אז ככה-
קודם כל דעתי על הספר, האמת שממש הזדעזתי ממנו ולא התחברתי.
העולם שמותואר בספר הוא פשוט לא אנושי, לא אחרי השקיעה אבל גם לא לפניה. העולם מתואר כחסר רגשות, לא מורגש שהם אנושיים (ונכון בהקדמה כתוב שזה עולם שונה לחלוטין משלנו אבל עדיין- רגש זה אחד מהדברים שהופך יצור מחייתי לאנושי. קחו לדוגמא את הדמויות של וול-דיסני שהם למעשה חיות אבל לגמרי אנושיות. ולכן לא מוזר לנו לראות את הארנב(באקס-באני) מדבר וצוחק כשווה על דוק) הדמיות המתוארות חסרות רגשות בסיסים, וגם שמופע אזה רגש מורגש כאילו הסופר אמר לעצמו אוי חייבים להכניס רגש אז עכשיו היא מתרגשת/ הוא נבהל וכו'. (זה מאוד מורגש מזה שהם נותנים לעצמם מספרים סידוריים בתור שמות משפחה. מה אתם מוצרים בסופר? (או יותר גרוע...) זה ממש הפריע לי)
יותר מזה- אין הזדמנות להכיר את העולם שלהם. הסיפור ישר צולל אל הדמיות הספציפיות בלי שהקורא יכיר איפה הם חיים, איך מתנהל העולם שלהם לדוגמא-
מה שיטת הממישל? יש שם מדינות שונות? מצד אחד זה נשמע שכל העולם זה מדינה אחת אבל זה ממש לא ברור ולא הגיוני, אולי יש שם עוד מדינות?.
איפה הממשלה בכל הסיפור? היא בעדם? אז איפה התמיכה שלה? היא נגדם? אז איך הא נותנת שיפחידו ככה את הציבור?.
והציבור- איפה הוא? הוא חושב שהם צודקים? הוא נבהל? הוא מלגלג? איך אין לו שום מקום בספר? רק אחרי השקיעה הוא מופיע כחבורת משוגעים. מה הוא היה קודם?
מה האורח חיים? יש למשל- חשמל, קידמה? לי לקח זמן להבין שיש להם מכוניות...
ויש עוד הרבה דוגמאות. העניין הוא שלא הכרתי את העולם לפני שהוא נהרס. אז- כשהוא נהרס, מה זה אכפת לי?? מה שקורה זה שאני דואגת רק לדמיות שהכרתי... וזה לדעתי פיספוס כי הספר לא בא להכיר לי דמיות אלא להכיר לי מציאות של אסון ולהציב לי שאלות.
עוד דבר שהפריע לי- הרגשתי שהסופר נהנה לתאר את הזוועות. לא יודעת להסביר את זה. אבל זה הרושם שקיבלתי.מדהים כמה מהסופר מהדהד בספר בלי שהוא שם לב... אבל על זה נחפור בהזדמנות אחרת...
(אפשר לחפור על כל זה עוד הרבה ולהביא דוגמאות אבל נבהלתי מהאורך...)
ולשאלות-
- דמות שאהבתי- בינאי כי הוא הכי אנושי מכולם. יש לו רגשות הגיוניים והתנהגות אמינה.
- אם יגידו לי שמחר השמש לא תזרח...לא יודעת מה אני יעשה... אני חושבת שאני לא אאמין. יותר מידי דברים מבוססים אצלי על הביטחון שהשמש תזרח שוב מחר...נראה לי שבכל מקרה אני אשתגע 
. אפשר להכניס אמונה? אני אשב ואתפלל... אני לא מסוגלת לדמיין את העניין בלי היהדות. אני מניחה שאני אלך אחרי הרבנים ומה שיגידו... (דוסים לשילטון! 
)
- שוב, קשה לי הדיון על הכת כי זה דיון על אמונה בלי להכניס את היהדות ואני הולכת לאיבוד...לא יודעת מה הייתי 'ממליצה' לאנשים שם לעשות. אבל מה שכן בטוח- לא יכולתי לסבול את הדרכי פעולה שלהם, איומים, שקרים, צביעות. ובקטע הזה- כן זה מאוד הזכיר לי את הנצרות.. וגם את האיסלאם (הקטע של האיומים)
- לגבי הסוף- אחד הדברים הכי חשובים בספר זה המשפט האחרון שלו ובספר הזה הוא איכזב ברמות! תן איזה משפט וואו כזה שיסגור את הספר, מה זה " טוב נדבר איתו ונראה מה אפשר לעשות" ? זה סיום? לדעתי זה פשוט חבל ופיספוס (ותמשיכו בעצמכם...). והרגשתי שהסופר לא ידע איך להוציא מהסבך שהוא נכנס אליו אז הוא מצא פיתרון מהיר ופשוט. ה ת א כ ז ב ת י .
סיום אחר- להקים איזושהי מועצה של השפויים שבהתחלה תשתלט על איזור קטן ולאט לאט תתפשט. נכון זה קשה, זה מורכב, זה מסובך, כי- זה אנושי.
ולשאלת השאלות (אנא-קל, תסביר לי בבקשה איך לא כתבת אותה??)
האם זה משקף את העולם שלנו?
קשה לדעת. שתי סיבות- אני לא מכירה את העולם שלהם לפני האסון (כמו שנחפר כבר...) ואני לא יודעת איך יתנהג העולם שלנו בסיטואציה דומה. אולי באמת הדתות ישתלטו? אולי הרוב ישתגע? בכל מקרה אני מאמינה שהעולם ישתקם מהכל. אנחנו לא מבינים איזה כוח יש לחיים...
ולסיכום אני אקרא את הספר הזה שוב? אז לא. ממש לא. אבל בכ"מ, זה היה מפגש מעניין... אז תודה לצור על העידוד(וואו איזו עדינות... אולי בעצם איומים יתאימו פה יותר
) ועל האירגון!
סליחה על האורך
(צל"ש למי שהגיע עד לפה...)
שבוע טוב!
(בוו!)
)
אז תרגישו חופשי לדחות את זה עוד קצת..