פורום נשואים טריים (עמוד 386)

לופרה. דלונגי וקינג - דו תאי משולב.

אחלה תנור.

אם כי דלונגי זה איד ה-מותגים הנחשבים בתנורים.

דברים לא יקרו מלבד ''כמו שדמיינת''.
נשמע לך כיפי וקסום לשבת בערב על כוס קפה ולשתף איך עבר היום?
להדביק פתק על המקרר, קטן פשוט ומשמח?
שבת זוגית בלי אורחים, רק שניכם והשקט ושירים והאוכל שהכנתם?
אז בכבוד. את כל זה אתה יכול ליצור בעצמך.

בהצלחה!

לשאלותיך-
כן, זה קורה לכולם. אצל מי יותר מהר ואצל מי פחות, אבל זה קורה לכולם.
החיים הזוגיים הם ההפך מהחלום הורוד של ההתאהבות.
כלומר- השאיפה שלנו לטבעיות ולזרימה, לפרפרים ופרחים ו"הם חיו בעושר ואושר עד עצם היום הזה",

היא מקסימה. אבל היא לא עובדת בחיים האמיתיים. לפחות לא כמו שהיינו חושבים ורוצים.

מאוד דומה לאהבת ה'(רמב"ם שם שם) - גם אם אהבת ה' היא למעשה הדבר הכי טבעי לנו, יש הרבה

עבודה בלחשוף את הטבעיות הזו.
ובשתיהן זה נכון. זוגיות טובה היא זוגיות שבה שני בני הזוג עובדים, שהאושר שבה הוא אושר של "אשרי

הנהנה מיגע כפיו". החוכמה היא להוריד לתוך השגרה את האהבה הגדולה שיש ביניכם.
אם נצפה לחיות במתח רגשי גבוה כל החיים, נתאכזב, כמו מי שמצפה לחיות כל הזמן ב"מוחין דגדלות",

יש ירידות ויש עליות, לכולם, גם לזוגות המנוסים ביותר יש "ups and downs", יש זמנים של התעוררות,

ויש זמנים של רגיעה. 
אתה אומר שהתחתנת לא מזמן, זה אומר שנכנסת לשנה הראשונה שלכם, שנה של בניה משותפת, ואולי

השנה המורכבת ביותר(בכל זאת, התורה ניקתה את הבעל מכל חובותיו הציבוריות בשנה הזו), כמו שאתה

מגלה שהחיים כנשואים הן לא בדיוק מה שדמיינת, אני מניח שתגלה שגם אשתך היא לא בדיוק מה שדמיינת,

שאספקטים זוגיים שחיכית להם מצריכים בניה וזמן והשקעה כדי להגיע לרמה בסיסית של שמחה הדדית.

העניין החשוב ביותר שצריך לזכור הוא שזה לא אומר שהזוגיות שלכם לא טובה, לא הפך, היא מצויינת,

ככה בונים אותה.
יהיו גם יהיו רגעים של אושר ואהבה כמו שאתה מצפה, הם יגיעו וימלאו אתכם בדלק מחודש, אבל זה רצוא

ושוב, לא משקיעים בזוגיות בשביל הזמן הזה, כשהוא מגיע שמחים בו, וכשהוא מתחלף שוב, בזמן של עבודה

ואהבה מסותרת יותר, אז רגועים.

 

איך מתגברים- משקיעים בזוגיות ובונים יחד זוגי שלא מבוסס על נצנצים והורמונים, אלא על עבודה משותפת 

ונעימות של שותפות. 
באופן פרקטי, יושבים בערב ומדברים, רבע שעה כל ערב, על כוס קפה\תה, בנעימות, משתפים איך עבר היום

ואיך מרגישים, מקשיבים אחד לשני ומשתדלים להבין את עומק הרגשות אחד של השני.(בלי לחץ, לא בכוח)
עושים דברים כיפיים ביחד וצוברים חוויות, לומדים להרגע ביחד, לנוח, לפנק אחד את השני, משקיעים בכיף ובהנאה.
מתנות קטנות ופתקים, פרגון, תודה ומחמאות.

 

מה מבחינת קשיים? יש מורכבויות? יש וויכוחים וחוסר הסכמה?

אתם יודעים לנהל אותם נכון ומתוך תחושת שותפות?

זה משהו שצריך ללמוד ולהשקיע בטכניקה שלו- איך להצליח להתווכח ולנהל פגיעה\חוסר הסכמה,

בצורה מכבדת, בצורה שבונה ומחברת, ולא בצורה שמרחיקה.

אין בושה בללכת לייעוץ(אפילו מומלץ).

 

אז ברוך הבא לעולם הזוגיות, ואם אתה צריך משהו מוזמן לפנות

ברור שיהיה שונה

אבל אתם נשואים- חיבוק בלילה ובבוקר, הודעה שמתגעגע במשך היום, לעשות משהו קטן ומפתיע פעם בשבוע לאישתך

ה'אהבה' שרואים בסרטים הורסת את עולם הנישואים.


כמובן שזה גורם חשוב אבל לא היחיד...
במקביל ללמוד מהי אהבה אמיתית... כדאי להתחיל בקונטרס החסד של הרב דסלר

גיגית גדולה (שיכולה להיות טובה לכביסה) ואספה בתוכה כל מיני פריטים מחנות כמו הכל ב 2:
מסננות לכיור, מקלף, לא זוכרת מה עוד, ועל כל דבר כזה הדביקה פתק: על המסננות, משהו כמו: שתמיד תסנני את הרע ותשמרי את הטוב. ..
מלא דברים כאלה, שעזרו להתחיל. ..

אם זה משהו בשביל ההומור, השאלה כמה תרצי להשקיע.
עשיתי פעם לחברה מסגרת של תמונה מזכוכית, ובתוכה 100 שח והיה כתוב, נפצו בעת הצורך.
מסתבר שבאיזה שלב בחיים, אכן היה להם צורך

זה ממש יפה וטוב הרצון שלך, זה באמת נפלא.
אבל צריך לדעת שזוגיות זה עניין דינמי. יש זמנים שהאהבה גלויה יותר ויש שפחות. לפעמים מרוב רצון טוב עושים נזקים.
אי אפשר לדחוף חמימות. הדרך היחידה להפשיר קרח היא חום. אם החדר קר, קרח יישאר קרח, הדרך היחידה היא לחמם את החדר.

הכי כואב זו הנקודה שאתה חושב שלאהוב את אשתך זה שקר.
ההפך, המצב עכשיו הוא השקר. שקר ששניכם משחקים בו. הרי התחתנתם, יש ביניכם אהבה עצומה. אלא שאתם משקרים זה לזו. הבעיה היא גאווה. גאווה בזוגיות זה חורבן, שניכם משחקים ב"מי ימצמץ ראשון". לשניכם לא טוב, לשניכם קר ובודד, כך אתה אומר, רק שכל אחד רוצה שהשני יישבר ויעשה את הצעד. בינתיים, שניכם סובלים. אהבה זוגית היא לתת שלא על מנת לקבל. לאהוב זה לתת ולשמוח מעצם האהבה והנתינה לאהובתך.
להתנהג באהבה וחמימות כלפיה לא יהיה שקר, אלא יהיה האמת היותר גדולה של הזוגיות שלכם.
לכל אחד מביניכם יש בחירה אם לוותר על האגו ולשחרר ולהתחיל לעבוד או שתתקשר בבדידות ותמשיכו להאשים זה את זו.

ועכשיו לצד המעשי- עבודת המידות לנישואים
עין טובה- והסר שטן מלפנינו ומאחורינו. תשמח במה שיש, קודם כל. יש לך המון, תחשוב על כל אלו שנשותיהם אינן פועלות איתם לפי "כללי הטקס", על נשים שמבזות, שמזלזלות, שמעליבות וכו'
אתה מרגיש שזה מובן מעליו שאישתך אכפתית? מכינה אוכל? עושה כביסה? מנקה? מדברת איתך? כל אלו הם דברים שאתה צריך להודות בפה עליהם, בינך לבינה ובינך לבין עצמך. אלו חסדים עצומים שהיא עושה איתך.
תראה כמה היא אוהבת אותך שהיא פועלת איתך ככה, הזלזול בהבעת האהבה הזו בעצם משגר לצד השני זלזול באהבה שלו, ואם מזלזלים בקטן, אין רצון להשקיע בגדול.
לכן, מעכשיו תתחיל להודות לאישתך על הדברים הללו, תשבח והלל אותה, כי זו האמת, שהיא ראויה לשבחים הללו. על כל טוב שאישתך עושה איתך תגיד תודה.
ענווה- שורש כל הנגעים הוא הגאווה. כפי שאמרתי למעלה, בלי שאחד ממכם יוריד את האגו, לא תתקדמו. ענווה משמעותה לעשות את הדבר הנכון בלי שיקולים זרים, לכוון לאמת ולא לשקרים החיצוניים. להסתכל על עצמך ולא על אחרים. אין טעם בלהעיר. זה לא יקדם. רק תודה על כל החסד שהיא עושה איתך ותשמח בה.

סבלנות- לא ביום אחד ישתנו הדברים. אם תשקיע לאורך תקופה, תוקיר ותשמח בגילוי אהבתה ותיצור אווירה טובה בבית, אז היא תצטרף גם.
וחשוב מאוד- תשקיע בה, תקנה הפתעות, תיקח אותה לאכול בחוץ, תשחקו ביחד, לא מתוך "עבודה" אלא בשביל הכיף

אם תנהג איתה אתה בשמחה ואהבה האווירה ביניכם תתחמם, וכל הקרח יקפא. רק צריך עבודת המידות.
כדאי גם ללכת לייעוץ וללמוד לדבר על דברים ול תתייחס לדברים.

אנחנו אחרי הרבה הרבה ייעוץ אבל אנחנו כבר עייפים מזה.
לפעמים פשוט ממש בא לנו להיות "טבעיים". כמו כולם. בפשטות.
בלי מודעות, בלי קורסים, עבודה, שיטות ותאוריות.

אנחנו לא משווים את הזוגיות שלנו כלפי מצבים גרועים יותר (למה לנו?) אלא למצבים פשוט טובים וטבעיים. של חברים שלנו, של המשפחות שלנו, של אלה שכואבת להם "הרגל שלנו".

יש לנו הרבה נסיון בייעוץ, אבל אחרי הכל - זה לא הזוי שבשביל זוגיות "טבעית ונורמלית" צריך כ"כ הרבה פילוסופיה?

ככה היה גם בדור ההורים שלנו? נראה שהכל היה פשוט וקל אז.
או שאולי הם ידעו לבחור נכון?

לכל הזוגות יש קשיים, לאף אחד אין "טבעיות" שאתה מחפש.

הרב אריה לוין שאמר "כואבת לנו הרגל" היה יהודי ת"ח שעבד את ה' ועבד על המידות שלו,
בגלל זה הוא יכל להגיע למדרגה הזו.

 

מבחוץ הכל נראה טוב ויפה, יכול להיות שבבית לידך יושב יהודי שכואב לו שהזוגיות שלו לא "טבעית" כמו שלך.

 

אם אתם אחרי הרבה ייעוץ כנראה שאחד מהשתיים- או שלא מצאתם את המטפל\ת המתאים לכם או שאתם לא עובדים, וגם המטפל\ת הטובים ביותר לא יכולים לשנות זוגיות של מי שלא עובד.(או שאולי זה שני הדברים)

 

זוגיות זה לא "טבעי" אלא אם כן אתה נקי מכל מידה רעה. אתם אמנם שני חלקים של אותו שלם, אבל כל אחד מכם הוסיף על עצמו כמו כולנו הרבה קליפות של מידות לא בדיוק טובות, וזה מפריע לחיבור.

תתחיל להשוות את עצמך למצבים פחות טובים, תתחיל להעריך את מה שקיבלת. השלב הראשון בחיים הוא לדעת ששום דבר שקיבלת לא מגיע לך. המחשבה שמה שיש לי כבר הוא שלי היא נוראית, היא הורסת לאדם כל חלקה טובה ובזוגיות זה הכי חזק. אם לא יודעים להכיר טובה בצורה בסיסית, פשוט כי מטיבים לי, זה הורס את החיים. תמיד יש לאן לשאוף ותמיד המצב לא מושלם. אבל צריך להפוך את ההסתכלות, יש לך כלכך הרבה.
אפילו עצם המצב שיש לך אישה הוא כבר משהו שצריך להודות עליו.

לחברים ולמשפחות יש עבודה. זה רק הדמיון שלך שבדשא של השכן ירוק יותר. לכולם יש עבודה זוגית. אין דבר כזה זוג שלא עובד ולא מתקדם. זה לא פילוסופיה- זו דרך חיים של אמונה ועבודת ה'.
זוגיות זה עבודה. זה לא "טבעיות" כמו כל דבר אמיתי בחיים. כמו כושר גופני- זה טבעי לנו להיות בכושר טוב,
הבעיה היא שאנחנו לא חיים נכון בשביל להיות בכושר טוב. אנחנו מפונקים מדי ואת זה צריך לשנות. 

.

זה ממש לא הזוי שבשביל הדבר הכי קשה בעולם צריך לעבוד קשה- הקב"ה מזווג זיווגים. למה הקב"ה? כי זו העבודה הכי מורכבת שיש.

מי שיקר לך שזוגיות היא "טבעית" זוגיות היא קדושה, היא אמיתית וכמו כל דבר היא דורשת השקעה. אתה מכיר דבר אחד בעולם ששווה משהו שמקבלים בחינם? אין. ככה גם זוגיות. ההפך- ככל שדבר יותר בעל ערך ככה צריך להשקיע בו יותר.

 

לא יודע מה היה בדור הקודם. לא יודע איזו זוגיות הייתה ולא יודע אם היה קל יותר או טוב יותר. אני יודע שיכול להיות כאן ועכשיו טוב- אם רק נבחר.

כמובן שזה בטח קשור לאופי שלך ושלה ולמנטליות של המשפחות שלכם ועוד ועוד.

אבל אם יש הערכה, ויש ביטוי להערכה- אם במילה טובה ואם במתנה קטנה עם פתק מדי פעם- אז ממילא יש יותר חום בקשר.

וחוץ מזה- אני לא יודעת מה זה אומר "מאוד מאוד צנועה"- אבל תכשיט של 5 דולר מהאינטרנט זה בעיני ממש מעליב!!

יש הרבה נשים צנועות, ב"ה- אבל גם אישה צנועה אפשר לקחת לחנות של תכשיטים לא יקרים (כמו מגנוליה למשל) ולקנות לה לחג או ליום ההולדת או סתם לחיזוק האהבה סט של עגילים שרשרת וצמיד. קשה לי להאמין שהיא תתנגד לזה, גם אם היא מעולם לא יזמה את זה.

 

ומעבר לזה- נשמע שמה שחסר לכם זה גילוי לב וכנות. זה לא קל לאף אחד, בטח שלא לאישה מופנמת.

אבל חייבים. גם אם זה מאולץ לפעמים. כן- להכריח את עצמך לדבר מהלב. וגם היא. לא לפחד ולא להתבייש. 

להגיד מה עובר עלי, איך היה בעבודה, איך דודה שלי עצבנה אותי , איך הילדים שמחו אותי או שיגעו אותי, איך בא לי לקנות חצאית יפה, איך יש לי תחושה של שמחה' קנאה' עצבות' הצרגשות מכל מיני דברים.

בקיצור- דיבור על רגשות וחוויות. לא חייב להיות רק על דברים חיוביים.

 

 

 

זה כמובן קשור להרבה דברים.

הצחיקה אותי התגובה ל"תכשיט ב 5 דולר זה ממש מעליב" 
תכל'ס, זה באמת נשמע לא טוב כהודעה בפורום, אבל בעבר הרחוק הייתי באמת קונה לה תכשיטים יקרים (כשפחות הכרנו) ועם הזמן היא פשוט אמרה שיש לה מספיק מזה, וזה באמת פחות מעניין אותה.
היא קונה לעצמה באינטרנט ומבסוטה עד הגג. כן - מתכשיט ב 5 דולר.

 

ולהגיד לכם את האמת - זה אחד הדברים שאני סופר-מעריך בה! כמו שכתבתי - אשתי מעריכה באמת אנשים יקרים ואמיתיים, ופחות מדבר אליה יהלום אמיתי ויקר.
מתנה נחשבת בעיניה זה סדנא למשל, ללמוד משהו חדש. ספרי עיון. דברים כאלה. תכשיטים פשוט לא.
גם בגדים ב1000 דולר לא יעשו את העבודה יותר טוב מבגד פשוט, קליל וזול, שיגרמו לה להראות פשוט טוב!

אנחנו אמנם במצב כלכלי טוב  מאוד ברוך ה', ועם זאת אנחנו צוחקים ביחד לפעמים על המנהג (של הדור הקודם בעיקר) לאגור כלי כסף בבית. בויטרינה כזאת. "למי אכפת שזה עשוי מכסף?! ממילא לא מבדילים".
שמעתי פעם מהרבנית זויה מאיר משפט יפה על כך (ושנינו מיישמים אותו) - "מה שחשוב זה לא מה שיש לך, אלא מה שיש בך"


אכן - חסר לנו גילוי ופתיחות. זה קיים בתקופות שהשגרה יותר "חמה" ופתאום יש משהו שמעיק. אבל כשהשגרה נעשית קרירה בעצמה, גם הפתיחות הולכת ויורדת. פשוט נמאס, מעייף, מייאש...


 

תשמע, יש צד שאני מבינה את הקושי הזה להיפתח. סוג של פחד להיפגע ולהחשף, אולי.

אבל אין ברירה. 

גם אם גילוי לב יכלול פריקת מועקה וגם אם יכלול כעס ועצבים- זה חייב להיות. כי אחרת איך אפשר?? 

אי אפשר לחיות ביחד ולא ביחד. 

אולי אתם צריכים כלים של "איך להגיד מה שאני מרגיש ואיך לשמוע מה השני מרגיש".

ובקשר להערכה- אם יש גילוי לב- אז צד יותר עמוק של הנפש נחשף וממילא יש יותר מה להעריך. מתעוררת הערכה לעצם הבנאדם שמולך שמתגלה. 

 

באמת- עדיף שמדי פעם יתפוצץ ביניכם הר געש, אבל יהיה קשר מאשר שיהיה כאילו רגוע אבל בלי קשר אמיתי. 

 

אל תתיאשו. זה נשמע כמו מצב שבהחלט ניתן לטפל בו בעזרת רצון טוב וכמה כלים. 

זה מאוד נכון.
רצון טוב יש בשפע, נראה שחסרים כלים.

שמענו הרבה עצות... עדיין כנראה לא משהו מספיק עמוק ואמיתי

קשה לי "לתת עצות".

אבל אני כן יודעת שצריך אומץ- אומץ לבטא בפה את מה שיש בלב. וזה השלב הראשון.

כשיש אמון בצד השני- שישמע ולא ישפוט ויהיה איתי- אז יותר קל לאזור אומץ ולעשות את זה.

כמובן שצריך גם כנות- לא לשחק משחקים ולא לעשות הצגות. אמת כפשוטה. גם אם זו אמת מעצבנת או כואבת. ומנסיוני- אני יכולה לומר שכשאמת, קשה ככל שתהיה, נאמרת, אז ההערכה כלפי מי שאמר אותה גדלה מאוד מאוד. 

וצריך להיות בענווה כלפי הצד השני. כי כל אחד מבני הזוג יש לו נשמה יקרה מאוד, ונפש עדינה ואולי גם פגועה. אז ההקשבה צריכה להיות כזו ששמה את המקשיב בצד לרגע.

אולי אפשר לעשות כזה תרגול- במשך חצי שעה (או זמן אחר) רק היא מדברת. אתה לא מגיב (מילולית. הבעות פנים מותר..) רק שומע אותה ושואל שאלות "מכוונות" או מבהירות. "אז כשקורה X את מרגישה ש....." וכד'. אתה לגמרי מכוונן אליה ולא נותן ל"אני" שלך לשפוט או לחשוב על עצות. נטו הקשבה.

ואח"כ- הפוך. אתה מדבר והיא מקשיבה. 

מה דעתך?

 

אולי גם אפשר, לפחות בתור התחלה, ליצור תקשורת לא ישירה. אולי בכתב- ממש לכתוב מכתבים אחד לשני. יש בזה משהו יותר קל לפעמים. 

תודה!

פייק איט טיל יו מייק איט
ובגרסה יהודית יותר אחרי המעשים נמשכים הלבבות.

השאלה שלי היא גם
באם הקרירות היא רק ביניכם כזוג?
האם אתה בפני עצמך אדם שמודע ביום יום לרגשותיו?
האם יש אנשים שיש לך איתם יחסים חמים יותר?
ומה איתה?

נסו להבין מה מפחיד אותכם כל כך בהבעת רגשות.
מה יקרה אם? מה הכי גרוע? מה עוצר אתכם כל כך?
אולי דווקא בגלל שאתם שניכם מתמודדים עם אותו עניין
אתם יכולים להחליט יחד שלא מחפשים אשמים אלא עוברים הלאה
כל יום כל אחד משתדל לעשות מרצונו צעד לקראת בן הזוג.
חוצמיזה נסו למצוא דברים ומקומות שישחררו אתכם קצת
תראו סרט מפחיד
צאו לטיול
נסו לשבור את כל הקבעונות.

נשמע שמה שחסר לכם זה לא יעוץ זוגי אלא טיפול אישי של כל אחד בפני עצמו
לצאת מהחומות והמגננות שיצרתם סביבכם ולהתחיל להפגש

התחייבת לה! אתה הנותן! היא המקבלת..
לכן *אתה* צריך לבדוק מה *אתה* צריך לעשות
כדי לשמח את אשתך כמו שכתוב ושימח את אשתו
אשר לקח-
ועוד שאלה;
מתי פעם אחרונה השקעת וקנית לה תכשיט יקר
או משהו שווה אחר?

מאוד! התכשיט הכי יקר שיש לה זה 5 דולר מעלי אקספרס, וזה בעיניה (וגם בעיני) שווה ערך ליהלום אמיתי.

אשה צנועה מאוד. בשבילה בנאדם אמיתי שווה הרבה יותר מיהלום אמיתי.

אבל בקשר לאמירתך - רק לתת בלי לקבל.
זה מאוד יפה בתאוריה, אבל ידוע שהמדרגה הכי גבוהה היא לא "לתת בלי לקבל" (שהרי זה בלתי אפשרי ונגד טבע הבריאה) אלא "לקבל על מנת להשפיע" שזה גם טבע האדם, וגם יתר דבקות בבורא.

ברגע שתיתן לה באמת בלי לצפות לתמורה יקרו 2 דברים;
1. אתה תתחזק באהבתך לה בגלל הנתינה
2. היא תרגיש רצויה וממילא תרגיש רצון
לשמח גם אותך.
אבל זה חייב לקרות בלי שום צפיות מצידך!
תגיד לשם יחוד לקיים מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך הריני הולך לשמח את אשתי ותקנה לה משהו שווה שהיא אוהבת-
ואם היא לא אוהבת הפתעות אז יותר טוב,
תגיד לה שאתה רוצה לשמח אותה על מי שהיא ולכן אתם יוצאים לבחור לה משהו שהיא אוהבת ותצאו-

אתה לא מספיק חופשי לידה,לא?

יש שם פחד שמקנן, ככה זה נשמע, כנראה מלגלות את עצמי. ועם הפחד באה הביקורת, ועם הביקורת בא הלבד.

 

אני מכירה את זה מקרוב. מעצמי. הפחד אוחז ולא משחרר. רצון להראות חום ויוצאת ביקורת. עכשיו, אני כן מחמיאה לארוסי והכל- ועדיין, ברגעים שה"אני" שלי כלוא מחשבות שחורות של פחד וביקורת מגיעות.

אני יודעת מאיפה זה מגיע- מחוסר ביטחון. והחוסר ביטחון הזה מוביל להשוואות. תמיד. וההרגשה שאותי דפקו ושלאחרים יש מה שלי אין. זה ת-מיד ככה. ואמר לך יפה מתן שאולי גם ליהודי שגר לידך יש חלומות ודמיונות על הזוגיות הטבעית שלך, וגם הוא מקנא.

 

אני באמת מאמינה שהרצון שזה יילך זורם, שהרצון להיות חופשי וטבעי, כמו ילד, לקבל ולתת אהבה לא מתוך 'תסריט' ולא מתוך אימון שכלי- זה הדבר הנכון. הרי אתה רוצה שהיא תרגיש אותך והיא רוצה שאתה תרגיש אותה. שניכם רוצים אבל עוצרים. למה? כי יש הרבה פחד בדרך, ובושה, וחוסר ביטחון.

 

ואם אפשר לשאול- האם זה תמיד ככה? האם יש חופש לשניכם להתבטא או שמדחיקים דברים? 

זה נכון מאוד. חוסר חופשיות, חוסר טבעיות.
אנחנו כבר מעל 10 שנים במצב "לא טבעי" ובנסיונות שזה יהיה כזה.
תמיד אחרי תקופה של התייעצויות (קצרה בד"כ, כל יועץ תמיד אומר שהוא לא רואה בעיה. רק עניין של תקשורת) אנחנו במין מוטיבציה שנמשכת כמה חודשים במקרה הטוב, שבועות במקרה הרע, אבל בשגרה - ללר יעוץ, ללא התערבות - אנחנו ממשיכים בשוונג של "הנה, סופסוף הכל בסדר וזורם טבעי" ואז זה שוב נהיה מאולץ. סגור, חסום.

אני שמח שאת רואה בשאיפה לטבעיות משהו לגיטימי, אחרי הכל בן/בת הזוג אמור להיות הדבר הכי קרוב ואמיתי לבנאדם, ודווקא כלפיו צקיך להשתמש בכל "כללי המשחק"?!
לי נראה (אינטואיטיבית, יש לומר) שדווקא היחסים בין בני הזוג הם הם שצריכים להיות טבעיים, פתוחים, זורמים, אמיתיים. וכלפי חברים לעבודה - שם צריך אכן לנקוט בפוליטיקה, זהירות, רגישות, שליטה, רטוריקה מוקפדת, כללים.

הגיוני?
מה עושים לגבי מה שכתבת לעיל?

כי טבעיות זה לא משהו שכופים, ולכן אני לא יכולה לייעץ לך איך להיות טבעי (כי בכל יישום של עצה יש איזושהי כפייה של מלאכותיות).

 

אני מאמינה שחוסר טבעיות מגיע מהרצון למרחק. שהוא לא יפגוש אותי באמת\ שהוא לא יראה כמה אני לא יפה מבפנים. שתהיה לי טריטוריה משלי. שלא אשאר חשוף..

 

לדעתי הטבעי שלכם הוא כזה- טבעי שהוא קצת קר, קצת מרוחק. קצת מחושב וחסר ספונטניות חופש וחום. זה הטבעי שלכם כי זה מה שחוזר על עצמו הרבה... אמרת שהיא קרה כמו קרח, אבל אם נפנה את המשפט אליך לרגע- אתה קר כמו...? כי אתה מתאר מציאות שגם אתה קר אליה, פשוט שאתה מאשים אותה ש"היא התחילה" או "היא קרה יותר..".

 

לדעתי הבעיה היא בין הדמיון למציאות. בדמיונך אתה מתאר מצב מושלם של חום ופרגון וצחוקים ושחרור. מצב של טבעיות שיש בה שלמות. אתה לא מעלה בדעתך שזהו דמיון של מציאות מושלמת שלא ממש שייכת לעולם הזה ושבעצם גורמת לך סבל. הדמיון הזה גורם לך להסתכל על היחסים ביניכם כעל היחסים הקפואים ביותר שיש. חוסר אהבה וחוסר טבעיות..

 

לדעתי אתה לא שם לב לחום שכבר יש. לטבעיות שהיא אומנם קצת קרירה- שכבר יש. אתה בעצם טרוד במחשבות מבלי לראות את המציאות.. זה מה שמתן ניסה להגיד- המציאות היא שאצלך לא כזה נורא ושמלא אנשים מתמודדים עם צרות וקשיים. אצל אף אחד זה לא גן העדן מהילדות שבו הכל משוחרר פתוח וזורם.

 

עצתי לך היא- להעסיק את הראש במחשבות של "מה אני עושה" ולא במחשבות של "כמה הכל דפוק אצלנו". מחשבות של "מה היא מרגישה? האם טוב לה?" ופחות מחשבות של "היא פשוט אכזרית. מלכת השלג ממש".

תנסה להיות מכוונן אליה ואז הלופ שאתה לכוד בו אולי ייעלם...

שיטה שעושה נפלאות ומחברת אותך לעצמך-

הדרך להגיע לכך שהיחסים בין בני הזוג יהיו טבעיים, פתוחים, זורמים, אמיתיים

עוברת דרך זהירות, רגישות, שליטה, רטוריקה מוקפדת.

 

אני יכולה להרחיב אם זה מעניין אותך

אשמח לדוגמאות

למה הכוונה קול חתן וקול כלה?

מה מיוחד בקול של חתן וקול של כלה שאנחנו מזכירים ב7 ברכות של הזוג הטרי?

 

אז אחת מן התשובות היא שבזמן ה7 ברכות, הקול של החתן והכלה הוא קול מיוחד. יש הרבה שמחה ואהבה בקולות הללו שלהם אחד כלפי השנייה. הם שמחים זה בזו ודואגים זה לזו. אנחנו מברכים אותם, שגם כאשר יתמו ימי 7 הברכות, וה30 והשנה לנישואין - ועול החיים והשגרה יעשו את שלהם, אז גם אז תישמר השלהבת והקולות שלהם יישארו באותה דאגה ושמחה כמו שהיו בימי 7 הברכות.

 

השאלה הפותחת שלך - זה ביצה ותרנגולת, בכל שלב של המעגל אתה יכול לגלות בגרות ורצון טוב ולקחת אחריות על הצד שלך בעניין. 

אם אתה מרגיש שאתה מאד מתאמץ להיות חם, חביב, אכפתי  ובכל זאת מקבל תגובות קפואות - אז כנראה שיש בעיה אחרת עמוקה יותר ואתם צריכים לשכלל את התקשורת הזוגית שלכם כדי להגיע לנקודה.

נקודה מאוד יפה!
תודה

כשאתה מרגיש להיות אתה ליד האחר. שהוא יקבל גם החולשות שלך ולא ישתמש בהם בזמן מריבה ולא ינסה כל הזמן לשנות או לשפר אותך.

ואתה לא מקבל את אשתך כמו שהיא. במקום לקבל שהיא ביישנית אתה מנסה לשנות אותה. וגם משווה לנשים אחרות, ודווקא לאלה שהן אחרות ממש עם אופי אחר, עם כישורים אחרים. 

וגם מזלזל בה בדברים קטנים ולא חשובים. שהיא לא יודעת להדליק מנגל, למרות שבדרך כלל גברים אמורים להדליק מנגל, שלא אמרה דבר תורה.. קצת מתייחס אליה כמו הורה שאפתני שרוצה שילד שלו יהיה במרכז והוא יתגאה בו.

מה אכפת לך אם מעריכים או לא מעריכים אותה בשיעור? העיקר שהיא תיהנה, תתאוורר ותלמד קצת.

שאלו אותך מתי הבאתה לה מתנה וכתבת שמתנה שווה חמישה דולרים זה מספיק לה. זה פחות מעשרים שקלים, זאת רמה של ילדים קטנים, אפילו ספר ילדים טוב עולה הרבה יותר. 

לא פלא שיחסים קרירים...

מצוות עונה נקראת בג'מ "משים שלום בית" ולכאורה אפשר לחיות בשלום גם בלי זה? אלא שאפשרי רק "שלום קר" שלום בית של "כללי הטקס" אם רוצים שלום בית "חם" לזה יש "משים שלום בית" מצוות עונה.. וכדברי הרמב'ן "בריבוי תאווה".

אולי זה מתקשר עם מה שאמרת שאשתך "מאוד מאוד צנועה" לפעמים הצניעות מתערבבת גם בחלק הזה וזה לא נכון ומזיק...

עכשיו ראיתי שאתה פתחת את השרשור על חוסר הערכה לאשתך. אז הכל ברור.... הדבר היחיד שאפשר לאהוב בלי להעריך זה את הכלבלב שלנו....

הצניעות אכן מתערבבת בחלק שכתבת.
ומה עושים?!?

או דמות רבנית (אשה) תסביר לה שיש זמנים שהפך הצניעות הוא להיות צנוע......

כשאתפנה אשלח לך באישי

תחשוב ותבין

כל אחד מתכוון למה שהוא מתכוון.

מה שיש לי בראש נמצא רק בראש שלי 

 

אבל מעניין למה התכוון המשורר המקורי

סליחה שזו ההמלצה, אבל נראה לי שטיפות זוגי יכול לעזור. אנשים שלא נותנים חמימות ומצד שני אמנים לה, כמו שתיארתי, יתכן וזה נובע אצלם מקושט רגשי כלשהו. טיפול זוגי יכול לעזור לכם לגל ת את האהבה בתוך ליבכם ולהצליח לבטא אותה, לא המשחק אלא באופן אמיתי. בשביל זה צריך איש מקצוע שמבין בתורת הנפש ויוכל לעזור לכם לחסוך את האהבה הקיימת בליבכם ולהבין את המחסומים שמונעים מכם לבטא אותה וכך תלמדו להתגבר עליהם. מניסיון( עוסקת בתחום) נשמע שאצלכם טיפול זוגי יכול לעזור מאוד.

השאלה באיזה יעוץ? נשמע שאתם צריכים מטפל זוגי לא יועץ זוגי, לא עצות אלא ברור עמוק של הקושי של שניכם להגיע לאינטימיות . עצות הן משהו חיצוני ואם הן לא עבדו צריך מטפל זוגי מקצועי שידע להעמיק ולברר למה העצות לא עוזרות. בדרך כלל זה קורה כשיש מחסום רגשי.

היי בלא מעט יועצים ויועצות כאשר כולם אמרו שאיננו זקוקים לטיפול אלא רק יעוץ נקודתי.
אני עוד מחפש את "נקודת השורש". בטוח יש דבר אחד שנוגע בהכל.

הדבר הכי משחרר הוא להנות ולצחוק
תחשבו ביחד מה הדברים ששניכם אוהבים לעשות
ותשקיעו בזה יחד. בלי גבול.
אוהבים לטייל?
צאו לטיול מרענן רק שניכם.
אוהבים אקסטרים?
לכו תעשו צניחה חופשית.
אוהבים מים?
בננה בכינרת הולך?

כמה שיותר כיף יותר משחרר יותר פותח יותר אמיתי.

מדברים רק תכני,
גם כשהוא בצבא...

אין זמןןןן

אני לא כל כך אוהבת לשוחח בפלאפון ומעדיפה להתכתב בוואצאפ ולדבר כשניפגש. אבל אם לא נפגשנו הרבה זמן ושנינו באיזור יחסית שקט אז כן נדבר.

מעדכנים איך עובר היום..

כל זוג זה עולם ומלואו ומיוחד במינו..... יש זוגות שמדברים המון וזה טוב להם ויש זוגות שהדיבור וההתכתבויות הרס להם את החיים....

יש לך צורך ביותר שיחות, תדברי

אין לך צורך, אל תדברי  

אם טוב חכם בכמות שבה אתם משוחחים אז זה מצוין גם אם זה מעבר לגדר הסביר.
אם את מרגישה שזה יותר מדי רמזי לו על זה בעדינות.
אם את מרגישה שזה קצת מדי בשבילך דברי איתו על זותסבירי לו למה את מצפה בדיוק.
לי אשתי הסבירה שחשוב לה לדבר שיחה רגועה של כמה דקות במהלך היום ושאשלח כמה הודעות,אז עכשיו אני יודע למה היא מצפה ומשתדל לעשות זה. גם אם לפעמים זה נראה טכני, זה מקבע ומשמר את הזוגיות גם בתקופות יותר יבשות.

כמו שיועץ כתב השוואות זה מסוכן ומזיק לזוג

ובכן, את עומדת היכן שאת נמצאת.
זה בכלל לא לעניין ולא מועיל להשוות את המצב אצלכם לאחרים.

אז גם באמצע, ולפעמים ווטסאפ

באמצע היום קבוע, לשאול מה נשמע ובסוף יום העבודה, תמיד מישהו מאיתנו לשאול מה נשמע שוב, והאם חסר משהו בבית?

ראש העין

איפה כבר בדקתם?

מצד שני שיהיה קהילתי שכן יהיו לנו חברים שם .מקווה שכוונתי הובנה.

בדקנו בנחלים, באלקנה עצמה קיבלנו רק אפשרות של חצי קראוון וזה לא ככ הגיוני.

במיוחד שיש ילד בדרך בע"ה.

אז חשוב שיהיה קרוב למכללה, ותורני זה העיקר.

וגם ליד מקום שאפשר לשבת ללמוד שם, כולל/ישיבה וכו..

בברכה וביצהר יש נשים שנוסעות לאורות ויש ישיבה וכולל

המגורים יחסית זולים ולפעמים אפשר להחזיק רכב.

 

אני לא יודע אם הוא נכון,

שהקהילה בהר ברכה כפופה לרב, שחייבים להגיע לשיעור הכללי בשבת וכו..

יש איזה משהו כזה או שסתם אמרו לי?..

ו

י

לא גרתי שם, אבל כשביררתי גם זה עלה...
לא יודע עד כמה זה משפיע ובאיזו דרך, אבל יש השפעה כזו

למעשה כמעט הכל עובר דרכו. ואני שמעתי על מקרים קיצוניים כמו הדוגמאות שנתת.

את יודעת אם יש עם מי לדבר שם לבירורים?..

ואם יש לך רעיונות לכיוון השני של אלקנה, לכיוון מערב יותר נשמח.

ההורים גרים באזור חדרה ככה שגם נשמח להתקרב אליהם קצת.

 

ההורים שלי גם גרים ליד חדרה ואני באזור אלון מורה זה שעה נסיעה
יש גם הר ברכה

בס"ד

 

מההכרות המעטה שלי עם היישוב הוא נשמע מתאים אבל אני לא לוקחת אחריות

ב"הצלחה!

 

[אם אתם בלי אוטו אז רק אציין שמפדואל אין תחב"צ אבל יש רשת טרמפים ענפה. מוזמנים לברר]

אחרות שמוציאות רכב...
ומחירים סבירים יחסית של שכירות

כי מאוד סביר שבלחץ והמתח שאתם מצויים בו, יגרום לשניכם להתרכז בעניינים אחרים ולא באהבה ביניכם..

השאלה הכי מתבקשת כאן היא- האם אתה פתוח איתה? האם אמרת לה שאתה מרגיש שהבן שלכם מקבל תשומת לב יותר ממך?

כשאתה אומר את האמת אתה עוצמתי. זה יכול להעיר אתה מתרדמתה (כי ממה שאתה מתאר היא לא ממש שמה לב שהיא מזניחה אותך).

האם אתה מזניח את המצב? האם אתה לוקח אחריות ומנסה לשנות? גם צריך לבדוק..

אני מאמינה שביחסים אינטימיים פשוט צריך להתרגל לעשות את זה בלי בחבושים.. אם כל אחד ייכנס לסרטים של טראומות מהעבר ודקדוקי רגש- אז זה יחבל בספונטניות ובזרימה. תהיה רגיש אליה אבל גם אל תחשוש להראות לה שזה חשוב לך. אני כן חושבת שכדאי שתהיה לה במודעות העובדה שבעלה מתוסכל מכך שהיא לא יוזמת חיבה ויחסים. אם זה יהיה לה במודעות אולי היא תתעורר ותיזום בעצמה- בהתחלה לאט ובקטן ואח"כ יותר בהתלהבות.

כלל: יתכן שכדאי לכם ללכת ליעוץ זוגי/משפחתי, לקבל הכוונה באיך מתארגנים עם המטלות הביתיות, הילד וכד' ומשאירים זמן ו(בעיקר) פניות נפשית לעצמכם.

פרט: האם היא לוקחת הורמונים (אמצעי מניעה, בלוטת התריס וכד')? אם כן, זה יכול להסביר הכל ושווה לראות איך מפסיקים עם זה.

ומאז שהיא הפסיקה המצב נהיה יותר סביר מבחינה תפקודית  כשהיא לקחה היו לה תנודות הורמונאליות לא פשוטות , 

עכשיו שאין אותם, המצב יותר טוב אבל עדין הבעיות קיימות 

בו אנשים בריאים ושלמים ויש להם קורת גג ולחם לאכול ובגדול ללבוש... .....

זה רבע שעה ביום שאתם יחד רק אתה והיא.... ומדברים.

אם אתה רוצה להרוויח גם את החיבור לקודש תכלו ללמוד ברבע שעה יחד משהו קצר וחמוד כגון שתי הלכות בחפץ חיים. ספרים על זוגיות יהודית. וכ'ו

זה עושה פלאים 

נקודת זיכוי שנתית (שנת 2017) = 2580 ₪.
זה אומר שמי שיש לו נקודת זיכוי אחת, מורידים לו 2580 ₪ מהמס השנתי. מי שיש לו 2 נקודות, מורידים לו 5160. וכן הלאה.

אבל המס זה לא אחוז קבוע שיורד...
הוא משתנה לפי גובה ההכנסה

נסי כאן https://www.hilan.co.il/מרכז-ידע/מחשבונים/טבלת-מס-הכנסה/

וגם

20170607075104.pdf

חפשי בגוגל 'טבלאות מס' או 'מדרגות מס'. שימי לב שזה משתנה כל שנה ושיש ההבדלים בין עצמאיים לשכירים.

שהוא אתר מאוד ידידותי!!

לשאלתך עד איזה סכום לא חייבים במס אין כזה דבר מהשקל הראשון חיבים במס רק יש את נקודות הזיכוי שבעצם מזכות אותך במס שאת חיבת.

ולכל תושב ישראל יש 2 נקודות זיכוי ולכן יש אנשים שמפרשים את זה שעד סכום מסוים אין מס...

בגדול לאשה ללא ילדים באזור מגורים רגיל ובתנאים רגילים יש 2.75 נקודות שזה אזור עד בערך 5,800 אלף בממוצע.

אם את רוצה יותר פירוט או יותר מדוויק אז יום אחר .....

ואגב כדאי מאוד שתפתחי שרשור בפורום חסכון השקעה וצריכה תקבלי יותר מענה...וזה גם יותר מתאים לשם.

הנקודות זה מובן

השאלה היה על המס
שמגובה מסוים הוא קופץ )ולכן לפעמים יש אנשים שלא שווה להם לעבוד יותר וכאלו)
אתזה אני מחפשת...

שירותים בקליק

 

 

המס הוא מדורג
לא יכול לקרות שזה שהוספת עוד שעות עבודה השכר הסופי שלך ירד

יכול לקרות שערך השעה שלך תשחק בגלל המס

חברה שלי מתלבטת אם לעשות קורס מסויים שיעלה לה את השכר ב6%
אבל
אם היום היא בדרגה שאמורים להוריד לה 20% אבל הנקודות מזכות אותה
והיא תעבור למדרגה הבאה ויןרידו לה 30%... בפועך זה יהיה כ10 ובפועל השכר יהיה נמוך יותר...

 

מעל 5804 שח בחודש במקום 3.5%ניכוי  ביטוח לאומי משלמים 12% בשכר שמעל ה5804 שח

[ וכאן לא עושים ממוצע שנתי בשונה ממס הכנסה,]

וה6 % של עלית השכר זה על כל השכר והמס שיעלה לה במדרגה הבאה אחרי 20% זה 31% וזה רק על החלקיות של השכר של מעל ה20%.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מה שהיא זכאית כרגע היא תמשיך להיות זכאית
על כל שקל מעל 14321 יורידו לה 31%
זה לא שהיא תרוויח פחות בנטו
אלא שהוא לא יגדל משמעותית

יודעת לחשב את זה לפי מדרגות מס הכנסה, מצב משפחתי, מס' ילדים ושנת הלידה שלהם.

 

אם זה רלוונטי- אשמח לעזור!

איך הקשר ביניכם חוץ מזה?
מכיוון שהפורום הזה מעורב לא שייך לענות ישירות לשאלה. אם תרצה פנה באישי.

יכול להיות שהיא אפילו מחכה לחיבוק ונשיקה ממך.

מכון פועה.

האם אתה או היא עברתם שינוי לאחרונה? (הריון, מקום עבודה, השמנה וכד')

סליחה על השאלה, אבל דיברתם על זה?..

מוכר וכואב.

היום אנו במקום אחר לחלוטין. אפשר לומר 180 מעלות הפוך.

יש מטפל מיני מעולה!

קוראים לו שי 058-5203055

אפילו לעשות שיחת טלפון לברר אם זה שייך (ונשמע שממש שייך) לא כואב ולא עולה כסף.

 

אפילו לא ממש קשורים . ארוחה טובה , סרט  ביתי -עם פופקורן /ממתקים (מה שעולה על דעתך).

פיקניק - בחדר (למשל: לשם על המיטה קערה של סלט , צלחות ח"ד חביתה /ביצה . גבינות /חומוס טחינה , פרוסות לחם /כריך משקע ,שתיה /פפוסיים / גלידה /קינוח . וכיד הדימיון שלך)

 

אולי יבוא לה יותר. ובמקביל לדבר אתה לשאול למה היא לא מעוניינת ....

ולנסות גם יעוץ /מכון פו"עה (או כל יעוץ אחר .)

 

פשוט החברים הטובים נשארים חברים והשאר פחות.. אבל זה בטח משתנה מאדם לאדם.
פשוט אם יש יותר מידי חברים אז זה דורש הרבה אנרגיות שבאות על חשבון דברים אחרים...

במערכות יחסים צריך להשקיע, אחרת הן נעלמות, אחרי הנישואים צריך להשקיע בזוגיות ולהוסיף עוד מאמץ לשמור על קשר עם חברים. זה אפשרי, אבל בד"כ חברים שפחות חשוב לנו לשמור איתם על קשר פחות מצליחים.

אותם.

אני אומר שהרבה אנשים כבר לא פה, או כאלו שאין להם זמן להיות פה וגם אם הם כבר פה אז הם חצי פה וזה לא מספיק מעניין
בגלל שהם נשואים

בזמנים מסויימים.

בחיי בנישואין.

מה שטוב לא עובר פה.. 

 

שבפורום?
כל הפוסל במומו פוסל.

וראיתי גם את כנפיים

ולא מופתעים שהנושאים או האנשים פה לא מעניינים אותם

 

גם אני, לא הייתי קופץ לפורום הריון ולידה למשל, כנראה הייתי משתעמם ועובר הלאה

עם בריכה נקי וגינה מהממת.

אתנחנתא בבת עין ב'.

מבודד ומקסים

יש במסילת ציון "בקתות בצל הזית" נראה ממש יפה בתמונות יש בריכה וג'קוזי יפים בחוץ
מחיר ממש טוב

ועם ג'קוזי. תכתוב באינטרט צימר נוף שומרון.

האשה שלו שדואגת לו לכל צרכיו, לילדיו, לביתו, להרגשת רוגע, בטחון,  את שותפה מלאה בעשיה שלו....

את חיבת להפנים את הידיעה וההרגשה הזאת.

במקרה שאת לא מקבלת את ההרגשה הזאת מבעלך את חייבת להסביר לו כמה כל העשיה שלו תלויה בך וכמה את צריכה את ההרגשה הזאת ממנו

הקושי הוא שהבעל כל הזמן מחפש עשייה, אידיאלים, מטרות

והאישה יש בה את זה, אבל היא עדינה הרבה יותר וזה מכביד על נפשה..

לא קל להיות להנשא לאדם שכל הזמן חושב על מסירות נפש, זה מושך את הבית גם לעשייה כזו ולא תמיד לכל הנפשות זה מתאים, מה גם שזו הקרבה.. וע"מ שהיא תהיה הקרבה נכונה צריך להעשותה בשמחה.. אך מכיון שלא תמיד הזוג זהה בכוחות הנפש, זה יוצר מועקה ולא שמחה..

ביחד זה אומר ששני הצדדים מרוויחים.
זה חשוב שיש לבעל כוחות. אבל לפעמים צריך להבין ש"עניי עירך קודמים" זה גם בכוחות נפש.
זה חשוב שהאישה דואגת לבית. זה חשוב לקחת את הכוחות הגדולים ולממש אותם בחיי המעשה, בזוגיות וגידול הילדים.

בשביל זה צריך ללמוד מה זו זוגיות וכיצד לעבוד ביחד. ולאן את הכוחות.

חשוב גם לשמוח ולהינות ביחד ולא להתקע רק במתח.

מתי כן מתאים לעשות למען הכלל וזה לא פוגע בבית או באישה ומתי לא... כל דבר ב י ח ד, לדבר ולהציג את הצדדים השונים

בעבירה זו לא מצווה אלא ההיפך?
יש לך קושי לשתף אותו ולספר לו מה זה עושה לנפש שלך?!
את מוכנה להמשיך לחיות כך לאורך זמן באוירה של מועקה ,מסירות נפש וללא שמחה?!
אם לא אז הגיע הזמן לשתף ואולי תופתעי ותגלי שהוא אפילו לא ידע כמה כוחות נפש זה לקח ממך. לא תמיד גברים יכולים להבין את נפש האישה ואל תצפי שהוא יבין לבד.
לכן לאזור אומץ ולהגיד את כל אשר על ליבך.

שהוא מחפש דברים כאלו;

 

אבל... צריך לדבר, קודם כל להביע כמובן הערכה - ואח"כ להסביר שיש שני דברים חשובים בענין, כהקדמה לו:

 

האחד, שהמרץ של העשיה צריך להיות על בסיס של הבית. והבית, צריך את השלוה שלו, את היחסים הפנימיים שלו. זה נותן גם מרץ וגם שמחה והזדהות של הבית.

 

דבר שני, שחלק חשוב מהאידיאליזם והעשיה, זה בנין הבית שלכם בישראל. ולכן חשוב להקדיש לכך את הזמנים של זה. ולא להרגיש באותו זמן כאילו זו "בטלה".. זה אידיאל לא פחות חשוב, אפילו שהוא נעשה דווקא לא עם "אדרנלין", בשלוה.

 

כמו כן, חשוב להזכיר, בצורה ראויה, שמצוות לא עושים על חשבון הזולת. לכן, קודם כל צריך שמה שקשור גם לשני, יהיה ברצונו. וע"י כך, גם להדגיש יותר מה שנאמר מקודם: כמה שלבית יהיה יותר את המקום שלו ואת ההתחשבות בקצב של כל שוכניו - כך יותר סיכוי שיירתמו ברצון ל"פרוייקטים" שצריך מידי פעם.

 

 

אם הדברים לא מספיק מתקבלים, אפשר לנסח אותם לכמה "נקודות", ולהציע לאיש האדאליסט שיתייעץ עם רב שמקובל עליו, על סדר השיבוץ שלהם.

שטוב לדעת שאין דבר כזה זוג בלי פערים.
אחת המשימות הזוגיות של שני בני הזוג היא גישור.
כדי לגשר חשוב לברר עם עצמנו בדיוק את עמדתנו ואת המרחק אותו אנחנו יכולים לעשות וכן את העלות, הרגשית לרוב, של צמצום המרחק מצידנו. את המידע הזה חשוב לתקשר להעביר ולקבל מבן הזוג. ברגע שנכיר אחד את עמדות השני, נבין את העלות, הרגשית לרוב, שלנו ואת זו של בן הזוג, נוכל למצוא את נקודת המפגש המתאימה ביותר.
בהצלחה!

אם יש לך מישהו באיזור...

כל השאר פשוט מחליקים לי..

היא גרה בירושלים, אפשר לקנות אצלה או להזמין ושתשלח בדואר 0524792435

צריך לשים נגד כיוון הזיפים, ולא עם.

אני עוד לא מצאתי סרט "מונע" החלקה. מקסימום סרט "מעכב" החלקה...

והוא מעולה לי

ליד תחנה מרכזית ירושלים יש חנות של מטפחות (ליד פלאפל שלום)

יש שם סרטים עם גומי ולא סקוצ' מעולים!

הקודם החזיק לי ליותר מחצי שנה אחרי שאת האחרים החלפתי כל חודש.

עולים 16 ש''ח או משהו כזה ככה שאין מצפון לקנות חדש..

טיפ שקיבלתי פעם ממוכרת מטפחות (שלצערי מאז סגרה את העסק)

 

אני בודקת בסרט החלקה כשאני קונה אם היד קצת נעצרת כשאני מעבירה את היד והקטיפה לא דקה מדי

קשה למצוא טוב באמת.

אבל כשמוצאים- הוא טוב למשך שנים!

היא אמרה לי שצריך לשים בכוון הנכון שהתווית חיצונית מצד ימין... סרט פצצה.

אחרי כשלושה חודשים.
ולהוריד בובו.

איך מערכת היחסים שלכם בכללי? יש קשיים? מורכבות? הייתם בייעוץ?
דיברתם על זה פעם לעומק? לא על למה צריך וטוב ונכון, אלא על הרגשות שלכם סביב הנושא?
אתה מכיל את הקושי שלה? אתה מבין אותו?
זה לא פשוט הנושא הזה, כמו לאבד איבר.
יש לכם רב שמוסכם על שניכם?
יש לכם יועצ/ת זוגי/ת שאתם עובדים איתו?
למעשה אין עצה ואין תבונה, ואם היא תחליט ללכת עם חלקי תצטרך לקבל אותה באמת כפי שהיא, רק ככה היא תגיע ללבוש בשמחה באמת כיסוי ראש מלא. רק כשזה יגיע מעצמה.

אתה צריך לברר מה באמת קשה ומפריע לך ולהביע את זה ולשמוע מה באמת היא מרגישה בקשר לזה ובאמת להבין. משם תתמודדו ביחד כזוג.
חוץ מחזק את הקדושה של הבית ולהעצים את הטוב שבה לא תצליח לקבל את מה שאתה רוצה באמת.

אבל לך תתיייעץ עם רב שמבין בייעוץ זוגי, זה הכי טוב ויעשה לכם הכי טוב.

תודה לכל העוסקים במלאכה

ההחלטה היא שלה בסופו של דבר. ברור שזה לא נעים ולא אידיאלי שככה האשה לא תתחשב בתחושות שלך בנושא. אבל יש לכך תקדימים בהלכה שאמרו לבעל לא להקפיד על אשתו. תחפש את מה שכתב הרב משא"ש. (חושבת שככה כותבים).

לוחץ עליי בעניין שמאוד קשה לי איתו.

אז כן, לחלק כיסוי ראש זה שטויות, לחלק זה ממש ממש סיוט. אני עם כיסוי מלא, וזה ס-י-ו-ט. 

לא אומרת מה לעשות- רק תבין את המציאות הזאת (אל תגיד שהיא מגזימה וזה כמו כיפה- זה לא!) ותזהר שלא לפגוע בשלום בית- שחשוב הרבה יותר מכמה שערות.

אבל נראה לי שדווקא קצת התרעננות עם בן הזוג יכולה לתת לך כוח לכל הלימודים הקשים.

אולי הוא גם יכול לעזור לך בלימודים עצמם?

אבל זה גורם לכך שהוא עובד פחות וגם יוצא שאני קצת מלחיצה אותו.

כי אם כן- אז אולי תנסי לא להלחיץ אותו וככה תהנו יותר...

ותראי לעצמך, תתבונני בנחת, איך שדווקא נינוחות תגרום לך להצליח יותר בקלות בלימודים - כי כשאדם רגוע הוא קולט יותר, קל לו יותר לקרוא וכו' - 

אז יש סיכוי שזה יצליח יותר. כי הענין לא ייתפס כ"להשקיע ביניכם" בפני עצמו, במקום לחץ הלימודים, אלא כהתנהלות שעוזרת גם לתחום שמלחיץ אותך.

 

 

כלומר: כעת, זה נתפס כאילו יש לימודים - והתוצאה היא לחץ/חרדה וממילא לא יכולה לצאת גם תוצאה מקבילה של נינוחות, אין לזה פנאי ומקום.

אבל אם "הופכים" את הסיבה והתוצאה, ומבינים שמצ"ר נינוח אינו רק "נפעל" מהמצב אלא יכול לפעול עליו - אז נושמים עמוק, בלי לחשוב על הלימודים, מחייכים, מכינים משהו - ויש גם יותר כח להשקיע בהם.

 

ומעשית - אפשר להשקיע במה שביניכם ב"מנות קצרות" יותר מבחינת הזמן, מתוך הסברה שזה לתקופה מוגבלת, אבל בזמן שלכם, השאר בצד. ולקבל מזה כח גם לשאר.

 

 

לגבי הלימודים עצמם, כדאי לעשות כל פעם איזו סקיצה מה את אמורה לקרוא/ללמוד - לתכנן כללית את הזמן,

ואז לשכוח מהמשימה הכללית, לא לחשוב עליה. לקרוא בנחת, דבר אחרי דבר, לסכם לעצמך.

כשאדם עולה על הכביש הנכון, נוסע במהירות סבירה, אז הוא מגיע. לא צריך להילחץ כל הזמן מהמחשבה על היעד הכללי וכמה המון דרך זה עד שם. כל ק"מ בפני עצמו, עובר במהירות קבועה, מגיעים..

 

 

הצלחה רבה.

באמת עיקר הקושי הוא שיש תחושה שיש לי חבילה ענקית על הראש ואין לה סבלנות לחכות.

לשכוח מהמשימה הכללית יכול להיות פתח לפתרון.

 

תודה על הדברים.

לדעתי, דווקא זה שאת מרגישה איתו סטרס וחרד בעקבות התקופה הלחוצה בלימודים מראה כמה את מרגישה איתו בנוח, מול הילדים את צריכה לשמור על מצב רוח מרומם וסבלנות, איתו לעומת זאת. מרגישה בנוח לא להיות בתפקיד המרצה. בטוח שזה לא נעים לו ולך אבל תנסי אולי להסביר לו שזה רק מראה כמה שאת לא פועלת עם סינון ומגישה לו את מה שעובר עלייך בפנים כמו שהוא. אולי הוא יכול לתת לך עצה טובה בלימודים איך להקטין את הסטרס?

אבל בכ"ז אני לא רוצה שתהיה לו תקופה סיוטית.

הוא כל הזמן תומך ומייעץ. עוזר לי בהגשת מטלות ובארגון המשימות.

ומבין את המצב.

אבל על אחריותי לא לטרלל את הבית...

תנסי לחשוב כמה נזק לעומת תועלת עושה התקופה הזאת ואולי ככה להתגבר על המתחים.
מוזיקה טובה עוזרת פלאים למצבי רוח

אני עמוס בתקופה האחרונה (אחרי שעברנו דירה (והעברתי באופן עצמאי) ופשוט שאישתי לי מבקשת ממני דברים (והבית יחסית הפווך, כל הבגדים בחוץ ובלי ארון) ועושה את רוב הדברים לבד זה מסוג הדברים שעושים לי כיף

להכין לו אוכל מיוחד שהוא אוהב
לדאוג לו לקופסאות אוכל לעבודה + הפתעה קטנה בפנים, פתק או שוקולד קטן או חטיף
מסאז' - אפשר להוסיף נרות ומוזיקה נעימה וזה מאוד מרגיע. (את או איש מקצוע)
ספר שהוא רוצה
סמס נחמד באמצע היום
להזמין הבייתה אוכל קנוי שהוא אוהב- פיצה, המבורגר, סושי, אחר...
לדבר עם הבוס/ית ולבקש שישחררו אותו מוקדם באותו היום באופן חד"פ.
להזמין לשבת חבר/ים שלא ראה הרבה זמן

כל הנושא של הפתעות מאוד שונה מאדם לאדם, יש כאלו שזה הדבר שהכי משמח אותם, אבל רבים אחרים מעוניינים בשליטה, ביכולת תכנון, בחשבון מה מתאים להם ואיך מתארגנים לזה. זה נכון תמיד, אבל במיוחד בתקופה לחוצה. סביר מאוד שהבעל מעוניין בשקט, בזמן לנוח, לראות רק את אשתו/ ילדיו. לכן ממש לא הייתי ממליץ על הזמנה בהפתעה, בתקופה לחוצה.
בהצלחה וכל הכבוד על הרצון וההשקעה!

תנ"ך זה תחום די רחב, מה הדרישות של הסמינריון?

אפשר לקחת ננושא מסוים ולראות איך הוא מופיע בספרים שונים בתנ,ך. אני מתקשה תמיד עם החלק ההתחלתי של עבודות. במקרה הזה זה מציאת נושא ושאלת מחקר..

תודה על ההתייחסות והרצון לעזור!

ולברר היקף, מרצה, מכללה, ספר, נושא, ועוד...
עשיתי כבר סמינריוניות בהצללה. מוזמנת...

בין הפעמיים שמוזכרות 10 הדברות
בין חלומות בתנך
בין מרגלי משה למרגלי יהושוע
יש על זה כמוייות של חומר

(האמת שכשאני הייתי צריכה לעשות עבודה והייתי בלחץ של זמן הלכתי למיידענית בספריה להתיינץ על מה יש הכי הרבה חומר בתחום אותו חיפשתי)

לקחת נושא שיש עליו המון חומר

רצוי שגם עשו עליו כמה עבודות

ורצוי שיש לך גם קצת עניין בו.

 

והשוואות זה מצויין. 

 

 

תלוי כמובן בדרישות אצלכם,
אבל אני ממליצה לך לקחת נושא שנמצא במקום ממוקד בתנ"ך, במיוחד שאין לך הרבה זמן לעבודה.
כלומר, לקחת נושא שמופיע באחד הספרים הקצרים בתנ"ך כמו- מגילת רות,אסתר, יונה וכד'.

דמות מהתנ"ך, ספר מסוים, וכד'.

מצטרפת להמלצות לחפש נושא שיש עליו חומר, אולי עדיף לא יותר מדי שלא תלכי לאיבוד.

תשימי לב אם יש דרישות מסוימות, כמו כמות מאמרים שצריך להשתמש בהם.

 

דוגמאות לנושאים:

דמויות בתנ"ך- רות המואביה, יוסף, בנות צלופחד, שמואל הנביא

השוואות- מלוכתו של שאול מול דוד, השוואה בין האבות, פסח במקומות שונים בתנ"ך

עוד נושאים- יחסי אחים, המשכן וכליו

 

זה מה שעולה לי כרגע.

בהצלחה

מחילה שאני עונה רק עכשיו, לא התחברתי מלא זמן...

אז עדיין לא התחלתי מיואשת....

נגיד ואני רוצה נשים בתנ"ך, איזה  שאלה יכולה להיות מספיק כללית שתאפשר לי מרחב תמרון (25 עמודים!!!)

 

שוב תודה על כל התשובות, מזל שאתם כאן!!!

 

 

 

 

 

 

 

 

ף0

לעשות השוואה בין כמה נשים כמו האמהות, נשים שהיו מנהיגות וכד'.

ואז או שכל פרק עוסק באישה אחת, בכמה נקודות בהן את מתמקדת. ובסוף יש השוואה בין כל הנשים.

או שכל פרק עוסק בנקודה אחת, ומראה איך זה מתבטא אצל כל אישה.

 

בהצלחה

תנסי אולי מנהיגות נשית
ומניסיון
כשיש מה לכתוב
אז 25 זה לא הרבה כ''כ.
בהצלחה!!

ולאור הזמן הקצר,

 

והצורך למלא 25 עמודים..

 

את יכולה לקבוע "שאלת חקר", למשל: האם הנשים שצוינו בייחודן בתנ"ך, מילאו תפקיד מקביל לגברים שצוינו בייחודם, או ייחודי להיותן נשים..

 

 

ואז: את כותבת לעצמך קודם כל את רשימת הנשים שעליהן תכתבי.

 

על כל אחת, את כותבת קודם סקירה, תולדותיה, פועליה, האם יש משהו שנראה לך כמייחד אותה.

 

זה כבר ימלא לך "כמות" נאה...

 

אח"כ, תעשי סקירה על המכנים המשותפים של כולן, במידת הנמצא - תסקרי עוד כמה "גברים" שמצויינים בייחודם (עוד כמה עמודים טובים..) - 

 

ועל המסקנה גם תכתבי.

 

יכול להקיף במידת-מה את הנושא, וגם לעמוד ב"כמות החומר"...

 

[העיקרון, ש"מבזבזים" הרבה דפים על "חומר הרקע" שהוא הבסיס ל"נקודה". כי הנקודה עצמה בד"כ לא כ"כ רבה בכמות..]

 

הצלחה רבה!

למה לא צוין, איפה כן צוין, השערות מי הן היו, איזה כינוי ניתן להן בכתובים...

אם כי לא בטוחה כמה חומר תצליחי למצוא לזה, אבל אותי לפחות הנושא ממש מעניין.

הכי מענינת אותי אמא של בנות צלפחד...

חבורה רצינית של בנות היא גידלה! 

לכן זה מענין אותי...

התקווה הן לא שרו, אבל אהבת ארץ ישראל ועזות דקדושה היה להן בשפע, זה בטוח!

לבת הרביעית קראנו בשם של אחת מהבנות האלה ומאז אני תוהה לגבי אמא שלהן. 

תחפשי חומר
ועל מה שיש הכי הרבה חומר כתוב
עליו תעשי

אבל לצערי ראיתי הרבה כאלה שלא הצליחו לסיים סמנריון מחוסר חומר

התגובה משורשרת למאמא צדיקה

ככה אני עשיתי- כרגע אני שוברת את הראש לנסח מה בעצם היתה שאלת המחקר שלי, מלבד "מה זה?"

 

ובהחלט תעשי על מה שיש ים של חומר ובעיקר מאמרים.
למשל - לא על חולדה הנביאה ולא על אשת מנוח...
וכדאי להתמקד בסיטואציה מסוימת או משהו כזה ולא ''מנהיגות בתנ"ך" למשל.

אחד ה"מסלולונים" מגיע לקצה הצוק מעל הים, יש שם נוף...  ומקום לשבת.