פורום סופרים וספרים (עמוד 73)

 - לפני כמה חודשים בצומת ספרים.

שהוגלה לאפריקה (לאריתריאה או משהו) וברח מהמחנות שבהם הושם לא פחות משבע פעמים.

שכנים מבוגרים/אנשים שיש מצב שמתעניינים בתקופה.

ארוכה הדרך לחירות-כתוב מאוד יפה, אותי זה לגמרי הכניס לקטע של המחתרות (ביחד עם אלנקם של עזרא יכין, אזל זו כבר המלצה אחרת)

כתב אותו-יעקב מרידור שהיה סגן/מפקד האצ"ל.

סיפורו של לוחם ירושלים - לא מכירה, ואם תקרא - אשמח להמלצה.

בעיקרון-לחפש בספריות,

אולי באתרי יד שניה בגוגל,

ואולי בחנויות יד שניה, או שכנים.

בהצלחה!

גמני התחלתי לקרוא לפני כמה זמן ואני כבר בספר השני וזאת סדרה מהממת!

הספר הראשון יצא ב2003 . זה ממש לא מזמן זה היה לפני פחות מ10 שנים.

ספר מצויין וממכר. בקרוב יצא הספר האחרון

ידעתם שכריסטופר פאוליני סיים לפני כמהה חודשים לכתוב את הספר והוא עדיין לא יצא אפילו באנגלית??

מבאס כ"כ..... 

כי באמת תהיתי לגביו. אני רק יודעת שהוא לא נמצא בספריה אצלינו...

(וזה ממש מוזר, לקרוא שמדובר בטרילוגיה ואז כשמגיעים לשלישי לגלות שבעצם זאת עומדת להיות סידרה, ואין את הספר האחרון עדיין)
 

למרות שהשם מוכר לי רק מהחתימה של 'אחותו'...

ולא, לא קראתי....

שש.. בלי לגלות ת'סוף..=]

סליחה.

אוח, זה ספר נהדר. אנסה לא להרוס לכם - השנה היא 1831. נשים בכל רחבי העולם, וכן באירופה, מתות בהמוניהן מקדחת היולדות. יש מקומות שבהם התמותה היא אפילו 43%. ואיש לא יודע למה זה בדיוק, או איך אפשר למנוע את זה.

איגנאץ פיליפ זמלוויס לומד את הנושא ומנסה לגלות מה הסיבה ומה הפתרונות.

אולי בכל זאת אני אוסיף איזה ספוילר למטה?

ספוילר! זהירות!

בקיצור, הוא מצליח בערך להבין למה נשים מתות. עוד לא ידעו אז על חיידקים, אבל הוא גילה שאם חותכים גופה מתה, או מטפלים בחולה עם זיהום- ולא שוטפים ידיים אח"כ (על כפפות לא חשבו אז)- המחלה עוברת הלאה. והוא הבין ואמר שצריך לשטוף ידיים במים עם סבון, וגם בתמיסת כלור שהוא הכין- וזה מנע את תמותת הנשים איפה שהוא עבד.

ולא קיבלו את דעתו. בכלל, הרפואה שם התייחסה מאוד בחשדנות לגילויים חדשים. אפילו שהוא הוריד את התמותה לפחות מאחוז, ואפילו שהייתה שנה אחת התמותה במחלקתו הייתה 0!!), לא קיבלו את דבריו, ולא הסכימו לנסות את שיטתו.

במשך 15 שנים הוא ניסה לשכנע רופאים במדינות אחרות שינסו את שיטתו, והם לא הסכימו.

המכרים והמרצים והתלמידים שלו כן קיבלו את דבריו, אבל כוחם להשפיע במדינות אחרות היה מוגבל.

ובסופו של דבר, הוא יצא מדעתו, וגרם לעצמו לזיהום שאותו בעצמו גילה, ומת ביסורים כמו אותן יולדות שרצה כ"כ להציל.

וזה מבוסס על סיפור אמיתי.

טוב, היה נחמד לשתף אם מישהו בכל זאת קרא

זה פשוט בלתי נתפס, העיוורון שהיה בעולם בנוגע להתפתחות מחלות ולהתפשטותן.

וכאן עולה התהייה המתבקשת...:

האם יש משהו בדורנו-אנו שאנו מפספסים לגביו בענק?! ואם כן - מהן??

עישון כבר זוהה כממית, שיזוף - הוכח כמסוכן, השמנה כנ"ל, אז מה, האם אלו כל הכימיקליים במזון ובסביבה כולה?

מעניין ביותר (אני עדיין לא יודעת מה בכתיבה ריתק אותי כ"כ), ומזעזע ביותר לנוכח הסירוב של הרופאים לשטוף את ידיהם. זמלוויס עצמו אומר שזה פשוט רצח. וזה באמת ככה.

בעיניי עיקר הבעיה בסיפור הוא לא הפיספוס. נכון שזה נורא כשלעצמו- ואני לא רוצה לחשוב על זה אפילו (ומודה ל-ה' שאני לא חיה אז)- אלא האטימות של הרופאים, ההתנשאות שלהם, הקונצנזוס שנוצר ש"זמלוויס סתם אומר שטויות, גם אני חושב שהוא טועה". זו עצימת עיניים מודעת, כי הנתונים והסטטיסטיקות היו ממש לנגד עיניהם (אגב, היו רופאים אז שזייפו את שיעורי התמותה שלהם בעזרת שטיקים למיניהם, כדי שלא יראו כמה הרבה יולדות מתו אצלם).

ובכלל הייתה שם סתימת פיות, אבל צריך לקרוא את זה בספר

בס"ד

אם ישלך צומת ספרים או צטמצקי קרוב לבית, אז את יכולה לבדוק גם שם...

ואולי אולי יש להורים שלי את הספר שמכיל את הסיפור הזה (אם אני לא טועה בנוגע לסיפור). אגיע אליהם מחר בערב. זה עוד יהיה רלוונטי?

לא ה-, אבל מתחרה רציני על מקום בעשיריה הפותחת.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

סטלני , גיבור הספר , נשלח למחנה של עברינים צעירים באמצע המדבר, בגלל שחושדים בו שניסה לגנוב זוג נעלים של איזה כוכב ספורט מפורסם. במחנה כל ילד\אסיר חייב לחפור בור בגודל של מטר וחצי על מטר וחצי בכל יום.

יצא גם סרט על הספר לפני מספר שנים.

קראתי את הספר לפני כמה שנים , ולא הייתי מגדיר אותו בדיוק כ"אחד הספרים הטובים שקראתי בחיי" אבל הוא באמת נחמד.

אברהם איתן כתב איזה שהוא תקציר, אבל האמת-

כשאבא שלי נתן לי לקרוא את הספר הזה הוא אמר לי- אל תקראי את מה שכתוב מאחורה. זה יהרוס לך.

אז סיימתי את הספר וקראתי את המאחורה כדי להבין מה היה שם (איזה צייתנית אני, אה?)

ולא הבנתי מה.

ורק אחרי עוד כמה פעמים של לקרוא ואחרי התקציר הזה אני מבינה-

זה ספר עם קסם. הכתיבה, הניואנסים. פשוט ספר מקסים.

הוא נגמר, אגב, מהר מאוד. קחי איתו מהספריה עוד שני ספרים אם זה לשבת...

באמת מהאהובים עלי.

ונהנית מ'מלבד הכלב'?

אם תצליחי למצוא את 'המשכוכית' (גם של וויליס) נסי גם אותו, הוא מקסים גם (ונדיר בטירוף משום מה)

לא הבנתי מה יהרס לי, אבל התקציר פשוט לא מצליח להעביר את המתיקות שבספר הזה, לכן זה הרס.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

אם את מתכוונת לספר המשך - קראתי אותו ממש מזמן, אבל זכור לי שהתאכזבתי ויכול להיות שהוא גם היה לא נקי... אני לא ממש זוכרת - בכ"ז - זה היה מזמן...

עמוק ואישי במעטפת של פשטות

ממליץ!

בסוף הכל מתחבר להכל.. בלי טיפת קיטשיות!!!

דווקא ספר ההמשך שלו מאכזב. ציפיתי למשהו ברמה של בורות, וגיליתי ספר רגיל לחלוטין.

שפה גבוהה, עלילה יפה.

כלבבך

אך מייגעת לעיתים.

לקחתי ברצינות אמיתית את שר הטבעות וגמרתי בליבי לגמור אותו, באמת, אבל הגעתי עד לאותה ישיבה בחלק השני של הספר ו....התייאשתי!

וזאת לא הפעם הראשונה...

יש בו משהו שגורם לי לרצות לחשוב על אין סוף דברים חוץ מהספר עצמו ואחרי פרק שניים אני מבינה ששום מילה לא נקלטה במוחי הקטן..

בספר השני יש המון תאורים אז תדלגי מקסימום ;)

אם לא תקראי את הסידרה של חולית של פרנק הרברט 

קורים לסדרה חולית?

זה יצא נראה לי לפני 30-50 שנה, לפי מה שהבנתי הסופר חצי יהודי או משהו...

לכן במקור (אנגלית) יש מילה בעברית - "קפיצת הדרך" - מושג משעשע מאוד, בסרט רואים אותם אומרים "קוויצת הדרכ"

רוב האנשים לא קוראים את הספר בגלל השפה הדיי גבוהה (קראתי בכל זאת חח העלילה מגניבה) אז את מוזמת לנסות

ד"א למה את רוצה לדבר בשפה כזו? זה ההפך מכולם, וזה מוזר ;) 

ב. אני מוזרה גם ככה והשפה שלי נחשבת גבוהה בכל אופן, לפחות כך טוענים, אז אין לי בעיה עם מוזרות כלל וכלל

מתוך ויקיפדיה:

*ספר מסעותיו של בנימין מטודלה יצא לאור בכשלושים מהדורות שונות, הרשומות בבית הספרים. הספר נדפס בארצות שונות, על ידי מדפיסים שונים ובתאריכים שונים. כאן רק כמה דוגמאות.

• ‫ מסעות של רבי בנימן, רבי בנימן ב"ר יונה מטודילה, קושטנטינה : דפוס אליעזר בן גרשם שונצינו
• ‫ מסעות ר’ בנימין , שספר איש אחד מארץ נבראה <נאווארא> שמו רבי בנימין בר יונה מטדילה, ויבוא בארצות רבות ורחוקות, זאלקווא, דפוס ג’ ליטעריס, תקס"ו.
• ‫ מכולם אני ממליצה על: ספר המסעות של בנימין מטודלה , נערך והובא לדפוס על ידי מירה מאיר, איורים - ריצ’רד טיילור, ספרית פועלים, תל אביב, 1984.
• ספר מסעות של ר’ בנימן ז"ל, על פי כתבי יד עם הערות ומפתח, ממני מרדכי בן מהור"ר נתן אדלר הכהן, לונדון, שנת תרס"ז. נדפס מחדש, ירושלים, האוניברסיטה העברית - החוג להיסטוריה של עם ישראל, תש"ך 1960

*כל כתבי: עגנון, שלום עליכם, י.ל. פרץ, אורי צבי גרינברג, ביאליק, דבורה בארון, לאה גולדברג, נחום גוטמן, ע. הלל, אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן, עודד בורלא, אפרים קישון, יצחק נוי, אורי אורלב.

*משלי בן סירא

*הרמח"ל כתב מחזות. נסה את זה.

התרכזתי בהצעות של ספרות עברית מקורית. כי תרגומים זה כבר משהו אחר, זה שילוב של המקור הזר והתירגום, ותלוי הרבה באופי התירגום.

בס"ד

אני כולי בשוק שלא הזכירו אותו עדייין...... תקראי אלכסנדר דיומא! 

שלושת המוסקטרים, הרוזן ממונטו כריסתו (-אינלי מושג איך כותבים את זה...) ועוד מלא ספרים בשפה

גבוהה ומשעשעת! אה, וגם שלושה בסירה אחת של אפשטיין ושל בורלא, לא של דני קרדמן, זאת לא שפה גבוהה...

את יכולה לקרוא את המחזה - "הקמצן" של מה שמו, משו' שמתחיל ב"רייש" עם ל ניראלי... תמיד שוכחת...

מישו יודע מה המשמעות של המילה איפוא ? (לא איפה)

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

דוגמה: 

היכן נפל הכוכב אם כך?

היכן נפל הכוכב אם כן?

היכן נפל הכוכב איפוא?

וכדי לבלבל עוד יותר: איפה איפוא נפל הכוכב?    איפה במילעיל, איפוא במילרע.

בס"ד

ואת כל הספרים האלה של ג'יין אוסטיין...

גאווה ודעה קדומה , על תבונה ורגישות, ויש עוד כמה שתורגמו...

וגם אוקסודוס!

אבל שי עגנון  הוא מהמם !! זה אפילו לא תרגום , אז את לא מפספסת כלום , וכן , זה שפה גבוהה.... 

והוא גם מעניין ועם עומק ..(אחרי שמתרגלים קצת ..) 

מומלץ ביותר!(=

אז עד הסוף!!

פעם קראתי את זה עם אח שלי לא שהבנתי חצי מהמילים אבל מילא...

אז שיקספיר - " מהומה על לא דבר"- רק את ההוצאה הישנה החדשה מעפנה בטרוףףףף בישנה יש המון מילים גבוהות ויפות.

כמובן " רומאו ולוליה" 

" עלובי החיים" 

" סיפור פשוט" 

"תהילה" -אני אישית לא אהבתי אולי בגלל שזה היה בשיעור ספרות...

יש ספר של ש"י עגנון שאני לא זוכרת את שמו...

" גיא עוני" - גם מילים גבוהות גם סיפור מהמם!!(הוצאה ישנה כמובן... תחפשי)

הספרים הישנים של דבורה אומר.

" אורי" - הוא עם מילים גבוהות אבל מעבר לזה הספרים שלה בספה די רגילה...

לא עולה לי עוד ספרים לראש... אבל שקספיר בהוצאה הישנה(התרגום ) זה אחד ה-דברים! המילים שם ממש ממש גבוהות ואת מוזמנת לנסות לדבר כמו שמדברים שם חחח

לש"י עגנון יש ספרים מרגשים בעברית בשפה גבוהה ממש מומלץ.

 כה אמר זרטוסתרא/.פרידריך ניטשה (מבטאים: ניצ'ה) ציטוט: 

" וזה דבר הצהריים הגדלים, בעמוד האדם באמצע מסלולו בין חיה ובין עלאדם והוא חוגג את הדרך אל ערבו כחג תקוותו העילאית: כי זו הדרך אלי מחר חדש." (תקראו רק את ההוצאה הישנה. כנ''ל לגבי טולקין. בחדשה השפה הרבה יותר נחותה.)

אחי גיבורי התהילה / הווארד פאוסט  ? מדבר על מרד החשמונאים. לא מדויק הסטורית ודתית, אבל נהדר בכל זאת.

אני ממש מתביישת שעוד לא קראתי את עלובי החיים.

נורא.

אז הקטדרלה ליד הים, אחותי אמרה שהוא מאוד לא צנוע ודיי גררה אותי (במחשבותיה) לספריה להחזיר אותו.

בקיצור, תודה! יש לי כמה וכמה ספרים לחפש בספריה עכשיו

"הלב" הוצאת 1958 (אפשר להשיג אצלי, אם את רוצה)

שפה די יפה בשביל ילדה בת עשר (כמו שהייתי שקראתי אותו מיליון פעם)

הנרות בערו עד כלות - שנדור מאריי

אמנם לא כל הספרים שלו נקיים 100%, אבל ספרים מעולים. במיוחד משחק השעותD:
שמעתי שהספר החדש שלו גם עם מישל ושון, נכון?

למרות שקיבלתי עליו המלצות חמות, ככה שאולי זה עניין אישי.

לא הצליח לסחוף אותי וממש נאבקתי בעצמי לסיים את הספר (היתה חופשה, זה היה הספר היחידי שהיה לי... אחרת לא הייתי מתאמצת)

כמו משחק השעות שזה ספר גרוע, במיוחד הפואנטה שלו.

מה שיפה בו זה הגלובליות שלו, אמריקה סין רוסיה, כולם איכשהו משתחלים לרוב הספרים שלו, וזה המאגניב, כי כשאתה קורה ספר מתח, כשהוא על סוף העולם הוא מתח.

אבל בסופו של דבר, הוא בז'אנר שאני לא משקיע באמת קריאה, מן רפרוף על האותיות תוך שעתיים.

קראתי אותו איזה 4 פעמים בשנתיים האחרונות.

בכל פעם שאני קוראת, אני מגלה עוד זוויות חדשות, שיטות של ברסלב, 

עוד פרטים שלא שמתי לב אלים.

הספר הזה הוא גאוני.

הוא מלמד (ממש בקטנה) איך לעבוד עם עצמנו.

הדרך של הגיבורים להלחם ברשע וברוע זאת הדרך בעצם שבברסלב מציגים..

למשל גיליתי את כל הקטע הזה של עולו עם המחשבות.. זה בעצם מלמד שיטות וטכניקות שקיימות בעולם היהודי, איך להתמודד עם מחשות זרות..

ויש עוד המון דוגמאות בספר..

כמובן שיש צורך ללמוד ולחקור היטב, הספר הוא רק קצהו של הקרחון..

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

מה שנראה להבנתי-

משחק הכוחות זה המשחק בין בטוב לרע בעולם-

לפני בוא המשיח תהיה מלחמה בין בכוחות הללו בעולם.

מימד של 3 קומות- ניתן להציע- עבר, הווה, ועתיד.

הכל ידוע וגלוי להשי"ת. כל העבר, כל ההוה וכל העתיד, ולענ"ד יש לזה קשר, אם כי גם אני לא הבנתי אותו על בוריו.

מנהרות הזמן- הרבדים היותר עמוקים בנשמה שלנו.

כשהאדם יורד למנהרות הזמן, הוא בעצם יורד לתוך הנשמה שלו עצמו ומנסה לחיות שם במין עולם טוב, בץתוך הפנימיות שלו הוא טוב, ולכן מנהרות הזמן יכולות להגן על האדם. כל עוד האדם הוא בעולמו הפנימי הטוב (=מנהרות הזמן), אז הוא מוגן . (עד שבספר פורצים כוחות הרשע גם לשם)

הקומות במגדל- נראה י שזה קשור ל7 ספירות. וכך גם הצבעים.

לבן שקוף כדמעה- צבעו של מלך מלכי המלכים..

טיקלא המתחזה- הרי לא ברור?1 זהו יצר הרע בכבודו ובעצמו שמנסה להתחפש לדברים טובים וכך להפיל אותנו בפח שלו.

יכול להיות שזה גם סתם אנשים שמתחזים למשיח, אן לכל מיני באבות ומנסים להביא מרגוע לנפש, עך אף שהם יודעים שהם סתם מרמים את האנשים. אולי זה כל הגוראים מהודו..

ניסיתי לפרשן לפי הבנתי, אך כמובן שיכולה להיות פרשנות אחרת לזה.

בס"ד

העבר ההווה והעתיד, כי מנהרות הזמן הן בידיוק העבר ההווה והעתיד. הן מעל לכל זה.

לכן היכל החכמה הפשוטה הוא בתוך מנהרות הזמן ולא מחוצה לו...

בס"ד

קורא לזה..

ששלושת המישורים (...) זה אולי הרעיון שיש כל מיני עולמות - עולם היצירה העולם שלנו וכל זה... אנלא ממש מבינה בזה.. ושכל פעולה שאנחנו עושים פה משפיעה למעלה. (אומרים שלכל דבר בעולם הזה יש משהו מקביל בעולם אחר..)

אבל לא הבנתי איך זה קשור לכל הבורות והמטילים וכו' וכו'

וגם לא הבנתי איך זה קשור למנהרות הזמן..

דווקא אהבתי את ההסבר של תפילה לעני שזה הפנימיות של האדם. אבל למה הרפאים היו דווקא שם? ולמה משם זה הכניסה לחוויא?..

אממ...

בקשר לטיקלא - ברור שזה הרעיון שהיצה"ר מתחזה וכל זה.. אבל לאורך כל הספר יש את הרעיון הזה (שקופים מתחזים וכו') ופה זה משהו ספציפי יותר, שמוקדש לו פרק שלם.. לכן לדעתי יש בזה משהו יותר עמוק.. לא יודעת מה.

יש לי עוד שאלות אבל נתחיל בזה..

חיפשת בכל תולדות הפורום שאת יודעת שאין?

(כי ההודעה שלך מתייחסת לספר כאילו הוא יצא לפני שבוע ואף אחד עדיין לא סיים לקרוא אותו פשוט)

אבל יותר מידי מסובך...

כול המושגים האלה...

הצבעים...

בעיקר כי ידעתי כי רב כתב אותו, ומתוך מטרתיות מאוד מסויימת, מה שאומר שזה מן משל שלא נגמר, שאין לי כח להשקיע את כל כולי בעולם שהוא בנה כשהכל כזה

מי אמר שאי אפשר לקרוא?

אני התחלתי לקרוא, והפסקתי באמצע, ולקח לי איזה שנה ל"התיישב" על זה ולקרוא.

ומאז כאמור, קראתי עוד הרבה פעמים.

דוקא בגלל שזה "משל", זה יפה.

זה נותן לדמיון שלנו להיות בעולם שאנחנו רוצים להיות (עמוק עמווק בתוכנו).

הייתי בטוח שזה עוד ספר מטומטם של ריק ריידן...

הרב ארז משה דורון כתב אותו במשך למעלה מעשר שנים.

וכאב לי לקרוא את המילה שכתבת. 

בס"ד

כי חסרים עוד הרבה אנשים כמוהו!!

ואני צריך לשבת כדי לקרוא אותו, אם כבר אני יושב ובקטע של ללמוד אני פותח מסילת ישרים או מוסר אביך.

נכון, ישנם מצבי ביניים, אבל זה לא ספר קליל, כפי שגם אתה אמרת, וצריך להכנס אליו.

בס"ד

של הבן שלו, זה מספר על כל התקופה שלפני ההוביט, התקומה של הארץ התיכונה ניראה לי.. וכו'...

בהחלט פחות טוב משר הטבעות...  אבל גם סבבה!

טעות בידך. 

ציטוט קל מתוך: בני הורין, מבוא.

"אין להכחיש כי רבים מאוד מקוראי שר הטבעות אינם מכירים כלל את אדות ימי קדומים (אשר ראו אור בעבר, במתכונות שונות, בסילמריליון, בסיפורים שלא נשלמו ובהיסטוריה של הארץ התיכונה) או אולי רק מעטים שמעו את שמען, כסיפורים מוזרים וקשים לעיכולבמתכונתם ובסגנונם. משום כך סברתי זה זמן רב כי ראוי להציג בפניכם את הגרסה הארוכה של אגדת ילדי הורין כפי שכתבה אבי, כיצירה העומדת ברשות עצמה, בין כריכות משלה, עם התערבות מועטה ככל האפשר מצד העורך, ומעל הכול כסיפור עלילה רצוף, בלי פערים וקיטועים - ובלבד שאפשר לעשות זאת ללא שינוי, אף-על-פי שאבי השאיר אחריו חלקים שונים של הסיפור במצב רחוק מאוד משלמות."

שמעתי הודאה בטעות?

בס"ד

אני לא קראתי הרבה, בטח שלא תקציר,

אבל אח שלי שבהחלט לא קטן עשה 'תחקיר' בכל מה שקשור לטולקין, והוא אמר לי שזה הבן שלו שכתב,

אבל אם את אומרת... 

רק בשבילן הספר שווה.

הוא כתוב סבבה ,אבל בסוף כולם מתים.

   לא מומלץ.

נו באמת, בבקשה, בלי יותר מידי ספויילרים,

זה באמת יכול ממש להרוס.

לפי התגובות זה לא אסון...

ועכשיו בדרך של סיפור: "בודאי שאני רוצה" קראתי בשמחה "הלואי שהיה פורום כזה".

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

עשיתי את זה בכונה כדי לא להרגיש סתומה--

מישו יכול להסביר נורמאלי מהזה סיפורת?????

ולטרול לא עונים זה א' ב' בטרוליות...

אני אשמח אם יהיה פורום פורוזה למרות שאני לא מבינה מה ההבדל בין פורום פסיפס לזה.... 

ולכתיבת שירה לניגונים, calvin או בת שמש.

המצחיק... טרולצ'יקים... טרולצ'יקים טעימים שלי... בואו לאבא... 

מרק גרזן מאת יהודה אטלס
מעשה בנווד אחד שעשה ימים רבים בדרך והגיע לכפר שכל תוביו היו ידועים כקמצנים.
התדפק על דלת אחד הבתים כדי לבקש מעט אוכל להשיב את נפשו.
אולם את הדלת פתחה איכרה זעופת פנים, שהעיפה מבט בוחן בבגדיו הבלויים ובצרורו הדל והבינה מיד כי זה לא יוכל לשלם עבור ארוחתו.
"רחמי עלי" פנה אליה "אם לא אוכל אגווע כאן לעינייך"
אין לי דבר בבית כיחשה האיכרה, אולי פרוסת לחם ניסה האיש, אף לא פרור
אולי זנב דג מלוח?, המזווה ריק!
אולי אגס או מעט כרוב?, הכל אזל אמרה ועמדה לטרוק הדלת.
טוב אז אולי יש בידיך במקרה גרזן?
גרזן? התעוררה סקרנותה ולשם מה לך גרזן?
אילו היה בידך גרזן ואפילו ישן הייתי מלמד אותך איך לבשל מרק גרזן
מרק נפלא מגרזן ותו לא! מאותו הגרזן עצמו גם ניתן לבשל מרקים הרבה.
"ומי זה שמע על מרק גרזן?" שאלה האיכרה בחשדנות. "חכמה עתיקת יומין השיב
מרק העולה על שולחנות רוזנים ומלכים. חשה האישה כיצד פיה מתמלא ריר וחשבה בליבה :אם ילמד אותי אוכל לחסוך בהוצאות ולקנות לעי שמלה חדשה.
הביאה מהמחסן גרזן ישן. בחן האיש את הגרזן מכל צדדיו הקיש עליו באצבע קרב אותו אל אפו ואמר ...גרזן משובח ועתה הביאי סיר גדול מלא מים.
הביאה האיכרה סיר מלא מים וההלך שפת אותו על גבי הכירה. רחץ הגרזן היטב והטיל אותו לתוכו.
החלו המים מבעבעים ,ביקש תרווד ובחש ,טעם מצמץ בלשונו "לו היה בצל בביתך
היה המרק משביח אבל אמרת שהמזווה ריק...
"אלך ואחפש" אמרה האיכרה אולי אמצא משהו.
(כך ממשיך ומבקש כל שעולה על דעתכם שיכול להיות במרק והיא מביאה)
...כעבור שעה ארוכה הסיר את הסיר מן הכירה הוציא את הגרזן מתוכו
והטילו לקרן זווית.
"ועכשיו" אמר כשהוא יוצק את המרק לשתי כערות עמוקות,"עכשיו המרק מושלם"
טעמה האכרה מהמרק והנה לא בא כבושם ההוא
"מי יכול להאמין" מלמלה לעצמה בפה מלא "שמגרזןאחד ישן ניתן להכין מרק מלכים משובך" ודרך אגב הוסיפה,
"בפינת המחסן ראיתי גם מחרשה ישנה האם אתה חושב שתוכל להתקין ממנה צלי."

סליחה על השאלה..

אבל אני לא מכירה לא את הסופר ולא את הספר, אז אשמח לתשובה.

לא היתי ממליץ אם זה לא היה נקי

"על מה אבדה הארץ - עיונים באגדות החורבן" - הרב בני קלמנזון

סיפרות שואה יש המון. בכל ספריה, בכל חנות. אני לקחתי לי לשלושת השבועות את ספרי השואה האלה:

ויזנטל - הביוגרפיה / תום שגב

אהרן אפלפלד / סיפור חיים

אהרן אפלפלד / האיש שלא פסק לישון

בואי הרוח / הרב חיים סבתו

תודה!!!

עזרת לי מאוד!!!

תיאורים של מוות, פוווווווווווווווווול רציחות

אבל ספר ממש חביב...

 כמו בכל ספר ממוצע יש שם נשיקות וכאלה, בוא נגיד שזה לא יותר גרוע מהארי פוטר חח

יש שם מלחמות, אבל לא בצורה מגעילה, יש שם הפתעות זה ספר מהמם ממליצה בחום

אבל זה כבר הגדרה שלך למה זה נקי אז תחליט בעצמך =)

ולא היה בו שומדבר, נראלי רק משו בעמודים הראשונים...טוב אולי זה בספרים האחרים....

;]

כבר שנים שאומרים שזה בתהליכים

כריסטופר פאוליני חיכה כל פעם ליאמבה של כסף ואז הוציא ספר חדש חחח,

הרביעי כבר מוכן, ואם אני לא טועה הוא יצא עכשיו באנגלית אז ייקח קצת זמן עד שיתרגמו,

את יכולה לשלוח הודעה לצומת ספרים או משהו ולבדוק איתם =]

הוא יצא באנגלית ב8 בנובמבר, עוד 98 יום. ואחרי שזה יצא באנגלית אז יכך הרבה זמן עד שיתרגמו את הספר.

יש ספירה לאחור באתר הרישמי.

אם מאחורי הספר הראשון ראיתי שכתוב שזו טרילוגיה?

[לא קראתי אותם,אבל..]

זה היה אמור להיות טרילוגיה אבל בספר השלישי הסופר האריך את העלילה והפך את הטרילוגיה לסדרה של ארבעה ספרים .

הוא חשב שזה ייכנס לשלושה ספרים, אבל הוא לא היה יכול להכניס את הכל אז הוא עשה עוד ספר, ותכלס מה אכפת לו חחח הוא מרוויח מזה יותר.

השני משעמם תלוי למי, יש שם המון דברים שארגון לומד ביער  דו וולדנוורדן (של האלפים).

לכן יש כאלה שכל הלימודים שלו לא מעניינים אותם

אבל אני מצאתי את זה מעניין למדי

לא מזמן. עד שזה יגיע לפה יקח עוד שנה.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

אחרי שהוא יצא אז בטח יקח חצי שנה (פלוס מינוס) לתרגם אותו לעברית.

על תשכחו שהסידרה היא רב מכר ענק בעולם. וכמו שידוע ככל שהספר יותר מבוקש ומפורסם כך יתרגמו אותו יותר מהר.

נ.ב. למי שלא יודע הספר מגיע איזה 2 חודשים למתרגמים בעולם לפני שמוציאים אותו באנגלית. 

 יש בו כמה חלקים מאוד חשובים, כגון: השינוי של אראגון, חזרתו של מרטאג, בקיעת הביצה השניה, וכמובן עלילותיו של רוראן.

לדעתי בספר השני יש חלקים יותר משעממים, במיוחד החלק שבו אראגון נמצא אצל הגמדים, חלק ארוך ומאוד משעמם, אולי רק נסיון רציחתו של ארגון מעניין (ברצינות הרי זה כזה היה ברור שאוריק יבחר למלך...) .

לא אני בדיוק.. אמא שלי למדה אצלה סדנה של כתיבת סיפורים והיא לא כ"כ אהבה ת'ספר...

אבל אני לא קראתי אז אין לי זכות לדבר..

ספר של רביב דרוקר ועופר שלח (אנשי שמאל קיצוני) שיצא לפני הגירוש שבו הם מוכיחים ששרון הרס את גוש קטיף וצפון השומרון בגלל החקירות הפליליות שלו.

הספר מתאר את המחדלים (לטענת כותביו) של ממשלת ישראל בטיפול באינטיפדה.

הוא מציג פן מסויים מהאינטפדה השנייה ולא התמונה הכוללת - מי שרוצה להבין מה קרה שם מוזמן לקרוא את הספר "המלחמה השביעית" שמתאר את 4 השנים הראשונות של האינטיפדה.

של אסתר טוקר.. זה ספר חרדי..

קראתי.

אני זוכרת שבזמנו נהנתי.

היום אני לא כ"כ זוכרת אותו,רק בכללי,וממרחק הוא נראה לי כספר חרדי בנאלי..חביב,אבל לא מסעיר/מיוחד בצורה יוצאת דופן.

קראתי אותו לפני שנתיים. בכללי אני אוהבת את אסתר טוקר אבל גם בפרטי זה ספר נחמד בהחלט, אהבתי אותו בהחלט.

* נער החידות לא צנוע בעליל..

*המשחק של אנדר זה ספר ממש טוב אבל הכל תלוי בך..

נער החידות- לא נקי, אבל מאוד יפה ..דלגתי על  איזה פרק או שניים בספר, יש גם הרבה עבודה זרה אם זכור לי והרבה אלימות .. סה"כ ספר יפה, אבל היה יכול להיות הרבה יותר נקי  ...והייתי נהנית באותה מידה ..(ואפילו יותר- )

לא הייתי ממלצה לקרוא, אבל אני לא יודעת מה הגבולות שלך.זה יפה אבל לא שווה את זה

את רוצה גם תקציר?

ב. דווקא את המשחק קראתי שבוע שעבר שוב ואני אפילו אמרתי לחברה שלי שלא זכרתי שהוא מלוכלך. מדהים איך אפשר ללכלך ספר גם אם אין בנות.

 אני לא יודעת, אני שרדתי אותו, ולא הרגשתי שהוא היה over אם זכור לי נכון אח"כ הגסויות יותר נעלמות..

זה ספר מחכים, מהנה למי שאוהב מדע בדיוני.. אם הוא שווה את זה? אני חושבת שכן.. במיוחד אם רצים ולא מתייחסים לכל מילה שניה שיש בספר..

שירקה - לא צריך תקציר,אני חושבת שלא אקרא.

אשמח לשמוע עוד..

ספר נקי, כתוב היטב, קולח וצבעוני, זורם מאד וחוויתי. מעורר מחשבה בנוגע למחלה שעברה מן העולם באזורים שלנו ב"ה.

ספר נוגע ללב ומומלץ!!

ואגב,סיימתי את המשחק של אנדר ואין לי מה לומר יותר מ - דפוק.

אחד הטובים, לדעתי. מה לא אהבת בו?

נקיות- לא משהו בנער החידות ממומביי כמו שאמרו כאן, ואם לא הסתדרת עם המשחק, אז זה בטח לא מתאים לך.

ואולי גם האי של סופייה לא מתאים לך, המשחק לא חף משפה גסה, אבל בהחלט לא מזעזע (לפחות לא בשבילי) ובאמת שלא זוכרים מזה כלום אחרי 5 דקות.

ולמיטב זכרוני גם באי של סופייה יש מעט גסויות.

את מוכנה לשתף מה לא אהבת ב"משחק של אנדר"?

א.האכזבה הסופית הכי גרועה.למה? למה אנדר הרג עולם שלם סתם? למה הם לא בדקו קודם שהם לא תוקפים סתם?

בסדר,הבנתי שלא היה להם איך,אבל עדיין..הוא הרג מליונים סתם.זה הורס את כל דימוי הגיבור שלו.

ב.וולנטין.היא פי כמה יותר טובה ממנו לדעתי.למה היא לא נבחרה? נכון שהיא אוהבת שלום,אבל אם היו עובדים עליה כמו שעבדו על אנדר היא הייתה יכולה להתמודד בדיוק כמוהו.

עוד דבר - הי אמרה שיש לה נשק נגד פיטר שהוא לא מודע לו.מהו? לא היה כתוב עליו כלום,והיא נכנעה לפיטר עד הסוף,מה שבכלל לא היה גרוע לבסוף..

ג.פיטר.מה רע בו? הוא מרושע,נכון,אבל בסופו של דבר הוא הוא זה שהציל את העולם! והציל אותו באמת! הרי האיום שאיתו התמודד אנדר,גם אם היה איום אמיתי,אחרי שהיו פותרים אותו הייתה צפויה מלחמה פנימית עקובה מדם על כדוה"א,ככה שלא כזה קריטי האיום החיצוני לעומת זה הפנימי.כל שכן שלבסוף בכלל לא היה איום חיצוני ואנדר סתם הרג אנשים (בונזו וסטילסון) וחיזרים (הבאגים..) והרס את ילדותו,ככה שיוצא שרק פיטר הציל את העולם..

ד.גראף.הוא אמור להיות הפוליטיקאי הקלאסי,לא?! מה רע בו? הוא היה שיא הטוב בספר.הוא מקצועי (!),חכם,יודע מה הוא עושה,לא מבלף והולך סחור סחור,ובעיקר לא רמאי כמו שפוליטיקאים אמורים להיות. הוא באמת מוציא לבסוף את אנדר לוחם טוב שיכול להציל את העולם אם באמת היה איום.הוא לא טעה בהערכות שלו,והתנהג באמת טוב.היו לו אפילו רגשות ומצפון שהוא לא שחק עד הסוף כמו כל הפוליטיקאים..

ה.עוד אכזבה - הסוף.אחרי שהוא התאמץ להרוג את כל הבאגים הוא מנסה לחיות אותם מחדש? מי אמר לו שהמלכה לא משקרת לו? ומי הבטיח לו שבעתיד צאיצאיה של המלכה החדשה גם יסלחו לו כמו הבאגים ההרוגים ולא יקומו עליהם למלחמה על כך שכמעט השמיד את הגזע שלהם?

ו.לוק ודמוסתנס.לא ברור מה עמדתו של כל אחד.למה כל ההמונים נוטים לדמוסתנס וכל השכבה הגבוהה ללוק.למה פיטר ווולנטין כ"כ מתנגדים לדעות של דמוסתנס.איך לוק הוא זה שהגיע בסוף להצעת שביתת האש (מה גם שצריך לזכור שהיא באה מצד פיטר,שלפי האמור עליו הוא מחרחר מלחמה..).

ז.בין.הוא כמו אנדר.לא רואים שוני.הגיע באותו גיל והתפתח גאון כמוהו,עם טקטיקות ואשיות..מה השוני?

ח.אנדר רכרוכי.כל דבר שאומרים לו הוא נכנע.מה שהמורים מבקשים,מה שוולנטין מבקשת.הוא מוצג כקשוח,אבל נכנע בשניות..לא עומד על דעתו.

ט.מה הגבורה הגדולה שבאנדר בסה"כ? שהוא יודע לעשות טקטיקות ולאמן צבא טוב?! so?

י.מה הגדולה שבמאזר רוקהאם? אז בפוקס הוא ניצח בקרב השני כי הוא ירה על המלכה..איך משם הוא הגיע להיות המורה הכי טוב שמאמן את אלו שמועדים להיות מפקדי הצי שיצילו את העולם מהבאגים?

יא.הקרירות המבאסת בספר..מה יש להם? למה אחרי שנים של פגישה הוא לא מחבק את אחותו,היחידה שאוהבת אותו בעולם? למה הוא לא בוכה? למה אף אחד בביה"ס ללחימה לא מוצא לו חברים אמיתיים?

יב.הגסות שכבר הזכרתי.נראה שבכל מקום שקארד רק יכול להכניס מילה גסה הוא הכניס.וכל הזמן את אותן דוחות..בעע..מי שזה לא הזיז לא כנראה נשחק,וחבל.

יג.למה הם אומרים שהמורים הם האויבים? הם לא מבינים שהמורים רק רוצים לאמן אותם להיות חיילים טובים,שיעמדו נגד הבאגים ויצליחו להתמודד? כל הספר הם כ"כ בוגרים,כמו מבוגרים,אז למה ת'נק' הקריטית הזאת הם לא קולטים כמו בוגרים?

טוב,יש לי עוד,אבל נראה לי שהפלתי פה די והותר להפעם,ואולי בכלל..

את המשך הסדרה, שיענה לך על התהיות. וכן הגסות (אני לא הרגשתי והתרגשתי ממנה יותר מדי)  נעלמת בהמשך כמעט לחלוטין.

להיפך, בהמשך הספרים פחות צנועים.

על העניין.

והאמת?

אחלה ספר!

המקבילה עוד פחות.

קראתי אותו כבר חמש פעמים לפחות..

יש את תיאום כוונות ספר יפה.. ובואי הרוח שנהם של הר' סבתו (ספרים יפים+ )

בודדה במערכה ספר טוב ונקי של אורנה בורדמן(אני לא בטוחה לגבי שמה הפרטי של הסופרת...) ויש לה עוד ספר שלא קראתי... חלק אמרו לי שהוא מעולה ומהמם וחלק אמרו לי שהו לא משהו 'היינו כחולמים' תנסי מקסימום לא אהבת...

אני אישית לא אהבתי את הסיגנון של הספר אבל הרבה אמרו שהוא טוב וזה 'אבדות' של מיכאל משהו(שם משפחה מסובך...) אני אהבתי 'בא מלבנון' של אותו סופר וגם רק חלק מהספר...יש לו עוד ספר 'מים שאין להם סוף.. לא קראתי אותו אני רק יודעת שיש אותו.

אם את נוער אני ממליצה על ליאת רוטנר ('תנו לגדול בשקט'...'הרמת מסך', 'מעורב ירושלמי' וכו..) אבל רק אם את נוער... אפילו עד גיל 15 מעבר זה סתם משעמם ולא מעניין...

בקשר לסידרה נוצרי++++ נמאס לי מספרים כאילו... לא חסר ספרים פי אלף יותר טובים עם מסרים אמתיים נמאס לי שהטוב בספרים הנוצריים צריך להיות מסכן ומעונה...זה כבר מגעיל!!

האי של סופיה ספר מהמם!

ומשו מגניב!! סבא וספתא שלי חזרו שבוע שעבר מחו"ל. ראיתי לתומי תמונות שהם צילמו ופתאום אני רואה תמונות מפלאקה ומספינלונגה! קיצר, הם באמת היו שם. לא  חשבתי שזה אמיתי..

אז הנה

אני ממש נגנבתי!!

~סוף שיתוף~

מה זה " מפלאקה ומספינלונגה"?

[לא קראתי את הספרים המדוברים, אולי בגלל זה אני לא מבינה?]

אבל המקום נראה מגניב, מה זה?

הוא האי המככב בספר 'האי של סופיה'

ופלאקה הוא שמו של הכפר היווני  הקטן ליד ספינלונגה.

פינג, גם אני נגנבתי לגמרי!!!

למרות ששיערתי שהבסיס לסיפור אמיתי, עדיין לראות את התמונות של המקום ב'לייב' זה מקסים! תודה על השיתוף!

אני אענה אחד אחד-

א. במידה מסויימת המשחק נכתב כפריקוול לקול למתים [אני יכולה להרחיב אם תבקשו] שיכול להתקיים רק בתנאי אחד- הגיבור שלו חייב להיות אנדר רוצח הגזע. את חושבת שבחיים כל אחד מוודא שהוא מיצה את כל האפשרויות הדיפלומטיות לפני שהוא תוקף? אז צר לי לאכזב אותך. כמו כן, קצת קשה לשבת לשולחן הדיונים כשהגזע מולך יודע לתקשר רק באופן ישיר ממוח למוח, ואתה לא שותף לרשת הזו. ככה שדי ריאלי שהבחירה של הצי היא - נהרוג אותם כי לעולם לא נדע שהם לא יהרגו אותנו.

ב. סביר בהחלט להניח שוולנטיין הייתה נשברת בתנאים הקשים של בית הספר ללחימה. אנדר בקושי שרד את זה [ואם היא לא הייתה קיימת- סביר להניח שבין היה מנהיג את הפלישה השלישית].

הנשק שלה נגד פיטר הוא תמונות של הסנאים המעונים וסרטים מהמשגוח של אנדר שמראים את ההתעללות שלו בהם. לא מספיק כדי להכניס אותו לכלא, אבל מספיק כדי שהוא לא יהפוך להגמון. היא לא משתמשת בזה כי בסופו של דבר פיטר מדחיק את כל הזעם שלו [שימו לב לעניין של המטבע- תמיד כשאנדר מדוכא פיטר פורח, ולהיפך] והופך לבן אדם היחיד שיכול למנוע מכדוה"א להתפרק ממלחמות פנימיות.

ג. זה הפאנץ'. פיטר הציל את העולם ואנדר רק הרס לעצמו את החיים. למרות שבמידה מסויימת פיטר גם פעל מתוך אגו ורצון לשליטה- והוא גם היה טיפוס מפוקפק בילדותו שהתבגר ולמד להכיל את עצמו. רשע מוחלט- לא בבית ספרנו. זה גם חלק מהגדולה של הספר- לא הכל פה שחור לבן.

ד. גראף מתעלל באנדר רגשית וגם מעמיד אותו בסכנת חיים [הוא לא מרשה למורים למנוע קטטה בינו לבין בונזו]. הוא יודע מה הוא עושה- בונה חייל אלף אלף שיכול להילחם בבאגים- אבל בדרך דורס כמה ילדים, ולכן הוא עומד למשפט. הוא לא אמור להיות דמות רעה ואפילו לא פוליטיקאי- הוא איש צבא.

ה. ייסורי מצפון הם חזקים. כמו כן, התקשורת בינו לבין מלכת הכוורת היא לא מילולית, ולכן היא לא יכולה להיות מן השפה ולחוץ. הם מתקשרים מוח למוח, הוא מרגיש את מה שהיא מרגישה והיא לא יכולה לשקר לו. למעשה, היא לא יכולה לשקר בכלל. הבאגים, בגלל צורת החיים ההרמונית שלהם, הם יצורי שוחרי שלום. הם תמיד הגיעו להבנה מלאה בינם לבין עצמם ולכן אין להם שום אינטרס להילחם. הם גם לגמרי מבינים את אנדר- הם נכנסו לתוך המוח שלו והם מבינים אותו כמו שהוא מבין אותם.

ו. דמוסתנס הוא אנטי רוסי באופן מובהק- הוא מזהיר מפני הרוסים ומה שהם יעשו כשהמלחמה בבאגים תיגמר. שנאה היא פופולרית ואנשים מתחברים אליה, לא קשה למצוא לזה דוגמאות כאן ועכשיו. לוק הוא יותר הומניסט, וזה כידוע פונה יותר לאינטלקטואלים.

ז. קשה להבין את בין אם לא קראת את הצל של אנדר. כמו כן, בתור מישהי שמתחילה את צעדיה הראשונים בעולם המבוגרים אני לא יכולה להדגיש כמה יחסי אנוש הם נושא חשוב בכל תחום שרוצים לעסוק בו. לבין פשוט אין את זה. הכריזמה שלו מעוטה מאד.

ח. הרצון של אנדר למצוא חן בעיני אחרים הוא מה שהופך אותו לכלי כ"כ טוב בידיו של הצי. הוא מאד בוטח באחרים ומאד רוצה לעזור, זה גם עושה אותו מנהיג טוב.

ט. אני לא יכולה להעביר את התחושה שמתקבלת מאנדר בספר- גם את קראת וחבל שלא הרגשת. שן מתאר את זה טוב בצל של אנדר- הוא פשוט גורם לך לרצות ללכת אחריו לחלל בלי חליפת חלל [או משהו כזה]. כריזמה, כנות, ביטחון עצמי, אינטלגנציה, רגישות, עוצמה, נאמנות, אכפתיות, נחישות. לאנדר יש את כל התכונות של מנהיג מעולה. החלק הטקטי חשוב, אבל פחות. את זה גם בין יכול לעשות.

י. זה לא היה פוקס. הוא קלט את העניין שספינה אחת היא במרכז, היא היחידה שחשובה וכל הספינות מתואמות איתה בדיוק במטרה להגן עליה. הייתה לו תפיסה פנומנלית, וכנראה שבלי קשה הוא היה איש צבא מזהיר שלא זכה להוכיח את עצמו לפני כן [להזכירך- הצבא של אנדר מורכב מכאלה].

י"א. זה מה שמקום קשוח כזה- פנימיה צבאית בריבוע- מוציא ממך. אתה לא רוצה להיות רגיש מדי בקשר לאנשים שאולי לא תפגוש יותר. הוא לא בוכה כי הוא חייל טוב. יש לאנדר חברים טובים מאד- עלי, בין, פטרה לפעמים. אבל גם המורים דואגים לבודד את התלמידים המוצלחים, כדי שלא ייכנסו לקומפורט זון שיעמעם את הכישרון שלהם.

י"ב. ברור לי לגמרי שקארד לא "מתאמץ" לדחוף גסויות אלא רוצה לתאר את הסיפור באופן אותנטי לגמרי. זו חבורה של ילדים, כמעט כולם בנים, אין להם שום קשר לדת והם חיים בסביבה מאד צבאית, קשוחה וגברית. ברור שזו תהיה שפת הדיבור שלהם.

י"ג. מהמקום שהם רואים את זה [ובעיקר דינק מייצג את הגישה הזו] הרלוונטיות שלהם לפלישה היא מזערית, הם ילדים,  הפלישה אולי לא תתקיים בכלל. כמו כן, נק' המבט שלהם מצומצמת. יש באגים, איפושהו, אבל אם הם מצליחים לראות מעבר לאויב המיידי- הילדים האחרים- הם מצליחים לראות רק את המורים. המורים גם באים בגישה שמאד דוחפת אותם אחד מול השני במקום לעודד אותם לעבודת צוות, והמורים מקשים על החיים שלהם. הבאגים הם לא איום מיידי, המורים כן. כמו חייל שיורד על הרס"ר ועל משטרה צבאית. אלו האויבים שלך? לא, אבל הם עושים לך את המוות כרגע.

בכלופן - זה היה די מזמן,וכנראה בגלל שכ"כ לא נהניתי ממנו כמעט שכחתי את הספר [למעט הדברים הגדולים ורעיון],ככה שהייתי צריכה לקרוא כל סעיף אצלי בעיון כדי להזכר בפרטים..באמת,חתיכת הקפצה..

כרגע אין לי כ"כ כח לחזור לזה ולכתוב תג' ארוכה,אבל בלנ"ד מאוחר יותר [מחר/תיים] אכתוב שוב,ולו רק כדי לא "לבזבז" את תגובתך המושקעת.ח"ח.

תגובה מדוייקת ומושקעת, יישר כח!

אבל, יש לי כמה הסתייגויות:

ג. הפאנץ' הוא יותר מזה: הספר מראה שבכל אחד משלושתם - פיטר, ואל ואנדר -

   יש קצת טוב וקצת רע, ואין שם בכלל שחור לבן.

   אפילו פיטר, כשהוא חושב שאנדר ישן, מגלה לפתע אחווה מפתיעה ואומר לו שהוא אוהב אותו.

ז. בכללי - לא אהבתי את הצל של אנדר. הוא קצת הרס לי את אנדר....

    אני כבר לא זוכר בדיוק, אבל יש שינויים קטנים שמהם רואים בברור שבין בספר 'הצל'

    הוא לא אותו בין, ודמותו שופצה בברור כדי שיהיה אנדר מס' 2.

    גם החלטות מבריקות של אנדר ב'משחק' משתנות בספר 'הצל' לצרוף מקרים או

    לתמרונים של בין. הצל קצת מאפיל על המקור.... יותר מדי לטעמי...

והערה כללית -

מה שכל כך יפה במשחק של אנדר, הוא היחסים הבינאישיים.

לא רק בינו לבין אחיו, אלא אפילו השיחות הקטנות בין גראף לאנדרסון,

חושפות עולם מורכב של אישויות ואינטרסים.

כל השאר - זה רק תפאורה.

נכון, זה מגניב ועתידני, אבל בכלל לא קריטי לעלילה....

אגב, זה נכון לדעתי כמעט בכל ספר. אין דבר יותר מרתק מבני אדם.

א. לא מכירה את פריקוול קול מתים,אז לא אגיב בנושא.

בכל מקרה - לא חשבתי שממצים את כל האפשרויות,אבל המינימום ההכרחי כדי לא להשמיד עם שלם..

ונראה לי שאם הם יכלו להוליד ילד לרצונם,עם שיבוטים גנטיים וכד',הם גם יכלו לפחות לנסות לבדוק מהי דרך התקשורת שבה ניתן לדבר עם הבאגים ולמצוא מישהו מתאים.

ב. אני חושבת שהיא דווקא הייתה מצליחה,אבל נניח.קיבלתי.

ג. זה באסה באסה באסה. הורס את כל העניין. שהכל יתהפך?

סבבה,אפשר לא שחור-לבן,אבל ככה? להוציא את הרע - טוב,ואת הטוב - רע? נורא.

ד. אם הוא איש צבא - כל שכן,הוא נהג מצויין.

נסתכל מזווית שונה - הרי לא יעמידו אנדר למשפט כי בדרך להריגת הבאגים הוא גם הרג הרבה לוחמים-ילדים אחרים,נכון?

אותו דבר גראף,והוא עשה זאת מרשים.

ה. זה עדין מאכזב,אבל קיבלתי.

ו. הבנתי.אז איך בסוף לוק הוא זה שהשפיע,אם ההמונים לא נטו אחריו? ולמה פיטר ייצג אותו?

ז. נראה לי שגם לא אקרא את "הצל",ולכן נוותר

בכל מקרה - גם אנדר הוא לא מי-יודע-מה כריזמתי,לטעמי.

ח. לא מסכימה כ"כ,אבל נניח.

ט. כנ"ל ח' וז'.

י. למיטב זכרוני דווקא כתוב שזה היה פוקס,ואפילו מאזר בעצמו אותר לו את זה.

יא. זה פשוט דוחה,אבל אין לי מה להוסיף בקטע.

יב.. ברר..אוקי.אני עדיין הרגשתי כך.

יג. זה לא נכון. גם חייל יורד על הרס"ר וכו',אבל בתוכו מבין שזה לטובתו,ויש דברים מעבר.

הם מוצגים בספר כמאוד בוגרים,מאוד,וזה ממש הציק לי שהם לא הבינו את זה..כאילו - אני הבנתי,איך אתם לא? המורים לא סתם הקשו להם על החיים,וגם אם הבאגים הם סכנה רחוקה,צריך להתכונן אליה,והמורים עושים זאת היטב.

ושוב ח"ח

זנ תלוי  בך..בגיל שלך בעיקר..

א. הספר היה בהתחלה סיפור קצר. כשקארד רצה לכתוב את קול למתים הוא הבין שהדמות שנחוצה לו היא אנדר משמיד הגזע, ולכן הוא הפך את המשחק לספר.

אלה טכנולוגיות בלתי קשורות לחלוטין. אלו חייזרים. חייזרים. השוני שלהם ממנו כ"כ מהותי, אין להם איברי דיבור, אמצעי תקשורת טכנולוגיים, חוש ראייה או שמיעה... איך אפשר לתקשר איתם?

ג. אבל זה מעניין נורא. נותן לך ראייה כנה יותר ונכונה יותר של העולם. פיטר לא רע מטבעו- למה שהוא יהיה? הוא שאפתן וקשוח. אנדר הוא גיבור וילד רגיש ומתוק, אבל הוא לא קדוש מעונה מושלם, זה לא הארי פוטר פה. יש לאנשים גם חסרונות, אנשים מתגלגלים בחיים למקומות קשים, אנשים מנוצלים לעשיית דברים שהם לא מעוניינים בהם. כל התפיסה הספרותית של טובים ורעים היא מיושנת. היא מתאימה לאגדות ילדים.

ד. גראף הוא דמות קשה, הוא לא מוצג כאיש ישר וחינוכי, הוא נוראי כלפי אנדר. הוא פשוט חייל מאד ממוקד מטרה, קצת כמו בין.

ו. פיטר תכנן את זה כך שבמלחמה לוק יעלה ויציג את הצד השפוי יותר, ואז העולם ינטה לכיוונו. ת'כלס אני בקושי זוכרת את זה. אני צריכה לקרוא שוב את סדרת הצללים, ואני ממליצה גם לך לעשות את זה.

ז. חבל. אולי זה לא הצליח לעבור אלייך דרך הכתוב אבל אנדר מעוצב כדמות אהודה שמתחבבת בקלות, הוא יודע להשכין שלום ולגייס אנשים לצידו. כריזמה פחות פיקודית ויותר מנהיגותית.

י. אני יכולה לבדוק.

י"א. זה גם לא נכון שלאף אחד שם אין חברים אמיתיים. הקשר בין אנדר לעלי עמוק מאד. בין פטרה לדינק, בין בין לניקולאי. כמעט כולם מוצאים להם שם חבר נפש.

י"ב. אני חושבת שבשביל כל אדם, בכל גיל, קשה מאד להבין למה צריך לרדות בו ולהתעלל בו כדי להשיג את המטרות. הראייה לטווח קצר של צרכים בסיסיים של ביטחון ושלווה חזקה יותר מאיזו מטרת על מעורפלת בשם הבאגים.

הוא היה נחמד