פורום נשואים טריים (עמוד 561)

אמנם בסגולה זו טמונה יכולת אדירה באמצעות התפילה על קברו של הצדיק,אך אל תשוו את פרק הזמן שחברכם נושע לבין פרק הזמן שחיכיתם לישועה ,והיא אכן באה..לכל אחד יש את הדרך שלו,נסיונות משלו,ניסים משלו...ועשיית הסגולה אינה קסם,אלא רק עוד אמצעי העומד לרשותנו בדרך...בתפילה ובתקווה שתתמלא כל משאלה,בקרוב,בשמחה,ובקלות!!

ישועות לכולם!

והתחתנו בהפרש של חודשיים ב״ה!!

המסקנה שלי שלא תמיד סגולות עוזרות.

 

והכי חשוב זה התפילות!

זה עוד דרך להתקרב לקב"ה. לא לצדיק שנפטר כבר.. ולפעמים ה' מקבל את ההתשדלות שלך הזאת, לפעמים לא. רוצה עוד תפילות. זה לא הוקוס פוקוס. ואפשר ללכת לשם ולא לקבל מהר את מה שביקשת עליו. {מאמינה שכל אחת תקבל. מכח התפילה. כי מאמינה בה'. כי איזה ברירה כבר יש לי אם לא זה..}

מסכימה איתך רגעים, בדבר אחד - אין פה הבטחה לשום דבר..

אבל תפילות והשתדלות תמיד עוזרות..

אני חושבת שעשיתי בשביל להתחתן - אולי 40 פעם 40 יום, ולא תמיד ביום הארבעים קרתה איזו סגולה..

אולי אפילו החמירו דברים (שודאי שגם הם טובים בהסתכלות מהצד של ה', קשה היה מאוד, בעיניים אנושיות לראות בהם את הטוב)

בקיצור - סגולות זה לא כספומט, אבל זו השתדלות שה' רואה ומכניס בשק הדמעות.

והצדיק ממליץ על מי שמבקר אצלו ומתפלל על קברו - בפני ה'..

 

טוב... תוכלי בבקשה להסביר בדיוק איך הולכים..? 

גם אנחנו מאוד מאוד רוצים להיוושע!!!

אם באים מכיוון גן סאקר, פונים שמאלה אחרי הגן, לכביש. הולכים 3-4 דקות,

ויש שם חניון כזה ומדרגות עם שלט במדרכה השמאלית.

 

אם אתם מגיעים בימי ב או ה, לא תפספסו, מגיעות לשם הסעות שלימות.

מישהו שנושע עכשיו ישועה גדולה. ראיתי אותו שם גם(: אני לא יודעת

על מה התפלל, אבל סביר שעל העניין הזה.

וב"ה הכל נפתר (התברר שלא היה כלום מלכתחילה).

דרך הדואר(אפשר להכנס לאתר ולראות את הכתובת)
או ללכת להביא להם,בירושלים

יש כתובת באתר שלהם.

 

 

כל הכבוד!!

אני גם רוצה לתרום אבל קצת קשה לי להיפרד מהשיער..

 

 

עם כל מיני דברים (פינצטה, פצירה)

אפשר להוסיף גם רשימות ותפילות מנויילנות, או לחילופין לקנות

"תפילת חנה" או משהו בסגנון

במקווה.. מסודרת ועם למינציה!

 

לי עשו וזה כ"כ כיף..

 

עוד דבר- לקחת ממנה כמה שיותר דברים שהיא צריכה לעשות ולעשות במקומה.. ולהעיף אותה למיטה בשעה שפויה- גם אם היא לא נרדמת..

כובע מחמם (ויפה!! )

צעיף..

חלוק מגבת 

לקים 

קרם גוף

קרם ידיים, דאורדורנט וכו'..

מברשות ומסרקים

יש דבר כזה חדש שמוציא לק- בקבוק עם ספוג ואציטון..

מגבונים להוצאת איפור

 

 

 

תבדקו רפואה אלטרנטיבית..

אבל היה לו בעיות עיכול, וידענו שזה אולי קשור, הוא הפסיק לאכול כל מיני דברים והבעיות הסתדרו , אבל הריח לא עבר..

הסבר:

בין הקיבה לושט יש שריר שנקרא"השוער התחתון"

הוא המחסום של המזון לעלות למעלה, יש אנשים עם בעיה בשריר הזה,

המזון עולה וגורם לצרבות, בחילות ושאר מרעין בישין..

אמרת שיש לבעל בעיות עיכול, אולי זה קשור,

ברגע שהשוער הזה מעט נפתח, יכול לעלות ריח רע מהקיבה, ומהגזים שבה אל הושט ומשם לחלל הפה,

הייתי ממליצה ללכת לרופא משפחה ולבקש הפניה לרופא גסטרו, או כירורג, ולבדוק את הנושא לעומק!

 

ברכות!

הריון שמח ובריא!

יותר תיארת כאן מצב של ריפלוקס.. שזה יכול להיות אבל בד״כ מטפלים בדבר כזה ישר..

זה די נפוץ.. אולי מסטיקים יעזרו?..

בנושא של חיידקים פרה-ביוטיים.

חפשי על זה חומר באינטרנט, טוענים שזה יכול להיות מאוד קשור בריח רע מהפה

(יחסית קל לטפל, אולי ששווה לבדוק ולנסות)

ויש מברשת מיוחדת לכך שקונים בבית מרקחת. באמת מעניין אם זה עוזר.

בהצלחה

לא יודעת אם זה רלוונטי, ובכל זאת...

פעם שאלתי רופאת שיניים על ריח רע מהפה והיא אמרה שזה קשור לקושי בנשימה - אם נושמים בעיקר מהפה ולא מהאף - זה יוצר את הריח.

היא באמת המליצה לצחצח את הלשון.... ובמקביל - לבדוק עם רופא את עניין הנשימה.

היה דפוק

לא עבד כמו שצריך אפילו שבוע אחד! עשו המון בעיות עם השרות ביוש למרות שלפני כן אמרו לנו שהם מגיעים. לא הייתי נוגע.
אגב, מאז כל פעם שאנחנו קונים מוצר שצריך שהטכנאי יגיע לבית אנחנו שואלים בחנות אם יש אחריות לאזור שלנו ובאותו הרגע מתקשרים לשירות ואומרים להם שיש לנו תקלה ומתי הם יכולים להגיע אם הם מתחילים לעשות בעיות פשוט לא קונים!

כבר כמעט שנתיים

עובד מצויין

מרווח ונוח...

לא היינו צריכים אף פעם שירות לקוחות אז אני לא יודעת מה לגבי זה.. באופן כללי ממש מרוצים

יש כאלה שנדפקו ויש שנהנו. זה לא קשור לחברה ולמוצר.
פשוט שמתי לב שכל מוצר יש עליו שבחים וקללות מאנשים שניסו.
מסכימים איתי? אז מה עושים? איך יודעים מה לקנות?

החברות הגרמניות (ימ״ש והכל) מייצרות בד״כ את מוצרי החשמל הכי איכותיים וגם הכי יקרים.. כמו מילה, בוש..
לנו אישית יש סאוטר דו תאי אבל אני לא סגורה על עצמי אם הוא טוב או לא
נראה לי שהוא בסדר. הוא די נוח, עם גז מובנה עליו.
אנחנו עשינו סקר בקרב החברים ושמענו המלצות/דיסהמלצות מהחברות שיש להם וכך היה לנו קל יותר להחליט..

לא יאמן ממש!

אנחנו ביחד 8 חודשים ונשואים חודשיים גם ;)

עוד 10 שנים תהיה מאוהב עד קצות אוזניך!! כיף לשמוע! שיהיה במזל טוב!

הם פתוחים רק לגברים בימי חמישי פעם בשבועיים.

הם פותחים כל חמישי בלילה לגברים (כך זכור לי)

ז"א מה נקרא יישוב שמקדם אתכם לירושלים?

כי רוב היישובים הקרובים לעיר יחסית גדולים...

לפחות ככה זה באוטובוס,ומחפשים משהו קצת יותר קרוב.

משהו כמו חצי שעה נסיעה..

בגלל שכשנוסעים להורים שלי זה יוצא מרחק גדול יחסית.

[נראה לי הכי קטן ומשפחתי מהיישובים הקרובים]

קרוב לפסגות.. (בשביל הכיוון במפה)

מישהו פה משם אולי?

אני אשמח לדעת יותר על המקום,על האנשים,על מחירים וכו'..

אני לא מבינה במחירים אבל יש מלא גדלים של בתים כך שלדעתי המחירים שונים.

הבנתי מההודעה שלך שאתם נוסעים באוטובוסים אז מבחינה זו- יש אוטובוס כל רבע שעה- שעה(הכי הרבה) תלוי בשעה, והמחיר שלו זה בדיחה(3.3 והמשך בירושלים..) אבל לוקח לו בשעות עמוסות שעה, שזה משהו שכבר יש לכם.. ברכב הרבה הרבה פחות.

הישוב לא קטן, אבל יש בו שכונות שיותר משפחתיות בניהם. יש משפחות מכל הגדלים..(ז"א זוגות צעירים, עם ילדים ובלי משפחות של 4-5 ילדים וגם 10..) מגוון ממש.

יש המון אנשים מדהימים בישוב! האופי מאוד משתנה למרות הוועדת קליטה..ספרדים, אשכנזים, תימנים, צרפתים, אמריקאים ועוד.. לעדות שצינתי יש קהילה- בת כנסת וכו'. אבל יש עוד כמה.. אני לא עוקבת כבר..

 

אני לא יודעת מה בדיוק אתם מחפשים אבל יש בישוב: שיעורים קבועים לנשים ולגברים, יש תנועת נוער לילדים(עזרא), כל מיני שיעורים לילדים, בית ספר יסודי (בנות עד ח' בנים עד ו'), יש אולפנה, וישיבת הסדר, יש סופר, ספריה, חדר כושר, והמון סוגי חוגים.

יש בדף מידע של הישוב כל מיני מספרי טלפון על בתים להשכרה..

 

אם את רוצה לדעת עוד משהו אז בשמחה!!

ב"הצלחה רבה!

מוסיפה משו שכבר כתבתי פה בעבר:

פה

כחה של נתינה...

 

ושל הערכה..

איזה כיף!! כל הכבוד לך!!

 

ככה צריך לפנק את הבעל

לשמוח ממה שעשיתי..

מרגישה אדם נבול וקמול

ויש לי כ"כ הרבה על מה להודות!!!!!!

 

אני רוצה ללכת לטיפול שעוזר להיות בן אדם תיקשורתי יותר ומעיז יותר

למי אפשר ללכת?

יש המון סוגים של טיפולים (אנרגיות ועוד כל מיני . איך אדע מה באמת עוזר???)

פשוט לצערי, אין לי מושג איך לעזור..

יש יועצים בבית ספר של "תורת החיים" ביד בנימין שידעו לתת לך כלים לעבודה משמעותית על עצמך

ויוכלו בע"ה לתמוך ולעזור לך להעביר את עצמך תהליך פנימי. יש גם יועצות. 

חייבת להאמין בעצמך, וביכולתך.

 

בשום אופן לא לחשוב כאילו עכשיו "כבר מאוחר", אם היית יכולה "מההתחלה".. זה ממש שטויות. את יכולה כעת ללמוד משהו, לעסוק במה שמתאים. לתת לעצמך הזדמנויות להוציא לפעל את כחותייך. בניגוד למחשבותייך - את בשלב די "ראשוני" של החיים. אם תלכי טוב - עוד כמה שנים תגידי לעצמך: כמה מצחיק שחשבתי אז שכבר "מאוחר מידי"..

 

ואכן, תלכי לטיפול. אבל לענ"ד - קודם כל למישהו/י שאפשר לדבר איתו/ה ולהציג בפניו/ה את המצב שאצלך. בצורה מדוייקת. כדי שתשמעי "רציונאל" איך את אמורה להסתכל על עצמך (עין טובה ומאמינה!) ובמה את אמורה לעסוק (ללמוד, לא להתייאש בשום אופן); ואיך את אמורה באופן נכון לשלב את בעלך בענין, בצורה שגם הוא "ילך" איתך במהלך שבאמת בונה את כחותייך, יסכים לכך וירצה בכך (אשה צריכה שיתוף פעלוה של הבעל), בלי שמץ "חשש" שמא אשה "מוצלחת" מאד, תהיה פחות "אשתו"..

 

אחרי שיהיה לך ברור, שאת צריכה להאמין בכחותייך ובטוב הגדול שבך, ושאת צריכה ללמוד משהו שמתאים לך (גם בלי חשבון "כלכלי" של על-הרגע), ושצריך להגיע לדרך שגם בעלך לוקח זאת כ"פרוייקט שיקום" של אשתו - אז תבדקי: אם תראי שעדיין יש לך קושי עם זה "מבפנים" יש מקום לש"שיטות" שעוזרות לעורר כחות ולבסס אמון.

אבל גם יתכן, שבמצב כזה כבר תמצאי את הכחות בתוכך.

 

מכל מקום - אכן חשוב שתהיה לך עזרה, ללא דחיה, של מטפל/ת ששומע/ת אותך "אובייקטיבית" ועוזר/ת "לטפס" בזריזות מהמצב שאין לו כל הצדקה אמיתית.

 

בהצלחה רבה.

אבל מה הלחץ? למה עכשיוו?

צריך לברר על מישהי טובה ולא מהמוזרים כו' וכו'

 אני שואלת מתי?

 

נראה כבר

יש הרבה  עומס ודברים דחופים (העבודה שלו

-. ואני לא מתלוננת על זה- מאוד מתרחבת  ודורשת ממנו  השקעה מעל ומעבר . למרות שהוא לומד עם הזמן לאזן עם הבית. אבל לדעתי זה מעט מידי מאוחר מידי.  אני את החיים המבוזבזים שלי מיציתי הלוואי ובעז"ה)

ובוודאי נכון שצריך לברר על מישהי טובה. אין ספק. ובאיזה סדר לענ"ד - כתבתי לעיל.

 

"הרבה עומס" - זה "הוראת קבע"...

 

אם יש "התנערי" - אז גם יש "מעפר קומי"..

 

 

ואין טעם שתמשיכי לשאת את התחושה של "המבוזבזים". את צריכה להפוך זאת לטובה, ע"י המרץ שזה יתן לך למצות את כחותייך.

 

 

מוח אחד לא הוכח מדעית, אז לשיקולך

ובכל מקרה, אני מכירה מקרים מדהימים שמוכיחים לי יותר מהמדע

אבל תודה.

 

בארה"ב, בה מתבצעים מחקרים רבים נערכו צילומי מוח תוך כדי שימוש בשיטה המוכיחים

את השפעתה והפעולה שלה..

למרות שזה לא דחוף לי- התוצאות מדברות בעד עצמן(:

יש לי המלצה למטפלת טובה!!
אם היא תתאים לך

מה שאת מתארת זו תופעה מוכרת מאד ונורמאלית.

אפילו בריאה! טוב שההתלבטויות יהיו עכשיו ולא אחרי החתונה ...

 

יש מצבים שבהם ממליצים לעשות "הפסקה":

לא לדבר ולא להתראות מס ימים  וכך ההחלטה מגיעה ממקום יותר פנימי ואמיתי.

 

שיהיה בהצלחה!

קשה לדעת בוודאות ממה הבלבול נובע, את זה את צריכה לענות לעצמך האם יש משהו ממשי בפחד שלך?

אם לא, וזה פחד ובלבול כללי,

אז תדעי שזה ממש טבעי לשלב שבו את נמצאת.

פתאום יש מן תחושה של קפיצת מדרגה- שאם אני ממשיכה עכשיו אז זאת הצהרת כוונות אמיתית מבחינתי.

תנסי לחשוב איך את בקבלת החלטות באופן ככלי- האם קרה לך בעבר אחרי שקיבלת החלטה משמעותית שפתאום הרגשת פרפורי בטן כאלו? האם בד"כ את בן אדם החלטי? האם טוב לך עם ההחלטות שאת מקבלת?

מצד שני לא נראה לי כדאי להתעלם מנק' שמפריעות לך אלא ללבן את זה עם עצמך עד הסוף אבל גם לא לנפח אותם.

אגב, זה שדיברתם רבות על חתונה לא אומרת שהפנמת את זה מבחינה שכלית/ רגשית ויכול להיות שעכשיו "נופל האסימון" וטוב שזה קורה עכשיו. אז גם מהבחינה הזאת לא חושבת שיש סיבה לדאגה.

בהצלחה והחלטות טובות!

השאלה מראה על רצון טוב ואמיתי - וזה כבר חשוב.

 

חייבים, לדעתי, למצוא זמן ל"ביחד" שלכם.

קודם כל, פעם אחת - בשביל "שיחת פתיחה".. לשבת ביחד, בנחת, להגיד לו שאת מרגישה שנוצר קצת ריחוק ואת חושבת שזה בגלל עומס העבודה שלא משאיר לכם זמן של שניכם. להגיד לו שחשובה לך הקירבה שלו, וגם שהוא ירגיש טוב, ושאולי כדאי שתמצאו זמן קבוע שאתם מפנים הכל הצידה, ויושבים ביחד, משוחחים, מתענינים אחד בשני, משתתפים, מזדהים, מעמיקים את ההיכרות שלכם.

 

תקשיבי היטב לתגובתו; אולי יש לו רעיונות נוספים הן לסיבה למצב, הן לדרכי פיתרון. תקשיבי, תכבדי. בנחת ובאהבה.

 

ואח"כ - אפשר שתקבעו שפעם בשבוע, כהתחלה, שניכם נחים אחרי העבודה, ואח"כ - בייביסיטר בבית, ואתם לוקחים זמן לעצמכם לפי מה שמתאים לכם: סתם לשבת ביחד, לטייל, בית קפה וכד'. העיקר שהזמן הזה יהיה פנוי לדיבור, הזדהות, החמאות, התענינות הדדית, החלפת חוויות, העמקת היכרות.

 

ויש להניח שאם יתחיל כך ובעז"ה יצליח, פתאום תמצאו אחד את השני בזמנים נוספים, למרות העייפות. כי תרצו.

מנסיון שלי...אנחנו היינו כמעט כל תחילת הנישואים פחות או יותר ביחד בבית...ב"ה כך יצא...

לפני שנה וחצי בעלי התחיל לעבוד משרה מלאה+לימודים,וגם אני פתחתי עסק...

בקיצור..לא ראואים אחד את השני ב-כ-ל-ל...

כל זמן פנוי הולך על עבודות או על להיות עם הבנות...

בחופשת סמסטר שעברה שלו החלטנו שכל יום שישי בבוקר כשהגדולה בגן והקטנה ישנה זה זמן רק שלנו ויהי מה, ופעם בחודש וחצי גם אם עמוס משאירים את הבנות ויוצאים,גם אם זה לקנות גלידה בתחנת דלק של הישוב ולשבת שעה מחוץ לבית..

 

אותי זה הציל נפשית וגם לבעלי זה נותן אוויר לנשימה ולשנינו משהו לצפות לו...

 

הכי חשוב זה פשוט לדבר על זה בעדינות ונועם,הדחקה יוצרת ריחוק נוסף...

אולי אני פסימית אבל זה נראה לא אפשרי לפנות זמן ..

פשוט לא שמים לב וכבר עובר לו עוד שבוע ועוד שבוע.

אני מקווה שאצליח ליישם חלק מהדברים שאמרתם ואולי באמת להתחיל מקצת.

 

תודה לשניכם על ההתיחסות.

פשוט כן תשימו לב...

 

שווה בייבי סיטר.

 

וגם שבת זה זמן.

אנחנו למשל החלטנו שאם עד יום שישי לא יצא לנו זמן לבד מחוץ לבית- אז ביום שישי מתארגנים איכשהוא ויוצאים.

אין מה לעשות. משלמים בייביסיטר או מטפלת ויוצאים. אם אין התפתחות והעמקה של הקשר אז מה שווה ההתעסקות הבלתי נגמרת עם הילדים?

הקשר זה הדבר הכי חשוב.

ההתעסקות הבלתי נגמרת עם הילדים חשובה, מצד עצמה - בלי תלות בקשר,

 

וגם הקשר חשוב - בלי תלות בהתעסקות הבלתי נגמרת..

תביני-

להיות נשואים זה מקצוע

זה דבר שעובדים בו ועובדים עליו- ממש כמו (ואפילו יותר מ) העבודה השכירה\עצמאית שלנו

זה אומר שחייבים להקדיש לזה כוחות ומשאבים

 

אתה עמוסים מידי בעבודה ובחיים בשביל שיהיה לכם בספונטאני זמן לזוגיות?

אוקי- תשריינו זמן בצורה מתוכננת לזוגיות!

 

תפתחו יומנים (מצידי תתכתבו במייל כדי לקפוע פגישה "עיסקית")

תמצאו שעתיים פנויות

תשכרו בייביסיטר שתטפל בילדות בכל מה שצריך

תודיעו בעבודות שלכם שביום זה וזה אתם בפגישה חשובה ולא לצלצל אליכם

תזמיני מקומות במסעדה או מקום שיאפשר לכם מקום נינוח לדבר, ויכאב לך הלב על הכסף שתפסידי אם תבטלי את ההזמנה-מראש..... (לא ללכת להצגה או סרט! אתם תשבו שעתיים ותבהו באנשים אחרים מדברים- לא בעצמכם!)

ובסוף אותה פגישה- תפתחו יומנים ותקבעו פגישה בשבוע הבא

אין איחורים אין חיסורים אין ביטולים אין הברזות

 

פשוט פשוט ככה

 

 

עוד כלל-

לא עובר יום בלי ישיבת עבודה של 5 דקות להתעדכן כל אחד בחיים של השני

דברים פשוטים- מה היה לי היום

(רק 5 דק'? אוקי... בהמשך תגדילו)

ביחד עם כרטיס זיכרון מלא בתמונות של הנכדים

ספל עם תמונות של הנכדים או כזה שכתוב עליו "סבתא הכי בעולם" או משהו כזה (לא בטוח שאפשר להשיג צבעים כאלה, אני אחרי חיפושים של מעל לשנה לקנות ספל כזה לאימא שלי, קניתי ספלים חלקים, וצבעים והכנתי בעצמי)

כמה תקציב מוקדש למתנה?

המתנה רק מכם או מכל הילדים והנכדים שלה ביחד?

תקציב- בערך 200 ש"ח.

אנחנו 5 אחים ואחיות נשואים עם ילדים...

נראה לי הכי יתאים תמונות של כולם בוריאציה כלשהי.

ולראות מה הכי מתאים.

אפשר להכין ספר מעוצב עם תמונות וברכות מכל משפחה, לוח שנה, שעון עם תמונות ועוד כל מיני דברים נחמדים.

יש מלא אתרים...

להכין לוח שנה "לנצח" עם תמונות בכל חודש של מי שנולד, בלי ימים, רק תאריכים, ובכל תאריך שיש יומולדת/יום נישואים לכתוב. עשינו את זה לסבא וסבתא שלי, בדף הקדמי הכנו פסיפס של כוווווולם ויצא מדהים, כמה שנים אחרי והם עדיין משוויצים בזה וכמובן משתמשים ומעדכנים לידות וחתונות...

איך להכין? או באמת דרך אתר, או דרך סטודיו/פוטו, ואם רוצים לחסוך - אפשר לעצב לבד, להעביר לPDF ואז להדפיס (בסטודיו, בלי עיצוב, ייצא יחסית זול)

ואם עושים- להדפיס עותקים לכל האחים

 

 

אפשר גם לעשות תמונת ענק של עץ משפחתי

והתוצאה המתקבלת,זהו מספר המתנות שכל אחד מכם צריך לקנות..ולארגן טקס פתיחת מתנות,שלכל מתנה ינתן לה רמז אשר יגלה לה מה זה ומי הנותן...מזל טוב...!!

ואני דווקא מרוצה

נכון, לפעמים בעלי רק קופץ לרגע קטן לאיזה משהו, ובסוף מתעכב שם שעות כדי לתקן להם משהו, או סתם לדבר עם האחים שלו,  וכו'

אבל, קודם כל, איזה זכות, לגור ליד ההורים, ולהיות יכולים לעזור להם כשצריך.

וגם, איזה כיף

אפשר לא להצטרך לבשל שבת, אבל גם לא צריך לנסוע

כשנוח, אפשר לבוא רק לסעודה אחת אצל ההורים

ביביסיטר בחינם, ובשפע

נסענו ללדת? אין בעיה הילדים אצל סבא וסבתא, וזה רק תחילת העזרה מסביב ללידה

חזרנו הביתה מנסיעה מתישה, ואין כוח לבשל? עוברים אצל ההורים, וגם אוכלים שם

וכו' וכו' כו'

 

וללכת בערב להורים לקבל ברכה זה ממש רעיון מצוין (לפחותץ בחורף) אולי אני אציע לבעלי

מניסיון, לפעמים היחסים של הבעל עם ההורים שלו יכולים לבוא על חשבון הזוגיות, נכון שיש לעניין יתרונות רבים, אך העניין חייב להיות מאוזן, ר.א, לעניות דעתי כדאי לשוחח איתו, ולהציב גבולות שמתאימים לשניכם, ואני מדגישה את לשניכם, בסופו של דבר, המרירות שתצטבר אצלך כלפיי העניין תופנה גם לבעלך וגם למשפחה שלו - חבל לחכות לפיצוץ - שוב אני מדברת מניסיון, יכול להיות שיש נשים שהעניין לא מפריע להן - ואז אין בעיה, אבל אם זה מפריע לך(ולדעתי בצדק - מה זת אומרת אחרי התפילה ללכת להורים?? עליו להביא את מלאכי השרת איתו לבית שלכם, ולא לשל ההורים שלו) תגידי. וזה נכון עבור כל עניין.

בהצלחה חמודה.

אנחנו זוג צעיר והקשר שלנו עדיין נבנה ולכן זה מאוד שונה.

וגם כשיש ילדים זה פחות נורא כי הילדים נמצאים איתך בבית ואת לא לבד ומחכה כבר שבעלך יגיע להיות איתך.

כך אני חושבת.

להראות שיכולים להיות צדדים מאוד חיוביים בלגור ליד ההורים.

אה, ואנחנו גרים ליד ההורים מאז החתונה, אם כי נראה לי שבתקופה שאחרי החתונה אני הייתי אצל ההורים שלו אפילו יותר ממנו... (כי הייתי לבד בבית, והיה לי משעמם, יש לי כאלה גיסות מקסימות...)

 

ואני רוצה להצטרף לאלו שאמרו כבר, ניסית לדבר על זה איתו? אולי הוא לא מודע לכך שזה מפריע לך? ניסית להבין אותו, למה הוא נוהג כך?

וסוף כל סוף, גם מעבר דירה צריכה להיות החלטה של שניכם ביחד

תחליטו ביניכם גבולות והגדרות, כיוון שזה נושא שעשוי להיות רגיש.

בגדול מגורים ליד ההורים יכולים לזמן בעיות למיניהן, שכדאי בהחלט לחשוב איך למנוע מראש.

 

ב. למה שלא תצטרפי אליו בליל שבת?

כך לא תהיי בודדה,

תחזקי גם את את הקשר עם המשפחה, ותוכלי לדאוג לזירוז כשצריך..

 

 

א. דיברנו על זה וזה עדיין טעון שיפור.

ב.הרבה פעמים אני נשארת בבית והוא הולך להתפלל בבית הכנסת.

לא תמיד יוצא לי לבוא לבית הכנסת כך שזה לא בדיוק פיתרון עבורי.

או שתצאי לקראת סיום התפילה לכיוונו?

אז אין אפשרות לעבור דרכי..לצאת לכיוונו לא בטוח יעזור כי ההורים גרים בכיוון אחר

אז הבית של ההורים שלו זה בדרך הבייתה (כמה דקות הליכה משלנו) וש-נ-א-ת-י את זה. אמרתי לו שאני מאד מתגעגעת אליו והייתי רוצה שהוא ישתדל להגיע הביתה כמה שיותר מהר. אומנם, הייתי צריכה להגיד את זה עוד כמה פעמים אבל בסוף הוא הפסיק ובא הביתה ישר.

(במאמר מוסגר, בערך בתקופה הזו, שזה בערך חודשיים של נישואים, אמא שלו אמרה לי בטלפון שאני מרחיקה אותה מהבן שלה. עד היום לא סלחתי לה על זה, למרות שלכאורה על פני השטח הכל בסדר.) 

 

היום אנו גרים במרכז העיר, וההורים של שנינו בצפון העיר שזה מרחק רבע שעה נסיעה. ההורים של שנינו מאד עוזרים להחזיר את הילדים לגן, כי אני לומדת עד מאוחר.  אז אנחנו רואים אותם הבד"כ רק רבע שעה כשאנחנו לוקחים מהם את הילדים וזהו. 

 

אני חושבת שאסור לגור קרוב מדי להורים, במיוחד של הבעל, במיוחד אם יש לו אמא שתלטנית (אני לא מאשימה אותה במקרה שלי כי בעלי נולד לה אחרי 7 שנות עקרות). אם זה מפריע לך מאד, תשקלי ברצינות לעבור... כי מניסיון, זה גורם לאישה להמון המון מרירות וכעס ובסופו של דבר זה יוצא על הבעל בצורה לא נעימה.

חמותך צודקת-

את אכן הרחקת ואת מרחיקה את הבן שלה- בעלך- מאמא שלו

וכל הכבוד לך על זה!

זה הסדר הנורמאלי והטבעי של העולם

 

 

(והיחס שלה לנושא קשור לאופי שלה- לא לזה שהיא חיכתה לו שנים. )

 

 

באופן כללי לא משנה כמה רחוק או קרוב ההורים גרים-

בני זוג צריכים להיות מתואמים ביניהם בדיבורו במעשה על מה מקובל עליהם ואיך נכון שיהיה הקשר

גם כאן וגם בהודעת אחרות את מצליחה בחן ובטוב טעם למצוא את הפתרון בתוך הבעיה

ולהאיר אותו לעינינו

 

תודה!

ממש בריא לזוג לבנות את עצמו לבד בשנים הראשונות, במיוחד בשנה הראשונה..

אני לא יודעת כמה זמן אתם נשואים אבל זה נשמע שלא מאוד הרבה, וגם נשמע שאין ילדים כרגע- (שזה משמעותי..)

 

כשמתחתנים ברור שכל אחד עדיין מחובר יותר למשפחתו מאשר לבן הזוג שלו- כי שם מכירים אותו, הוא לא צריך להסביר את עצמו וכו'.. ודווקא בגלל זה כ"כ חשוב שהזוגיות תהיה שלכם! שהמקום שאתם חוזרים אליו בסוף היום יהיה מקום נעים וטוב ושמח- ורק שניכם תהיו בו!

הקרבה להורים הרבה פעמים יוצרת מצב שבו בן הזוג שההורים שלו הם הקרובים- נמצא פחות בבית ויותר עם משפחתו, וכך זה משפיע על הזוגיות-- כשנמצאים פחות יחד- יש פחות זמן איכות, זמן שיחה, זמן של יחד.. פחות זמן לבניה זוגיות ותקשורת זוגית.

(אני לא מדברת על מצבים בהם הקרבה חיונית ונכונה והתקשורת פתטחה לגמרי, כי זה לא המצב כאן..)

 

חשוב מאוד שבעלך ידע מה את חשה כלפי זה ושתדברו בינכם על הדברים. התקשורת ביניכם היא מה שיבנה לכם בע"ה את הזוגיות כל החיים- וצריך תמיד לשתף בתחושות ובמה שעובר אחד על השני.

(ד.א. לא תמיד המעבר הוא הפתרון הטוב ביותר, חשוב לדבר ויחד להבין מה מפריע ואיך מטפלים בזה..)

בהצלחה גדולה!!

 

 

 

שלא שווה לריב עם הבעל..

ילד שנולד לאחר 7 שנות עקרות..כנראה מאוד קשור להוריו וכנראה שהוא חש חובה לתת להם יותר יחס..

אולי הוא גם בן יחיד והם נותרים לבד.

לכן..בניגוד לאחרות..

להמלצתי..

תנסי לתת לו תמיכה והבנה אמיתית.תנסי לשדר לו (ולשכנע את עצמך באמת)

שזאת מבינה וחושבת שקשר עם הורים חשוב..

ואחרי שהוא ירגיש שזה חשוב לך..הוא יקבל ויעשה מתוך הסכמה ורצון את מה שתחליטו.כי זה יגיע מתוכו..

נכון, זה כואב שאת מרגישה שאת פחות רצויה וחשובה.אבל..

אולי הוא נקרע כעת בין 2 חזיתות??פשוט להגיד "ועזב את אביו.." וממש לא פשוט לבצע.

תחשבי מה את היית מרגישה לו היית במקום של אמא שלו..(שלא יקרה)

 

בהצלחה ענקית!העבודה על עצמך קשה, אבל שווה.

היא מלמדת אותנו להסתכל דרך המשקפיים של השני..

אז, השד נראה פחות מפחיד

(כל מה שנכתב כאן, הוא מתוך נסיוני האישי..ואת יכולה לחפש בשירשורים אחורה שתביני עד כמה השינוי הוא משמעותי כשאת מגיעה ממקום של קבלה והכלה)

אף אחד מההורים..

 

אנחנו עשינו את זה בהידור (לא בכוונה...)

 

וזה עשה לנו רק טוב!!

 

לפני כמה חודשים עברנו ליד אחד ההורים וזה שונה כלכך...

 

לדעתי שונה ברמה של יכול להרוס זוגיות או לבנות אותה ברמה מדהימה.

 

 

אם תרצי לדבר אפשר באישי

 

בס"ד

 

אנחנו גרים ליד ההורים שלי.

וזה עושה לי ולו רק טוב.

 

זה כ"כ עוזר לי וטוב לי..

 

לא הייתי מחליפה את זה לעולם וגם בעלי אומר

לפני החתונה כשחשבנו איפה לגור- אני שמתי וטו על האיזור של ההורים שלו ושלי.

למרות ששני האיזורים היו מאד טובים לנו מהרבה בחינות.

 

אני חושבת שאחד הדברים הכי חשובים לזוגיות- זה על כן יעזוב איש את אביו ואמו.

לפחות בשנים הראשונות.

קודם כל האשה והילדים.

קודם כל הבית שאתם בונים.

אח"כ כל העולם כולו, כולל ההורים שלך.

אין תשובה אחידה.

 

יש מצב שההורים מבינים - ומעורבים ועוזרים אבל לא מתערבים , והבעל/אישה  קובעים את המרכז בביתם והכל טוב.

יש הורים שדורשים יותר תשומת לב ומתערבים בחיי הזוג , הבעל /האישה נותנים לזה מקום ואז הכל ממש לא טוב.

 

לנו אישית היה ממש לא כ"כ טוב [בגלל נסיבות מצערות של מחלה קשה ל"ע] והרחקנו נדוד . היום אחרי 20 שנה + חמי גר בסמיכות אלינו וזה בסדר גמור .

אני לא יודע מה הילדים שלנו יבחרו אני מקווה שנדע להיות בצד הטוב. [לא תמיד מודעים למתחים קטנים בין בני הזוג]

באמת חיפשתי את הרשימה המלאה. למישהו יש המלצה מתוך ניסיון על אחד הדגמים? 500 ליטר ומעלה בבקשה.

עשה לנו בעיה רק פעם אחת והוא אצלנו כמה כמה שנים.

גם שהייתה בעיה סידרו מטעם האחריות במהרה (האחריות דרך ברימאג)

איך שעושים מבצע כזה, שגורם נזק אקולגי אדיר, ולהציג את זה כאילו זה ידידותי לסביבה.

שימו לב,  הם מגדירים מקרר ישן שכדאי להחליפו ולכן משתתף במבצע כמקרר מעל 7 שנים.

מקרר מעל 7 שנים זה מקרר שאפילו לא בהכרח נגמרה לו האחריות (למקררים של שרפ יש אחריות 7 שנים, ולאמקור 10)

אז אם כך מעודדים את אזרחי מדינת ישראל להחליף את המקרר הרבה לפני שבאמת יש צורך בכך, ועד אי אפשר אפילו למסור את המקרר לשימוש של מישהו אחר שצריך אותו.

ונוסף לכך אין ברשימה אפילו מקרר אחד בדירוג A...

 

אז אבא שלי אומר שזה לא באמת משנה, כי מי שיש לו מקרר טוב, לא יחליף אותו בכל מקרה

 

ומי שבדיוק צריך להחליף מקרר אז זכה

לכל מכשיר חשמל יש דירוג משלו אבל בסכ"ה דירוג כאשר A זה המכשיר החסכוני ביותר.

לנו יש מקרר אמקור בדירוג אנרגיה ממש נמוך (כלומר בזבזני) ובזמנו כשקנינו אותו חישבנו שההבדל בינו לבין מקרר בדירוג אנרגיה B היה ענין של שקלים בודדים לחודש.

 

כמו להרבה אחרים.

המכשיר עושה את העבודה נחמד. אמנם רק שנה אחריות, אבל למעשה למעט פעם אחת שהוא קפא והיה צריך הפשרה שאפשר לעשות גם לבד אם יודעים איך ומה (עכשיו נדע ) - לא נתקלנו איתו בבעיות.

והישנים הם ממתכת, טובים ואייכותיים..

 

לשיקול דעתכם

היום זה רק שנה...

וגם שלהם מתפרקים מהר מאוד (אולי מאוד מאוד...)

בקיצור - כל מוצרי החשמל היום באיכות כזאת גרועה ש7 שנים זה הרבה מאוד....

אנחנו מיו"ש והשרות היה כל כך גרוע שהחנות שדרכה קנינו כבר התביישה בעניין. (המקרר לא קירר מהיום הראשון ועד לקבלת מקרר תקין לאחר מלחמות נוראיות עבר חצי שנה!

אנו מצטערים לשמוע את תגובתך ובתור נותני האחריות למוצרים של BEOK נשמח לשמוע את פרטי המקרה.

נודה לך אם תוכלי לשלוח לנו את פרטי המקרה + פרטי התקשרות למייל brimag1service@gmail.com

על מנת שנוכל לבדוק את הנושא ולהפיק לקחים.

 

תודה ויום נעים,

ברימאג שירות

 

אבל לא ממש מסבסדים,

 

לתשומת לב 2 דוגמאות

 

http://www.zap.co.il/model.aspx?modelid=791525  במבצע זה 1900 מוגבל ל1000 יחידות

 

http://www.zap.co.il/model.aspx?modelid=799671

 

 

ויהודיה,  מקררים עם דרוג A הם ברמת מחירים הרבה יותר גבוהה לדוגמא:

http://www.zap.co.il/models.aspx?sog=e-fridge&db631802=631803

 

אבל כל הרעיון של המבצע הזה זה לגרום לאנשים לעבור למקררים חסכוניים יותר, לא? ולא נראה לי שמקרר דירוג B חסכוני באופן משמעותי יותר ממקרר מלפני 7-10 שנים

 

ושמי לב שבקישורים שהבאת, כל החנויות במחיר הזול אכן משתתפות במבצע גריטה

איך זה עובד והאם הסבסוד הוא מהמחיר שכתוב ברשימה או זה מחיר סופי?

 

תודה!

ולפי מה שראיתי, זה אכן מחיר זול משמעותית מקניה בלי המבצע.

אבל שימי לב לתנאים שצריך כדי לקבל את הסיבסוד

לכל דגם יש מחיר קבוע לאחר ההנחה (ואם לפני ההנחה המחיר היה שונה, אז הם נאלצים ליישר קו...)

כך שזה לא משנה איפה את קונה - הכל אותו מחיר לאחר ההנחה.

לדעתי זה כן משמעותי - גם אם הסבסוד הוא אכן 30% וגם אם זה יוצא פחות.

מקרר של LG 600 ומשהו ליטר

ב5 אלף במקום ב7\8

 

ויש המון אופציות...מי שצריך זה זמן מעולה

חוצמזה שגם חוסכים הובלה של החדש והובלה של הישן...

ואיך אני יודעת כמה שנים המקרר שלי? קיבלנו אותו מיד שנייה, אמא שלי אומרת שהוא לפחות 15 שנה כי רואים שהוא מהמקררים הישנים של פעם..אבל איך אני אמורה לדעת? וגם איך אפשר לדעת כמה הוא מכיל?

באחת החתונות של חברים שלנו היה איזשהו רגע מכונן שבו נפל לשנינו האסימון שאנחנו רוצים להתחתן. זה היה בתקופה שדיברנו על כך המון וכבר החלטנו שאנו רוצים להתחתן אחד עם השנייה, אבל אותו רגע אדיר של חסד עליון גרם לנו לגמור אומר בליבינו שהגיע הזמן להתמסד. אז יצאנו בכיף לגן האירועים עם כוס קפה וסגרנו תאריך...

בכלל כזה אני, שונא טקסיות. ככה שהתאים לי שאישתי לא ציפתה לאיזה מטס של שלושה מטוסים החורט את שמה בשמי הרקיע... והסתפקה בזה שנחליט ביחד.

בינינו, אין יותר כיף מזה. כי אתה מבין שההחלטה להתחתן היא הדדית ולא יוזמה חד צדדית המשאירה אותך פעור פה לנוכח השאלה: התינשא/י לי?".

 

לבעלי יש חבר "אהבת נפש" כזאת, מישהו ממש חמוד וגבר.

אז - 

בעלי הלך עם החבר לקנות את הטבעת. [וכן..לא אמורים לקחת את האמא???] ו"החליטו" [נחמד היה לדעת שהם עשו החלטה ביחד..] להציע לי נישואין ביום חמישי [עוד שבועיים]..

לפי סיפורו של בעלי..כשהוא נכנס לבית שלו..הוא פחד שהמשפחה תגלה לפניי אז הוא החביא את זה בתוך הארון בגדים שלו.

ו..בגלל שהוא לא יכל להתאפק יותר ולחכות עד יום חמישי הקבוע..הוא החליט להקדים את זה לחמישי הקרוב..

 

הוא לקח אותי לטיול בצפון לטיול לילי כזה..

תיכננו לעשות את ההר הזה..נו.. שכחתי איך קוראים לו..הר ממש גבוה ליד מגדל..[הר תבור?] ובסוף החלטנו שזה מסוכן..[מסתבר שיש שם בתחתית ההר כפר דרוזי..]

אז פשוט כל הלילה הלכנו לנו, דיברנו..צחקנו..הכנו לנו שתיה ואוכל..היה מטורף!

ואז..לקראת הזריחה הלכנו לגשר אריק..

והיה כזה מהמם! נהר..שפע של מים..עצים..וואוו!!  

תוך כדי כשאנחנו מדברים ביננו בצחוקים וזה, הוא התחיל להיות רציני..והוא הסביר לי שהוא חשב הרבה עם עצמו, והתייעץ עם הרב שלו לגבי משהו..והייתי בטוחה שהוא מדבר על הצבא!! [הוא התקבל למשהו ממש מטורף בצבא..] ו..הקשבתי לו..

והוא הסביר שהוא החליט החלטה..ו..

 

בקיצור, הוא אומר לי תסתובבי!! אמרתי לו "לא רוצה!! מה זה!"  [חייבת לדעת הכל!! לא אוהבת הפתעות!!]

והוא אמר שוב, תסתובבי. [מזה פחדתי!! חח..היה נהר ליד..מקום שומם..כבר חשבתי..]

פתאום הוא הוציא את הטבעת. ופשוט אמר לי "אז..מה את אומרת?"

 

ואני...ה' ישמור!! 

איזה פחד!!

המילים הראשונות היו: [לא כמו בסרטים]

"רגע, יישוב הדעת!! בוא נשב".

 

ו..אחרי דיבורים מרגשים ו..זהו.

זה מי שאני רוצה לחלוק איתו את כל חיי.

בלעדיו - אין מציאות אחרת.

 

ואז..כשחזרנו באוטובוס למרכז..הוא התפלל בצד שחרית..

ו..ואוו. פשוט..הוקסמתי. 

הייתי מאושרת.

ועכשיו, אם חשבתי שאז הייתי מאושרת..

היום אני יותר..

 

מאוהבת

ולי--

הוא הציע על הגג של בית החושן- שרואים משם את רחבת הר הבית וכו'..

 

גם היה קצת מצחיק כי היינו בנסיעה והוא כל הזמן היה לחוץ שהשמש שוקעת לו..

ואני כזה..  מנסה לא לחשוב שהוא עומד להציע לי נישואין (סופסוף.. כמה חיכיתי!)

אז לא כ"כ חשדתי..

 

והיינו שם הוא ניגן לי שירים ואז תוך כדי התחיל "וארסתיך לי.." והתכופף עם הגיטרה על הבררכיים תוך כדי נגינה..

 

ואמר- יווו פתאום אני לא זוכרת בדיוק! (כולה עברו שנתיים!!) אבל לא- האם תתחתני איתי- אלא משהו קצת יותר יהודי ומשמח!!

 

וואוווווווווווווווו איזו התרגשותתתתתתת!!!!!

באמת כיף להיזכר בזה!! וגם אנחנו מאוהבים ומאושרים ב"ה הרבה יותר מאז!

איזה טוב ה'!!

שון אמורי, הוא קוסם חובב, ובעל ערוץ יוטיוב אליו הוא מעלה סרטונים של קסמי םאותם הוא מבצע. מי שעומדת מאחורי המצלמה בזמן ששון מבצע את הקסמים האלה, היא חברתו מזה חמש שנים, אנדראה. שון, החליט להפתיע את אנדראה, ובמהלך צילומי קסם חדש שפיתח, הפתיע, והציע לה נישואין

 

 

ואנשים, בחייאת, למה קיצ׳יות והשקעה מורידים מערך ה״יהודיות״ של הרגע?!

כיוון שמטרת השרשור מבחינתי היא לא רק נוסטלגית, אלא די פרקטית אשמח לשמוע רעיונות להצעות נישואין באופן כללי, כלומר אין צורך להצתמצם לצורה שבה הציעו לכם (הצעה ששמעתם עליה או שחשבת עליה טובה באותה מידה).

 

תודה!!!

לא הייתה ממש הצעה,זה היה אחרי שיצאנו שבועיים וחצי,מאד אינטנסיבי,אבל מאד ברור.

פשוט התחלנו לדבר איפה ריאלי שנגור וחינוך והכל ואז בעלי שאל אותי-מתחתנים,הא..?

ואני כזה-כן,ברור...

וזהו..

מאז כל פעם שהיה קצת מתסכל בהכנות לפני החתונה הוא היה אומר לי את זה או כשהיינו רחוקים הוא היה שולח לי את זה בהודעה...

 

ב"ה נשואים 6 וחצי שנים באושר..

בירידה מהרכבל, קור אימיםםםםם!!!!! ופתאום האדון מוציא שלט התנשאי לי.. אבל לי זה היה ברור שזה יקרה.. (הוא עד היום לא מאמין לי!) בעלי ידוע בהפקות שהוא עשה לחברים להצעת נישואין, אז הודעתי לו מראש שאני רוצה משהו פשוט, שיכלול רק את שנינו.. וב״ה כך היה..  

כשהיא היתה בחוץ...

 

הדבקתי לה פתקים על הקיר : "אני אוהב אותך כי..."

חוץ מזה, על כל פתק היתה מילה עם מספר לידה, שכשמסדרים את המילים עפ"י המספרים זה הוביל למחבוא של פתק נוסף, שבו היה כתוב שאני מחכה לה למטה...

 

הלכנו לבית קפה שבו היינו בדייט הראשון, אח"כ לפארק ציבורי חמוד ושם שאלתי אותה אם היא רוצה להתחתן איתי...

 

עוד מעט עוברות 3 שנים מאז אותו יום.

נשואים שנתיים וחצי.

הצעתי לה בSMS 

סיפור ארוך איך הגעתי לזה, בין השאר בגלל שהייתי בן 19...

אני (הבת) הצעתי לו בSMS....

שבוע אח"כ נסענו ליום טיול לצפון לחגוג...

 

ולעצם השאלה: זה עניין מאד אישי, אני למשל שונאת דברים כאלה וממש לא רציתי הצעות מיוחדות...

גם עכשיו- אני לא מרשה לו לעשות לי שום הפתעה!!! הכל מתכננים ביחד!

הלכתי עם חברות לטייל ערב אחד במרינה הרצליה, יש שם כל מיני דוכנים ואז ירדים עוד קצת ומגיעים לחוף..
הגענו לקצה של החוף ואני רואה מלא אורות על הרצפה מרחוק ולא הבנתי מה זה
עד שראיתי גם מלא בלונים אדומים ועוד דברים לא ברורים... הבנתי.. אבל לא שזה בשבילי 

אמרתי "יוו יש פה הצעת נישואין איזה חמודים וואי!.." וכאלה...

התקרבנו לשם החברות.. ראיתי אלבד לבן פרוס כמו שטיח עם גוזניקים בצדדים שמחזיקים את זה ושלט ענק התינשאי לי עם פרחים..ולא הבנתי, למה אנחנו מפריעים להם? בואו נלך....
קיצור כולם הסתכלו עליי עד שנפל לי האסימון חחח
והוא העיף כמה זיקוקים כאלה כמו ששמים על עוגה [אבל הגדולים השווים יותר חח]

והתנגן איזה שיר שאנחנו אוהבים

 

והחברות הלכו לצד והתיישבנו ודיברנו והוא הוציא טבעת שהוא הלווה מחברה שלי (סתם בשביל הקטע)

והיה מקסיםםםם

(וכמובן כמובן כמובן שידענו כבר שאנחנו הולכים להתחתן וידענו גם שנתארס בשבוע-שבועיים הקרובים כך שלא הייתה בעיה)

 

יש שיגידו שזה ממש יותר מידי קיצ'י וכדו' אבל אני ממש ממש נהנתי (:

 

ו.. לא באמת עבר הרבה זמן, התחתנו 4 חודשים אח"כ ואנחנו נשואים חודש וחצי ב"ה באושר ואהבה  ב"ה!!

ומרוב שוק שהגעתי עד לשם הוא כבר אמר שנתחתן

סתם

הוא תכנן להציע בסוף השבוע אבל כבר הגעתי..

וזה מגניב כי זה היה בט"ו באב

לא זוכרת את המילים המדויקות כי הוא לא העז לומר 'חתונה' או 'נישואים'.. אבל איכשהוא הבנתי שלזה הוא מתכוון..

וחודשיים אח"כ הוא הכין הצעה יותר מושקעת עם שלט וליקר שוקולד וטבעת ופרחים.....

שהוא מתחתן איתי.
אחרי שיצאנו והיה כבר ברור, הוא דאג להציע בכל חור, ברכבת הקלה, במסעדה, בפיצריה, במדרחוב, מול כל התיירים האמריקאים המתרגשים.
פשוט היה דופק על משהו, מסב את תשומת הלב של כולם, וכורע ברך.
והחילונים כמובן לא היו מבינים למה אנחנו לא מתחבקים. הם רק היו מתרגשים עד אימה כשהייתי אומרת "כן". ומוחאים כפיים.
ואני הייתי מקבלת צבע של סלק ועומדת למות ממבוכה.

כפרה על המושלם הזה!!

בסד

סתם, הציע "רשמית" אחרי שהחלטנו.. בכותל. בלי נרות וקשקושים. טהור ואמיתי.

בכלל, רצוי לא לעשות דברים משוגעים מידי כי הדרך לפול בנגיעה קצרה וחלקלקה מאוד. לענ"ד

אם מתיחסים אל זה כדבר נחמד וכייפי,מיילא.

 

אבל בזמן האחרון נראה שזה כאילו תורה מסיני...

 

לפעמים זה מסיט את הדעת מהדברים החשובים באמת

אני לא מצליח לרדת לסוף דעתך...

נראה לי טבעי להציע נישואין בצורה שתשמח את הבחורה. סה"כ זה קורה פעם בחיים, והיא בטח דמיינה את האירוע כמה פעמים במהך חייה, חבל לבאס אותה דווקא ביום המשמח הזה. כמו כל דבר אפשר להוציא את זה מפרופורציה, אבל גם אז, לא ברור לי למה אתה משווה את זה לדרכי האמורי.

לפעמים זה הרושם שנוצר

(זה מצטרף לתופעת המתנות בכל מיני זמנים- כשלא באמת צריך...)

 

 

איך בעלי "הציע לי נושיאין" ?

הוא פשוט הסתכל עלי- וראה שאני מבינה את מה שהוא מבין

ואח"כ גם דיברנו על זה כדי לוודא במילים שאכן הבנו...

 

וגמרנו

בלי טררם ובלי טקסים

וזה נהדר

התקשרתי דברנו דקה וזהו.

מדוע ולמה?

יש המון זמן לפני, ומספיק זמן אחרי- ל״דברים החשובים באמת״.

חוק בל יעבור

בעלי חשב לעשות איזה הפלגה או משהו, אבל בסוף החליט שזה צריך להיות בארץ ישראל... ובשבת קודש עדיף...

 

היינו שבת ראשונה אצל ההורים שלי ביחד, ישבנו על הספה בבית של סבתא שלי, שם הוא ישן. ואני לא אשכח את המילים:

"אני מסכים להתחתן איתך". כאילו, מישהו שאל אותך? מישהו שאל אותי??

אבל הוא היה כל כך נרגש שבכלל לא שם לב שאלה המילים שיצאו לו מהפה...

ואני לא תיקנתי אותו...

אבל עד היום אני יורדת עליו על זה מדי פעם..

 

נשואים 9 שנים עוד מעט, לא להאמין!

 

ולסבתא שלי אנחנו מזכירים עד היום שעל הספה שלה החלטנו להתחתן (זאת אומרת לבעלי היה ברור שאני רוצה, מה שהיה נכון, הוא רק הסכים...)

 

אני לא חושבת שזה רעיון טוב שכך תציע נישואין אבל זו נוסטלגיה...

 

אחרי  הדרכה שכזאת על חנה, שילה, עלי, המשכן, התשפפקים, המשמעות, וכו'...

והוא שאל כמה שאלות, האמת - הייתי כ"כ עייפה מהשבוע המטורף שהיה לנו, שכבר לא ידעתי לענות על כלום.

כשהוא שאל אם זה מתאים (טוב, לא נפרט הכל..) בקושי הבנתי על מה הוא מדבר..

פשוט הייתי עייייפפפפההההה!!!!!

 

טוב, אבל אצלנו הוא האדם עם הרעיונות.. אני הייבשנית

 

בעלי ואני היינו חברים, אז היה ברור לשנינו שאנחנו מתחתנים, אבל אני הבהרתי לו טוב טוב שאם הוא לא מציע נישואין כמו שצריך - אני לא מתחתנת, ובגלל שאני רוצה להתחתן איתו אז שלא יעשה קונצים.

יום לפני ההצעה (היינו אמורים לנסוע לצפון כדי לעלות לקבר של סבא שלו שנהרג בתאונת דרכים. הוא אמר שזה ממש חשוב לו לעשות את זה לפני החתונה) הייתי חולה נורא, והוא ממש התבאס כשאמרתי לו שהנסיעה כנראה מבוטלת, אלא אם אני ארגיש קצת יותר טוב למחרת.

אז למחרת באמת הרגשתי טוב יותר, ולפני הנסיעה העמסתי באוטו כל דבר שיכול לעזור לחולה במצוקה - תרמוס עם תה, אקמול, נעלי בית, שמיכת פוך וכו'. יצאנו לדרך, והוא אמר שהוא חשב לעצור בחוף דור-בונים כדי לראות את השקיעה. ובאמת ראינו את השקיעה. מתוך פקק נוראי בכביש.

הוא אמר שלא אכפת לו כלום, הוא רוצה ים (זה היה מאוד מוזר בעיני, במיוחד כי היה חורף), ושניכנס לחוף הקשתות בקיסריה.

הגענו, פרשנו מחצלת, הבאנו את השמיכה, ועוד תיק שהוא לקח איתו.

ואז - על שפת המים הוא אמר שהוא כתב לי שיר לכבוד מס' החודשים שהיינו יחד, הקריא לי אותו, ואת המשפט האחרון הוא אמר בכריעה על הברך, עם הטבעת ביד, וביקש ממני להתחתן איתו.

אחר כך, כשחזרנו לשבת, הוא הוציא שני גביעי זכוכית ובקבוק יין, אז הזכרתי לו שאני לא שותה, והוא אמר: "כן, אני יודע, לכן הבאתי לך מיץ פטל" 

(כמובן שכל העניין של העליה לקבר של סבא שלו היה רק לשם ההסוואה, אבל אני, נאיבית שכמותי, אחרי כל ההצעה היפייפיה הזאת עוד שאלתי אותו איך נספיק לעלות לקבר של סבא שלו ולחזור אם כבר כל כך מאוחר... ).

אין עליו בעולם!

תשקיעו, תמצאו זמן לצאת החוצה לטייל במקום ירוק

אפילו סתם לטייל בחוץ ביחד.

כשנמצאים ביחד בחוץ אז יש את החוויה הכיפית של הביחד מצד אחד

מצד שני לא עולה על הפרק הקרבה הפיזית. 

בבית תנסו אולי משחקי קופסא, ככה זה ימקד אתכם במשהו אחר מלבד אחד בשני

אבל עדיין זה להיות ביחד. 

כמובן שזה יעבור, בהמשך זה הרבה יותר קל. 

תודה על תגובה העניינית נחשוב לצאת יחד למקומות פתוחים..אם כי כרגע סוער בחוצ..

אני גם התחתנתי לא מזמן וממש מבינה אותך!

 

משהו קטן שאולי יעזור,

כשאת ישנה או זקוקה מאד לחיבוק...

חבקי דובי או כרית! 

נשמע תינוקי..אבל תנסי...

 

ומצטרפת ליהונתן בר, תעשו דברים כייפים יחד

תתפלאי לגלות שהימים האלה יכולים להיות חווייתיים מאד, מעצימים וזכורים לטוב! לשניכם!

אם תרצי עוד, בשמחה באישי!

 

 

קודם כל תדעי שזה דבר שמתרגלים להתמודד איתו

לא לנצח יהיה קשה כל כך

 

תחזקו אחת את השני

שאתם מקיימים מצוה

תגידי לו דיבורים של חיזוק- יש לנו כוח! אנחנו עושים מסירות נפש בשביל מצוה חשובה! הקב,ה מחשיב את המאמץ והקושי של אנשים בקיום מצוות!

 

 

תנסי למקד מה בדיוק מחרפן אותך

(יכול להיות כמה אפשרויות)

וקחי בחשבון- לבעלך לא רק קשה עם עצמו- קשה לו גם כשקשה לך (כי הוא אוהב אותך... ) -אז עבודה שלך עם עצמך תביא טוב לשניכם

ראשית ,מודה לך על התגובה ..

מה שקשה לי איתו זה, שהוא לידי וישן לצידי ואני לא יכולה לגעת בו..היו סיטואציות שפשוט רציתי לחבק אותו ..אבל אסור!!אני יודעת שכל העניין הוא בס"ה לטובת שנינו אבל זה קצת עצוב לי ולו שככה זה המצב כרגע..
אני יחסית (וזה מפתיע אותי) ,פחות להוטה  לגעת אבל הוא ...נכנס לבית ועצוב לו ..הוא פשוט עצוב!!ואני לא יכולה לראות אותו ככה ..אני חסרת אונים.

יותר איכותי זה קצת מקיל על ההרגשה

בטח שיש לך מה לעשות!

לשמח את בעלך- אשריך שאתה מקיים מצוה! השם רואה ומחשיב את ההתגברות וההשקעה שלך! אתה יכול למצוא דרכים אחרות להביע לי אהבה- בצורה שמבטאת אתאהבת ה שלך!

 

 

תעודדי אותו לשוחח עם רב\ חבר\ על זה

לא תמיד הקירבה ותחושת הטוב שבאה אח"כ עולה על קודמותיה..

זה נכון אולי בצד הרוחני, אבל כאנשים שבסופו של דבר חיים בין הבלי העולם הזה -

זה לא תמיד מורגש, ולכן אני לא חושבת שצורת החשיבה שהעליתם מקלה על הקושי..

 

מאחרים, בד"כ גם היה קשה יותר לפני החתונה כרגע לא מצאתי לזה פיתרון חוץ מלהתפלל ולקוות ולסמן איקסים על הימים... 

זה מאד קשה, בייחוד בהתחלה עד שמתרגלים...

הימים האלו מאפשרים למצוא דרכים אחרות לקירבה ול"ביחד" - 

לוקח קצת זמן למצוא את זה ולהגיע לזה, אבל כשמוצאים, זה כל כך מיוחד ואמיתי!

זה קשר כן ואמיתי שיש בינכם - שלא תלוי רק בקירבה גופנית.

בעיני זה מעלה את הקשר בכמה וכמה דרגות!

זה יכול להיות יציאה לאן שהוא (ודוקא בימים סוערים מאד כיף לשבת על צלחת מרק באיזו מסעדה ולראות את הגשם בחוץ...),

יכולה להיות שיחה, לימוד, סרט, ארוחת ערב יחד ועוד....

בהצלחה!

בצורה מאוד משמעותית, ואני חושבת שההכנה הזאת היא פשוט חובה לפני חתונה!

נכון, אמנם הריחוק קשה בימי הנידה, אבל זוהי הזדמנות לחוות את הקשר גם ממקום אחר.

ממקום של מילים טובות, חיוכים, יציאות יחד, השקעה בהפתעות קטנות ומשמחות (ארוחת ערב שווה, פתקים בשקית האוכל שהיא לוקחת איתה ללימודים וכו') . אנחנו למדנו להשקיע מאוד בימים האלה, כדי להפוך אותם למשמעותיים.

נכון שאת הדברים הרומנטיים באמת כדאי לשמור לאחרי הטבילה, אבל אפשר לעשות עוד המון דברים נחמדים יחד גם בלי לגעת.

דבר נוסף - הרבה פעמים בזמן הנידה צפים כל מיני דיונים ושאלות, שבימים שבהם אתם מותרים לא דיברתם עליהם. לפעמים הימים האלה רגישים מאוד, עד כדי כך שכל הוויכוחים (ולפעמים הריבים) מצטברים במיוחד אליהם. זה בגלל שסף הרגישות (וההורמונים) עולה, אבל גם בגלל שכשנוגעים - אפשר לדחוק את כל זה הצידה ולא להסתכל על זה יותר מידי ופשוט להתחבק, אבל כשכל מה שיש לך הן המילים - פתאום מתעורר הצורך לדבר על הדברים.

בקיצור - אני חושבת שבגלל שעברנו הדרכה כל כך טובה לגבי זה, בעלי ואני לא מרגישים רע בימי הנידה, ויותר מזה - מצליחים להנות מהם ולהגיע אל יום הטבילה לא עם הלשון בחוץ ועם תחושה ש"סופסוף אפשר לנשום!", אלא בתחושה שלמה, שמחה, ובידיעה שעלינו בעוד מדרגה בזוגיות, דווקא מתוך הקושי הזה.

בהצלחה!

אשריכם שאתם במעלה רוחנית כזו גבוהה ומגיעים לשיאים דווקא בימים אלה..לי מאד קשה

אנחנו לא שונים מאף אחד אחר.

זה לא שלא קשה לנו, פשוט למדנו לתעל את הקושי למקום שמחזק את הזוגיות.

זה עניין של מודעות והשקעה. כל אחד יכול. נסי ותראי.

זה לא אומר שלא יהיו קשיים, אבל כמו כל דבר בחיים - זה פשוט עניין של תרגול.

שיהיה לי רצון כלשהוא להשקיע בהם..

אני מרוקנת מרצונות ושאיפות, ורק מסמנת איקסים ומנסה להעסיק את עצמי, בכל דבר אחר - חוץ מהקשר הזוגי..

י

בהתחלה באמת היה כמו  המצב המתואר

שבועיים של ריחוק, שבועיים של קירוב,

אבל אז נולדו לנו ב"ה שני תינוקות בעלי  התחיל גם ללמוד תואר בנוסף לעבודה

וכך שמתי לב  ששבועיים אין לנו דקה (!) במשך כל השבוע לדבר.

זה הפריע לי... התגעגעתי... האם חייב רק מגע בשביל להרגיש חשובה או אהובה?!

ואז הוחלט שזמן עונה (שאצלנו זה ימים מסויימים בשבוע)

הופכת בימי נידה  לשעת איכות רק שלנו (ממש כמו פגישה לרופא)

זה יכול להיות :

* ארווחת  ערב מושקעת

 * הליכה משותפת בחוץ

 * יציאה לבד למקום מיוחד

 * שיחה מושתפת על כוס קפה

 * ראיית סרט טוב ביחד.

אהיה כנה שלא מצליחים תמיד להתמיד

אבל לפחות יש מודעות, ואם מפספסים לפחות יודעים להגיד אחד לשני:

"אתמול נשפכתי, אבל זוכר/ת אותך ואת/ה חשוב בעיני, אולי היום נצליח"

ההבדל הוא שמים וארץ בין לפני  הרעיון לאחרי!!!

 

מצווה = רצון ה'.

כשה' מצווה אותנו משהו הוא רוצה מאיתנו משהו מתוכה.

יכל להיות שה' מצווה אותך על מצוות נידה ולא רוצה ממך כלום בזמן הזה...?

נישואים זה לא שבועים קשר זוגי ושבועים השרדות וסימון איקסים עד ש...

גם בשבת אנו מנועים מלעשות כל מיני דברים...אבל האם בשל כך אנו לא מצפים מהשבת לכלום ורק מחכים שתעבור....?

זה בדיוק אותו דבר...!

את לא מבינה איזה אור אפשר לקבל בשבועים ללא מגע?

אז יש לך משימה...לגלות אותו! לחפש אותו...כי הוא שם.

גם אדם שלא טעם מעולם טעם של שבת לא מבין איזה אור אפשר לקבל ממציאות בה כ''כ הרבה אסור...

קחו את זה בתור משימה של שניכם.
להאמין בלב שלם שיש מתנה מיוחדת וסוד מיוחד בימים האלו.
ותחפשו...תחפשו....ואל תפסיקו עד שתמצאו.
תתפללו על זה.

ואיני מדברת בתור מישהי שמצאה את האור ....
אני רק טירונית בעסק...חדשה לגמרי...
אבל,
כשהתחלתי את ההדרכת כלות והמדריכה שאלה אותי למה אני מצפה...
אז עניתי לה שאני פה כדי ללמוד לרצות בלב שלם ושמח את כל ההלכות, הריחוק והקירוב כאחד, מתוך אמון שאם ה' מבקש ממני אותם, זה כי יש בהן אור וסוד ועומק.
ואיני מוכנה להתייחס אליהן כעל איזו גדר שמונעת ממני לגעת באור וברצון שלי או רק שומרת שלא אכשל...

ועודני מחפשת.
אבל מקוה אף פעם לא להתיאש עד שאמצא.

'לולא האמנתי לראות בטוב ה'....'

א. אני לא מיואשת מהעניין

ואני לא מרגישה כל צורך להצדיק את התחושות שלי בימים האלו..

את האור אנחנו כעובדי ה' מחפשים תמיד..

עניתי ל"ע.מ" שתיארה מציאות חלומית בעיני הרבה אנשים שנשואים גם 50 שנה..

יש לתת לגיטימיות לאלו שמרגישים אחרת, לכן הערתי את שלי..

 

ההטפה שלך לא נעמה לי, ואני לא כותבת בפורום כדי לקבל חינוך.

יש לי הורים ומבוגרים סביבי שעושים זאת טוב ממך.

כאן מבקשים עצה חברית, ולא מאמר מתנשא על מה אני "צריכה לעשות"...

 

אשרייך שקיבלת הדרכת כלות מדהימה, גם שלי היתה נהדרת

זה לא סותר, שהרבה דברים בעבודת ה' - נשמעים א' ומרגישים ת'.

אנשים כאן כותבים את כאבם וקשייהם- במיוחד בנושא של ימי נידה

וכל פעם מחדש, מקבלים את התשובה המאוד מופשטת ולא ממוקדת בכלל!!, שאת הבאת. 

או את הרעיון לקבוע זמן משותף כשאסורים.

(שהוא דווקא רעיון מעשי מקסים, רק כשמדובר בזוג צעיר, ללא ילדים, שנמצא בצהריים ובערב יחד בבית, לומד ביחד, אוכל ביחד, יוצא ביחד - הקושי הוא אחר! והקשר ממילא גם בימים המותרים לא מסתכם רק במגע, כך שהימים האסורים מורגשים כמיותרים. חוץ מלא לגעת - אין בהם אור מיוחד, כי ללמוד ולצאת ולהיפגש בדיבור עושים ממילא, הם לא נחשבים כהשקעה מיוחדת... וכן, אני יודעת שאלו צרות של עשירים..)

בעיני - זה לא מספיק!

ואני גם קוראת המון ספרים בנושא, ועוד ממשיכה לחפש

יש כאן תעלומה, שאף אחד לא יודע לענות לי עליה!!

מה הופך את ימי הנידה למיוחדים בפני עצמם?!

[ז"א - התשובה שהם משדרגים את הימים המותרים - לא מתקבלת, כי הם משרתים פה זמן אחר ולא את עצמם]

 

מה הופך את ימי הנידה למיוחדים?

הקירבה הלא גופנית!

היכולת להראות אהבה, כשגם במילות חיבה צריך קצת לקמץ בימים אלו.

הידיעה שהולכים לישון במיטות נפרדות, ומשוחחים בשקט, ולא מתקדמים מהמקום הזה לשום מקום - הופכת את המקום הזה של "רק לדבר" למקום עמוק, למקום שאפשר להכיר יותר את הפנים, איש של רעהו ואיש של עצמו.

 

כשמותרים, הלימוד ביחד, הדיבור וכו' - הרבה פעמים מוביל לקרבה גופנית, ואז כל הפעילויות האלו הם כאילו פרוזדור, ואין להן ערך בפני עצמן.

 

בעקבות בעיה רפואית מסוימת, קיבלתי כדורים  שמנעו את המחזור, והיינו מותרים שלושה חודשים ברצף!

זה לא כמו  כשהייתי בהריון, כי בהריון יש גם את הציפיה מצד אחד, ואת הקשיים הבחילות, העייפות וכו' מצד שני.

 

היה לי מוזר לגלות, שאני מתגעגעת, ממש כך לימים האסורים.

לא האמנתי שהימים האלו, שכל כך לא נעימים, וכל כך חיכיתי תמיד שיסתיימו - הופכים להיות מושא לגעגוע.

שיתפתי את בעלי, והתברר שגם הוא מרגיש כך!

אחרי כחודש וחצי של מעין חגיגה של תמיד מותר! הרגשנו שחסר לנו העומק והקשר האחר - שכשאסורים..

 

חוץ מהמיטות הנפרדות..

ישנו דיבור לשם דיבור, שלא עובר למגע פיזי.

והיינו גם כן מותרים בשלב כלשהוא שלושה חודשים ברצף.. (אולי זו היתה אותה בעיה רפואית..)

ברגע שנאסרנו אח"כ זה היה קושי עצום, עבור שנינו..

 

ימי האיסור הם בעיקר ימים שמאפשרים לו לסגת ל"מערה" שלו, ולקבל קצת שקט מהביחד..

בשבילי הם תחושה של בדידות איומה.

והדבר היחיד שאני מצליחה למצוא בהם לחיוב, הם שאני עושה דברים שלא הייתי עושה אם לא הייתי לבד..

 

נגעת בשורש הבעיה!

"ימים שמאפשרים לו לסגת למערה".

את רואה אותו כאילו בורח לך.

אבל תחשבי במונחים של אנחנו ולא אני,

אולי בעלך כן זקוק להרפיה הזו, גם אם הוא מאד רוצה שכבר תגיעו לימים שביחד.

זה לא סותר! לרצות את הביחד, ולרצות את הלבד. כי לכל דבר יש את ההיבטים שלו.

 

וכדאי לך לבדוק עם עצמך,

למה את מרגישה בדידות,

הוא הרי נמצא!

האם את רואה את הקשר ביניכם כמשמעותי רק כשהוא סביב הקירבה הפיזית, וכשהיא חסרה - נראה שהכל שוקע?

זה בדיוק הזמן לבנות קירבה אמיתית, מסוג אחר.

 

ועוד משפט,

ואני ממש מתנצלת מראש אם הוא קצת ירגיז,

הפורום הזה נקרא נשואים טריים, אבל תמיד אנחנו מרגישים עדיין טריים, ומתחילים.

אז כך, אני כבר לא ממש טריה,

אבל אני חושבת שמה שאת מרגישיה מאד מאפיין את השנה הראשונה של הנישואים.

פתאום, ממקום של צניעות, של העדר מוחלט של קרבה - מגיעים לקשר קרוב.

זה כמו לגלות עולם חדש.

זה עולם קסום, אבל זה יוצר בפנים גם איזה שהוא בלבול.

ולכן כל כך קשה עם המעברים בין המותר לאסור.

אבל בהמשך, נבנים רבדים עמוקים יותר של קשר.

אין את הניצוצות של ההתחלה, את ההתרגשות הראשונית, את חווית הבראשית.

אבל יש משהו עמוק יותר.

אז אני מתנצלת אם נשמעתי בטון אולי קצת מתנשא, משהו בסגנון של "כשתגדלי תביני"

אבל כשאנחנו מתנסים, גדלים, אולי לא מבינים יותר, אבל מבינים אחרת.

 

בהצלחה, והמון אושר בחיי הזוגיות.

א. ממש לא הרגזת, כתבת יפה בעיני.. ובכלל לא ממקום מתנשא..

ב. הלווואי שבאמת זה רק עניין של שנה ראשונה.

ג. כשהגבר במערה, הוא לא בדיוק נמצא..

   אבל אני מסכימה שהלבד שלי נובע גם ממקום אחר..וזה כבר לא לכאן..

תודה רבה

לך, (ולבעלי כשזה יהיה רלונטי.)

 

אין לי זמן לפרט אבל התקופה הזאת אמורה להיות כמו תקופת אירוסין. ודאי שיש קושי בתקופה הזאת. גם בתקופת האירוסין יש לא מעט קשיים. ועדיין תקופת האירוסין זו תקופה מיוחדת בקשר. 

 

אבל למשל כשהינו מאורסים אף אחד לא התחפר במעורתו.

 

ולראיה, המטרה/התוצאה של הימים האלה היא "שתהא חביבה עליו ביום טהרתה כביום כניסתה לחופה"

 

אנו אמורים להיות כמו זוג שרק נישא, עם כל המיוחדות, כל חודש מחדש.

בטח לא בטון הנכון

כי כל מה שכתבת זה לחלוטין ההיפך המוחלט ממה שהתכוונתי.
לשניה לא התכוונתי להטיף, לומר מה צריך לעשות,. ובטח לא להכעיס ככה...

בטוחה שאם היינו מכירות והיינו מדברות היית מרגישה לגמרי אחרת.

פשוט כי אני האדם האחרון בעולם שאוהב להגיד לאנשים 'מה צריך'...

כל כוונתי היתה רק אחת
כותבת השאלה ביקשה עזרה איך להרגיש קצת אחרת בימים האלו
, לא הגבתי לה, השארתי למנוסים וחכמים ממני.

הגבתי לך כי כאב לי שהצגת את תחושתך כעובדה שברור שאינך מצפה למשהו אחר מימים אלו. זה היה נראה כאילו הפסקת לשאול ולבקש מהם משהו אחר...(עכשיו אחרי תגובתך ואחרי שקראתי את המשך הודעותיך בשרשור אני מבינה אחרת)
וכל מה שרציתי זה רק שלא תוותרי ותתיאשי מלשאול ולחפש...
בכלל לא חושבת שנתתי תשובה , כי לי בעצמי אין..

ואם השתמעה מדברי איזה הטפה או דבור מתיימר
אז בפשטות
סליחה

לחלוטין לא התכוונתי
וגם מכמה דברים שכתבת בטוחה שלא הובנתי נכון, וצר לי על כך.
ועל זה שרק הגברתי את כאבך.

לו הינו מדברות פנים אל פנים, בטוחה שהיית שומעת גם את הלב שלי ואת הרצון שלו.


שיהיה לך בהצלחה באמת.
ורק טוב.



ולמרות שמבינה שזה נכתב מכאב....בכל זאת אם אפשר לא לתקוף ולהאשים מישהו שרק ניסה לעשות טוב. בלי לברר קודם מה כוונתו....
אפשר פשוט לא להסכים אבל לא לכעוס...
ואולי...אפשר ורצוי במסר אישי.

אלה באמת נשמעות תחושות של שנת נישואין ראשונה.

אז אולי אני כבר לא בשנת הנישואין הראשונה, אלא נשואה כבר שנה וחצי, אבל אני זוכרת את אותן תחושות בדיוק.

אלירז יקירה - חשוב לי ממש להדגיש שגם אנחנו חווינו את הקושי שאת מתארת. גם אנחנו התגעגענו נורא ורק חיכינו שהימים האלה רק יעברו, וגם כיום, כשממש מתקרב יום הטבילה - לפעמים אנחנו ממש על קוצים.

חשוב לי מאוד שלא תחשבי שהמציאות שתיארתי באה לנו בקלות. נתנו לנו כלים לפני החתונה להתמודד עם זה, וב"ה הם עזרו, אבל ברור שהיו קשיים בדרך ושהיינו צריכים הרבה עבודה עד שהצלחנו לממש את הכלים האלה במציאות.

אז באמת, אני מקווה שאת לא מרגישה שאני אומרת את זה בהתנשאות או ב"אתם צריכים לעבוד על עצמכם", אלא בהשתתפות כנה.

שיהיה הרבה אושר!

 

אלירז,

מה דשת כותבת מאד אפיין את ההרגשה שלי בשנה הראשונה של הנישואים.

שאז באמת יש מלא זמן לדיבורים ומצד שני הקשר הגופני כ"כ משמעותי והימים האלה פשוט מחרפנים את הדעת. לי היה מאד קשה אז (בעלי תמיד ניסה לשמח אבל אני פשוט הייתי כמהה לחיבוק...)

אם זה מעודד עם הזמן זה נהיה יותר קל, וגם מאחר שיש פחות זמן איכותל אז יותר מרגישים את איכות הימים האלה.

וכנ"ל גם אחרי לידות . אחרי הלידה הראשונה חשבתי שאני מתחרפנת מזמן האיסור ועם הזמן אפילו מצאתי בזה יופי שיש לי את הבועה שלי עם התינוק. בקיצור- בעז"ה יהיה יותר קל בעתיד.

 

זה לא שאם רואים את המציאות ככה זה לא קשה בכלל, אבל זה ברור שזה מקל, וגם מעלה ומוסיף לקשר!