פורום נשואים טריים (עמוד 386)

וגם הבנה שאת לא חייבת להצליח, את רק חייבת לנסות

לא רוצים להתחתן בגיל צעיר . אז אם זה מתוך בחירה , את יכולה להמשיך לצאת אבל עם סינון קטן כדי שלא תהייא מחוספסת מדי ,ולא יותר מדי סינון כדי שכן יהיה לך הצעות 

החלטתי להרפות ולתת לה' לנהל את העניינים. ובמה זה התבטא? צימצמתי את "רשימת הדרישות" לשלושה דברים בלבד. אמרתי לעצמי שאני הולכת יד ביד עם ה', ואם אני נפגשת עם מישהו שיש בו את 3 הפרמטרים ובכל זאת הוא לא מתאים, ה' יאיר לי עיניים, ויסדר את הדברים. וכך היה!  ההרפיה הייתה מבחינתי אמירה לה': אני מודה לך על ההשגחה המאוד ספציפית שנתת לי, וגם מה שאני עוברת כעת הוא לטובתי. אני סומכת עליך שאתה אוהב אותי, כי אני ביתך ולכן אני הולכת איתך יד ביד.. משליכה הכל עליך! כשאנחנו מידי מנסים לעשות דברים "בדרך שלנו" זו בעצם אמירה של חוסר אמונה ובטחון. אנחנו בעצם אומרים שההנהגה שלו היא לא טובה, ואנחנו רוצים משו אחר..

ואני יכולה להגיד לך שמיד אחרי שהחלטתי כך, נפגשתי עם שניים, כאשר השני היה בעלי!! וכל התפילות שהתפללתי עד כה, בשביל זה, לא הלכו ריקם.. הרגשתי בחוש איך כ-ל! שביקשתי מתמלא בזכות האמונה..

זה בדיוק העניין של הרפיה הרצון של רבש"ע זה שנאמין בו בכל רגע נתון, שכל מה שהוא עושה זה לטובה.

והרפיה זה בדיוק זה.. זה לדייק אותנו למקום הנכון ביותר. לרצות בדיוק בדרך שלנו, זה הפוך מזה. ואמת, זה קשה ממש!! אבל מצד שני תחשבי כמה קל: להשליך הכל עליו ולהאמין בו לגמרי.. רק צריך להאמין שיעשה בטובתנו.

מתפללת עלייך שתזכי ממש בקרוב לפגוש אותו

וגם- שעד שזה יקרה שתהיי בשמחה ותנצלי את הזמן היקר הזה כדי לבנות בעצמך כמה שיותר דברים טובים שיביאו לבית שלכם טוב ושמחה. 

מישהי, חכמה ועם מידות טובות, שהתחתנה בערך בגיל 25.

היתה קצת "פמיניסטית" לפני כן - ולגמרי ההיפך אחרי כן, משהתחתנה עם תלמיד חכם רציני ובעל מידות טובות.

והקימה בלעה"ר יופי של משפחה, עם עשרה ילדים..

יש תקוה..

תצליחי.

א. תפיסה שלי לגבי נושאים מסוימים השתנתה- וזה פתח לי פתח לקבל ולהבין את המקום של בעלי, למרות שעד היום אני לא תמיד מסכימה או מזדהה, אבל לפחות אני מבינה ולרוב גם מעריכה.

ב. היכולת לקבל. זה לא היה לי פשוט, כי הייתי מאוד פעילה ומנהיגותית בהרבה תחומים וכל הזמן הייתי במצב נתינה. ואחרי שקצת נרגעתי יכולתי לעבוד על להיות גם במצב קבלה. ועצם היכולת לקבל פתחה לי את הפתח לקבל ממנו. 

מאיפה שאבתי כוח? מה', מאמא שלי. מלצחוק עם חברות על כל מיני סיטואציות שהיו.  

איך הצלחתי להיות שמחה? כי עשיתי מלא דברים שכ"כ אהבתי והם שימחו אותי. כמובן שהיו הרבה רגעים של בכי אבל בכללי- עשיתי דברים חשובים ומשמחים אז החיים שלי היו מלאים ב"ה.   

בהצלחה נשמה. 

הכל יהיה בסדר ותהיי הכי שמחה בעולם.

(הכיור הבשרי ריק).

היא את החלבי ואתה את הבשרי.

איך?

תפתחי עם יועצת חכמה ומנוסה את הדברים.
ותהיי מוכנה לעבודה קשה בדרך. 

את הראשון(שעזבת בחוכמה) כבר איבדת, זה או זה או לאבד גם את בעלך.

את רק ברחת מהאזור שלו ועכשיו את קולטת שהוא מתחתן ואת צריכה להפרד ממנו... וזה קשה לך...

עדיף שתעשי את את תהליך ההפרדות ממנו ביחד עם משהי שתלווה אותך בזה, עדיף עם אשת מקצוע שגם תוכל ליעץ לך האם לשתף את בעלך במה שאת עוברת 

צריך לברר מי הבעל ואולי הוא מאוד יתמוך בה בתהליך... לכן אני חושב שמי שתלווה אותה בזה תוכל לבדוק איתה גם את החלק הזה של שיתוף הבעל

למה ישר לאכול ולטרוף?! 

כמו שזה נשמע לי הוא ידע לעורר בך רגש שבעלך פחות יודע איך

את נבהלת מהעצבים ועכשיו שאת רואה שיש מישהי שלא נבהלת את מסתכלת על השדא של השכן, חושבת שהוא ירוק יותר

בקיצור תתרכזי במה שיש לך, תסתכלי על הטוב. לא בהכרח שהיית יכולה להיות מאושרת איתו.

האם היה לך טוב איתו קודם? עובדה שברחת!!

יש נטייה להסתכל אחורה ולראות את הטוב אבל היה שם גם רע...

אז אולי בעלך לא סוחף אותך ברגשות, אבל תסתכלי על כל הטוב שיש לך איתו

תעריכי את מה שיש לך

ואין לך את השני יותר, זה נגמר. והאם היית רוצה מישהו שאיתך אבל מדבר עם אחרות?

שימי לב למה רשמת.. הבן אדם היה עצבני עם התפרצויות, חילוני וממש לא מתאים לך, אני מניח שהוא היה בחור כריזמטי עם איזה שהוא קסם, וזה עושה לך את זה. 

מצד שני בסופו של יום ההגיון והשפיות גברו עליך והתפכחת ונישאת לבן אדם טוב לב נורמאלי אבל אולי פחות משוגע..

והגעגוע שלך לטירוף הזה, לכאורה למיוחדות הזו גורם לך לקשיים, את מקנא באמת בבחורה שתינשא לו ? 

לגבר אגואיסט עצבני חילוני ? תחשבי על זה בהיגיון ותשמחי מהבחירות שלך בחיים שיש לך בעל נורמאלי ושניצלת מנישואין לגבר שאולי אפילו היה מכה אותך או במקרה יותר טוב רק מתעלל רגשית. 

חושבים או חשובות על מישהוא אחר , או נכנסים או נכנסות לאתרי פורנו . זה לא נחשב לבגידה זה נחשב למצוקה בגידה זה ממש שמישהיא שוכבת עם מישהו פיזית 

את צריכה לראות את הדברים הטובים בבעלך להבין למה את אוהבת אותו,לצאת איתו עד שתואהבי אותו להסביר לך ממש למה הוא טוב והאקס לא , ועדיף ציפור אחת ביד מאשר 2 על העץ . אחרי שתעשי לעצמך שטיפת מוח למה בעלך טוב אני בטוח שזה יקדם אותך בהכל בהצלחה כדאי לך גם להתייעץ עם חברה קרובה אולי 

וכי אתה "יודע"?. קלו חומר לומר על אנשים נשואים כאן שנכנסים לאתרים כאלה..

אדם רוצה, שיגיד על עצמו - ולא "סטאטיסטיקה" שללא בדק ולא יכול לבדוק, על אחרים.

ואין כל ענין לעשות מדבר כזה, שהוא בוודאי מאד נורא ואף אחד לא היה רוצה שיקרה לו או לאשתו, כאילו "נורמה" כלשהי. זה יותר "נחמת שוטים", מאשר חצי נחמה.

ואף אחד לא דן כעת נמה זה "בגידה" במובן המשפטי או כד'. ברור שאם אשה נשואה שולחת הודעות למישהו אחר, בגלל הרגש שיש לה אליו מלפני כן, זה "בבחינת" בגידה. גם אם לא ממש.

אין כל צורך להקל במשמעות של דברים כאלה, או "לצרף" אחרים - כדי "לנחם" כביכול.

אל מה? שאתה צודק שזו מצוקה. מצוקה קשה. כי חוץ מההודעות לא עשתה דבר, ורק תוקפות אותה הרגשות שאינה יודעת להתמודד איתן. 

ועל זה, בוודאי יש לכבד אותה, שמנסה בכל מאודה למצוא דרך לצאת מזה.

גם העצות שהצעת טובות, ואם לא תצליח בעצמה - שתיעזר. העיקר לצאת מזה לגמרי.

ובוודאי זה ששלחת הודעות זה לא בסדר.

ובוודאי שזה מצב חולני.

אלא מה? קשה לך להתגבר על עצמך. את לא חושבת כך "בכוונה" (אם כי השיחה היא כבר משהו שבבחירה, ואת זה היה צריך לנסות בכל תוקף לעצור. תחליטי כבר כעת, קו אדום, בשכל. אין שמץ יצירת קשר או היענות לו).

בהיות שזה לא בריא לך, עוול כלפי בעלך, גם אם לא בכוונה, ולא שייך - תלכי לייעוץ רציני עם מישהו טוב, שיעזור לך לצאת מזה, ולחיות עם בעלך כראוי.

ממליצה שהוא ילך לייעוץ לבדו עם גבר (רב/פסיכולוג), במידה ולא אפשרי - אז שניכם ביחד.

בסופו של דבר זו בחירה שלו האם לעבוד על המידות או להמשיך כרגיל... ואם את רוצה לגרום לזה לקרות - צריך לדחוף עניין של ייעוץ (טיפול) עם מישהו שיש לו הבנה איתו והוא לא נרתע ממנו...

שהוא לא חושב שהוא הבעיתי פה...

ולכן למה הוא צריך בכלל יעוץ...?

אתם יודעים להמליץ על יועץ טוב בירושלים שלא עולה מידי יקר? (אנחנו זו"צ...)

למקרה שאני אצליח באמת להשפיע עליו ללכת...

זה דרישות אינסופיות וגם לא לגמרי מוגדרות.

רשימה: 

* שאני אהיה "ראש גדול" (וזה לא שאני לא... בדברים מסוימים אני פחות ממנו בעניין ובאחרים לדעתי יותר...)

* שאני אהיה אחראית (שוב, אני חושבת שאני יחסית ממש אחראית, נכון שקרה לי שאיבדתי פלאפון בחתונה של חברה וכל החתונה חיפשתי אותו ובסוף הוא היה איכשהו בעגלה של חברה... , אז מה? מותר לאישה להיות קצת מבולבלת לפעמים),

ואקח על עצמי אחריות ("למה את לא שואלת איך מכבים את האור במקרר לכבוד שבת??? את צריכה לדעת הכל, גם אם אני עושה!! אם יום אחד תצטרכי לעשות את זה את???"  מה הוא חושב לעצמו, אני משועממת לחפש עכשיו הדרכות על כל מה שהוא עושה? יש לי מספיק מטלות משל עצמי!!!)

* שאני אפסיק לגחך כשאני מדברת

* שאני "אדבר לעניין" ואבין את ההתבדחויות שלו (מה שלא תמיד קורה, לדעתי יש לו קטע שהוא ממש לא מדבר מובן, קרה כבר פעמיים בשולחן שבת אצל ההורים שלו שהוא אמר משהו וכולם שתקו בהלם כאילו "מה קשור מה שאמרת עכשיו???? מאיפה הגעת לזה??? אח"כ אני זאת שלא מדברת לעניין...)

זה אולי נראה רק 4 דברים, אבל זה דברים כללים שנכנסים לי לכל חור בחיים...

אני מכירה כמה יועצים. חרדי? דתי? משו אחר? 

אז ככה, אני יודעת שאני לא חריגה והוא לא משקף לי משהו שבאמת ממש לא בסדר אצלי (כמובן שבכל תלונה אפשר למצוא קורטוב אמת, אבל לא יותר מקורטוב...)

זה גם לא משהו שהוא ספג בבית, אבא שלו שרוף על אמא שלו ברמות שאי אפשר לתאר, ככה שדווקא בבית הוא ראה דוגמא מאוד טובה...

אולי כל הביקורת שלו עלי זה תגובה בתת מודע לזה שפעם אמרתי שהוא טיפש, פסלתי אותו ולכן הוא פוסל אותי... אבל זה אולי הגורם, בתוצאה הוא ממש בטוח כרגע בכל הדברים שהזכרתי, ושאני הבעייתית פה וה"לא מספיק אישה"

אגב,

נראה לי הוא חולם על מישהי כמו אמא שלו, שהיא באמת אישה מיוחדת, עם ראש על הכתפיים, מנהלת מרכז קהילתי גדול, מבשלת מליון סוגים של אוכל וכו'...

לכן אם אני לא מנהלת כמוה - זה בעיניו "לא מספיק אישה",

הוא חושב שאישה = מנהלת...

אני לא לגמרי לא כזאת אבל גם לא לגמרי כן...

הרי היא העידה על עצמה, והזכירה שכתבה כאן בעבר, שחשבה ש"הוא לא מספיק חכם בשבילה" וכו'..

אז קודם כל, באמת מגיע יישר כח על הוצאת הדברים הללו מהראש.

אבל באמת יתכן (אם כי קשה לדעת מכאן אם זה הענין), שכעת, שהוא יכול רגע "לנשום", מרגיש צורך להוכיח את עצמו. אולי אפילו אינו מודע לשינוי שחל בה, וחושב שכל רגע עלולה שוב לשדר איזה זלזול, וכמו שכתב גם "אסטרו".

אז אולי כדאי באמת לנסות את הצד הזה. להחמיא, להתענין במה שלומד וכו'. שירגיש בטוח. שעברה "התקופה ההיא". ושמא אחרי זמן כך, יווצר מצב רגוע יותר - ויסכים גם לשמוע על תחושות שלך שאת מבקשת לא לעשות ענין מ"גיחוך" וכד', שככה את, ולא נורא, לא לקחת קשה..

וגם, במקביל להתייצבות במצב, להסביר כמה משמח הדדית יהיה אם יהיה ביניכם יחס טוב ונעים.

ואם מעיר על "האשה", אפשר לשאול: אדרבה, תגיד לי מה בעיניך "אשה" - במה שאני יכולה אשמח לשמח אותך... יצטרך להגדיר לעצמו מה בעצם רוצה.

יכול להיות שעדיין יש בו את ההרגשה שאת יותר אינטלגנטית ממנו,

ואת אומרת ששניכם יודעים שעליו הבית עומד - אבל בשכל זה לא מספיק.

תנסי לתת לו מחמאות ולמרות שזה יפגע בך תלכי לשם במודע ולשם שמיים, תתכונני שזה יחזור אלייך כבומרנג

וככה לא תיפגעי.

אחרי התנהלות ממושכת כזאת אני לא חושבת שהוא ימשיך לפגוע בך בחזרה אחרי כל מחמאה.

וגם אם לא מחמאה בדיבור - אפשר להשאיר פתק.

או שאפשר להראות באמצעות מעשים - לדוגמא לעשות משהו שהוא מאד אוהב ואת לא - ודוקא נניח כשאת רצית לעשות משהו אחר או כשיש לך עומס, כלומר - להוכיח לו שהוא חשוב לך והוא כל עולמך.

בהתחלה אפשר לעשות את זה עם קצת עצבים בלב, אבל אחר כך כשרואים איך זה עושה טוב לשני - לא מתחרטים...

אם אין לך מה לעשות בקשר אליו תנסי לעשות משהו עם עצמך.

אני אסביר את עצמי:

בעלי גם די בגישה הזו - הוא טוען שאפשר וצריך ללמוד להסתדר לבד. ההבדל בינו לבין בעלך שהוא אומר לי את זה ברוח מאד טובה, מה שגורם לי להבין שהוא באמת רוצה שיהיה לי יותר טוב - שאני אהיה יותר עצמאית, שאדע להסתדר טוב. אם אני ממש לא רוצה ללמוד לעשות משהו מסוים - הוא לא מתעקש ובזמן אחר הוא מדבר איתי על זה ברוח טובה. כך גם בעניין של להגדיל ראש. אם אני שואלת אותו על משהו בבית נניח, מה לעשות, הוא אומר לי: "מה נראה לך?" או "עכשיו את מחליטה" וכדומה.

הדרך של בעלך אכן לא נכונה - אבל אם תנסי להסתכל על זה במבט טוב - אולי יהיה לך קל יותר פשוט לנסות לעשות את זה, ונראה לי שהוא יראה שיש שיפור מצידך, גם הוא ינסה לבוא לקראתך בשאר התחומים.

ושנינו יודעים שעליו עומד העולם (אני לדעתי לא יודעת לשדר את זה מספיק, אבל בשכל זה ברור לחלוטין)

ו- כמעט תמיד כשאני מחמיאה - אני מקבלת תגובה של משהו כמו "הלוואי שתלמדי ממני..."

ואז אני קצת נפגעת...

בעצם יש לך ציפיה שיהיה יותר נוכח בבית כשכל העול עלייך.

אני לא נקרעת מעומס וזה אם זה מה שאתה מתכוון, מתפקדת מצוין אפילו שאני חושבת לפעמים שהוא יכול לעזור יותר בערב כשהוא נמצא, אבל באמת שזה לא כזה מפריע לי,

אני רק רוצה זוגיות!! להרגיש שיש לי חבר לחיים, ולא אויב בתוך הבית...

שיקבל אותי כפי שאני, גם אם יש דברים שלא מוצאים חן בעיניו!!!!

ו- בבקשה גברים שקוראים - לא לשלוח לי הודעות באישי - זה ממש לא נעים לי ואני לא קוראת אותן ובטח שלא מגיבה...

יכול להיות שהוא מאויים, יכול להיות שהוא קורס תחת העומס של עצמו.

אגלה לך (ואשתי בטח קוראת פה) שהיו אצלנו תקופות עמוסות שהבית הוזנח במודע מחוסר ברירה. אני הייתי שקוע בעבודה שכירה ועוד פרוייקטים והיא הייתה שקועה בלימודים שלה.

אז הרצפה לא נשטפה כל שבוע ובמקום זה עבר מגבון.

לפעמים פשוט הבאתי ניקית מפורום  פורום נסיונות פעילים כדי שתעשה חלק מהעבודה בבית.

אני חושד שהסיפור הוא הפער הידוע בין נשים וגברים שעורער קצת.

פעם האישה הייתה בבית והגבר בעבודה. וזהו...

היום נשים עובודת קשה ולומדות וכל זה, אבל מהצד השני הבעל לא עובד פחות קשה. הוא עדיין מגיע סחוט, ואז מגיע הביתה ומגלה שאשתו גם כן עבדה ומתה מעייפות.

והבית מי ידאג לו?

מה לגבי פשוט לקחת תיכוניסטית ולשלם לה?

על הבעיות ועל סתם דברים תוך כדי

נראה שהוא ספג ממך את ההנמכות שהנמכת אותו בשנים הקודמות

ועכשיו כשאת הרפית ממנו ומהשתופפות הוא עבר לעמידה זקופה

הוא הרים ראש והתחיל להנמיך אותך

נסי לדבר איתו איך הוא חש בעבר כשאת הסתכלת עליו מלמעלה למטה

ואיך זה קשור להתנהגות שלו היום.

אולי יפול לו האסימון

והנדנדה תתאזן

כמה שזה לא נעים, לפתוח את זה ממש.

לדבר על זה שפעם הרגשת אחרת. לא נעים להזכיר את זה אבל כנראה שאין ברירה.

ולומר לו שאת מרגישה שהוא עכשיו עושה לך מה שעשית לו ווואלה, זה מאד לא נעים.

וגם אם מאד מתחשק לו לדבר אליך ככה וזה נותן לו קצת פיצוי על השנים שסבל, אז חבל עליכם!

מלהעיר הערות לא נעשים מאושרים. הוא איכשהו אמור להבין שיהיה לו יותר כיף בחיים אם הוא יבליג ולא יאמר כל דבר שמפריע לו ובמקום זה ישמח עם אשתו. גם אם לפעמים הוא צודק.

עוד הערה:

יש אברכים מתוסכלים. הכרתי כמה כאלה.

אולי הוא קולט שאת מפרנסת וגם לומדת וכו' והוא קצת נואש מהכיוון שלו. הוא בטח לא יעלה על הדעת לומר כזה דבר אבל תנסי לגשש, לפתוח לו פתח. לומר לו שאם אי פעם זה יפריע לו הוא יכול לדבר איתך חופשי על זה.

די ברור שמשהו מעיק עליו, אולי משקעים ממך ואולי משהו אחר, והוא מוציא את זה ככה.

ואני לא רואה טעם בלהתאמץ ולעשות עוד ועוד מחוות. צריך "לשבור" את המצב הנוכחי.

ובמקום זה את מתלוננת שוב שהוא אשם והוא לא בן זוג טוב וכו'.

זאת לא דרך טובה.

@-מרשמלו

את מודעת לבעיה שהייתה לך בעבר, כדאי שתביני שדברים כאלה לא נמחקים מהאוויר רק כי שינינו אותם. צריך גם לפצות על הנזק הרגשי שגרמנו.

וברגע שאת תעשי את העבודה העצמית תשפיעי עליו.

אם הבעל לא מעצים את האשה תמצאי העצמה אישית חיצונית ותשתמשי בזה להשפיע בשקט על הסובבים אותך ובעלך בראשם.

אפשר לעשות משחק תפקידים , מה דעתו של כל אחד על תפקיד האיש/אשה/אבא/אמא/חמות/חם בחייכם.

בתור החלפת דעות לא בתור הסבר אחד לשני.

כך שהדברים שצריך להשמע יאמרו אבל לא באופן ישיר, מצד שני הם יקלטו לאט לאט.

דבר שני לפעמים  עודף לחץ מביא לכאלו מצבים, זה שונה אצל כל אחד, תבדקו אם יש מה לשחרר ולהרפות בשביל  אוירה פחות לוחצת, פחוץ לחץ משחרר את האוירה ואת התגובות שמגיעות בעקבותיה

מצוות התוכחה - חלק א

דקה 8:40 

אלימות רגשית

שנאת חינם

ב'חפש' תגיעי לעוד כמה עשרות שעורים  "ביקורת" "עין הרע" "שנאת חינם"

שהיא אלימה כי היא התנשאה עליו בעבר?

או שהוא אלים בגלל שהוא עושה את אותו הדבר בהווה?

כמה עצות רעות יש פה בפורום... רחמנא!!

אי אפשר לדעת כי לא שמענו את הצד שלו. אבל לפי מה שאת מתארת זה נשמע התנהגות של גבר מתוסכל... 

תנסי לחשוב מה מתסכל אותו באופן כללי בחיים. מה מתסכל אותו בנישואין. או שתדברי איתו ותבררי מה קשה לו, לא נראה לי שבמצב הזוגי שלכם יהיה לו קל להפתח ולספר מה באמת קשה לו אבל אם תתני לו הרגשה שאת באמת רוצה את טובתו ורוצה שיהיה לכם טוב זה יעזור ויקרב בינכם.

גם אם הוא מאשים אותך אל תכנסי למגננה ותדחי את מה שהוא אומר אלא תקשיבי לדבריו ותנסי לברר מה מפריע לו ולמה הדברים האלה מאוד חשובים לו...

בהצלחה 

יש המון גירושים בגלל מצב כלכלי קשה, בגידה לרוב באה משעמום המון זמן פנוי או רצון להרפתקאה משהו שיוערר את הנפש והפרפרים ובגידה זה לא השורש לגירושים אלה מצב כלכלי יכול הרבה יותר להשפיע על גירושים לכן מומלץ לבני הזוג לעבוד כדי שיהיה פרנסה וגם שיש עבודה הרבה עבודה אין זמן לחשוב על בנות או בנים אחרים או אחרות לכן אני גם נגד הרעיון הזה של עקרת בית וכו וגם נגד הרעיון של לשבת רגל על רגל כל היום למרות שזה מפתה חחחחחח

מצב כלכלי יכול להיות מעושר וכבוד ועד פת לחם ל"ע. הוא יכול לעלות והוא יכול גם לרדת אבל הוא מצב נתון שגם הבעל וגם האישה מקבלים אותו בהבנה משותפת. 

משבר כלכלי הוא כשנוצר מחסור חמור ממה שיכול להיות בפוטנציה וצד אחד תולה את עיקר האחריות לזה בצד השני. זה פוגע באמון ההדדי ומכניס מתח רע בין האיש לאשתו. במחקרים שנעשו על ההתאמה בין מצב כלכלי לבגידות, מצאו שרוב הבוגדים הם אלה שהצד השני תולה בהם את הכישלון. וכגודל תחושת הפגיעה שלהם כך גודל המוטיבציה לבגוד. 

אני גם מכיר זוג כזה שהתגרש ולא כי הם היו עניים ח"ו, אבל הבעל הרוויח בקושי חצי מאשתו בגלל הכישורים הדלים שלו. זה גרם לה עוגמת נפש ומיאוס מימנו. הוא בתגובה בגד בה עד שמצא גם תירוץ לעזוב את הבית. 

ומדובר על אי הבנה של מקום הגבר ו/או האישה בזוגיות.

כלומר להבין את המשמעות של להיות נשוי זה המרכיב הקריטי ביחס של אחד לשני.

כלכלה/בריאות/ילדים וכו' אלו רק דברים מוחשיים, לא רעיוניים.

הרעיון המהותי הוא הקשר הנכון, המידתיות, היחס וההבדלים בין הגבר והאשה בברית הזוגיות.

אבל- כמו כל קושי אחר- אפשר לקחת אותו למקום של ריחוק ואפשר לקחת אותו למקום של חיזוק הקשר והגברת הקרבה.

לא מצליח להזכר

או שזה "סתם"?..

"ישוב יחיינו"....

על ידי אנשים שיש להם אנרגיות תגידי להם שאת עצובה וכו חברה טובה או חבר טוב שיש להם אנרגיות והם יעזרו לך !

כשנגמר הכוח ולא עושים-שוקעים.

העשייה מעוררת ומשמחת.

נסי למצוא מה עושה לך טוב

ותעשי אותו גם אם לא בא לך.

עם העשייה יבוא מצב הרוח ותחזרי בע"ה לחייך

ואין חיות. הכל מאוד אפור ורוטיני. אין פלא שזה גורם לך לחשוב שאולי עשית טעות.

יש הרבה זוגות שחיים ככה, סתם שתדע. חיים בלי הרבה אהבה. חיים כי חיים.

יש אפשרות להמשיך ככה אם תרצה.

אבל נשמע שאתה לא רוצה. אתה רוצה חיים עם תבלין, עם טעם, וזה מובן.

העניין הוא שיש כאן ייאוש למצוא את הטעם הזה בחיי הנישואין. בעצם אתה אומר שאין סיכוי כי מלכתחילה לא היתה כאן התאהבות גדולה. כביכול "הכתובת היתה על הקיר" כבר מההיכרות הראשונית.

השאלה היא האם אתה מתייאש מכל וכל או שאתה מעדיף לעבוד.

אתה צריך להחליט עם עצמך ולא לוותר לעצמך, כי אם כל הזמן תיכנע למחשבות המדכאות בסוף תמצא את עצמך עוד 3 שנים עם עוד תינוק חמוד אבל בנישואים קרים או קפואים.

לא ייעוץ כי "אנחנו לא מסתדרים ורבים כל הזמן..."

אלא ייעוץ מקצועי שבו תשבו כמו תלמידים טובים ותלמדו למה מתחתנים, איך יוצרים אהבה ואיך משמרים אותה לאורך זמן. ייעוץ עושה פלאים ובניגוד לדעה הרוווחת הוא לא רק כדי לפתור סכסוכים, הוא גם עוזר, איך כתבו כאן לפני, "לתת תבלין". 

אם הקב"ה זיווג אתכם סימן שאתם מיועדים אחד לשני ויכולה להיות ביניכם אהבה גדולה - אתם פשוט צריכים ללמוד איך

יש לי הרבה לומר, אבל אקצר בגלל הזמן...וכל מה שאני כותבת- רק מנסיוני האישי.

א. כדאי שתדע שזה מאוד אופייני, מה שכתבת. כלומר- תכונה שמשכה אותי לבעלי בזמן שנפגשנו- עכשיו דווקא היא זו שמעצבנת אותי. והפוך- תכונה שלי שמצאה חן בעיניו היא מתגלה כזו שמעצבנת אותו. ולא תכונה אחת אלא הרבה...אני מניחה שזה קורה כמעט לכולם. 

ב. מותר לא להרגיש אהבה. אבל לא צריך להתרגש מזה, לדעתי. אהבה זה רגש שיכול לשוב ולהתעורר ביתר שאת ויתר עומק. אין מה להשוות אהבה של השנה הראשונה עם אהבה אחרי חמש, עשר, חמישים שנה. זה עומק על גבי עומק. אבל זה תוצאה של הרבה עבודה והרבה ויתור ונתינה. 

ג. מה שמכעיס אותך בה- זה לא אשמתה. אולי זה מראה לך נקודות שבהן אתה צריך לעבוד. בלי לחפור לך יותר מדי- למה אתה רוצה לראות אותה עם קצת יותר חוצפה? למה מכעיס שהיא ביישנית? יש משהו מאחורי זה, זה לא סתמי. זה דורש בירור עצמי וישיר. ואח"כ- עבודה ועין טובה.

ד. ההרגשה הזאת שרוצה להיות רווק בלי דאגות על הראש- מניחה שהיא משותפת להרבה אנשים. כולם רוצים חיים קלים. גם אני הייתי רוצה להיות בלי מליוני מטלות על הראש לפעמים...אבל אז מה. אלו החיים. ומשמעותם האמיתית של החיים, יחד עם העומק האמיתי שלהם לא מגיע מחיים נטולי עול ודאגות, אלא דווקא מחיים של קבלת עול.

בקיצור- נשמע שמצבכם לא טוב כ"כ אבל גם בהחלט ניתן לשיפור ולשינוי מהותי- כל עוד שניכם מוכנים להשקיע בזה- מתוך ענווה וכנות אמיתית. . 

ארגון שעוזר ומכווין לבית שמח ומתפתח ומלא

בשורות טובות

תעשו דברים ביחד תפתחו את הקשר !!!

גרוע והרסני לדבר על בן או בת הזוג עם אחרים.

ציטוט: "(כנראה שזה נכון גם בכיוון ההפוך...)"

וגם בהמשך הניסוח חוזר להיות כללי...

אני אישה דווקא,

אבל בגלל שגם לי היו בראש תובנות קצת עקומות בנושא -

יכולה להמליץ על ספר שממש עזר לי, קוראים לו "בניין הבית" (ספר כחול עם אותיות כסופות, נראה כמו ספר קודש...)

אולי כדאי שתקנה לה...

הוא ממש טוב ומסביר לאישה שזה ממש לא חומרי אלא קדוש ביותר -

מאמינה שזה יכול מאוד לעזור...

בהצלחה!

אשמח אם תפרטי קצת באיזה סגנון רעיונות מדובר

ותודה על ההמלצה

קראתי פעם וזה באמת ספר מעולה!

הזכרת לי לחזור אליו שוב

אם זה אמיתי - 

אז קודם כל, מה הקשר "מעצבת אופנה" וכו'.. "כל העולם מעריץ אותם ויש להם סיפוק"?.. זה מתאים אולי לבת בגיל ההתבגרות לחשוב. הכל הצגה. אין להם סיפוק יותר מהעבודה שאת כותבת על עצמך. לשנות מקצוע - מחכים לחלון הזדמנויות, ובינתיים משתדלים לשמוח במה שיש בעבודה ובמשפחה.

הדבר השני - שוב, אם זה באמת. ברור שצריך לחלוטין לנתק כל מגע. וכעת. די מבחיל אם אשה נשואה מביעה דעה אם מישהו בעבודה "חתיך" או לא.. אל תצחקי איתו 5 דק' לפני הנושא ולא כלום. ענינית ודי. לא צריך להגיע ל"בגידה". זה עצמו לא בסדר.

אם מרגישה בדידות רגשית, דברי עליה עם בעלך - תקבעו זמנים בשבוע שמפנים הכל ויושבים ביחד.

ושוב, הכל אם זו בכלל הודעה אמיתית.

תאמיני לי, "אושיית רשת" זה לכל היותר כמו שכתבת "לכאורה נראה"... אלו לא פעם האנשים הכי מסכנים. הכל תלוי בהצגה שלהם כלפי חוץ. שמחי בחלקך. חלק מאלו שאת כביכול "מקנאה" בהם, פשוט לא מסוגלים להגיע לרמה של עבודה כמו שלך, אז עושים איזה קורס לכל היותר, יחצנו"ת, וכמה תמימות חושבות שהן בפיסגת האושר.... ממש ממש לא.

אם למדת תכנות - יש לך כישרון. אלא מה? שכעת את רואה שזה לא בשבילך. קורה. את יכולה להתייעץ עם בעלך. להחליט למשל שתעברי לעבודה חלקית, תעשי קורס שאת חושבת שתרגישי בו סיפוק (אבל לא לפי "אושיות רשת"...), ועם הזמן תוכלי להחליף עבודה. חשוב להתקדם לפי מה שמתאים - אבל לא חייב שברגע אחד או כל או לא כלום.

וחלק מהענין של  היכולת האמיתית להגיע לפיתרון יחד עם הבעל - הוא שאין אף אחד אחר חוץ מהבעל.. גם לא "חלקית".

לכן, הפיתרון שלוב זה בזה. 

דבר ראשון, ניתוק טוטאלי - ממש טוטאלי - של כל תקשורת עם האדם ההוא מחוץ למינימום שבמינימום ההכרחי לעבודה. לא בדיחה, לא משוב לבדיחה, לא כלום. בהתחלה קצת יותר קשה. אח"כ אומרים, ברוך שפטרני...

במקביל - לייצר יותר הזדמנות לחידוש העומק הרגשי עם בעלך.

[הבנתי שאת אומרת שההוא לא בטעם שלך. אבל במצב מתוקם ונורמלי, ענין כזה בכלל לא אמור להיות בארסנל של מישהי נשואה. לכן, תזדרזי לנתק כל קשר - ובמקביל לפתח קרבה רגשית עם מי ששם זה אמור להיות...]

נ.ב. כעת ראיתי את התיקון. אני מסכים איתך שיש בזה בבחינת "בגידה רגשית", אם גם עוד לא במצב חמור מאד.

ומה שעושים - זה פשוט להפסיק לגמרי. מיד. ולחזור בתשובה אל בעלך.. ואל עצמך. בהצלחה.

לגבי החלק הראשון: הרבה פעמים ממבט מבחוץ חיים של אחרים נראים כ"כ יותר מושכים, צבעוניים, יפים, מלאי עניין...

ושלנו- כ"כ אפרוריים ושגרתיים.

וזה סתם כי את החיים שלך את פוגשת כל יום, הם רגילים ושגרתיים בשבילך.

כשקראתי את ההודעה שלך ישר קפץ לי לראש "וואו, איזה אישה תותחית!" משלבת עבודה רצינית, דורשת ומסודרת עם ניהול משפחה מוצלחת. הרבה נשים חכמות עם המון פוטנציאל עובדות בעבודות שלא בדיוק מממשות את היכולות שלהן סתם כי הן "התגלגלו עם החיים" במקום לנהל אותם ולבחור מה לעשות.

יחד עם זאת- אם בכ"ז את מרגישה לא מסופקת- אתם יכולים לשבת ביחד, את והאיש שלך, ולחשוב איך אפשר להכניס בתוך השגרה הברוכה והעמוסה איזה קורס, או לימודים של יום בשבוע, או כל דבר אחר שיוסיף לך, מתוך חשיבה מתוכננת, משפחתית ומסודרת. ולא להשאיר את זה בגדר פנטזיה לא ממומשת בחיים לא מנוצלים. 

ומכאן לחלק השני- אני חושבת שיש קשר הדוק בין הרגשה של "אני חיה חיים שלא מתאימים לי" לבין צורך רגשי בקשר אחר, באהבה ממקור אחר.

לדעתי יש אפס לגיטימציה לקשר כזה. זה יכול להוביל למקומות גרועים, וגם בלי זה זה לא שייך בכלל בכלל. בגידה רגשית, כמו שאמרת.

(במיוחד שהקשר איתו מספק לך איזשהו צורך רגשי)

אם תצליחי לעשות את הסוויץ', להרגיש שהחיים שלך הם שלך ובשבילך, הם טובים ויפים וממוצים (וזה יכול להיות עם או בלי שינוי. או רק הבנה והפנמה, או שינוי כלשהו) הם אולי לא מתפרסמים על גבי הרשת, אבל את בהחלט יכולה להיות גאה בהם..-

ממילא גם מהקשר הזה יהיה לך יותר קל להשתחרר.

אי אפשר לענות כך על השאלה...

כבר עבר זמן רב מאוד.. מאז הלידה והחשק לא חזר.. אין כמעט רצון. כל המרץ מופנה לולד עד היום ואני חש שיש ביננו ולד שמפריד ביננו במקום שיחבר 

תבקש שיחברו אותך לשם ושם אני אפרוס לך משנה שלמה בנושא בלי צנזורים חחחח, בגלל שפה יעשו לי חיסול לא ממוקד ובצדק זה פורום דתי !

מאדמין או אלעד