פורום סופרים וספרים (עמוד 72)

למה אנשים מדברים כל היום או אומרים דברים מובנים מאילהם כמו "איזה חם היום "או "כמה גבוה אתה"

ישנם 2 שיטות הראשונה היא שאם לא ידברו כל הזמן על דברי חסרי מסר הלסתות של בני האדם יתפסו מחוסר שימוש

והשיטה השניה שהיא הרבה יותתר נכונה אומרת שאם בני האדם יפסיקו להגיד כל מיני דברים חסרי פשר הם יצטרכו להתחיל לחשוב...

"למה אתה צריך לחשוב? אנחנו לא יכולים לשבת סתם ולעשות בודובודובודום עם השפתיים?"

(לא מזיק ברובו..)ארתור דנט ...

אוי, איזה ספר גאוני!!

אחד)

זה למשל:

• "....הטיעון הולך כך: 'אני מסרב להוכיח שאני קיים' אומר אלוהים 'שכן הוכחה נוגדת אמונה, ובלי אמונה אין אני ולא כלום'

'אבל,' אומר האדם, 'דג הבבל מסגיר אותך, לא? לא מתקבל על הדעת שהתפתח במקרה. זה מוכיח שאתה קיים, ולפיכך, על פי טיעוניך שלך, אינך קיים. מ.ש.ל'

'אוה, אלוהים' אומר אלוהים, 'על זה לא חשבתי.' ובו במקום מתפוגג בעננת היגיון.

'אה, זה היה קל,' אומר האדם, ובתור הדרן ממשיך ומוכיח ששחור הוא לבן ונהרג במעבר החצייה הקרוב...

[מדריך הטרמפיסט לגלקסיה מוכיח שאלוהים לא קיים]

 

 

או אלו:

• אין כל טעם לצאת מן הדעת כדי לנסות להימנע מלצאת מדעתך. אפשר פשוט לוותר ולשמור את השפיות למועד מאוחר יותר.

[פורד פרפקט מלמד מנסיונו]

• ישנה אמנות, או נכון יותר מיומנות לעוף. המיומנות טמונה ביכולת ללמוד להשליך את עצמך אל הקרקע ולהחטיא.

[מתוך המדריך]

• "היקום גדול דיו וגילו מספיק לכך שיוכל לדאוג לעצמו במשך חצי שעה."

 

[ארתור רוצה פסק זמן מהצלת היקום]

 

אלו בהחלט גאוניים:

• "נראה לי שכל ציביליזציה שאיבדה את ראשה עד כדי צירוף סדרת הוראות שימוש מפורטות לחבילת קיסמי שיניים, איננה עוד ציביליזציה שבה אני יכול לחיות ולהשאר שפוי."

[וונקו השפוי]

• "בואו נהיה גלויים. אם אנחנו נתקלים בדבר שאיננו מבינים אנחנו אוהבים לתת לו שם בלתי מובן או אפילו לא ניתן להגיה."

 

[מדען מסביר למה יש לומר "תופעה מטאורולוגית ספונטנית על-סיבתית" במקום המונח העממי "אל גשם"]

מ-צ-ט-ע-ר-י-ם    ע-ל    ה-ת-ק-ל-ה 

בדומה להרבה מהתרגומים של הסדרה הזו ["מה רע בלהרגיש שיכור?" "שאל כוס מים" הא??].

אני ממליצה לקרוא באנגלית, למרות שזה פרוייקט בסדר גודל של תואר ראשון.

תרגום סביר יותר למשפט הנ"ל [ומילולי להפליא, אני לא מבינה מה קשה לתרגם את זה כמו שצריך]-

אנו מצטערים על אי-הנוחות.

שזה מעודד יותר ומתאים יותר לקליימקס דרמטי לספר משעמם למדי ["היו שלום" אין אה נאטשל |ספויילרים לפניך|- ארתור חוזר לכדור הארץ, פוגש את פנצ'רץ', הם מתאהבים,  פוגשים את וונקו השפוי ומגלים את ההודעה האחרונה של א-לוהים לבריאה], מה גם שמיד אחריו מגיע אחד הקטעים העצובים בתולדות הספרות. בכיתי, בחיי.

מה רע בלהיות שתוי?

שאל כוס מים" (ציטוט מהזכרון..)וזה כבר יותר שומר על השנינות אפילו שבאנגלית זה אמור להיות הרבה יותר משעשע(=

זה ספר שהיה אמור לצאת אל דוגלס אדמס נפטר .

אז לקחו הרבה חלקים של דברים שכתב ועשו מזה ספר.

קצר שקוראים לו סלומון הספק. אותו לא ראתי, אבל קראתי חלק נכבד מכל השאר

הוא התחיל, בערך, לכתוב ספר נוסף של דירק ג'נטלי, ומה שהוא הספיק היה קווי מתאר, פחות או יותר, של כעשרה פרקים. 

סלמון הספק עצמו לא ספר משו. זה כאילו לקחו את המגירה שלו, רוקנו, ומכל הקטעים, לא משנה מה הם, עשו ספר (באמ מפתיע שאין שם רשימת קניות. אני משוכנע שגם שם רואים ניצוצות מסגולתו האלוהית) . 

ספר טוב בהרבה הוא הזדמנות אחרונה לראות. אומנם לא סגנון אדאמסי רגיל, אבל מעניין מחכים ומצחיק.

בס"ד

אינלי כוח לצוטט, (עדיין לא יודעת בע"פ ) אבל אחלה של ספר!

אבל בתכלס', למי שקרא את אלבי, זה אותם שטיות משוטות רק שבמדריך השטויות חכמות יותר...

חמוד: "כתות מצטטים" 

מצטטת גאה!

שראיתי בכיפה איפשהו גם שרשור על המדריך, ושם יש יותר משתי משפטים מכל אחד

אחרי שקראתי מהמומלצים את הטירה הנעה, כשניטשה בכה, שלושה גברים בשלג ושלושה בסירה אחת וממש אהבתי, ציפיתי לספר הרבה יותר יפה. במיוחד לאור ההתלהבות הכללית....

אבל זה היה בסדר. סתם בסדר. לא יותר. הסיפור ההתחלתי מעולה, משעשע וקולע. אבל אחרי הפרק השני זה איבד הרבה מאוד. יש משפטים טובים,יש קטעים מעולים,אבל החיבור ביניהם היה מסכן...

זאת רק דעתי,אז אל תקחו קשה....

כי בסיפרייה אני לא יכול.

אני חטשב שלא הבת את הפארודיה על ימינו, ואת האירוניה הדקה (זה שהבית של ארתור נהרס כדילפנות מקום למעקף בין משו.. - ושכדור הארץ נהרס כדי לפנות מקום למעקף היפר גלקטי - שאין לו בכלל צורך, בגלל מנוע ההסתברות? את ההסבר הגאוני לקריקט? וכו וכו...

)

את הקטע של הריסת הבית והריסת העולם והיחס האפסי של העולם לעומת כל היקום וכו דווקא הבנתי. כתבתי שהסיפור ההתחלתי מעולה,משעשע וקולע. אבל כל מה שכתבת מסתיים בפרק השני.

מהרגע שארתור תופס טרמפ ויוצא מכדור הארץ- מה הרעיון הגדול של הסיפור? יש בו הרבה קטעים יפים,מגניבים חכמים- אבל הוא מתחיל בזה שארתור יצא לגלקסיה והוא מסיים בזה שארתור מבין שהוא ימשיך להסתובב בגלקסיה...

אם הספר יפה בגלל הקטעים שבו-סבבה. קטעים טובים באריזה. אם זה אמור גם להיות עם עלילה כל שהיא (ואין צורך שתהיה מסעירה) אז המסגרת הכוללת הלכה לאיבוד וחזרה לאותה נקודת פתיחה....

החיפוש אחרי השאלה הגדולה של החיים היקום וכל השאר, החיפוש אחרי כדוה"א, החיפוש אחרי כוס תה הגונה, והם גם מצילים את היקום פעם אחת או שתיים.

חוץ מזה, זה אוסף של ההבחנות הכי חדות, השנינויות הכי מצחיקות והדמויות הכי מעניינות בעולם. עלילה היא בדר"כ ביג דיל בשבילי אבל בקושי אכפת לי שב"היו שלום ותודה על הדגים" אין שביב של עלילה- יש שם את וונקו השפוי!

בס"ד

סתם, אחד הטובים, ברור.. דאגלס אדמס היה גאון...

העלנו כל שבת כל המשפחה השערות למה ה"הארי פוטר" הזה הצליח יותר..

נתתי למישו לקרוא והוא אמר לי שהוא לא מצליח להבין כלום ...

כשקראתי אותו חברות צחקו עלי שאני מעופפת בגלקסיה...

צריך לשלוח להן את השרשור הזה שיבינו שאני לא המשוגעת היחדיה שקוראת את הספר הזה..

בס"ד

נניח- המיתולגיה ביוונית, (נתחיל בהכי פשוטה.. )

אז איזה יצורים, על מה זה מתבסס, ולמה.. כאלה.. סתם מידע כללי...  לא משו' מיוחד ומסובך...

זה בהגדרה משהו הרבה יותר מדי רחב יריעה בשביל שמישהו מהגולשים יוכל לתמצת לך כאן. בשביל זה יש אנציקלופדיות וספרים.

לילדים, על המיתולוגיה היוונית,

עד שאבא שלי גילה אותו, ואמר שזה עבודה זרה, והעיף אותו מהבית.

(זה באמת עבודה זרה, כן?)

אבל זה ההי ספר יפה, עם כיסים ודברים מיוחדים בתוכו.

אולי תמצאי אותו בספריה/סטימצקי.

קלאו, את מתכוונת לדברים כמו קנטוארים, נימפות, סאטירים, דריאדות, נריאדות, ניאדות וכאלה?

בס"ד

נניח טרולים הומצאו בסביבות אירופה, בלגיה\צרפת\אנגליה כזה...

למה? כי אלה ארצות שהיו בהם המון ערפל, וגשם כ-ל הזמן. 

ולכן כשעבר מישו' לידך לא ראית אותו, והוא היה ניראה ממש גדול,

ככה המציאו את הטרולים... ברור שזה היה לפני אנערך, כמה מאות שנים..

אלה תיאוריות שמקנות כוחות ליצורים האלה, כמו אל הרוח, אל הים, אלת הפיריון והיופי וכו וכו'.

והיוונים עבדו אותם בעבד.

לא משנה כמה מגוחך העניין, זה עדיין ע"ז.

בעזהי"ת

מיתולוגיה אלו אגדות של עבודת האלילים של חלק מאומות העולם, שמאמינים בהפרדת רשויות. כלומר, להם יש אל לכל דבר- בשונה מהדתות כמו היהדות, האיסלאם והנצרות, שמאמינות בא-ל אחד. ככה במיתולוגיה תמצאי את אלת האהבה ואת אל הים, וכן על זו הדרך. המיתולוגיה היא אוסף של סיפורי אגדות על מפגשים אקראיים עם האלים הללו; וכן על 'בניהם' של האלים.

המיתולוגיות הידועות ביותר הם המיתולוגיה היוונית והמיתולוגיה הרומית; 

לפי המיתולוגיה היוונית, נוצרו גאיה [ארץ] וארוס [יצר], ש'ילדו' את השמיים [אורנוס], וגאיה ואורנוס ילדו שלושה 'גזעים'- טיטאנים, קיקלופים, ועוד זן אחד שאני לא זוכרת. 

הטיטאנים שלטו בארץ; שליט הטיטאנים היה קרונוס; עד שבניהם של הטיטאנים, שהם 'האלים האולימפיים', ובראשם זאוס- בנו של קרונוס- הביסו את הטיטאנים, ומאז האלים האולימפיים שולטים בעולם, ובראשם זאוס והרה, אישתו. 

המיתולגיה הרומית העתיקה את המיתולוגיה היוונית, בשינוי שמות ופרטים קטנים אלו או אחרים. 

טרולים, למשל, הם חלק מעולם הפנטזיה- הכולל טרולים, אלפים, חדי-קרן, גמדים, פיות, ושאר יצורים אלו ואחרים, אבל זה כבר לגמרי סיפור אחר..

------------------

ומיותר לציין שכל הנ"ל אלו שטויות לחלוטין, אין בהם ולו שמץ של אמת, וכל הידע הזה נוצר לו אי-שם-משום-מקום [שונאת את כל הסיפורי-מיתולוגיה האלה.], ובבחינת 'דע מה שתשיב'. 

ישנו אך ורק א-ל אחד, ריבוש"ע, שברא את העולם והוא השולט בכל העולם, והשאר מסופר בתורה ובתנ"ך ובספרי הדת.

בעעעעעעעעע. 

בכללי בתור אמונה זה טיפשי <אם כי באותה תקופה אי אפשר היה לומר דבר כזה, שכן מרבית העולם היה פגאני> אבל גם מבחינה סיפורית - הכל שם כ"כ צפוי וחסר כל ערך או מוסר שמיותר לקרוא את זה. 
אבל אם כבר נתת דוגמה על טרולים... 
קראתי אנקדוטה מעניינת איך נוצרו הערפדים, ובראשם הרוזן דרקולה - 
הערפדים במקור מתוארים כיצורים ש"נשרפים" בשמש, שותים דם ובעלי עור חיוור וקצף מהפה <כן, כן> 

הסימפטומים האלה מתאימים לחולי כלבת - מעלים קצף מהפה, רגישים לאור <ולכן מסתגרים בבית>, עור חיוור וחיבה יתרה לדם. 
האגדה עליהם הומצאה אי-שם בימי הביניים כשהיא מבוססת על כל אותם חולי כלבת מסכנים שאז לא קיבלו טיפול מתאים... 

מין הסתם שאדם יהודי דתי מאמין לא יגיד

"אה אוקיי אז קראתי ספר פנטזי שבו מסופר שיש אל ים אז מעכשיו אני הולך לתרבות יוונית"

כי זה טימטום מוחלט.

כעיקרון יש עניין לא להכניס הביתה תרבות כזו, ע"ז, תרבות המערב וכו', הבית אמור להיות בית יהודי טהור ולא מלא בתועבות... (: 

לספרים יש השפעה,

ולרוב המיתולוגיון לא משפיעות בצורה כל כך חיובית.....

(לכן יש אנשים שמעדיפים להעיף אותם מהבית) 

אבל עם הספרים האלה את יכולה לראות את נקודת הראיה של המאמינים......

בס"ד

ספר קששששההה!!! 

פשוט ספר מזעזע וקשה...

מדהים. ממליצה עליו מאוד.

[למה מאנונימי?!]

לפעמים נדמה לי שאנשים מגיבים בנחמדות למי שהם התחברו לדעות ולטעם שלו,

וקצת בזלזול וגאווה לאלו שלא....

המשחק של אנדר, ו'הצל של אנדר', מומלצים מאוד, ספרי ההמשך קצת פחות. מה שכן, יש מעט מאוד חלקים קצת לא נקיים. 

יש שם מלא מונולגים.

האסופית.

שמחה גדולה בשמיים.

נשים קטנות

שתמר מדברת עם עצמה על היומן או  את היומן עצמו

הוא שזור לאורך כל הספר ומאד מרתק.

היו קטעים שפשוט דילגתי על כל מה שקורה בהווה רק כדי לקרוא את המונולוג הזה (;

לא קראתי, אבל ראיתי את הסרט.

יש לי הרבה מה לומר על סקרלט, ובאטלר (מה שמו בדיוק?)

אבל בהזדמנות... (=

וכשהאלטרנטיבה לאבא ארך רגליים בתרגום הישן היא חסמבה דור שלוש בטלוויזיה- צריך להוריד את הרמה גם בספרות כדי שאולי הילדים יסכימו לקרוא.

בס"ד

אבא שלי קנה לי בהתלהבות תבונה ורגישות, כי הוא ידע שאני רוצה,

ואז גילינו שזה התרגום החדש והמזעזע!! בעעעע!! זה באמת ניראה כאילו תרגמו את זה בגוגל תרגם!!!!

איזה מזל שאין לחלף עם הרוח תרגום חדש!

בתרגום של ביאליק בערך לפני מאה שנה..

אני לא חושבת שזה אפשרי למי שנולד אחרי 1920.

יש כאן שתי עניינים - הבפנים והבחוץ (; (ממש פנימיות וחיצוניות, אה?)
בכל מקרה, ילדים לא אוהבים לקרוא ספר עם שפה מייגעת - אז מחדשים להם את השפה, והם גם לא אוהבים ספרים שנראים ישנים ולא מושכים, אז משנים להם גם את הכריכה והכל, ואז הם קוראים את זה. ^^

לענ"ד ספר מדהים, עד כמה שזכור לי, מצטרף בקלות לרשימת הקלאסיקות שלי, ומצחיק כי ספר אחר של ויקטור הוגו (הגיבן מנוטר-דם) הפסקתי לקרוא בפרק הראשון / השני. 

אבל מומלץ, לא תוכלי לדעת אם זה חסך עד שלא תקראי אותו. ובמקסימום למסור אותו לספריה אחרי הקריאה...

ראיתי את הסרט ואם זה אותו דבר אז באמת חובה לקרוא!

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

בדיוק היום קראתי את שני הכרכים האחרוני-

אן מהעמק הירוק ואן מהחווה הירוקה(אם אני לא טועה).

פשוט סדרה יפה.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

הראשון זה אן שרלי.. אחריו לא זוכרת ת'סדר.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

אחרי שהם מתארסים, לפני החתונה  (חברה שלי תרגמה חלקים והיתה שולחת לנו מכתבים עם זה, חמודה)

ולמיטב ידיעתי יש סך הכל עשרה ספרים.

אבל באמת האהובים עלי זה השני והשלישי.

(הראשון חמוד אבל הרומנטיקה מנצחת)

כריכה רכה, 4 ב-100, כריכה אחרת, מצער קצת..

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

בס"ד

או שבטעות קראתי את התרגום הלא טוב...

איך את מסוגלת? את יודעת שזה חילול הקודש..

(באיזה תרגום קראת?)

יש לנו אותו בהוצאה ישנה רצח אבל עדיין יפה...

בס"ד

אבל זה היה ניראה שתירגמו את הספר הזה

בגוגל תרגם.... המשפטים בעיברית היו לגמרי לא עיברית!!

אי אפשר לקרוא ככה ספרים....

ומהרהרת! ממתי התנצרת ולא הודעת לנו? באמת?! בוגדת את בעצמך!

נוצרים זה צליבה!! יהודים זה סקילה....

אבל אם את מתעקשת, אני מוכנה רק לסקול אותך, אבל בתנאי שזאת תהיה הבקשה היחידה לפני המוות.

לוידעת אם זה אמיתי בכלל, אבל הלוואי!!!!!!

מישהו שמע על זה?

איזה ספרנית אחת בספריה שלנו אמרה את זה..

בס"ד

פחחח, תודו שה-דרמה- זה עריפה!

ותפילה לעני-

גם אם יתרגמו, אני לא אתלהב... די, היא הגזימה. שתתחיל סדרה חדשה וזהו!

הקסם פג מזמן... זה דור אחר... זה לא כיף כמו הספרים הקודמים.

פשוט יש 7 ספרים באנגלית, ועד עכשיו תורגמו לעיברית רק 5 מתוכם..

אבל אמרו לי אתמול שמה שמתרגמים זה לא הספרים האלה, אלא הספרים שכבר יש בעברית (האסופית וכו') פשוט בתרגום חדש... באסה...

היא לא יכולה להתחיל סדרה חדשה...

1. האסופית, הספר הראשון, והכי יפה!!

2. לא זוכרת.. כשאן מורה בבית הספר של אבונלי....

3. אן הנערה מאי, כשאן לומדת ברדמונד....

4. ספר שלא תורגם, בין האירוסים לחתונה

5. אן מאבונלי, בשנים הראשונות של הנישואים

6. אן מהעמק הירוק, כשלאן יש כבר שש ילדים, מדבר פחות על אן ויותר על הילדים שלה..... 

7.ספר שלא תורגם, כשאן ממש מבוגרת.

הספר השני הוא אן מאבונלי והספר השישי הוא בית החלומות של אן.
אגב, לידיעתכם - הספר האחרון נמצא אצלינו בבית, באנגלית, ועד כמה שזכור לי הוא מדבר על מלחמת העולם הראשונה, ואני חושבת שכולם מתים חוץ ממרגרט, הבת הקטנה...

כולם מתים? כנראה הסופרת הגיעה למצב שנמאס לה מאן O: 

ואו, אבל סדרה מדהימה, אין לי ספר אהוב במיוחד שם, כל תקופה 'הספר הכי טוב' מבין אלו שתורגמו משתנה. אבל זו פשוט קלאסיקה.

וסליחה שאני מתפרצת לכאן אני מאוהבת בסדרה הזאת!!

אחד בין 3 ל-4 כאמור, ושניים אחרים "אן מהעמק הירוק (שהוא האחרון שתורגם).

קצת ספויילרים- באחרון וולטר מת, מרילה "כמובן" מתה מזמן,

אן ממש בשולי הספר וכולו מדבר על הילדים.

הספר כתוב מנק' המבט של הבת הקטנה (מרילה, המכונה רילה, ולא מרגרט)

שמאוהבת בקנת פורד, הבן של לסלי ואוון, זוכרים?

לא זוכרת את שאר הפרטים, כי לא ממש קראתי אותו אלא קיבלתי אינפורמציה..

אבל- כדי שלא תתאכזבו יותר מדי-

הספר השביעי נמצא על השולחן שלי כבר חודש

ולא צלחתי את הפרק הראשון בשלום בגלל שבאנגלית

הרכילות שלהם ממש דוחה, יוצאת מפרופ' ומפריעה מאוד לקריאה השוטפת

(ואני ממש ממש אוהבת את הסדרה הזו בעקרון...)

אבלצ במיוחד ה3 הראשונים שהם אלה שהזכרת...ספרים תמימים כאלה. פשוט כיף לקרוא.

מישהו יודע מתי נכתב השיר: חלון היערות, של טמניה הדר? דחוף

כל הספרים שלו שקראתי (גם אלו שלא היו שייכים לסדרה של אנדר או לצללים) היו פחות או יותר על אותו רעיון גאוני של אנדר, בווריאציות שונות. אני- כמה שסדרה תהיה גרועה אני עדיין אקרא אותה כי היא מוסיפה לי פרטים מלבבים, אבל תכלס הרגשתי (גם בספרים שלכאורה העלילה בהם היתה שונה לגמרי)- שהכל בנוי על אותם מוטיבים מוצלחים מהמשחק של אנדר.

(והוא ממש לא הסופר היחידי, "המעניק"של לויס לורי הוא ספר מעולה. "כחול אבוד" משחזר בדיוק את אותה הצלחה, למרות שזה ספר שונה לחלוטין. כאילו הסופר הבין מה גורם לאנשים לקרוא והתלבש על זה)

יכול להיות לשא טובים כמו המוקדמים יותר בסדרה אבל טבים. ופתאום הגיעה המפלה הגדולה בספר האחרון.

ציפיתי שזה יהיה ספר שיזכיר את המשחק של אנדר, יתמקד יותר בו, אבל אר"ס ההתפזר מעצמו וכו'..

וגם מקסנוסייד, אבל באף אחד לא חזרה הגאונות שליוותה את המשחק של אנדרץ

אם הוא לא היה סגירת מעגל הכרחית, הייתי מתעלמת מקיומו לגמרי.

אני קורה אותו עכשיו  והוא ממש יפה  חוץ מזה שהוא לא נגמר  הוא

אחלה ספר ומאוד חכם . ובהחלט שינוי מרענן בכתיבה של אורסון .

את ילדי המחשבה לעומת זה אני בספק אם לקרוא או לא, מאוד נהניתי מ-'המשחק', אך 'קול למתים' ו-'קסנוסייד' כמו התחילו לאכזב, במיוחד 'קסנוסייד'. לא לחוץ לי לסיים את הסדרה, אבל בכ"ז שמעתי על הספר המלצות שהוא הטוב מבין הארבעה אחרי המשחק. 

מומלץ לקרוא?

קסנוסייד מעולה. הרבה אנשים משתעממים בהתחלה אבל שווה להמשיך. את 'ילדי המחשבה' חייבים לקרוא רק כדי לסגור מעגל.

אבל המשחק של אנדר, הצל של אנדר והצל של ההגמון הם מעולים! לדעתי מספיק לקרוא רק אותם (אה בעצם יש עוד איזה אחד שהם הולכים למושבה הוא גם נחמד). 

וארגמן - 
קראתי עד קסנוסייד כולל, והוא זה שגורם לי לתהות אם שווה להמשיך, כי לא דחוף לי לקרוא את ילדי המחשבה. 

אגב- ספר מומלץ!!!

אבל את חייבת לקרוא אותו!!

אמילי היא קסנדרה [כצפוי] והיא פורשת ו"מתה" בתפקידה כמצרפת מקרים ומתחילה חיים של אדם רגיל [שעליהם לא מסופר עד הסוף],כשלפני שהיא מתה היא משאירה מכתב לגיא שבו היא מסבירה הכל וכו' [גם אם את לא רוצה לקרוא את כל הספר - המכתב מומלץ ממש ממש,כי יש בו הרבה תובנות ודברים ממש יפים].

גיא לא מוכן לעשות את התפקיד ש"פייר" הטיל עליו [לא יודעת אם קראת אותו] וכך פייר גורם למותו.

בסוף מתברר שפייר הוא אריק ותפקידו היה לצרף מקרה שבו אמילי-קסנדה וגיא לא רק ייפגשו אלא גם יישארו יחד [כי הנה - הם נפגשו פעמיים ולא קרה דבר]. זה היה תפקיד כ"כ מסובך ש5 מצרפי מקרים החזירו - אבל אריק התעקש,צירף מקרה מאווווד מסובך עם ברום - המצרף הדגול והעלום - ויצר את "קורס 75 למצרפי מקרים"..

בסופו של דבר - בסוף הספר - הם נפגשו [גיא ואמילי] כבנ"א,וזהו סוף הסיפור..

מקסים! מקסים! מקסים!

הייתי מציעה לדלג על הפסקאות הקשות,כי זה שסיפםרתי לך ת'סוף לא עושה כלום,החוויה היא לקרוא את זה - את הסיפור על כל דקויותיו - כמו שכותב אותו יואב בלום,יפה כ"כ.

וואי שיראל אני מרגישה שפיספסתי חצי מהעלילה... כי לא הבנתי את כל מה שסברת!

ותביני- קאתי את הספר פעמיים לפחות!!

חוצמזה שאריק הוא מפעים

אריק לא מפעים. הוא היה מפעים ו"מפעים תמיד נשאר מפעים". לענייננו - הוא צירף את המקרה של גיא ואמילי ובתוך המקרה היה גם צריך "להפעים" את שניהם בחייהם כבני אדם,והוא עשה זאת.

ואני ממש רוצה לקרוא אותו

לפי מה שראיתי,רוב הספריות עוד לא רכשו אותו,הוא די חדש.

שזה בעצם עקרון די דתי מבאים לך מקרים שאתה צריך לנצל

אבל בלי קשר זה נכון.

בס"ד

את הסוף האמת לא ממש אהבתי ואת הפוינט.. אבל הוא כתוב בצורה פשוט כיפית וממש יצירתי. נהנתי ותודה, שיראל..

ושלאה על חתימה שלך:

מה זה :"הפתחה..."?

 ברח' כנפי נשרים בקרית משה בירושלים.

נשמע מאד הגיוני שגם בבית אל...

בהצלחה!

ודרך אגב, יש לי עכשיו עוד שובר של 150......

תלוי איזה סוג פנטזיה את אוהבת - כבדה או קלילה יותר... 

בעניין הכבדה אין לי בדיוק ניסיון, אז:

1. ספטימוס היפ - סדרה מקסימה, כובשת, הכתיבה עצמה שנונה וזורמת, מאוד מומלץ! עד כה יצאו 4 ספרים בעברית: כשופ, מעופ, אלפיזיקה ומסא. 

2. דברי ימי האופל- זה פחות סדרת הפנטזיה בקטע של 'אבדה קדברה!' אלא יותר מאגיה עתיקה. אישית, אהבתי מאוד. אם כי יש לקחת בחשבון שכלל הנראה לא עומדים לתרגם את שאר הסדרה (עד כה יצאו בעברית 3 ספרים) הספר הראשון הוא 'אח זאב', לאחריו - 'הולך הרוח' והשלישי - 'טורף הנשמות'. 

3. אבק פיות והמסע להצלת הביצה - איורים מקסימים, אם את אוהבת סיפורים על פיות בנוסח 'ארץ לעולם לא' - מומלץ.

4. אלה המכושפת - עיבוד מחודש לאגדה 'סנדרלה', כתיבה כובשת, גיבורה מקסימה - מומלץ בחום. 

5. מראת הקסמים של קיירה - אותה הסופרת של 'אלה המכושפת', שוב - כתיבה כובשת, וגיבורה יוצאת דופן שהעולם עוד לא ממש הכיר אבל ראוי לו שיכיר. כמו אלה המכושפת גם הוא עיבוד מקסים לאגדת ילדים ידועה.

וזה עלה מקסימום 100 ...

בערך אצלנו....

לא התמכרתי , אבל בהחלט הסתקרנתי מה קורה שם בסוף..אז ביקשתי מחברה שקאה שתסכם לי בקיצור מה קורה , ומאז אני חיה בשקט ושלוה ...

זה לא שווה את כל הגועל נפש שהיא מכניסה בתוך הסיפור !! עשה לי בחילה ...

אהבתי את הספר הראשון והאחרון, כל הבין לבין- מריחה, וגם לא אהבתי בכלל מה שהלך שם.

זה לא בדיוק גרם לי להתמכרות, לא קראתי שוב ושוב אם לכך כוונתך, אלא זה גרם לי לשטויות בראש- חשבתי על הערפדים (כמו שהם מתוארים בספר) על האפשרות של היכולות שלהם- לשמוע מחשבות, כח ומהירות ויכולות על- אנושיות וכו'.

אבל זה עבר לי תוך שבוע, וחזר מחדש בקריאה הבאה. ..

הוא מגעיל ורדוד אבל ממכר ומדהים. קראתי את כל הסדרה ופשוט התבעסתי שנגמר.

לא מתקרבת לזה יותר...

חבל זהיא לא כתבה על נושא אחר כי היא כותבת ממש יפהה..

למרות שאחרי שגמרתי נגעלתי מעצמי

אבל אין הוא פשוט יפעע!!

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

דווקא זה ממכר... פשוט מעניין והכתיבה יפיפיה!

למרות שהסוף כל כך ברור, אהבתי.

אחד הספרים הדפוקים שפגשתי!!!

אין לו שום תוכן, שום עלילה.

הוא סתם מדבר על כמה שאדוארד אוהב את בלה וכמה שהיא אוהבת אותו! אין לו שום עניין והוא סתם מגעיל וקיטשי מדי.

אחרי חודש כבר תהיתי למה טרחתי, אומנם הכתיבה שלה בתור סופרת מאוד מושכת, אבל עמוקה או בעלת ערך ספרותי כלשהו? כלל לא. 

אותי אישית הסדרה שיעממה במיוחד .. אבל זה אותי...

אבל בכללי, סדרה לא רעה... לטעמי.

אה, ואם אני זוכר נכון -  אין בה בכלל בעיות צניעות(מה הדירוג לזה?).

קראתי את שלושתם, דווקא אהבתי מאוד. אם כי נתן לי קצת תחושה של חוסר תקווה וחוסר מוצא, הסופרים הצמידו את הדמויות הראשיות לקיר עד הסוף, דרך מנהרה, אל המעמקים ועד לצניחה. אני תוהה מתי תהיה העליה.
 

הוא מאוד לא צנוע, אם אני זוכרת נכון. קראתי אותו מזמן..

הוא סופר טוב בהחלט ולא צנוע בעליל. 

יחסית נקי..

האמת שהיו כמה ספרים שלו שהתחלתי לקרוא ובעקבות הלכלוך בספר הפסקתי..

סופר טוב, ככל הסופרים- לא יכולים בלי טיפת לכלוך לעיטור האוירה...

דבר מההתחלה ועד הסוף.. (בעצם לא יודעת אם עד הסוף.. מתישהו סגרתי את הספר כי השתעממתי...)

קראתי את ג'ון היקר, התלהבתי בטירווףף.. ספר מדהים-מדהים-מדהים!!

קראתי אותו שבוע שעבר..

ואתמול סיימתי עוד ספר שלו- מכתב בבקבוק. מדהייםם.. והוא נגמר עצוב בטירווףף..

נראלי כל הספרים שלו נגמרים עצוב, לא? אני מתה על זה.. זה הכי יפה!!