פורום סופרים וספרים (עמוד 74)

בס"ד

לא מצליחה להזכר?

התכוונתי לכתוב אם משהו קרה את הספר של ליאת רוטנר... זה במקרה גם ספר פנטזיה(ואני לא זוכרת את שמו..)

מה שהגניב אותי שזה פנטזיה עם מקומות בארץ..

הייתם משנים סוף של ספר (או קטע אחר.....)!

מכניסים את עצמכם כדמות בספר, או דמויות אחרות-

(דוגמא:

פרסי ג'קסון- הייתם מוסיפים לו אח תאום (מאותה אמא) שהיה משפיע על העלילה ומשנה אותה.)

ממשיכים את הספר.

ועוד רעיונות.

(הערה:

לא מחייב שכתבתם את השינויים,

הם יכולים להתרחש גם בראש).

עזבו, פאדיחה לספר על זה....

נגיד באורי, דמיינתי לי את הסוף.. (הוא מת, ד"א ).

או בנשים קטנות- החלטתי שטדי וגו' התחתנו... 

וכו' וכו'...

ואם הסוף הוא עצוב תמיד אני חושבת בראש איך לשנות את זה שיהיה סוף שמח!!

תמיד אני תוקעת איזו דמות שמשנה את כול הספר... אבל זה רק בראש!!

אני דמיינתי את עצמי כמו רון והבטתי על הסיפור מהעיניים שלו והוא יצא שיא האומלל...

על אורי באמת כמו שהסנה הבוער אמרה , דימיינתי סוף שונה לגמרי ..

וגם כשהייתי יותר קטנה שיניתי בהארי פוטר הרבה פרטים .. כמו שהערתי את הורי לתחיה ..

ועודד הרבהה ..

בד"כ אני ממשיכה בראש כמעט כל ספר שאני קוראתת משנה פרטים או סתם ממשיכה תסיפור

חוץ מזה שהוא לא מעניין ילדים בגיל שלי, אולי יש קשר, למרות שאני "קונה" הכל...

מזמן מזמן. וזכור לי שהוא לא היה מי יודע מה.

ואני אכן קצת מבואסת.

הספר הוא מעין חלק מטרילוגיה עם אחד מאלף, לא יודעת אם שותפי סוד שלה הוא השלישי בטרילוגיה או שהיא מתכוונת להוסיף ספר נוסף.

אחרי אחד מאלף ציפיתי מספר שלה לגדולות, ואולי בקריאה שניה אני באמת אהנה יותר, אבל איכשהו זה לא אותו דבר.

הסיפור הוא על שלושה זוגות, כשבעמוד הראשון נפטר אחד מאותם הזוגות, והספר הוא פרקים שכותבים כל אחד מהחמישה שנותרו- עליו, על עצמם, על זוגיות ואמונה (וריח הדרים )

אז גם הרגשתי שהמעברים בין הכותבים מבלבלים אותי, מצד אחד לא נותנים להכנס לעומק ולהקשר לאף אחת מהדמויות, מצד שני מתעסקים כולם באותו דבר (בסבבים) בצורה שטיפה משעממת.

גם הכתיבה שהקסימה אותי בספרים הקודמים טיפה משחזרת את עצמה, ביטויים שהם יותר מידי הביטויים של הספרים הקודמים וציפיתי ליותר, לעוד.

מצד שני- למי שטען שיש יותר מידי חדירה לאינטימיות של זוג באחד מאלף- פה זה לא קורה. והספר צנוע (לטעמי) ומומלץ בחום כספר מעניין ועמוק, גם אם הוא לא ענה על הציפיות הגבוהות שלי ממנו.

זה היה נראה לי קצת משעמם וחופר אבל אם את אומרת נחשוב על זה

ולא יכולתי להפסיק....

ומרתק מאד

אך אכן, היו כמה קטעים שדילגתי עליהם, כי הייתי בלחץ לסיים ולהחזיר

והם היו יותר קטעי השקפה וחיזוק

דמות מיוחדת במינה, ויש המון מה ללמוד.

נחמד, לא משהו...

מין טלנובלה ישראית כזאת. כל הצרות בספר אחד

ספר תיכון טיפוסי אבל כיפי..

שונאת את הסדרה הזאת!!

כל כך קיטשי, דבילי, לא מציאותי... אשכרה טלנובלה.

אין בו שום ענין לדעתי כל הספר זה על ההיא ועל ההוא ועל מה שביניהם סתם ספר קיטשי מלא אהבה לא נצרכת וממש גרוע לדעתי.

-ח"כ מבינים כמה זה חסר תוכן ולא חכם...

ספר מטומטם... אני גם לא אוהבת באופן כללי את הספרים של הסופרת....

מה אתם אומרים?

מבחינת הגיל זה סבבה אבל העלילה די משעממת....

ספר חסר עניין.

הרי ידוע שתלמידיו של הרב אחראים על העתקת והפצת כתביו, ולכן המסקנה הבלתי נמנעת היא שהתלמיד הראשי טעה.

מסקנה - להעתיק זה לא חוקי ולא משתלם!

מ.ש.ל

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%94_%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D,_%D7%94%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9D_%D7%95%D7%9B%D7%9C_%D7%94%D7%A9%D7%90%D7%A8#.D7.91.D7.93.D7.99.D7.97.D7.AA_.D7.9E.D7.AA.D7.9B.D7.A0.D7.AA.D7.99.D7.9D

אז יש שתי תשובות,

אחת בויקיפדיה ועל השניה עלה ידיד של חברה:

1. 

הבדיחה באה להסביר מדוע המחשב החזיר את התשובה השגויה 42 במקום הערך הנכון למכפלה 6*9 = 54.

לפי הבדיחה, המחשב "הרהור עמוק" השתמש בתוכנית הבאה, הכתובה בשפת התכנות C.

#include <stdio.h>
 
#define SIX 1 + 5
#define NINE 8 + 1
 
int main()
{
    printf("What do you get if you multiply %d by %d?\n", SIX, NINE);
    printf("Answer: %d\n", SIX * NINE);
    return 0;
}

// This is an example of an exported function.
TEST_API int fntest(void)
{
    return 42;
}

אולי זאת התוצאה שהיתה מימי קדם ואנחנו שינינו את ערכי המספרים?

כי אם הייתי מחפשת ספר שילמד אותי דרכי מוסר, הייתי  פותחת ספר תורני או הלכתי. אבל לא ספר קריאה להנאה.

לעומת זאת, אישית חשוב לי שהספר יהיה מוסרי, ז"א שנוהג עפ"י המוסר ולכן אני לא אוהבת ספר שמלא בזימה, לכלוך, רמאות ודמויות מרושעות ומגעילות! (למשל קראתי את הפרינצ'יפסה, שגם מלא בע"ז וגם הכל כולל הכל שם מנוון ומושחת.)

בנוסף, אם הכתיבה לא לטעמי אפילו במעט, אני ישר מניחה את הספר. כתיבה לטעמי זה אומר: כתיבה פשוטה וחלקה, בהירה וזורמת. לא סגנוני כתיבה שונים ומשונים, לא  שכל קטע קופץ לדמות אחרת, או מסגרת במסגרת, לא בעל שפה רדודה מידי, עדיפות לגבוהה.

כבר קניתי כמה ספרים חדשים ומומלצים מאוד, שישר העברתי הלאה לחברות, שלא על מנת להשיב, כי לא אהבתי את הכתיבה. ואני לא מהססת להניח ספר מהיד, בגלל כתיבה שלא מוצאת חן בעיני.

ואחרון חביב, חשוב לי שגיבור הספר יהיה אדם שפוי ונחמד. אם הגיבור תמהוני או חולני או מוזר אני לא אמשיך לקרוא.

אמרתי שהוא יהיה עם מ-ס-ר... כלומר שלספר יש מטרה ולא סתם סיפור אהבה משעמם...

וזאת דעתי האישית אם את לא מסכימה זאת זכותך המלאה!!

אני אשמח לדעתכם הכנה בלי שום קשר למה שאני חושבת...

מה נראה לכם עושה ספר מסתם ספר טוב לספר מצויין שתשמחו לקנות אותו או לקרוא אותו שוב?? 

בדיוק כתבתי בשרשור של 'המשחק של אנדר' תשובה לזה...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t338738#4489259

קראתי, אבל מזמן...

אני רק זוכר שהוא היה ממש יפה.

אולי אני אחפש שוב.

ספר מיוחד במיוחד!

סוף כמו שאני אוהבת, לא קיצ'י מידי, לא צפוי מידי..

ומנוקדת היטיבה לתאר אותו

זה באמת נתן לי הסתכלות על הנצרות מהצד הכי מגעיל שלהם...

אבל---

הספר לא ממש נקי!!!

צריך לדלג על כמה דפים וכשמגלים שצריך לדלג עליהם זה קצת מאוחר מידי

הייתי ממקמת אותו ברמה 3 לפי מה שנתנו פה בשרשור ההוא..

ספר באמת טוב

קראתי את הספר לפני יותר משנה אז תסלחי לי אם יהיו שגיאות קלות..

יוהנה, נערה שנולדת לאבא כומר ולאמא שהתנצרה בכפיה חיה תחת השלטון הקפדני של אביה  שמתיחס אל הנשים כאל דבר בזוי. היא רוצה ללמוד אך מכיון שהיא אישה האפשרות לא ניתנת לה אלא רק לאחיר קשה הקליטה שאביה מצפה ממנו לגדולות.

אני לא אפרט יותר מדי אבל קורה המצב שיוהנה מחליפה את אחיה ,לוקחת את זהותו ולומדת במקומו ומתקדמת עד לדרגת האפיפיור. היא נמצאת בסכנה לחייה אם הדבר יתגלה..

לפי מה שאומרים זה מבוסס על סיפור אמיתי.הנוצרים מכחישים, אך יש כמה עדויות מפלילותD:

אני בדיוק קוראת אותו עכשיו! ממש עכשיו!

קראתי המלצה עליו בפורום בסימניה, התלהבתי וקניתי בשבוע הספר! אני נהנית מכל רגע.

רק שהעדפתי לא להעלות אותו לדיון/המלצה כאן בפורום, כי בעבר לא קיבלו כאן ספרים על הנצרות יפה.

סתם הערה:

כמו שאמרתי בעבר, אי חובבת ספרות היסטורית (כמו "האפיפיורית יוהנה") שהיא גדושה בנצרות בד"כ, אך מצד שני אני לא אוהבת לקרוא טקסטים נוצריים כמו תפילות וציטוטים מהברית החדשה.

אז אני רוצה להמליץ לאנשים כמוני שלא אוהבים את זה, שיעשו מה שאני עושה:

כשאני קוראת כזה ספר ומגיעה לפסקה שבה אני מזהה איזשהו מוטיב נוצרי (כמו ציטוט, או עיקרון נוצרי כלשהו שלא בא לי לקרוא) אני פשוט מדלגת לסוף הפסקה!

ממליצה.

ולגבי הספר עצמו:

רק מילה על הגישה של יוהנה בחיים- אני לא מאמינה שגם אישה חכמה כמוה היתה מגיעה לרמת התעוזה שלה או העצמאות שלה, כי בימים ההם גם אישה שנולדה עם כשרונות כאלה לא היתה מעיזה לברוח בדמות גבר או ללמוד לקרוא. פשוט לא! זה לא נראה לי הגיוני.

הדמות שלה מושפעת מאוד מהדעות הפמניסטיות של המחברת, שרצתה להציג את יוהנה בדמות כזאת. אזל תחשבו על זה: זה לא היה מציאותי כלל באותם ימים חשוכים.

השבוע יצא לי להזכר בסיפורה של דונה גרציה, אישה יהודיה שקשרי המסחר שלה היו מסועפים וענפים והיא הצילה באמצעותם לא מעט יהודים.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%95%D7%A0%D7%94_%D7%92%D7%A8%D7%A6%D7%99%D7%94_%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%90

איזבלה מלכת ספרד, להבדיל, שהיתה המלכה בעצמה (ולא רק אשתו של...) ועשתה הרבה מאוד צרות ליהודים.

פלורנס נייטינגייל, שהיתה אחות ותרומתה לצבא הבריטי בזמן המלחמה הפכה אותה לגיבורה לאומית, היא גם הקימה בית ספר לאחיות בעצמה.

ויש עוד ועוד דוגמאות.

לא שאלו לא סיפורים חריגים, אבל גם האפיפיורית יוהנה הוא סיפור חריג ולא מתיימר להיות משהו אחר.

חוץ מהכל- האפיפיורית יוהנה הוא סיפור שלא הומצא ברומן שאנחנו מדברים עליו. זה סיפור עתיק שלא ברור אם הוא אגדה או לא, אבל לאורך השנים בטרם נמשחו אפיפיורים הם נבדקו גם מהבחינה הזאת. בדיקה מביכה משהו, אבל הכנסיה  לא הסכימה להיות מובכת שנית.

(והנה הערך על סיפורה בויקי- היה או לא היה?)

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%90%D7%A4%D7%99%D7%A4%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA_%D7%99%D7%95%D7%94%D7%A0%D7%94

בו כתוב שהסיפור לא ממש אמיתי והיא המציאה חלקים מהילדות שלה, אני מבינה אותה לגמרי

חוץ מזה שכ הספר שלה מודגש שהיא הייתה בחורה עם אומץ בלתי רגיל...

אנשים יקרים, אני קצת מזועזעת... .

זה מה שמגדיר ספר כספר נקי? שאין בו נשיקה?

ספר שיש בו אלימות, רוע- זה ספר שנקי לנשמה שלנו?... 

קטונתי מלהבין. 

מה לעשות, כשאדם דתי שואל האם הסרט/ספר נקי- הוא מתכוון לעריות, פריצות וכו'.

את צודקת לגמרי, שיש עוד דברים שמזיקים לנשמה, כמו אלימות או ע"ז.

אולי צריך להוסיף למילה "נקי" את המילה "טהור" או "עדין", ואז נשלול גם את הפריצות ושאר המזיקים לנשמה.

[אגב, יש לי חברה שאהבה לקרוא ספרי מתח ופשע ותעלומות, אבל היא הפסיקה מאותה סיבה- שהיא שמה לב שזה רע לנשמה- להתעסק בג'יפה של העולם הזה!]

לא הבנתי מה קרה בסוף?

היא מתה? בגלל הלידה?

אני הבנתי את זה בתור-

היא הפילה ואז כולם הרגו אותה כי היא התחזתה...

כתוב שהיא לא הצליחה, וגם עבר זמן מאז שהיא שתתה את השיקוי המפיל!

וכל הסיטואצליה קרתה הרבה אחרי, לא?

כן, ומן הסתם אח"כ הרגו אותה/או אם היא מתה כבר- התעללו בגופתה, בגלל זהיא התחזתה לבן.

אבל שאלתי היא מה פשר הקטע הזה, של האור וכל זה.

זה כי היא מתה פתאום?

(לא בספר ) היא מתה בלידה... 

היא הפילה את התינוק, בגלל המכות מהסוס ומהבהלה.העובר יצא, אולי זה מה שמתכוונים באגדה המקובלת.

אחרי שהם גילו שהיא אישה, הדבר הראשון שעשו לה- להרוג אותה, היא 'בגדה' במשרת האפיפיוריות ועל כן דינה הה מוות...

ואפשר להיות מנהלת?

אם כבר פותחים?

ישלי ספרים שאני קוראת כשמשעמם לי, ואז הם רומנטיים, קיצ'ים, לא מצריכים חשיבה.. [והם גם הספרים שאני נהנית להירדם איתם...]

אבל יש ספרים שאני קוראת כשבאלי לקרוא, ואז הם חושבים, עמוקים, חכמים כאלה, נותנים חומר למחשבה גם אח"כ...

בס"ד

הארי פוטר- בזבוז זמן!

לכו תקראו שר הטבעות, לוחמי התמורות , ספר השלושה, או אפילו שלושה בסירה אחת!

דמדומים! איכס...

קודם כל, ספרים מפתחים את הדמיון של האדם, וכן, גם הארי פוטר מצליח להכניס אותך לעולם הדימויים שלו.

ובכלל נראה לי שאדם שאין לו דמיון מפותח- הוא מסכן.

ועוד נדבח, אולי זה מה שהכי חסר לנו כיום, למה אנחנו מחכים?

לביאת משיח, לתיקון העולם, לאחרית הימים וכו'

כל הדברים הללו, תלויים בתחיית הנבואה!

נבואה פירושה דמיון- "אשר ידמה הנביא", נבואה אמורה לבוא על גבי אדם, שממצליח לצאת מהמסגרת השכלית הבנאלית שלו- לתוך עולם עמוק.

לספרות, ולקריאת ספרות יש חלק נכבד- בפיתוח הדמיון, שהוא לא פחות חשוב מהשכל.

איזה ביזבוז זמן?

זה הנאה. תגיד אותו דבר על משחקי מחשב, מה זה לא ביזבוז זמן?

פשוט נהנים מזה 

א. אני נהינת מזה.

ב. גיליתי שבלי לשים לב יש לי הרבה ידע מספרים, ולא ספרים עיוניים.

ג. וזה גם מפתח את הדמיון..

בקיצור בזבוז זמן זה לא.

מה שכן יש ספרים שהם כ"כ זבל שאולי זה כן בזבוז זמן לקרוא אותם..

זה מפתח את הדמיון, זה מעשיר את הידע זה כמו שתגיד שללמוד זה בזבוז זמן.

ברור שזה תלוי איזה ספרים אבל את האמת שגם ספרים שבשבילכם הם בזבוז זמן כמו הארי פוטר תדעו לכם שמכל ספר כמעט אפשר ללמוד משהו ומהארי פוטר למשל אפשר ללמוד את ערכה של חברות אני משתדלת ללמוד מכל ספר שאני קוראת ותמיד יש מה ללמוד.

כדאי לקרוא את סדרת הירושה, ספרים: אראגון, הבן הבכור, בריסנגר, ______ (יצא באנגלית).

ספר מעט דימיוני משולב במציאות.

אפשר לנסות רק לעבוד וללמוד כל היום, אני אישית, לא אשרוד ככה יותר מיומיים. אז אם כבר אני מבזבזת זמן, עדיף שאני אעשה משהו שמעשיר ומחכים אותי. ואפילו לקרוא ספרים אידיוטיים סתם לכיף - אני עושה את זה לפעמים - זה גם נחמד. אני צעירה, אין לי עניין לחסוך את החיים שלי דקה לדקה.

ובסתירה יש את "מרבה ספרים מרבה חכמה" (אני חושבת שזה בפרקי אבות, אבל לגמרי לא בטוחה)

כמובן, תלוי איזה ספרים קוראים, אבל בכללי, ספרים מוסיפים המון לאינטלגנציה, לכושר הביטוי המילולי ולאיות נכון.

אישית, אני בעד, אבל כאמור תלוי אילו ספרים קוראים.

אני קוראת יותר כאלה עם חומר למחשבה 

כי באמת אין קטע לקרוא ספרים בלי משו מסרי וכאלה...

כל הספרים של משה יהלום- התוכן נוראי, אם נופל לידכם עותק, תעשו טובה ליערות הגשם ולתרבות בארץ וזרקו אותו למיחזור נייר!

כל הספרים על סדרות טלויזיה וסרטים-  (שימו לב שכתבו אותם על בסיס הסדרה\סרט ולא שהם מבוססים על ספר) אל תתקרבו אליהם אפילו, חסרי תוכן ועלילה בעליל.

"אחת שיודעת"- דבר הראשון הספר הזה לא נקי (לפי מה ששמעתי) והתוכן לא מתאים לחברה שמכבדת את עצמה (זה לא אומר שהסופרת לא טובה, היא מצליחה מאוד) מי שמע על הספר- תזכרו שזה לא ספר טוב מבחינת התוכן, ומי שלא שמע- עדיף שישאר בברותו.

"יומנו של חנון"- אין מה להגיד, רדוד עד  אצבעות הרגל, לא ראוי להיקרא ספר.

בס"ד

מי אתם שתפסלו ספרים? הקמתם אגודה להוצאה לאור? ברצינות... 

יש המון אנשים שקראו פה יומנו של חנון, (לא אני, ת'אמת...)

ואוהבים את זה! 

"אחת שיודעת" - בת ציון, את רק שמעת על זה!! אפילו לא קראת!

איך את יכולה לפסול ספרים כאילו הם לכלוך שנדבק לנהל שלך?!

בקיצור- בי כרפול, או בעיברית- תיהיו זהירים...

לא אהבתי את הרעיון הזה בכלל.

להמליץ על ספרים זה חיובי וטוב, אבל לפתוח שרשור על פסילת ספרים- לא נשמע לי. סליחה.

כל אחד וטעמו הוא, ולהוציא דיבה על ספרים זה לא יפה,

אם יש לך עניין להזהיר אנשים מפני ספרים מלוכלכים, יש איפשהו שירשור על רמת נקיות ספרים- תכתבי שם, אבל להציף כאן עם ספרים שהם לא לטעמך, תחסכי לנו.

עדיף להציף בדברים חיוביים- איזה ספרים אהבת- במקום בשלילי- איזה ספרים לא אהבת.

קפיש?

בשביל לא לקרוא ספרים דפוקים

עושה לך טוב לדבר כמה הספרים דפוקים?

פשוט תדברי על כמה הספרים שאת אוהבת יפים.

ככה כולם יהיו מרוצים ותחסכו לכולנו כאב ראש רציני.

בס"ד

אל תתחשבי באפחד, ותהני מהחיים.... 

בידיוק ככה!

קלאופטרה, אני לא פוסלת את זה לפי מה ששמעתי מהדודה של סבתא של חברה שלי, אני פוסלת את מזה שאחותי היקרה שתחי' סיפרה לי מה קורה בספר, וראיתי איתה כמה וכמה פרקים בסדרת טלוויזיה שמבוססת על הספר.

למשל אני קראתי פעם ספר שהתקציר מאחורה מ-ד-ה-י-ם! 

כל מי שקראה את זה ביקשה ממני להשאיל אותו,

אבל-

הספר פשוט פספוס אחד גדול, התקציר שהוא רעיון מדהים (עיירה שכל התושבים שלה יודעים מתי הם מתים, לכל אחד יש את  התאריך של המווות שלו והם מנצלים כל רגע בצורה הנכונה ביותר, 

למה אני רק מדברת - תקראו את המאחורה

=--------------------------------------

ביום שהמוסיקה מתה, ספרו הרביעי של אופיר טושה גפלה, הוא רומן סוחף, משעשע ורב-רבדים שבמרכזו צעירה המסרבת לאפשר למוות להכניע את חייה, בעיר שכל תושביה הניחו לבשורת המוות להכתיב את חייהם.

אופיר טושה גפלה הוא סופר המקורי ויוצא דופן, המעלה בספריו שאלות משמעותיות ומהותיות בענייני החיים והמוות. ספרו הראשון, רב המכר עולם הסוף, זכה לשבחים רבים, וכן זכה בפרס גפן לספר המקור הטוב ביותר לשנת 2005.

והספר הקושי מדבר על זה, הוא עסוק בביוגרפיה של הגיבורה, הוא מלוכלך, ופשוט לא שווה הצצה אפילו, (זוהי לא אבחנ האישית בלבד, גם אחי אמר זאת וגם חברה שקראו אותו.

אני חושבת שמספרים כאלה כן כדי להזהיר... זה ספר באמת קיצוני, שלא שווה פתיחה אפילו...

כי לפעמים אנשים קוראים וזה באמת מכניס ערכים ומסרים שליליים...
אז ספרים עם מסרים נוצריים, עם מסרים כופרים, ספרים גסים- זה נראה לי טוב שיכתבו ויזהירו כי אנשים קוראים סתם ומטמאים את הנפש שלהם.

בס"ד

ומלא חברות שלי קראו, ונהנו! אפשר לכתוב דעה, אבל לא לפסול בצורה בוטה כזאת...

קיצור, הגזמתם...

השני עלוב. 

אפילו לא גמרתי אותו..

יש בו בעיות תחביר מצחיקות ממש. אבל זה כבר התרגום.

הכל קורא לאט מידיי או מהר מידיי,

לא מרגישים רגשות של הדמויות

משום מה זכור לי שחיבבתי את הראשון..

אני לא יודעת כמה יצאו.

(מוזר,

בדרך כלל רק בסרטים הסרט הראשון מעולה והשני דפקט....)

כאילו,לסחוט אותו עד מטבע הכסף האחרון..בעע..

ובטוח שזה בהנהלת רולינג?

בכלל הספר מיצה את עצמו היא סיימה אותו בהכול היה טוב מה שזה הכי גרוע בעולם!! כלומר בכולם שלנו הכול יכול להיות טוב??

ולמה הרע שלה מזכיר את היטלר?? לא כולם כאלה...ובכלל כדי להיות רע צריך את כול הפסיכולגיה שמאחורי זה אין לה כלום!!

וחוץ מי זה בעולם המציאותי יש מקום לרגשות יותר מ: כעס, שנאה, אהבה, לכולם יש מקום הרבה יותר עמוק ממה שהיא מראה בספר. ויש סופרים שיודעים להראות את זה... אצלה זה נשמע כמו שילדה בת 12 כתבה את הספר... לצערי הדברים הם הרבה יותר עמוקים!

למה שמשהו באמת יסכים לוותר על החיים שלו כדי להציל את העולם?? צריך להראות את זה.

אני לא חושבת שיש לה לאן להמשיך הדמיות שלה מצאו את עצמם אלא אם כאן היא תקלף את הקליפות שלהם! שתוציא את מה שבאמת מניע אותם. 

חוץ מהעובדה שהארי הוא איזה נוצרי קדוש (שזה מעורר לי בחילה במיוחד בסרטים!!) 

אפשר פשוט לכתוב הארי פוטר ולדפדף ברשת...

האתר עצמו באנגלית אבל אולי מה-שמה תתרגם גם אותו ...

נפתח שירשור לכתיבת הסיפורים שלכם על הארי...

תהנו!

יש כמה:

העובדה שהרי לא מוכן להשתמש בקללות הורגות כלפי אוכלי מוות זה נוצרי זה אומר ג'לטמן אם הוא יחטוף מכה הוא יתן גם את הלחי השניה והוא בחיים לא יהרוג גם את מי שרוצה להרוג אותו... 

זה נוצרי נוצרי נוצרי נוצרי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

2.יש עוד המון קטעים שהארי לא מוכן להרוג ולא מוכן שימותו בשבילו שזה נוצרי לגמרי.  

מי הולך למבצע צבאי לבד?? זה פשוט נוצרי תקריב את עצמך למאן הכלל וככה תהיה גיבור בעעעעע

3. בסופו של דבר הארי לא הורג את וולדמורט אלא וולדמוט הורג את עצמו הארי רק מסובב את השרביט יצאה קדוש הבנת???

4. אם לא שמתם לב כול המורים בבית הספר (לפחות אלא שאחרים על הבתים) לא נשואים ואין להם ילדים מה שזה מאוד נוצרי!!

שימו לב דמבלדור: רווק בלי ילדים!  סנייפ: רווק בלי ילדים! מקונגל : רווקה ולא ראה שיש לה ילדים...

גם הנזירים הנוצרים אלו שנחשבים קדושים הם לא מתחתנים ואין להם ילדים!!

5. הארי חוזר מהמתים בדיוק כמו שהמוצרים מאמינים שיקרה ליש"ו 

נראה שיש לי מספיק הוכחות... אבל ברור שאפשר למצוא עוד המון הוכחות..

יהודי לא מקריב את עצמו למען עמו אף-פעם?

תראה את אסתר המלכה וכו' מה הם עושים?

חוץ מזה הארי לא מת! הוא היה הוקרוקס!

יש עוד דברים שכתבתי שבכלל לא התייחסת...!!!!!!!

יש את העניין שלהקריב אבל גם יש את המשפט:

"הבא להרגך השקם להרגו!! " כלומר אם משהו בא להרוג אותך אתה חייב להרוג אותו קודם!!

שנית אולי יש את העניין שלהקריב את עצמך במקרים קיצוניים(כמו אסתר המלכה) אבל יש גם את העניין של ונשמרתם איך זה שבספר החמישי הארי מחליט ללכת לבד ומשרד הקסמים בלי להודיע לשום מבוגר... פשוט מאוד אני יקריב את עצמי בצורה פזיזה וחסרת אחיות וברור שהוא יהיה גיבור....

אף אחד לא נוזף בו על זה!! 

שימו לב- דראקו מאלפוי הוא בלונדיני ווולדמורט הוא עם שער שחור...
והם שונאי כאלה שהם לא טהורי דם...
זה בדיוק (!!!) מכוון נגד הגזענות ונגד הרעיונות של היטלר על גזע הארי ועל זה שיש גזעים נחותים...

תהנו, ושתפיקו פירות נאים!

אפשר להצתרף גם בלי להיות פעילים?

שמעתי על זה שמישהו כתב סיפור המשך (לא אותה סופרת)

ובו הוא חיבר בסוף בין סקרלט להוא... איך קראו לו?

לא קראתי משתי סיבות:

1. לא הכי אהבתי את חלף עם הרוח עצמו.

2. איני אוהבת 'ספר המשך' שכתובים ע"י כל מיני...(מלבד ספרי ההמשך של היידי בת ההרים... )

שמעתי שיש גם ספר המשך שקוראים לו "רד בטלר"

לא מצאתי אותו

בס"ד

אני ירושלמית- רט בטלר... ;)

אבא שלי סיפר לי פעם שכל העולם לחץ על אותה סופרת להוציא סיפור המשך,

והיא לא הסכימה בשום אופן...

היא אמרה שזה הסיפור- וזהו!

ורק אחרי כמה דורות, היורשים שלה הסי\כימולכתוב המשך. (מה שנישמע די נוראי)

ואומרים שההמשך הזה לא הצליח בכלל...

מישו' קרא אותו?

אף פעם לא ראינו אותו, זה מסוג הסרטים שייש לך בבית אבל לאף אחד אין מושג מי הביא אותו ואף אחד גם לא רואה אותו...

והוא הברה פחות טוב מ"חלף עם הרוח"! סגנון הכתיבה מנסה להידמות אבל לא דומה... הרגשתי שהוא מנסה לשחזר את ההצלחה של הספר הקודם ולא מצליח.. טוב, אולי בגלל שכ"כ אהבתי את חלף עם הרוח, כל ניסיון להידמות לו לא נראה לי..

ולמרות שבדרך כלל אני לא שופטת ספר לפני שקראתי אותו- הסרט לא ממש עשה לי חשק לקרוא את הספר.

הגיבורה רעה ואנוכית ולמרות שיש פה גיוון מסוים מדמות המרי סו המושלמת- לא יודעת, לא מתחברת.

ראיתי את הסרט בשני חלקים- יכול להיות שאתם מתכונים לשני ספרים שונים, כל חלק?

החלק הראשון נגמר בחזרתו של האהוב שלה -אשלי..

אז..כדאי לנסות לקרוא? יש טעם?

סקארלט אם אני זוכרת נכון.

זה לא של אותה סופרת, שהחליטה לא להוציא המשך לספר, כך שהבנתי שזה גם לא על דעתה.

כך שזה 'לא אמיתי'. אם זה משנה משהו.

איך היה הספר? לא זכור לי כמשהו מיוחד. אבל קראתי אותו לפני שנים.
 

קניתי בשבוע הספר, אבל אמא שלי אוסרת עלי לקרוא אותו! היא אומרת שהוא נוראי וקשה. [והיא מאוד ליברלית בכל הקשור לקריאה. לא זכור לי מאז גיל 10 שהיא אסרה עלי לקרוא משהו]

פשוט מוזר~

ספר הזוי לחלוטין. זה מה שאני זוכרת ממנו.

אפילו לא סיימתי אותו (נראה לי..)

בעזהי"ת

נכון, העלילה מוזרה בעליל.

הכתיבה מוזרה.

אבל-

מבחינת הכניסה לדמות? הכותב שיחק אותה. הספר נראה בדיוק כאילו ילד אוטיסט כתב אותו.

אני מאוד מאוד אהבתי אותו, למרות שיש אנשים שלא ממש מתחברים לסגנון, הוא כותב כמו ילד אוטיסט וזה יוצר סיפור ממש מגניב

המקרה המוזר-

אני ממש אהבתי, הוא פשוט מעולה ביותר, וצנוע לגמרי..

אבל תלוי ממש מה סגנון שלך, זה בעיקרון מסופר מנק' מבט של ילד אוטיסט,

זן ואומנות אחזק האופנוע-

אני ניסיתי לקרוא ולא החזקתי מעמד,אבל אחותי טוענת שהוא מעולה..

קריאה נעימה!

והמקרה המוזר של הכלב בשעת לילה גם מצויין

ונהנה מהמוזריות שבעניין (להרגש כמו אוטיסט למשל) אז תקרא את המקרה המוזר.

אני- הרגשתי מוזר (=

ולכן לא אהבתי.

לשיקולך.

איך "הוציאו גרסה נקיה"? מי? איך ניתן לעשות כזה דבר?

המקרה המוזר של - קראתי ודי אהבתי, אם כי זה לא קל לקרוא, במיוחד למי שמרגיש הזדהות גדולה עם הגיבור, בבחינת "היי גם אני קצת אוטיסט, לפעמים...  וזה נורא קשה."

זן ואומנות אחזקת - קשה, מוטרף, למי שאוהב פילוסופיה, אופנועים,  וקשרים חברתיים לא ברורים. נדמה לי שלא הבנתי את הרוב ולא גמרתי אותו. מצד שני, קראתי את זה כשהייתי בתחילת תיכון, סביבות גיל 15 כי אחי קרא את זה ונתן לי והוא גדול ממני בעשר שנים... אז אולי זה היה מוקדם מדי. מעניין לנסות שוב.

ספרים של מורקאמי ואדאמס - התחלתי לקרוא אחרים שלהם: יער נורבגי" ו"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" והפסקתי אחרי פרק או שניים. בלתי נסבלים, לא צנועים, לא מצחיק, לא מבכיא, סתם איכס מדכא או מטופש.

הוא לא משהו, לדעתי. ציפיתי להרבה יותר.

ואם זה הפעם הראשונה שאתה קורא את מורקמרי- זה סגנון כתיבה מאוד מאוד שונה. זו לא עלילה ברורה ומסודרת או מסעירה. והוא ממש הזוי- יש כאלה שאוהבים את זה ויש כאלה שמדעזעים.

הספר לא נקי.

מי שאוהב את מדריך הטרמפיסט מן הסתם אוהב גם את זה..

ובכללי אני לא זוכר דברים מזויעים, אבל אני גם לא וכ אם זה נקי מאה אחוז..

"הרהור עמוק" מבינה בסדה

ספריה ארורה!

אני עוד אשיג את כולם..

אני יכולה לחוות דעתי על מדריך הטרמפיסט אם את רוצה

אבל הגיוני שמרווין42 מבין בסדרה עוד יותר ממני..

ספר נהדר. אומנם גס, אבל כמו שהרב קוק כתב על ש''י עגנון (סלחו לי על כך שהציטוט אינו מדויק) "בטל בשישים". ממליץ בחום. על כל הסדרה.

נ.ב.   אם אתה קורא - אל תקרא את הסדרה בראש רציני. תסתכל על מה הוא יורד, על מי הוא (ועל מה) הוא רומז. מפתיע כמה שההערות שלו יכולות להיות דקות - אבל חדות.

הטובים זה 1,2 ו5, כלומר

מדריך הטרמפיסט, המסעדה שבסוף היקום, ולא מזיק ברובו.

'היו שלום ותודה על הדגים', ו'החיים היקום וכל השאר'

פחות טובים.

קראתי אבל קצת בדילוגים - זה היה חביב אבל לא היה לי כח לקרוא את זה ממש בפירוט

זן ואומנות אחזקת האופנוע גם קראתי - ספר יפה. קשה קצת להבנה וקצת שואב ריגשית כזה. אבל זה ספר טוב.

החלקים האחרונים לקח לי הרבה זמן עד שהבנתי על מה זה.

ספר מעולה [על נושא שגם מאד קרוב לליבי]. מרגש ואנושי, ובאמת, כמה אנשים יכולים להיכנס לראש של ילד אוטיסט [או אספרגר, אני לא סגורה על העניין] ולגרום לך להזדהות איתו כ"כ? כתיבה מעולה.

בעניין הנקיות- יש גלישה קטנה [שהיא מהותית לעלילה] אבל לא מבחינת תיאורים אלא באופן יותר של הסבר. יש גם גרסה לילדים, אבל לא קראתי אותה.

המסעדה שבסוף היקום- אם קראת את המדריך ואהבת, אין סיבה לא להמשיך.

כלומר, ההודעה הזו ממש תלושה. היא לא אומרת לנו כלום על הספר. פרטי, נמקי והסבירי.

משום מה זכור לי כספר שלא הצלחתי לסיים אותו, מהוולגריות שבו. וסליחה מכל המתלהבים עליו כאן.

אולי הסיפור עצמו צמרר אותי, ואולי הצלחתי להכנס יותר מדי לראשו של הגיבור, כך או כך... הוא ממש זיעזע אותי...כשהתחלתי להבין לאן הוא חותר, והפסקתי באמצעיתו (או נכון יותר לקראת סופו)

אבל ככללל הכתיבה של מארק הארון יפהיפה קולחת, שנונה, ועגמומית לעיתים...

אולי אנסה לקרוא אותו שוב (הייתי בהריון כשקראתי אותו... ויכול להיות שסף הרגישות שלי היה גבוה מכרגיל...)

אז תאהב גם את המסעדה שבסוף היקום.

אני אישית אהבתי אותו אפילו יותר מהמדריך.. העלילה שלו הרבה יותר מתפתחת במהלך הספר, ולוידעת, אבל הוא הרבה פחות הזוי גם מהמדריך..

נקי- ממש! אין שום קטע. אני חושבת שכל הסדרה ככה נקייה.

אל תקראו אותו!! נראה תמים, אבל הוא ממש לא כזה. ספר מ-ג-ע-י-ל!!

המקרה המוזר - ספר ממש יפה, אבל כמו שכבר כתבו לפני, יש בו חלק לא נקי שמהותי לעלילה.

מה שאמרו על גיסאות שונות שלו - אין לי מושג, קראתי אותו באנגלית...

בכללי אני ממליצה על הספרים של דאגלס אדמס. מאלה שקראתי נהנתי. הבעיה היא שאני באמצע הסידרה, כי החלטתי לקרוא אותה באנגלית וזה די תוקע לי את הקצב, כך שאני לא בטוחה לגבי הספר המסויים.

בכל אופן ספריו הומלצו לי בחום, וזה חשוב לדעת להסתובב עם מגבת וכדו'.

לגבי האחרים - אין לי מושג.

בהצלחה.

מה זאת אומרת "עוזר"?

ואם הבנתי נכון, אז תשובותיי הן:

אולי לשניהם:

לסופר זה עוזר להציג את יצירתו לעולם, או את דעתו ולעורר שינוי, וכן לצורכי פרנסה זה עוזר.

ולקורא- הספר עוזר לקבל ידע בתחומים שונים ולהעשיר את עולמו הפנימי ע"י הקריאה.

כך שגם הסופר וגם וקורא יוצאים נשכרים

התכוונתי האם עצם הכתיבה היא בשביל הסופר או הקורא.

אגיד את השיקולים שמהם צמחה ההתלבטות ואז אולי זה יהיה יותר ברור: בתור אחת שאוהבת לכתוב (ומקווה שהתוצר המגומר הוא טוב) אני שמתי לב שאין לי סיפור שאין בו משהו ממש מהחים שלי, ככל שאני כותבת יותר כך נכנסים הסיפורים לרבדים עמוקים יותר בחיים ובלב.

אני הגעתי למסקנה שיש בזה סוג של תרפיה (לא מצאתי מילה אחרת), כי כל פעם שכתבתי על נושאים שכאבו לי בהתחלה היה לי באמת קשה מאוד לכתוב ובכלל לחשוב על זה וככל שהתקדם הסיפור הרגשתי פורקן מסוים ותוך כדי סיפור מצאתי גם פיתרונות, חלקיים או מושלמים, לבעיות שלי (כי כידוע, כל קונפליקט שמתעורר בסיפור אמור להגיע לאיזושהי סגירת קצוות).

ומכאן עולה שאלתי, האם היפור עוזר בעיקר לסופר (מבחינה נפשית, להנאה וכו') או לקורא (העשרת אופקים, ללמוד להבין  את השני, רגישות למצבים מסוימים, דרכי התמדדות בחיים וכו')?

כי אם זה בשביל הסופר, אז למה בעצם צריך להפיץ את הספר? שישאר אצל הסופר ואולי יגיע גם לכמה חברים אז מה טעם להציף את השוק בכל דבר קטן שקרה לסופר והוא החליט לעשות ממנו ספר כדי לפרוק את רגשותיו? (לא שאני נגד הפצת ספרים, חלילה, אני תולעת ספרים בעלת דיפלומה אבל גיליתי שיש יותר מדי ספרים שבאים ללת פורקן לסופר ולא ממש נותנים משהו לקורא)

וסורי על החפירה. (בתור תולעת אני גם חופרת בעלת נסיון רב)

הכי חזקים והכי מיוחדים נכתבו מתוך החיים של הסופרים שכתבו אותם,

כך שאם את כותבת מהחיים שלך, ואת יודעת לחוות אותם טוב, יש סיכוי שהקוראים יתחברו לזה ביותר.

יש לי הרבה דוגמאות מפורסמות:

לשרלוט ברונטה שכתבה את ג'יין אייר היתה אהבה נכזבת בבעל האחוזה שבה היא עבדה, ובספר היא בעצם רקמה פנטזיה מושלמת, ואני בטוחה שאם לא שהחלום הזה היה כל כך עז בה היא לא היתה מסוגלת לכתוב אותו כל כך סוחף.

אסופית - כידוע, הביוגרפיה של לוסי מוד מונטוגומרי לא שונה מזאת של אן שרלי.

נשים קטנות - קורות חייה של לואיזה מיי אלקוט דומים לאלו של ג'ו, וכמוה גם היא גדלה בין אחיות.

ויותר חדש - אישה בורחת מבשורה של דויד גרוסמן, שיקוף מדהים של הסיפור האישי שלו. אמנם הספר נכתב ברובו לפני האירוע, אבל דווקא לכן זה עוד יותר מצמרר, צריך לקרוא כדי להבין למה.

אז אני חושבת שהעיקר פה זה הפורקן לסופר, לנפש ולהצדת דעותיו וכו.

קורא שמחפש העשרה כללית- יכול להסתדר באינציקלופדיה,

קורא שמחפש אקשן וסיפורים יכול גם להסתפק בסרטים.

אבל סופר- צריך ספר.

ובאמת- סיפורים אמיתיים או שמבוססים על סיפורים אמיתיים- יש להם ערך גבוה בעיניי.

ונוגה-

אם את כ"כ אוהבת לכתוב, וניכר שאת כותבת יפה, מה את עושה בעניין? איך את מפתחת את זה?

א. מאיפה בדיוק ניכר שאני כותבת יפה?

ב. מה אני עושה בעניין? איך אני מפתחת את זה? אני פשוט כותבת, יש עוד משהו לעשות?

(נוגה עם ו' או בלי? =)

א. תחושה כללית- את כותבת במשלב לשוני לא נמוך/גבוה, מתנסחת יפה ועוד. (וזה רק מקריאת ההודעה השניה שלך!) סתם, התרשמות שלי.

ב. אפשר להיות במגמת ספרות, אם יש באולפנא, או ללכת לחוג של כתיבה יוצרת.

טוב מאוד שאת כותבת, אבל אני חושבת שאם יש לך באמת כישרון לכתיבה, כדאי לעשות מעבר לסתם לכתוב.

אני לא יודעת ממש מה יש בתחום, כי כתיבה זה לא התחום שלי(למען האמת לא ניסיתי כ"כ) אבל חבל לא להשקיע בכישרון.

באולפנא שלי אין מגמת ספרות (למען האמת, אני לא באולפנא בכלל אלא בסמינר) וחוגים לכתיבה יוצרת אני לא מכירה

הייתי אצל סבתי בשבת, ויש לה עיתונים חרדיים.

באחד מהם, אם אני לא טועה "הבית שלנו" של יתד נאמן, היתה פרסומת לבנות סמינר על מחנאות כתיבה יוצרת בחופש הגדול.

ישר חשבתי עליך!

אז שמתי את זה בצד, כדי שבמוצ"ש אני אקח את זה הביתה- אבל... שכחתי...

אז אולי תצליחי להשיג את העיתון ולראות במה מדובר.

ואני אנסה בל"נ להשיג מסבתא שלי את העיתון ולהביא לך פרטים.

מעוניינת?

אני אנסה בע"ה להשיג אבל אשמח אם תצליחי לתת לי פרטים. ושוב תודה רבה.

כך זה יהפוך מדיאלוג ביני לבין דג זהב לרב שיח. לא יותר יעיל?

ככלל ספר שכתוב הישר מליבו של הסופר, יצליח הרבה יותר, מאשר סיפור שנכתב בשיעור חיבור... או בקורס לכתיבה יוצרת, או סתם כספורט...

לדעתי הספרים הכי טובים, מכילים, כמו שאמרה שירק, חלק מחייהם האמיתיים לגמרי של מחבריהם.

אבל אם לא זה, לפחות שהנושא יגע בציפור נפשו של הסופר...(אלא אם כן אתה דוד גרוסמן, שמצליח, לדוג' בילדים זיגזג, לספר סיפורים בלי קשר לנפשו או חייו שלו, והם מקסימים ומרתקים...)

אכן יש יוצאים מן הכלל, מספרי סיפורים טובים שמסוגלים לספר סיפור]ס תם כך מהדימיון ועדיין הוא יגע בנפשות קוראיהם.

רוב הסופרים חייבים שהספר והנושא שבו, יתנגשו בחייהם שלהם על מנת להעביר את מה שרצו להעביר.

במאמר מוסגר, ברור לי שהספר עוזר קודם כל לסופר! אלאמלא כן הוא לא היה רואה אור.

סופרים אינם שליחי העם, הם קודם כל שליחי עצמם, ועל הדרך שלוחיהם של מי שנהנה מהם...

בודאי שספרים מחייו של הסופר יצליחו הרבה יותר.

השאלה היא, האם לדעתכם כתיבה היא רק תרפיה לסופר והזדמנות לפרוק או שהיא גם תרפיה וגם עזרה לקורא (נתינת ידע, לימוד על רגשות השני, העשרת שפה וכו')? מה עיקר הכתיבה?

ואם היא רק תרפיה אז מה טעם להפיץ כל ספר בהרבה עותקים? ישאיר הסופר אצלו את את הספר, יעשה עותקים בודדים לחברים ומשפחה וזהו. מה דעתכם?

אני די בטוחה שג'יי קיי רולינג לא למדה בבית ספר לקוסמים, לטולקין לא היו שום חברים הוביטים וכן עוד שלל דוגמאות. גם ספרים מחוץ לז'אנר של הפנטסיה יכולים להיות תלושים לגמרי מחייו של הסופר. לדעתי אין אף קורלציה בין "לספר על מה שאתה מכיר" לבין הצלחה.

מה שכן, בשביל לתאר את העולם שלו כמו שצריך הסופר צריך להכיר אותו כאילו הוא חי בתוכו.

ספרי פנטסיה לא נוגעים בקורא בנקודות עמוקות אצל הקורא.

ספר מוצלח באמת הוא ספר שמשפיע על הקורא (זו דעתי, בכל אופן) ועדיף לטוב.

וברור שהסופר צריך להכיר את העולם של הדמויות עליהן הוא כותב (גם מי שכותב מחייו מערבב המון דמיון ולא מביא את הסיפור כמו שהוא, בד"כ).

מי חולק איתנו את שמו של הספר הלא-ריאליסטי [אפילו סתם לא מבוסס על שום דבר במציאות] שהשפיע עליו?

והרי רשימת הספרים הלא ריאליסטים שהשפיעו עלי:

שר הטבעות בראש ובראשונה.

מכאן הסדר אקראי לפי מה שעולה לי בזיכרון

גבעת ווטרשיפ
רומח הדרקון  - רוב הסדרה. בעיקר הדמות של רייסטלין.

היתה איזו סדרה על שודדי ים שאינני זוכרת את שמה, בדיונית לחלוטין כמובן, שקראתי בילדותי והשפיעה עלי מאד. (אם מישהו זוכר איך קראו לה תזכירו לי גם! לגיבור הראשי קראו סאנדוקן והוא היה שיכור תמידית, זה כמעט הפרט היחיד שנותר בזכרוני.)

ספרי טרי פראצ'ט שינו מאד את התפיסה שלי על העולם שלנו, וכל מיני דברים שנחשבים מקובלים בחברה שלנו כפי שהיא כיום.

ספרי איזיק אסימוב גם כן תרמו הרבה להבנה שלי את העולם.

ואין מה לדבר בכלל על חוות החיות ו-1984, למרות שיש שיטענו שזה האחרון ריאליסטי מדי.

ואילו רק הספרים ששלפתי בחמש דקות, הרשימה האמיתי ארוכה הרבה יותר.

היה שם גם קמאמורי? יאנץ? זה היה על שודדי ים בהודו, על כת הטאגס החונקים, על הכובשים הבריטים?

נראה לי קראו לזה שודדי הים של מלזיה.

הנמר של מומפראסם

שני הנמרים

ועוד

זה זה עם הנמרים!

בקושי זכרתי את השמות שם, אבל בקאמאמורי אי אפשר לטעות...

הארי פוטר,אוהו כמה שהשפיע עלי.

אבל לא כ"כ בגלל הפנטזיה שבו אלא בגלל העיתוי שבו קראתי אותו ועוד דברים שאני לא אפרט כאן.

נכון, הם לא למדו בבי"ס לקוסמים, או פגשו בחייהם יצורים מיסטיים למיניהם, אבל לא צריך לחוות את זה כדי לחוות את זה.

נשמע מוזר?

בהרבה מהספרים האלה דווקא כן מסופר על חייהם של הסופרים, או חוויות שהם עברו, פשוט דרך "מסך" של פנטסיה, אישית שלהם או כללית ומוכרת. (יש סופרים שאם תשאלו אותם יגידו לכם שהם פוגשים יצורים כאלה יום-יום).

את אמרת "גם ספרים מחוץ לז'אנר של הפנטסיה יכולים להיות תלושים לגמרי מחייו של הסופר.", ואני מסכימה ומוסיפה- גם ספרים בתוך הז'אנר של הפנטסיה יכולים להיות מחוברים לחייו של הסופר.

"הסיפור שאינו נגמר" למשל, לא שייך לחיים? לא נכנס לנק' עמוקות אצל הקורא? לא פנטסיה?

מסכימה עם השורה האחרונה שלך, ורואים באמת ספרים טובים שהסופר מעיד בהתחלה על מחקר שעשה בנושא, או לפעמים מודה לאנשים שעזרו לו ב"מחקר" הזה.

אתה יכול לספר על אלף רעיונות שונים, זה לא אומר שזה לא עמוק.

אני אתן דוגמה: "סונטה ללא ליווי", אחד מהסיפורים הקצרים העוצמתיים ביותר שקראתי, לא מדבר על חוויה מחייו של הסופר במסווה מד"בי [אף אחד מעולם לא אסר על א"ס קארד לכתוב, וטוב שכך]. הוא מדבר על "מה אם" [קארד מספר שחשב "מה אם היו מונעים ממני לעשות מה שאני אוהב" ומשם נבע הסיפור]. זה עושה אותו פחות חזק? אני לא חושבת, כי בי הוא באמת נגע.

בס"ד

אבל זה ממש תלוי, יש סופרים שכותבים רק כדי לפרנס את עצמם.

רק כי הם מרגישים מחויבות לגמור את הסדרה שהתחילו, או משו' כזה...

ויש שההפך... קיצור- זה לא קבוע...

(בתגובה הראשונה או השניה שלי) וזה יסביר לך למה לא ענית לי.

זו סוגיה שהעסיקה את הכותב ובדיוק לכן היא שאובה מחייו.

חוויה מהחיים לא חייבת להיות בסגנון "יש לי ילדים מאומצים אז על זה אני כותב" אלא גם יחסים שמעסיקים אותו, סוגיות שחשובות לו וכו'.

אני די משוכנעת שגרוסמן משלב אפילו ביש ילדים זיגזג חלומות שלו, או סוגיות שחשובות לו או דברים שמפחידים או הפחידו אותו כילד וכו'.

לא יודעת אם כל סופר זה ככה, אבל ספרים שנוגעים, אני בטוחה שהם יוצאים ממקומות אמיתיים.

לא שאלתי איזה ספר יותר נוגע, שאלתי מה המטרה של כתיבת ספר