וזה צירוף מקרים מעניין שזה התפרסם כמה ימים אחרי השרשור על מה הייתי עושה בתחום אם היה לי 100 אלף ש"ח.

מה שאני כן מבינה, שהחידוש שהם מציעים הוא בדגש על שדכנים - לעודד אנשים לשדך, לתת הכשרה מקצועית ולתגמל הצלחות (וזה ממש מוזר מה שהם כתבו שזה לפי מה שיש להם - נניח אני משדכת החודש ומקבלת 100 ש"ח, ואתה משדך בחודש הבא ומקבל 3000 ש"ח? נשמע לי ממש מוזר לפי כמות הכסף שיש, צריך להיות בעיניי גבול עליון ותחתון.)

מה שכן מעלה לי תהיות, זה שזכור לי משהו דומה, ונראה לי שזה הונע בידי אותם אנשים שמאחורי היוזמה הזאת - נראה שזה נושא שמטריד אותם כבר שנים, וכל פעם מעלים יוזמה אחרת.

לגבי הסבסוד - ממה שאני מבינה, אין סבסוד כאן למשודכים בכלל - אתה כמתארס משלם לשדכן שלך כמקובל, ונוסף על כך השדכן יקבל מהמיזם הזה, לא במקום. 

ועיקר מטרתו הוא השינוי החברתי. 

שזה לא המיזם הראשון שהם הוציאו, ושכבר הרבה זמן (עשרים שנה בכיף) הם מתעסקים בזה.

מכירים אותם?

אני קראתי שם על כמה שלא הכרתי, כולל כזה שמציע 200 ש"ח אם זוג ששידכתם יוצא לדייט. (ואין לי מושג מה הקריטריונים שלהם להכניס מיזמים, ואם הם פתוחים לפרסם עוד.)

מתייגת את @אני הנני כאינני כדי לקרוא לאנשים שהשתתפו בשרשור הזה אם היה לי 100,000₪ לפתור את בעיית הרווקות המאוחרת - לקראת נישואין וזוגיות להשמיע את דעתם - האם היוזמה הזאת שווה השקיעה בעינכם?

אולי יש מישהו שחושש מהמצב הכלכלי שלו וכסף יהיה תמריץ טוב בשבילו.. לך תדע

או לפעמים סתם כסף יכול להמריץ בלי קשר חח

מעניין אם יהיה פה איזה רווק שיזדהה עם הרעיון או שכולם חושבים שזה מיותר

הלכת רחוק אחי

זאת אומרת שהם באו מרצונם לחתום כדי לשים את עצמם במצב של אין ברירה..

כי אמרתי לעצמי אם נופלים על בנאדם ככה הוא באמת עלול לעשות מפזיזות אני חושב

אבל אתה יודע מה, זה אחלה רעיון לעשות אירגון שקונס רווקים שלא מתחתנים

אנחנו נהיה מליונריםםם מוחעחע  

אני די חושש שדד ליין  - להתחתן או להפסיד סכומים גדולים - עלול לגרום לפזיזות

לעומת רווח כספי ובלי דד ליין

שהוא החתים רווקים שאם הם לא מתחתנים תוך שנה, הם תורמים עשרת אלפים שקל לצדקה (זה ח"ו לא הולך לכיס של הרב...), ושכל מי שחתם איתו על זה באמת התחתן תוך שנה.

הוא טען שהלחץ הכלכלי דוחף אנשים לפעול יותר ברצינות, להיות יותר אקטיביים.

לא התחברתי לרעיון של לתת פרס למי שהצליח לשדך

רצון לשדך צריך להגיע ממקום של לעשות טוב לאחר 

לא בישביל להרוויח כסף. זה מגעיל בעיני

ניסית פעם לשדך?

צריך להשקיע בזה זמן ומשאבים - לא תמיד זה כ"כ פשוט וקל.

מישהו שהוא רווק בן 35, כנראה שלהורים שלו יש יותר זמן ומשאבים להתעסק בשידוכים - אבל הם פחות מכירים חבר'ה צעירים יותר. לעומת זאת, החברים שלו מהישיבה, צבא, וכו' כנראה מכירים באופן אישי יותר בנות רלוונטיות, אבל הם רצים בין העבודה לאסיפת הורים בגן לתור לרופא.

ממה שאני מבינה, הם רוצים לעודד אנשים לשדך - דרך אחת על ידי נתינת כלים והדרכות, ודרך שנייה היא לתת תמריצים כספיים - לא בשביל לעשות מזה קריירה (זה לא הולך לפנסיה ולביטוח לאומי), אלא בשביל לעזור לאנשים להשקיע מאמצים בשידוכים.

ומשלמים לו?

יש הרבה מאוד אספקטים בחיים שאנחנו עושים דברים שמיטיבים עם אחרים, ומקבלים תשלום בעדם.

כולל מלגות התנדבות של סטודנטים - אתה מתנדב ומקבל תמורה כספית.

השתמשת פה במילה קשה לטעמי, "מתעב". אני רואה את זה אחרת - אנשים רואים כאן בעייה, ומציעים פתרון (נניח ליווי, הדרכה, ייעוץ). רוצה - תשלם. לא רוצה - אל תשלם. אף אחד לא מכריח אותך להשתמש בשירות הזה. אפשר להסתכל על זה כמו הכוונה ללימודים - אין שום חובה לעשות, ומי שרוצה מוציא על זה סכום כלשהו, והמייעצים "עושים על זה קופה".

נניח שאתה חושב שאדם X מתאים ל-Y - עכשיו אתה צריך להשיג את X ו-Y, לבדוק ששניהם פנויים ומעוניינים, לספר לכל אחד על הצד השני וכו'. אפשר להסתכל על הזמן נטו ולהגיד שזה לקח רבע שעה, אבל ברוטו זה יכול להיות שבועות.

יש שזה נשאר ברמה הזאת, אבל יש אנשים שגם יבררו אם יצאתם ואיך היה, ואולי יעזרו לתווך ולקדם בקשר.

והנה כמה שרשורי עבר לטובת הדיון:

שלום לכם - לקראת נישואין וזוגיות

דמי שדכנות - לקראת נישואין וזוגיות

מה מביאים מתנה לשדכנית? - לקראת נישואין וזוגיות

תשלום לשדכן - מאמר של הרב יוסף אליהו - לקראת נישואין וזוגיות

אז ככה - תשלום לשידוך - נשואים טריים

דמי שדכנות! - לקראת נישואין וזוגיות

תופעה חדשה שמתחילה לרוץ - לקראת נישואין וזוגיות

כמו שיש כאלה שהלכו לרפואה בגלל הרווחים שמקבלים על זה 

ככה יש כאלה שיתחילו לשדך או יתאמצו יותר אם יהיו צ'ופרים של כסף

בשני המקרים בסוף יש תוצאה טובה - שיש יותר כוח אדם שעוזר

כי עד שיחנכו אנשים שיעשו טוב בלי גמול יקח המון זמן.. כרגע צריך אנשים שיעשו מכל סיבה שהיא

זה לא שהם עושים מעשה רע, אלא מעשה טוב אבל לא הכי לשם שמים. בסדר נו..

כשמישהו ברחוב שואל אותך מה השעה או איך להגיע למקום מסוים את דורשת ממנו אח"כ תשלום סמלי?

כשאת מעבירה זקנה מעבר לכביש את דורשת ממנה שנקל?

כשאת מציעה לחברה שידוך ואחרי כמה זמן נגיד והם מתחתנים נראה לך הגיוני לרמוז לה שזה היה "בזכותך" וכדאי לקבל איזה חשליק? 

אני מקווה שאת מבינה עכשיו את ההבדלים בין סוגי הטובות הקטנות האלו שאנחנו עושים

לבין מקצוע של בן אדם..

ראה כאן 1000$ מכל צד זה מתחיל להיות שוה - לקראת נישואין וזוגיות

יש כאן שני עניינים:

1. השקעה: מידת ההשקעה שנדרשת כדי לענות מה השעה היא די מינימלית.

2. זמינות: תיארת דברים שנופלים עליך פתאום, אתה פאסיבי. אני מדברת על משהו שבו אתה נדרש להיות אקטיבי.

אבל.

נגיד שמישהו היה שואל אותי איך מגיעים מכאן למקום מסוים, והייתי מסבירה לו, רואה שהוא לא לגמרי תופס ומחליטה להתלוות אליו, ולהקדיש את הזמן שלי כדי לדאוג שיגיע ליעד שלו. אז השקעתי זמן ומשאבים כדי לעשות טוב למישהו אחר. נניח שהוא יוציא שטר של 100 ש"ח, כנראה שאסרב לקחת.

עכשיו נגיד שהסיפור היה קורה בדרך לעבודה - האם הייתי מאחרת לעבודה כדי לעזור לו, או אולי הייתי אומרת לו שילך ימינה, ימינה שמאלה וישר ואז ישאל מישהו אחר.

עכשיו נגיד שפגשתי מישהו ברחוב, והוא מבקש הוראות הגעה, אני מסבירה והוא לא תופס, אז הוא אומר לי - אולי תלווי אותי לשם, ואני אומרת לו שאני ממהרת לעבודה, אז הוא שואל אותי כמה אני מרוויחה לשעה ובכמה אחר, ומציע לשלם לי סכום שגדול פי 5 מהמשכורת השעתית שלי. סביר הרבה יותר שאתלווה אליו עכשיו.

אני גם חושבת שאתה רואה שידוך כמשהו פעוט ואגבי, הדורש השקעה ברמה של לענות מה השעה. אולי מבחינתך לשדך זה להעביר כרטיס של אדם א' לאדם ב', לשאול אם הוא מעוניין ופנוי, ואז הפוך, וזהו, שלח לחמך.

בעיניי מדובר בהשקעה הרבה יותר משמעותית מזה -

1. כי רוב השידוכים לא מצליחים. רוב הזוגות נפרדים אחרי מספר פגישות מועט, וזה מייאש. מאוד מייאש.

2. זה דורש להשקיע משאבים - נפשיים וגשמיים - כמו זמן, לשחנ"ש עם האנשים, לספר לכל צד על הצד השני, לברר אחרי הפגישה איך היא הייתה. (הגביע הוא שלנו | ערוץ ７, פָרַשְתִי! (וידויו של שדכן לשעבר – מילה טובה)

3. זה דורש אקטיביות - הרי מציעים הם לא בחוסר ולא זקוקים למעשה עצמו. במיוחד כאשר אף אחד לא הסמיך אותי - מי אמר שזה באמת רעיון טוב, אולי הוא ייעלב מההצעה שלי, אני לא באמת מכיר את הצדדים.

לפי מה שכתוב בכרטיס שלך, אתה בן 24. בהשערה סטיגמתית, אתה לומד בישיבה - וההורים שלך ממנים לך את השהות בה, ואתה ככל הנראה תלוי בהם כלכלית, גם את הרווחת כסף לבד.

הכותרת שבחרתי לתגובה באה להגיד שיש הבדל בעיניי בין האנשים שמשדכים - זוג צעיר בתחילת דרכו בציבור שלנו לרוב בשלב שבו בני הזוג בשלב של לימודים בישיבה\אקדמאיים, או בתחילת הקריירה המקצועית שדורשת השקעה מרובה ובתמורה לא גבוהה (כמו שיהיה בעתיד) - בקיצור, אני חושבת שכסף זה אכן תמריץ מצוין. אין לי מושג מהי רמת ההכנסה של רבנים במדרשות, אבל קשה לי להאמין שהם לא ימצאו משהו לעשות עם כמה אלפי שקלים. בנוסף, קח בחשבון שלאנשים האלה יש חיים - סתימה בברז שצריך לטפל בה, טיפול רפואי, לבקר אצל הסבתא, סידורים בבנק וכו' - וצריך למצוא את הפניות כדי להתעסק בשידוך, והחיים רק הולכים ונהיים מורכבים יותר, ונולדים ילדים, והראש כבר נמצא במקום אחר לחלוטין. לסוף היום הם בטח מגיעים מותשים ועייפים. יש כביסה, וכלים, וילד עם דלקת אוזניים, ומצגת להכין לפגישה מחר וכו' וכו', ולשדך זה לא בראש סדר העדיפויות.

אני לא חושבת שהחברים והרבנים הללו (=האנשים שאינם מגדירים את עצמם כשדכנים מקצועיים) הם תאבי בצע. אני לא חושבת שהם דורשים תשלום. אני לא חושבת שהם מחפשים דרך להתעשר על חשבוני אני חושבת שהאושר והסיפוק שלהם מגיעים מתוך זה שהאנשים שיקרים להם מצאו את בן זוגם.

עם זאת, כסף הוא ממש לא פסול בעיניי, ומהווה מעט תמורה להשקעה. לא בהכרח בשביל מי שהתארס, אלא בשביל הבאים בתור. כדי שלמעמד הזה יגיעו אחרים. כדי שאנשים לא יתייאשו אחרי שניים-שלושה שידוכים שלא הלך.

אולי המצב גם היה שונה אם היה עודף של שדכנים\הצעות. קרה לי פעם שמישהי שהכרתי (שלא מגדירה את עצמה שדכנית, אבל מנסה להעביר כרטיסיות) ראתה כרטיס של מישהו שחשבה שיתאים לי, היא פנתה למספר בכרטיס, והתברר שקרובת משפחה שלו שכנה שלי - ואיתה דיברתי, היא הציגה לי אותו וכו'. ואז שאלתי את עצמי - למה הקרובת משפחה הזו לא חשבה על זה בעצמה? ופתאום אמרתי לעצמי, הרי אני חיה בקהילה של אנשים כמוני, ולכולם יש קרובי משפחה - ומכמה מהם קיבלתי אי פעם הצעה? אפשר לתת על זה תשובות שונות ואני לא בטוחה שיש מי שבדק - מהחוויה שלי, אנשים לא רוצים להתעסק בזה - אולי מנסים פעמיים-שלוש, ומתייאשים ועוברים הלאה. ואני בטוחה שיש פה רבים שיעידו על תקופות יובש רציניות, ואפשר לראות פה שרשורים קודמים של אנשים שמשתדלים ולא מקבלים הצעות.

לי יש צורך - צורך בבן זוג שאיתו בעז"ה אקים בית. אני עוד לא יודעת מהו הצינור שדרכו אכיר אותו. מצידי, בעז"ה, זה יהיה צעד של הכרת הטוב, לא תשלום עבור שירות. אולי יצא לך לראות פעם משרד של רופא מנתח (שמקבל תשלום עבור עבודתו) - לי יצא לראות שם מתנות שמביעות הכרת הטוב. נכון שהרופא קיבל תשלום (פרטי\קופה\ביטוח), אבל הוא הציל את חיי, אז אגמול לו במשהו במיוחד באירוע כמו חתונה שבו יש הוצאות רבות, ראוי להכיר תודה לאנשים שבזכותם הכרנו.

זה באמת דבר מאוד לא פשוט לעשות, והלוואי שאנחנו כחברה היינו משקיעים בזה יותר.

לא מתביישים להציע.

כפי שכתבתי בהודעה הנוספת, סיכויי ההצלחה כל כך מועטים (ואני חישבתי רק מתוך אלו שיצאו לדייטים, בכלל לא הכנסתי למשוואה את כל אלה שאמרו לא מראש!), ומדהים שיש אנשים שלמרות זאת מנסים שוב ושוב ושוב.

בנוסף לזה, אצל הרבה אנשים המילה "שדכנית" אסוציאטיבית נקשרת לדמות כמו הכנר על הגג, והם בורחים מהתיוג הזה. תחשבו לעצמכם, איפה בקהילה שלכם נמצא השדכן\ית? אם זה ברור שיש רב בקהילה, האם זה ברור שיש מישהו בתפקיד הזה? מהי מידת ההערכה וההוקרה לאנשים שעוסקים בשידוכים (גם אלו שעושים מזה קריירה - האם אתה רואים אותם כמנצלים)?

אבל יש לי כמה דברים להגיב:

א)כשכתבתי לפני כן שאני מתעב אנשים שדורשים כסף לא התכוונתי באמת שאני שונא אותם ח"ו, אלא שאני שונא את מה שהם מקדמים.

ב) אני בספק אם הזוג הצעיר שזקוק נואשות להכנסות (ובצדק) משדך בצורה כפי שתיארת. אם כן אז באמת אין לי בעיה

ג) מבחינתי שידוך זה ממש לא דבר אגבי, רק להעביר כרטיסים זה פחות אני -לא קופאי של אלגו.

  אני לא משדך בין אנשים אלא אם כן הגעתי לרמת הבנה יחסית גדולה של מי הבן אדם. הייתה מישהי לא מזמן שהייתי משחנ"ש איתה מלא ברמה של כמה שעות בשבוע, וניסיתי לשדך לה באמת את כל מי שאני חושב שמתאים (היא הייתה דיי מבוגרת) מעולם לא עברה לי המחשבה בראש לדרוש כסף לאם על ידי היא תזכה למצוא אותו. אמנם ניתקתי קשר איתה אבל אני עדיין מחפש עבורה. וכנראה שאם אמצא מישהו שאני חושב שמתאים אנסה לשדך לה שוב. למה אני עושה את זה? כי באמת מציק לי שיש אנשים שנמצאים במצב בעייתי ואם יש לי האפשרות הקטנה ביותר לשנות את זה אני אעוף על זה. וגם לי ברור ששידוך כושל זה מתיש וזה ממש לא משבאתי לעשות. לכן אני חושב שנכנס כאן עוד יותר המימד של כוונת הלב ופחות הדברים שאת ציינת.

ד)אני אמנם בישיבה אבל אני מממן את השהות שלי וב"ה לא תלוי בהם כלכלית. וגם אם הייתי במצב שתיארת זה לא אומר שהייתי oblivious  למצב הכלכלי הלא-פשוט שקיים בארץ. אין לי בעיה שאנשים יעשו כסף מדרכים יצירתיות. אבל לא מזה. זה -קדוש. מאוד חורה לי שאנשים מרוויחים כסף ממצוות (אף על פי שמצד האמת כפי שהיטבת להסביר זה מגיע להם) אבל עדיין זה מרגיש לי לא נכון. אבל זו סתם הרגשה סוביקטיבית שלי לא צריך להתרגש מזה יותר מדיי ורוב הסיכויים שבאמת את צודקת אבל אני לא מרגיש ככה. ולא ממקום מתנשא אני לא מתיימר להיות איזה צדיק. לא אני.

א. מה הם מקדמים?

ב. אני לא חושבת שצריך לראות את זה כהכנסה, אלא כבונוס. אין כאן תשלום ביטוח לאומי, פנסיה וכו'. רק בשביל הסטטסטיקה, בוא ניקח את הנתונים של אלגו (כי זה מה שזמין לציבור הרחב): לפי מה שכתוב באתר שלהם, יש 20,439 משתמשים רשומים, 7,516 זוגות שיצאות (ובהנחה שכל אחד יצא רק פעם אחת, מדובר ב-73.5% מהמשתמשים) ו-46 זוגות שהתארסו (שזה 0.4% מכל המשתמשים, או 0.6% מכל הזוגות שיצאו). לפי הנתונים האלה, כדי ששידוך יצליח, צריך להוצא 167 זוגות לדייטים.

עכשיו מה הסיכוי שאתה מכיר 333 אנשים ברמת הבנה גבוהה יחסית?

(לשם ההשוואה, חיפשתי את המידע הכי מעודכן על שגרירים בלב - "שמונים ושניים זוגות זה חלום שמתגשם. כל זוג זו שמחה ענקית" | ערוץ ７ לפי הנתונים שיש בכתבה (מלפני 5 חודשים), 82 זוגות מ-5,218 רשומים, שזה משהו כמו 3% ממי שרשום למיזם. בכתבה הזאת האחראים לחתונות בציבור הדתי לאומי - שבתון - השבועון לציבור הדתי (שהיא מלפנישנה וכמה חודשים) היום 3,474 רשומים, מעל 2000 דייטים ו-49 חתונות - שזה אומר שכל אחד מהמועמדים (בממוצע) יצא לפחות פעם אחת, ובערך 2.5% מהפעמים התארסו).

(ודרך אגב - בשני המיזמים הללו אתה מתחייב לשלם אם התארסת).

שידוכים זה קשה, כי באמת הרוב המוחלט לא מצליח. באיזה תחום היית ממשיך עם סיכויי הצלחה כ"כ נמוכים?

אז יש כאן שתי נקודות בעצם - 1. אפשר למצות די מהר את מעגל האנשים שאתה מכיר מקרוב\שמכירים אותך מקרוב. 2. יש דברים אחרים שנמצאים בראש מעיינהם של אנשים אחרים, מאשר משהו שהוא קרוב לוודאי חסר הצלחה.

למיטב הבנתי את הקרן הזו, המטרה היא כאן לא להחליף דמי שדכנות של המתארסים עצמם, אלא להצהיר - אנחנו כחברה דת"ל מכירים בכך ששידוכים זה דבר שדורש זמן ואנרגיה, וכדי לעודד אנשים לעשות את הקפיצה - אנחנו מציעים תגמול כספי שמגיע מהחברה. כלומר גם אם לי אין מעגלי היכרות ואין לי את מי לשדך, אני בכל זאת אתרום משהו לטובת המטרה הזאת בדרך כלשהי ואהיה שותף לעניין הזה.

ד. אפשר לנהל כאן דיון תיאולוגי\פילוסופי - שאנחנו לא אמורים לקיים מצוות כדי לקבל פרס (כמו שנאמר במסכת אבות) - אבל חלק מהותי מהאמונה שלנו הוא שכר למצוות, ושכר גם בעולם הזה. ואנחנו משלמים על מצוות כל הזמן - כנראה רכשת ארבע מינים (ומישהו כנראה עשה מזה קופה), ואפשר למנות פה עוד מצוות רבות נוספות שאנחנו משלמים לאנשים עבורם, כמו מוהל, משגיח ועוד רבים נוספים. זה מהמם בעיניי שאני יכולה להוציא כסף על דבר מצווה! על מה עוד שווה בכלל להוציא כסף?

אבל ברור שזה לא המצב..

אז לא מבין מה פשר הדוגמאות האבסורדיות שנתנו לי כאן באמת

בדיוק בגלל אנשים כמוך, וסליחה על הסגנון, המיזם הזה קם.

בגלל אנשים שמעדיפים שרווקים יישארו לבד, העיקר להשאיר את השדכנות על טהרת ההתנדבות.

אם כסף יתמרץ אנשים לעשות את זה - ואני לא רואה סיבה שדווקא בתחום הזה כסף פתאום הוא לא תמריץ - לא תיתן כסף?

כסף?

זה קצת מחפיץ את הבן אדם אתה לא חושב? גרמת לי למצוא את אשתי הנה קח 5000 שקל.

או אולי אם הייתי מביא 100000 שקל זה אומר שאני יותר שמח שגרמת לי למצוא אותה כי היא יותר שווה ולכן צריך לשלם כמה שיותר? יש עוד דרכים להכיר טובה. לא רק כסף.

אמא שלי מנעה בצורה אקטיבית את הגירושין בין דוד ודודה שלי. אתה חושב שייתכן שדודים שלי כפויי טובה רק בגלל שהם לא שילמו לה שקל אחרי כל המסכת הזאת? לא. יש להם הערכה עצומה כלפיה וזה מה שמשנה. 

הוא קשור לזה ששידוך הוא ברשימת הדברים שעושים אותם (גם) בצורה מקצועית ותמורת תשלום, ותשלום יכול לתמרץ אנשים לעשות אותם, ולכן טוב לשלם.

שיחה אמיתית שהיתה לי עם מישהי:

"את פרסמת בקשר ל_, נכון? אני מתעניין ואשמח שתציעי לה"

-"אה כן נכון אבל היא אמרה שהיא מקבלת הצעות רק בתנאים מסוימים (שכחתי מה הם)"

"טוב תקשיבי אני רוצה שיהיה ברור מי שמוצא לי שידוך אני שם לפחות 5 אלף אם לא עשר, בלי שאלות"

-"חלילה אני לא עושה א זה בשביל כסף"

ההצעה לא עברה.

אחר כך היתה מישהי אחרת שהסכימה לתווך (עוד בלי להציע את הכסף) וקיבלתי תשובה שלילית, אז לא משנה בסופו של דבר, אבל סיימתי את השיחה ממש לא מרוצה.

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.