א. חיבור לימין החדש (אם ירצו אותו)
ב. הצטרפות לאיחוד פרץ-בן גביר, עם נסיונות מיקוח (לדוגמא לקבל מקום ראשון או התחייבות לתיק בכיר).
ג. הקמת מפלגה חדשה
ד. פרישה מהפוליטיקה.
ה. ניצול הבלאגן בבית היהודי להדיח את הרב פרץ, ולהתאחד בתנאים טובים יותר לדעתו עם הנבחרים החדשים.
לדעתי הוא יעדיף את האפשרות החמישית, ואם לא יצליח ילך לאפשרות הראשונה, ואם גם לא יצליח ינסה את השניה. (ג וד' לדעתי לא סביר).
אם מדיחים את הרב רפי, סביר שיבטלו את ההסכם עם עוצמה ויקבלו את הצעת בצלאל למיזוג פריימריז במרכזים.
במצב כזה, סביר מאוד שבצלאל יו"ר מפלגת הציונות הדתית המאוחדת, הראשון ברשימה והשר הבכיר.
הוא גם מכתיב הסכם חדש מול עוצמה (תוך גביית מחיר על ה"תרגיל" שניסו לעשות לו כדי לחסל אותו).
ממילא יתברר שההסכם הקיים של הרב רפי עם עוצמה הוא שחיסל סופית את הרב רפי והכתיר את בצלאל כמנהיג.
עכשיו תסביר: למה לבצלאל לחתום על ההסכם הקיים?
ותסביר למה בטוחים כאן שהרב רפי ועוצמה "גמרו" על בצלאל?
הם בעיקר גמרו על עצמם...
עוצמה בחיים לא יסכימו לסגת ממה שהובטח להם מקום 3, ו6.
אני מסכים שהמלחמה כאן היא נגד הרב פרץ.
עוצמה בכל מקרה ירויחו מכל הסיפור הזה.
המרכז לא יסכים להתחלק עם תקומה כשיד תקומה על העליונה ויעדיף לבטל את ההסכם.
המרכז גם יאשים את הרב רפי שבסופו של תהליך מחק את המפד"ל בשביל לנסות למחוק את תקומה
(כשיכל לצאת למיזוג ופריימריז וכו'), רק כדי להציל את עצמו ועל הדרך חתם עם הכהניסטים...
תבין שברגע שבצלאל יצר מיזוג מלא עם בחירות פתוחות או במרכז, הוא לא זקוק לעוצמה...
לא יסוגו? שירוצו לבד. בהצלחה.
את אחוז החסימה.
המצב כרגע שהוא צריך את עוצמה יותר ממה שהם צריכים אותו
ככל שהוא יפנים את זה יותר מהר, יותר קל יהיה להגיע לאיחוד הוגן
מהלך כזה יוריד גם את הימין החדש אל מתחת לאחוז החסימה.
בנט ושקד סוחפים אחריהם
ובלי עוצמה אין שום סיכוי לא לרב רפי ולא לסמוטריץ, וגם לא לשניהם ביחד.
מוטב שיפינמו זאת ויתכנסו לאיחוד הוגן.
הרב רפי הפנים זאת כנראה.
נקוה שגם סמוטריץ יפנים זאת.
והפגיעה האישית שלו מהתרגיל הפוליטי שעשו לו לא יעבירו על דעתו
כבר הסברתי אתמול שלא הכל זה מקום בכנסת.
אבל תמשיך לחשוב שבצלאל אכל אותה.
בהצלחה.
אני שומר לי את מה שכתבת היום...
רמזתי כמה פעמים כאן ביממה האחרונה שאתם לא קוראים נכון את המפה.
אין לבצלאל שום עניין לחתום על ההסכם שנחתם ביום שישי.
בינתיים הוא רק מרוויח ממנו (ורק הוא מרוויח... לא עוצמה ולא המפד"ל)
ב"ה
בצלאל בנתיים נמצא בנקודת תפנית עוצמתית מאוד כלפי כל הגוש. את האפשרות של חתימה על ההסכם אין סיכוי שהוא יעשה. לדעתי בסופו של דבר הוא יתאחד איתם (אחרי זמן גדול שהציבור ירגע) וכמובן ישנה פה ושם. לדעתי הבעיה הגדולה בהסכם היא בכלל לא הפרטים הקטנים (כדוגמאת, איפה עוצמה ואיפה הרב רפי) אלא משהו הרבה יותר גדול. החתימה הזאת גרמה לגדיעת הרעיון של הפריימריז. אף אחד לא רצה שכך יהיה המצב. איחוד מפלגות הימין בפעם הקודמת כמעט קרס ועכשיו בגלל גדיעת הפריימריז הציבור המאוכזב לא יבחר בהם אלא בימין החדש או בליכוד וכו'
שאר ראשי (ורשימות) המפלגות הדמוקרטיות נבחרו באופן דמוקרטי ומבקשים כעת לא לחזור על ההליך הזה.
הרב רפי נבחר ללא פריימריז כלל ויוגב ע"י המרכז בלבד - אע"פ שחוקת המפלגה מחייבת אחרת.
אחרי שנה בתפקיד הגיוני לדרוש לקיים פריימריז כפי שמתחייב מחוקת המפלגה (לפחות לראשות).
הטענה נגדו היא על קיבוע מציאות שנוצרה באופן לא דמוקרטי במצב מיוחד,
כאשר המציאות השתנתה מאז וההכרח שהיה אז כבר לא קיים.
בנט נבחר ע"י הציבור, היה חייב דין וחשבון לציבור וקיבל מהציבור לגיטימציה מלאה.
הרב רפי הוצנח ע"י ועדה, מתחמק מלתת דין וחשבון אפילו לחברי המרכז, ואין לו שום לגיטימציה להמשיך בתפקידו - בפרט כאשר הוא מתעלם אפילו מהרבנים שנחשבים מנהיגי הציבור אותו הוא מתיימר להנהיג.
(סופית) שהרב רפי לא ראוי להנהיג ויש להדיחו.
יש לי ניתוח שונה לחלוטין משלך לכל ההתרחשות והסיבות לכך,
אבל סוף כל סוף, הדרישה הזו קיימת כעת וא"א לשלול את הלגיטימציה שלה,
כמו שכבר כתבתי: וההבדל - - אקטואליה וחדשות.
שהוא מונע כל אפשרות למיזוג ובחירת רשימה רק כדי לשמור על מעמדו.
ההתנהלות הזו היא שריסקה אותו וההסכם ביום שישי היה רק "מכה בפטיש".
הציבור מאס בהתנהלותו עוד לפני שחתם עליו.
אפשר, למשל, לראות את האינדיקציה לכך בדברי הרב דרוקמן **לפני ההסכם**:
https://www.inn.co.il/News/News.aspx/421443
שימו לב גם לשרשורים כאן בנושא במהלך השבוע שעבר, לדוגמה:
מישהו מבין מה החשש מ'שינוי פניה של הציונות הדתית'? - אקטואליה וחדשות
עסקני הבית היהודי מחפשים כל דרך להמאיס את עצמם על הציבור - אקטואליה וחדשות
אגב, @הסטורי, נראה שהם עלו ביום שישי על הרעיון הטוב ביותר...
@מיכאלצ, לכך רמזת? 
אריאל יוסףאיך לא חשבנו להציע להם את זה??
@מרדכי, תשובה ניצחת לשאלתך "למה נזכרו רק עכשיו";
אמרו להם שמתקדמים לשם, והם קנו את זה.
זה גם מסביר למה הם רותחים עכשיו; מבינים שהוליכו אותם שולל:
"הוחלט לבדוק את כל החלופות האפשריות במטרה לבחור את הרשימה המיטבית...
הנחה יו"ר המפלגה את המנכ"ל להיערך לוגיסטית לקיום פריימריז בבית היהודי...
לאחר סיכום עם האיחוד הלאומי, אנו מתכוונים להמשיך לפעול לאחדות הציונות הדתית בפנייה לשאר השותפים".
פחות משבועיים אחרי כל ההבטחות, מקבעים את הרשימה ללא שינוי
(אולי שריון במקום שני כדי לדחוק את הנציג היחיד שנבחר ע"י המרכז...),
מסכלים כל יוזמה למיזוג עם האיחוד הלאומי,
ועוד מפרקים את הסכם הריצה המשותפת איתו משתי המערכות הקודמות
(-ההסכם עם עוצמה סותר אותו מפורשות כמעט בכל סעיפיו).
אריאל יוסףרק למכתבים מלפני שנה ומעלה...
זו גם כנראה הסיבה לכך שלא זכרתי אותו.
לא היה בו שום דבר משמעותי מלבד עדכון קצר.
מרדכיוהם יבחרו רשימה.
אולי בהזדמנות בל"נ ארחיב על כך, אבל בקצרה:
א. על חברי מרכז קשה יותר לעשות קמפיין.
בד"כ הם מונחים בסוגיות יותר מרוב הציבור, יודעים מי עשה מה (ולא פחות חשוב - מי לא),
ולא בקלות משפיעים על שיקול דעתם בכמה הודעות יח"צ מוצלחות.
ב. חברי המרכז נבחרים ע"י אנשים שמכירים אותם בקהילותיהם ויישוביהם באופן אישי,
הם נגישים לציבור המקומי והוא נותן בהם אמון. הם מהווים בסה"כ מדגם מייצג של הציבור הרחב.
ג. בגלל כמות הנבחרים, קשה יותר להשפיע על פריימריז למרכז מאשר על פריימריז לרשימה.
זה בקצרה ממש.
מרכז המפלגה מורכב כך:
כל סניף מקבל נציגות במרכז המפלגה לפי גודלו ,
כאשר את נציגי הסניף בוחרים חברי הסניף.
ממילא מדובר בנציגי סניפים ומחוזות.
חברי המרכז הם לא רק אלו שנבחרים בפריימריז למרכז,
אלא גם נציגים מכהנים של הבית היהודי ברשויות מקומיות חברים בו מכוח כהונתם.
את נציגי הבית היהודי ברשויות בוחרים חברי מועצת הסניף באותה רשות.
ממילא גם הם נבחרי ציבור מקומיים בפריסה ארצית לפי כוחה של המפלגה בכל רשות.
אני מעתיק לכאן שני סעיפים מחוקת הבית היהודי העוסקים בנושא:
"חברי המרכז: חברים שנבחרו על ידי חברי המפלגה בתחומי הסניפים...
ועדת הבחירות תקבע לכל תחום סניף וליישוב שאיננו בגדר סניף,
מהו מספר חברי המרכז שייבחרו בו.
המפתח לקביעת מספר חברי המרכז הנבחרים בתחום סניף,
ייקבע בהתחשב במספר חברי המפלגה בתחום הסניף
ובמספר הבוחרים לכנסת האחרונה שהצביעו בעד המפלגה
או בעד רשימתה לכנסת בתחום הסניף...
בנוסף לחברי המרכז הנבחרים... יכהנו כחברי מרכז...
ראשי רשויות מקומיות ואזוריות, סגנים של ראשי רשויות מקומיות ואזוריות,
חברי מועצות של ראשי רשויות מקומיות ואזוריות, ראשי מועצות הסניפים של המפלגה...".
זו הרשימה שבחר המרכז:
1. מוטי יוגב
2. הרב אלי בן דהן
3. דוידי בן ציון
4. מירי אברג’יל
5. שוקי זוהר
6. יונתן דובוב
7. אורלי רפפורט
8. ארז צדוק
שאר התלונות - למועמדים.
שהופעל כלפי הרב רפי לקיים פריימריז - בעיקר מצד בצלאל שמתנגד בקביעות לפריימריז, אך מבין שאין מוצא אחר כרגע - דווקא איתמר חסיד הפריימריז הגדול הושיט לו חבל הצלה מהלחץ הזה (ויצר עליו לחץ אחר, אבל זה לא הנושא).
אה, כן, זה היה אחרי שרוסו החליט להאשים את בצלאל - שלא רצה לצאת לפריימריז בלי הבית היהודי - בכך שהוא בכלל מנסה להכשיל פריימריז וממילא היה אפשר ללכת נגדו...
אזכיר שלילה קודם בצלאל פרסם בדיוק מה ההצעה שלו:
"אופציה א: מפקד בזק ופריימריז. להערכתי אם תתקבל החלטה מידית ניתן עוד לבצע זאת גם בלוחות הזמנים הקצרים שנותרו".
אבל כידוע, לא מאמינים לבצלאל. רק לרוסו, מראשי מכתירי בנט...
(וכבר הזכרנו כמה פקפקו כאן תומכי עוצמה באמינות שלו כשכתב על גבי "עולם קטן" את כל האמת על התנהלותה...).
ואם כבר - מתי נערכו אי פעם פריימריז בעוצמה יהודית, חסידי הפריימריז?
לפני בחירות תשע"ה? תשע"ט?
נזכיר שגם כשיצאו בבית היהודי לפריימריז ערב בחירות תשע"ג -
אנשי עוצמה העדיפו להישאר בצד ולחכות לשריונים יחד עם אנשי תקומה מתנגדי הפריימריז
(ואחר כך להאשים, כרגיל, את ראשי תקומה שלא דאגו להם...).
מה התרחישים האפשריים של הרב רפי ובן גביר במקרה שבצלאל לא מצטרף אליהם?
שאלתי את השאלה הזו ולא קיבלתי תשובה:
לא סביר שיקרה. יותר סביר שיחבור לליכוד או לימין החדש. - אקטואליה וחדשות
המקום היחיד שסמוטריץ יכול למצוא את עצמו הוא באיחוד עם הבית היהודי ועוצמה.
בניגוד למצביעי עוצמה שאין להם בעיה לזרוק את הקול שלהם לפח למצביעי תקומה יש בעיה גדולה.
לבנט ושקד הוא לא יצטרף
במקום לעשות איחוד (שהיה צריך לעשות לפני שנה) אז רבים ומוציאים את החשק למצביעים פוטנציאלים לבחור.
במקום לצאת בקמפיין ורשימה מסודרת עושים בלאגן?
או שאולי המצב הנוכחי שאין כנסת חדשה טובה בשבילו? "רק הכסא אגדל ממך" רלוונטי מאוד לפרשת השבוע
אדם בסידני תקף כמה אנשים. העובדה שאביר המוסר, נציג הקב"ה עלי אדמות, הממונה על המצפון נשאר בשוויון נפש ולא פתח על זה שרשור מעידה על כשל מוסרי עמוק.
ומציג את עצמו כאן כשומר מצוות...
מן המעט שנדרש ממנו הוא שיתאפק מתגובותיו "המחכימות" עד מוצאי יום טוב שני של גלויות.
הוא תקע יתד אי שם בין סידני למלבורן ומפיץ רעל קפלניסטי בתפזורת כמו פצצות מצרר.
נזק מדיני זה החומרים שהוא מקושש מן הגורן הקיצון שמאלני ומן היקב הקפלניסטי כדי לעשות מהם צימעס בטמפל שהוא חבר בו, לאחר תרגום כמובן לשפת המקום. לא מפיו אנו חיים
ליהודי אוסטרליה
העובדה שהוא בחר לחיות באדמה טמאה, שלא מתאימה למצוות התורה בשום צורה, היא כמובן היסוד שמביא אותו לעבירה גוררת עבירה, אבל לא בזה עסקתי כאן.
אקלים ים תיכוני, אבל עונות הפוכות
איך אתה יכול לא להזדעזע מאירועים אלימים ביבשת שלך?!
עם ישראל משחרר את צפון הגליל ומי שירא ורך הלבב - ישוב לביתו ולא ימס את לבב אחיו, בשטח או בפורום, כלבבו.
ביומיים האחרונים מתנהל ויכוח ער סביב המהפך בנחל העוג'ה: מי באמת חתום על ההישג? האם אלו נערי הגבעות ואנשי החוות ששינו את המצחאות במקום בגופם, או הפוליטיקאים שדחפו להכשרת המקום ברמה המדינית?
האמת היא שהוויכוח הזה פשוט מיותר. מי שמכיר את המציאות בשטח יודע שזה אף פעם לא "או זה או זה". התהליך תמיד עובד באותה הדרך: השטח גורר את הממשלה. לפני שהנושא בכלל הגיע לשולחנות הממשלה, היו שם האנשים שפעלו בשטח.
קחו למשל את ח"כ צבי סוכות, עוד לפני שנבחר לכנסת, הוא ופעילים נוספים היו שם, יצרו נוכחות והעלו את הנושא למודעות. הוא לא עשה את זה כח"כ, אלא כפעיל בהתיישבות. אילולא הפעילות העקשנית הזו ושל צעירים טובים נוספים, נחל העוג'ה לא היה מגיע לסדר היום הממשלתי, וממילא לא היה מטופל.
זהו דפוס חוזר שאנחנו רואים פעם אחר פעם בהתיישבות: בהר עיבל יש כבר שנים של תפילת שחרית בכל יום שישי, בכל מזג אוויר. בשנתיים האחרונות הצטרפו אליהם שני אברכים שהגיעו ללמוד במקום מדי יום, הם אלו שסללו את הדרך לאישור הממשלתי ולהקמתה של ישיבה במקום בשבועות האחרונים, בדרך להקמתו גם ישוב קבע חדש.
בחומש, העמידה האיתנה של בחורי הישיבה על ההר, למרות כל הפינויים והקשיים, היא זו שהובילה בסופו של דבר את המערכת הפוליטית להכשיר את המקום. כך גם בתנופת החוות. בהתחלה זה לא התקבל בעין טובה, אבל לבסוף הנוכחות היהודית היא זו שקובעת עובדות בשטח ומונעת השתלטות זרה.
הנוסחה פשוטה: התמדה מביאה הכשרה. ברוב המקרים, זה מתחיל בחיכוך. בהתנגשויות מול רשויות החוק או מול ניסיונות של ערבים למנוע מיהודים לשוב לאדמתם. אבל בסופו של יום, העקשנות הזו היא הדלק של המערכת המדינית. אילולא הצעדים הראשוניים והנועזים של אנשי השטח, הממשלה לא הייתה זזה. ואילולא הגיבוי הממשלתי וההכשרה המשפטית, זה לא היה הופך למציאות קבועה בשטח.
לכן, המראה של פוליטיקאים הממהרים לשגר את עוזריהם לצייץ בטוויטר (ללא גילוי נאות על עבודתם אצל אותם פוליטקאים) כדי לתבוע בעלות מלאה על ההישג, הוא לא רק מביך אלא גם מנותק מהמציאות. הניסיון לצייר את המהפך כאילו נולד בהשקעה כספית חוטא לאמת ההיסטורית של ההתיישבות.
מי שמתהדר בכך שוכח את אלו שישנו בשטח בתנאים לא תנאים, מפספס את העיקר: הקרדיט אינו שייך בלעדית לאיש. במקום מלחמות קרדיטים מיותרות, כדאי להכיר במנגנון שעובד, אותו שילוב כוחות שבו החלוצים בשטח הם אלו שפורצים את הדרך וקובעים את העובדות, והמערכת הפוליטית היא זו שמגיעה בעקבותיהם כדי לתת את החותמת הסופית. זו השיטה - והיא עובדת.
למה נתניהו היה צריך להוציא שעתיים לפני ההודעה הרשמית על כך, הודעה מיוחדת על השארתו של אגמון "עד למציאת מחליף (שכבר נמצא)" ולחטוף כל כך הרבה תגובות (הזויות, אבל זה לא משנה) מבפנים?
אנשים יקראו לזה שהוא רוצה 'לשלות בסדר יום', אני קורא לזה שכל ישר שלא נכפף ברוח התקשורת וכו'
זו לא יוריסטוקרטיה, אלא "כל המיצר לישראל נעשה ראש"
אם שופטי בג"ץ, פקידי השב"כ והפרקליטות היו מפעילים את אותם טריקים, שטיקים, לחצים והליכים מנהליים-משפטיים שהם עושים נגד הימין - אבל הפעם נגד השמאל, נגד המחבלים ונגד כל שונאי ישראל -
אז ליל גלנט היה נראה כמו משחק ילדים לעומת מה שהיו עושים לנתניהו כשרצה להעביר חוק לפיטוריו באופן חוקי לחלוטין.
המערכת הזאת לא טועה. היא פועלת בדיוק לפי הכלל התלמודי העתיק (שטיטוס הרשע יישם אותו):
מי שמיצר לישראל - הופך לראש.
מי ששומר על ישראל - הופך למטרה.
זה לא "שלטון משפטנים".
זה מנגנון השמדה פנימי, שקודם את כל מי שפוגע בנו ומדכא את כל מי שמנסה להגן עלינו.
אז.
אבל אכן החה צריך השבת להוסיף מי שברך לאמריקאים, בגלל הנעדרים שם
