כתבתי כאן לאחרונה, ועכשיו יש עניין נוסף שאני רוצה להתייחס אליו.
בעלי מעניש אותי.
מתחילת הנישואים שלנו זהו דפוס קבוע שלו: הוא כועס / נעלב / פגוע- אני נענשת.
איך? לרוב זה בשתיקות ממושכות. "ברוגז". לעיתים במעשים אחרים- בהקשר למריבה התורנית..
אנחנו בייעוץ. היועץ חזר על זה בפניו שוב ושוב שאין מקום להענשה- ואין. הבנאדם לא משתנה.
התקשרתי אליו בוכה ופגועה אחרי "הענשות" של בעלי והוא ענה לי בתשובה של לנסות לא להראות לו שאני פגועה. לא להתייחס.. להעביר. לדעתו כשהוא ייראה שזה לא משפיע עליי הוא יפסיק עם ההתנהגות הזו.
אז בהענשה האחרונה ניסיתי להעביר. ניסיתי "לא לקחת קשה", להעביר, להתעלם. אבל נפגעתי מאוד מאוד מאוד.
ובעצם בשבת התפרצתי בכעס וצעקות. אז אולי זה רעיון טוב, אבל אני לא מסוגלת להכיל כזו התנהגות.
למה אני צריכה להיפגע? לשמור הכל בבטן? עובדה גם שאני לא מצליחה.
מה אתם אומרים?
...
).