פורום סופרים וספרים (עמוד 79)

חברה שלי [מכורה בטירוף.. ] אמרה שהספר השני יוצא באזור מרץ השנה [בחודשים עיבריים נראה לי זה אדר א'- אדר ב'... ]

נשארתי ערה עד שלוש וחצי לפנות בוקר כדי לסיים אותו. 

הספר הזה לא עוזב אותי, חושבת עליו כל הזמן.

ההמשך ייצא ב20/3.

על מה הוא, למי הוא, נקי, וכו'..?

חלקם אזורי עוני וחלקם אזורים מטופחים. בכל שנה נבחרים בן ובת מכל מחוז לשחק את משחק הרעב-

בו המנצח הוא זה שהצליח להישאר בחיים אחרון!!

הגיבורה של הספר עולה בגורל והיא נוסעת ביחד עם בחור נוסף אל עיר הבירה, משם יתחילו המשחקים.

להפתעתה היא מגלה שהבחור- פיטה- מאוהב בה!!

המשמעות של זה היא שהוא לעולם לא יהרוג אותה כדי לנצח, ולכן היא תהיה חייבת להרוג אותו..

ספר מעולה. מומלץ בחום.

לא מאוד נקי [נשיקות].

אבל רק עכשיו קראתי את הספר,והוא באמת היה מקסים.

אני לא יודעת מה עוד לכתוב בלי ספויילרים מעבר למה שבת שמש כתבה,אבל הוא טוב מאוד.

ואגב,גם את הנשיקות שהיא כתבה עליהם לא הייתי מגדיה כנשיקות 'לא צנועות'..

מומלץ,אני נהנתי מאוד

העולם שלו מאד דל ולא אמין והדאוס אקס מכינה כל עמוד שלישי פשוט הוציא אותי מדעתי.

חוץ מזה שהסוף היה צפוי מדי.

אהבתי שלא תיארו את העולם. זה מין קטע של סיפורי-אחרי-הסוף, כאילו העולם שמתפתח אחרי סוף העולם שמגיע עם פצצה גרעינית או משהו. כמו נחש החלומות.

אני לא יכולה כבר לחכות לקרוא אותו!!

לפני שבועיים (ועוד יום.. ) יצא הספר השני בטרילוגית 'משחקי הרעב' ושמו בישראל- 'ההתלקחות'.

אהבתי ממש ממש ממש!! [סיימתי היום לקרוא.. והוא עצוב.. ]

אי-אפשר כ"כ לתאר מה הולך שם בלי להרוס פה לכמה קוראים מהעלילה...

הוא מספר על ההתמודדות של אחרי זה, על הגעגועים לדברים הישנים שהיא הייתה עושה, על הקריעה בין פיטה לגייל(ההוא שצד איתה), על המאמצים להוכיח לקפיטול שהמעשה הנורא שעשתה היה מתוך 'טירוף של אהבה' ולא מרדנות...

ובעצם השנה זה השנה ה-75 של משחקי הרעב, ויש גמול רבעוני, ובו קורה משו' מפתיע....

מהמם מהמם מהמם!!! יוצאים מהספר הזה בציפיה מטורפת לספר השלישי!!

אבל, הספר הזה הוא פחות צנוע [לא מעבר לנשיקות, אבל יש שוני.... ]

תיאור העלילה מזמין המון התלבטויות וקונפליקטים בשביל הגיבורה [האם תעזי להרוג מישהו במו ידייך? מישהו שהיה חבר שלך? מישהו שהייתה לו הזדמנות להרוג אותך ולא עשה את זה? מישהו מהעיר שלך?] והגיבורה לא עומדת מול אף אחד מהקונפליקטים האלה. מישהו או משהו אחר תמיד פותר לה את כל הבעיות.

כי זה לא ה'קטע' של הספר,ולא הייתה כ"כ אפשרות אחרת אם היא רצתה הפי אנד..

העניין הוא לא השאלות האלה, בעיני.

העניין הוא להראות - בהקצנה כמובן - עולם שבו הריאליטי שולט. בכל שם שקר. יש שם ביקורת אדירה על הברה המערבית.. הרבה מחשבות.

ראיתי בקטלוג כלשהו (כנראה של מייזליק) שיצא, וגם הספרנית אמרה שיצא, ושעוד לא קנו אותו לספריה.

אבל לא זכיתי לחזות בו במו עיניי, ומישהי שחיפשה בחנויות - גם לא מצאה. תעלומה...

בבני ברק [שלכל הדעות הייתי אמורה למצוא שם אם היה יוצא .....] לא היה אפילו רמז לחלק שני.אולי הסופרת התחרטה????

מאז שקראתי אותו עברה לפחות שנה אם אני לא טועה והוא עוד לא נראה באופק...

"הטירה הנעה"- דיאנה ווין ג'ונס, וגם שאר הספרים שלה מצחיקים.

"רמליהו 

הבן של חיזקיהו....

ועוד הרבה יותר...

חבר של ירמיהו..

שרק לא יתפטר!!"

ספרי פוצ'ו (כגון איה הג'ינג'ית, המורה שמילקיהו ועד...)

ספרי יוסי גמזו ("לא רוצים לישון רוצים להשתגע")

מדגישה שוב את קישון, למרות שאמרו את זה כבר...! אפשר לקרוא מיליון פעם (מילה של מי שמיישמת...)

אחד האדירים

ו"הטירה הנעה"? איפה ההומור בה?..

או שלא דיברת אלי? 

אופס

ה-ספר לדעתי בעל ההומור המושבח והמושחז.

המינאטורה שנעלמה. של אותו מחבר כנ"ל

שלוש בסירה של מיכל ווזנר, על משקל הספר שלושה בסירה אחת של ג'.ק.ג'.

שלושה בבומל של ג' רום ק' ג'רום.

אז ברוכים הבאים לי!!

למי שקורא באנגלית (אני מפחד שעם התרגום רוב הקסם נעלם)

כ-ל הספרים של הסופר הבריטי p.g. wodehouse 

ואין מה לפחד, יש עשרות רבות של ספרים. 

הפרופיל של וודהאוס 

רשימת ספרים שלו

רביעיית הספרים: mike and psmith  היא האהובה עליי.

ספרי ילדים בעיקרון, אבל אותי הם שופכים מצחוק!!

של דני רווה ניראלי... פשוט חונק מצחוק!!!

וגם ההמשך- הקוסם הגידם- אבל הראשון תמיד הכי טוב!!!

אני הכרתי את זה כסיפור בהמשכים.מצחיק בהחלט.

בקטע טוב,כן?!

כל ספרי ג'אלד דארל. הכי ידוע שלו - משפחתי וחיות אחרות. למי שאוהב הומור, הומור בריטי שרוט, זואולוגיה, ביולוגיה, בוטניקה - אחד מהם או כולם יחד.

כל ספרי דני קרמן. אחד הטובים - מילימשוגעות. כן, במילה אחת.

יהודה אטלס, אורי אורבך, שי צרקה - טוב זה ממש ידוע.

תמיד קישון. כל כתבי שלום עליכם. כל כתבי חנניה רייכמן, אם זה אומר משהו למישהו.

אהזרח י' זה אחד הספרים המבדרים!!!

הוא לא כ"כ ידוע, אבל שווה לרחרח ולמצוא אותו!

שכחתי את כל ספרי דארל... הם אכן טווובים!!!

תודה גם על ההמלצה על 'מילמשוגעות' אני בהחלט רושמת לי אותה. תודה!

שכבר עשר שנים אי אפשר להשיג את הספר הזה, "מילימשוגעות". כנראה הפסיקו להדפיס אותו ואני לא מוצאת אותו במשומשים. לפני 10 שנים נתתי אותו כמתנה ומאז לא ראיתי כזה יותר.    אז בהזדמנות זו, אם מישהו נתקל בו, שומע, יודע, אשמח מאוד.

ולא היה... הספרנית טענה שאין כזה ספר בכלל.........??????

חיפשתי את הספר בגוגל וראיתי שהוא כנראה יצא פעם לאור....

ורוב הקישורים היו קשורים לנחשונית....

בס"ד

ו"האזרח י"-מורח מצחוק!!

אמנם סיפורי השואה וההצלה עולים על כל דמיון, אבל גם לזה יש גבול.

אם כבר, אז "האיש מהצד האחר" מבוסס, בחלקו, על סיפור אמיתי, כנראה.

אני רואה ב"האי ברחוב הציפורים" משאלת לב. משהו שהיינו כל כך רוצים לדמיין שהיה יכול לקרות. ילד יהודי שברוב תושיה מערים על רודפיו, הורג בהם, מצליח להסתדר, ונשאר נאמן למצוות אביו, עד לפגישה המיוחלת.

לצערנו, לא כך היו פני הדברים במציאות  את סיפור חייו האמיתי של אורלב הוא כותב בספר "חיילי עופרת".

לפי מה שזכור לי הכותב רושם שהסיפור מבוסס על סיפור אמיתי,

אני לא זוכרת בוודאות אם כתוב או לא כתוב, אבל לדברי דג זהב נראה שלא מוזכר בשום מקום שזה סיפור אמיתי.

לאורך כל הסיפור תהיתי לעצמי אםם הוא אמיתי, אבל הפפגישה המיוחלת אכן היתה קיצ'ית מידי, ובלתי אמינה.

חבל, כאשר ספר על השואה בדוי- הוא מאבד את ערכו בעיני...

קראתי דיון בנושא הזה בפורום אחר, והסכמתי עם שלילת סיפורי השואה הבדויים.

אבל - לא במקרה הזה.

קודם כל, כי הסופר הוא עצמו ניצול שואה. וזה מאוד מאוד שונה בעיניי מאשר סופר שהוא לא. כך שהספר מייצג פן מסויים של השואה, גם אם הוא לא התרחש במציאות ממש כפי שהוצג.

צריך לקרוא את הספר הזה בידיעה שהוא לא אמיתי. אחרת זה באמת מאכזב כשמגלים שלא...

סבבה, יש הרבה, רק צריך לחפש...

למעשה, ספרים כאלה הם ספרי עדויות (כמו היומן של אנה פרנק וכו'...) - והמאפיין שלהם הוא נקודת המבט הצרה מאוד, משום ששורד בשואה כמובן לא ידע את כל מה שהלך בשואה.

אבל אם את רוצה המלצה על ספר אמיתי וחזק על השואה, לכי על "בשם כל בני ביתי" של מרטין גריי. אבל תזהרי, הספר נוקב ולא מפחד לנקוב בתיאורים שיכולים לזעזע אנשים תמימים - אין שם ילד שמתחבא מנאצים ואוכל כל היום מבתים שהוא גונב מהם, מגיטו ריק. יש שם נאצים שרוצחים על ימין ועל שמאל, יש שם נער שמסכן נפשו יום יום לצאת מהגטו להביא אוכל לתושבי הגטו, יש שם עדות מתוככי מחנה ההשמדה טרבלינקה, כאשר שירת שם כזונדרקומאנדו, עם כל הזוועה של הגופות, והזוועה על הידיעה שכל טעות קטנה עולה לך בחייך.

בנוגע לנקיות, הספר נקי כמעט לגמרי, אך יש בו שתיים שלוש נקודות בעייתיות, אבל אני סבור שניתן בקלות פשוט להמשיך לקרוא ולא להתעכב עליהם. וזה ספר אמיתי, זה העיקר - מרטין גריי היה בן 14 כשהתחילה המלחמה, והתגלגל עד סופה בגילגולים שונים ומרובים, אז מהבחינה הזאת כן, הוא ספר אמיתי עם סיפור מעניין אך מחריד.

בהצלחה!

ממליצה בחום על הסרט (נקי לחלוטין)

אם כי זה מבוסס על כך שהוא היה ילד בגטו.

וזכרתי לא נכון שהסיפור מתאר את סיפורו האישי.

בכל זאת ספר יפה למרות שהוא בדוי- דבר שבד"כ פחות מפריע לי...

וגם הספר וגם הסרט מבוססים על סיפורים שקרו לו בשואה..

לא כל הסיפורים אמיתיים אבל זה בהחלט מבוסס על דברים אמיתיים שקרו.. 

את האמת כולה אני לא יודעת אני רק יודעת שהוא באמת היה בחורבה אבל הוא היה גם אחיו הקטן  

ואמיתי, ללא תיאורים מזעזעים על המחנות והגטו, שיקרא את "אירופה אירופה" של שלמה פרל (אחלה ספר).

שם הספר הוא "היינו כחולמים", לא "כחולים"... (יחי ההבדל =)

ואכן, הרצת הדמויות בו לא משהו, כי כבר שוכחים מי היתה כל דמות...

והספר באמת מאוד חינוכי ודתי.

אגב, יצא לה השנה עוד ספר חדש (במהירות מסחררת! השנה יצא גם היינו כחולמים!) "מלכה בעל כורחה, נדמה לי.

אכן, יחי ההבדל..

אני גם הרגשתי את העניין הזה, בכלל, לטעמי היא גלשה (כפי שכתבתי כאן כבר כמה פעמים) ליותר מידי סיפורי "משפחתולוגיות".. יותר מידי אילנות יוחסין, זה היה מבלבל, מיותר, ובאמת לטעמי חבל..

ההרגשה שלי היא שהיא מוציאה ספרים מהר - מהר מידי.

בקשר לספר החדש שלי, משהו שאימי הדוסית העירה לגבי "ספרים שדוסים כותבים" (היא דיברה בצחוק כמובן, אבל זה היה משעשע.. ), זה שדתיים משום מה נמנעים מלכתוב "אלוהים", וכותבים "אלוקים". עכשיו, שיבושם לכולם, אבל לטעמי (ולטעמה) זה גורע קצת כשמשרתת גויה אומרת "אלוקי ישראל". קצת מעלה גיחוך, קצת טיפשי.

תכל'ס...

[עוד סיבה למה אין הרבה ספרים של דוסים- נורא קשה להוציא ספרים דוסים, יש מלא בעיות כמו אלה...]

הפריע לי שהוא קיטשי קצת..

הכל מושלם מדי..

והספר החדש שלה ממש יפה..הוא עזר לי להתחבר לפורים קצת יותר.

מה שהפריע לי בספר זה שהיא הציגה את אחשורוש באור חיובי מדי ואחשורוש בהחלט לא היה צדיק גדול..

במערכה" ממש לא נהניתי, הוא היה קיטשי ומוזר מידי ונגמר מושלם מידי) ואתם צודקים בהיינו כחולמים כל הדמויות באמת צדיקות מידי....

-זהו לעכשיו, "יום שישי, יום קצר היום!" (הגשש החיוור, שם, שם)

יפה - לא יודע...

אני חושב שלא במיוחד, אבל בטוח יש פה כאלה שחולקים עלי...

אבל אל תקראי אותו.חבל.. הוא ממש לא נקי..

עדיף פשוט לא להתחיל...

לא נקי ברמה שהעפתי מהבית לאחר קריאתו (הוא היה קנוי ולא מושאל).

יפה? כן, כתוב בצורה מאד מותחת, אבל לאחר קריאה אחת, לא היה לי כל חשק לשוב אליו... לדעתי זו אינדקציה מצוינת לספר טוב או לא.

את הספר השני של המחבר, משחקו של המלאך,שהוא מעין המשך לצילה של הרוח, איני מתכוונת לקרוא. וכנראה גם זה סוג של אינדקציה...

לא השאיר בי שום רושם.

וכן, ממש בא לי לקרוא אותו עוד פעם (יש לי אותו עדיין על המדף) וגם את הספר השני אבל אני לא אעשה את זה בגלל הג'יפה שם....

פשוט חבל שהורסים רעיון כ"כ יפה בג'יפה מיותרת

אם אין בספר מה שאנחנו מכנים "ג'יפה", זה לא ספר.

יש כ"כ הרבה ספרים יפים,  לא חייבים לקורא בכח, רק כדי להגיד שקראתי...

שומר נפשו יחסוך לעצמו.

פשוט ספר ענק, אחד הטובים בעיני.

חבל שמה שיש שם מפריע לכם עד כדי כך.. הוא לא כ-ל כ-ך נורא בעיני..

אבל מי אני

בכל אופן, בעיני?

זה פספוס לא לקרוא אותו.

אני אישית, בניגוד לירושלמית, חזרתי אליו ונהניתי.

ו -

יש לו המשך?

תודה על פיסת המידע הזו..

למרות שהיו שם נק' של אכזריות שהיו לי קשות. אבל זה העולם, אתם יודעים.

שהא אחד מהספרים המדהימים שקראתי.

קניתי אותו, וגם את ספר ההמשך שלו,

וזה אומר המון.

נקי? לא.

מה לא הבנת?

(חפרתי עליו המון אח"כ)

פרסמתי עליו כאן המלצה פעם, נדמה לי. חפשי אותה

הסוף היה לי מוזר, כאילו נגמר לי באמצע...
וקצת לא הבנתי מה הייתה בעצם המטרה...

(והאמ, שגם דיברתי עליו עם הסופרת).

שהמטרה היא להראות איך מתחילים להתגבר על אובדן או קודי שיש בחיים.

אפשר לעבור על המשימות שזאתי מקבל (פרח לי מהזכרון)

ולראות איך כל משימה נותנת לה את היכולת לעבד ולהתמודד עם הכאב.

הספר נגמר כשהסיפור העצם מתחיל. עכשיו היא יכולה להתחיל להתמודד.

ממש פישלתי הפעם...

אזהרה: לא לקריאה בשעות הלילה המאוחרות

/Forum/Forum.aspx/t63007#781500

החיפוש שלך - Forum/Forum.aspx/t63007#781500 – לא תאם אף מסמך.

הצעות:

• ודא שכל המילים מאוייתות נכון.
• נסה מילות מפתח אחרות.
• נסה מילות מפתח כלליות יותר.
• נסה פחות מילות מפתח

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t63007#781500

מזעזע ממש.

כלומר הוא טוב,

אבל נפשי העדינה הרגישה כאילו מישהו חרץ בה שריטות - מהסוג הדפוק ההוא, לא הסוג הכואב.

לא אהבתי את הספר, למרות שכמו שכתבת בשרשור הישן ההוא (ותודה לבת שמש! סחטיין על ההשקעה ), הוא די טוב מבחינה ספרותית.

והי,

גדול שפעם חיו פה אנשים.

השרשור שם הוא כמו לגלות ציורים על קיר של מערה פרה-היסטורית.

סתם, אני צוחקת

אז כן,קראתי את ההמלצה של ארגמן (בשירשור הישן) והתפעלתי.השאלתי אותו וקראתי,ויצאתי חושקת שיניים.

מה זה אמור להיות?

חברים,אני רוצה להזכיר שוב שזה אתר דתי,פורום דתי,אנשים דתיים.

בסדר,אתם יכולים לכתוב על הספר ואפילו להמליץ,אבל בבקשה לא להטעות.

"...ואפילו די נקי. מומלץ מאד. "

לא,הוא לא נקי.מצטערת.

זה נכון שהוא מצויין,עם עלילה טובה והכל,אבל מצד שני,אותה עלילה עצמה - כ"כ מלוכלכת!

רציחות,אונסים,בגידות,פשעים,מילים גסות בלי סוף (זה היה מוגזם! מה עובר על הבנאדם?) והכל במינונים - שה' ירחם.

שוב,לתשומת ליבכם,אני בונה על הפורום הזה כשאני משאילה ספרים,אל תאכזבו

אם ספרים בקושי יש נקיים, אז סרטים...

אני יודעת שבפועל כמעט כל הציבור הדתי כן צופה בסרטים, כאלה או אחרים. אבל זה לא אומר שצריך לעודד את התופעה.

אני אשמח אם ייפתח פורום של יוצרי סרטים - הפקה, בימוי, משחק ותסריטאות. מטבע הדברים פורום כזה יכלול גם ניתוחים מקצועיים של סרטים שונים.

אבל נראה לי שלא יהיה לזה מספיק ביקוש כאן...

יוצרי סרטים, כן? סרטים, לא?

מטבע הדברים כל יוצר חייב לראות המון המון סרטים כדי להתמקצע. איך את מעוניינת באחד, כשאת מתנגדת לשני? (ולכן אני לא חושבת שיכול להיות 'קולנוע דתי' קולנוע הוא לא דתי נקודה. מאלף סיבות.)

יש הבדל גדול בין ניתוח מקצועי ורציני של סרטים, על פי אמות מידה מקצועיות, במטרה ליצור אח"כ סרטים דתיים כשרים (ואני, כתסריטאית, מאמינה שבהחלט יכול להיות קולנוע דתי), לבין סתם פורום של המלצות סרטים, מקביל לפורום ספרים:

"מישו ראה שומרת אחותי?"

"אני ראיתי זה מעולה ממש סרט יפה בכיתי בסוף"

"זה נקי?"

"זה די נקי תלוי מה אתה מגדיר נקי חחחח"

וכן הלאה והלאה...

קולנוע כשר.

הרי את עצמך אומרת שכמעט לא קיימים סרטים נקיים. וברור שיוצר חייב לראות ה-מ-ו-ן סרטים וסגנונות כדי להתמקצע. אז איך הוא יכול להמנע מלהתפלש ברפש כשכל המקצוע הזה הוא חתיכת ביצה גדולה וטובענית?

או להפך, אם הוא נמנע מלהתפלש ברפש הכללי, איך הוא יהפוך ליוצר מקצועי בזירה הכללית והמאד מאד מתחוכמת? (אני כותבת את זה מתוך ניסיון בתחום...)

היוצר לא "מתפלש ברפש". הוא צופה בסרטים שהוא יודע שהם נקיים, וסרטים שביה"ס שלו צינזר בהם קטעים.

אני לא מסכימה שהוא חייב לראות ה-מ-ו-ן סרטים. אני למדתי בגישה אחרת. מספיקה כמות מכובדת וייצוגית. ובפרט אם במהלך חייו הוא כבר צפה, בעוונותיו, בה-מ-ו-ן סרטים בלי קשר ללימודים...

נכון שהיוצר צופה בסרטים לא דתיים, אבל מתוכם הוא מוציא בע"ה סרטים כן דתיים וכשרים.

ואגב,כל המושג "קולנוע" (ולא סרטים באופן כללי,אלא קולנוע.) הוא מושג שיש לו התנגדות רבה בציבור הדתי.

וזה עוד היה חובה לבגרות מגמה. שומר נפשו ירחק.

ספר נוראי לדעתי, לא יצאתי ממנו עם שום דבר

לא אהבתי את העלילה, הרעיונות הגלומים, וכו..

הצד המרתק היה הרעיון האדיר להגיע לאי בודד עם החברים, לבנות ולשרוד. (בדומה לריתוק המיוחד מרובינסון קרוזו, או המשפחה השוייצרית רובינסון ודומה).

את אי הילדים או אי-בוד (זה אותו ספר בשתי הוצאות שונות)

זה ספר ילדים בעיקרון אבל ממש יפה.

גם על חבורת ילדים שמגיעה לאי בודד אבל בלי האלימות שיש בבעל זבוב. (לא קראתי רק שמעתי המון תגובות עליו)

האמת שקראתי אותו ממש מזמן (שישית נראלי) ואז ממש אהבתי אותו.

בס"ד

ספר מצויין

עלילה חזקה

מסר עצום

מאיפה מגיעה הדחייה לספר הזה???

מומלץ בחום

אלא אם כן אתה שישיסט שלא אוהב לקרוא משהו יותר מתוחכם מג'ון גרישם!

לי אישית זה לא הפריע.

ב"ה

מבחינתי הספר מומלץ. למה אתם מתכוונים אלים? יש בו קטעים אכזריים אבל, ככה מספרים את הסיפור הזה. זה עדיף מכיפה אדומה,. סיפור שכולם מכירים והוא נוראי, אבל הוא מצופה בסוכר.

אז ככה-

קודם כל דעתי על הספר, האמת שממש הזדעזתי ממנו ולא התחברתי.

העולם שמותואר בספר הוא פשוט לא אנושי, לא אחרי השקיעה אבל גם לא לפניה. העולם מתואר כחסר רגשות, לא מורגש שהם אנושיים (ונכון בהקדמה כתוב שזה עולם שונה לחלוטין משלנו אבל עדיין- רגש זה אחד מהדברים שהופך יצור מחייתי לאנושי. קחו לדוגמא את הדמויות של וול-דיסני שהם למעשה חיות אבל לגמרי אנושיות. ולכן לא מוזר לנו לראות את הארנב(באקס-באני) מדבר וצוחק כשווה על דוק) הדמיות המתוארות חסרות רגשות בסיסים, וגם שמופע אזה רגש מורגש כאילו הסופר אמר לעצמו אוי חייבים להכניס רגש אז עכשיו היא מתרגשת/ הוא נבהל וכו'. (זה מאוד מורגש מזה שהם נותנים לעצמם מספרים סידוריים בתור שמות משפחה. מה אתם מוצרים בסופר? (או יותר גרוע...) זה ממש הפריע לי)

יותר מזה- אין הזדמנות להכיר את העולם שלהם. הסיפור ישר צולל אל הדמיות הספציפיות בלי שהקורא יכיר איפה הם חיים, איך מתנהל העולם שלהם לדוגמא-

מה שיטת הממישל? יש שם מדינות שונות? מצד אחד זה נשמע שכל העולם זה מדינה אחת אבל זה ממש לא ברור ולא הגיוני, אולי יש שם עוד מדינות?.

איפה הממשלה בכל הסיפור? היא בעדם? אז איפה התמיכה שלה? היא נגדם? אז איך הא נותנת שיפחידו ככה את הציבור?.

והציבור- איפה הוא? הוא חושב שהם צודקים? הוא נבהל? הוא מלגלג? איך אין לו שום מקום בספר? רק אחרי השקיעה הוא מופיע כחבורת משוגעים. מה הוא היה קודם?

מה האורח חיים? יש למשל- חשמל, קידמה? לי לקח זמן להבין שיש להם מכוניות...

ויש עוד הרבה דוגמאות. העניין הוא שלא הכרתי את העולם לפני שהוא נהרס. אז- כשהוא נהרס, מה זה אכפת לי?? מה שקורה זה שאני דואגת רק לדמיות שהכרתי... וזה לדעתי פיספוס כי הספר לא בא להכיר לי דמיות אלא להכיר לי מציאות של אסון ולהציב לי שאלות.

עוד דבר שהפריע לי- הרגשתי שהסופר נהנה לתאר את הזוועות. לא יודעת להסביר את זה. אבל זה הרושם שקיבלתי.מדהים כמה מהסופר מהדהד בספר בלי שהוא שם לב... אבל על זה נחפור בהזדמנות אחרת...

(אפשר לחפור על כל זה עוד הרבה ולהביא דוגמאות אבל נבהלתי מהאורך...)

ולשאלות-

- דמות שאהבתי- בינאי כי הוא הכי אנושי מכולם. יש לו רגשות הגיוניים והתנהגות אמינה. 

- אם יגידו לי שמחר השמש לא תזרח...לא יודעת מה אני יעשה... אני חושבת שאני לא אאמין. יותר מידי דברים מבוססים אצלי על הביטחון שהשמש תזרח שוב מחר...נראה לי שבכל מקרה אני אשתגע . אפשר להכניס אמונה? אני אשב ואתפלל... אני לא מסוגלת לדמיין את העניין בלי היהדות. אני מניחה שאני אלך אחרי הרבנים ומה שיגידו... (דוסים לשילטון! )

- שוב, קשה לי הדיון על הכת כי זה דיון על אמונה בלי להכניס את היהדות ואני הולכת לאיבוד...לא יודעת מה הייתי 'ממליצה' לאנשים שם לעשות. אבל מה שכן בטוח- לא יכולתי לסבול את הדרכי פעולה שלהם, איומים, שקרים, צביעות. ובקטע הזה- כן זה מאוד הזכיר לי את הנצרות.. וגם את האיסלאם (הקטע של האיומים)

- לגבי הסוף- אחד הדברים הכי חשובים בספר זה המשפט האחרון שלו ובספר הזה הוא איכזב ברמות! תן איזה משפט וואו כזה שיסגור את הספר, מה זה " טוב נדבר איתו ונראה מה אפשר לעשות" ? זה סיום? לדעתי זה פשוט חבל ופיספוס (ותמשיכו בעצמכם...).  והרגשתי שהסופר לא ידע איך להוציא מהסבך שהוא נכנס אליו אז הוא מצא פיתרון מהיר ופשוט. ה ת א כ ז ב ת י .

סיום אחר- להקים איזושהי מועצה של השפויים שבהתחלה תשתלט על איזור קטן ולאט לאט תתפשט. נכון זה קשה, זה מורכב, זה מסובך, כי- זה אנושי.

ולשאלת השאלות (אנא-קל, תסביר לי בבקשה איך לא כתבת אותה??)

האם זה משקף את העולם שלנו?

קשה לדעת. שתי סיבות- אני לא מכירה את העולם שלהם לפני האסון (כמו שנחפר כבר...) ואני לא יודעת איך יתנהג העולם שלנו בסיטואציה דומה. אולי באמת הדתות ישתלטו? אולי הרוב ישתגע? בכל מקרה אני מאמינה שהעולם ישתקם מהכל. אנחנו לא מבינים איזה כוח יש לחיים...

ולסיכום אני אקרא את הספר הזה שוב? אז לא. ממש לא. אבל בכ"מ, זה היה מפגש מעניין... אז תודה לצור על העידוד(וואו איזו עדינות... אולי בעצם איומים יתאימו פה יותר) ועל האירגון!

סליחה על האורך (צל"ש למי שהגיע עד לפה...)

שבוע טוב!

אני כותבת אותה שוב כדי שאם מישהו לא קרא עד הסוף מה שכתבתי (יש מישהו כזה??) הוא יענה בכ"ז על השאלה-

האם זה משקף את העולם שלנו?

שבוע טוב!

מדע בדיוני בד"כ משמש לשים אנשים וחברה נורמאליים במצב שקשה לדמיין היום ע"י המציאות המלאכותית.

המצב אותו אסימוב מנסה לתאר הוא מצב של אימה מוחלטת, איבוד אבני היסוד עשל הבנת המציאות מבחינתנו.

אנחנו לא יכולים בקלות לזהות בסיפור הזה את החברה שלנו כיוון שאנחנו לא יכולים לזהות את ה"אפילה והכוכבים" שלנו, בדיוק כפי שלא יכלו לתאר זאת לעצמם האנשים(הם לא אנשים אבל לצורך העניין..) בספר.

זה נכון שמדע בדיוני בד"כ משמש לשים אנשים וחברה נורמאליים במצב שקשה לדמיין היום ע"י המציאות המלאכותית. אבל, למה עושים את זה? למה ליצור מציואות אחרת ומוזרה?

כדי שנלמד משהו במציאות ההיא ואז נשליך אותו עלינו. זה כל הפואנטה במשל. וכן מד"ב ובעיקר פנטזיה הם משל (אני מדברת על הספרים הרציניים והיֵפים. לא על כל הזבל המיותר).

וכמו כל משל הוא לא מתאים בדיוק למציאות אבל אפשר ללמוד ממנו.

אז אני משנה את הניסוח-

יש דמיון בין העולם שלהם לשלנו? איזה דמיון? ובמה רואים אותו? ואיך לדעתכם תתנהג האנושות במצב של אימה מוחלטת? (ולעוד שאלות מאת המורה לספרות מוזמנים לפנות אלי...)

ועוד דבר- (ונראלי שאנא-קל יסכים איתי בקטע הזה)

מר ender13 אולי גם תגיב לשאלות???

כל השאר השאלה מכוונת גם אליכם!!! (נמאס לי לנהל דיון עם עצמי...)

לילה טוב!

י   ח    ס   !   !   !

תודה מראש...

פשוט ממש ממש לא לטעמי הספר הנבחר... סורי... (ולכן רציתי שיהיו כמה קבוצות קריאה כדי שכל אחד יוכל לבחור את מה שמדבר אליו...)

מבוקש,כי חיפשתי ב-3 ספריות באזור שלנו ולא היה באף אחת. תאלצו המתין עד שהספר יגיע מההזמנה....

ואני ירושלמית- בקושי על אחת מגיבים, אז כמה?? צריך לחכות שיהיה יותר מתעניינים בעסק...

אם כל אחד ימצא את באחת מן הקבוצות אשר אהבה נפשו, יהיה לו מן הסתם יותר מוטיבציה להשתתף...

ופשוט תזרמו עם הייבוש.

הפורום הזה מסוגל להרבה יותר..

יומטוב

כפרה על ציונה

היא אומרת שזה מזעזע ברמות......

לא אהבתי.

בקצרה? לספר היה פוטנציאל גדול בהרבה. ואם התרגום טוב, כנראה שהמקור לא איזה פנינה. ואם התרגום לא משו, ניאלץ לעשות 5 יחידות ולנסות לקרוא את המקור..

אותי אישית אכזב הספר הזה..

בעזהי"ת

צורת הכתיבה מדהימה, הרבה מעבר לעלילה.

העלילה מותאמת בדיוק לצורת הכתיבה ולפואנטה שמאחורי הכל.

אני כמעט מסיימתאותו.באמת שספר יפה.

פתאום אתה רואה שמה שאנחנו חיים עליו בכלל לא כזה ברור מאליו..

הספר כתוב דווקא מעניין ויפה..

גדלתי על זה!

זכור לי כחינוכי אבל אנלא כ"כ זוכרת תסיפור..

ממש חינוכי!!

מצד אחד, הפי לומד להיות מה שהוא וכו' וכו', אבל מצד שני- זה קורה בגלל לחץ חברתי גרידא.

תבקשי בספריה שיחפשו לך אותו בקטלוג.

כתבה גם את "אות מאבשלום" מומלץ בחום!

ספר מטופש ושבלוני מפוצץ בקלישאות. בלתי נסבל.

בס"ד

אני מתפוצצת פה מצחוק   תודה על רגע שופך! |מנגב את דמעות הצחוק|

בס"ד

לא יהיה יפה מצידי להסביר מה כל כך מצחיק בזה.... |מצפון|

ספר נחמד.. חביב.. לא יותר מזה..

והוא סטיגמטי ברמוותת.. למשל שהיא אומרת על האפרים הזה שהוא גר באריאל, והכל מסביבו שטח ירוק ומישורי...

באמת מעניין אותי.

ריק ריירדן הוא סופר שעד עכשיו ביסס את רוב ספריו על המיתולוגיה היוונית, הרומאית והמצרית...

יש לו את הסדרה פרסי ג'קסון, שעוסקת בילד שהוא חצוי, חצי בן של אל, וחצי אדם... זה מספר את כל עלילותיו, מהגעתו למחנה המיוחד לחצויים ועד למלחמות במפלצות ואלים...

ספר נחמד לגילאי 10-16 ...

בהמשך לזה הוא רשם כמה סדרות...

אני לא בטוחה באיך קוראים להם אבל אני יודעת שיש לו סדרה על מצרים (הספר הראשון- "הפירמידה האדומה" ) וסדרה בתור המשך לפרסי ג'קסון (הספר הראשון- "הגיבור האבוד" )- הסדרת המשך מנסה לשלב את המיתולוגיה היוונית ביחד עם הרומאית....

ספרים ממש טובים לפי דעתי...

הסדרה 39 רמזים... מספרת על זוג ילדים יתומים, ששיכים למשפחה מאוד גדולה בעולם, וסבתא שלהם מתה... הם יוצאים למסע ירושה בעקבות 39 רמזים, שבדרך הקבוצות הנוספות נלחמות אלו באלו...

אני קראתי את הספר הראשון (מחכה לשני בספריה) והוא ממש טוב! הוא של ריק ריירדן.. שאר הספרים, שרשמו סופרים אחרים, אני כבר לא יכולה לתת להם תעודת ביטוח...
 

הסדרה "הפירמידה האדומה" מבוססת על האלים המיצריים - שני אחים שמגלים שיש להם כוחות מצריים חזקים בעקבות כך שהם מיוחסים לשולשלת משפחות חרטומיים קדומים הילדים "נאלציים" במהלך הספר להתמודד כמעט לבדם מול מפלצות ואלים רשעים.

בסדרת 39 רמזים יצאו לבנתים 2 ספרים את הספר השני כתב הסופר "גורדן קורמן" הספר יצא לאור גם בעברית 

(למרות שלדעתי הכתיבה בו הרבה יותר גרוע לבנתיים... אבל זה לא קשור)

יש לו עוד ספר חדש שהוא סוג של המשך של פרסי ג'קסון.

לא קראתי- אבל אומרים שהוא ממש יפה!

יים.

הוא כותב בצורה מרתקת ומפתל את העלילה מצוין.

את הגיבור האבוד קראתי בשבת ברצף (+500 עמודים)

אני מאוד אוהב את מירה קדר.

ויש עוד כמה שאני מחבב.

נכון, אין הרבה.

אז מה?

יש תקווה, נגיד, שיום אחד מיכאל שיינפלד יחסוך קצת בתאורים ומילים נרדפות,

ויקצץ את הספרים שלו במחצית, והם יהיו ממש יפים...

או שאמונה אלון לא תרגיש צורך להכניס סצנות בספריה ויהיה אפשר לקרוא אותם...

ואם לא הם, אז מישהו אחר.

'אל תשכחו לקרוא פעם את נקודה, כשאני אגמור לכתוב אותו'.

(חגי סגל, התנחלות דמה)

קראתי 2 ספרים בזמן האחרון מהציבור שלנו, באמת מבחינה ספרותית הם לא משהו.

אבל התוכן שמכניסים לספר הוא כ''כ נפלא ומחזק, שזה שווה את זה.

אני מדבר בכל פורום אפשרי

מקימי? הבריחה מהודו? אבדות?

אם מצאתם משהו באמת שווה בל בלי "אימים"

אני רוצה להנות מספר לא לקרוא כי זה חשוב ומחזק

עוד עניין כשאתה נכנס לדמות אתה רוצה משהו לא קשור רחוק מיוחד לא את השכנה ממול..

הצליח ממש בכל פורום אפשרי?!

אני נחרדת מהאפשרות שזו ה"ספרות המצליחה" של הקורא הישראלי..

חברה לאט לאט! (איזה משפט מעצבן,נכון??)

אבל באמת לאט לאט. אנחנו מתעוררים מ'תרדמת' ארוכה וכמו כל דבר זה לוקח זמן (עוד משפט מעצבן...)

ב"ה יש יותר סופרים, יש יותר ספרים והרמה עולה ועוד תעלה. וחשוב שגם יהיה ביקוש (השרשור הזה לדוגמא...) תחשבו רגע, לפני 20 שנה לא היה אפילו ספר אחד מ"שלנו" ועכשיו זה מתגבר. (אפשר לראות לזה דוגמא במוזיקה היהודית. תשוו את כמות הזמרים הדתיים ששרים שרי קודש היום לכמות שהיתה לפני 20 שנה)

ועוד דבר- קחו יוזמה! אין לכם מה לקרוא? אז

ת כ ת ב ו

(ומבטיחה לכם- אתם יכולים. אל תגידו אני לא לפני שניסיתם!)

בהצלחה!!!

ברמה של המוזיקה היהודית היום, עדיף שכבר לא תהיה מוזיקה יהודית בכלל.

ומה שכתב פותח השרשור- אם הוא יפסיק להשתמש ב, והיא תפסיק לעשות כך..

בזה בדיוק נמדד סופר טוב!! והם לא סופרים טובים.

אגב, את סבתו התחלתי לקרוא והתייאשתי אחרי עמ'.

את "אבידות" הכרחתי את עצמי לקרוא למרות שהוא היה כל כך משעמם, וידעתי בדיוק מה יקרה בסוף, עוד מהאמצע.

(ומישהי עם כתיבה כמו שלך יכולה ממש לעזור בהתדקדמות....)

אני חושבת שהניסוח של השאלה לא נכון. אולי נכון יותר- האם אנחנו בדרך, בכיוונים הנכונים.

בכל זאת אני חושבת שכדאי שאלו שיכולים ויש להם כשרון מהציבור שלנו יתעוררו!

שיא ההתפתחנו ואפשר לראות דת"לים בכל מקום כמעט- בהייטק, בצבא, במדע...

אב בכל זאת בקטע התרבותי אנחנו לא משהו- אין כמעט ספרים יפים לנוער של סופרים דתיים ולמשל ליאת רוטנר ממש מתנערת מהדתיות שלה בספרים- כותבת על חילונים ואפילו כותבת דברים לא הכי צנועים... 

גם סרטים חוץ ממעלה אין, ואני לא כזה מתה על מעלה.

כדאי שניקח יוזמה "הדור של מחר" (עוד משפט מעצבן... )

ונתחיל ליצור!!!

א. זה סוג ספרים שאני נהנית ממנו. אני קוראת ספר ונהנית מהתוכן ולאו דווקא מהעלילה.

הדמויות שמתוארות, דווקא בגלל שאני מזדהת איתן אני נהנית לקרוא את הספר.

אבל אני מסכימה שמבחינה ספרותית, העלילה לא משהו. הסיפור ברור, המסר ברור. אבל התוכן באמת נפלא. 

בעז''ה הענף הזה יפרח. הרב קוק מדבר על זה שצריך לחזק את התרבות היהודית הספרותית. בעז''ה נעשה ונצליח.

הספרות הציונית דתית- יש אחת כזו? נראה לי שאפשר לספור את הספרים המוצלחים על יד אחת. וזה עצוב.

אבל כאמור, אנחנו מתעורים לאט לאט. אז בהתחלה הספרים לא הכי טובים בעולם, נכון. ואפילו קצת טיפשיים. אבל לאט לאט.

ועוד נק'- איפה אנחנו כצרכנים בתור ציבור?

הציבור הדתי לאומי, וזה לא סוד, ידוע כצרכן תרבות נוראי ממש. מי יוצא שמונים שקל על ספר שהוא לא של קודש? אף אחד ממש. אז למה שאנשים ירצו לכתוב, להוציא לאור? אנחנו אוהבים לקרוא סיפורים בהמשכים בחברים מקשיבים וללא תולעים, אבל כשזה מגיע לארנק שלנו..

כמו "בודדה במערכה"-ספר מהמם!!!!! של אורנה ברדמן.

בעזהי"ת

יצא ספר חדש של רועי אביחי [מחבר 'ייסורים של אהבה'], בשם 'נגד הזרם'.

ביחד עם כל הספרות הישראלית.

תחשבו על כל הספרים בטובים הישראלים שאתם מכירים. הרבה? לא כ"כ. וזה גם הגיוני- 60 שנה בסה"כ על כל כך קצת אנשים..  אז לציבור הדתי לאומי, שהוא חלק קטן מכל הציבור הישראלי, יש עוד פחות ספרים יפים, אבל מה הפלא? עוד 50 שנה יהיה הרבה יותר, ועוד 100 שנה עוד הרבה הרבה יותר..

כאלה שאם תקרא אותם עכשיו הם עלולים להרוס לך את הקריאה בספר/את הצפיה בסרט.