה,

לדעתי, ע"י לימוד.

אל תכנסי בשלב הזה של החיים לשאלות האלה.
תתמקדי בלהיות בת זוג ראויה תמצאי מישהו שמוצא חן בעינייך תתחתני תביאי ילדים לעולם תהיי רעיה טובה ואמא למופת ותממשי את עצמך בעבודה.

בין לבין תלמדי להנות מהחיים ותתקני את מידותייך לאט לאט.

בונים בחול ואחכ מקדשים.

מימוש עצמי בעבודה?

 

לא באמת

 

זה לא יהדות!!

את מתייפה גם בעבורו
כלכלית זה בא על חשבון משהו אחר
ברור שרוצים להרגיש בזה שותפות

לפעמים זה נסיון, כזוג צעיר לפעמים בלעתי לשון, אבל זה משתלם לרוב לטווח הקצר וגם לאורך

אני מתקצבת.
והייתה שנה אחת שלא קניתי אבל חתמנו על "חזוה" או "קופון" שמגיע לי סכום מסוים ברגע שתהיה לנו אפשרות. שמימשתי כמובן.

אבל הוא כן אומר לי להיות לארג'ית. ואפילו עושה שעות נוספות בשביל זה. אבל אני לא מצליחה.

לא ידחוף לא אקנה
דוחף, מוציאה פחות ממה שהציע

עניין של אופי

יותר קל לי נגיד לחסוך סכום בצד ואז להשתמש בו, מאשר להוציא מהעוש.

כאילו סכום בצד זה סכום שלא נרגיש בו

לפעמים אין לי צורך בתכשיט חדש, אז לא ..
אם כן אני אומרת מה אני רוצה כמובן שההיתי רוצה שהוא יחשוב/ידע שאני רוצה ויגיד או שנלך ליקנות משהו יפה ...אבל הבנתי כבר שהבעל הוא לא נביא ואין לו מושג מה אני רוצה ... אז עדיף להגיד ... או ללכת לקנות ...

את החישוב של כדאי/לא כדאי לקנות עכשיו בסכום מסוים אני עושה בעצמי. אני לא ילדה קטנה, מצב החשבון שלנו ידוע לי כמו לבעלי וגם אני עובדת קשה בפרנסה... בקיצור, לוקחת אחריות על מעשיי.
מסייגת שמעולם מעולם בעלי לא אמר על משהו שקניתי/רציתי שזה יקר מידי ולא כדאי, אז אולי התשובה שלי היא ממקום ״שבע״ בקטע הזה.

כן חשוב

עובדת, וקונה מה שרוצה צריכה.
בעלי לא אומר לי כלום הוא יודע שזה צרכים של אישה ולא מתערב.
אני גם מודעת למצב בחשבון אז יודעת מתי לתת גז ומתי לא.
לפני חג יש הוצאות ב"ה וצריך לקנות ולהתחדש.
בעלי טוען שאישה מבזבזת זה הברכה של הבית.... חח

גברים חושבים שאישה מבזבזת כי היא קונה דברים לנוי או דברים שזה לא נראה להם הכרחי. אבל כשהם נכנסים לבית יפה זה עושה להם הרגשה טובה בלי שהם יודעים אפילו למה

האיש שלי אמר לי את זה פעם שהבית שלנו מרגיש לו יותר בית מהדירה השכורה שהוא גר בה כשהיה סטודנט והוא לא יודע למה. כשהסברתי לו, הוא הפסיק להגיד שכל האביזרים נוי שאני קונה הם לא הכרחיים

לאט לאט הוא ראה שאנחנו לא גוועים ברעב ואפילו חוסכים אז הוא סומך עלי שאני אעשה לו אווירה טובה בבית בלי להשתגע

אם אין משהו כזה, לפעמים כן ולפעמים לא.

השנה הייתה פשרה - 7 תכשיטי כסף יפיפיים, שעלו פחות ממחצית תכשיט הזהב שרציתי, שעליו אמר שהוא "גדול ומוגזם".

חברה ספרה לי על חנות שנסגרת.
האמת הגעתי במטרה לקנות רק שרשרת.
אבל היה כל כך משתלם, שפשוט היה חבל לא לקנות.
לא הבנתי בדיוק מה העמדה של בעלך. לא דוחף ולא מתנגד? את צריכה להחליט בעצמך?
תראי אם יש משהו שממש ממש יפה בעיניך ופותר לך את ההתלבטות

לפני כשבוע אמרתי לבעלי שאני מתכננת ללכת בערב ליריד מכירות, לקנות לי משו לפסח. הוא לא הגיב על זה יותר מידי, ואני תהיתי לעצמי מה זה אומר. חזרתי מהלימודים בצהוריים, והוא שואל אותי - 'אז איפה השקיות? מה, לא קנית כלום?!' אז הזכרתי לו שהיום הייתי בלימודים (בדר''כ הוא זוכר) ושבערב היריד, אבל זה ממש נתן לי הרגשה טובה לקראת היריד, שחשוב לבעלי שאקנה, שאתחדש...

ומובא איפה שהוא (אבדוק אם בעלי איפה)

 

שאם האישה שמחה בבית זה מביא שפע

 

תדמייני איזה הבדל יהיה אם תקני משהו חדש לחג או לא, איך תרגישי בליל הסדר?

 

יש מלא דברים במלא מחירים

 

אולי תקני גם לו משהו חדש

״כל מזונותיו של אדם
קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים, חוץ מהוצאת שבתות
והוצאת יום טוב, והוצאת בניו לתלמוד תורה. שאם פחת - פוחתין
לו, ואם הוסיף - מוסיפין לו.״(גמרא בביצה)
ואומר המאירי שהוא דרך צחות לשון - דהיינו שצריך להשתדל אבל זה לא צ׳ק פתוח.

ניתן לעיין כאן בתשובת הרב יעקב אריאל
הוצאות שבת | מכון התורה והארץ-'למעשה' אקטואליה הלכתית

ובכ״ז לא סומכים על נס.

בעיקרון אם היית גבר, הייתי אומרת, לך תעבוד באיזה עבודת ניקיון מהצד ככה שזה לא יפגע במה שכבר יש לכם, ותתן לה כסף לבגדים ותכשיטים.
זו מצווה שלו לשמח את אישתו ברגלים.

אבל אם זאת אישה, אז מבינה את הצורך בדחיפה משלו.
אבל אם זה לא קורה, הכל בסדר.
תעשי את השיקולים הכלכליים שלך, ותחליטי האם וכמה את רוצה להוציא על זה.
בסופו של דבר, הכי חשוב שתשמחי.
אם ישמח אותך עוד סכום כסף בבנק, תלכי על זה.
אבל מה עם ברכת שהחיינו?

אמור להיות בכל השכונות מסביב

לדבר עם דברים שמציקים? ככה ברגוע מידי ערב?

כשצוברים ושומרים בבטן - זה מתפוצץ בעוצמה, עם הטחת האשמות. והטונים לא טובים.

לסגור דברים פתוחים מידי יום - עוזר לטפל בבעיות שהן עדיין קטנות ולא קשות.

או שמדבר קטן הן הופכות להיות כבדות ממש, או שהוא בעצמו אומר שלא בא לו לפתוח את הנושא.. כאילו שאנחנו כבר כן יושבים ומדברים הוא די שותק ולא באמת מדבר.. וכשאני שואלת אותו אם אין לו מה להגיד בנושא הוא אומר לי שלא כדאי לפתוח את זה עכשיו .ואז אני מחכה שנדבר בשבת ובשבת הכול מתפוצץ...

אולי במקום שיחות להתחיל ממשהו יותר קליל?

סרט? משחק? לראות איזה מופע סטנד אפ...משחקים זוגים וכו'

הרבה זוגות לא יודעים לדבר או שכל אחד מהם מדבר בשפה שונה (הכי מוכר זה רגש ושכל)

זה מה שאני מנסה עם אשתי.. לפעמים יש פשוט ערבים כיפיים לפעמים לא...

אני מציעה לנסות להניח לדיבור כבד ומעיק לזמן מסויים.
אני מאוד מבינה את המקום שלך שרוצה לשתף, שרוצה לדבר אחרי שנפגעת.
אבל לפעמים זה גורם לצד השני להיסגר ובפעם הבאה להתרחק מדיבור וככה נוצר לופ שלא נגמר, כי כל ניסיון שלך לדבר ולבטא את הרגשות גורם לו להיסגר ולא להקשיב. את מצידך חווה פגיעה ובפעם הבאה שתרצי להעלות נקודה, את מלכתחילה תהיי דרוכה ומתוחה האם הפעם תצליחי.
הרבה מהעבודה בתקשורת היא עבודה עצמית, תנסי לחשוב עם עצמך מה הדבר המרכזי שבעלך מקבל ממך. האם הוא רואה- טוב לי, כיף לי להיות נשואה לך, כיף לדבר איתך ולשתף אותך בדברים טובים שעוברים עלי ומידי פעם יש גם דברים פחות נעימים שאני רוצה להגיד בשביל שנוכל להתקדם.
או, שהוא מקבל ממך שדר כזה- לא טוב לי, קשה לי, אתה פוגע בי ולא נעים לי.
יכול להיות שתיארתי את זה קצת הקיצוניות לשני הצדדים, אבל מקווה שהעניין מובן.
תחשבי על זה ככה, בעלך אוהב אותך, הוא רוצה שיהיה לך טוב, משקיע בך ואז כשהוא שומע הרבה ביקורת קשה לו. הרי הוא רוצה שיהיה לך טוב, הוא פועל בשביל זה, אז למה התלונות?

אני לא אומרת שזה בוודאי ככה, אבל ייתכן מאוד שזה המצב. תנסי לראות את זה מהמשקפיים שלו.

ועכשיו לצד הפרקטי,
א. נגיד אם אתם מתחילים שיחה בערב, אחרי יום שלא נפגשתם, תתחילי אותה לפחות בדבר טוב שהיה לך באותו יום. אפילו תחשבי לפני מה את מספרת לו, תנסי במהלך היום לשים לב לנקודה טובה שאת רוצה לספר לו.
ב. נסו לקבוע זמן שאתם עושים משהו כיף ביחד. פעם בשבוע יוצאים להתאוורר ולעשות משהו כיף והכלל הוא כזה *לא* מדברים על אף בעיה. רק על דברים נחמדים. זה לא זמן להעלות טענות, דברים שצריכים שיפור יחכו לפעם אחרת. רק כיף כיף כיף.
ג. פרגון לבעלך. תחשבי על דברים שאת אוהבת בו, אפילו תכתבי אותם לעצמך. מידי פעם (נגיד פעם בשבוע) תפנקי אותו במשהו קטן עם פתק מושקע שמראה שאת חושבת עליו. תכתבי משהו מהלב, שיראה על חשיבה ואכפתיות אמיתית. זה ישמח אותו, ועוד יותר חשוב מזה- יגרום לך לאהוב יותר, גם מצד הנתינה אליו וגם מצד החשיבה על תכונות שלו.

אני כותבת דברים שמכוונים כלפייך כי את שאלת, לא כי אני חושבת שהאחריות כולה עלייך.
בקיצור, תנסי ליצור אווירה נעימה, שמתמקדת בחיובי ובטוב ביניכם, בתקשורת חיובית, בלהצליח לתקשר בצורה חיובית נכונה. אחרי כל זה, שתרגישי שהשיח ביניכם הוא נעים ורצוי, אפשר לעבור לשלב הבא של ביקורת בצורה טובה. אבל נראה לי שקודם כל חשוב שיהיה נעים לדבר.

עניין ראשון, הוא ללמוד איך מנהלים שיחה, שיחה על אותם נושאים, אם מתנהלת נכון, בהקשבה אמיתית של כל אחד מהמשוחחים לדברי השני, בתשומת לב שדברי לא רק נאמרו אלא גם הובנו ואחר כך הקשבתי לתגובתו והבנתי אותה וחזור חלילה - אז היא שיחה יעילה. אבל אם כל אחד רק מוציא קיטור על השני, אז אולי דיברתם - בכלל לא שוחחתם!

נקודה שניה שזועקת מדברייך היא מערכת קבלת ההחלטות.
את אומרת, שאמנם תמיד עושים מה שהעדפת, אבל את מקפידה שזה יהיה אחרי שהוא השתכנע. מבחינתך זה נחשב שקיבלתם החלטה ביחד ואינך מבינה, למה בעלך רואה את זה כהחלטה שלך.

במחילה, לא יכול להיות שהוא שלם עם ההחלטות! בהנחה פשוטה שבעלך אינו 'טיפש גמור' חסר כל יכולת הבנה בין טוב לרע, לא יכול להיות שתמיד כשיש לו דעה, הוא משתכנע שדעתך היא הנכונה. אגב, גם לא סביר, שאת אף פעם לא משתכנעת שדעתו היא הנכונה.

לצורך הדיון ממש לא משנה האם הדיון הוא בשאלה האם להכין ביצת עין או חביתה מקושקשת, או שהדיון הוא בשאלה האם לגור במגדל גבוה בתל אביב או בבית בודד בהיאחזות הכי מבודדת בשומרון. המצב הסביר הוא שבערך בחצי מהדיונים תתקבל דעתך ובערך בחצי תתקבל דעתו. זה יכול להיות גם 60-40% או אפילו שבעים שלושים. למען האמת, המציאות הנורמלית היא שבמיעוט ההחלטות אין ברירה אלא לחתוך, ברובן אמורים למצוא את דרך האמצע ששניכם תהיו מרוצים.

ממילא, אם המציאות היא שבכל ההחלטות מתקבלת דעתך, זה אומר שדיון אמיתי על הרצונות, מטרות וביקושים של כל אחד מכם בנושא המדובר, בכלת לא ניהלתם. כנראה שכחלק מזה שאתם לא מצליחים לדון, גם זה מגיע.

לכן, נדמה לך שבעלך 'הסכים' להחלטה שלדעתך היא הנכונה - אז הוא השלים. הוא כנראה לא רואה טעם בדיון עקר ודי מהר נכנס למקום של 'טוב נו, מה שאת רוצה, רק שיהיה כבר שקט'.

קיצור כל המגילה שכתבתי: אתם חייבים ללמוד לנהל שיח אמיתי. אפשר להיעזר לצורך זה בספרים כמו 'הבית היהודי' של הרב שמחה כהן, או ספרים אחרים. יתכן שגם שווה ללכת למטפל זוגי, אפילו לאימון קצר, רק בנושא של הקשבה וניהול שיח.

צעד ראשון, שאת יכולה לעשות אפילו בלי שיתוף פעולה של בעלך, זה לנסות להבין אותו. בפעם הבאה שעולה קונפליקט, תשקיעי מאמץ להבין את הצד שלו. תשאלי את עצמך למה הוא חושב כך? מה הוא רוצה להשיג בזה? מה מפריע לו בעמדה שלי?

אם תעשי את זה בצורה אמיתית (ולא, הוא רוצה את זה כי הוא סתם טיפש וכד', זו לא תשובה לגיטימית), פחות משנה מה יוחלט בסוף, כבר תהיו צעד גדול בדרך לפתרון.

אני ממש מנסה להבין אותו, ולפעמים אני יודעת בדיוק מה מפריע לו ולכן כשאני מציגה את הדעה שלי אני מסבירה לו שאני חושבת לטובת שנינו (למשל מקום מגורים) בעוד שהוא חושב רק לטובתו.. כמובן שלא כול ההחלטות בבית אני מקבלת.. זה היה העניין שאני כמעט ולא מקבלת וגם כשכן אז הוא מאוכזב מההחלטה של שינינו ומתנער ממנה..זה מה שפוגע בי, אמרתי לו שזה מוריד לי את הביטחון כי בפעם הבאה ממש לא אלחם על דעתי..
אני בשורה תחתונה מנסה להגיד שגם ששנינו מבינים אחד את השני, לא מצליחים להסכים אבל מישהו חייב לחתוך. כשהוא חותך אני מתיישרת ומשלימה עם זה, כשאני חותכת הוא נותן לי להרגיש דפוקה שזה מה שחלטנו בסוף..

יכול להיות שכמו שלך ברור, שמה שאת רואה לנכון זו טובת שניכם, לו ברור להפך? מעבר ללחשב מה הוא חושב, את מוודאת את זה איתו? מה שאת חושבת שזה השיקול שלו, זה באמת השיקול שלו?

זו נקודה משמעותית, אבל בסופו של דבר זו אחת ההשלכות של חוסר היכולת לנהל שיח. אתם חייבים להצליח לנהל שיח פתוח, כנה ומקשיב, גם בנושאי קבלת החלטות וגם בשאר הנושאים.

מי שעושה זאת אולי מגדיר את עצמו דתי. אבל הוא לא

זוג או לבד, אין עניין להיות שם כמדומני

מה ההגדרה שלך לדתיות?
אז גבר שנופל בשמירת הברית, לא נחשב דתי?
אדם שהלבין פני חברו ברבים, לא נחשב דתי?
מישהו שלא כיבד את הוריו, לא נחשב דתי?
כי את כל אלה אנשים רבים וטובים עושים, כל הזמן. גם הרב ההדוק ביותר אפשר לפשפש בציציותיו למציאת דברים שהוא עושה שסותרים מצווה מסוימת.

משמורת הברית כיבוד הורים לשה''ר וכו'. אכן. יש הבדל בין ליפול לבין לא לראות בעיה לעשות זאת. הוא עם אשתו זה לא נפילה

- איך גבר דתי מרשה לעצמו להסתובב במקום כזה.
הסטנדרטים הדתיים שלו כנראה די לייט...

- הסוגיה השניה, מה אישתו חושבת על זה, לא קשורה לדת. זו שאלה שנכונה לכל אישה. מה מרגישה אישה שבעלה נמצא לידה, אך עסוק כל הזמן לבחון את גופן של נשים אחרות, בבגדי ים מינימליים.

באמת מעניין איך אישה למשל הופכת להיות קנאית בטירוף על נשים שעובדות עם הבעל

ומצד שני מסכימות ללכת איתו לים...שכולן שם חצי ערומות...

ואני לא שואל מחינה דתית .

גלעד רציתי חשאול אותך. מה דעתך על בעל שאישתו אהבה אותו מאוד בעבר!!!!!!! וכבר היום ממש לא! כי גילתה שניצל את אהבתה הרבה אליו. ומתהג אליה היום בצורה ממש,ממש,קשה! ומשקר לה ולכולם. האם אתה חושב שטדם כזה ראוי לה? ומה דעתך האם אתה בעד האמת?כי הפרוד שלב אוהב לצערי לשקר! וגם לעצמו!

אני די בטוח מבחינה סטטיסטית לפחות שאם נתחיל לבדוק בציציות של כל אחד נמצא מלא פגמים.
כמה אנשים פה רואים דברים לא צנועים באינטרנט וכלפי חוץ הם נראים דוסים של החיים? נתחיל לבדוק את זה ונגלה מספר לא קטן
או כמה אנשים מקפידים להתפלל בניין שלוש פעמים ביום??
קיצר תדאג איך לאתה תהיה יותר קרוב לה'ולא לשפוט אחרים

 לכל אחד יש את הנסיונות שלו

 

לגופה של השאלה, אם אישה בטוחה בבעלה, זה לא כ"כ מפריע לה

סתם טיול פשוט של בין הערביים בסוף יום. הם הרי לא יכולים לטייל ביחד בחוף נפרד. ומה לעשות, ים זה דבר רומנטי ומשחרר. לא תמיד אנשים סתם מטיילים בים בשביל לראות מראות לא צנועים.

לא חסר חופים יפים שאפשר לטייל בהם בלי לראות אנשים עם בגדי ים

בקרבת חוף מסויים אז עשו סיבוב.

לא כולם עושים את החשבונות האלה של להכשל בעיניים וכאלה. לפעמים הדברים האלה חולפים לידם וגמרנו.

בקרבת מסעדה לא כשרה?

כנראה שזה מעיד על מידת הדתיות/יראת שמים של הזוג שמטייל במקומות כאלה - עם או בלי כוונה

במסעדה האוכל עצמו לא כשר. בחוף ים החוף עצמו הוא לא לא כשר, פשוט יש בו מראות לא צנועים ולא חייבים להסתכל מה שיש שם. יש כאלה שהדברים האלה עוברים לידם וזהו.

אם בכל זאת נקביל למסעדה, זה יהיה דומה אם אני אכנס למסעדה לא כשרה בשביל כוס מים מהברז.

אם אצא עם בעלי ונלך לחוף ים והוא יתסכל שם על נשים. לא רק שלא יצא טיול רומנטי יחד שאמור לקרב אלא יצא צער עצבים ומריבות.

אני לא אסבול את זה שבעלי יוצא איתי כדי להנות ומסתכל על נשים אחרות.

גם אם יגיד שאני חושבת וזה נדמה לי והוא לא מסתכל באמת וכו וכל התרוצים של הגברים. הטיול לא רק יקרב אלא ירחיק

אז עדיף להמנע מטיולים מקרבים כאלו אם יש מצב שזה יגיע למקום לא טוב

 

אישית אני מכירה גם כמה אנשים שפשוט לא רואים דברים כאלה. עפיפונים אולי. אולי צדיקים מאוד. אבל פשוט לא שמים לב.
הם ספיציפית לא ילכו למקום שבו הם חוששים שעלולים לראות, אבל חופשי יכולים לבהות באוויר ולא לראות מישהי שלא ממש לבושה ועומדת בדיוק מולם

שכל אחד יחיה את חייו רבי נחמן אמר- "זה מעשה שלו וזה מעשה שלי ואין לנו מה לדבר מאחרים"

אם זה הפריע לך לפעמים זה מעיד שאת מעוניינת גם בסיטואציה שראית נשמה...

 

מאחל לך שיגיע האחד שלך ( והוא יגיע!!) ותסתובבו בנחת במקומות כשרים בלי לחשוב ולפזול למקומות אחרים....

כי מצד אחד ברחוב אישה בחיים לא תלך עם בעלה ברחוב שבו כולם מהלכים ערומים
אבל בים זה מקבל משמעות שונה??
למה?

אני בת , וכשהייתי נשואה בעלי החרמן תמיד רצה ללכת לים והיה מסתכל עליהן
זה חלק מהסיבות למה שנאתי אותו
ב"ה שהתגרשנו וכמובן אחכ הוא גם בגד
בהתחלה היה מסתכל ואחכ בגד.......

אז בהצלחה

באותה מידה אתה יכול לשאול איך נשים הולכות לגינה אחה'צ? יש שם הרי כל-כך הרבה לשון הרע שנאמר. העולם לא סטרילי. אנחנו עושים השתדלות, לפעמים קצת קשה. לפעמים הוויתור על החוויה של הים קשה מדי לאותו זוג והבעל עושה את ההשתדלות שלו שלא להסתכל. י

מה שמוזר לי כאן,
שיש נשים שדואגות על הבעל אפילו מקולגה לעבודה
אז איך הן לא חושבות שזה מוזר שמערומות הן לא דואגות
נניח שבת השכנים בת ה22 תשב לא רחוק ממכם ערומה בים
איך זה לא יציק לאישה הרי זה כמעט כמו להיות איתה רק בלי לגעת
אז פתאום זה לא מפריע??
למה, כי זה ים???
סתם תוהה.

ואני בת, אגב.

מסכימה עם התהיה שלך!!

מצמרר

בס"ד

 

אני לא מאלה שדואגות מקולגות וגם אין לי בעיה ללכת לטיול בטיילת של תל אביב, כמובן תלוי בשעה ובתקופה. בד"כ אם יש נשים לא צנועות [ויש כאלה גם ברחובות תל אביב ולא רק בחופים] בעלי מסתכל לכיוון אחר או עלי. אני סומכת על בעלי שגם אם נעבור במקום לא צנוע וגם אם הוא יראה כי מה לעשות זה נמצא מול העיניים, הוא עדיין יהיה נאמן לי. צר לי על החוויה שלך אבל היא לא משליכה על כל הזוגות בעולם..

 

קולגה לעבודה יותר בעייתי מאישה אקראית בחוף הים שלא רואים כל יום כל היום. בטח אם בחוף האשה נמצאת איתו

יש דרכים אמיתיות ופי מיליון יותר קרובות "להיות ביחד", זה לא דומה בכלל.

איך לא מפריע לעבוד במשותף

הכל עניין של נורמות חברתיות והרגל

אבל וואלה
כשאני חושבת על זה שאני הולכת עם שיער של מישהי מתה על הראש שלי
וזה נראה כמו שיער
וזה 15.000 שח....
אני מבינה שגם אני נפלתי בנורמות חברתיות.
כי נורמאלי - זה לא...
זה שווה ערך כמו לשים דלי על הראש רק כי כולם שמים....
אז אם ככה סבבה
מחר יהיה נורמות חברתיות חדשות
נוצה כבר שמו על הראש פעם
שיערות שועל- שמים
שיערות של מתות- שמים מעל שיער טבעי
מעניין מה ימציאו מחר

רק בבקשה נא לעדכן

זה שיער של נשים חיות מאד שמוכרות את השיער שלהן

שובר לחנות שאוהבים
ארוחה זוגית במסעדה
כרטיסים לפעילות אהובה
...
..
.

רק רציתי לדעת אם יחזירו או לא .

כנראה שזה נכון.

 

מניח שאם נסגר, קרו תקלות.

כמעט בכל פרמטר אפשרי, אם זה ביומיום כשהוא נוטל רטלין וכשהוא לא נוטל הוא לא מסוגל לעבוד, אם זה במצב שהוא לא יכול להתרכז במשהו אחד הרבה זמן, לא יכול לשבת בתנוחה מסוימת הרבה זמן (אין התכרבלות והתחבקות לילה שלם!), מוסח מהר מאוד וחסר מנוחה רוב הזמן.
אז יש חסרונות לזה, אבל עדיין לא הייתי מחליפה אותו באף אדם אחר בגלל הבעיה הזו, ולא, לא חוששת שזה יעבור לילדים, זאת אומרת, אין לי בעיה אם זה יעבור אליהם.

ואני אוהב אותה מאוד!

יש את התופעות שקשה לעבוד בצורה יעילה,הבית לא הכי מסודר(לא שאני מלך הסדר,כן?) אבל רבים הם היתרונות.

אם מצאת מישהו עם בעיות כאלה וזה מה שמפריע לך,לא כדאי להפסיד

יש 20אחוז מהאוכלוסייה שלוקחים רטלין עם בעיות קשב וריכוז ויש הפרעות למידה שזה יותר חמור ...
לא שונה מבעיה של משקפיים. מקסימום לוקחים כדור או מתאמצים יותר

אבל ממש לא נכון שזהה כמו משקפיים. וגם ממש לא נכון שמתאמצים קצת יותר והכל מסתדר.
למי שיש הפרעות קשב וריכוז יש חלקים במוח שלא עובדים/עובדים פחות מאצל אדם רגיל, אז זה לא קשור למאמץ שלהם. וגם כשלוקחים כדורים, זה עדיין משפיע על האישיות.
ולפותח- ויש בזה כ"כ הרבה יתרונות, שמי שהוא לא מלך הסדר והשמרנות יוכל כ"כ ליהנות עם בן זוג כזה!

אך לצערך הרב אתה אומר דברים שקריים.
יש חומר מסוים שמופרש בצורה נגדיר כ 200x בממוצע.
אדם שיש לו בעיות קשב מאובחן בתור מי שמופרש אצלו בין 50-90 מהאחוז החומר הכללי.
מי שבין 30-50 בדרך כלל יש לו בעיות מעבר במוח (שבאותו לביטוי בין היתר בהפרעות התנהגות הפרעות למידה וחמור מכך)
אדם מסוגל לעבוד על עצמו ולגרום לגוף שלו להפריש יותר .
בנוסף הוא יכול להשקיע מאמץ ועם פחות חומר להתרכז.
מי שלא מסוגל ( לפחות לא כול הזמן) לוקח רטלין.
רק לידע כללי איינשטיין אובחן כסובל ממחסור בחומר הזה.
ועוד משהו טיפה אישית חבר טוב שלי מהלימודים ( רפואה בעברית) בעל הפרעות קשב וריכוז שהתקבל ללימודי המשך של פסיכיאטר.
תפסיקו להיות מקובעים וחושבים שאתם יכולים להחליט על אופיו של בן אדם לפי כדור שהוא לוקח.

גורם לפיגור שכלי/ צמח/ מוות קליני.
חומצות שלא מופרזות בכמויות מוספקות גורם לבעיות ראייה ( משקפיים / צמיחת שיער/ בעיות קשב)
יחי ההבדל הקטן

מתמודדים, ומתגברים. בדיוק כמו שכל אחד אחר צריך לנתמודד ולהתגבר על התיק שלו.
וגם אם דברים לא באים ממני אני מאמינה שבזוגיות עושים מלכתחילה גם דברים שהם רק עבור השני.
וזהו, עבודת המידות כמו כל זוג..

מה שכן- קשב וריכוז מוגדר אצל הרבה אנשים כחיסרון. וחבל, כי דווקא בחיים המעשיים הרבה פעמים יש דווקא יתרון גדול. נכון שמערכת החינוך פחות מסתדרת עם זה, אבל כשיוצאים החוצה כל ההסתכלות אחרת.


ואולי דווקא אם יצאו ילדים עם הפרעות קשב וריכוז יהיו להורה כלים טובים להעניק להם..

לא ידעתי (וגם הוא לא) שיש לו הפרעות קשב. רק כשאבחנו את הבן שלנו הבנו בדיעבד שגם לו יש.
אז למעשה, לא ידעתי מראש, אבל גם אם הייתי יודעת זה לא היה משפיע על הבחירה. גם למי שאין הפרעות קשב יכולות להיות התנהגויות או תכונות מאתגרות.
למען האמת, אחרי שהבנתי שיש לו הפרעות קשב הפכתי להיות יותר אמפתית אליו: לאיחורים, להתנהלות האיטית והמפוזרת לעיתים. אם קודם חשבתי שזה נובע מזלזול עכשיו אני מבינה שזה משהו שהוא מתמודד איתו ולא כועסת על זה.
מעבר לזה, רוב הזמן זה לא מורגש או משפיע.

זה לא גרם לכם לזלזל בבן/בת הזוג? כאילו, ברור לכם שזה הבן אדם, הן באופי והן בבעיות קשב וריכוז. אבל בפעולות נורא פשוטות, בשיחות הכי בסיסיות של סוף יום..לפעמים אין עם מי לדבר כי מרחפים באוויר..או שצריך לארגן ולדאוג לבית, לפרנסה..זה מעצבן וגורם לך לזלזל בשני!
ואם תכף באים ילדים..

הלוואי והייתה לי עין טובה כמו שלכם..!

מבין לגמרי את הבייה

את/ה ידעת לפני החתונה שבן/בת הזוג עם הפרעת קשב?

אם לא יודעים לפני (למרות שזה קצת לא הגיוני כי זה די מורגש בחיי היום יום) אז זה כן יכול להיות בעייתי כי בעצם הידיעה ניתן להתכונן ולנסות לדעת לקראת מה הולכים, אבל אם לא יודעים ופתאום מקבלים את זה בבום אחרי החתונה זה יכול קצת להרתיע, רק מעצם חוסר הידיעה.

בכל אופן, אני רואה בזה הרבה דברים טובים ומקסימים, אני רואה בעל מאוד יצירתי שמצליח לחשוב בצורה שונה מרוב האנשים שאני מכירה, מצליח לפתור בעיות בעצם היכולת שלו להסתכל בצורה שונה על הדברים, המוח שלו ככ קופצני שהוא מצליח לעשות הקשרים הזויים ויחד עם זה גאוניים לכל מיני מקרים בחיים.

אני רואה בן אדם שאף פעם לא יתבגר-במובן הטוב של המילה, תמיד ישאר הילד הזה עם שמחת החיים והסקרנות האינסופית לחקור, לגלות ולדעת עוד דברים, עם חוש ההומור המפותח, עם היכולת להשתטות בחברת ילדים ויחד עם זה להיות בוגר ורציני כשצריך.

אני לא יודעת אם זה קשור להפרעה אך אני רואה בן אדם עם רגישות מטורפת לאחרים, עם יכולת להבין ולהכיל מורכבויות של אנשים אחרים, כנראה בגלל שגם הוא עצמו מרגיש מורכב וכנראה בגלל שבמהלך חייו לעיתים התייחסו בצורה מזלזלת להפרעה שלו והוא הצליח לרכוש מזה את יכולת ההזדהות והרגישות עם האחר.

אני רואה עוד הרבה יתרונות להפרעה הזו ויחד עם זה אני משתדלת גם להכיל את ההתנהגויות שכן מפריעות למהלך החיים. מה שלי עוזר זה פשוט לדעת שזו הבעיה, אך אחד לא אשם שהיא קיימת ואם יש דברים שמפריעים אני יודעת שאף אחד לא עושה בדווקא והכל נעשה וקורה מתוך כוונה טובה.

אם זה לא הפרעת קשב וריכוז אז חסרון אחר

אם חסרון של אחד מבני הזוג גורם לשני לזלזל בו אז יש פה בעיה קשה שמחייבת עבודה עצמית 

 

לא לשכוח שגם לבן הזוג השני (המזלזל) יש את החסרונות שלו

מבינה שאני כנראה תמימה שחשבתי שאהבה תמיד מנצחת.. וגם חשבתי שמי שאומר אמת( אנחנו) תמיד מנצחים! איך אפשר ללמוד להפסיק להיות כזו תמימה? תודה לכם.

יכולים להגיב? קצת לעודד?,

ממש לא תמימה כבר. רק לא מבינה איל אדם שהתחתנתי איתו. מעיז להתאכזר אלי ולילדי? איך? כל כך אהבתי אותו פעם! לא האמנתי שישקר ויתאכזר כך . ושהוא ינצח אותי את האמת. מה יקרה בהמדך גם יאמינו לו?

זה כואב מאוד,אבל מכל דבר שאנחנו עברים יש לנו מה ללמוד.

תנסי להתנחם בזה שאת כבר לא חיה עם אדם שלא אוהב אותך

מאחלת לך רק חיים מאשרים והמון כח לעבור את כל התהליך הקשה הזה

א ני באמת אהבתי אותו! וכל השנים חשבתי שהוא אוהב אותי.. אבל לצערי הבנתי בדרך הכי קשה שהוא מעולם לא אהב! ואני תמיד חיכיתי שיגיד סליחה ! 10 שנים! ולא אמר! והתנהג כל כל רע! וחיכיתי ! אבל סליחה מעולם לא הגיעה! ולא רק זה משקר! לכולם! איך יכול? ולמה לי? ואת יודעת למה? כי אהבתי אותו יותר מדי! והוא ניצל אותי! לכן מבינב לצערי....... שמעולם לא אהב,אותי אלא רק את עצמו! ושהוא נצלן גדול! לכן לא מפריע לו לשקר! ולהפסיד את אהבת חייו(תמיד אמר לי שאני נשמה ושהלוואי שיהיב ראוי לי) אז היום אני חושבת שהוא כבר לא ראוי לי.... נכון?

קשה לנסות לחלץ מידע מבין השורות. על פי רוב אדם שמתנהג כמו שאת מתארת הוא כנראה פגוע.
כל הכבוד לך על האהבה וההשקעה, אני גם שומעת שהתנהג בדרך שפגעה בך בימי ההולדת וכעת גם מגיע לילדים.
נשמע שאת צריכה לקבל עצות יותר מדוייקות לניהול במצב הזה. אולי ליווי פסיכולוגי? שיתן לך כלים להתמודד ולהצליח לקדם את המצב למקום הכי טוב.

הרבה הצלחה

הכל טוב. את יודעת למה? תמיד אמרתי לו שחסר לי יחס חם חום ואהבה! והוא צחק עלי! ומעולם !!!! לא העניק לי אהבה! רק השפיל אותי! ואני המשכתי לאהוב... ולבקש מה" שיפסיק להעליב ויתחיל להתנהג יפה! אבל אפילו יום הולדת 10 שנים לא חגג ! ואני אישה טובה! ואמא מושלמת(כך לדבריו ולדברי ילדי) כי הילדים הכי חשובים לי!אבל הוא כזה אכזר שעכשיו גם רוצה ומבקש לקחת לי את הילדים! הדבר הכי חשוב לי בעולם!!! אז מבינה שהוא לא אוהב לא אהב אלא נצלן גדול! ניצל את אהבה תמימה שלי! וזהו... הפסיד אהבה גדולה...שבחיים לא ימצא! והילדים הם אוהביפ כמובן אותי כי אני כל חיי עשיתע להם הכל ואמשיך! והוא כל כך פגע בי!!!!! זהו.. הפסיד.. לא ראוי לי! ושיחפש מישהי ברמה שלו! משהי שיודעת להכין פלפל ממלולא כי זה היה הדבר הכי חשוב לו. מבינה? בגלל זה מתגרשים ! אז אני אמשיך להכין אוכל שילדי אוהבים! והם לא אוהבים פלפל! אז שישאר עם הפלפל ממולא שלו כי זה הכי חשוב לו! ובגלל זה הפסיד את אהבת חייי

קודם כל אני רוצה לשלוח לך חיזוק גדול וחיבוק מכל הלב. שבעזרת השם התחושות הקשות והפגיעה תעבור ורק שלום יהיה בעמנו ובפרט בין איש ואישה שבנו בית יחד.

שנית, אני חייבת לומר לך דווקא בגלל שאני רוצה בטובתך שאת לא יכולה לקבל חיזוק לפירוק בית מאנשים שאת לא מכירה, דרך האינטרנט, כשברור לפי פרטי הכתיבה שהדברים מתוארים מתוך סערת רגשות ובצורת שיפוט מנקודת מבט אחת בלבד. אני מציעה לך מכל הלב, ליצור קשר עם בעל סמכא שיש לו רגליים על הקרקע וראיה רחבה.

אני אנסה ת דוגמא, את אומרת שאמר לך שאת מושלמת ובתגובה אחרת אמר שהלוואי והיה ראוי לך מצד שני אומרת שזילזל והשפיל. אני מאמינה לך גם לזה וגם לזה אבל בגלל שהדברים נאמרים מתוך רגש הם יכולים להיות לא נכונים ולא הוגנים גם כלפיו וגם כלפייך שתגיעי להחלטה ותקבלי חיזוק מאנשים שרואים תמונה חלקית, עצובה וכואבת.

דבר אחרון, ודאי שלא מתגרשים על פלפל בין אם ממולא ובין אם לא 😏

לצערי מתגרשים למרות שלא רציתי בגלל שנאת משפחות משפחב אשכנזיה שלא הסכמה חקבל אןתי למשפחה ולכן לאחר 10 שנים התעוררו! ובצעד חזק! לקחו בעל! וזהו! עבר צד! אז אין מה לעשות כעת... וההפסד הוא שלו כי תמיד אהבתי אותי יותר מהכל! וכעת שהפסיד ופגע בי הכי הרבה בעולם! זהח! אי אפשר לסלוח! פגע בי הרביץ לילדי בעידוד משפחתו! והכי חמור ! בכיתי אומר כעת בבית משפט לא קרה ! אני מושלם! אני רוצה את הילדים רק לי! אז מי שמשקר ופוגע בדבר היקר לי בעולם! לא אסלח! ושהוא יהנה עם אמא שלו שמעןלם לא רצתה אותי וען הפלפל הממולא . עצוב.? כבר לא. מרחמת על אדם שהפסיד את אהבת חייו! וכבר אין מחילה! אני היון שמחה וילדי מאושרים. רק שיפסיק כבר להפריע לנו. מה הוא רוצה עוד? כמה סבל נעביר בגללו ובגגל משפחתו???

כואב לשמוע כאלה דברים קשים ונוראים
או לחוש שכל החיים איתו היו בשקר (גם אמר שפעם לא אהב לפעמים זה קשור למה שהוא חש היום, ויתכן שבאמת לא אהב).

אהבה היא דבר קצת חמקמק ולמרבה הצער זה שצד אחד אוהב לא בהכרח מחייב שזה יהיה הדדי.

אני מציעה לך יקרה להבין שהסיפור הזה נגמר, וכנראה שטוב לך יותר שככה כי זה מה שה' הביא אליו בסופו של דבר.
תשקיעי בלהתחזק בלעדיו ולהתחזק יחד עם המשפחה
הגרעינית וחברות טובות.


מאחלת לך יום הולדת שמח, שבע"ה תגדלי מהדבר הקשה הזה שעובר עלייך ותראי ימים טובים ושמחים

יכול להיות שהיה גם לפני כן והיה איזה טריגר שגרם שהכל התגלה? מציעה לך להתמקד בשיקום חייך והתחלות חדשות שלך שיהיו עבורך הכי טובות. בהצלחה!

המון הצלחה בכל הדרך והעניינים.

חיבוק גדול וחם.

הטריגר.. היה משפחתו שמעולם לא רצו שיתחתן איתי. יודעת למנ? כי רק אני ספרדיה! והם אשכנזים. לבסוף עשו טובה והסכימו. אך כל הזמן אמא שלו העליבה אותי. מכירה העלבות של אשכנזים?? ואני נסיתי להיות אליה נחמדה.. אז ניצלה אותי.. והמשיכה להעליב כל שבוע! ובעלי לא הגן עלי מפניה! ואני מאמינה שאסור להעליב. אז שתקתי וננתי לה! 10 שנים! להעליב אותי! למה ? כי התחתנתי עם בנה והיא כעסה כי היא לא הסכימה וכעסה שלא הקשיב לה והתחתן איתי. אז העחיבה אותי! ומלפני שנה כל יום אומרת לבעלי שאני חרא! ושצריך להתגרש ממני! ולכן לאחר שנה!! הוא הסכים ועזב . זהו. אז הוא ממש הפסיד את אהסת חייו וגם יחדיו לא סולחים לו כי פגע בהם מאוד לאורך השנים! אז בטוח שאמצא משהו שיותר ראוי! כי מי שעוזב אהבה שלו וילדים שלו ביום אחד! לטובת אמא שלו הוא לא ראוי.. אז מכאן כי אנינו לא מדברים!! הם לא מרשים לו לדבר איתי ... מכאן שולחת לו בהצלחה אצל אמא שלו היא ניצחה אותי! אבל הוא המפסיד !

פורום יקר שהבין כבר ממזמן .. דברים שאני לא ידעתי! כי האמתי באהבה והיום בה" לא. אשמח לצגובתכם המלומדת על ההודעה הקודמת . וכן דברי עידוד זה מחמם את הלב!

אינני חושבת שאת צריכה לאבד אמון באהבה. פשוט במקרה שלך זה היה מקרה מורכב.
כאשר יש התנגשות בין המשפחה החדשה לקודמת כתוב:
על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד
ברגע שהאיש מצד אחד יחד עם אשתו, אבל לא מחוייב אליה, אלא להוריו, יש בעיה.

את הבעיה- צריך לפתור ולא להתעלם ממנה.
או ללכת לטיפול, או להתרחק מההורים כזוג, עד שרואים שהם לא גורמים נזק.
פלא בעיני ששרדתם 10 שנים בצורה שכזאת....

אני חושבת שהלימוד צריך להיות להסתכל למציאות בעיניים. לזכור שחוץ מהצד שלך, וההסתכלות שלך יש אנשים נוספים שאת מקיימת איתם מערכת יחסים,
אם זה בעלך, אם זו חמותך, ופשוט לפתוח אזניים ולהקשיב למה שהם אומרים ולהגיב למציאות שמבחוץ, כי המציאות אינה נקבעת רק לפי מה שאת חושבת או מרגישה.

בהצלחה רבה!!!

וואו איך ידעת?? שנים שאמרתי לו ועזב את אביו ואימו ודבק באישתו ורוב השנים כל היה ואהבנו! אך לפני שנה בחר באמו שלו! וכל השנים היא חיבלה והעליבה אותי! ואיך שרדתי? בגלל שאני אוהבת את ילדי!!!! לכן הייתי מוכנה לסבול את העלבות של אמא שלו ושלו ובשנה האחאונה הוא אמר לי שנה!!!!! שאך כלב לא ירצה אותי כי אני אהיה גרושה עם ילדיל והוא מושלם!!! וזה היה אכזרי!!!!!

אנחנו כל כך שמחים ומאושרים שהסבל הסתיים! וטוב לנו! אבל הוא כל כך אכזר! שקשה לו לראות אותי שמחה! הוא רוצה שאסבול לדבריו! אחרי שעשיתי למענו הכל! מצאתי לו עבודה! ויתריתי על קרירה מצליחה ! הכל! הוא לא רוצה שייה לי טוב! אז גם היום ממשיך להתאכזר! ולפגןע בי דרך הדבר הכי חדוב לי דרך הילדים! ובכיתי ואמרתי לו די ! בבקשה! הילדים הכי חשןבים לי! והוא לא התיחס! לב של אבן! ואמר אני אבא יותר טוב... ! שקרן! ואת יודעת מה למי שמתאכזר! ה" רואה.. אז מקווה שה" יראה כמה אני טובה לילדי! וכמה הוא אכזר ולשקרן.. כי יש לי עוד מעט יום הולדת! והיום הולדת הזאת זה יום הולדת ראשונה לאחר 10 שנים!!! שהוא לא חגג לי ! זה יום הןלדת של חברות ומשפחה ואהבה! שהוא לא נתן !!!! אכזר!

את מדברת איתו?
זה בטח לא קל אבל את צריכה לעבור תהליך של ניתוק רגשי ממנו.
את לא צריכה שיחגוג לך או יאהב אותך.
וכל הדברים הרעים שהיו הם נחלת העבר ובהחלט ראוי להתאבל עליהם.

אל תדברי אליו ואל תתני לדברים רעים שאומר להכנס אלייך ולצער אותך.

הוא לא עושה לך טוב, נסי לשים אותו מאחורייך.
זה בטח לא קל ולא פשוט.
אבל כדאי להתחיל בתהליך-

ועוד דבר.
כתבת שאתם שמחים וכו'
יש להבדיל כאן בינך לבין ילדייך.
עם כל המשקעים שלך כלפיו, הוא עדיין אב ילדייך.
מאבא לא מתגרשים.
ילדייך חשובים לך ולכן את הקשיים שלך מולו תעבדי ותחלקי עם מישהו אחר
(אולי יתאים בפורום לנשים גרושות, חברות, משפחה, טיפול אישי).
אך אל תשתפי את ילדייך בכל זה!!
זה ממש ממש לא בשבילם. בשבילם הוא אבא והמצב ביניכם כרגע לא צריך להיות משהו שהם מעורבים בו חוץ מלדעת שנפרדתם וכו.

הוא אבא שלהם לתמיד גם כשאינכם זוג.חשוב להתייעץ איך לעשות את זה בצורה נכונה.

אבא? אבא שהרביץ לילדיו! הם לא רוצים... למאות שאני ממש מנסה לשכנע אותם ולהסביר ..... מנסה... בטח שמחים. כמה אפשר לסבול? איח מכות אין צעקות. רק שימחה כי כולנו משפחה אני והילדים הכוונה

אשמח לעידוד חם ומעודד!!!

לא מעונינת יותר לשאלות... כבר הכל ברור.. אשמח רק למילות עידוד . אהבה ואם רוצים ברכות ליום הולדת (ראשון בלעדיו) שהוא מעולם לא רצה לחגןג!!!

אנחנו יודעים שקשה לך והדרך שלך עוד ארוכה. בהצלחה!

תנסי למצוא את האנשים שבאמת אוהבים אותך ויתמכו בך בתקופה הקשה הזו בחייך.

שולחת לך אהבה

יש בה"

קודם כל מזל טוב על היומולדת שתדעי רק אושר בחיים שלך...

את אמא טובה שנתת לילדים שלך הכל ושתמיד ב״ה יהיה לך כוח לתת להם...

מאחלת לך שתצליחי לשקם את החיים שלך ולחיות בשלווה ובאושר עם המתוקים שלך...!

כל הכבוד לך על ההתמודדות הלא קלה הזאת עד עכשיו ושאת ממשיכה לתת ולאהוב את הילדים... את נשמעת אמא נפלאה!🌹