וזה צירוף מקרים מעניין שזה התפרסם כמה ימים אחרי השרשור על מה הייתי עושה בתחום אם היה לי 100 אלף ש"ח.

מה שאני כן מבינה, שהחידוש שהם מציעים הוא בדגש על שדכנים - לעודד אנשים לשדך, לתת הכשרה מקצועית ולתגמל הצלחות (וזה ממש מוזר מה שהם כתבו שזה לפי מה שיש להם - נניח אני משדכת החודש ומקבלת 100 ש"ח, ואתה משדך בחודש הבא ומקבל 3000 ש"ח? נשמע לי ממש מוזר לפי כמות הכסף שיש, צריך להיות בעיניי גבול עליון ותחתון.)

מה שכן מעלה לי תהיות, זה שזכור לי משהו דומה, ונראה לי שזה הונע בידי אותם אנשים שמאחורי היוזמה הזאת - נראה שזה נושא שמטריד אותם כבר שנים, וכל פעם מעלים יוזמה אחרת.

לגבי הסבסוד - ממה שאני מבינה, אין סבסוד כאן למשודכים בכלל - אתה כמתארס משלם לשדכן שלך כמקובל, ונוסף על כך השדכן יקבל מהמיזם הזה, לא במקום. 

ועיקר מטרתו הוא השינוי החברתי. 

שזה לא המיזם הראשון שהם הוציאו, ושכבר הרבה זמן (עשרים שנה בכיף) הם מתעסקים בזה.

מכירים אותם?

אני קראתי שם על כמה שלא הכרתי, כולל כזה שמציע 200 ש"ח אם זוג ששידכתם יוצא לדייט. (ואין לי מושג מה הקריטריונים שלהם להכניס מיזמים, ואם הם פתוחים לפרסם עוד.)

מתייגת את @אני הנני כאינני כדי לקרוא לאנשים שהשתתפו בשרשור הזה אם היה לי 100,000₪ לפתור את בעיית הרווקות המאוחרת - לקראת נישואין וזוגיות להשמיע את דעתם - האם היוזמה הזאת שווה השקיעה בעינכם?

אולי יש מישהו שחושש מהמצב הכלכלי שלו וכסף יהיה תמריץ טוב בשבילו.. לך תדע

או לפעמים סתם כסף יכול להמריץ בלי קשר חח

מעניין אם יהיה פה איזה רווק שיזדהה עם הרעיון או שכולם חושבים שזה מיותר

הלכת רחוק אחי

זאת אומרת שהם באו מרצונם לחתום כדי לשים את עצמם במצב של אין ברירה..

כי אמרתי לעצמי אם נופלים על בנאדם ככה הוא באמת עלול לעשות מפזיזות אני חושב

אבל אתה יודע מה, זה אחלה רעיון לעשות אירגון שקונס רווקים שלא מתחתנים

אנחנו נהיה מליונריםםם מוחעחע  

אני די חושש שדד ליין  - להתחתן או להפסיד סכומים גדולים - עלול לגרום לפזיזות

לעומת רווח כספי ובלי דד ליין

שהוא החתים רווקים שאם הם לא מתחתנים תוך שנה, הם תורמים עשרת אלפים שקל לצדקה (זה ח"ו לא הולך לכיס של הרב...), ושכל מי שחתם איתו על זה באמת התחתן תוך שנה.

הוא טען שהלחץ הכלכלי דוחף אנשים לפעול יותר ברצינות, להיות יותר אקטיביים.

לא התחברתי לרעיון של לתת פרס למי שהצליח לשדך

רצון לשדך צריך להגיע ממקום של לעשות טוב לאחר 

לא בישביל להרוויח כסף. זה מגעיל בעיני

ניסית פעם לשדך?

צריך להשקיע בזה זמן ומשאבים - לא תמיד זה כ"כ פשוט וקל.

מישהו שהוא רווק בן 35, כנראה שלהורים שלו יש יותר זמן ומשאבים להתעסק בשידוכים - אבל הם פחות מכירים חבר'ה צעירים יותר. לעומת זאת, החברים שלו מהישיבה, צבא, וכו' כנראה מכירים באופן אישי יותר בנות רלוונטיות, אבל הם רצים בין העבודה לאסיפת הורים בגן לתור לרופא.

ממה שאני מבינה, הם רוצים לעודד אנשים לשדך - דרך אחת על ידי נתינת כלים והדרכות, ודרך שנייה היא לתת תמריצים כספיים - לא בשביל לעשות מזה קריירה (זה לא הולך לפנסיה ולביטוח לאומי), אלא בשביל לעזור לאנשים להשקיע מאמצים בשידוכים.

ומשלמים לו?

יש הרבה מאוד אספקטים בחיים שאנחנו עושים דברים שמיטיבים עם אחרים, ומקבלים תשלום בעדם.

כולל מלגות התנדבות של סטודנטים - אתה מתנדב ומקבל תמורה כספית.

השתמשת פה במילה קשה לטעמי, "מתעב". אני רואה את זה אחרת - אנשים רואים כאן בעייה, ומציעים פתרון (נניח ליווי, הדרכה, ייעוץ). רוצה - תשלם. לא רוצה - אל תשלם. אף אחד לא מכריח אותך להשתמש בשירות הזה. אפשר להסתכל על זה כמו הכוונה ללימודים - אין שום חובה לעשות, ומי שרוצה מוציא על זה סכום כלשהו, והמייעצים "עושים על זה קופה".

נניח שאתה חושב שאדם X מתאים ל-Y - עכשיו אתה צריך להשיג את X ו-Y, לבדוק ששניהם פנויים ומעוניינים, לספר לכל אחד על הצד השני וכו'. אפשר להסתכל על הזמן נטו ולהגיד שזה לקח רבע שעה, אבל ברוטו זה יכול להיות שבועות.

יש שזה נשאר ברמה הזאת, אבל יש אנשים שגם יבררו אם יצאתם ואיך היה, ואולי יעזרו לתווך ולקדם בקשר.

והנה כמה שרשורי עבר לטובת הדיון:

שלום לכם - לקראת נישואין וזוגיות

דמי שדכנות - לקראת נישואין וזוגיות

מה מביאים מתנה לשדכנית? - לקראת נישואין וזוגיות

תשלום לשדכן - מאמר של הרב יוסף אליהו - לקראת נישואין וזוגיות

אז ככה - תשלום לשידוך - נשואים טריים

דמי שדכנות! - לקראת נישואין וזוגיות

תופעה חדשה שמתחילה לרוץ - לקראת נישואין וזוגיות

כמו שיש כאלה שהלכו לרפואה בגלל הרווחים שמקבלים על זה 

ככה יש כאלה שיתחילו לשדך או יתאמצו יותר אם יהיו צ'ופרים של כסף

בשני המקרים בסוף יש תוצאה טובה - שיש יותר כוח אדם שעוזר

כי עד שיחנכו אנשים שיעשו טוב בלי גמול יקח המון זמן.. כרגע צריך אנשים שיעשו מכל סיבה שהיא

זה לא שהם עושים מעשה רע, אלא מעשה טוב אבל לא הכי לשם שמים. בסדר נו..

כשמישהו ברחוב שואל אותך מה השעה או איך להגיע למקום מסוים את דורשת ממנו אח"כ תשלום סמלי?

כשאת מעבירה זקנה מעבר לכביש את דורשת ממנה שנקל?

כשאת מציעה לחברה שידוך ואחרי כמה זמן נגיד והם מתחתנים נראה לך הגיוני לרמוז לה שזה היה "בזכותך" וכדאי לקבל איזה חשליק? 

אני מקווה שאת מבינה עכשיו את ההבדלים בין סוגי הטובות הקטנות האלו שאנחנו עושים

לבין מקצוע של בן אדם..

ראה כאן 1000$ מכל צד זה מתחיל להיות שוה - לקראת נישואין וזוגיות

יש כאן שני עניינים:

1. השקעה: מידת ההשקעה שנדרשת כדי לענות מה השעה היא די מינימלית.

2. זמינות: תיארת דברים שנופלים עליך פתאום, אתה פאסיבי. אני מדברת על משהו שבו אתה נדרש להיות אקטיבי.

אבל.

נגיד שמישהו היה שואל אותי איך מגיעים מכאן למקום מסוים, והייתי מסבירה לו, רואה שהוא לא לגמרי תופס ומחליטה להתלוות אליו, ולהקדיש את הזמן שלי כדי לדאוג שיגיע ליעד שלו. אז השקעתי זמן ומשאבים כדי לעשות טוב למישהו אחר. נניח שהוא יוציא שטר של 100 ש"ח, כנראה שאסרב לקחת.

עכשיו נגיד שהסיפור היה קורה בדרך לעבודה - האם הייתי מאחרת לעבודה כדי לעזור לו, או אולי הייתי אומרת לו שילך ימינה, ימינה שמאלה וישר ואז ישאל מישהו אחר.

עכשיו נגיד שפגשתי מישהו ברחוב, והוא מבקש הוראות הגעה, אני מסבירה והוא לא תופס, אז הוא אומר לי - אולי תלווי אותי לשם, ואני אומרת לו שאני ממהרת לעבודה, אז הוא שואל אותי כמה אני מרוויחה לשעה ובכמה אחר, ומציע לשלם לי סכום שגדול פי 5 מהמשכורת השעתית שלי. סביר הרבה יותר שאתלווה אליו עכשיו.

אני גם חושבת שאתה רואה שידוך כמשהו פעוט ואגבי, הדורש השקעה ברמה של לענות מה השעה. אולי מבחינתך לשדך זה להעביר כרטיס של אדם א' לאדם ב', לשאול אם הוא מעוניין ופנוי, ואז הפוך, וזהו, שלח לחמך.

בעיניי מדובר בהשקעה הרבה יותר משמעותית מזה -

1. כי רוב השידוכים לא מצליחים. רוב הזוגות נפרדים אחרי מספר פגישות מועט, וזה מייאש. מאוד מייאש.

2. זה דורש להשקיע משאבים - נפשיים וגשמיים - כמו זמן, לשחנ"ש עם האנשים, לספר לכל צד על הצד השני, לברר אחרי הפגישה איך היא הייתה. (הגביע הוא שלנו | ערוץ ７, פָרַשְתִי! (וידויו של שדכן לשעבר – מילה טובה)

3. זה דורש אקטיביות - הרי מציעים הם לא בחוסר ולא זקוקים למעשה עצמו. במיוחד כאשר אף אחד לא הסמיך אותי - מי אמר שזה באמת רעיון טוב, אולי הוא ייעלב מההצעה שלי, אני לא באמת מכיר את הצדדים.

לפי מה שכתוב בכרטיס שלך, אתה בן 24. בהשערה סטיגמתית, אתה לומד בישיבה - וההורים שלך ממנים לך את השהות בה, ואתה ככל הנראה תלוי בהם כלכלית, גם את הרווחת כסף לבד.

הכותרת שבחרתי לתגובה באה להגיד שיש הבדל בעיניי בין האנשים שמשדכים - זוג צעיר בתחילת דרכו בציבור שלנו לרוב בשלב שבו בני הזוג בשלב של לימודים בישיבה\אקדמאיים, או בתחילת הקריירה המקצועית שדורשת השקעה מרובה ובתמורה לא גבוהה (כמו שיהיה בעתיד) - בקיצור, אני חושבת שכסף זה אכן תמריץ מצוין. אין לי מושג מהי רמת ההכנסה של רבנים במדרשות, אבל קשה לי להאמין שהם לא ימצאו משהו לעשות עם כמה אלפי שקלים. בנוסף, קח בחשבון שלאנשים האלה יש חיים - סתימה בברז שצריך לטפל בה, טיפול רפואי, לבקר אצל הסבתא, סידורים בבנק וכו' - וצריך למצוא את הפניות כדי להתעסק בשידוך, והחיים רק הולכים ונהיים מורכבים יותר, ונולדים ילדים, והראש כבר נמצא במקום אחר לחלוטין. לסוף היום הם בטח מגיעים מותשים ועייפים. יש כביסה, וכלים, וילד עם דלקת אוזניים, ומצגת להכין לפגישה מחר וכו' וכו', ולשדך זה לא בראש סדר העדיפויות.

אני לא חושבת שהחברים והרבנים הללו (=האנשים שאינם מגדירים את עצמם כשדכנים מקצועיים) הם תאבי בצע. אני לא חושבת שהם דורשים תשלום. אני לא חושבת שהם מחפשים דרך להתעשר על חשבוני אני חושבת שהאושר והסיפוק שלהם מגיעים מתוך זה שהאנשים שיקרים להם מצאו את בן זוגם.

עם זאת, כסף הוא ממש לא פסול בעיניי, ומהווה מעט תמורה להשקעה. לא בהכרח בשביל מי שהתארס, אלא בשביל הבאים בתור. כדי שלמעמד הזה יגיעו אחרים. כדי שאנשים לא יתייאשו אחרי שניים-שלושה שידוכים שלא הלך.

אולי המצב גם היה שונה אם היה עודף של שדכנים\הצעות. קרה לי פעם שמישהי שהכרתי (שלא מגדירה את עצמה שדכנית, אבל מנסה להעביר כרטיסיות) ראתה כרטיס של מישהו שחשבה שיתאים לי, היא פנתה למספר בכרטיס, והתברר שקרובת משפחה שלו שכנה שלי - ואיתה דיברתי, היא הציגה לי אותו וכו'. ואז שאלתי את עצמי - למה הקרובת משפחה הזו לא חשבה על זה בעצמה? ופתאום אמרתי לעצמי, הרי אני חיה בקהילה של אנשים כמוני, ולכולם יש קרובי משפחה - ומכמה מהם קיבלתי אי פעם הצעה? אפשר לתת על זה תשובות שונות ואני לא בטוחה שיש מי שבדק - מהחוויה שלי, אנשים לא רוצים להתעסק בזה - אולי מנסים פעמיים-שלוש, ומתייאשים ועוברים הלאה. ואני בטוחה שיש פה רבים שיעידו על תקופות יובש רציניות, ואפשר לראות פה שרשורים קודמים של אנשים שמשתדלים ולא מקבלים הצעות.

לי יש צורך - צורך בבן זוג שאיתו בעז"ה אקים בית. אני עוד לא יודעת מהו הצינור שדרכו אכיר אותו. מצידי, בעז"ה, זה יהיה צעד של הכרת הטוב, לא תשלום עבור שירות. אולי יצא לך לראות פעם משרד של רופא מנתח (שמקבל תשלום עבור עבודתו) - לי יצא לראות שם מתנות שמביעות הכרת הטוב. נכון שהרופא קיבל תשלום (פרטי\קופה\ביטוח), אבל הוא הציל את חיי, אז אגמול לו במשהו במיוחד באירוע כמו חתונה שבו יש הוצאות רבות, ראוי להכיר תודה לאנשים שבזכותם הכרנו.

זה באמת דבר מאוד לא פשוט לעשות, והלוואי שאנחנו כחברה היינו משקיעים בזה יותר.

לא מתביישים להציע.

כפי שכתבתי בהודעה הנוספת, סיכויי ההצלחה כל כך מועטים (ואני חישבתי רק מתוך אלו שיצאו לדייטים, בכלל לא הכנסתי למשוואה את כל אלה שאמרו לא מראש!), ומדהים שיש אנשים שלמרות זאת מנסים שוב ושוב ושוב.

בנוסף לזה, אצל הרבה אנשים המילה "שדכנית" אסוציאטיבית נקשרת לדמות כמו הכנר על הגג, והם בורחים מהתיוג הזה. תחשבו לעצמכם, איפה בקהילה שלכם נמצא השדכן\ית? אם זה ברור שיש רב בקהילה, האם זה ברור שיש מישהו בתפקיד הזה? מהי מידת ההערכה וההוקרה לאנשים שעוסקים בשידוכים (גם אלו שעושים מזה קריירה - האם אתה רואים אותם כמנצלים)?

אבל יש לי כמה דברים להגיב:

א)כשכתבתי לפני כן שאני מתעב אנשים שדורשים כסף לא התכוונתי באמת שאני שונא אותם ח"ו, אלא שאני שונא את מה שהם מקדמים.

ב) אני בספק אם הזוג הצעיר שזקוק נואשות להכנסות (ובצדק) משדך בצורה כפי שתיארת. אם כן אז באמת אין לי בעיה

ג) מבחינתי שידוך זה ממש לא דבר אגבי, רק להעביר כרטיסים זה פחות אני -לא קופאי של אלגו.

  אני לא משדך בין אנשים אלא אם כן הגעתי לרמת הבנה יחסית גדולה של מי הבן אדם. הייתה מישהי לא מזמן שהייתי משחנ"ש איתה מלא ברמה של כמה שעות בשבוע, וניסיתי לשדך לה באמת את כל מי שאני חושב שמתאים (היא הייתה דיי מבוגרת) מעולם לא עברה לי המחשבה בראש לדרוש כסף לאם על ידי היא תזכה למצוא אותו. אמנם ניתקתי קשר איתה אבל אני עדיין מחפש עבורה. וכנראה שאם אמצא מישהו שאני חושב שמתאים אנסה לשדך לה שוב. למה אני עושה את זה? כי באמת מציק לי שיש אנשים שנמצאים במצב בעייתי ואם יש לי האפשרות הקטנה ביותר לשנות את זה אני אעוף על זה. וגם לי ברור ששידוך כושל זה מתיש וזה ממש לא משבאתי לעשות. לכן אני חושב שנכנס כאן עוד יותר המימד של כוונת הלב ופחות הדברים שאת ציינת.

ד)אני אמנם בישיבה אבל אני מממן את השהות שלי וב"ה לא תלוי בהם כלכלית. וגם אם הייתי במצב שתיארת זה לא אומר שהייתי oblivious  למצב הכלכלי הלא-פשוט שקיים בארץ. אין לי בעיה שאנשים יעשו כסף מדרכים יצירתיות. אבל לא מזה. זה -קדוש. מאוד חורה לי שאנשים מרוויחים כסף ממצוות (אף על פי שמצד האמת כפי שהיטבת להסביר זה מגיע להם) אבל עדיין זה מרגיש לי לא נכון. אבל זו סתם הרגשה סוביקטיבית שלי לא צריך להתרגש מזה יותר מדיי ורוב הסיכויים שבאמת את צודקת אבל אני לא מרגיש ככה. ולא ממקום מתנשא אני לא מתיימר להיות איזה צדיק. לא אני.

א. מה הם מקדמים?

ב. אני לא חושבת שצריך לראות את זה כהכנסה, אלא כבונוס. אין כאן תשלום ביטוח לאומי, פנסיה וכו'. רק בשביל הסטטסטיקה, בוא ניקח את הנתונים של אלגו (כי זה מה שזמין לציבור הרחב): לפי מה שכתוב באתר שלהם, יש 20,439 משתמשים רשומים, 7,516 זוגות שיצאות (ובהנחה שכל אחד יצא רק פעם אחת, מדובר ב-73.5% מהמשתמשים) ו-46 זוגות שהתארסו (שזה 0.4% מכל המשתמשים, או 0.6% מכל הזוגות שיצאו). לפי הנתונים האלה, כדי ששידוך יצליח, צריך להוצא 167 זוגות לדייטים.

עכשיו מה הסיכוי שאתה מכיר 333 אנשים ברמת הבנה גבוהה יחסית?

(לשם ההשוואה, חיפשתי את המידע הכי מעודכן על שגרירים בלב - "שמונים ושניים זוגות זה חלום שמתגשם. כל זוג זו שמחה ענקית" | ערוץ ７ לפי הנתונים שיש בכתבה (מלפני 5 חודשים), 82 זוגות מ-5,218 רשומים, שזה משהו כמו 3% ממי שרשום למיזם. בכתבה הזאת האחראים לחתונות בציבור הדתי לאומי - שבתון - השבועון לציבור הדתי (שהיא מלפנישנה וכמה חודשים) היום 3,474 רשומים, מעל 2000 דייטים ו-49 חתונות - שזה אומר שכל אחד מהמועמדים (בממוצע) יצא לפחות פעם אחת, ובערך 2.5% מהפעמים התארסו).

(ודרך אגב - בשני המיזמים הללו אתה מתחייב לשלם אם התארסת).

שידוכים זה קשה, כי באמת הרוב המוחלט לא מצליח. באיזה תחום היית ממשיך עם סיכויי הצלחה כ"כ נמוכים?

אז יש כאן שתי נקודות בעצם - 1. אפשר למצות די מהר את מעגל האנשים שאתה מכיר מקרוב\שמכירים אותך מקרוב. 2. יש דברים אחרים שנמצאים בראש מעיינהם של אנשים אחרים, מאשר משהו שהוא קרוב לוודאי חסר הצלחה.

למיטב הבנתי את הקרן הזו, המטרה היא כאן לא להחליף דמי שדכנות של המתארסים עצמם, אלא להצהיר - אנחנו כחברה דת"ל מכירים בכך ששידוכים זה דבר שדורש זמן ואנרגיה, וכדי לעודד אנשים לעשות את הקפיצה - אנחנו מציעים תגמול כספי שמגיע מהחברה. כלומר גם אם לי אין מעגלי היכרות ואין לי את מי לשדך, אני בכל זאת אתרום משהו לטובת המטרה הזאת בדרך כלשהי ואהיה שותף לעניין הזה.

ד. אפשר לנהל כאן דיון תיאולוגי\פילוסופי - שאנחנו לא אמורים לקיים מצוות כדי לקבל פרס (כמו שנאמר במסכת אבות) - אבל חלק מהותי מהאמונה שלנו הוא שכר למצוות, ושכר גם בעולם הזה. ואנחנו משלמים על מצוות כל הזמן - כנראה רכשת ארבע מינים (ומישהו כנראה עשה מזה קופה), ואפשר למנות פה עוד מצוות רבות נוספות שאנחנו משלמים לאנשים עבורם, כמו מוהל, משגיח ועוד רבים נוספים. זה מהמם בעיניי שאני יכולה להוציא כסף על דבר מצווה! על מה עוד שווה בכלל להוציא כסף?

אבל ברור שזה לא המצב..

אז לא מבין מה פשר הדוגמאות האבסורדיות שנתנו לי כאן באמת

בדיוק בגלל אנשים כמוך, וסליחה על הסגנון, המיזם הזה קם.

בגלל אנשים שמעדיפים שרווקים יישארו לבד, העיקר להשאיר את השדכנות על טהרת ההתנדבות.

אם כסף יתמרץ אנשים לעשות את זה - ואני לא רואה סיבה שדווקא בתחום הזה כסף פתאום הוא לא תמריץ - לא תיתן כסף?

כסף?

זה קצת מחפיץ את הבן אדם אתה לא חושב? גרמת לי למצוא את אשתי הנה קח 5000 שקל.

או אולי אם הייתי מביא 100000 שקל זה אומר שאני יותר שמח שגרמת לי למצוא אותה כי היא יותר שווה ולכן צריך לשלם כמה שיותר? יש עוד דרכים להכיר טובה. לא רק כסף.

אמא שלי מנעה בצורה אקטיבית את הגירושין בין דוד ודודה שלי. אתה חושב שייתכן שדודים שלי כפויי טובה רק בגלל שהם לא שילמו לה שקל אחרי כל המסכת הזאת? לא. יש להם הערכה עצומה כלפיה וזה מה שמשנה. 

הוא קשור לזה ששידוך הוא ברשימת הדברים שעושים אותם (גם) בצורה מקצועית ותמורת תשלום, ותשלום יכול לתמרץ אנשים לעשות אותם, ולכן טוב לשלם.

שיחה אמיתית שהיתה לי עם מישהי:

"את פרסמת בקשר ל_, נכון? אני מתעניין ואשמח שתציעי לה"

-"אה כן נכון אבל היא אמרה שהיא מקבלת הצעות רק בתנאים מסוימים (שכחתי מה הם)"

"טוב תקשיבי אני רוצה שיהיה ברור מי שמוצא לי שידוך אני שם לפחות 5 אלף אם לא עשר, בלי שאלות"

-"חלילה אני לא עושה א זה בשביל כסף"

ההצעה לא עברה.

אחר כך היתה מישהי אחרת שהסכימה לתווך (עוד בלי להציע את הכסף) וקיבלתי תשובה שלילית, אז לא משנה בסופו של דבר, אבל סיימתי את השיחה ממש לא מרוצה.

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

אני אומרת תחזרו לעולם הישן והטוב שלא מבקשים תמונות

הלואי

המציאות כבר נסעה משם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

הכרתי כמה בחורים שהודו שמעדיפים אישה פחות יפה בגלל זה. וגם לי בעבר הרחוק היה את זה..

אבל מאז הרבה מים ואקסיות דוגמניות עברו בים(;

והפי, לגבי היופי הטבעי שהזכרת יש משו מאד מושך דווקא בזה גם כי זה פשוט יפה כמו שאמרת, אבל בעיקר כי זה משדר פשטות וצניעות מסוימת.

ובחורות יפות שמאפרות תעצמן וכו הן נתפסות אצלנו כמתנשאות ועפות על עצמן וזה מוריד

אי לכך ובהתאם לזאת אני מכריז שהבחורות ההכי שוות שיש הן דווקא אלו ההכי זרוקות שיש, אלו שלא יודעות מזה איפור או אודם ובטח שלא דאודורואנט😌 היחפניות עם הקשרגל והפשמינה @מיפ

איפור זה סגנון ומובן לי למה לא כל אחד יעוף..

אבל אם מישהו לא רוצה בחורה יפה שנראית עדינה וצנועה זה כבר חוסר אהבה עצמית...😅 

לא יודעת לא הצלחתי להבין איך זה הגיוני.

למה שהיא תעשה את זה? זה רק בראש שלכם... אבל תודה על ההסבר

סתם צוחקת

עצוב ביותר

כן חשבתי שהוא גבוה ממני ברמה האישית אבל רציתי שהוא ירצה אותי.

אבל אני לא דוגמא, ואני מבינה שזה יכול לקרות- בגלל פרטים מהותיים. אבל בגלל יופי? טוב כנראה אני לא אבין את זה.

וברור שהיהדות רוצה שהשימוש בחיצוניות יהיה רק לצורך ולא יותר.

ממש ממש מתחבר לי לחנוכה..

לא משנה מארוע או לא

מה שיותר טוב מוכיח את עצמו.

לגבי מה שכתבת אחר כך אני לא מכירה את זה

מי שנראת טוב וזה יכול לתרום לה להתקדם.... למה לא.

רק חשוב שזו תהיה תמונה משקפת.. לפעמיים יוצאות תמונות ממש טובות שלא תואמות למציאות.

שלא צריך לחשוב שהיא משקפת את הכל...

אם הייתי יוצאת רק עם מי שיש לו תמונה יפה כנראה הייתי יוצאת עם בן אדם אחד לשנה

פסיכולוגית גבר נמשך למראה ואישה נמשכת לאופי - ברור, יש אנשים לכאן ולכאן אבל זה המקבץ העיקרי. בין השאר זה מסביר למה ה'התאהבות' של גובר חולפת מהר יותר (כי הוא מתרגל ליופי החיצוני) ושל האישה הולכת ונבנית (שיותר ויותר מהאופי מתגלה עם הזמן). ברור שכל אחד צריך לעשות עבודה וברור שיש קומה שצריך לפתח ולבנות, אבל כמו שאנחנו מתנגדים (ברובנו) לתופעת הלהט"ב והמגדר העצמי בטענה שיש טבע מוגדר בלתי ניתן לשינוי טרופי יסודי - כך צריך להבין שזה עובד ביסוד ובעומק, בטבע, אצל הגברים והנשים וזה בסדר, ככה נוצרנו ונבראנו ומשם אנחנו מבקשים רק להתקדם.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

עם הזמן זה צריך להתאזן לדעתי ושהאישה גם תתפוס פיקוד לפעמים ותביא רעיונות טובים, לפחות זו הזוגיות אליה אני מכוון.

אם אתם כבר יוצאים תקופה, אפשר קצת לבחון את הקשר. לבדוק שהיא מעריכה את המאמצים שלך עד כה, ושהיא מחוברת לקשר, חשוב שלא תיקח אותך כמובן מאליו..

אתה יכול להוריד טיפה מהגז, לראות איך היא תגיב.

לא לכתוב איזה יומיים ולחכות לראות: האם היא מתעניינת? חושבת עליך? מצפה לדייט הבא?

לא ממקום נידי שלך, שאתה מחכה לאישור שלה.. אתה לא זקוק לה. רק תן לה להיות מושקעת יותר בקשר בניכם.

אם היא אכן בעניין ולא סתם זורמת כי למה לא, אז היא תגיב ותתעניין.

ויותר מזה, לא רק שההשקעה שלה תעיד על רצון חיובי, אלא ההירתמות שלה לקשר היא שתעורר יותר חיבור ואהבה מצידה!

אנחנו כבני אדם אוהבים את מה שאנו מטפחים. וגם יודעים להעריך יותר את מה שבא במאמץ על פני מתנת חינם..

היא תעריך יותר כשתבין שאתה כגבר לא מובן מאליו בחיה.. אתה מישהו שראוי לרצות אותו.

כל זה במידה שאתה אכן רוצה לפתח את הקשר הזה הלאה. אבל אם אתה לא מתלהב כל כך אז זאת נקודה אחרת..

מה שכן, ברגע שתפעל ככה גם קשר מנומנם יכול להתעורר מחדש. גם מצידך.

אני אוסיף שיש הבדלי אופי בין בחורות, יש כאלו שמצפות שיחזרו סביבם הרבה, וכאלה שמההתחלה מסורות לעניין.

כדאי לחשוב על זה טוב, מיהי ובאיזה שלב אתם בקשר. האם הגיע הזמן לערב אותה יותר או להמשיך עוד במתכונת הזו..

קרה לי בעבר שלא חישבתי נכון את המצב ובחנתי מוקדם מדי את הבחורה.. היא לא ממש הבינה למה ניתקתי מגע. מבחינתה היא נהנתה בקשר וציפתה שאמשיך לקחת את המושכות.

בקיצור צריך רגישות והטיימינג חשוב. אבל זה בהחלט צעד שיכול להקפיץ קדימה קשר תקוע

זוגיות, היא, ובכן, משהו זוגי.

זה אמור להיות אינטרס של שנינו להיפגש.

אני לא מצפה שהוא יקבע עבורי איפה ומתי נפגשים. ("אם" מבחינתי כן תלוי בו, כי אם הוא לא מעוניין אין טעם שניפגש).

בעיני זה צריך להיות קביעה משותפת, שבאה מתוך שיח של שני הצדדים.

לגבי השיחות בין לבין - אם זה מפריע לך שאתה שולח ראשון - דבר איתה על זה! ככה יוצרים קשר של קרבה - מדברים ומשתפים (גם) על הדברים שפחות נעימים לנו.

כמובן שיש דרך וצורה לעשות את זה, ברגישות. לשתף אותה שאתה מרגיש שאתה יוזם כל דבר, ושזה לא המקום שהיית רוצה בקשר. ותשאל אותה איך היא מרגישה עם זה, ואיך היא רואה את הקשר.

זה הזדמנות לצלול לעומק גדול יותר. יכול להיות שהיא רואה את הדברים אחרת לגמרי, שהיא מגיעה מתרבות\מנטליות שונה לחלוטין, ואולי תופתע לשמוע מה היא מרגישה ומה היא חושבת על הקשר.

אם קשה לו לשלוח הודעה

יאללה בכיינים

בוא נשים את הדברים על השולחן אתה חייב לשלוח הודעה אחרי הדייט ראשון 

ככה לפחות בכל שלב הדייטים.

לגבי הפגישות איפה לעשות זה צריך להיות משותף דברו בניכם תגיעו בכיף למה שבא לכם .

לפני שתגיד לה מה אתה מעדיף שאל אותה "איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם?" תראה מה זה בשבילה, תן לה לפרש את זה.

אם זה קשה לך מבחינה כזו או אחרת או שאתה תשמח למוערבות שלה, אתה יכול גם לשתף.. ככה זה נראה לי בזוגיות.

נ.ב - 

העולם אומר שנשים אוהבות שמחמאים להן.. אפשר לפתוח בכמה מילים טובות ;)

הניסוח: איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם.

נשמה אתה רושם לאישה לא לגבר אתה זוכר את זה?

(זה עקיצה המשפט שלך 

מה עם עדינות?

וגם למה להיכנס לזה מראש

אם אפשר להגיד מה בא לך 

תגיד פשוט בצורה נכונה: " ואי את יודעת ממש עושה לי טוב לקבל ממך הודעה 

או 

"שאת משתפת איפה את רוצה להיפגש .. " 

ככה פשוט

אלא כדי להבין את המקום שלה. זה צריך להיות בשיחה ולא בהודעה, עם האינטונציה הנכונה והתעניינת כנה, להבין מאיזה מקום זה מגיע מבחינתה. (אישית לא חושבת שיש בעיה לומר קודם מה חסר לו ולא חושבת שיש בעיה קודם לשאול מה דעתה, רק רציתי לומר איך הבנתי את ההודעה)

אך ניסוח אחר שיותר טוב הוא יכול להשאל.

"זה כיף שאת זורמת עם הרעיונות והדברים שאני מביא, תודה לך היית רוצה להביא דברים והעלות רעיונות בעצמך? איך את מרגישה ביחס למה שאני מביא וליוזמות שלי?"

זה יותר טוב?

בהחלט לא טוב אם זה נשמע עקיצה. לא עלה על דעתי.. 

וכן, לא התכוונתי לאותם מילים.. אולי בגלל שאני אוהב קצת להתבטא בצורה צינית וזה מה שיצא חח

כאילו, אני כתבתי את זה בלי פילטרים, כי רק רציתי להעביר את המסר בצורה ברורה.

כמובן שצריך לשאול בצורה נעימה וחמודה.

תודה על החידוד

ואם אתה מרגיש שהדייטים שלכם -באמת- סבבה ויש פידבק ממש ממש טוב ממנה בזמן הדייטים,

אז לא הייתי מתעסק במי יוזם הודעה ראשון ומי יוזם לאן הולכים ומתי, לפחות לא בחודשים הקרובים.

אם כיף לה ככה, וכל עוד היא מתנהגת אליך יפה בדייטים וומשדרת שהיא בעניין לגמרי, אז זה דבר טוב.  אין טעם לנסות לשנות משהו כרגע.

זה בסה"כ חודש. אתה בונה את הבסיס כרגע. אח"כ תוכל לבקש ממנה מה שתרצה וכשיש בסיס, זה לא יפריע לה בכלל. הסבלנות במקרה הזה משתלמת.

אבל אם הדייטים עצמם גם לא משהו.

אז זו הבעיה העיקרית כאן ועדיף שתברר כאן יותר. תנסה לגשש מה היא חושבת עד עכשיו על הקשר..וכו'...

ושם תדע יותר אם באמת אכפת לה או לא ואם תבין שאכפת לה, שם תנסה להכניס לפחות את שליחת ההודעה (הייתי משחרר לגמרי את נושא מי מחליט איפה ומתי נפגשים).

בהצלחה.

שווה לתת לה גם להתאמץ על הקשר (כשמתאמצים ויש ניגוד מסוים זה מראה לה שאתה לא 'מובן מאליו' בעולם שלה, וזה מקנה למציאות שלך איתה, ולזמן הזה כשאתם בפועל ביחד, יותר ערך). אפשר להעלות את זה באופן מילולי כמו שהציעו, אבל אני חושב שכדאי להיות חכם ולגרום שזה יעלה מצידה. לא ב'פאסיב-אגרסיב' אלא בכנות. ברור שיש זמנים שברגעל אתה לא זמין לשוחח/להתכתב/להפגש עם חברים - וכרגע היא לא אמורה להיות מאוד שונה מהגדר הזה (מבחינת הזמינות שלך).

אז תעשה בחכמה, בלי לנסות להפוך את היוצרות, אבל לפעמים לתת לה לקחת אחריות וכו'.

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב