חשבתי הרבה זמן אם לפתוח את זה בגלוי או לא, למרות שכתבתי קצת על זה בפנים בתוך דיונים אחרים, אז אספר קודם קצת על עצמי, נולדתי חרש והושתלתי בגיל צעיר כך שאני עם שתל שבלול ברוך ה' מתפקד באמת רגיל לגמרי ומרגיש לגמרי אדם רגיל ולא שונה מאף אחד אחר, גם האורח חיים שלי רגיל לגמרי כך שזה משפיע לחיוב על איך שאני תופס את עצמי.
התקדמתי הרבה בחיים ברוך ה' ועוד מעט אהיה בן 30 (בתור רווק זה קצת פחות משמח האמת, לא מתכחש, אז צריך רעיון איך לנסות לחגוג בשמחה בכל זאת), עשיתי שני תארים בתחום לא קל, במדמ"ח (במכון לב והאוניברסיטה העברית), סיפרתי פה ופתחתי דיונים על בגלל היותי על התפר בין הדתי לאומי לחרדי פתוח שזה גם ברמה המשפחתית (ניתן לראות פה, פה, פה ואולי קצת פה, בכל מקרה זה לא משנה, ובאתרי היכרויות למשל רשום בתור דתי לאומי, ויודע מה אני מחפש ורוצה), וכרגע מחפש עבודה כבר יותר משנה בתקופה לא פשוטה בהייטק, ובינתיים עובד בסטארט-אט מרחוק ללא שכר ולוקח קורסים מקצועיים שמעניינים אותי.
ואז אני מגיע לשלב של השידוכים והיכרויות, האם הכל ורוד?
מאד רחוק משם ואף מוצא את עצמי במקום מאד מתיש, ברמה האישית והנפשית שצריך המון אמונה וגם לספוג השפלות ויחס מאד לא מכבד, באמת, היו מקרים שנכוותי ודי נתבזתי עם כל איך שאני מעריך את עצמי (לא בקטע של גאווה ח"ו), במשך זמן רב כן ציינתי בכרטיס שאני כבד שמיעה ומתפקד רגיל, ואז גליתי עם הזמן שזה פשוט עומד לי למוקש בעיקר מול שדכנים, בהתחלה חשבתי שזה רק שדכנים חרדים ואז הבנתי שגם אצל שדכנים דת"לים זה רחוק מלהיות מדהים לצערי.
הייתי אצל שני מאמנים ואצל פסיכולוג (אצלו ספציפית זה בקטע של מחשבות סביב הגדרות דתיות ועזר לי ב"ה), בהתחלה המאמנים אמרו לי כן להשאיר בכל זאת בגלל שיש משהו קצת מוזר בדיבור עד שלקח לי זמן והלכתי לקלינאית תקשורת וב"ה משפר את זה ברמה ניכרת.
ואז המאמנים התעקשו שאעדיף שדכנים על פני אתרי היכרויות ואז להגיד להם שאני פתוח גם לקבל בנות עם פגמים קלים מאד לכל היותר, אז נחשו מה יצא מזה, זה עלה לי מאד ביוקר, קיבלתי רק הצעות מאד לא מתאימות, בנות עם מגבלות קשות מאד או חוסר עשייה בכלל שזה היה מאד לא מכבד כלפי ומבזה אותי, הציעו לי למשל בנות מבוגרות ממני בעשור שלם, רק מעולם לא הציעו לי מישהי שתמצא חן בעיניי או משהו, זה כאילו שולחים אותי להתמודד עם רגשות שאני כאילו מזלזל וסליחה על איך שזה נשמע, שכאילו, אם אני באמת רוצה להתחתן, אז אני חייב להתפשר על מישהי שבקושי מתפקדת או בכלל לא ברמה שלי או לשאר רווק ובודד לעד...
ואז אומרים שאני עף על עצמי, חסר ענווה, אנוכי ומה עוד, ואלו נשמות מאד גבוהות, אבל להתחתן עם בנות שלא מתאימות לי בכלל, שאין שום כימיה וחיבור זה הרבה יותר מבזה אותן מאשר להניח להן.
וכאילו משדרים לי שאני מתעקש על בנות שלא לרמה שלי, ובכל זאת אני חושב שכן מגיעה לי מישהי חמודה, איכותית ומדהימה עם הרבה עשייה ולא מוכן בשום אופן להתפשר על מציאת חן, כימיה וחיבור, אלו דברים בסיסיים שלכל אחד ואחת מגיעה את הזכות הזאת.
אני גם רגיל כמובן לשמוע בלי סוף שאומרים לי דברים כמו: "מה לך ולחרדיות, אתה לא בשבילן כי אתה לא בחור ישיבה", "מה לך ולדתיות, אתה לא בשבילן כי אתה עם כיפה שחורה", "מה לך ולבחורות רגילות, הן רוצות מישהו רגיל ולא מישהו עם משהו קטן", "אתה צריך לחפש רק לקויות שמיעה" (לא שזה בעיה, אבל תבדקו כמה כבר יש...), ועוד המון דברים.
היה למשל שדכנית שאמרה לי שיש לה בעיה שבמאגר הענק שלה עם מלא בנות, כולן רגילות לחלוטין ולכן לא יכולה להציע אותי כי היא מפחדת שזה יפגע בהן, אז שאלתי אותה מי אמר שכולן אצלה מושלמות...
בסוף משאירים אותי במצב של חוסר אונים שרק הקב"ה יכול לעזור, או שאולי באמת לפעמים טוב היות האדם לבדו?
