ספרים הומוריסטיים, שרשרו המלצותיכם!
ואני אפתח ב"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" ושאר ספרי דאגלס אדאמס, "שלושה בסירה אחת" של ג'רום ק. ג'רום, כתביו של אפרים קישון, "בשורות טובות" של גיימן ופראצ'ט וכל מה שהשניים האלו עשו בנפרד...
ספרים הומוריסטיים, שרשרו המלצותיכם!
ואני אפתח ב"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" ושאר ספרי דאגלס אדאמס, "שלושה בסירה אחת" של ג'רום ק. ג'רום, כתביו של אפרים קישון, "בשורות טובות" של גיימן ופראצ'ט וכל מה שהשניים האלו עשו בנפרד...
"הטירה הנעה"- דיאנה ווין ג'ונס, וגם שאר הספרים שלה מצחיקים.
לילה טוב
תודה על ההשקעה שלכם![]()
ספרי פוצ'ו (כגון איה הג'ינג'ית, המורה שמילקיהו ועד...)
ספרי יוסי גמזו ("לא רוצים לישון רוצים להשתגע")
מדגישה שוב את קישון, למרות שאמרו את זה כבר...! אפשר לקרוא מיליון פעם (מילה של מי שמיישמת...)
אחד האדירים 
ו"הטירה הנעה"? איפה ההומור בה?..
לילה טוב
תודה על ההשקעה שלכם![]()
בת שמשה-ספר לדעתי בעל ההומור המושבח והמושחז.
המינאטורה שנעלמה. של אותו מחבר כנ"ל
שלוש בסירה של מיכל ווזנר, על משקל הספר שלושה בסירה אחת של ג'.ק.ג'.
שלושה בבומל של ג' רום ק' ג'רום.
ספרי ילדים בעיקרון, אבל אותי הם שופכים מצחוק!!
אני הכרתי את זה כסיפור בהמשכים.מצחיק בהחלט.
בקטע טוב,כן?!
כל ספרי ג'אלד דארל. הכי ידוע שלו - משפחתי וחיות אחרות. למי שאוהב הומור, הומור בריטי שרוט, זואולוגיה, ביולוגיה, בוטניקה - אחד מהם או כולם יחד.
כל ספרי דני קרמן. אחד הטובים - מילימשוגעות. כן, במילה אחת.
יהודה אטלס, אורי אורבך, שי צרקה - טוב זה ממש ידוע.
תמיד קישון. כל כתבי שלום עליכם. כל כתבי חנניה רייכמן, אם זה אומר משהו למישהו.
אהזרח י' זה אחד הספרים המבדרים!!!
הוא לא כ"כ ידוע, אבל שווה לרחרח ולמצוא אותו!
שכחתי את כל ספרי דארל... הם אכן טווובים!!!
תודה גם על ההמלצה על 'מילמשוגעות' אני בהחלט רושמת לי אותה. תודה!
לילה טוב
תודה על ההשקעה שלכם![]()
ולא היה...
הספרנית טענה שאין כזה ספר בכלל.........??????
לילה טוב
תודה על ההשקעה שלכם![]()
בס"ד
ו"האזרח י"-מורח מצחוק!!
קראתם את "האי ברחוב הציפורים"?
קראתי, נהנתי ותהיתי לעצמי כל הזמן-
האם הסיפור אכן קרה?
כמובן שאני לא מדברת על התקופה- השואה- אלא על סיפור ההשרדות של אלכס, הוא כל כך הזוי, שזה נשמע מומצא.
חיפשתי על הספר מידע באינטרנט, ולא מצאתי תשובה לשאלתי.
חוץ מזה, אני מניחה שאם הסיפור היה סיפור השרדות של אדם אמיתי, זה היה כתוב בפירוש בתקציר או איפשהו.
מה דעתכםם? ישהו יודע משהו בנידון?
לילה טוב
תודה על ההשקעה שלכם![]()
לפי מה שזכור לי הכותב רושם שהסיפור מבוסס על סיפור אמיתי,
אני לא זוכרת בוודאות אם כתוב או לא כתוב, אבל לדברי דג זהב נראה שלא מוזכר בשום מקום שזה סיפור אמיתי.
לאורך כל הסיפור תהיתי לעצמי אםם הוא אמיתי, אבל הפפגישה המיוחלת אכן היתה קיצ'ית מידי, ובלתי אמינה.
חבל, כאשר ספר על השואה בדוי- הוא מאבד את ערכו בעיני...
קראתי דיון בנושא הזה בפורום אחר, והסכמתי עם שלילת סיפורי השואה הבדויים.
אבל - לא במקרה הזה.
קודם כל, כי הסופר הוא עצמו ניצול שואה. וזה מאוד מאוד שונה בעיניי מאשר סופר שהוא לא. כך שהספר מייצג פן מסויים של השואה, גם אם הוא לא התרחש במציאות ממש כפי שהוצג.
צריך לקרוא את הספר הזה בידיעה שהוא לא אמיתי. אחרת זה באמת מאכזב כשמגלים שלא...
סבבה, יש הרבה, רק צריך לחפש...
למעשה, ספרים כאלה הם ספרי עדויות (כמו היומן של אנה פרנק וכו'...) - והמאפיין שלהם הוא נקודת המבט הצרה מאוד, משום ששורד בשואה כמובן לא ידע את כל מה שהלך בשואה.
אבל אם את רוצה המלצה על ספר אמיתי וחזק על השואה, לכי על "בשם כל בני ביתי" של מרטין גריי. אבל תזהרי, הספר נוקב ולא מפחד לנקוב בתיאורים שיכולים לזעזע אנשים תמימים - אין שם ילד שמתחבא מנאצים ואוכל כל היום מבתים שהוא גונב מהם, מגיטו ריק. יש שם נאצים שרוצחים על ימין ועל שמאל, יש שם נער שמסכן נפשו יום יום לצאת מהגטו להביא אוכל לתושבי הגטו, יש שם עדות מתוככי מחנה ההשמדה טרבלינקה, כאשר שירת שם כזונדרקומאנדו, עם כל הזוועה של הגופות, והזוועה על הידיעה שכל טעות קטנה עולה לך בחייך.
בנוגע לנקיות, הספר נקי כמעט לגמרי, אך יש בו שתיים שלוש נקודות בעייתיות, אבל אני סבור שניתן בקלות פשוט להמשיך לקרוא ולא להתעכב עליהם. וזה ספר אמיתי, זה העיקר - מרטין גריי היה בן 14 כשהתחילה המלחמה, והתגלגל עד סופה בגילגולים שונים ומרובים, אז מהבחינה הזאת כן, הוא ספר אמיתי עם סיפור מעניין אך מחריד.
בהצלחה!
ממליצה בחום על הסרט (נקי לחלוטין)
וזכרתי לא נכון שהסיפור מתאר את סיפורו האישי.
בכל זאת ספר יפה למרות שהוא בדוי- דבר שבד"כ פחות מפריע לי...
וגם הספר וגם הסרט מבוססים על סיפורים שקרו לו בשואה..
לא כל הסיפורים אמיתיים אבל זה בהחלט מבוסס על דברים אמיתיים שקרו..
ואמיתי, ללא תיאורים מזעזעים על המחנות והגטו, שיקרא את "אירופה אירופה" של שלמה פרל (אחלה ספר).
ככה ספר באמת יפה (אם ישבתי כול ערב שבת לקרוא אותו...)אבל מצד שני התאכזבתי...
כלומר קראתי את "בודדה במערכה" וממש התלהבתי ממנו אני בכיף מוכנה לקורא אותו שוב ושוב ושוב וזה לא יפריע לי ממש התחברתי לדמויות שבדוברות שם...
אבל ב"היינו כחולים" מאוד קשה להתחבר לדמויות שם כי עד שכבר התחברנו לדמות מסוימת פתאום עוברים לדמות אחרת ועד שמתחברים עוברים לדמות אחרת... ואני לא מצליחה כלל להתחבר עד הסוף לתקופה חסר תיאורים על הדמות מבחינה חיצונית... התאכזבתי כי לא הצלחתי להתחבר כלל לתקופה הכול עובר מהר מידי...
למרות שהעלילה בבסיסה היא מצוינת והדמיות שם בבסיסם מעולות לדעתי אילו הייתה משקיעה בפחות דמויות עגולות שעוברת תהליך חניכה ומתרכזת בכמה (נגיד אחינעם ויאיר מיכל ומתניה (ואולי בסיפור של היצהר כי הוא מאפיין את התקופה) אני חושבת שהספר שלה השני לא היה פחות טוב מהראשון ואולי אפי' עולה עליו...
הבעיה שיש כ"כ הרבה דמויות שנמצאות ברקע שקשה לתפוס את הדמויות העיקריות...
בכלל קשה לי קצת עם הדמיות האילו נראות לי כ"כ צדיקות... מי מכבד את ההורים במצורה שהם מכבדות כיום וזו רק דוגמא אחת!!!
שם הספר הוא "היינו כחולמים", לא "כחולים"... (יחי ההבדל =)
ואכן, הרצת הדמויות בו לא משהו, כי כבר שוכחים מי היתה כל דמות...
והספר באמת מאוד חינוכי ודתי.
אגב, יצא לה השנה עוד ספר חדש (במהירות מסחררת! השנה יצא גם היינו כחולמים!) "מלכה בעל כורחה, נדמה לי.
אכן, יחי ההבדל..

אני גם הרגשתי את העניין הזה, בכלל, לטעמי היא גלשה (כפי שכתבתי כאן כבר כמה פעמים) ליותר מידי סיפורי "משפחתולוגיות".. יותר מידי אילנות יוחסין, זה היה מבלבל, מיותר, ובאמת לטעמי חבל..
ההרגשה שלי היא שהיא מוציאה ספרים מהר - מהר מידי.
בקשר לספר החדש שלי, משהו שאימי הדוסית העירה לגבי "ספרים שדוסים כותבים" (היא דיברה בצחוק כמובן, אבל זה היה משעשע..
), זה שדתיים משום מה נמנעים מלכתוב "אלוהים", וכותבים "אלוקים". עכשיו, שיבושם לכולם, אבל לטעמי (ולטעמה) זה גורע קצת כשמשרתת גויה אומרת "אלוקי ישראל". קצת מעלה גיחוך, קצת טיפשי.
מרב14תכל'ס...
[עוד סיבה למה אין הרבה ספרים של דוסים- נורא קשה להוציא ספרים דוסים, יש מלא בעיות כמו אלה...]
הפריע לי שהוא קיטשי קצת..
הכל מושלם מדי..
והספר החדש שלה ממש יפה..הוא עזר לי להתחבר לפורים קצת יותר.
מה שהפריע לי בספר זה שהיא הציגה את אחשורוש באור חיובי מדי ואחשורוש בהחלט לא היה צדיק גדול..
במערכה" ממש לא נהניתי, הוא היה קיטשי ומוזר מידי ונגמר מושלם מידי) ואתם צודקים בהיינו כחולמים כל הדמויות באמת צדיקות מידי....
-זהו לעכשיו, "יום שישי, יום קצר היום!" (הגשש החיוור, שם, שם)
הדריכניאז--
צלה של הרוח..
נקי? יפה?..
יפה - לא יודע...
אני חושב שלא במיוחד, אבל בטוח יש פה כאלה שחולקים עלי...
אבל אל תקראי אותו.חבל.. הוא ממש לא נקי..
עדיף פשוט לא להתחיל...
לא נקי ברמה שהעפתי מהבית לאחר קריאתו (הוא היה קנוי ולא מושאל).
יפה? כן, כתוב בצורה מאד מותחת, אבל לאחר קריאה אחת, לא היה לי כל חשק לשוב אליו... לדעתי זו אינדקציה מצוינת לספר טוב או לא.
את הספר השני של המחבר, משחקו של המלאך,שהוא מעין המשך לצילה של הרוח, איני מתכוונת לקרוא. וכנראה גם זה סוג של אינדקציה...
הדריכנילא השאיר בי שום רושם.
וכן, ממש בא לי לקרוא אותו עוד פעם (יש לי אותו עדיין על המדף) וגם את הספר השני אבל אני לא אעשה את זה בגלל הג'יפה שם....
פשוט חבל שהורסים רעיון כ"כ יפה בג'יפה מיותרת
אם אין בספר מה שאנחנו מכנים "ג'יפה", זה לא ספר.
יש כ"כ הרבה ספרים יפים, לא חייבים לקורא בכח, רק כדי להגיד שקראתי...
שומר נפשו יחסוך לעצמו.
פשוט ספר ענק, אחד הטובים בעיני.
חבל שמה שיש שם מפריע לכם עד כדי כך.. הוא לא כ-ל כ-ך נורא בעיני..
אבל מי אני 
בכל אופן, בעיני?
זה פספוס לא לקרוא אותו.
אני אישית, בניגוד לירושלמית, חזרתי אליו ונהניתי.
ו -
יש לו המשך?
תודה על פיסת המידע הזו..
למרות שהיו שם נק' של אכזריות שהיו לי קשות. אבל זה העולם, אתם יודעים.
שהא אחד מהספרים המדהימים שקראתי.
קניתי אותו, וגם את ספר ההמשך שלו,
וזה אומר המון.
נקי? לא.
מאת שירה סטופל?
ממש לא הצלחתי להבין את הספר...
מה לא הבנת?
(חפרתי עליו המון אח"כ)
פרסמתי עליו כאן המלצה פעם, נדמה לי. חפשי אותה 
הסוף היה לי מוזר, כאילו נגמר לי באמצע...
וקצת לא הבנתי מה הייתה בעצם המטרה...
(והאמ, שגם דיברתי עליו עם הסופרת).
שהמטרה היא להראות איך מתחילים להתגבר על אובדן או קודי שיש בחיים.
אפשר לעבור על המשימות שזאתי מקבל (פרח לי מהזכרון)
ולראות איך כל משימה נותנת לה את היכולת לעבד ולהתמודד עם הכאב.
הספר נגמר כשהסיפור העצם מתחיל. עכשיו היא יכולה להתחיל להתמודד.
ממש פישלתי הפעם...
אני ירושלמיתאחרונהספר מהמם !!!!
לאלה שאוהבים לקרוא מתח
מתאים לגיל :אממ...12-ומעלה (נראה לי)
תקציר:מסופר על מישי שחזרה הביתה,שיכורה.,כשכמה בבוקר כל המשפחה שלה נעלמה
,אחיה ההורים שלה,פשוט נעלמו!
היא גרה עם הדודה שלה.והדודה מקבלת כל חודש (נראלי) הרבה כסף למימון הלימודים של אותה ינערה.
הנערה ,שבינתיים גדלה להיות אישה ,מחפשת את משפחתה.
לא כתבתי את התקציר כל-כך טוב,אז פשוט תקראו אותו,ותראו בעצמכם...
אזהרה: לא לקריאה בשעות הלילה המאוחרות
/Forum/Forum.aspx/t63007#781500
החיפוש שלך - Forum/Forum.aspx/t63007#781500 – לא תאם אף מסמך.
הצעות:
מזעזע ממש.
כלומר הוא טוב,
אבל נפשי העדינה הרגישה כאילו מישהו חרץ בה שריטות - מהסוג הדפוק ההוא, לא הסוג הכואב.
לא אהבתי את הספר, למרות שכמו שכתבת בשרשור הישן ההוא (ותודה לבת שמש! סחטיין על ההשקעה
), הוא די טוב מבחינה ספרותית.
והי,
גדול שפעם חיו פה אנשים.
השרשור שם הוא כמו לגלות ציורים על קיר של מערה פרה-היסטורית.
סתם, אני צוחקת 
אז כן,קראתי את ההמלצה של ארגמן (בשירשור הישן) והתפעלתי.השאלתי אותו וקראתי,ויצאתי חושקת שיניים.
מה זה אמור להיות?
חברים,אני רוצה להזכיר שוב שזה אתר דתי,פורום דתי,אנשים דתיים.
בסדר,אתם יכולים לכתוב על הספר ואפילו להמליץ,אבל בבקשה לא להטעות.
"...ואפילו די נקי. מומלץ מאד."
לא,הוא לא נקי.מצטערת.
זה נכון שהוא מצויין,עם עלילה טובה והכל,אבל מצד שני,אותה עלילה עצמה - כ"כ מלוכלכת!
רציחות,אונסים,בגידות,פשעים,מילים גסות בלי סוף (זה היה מוגזם! מה עובר על הבנאדם?) והכל במינונים - שה' ירחם.
שוב,לתשומת ליבכם,אני בונה על הפורום הזה כשאני משאילה ספרים,אל תאכזבו 
אנחנו רוצים לדעת אם יש ביקוש לפורום בנושא קולנוע, אם אתם מעוניינים תכתבו לי כאן או באישי.
נשמח שתצטרפו אלינו!
אם ספרים בקושי יש נקיים, אז סרטים...
אני יודעת שבפועל כמעט כל הציבור הדתי כן צופה בסרטים, כאלה או אחרים. אבל זה לא אומר שצריך לעודד את התופעה.
אני אשמח אם ייפתח פורום של יוצרי סרטים - הפקה, בימוי, משחק ותסריטאות. מטבע הדברים פורום כזה יכלול גם ניתוחים מקצועיים של סרטים שונים.
אבל נראה לי שלא יהיה לזה מספיק ביקוש כאן...
יוצרי סרטים, כן? סרטים, לא?
מטבע הדברים כל יוצר חייב לראות המון המון סרטים כדי להתמקצע. איך את מעוניינת באחד, כשאת מתנגדת לשני? (ולכן אני לא חושבת שיכול להיות 'קולנוע דתי' קולנוע הוא לא דתי נקודה. מאלף סיבות.)
יש הבדל גדול בין ניתוח מקצועי ורציני של סרטים, על פי אמות מידה מקצועיות, במטרה ליצור אח"כ סרטים דתיים כשרים (ואני, כתסריטאית, מאמינה שבהחלט יכול להיות קולנוע דתי), לבין סתם פורום של המלצות סרטים, מקביל לפורום ספרים:
"מישו ראה שומרת אחותי?"
"אני ראיתי זה מעולה ממש סרט יפה בכיתי בסוף"
"זה נקי?"
"זה די נקי תלוי מה אתה מגדיר נקי חחחח"
וכן הלאה והלאה...
קולנוע כשר.
הרי את עצמך אומרת שכמעט לא קיימים סרטים נקיים. וברור שיוצר חייב לראות ה-מ-ו-ן סרטים וסגנונות כדי להתמקצע. אז איך הוא יכול להמנע מלהתפלש ברפש כשכל המקצוע הזה הוא חתיכת ביצה גדולה וטובענית?
או להפך, אם הוא נמנע מלהתפלש ברפש הכללי, איך הוא יהפוך ליוצר מקצועי בזירה הכללית והמאד מאד מתחוכמת? (אני כותבת את זה מתוך ניסיון בתחום...)
היוצר לא "מתפלש ברפש". הוא צופה בסרטים שהוא יודע שהם נקיים, וסרטים שביה"ס שלו צינזר בהם קטעים.
אני לא מסכימה שהוא חייב לראות ה-מ-ו-ן סרטים. אני למדתי בגישה אחרת. מספיקה כמות מכובדת וייצוגית. ובפרט אם במהלך חייו הוא כבר צפה, בעוונותיו, בה-מ-ו-ן סרטים בלי קשר ללימודים...
נכון שהיוצר צופה בסרטים לא דתיים, אבל מתוכם הוא מוציא בע"ה סרטים כן דתיים וכשרים.
ליביואגב,כל המושג "קולנוע" (ולא סרטים באופן כללי,אלא קולנוע.) הוא מושג שיש לו התנגדות רבה בציבור הדתי.
הספר מתאר את קורותיה של קבוצת ילדים שהגיע לאי בודד ולא לאט עוברת תהליך של השחתה ומידרדרת לפראות ולאכזריות.ייתכן שהספר מהווה משל על הנאציזם ומלחמת העולם השנייה.
צניעות: קראתי את רוב הספר למעט כמה דפים שנקרעו - הוא היה נקי לחלוטין.
אלימות: אלים מאוד, אבל אני אישית יצאתי ממנו עם הזדהות חזקה יותר עם ערכי המוסר אז שכלל אחד יחליט מה הנזק שקריאת קטעים אלימים תעשה לו ואם הוא מוכן לשלם אותו.
וזה עוד היה חובה לבגרות מגמה. שומר נפשו ירחק.
ספר נוראי לדעתי, לא יצאתי ממנו עם שום דבר
לא אהבתי את העלילה, הרעיונות הגלומים, וכו..
הצד המרתק היה הרעיון האדיר להגיע לאי בודד עם החברים, לבנות ולשרוד. (בדומה לריתוק המיוחד מרובינסון קרוזו, או המשפחה השוייצרית רובינסון ודומה).
את אי הילדים או אי-בוד (זה אותו ספר בשתי הוצאות שונות)
זה ספר ילדים בעיקרון אבל ממש יפה.
גם על חבורת ילדים שמגיעה לאי בודד אבל בלי האלימות שיש בבעל זבוב. (לא קראתי רק שמעתי המון תגובות עליו)
האמת שקראתי אותו ממש מזמן (שישית נראלי) ואז ממש אהבתי אותו.
לי אישית זה לא הפריע.
ב"ה
מבחינתי הספר מומלץ. למה אתם מתכוונים אלים? יש בו קטעים אכזריים אבל, ככה מספרים את הסיפור הזה. זה עדיף מכיפה אדומה,. סיפור שכולם מכירים והוא נוראי, אבל הוא מצופה בסוכר.
קדימה שנסו מותנייםוקדימה לענות...
מתלהבים תודה לכם
ויבשנים בסוף התשובות תלכו למקרר תקחו מים קרים תשתו ואולי אולי אולי תצליחו לא לייבש אותנו..
לאיזה דמות מרכזית ממש התחברת?
מחר כל הכוכבים השמש והירח נכבים ובמקמם אנחנו נראה מלא דברים מפחידים בחלל..
תצטרפו לכת שתבטיח לכם ישועה? תילחמו נגד כולם? תנסו למצוא חבורה בעלת כח להתחבר אליה? (בהנחה שתישארו הגיוניים)
מישהי אמרה שהספר משחק המון על הרגש של הפחד של האימה
מה יקרה כשהדבר הכי מפחיד יקרה..
לכל אחד יש את הדבר הכי מפחיד שהוא מכיר מעכברושים עד שאני אפתח את דלת השרותים ואמצא גופה על הרצפה
שתפו אותנו..
הספר נגמר כשהגיבורים מחליטים לאבד את הכח ולהתחבר לכת שתבטיח עזרה לעולם פשוט כי אין ברירה
הסוף די איכזב כמה אנשים
רעיונות איך הוא יגמר במקום?
במבט לאחור האם היה כדאי להקשיב לכת? לעזוב את ההגיוני וללכת פשוט כי אולי הם צודקים?
מצאתם מוטביים נוצריים בספר?
תודה למדבר על הרעיונות ותודה לכל מי שהיה צמוכן ללכת לספריה ולקחת את הספר..
מדברלילה טוב
תודה על ההשקעה שלכם![]()
לילה טוב
תודה על ההשקעה שלכם![]()
מדע בדיוני בד"כ משמש לשים אנשים וחברה נורמאליים במצב שקשה לדמיין היום ע"י המציאות המלאכותית.
המצב אותו אסימוב מנסה לתאר הוא מצב של אימה מוחלטת, איבוד אבני היסוד עשל הבנת המציאות מבחינתנו.
אנחנו לא יכולים בקלות לזהות בסיפור הזה את החברה שלנו כיוון שאנחנו לא יכולים לזהות את ה"אפילה והכוכבים" שלנו, בדיוק כפי שלא יכלו לתאר זאת לעצמם האנשים(הם לא אנשים אבל לצורך העניין..) בספר.
זה נכון שמדע בדיוני בד"כ משמש לשים אנשים וחברה נורמאליים במצב שקשה לדמיין היום ע"י המציאות המלאכותית. אבל, למה עושים את זה? למה ליצור מציואות אחרת ומוזרה?
כדי שנלמד משהו במציאות ההיא ואז נשליך אותו עלינו. זה כל הפואנטה במשל. וכן מד"ב ובעיקר פנטזיה הם משל (אני מדברת על הספרים הרציניים והיֵפים. לא על כל הזבל המיותר).
וכמו כל משל הוא לא מתאים בדיוק למציאות אבל אפשר ללמוד ממנו.
אז אני משנה את הניסוח-
יש דמיון בין העולם שלהם לשלנו? איזה דמיון? ובמה רואים אותו? ואיך לדעתכם תתנהג האנושות במצב של אימה מוחלטת? (ולעוד שאלות מאת המורה לספרות מוזמנים לפנות אלי...)
ועוד דבר- (ונראלי שאנא-קל יסכים איתי בקטע הזה)
מר ender13 אולי גם תגיב לשאלות???
כל השאר השאלה מכוונת גם אליכם!!! (נמאס לי לנהל דיון עם עצמי...)
לילה טוב!
לילה טוב
תודה על ההשקעה שלכם![]()
פשוט ממש ממש לא לטעמי הספר הנבחר... סורי... (ולכן רציתי שיהיו כמה קבוצות קריאה כדי שכל אחד יוכל לבחור את מה שמדבר אליו...)
מבוקש,כי חיפשתי ב-3 ספריות באזור שלנו ולא היה באף אחת. תאלצו המתין עד שהספר יגיע מההזמנה....
ואני ירושלמית- בקושי על אחת מגיבים, אז כמה?? צריך לחכות שיהיה יותר מתעניינים בעסק...
אם כל אחד ימצא את באחת מן הקבוצות אשר אהבה נפשו, יהיה לו מן הסתם יותר מוטיבציה להשתתף...
ופשוט תזרמו עם הייבוש.
הפורום הזה מסוגל להרבה יותר..
לילה טוב
תודה על ההשקעה שלכם![]()
בעזהי"ת
מישהו קרא? מה דעתכם? אהבתם? לא אהבתם?
תקציר, למי שלא קרה: הספר מסופר מנקודת מבט של ילד בן 5, שכל חייו גר בחדר סגור ואטום לקול, שעבורו הוא כל העולם- ועבור אמא שלו, הבנאדם היחיד שאיתו היא גרה, הוא בית כלא ממש..
בגיל 5, הוא מתחיל לשאול שאלות..
כפרה על ציונה 
פלספניתהיא אומרת שזה מזעזע ברמות......
לא אהבתי.
בקצרה? לספר היה פוטנציאל גדול בהרבה. ואם התרגום טוב, כנראה שהמקור לא איזה פנינה. ואם התרגום לא משו, ניאלץ לעשות 5 יחידות ולנסות לקרוא את המקור..
אותי אישית אכזב הספר הזה..
בעזהי"ת
צורת הכתיבה מדהימה, הרבה מעבר לעלילה.
העלילה מותאמת בדיוק לצורת הכתיבה ולפואנטה שמאחורי הכל.
אני כמעט מסיימתאותו.באמת שספר יפה.
פתאום אתה רואה שמה שאנחנו חיים עליו בכלל לא כזה ברור מאליו..
הספר כתוב דווקא מעניין ויפה..
אז מישו יודע אולי מתי יוצא הספר הרביעי??
תודה רבה!
מומלץ בחום לכל אוהבי בע"ח למיניהם ובהחלט גם לאלו שאינם נמנים במובהק על הקבוצה הזאת, ושסתם מתעניינים בחקר התבונה.
הספר הינו ספר תיעודי, נכתב ע"י המדענית איירין פפרברג, המאמנת/חוקרת של אלכס.
אלכס היה תוכי מסוג אפרור שהצליח באימונה של הד"ר הנ"ל להדהים את העולם ברמה השפתית והשכלית שהצליח לרכוש ולהביע במילים. לדוג' מתואר בספר כיצד הצליח אלכס לחשב תרגילים חשבוניים בעל פה! התיאורים של אלכס מדהימים ועושים חשק עז לפגוש בו (הוא כבר אינו בין החיים למרבה הצער...)
המדענית עבדה עם אלכס במשך 30 שנות מחקר ופיתחה איתו מערכת יחסים משעשעת ונוגעת ללב. אלכס הוא תוכי שובה לב...
הספר מתואר ביד מדענית אך אוהבת ומהווה מסמך מרתק ומרגש אודות התבונה הביולוגית הלא אנושית.
אפילו אני שאיני ידועה כחובבת חיות, השתכנעתי בעקבות הספר לרכוש לנו תוכי חמוד... (בינתים חסרה רק המרפסת...)
מומלץ מומלץ!
שיראל.אחרונהאהבתם? לא אהבתם? חינוכי?
אני פשוט מעבירה שיעור מחר על הספר הזה, ואני ישמח לשמוע עוד נק' מבט ...
גדלתי על זה!
זכור לי כחינוכי אבל אנלא כ"כ זוכרת תסיפור..
ממש חינוכי!!
מצד אחד, הפי לומד להיות מה שהוא וכו' וכו', אבל מצד שני- זה קורה בגלל לחץ חברתי גרידא.
הספר מדבר על ילדה שנשארה איכשהו לבד (לא זוכרת למה), ומוכר ציפורים עוזר לה ומביא לה תוכים.
אני לא זוכרת את שם הספר וקראתי אותו לפני שנים ואני מחפשת אותו...
מישהו יכול לעזור לי?
תבקשי בספריה שיחפשו לך אותו בקטלוג.
ארוך או לא( תחליטו לפי מס' העמודים) - 324 עמודים.
גיל- בני נוער ( 12- 16)
צניעות- צנוע!!!
תקציר-
חייה של סול, נערה בת חמש-עשרה המתגוררת בשכונת עוני בתל-אביב, משתנים בעקבות מבחן קבלה להצגה חדשה שאליו היא ניגשת. על רקע התרחשותם של אירועים קשים עוברת סולי מסע התבגרות שיש בו התמודדות עם מצבים חדשים שטרם חוותה, מתוך העוני והכאב, העלילה המרושעת שנרקמת נגדה והחרם הקשה שגוזר אליה בדידות היא מגלה בעצמה כוחות שלא ידע על קיומם. אלה מאפשרים לה לא רק לצלוח את חייה הקשים , אלא לעזור לאלה שחייהם אף קשים ועלובים משלה, ובמרכזן של ההתרחשויות צומחת ומתעצמת אהבתה הראשונה.
לדעתי:
מומלץ בהחלט!!! אני קוראת אותו פעם שנייה!!!
כתבה גם את "אות מאבשלום" מומלץ בחום!
ספר מטופש ושבלוני מפוצץ בקלישאות. בלתי נסבל.








מתו"שבס"ד
אני מתפוצצת פה מצחוק 


תודה על רגע שופך! |מנגב את דמעות הצחוק|
מתו"שבס"ד
לא יהיה יפה מצידי להסביר מה כל כך מצחיק בזה.... |מצפון|
ספר נחמד.. חביב.. לא יותר מזה..
והוא סטיגמטי ברמוותת.. למשל שהיא אומרת על האפרים הזה שהוא גר באריאל, והכל מסביבו שטח ירוק ומישורי...
באמת מעניין אותי.
לאוהבי ספריים בדיונים
פרסי ג'קסון - סדרהבת 5 ספרים, הסדרה מבוססת על מתולגיה יונית, אחלה ספרים!
גיבורי האולימפוס - סדרת המשך לספרי פרסי ג'קסון. גם היא סדרה פצצה.
עוד סדרה חדשה שלו זה "39 רמזים" שזה סדרה שכותבים כמה סופרים כלומר את הספר הראשון הוא כתב סאת הספר השני
סופר אחר כתב את השלישי אחר וכו'...
ריק ריירדן הוא סופר שעד עכשיו ביסס את רוב ספריו על המיתולוגיה היוונית, הרומאית והמצרית...
יש לו את הסדרה פרסי ג'קסון, שעוסקת בילד שהוא חצוי, חצי בן של אל, וחצי אדם... זה מספר את כל עלילותיו, מהגעתו למחנה המיוחד לחצויים ועד למלחמות במפלצות ואלים...
ספר נחמד לגילאי 10-16 ...
בהמשך לזה הוא רשם כמה סדרות...
אני לא בטוחה באיך קוראים להם אבל אני יודעת שיש לו סדרה על מצרים (הספר הראשון- "הפירמידה האדומה" ) וסדרה בתור המשך לפרסי ג'קסון (הספר הראשון- "הגיבור האבוד" )- הסדרת המשך מנסה לשלב את המיתולוגיה היוונית ביחד עם הרומאית....
ספרים ממש טובים לפי דעתי...
הסדרה 39 רמזים... מספרת על זוג ילדים יתומים, ששיכים למשפחה מאוד גדולה בעולם, וסבתא שלהם מתה... הם יוצאים למסע ירושה בעקבות 39 רמזים, שבדרך הקבוצות הנוספות נלחמות אלו באלו...
אני קראתי את הספר הראשון (מחכה לשני בספריה) והוא ממש טוב! הוא של ריק ריירדן.. שאר הספרים, שרשמו סופרים אחרים, אני כבר לא יכולה לתת להם תעודת ביטוח...
הסדרה "הפירמידה האדומה" מבוססת על האלים המיצריים - שני אחים שמגלים שיש להם כוחות מצריים חזקים בעקבות כך שהם מיוחסים לשולשלת משפחות חרטומיים קדומים הילדים "נאלציים" במהלך הספר להתמודד כמעט לבדם מול מפלצות ואלים רשעים.
בסדרת 39 רמזים יצאו לבנתים 2 ספרים את הספר השני כתב הסופר "גורדן קורמן" הספר יצא לאור גם בעברית
(למרות שלדעתי הכתיבה בו הרבה יותר גרוע לבנתיים... אבל זה לא קשור)
יש לו עוד ספר חדש שהוא סוג של המשך של פרסי ג'קסון.
לא קראתי- אבל אומרים שהוא ממש יפה!
יים.
הוא כותב בצורה מרתקת ומפתל את העלילה מצוין.
את הגיבור האבוד קראתי בשבת ברצף (+500 עמודים)
מלבד ספרי הרב סבתו אני לא חושב ששאבתי סיפוק מקריאת ספרים שנכתבו ע"י דת"ל.
מה דעתכם?
אני מאוד אוהב את מירה קדר.
ויש עוד כמה שאני מחבב.
נכון, אין הרבה.
אז מה?
יש תקווה, נגיד, שיום אחד מיכאל שיינפלד יחסוך קצת בתאורים ומילים נרדפות,
ויקצץ את הספרים שלו במחצית, והם יהיו ממש יפים...
או שאמונה אלון לא תרגיש צורך להכניס סצנות בספריה ויהיה אפשר לקרוא אותם...
ואם לא הם, אז מישהו אחר.
'אל תשכחו לקרוא פעם את נקודה, כשאני אגמור לכתוב אותו'.
(חגי סגל, התנחלות דמה)
קראתי 2 ספרים בזמן האחרון מהציבור שלנו, באמת מבחינה ספרותית הם לא משהו.
אבל התוכן שמכניסים לספר הוא כ''כ נפלא ומחזק, שזה שווה את זה.
אני מדבר בכל פורום אפשרי
מקימי? הבריחה מהודו? אבדות?
אם מצאתם משהו באמת שווה בל בלי "אימים"
אני רוצה להנות מספר לא לקרוא כי זה חשוב ומחזק
עוד עניין כשאתה נכנס לדמות אתה רוצה משהו לא קשור רחוק מיוחד לא את השכנה ממול..
הצליח ממש בכל פורום אפשרי?!
אני נחרדת מהאפשרות שזו ה"ספרות המצליחה" של הקורא הישראלי..
לילה טוב
תודה על ההשקעה שלכם![]()
ברמה של המוזיקה היהודית היום, עדיף שכבר לא תהיה מוזיקה יהודית בכלל.
ומה שכתב פותח השרשור- אם הוא יפסיק להשתמש ב, והיא תפסיק לעשות כך..
בזה בדיוק נמדד סופר טוב!! והם לא סופרים טובים.
אגב, את סבתו התחלתי לקרוא והתייאשתי אחרי עמ'.
את "אבידות" הכרחתי את עצמי לקרוא למרות שהוא היה כל כך משעמם, וידעתי בדיוק מה יקרה בסוף, עוד מהאמצע.
(ומישהי עם כתיבה כמו שלך יכולה ממש לעזור בהתדקדמות....)
אני חושבת שהניסוח של השאלה לא נכון. אולי נכון יותר- האם אנחנו בדרך, בכיוונים הנכונים.
בכל זאת אני חושבת שכדאי שאלו שיכולים ויש להם כשרון מהציבור שלנו יתעוררו!
שיא ההתפתחנו ואפשר לראות דת"לים בכל מקום כמעט- בהייטק, בצבא, במדע...
אב בכל זאת בקטע התרבותי אנחנו לא משהו- אין כמעט ספרים יפים לנוער של סופרים דתיים ולמשל ליאת רוטנר ממש מתנערת מהדתיות שלה בספרים- כותבת על חילונים ואפילו כותבת דברים לא הכי צנועים...
גם סרטים חוץ ממעלה אין, ואני לא כזה מתה על מעלה.
כדאי שניקח יוזמה "הדור של מחר" (עוד משפט מעצבן...
)
ונתחיל ליצור!!!
א. זה סוג ספרים שאני נהנית ממנו. אני קוראת ספר ונהנית מהתוכן ולאו דווקא מהעלילה.
הדמויות שמתוארות, דווקא בגלל שאני מזדהת איתן אני נהנית לקרוא את הספר.
אבל אני מסכימה שמבחינה ספרותית, העלילה לא משהו. הסיפור ברור, המסר ברור. אבל התוכן באמת נפלא.
בעז''ה הענף הזה יפרח. הרב קוק מדבר על זה שצריך לחזק את התרבות היהודית הספרותית. בעז''ה נעשה ונצליח.
הספרות הציונית דתית- יש אחת כזו?
נראה לי שאפשר לספור את הספרים המוצלחים על יד אחת. וזה עצוב.
אבל כאמור, אנחנו מתעורים לאט לאט. אז בהתחלה הספרים לא הכי טובים בעולם, נכון. ואפילו קצת טיפשיים. אבל לאט לאט.
ועוד נק'- איפה אנחנו כצרכנים בתור ציבור?
הציבור הדתי לאומי, וזה לא סוד, ידוע כצרכן תרבות נוראי ממש. מי יוצא שמונים שקל על ספר שהוא לא של קודש? אף אחד ממש. אז למה שאנשים ירצו לכתוב, להוציא לאור? אנחנו אוהבים לקרוא סיפורים בהמשכים בחברים מקשיבים וללא תולעים, אבל כשזה מגיע לארנק שלנו..
כמו "בודדה במערכה"-ספר מהמם!!!!! של אורנה ברדמן.
בעזהי"ת
יצא ספר חדש של רועי אביחי [מחבר 'ייסורים של אהבה'], בשם 'נגד הזרם'.
ביחד עם כל הספרות הישראלית.
תחשבו על כל הספרים בטובים הישראלים שאתם מכירים. הרבה? לא כ"כ. וזה גם הגיוני- 60 שנה בסה"כ על כל כך קצת אנשים.. אז לציבור הדתי לאומי, שהוא חלק קטן מכל הציבור הישראלי, יש עוד פחות ספרים יפים, אבל מה הפלא? עוד 50 שנה יהיה הרבה יותר, ועוד 100 שנה עוד הרבה הרבה יותר..
כאלה שאם תקרא אותם עכשיו הם עלולים להרוס לך את הקריאה בספר/את הצפיה בסרט.
לילה טוב
תודה על ההשקעה שלכם![]()
עכשיו גמרתי לארגן ספריה עם מאות ספרים ישנים משנות הילדות....
ים של זכרונות
אני ירושלמיתאיזה ספרים גילית שם שנשכחו מליבך? אילו ספרים גילית שלא נשכחו מליבך? ומהם הרגשות שהציפו אותך למראה הספרים הללו?....
עשינו בדיוק את זה.
היה משעשע.
ילדי הדממה 3
ספרי מאיר ברעם - ובמיוחד השעון המסתורי.
ספרי זרקור הישנים
ועוד כמה וכמה ספרים שיו"ל לפני כ30 שנה והיום לא רואים ולא מכירים אותם
לילה טוב
תודה על ההשקעה שלכם![]()
אני צעירה יחסית אבל מכירה אותם.
וזה הזכיר לי את ספרי זרקור שהייתי קוראת בשקיקה (כולל הקולקציה של שמואל ארגמן, שהיום אני לא מעזה להמליץ עליהם....)
פפריקה--לילה טוב
תודה על ההשקעה שלכם![]()
אני מבין שזו שטות, אבל 'שלום לך אורחת' ו'נחמד מכל ימים'
ו'על אבות לילדים - אגדות חז"ל בלבוש קל'
מה שטות בהם?
הם ספרים נפלאים!
מתאימה לילדים קטנים!!
מי לומד בגן גורים,
גן גורים,
גן גורים?
תינוקות של קנגורים...
גור אריה,
בן לביאה,
במבי עפר בן צביה.
גור נמר
גור דובון
זאבון....
אחחח... חומד!! פשוט!!
אמנם אין לי את הספר, אך כמוכם גדלתי עליו... ואני חושבת שהוא מאד מעשיר שפתית ילדים בני שלוש ארבע.
ושלום לך אורחת!! כנ"ל!!
לילה טוב
תודה על ההשקעה שלכם![]()
חשוב לדבר עברית, קטעים שלמים משפת היום יום כבר הופכים להיות לועזיים, אם כולם היו צוחקים ככה בזמנו של בן יהודה עוד היינו עלולים לדבר עד היום אידיש, צרפתית, אנגלית ושאר שפות העמים.
לילה טוב
תודה על ההשקעה שלכם![]()
חידושי לשון חסרי כל טעם,
שכל קשר בינם לבין העברית הוא בדיוק כמו המילים שהם ניסו לתרגם...
זה לא שאין מילים טובות לביטויי לעז.
אבל הבדיחות הלא מצחיקות של האקדמיה מזמן לא קשורות לשום דבר.
את הנאת הקורא/צופה מהגילוי בעצמו בעת הקריאה/צפיה.
"הינני-"הינה אני" קום ואמור זאת בכנות-ותרגיש עצמך בבית. תתכוון לכך באמת-ותהיה מלא כולך, תמצא בפנים. אינך צריך לרצות בדברים שמחוץ לך כדי למלא את החללים אשר בתוכך. אינך מוציא חלקים מתוכך כדי לתלותם על קולבים בחלונות-ראווה, להציגם בקטלוגים או על לוח מודעות. לכל מקום שתלך אתה נוטל איתך את כולך; אינך מותיר אחריך פרורים שידרכו עליהם. הינך שלמות אחת, כפי שמר אל חפץ שתהיה-"הינני"
(מר אל, כאן אנה)
ספר לאלה שאוהבים לשקוע במחשבות, קצת פלסוף לטעמי...
תהנו...
את הנצרות אנה מנפנפת מעליה במחי יד, ולעומת זאת הספר מכיל הרבה תובנות פילוסופיות יהודיות וחסידיות במקורן, בלי לדעת כמובן שזה מה שהן. אנה מתוקה כ"כ. מצחיק, מרגש ובסוף גם מבכיא אבל לא משאיר בדיכאון. למי שאוהב לצאת מהריבוע. מנוקד, לא להיבהל, קראתי את זה אחרי התיכון וזה עדיין לא היה לי קל. בהחלט לא לילדים קטנים, אלא נוער ומעלה.
עם כל הכבוד לתובנות שיכולות להשתלב גם עם היהדות, אני חושבת שיש בו הרבה יותר "תובנות" שלא.
ברמה שגוברת על ההנאה הספרותית -פלספנית - מתוקה ששואבים ממנו?
כמה מהרעיונות שם (מה נמצא בתוך מה? מהי השאלה לכל תשובה?? ועוד מלא)
הם כה מרתקים מעוררי מחשבה וחדשניים!
וכן, יש גם התיחסות רבה לאלוקות ולה', אבל כמה שאני זוכרת זה תמיד מוזכר בהאדרת אין סוף, ובהסתכלות של- אצלו אין כל דמיון למה שאנו חווים או רוצים, כי הוא מעל הכל וכו' וכו'.
מה את אומרת?
אפילו פירור הכי קטן של כפירה, גובר עשרת מונים על כל הנאה שיכולה להיות מספר. ובספר הזה יש הרבה יותר מפירור קטן.
גם הרעיונות המרתקים והחדשניים שבו שאני לא יודעת בוודאות אם הם כפירה - אני גם לא יודעת אם הם כשרים.
ואם יש זה אכן מאפיל על ההנאה מכל ספר שהוא!
שהספר הזה בעייתי.
מי שבאמת סקרן - באישי.
בס"ד
הוא חזר על זה יותר מפעם אחת.
אז כפירה?!
(טרם קראתי אותו..)
אבל כן, יש בו כפירה. כגון, אמירה שאין משמעות לדתות ולמצוות מעשיות, העיקר להאמין באלוקים.
בס"ד
להסכים עם כולו....
אם יש לך מספיק ידע תורני כדי לדעת לנפות מה שמתאים ומה שלא.
ואני באופן אישי לא אוהבת לקרוא כשאני צריכה כל הזמן להיות ערנית ולסנן חצי מהדברים. זה מוציא את כל הכיף מהספר, ואת הרצון לקחת ממנו את הדברים שכן חכמים.
ברור שכל ספר מעורר מחשבה, כאשר עם חלק מהדברים מסכימים ועם חלק לא. אבל כשיש סכנה של כניסת דברי כפירה לראש, זה הרבה יותר מפחיד.
מלבד זאת, יש גם מידה רבה של חוסר צניעות ב"מר אל כאן אנה".
התבן מהבר... בפרט שהבר עטוף לפעמים במילים מתוקות כמו סוכריות מפתות...
לכן באמת לא שבתי לקרוא את הספר, למרות שהן אנה והן החבר שלה(מה שמו?) שבו את ליבי.
"ספרים עם מוטיבים נוצריים"
כותרת מאוד לא קולעת... ספרים עם מוטיבים נוצריים, זה אולי פוליאנה או בית קטן בערבה.
וירושלמית, אהבתי את ההגדרה שלך.
Avrechitבית תיפלה, כומר, חגאות שלהם, שירי החגאות, יום ראשון, ועוד...
שפרינצהלא הבנתי את הכוונה של "מוטיבים" וחשבתי שהתכוונת בקטע של מסרים וכאלה..
יש את זה גם בבית קטן בערבה (מבחינת מסרים)?
לפחות לא עולה לי כרגע.
אבל בנשים קטנות יש, ובספרי הרוזנת דה-סגיר, ועוד הרבה.
למען האמת, אני לא בקיאה במסרים נוצריים, כך שקשה לי לקבוע. מה גם שהנצרות היא חיקוי מעוות של היהדות, כך שטמועים בה גם מסרים יהודיים אוניברסליים, כמו צדקה וחסד.
בכל מקרה, "מוטיבים נוצריים" זו הגדרה מאוד מאוד עדינה וסלחנית ל"מר אל כאן אנה"...
הספר הזה גרם לי לעצבות רצינית!
ספר טוב בתוך חור-שחור...