וזה צירוף מקרים מעניין שזה התפרסם כמה ימים אחרי השרשור על מה הייתי עושה בתחום אם היה לי 100 אלף ש"ח.

מה שאני כן מבינה, שהחידוש שהם מציעים הוא בדגש על שדכנים - לעודד אנשים לשדך, לתת הכשרה מקצועית ולתגמל הצלחות (וזה ממש מוזר מה שהם כתבו שזה לפי מה שיש להם - נניח אני משדכת החודש ומקבלת 100 ש"ח, ואתה משדך בחודש הבא ומקבל 3000 ש"ח? נשמע לי ממש מוזר לפי כמות הכסף שיש, צריך להיות בעיניי גבול עליון ותחתון.)

מה שכן מעלה לי תהיות, זה שזכור לי משהו דומה, ונראה לי שזה הונע בידי אותם אנשים שמאחורי היוזמה הזאת - נראה שזה נושא שמטריד אותם כבר שנים, וכל פעם מעלים יוזמה אחרת.

לגבי הסבסוד - ממה שאני מבינה, אין סבסוד כאן למשודכים בכלל - אתה כמתארס משלם לשדכן שלך כמקובל, ונוסף על כך השדכן יקבל מהמיזם הזה, לא במקום. 

ועיקר מטרתו הוא השינוי החברתי. 

שזה לא המיזם הראשון שהם הוציאו, ושכבר הרבה זמן (עשרים שנה בכיף) הם מתעסקים בזה.

מכירים אותם?

אני קראתי שם על כמה שלא הכרתי, כולל כזה שמציע 200 ש"ח אם זוג ששידכתם יוצא לדייט. (ואין לי מושג מה הקריטריונים שלהם להכניס מיזמים, ואם הם פתוחים לפרסם עוד.)

מתייגת את @אני הנני כאינני כדי לקרוא לאנשים שהשתתפו בשרשור הזה אם היה לי 100,000₪ לפתור את בעיית הרווקות המאוחרת - לקראת נישואין וזוגיות להשמיע את דעתם - האם היוזמה הזאת שווה השקיעה בעינכם?

אולי יש מישהו שחושש מהמצב הכלכלי שלו וכסף יהיה תמריץ טוב בשבילו.. לך תדע

או לפעמים סתם כסף יכול להמריץ בלי קשר חח

מעניין אם יהיה פה איזה רווק שיזדהה עם הרעיון או שכולם חושבים שזה מיותר

הלכת רחוק אחי

זאת אומרת שהם באו מרצונם לחתום כדי לשים את עצמם במצב של אין ברירה..

כי אמרתי לעצמי אם נופלים על בנאדם ככה הוא באמת עלול לעשות מפזיזות אני חושב

אבל אתה יודע מה, זה אחלה רעיון לעשות אירגון שקונס רווקים שלא מתחתנים

אנחנו נהיה מליונריםםם מוחעחע  

אני די חושש שדד ליין  - להתחתן או להפסיד סכומים גדולים - עלול לגרום לפזיזות

לעומת רווח כספי ובלי דד ליין

שהוא החתים רווקים שאם הם לא מתחתנים תוך שנה, הם תורמים עשרת אלפים שקל לצדקה (זה ח"ו לא הולך לכיס של הרב...), ושכל מי שחתם איתו על זה באמת התחתן תוך שנה.

הוא טען שהלחץ הכלכלי דוחף אנשים לפעול יותר ברצינות, להיות יותר אקטיביים.

לא התחברתי לרעיון של לתת פרס למי שהצליח לשדך

רצון לשדך צריך להגיע ממקום של לעשות טוב לאחר 

לא בישביל להרוויח כסף. זה מגעיל בעיני

ניסית פעם לשדך?

צריך להשקיע בזה זמן ומשאבים - לא תמיד זה כ"כ פשוט וקל.

מישהו שהוא רווק בן 35, כנראה שלהורים שלו יש יותר זמן ומשאבים להתעסק בשידוכים - אבל הם פחות מכירים חבר'ה צעירים יותר. לעומת זאת, החברים שלו מהישיבה, צבא, וכו' כנראה מכירים באופן אישי יותר בנות רלוונטיות, אבל הם רצים בין העבודה לאסיפת הורים בגן לתור לרופא.

ממה שאני מבינה, הם רוצים לעודד אנשים לשדך - דרך אחת על ידי נתינת כלים והדרכות, ודרך שנייה היא לתת תמריצים כספיים - לא בשביל לעשות מזה קריירה (זה לא הולך לפנסיה ולביטוח לאומי), אלא בשביל לעזור לאנשים להשקיע מאמצים בשידוכים.

ומשלמים לו?

יש הרבה מאוד אספקטים בחיים שאנחנו עושים דברים שמיטיבים עם אחרים, ומקבלים תשלום בעדם.

כולל מלגות התנדבות של סטודנטים - אתה מתנדב ומקבל תמורה כספית.

השתמשת פה במילה קשה לטעמי, "מתעב". אני רואה את זה אחרת - אנשים רואים כאן בעייה, ומציעים פתרון (נניח ליווי, הדרכה, ייעוץ). רוצה - תשלם. לא רוצה - אל תשלם. אף אחד לא מכריח אותך להשתמש בשירות הזה. אפשר להסתכל על זה כמו הכוונה ללימודים - אין שום חובה לעשות, ומי שרוצה מוציא על זה סכום כלשהו, והמייעצים "עושים על זה קופה".

נניח שאתה חושב שאדם X מתאים ל-Y - עכשיו אתה צריך להשיג את X ו-Y, לבדוק ששניהם פנויים ומעוניינים, לספר לכל אחד על הצד השני וכו'. אפשר להסתכל על הזמן נטו ולהגיד שזה לקח רבע שעה, אבל ברוטו זה יכול להיות שבועות.

יש שזה נשאר ברמה הזאת, אבל יש אנשים שגם יבררו אם יצאתם ואיך היה, ואולי יעזרו לתווך ולקדם בקשר.

והנה כמה שרשורי עבר לטובת הדיון:

שלום לכם - לקראת נישואין וזוגיות

דמי שדכנות - לקראת נישואין וזוגיות

מה מביאים מתנה לשדכנית? - לקראת נישואין וזוגיות

תשלום לשדכן - מאמר של הרב יוסף אליהו - לקראת נישואין וזוגיות

אז ככה - תשלום לשידוך - נשואים טריים

דמי שדכנות! - לקראת נישואין וזוגיות

תופעה חדשה שמתחילה לרוץ - לקראת נישואין וזוגיות

כמו שיש כאלה שהלכו לרפואה בגלל הרווחים שמקבלים על זה 

ככה יש כאלה שיתחילו לשדך או יתאמצו יותר אם יהיו צ'ופרים של כסף

בשני המקרים בסוף יש תוצאה טובה - שיש יותר כוח אדם שעוזר

כי עד שיחנכו אנשים שיעשו טוב בלי גמול יקח המון זמן.. כרגע צריך אנשים שיעשו מכל סיבה שהיא

זה לא שהם עושים מעשה רע, אלא מעשה טוב אבל לא הכי לשם שמים. בסדר נו..

כשמישהו ברחוב שואל אותך מה השעה או איך להגיע למקום מסוים את דורשת ממנו אח"כ תשלום סמלי?

כשאת מעבירה זקנה מעבר לכביש את דורשת ממנה שנקל?

כשאת מציעה לחברה שידוך ואחרי כמה זמן נגיד והם מתחתנים נראה לך הגיוני לרמוז לה שזה היה "בזכותך" וכדאי לקבל איזה חשליק? 

אני מקווה שאת מבינה עכשיו את ההבדלים בין סוגי הטובות הקטנות האלו שאנחנו עושים

לבין מקצוע של בן אדם..

ראה כאן 1000$ מכל צד זה מתחיל להיות שוה - לקראת נישואין וזוגיות

יש כאן שני עניינים:

1. השקעה: מידת ההשקעה שנדרשת כדי לענות מה השעה היא די מינימלית.

2. זמינות: תיארת דברים שנופלים עליך פתאום, אתה פאסיבי. אני מדברת על משהו שבו אתה נדרש להיות אקטיבי.

אבל.

נגיד שמישהו היה שואל אותי איך מגיעים מכאן למקום מסוים, והייתי מסבירה לו, רואה שהוא לא לגמרי תופס ומחליטה להתלוות אליו, ולהקדיש את הזמן שלי כדי לדאוג שיגיע ליעד שלו. אז השקעתי זמן ומשאבים כדי לעשות טוב למישהו אחר. נניח שהוא יוציא שטר של 100 ש"ח, כנראה שאסרב לקחת.

עכשיו נגיד שהסיפור היה קורה בדרך לעבודה - האם הייתי מאחרת לעבודה כדי לעזור לו, או אולי הייתי אומרת לו שילך ימינה, ימינה שמאלה וישר ואז ישאל מישהו אחר.

עכשיו נגיד שפגשתי מישהו ברחוב, והוא מבקש הוראות הגעה, אני מסבירה והוא לא תופס, אז הוא אומר לי - אולי תלווי אותי לשם, ואני אומרת לו שאני ממהרת לעבודה, אז הוא שואל אותי כמה אני מרוויחה לשעה ובכמה אחר, ומציע לשלם לי סכום שגדול פי 5 מהמשכורת השעתית שלי. סביר הרבה יותר שאתלווה אליו עכשיו.

אני גם חושבת שאתה רואה שידוך כמשהו פעוט ואגבי, הדורש השקעה ברמה של לענות מה השעה. אולי מבחינתך לשדך זה להעביר כרטיס של אדם א' לאדם ב', לשאול אם הוא מעוניין ופנוי, ואז הפוך, וזהו, שלח לחמך.

בעיניי מדובר בהשקעה הרבה יותר משמעותית מזה -

1. כי רוב השידוכים לא מצליחים. רוב הזוגות נפרדים אחרי מספר פגישות מועט, וזה מייאש. מאוד מייאש.

2. זה דורש להשקיע משאבים - נפשיים וגשמיים - כמו זמן, לשחנ"ש עם האנשים, לספר לכל צד על הצד השני, לברר אחרי הפגישה איך היא הייתה. (הגביע הוא שלנו | ערוץ ７, פָרַשְתִי! (וידויו של שדכן לשעבר – מילה טובה)

3. זה דורש אקטיביות - הרי מציעים הם לא בחוסר ולא זקוקים למעשה עצמו. במיוחד כאשר אף אחד לא הסמיך אותי - מי אמר שזה באמת רעיון טוב, אולי הוא ייעלב מההצעה שלי, אני לא באמת מכיר את הצדדים.

לפי מה שכתוב בכרטיס שלך, אתה בן 24. בהשערה סטיגמתית, אתה לומד בישיבה - וההורים שלך ממנים לך את השהות בה, ואתה ככל הנראה תלוי בהם כלכלית, גם את הרווחת כסף לבד.

הכותרת שבחרתי לתגובה באה להגיד שיש הבדל בעיניי בין האנשים שמשדכים - זוג צעיר בתחילת דרכו בציבור שלנו לרוב בשלב שבו בני הזוג בשלב של לימודים בישיבה\אקדמאיים, או בתחילת הקריירה המקצועית שדורשת השקעה מרובה ובתמורה לא גבוהה (כמו שיהיה בעתיד) - בקיצור, אני חושבת שכסף זה אכן תמריץ מצוין. אין לי מושג מהי רמת ההכנסה של רבנים במדרשות, אבל קשה לי להאמין שהם לא ימצאו משהו לעשות עם כמה אלפי שקלים. בנוסף, קח בחשבון שלאנשים האלה יש חיים - סתימה בברז שצריך לטפל בה, טיפול רפואי, לבקר אצל הסבתא, סידורים בבנק וכו' - וצריך למצוא את הפניות כדי להתעסק בשידוך, והחיים רק הולכים ונהיים מורכבים יותר, ונולדים ילדים, והראש כבר נמצא במקום אחר לחלוטין. לסוף היום הם בטח מגיעים מותשים ועייפים. יש כביסה, וכלים, וילד עם דלקת אוזניים, ומצגת להכין לפגישה מחר וכו' וכו', ולשדך זה לא בראש סדר העדיפויות.

אני לא חושבת שהחברים והרבנים הללו (=האנשים שאינם מגדירים את עצמם כשדכנים מקצועיים) הם תאבי בצע. אני לא חושבת שהם דורשים תשלום. אני לא חושבת שהם מחפשים דרך להתעשר על חשבוני אני חושבת שהאושר והסיפוק שלהם מגיעים מתוך זה שהאנשים שיקרים להם מצאו את בן זוגם.

עם זאת, כסף הוא ממש לא פסול בעיניי, ומהווה מעט תמורה להשקעה. לא בהכרח בשביל מי שהתארס, אלא בשביל הבאים בתור. כדי שלמעמד הזה יגיעו אחרים. כדי שאנשים לא יתייאשו אחרי שניים-שלושה שידוכים שלא הלך.

אולי המצב גם היה שונה אם היה עודף של שדכנים\הצעות. קרה לי פעם שמישהי שהכרתי (שלא מגדירה את עצמה שדכנית, אבל מנסה להעביר כרטיסיות) ראתה כרטיס של מישהו שחשבה שיתאים לי, היא פנתה למספר בכרטיס, והתברר שקרובת משפחה שלו שכנה שלי - ואיתה דיברתי, היא הציגה לי אותו וכו'. ואז שאלתי את עצמי - למה הקרובת משפחה הזו לא חשבה על זה בעצמה? ופתאום אמרתי לעצמי, הרי אני חיה בקהילה של אנשים כמוני, ולכולם יש קרובי משפחה - ומכמה מהם קיבלתי אי פעם הצעה? אפשר לתת על זה תשובות שונות ואני לא בטוחה שיש מי שבדק - מהחוויה שלי, אנשים לא רוצים להתעסק בזה - אולי מנסים פעמיים-שלוש, ומתייאשים ועוברים הלאה. ואני בטוחה שיש פה רבים שיעידו על תקופות יובש רציניות, ואפשר לראות פה שרשורים קודמים של אנשים שמשתדלים ולא מקבלים הצעות.

לי יש צורך - צורך בבן זוג שאיתו בעז"ה אקים בית. אני עוד לא יודעת מהו הצינור שדרכו אכיר אותו. מצידי, בעז"ה, זה יהיה צעד של הכרת הטוב, לא תשלום עבור שירות. אולי יצא לך לראות פעם משרד של רופא מנתח (שמקבל תשלום עבור עבודתו) - לי יצא לראות שם מתנות שמביעות הכרת הטוב. נכון שהרופא קיבל תשלום (פרטי\קופה\ביטוח), אבל הוא הציל את חיי, אז אגמול לו במשהו במיוחד באירוע כמו חתונה שבו יש הוצאות רבות, ראוי להכיר תודה לאנשים שבזכותם הכרנו.

זה באמת דבר מאוד לא פשוט לעשות, והלוואי שאנחנו כחברה היינו משקיעים בזה יותר.

לא מתביישים להציע.

כפי שכתבתי בהודעה הנוספת, סיכויי ההצלחה כל כך מועטים (ואני חישבתי רק מתוך אלו שיצאו לדייטים, בכלל לא הכנסתי למשוואה את כל אלה שאמרו לא מראש!), ומדהים שיש אנשים שלמרות זאת מנסים שוב ושוב ושוב.

בנוסף לזה, אצל הרבה אנשים המילה "שדכנית" אסוציאטיבית נקשרת לדמות כמו הכנר על הגג, והם בורחים מהתיוג הזה. תחשבו לעצמכם, איפה בקהילה שלכם נמצא השדכן\ית? אם זה ברור שיש רב בקהילה, האם זה ברור שיש מישהו בתפקיד הזה? מהי מידת ההערכה וההוקרה לאנשים שעוסקים בשידוכים (גם אלו שעושים מזה קריירה - האם אתה רואים אותם כמנצלים)?

אבל יש לי כמה דברים להגיב:

א)כשכתבתי לפני כן שאני מתעב אנשים שדורשים כסף לא התכוונתי באמת שאני שונא אותם ח"ו, אלא שאני שונא את מה שהם מקדמים.

ב) אני בספק אם הזוג הצעיר שזקוק נואשות להכנסות (ובצדק) משדך בצורה כפי שתיארת. אם כן אז באמת אין לי בעיה

ג) מבחינתי שידוך זה ממש לא דבר אגבי, רק להעביר כרטיסים זה פחות אני -לא קופאי של אלגו.

  אני לא משדך בין אנשים אלא אם כן הגעתי לרמת הבנה יחסית גדולה של מי הבן אדם. הייתה מישהי לא מזמן שהייתי משחנ"ש איתה מלא ברמה של כמה שעות בשבוע, וניסיתי לשדך לה באמת את כל מי שאני חושב שמתאים (היא הייתה דיי מבוגרת) מעולם לא עברה לי המחשבה בראש לדרוש כסף לאם על ידי היא תזכה למצוא אותו. אמנם ניתקתי קשר איתה אבל אני עדיין מחפש עבורה. וכנראה שאם אמצא מישהו שאני חושב שמתאים אנסה לשדך לה שוב. למה אני עושה את זה? כי באמת מציק לי שיש אנשים שנמצאים במצב בעייתי ואם יש לי האפשרות הקטנה ביותר לשנות את זה אני אעוף על זה. וגם לי ברור ששידוך כושל זה מתיש וזה ממש לא משבאתי לעשות. לכן אני חושב שנכנס כאן עוד יותר המימד של כוונת הלב ופחות הדברים שאת ציינת.

ד)אני אמנם בישיבה אבל אני מממן את השהות שלי וב"ה לא תלוי בהם כלכלית. וגם אם הייתי במצב שתיארת זה לא אומר שהייתי oblivious  למצב הכלכלי הלא-פשוט שקיים בארץ. אין לי בעיה שאנשים יעשו כסף מדרכים יצירתיות. אבל לא מזה. זה -קדוש. מאוד חורה לי שאנשים מרוויחים כסף ממצוות (אף על פי שמצד האמת כפי שהיטבת להסביר זה מגיע להם) אבל עדיין זה מרגיש לי לא נכון. אבל זו סתם הרגשה סוביקטיבית שלי לא צריך להתרגש מזה יותר מדיי ורוב הסיכויים שבאמת את צודקת אבל אני לא מרגיש ככה. ולא ממקום מתנשא אני לא מתיימר להיות איזה צדיק. לא אני.

א. מה הם מקדמים?

ב. אני לא חושבת שצריך לראות את זה כהכנסה, אלא כבונוס. אין כאן תשלום ביטוח לאומי, פנסיה וכו'. רק בשביל הסטטסטיקה, בוא ניקח את הנתונים של אלגו (כי זה מה שזמין לציבור הרחב): לפי מה שכתוב באתר שלהם, יש 20,439 משתמשים רשומים, 7,516 זוגות שיצאות (ובהנחה שכל אחד יצא רק פעם אחת, מדובר ב-73.5% מהמשתמשים) ו-46 זוגות שהתארסו (שזה 0.4% מכל המשתמשים, או 0.6% מכל הזוגות שיצאו). לפי הנתונים האלה, כדי ששידוך יצליח, צריך להוצא 167 זוגות לדייטים.

עכשיו מה הסיכוי שאתה מכיר 333 אנשים ברמת הבנה גבוהה יחסית?

(לשם ההשוואה, חיפשתי את המידע הכי מעודכן על שגרירים בלב - "שמונים ושניים זוגות זה חלום שמתגשם. כל זוג זו שמחה ענקית" | ערוץ ７ לפי הנתונים שיש בכתבה (מלפני 5 חודשים), 82 זוגות מ-5,218 רשומים, שזה משהו כמו 3% ממי שרשום למיזם. בכתבה הזאת האחראים לחתונות בציבור הדתי לאומי - שבתון - השבועון לציבור הדתי (שהיא מלפנישנה וכמה חודשים) היום 3,474 רשומים, מעל 2000 דייטים ו-49 חתונות - שזה אומר שכל אחד מהמועמדים (בממוצע) יצא לפחות פעם אחת, ובערך 2.5% מהפעמים התארסו).

(ודרך אגב - בשני המיזמים הללו אתה מתחייב לשלם אם התארסת).

שידוכים זה קשה, כי באמת הרוב המוחלט לא מצליח. באיזה תחום היית ממשיך עם סיכויי הצלחה כ"כ נמוכים?

אז יש כאן שתי נקודות בעצם - 1. אפשר למצות די מהר את מעגל האנשים שאתה מכיר מקרוב\שמכירים אותך מקרוב. 2. יש דברים אחרים שנמצאים בראש מעיינהם של אנשים אחרים, מאשר משהו שהוא קרוב לוודאי חסר הצלחה.

למיטב הבנתי את הקרן הזו, המטרה היא כאן לא להחליף דמי שדכנות של המתארסים עצמם, אלא להצהיר - אנחנו כחברה דת"ל מכירים בכך ששידוכים זה דבר שדורש זמן ואנרגיה, וכדי לעודד אנשים לעשות את הקפיצה - אנחנו מציעים תגמול כספי שמגיע מהחברה. כלומר גם אם לי אין מעגלי היכרות ואין לי את מי לשדך, אני בכל זאת אתרום משהו לטובת המטרה הזאת בדרך כלשהי ואהיה שותף לעניין הזה.

ד. אפשר לנהל כאן דיון תיאולוגי\פילוסופי - שאנחנו לא אמורים לקיים מצוות כדי לקבל פרס (כמו שנאמר במסכת אבות) - אבל חלק מהותי מהאמונה שלנו הוא שכר למצוות, ושכר גם בעולם הזה. ואנחנו משלמים על מצוות כל הזמן - כנראה רכשת ארבע מינים (ומישהו כנראה עשה מזה קופה), ואפשר למנות פה עוד מצוות רבות נוספות שאנחנו משלמים לאנשים עבורם, כמו מוהל, משגיח ועוד רבים נוספים. זה מהמם בעיניי שאני יכולה להוציא כסף על דבר מצווה! על מה עוד שווה בכלל להוציא כסף?

אבל ברור שזה לא המצב..

אז לא מבין מה פשר הדוגמאות האבסורדיות שנתנו לי כאן באמת

בדיוק בגלל אנשים כמוך, וסליחה על הסגנון, המיזם הזה קם.

בגלל אנשים שמעדיפים שרווקים יישארו לבד, העיקר להשאיר את השדכנות על טהרת ההתנדבות.

אם כסף יתמרץ אנשים לעשות את זה - ואני לא רואה סיבה שדווקא בתחום הזה כסף פתאום הוא לא תמריץ - לא תיתן כסף?

כסף?

זה קצת מחפיץ את הבן אדם אתה לא חושב? גרמת לי למצוא את אשתי הנה קח 5000 שקל.

או אולי אם הייתי מביא 100000 שקל זה אומר שאני יותר שמח שגרמת לי למצוא אותה כי היא יותר שווה ולכן צריך לשלם כמה שיותר? יש עוד דרכים להכיר טובה. לא רק כסף.

אמא שלי מנעה בצורה אקטיבית את הגירושין בין דוד ודודה שלי. אתה חושב שייתכן שדודים שלי כפויי טובה רק בגלל שהם לא שילמו לה שקל אחרי כל המסכת הזאת? לא. יש להם הערכה עצומה כלפיה וזה מה שמשנה. 

הוא קשור לזה ששידוך הוא ברשימת הדברים שעושים אותם (גם) בצורה מקצועית ותמורת תשלום, ותשלום יכול לתמרץ אנשים לעשות אותם, ולכן טוב לשלם.

שיחה אמיתית שהיתה לי עם מישהי:

"את פרסמת בקשר ל_, נכון? אני מתעניין ואשמח שתציעי לה"

-"אה כן נכון אבל היא אמרה שהיא מקבלת הצעות רק בתנאים מסוימים (שכחתי מה הם)"

"טוב תקשיבי אני רוצה שיהיה ברור מי שמוצא לי שידוך אני שם לפחות 5 אלף אם לא עשר, בלי שאלות"

-"חלילה אני לא עושה א זה בשביל כסף"

ההצעה לא עברה.

אחר כך היתה מישהי אחרת שהסכימה לתווך (עוד בלי להציע את הכסף) וקיבלתי תשובה שלילית, אז לא משנה בסופו של דבר, אבל סיימתי את השיחה ממש לא מרוצה.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.