וזה צירוף מקרים מעניין שזה התפרסם כמה ימים אחרי השרשור על מה הייתי עושה בתחום אם היה לי 100 אלף ש"ח.

מה שאני כן מבינה, שהחידוש שהם מציעים הוא בדגש על שדכנים - לעודד אנשים לשדך, לתת הכשרה מקצועית ולתגמל הצלחות (וזה ממש מוזר מה שהם כתבו שזה לפי מה שיש להם - נניח אני משדכת החודש ומקבלת 100 ש"ח, ואתה משדך בחודש הבא ומקבל 3000 ש"ח? נשמע לי ממש מוזר לפי כמות הכסף שיש, צריך להיות בעיניי גבול עליון ותחתון.)

מה שכן מעלה לי תהיות, זה שזכור לי משהו דומה, ונראה לי שזה הונע בידי אותם אנשים שמאחורי היוזמה הזאת - נראה שזה נושא שמטריד אותם כבר שנים, וכל פעם מעלים יוזמה אחרת.

לגבי הסבסוד - ממה שאני מבינה, אין סבסוד כאן למשודכים בכלל - אתה כמתארס משלם לשדכן שלך כמקובל, ונוסף על כך השדכן יקבל מהמיזם הזה, לא במקום. 

ועיקר מטרתו הוא השינוי החברתי. 

שזה לא המיזם הראשון שהם הוציאו, ושכבר הרבה זמן (עשרים שנה בכיף) הם מתעסקים בזה.

מכירים אותם?

אני קראתי שם על כמה שלא הכרתי, כולל כזה שמציע 200 ש"ח אם זוג ששידכתם יוצא לדייט. (ואין לי מושג מה הקריטריונים שלהם להכניס מיזמים, ואם הם פתוחים לפרסם עוד.)

מתייגת את @אני הנני כאינני כדי לקרוא לאנשים שהשתתפו בשרשור הזה אם היה לי 100,000₪ לפתור את בעיית הרווקות המאוחרת - לקראת נישואין וזוגיות להשמיע את דעתם - האם היוזמה הזאת שווה השקיעה בעינכם?

אולי יש מישהו שחושש מהמצב הכלכלי שלו וכסף יהיה תמריץ טוב בשבילו.. לך תדע

או לפעמים סתם כסף יכול להמריץ בלי קשר חח

מעניין אם יהיה פה איזה רווק שיזדהה עם הרעיון או שכולם חושבים שזה מיותר

הלכת רחוק אחי

זאת אומרת שהם באו מרצונם לחתום כדי לשים את עצמם במצב של אין ברירה..

כי אמרתי לעצמי אם נופלים על בנאדם ככה הוא באמת עלול לעשות מפזיזות אני חושב

אבל אתה יודע מה, זה אחלה רעיון לעשות אירגון שקונס רווקים שלא מתחתנים

אנחנו נהיה מליונריםםם מוחעחע  

אני די חושש שדד ליין  - להתחתן או להפסיד סכומים גדולים - עלול לגרום לפזיזות

לעומת רווח כספי ובלי דד ליין

שהוא החתים רווקים שאם הם לא מתחתנים תוך שנה, הם תורמים עשרת אלפים שקל לצדקה (זה ח"ו לא הולך לכיס של הרב...), ושכל מי שחתם איתו על זה באמת התחתן תוך שנה.

הוא טען שהלחץ הכלכלי דוחף אנשים לפעול יותר ברצינות, להיות יותר אקטיביים.

לא התחברתי לרעיון של לתת פרס למי שהצליח לשדך

רצון לשדך צריך להגיע ממקום של לעשות טוב לאחר 

לא בישביל להרוויח כסף. זה מגעיל בעיני

ניסית פעם לשדך?

צריך להשקיע בזה זמן ומשאבים - לא תמיד זה כ"כ פשוט וקל.

מישהו שהוא רווק בן 35, כנראה שלהורים שלו יש יותר זמן ומשאבים להתעסק בשידוכים - אבל הם פחות מכירים חבר'ה צעירים יותר. לעומת זאת, החברים שלו מהישיבה, צבא, וכו' כנראה מכירים באופן אישי יותר בנות רלוונטיות, אבל הם רצים בין העבודה לאסיפת הורים בגן לתור לרופא.

ממה שאני מבינה, הם רוצים לעודד אנשים לשדך - דרך אחת על ידי נתינת כלים והדרכות, ודרך שנייה היא לתת תמריצים כספיים - לא בשביל לעשות מזה קריירה (זה לא הולך לפנסיה ולביטוח לאומי), אלא בשביל לעזור לאנשים להשקיע מאמצים בשידוכים.

ומשלמים לו?

יש הרבה מאוד אספקטים בחיים שאנחנו עושים דברים שמיטיבים עם אחרים, ומקבלים תשלום בעדם.

כולל מלגות התנדבות של סטודנטים - אתה מתנדב ומקבל תמורה כספית.

השתמשת פה במילה קשה לטעמי, "מתעב". אני רואה את זה אחרת - אנשים רואים כאן בעייה, ומציעים פתרון (נניח ליווי, הדרכה, ייעוץ). רוצה - תשלם. לא רוצה - אל תשלם. אף אחד לא מכריח אותך להשתמש בשירות הזה. אפשר להסתכל על זה כמו הכוונה ללימודים - אין שום חובה לעשות, ומי שרוצה מוציא על זה סכום כלשהו, והמייעצים "עושים על זה קופה".

נניח שאתה חושב שאדם X מתאים ל-Y - עכשיו אתה צריך להשיג את X ו-Y, לבדוק ששניהם פנויים ומעוניינים, לספר לכל אחד על הצד השני וכו'. אפשר להסתכל על הזמן נטו ולהגיד שזה לקח רבע שעה, אבל ברוטו זה יכול להיות שבועות.

יש שזה נשאר ברמה הזאת, אבל יש אנשים שגם יבררו אם יצאתם ואיך היה, ואולי יעזרו לתווך ולקדם בקשר.

והנה כמה שרשורי עבר לטובת הדיון:

שלום לכם - לקראת נישואין וזוגיות

דמי שדכנות - לקראת נישואין וזוגיות

מה מביאים מתנה לשדכנית? - לקראת נישואין וזוגיות

תשלום לשדכן - מאמר של הרב יוסף אליהו - לקראת נישואין וזוגיות

אז ככה - תשלום לשידוך - נשואים טריים

דמי שדכנות! - לקראת נישואין וזוגיות

תופעה חדשה שמתחילה לרוץ - לקראת נישואין וזוגיות

כמו שיש כאלה שהלכו לרפואה בגלל הרווחים שמקבלים על זה 

ככה יש כאלה שיתחילו לשדך או יתאמצו יותר אם יהיו צ'ופרים של כסף

בשני המקרים בסוף יש תוצאה טובה - שיש יותר כוח אדם שעוזר

כי עד שיחנכו אנשים שיעשו טוב בלי גמול יקח המון זמן.. כרגע צריך אנשים שיעשו מכל סיבה שהיא

זה לא שהם עושים מעשה רע, אלא מעשה טוב אבל לא הכי לשם שמים. בסדר נו..

כשמישהו ברחוב שואל אותך מה השעה או איך להגיע למקום מסוים את דורשת ממנו אח"כ תשלום סמלי?

כשאת מעבירה זקנה מעבר לכביש את דורשת ממנה שנקל?

כשאת מציעה לחברה שידוך ואחרי כמה זמן נגיד והם מתחתנים נראה לך הגיוני לרמוז לה שזה היה "בזכותך" וכדאי לקבל איזה חשליק? 

אני מקווה שאת מבינה עכשיו את ההבדלים בין סוגי הטובות הקטנות האלו שאנחנו עושים

לבין מקצוע של בן אדם..

ראה כאן 1000$ מכל צד זה מתחיל להיות שוה - לקראת נישואין וזוגיות

יש כאן שני עניינים:

1. השקעה: מידת ההשקעה שנדרשת כדי לענות מה השעה היא די מינימלית.

2. זמינות: תיארת דברים שנופלים עליך פתאום, אתה פאסיבי. אני מדברת על משהו שבו אתה נדרש להיות אקטיבי.

אבל.

נגיד שמישהו היה שואל אותי איך מגיעים מכאן למקום מסוים, והייתי מסבירה לו, רואה שהוא לא לגמרי תופס ומחליטה להתלוות אליו, ולהקדיש את הזמן שלי כדי לדאוג שיגיע ליעד שלו. אז השקעתי זמן ומשאבים כדי לעשות טוב למישהו אחר. נניח שהוא יוציא שטר של 100 ש"ח, כנראה שאסרב לקחת.

עכשיו נגיד שהסיפור היה קורה בדרך לעבודה - האם הייתי מאחרת לעבודה כדי לעזור לו, או אולי הייתי אומרת לו שילך ימינה, ימינה שמאלה וישר ואז ישאל מישהו אחר.

עכשיו נגיד שפגשתי מישהו ברחוב, והוא מבקש הוראות הגעה, אני מסבירה והוא לא תופס, אז הוא אומר לי - אולי תלווי אותי לשם, ואני אומרת לו שאני ממהרת לעבודה, אז הוא שואל אותי כמה אני מרוויחה לשעה ובכמה אחר, ומציע לשלם לי סכום שגדול פי 5 מהמשכורת השעתית שלי. סביר הרבה יותר שאתלווה אליו עכשיו.

אני גם חושבת שאתה רואה שידוך כמשהו פעוט ואגבי, הדורש השקעה ברמה של לענות מה השעה. אולי מבחינתך לשדך זה להעביר כרטיס של אדם א' לאדם ב', לשאול אם הוא מעוניין ופנוי, ואז הפוך, וזהו, שלח לחמך.

בעיניי מדובר בהשקעה הרבה יותר משמעותית מזה -

1. כי רוב השידוכים לא מצליחים. רוב הזוגות נפרדים אחרי מספר פגישות מועט, וזה מייאש. מאוד מייאש.

2. זה דורש להשקיע משאבים - נפשיים וגשמיים - כמו זמן, לשחנ"ש עם האנשים, לספר לכל צד על הצד השני, לברר אחרי הפגישה איך היא הייתה. (הגביע הוא שלנו | ערוץ ７, פָרַשְתִי! (וידויו של שדכן לשעבר – מילה טובה)

3. זה דורש אקטיביות - הרי מציעים הם לא בחוסר ולא זקוקים למעשה עצמו. במיוחד כאשר אף אחד לא הסמיך אותי - מי אמר שזה באמת רעיון טוב, אולי הוא ייעלב מההצעה שלי, אני לא באמת מכיר את הצדדים.

לפי מה שכתוב בכרטיס שלך, אתה בן 24. בהשערה סטיגמתית, אתה לומד בישיבה - וההורים שלך ממנים לך את השהות בה, ואתה ככל הנראה תלוי בהם כלכלית, גם את הרווחת כסף לבד.

הכותרת שבחרתי לתגובה באה להגיד שיש הבדל בעיניי בין האנשים שמשדכים - זוג צעיר בתחילת דרכו בציבור שלנו לרוב בשלב שבו בני הזוג בשלב של לימודים בישיבה\אקדמאיים, או בתחילת הקריירה המקצועית שדורשת השקעה מרובה ובתמורה לא גבוהה (כמו שיהיה בעתיד) - בקיצור, אני חושבת שכסף זה אכן תמריץ מצוין. אין לי מושג מהי רמת ההכנסה של רבנים במדרשות, אבל קשה לי להאמין שהם לא ימצאו משהו לעשות עם כמה אלפי שקלים. בנוסף, קח בחשבון שלאנשים האלה יש חיים - סתימה בברז שצריך לטפל בה, טיפול רפואי, לבקר אצל הסבתא, סידורים בבנק וכו' - וצריך למצוא את הפניות כדי להתעסק בשידוך, והחיים רק הולכים ונהיים מורכבים יותר, ונולדים ילדים, והראש כבר נמצא במקום אחר לחלוטין. לסוף היום הם בטח מגיעים מותשים ועייפים. יש כביסה, וכלים, וילד עם דלקת אוזניים, ומצגת להכין לפגישה מחר וכו' וכו', ולשדך זה לא בראש סדר העדיפויות.

אני לא חושבת שהחברים והרבנים הללו (=האנשים שאינם מגדירים את עצמם כשדכנים מקצועיים) הם תאבי בצע. אני לא חושבת שהם דורשים תשלום. אני לא חושבת שהם מחפשים דרך להתעשר על חשבוני אני חושבת שהאושר והסיפוק שלהם מגיעים מתוך זה שהאנשים שיקרים להם מצאו את בן זוגם.

עם זאת, כסף הוא ממש לא פסול בעיניי, ומהווה מעט תמורה להשקעה. לא בהכרח בשביל מי שהתארס, אלא בשביל הבאים בתור. כדי שלמעמד הזה יגיעו אחרים. כדי שאנשים לא יתייאשו אחרי שניים-שלושה שידוכים שלא הלך.

אולי המצב גם היה שונה אם היה עודף של שדכנים\הצעות. קרה לי פעם שמישהי שהכרתי (שלא מגדירה את עצמה שדכנית, אבל מנסה להעביר כרטיסיות) ראתה כרטיס של מישהו שחשבה שיתאים לי, היא פנתה למספר בכרטיס, והתברר שקרובת משפחה שלו שכנה שלי - ואיתה דיברתי, היא הציגה לי אותו וכו'. ואז שאלתי את עצמי - למה הקרובת משפחה הזו לא חשבה על זה בעצמה? ופתאום אמרתי לעצמי, הרי אני חיה בקהילה של אנשים כמוני, ולכולם יש קרובי משפחה - ומכמה מהם קיבלתי אי פעם הצעה? אפשר לתת על זה תשובות שונות ואני לא בטוחה שיש מי שבדק - מהחוויה שלי, אנשים לא רוצים להתעסק בזה - אולי מנסים פעמיים-שלוש, ומתייאשים ועוברים הלאה. ואני בטוחה שיש פה רבים שיעידו על תקופות יובש רציניות, ואפשר לראות פה שרשורים קודמים של אנשים שמשתדלים ולא מקבלים הצעות.

לי יש צורך - צורך בבן זוג שאיתו בעז"ה אקים בית. אני עוד לא יודעת מהו הצינור שדרכו אכיר אותו. מצידי, בעז"ה, זה יהיה צעד של הכרת הטוב, לא תשלום עבור שירות. אולי יצא לך לראות פעם משרד של רופא מנתח (שמקבל תשלום עבור עבודתו) - לי יצא לראות שם מתנות שמביעות הכרת הטוב. נכון שהרופא קיבל תשלום (פרטי\קופה\ביטוח), אבל הוא הציל את חיי, אז אגמול לו במשהו במיוחד באירוע כמו חתונה שבו יש הוצאות רבות, ראוי להכיר תודה לאנשים שבזכותם הכרנו.

זה באמת דבר מאוד לא פשוט לעשות, והלוואי שאנחנו כחברה היינו משקיעים בזה יותר.

לא מתביישים להציע.

כפי שכתבתי בהודעה הנוספת, סיכויי ההצלחה כל כך מועטים (ואני חישבתי רק מתוך אלו שיצאו לדייטים, בכלל לא הכנסתי למשוואה את כל אלה שאמרו לא מראש!), ומדהים שיש אנשים שלמרות זאת מנסים שוב ושוב ושוב.

בנוסף לזה, אצל הרבה אנשים המילה "שדכנית" אסוציאטיבית נקשרת לדמות כמו הכנר על הגג, והם בורחים מהתיוג הזה. תחשבו לעצמכם, איפה בקהילה שלכם נמצא השדכן\ית? אם זה ברור שיש רב בקהילה, האם זה ברור שיש מישהו בתפקיד הזה? מהי מידת ההערכה וההוקרה לאנשים שעוסקים בשידוכים (גם אלו שעושים מזה קריירה - האם אתה רואים אותם כמנצלים)?

אבל יש לי כמה דברים להגיב:

א)כשכתבתי לפני כן שאני מתעב אנשים שדורשים כסף לא התכוונתי באמת שאני שונא אותם ח"ו, אלא שאני שונא את מה שהם מקדמים.

ב) אני בספק אם הזוג הצעיר שזקוק נואשות להכנסות (ובצדק) משדך בצורה כפי שתיארת. אם כן אז באמת אין לי בעיה

ג) מבחינתי שידוך זה ממש לא דבר אגבי, רק להעביר כרטיסים זה פחות אני -לא קופאי של אלגו.

  אני לא משדך בין אנשים אלא אם כן הגעתי לרמת הבנה יחסית גדולה של מי הבן אדם. הייתה מישהי לא מזמן שהייתי משחנ"ש איתה מלא ברמה של כמה שעות בשבוע, וניסיתי לשדך לה באמת את כל מי שאני חושב שמתאים (היא הייתה דיי מבוגרת) מעולם לא עברה לי המחשבה בראש לדרוש כסף לאם על ידי היא תזכה למצוא אותו. אמנם ניתקתי קשר איתה אבל אני עדיין מחפש עבורה. וכנראה שאם אמצא מישהו שאני חושב שמתאים אנסה לשדך לה שוב. למה אני עושה את זה? כי באמת מציק לי שיש אנשים שנמצאים במצב בעייתי ואם יש לי האפשרות הקטנה ביותר לשנות את זה אני אעוף על זה. וגם לי ברור ששידוך כושל זה מתיש וזה ממש לא משבאתי לעשות. לכן אני חושב שנכנס כאן עוד יותר המימד של כוונת הלב ופחות הדברים שאת ציינת.

ד)אני אמנם בישיבה אבל אני מממן את השהות שלי וב"ה לא תלוי בהם כלכלית. וגם אם הייתי במצב שתיארת זה לא אומר שהייתי oblivious  למצב הכלכלי הלא-פשוט שקיים בארץ. אין לי בעיה שאנשים יעשו כסף מדרכים יצירתיות. אבל לא מזה. זה -קדוש. מאוד חורה לי שאנשים מרוויחים כסף ממצוות (אף על פי שמצד האמת כפי שהיטבת להסביר זה מגיע להם) אבל עדיין זה מרגיש לי לא נכון. אבל זו סתם הרגשה סוביקטיבית שלי לא צריך להתרגש מזה יותר מדיי ורוב הסיכויים שבאמת את צודקת אבל אני לא מרגיש ככה. ולא ממקום מתנשא אני לא מתיימר להיות איזה צדיק. לא אני.

א. מה הם מקדמים?

ב. אני לא חושבת שצריך לראות את זה כהכנסה, אלא כבונוס. אין כאן תשלום ביטוח לאומי, פנסיה וכו'. רק בשביל הסטטסטיקה, בוא ניקח את הנתונים של אלגו (כי זה מה שזמין לציבור הרחב): לפי מה שכתוב באתר שלהם, יש 20,439 משתמשים רשומים, 7,516 זוגות שיצאות (ובהנחה שכל אחד יצא רק פעם אחת, מדובר ב-73.5% מהמשתמשים) ו-46 זוגות שהתארסו (שזה 0.4% מכל המשתמשים, או 0.6% מכל הזוגות שיצאו). לפי הנתונים האלה, כדי ששידוך יצליח, צריך להוצא 167 זוגות לדייטים.

עכשיו מה הסיכוי שאתה מכיר 333 אנשים ברמת הבנה גבוהה יחסית?

(לשם ההשוואה, חיפשתי את המידע הכי מעודכן על שגרירים בלב - "שמונים ושניים זוגות זה חלום שמתגשם. כל זוג זו שמחה ענקית" | ערוץ ７ לפי הנתונים שיש בכתבה (מלפני 5 חודשים), 82 זוגות מ-5,218 רשומים, שזה משהו כמו 3% ממי שרשום למיזם. בכתבה הזאת האחראים לחתונות בציבור הדתי לאומי - שבתון - השבועון לציבור הדתי (שהיא מלפנישנה וכמה חודשים) היום 3,474 רשומים, מעל 2000 דייטים ו-49 חתונות - שזה אומר שכל אחד מהמועמדים (בממוצע) יצא לפחות פעם אחת, ובערך 2.5% מהפעמים התארסו).

(ודרך אגב - בשני המיזמים הללו אתה מתחייב לשלם אם התארסת).

שידוכים זה קשה, כי באמת הרוב המוחלט לא מצליח. באיזה תחום היית ממשיך עם סיכויי הצלחה כ"כ נמוכים?

אז יש כאן שתי נקודות בעצם - 1. אפשר למצות די מהר את מעגל האנשים שאתה מכיר מקרוב\שמכירים אותך מקרוב. 2. יש דברים אחרים שנמצאים בראש מעיינהם של אנשים אחרים, מאשר משהו שהוא קרוב לוודאי חסר הצלחה.

למיטב הבנתי את הקרן הזו, המטרה היא כאן לא להחליף דמי שדכנות של המתארסים עצמם, אלא להצהיר - אנחנו כחברה דת"ל מכירים בכך ששידוכים זה דבר שדורש זמן ואנרגיה, וכדי לעודד אנשים לעשות את הקפיצה - אנחנו מציעים תגמול כספי שמגיע מהחברה. כלומר גם אם לי אין מעגלי היכרות ואין לי את מי לשדך, אני בכל זאת אתרום משהו לטובת המטרה הזאת בדרך כלשהי ואהיה שותף לעניין הזה.

ד. אפשר לנהל כאן דיון תיאולוגי\פילוסופי - שאנחנו לא אמורים לקיים מצוות כדי לקבל פרס (כמו שנאמר במסכת אבות) - אבל חלק מהותי מהאמונה שלנו הוא שכר למצוות, ושכר גם בעולם הזה. ואנחנו משלמים על מצוות כל הזמן - כנראה רכשת ארבע מינים (ומישהו כנראה עשה מזה קופה), ואפשר למנות פה עוד מצוות רבות נוספות שאנחנו משלמים לאנשים עבורם, כמו מוהל, משגיח ועוד רבים נוספים. זה מהמם בעיניי שאני יכולה להוציא כסף על דבר מצווה! על מה עוד שווה בכלל להוציא כסף?

אבל ברור שזה לא המצב..

אז לא מבין מה פשר הדוגמאות האבסורדיות שנתנו לי כאן באמת

בדיוק בגלל אנשים כמוך, וסליחה על הסגנון, המיזם הזה קם.

בגלל אנשים שמעדיפים שרווקים יישארו לבד, העיקר להשאיר את השדכנות על טהרת ההתנדבות.

אם כסף יתמרץ אנשים לעשות את זה - ואני לא רואה סיבה שדווקא בתחום הזה כסף פתאום הוא לא תמריץ - לא תיתן כסף?

כסף?

זה קצת מחפיץ את הבן אדם אתה לא חושב? גרמת לי למצוא את אשתי הנה קח 5000 שקל.

או אולי אם הייתי מביא 100000 שקל זה אומר שאני יותר שמח שגרמת לי למצוא אותה כי היא יותר שווה ולכן צריך לשלם כמה שיותר? יש עוד דרכים להכיר טובה. לא רק כסף.

אמא שלי מנעה בצורה אקטיבית את הגירושין בין דוד ודודה שלי. אתה חושב שייתכן שדודים שלי כפויי טובה רק בגלל שהם לא שילמו לה שקל אחרי כל המסכת הזאת? לא. יש להם הערכה עצומה כלפיה וזה מה שמשנה. 

הוא קשור לזה ששידוך הוא ברשימת הדברים שעושים אותם (גם) בצורה מקצועית ותמורת תשלום, ותשלום יכול לתמרץ אנשים לעשות אותם, ולכן טוב לשלם.

שיחה אמיתית שהיתה לי עם מישהי:

"את פרסמת בקשר ל_, נכון? אני מתעניין ואשמח שתציעי לה"

-"אה כן נכון אבל היא אמרה שהיא מקבלת הצעות רק בתנאים מסוימים (שכחתי מה הם)"

"טוב תקשיבי אני רוצה שיהיה ברור מי שמוצא לי שידוך אני שם לפחות 5 אלף אם לא עשר, בלי שאלות"

-"חלילה אני לא עושה א זה בשביל כסף"

ההצעה לא עברה.

אחר כך היתה מישהי אחרת שהסכימה לתווך (עוד בלי להציע את הכסף) וקיבלתי תשובה שלילית, אז לא משנה בסופו של דבר, אבל סיימתי את השיחה ממש לא מרוצה.

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר