פורום סופרים וספרים (עמוד 39)

בס"ד

 

הבריחה אל החופש [לדעתי גם יש ספר של הגיבור עצמו שהוא מספר.. לא זוכרת את שמו]- דבורה עומר. זה מדבר על יעקב מרידור שהיה אחד ממפקדי האצל לדעתי... הוא הוגלה לאריתריאה וניסה לברוח כמה פעמים והספר מגולל את סיפור תפיסתו, ניסיונות הבריחה ובסוף הבריחה האחרונה.

 

יש ספרי נוער שמשולבים בזה.. כמו אורי של אסתר שטרייט וורצל...

אבל לא בטוחה שזה הסגנון...

 

לא עולים לי כרגע עוד.

אם יעלו אכתוב...

"ארוכה הדרך לחרות". ספר מדהים!
יש גם את הספרים על אלטלנה, אם גם זה נחשב עדיין מחתרות...

אבל יש עוד המונהמון.. 

 

לא זוכרת כרגע, ב"הצלחה!

ספר מקסים!אבל יש קצת חיבה..(רק נשיקה אחת על הלחי והחזקת ידיים במקום מפחיד) אני פשוט אוהבת את הספר הזה!

יש לי איזה 15 בבית...תשלח לי מסר עוד שבוע אני אתן לך שמות בנתיים "המבוקש" "הלח"י"  "יאיר"  "עלי"

ספר ההגנה
אם יעלה לי עוד אז אכתוב בלנ"ד.

יש גם ספרים קצת יותק עיוניים- יש את "המרד" ו"במחתרת "של בגין, יש את "רק לא מלחמת אחים" של חגי סגל. כמעט כל יוצאי המחתרת כתבו ספר...

ספורה של לוחמת

לימד אותי המון

http://www.lehi.org.il/%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%AA.html

 

 

והיוזמה נתקעה איפה שהוא ואף פעם לא הגיעה למעשה.

הדבר הכי קרוב לסרט הזה שלא יצא בסופו של דבר, הוא הספר "ימים אדומים" של רם אורן.

ספר יפה, של דרמה ואקשן.

הוא מספר סיפור של שני גברים, אויבים: שטרן והבלש הבריטי ווילקינס, שרדף אחרי שטרן והרג אותו בסופו של דבר. הספר מספר את סיפור המלחמה שלהם, וגם את סיפור האהבה שלהם: יאיר עם אשתו, רוני, ווילקיניס עם אהובתו היהודיה, שושנה, שהייתה ביתו של דב בורכוב, מנהיג ציוני.

 

(הערה מבחינת הנקיות: רם אורן נחשב כסופר לא נקי, אבל בתור ילדה בכיתה ח' אני לא זוכרת משהו שזיעזע אותי. ועוד, שהספר הומלץ לי ע"י אם ובת שנחשבות די "דוסות".)

 

המסר מידי נדחף לדעתי. יש יותר מסר מאשר עלילה. הרגשתי שאני קוראת ספר מוסר ולא ספר עלילתי.

ובכלל... גם המסר שלה מידי קיצוני לדעתי. הצורה שבה היא מציגה כל הנאה כשורש הרע - לא הסכמתי. בכלל.

בעצם...

[מסתכל על שם הניק] 

[מסתכל גם על החתימה] 

[רואה שמדובר במעריץ קנאי]

[נלחץ]

[בורח]

[חוזר בו מדבריו הקודמים]

לא אמרתי כלום. ספרים מדהימים!!!!!!!!!

 

חחחחח

 

מעריצה קנאית, כן!

מה רע?

בס"ד

 

עלילה מעניינת, מסר ראוי..

 

מאוד מאוד אהבתי

רק משבחים את הספרים האלה ומצפים בקוצר רוח לספר השלישי בסידרה

וכל דבר שהוא לא קיום תורה ומצוות כרוע מוחלט, זה די מעצבן,

וגם העובדה שלוקח לה שנים, תרתי משמע, להוציא כל ספר...

אבל בכללי אני נהנית מאוד מהם... 

(למרות המסר הנדחף)

העלילות שלה מעניינות,

אבל יותר מזה-

סגנון הכתיבה והשפה שלה מצוינים, מרתקים, תמיד ברורים, ומהנים.

וגם הדמויות שלה, יצא לי לקרוא רק עוד ספר או שניים שהדמויות בו היו כל כך מורכבות, עמוקות, אמינות, ויציבות.

 

היא משקיעה ממש, נכנסת לאופי של כל דמות

ולדעתי ההטפות שלה לא טרחניות

זה לא שהמשגיח נעמד ליד הבחור ומוסר שיחה, וכולנו צריכים לקרוא נאום טרחני מהגיגי הסופר, זה תמיד קשור מאד

אפילו בקטע שאולה אומר למהללאל "כולנו בנים אובדים, כולם טועים..., לפי הנתונים שלך הגעת רחוק ואין לי זכות ורצון לכעוס עליך" או משהו כזה (בוא לא נגזים, לא למדתי בעל פה...)

שזה ממש הטפה ברורה, זה נעשה במידה, בקושי כמה שורות, וזה ממש קשור לענין.

אתה מוצא את עצמך מזדהה עם הדמות שהיא מנסה לצייר
 

 

בקיצור - מתי כבר יוצא יוזבד?????

 

 

 

(וניצלו"ש - יש לי הרגשה של קשר בין לופין בהארי פוטר לאולה במהללאל, מישהו מזדהה?)

לדעתי הם סופרות יותר מוצלחות. אבל הספרים שלהם לבנות, אתה לא תתחבר..

את חיה הרצברג אני לא זוכר, תזכירי לי ספרים שהיא חיברה

 

ובכל מקרה אין על מיה קינן!

זו דעתי לפחות!

ולילדים- הנערים מביתן 3, מורה ג'ינג'ית, עשרה ימים בחנות של קובה, לנה (האחרון קצת ילדותי. מתוק, אבל לא ברמה שלה)

צומת הדרורים זה לחובבי פסיכולוגיה, אבל הדמויות מתוקות ממש.

 

אה, ומיה קינן זה רק בספרים האלה (איסתרק ומהללאל), ולא בשאר הספרים שלה, שלא משהו

לעומת אסתר קווין וחיה הרצברג שכל הספרים שלהם מעולים (אולי אחד לא)

מאיה קינן טובה גם בספרים אחרים. "אלוף הכוונות הטובות," למשל (לילדים), מאוד חמוד ומצחיק.

אבל באמת יש הבדל גדול בינו לבין איסתרק ומהללאל. רואים שבהם היא השקיעה את הנשמה.

היא אישה מאוד חמודה, אגב. הייתי פעם במקום שבו היא הרצתה. עושה רושם של אישה חכמה ועמוקה.

וזה נכון שחיה הרצברג עולה עליה. סופרת מדהימה.

יכולה להיות אישה מדהימה שלא כותבת משהו.. זה ממש לא קשור

(וגם אני שמעתי שהיא נחמדה מאד.. אני מכירה את גיסתה)

מסכימה עם דעתך בנקודה הזאת.

אמרתי שיש לה ספרים טובים חוץ מאיסתרק ומהללאל, וכהערת אגב הוספתי שהיא אישה חמודה.

קפיש?

אפילו התלהבתי ממנו יותר מאיסתרק

 

ואם את מכירה את גיסתה, אולי תשאלי אותה איפה אפשר להשיג אותו, כי הוא אזל בשוק!

 

נראה לי שיש לקינן קושי עם סיפורים קצרים, היא משקיענית, שבונה מציאות שלימה, ובסיפור קצר היא לא מצליחה לבטא את עצמה

 

 

את צומת הדרורים אהבתי, את הפרש אני לא זוכר

היא היתה המורה למתמטיקה שלי באולפנה..

 

 

ותקרא את הפרש, הוא מעולה!

 

 

 

 

אגב, אני כן מסכימה עם זה שהיא ממש משתפרת.

מי יודע, אולי מתישהו היא תעבור לרשימת הסופרים המוכשרים (שיש לי בראש)

אני רק לא זוכר מה היה שם

 

האמת שקינן לפעמים נכנסת לנישות שלא מתאימות לבת

יש לה בספרים הרבה נידונים הלכתיים סבוכים, שהיא מכניסה אותם כלאחר יד, והבנתי אותם רק כי אני בייניש

 

ואני אתן דוגמא

 

במהללאל פילאק נותן מתנה לשלוואן לרגל חתונתו, וכששלוואן מודה לו הוא אומר - 

"מי שיכול לקדש אשה בקבלת מתנה לא צריך לומר תודה על מתנות שהוא מקבל"

(או משהו כזה בערך)

 

איזה בת יכולה לומר שהיא הבינה את המשפט הזה?

 

אתן יודעות מה? שכל אחת תסביר כאן מה שהיא הבינה, ואני אסביר אחר כך מה הכוונה!

או ששמעתי \ קראתי משהו כזה בעבר וזה מבליח.

 

אבל אולי אם בנאדם חשוב מסכים לקבל מתנה ממישהו אחר, זה כאילו הוא נותן לו את הכבוד שבקבלת המתנה? אולי זה (הכבוד) נחשב למשהו שאפשר לעשות אתו קידושין?

 

(כנראה לא הכרחי לנושא, אבל את איסתרק ומהללאל לא קראתי)

אדם חשוב שמקבל מתנה, נותם כבוד לנותן, במידה והכבוד הזה שווה פרוטה, אפשר לקדש בזה אישה בנוסח כזה:

"הרי את מקודשת לי בהנאה שאני מסכים לקבל ממך מתנה"

 

ופילאק מתכוין שאדם כזה שאם הוא מקבל מתנה זה נחשב שהוא נתתן כבוד ששווה כסף לא צריך להגיד תודה, הרי העונג כולו של הנותן שהוא קיבל כבוד.

 

(את כל פעם מפתיעה אותי מחדש, גברת ברוריה)

 

וזה ממש חור בהשכלה לא לקרוא איסתרק ומהללאל.

חור עצום!

 

מה שרציתי לומר, שקינן מכניסה דברים תורניים שמוכרים לביינישים, ובנות ממש לא אמורות להבין 

 

גם שמתי לב שבקידושי שליח של שלוואן הוא ממנה את השליחות לפני עדים, ונוסח הקידושין מתאים לקידושי שליח

בקיצור, משקיענית!

ואני מחשיבה את עצמי לבחורה חכמה...

אהמ... בקישור שבחתימה שלי דנים על הכל, כולל על הנושא הזה.

והתשובה בקצרה:

 

יש איזושהי הלכה בקידוש אישה, שאדם גדול יכול לקדש אישה במתנה שהיא נותנת לו (בניגוד לקידושין רגילים, בהם כמובן האיש מקדש בחפץ (בד"כ טבעת) שהוא נותן לאישה) , היות והוא אדם גדול, האישה חשה זכות לתת לו, והזכות הזו היא כמתנה בשבילה. 
מסתבר שפילאק רמז לשלוואן שהוא אדם גדול, ועל כך תודתו.

גדלתי על הספר הזה.

המלצות נוספות - אין לי, לצערי. כל הספרים שעולים לי עכשיו בראש עצובים...

לדעתי לא צריך להציג...

לא עולים לי כרגע רעיונות נוספים - אבל רעיון מעולה! (ותודה על ההמלצה לספר "הפונדק במפרץ רוז". הולכת בל"נ לחפשו בספרייה). 

שוב על יתומה, שמגיעה לדודה שלה - רווקה עשירה ומרירה - ובמקום להתבעס ולהיות מסכנה היא משחקת במשחק השמחה, ומצליחה לשנות את הדודה ואת האנשים בעיירה שלה, עד שהיא נפצעת ומידי קשה לה לשחק במשחק השמחה. הסוף טוב כמובן.

קראתי את הספר הזה מאות פעמים בילדותי, ועוד כמה פעמים כבוגרת, הוא השפיע על האופי שלי מאד.

לא בדיוק עמוק או מחזק, אבל מצחיק למדי. מתאר את חייה של אלמנה אנגליה וארבעת ילדיה העוברים לגור באי קורפו דרך עיניו של הבן הצעיר. 

וספרים נוספים של אריך קסטנר. קראתי אותם מאות פעמים. גם כילדה וגם כאמא.

 

באיזשהו שלב היה לי חשש שהסופר היה חלק מן האידאולוגיה הנאצית ובדקתי את זה. ואם אני זוכרת נכון ההיפך הוא הנכון.

 

וגם כמובן פו הדוב וספריו הנוספים של א.א.מילן.

מטילדה.

סדרת ה"נעליים" של נואל סטריטפילד.

סוד הגן הנעלם, נסיכה קסומה והלורד פונטלרוי הקטן של פרנסס הודג'סון ברנט.

 

מוכרים אבל ספרי חובה

מהמהמים חובה לקרוא!

הילדות שלי

 

יש להם 2 חלקים 1איסתרק 2 מהללאל והולך לצאת עוד אחד "יוזבד"

ספרים בעלי עלילה מלאת תחכום,

ומסרים מדהימים מפה עד להודעה חדשה!

הספר מאוד מחזק את האמונה שבסוף הכל לטובה

סוף סוף משהו יהודי קצת...

 

אתהלך- אהרן מרגליות חלה בפוליו בגיל שנתיים וחצי (מקוה שאני מדייקת), קצת לפני כן איבד את כושר הדיבור בגלל אירוע טראומטי והחל לגמגם. מתאר את חייו, שהיו נראים חסרי סיכוי (במוסד ועוד...) ואיך עולים ומתגברים מעל הכל,

עם המון אמונה ואופטימיות.

בנוסף גם חלה במחלה כשהיה מבוגר יותר, ועוד....

מומלץ!!! קריאה מהנה

קודם כל  מישהי הזכירה את האסופית ,

אז ספרי ההמשך- או מאבונלי , הנערה מן האי , בית החלומות של אן ,ואן מהעמק הירוק .

ממש תרופה ליום סגריר( לא לקחת בבת אחת , רק בשעת הצורך ) .

הלאה : נשים קטנות , הטירה הנעה , גאווה ודעה קדומה , הנסיך הקטן ,

אליס בארץ הפלאות , הכיתה המעופפת ,ועוד ועוד ... (כשאזכר  אוסיף )

והתכוונתי כמובן לכל הסדרה.

דרך אגב: הידעתם שהשם "האסופית" ניתן רק בתרגום העברי? השם המקורי הוא: ANNNE OF GREEN GABLES. בתרגום החדש יותר הוסיפו את השם הזה ככותרת משנה.

ודרך אגב 2: באנגלית יש עוד שלושה ספרים בסדרה שלא תורגמו לעברית! (כמה התפלאתי, וכמה שמחתי, כשקיבלתי לפני שנים את הסדרה באנגלית כמתנה). שמות הספרים הנוספים בתרגום חופשי: אן מבית הצפצפות השורקות (בין הנערה מן האי לבין בית החלומות של אן), עמק הקשת וענן, ורילה מאינגלסייד (שניהם אחרי אן מהעמק הירוק, ומספרים על ילדיה של אן).

את יודעת אולי איפה אפשר להשיג את הספרים באנגלית?

בתור אחת שלא מבינה ולא תבין אנגלית, ממש מתסכל אותי סדרות שאהבתי לקרוא ולא תרגמו את כולם.

ותמיד סקרן אותי לדעת על מה מספרים הספרים הנוספים של אן שרלי שלא תורגמו..

(אפשר בקצרה כמובן, לא התכוונתי שתתחילי להעתיק את הספרים)

אבל מטעמי זכויות יוצרים, לא אוכל לכתוב את זה כאן...

בכל אופן:

אן מבית הצפצפות השורקות: מספר על התקופה שבין אירוסיה של אן לגילברט ועד לחתונתם, שנמשכת שלוש שנים. היא הולכת ללמד בתיכון מרוחק מביתה (לא זוכרת אם על האי או מחוצה לו), מכירה אנשים חדשים ואופייניים לסדרה, ועוזרת להם בדרכה.

עמק הקשת בענן: מספר על ילדיה של אן, שכבר פגשנו בספר הקודם, שמתחברים עם ילדיו של הכומר החדש שמגיע לנקיק סיינט מרי (מקום מגוריה הנוכחי של אן).

רילה מאינגלסייד (אולי בעצם יתורגם ל"רילה מהעמק הירוק", כמו שANNE OF INGLESIDE תורגם ל"אן מהעמק הירוק"): מסופר מנקודת מבטה של בתה הצעירה של אן, מרילה, או בקיצור רילה, שעוברת את שנות התבגרותה במקביל לשנות מלחמת העולם הראשונה. (מכל השלושה, אהבתי הכי את הספר הזה).

 

ולב אמיץ: יש אתר שיש בו את כל הספרים שפגו זכויות היוצרים שלהם (זאת אומרת, שחלפו 100 שנה מיציאתם לאור), והוא נקרא PROJECT GUTENBERG. יש שם את כל ספריה של ל"מ מונטגומרי (יש לה הרבה ממש!) באנגלית. אני אישית עוד לא קראתי את כולם, כי קצת קשה לי לקרוא על המחשב.

בעצם, אולי זה אומר שאין זכויות יוצרים על התרגום של ספריה? מי יודע אולי להגיד לי? (אני ירושלמית, את כאן?)

אני לא יודעת אם התכוונת אלי - לי  אין  מושג בזכויות יוצרים.

אבל שווה לברר. אני בטוחה שהרבה אנשים שגדלו על הספרים האלו ישמחו לקרוא את שאר הסידרה בעברית.

 

ואם תצליחי לשמר את סגנון התרגום של הספרים הקיימים, זו בכלל תהיה חגיגה.

 

 

אני יודעת שיש גבול לזכויות היוצרים. אחרי מספר שנים הוא פג.

כך שהגיוני בהחלט שהתוקף של הזכיות יוצרים של הספר הזה פג.

(אבל יכול להיות שיש זכויות יוצרים להדפסה הספציפית שקראת, אם היא חדשה)

אני בכל אופן הייתי ממש שמחה לקרוא את שאר הספרים. מעולם לא הצלחתי להבין מה גרם להם לתרגם רק חלק מהסדרה ולא את כולה...

 

מה הכתובת של האתר? יש לך אפשרות להוסיף קישור לספרים? (ניסיתי לחפש ולא הצלחתי)

כי אולי יש אפשרות לתרגם עם המילון של גוגל (תקווה קלושה)

ואני לא יכולה להיכנס לחיפוש של האתר.

הקישור לאתר עצמו: http://www.gutenberg.org/

בצד שמאל למעלה יש אפשרות Search Book Catalog - תחפשי שם. 

שמות הספרים באנגלית:

ANNE OF WINDY POPLARS

RAINBOW VALLEY

RILLA OF INGLESIDE.

(מקווה שאייתּי נכון).

 גרררר... זה הספר שליייי!

ספר ענק.

שאלתי מהספרייה את "הפונדק במפרץ רוז", וסיימתי אותו השבת. באמת ספר מקסים ומעורר מחשבה! (לגבי הנקיות - למען ההגינות מקוראי הפורום, הייתי מגדירה אותו בדרגה 8 או כמעט 9, לפי מדד הנקיות שיצרו פה פעם.)

וגם קראתי השבת את "אבא ארך רגליים", כי באמת חיפשתי ספר אופטימי (וקצר, שלא יפגע בשאר הספרים שאני באמצע קריאתם) שיעודד את רוחי...

בקיצור - רעיון מקסים לשרשור!

אהבתי את הנחמה שבספר הזה.

מלחמת הדוכנועים - אבל אין להשיג אותו כמעט, בקושי בספריות.

שיש בו דווקא הרבה עצב בהתחלה אבל אח"כ הוא מאד אופטימי ומאד חזק

של קורנל מקושינסקי

איזה ספר אדיר.

הוא מדבר על ילד קטן שמציל את העולם מפני אנשים אפורים שמשתלטים עליו ומנסים לגרום לאנשים להשתמש בזמן באופן מקסימלי ו"יעיל", רק למטרות תועלתיות.

הילד הזה, שהוא דמות מיוחדת ומעוררת מחשבה מאוד, מגייס כמה חברים עם קצת פשטות ולב תמים להציל את הזמן ואת העולם מפני האנשים האפורים, שגונבים לאנשים את הזמן ומוציאים מהם את הנשמה- יש לאנשים האלה רק פחות זמן. 

זה ספר מתוק ופשוט כל כך, ועם זאת עמוק במידה ממש ייחודית.

כל אחד יכול ללמוד מזה משהו לחיים שלו.

זה פשוט ספר ענק. הרעיונות העולים ממנו ממש מלווים אותי ביום יום.

 

(יש לו גם קצב משלו- קצת קשה בהתחלה להכנס אליו, גם הוא דורש סבלנות מסויימת ו"הקשבה", אבל מתישהו פשוט נכנסים לזה, ואי אפשר לצאת)

אבל זו ילדה, הגיבורה, לא?

ההמשכים של המשחק של אנדר הם:

• (אנדר בגלות)
• קול למתים
• קסנוסייד
• ילדי המחשבה

 

'אנדר בגלות' בסוגריים כי הוא נכתב אחרון אבל מבחינת העלילה הוא בזמן שבין המשחק של אנדר לבין קול למתים.

הוא, כמובן, לא הכרחי להבנה (ולדעתי 'קול למתים' מוצלח ממנו).

 

יש לסדרה של אנדר יש סדרה מקבילה שקוראים לה סדרת הצל והיא מדברת על דמות שעבדה עם אנדר (הצל שלו), הספר הראשון שלה הוא בעצם המשחק של אנדר מזווית ראיה של אותה דמות ("בין") וההמשכים כבר לא מקבילים, לפחות לא בצורה משמעותית, אלו הספרים בה:

• הצל של אנדר
• הצל של ההגמון
• בובות צללים
• הצל של הענק
• מעוף הצללים

 

ונראה לי שזהו

בס"ד

 

את המשחק של אנדר קניתי בצומת ספרים [בעקבות המלצתך ילדה תודה!]

אבל אין לי איפה להשיג את כל מה שכתבת |מבט אומלל|.

 

טוב נקווה שמתישהו יהיה לי עוטד ובר לצומת ספרים ונקנה עוד ספר מהסדרה ואז לאט לאט...

 

בעצם, בספריות בירושלים חייב להיות נכון?

יופי.

אז שנה הבאה אעשה מנוי בספרייה בירושלים ואקח משם ספרים..

היה ומישהו גנב/ לא החזיר, קיצור- נעלם ואיננו.

אבל יש את זה בילדים.

הבעיה- זה דורש מנוי נפרד מהמנוי של המבוגרים.

אני חושבת שאת כל השאר יש.

"אבי אמר לי לעתים קרובות כי יש לנו משרתים ומכונות

כדי לעשות את רצונותינו במקומות אליהם לא מגיעות זרועותינו

מכונות יבצעו את משימותינו בדייקנות, אבל הם לא יתנגדו לנו אם רצונותינו טיפשיים

או יסרבו לנו במקרים בהם רצונותינו מרושעים.

במקומות ובזמנים בהם קרו דברים רעים

היה זה מכיוון שלאנשים שהכי היו צריכים משרתים היו מכונות."

בס"ד

 

תקוו שבספריות ירושלמיות יש ושבאמת אעשה מנוי שנה הבאה...

 

עד אז פרשתי מהסדרה כי אין לי כל כך מאיפה להשיג אותה...

 

[בנצי- אל תגרה! ]

בס"ד

 

אבל לא הייתי ממליצה כל כך מהר על הספרים שלה..

 

יש לה כמה ממש בעיתיים מבחינה דתית...

הוא גרם לי להרגשה מאד לא נעימה.

הוא לא לגמרי נקי (הכל מוחבא כזה, אבל לא נעים לקרוא)

גם הסוף מבאס..

הוא כתוב יפה, אני ממש אוהבת את הסגנון
אבל הוא כתוב בצורה כזו שאיפשר להגיד לא נקי' אבל לא ממליצה.
זה 'לא נקי' מוחבא ומרומז...

אבל קשה לי לחזור אליו לקריאה שניה. אולי עוד כמה שנים... ובעיות הצניעות (הקלות יחסית) הן... איך לומר? סוג של בלשון התורה, זאת אומרת שזה לא משהו שאסור לקרוא, אלא משהו שדווקא כן אפשר לקרוא ולהתעסק בו.

והוא באמת כתוב טוב מבחינה ספרותית -

ובכל זאת, הוא מדכא מדי, כמעט בלי תקווה, ואכן יש בו בעיות מבחינה אמונית ודתית.

אז לשיקולכם.

מוגל - אממ... לא בדיוק. מסובך להסביר.

קשור להוגוורטס כיום - כן

היה שם פעם - כן

וזה מסביר את התגובה מתחת 

חיה שקיימת בעולם המוגלגים?

 

האגריד מטפל בה?

היי, זאת לא חיה. כבר אמרתי.

אמרת שזה לא חיה שקיימת אצל המוגלגים, זהו

 

הצעירים של היום... משו נורא אתם!

נתחיל מהתחלה: אתה שאלת ככה: "יודעת לדבר? חיה שקיימת בעולם המוגלגים?"

ואני עניתי: כן, לא.

משמע, שהיא יודעת לדבר אבל היא לא חיה שקיימת בעולם המוגלגים. זה לא אומר שהיא חיה שקיימת בעולם הקוסמים.

קפיש?

לא טענתי שאמרת שזה חיה, טענתי שעדין אנחנו לא יודעים.

וצעיר אני לא... (מסתבר שיותר מבוגר ממך)

נמצאת בחלקים הלא צנועים?

 

(כי אם כן, תסתדרו בלעדי...)

אני מתכוונת לספרים, כמובן. את הסרטים אני בקושי מכירה.

זה ספרי נוער, לא נראה לי שיש אתם בעיה...

או שכן? 

סיפורי אהבה וכאלה

אבל לא רציני...

ממש לא

מממ.... מצנזרות? וואלה?

גמדונת?

 

יש לה כוחות קסם?

דיברה פעם עם הארי?

ובקשר לחלקים הלא צנועים - בעיקרון היא מלווה את כל הסדרה, אז סביר להניח שאתה מכיר אותה

עלית על זה!

כלומר: כן ציור, לא פסל

כל הכבוד!

וואו, יחסית לפעם קודמת זה היה ממש קצר...

 

שאני מצליח משחק אישיות!

 

 

זה לא משהו שמחרימים עליו בציבור החרדי? 

גם קייטי חרדית, הארי פוטר לא מוחרם, מצוי שקוראים אותו, אבל למופים לא מתאים.

אבל שיעשה מה שבא לו, לא נתערב לו בחיים

ולא חייבים לכתוב <צ>..

ודווקא גדלתי באיזור חרדי והרבה מאלה שאמרתי להם שאני קוראת הארי פוטר הסתכלו עלי במבט מזועזע (ולפעמים גם הוסיפו הערה שזה לא שייך)

ובטח לא ביינישים..

אבל אני דווקא מבינה את זה, כי גם אחים שלי קראו למרות שאמא שלי לא התלהבה במיוחד (כי זה ביטול תורה) ככה זה עם תולעי ספרים.. (צריך להמציא סמיילי מתאים, חיפשתי ללא הצלחה )

 

http://n2.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t618096#6845302

(בגלל שהסתקרנתי טרחתי לפתוח את הקישור..)

בעז"ה אוציא מהספריה בהזדמנות הקרובה.

 

תודה!

אפשר גם למצוא באתר שלו את הוידאו מההרצאה. מרתק.

 

 

 

את רנדי בהרצאה, אז כן - זה אמיתי.

עמוק ויפה

ודובר על זה רבות בבית שלי.

אבל לא יצא לי לקרוא את זה.

זה נקי?

מאוד. ולא נראה שיהיה משהו לא צנוע בהמשך.

רק רגע, באיזה עמוד אתה? שאני אדע איפה לעצור 

הגעתי לחלק השלישי.וזה מדבר על (סוג של) מחלות נפשיות. אין פה מה להיות לא צנוע.

סורי

כל פעם זה קורה לי

זה התחום שלי.

 

זה קל: הארי רדף אחרי מאלפוי שגנב את כדור הזיכרון של נוויל. התוצאה הייתה שמקנוגנל ראתה אותו וצירפה אותו לקבוצת הקווידיץ' של גריפינדור. והארי השיג את הכדור.

עוד חידה, פליז! 

ואם היא תהיה קשור לה.פ. לא יהיה מאושר ממני. 

הוא רודף אחרי מאלפוי כי מאלפוי לקח  לנוויל את הכדור זיכרון שהוא קיבל מסבתא שלו..

אחרי מרדף קצרצר כשהארי תופס את הכדור זיכרון מקגונגל רואה את הארי והיא מצרפת אותו לקבוצת הקווידיץ' של גריפינדור..

יש כאן עוד חובבי-הארי-פוטר?

כי אם כן, אפשר לעשות משחק אישיות על אחת הדמויות שם..

עשיתי את זה עם חבר שלי אחת, גם היא קצת מעריצה, וזה היה כיף לא נורמלי.

מה אתם אומרים?

[מרגיש כמו האלו שמחפשים עשירי למניין ]

(כמובן בדיבור של האנשים אפשרי)

הראשון שקופץ לי לראש זה "אני מספר 4" (לא המשכתי לקרוא את האחרים). ובדיוק קראתי קטע שאמא שלי כתבה לסדנת כתיבה יוצרת, שכתוב בלשון הווה.

ספר בזמן עתיד? רעיון מעניין. נתת לי אתגר לחשוב עליו...

(וכמובן שאתרוג חוסם לי את הקישור שנתת, חבל...)

תקנו אותי אם אני טועה...

אהיה כמו קפיץ שלוחצים עליו יותר ויותר, לכל אורך הספר,

כי לשון עתיד מכניסה לכוננות מסויימת, צוברת אצלך עוד ועוד כוננות.

 

יכול להיות מעניין דווקא.

מעניין מה ההפרש/ההבדל באווירה בין הזמנים.

 

 

 

(יש לי מעין מחשבה שספר בעתיד דווקא ירגיש ערטילאי ולא מחייב. משהו עצל.

אבל זה אולי זה סתם בגלל זה:

בספריו.

 

כך לפחות אני זוכרת. וזה באמת ממאיס את עצמו די מהר. עלי לפחות.

 

  לדוג' אני מביט בה ורואה איך העינים שלה מתמלאות דמעות, וכו' וכו' וכו'....

היה לי הרבה יותר קל להתחבר לספרים כאלה..נכנסתי הרבה יותר לעלילה..

משחקי הרעב. (אם אני לא טועה. מה, לא שמתם לב??)

"שמע, חתול" אני גם ושבת שכתוב כך

 

לי עצמי יש נטיי רצינית לכתוב כך. לפעמים זה יוצא מעיק ואני עוברת ומשנה לעבר. אבל ההווה אהוב עלי יותר.

בקשר לעתיד - וואו, אני כ"כ הולכת לנסות...

 

תודה

הספרים יפים?? אני בדר"כ מתה על ספרים אבל אני לא יודעת אם זה ספר מפחיד מדי....ראיתי את הסרט הראשון והיה כזה סבבה אבל לא מכירה את בספרים....

לא צריך להיות ידוע. הרי אדם שמדבר בלשון עבר, באופן הגיוני צריך להיות חי.

בזמן הווה יש יותר חוויה של עכשוויות כזו של הסיפור.

 

וזמן עתיד יהיה מזעזע. נראה לי ממש מוזר ולא ידידותי. איך בכלל עושים את זה?

בד"כ ירגיש יותר ספר הרפתקאות מהיר...

ספר בעתיד- נשמע, לדעתי, נורא ואיום. זה גם פחות אמין (לא יודעת להסביר בדיוק- זה לא שהארי פוטר, למשל, אמין, אבל...) ואני חושבת שגם במחינת תיאורים זה לא יצא טוב.

מחר בבוקר הארי ילך עם משפחת דארסלי לביקתה קטנה אפילה באמצע שום מקום, ואז יופיע ענק ושמו האגריד, ויגיד לו שהוא קוסם. הארי ילך עם האגריד לסימטה שנקראת סימטת דאיגון. למחרת הארי יכיר פעם ראשונה את רון, "הי, אני רון", יגיד לו רון ויזלי המנומש. "הי, אני הארי פוטר" יגיד לו הארי, ויראה איך עיניו של רון קופצות בתדהמה. "האיר...פוטר?" ישאל רון באי אמון...? הארי פוטר המפורסם?

 

זהו - זה קטע קצר הכתוב בלשון עתיד, וממש ממש לא מסתדר טוב לקריאה...זה לא סר...אם כבר, זה הכנת סקיצה לקראת כתיבת ספר עתידי - הסופר מסדר לו מה יקרה בכל שלב, ואז נפנה למלאכת הכתיבה העיקרית, שבין השאר צריכה להעביר את האירועים ללשון עבר או הווה, או הווה ממושך (כן, בעברית זה קצת מסובך אבל גם סוג של קיים).

 

אני אישית אוהב מאוד ספרים שהמספר שלהם לא ידוע - כלומר, המספר הוא חיצוני לסיפור ומספר בגוף שלישי, או כדמות משנית הצופה על העלילה מהצד. כאשר הגיבור מספר, ובמיוחד אם הוא מספר בלשון עבר - זה באמת קצת מוריד מהמתח שהרי אם זה בלשון עבר זה אומר שלכל הפחות הוא עצמו חי עכשיו...

ותן טל, ספר שכתוב בצורה יבשה וטכנית כ"כ, גם בלשון עבר לא יעניין אותך... צריך כשרון מטורף לזה (תרתי).

אנגלית יותר. 

 

זה קשור למגבלות של השפה- בעברית, ההטיות זמנים הן יותר "מרובעות", פחות גמישות ובעלי אפשרויות. [יש 4 זמנים]

 

באנגלית (ובעוד שפות), ההטיות זמנים הרבה יותר גמישות, יש הרבה יותר אפשרויות לשחק איתן. [אינספור זמנים: past perfect, past tense,ושאר השטויות האלו, יש פווול זמנים, שאפילו לא שמעתם עליהם]

 

לכן כשמנסים בעברית לכתוב ספר בזמן בלתי רגיל, "מיוחד", זה יצא מאוד מסורבל.

 

כמו שאמרתם, משחקי הרעב, זאת דוגמא נפלאה לספר שנכתב בהווה. ואכן, באנגלית, זה יוצא מאוד יפה, הזמן הווה נותן לך להתחבר לחוויות של הדמויות, והרבה יותר קליל וזורם. 

לעומת זאת, כשקראתי את התרגום לעברית, הזמן הווה קצת יותר מסתבך, וקצת פחות זורם לקרוא.

 

.....

אפשר להתחיל קטע רק לשם התחבולה ב"נגיד שהייתי הולך לקניון

והייתי פוגש שם את עצמי והייתי אומר לו "היי עצמי! מה אתה עושה פה?"

"אני? קונה דגים לכבוד שבת. מה אתה עושה פה?"

 

וככה הוא יכול לתאר דיבור עם עצמו שיתישב לנו בראש יותר בקלות, כי הרי הוא מדבר ב"נגיד ש.."

כשבעצם הוא מספר לנו על מפגש שלו עם עצמו.

 

 

קצת כמו משחקי זמנים באנגלית.

 

לדוג': 

If I will reach the age of 100, I would like to have walked on the moon by then. 

ספר מהמםם ואאל"ט הוא כתוב בזמן הווה.

ממש ממש ממליצה

פתרת לי התחבטויות של שנים!

תודה... 

לא זוכר את השם, דווקא ספר יפה... לגיבור קוראים צ'רלי... לא זוכר....

"מי שאיבד את כתרו" זה אדוארד, מ"בן המלך והעני". נכון?

אם זה נכון אני אנסה להתקדם... בינתיים אין לי רעיון

תחשבו על שורשים של מילים שמבטאות געגועים (לדוגמה- כ.מ.ה- זה לא זה...), ותחשבו מה מתקשר לכיס.

הנסיך כספיאן הוא מי שאיבד את כתרו.

 

לא יודעת לגבי הראשון

​

סוג הארי פוטר וכאלה.

אחר כך הסטוריה.

מציאותיים זה... משעמם!

אבל יש עוד המון סגנונות שלא כתבת!

אני אוהבת גם מדע-בדיוני, מתח ורומנים. (לא רומנים רומנטיים! רק 'רומנים')

נראלי הכל... |תולעת ספרים|

אבל אני כן חושבת שלא משנה איזה נושא-ספרים צריכים להיות מדויקים!!!

פעם קראתי ספר שהפרטים ההיסטוריים בו לא היו מדוייקים. זה צרם לי מאוד!!!

בס"ד

 

תלוי במוזה, תלוי בספר.

 

אני קוראת הכל כל עוד זה מעניין...

 

יהיו רגעים ביום שאעדיף מד"ב כי זה פחות כבד בד"כ.

ויהיו רגעים שאעדיף היסטוריה...

 

הכל תלוי זמן.

 

בכללי הכל כל עוד זה מעניין.

מתח

ספרות משפטית

דרמה

והעתיקה בכוונה.

כבר נתקלתי בספר חרדי שחלקים ממנו הועתקו מילה במילה מספר "גוי" (והשוואתי בין שני הספרים..)

הם סומכות על זה שציבור הקוראים שלהם לא מכירים את הספר ולכן מעתיקות.

 

נכון הוא נפלא? 

 

קראתי פעם ספר של מ. ארבל (אני חושבת) שהיה הרבה יותר מדי דומה לספר של אגתה כריסטי.
אותו קו עלילה, אותם פרטים קטנים שמובילים לפתרון התעלומה, אותו טוויסט בסוף.

כמובן שבמקום גיבורה צעירה ויפה הוא כתב על בחור צעיר שחוזר בתשובה בסוף...

שיש בו חלקים מועתקים מילה במילה מהספר "תחנת זברה אינה עונה" של אליסטר מקלין (כמעט כל החלקים של הצוללת)

הייתי בהלם לגלות את זה...

אני זוכרת שבפעם הראשונה שקראתי את הספר התפעלתי מהבקיאות שלה, ובפעם השניה (אחרי שקראתי את תחנת זברה אינה עונה) זה פתאום היה לי יותר מדי מוכר...

(האנונימי זה כי יש אנשים שדיברתי איתם על זה, ואני לא רוצה שיזהו את הניק שלי, סליחה..)

שבגללם אני לא רוצה שיזהו את הניק..

נראה לי שקראו לספר של ארבל "סיכון מחושב", ואחד הדברים המשותפים לספרים היה בית חולים לחולי שחפת?

מקביל ל-"המרגלת היפה"

 

בית חולים לשחפת זכור לי במעומעם...

אני זוכרת מעקב אחרי פנינים ממחרוזת מיוחדת, שסומנו בסימן שנראה רק בקרינת UV

 

וכמובן ההפתעה הגדולה בסוף

 

והאמת גם הספר של כריסטי וגם של ארבל היו מרתקים

שהכותבת נתבעה עליו, כך סיפרו בארה"ב. נדמה לי שלספר קראו משוואה בנעלם אחד, והספר המקורי שהוא דמה לו הוא ביתו של שומר הזיכרון...

 

עד כמה שידוע לי הסופרת אכן הואשמה בפלגיאט (גניבה ספרותית)

 

זה כזה מביך לגלות דבר כזה......................

זה מה שאני מרגיש כשאני קורא סיפורים עם מוסר השכל , למשל בעיתון שבת  בגודל קטנטן שקוראים לו אולי שלום לכולם או משהו כזה. הכ נראה כלקוח ישר מעיתונות כנסייתית. המון פעמים יש ילד מסכן ועני שבסוף נהיה רופא מנתח מ]פורסם. ואס מגיע אליעו לגמרי במקרה מי שסייע לו בילדותו במשהו , ולמישהו הזה אין כסף ועכשיו הילד-רופא נזכר בו ומציל את חייו בחינם . כמה מתוק.

 לפעמים זה שמגיע היה דוקא מישהו רשע שעשה צרות לילד אבל ילד-המנתח הוא איש טוב ושוב מנתח בחינם את הרשע ומציל את חייו. וכך כל מיני סיפורי מתק נוצריים .  לפעמים משנים את השמות וקריס נהיה מוישל'ה ולפעמים השמות נשארים.

מקוריים ואיכותיים

בס"ד

והרבה מהסיפורים בו בכלל לא כמו שאתה מתאר. פעם הבאה על תוציא של רע על דברים שאתה לא מכיר. 

בניגוד לשאר המגיבים/ות, יצא לי יותר מפעם אחת לקרוא את העלון הזה, וגם לי יש תחושה שהעלון באווירה קצת מסיונרית. 

 

(אני מתנצלת מראש אם העלון בא ממקור כשר לחלוטין, אבל ככה אני מרגישה)

לקיחת חומר מספר שכתבה

אמנם זה לא נכון משפטית (היא לא האושמה, כי התביעה היתה אזרחית ולא פלילית) אך נקבע כי קיים דימיון שאיננו מקרי בין ספרה 'ואל אישך תשוקתך' ובין ספרה האוטביוגרפי של הסופרת החרדית שרה שפירו אשר יצא באנגלית  : " "Growing With My Children: A "Jewish Mother's Diary". 

 

חוץ מזה קיימת תביעה נוספת שעומדת כנגד הסופרת רגן ע"י סופרת חרדית אחרת בשם סוזי רוזנגרטן על גניבה ספרותית מספרה 'שידוך משמיים' לספר של רגן 'עקדת תמר'. תביעה זו עדיין לא הוכרעה.

 

אני חייבת לומר שלא קראתי אף אחד מהספרים של רגן. בעיקרון, וכל האמור לעיל אמור משיטוטי גוגל.

מיסיון במשמעו זאת העברה על דת, אינני מכירה את העלון המדובר, אך אני משערת שכל כוונתו להשיב יהודים לאביהם שבשמיים. אני לא יודעת איך את קוראת לזה, אבל זה איננו מיסיון.  

 

לפי דבריכם נראה שקרוב הלבבות נעשה בצורה לא כ"כ מתוחכמת אבל שוב, זה פשוט לא מיסיון! 

אבל שוב, זו הייתה תחושתי, (ולא תחושתי האישית בלבד) אפילו אם היא לא מוצדקת, זו תחושה. 

 

(וקצת צרמה לי ההתנפלות הכללית על "להתראות", במיוחד כשהסכמתי עם דבריו)

כלומר: הרגשתי שכל הזמן אולי יגיע הרגע שנבין מה האינטרס של מי שמפיץ אבל שלא בטוח שכוונתו לשם שמיים.

הוסיפה לזה העובדה שאין שום דרך לראות מי מפיץ את העלון או מטעם מי.

מעניין אותי כמה ספרים חרדים וכלליים קראת.

 

כי אני קראתי משני הסוגים המון המון ספרים, וכמות ההעתקות שנתקלתי בה קטנה מאד. 

 

בכל תרבות קיימת זיקה הדדית לגיטימית בין יצירות.

יש שם הרבה סיפורים פשוט טובים וזה ממש לא מסיונרי! זה תנועה גדולה שמחזירה הרבה אנשים בתשובה! ואני יודע את זה... חוץ מזה שלא מזמן כתב שם רב מפורסם מהציבור שלנו...

 

ולסיפורים האלה תמיד יש מוסר השכל מהפרשה..

 

ואני יגיד באמת אם זה סיפורים שמבוססים על נצרות זה באמת לא אמור לעניין אותי כי זה סיפורים איכותיים

מבוסס על סיפור גוי - "בן הסולטן"

 

אבל היא הפכה ספר שהוא מעין אגדת עם ערביה, עם צורת מחשבה ערבית, לספר עם המון מסר ופנימיות.

קשה לקרוא לזה גניבה ספרותית, כי זה ממש מהו חדש.

אותו, וגם איסתרק!

קודם כל - רק עכשיו גמרתי את הספר החרדי - ורוצה לומר שהוא מקסים בפני עצמו, כתוב טוב ומרתק, ומעלה שאלות טובות. העלילה עצמה בכלל לא דומה "לבבקשה תשגיחי על אמא", כך נראה שהיא לקחה רק את הרעיון הכללי, ולא העתיקה מילה במילה  או רעיון ברעיון(כמו סופרים אחרים שהוזכרו פה). למעשה, הייתי ממליצה למי שקשה לו לקרוא ספרים כבדים לקרוא דווקא את "אל תשכח את השמיר" במקום את "בבקשה תשגיחי על אמא", כי הוא הרבה יותר זורם - ועדיין בעל גוון ספרותי.

ובקשר למה שמיהו העלה פה - לדעתי יש הרבה ספרים חרדיים מקוריים ויפים. אמנם לא קראתי את כל הספרים הגויים שבעולם (וקראתי הרבה מהספרים החרדיים, לעומת זאת) אבל אני בטוחה שיש הרבה מקוריות ויופי בכתיבה החרדית.

אני עצמי, לפעמים, מעתיקה סוגי רעיונות לספריי. התחלתי פעם לכתוב סיפור על ילדה שמזכירה בכוונה את אן שירלי. אבל אם אי פעם אפרסם אותו - אציין זאת, כמובן.

יש קטע שממש דומה לספר שני רעים יצאו לדרך

בגיטלר, פלדהיים... יש את זה בכל מקום. 

גם סופרת חרדיה. לא זוכרת את שמה, אבל היא כתבה את הספר "קרן אור" שדומה להחריד לספר "אן שירלי, רק בגרסה הרבה פחות מוצלחת. המעשים האלה כל כך מקוממים אותי!

אני לא יודעת אם אוציא לאור אי פעם את הסיפור שדיברתי עליו, אבל אני מקווה שאם כן - זה לא יקומם אותך... 

של חיים ולדר, הוא ממש העתק של ספר שכתב חיים פוטוק- "הנבחר". מישהו מכיר?

גם הסגנון, והפניה לקוראים, והלשון בהווה, וגם התוכן.

 

ככל שהספר יותר חדש יש בו יותר סיכוי לבעיות.. ואפילו ספרי ילדים.

זה ממש מעצבן שאין שום אפשרות להחליף ספר ולסמוך על זה שלא יהיה בו קטע שבגללו תתחרטי על הקריאה 

כאילו הסופרים לא חושבים שיש אפשרות לאהוב את הספר שלהם בלי קטע בעייתי...

!!

-טים מאוד נקיים שראיתי: high school musical ו- hannah montana מבית ערוץ דיסני, עם את מעוניינת... 

ויוצאת גם בקריאה: כל מי שבידו עט סופרים ובראשו דמיון רב - שייקח על עצמו את המלאכה להוסיף לספרות הנקייה והטהורה בעולמנו.

[אני כבר משתדלת. נקווה שגם אצליח, בעזרת ה'...]

המלצות לספרים, תגובות לאחרים, דיונים בנושאי קריאה...

בס"ד

 

קור

ספר לילדים גדולים. מצחיק וקליל.


במשפחה הטבריאנית הוותיקה הבן הגדול מתגייס לצנחנים. אחותו הקטנה כותבת פקסים לרמטכ"ל, והכל כתוב בצורה משעשעת.