במקום ראלי, והוא סרב, בגלל שבימין החדש אין פריימריז..
ועכשיו ברצינות:
התפרסם כאן בערוץ שסמוטריץ בוחן ריצה משותפת עם הימין החדש/שקד. ואני הקטן שואל:
אם בכל מקרה אין פריימריז, למה אתה מעדיף לרוץ עם שקד ולא הרב פרץ ובן גביר?
אני חושב שהבית היהודי/עוצמה יסתדרו גם בלעדיו, בטח אם יעשו חיבורים נוספים עם נועם יחד וכדומה,
אבל עצוב על הבן אדם המוכשר שמעדיף לרוץ עם הליברלים מאשר עם התורניים יותר.
רק אזכיר שגם היית משוכנע שעוצמה תעבור לבד.
בצלאל חושב שגם איתו איחוד הימין לא עובר אם לא יתרחש שינוי משמעותי.
עם בנט ושקד הוא עובר גם בלי זה.
אבל חבל על סמוטריץ. בחור מוכשר בגדול ואידאליסט..
משהו קרה לו בחודשים האחרונים בכל ההתנהלות מול עוצמה ועכשיו מול הרב רפי.
ולכן זה פשוט עצוב.
אני מניח שגם אתה מבין שהוא מביא יותר מהסכום הזה.
את ההבדל בין איחוד הימין בסבב א' לבין בסבב ג' הסברתי כבר:
גם ככה לא בטוח בכלל שיעברו. - אקטואליה וחדשות
ויש לי אילן גבוה להיתלות בו:
כך שאין צורך לרוץ ולהציג הוכחות. דיברתי באופן כללי, ולא לגופו של אדם.
טענתי וגם עכשיו אני טוען שאם לא הקמפיין האגרסיבי של ימינה נגד עוצמה יהודית, ואם לא הקמפיין שעשה נגדם נתניהו בימים האחרונים היה להם סיכוי טוב לעבור.
בכל אופן, גם אם אני לא מומחה פוליטי כמוכם, מותר לי (ברשותכם.. אני מקוה) להביא את דעותי והערכותי כאן בפורום.
ומותר לי גם להצביע על סוג של צביעות שקיימת אצל תקומה כיום, שכל השנים האחרונות היו נגד פריימריז, וגם עכשיו - מול הימין החדש הם יקפצו על כל הצעה שתתן להם שריון בלי פריימריז (אלא שכנראה פשוט לא רוצים אותם שם), ואילו להיות מס' 2 של הרב רפי, זה פחיתות כבוד מצידם. ומצטער, אני לא קונה את הסיפורים, שהם חוששים שלא יעברו גם איתם..
החוסר יכולת להתאחד עם פשוט מבישה. ודוקא הפעם אי אפשר לבוא בתלונות לעוצמה. היא מוכנה להתאחד עם כל מי שרוצה, בין אם זה מפלגה אחת גדולה עם הימין החדש, ובין במסגרת של איחוד הימין כמו בכל סבב א'. נכון, היא לא מוכנה לקבל מקום 8. כמו ההצעות הקודמות בסבב ב'. וגם לאור התוצאה שהביאו בסבב ב' גם אחד לא חושב שבכלל ניתן להציע להם זאת..
אבל בא נהיה אופטמיים, יש עוד שבועיים. אולי מה שלא עושה השכל יעשה הזמן.
"שלכם".. אני לא קשור לכך באופן אישי..
"לא מביאות אף אחד" - רק 84000, שסומטריץ יתכבד וירוץ לבדו ונראה כמה הוא שווה..
אבל מיותר להיכנס לזה עכשיו.
בכל מקרה מה שלא נכתוב, אתם תהיו תמיד צודקים.
כשבן גביר לטענתכם חיכה - למה הוא חיכה עד הרגע האחרון?
כשחתם ולא חיכה - למה הוא לא חיכה?
כשרץ לבד - איך הוא מעיז? איפה האחריות שלו?
כשמתאחד ורץ עם אחרים - איזה שקרן ורמאי הוא..
כשעוצמה מוכנה להצטרף לפריימיז - טוענים שקבוצות מאורגנות ישפיעו על התוצאות
כשהיא מוכנה ללא פריימריז - הציבור לא בחר..
כשלא רוצים להתאחד עם בן גביר - טוענים "הוא לא מייצג את הציונות הדתית"
כשמתחננים לשקד שתיקח אותם - "הציונות הדתית פתוחה לחיבורים עם כלל ישראל".
מבחינתי שכולם גם ירוצו במפלגה אחת, חוסר היכולת להתאחד ופסילה הדדית (ויש בהחלט אשמה לכל הצדדים) - היא שורש כל הבעיות.
אני צריך לשמור אותה איפהשהו
השאלה היא אם במבחן התוצאה עוצמה מצליחה להיכנס לכנסת.
כשבן גביר לטענתנו חיכה - אם היה חותם היה מקבל יותר.
כשחתם ולא חיכה - סביר מאוד שיישאר בחוץ (ראה את הסקרים המתפרסמים היום).
כשרץ לבד - הוא נשאר בחוץ.
אני יכול להמשיך.
אני חושב שהמסר מובן.
הוא לא מבין בפוליטיקה ומוטב שיישאר בתחום עריכת הדין.
או שעוצמה "לא חכמים בפוליטיקה" כמו שכתבת בעצמך? (מקור לקמן).
מוטב לבן גביר לעסוק בעריכת דין. בזה הוא עושה חייל.
בפוליטיקה הוא רק נכשל וגורם נזקים (מקור שני לקמן).
אתה אפילו לא מבין את האבסורד במה שאתה אומר.
אתה תמיד טווען שעוצמה שווים 40000 מצביעים והביאו עוד 44000 אחרי שהצליחו לשכנע את כל האלו שהקול שלהם מכריע. מצד שני שאומרים לך ש 60000 לא הצביעו בגלל הקמפיין הנגדי זה נראה לך מונפץ וחסר הגיון.
כאילו ה 44000 זה הגיוני אבל 60000 זה לא הגיוני.
או שאתה חושב שכל האלו אדיוטים או שאתה בכוונה עוצם את העיניים.
ל"סיפורים" הללו שותף גם עמנואל שילה שמבין כנראה קצת יותר מאיתנו:
https://www.inn.co.il/News/News.aspx/422358
ובכל מקרה, אני בהחלט מבין למה מצביע עוצמה "לא קונה" סיפורים שלא עוברים;
לא באמת אכפת לך לקחת את הסיכון, אבל יש כנראה אנשים אחראים יותר.
לענ"ד אפשר לבא בתלונות לעוצמה, אבל כמובן שתומכיה צוהלים על כל צעד שלה ולא משנה באיזה כיוון.
רק אזכיר שאתה זה שטען כאן שהם לא חכמים בפוליטיקה.
היא "מוכנה להתאחד" "עם כל מי שרוצה" כי גם היא מבינה שאין לה יותר מדי אופציות. זו לא חכמה גדולה...
בכל זאת היא עושה טעויות שוב ושוב ותמיד נשארת בחוץ בסוף.
אין שום בעיה שתביע דעות והערכות בפורום.
יש בעיה שתלעג לאלו שהוכיחו שהם כנראה מבינים דבר או שניים שאתה אולי עוד לא מבין ("אתה נביא?" וכיו"ב).
הליברלים שחושבים להצביע לבנט ושקד יצביעו למפלגות אחרות וציבור המצביעים של סמוטריץ' לא יצביעו ל"ליברלים" כמו בנט ושקד... חלום...
סמוטריץ' הוא פוליטיקאי משופשף שיודע להזיז דברים (לאחרונה הוכיח זאת בתפקיד שר התחבורה). מאידך, הרב פרץ היה ונשאר טירון פוליטי שלא יודע לתכנן את המהלכים שלו. עם כל הכבוד לעתירות שבן גביר מגיש כל שני וחמישי, אף הוא לא נכס, אלא נטל. גם אם ייכנס מתישהו לכנסת, ימשיך לצעוק מספסלי האופוזיציה. הוא לא קרוץ מחומר של פוליטיקאי מיושב.
האם האנשים האכותיים לכאורה של הציונות הדתית מעדיפים איש שהוא כולו פסאד
שעשה לביתו עד גיל 28 והתגייס לשנה וחצי מטעמי נוחות לצבא, על טייס ורב ראשי של צהל?
ביהדות המודל האולטמטיבי של מנהיג הוא משה רבנו ולכן קשה לי להאמין שאנשי
הציונות הדתית יעדיפו את הפסאד על פני האיכות.
א"א להשוות בניהם כי הרב פרץ יותר מבוגר.
אבל בכ"מ בפוליטיקה צריך לבחור משהו שיהיה טוב בפוליטיקה- שיצליח להזיז דברים בכנסת, לא רב באמת עשה הרבה במשך השנים אבל מה לעשות שהוא לא פוליטיקאי טוב.
.... הוא גם למד משפטים והקים משפחה ולבסוף בגיל 28 הוא נזכר
שבשביל המשך הקריירה השאפתנית שלו הוא צריך גם לשרת בצבא.
עכשיו תגיד לי בכנות, הצבא צריך חייל בגיל 28 נשוי עם ילדים לשנה וחצי ?
לא נראה לי.
נכון שהוא פוליטיקאי אולי מזהיר, מחובר ועם יחוס אבות אבל
ביהדות אלה לא העיקר.
נכון שבמדינת ישראל שהיא אמורה להיות מדינה יהודית שכחו מה זה מעלות כמו
תמימות, צניעות וענווה בפוליטיקה ועל זה כל ירא שמיים צריך להיות מצר.
כמו כן, גם ג'ובניק שמרשת שלוש שנים בשלישות, בחיל החינוך וכד' לא בדיוק תורם תרומה משמעותית לביטחון ישראל.
ענווה זה קודם כל להסכים להבחר ע"י העם בפרימריז או ע"י הנציגים שלו במרכזי המפלגה, ולא לעשות הכל רק בשביל לשמור על הכסא שלו.
אז הרב פרץ היה טייס (מבורך מאוד, אך לא קשור לעשייה ציבורית ולפוליטיקה), רב ראשי (תפקיד ייצוגי עם סמכויות מצומצמות ביותר) ומחנך (נחמד ביותר, לא קשור לפוליטיקה ולמרפקנות שאופיינית לה).
בינתיים כמעט כל הופעה תקשורתית שלו הפכה למופע פאדיחות וכל החלטה שקיבל כשר החינוך מדיפה ריח של פופוליזם זול.
.... וזה הדוגמא בשבילי כיהודי איך צריך להיות מנהיג
שאספר לך את הבדיחות שסופרו על לוי אשכול? "חצי כוס תה, חצי כוס קפה", "ליד הכנסת עצרה מונית ריקה, וממנה יצא אשכול" וכו'
בזמנו של אשכול הייתה כאן מדינה ענייה עם כלכלה משותקת. סעיפי יצאו: תפוזים וקצת טקסטיל.
1. לא היינו מפנים את כל סיני ויוצרים תקדים מסוכן לדורות. מכסימום היינו נותנים למצרים מרחב בטוח
כדי שיוכלו לפתוח את תעלת סואץ.
2. לא היינו מסתבכים בלבנון וגורמים להווצרותו של ארגון החזבאלה. מכסימום היינו מבצעים מבצע ליטני.
3. לא היינו עוברים את הטראומה של אינפלציה של 800% בשנה.
4. היינו ממשכים להיות עם "חלש" מוקף מדינות עויינות ולא כמו היום שאנחנו מעצמה איזורית
שנלחמת עם ארגונים קיקיוניים שאין להם אפילו טנק אחד ומטוס אחד.
5. היינו הרבה יותר אהודים בעולם, דבר שיכל לתת לנו אשראי להמשיך לישב
את יהודה ושומרון על פי תוכנית סדורה.
6.היינו חוסכים מעצמנו את סגנון המנהיגות הבהמי של הרגבים והאמסלמים שבחבורה.
7. המורים היו הרבה יותר איכותיים בבתי הספר ולא כמו היום שמורה במיטב אונו יכול לפרוש
בגיל 55 עם פנסיה תקציבית ולהשאיר את זירת החינוך למורים צעירים, חסרי מוטיבציה, אנשי דור ב
שמחפסים עבודה שניה בערבים כדי להתפרנס בכבוד.
8. כנ"ל בבתי החולים ובמוסדות הרווחה.
9. המפדל היה כוח פוליטי משמעותי במדינת ישראל.
אתה עדין צוחק?
אגב כבר אז היינו מעצמה גרעינית בלי רעש וצלצולים.
....ואם ההפך אז לא .
כיום עם כל הסטרטאפ, הגז, המחלפים, המגדלים , חיל האויר ועוד ,
מדינת ישראל עם גודלה הפיזי הקטן מטווחת על ידי אוייבה מכל צד. הצבע האדום
שולט על כל תזוזה באויר של אוייבנו,
מדינת ישראל חסופה דפלומטית למתקפות יותר מאי פעם.
מדינת ישראל פחות מרתיעה ויותר מורתעת.
כל זאת בגלל חוסר הצניעות של מנהיגיה.
נכון שאשכול היה מגמגם וידוע בחוסר ההחלטיות שלו אבל הוא היה צנוע
מה שאי אפשר להגיד על ביבי.
המפנה הדרמתי החל עוד ב77 .
למרות שבגין ושמיר ניחנו בצניעות, האווירה הכללית במדינה השתנת.
החומרנות תפסה גובה עם הליבריזציה של ארליך והדולריזציה של ארידור.
מגמה זאת הלכה והתגברה עד לימינו אלה.
ולהשליך אותה על ימינו.
1. אחרי מלחמת ששת הימים אשכול נצפה יושב בחדרו, מחבק את ראשו מרוב ייאוש ומממלמל: "ילדים, אבל מה נעשה עם כל זה?!"
2. מה שהיה מותר לעשות בשנות ה-60, לא היה ניתן לעשות בשנות ה-80
3. אינפלציה היא תוצאה ישירה של הכלכלה הסוציאליסטית רבת השנים שהנהיגו בן גוריון, אשכול ושות'. גם אחרי שברית המועצות התפרקה, ממדי האינפלציה זינקו אל על, מאותה סיבה בדיוק. כשיש פצע מוגלתי, הוא מתפוצץ במוקדם או במאוחר.
4. יחס העולם אל ישראל הורע עם השנים לא בגלל מהלך פוליטי כזה או אחר, אלא משום שהאנטישמים המודרניים הפסיקו להתבייש בשואה. לא נוח לקטול את מדינת היהודים בביקרת ארסית ב-1949, אבל אין שום בעיה לעשות זאת ב-2019.
5. עיין סעיף 4.
6. על כל רגב ואמסלם היו מושחתים של המפא"י ההיסטורית, רק שאז העיתונות הייתה חופשית הרבה פחות. עיתונאי מסוים שאת שמו שכחתי, היה עד לכך שמנכ"ל קופת החולים כללית דאז טיפל באיזה שר זוטר של המפא"י בחדרו בכנסת. וזה לא שהפוליטיקאי סבל מאיזו מחלה מסובכת, נהפוך הוא, הייה לו צינון פשוט.
7. זכרונות מתוקים בסגנון של "פעם הידידות שלי היו הרבה יותר יפות וצעירות". לא יודע, לא בדקתי, לא ראיתי מחקרים בנושא. מה שבטוח, שבאותה תקופה כדי להיות מורה, לא היה צורך בתואר ראשון. קרי, כמעט כל אחד היה יכול ללמד כל דבר.
8. פחחחחחחחח. זוכר את הפנקס האדום?
9. שוב, זה משקף אך ורק את הרכב האוכלוסין מלפני 60 שנה. הסרוגים היו יותר דתיים מעכשיו, הם נזקקו לכוח פוליטי משלהם. היום הם מתפזרים בין שלל מפלגות הימין והמרכז. להתרפק על המפד"ל של פעם זה כמו להיזכר בערגה בכמות של כרכרות שנסעו ברחובות בטרם הוחלפו במכוניות.
אני עדיין צוחק.
לעזוב את הארץ זה היה דבר מבוזה.
אגב בימים ההם הרבה אנשי חרות כולל אביו של ביבי עזבו את הארץ.
תגיד לי בכנות, הצבא צריך חייל בגיל 28 נשוי עם ילדים לשנה וחצי ?
למה אתה חושב שחייל נשוי עם ילד תורם פחות מרווק בן 18 שסיים הרגע תיכון ולא יודע שום דבר מהחיים שלו?
אני זוכר במלחמה שהעדיפו לשלוח אותנו הרווקים לאיזורי סיכון על פני מילואימניקים נשואים.
הכל משיקולי סיכון.
בתפקיד עורפי הגיל לא משנה כלום.
לידיעתך 80% מהצבא עורפי, והרבה מהם תורמים לא פחות מקרבי.
חוץ מזה שהבאת דוג' של סדיר מול מלואימניקים, אין קשר לעובדה שהם היו נשואים.
לא יודע מה יש לך נגד סמוטריץ', הלוואי שפוליטיקאים אחרים היו עושים חצי ממה שהוא עשה ב 5 שנים שלו בכנסת.
...לקרא לבחירות מקדימות כאשר הוא היה נגד בחירות כאלה בעבר,
הלעומתיות הזאת כלפי הרב פרץ שרק נבחר לראשות הבית היהודי וזאת
מתוך פוזיציה חיצונית במפלגת תקומה וקורות חייו היחודיים לא
מעוררים אצלי סמפטיה למעשיו.
יש אנשים שעזבו את הארץ בגיל 15 ואפילו לא היו מודעים לכך שהיו צריכים להתגייס ואחרי עשור באו לביקור בארץ וגייסו אותם.
וגם יכול להיות שלו היה מאוד חשוב להתגייס.
... וזה בלי יחוס אבות, בלי להיות מחובר ובלי רעש וצלצולים.
אז כדאי שתפסיך להכניס את סיפור של הגלות בבקשה. זה מוריד
מערך התגובה כי זה לא ענייני.
תסכים או לא לדעתי בצלאל סמוטריץ ניצל את המערכת לקדום הקריירה שלו נקודה.
כשהפסיק ללמוד הוא הודיע לצבא שהוא לא תלמיד ישיבה,
ולקח זמן עד שהצבא שיבץ אותו.
את הזמן הזה הוא ניצל.
סליחה שלא התבטל.
בנתיים ההתעקשות של נעם לטעון שרצים עד הסוף, לא רק שלא מחזקת אותם, אלא רק שוברת את ההגמוניה בקו. כבר לא מדובר רק על 'מקווקוים' כמו הרב יהושע שפירא או הרב חיים גנץ - שאמנם קשורים אבל תמיד היו עצמאיים פוליטית וגם לימודית.
הציטוטים מהרב קלנר והמכתב של הרב רודריגז, הם רעידת אדמה:
מפתיע שהוציאו את זה וצילמו את זה לערוץ 7, אני מקווה שזה היה באישור של הרב יוסי אבל לא נפלתי מהכסא בכלל.
הרב גנץ בעבר לא כתב עם כל הגינונים ותארי הכבוד האלה אלא פשוט אמר "אנחנו לא מבינים את הרב טאו".
הרב גנץ זה לא חידוש, הוא כבר שנים במעגל המצומצם של סמוטריץ'. החידוש שגם במיניסטרים של הקו - מתנגדים לנעם.
(דביר עמר טוען שמהבדיקות שלו עוד לפני המכתבים הללו - ברב מוחלט של מה שנחשב 'ישיבות הקו', הרוב המוחלט יצביעו לציונות הדתית ואחרים יתחלקו בין עצמה לליכוד ורק מעטים מאוד יצביעו באמת לנעם על הפרנציפ.
כלומר, אתם זוכרים. אף אחד בכלל לא רצה באמת את המפלגה הזו. רק כדי לכפות על אמצעי הפרסום את הקמפיינים נגד הלהט"ב.
איך משם הגענו לכאן?
שמתיימרת להתמודד על אמת...
עוזר לסתום את פיות המשטינים והמקטרגים על הר המור שהם כת. הנה הוכח שלא
כמה ח' שנשים לא יספיק להגיב על מה שכתבת כאן.
(מעדיף לא להתחיל עם סיפורים על תלמידי הרב צבי יהודה שהושתקו, כי לא היו בקו שרק אחד קובע. פשוט לא נסיים...)
קבוע על הרב טאו. לא מכיר כת שבה הסגנים חולקים קבוע על ראש הכת.
אגב, האם לשיטתך ישיבת הר ברכה היא כת? כי שום רב שם לא יעז לחלוק על הרב מלמד.
ב. האם מישהו במרכז חלק על הרצי"ה? זה אומר שמרכז היתה כת?
אבל שאיפה להגמוניה והשתקה של תלמידים רבים של הרב צבי יהודה - בהחלט היתה.
סיפורים - אבל בהחלט השתיקו רבים מתלמידי הרב צבי יהודה, כי לא יישרו 'קו' עם זרם מאוד ספציפי.
מי לנו גדול כהרב צבי יהודה, אבל מותר לחלוק עליו כאשר המחלוקת היא לשם שמיים.
זה הפוך מפוליטיקה קטנה שעושים שועלים קטנים מחבלים בכרמים.
הסיכוי שנתניהו יתן לו את התיק הוא אפס מוחלט, ולא סביר שמאיזנקוט בדווקא הוא יקבל את מבוקשו.
בלי פייגלין אין קואליציה אפילו לשיטת פילבר.
צודק איפוא נתניהו שמעוניין, לכאורה, בממשלה עם איזנקוט.
בס"ד
הוא כמובן לא יקבל את תיק הביטחון (גם אחרי הפיצול הוא נותר עם מנדט אחד או שניים ביום טוב), אך עם זאת אני לא חושב שעד שהוא הצליח להתקרב שוב לכנסת, הוא יחסל את זה פעם נוספת בגלל התנהלות לא חכמה ושל אגו (מה שהכשיל אותו בעבר). לכן השאלה האמיתית היא כמה הוא הבין מה הכשיל אותו והוא בא לעבוד שונה הפעם, או שהוא נשאר ראש בקיר ואז באמת תסתיים הקריירה הפוליטית שלה.
אפשר לנהל מו"מ. זה קרה בעבר בממשלות 61. כך למשל אברהם נגוסה דאג לכך שיעלו עוד כמה פלאשמורות תמורת כל מיני הצבעות.
ועדיין. פייגלין עצמאי.
אני מקווה לפחות. אז הוא יסחט קצת את התקציב כמו כל חבר כנסת (למרות שזה נגד המצע שלו). זה התקווה.
השאלה היחידה היא אם הוא התבגר (פוליטית), אני בהחלט חושש שלא...
בס"ד
אני רוצה להאמין שעצם האיחוד, כבר מסמל נקודה של התבגרות. נמתין 40 יום כדי לגלות מה הלאה.
כמו שלא משליכים קליפת בננה ברחוב, כך לא דורשים שר בטחון עם מנדט וחצי, וראש ממשלה עם ששה מנדטים.
קוראים לזה גם: תקינות פוליטית. מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.
ונתניהו לא יצא יותר טוב מאחרים...
הפתרון הפשוט והדמוקרטי, הוא ביטול אחוז החסימה - מה שיגרום שלמפלגה הגדולה יהיה יותר אפשרויות ולא כל מפלגה תחזיק את השלטאר.
בעבר הלא רחוק, שותפה קואליציונית לא היתה מעיזה אפילו לחשוב על אחד משלושת התיקים המרכזיים: בטחון, חוץ, ואוצר, והיום כל ממזר מלך, ומפלגה עם ששה מנדטים מעמידה ראש ממשלה מטעמה, וכל ח"כ בודד יכול שיהיה לשון מאזניים, ועוד בטרם נבחר דורש לעצמו את תיק הבטחון.
לו היו לנו שתי מפלגות גדולות עם 50 מנדטים כל אחת- ניחא, אבל במציאות שלנו שהמפלגות הגדולות עם 25 מנדטים כל אחת, וצריכות לנהל משא ומתן עם שבע מועמדות, וכולן מתחרות על אותם תיקים, זה מצב לא נורמלי.
והנה אתה ברוב חכמתך מציע לבטל את אחוז החסימה, ולחשוף את המועמד להרכיב ממשלה מול מציאות ריאלית של ניהול משא ומתן עם 30!!! סיעות.
יש גבול לכל תעלול.
התיקון הנדרש הוא להעלות את אחוז החסימה ל- 5, ובהמשך ל- 10 אחוז. בתרחיש כזה יהיו לנו לכל היותר 12 מפלגות בכנסת, וגם זה די והותר.
וכן יש לחייב כל רשימה מתמודדת שלא נבחרה לכנסת היוצאת להפקיד סך 10 מיליון ש"ח במזומן שיחולטו לטובת המדינה אם היא לא תעבור את אחוז החסימה.
במציאות של היום, מצביע נכנס לקלפי, ורואה לנגד עיניו מגש עם 45 פתקים, ולא מוצא את ידיו ואת רגליו, ומצביע למפלגה שהאג'נדה שלה קוטבית לעולמו הפנימי. זה חייב להפסק.
בן גביר בטוח שהנצחון מונח בכיס של נתניהו, וחושש שנתניהו יעדיף ממשלה עם אייזנקוט כאשר הוא עצמו נשאר בחוץ. נתניהו מכחיש תיאומים עם אייזנקוט, ואייזנקוט שותק.
מישהו כאן יודע לפרשן את האירוע?
אנשים שרוצים ממשלה בראשות נתניהו, אבל רוצים את הסגנון והוולגריות של בן גביר. הוא איבד לליכוד את אלמוג כהן, שהוא בדיוק הפרופיל של המצביעים הללו ו'קיבל' את טלי גוטליב, שבדיוק מושכת סגנון כזה.
לא חושב שהוא בטוח בשום דבר, הוא פשוט רוצה קולות.
מן הסתם הכל נבדק היטב בסקרי עומק.
ובן גביר מבין שכדי להצליח הוא חייב להיות גדול
אם הוא יהיה קטן הוא יקבל תיקים שוליים שדרכם לא יוכל "להשפיע"
אבל לא יותר
גודל הגוש קובע, אבל לא פחות מזה מאזן האימה של ראש הגוש מול השותפות בפוטנציה. אם השותפה הראשית, הליכוד, לא תהיה גדולה בפער משמעותי מול כלל השותפות המשניות, היא תוחזק בגרון כל שני וחמישי, והקואליציה תקרוס בתוך זמן קצר.
ואכן צריך את בן גביר עובר, ומוטב שלא יהיה לשון מאזניים, ואם יאיים בפרישה יאמרו לו: אל תפל דבר מכל אשר דיברת.
שהמטרה היא גם לעשות הייפ גדול ולהוציא את אדישי מעוזי הימין להצביע.
כלומר ככה הם לא יסמכו על זה שלביבי יהיה 61 בכל מקרה (לדעתם) ויצאו להצביע ויצביעו בן גביר.
אם ביבי רוצה לשבת עם אייזנקוט זה בכל מקרה לא יזיק לו יותר מדי שבן גביר יהיה חזק יותר, אז אין לו מה להפסיד.
ולבן גביר ברור שיש רק מה להרוויח.
הוא מכוון את כל הקמפיין שלו לראש של מצביעי הליכוד, ולא מפתיע שהליכוד מחזיר מלחמה.
ואם המתמטיקה לא תאכזב- בן גביר ישאר מחוץ לממשלה, ללא קשר מי ירכיב אותה.
אלה הם כללי המשחק.
הפוך
בס"ד
קיבלתי עכשיו לענות על סקר, לדעתי מניסוח השאלות הוא יצא מטעם הליכוד, ואכן אחת השאלות בסקר עסקה בשאלה של צירוף בן גביר לממשלה הבאה וכן בשאלת ממשלת האחדות עם אייזנקוט. אני חושב שאם הדברים לא היו על הפרק, כפי שטוענים הליכוד (ובניגוד לתדרוכים הרבים בנושא) כלל לא היה צריך לשאול על זה, אבל נראה שבליכוד כן בוחנים מה נכון להם בקרב אזרחי ישראל.
מיותר לציין שאני לא מאמין להכחשות של נתניהו בנושא. הוא רואה בסקרים שהליכוד נמצא בעדיפות שנייה אצל מביעי עוצמה יהודית (זה היה ניכר גם בפינת הניתוח סקרים שפורסמה פה בערוץ 7 לפני שבועיים-שלושה) ולכן הוא החליט ללכת לו על הראש. זה התחיל מקמפיין האנטי אחדות שכל בר דעת הבין שהחיבור הזה יעשה יותר נזק מתועלת, וממשיך עכשיו בתדרוכים שלו.
נתניהו רוצה לסיים את מערכת הבחירות עם 50 מנדטים, ולתת לשותפות שלו להזיע על 3 משרדים לענייני כלום, אבל זה לא ריאלי. הסקרים הכי מפנקים, של פילבר, מנבאים לו 30 מנדטים, וזה אומר שבכל מקרה הוא יהיה מיעוט בכל קואליציה, אם אכן יקים אותה.
כולנו זוכרים את המשא ומתן הקואליציוני הקודם, ואיך "השותפות הטבעיות" מרטו את נוצותיו, וביתר שאת זוכר הוא עצמו.
הלקח שהוא הפיק, והמתבקש, זה ממשלה לאומית רחבה, ולא ממשלת סחטנים צרה, ולשם הוא חותר.
במרחק 40 ימים מהבחירות, פייגלין מאיים שבלי תיק הבטחון הוא בחוץ. סמוטריץ' בטוח שתיק הבטחון תפור על פי מידותיו. בן גביר רוצה את משרד המשפטים עבור גוטליב, וגם רוטמן רוצה אותו. וינטר אם יעבור את אחוז החסימה, ידרוש גם הוא את תיק הבטחון, וגם גיוס מלא לפי מתווה ליברמן, שהחרדים יתנגדו לו, ובמילים אחרות זה או וינטר בפנים, וחרדים בחוץ, או להיפך.
ככל שהמפלגות הקטנות יהיו גדולות יותר, סל הדרישות שלהן יגדל באופן לא פרופורציונאלי, ולכן נתניהו מתלבט אם ללכת להם על הראש. אוי לי מיצרי, ואוי לי מיוצרי.
גם אם יקרה נס בגודל ים סוף, ואיזנקוט יסכים לשבת עם נתניהו, הסך המשולב של שניהם הוא כ- 50 מנדטים, ועדיין חסרים 11 לפחות, ואין מאיפה להביא אותם. כי בנט, גולן, וליברמן לא ישבו עם נתניהו.
במצב אידיאלי כל השותפות בפוטנציה צריכות להתכנס ולחלק את עור הדוב בטרם ניצוד, אבל זה לא יקרה, כי חרב איש ברעהו.
סוף דבר, כולם ביחד וכל אחד לחוד קוראים לשמור על גוש הימין, אבל אף אחד לא יודע לספר לנו איך עושים זה.
משחק סכום אפס.
בס"ד
אפילו שיריונים הוא לא הצליח להביא. יוסוף חדאד ונטלי שם טוב הלכו לוינטר, דדי שמחי הלך לגלעד ארדן (הייתה תקופה שהוא חיזר אחרי צביקה מור שהלך לסמוטריץ'). מה בסוף הוא הביא? את ברדוגו?
גם מבחינת קמפיין, חוץ מלהתריע שאייזנקוט יקים ממשלה עם רע"מ, וללכת על הראש של וינטר ובן גביר - אין שום דבר אחר.
לא סתם בחלק מהסקרים הליכוד צונח על חשבון התחזקות של הגוש (שאגב, מתחזק גם בגודלו ככל שהליכוד יורד).
כשנתניהו פנה ליוסוף חדאד ולשם טוב נודע לו שהם סגורים עם וינטר.
דדי שמחי לקח לעצמו יועץ איסטרטגי קפלניסט בשם אלדד יניב, שכוון אותו לדרך אחרת, וגם הפיל אותו.
כל זה אירע בחודשים האחרונים ולכל היותר בחצי שנה האחרונה. הלקחים שנתניהו הפיק היו עם הרכבת הממשלה היוצאת כפי שצויין קודם, כלומר, מוקדם יותר.
לעניין הסקרים, לפי פילבר סוקרים אחרים עושים מניפולציות ומרימים מלאכותית את וינטר כדי לגמד את הליכוד. בסופו של יום אין יותר מ- 120 מנדטים. אין לי כלים לבדוק את ההערכות של פילבר.
בס"ד
כל אלה העדיפו ללכת למפלגות שלא בטוח עוברות את אחוז החסימה, מאשר לקבל שריון מובטח במפלגת השלטון. כל ניסיונות השכנוע של נתניהו לא הצליחו (למעט טליק גויאלי, שלפי פרסומים הייתה במגעים גם עם בן גביר) אז כן, זה מעיד אך ורק על נתניהו.
…."דל כבודנו בגויים ושיקוצנו כטומאת הנידה".
כמו שאשה נטמאת כל 28 יום שלא באשמתה כך הגענו למצב שנטמאנו שלא באשמתנו.
כדאי שנתעורר משנתנו. לא במקרה הדברים קורים.
הצללים של ה-7 באוקטובר: השאלות הקשות שחייבות להישאל על תפקוד יחידות העילית
תחקור אירועי ה-7 באוקטובר אינו יכול לפסוח על שרשרת קבלת ההחלטות בזמן אמת בדרגים הטכנולוגיים והמבצעיים של אגף המודיעין. עולה תהייה קשה הדורשת מענה: האם כוחות מיומנים מיחידות כגון 8200, שהיו אמורים לקחת חלק פעיל במענה הראשוני בשטח, חוו כשל תפקודי, סירוב פקודה או קבלת פקודות הפוכות שאינן עולות בקנה אחד עם צורכי השעה?
חמורה מכך היא האפשרות המדאיגה, לפיה ננקטו לכאורה מהלכים מודעים ומשלימים שנועדו לטשטש את מחדל אי-ההתייצבות או המענה המאוחר. בהקשר זה, קיימת סבירות כי אותם פרסומים והפקות מדיה שהטיחו האשמות קשות והכפישו את לוחמי וחיילי צה"ל, לא נולדו מקריות – אלא הוכוונו ונוהלו כמהלך תודעתי מתוכנן, שנועד להסיט את האש, לייצר מסך עשן ולכפות על אותה סרבנות פנימית.
ללא חקירה אובייקטיבית ובלתי תלויה של היקף הפקודות, התגובות בתוך היחידות הללו, והקשר המסתמן בין כשלי השטח לבין מהלכי ההסברה והמדיה שליוו אותם, לא ניתן יהיה לרדת לשורש האמת ולתקן את הדרוש תיקון.
ליברמן ויפן במלחמת העולם השנייה: מה הקשר?
הקשר הוא פרדוקס דומה.
יפן במלחמת העולם השנייה הציגה סתירה בולטת. מצד אחד, היחס של השלטונות היפניים לפליטים יהודים בשטח שבשליטתם היה הוגן יחסית. הם סירבו לבקשות נציגי גרמניה הנאצית להסגיר יהודים שהגיעו לתחום שליטתם. מצד שני, בזירה האסטרטגית הם היו בעלי ברית של גרמניה הנאצית. כלומר: במבחן היחס המקומי ליהודים הם לא התנהגו כנאצים; במבחן הברית הגדולה הם חיזקו את הצד הנאצי.
אותו מבנה מופיע אצל ליברמן. מצד אחד הוא מדבר ימינה: ביטחון, תקיפות, "רק לא שמאל". מצד שני, במבחן הקואליציה הוא נמצא שוב ושוב בצד של מי שמונע ימין מלהרכיב שלטון יציב. הדיבור הוא ימני; הברית בפועל היא שמאלנית.
וכאן עיקר ההשוואה. במלחמת העולם השנייה עם כל הכבוד איך יפן התייחסה ליהודים בשטחה, השאלה המכרעת הייתה באיזה צד היא עמדה במערכה הגדולה. הברית עם גרמניה האריכה את המלחמה ודחתה את ההכרעה. כך גם כאן: המערכה היא לא רק על סיסמאות, אלא על מי מרכיב קואליציה. מי שמדבר ימינה אך בפועל מונע הכרעה ימנית, דוחה את הניצחון הפוליטי ומחזק את הצד שכנגד.
נראה לי שגם באיטליה אצל מוסוליני וספרד אצל פרנקו מצב היהודים היה עדיף מהמצב במדינות שנכבשו על ידי הנאצים.
השוואה קיצונית אם כי מעוררת מחשבה.
לא אוהב את ההשוואה כי הקמת ממשלה שאני לא אוהב היא לא מתקרבת בשום צורה לשואה
לא השוויתי לשואה, אלא למדינות שלא עשו שואה, אבל התעלמו מהתמונה הגדולה ואפילו שיתפו פעולה.
אבל ככלל. היו גרועים ואכזרים מהנאצים
כך שמעתי ממקור ראשון שניצל מהתופת בכיבוש היפני
אבל כן על היחס ליהודים - קישור לדמות של אחד מגדולי חסידי אומות העולם שעשה עבודת הצלה שפשוט לא תיאמן:
בויקיפדיה המידע מאד קונקרטי, יש גם פרק בפודקאסט של יובל מלחי עליו עם פרטים וסיפורים מרגשים.
הלוגיקה ההרסנית של טרור, תעמולה ועידוד הלחימה
מתקפת ה-7 באוקטובר מעלה שאלה מתבקשת: מה היה החשבון של המחבלים שפתחו במלחמה מול צבא החזק ממנו פי כמה? התשובה טמונה בהבנת ה"אסטרטגיה הבלתי-סימטרית" שלהם. חמאס מעולם לא בנה על ניצחון צבאי בשדה הקרב; הוא בנה על לגיטימציה בינלאומית, לחץ מדיני ושימוש באזרחים כמגן אנושי.
החישוב של ארגוני הטרור מתבסס על כמה הנחות יסוד:
* שימוש באזרחים כנכס: מבחינת חמאס, ה"בלתי מעורבים" והסבל של אוכלוסיית עזה אינם נזק היקפי, אלא כלי עבודה מרכזי שנועד ללחוץ על הקהילה הבינלאומית לעצור את צה"ל.
* הסתמכות על המערכת הבינלאומית: הארגון סומך על הגינויים באו"ם, על בית הדין בהאג ועל דעת הקהל במערב שיכפו על ישראל הפסקת אש עוד לפני הכרעת הטרור.
כאן נכנס לתמונה הטרגדיה שבדה-לגיטימציה:
יוצרי סרטים, ארגונים ופעילים המפיצים תעמולה המכפישה את חיילי צה"ל חושבים אולי שהם פועלים למען זכויות אדם, אך בפועל הם משמשים כחוד החנית של הטרור. כשהם מעניקים לטרור את גלגל ההצלה ההסברתי, הם מעלים את מחיר הדמים של האזרחים בעזה. ככל שחמאס רואה שהשימוש באזרחים כבשר תותחים "משתלם" לו ומניב גינויים נגד ישראל, כך גובר התמרור להמשיך להשתמש בהם כמגן אנושי ולסרב להרים ידיים.
המבט לעתיד:
אם המלחמה הזו תסתיים בתחושה שהתעמולה הבינלאומית והסרטים הללו הצליחו לבלום את ישראל, ארגוני הטרור יסיקו את המסקנה המתבקשת: הטרור משתלם. בסיבוב הבא, הציפייה לתמיכת אותם גורמים ויוצרי סרטים תהיה חלק מרכזי בשיקולים שלהם לצאת למלחמה חדשה – מלחמה שגבות מחיר כבד מכל הצדדים.
בברכת שבת שלום וגמר חתימה טובה
פקח חילק דוחות - רק למי שאינם מוסלמים
בעקבות הכתבה הזו נזכרתי שבירושלים בימי שישי יש רחוב ראשי (עאבד אל חמיד שומאן, בין פסגת זאב למחלף בנציון) שנחסם קבוע על ידי חניה כפולה ליד מסגד. והמשטרה שלנו והעיריה שלנו?
צרצרים.
בסלחנות ובהבנה ובהכלה
בס"ד
הדיווח הבוקר על הלחץ של נתניהו לאיחוד בין אבי מעוז לבין בצלאל סמוטריץ' - הוא טעות בעיניי
מפלגה שפעם אחר פעם רצה ומתאבדת בשביל בסוף להצליח להיכנס - זה בעיניי סביר. יש אחוז חסימה גבוה שצריך לצלוח וזו הדרך היחידה בסוף לעשות חיבורים, וזה אכן מה שעשו נעם בתחילת דרכם. אבל זה לא הסיפור כעת. אבי מעוז קיבל פעמיים את הצ'אנס שלו ולא עשה כלום! העשייה שלו בכנסת מסתכמת בנאומים נגד הפרוגרס ושני חוקים וחצי שעברו בקריאה טרומית.
למה צריך לעזור לבן אדם כזה, שקיבל את ההזדמנות שלו להוכיח את עצמו, להיבחר שוב פעם?! בן גביר לדומה, הצהיר כל הזמן שברגע שהוא יכנס לכנסת הוא יוכיח את עצמו וייצור לו בייס - מה שאגן קרה. אבל אצל מעוז זה לא קרה והוא עדיין מייצג את עצמו ולא הרבה מעבר לזה.
אתמול פרסם דביר עמר, פה בערוץ 7, שגורם בסביבת רוה"מ אומר לו "מהסקרים שלנו גם אם אבי מעוז ירוץ לבד ישרוף בגג כמה אלפי קולות בודדים. לעומת זאת אם יתחבר עם סמוטריץ יבריח קולות שינדדו לאופוזיציה - יותר מהקולות שיביא". מוטב שכך ינהג נתניהו גם הבוקר.
ואגב, אצל חילונים הכי מחפיצים נשים. כמה דברים מזעזעים שמעתי מחילונים על נשים. שלא לדבר על מה שהקפלניסטים עשו בהפגנות עם הבובות.
השני, עיוות מוסרי חמור, שנובע מאי אמונה בצדקת הדרך. אבל גם אם נגדיר את זה כערך, אני לא רואה שהם מקריבים את עצמם בשביל הערך הזה. את הילדים שלהם הם לא שולחים למות בצבא בשם הערך הזה. הם שולחים אותם בעיקר למודיעין, לחיל האוויר, ליחידות מיוחדות, או בכלל למקומות לא קרביים.
זה לא נקרא להאמין בערך.
כשיש מסתננים בדרום תל אביב זה ערך להכיל אותם, אבל ברגע שהם מגיעים לבריכה שלהם בצפון תל אביב- חחח.
מדינה חילונית זה לא ערך. כי חילונות זה לא ערך.
הציבור הדת"ל בכללותו מראה שאפשר להיות דתי ועדיין להיות פעיל בכל הגזרות והמישורים ולעשות המון טוב. מה שנשאר מהחילונות כתפיסה היום זה בעיקר רצון לנהנתנות ורצון לכבוד.
