במקום ראלי, והוא סרב, בגלל שבימין החדש אין פריימריז..
ועכשיו ברצינות:
התפרסם כאן בערוץ שסמוטריץ בוחן ריצה משותפת עם הימין החדש/שקד. ואני הקטן שואל:
אם בכל מקרה אין פריימריז, למה אתה מעדיף לרוץ עם שקד ולא הרב פרץ ובן גביר?
אני חושב שהבית היהודי/עוצמה יסתדרו גם בלעדיו, בטח אם יעשו חיבורים נוספים עם נועם יחד וכדומה,
אבל עצוב על הבן אדם המוכשר שמעדיף לרוץ עם הליברלים מאשר עם התורניים יותר.
רק אזכיר שגם היית משוכנע שעוצמה תעבור לבד.
בצלאל חושב שגם איתו איחוד הימין לא עובר אם לא יתרחש שינוי משמעותי.
עם בנט ושקד הוא עובר גם בלי זה.
אבל חבל על סמוטריץ. בחור מוכשר בגדול ואידאליסט..
משהו קרה לו בחודשים האחרונים בכל ההתנהלות מול עוצמה ועכשיו מול הרב רפי.
ולכן זה פשוט עצוב.
אני מניח שגם אתה מבין שהוא מביא יותר מהסכום הזה.
את ההבדל בין איחוד הימין בסבב א' לבין בסבב ג' הסברתי כבר:
גם ככה לא בטוח בכלל שיעברו. - אקטואליה וחדשות
ויש לי אילן גבוה להיתלות בו:
כך שאין צורך לרוץ ולהציג הוכחות. דיברתי באופן כללי, ולא לגופו של אדם.
טענתי וגם עכשיו אני טוען שאם לא הקמפיין האגרסיבי של ימינה נגד עוצמה יהודית, ואם לא הקמפיין שעשה נגדם נתניהו בימים האחרונים היה להם סיכוי טוב לעבור.
בכל אופן, גם אם אני לא מומחה פוליטי כמוכם, מותר לי (ברשותכם.. אני מקוה) להביא את דעותי והערכותי כאן בפורום.
ומותר לי גם להצביע על סוג של צביעות שקיימת אצל תקומה כיום, שכל השנים האחרונות היו נגד פריימריז, וגם עכשיו - מול הימין החדש הם יקפצו על כל הצעה שתתן להם שריון בלי פריימריז (אלא שכנראה פשוט לא רוצים אותם שם), ואילו להיות מס' 2 של הרב רפי, זה פחיתות כבוד מצידם. ומצטער, אני לא קונה את הסיפורים, שהם חוששים שלא יעברו גם איתם..
החוסר יכולת להתאחד עם פשוט מבישה. ודוקא הפעם אי אפשר לבוא בתלונות לעוצמה. היא מוכנה להתאחד עם כל מי שרוצה, בין אם זה מפלגה אחת גדולה עם הימין החדש, ובין במסגרת של איחוד הימין כמו בכל סבב א'. נכון, היא לא מוכנה לקבל מקום 8. כמו ההצעות הקודמות בסבב ב'. וגם לאור התוצאה שהביאו בסבב ב' גם אחד לא חושב שבכלל ניתן להציע להם זאת..
אבל בא נהיה אופטמיים, יש עוד שבועיים. אולי מה שלא עושה השכל יעשה הזמן.
"שלכם".. אני לא קשור לכך באופן אישי..
"לא מביאות אף אחד" - רק 84000, שסומטריץ יתכבד וירוץ לבדו ונראה כמה הוא שווה..
אבל מיותר להיכנס לזה עכשיו.
בכל מקרה מה שלא נכתוב, אתם תהיו תמיד צודקים.
כשבן גביר לטענתכם חיכה - למה הוא חיכה עד הרגע האחרון?
כשחתם ולא חיכה - למה הוא לא חיכה?
כשרץ לבד - איך הוא מעיז? איפה האחריות שלו?
כשמתאחד ורץ עם אחרים - איזה שקרן ורמאי הוא..
כשעוצמה מוכנה להצטרף לפריימיז - טוענים שקבוצות מאורגנות ישפיעו על התוצאות
כשהיא מוכנה ללא פריימריז - הציבור לא בחר..
כשלא רוצים להתאחד עם בן גביר - טוענים "הוא לא מייצג את הציונות הדתית"
כשמתחננים לשקד שתיקח אותם - "הציונות הדתית פתוחה לחיבורים עם כלל ישראל".
מבחינתי שכולם גם ירוצו במפלגה אחת, חוסר היכולת להתאחד ופסילה הדדית (ויש בהחלט אשמה לכל הצדדים) - היא שורש כל הבעיות.
אני צריך לשמור אותה איפהשהו
השאלה היא אם במבחן התוצאה עוצמה מצליחה להיכנס לכנסת.
כשבן גביר לטענתנו חיכה - אם היה חותם היה מקבל יותר.
כשחתם ולא חיכה - סביר מאוד שיישאר בחוץ (ראה את הסקרים המתפרסמים היום).
כשרץ לבד - הוא נשאר בחוץ.
אני יכול להמשיך.
אני חושב שהמסר מובן.
הוא לא מבין בפוליטיקה ומוטב שיישאר בתחום עריכת הדין.
או שעוצמה "לא חכמים בפוליטיקה" כמו שכתבת בעצמך? (מקור לקמן).
מוטב לבן גביר לעסוק בעריכת דין. בזה הוא עושה חייל.
בפוליטיקה הוא רק נכשל וגורם נזקים (מקור שני לקמן).
אתה אפילו לא מבין את האבסורד במה שאתה אומר.
אתה תמיד טווען שעוצמה שווים 40000 מצביעים והביאו עוד 44000 אחרי שהצליחו לשכנע את כל האלו שהקול שלהם מכריע. מצד שני שאומרים לך ש 60000 לא הצביעו בגלל הקמפיין הנגדי זה נראה לך מונפץ וחסר הגיון.
כאילו ה 44000 זה הגיוני אבל 60000 זה לא הגיוני.
או שאתה חושב שכל האלו אדיוטים או שאתה בכוונה עוצם את העיניים.
ל"סיפורים" הללו שותף גם עמנואל שילה שמבין כנראה קצת יותר מאיתנו:
https://www.inn.co.il/News/News.aspx/422358
ובכל מקרה, אני בהחלט מבין למה מצביע עוצמה "לא קונה" סיפורים שלא עוברים;
לא באמת אכפת לך לקחת את הסיכון, אבל יש כנראה אנשים אחראים יותר.
לענ"ד אפשר לבא בתלונות לעוצמה, אבל כמובן שתומכיה צוהלים על כל צעד שלה ולא משנה באיזה כיוון.
רק אזכיר שאתה זה שטען כאן שהם לא חכמים בפוליטיקה.
היא "מוכנה להתאחד" "עם כל מי שרוצה" כי גם היא מבינה שאין לה יותר מדי אופציות. זו לא חכמה גדולה...
בכל זאת היא עושה טעויות שוב ושוב ותמיד נשארת בחוץ בסוף.
אין שום בעיה שתביע דעות והערכות בפורום.
יש בעיה שתלעג לאלו שהוכיחו שהם כנראה מבינים דבר או שניים שאתה אולי עוד לא מבין ("אתה נביא?" וכיו"ב).
הליברלים שחושבים להצביע לבנט ושקד יצביעו למפלגות אחרות וציבור המצביעים של סמוטריץ' לא יצביעו ל"ליברלים" כמו בנט ושקד... חלום...
סמוטריץ' הוא פוליטיקאי משופשף שיודע להזיז דברים (לאחרונה הוכיח זאת בתפקיד שר התחבורה). מאידך, הרב פרץ היה ונשאר טירון פוליטי שלא יודע לתכנן את המהלכים שלו. עם כל הכבוד לעתירות שבן גביר מגיש כל שני וחמישי, אף הוא לא נכס, אלא נטל. גם אם ייכנס מתישהו לכנסת, ימשיך לצעוק מספסלי האופוזיציה. הוא לא קרוץ מחומר של פוליטיקאי מיושב.
האם האנשים האכותיים לכאורה של הציונות הדתית מעדיפים איש שהוא כולו פסאד
שעשה לביתו עד גיל 28 והתגייס לשנה וחצי מטעמי נוחות לצבא, על טייס ורב ראשי של צהל?
ביהדות המודל האולטמטיבי של מנהיג הוא משה רבנו ולכן קשה לי להאמין שאנשי
הציונות הדתית יעדיפו את הפסאד על פני האיכות.
א"א להשוות בניהם כי הרב פרץ יותר מבוגר.
אבל בכ"מ בפוליטיקה צריך לבחור משהו שיהיה טוב בפוליטיקה- שיצליח להזיז דברים בכנסת, לא רב באמת עשה הרבה במשך השנים אבל מה לעשות שהוא לא פוליטיקאי טוב.
.... הוא גם למד משפטים והקים משפחה ולבסוף בגיל 28 הוא נזכר
שבשביל המשך הקריירה השאפתנית שלו הוא צריך גם לשרת בצבא.
עכשיו תגיד לי בכנות, הצבא צריך חייל בגיל 28 נשוי עם ילדים לשנה וחצי ?
לא נראה לי.
נכון שהוא פוליטיקאי אולי מזהיר, מחובר ועם יחוס אבות אבל
ביהדות אלה לא העיקר.
נכון שבמדינת ישראל שהיא אמורה להיות מדינה יהודית שכחו מה זה מעלות כמו
תמימות, צניעות וענווה בפוליטיקה ועל זה כל ירא שמיים צריך להיות מצר.
כמו כן, גם ג'ובניק שמרשת שלוש שנים בשלישות, בחיל החינוך וכד' לא בדיוק תורם תרומה משמעותית לביטחון ישראל.
ענווה זה קודם כל להסכים להבחר ע"י העם בפרימריז או ע"י הנציגים שלו במרכזי המפלגה, ולא לעשות הכל רק בשביל לשמור על הכסא שלו.
אז הרב פרץ היה טייס (מבורך מאוד, אך לא קשור לעשייה ציבורית ולפוליטיקה), רב ראשי (תפקיד ייצוגי עם סמכויות מצומצמות ביותר) ומחנך (נחמד ביותר, לא קשור לפוליטיקה ולמרפקנות שאופיינית לה).
בינתיים כמעט כל הופעה תקשורתית שלו הפכה למופע פאדיחות וכל החלטה שקיבל כשר החינוך מדיפה ריח של פופוליזם זול.
.... וזה הדוגמא בשבילי כיהודי איך צריך להיות מנהיג
שאספר לך את הבדיחות שסופרו על לוי אשכול? "חצי כוס תה, חצי כוס קפה", "ליד הכנסת עצרה מונית ריקה, וממנה יצא אשכול" וכו'
בזמנו של אשכול הייתה כאן מדינה ענייה עם כלכלה משותקת. סעיפי יצאו: תפוזים וקצת טקסטיל.
1. לא היינו מפנים את כל סיני ויוצרים תקדים מסוכן לדורות. מכסימום היינו נותנים למצרים מרחב בטוח
כדי שיוכלו לפתוח את תעלת סואץ.
2. לא היינו מסתבכים בלבנון וגורמים להווצרותו של ארגון החזבאלה. מכסימום היינו מבצעים מבצע ליטני.
3. לא היינו עוברים את הטראומה של אינפלציה של 800% בשנה.
4. היינו ממשכים להיות עם "חלש" מוקף מדינות עויינות ולא כמו היום שאנחנו מעצמה איזורית
שנלחמת עם ארגונים קיקיוניים שאין להם אפילו טנק אחד ומטוס אחד.
5. היינו הרבה יותר אהודים בעולם, דבר שיכל לתת לנו אשראי להמשיך לישב
את יהודה ושומרון על פי תוכנית סדורה.
6.היינו חוסכים מעצמנו את סגנון המנהיגות הבהמי של הרגבים והאמסלמים שבחבורה.
7. המורים היו הרבה יותר איכותיים בבתי הספר ולא כמו היום שמורה במיטב אונו יכול לפרוש
בגיל 55 עם פנסיה תקציבית ולהשאיר את זירת החינוך למורים צעירים, חסרי מוטיבציה, אנשי דור ב
שמחפסים עבודה שניה בערבים כדי להתפרנס בכבוד.
8. כנ"ל בבתי החולים ובמוסדות הרווחה.
9. המפדל היה כוח פוליטי משמעותי במדינת ישראל.
אתה עדין צוחק?
אגב כבר אז היינו מעצמה גרעינית בלי רעש וצלצולים.
....ואם ההפך אז לא .
כיום עם כל הסטרטאפ, הגז, המחלפים, המגדלים , חיל האויר ועוד ,
מדינת ישראל עם גודלה הפיזי הקטן מטווחת על ידי אוייבה מכל צד. הצבע האדום
שולט על כל תזוזה באויר של אוייבנו,
מדינת ישראל חסופה דפלומטית למתקפות יותר מאי פעם.
מדינת ישראל פחות מרתיעה ויותר מורתעת.
כל זאת בגלל חוסר הצניעות של מנהיגיה.
נכון שאשכול היה מגמגם וידוע בחוסר ההחלטיות שלו אבל הוא היה צנוע
מה שאי אפשר להגיד על ביבי.
המפנה הדרמתי החל עוד ב77 .
למרות שבגין ושמיר ניחנו בצניעות, האווירה הכללית במדינה השתנת.
החומרנות תפסה גובה עם הליבריזציה של ארליך והדולריזציה של ארידור.
מגמה זאת הלכה והתגברה עד לימינו אלה.
ולהשליך אותה על ימינו.
1. אחרי מלחמת ששת הימים אשכול נצפה יושב בחדרו, מחבק את ראשו מרוב ייאוש ומממלמל: "ילדים, אבל מה נעשה עם כל זה?!"
2. מה שהיה מותר לעשות בשנות ה-60, לא היה ניתן לעשות בשנות ה-80
3. אינפלציה היא תוצאה ישירה של הכלכלה הסוציאליסטית רבת השנים שהנהיגו בן גוריון, אשכול ושות'. גם אחרי שברית המועצות התפרקה, ממדי האינפלציה זינקו אל על, מאותה סיבה בדיוק. כשיש פצע מוגלתי, הוא מתפוצץ במוקדם או במאוחר.
4. יחס העולם אל ישראל הורע עם השנים לא בגלל מהלך פוליטי כזה או אחר, אלא משום שהאנטישמים המודרניים הפסיקו להתבייש בשואה. לא נוח לקטול את מדינת היהודים בביקרת ארסית ב-1949, אבל אין שום בעיה לעשות זאת ב-2019.
5. עיין סעיף 4.
6. על כל רגב ואמסלם היו מושחתים של המפא"י ההיסטורית, רק שאז העיתונות הייתה חופשית הרבה פחות. עיתונאי מסוים שאת שמו שכחתי, היה עד לכך שמנכ"ל קופת החולים כללית דאז טיפל באיזה שר זוטר של המפא"י בחדרו בכנסת. וזה לא שהפוליטיקאי סבל מאיזו מחלה מסובכת, נהפוך הוא, הייה לו צינון פשוט.
7. זכרונות מתוקים בסגנון של "פעם הידידות שלי היו הרבה יותר יפות וצעירות". לא יודע, לא בדקתי, לא ראיתי מחקרים בנושא. מה שבטוח, שבאותה תקופה כדי להיות מורה, לא היה צורך בתואר ראשון. קרי, כמעט כל אחד היה יכול ללמד כל דבר.
8. פחחחחחחחח. זוכר את הפנקס האדום?
9. שוב, זה משקף אך ורק את הרכב האוכלוסין מלפני 60 שנה. הסרוגים היו יותר דתיים מעכשיו, הם נזקקו לכוח פוליטי משלהם. היום הם מתפזרים בין שלל מפלגות הימין והמרכז. להתרפק על המפד"ל של פעם זה כמו להיזכר בערגה בכמות של כרכרות שנסעו ברחובות בטרם הוחלפו במכוניות.
אני עדיין צוחק.
לעזוב את הארץ זה היה דבר מבוזה.
אגב בימים ההם הרבה אנשי חרות כולל אביו של ביבי עזבו את הארץ.
תגיד לי בכנות, הצבא צריך חייל בגיל 28 נשוי עם ילדים לשנה וחצי ?
למה אתה חושב שחייל נשוי עם ילד תורם פחות מרווק בן 18 שסיים הרגע תיכון ולא יודע שום דבר מהחיים שלו?
אני זוכר במלחמה שהעדיפו לשלוח אותנו הרווקים לאיזורי סיכון על פני מילואימניקים נשואים.
הכל משיקולי סיכון.
בתפקיד עורפי הגיל לא משנה כלום.
לידיעתך 80% מהצבא עורפי, והרבה מהם תורמים לא פחות מקרבי.
חוץ מזה שהבאת דוג' של סדיר מול מלואימניקים, אין קשר לעובדה שהם היו נשואים.
לא יודע מה יש לך נגד סמוטריץ', הלוואי שפוליטיקאים אחרים היו עושים חצי ממה שהוא עשה ב 5 שנים שלו בכנסת.
...לקרא לבחירות מקדימות כאשר הוא היה נגד בחירות כאלה בעבר,
הלעומתיות הזאת כלפי הרב פרץ שרק נבחר לראשות הבית היהודי וזאת
מתוך פוזיציה חיצונית במפלגת תקומה וקורות חייו היחודיים לא
מעוררים אצלי סמפטיה למעשיו.
יש אנשים שעזבו את הארץ בגיל 15 ואפילו לא היו מודעים לכך שהיו צריכים להתגייס ואחרי עשור באו לביקור בארץ וגייסו אותם.
וגם יכול להיות שלו היה מאוד חשוב להתגייס.
... וזה בלי יחוס אבות, בלי להיות מחובר ובלי רעש וצלצולים.
אז כדאי שתפסיך להכניס את סיפור של הגלות בבקשה. זה מוריד
מערך התגובה כי זה לא ענייני.
תסכים או לא לדעתי בצלאל סמוטריץ ניצל את המערכת לקדום הקריירה שלו נקודה.
כשהפסיק ללמוד הוא הודיע לצבא שהוא לא תלמיד ישיבה,
ולקח זמן עד שהצבא שיבץ אותו.
את הזמן הזה הוא ניצל.
סליחה שלא התבטל.
בפעם הבאה ש @איתן גיל, חוזר על הקשקוש של 'רק אנטנות', תראו לו את הדו"ח המשמח הזה.
לצטט מדו"ח של שלום אך שוא זה כמו לקרוא מהפרוטוקולים של זקני ציון. מטרתם להלך אימים על ארגונים עויינים בחו"ל שגונבים להם את "הגדה המערבית" ומנשלים "פלסטינים צדיקים" מזכויותיהם.
האמת חייבת להאמר שדיויד פרידמן דחף פרוייקטים בכל הכח, ומייק האקבי דוחף עוד יותר.
כך או כך מספר בעזה, וכבר כתבתי כאן לא אחת ולא שתיים שמלקחת קרדיט על עשיה של אחרים אף אחד עוד לא מת.
אני לא בטוח שהימין ירכיב את הממשלה הבאה, אבל אם סמוטריץ' ירצה לנכס לעצמו משהו ממשי, מוטב שילך לתחבורה או לשיכון וכיוצא בהם.
יש בארץ עשרות מוסדות לחולי נפש. רק תבחר.
וכדאי ללכת לטיפול מקצועי באובססיה.
לגופם של דברים - אם אינך רוצה לסמוך על שלום עכשיו, צא בעצמך לסיור. תראה את הכבישים הסלולים והנסללים, את החוות הפרושות לאורך הדרכים, את צפון השומרון שעשרים שנה מאז שהליכוד החריב, כמעט לא היה אפשר לדרוך בו והיום ישובים בנויים ונבנים, תשאל את כל העוסקים במלאכה, בזכות מי הדחיפה לכל המהפך.
תתפלא לגלות שוודאי שיש שותפים רבים, אבל כולם - מקיצוני הגבעות שכבר שנים לא מצביעים בבחירות ועד ליברלי גוש עציון שמצביעים שמאל (ולא יצביעו לחרד"לי, יתהפך העולם) - יסכימו שעיקר הקרדיט על המהפך הוא לבצלאל ואנשיו.
כך או כך, מספר קילומטרים של כביש שנסללו ביו"ש (לשיטתם) מגיע לכדי שליש ממספר קילומטרים של מנהרות בעזה תחתית, וכבר כתבתי כאן, וכו'.
ואוסיף: במצב אידיאלי, כל כפר ישמעאלי צריך להיות מוקף בארבעה כבישים כדי למנוע התפשטות וגניבת קרקעות, ומי שצפוף לו יתכבד לארוז, ולעבור לסוריה או לעירק.
בכל הכבוד, אנטנות יכולות להיות תשתית מעולה לעירוב שבת, ואין לזלזל, אבל לא בשביל לסמן לאויב מי הוא בעל הבית האמיתי על האדמות.
בס"ד
הכרזתו בשבוע שעבר של חגי לובר על כניסתו לחיים הפוליטיים, החזירה בשבוע האחרון לקדמת הבמה רעיון שתמיד מתגלגל טוב על הלשון: ממשלת אחדות. המחשבה סביב הרעיון הזה היא מאוד פשוטה מאוד: החברה הישראלית קרועה, הפוליטיקה משוסעת, והפתרון הוא ממשלה שתאגד את כולם סביב שולחן אחד. אלא שכמעט בכל פעם שהרעיון הזה עולה, כדאי לעצור ולשאול שאלה אחת פשוטה: האם ממשלות אחדות באמת הועילו למדינת ישראל, או שמא הן בעיקר יצרו ממשלות שלא הצליחו להכריע בשום סוגיה משמעותית?
הדוגמה המפורסמת ביותר היא ממשלת האחדות של יצחק שמיר ושמעון פרס שכיהנה באמצע שנות השמונים. אי אפשר להתעלם מכך שהממשלה הזאת רשמה הישגים חשובים, ובראשם תוכנית הייצוב הכלכלית שהצליחה לבלום את האינפלציה שהשתוללה באותה תקופה. גם הסכם הרוטציה הוכיח שאפשר לנהל שותפות בין יריבים פוליטיים מרים. ובכל זאת, רוב שנות כהונתה התאפיינו במאבקים בלתי פוסקים, בווטו הדדי ובקושי לקדם מהלכים משמעותיים בנושאים המדיניים והפוליטיים, משום שכל צד חשש להעניק הישג משמעותי ליריבו. דוגמה לכך היה הסכם לונדון הסודי שחתם פרס ב-1987 וטורפד על ידי שמיר
עשרות שנים לאחר מכן חזרה ישראל לאותה נוסחה עם ממשלת נתניהו-גנץ. גם אז היו נסיבות חריגות: משבר פוליטי מתמשך לצד מגפת הקורונה שהשתוללה ברחבי העולם. גם אז דובר על "שעת חירום" שמחייבת אחדות, אלא שבפועל הממשלה הפכה במהירות לזירת התכתשות. חוסר האמון בין הצדדים ליווה כמעט כל החלטה, התקציב לא עבר, הסכמים הופרו, והרוטציה כלל לא יצאה אל הפועל. במקום יציבות, קיבלה ישראל עוד מערכת בחירות תוך זמן קצר.
גם הממשלה הקודמת, ממשלת בנט-לפיד, הוצגה כממשלת הסכמות. תומכיה טענו שהיא מוכיחה שאפשר לחבר ימין (בנט, סער וליברמן), מרכז, שמאל ואף מפלגה ערבית סביב אינטרס משותף. אלא שבפועל הכנסת כמעט והייתה משותקת לחלוטין. כמעט כל סוגיה נפיצה הוצאה מהמשחק מראש. שינויים במערכת המשפט, סוגיות מדיניות וביטחוניות, דת ומדינה ונושאים נוספים הונחו בצד כדי לא לפרק את הקואליציה מתוך אמירה שעוסקים רק בנושאים שכולם מסכימים עליהם.
בפועל זה היה בעיקר הסכמה סביב רק נושא אחד - רק לא ביבי. התוצאה הייתה ממשלה שעסקה בעיקר במה שאפשר להסכים עליו, ופחות במה שהמדינה באמת נדרשה להכריע בו. גם הממשלה הזאת, שמלכתחילה נשענה על רוב דחוק בכנסת, לא הצליחה להחזיק מעמד. הרוטציה אומנם יצאה אל הפועל, אבל כל כהונת לפיד בתפקיד, מיומה הראשון, היה כראש ממשלת מעבר וכל ההשלכות שנוגעות לכך.
וזו בדיוק הבעיה בממשלות אחדות. הן נשמעות נפלא בסיסמאות, משום שאיש אינו מתנגד לאחדות. עם זאת צריך לזכור שממשלה היא אינה מועצת פיוס וגם אינה סדנת הידברות. תפקידה של ממשלה הוא למשול, לקבל החלטות, לקבע מדיניות ולהכריע גם בסוגיות שמעוררות מחלוקת. כאשר מראש יש תחומים שאסור לגעת בהם מחשש שהשותפות תתפרק, הציבור אמנם מקבל שקט פוליטי זמני, אבל משלם עליו בשיתוק מדיני, חברתי או כלכלי.
כמובן שזה לא אומר שממשלה צריכה לדרוס מחצית העם או את כל מי שלא מסכים איתה. במדינה דמוקרטית ראוי שהרוב ינהג באחריות, יקשיב גם לצד השני ויחפש הסכמות רחבות ככל האפשר בנושאים העומדים על הפרק. אבל יש הבדל גדול בין הקשבה לבין ויתור מראש על היכולת למשול. הכרעה היא לא מילה גסה, והיא חלק בלתי נפרד מהמשמעות של קבלת אמון הציבור בבחירות. האופציה של אחדות צריכה להישמר למקרה שאין אפשרות להקים ממשלה אחרי הבחירות כי אף צד לא הצליח להשיג את 61 המנדטים הרצויים, אבל בטח שלא להפוך את זה להפוך את זה לכרטיס סחיטה עוד לפני הבחירות, בניגוד לדעת הרוב.
ויש גם נקודה נוספת שכדאי לחשוב עליה דווקא בימים שבהם קמות עוד ועוד מסגרות פוליטיות חדשות כמו היוזמה של חגי לובר, תנועת "נקראים לדגל" שאליהם הצטרף בסוף השבוע האחרון גם יולי אדלשטיין לאחר פרישתו מהליכוד. לפני שמפלגות קטנות דורשות לכפות ולסחוט ממשלת אחדות על מדינה שלמה, אולי כדאי שיביטו קודם פנימה. אם גופים הקרובים מאוד זה לזה אידאולוגית אינם מצליחים להתאחד בינם לבין עצמם, קשה לקבל מהם שיעורים על אחדות לאומית. אחדות היא ערך חשוב, אבל היא מתחילה קודם כל ביכולת לחבר את הקרובים - ורק אחר כך לנסות לחבר את הרחוקים.
נקודות קודמות:
• https://www.inn.co.il/forum/t1437080#1747098
אחרי שהוא "יכפה על הליכוד ואייזנקוט לשבת ביחד", הוא גם יכפה על משובטי אהרון ברק שאחד מתשעת השופטים שימונו בקדנציה הקרובה, יהיה ביטון או בקשי? או שרק הממשלה לא יכולה להיות "ממשלת חצי העם" ובג"ץ (בתמיכת אייזנקוט או כל אחד אחר, ש'המחיר' לישיבתו בממשלה יהיה 0 שינויים במערכת המשפט) יכול להמשיך לנהל את המדינה כרצונו?
בכלל, מה יעשו חגי לובר, הרב קלמנזון ואחרים, שכאבם באמת גדול מנשוא, אבל מעולם לא היו בתוך הביצה הפוליטית, כשביום שאחרי הקמת הממשלה, כל ממשלה, יתברר שאין באמת שום דרך אפקטיבית לגייס את החרדים? מה הם יעשו כשהפוליטיקאים הכושלים שיגויסו בשמם יטענו ש"התברר שההבטחות שהבטחנו סותרות" (כן, איילת שקר, אני מדבר אלייך, נוכלת), כש"התברר שאי אפשר להכריח פוליטיקאים לשבת ביחד", או כש"התברר, שהמקסימום שאפשר לעשות בנושא גיוס החרדים, זה להחזיר את המס על החד פעמי"?
אין היום שמאל ציוני ואין היתכנות לממשלה רחבה.
זה שדדי שמחי אמר עליו שבצבא הוא היה הסגן של בן-גביר (ושמעתי עליו עוד דברים טובים דומים מעוד כיוונים)
גולן הוא שמאל. מי שמאשים את צה"ל בהריגת תינוקות כתחביב, לא עושה זאת סתם בתור תעמולת בחירות, אלא הוא באמת חושב כך.
באזרחות הם מתגלים במלוא שמאלניותם (שאותה ירצו לממש כשיעלו לשטלון).
כשעשרים שנה קודם במבצע אנטבה, עומר בר לב, פיצץ את המטוסים החונים של צבא אוגנדה 'ליתר ביטחון', הוא בהחלט עשה כראוי, אבל בלי פקודה.
בכיר השב"כ בדרגה המקבילה ל תא"ל/אלוף , מיכה קובי ,הממונה על כל חקירות השבכ, מספר בקישור המצ"ב:
1.ב 1983 נתפסו⚓️🚧 כל אנשי החמאס שהיה בהקמה (בשם אחר),ושוחררו 🎪🎪זמן קצר אחכ, מדובר בסינוואר, הניה, בשיח‘ אחמד יאסין, ח'ליל אל חיא וכל 530 בעלי התפקידים בזרוע הצבאית.
הם שוחררו על ידי רבין ,בעסקת ג'יבריל הראשונה,
🎪 ומאז הופקרו על ידי השבכ וכל הגורמים ,בניגוד לדעתו של מ.קובי ,
וכך עד שנת 1989- חמש, שש שנים שבהם היו ללא מעקב והשגחה והמשיכו להתחמש,
⚔️הצטיידו באלפי טונות של נשק, בעיקר דרך מצרים, וגניבת נשק מבסיסים.
לאחר חטיפת החיילים סעדון וסספורטס הי"ד , *נעצרו שוב* ב 89' ,כשעמדו לבצע פלישה בנוסח 7.10 .
2🗽🗽. הוא לא מפרט זאת, אך די מהר *שוחררו שוב*,
והמשיכו לחזק את הארגון ולגייס לוחמים וכספים וכו.
יאסין חוסל ב 2004, וסינואר כידוע רק במלחמה הנוכחית.
🛎🔥אוכל לפרט משהו ניסי, מיסטי על חיסול יאסין, אם תבקשו.
3.יורם כהן, ש רץ כיום 🧭בתקווה להנהיג את המדינה, היה ראש שב"כ כושל ,שהתעקש לשחרר את יחיא סינוואר.
הוא התמנה בתמורה לכך שגונן 🛟 ושמר בתפקידו כסגן ,על ראש השבכ י.ד. שהיה צפוי לאישום/ים על עבירת/ות מוסר וערכים.(דקה13)
4. י.פרי ,(ראש השב"כ לשעבר) שכותב על עצמו שלחם כצנחן ונפצע בלבנון- לא שירת כלל בצהל,
ואף היה בקשרים אישיים 🎠עם דחלאן ו ג'בריל רג'וב,
אשר-למי שעוקב- אנשי היחידות שהקים רג'וב ברש"פ השתתפו עם ⚡️⚡️הנוח'בות בפשיטת (7.10) שבת שמחת תורה, ובמעשי הזוועה.יש סרטי הוכחות לכך בראיונות נצ"מ וייס.
5. כרמי גילון ,ארגמן, דיסקין ועוד- עשו הכל כדי להפיל את הממשלה.
6. מזכיר לנו שתחת הנהגת השב‘כ של יורם כהן שוחררו סינוואר הידוע כמנהיג אכזר וכורת ראשים, עם עוד כאלף מחבלים.
7. בניגוד לדברי נצ"מ וייס על הפקרת המודיעין מעזה בשנים שקדמו לטבח :
🕌🌟היה מידע וידיעות זהב לאורך כל התקופה. "ידענו כל על כל נביחה של כלב" .
8. 🌪🧭"בערב הטבח *ידעו שעומדת לפרוץ מלחמה* ולא עשו כלום"(דקה 10:15)
הראיון גם כאן:
אין מחלוקת שרוטמן מדייק באמירתו. מצד שני מצופה ממשפטן מכובד שיגדיר את גבולות הגזרה של בג"ץ באמצעות חקיקה בכנסת שלא תותיר לבג"ץ רשות לחרוג ממנה כהוא זה
ולגופו של עניין, כל החוקים של הכנסת והחלטות הממשלה שלא באו טוב לאופוזיצה, בוטלו בבג"ץ מתוקף פרשנות מדומה שהם ניכסו לעצמם.
הכנסת היתה חייבת לתקן את החוק באופן שלא יותיר מקום לספק מה מותר לכבודם ומה אסור.
וזה לא נעשה.
ועכשו הרכבת כבר עזבה את הרציף
ובפועל ביטל את המינוי של עו"ד רביליו.
לו ישמעו בקולי, הכנסת ה- 25 לא תחזור להצביע בעניין זה, והנימוק יהיה בשל לוח הזמנים הצפוף עד ליציאתה לפגרת בחירות.
רביליו צריך להכנס ביום ראשון למשרד, תחת ליווי משטרתי וראש הממשלה צריך להבהיר בקולו, שהורה לשב"כ (שחלק מהגדרת תפקידו בחוק, הוא להגן על הדמוקרטיה הישראלית) למנוע כל הפרעה לרביליו.
@איתן גיל, כל עוד שבליכוד נשבעים אמונים לשמוע לכל גחמה לא חוקית של בג"ץ, כל ההצעות שלך לשינויי חוקים - הם פול-גז בניוטרל.
ביום שבליכוד, בממשלה ובעיקר - ראש הממשלה בקולו - יבהירו שאנחנו מחוייבים *לחוק* ולא לבג"ץ ולכן כשבג"ץ יפסוק נגד החוק, הפסיקה לא תעניין אותנו - אז יהיה טעם להעביר את החוקים שאתה מציע.
והמערכת מחזיקה אותם בגרון לשון נקיה.
משפט נתניהו הוכיח, גם למי שהתעקש לא לדעת זאת קודם - שהמערכת גם לא בוחלת בשום עבירה על החוק, תוך ידיעה שאף אחד מהם לא יתן את הדין. פשוט מדהים, חוקרים עלו לדוכן העדים והעידו שהם והממונים עליהם עברו על החוק בהליכי החקירה, שוב ושוב, בידעה מוחלטת - נגד אף אחד מהם לא נפתח הליך פלילי או אפילו משמעתי.
אגב, גם מנדנבליט עצמו הוקלט מודה ש"שי ניצן מחזיק אותו בגרון". בעצם כך הוא הפך מיועץ שנטען שהוכנס כדי להגן על נתניהו, לדווקאי, שבזמן שראש הממשלה נמצא בביקור מדיני מהותי בחו"ל, בהול להגיש נגדו כתב אישום שהיום רואים כמה היה רשלני.
אגב, אחת הסיבות שאני יותר ויותר מעריך את נתניהו (לצד ביקורת שעדיין קיימת) - היא שיותר מרמזו לו, שתמורת 'מעשה שרון' של 'מהלך מדיני אמיץ' - יאתרגו אותו היטב. הוא סירב, למרות הרדיפה המשפטית העבריינית נגדו, נגד משפחתו ונגד כל סובביו.
אבל עדיין, הוא לא העז להבהיר שגבול הציות לבג"ץ הוא בפסיקה ע"פ החוק ולא על פי מה שבא להם.
לפי פסיקת בג"ץ יכולה היועמשית המפוטרת להוציא את ראש הממשלה לנבצרות בכל רגע נתון לפני כינון הממשלה הבאה.
אם נתניהו יעשה שרירים היא תראה לו את הדלת החוצה, והשותפים שלו סמוטריץ' ושות' יצייצו בטוויטר כמה דברי הבל כאילו באמת איכפת להם.
נותר לקוות שנתניהו אכן יצליח להרכיב את הממשלה הבאה עם הרכב חברי כנסת ראוי, מה שלא נראה ריאלי לעת עתה.
אם סולומון וסופר הבנטיסטים יהיו בכנסת הבאה, נתניהו יכול להתחיל כבר מעכשו לכתוב את זכרונותיו.
פסיקת בג"ץ בעניין הנבצרות אינה חוקית, בדיוק כמו פסיקת בג"ץ בנושא הרשות השניה, בדיוק כמו הפסיקה שמונעת את פיטורי מיארה. נתניהו שנים עיכב כל נסיון מימין לצמצם את גזילת הסמכויות של החונטה, בתקווה שיניחו לו - לא עזר לו.
הדבר היחיד שיעזור למדינת ישראל ובכלל זה לנתניהו עצמו מול עריצות בג"ץ - זה להפסיק להכיר בסמכויות שהם גזולו. כל עוד שנתניהו מסרב לזה, הוא גם אוכל את הדגים המסריחים, גם לוקה, גם משלם וגם עלול להיות מגורש מהתפקיד.
לא עמדו על רגליהם האחוריות בדרישה לקבל את תיקי המשפטים והתחבורה, במקום תיק האנטנות ומשרד יבוא גויות מסוממות מאוקראינה וגלילותיה.
משרד הקליטה דווקא עבר שדרוג יפה מלדאוג באמת רק לעולים ממדינות דוברות שפות סלאביות לעולים ממקומות אחרים.
@איתן גיל, העובדות הן גם אופציה.
אחרי שנים שהליכוד הפקיר את משרד הקליטה, להבאת מצביעי ליברמן, שרובם המוחלט גויים וחלק לא קטן מהם לוקחים את האזרחות וממשיכים עם דרכון ישראלי הלאה בחו"ל -
אפיר סופר שאתה כל כך הרבה מתגולל עליו, דווקא שינה מדיניות ומשקיע הרבה יותר בהבאת יהודים מארצות השפע.
מעבר לכך, לא יודע מה נתפסת לאנטנות - חוץ ממך, כולם מימין ומשמאל (יהללך זר - ראה את הפרסומים ההסטריים של 'שלום אך שווא'), מודים שבצלאל עשה מהפכה, שההפכה מגמה ביש"ע.
היה מאבק של משרד החוץ שרצה "הסכם בליטרלי", כלומר שאנחנו נכיר ברשיונות הצרפתיים והם יכירו בשלנו. (למעשה זה טוב ליורדים בעיקר).
בסוף החליטו פה סוף סוף פשוט להכיר ברשיון נהיגה צרפתי. וזהו.
השכר פה לא נמוך. אבל אם משפחה לא יכולה לעבוד כמה חודשים זה יכול ממש לערער אותה כלכלית עם עלויות המעבר.
עכשיו מדברים על זה שיכירו להם במקצועות והם יעשו את המבחנים (למשל לרפואה) בחו"ל. כלומר יגיעו לארץ עם תעודה ישראלית חוקית.
הליגה של הציפיות: מה אומרת לנו האובססיה סביב נתניהו?
ישנו מושג סוציולוגי מוכר בשם "גזענות של ציפיות נמוכות" – מצב שבו פוטרים אדם מאחריות פשוט כי לא מאמינים שהוא מסוגלים ליותר. זה תופס אותנו בהרבה תחומים בחיים, וזה מרגיז, אבל יש לזה גם צד שני, חושף במיוחד: דרך רף הציפיות, אנחנו יכולים לדעת בדיוק מי נתפס בעיני הציבור כמשכמו ומעלה, ומי נהנה מהנחות סלב.
הדוגמה המובהקת ביותר לכך התחדדה באירועי ה-7 באוקטובר, והיא מציגה באור אבסורדי במיוחד את הפער ביחס בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין שר הביטחון דאז, יואב גלנט.
בבוקר ההוא, שר הביטחון גלנט – שהגנת המדינה היא משרדו היחיד ואחריותו הישירה – היה ער לחלוטין ועסק ברכיבה על אופניים. באופן מדהים, כמעט אף אחד בשיח הציבורי לא שאל אותו את השאלות המתבקשות: כיצד שר ביטחון שנמצא בעירנות מלאה, לפני שהוא עולה על האופניים, לא מרים טלפון פשוט לחמ"ל כדי לוודא שהגזרות שקטות? התירוץ של רכיבת הבוקר התקבל בשתיקה. הציפיות ממנו, כך נראה, היו נמוכות מלכתחילה.
מנגד, ניצב ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבאותן שעות מוקדמות בכלל ישן. על כתפיו של נתניהו מונחת אחריות על ניהול המדינה כולה, על עשרות משרדיה, ומשרד הביטחון אינו נמצא תחת סמכותו הישירה. למרות זאת, החיצים כולם הופנו וממשיכים להיות מופנים אליו.
וכאן נחשף האבסורד במלוא עוצומו: הציבור והתקשורת באים בטענות לנתניהו על הזמן שבו הוא ישן, בעוד שהם פוטרים מאחריות את שר הביטחון שהיה ער לחלוטין ורכב על אופניים.
הסטנדרט הכפול הזה אולי מתסכל, אך הוא טומן בחובו הודאה מרומזת של המבקרים: כולם מבינים שנתניהו משחק בליגה אחרת. הציפייה מנתניהו בזמן שינה גבוהה יותר מהציפייה מגלנט בזמן עירנות. האובססיה הזו מוכיחה שגם מתנגדיו הגדולים ביותר רואים רק בו את המנהיג הריבוני והאמיתי של המדינה.
שנאספו בידי האמריקאים, בגינם הם הצטרפו למלחמה נגד אירן.
ולא לנוכל מרעננה, שהחלטת החמאס לתקוף בשמחת תורה התקבלה במשמרת שלו.
וגם לא לרמטכ"ל בדימוס הכושל ביותר אחרי הרצי, שבהוראתו פורק הצבא, והוצא מכלל מבצעיות. או ברקורד הנוסף שלו: הרמטכ"ל הגיבור על אלאור אזריה.
ידי שני המופקרים שהזכרת מגואלות בדם 2000 בנינו ובנותינו ששוכבים מתחת ללוחות שיש.
בפעם הראשונה שהוא העליל שנתניהו לא התכונן, לא היה מידע מספיק רלוונטי בידי הציבור, אז בנט יכל לדמיין ש'תסמכו עלי, אני יודע'.
אחרי שראינו את עומק החדירה המודיעינית של כוחותינו, לכל המערכות באירן, הפיליטית, הצבאית, המדעית, התעשיה, הפיתוח - עומק כזה לא נבנה בשבועיים וגם לא בשלוש שנים. רק מטומטם גמור, ממשיך לקנות את הצ'יזבטים של בנט.
איזה אינטרס יש לו?
המשרד לביטחון לאומי?
הקישור מוביל לאתר הממשלתי הרשמי. לא לאיזה גורם אמצע. אז מה האינטרס אם לא כלכלי?
למשטרה / שב"ס או פרסומות אחרות
