וזה צירוף מקרים מעניין שזה התפרסם כמה ימים אחרי השרשור על מה הייתי עושה בתחום אם היה לי 100 אלף ש"ח.

מה שאני כן מבינה, שהחידוש שהם מציעים הוא בדגש על שדכנים - לעודד אנשים לשדך, לתת הכשרה מקצועית ולתגמל הצלחות (וזה ממש מוזר מה שהם כתבו שזה לפי מה שיש להם - נניח אני משדכת החודש ומקבלת 100 ש"ח, ואתה משדך בחודש הבא ומקבל 3000 ש"ח? נשמע לי ממש מוזר לפי כמות הכסף שיש, צריך להיות בעיניי גבול עליון ותחתון.)

מה שכן מעלה לי תהיות, זה שזכור לי משהו דומה, ונראה לי שזה הונע בידי אותם אנשים שמאחורי היוזמה הזאת - נראה שזה נושא שמטריד אותם כבר שנים, וכל פעם מעלים יוזמה אחרת.

לגבי הסבסוד - ממה שאני מבינה, אין סבסוד כאן למשודכים בכלל - אתה כמתארס משלם לשדכן שלך כמקובל, ונוסף על כך השדכן יקבל מהמיזם הזה, לא במקום. 

ועיקר מטרתו הוא השינוי החברתי. 

שזה לא המיזם הראשון שהם הוציאו, ושכבר הרבה זמן (עשרים שנה בכיף) הם מתעסקים בזה.

מכירים אותם?

אני קראתי שם על כמה שלא הכרתי, כולל כזה שמציע 200 ש"ח אם זוג ששידכתם יוצא לדייט. (ואין לי מושג מה הקריטריונים שלהם להכניס מיזמים, ואם הם פתוחים לפרסם עוד.)

מתייגת את @אני הנני כאינני כדי לקרוא לאנשים שהשתתפו בשרשור הזה אם היה לי 100,000₪ לפתור את בעיית הרווקות המאוחרת - לקראת נישואין וזוגיות להשמיע את דעתם - האם היוזמה הזאת שווה השקיעה בעינכם?

אולי יש מישהו שחושש מהמצב הכלכלי שלו וכסף יהיה תמריץ טוב בשבילו.. לך תדע

או לפעמים סתם כסף יכול להמריץ בלי קשר חח

מעניין אם יהיה פה איזה רווק שיזדהה עם הרעיון או שכולם חושבים שזה מיותר

הלכת רחוק אחי

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

אני די חושש שדד ליין  - להתחתן או להפסיד סכומים גדולים - עלול לגרום לפזיזות

לעומת רווח כספי ובלי דד ליין

שהוא החתים רווקים שאם הם לא מתחתנים תוך שנה, הם תורמים עשרת אלפים שקל לצדקה (זה ח"ו לא הולך לכיס של הרב...), ושכל מי שחתם איתו על זה באמת התחתן תוך שנה.

הוא טען שהלחץ הכלכלי דוחף אנשים לפעול יותר ברצינות, להיות יותר אקטיביים.

לא התחברתי לרעיון של לתת פרס למי שהצליח לשדך

רצון לשדך צריך להגיע ממקום של לעשות טוב לאחר 

לא בישביל להרוויח כסף. זה מגעיל בעיני

ניסית פעם לשדך?

צריך להשקיע בזה זמן ומשאבים - לא תמיד זה כ"כ פשוט וקל.

מישהו שהוא רווק בן 35, כנראה שלהורים שלו יש יותר זמן ומשאבים להתעסק בשידוכים - אבל הם פחות מכירים חבר'ה צעירים יותר. לעומת זאת, החברים שלו מהישיבה, צבא, וכו' כנראה מכירים באופן אישי יותר בנות רלוונטיות, אבל הם רצים בין העבודה לאסיפת הורים בגן לתור לרופא.

ממה שאני מבינה, הם רוצים לעודד אנשים לשדך - דרך אחת על ידי נתינת כלים והדרכות, ודרך שנייה היא לתת תמריצים כספיים - לא בשביל לעשות מזה קריירה (זה לא הולך לפנסיה ולביטוח לאומי), אלא בשביל לעזור לאנשים להשקיע מאמצים בשידוכים.

ומשלמים לו?

יש הרבה מאוד אספקטים בחיים שאנחנו עושים דברים שמיטיבים עם אחרים, ומקבלים תשלום בעדם.

כולל מלגות התנדבות של סטודנטים - אתה מתנדב ומקבל תמורה כספית.

השתמשת פה במילה קשה לטעמי, "מתעב". אני רואה את זה אחרת - אנשים רואים כאן בעייה, ומציעים פתרון (נניח ליווי, הדרכה, ייעוץ). רוצה - תשלם. לא רוצה - אל תשלם. אף אחד לא מכריח אותך להשתמש בשירות הזה. אפשר להסתכל על זה כמו הכוונה ללימודים - אין שום חובה לעשות, ומי שרוצה מוציא על זה סכום כלשהו, והמייעצים "עושים על זה קופה".

נניח שאתה חושב שאדם X מתאים ל-Y - עכשיו אתה צריך להשיג את X ו-Y, לבדוק ששניהם פנויים ומעוניינים, לספר לכל אחד על הצד השני וכו'. אפשר להסתכל על הזמן נטו ולהגיד שזה לקח רבע שעה, אבל ברוטו זה יכול להיות שבועות.

יש שזה נשאר ברמה הזאת, אבל יש אנשים שגם יבררו אם יצאתם ואיך היה, ואולי יעזרו לתווך ולקדם בקשר.

והנה כמה שרשורי עבר לטובת הדיון:

שלום לכם - לקראת נישואין וזוגיות

דמי שדכנות - לקראת נישואין וזוגיות

מה מביאים מתנה לשדכנית? - לקראת נישואין וזוגיות

תשלום לשדכן - מאמר של הרב יוסף אליהו - לקראת נישואין וזוגיות

אז ככה - תשלום לשידוך - נשואים טריים

דמי שדכנות! - לקראת נישואין וזוגיות

תופעה חדשה שמתחילה לרוץ - לקראת נישואין וזוגיות

כמו שיש כאלה שהלכו לרפואה בגלל הרווחים שמקבלים על זה 

ככה יש כאלה שיתחילו לשדך או יתאמצו יותר אם יהיו צ'ופרים של כסף

בשני המקרים בסוף יש תוצאה טובה - שיש יותר כוח אדם שעוזר

כי עד שיחנכו אנשים שיעשו טוב בלי גמול יקח המון זמן.. כרגע צריך אנשים שיעשו מכל סיבה שהיא

זה לא שהם עושים מעשה רע, אלא מעשה טוב אבל לא הכי לשם שמים. בסדר נו..

כשמישהו ברחוב שואל אותך מה השעה או איך להגיע למקום מסוים את דורשת ממנו אח"כ תשלום סמלי?

כשאת מעבירה זקנה מעבר לכביש את דורשת ממנה שנקל?

כשאת מציעה לחברה שידוך ואחרי כמה זמן נגיד והם מתחתנים נראה לך הגיוני לרמוז לה שזה היה "בזכותך" וכדאי לקבל איזה חשליק? 

אני מקווה שאת מבינה עכשיו את ההבדלים בין סוגי הטובות הקטנות האלו שאנחנו עושים

לבין מקצוע של בן אדם..

ראה כאן 1000$ מכל צד זה מתחיל להיות שוה - לקראת נישואין וזוגיות

יש כאן שני עניינים:

1. השקעה: מידת ההשקעה שנדרשת כדי לענות מה השעה היא די מינימלית.

2. זמינות: תיארת דברים שנופלים עליך פתאום, אתה פאסיבי. אני מדברת על משהו שבו אתה נדרש להיות אקטיבי.

אבל.

נגיד שמישהו היה שואל אותי איך מגיעים מכאן למקום מסוים, והייתי מסבירה לו, רואה שהוא לא לגמרי תופס ומחליטה להתלוות אליו, ולהקדיש את הזמן שלי כדי לדאוג שיגיע ליעד שלו. אז השקעתי זמן ומשאבים כדי לעשות טוב למישהו אחר. נניח שהוא יוציא שטר של 100 ש"ח, כנראה שאסרב לקחת.

עכשיו נגיד שהסיפור היה קורה בדרך לעבודה - האם הייתי מאחרת לעבודה כדי לעזור לו, או אולי הייתי אומרת לו שילך ימינה, ימינה שמאלה וישר ואז ישאל מישהו אחר.

עכשיו נגיד שפגשתי מישהו ברחוב, והוא מבקש הוראות הגעה, אני מסבירה והוא לא תופס, אז הוא אומר לי - אולי תלווי אותי לשם, ואני אומרת לו שאני ממהרת לעבודה, אז הוא שואל אותי כמה אני מרוויחה לשעה ובכמה אחר, ומציע לשלם לי סכום שגדול פי 5 מהמשכורת השעתית שלי. סביר הרבה יותר שאתלווה אליו עכשיו.

אני גם חושבת שאתה רואה שידוך כמשהו פעוט ואגבי, הדורש השקעה ברמה של לענות מה השעה. אולי מבחינתך לשדך זה להעביר כרטיס של אדם א' לאדם ב', לשאול אם הוא מעוניין ופנוי, ואז הפוך, וזהו, שלח לחמך.

בעיניי מדובר בהשקעה הרבה יותר משמעותית מזה -

1. כי רוב השידוכים לא מצליחים. רוב הזוגות נפרדים אחרי מספר פגישות מועט, וזה מייאש. מאוד מייאש.

2. זה דורש להשקיע משאבים - נפשיים וגשמיים - כמו זמן, לשחנ"ש עם האנשים, לספר לכל צד על הצד השני, לברר אחרי הפגישה איך היא הייתה. (הגביע הוא שלנו | ערוץ ７, פָרַשְתִי! (וידויו של שדכן לשעבר – מילה טובה)

3. זה דורש אקטיביות - הרי מציעים הם לא בחוסר ולא זקוקים למעשה עצמו. במיוחד כאשר אף אחד לא הסמיך אותי - מי אמר שזה באמת רעיון טוב, אולי הוא ייעלב מההצעה שלי, אני לא באמת מכיר את הצדדים.

לפי מה שכתוב בכרטיס שלך, אתה בן 24. בהשערה סטיגמתית, אתה לומד בישיבה - וההורים שלך ממנים לך את השהות בה, ואתה ככל הנראה תלוי בהם כלכלית, גם את הרווחת כסף לבד.

הכותרת שבחרתי לתגובה באה להגיד שיש הבדל בעיניי בין האנשים שמשדכים - זוג צעיר בתחילת דרכו בציבור שלנו לרוב בשלב שבו בני הזוג בשלב של לימודים בישיבה\אקדמאיים, או בתחילת הקריירה המקצועית שדורשת השקעה מרובה ובתמורה לא גבוהה (כמו שיהיה בעתיד) - בקיצור, אני חושבת שכסף זה אכן תמריץ מצוין. אין לי מושג מהי רמת ההכנסה של רבנים במדרשות, אבל קשה לי להאמין שהם לא ימצאו משהו לעשות עם כמה אלפי שקלים. בנוסף, קח בחשבון שלאנשים האלה יש חיים - סתימה בברז שצריך לטפל בה, טיפול רפואי, לבקר אצל הסבתא, סידורים בבנק וכו' - וצריך למצוא את הפניות כדי להתעסק בשידוך, והחיים רק הולכים ונהיים מורכבים יותר, ונולדים ילדים, והראש כבר נמצא במקום אחר לחלוטין. לסוף היום הם בטח מגיעים מותשים ועייפים. יש כביסה, וכלים, וילד עם דלקת אוזניים, ומצגת להכין לפגישה מחר וכו' וכו', ולשדך זה לא בראש סדר העדיפויות.

אני לא חושבת שהחברים והרבנים הללו (=האנשים שאינם מגדירים את עצמם כשדכנים מקצועיים) הם תאבי בצע. אני לא חושבת שהם דורשים תשלום. אני לא חושבת שהם מחפשים דרך להתעשר על חשבוני אני חושבת שהאושר והסיפוק שלהם מגיעים מתוך זה שהאנשים שיקרים להם מצאו את בן זוגם.

עם זאת, כסף הוא ממש לא פסול בעיניי, ומהווה מעט תמורה להשקעה. לא בהכרח בשביל מי שהתארס, אלא בשביל הבאים בתור. כדי שלמעמד הזה יגיעו אחרים. כדי שאנשים לא יתייאשו אחרי שניים-שלושה שידוכים שלא הלך.

אולי המצב גם היה שונה אם היה עודף של שדכנים\הצעות. קרה לי פעם שמישהי שהכרתי (שלא מגדירה את עצמה שדכנית, אבל מנסה להעביר כרטיסיות) ראתה כרטיס של מישהו שחשבה שיתאים לי, היא פנתה למספר בכרטיס, והתברר שקרובת משפחה שלו שכנה שלי - ואיתה דיברתי, היא הציגה לי אותו וכו'. ואז שאלתי את עצמי - למה הקרובת משפחה הזו לא חשבה על זה בעצמה? ופתאום אמרתי לעצמי, הרי אני חיה בקהילה של אנשים כמוני, ולכולם יש קרובי משפחה - ומכמה מהם קיבלתי אי פעם הצעה? אפשר לתת על זה תשובות שונות ואני לא בטוחה שיש מי שבדק - מהחוויה שלי, אנשים לא רוצים להתעסק בזה - אולי מנסים פעמיים-שלוש, ומתייאשים ועוברים הלאה. ואני בטוחה שיש פה רבים שיעידו על תקופות יובש רציניות, ואפשר לראות פה שרשורים קודמים של אנשים שמשתדלים ולא מקבלים הצעות.

לי יש צורך - צורך בבן זוג שאיתו בעז"ה אקים בית. אני עוד לא יודעת מהו הצינור שדרכו אכיר אותו. מצידי, בעז"ה, זה יהיה צעד של הכרת הטוב, לא תשלום עבור שירות. אולי יצא לך לראות פעם משרד של רופא מנתח (שמקבל תשלום עבור עבודתו) - לי יצא לראות שם מתנות שמביעות הכרת הטוב. נכון שהרופא קיבל תשלום (פרטי\קופה\ביטוח), אבל הוא הציל את חיי, אז אגמול לו במשהו במיוחד באירוע כמו חתונה שבו יש הוצאות רבות, ראוי להכיר תודה לאנשים שבזכותם הכרנו.

זה באמת דבר מאוד לא פשוט לעשות, והלוואי שאנחנו כחברה היינו משקיעים בזה יותר.

לא מתביישים להציע.

כפי שכתבתי בהודעה הנוספת, סיכויי ההצלחה כל כך מועטים (ואני חישבתי רק מתוך אלו שיצאו לדייטים, בכלל לא הכנסתי למשוואה את כל אלה שאמרו לא מראש!), ומדהים שיש אנשים שלמרות זאת מנסים שוב ושוב ושוב.

בנוסף לזה, אצל הרבה אנשים המילה "שדכנית" אסוציאטיבית נקשרת לדמות כמו הכנר על הגג, והם בורחים מהתיוג הזה. תחשבו לעצמכם, איפה בקהילה שלכם נמצא השדכן\ית? אם זה ברור שיש רב בקהילה, האם זה ברור שיש מישהו בתפקיד הזה? מהי מידת ההערכה וההוקרה לאנשים שעוסקים בשידוכים (גם אלו שעושים מזה קריירה - האם אתה רואים אותם כמנצלים)?

אבל יש לי כמה דברים להגיב:

א)כשכתבתי לפני כן שאני מתעב אנשים שדורשים כסף לא התכוונתי באמת שאני שונא אותם ח"ו, אלא שאני שונא את מה שהם מקדמים.

ב) אני בספק אם הזוג הצעיר שזקוק נואשות להכנסות (ובצדק) משדך בצורה כפי שתיארת. אם כן אז באמת אין לי בעיה

ג) מבחינתי שידוך זה ממש לא דבר אגבי, רק להעביר כרטיסים זה פחות אני -לא קופאי של אלגו.

  אני לא משדך בין אנשים אלא אם כן הגעתי לרמת הבנה יחסית גדולה של מי הבן אדם. הייתה מישהי לא מזמן שהייתי משחנ"ש איתה מלא ברמה של כמה שעות בשבוע, וניסיתי לשדך לה באמת את כל מי שאני חושב שמתאים (היא הייתה דיי מבוגרת) מעולם לא עברה לי המחשבה בראש לדרוש כסף לאם על ידי היא תזכה למצוא אותו. אמנם ניתקתי קשר איתה אבל אני עדיין מחפש עבורה. וכנראה שאם אמצא מישהו שאני חושב שמתאים אנסה לשדך לה שוב. למה אני עושה את זה? כי באמת מציק לי שיש אנשים שנמצאים במצב בעייתי ואם יש לי האפשרות הקטנה ביותר לשנות את זה אני אעוף על זה. וגם לי ברור ששידוך כושל זה מתיש וזה ממש לא משבאתי לעשות. לכן אני חושב שנכנס כאן עוד יותר המימד של כוונת הלב ופחות הדברים שאת ציינת.

ד)אני אמנם בישיבה אבל אני מממן את השהות שלי וב"ה לא תלוי בהם כלכלית. וגם אם הייתי במצב שתיארת זה לא אומר שהייתי oblivious  למצב הכלכלי הלא-פשוט שקיים בארץ. אין לי בעיה שאנשים יעשו כסף מדרכים יצירתיות. אבל לא מזה. זה -קדוש. מאוד חורה לי שאנשים מרוויחים כסף ממצוות (אף על פי שמצד האמת כפי שהיטבת להסביר זה מגיע להם) אבל עדיין זה מרגיש לי לא נכון. אבל זו סתם הרגשה סוביקטיבית שלי לא צריך להתרגש מזה יותר מדיי ורוב הסיכויים שבאמת את צודקת אבל אני לא מרגיש ככה. ולא ממקום מתנשא אני לא מתיימר להיות איזה צדיק. לא אני.

א. מה הם מקדמים?

ב. אני לא חושבת שצריך לראות את זה כהכנסה, אלא כבונוס. אין כאן תשלום ביטוח לאומי, פנסיה וכו'. רק בשביל הסטטסטיקה, בוא ניקח את הנתונים של אלגו (כי זה מה שזמין לציבור הרחב): לפי מה שכתוב באתר שלהם, יש 20,439 משתמשים רשומים, 7,516 זוגות שיצאות (ובהנחה שכל אחד יצא רק פעם אחת, מדובר ב-73.5% מהמשתמשים) ו-46 זוגות שהתארסו (שזה 0.4% מכל המשתמשים, או 0.6% מכל הזוגות שיצאו). לפי הנתונים האלה, כדי ששידוך יצליח, צריך להוצא 167 זוגות לדייטים.

עכשיו מה הסיכוי שאתה מכיר 333 אנשים ברמת הבנה גבוהה יחסית?

(לשם ההשוואה, חיפשתי את המידע הכי מעודכן על שגרירים בלב - "שמונים ושניים זוגות זה חלום שמתגשם. כל זוג זו שמחה ענקית" | ערוץ ７ לפי הנתונים שיש בכתבה (מלפני 5 חודשים), 82 זוגות מ-5,218 רשומים, שזה משהו כמו 3% ממי שרשום למיזם. בכתבה הזאת האחראים לחתונות בציבור הדתי לאומי - שבתון - השבועון לציבור הדתי (שהיא מלפנישנה וכמה חודשים) היום 3,474 רשומים, מעל 2000 דייטים ו-49 חתונות - שזה אומר שכל אחד מהמועמדים (בממוצע) יצא לפחות פעם אחת, ובערך 2.5% מהפעמים התארסו).

(ודרך אגב - בשני המיזמים הללו אתה מתחייב לשלם אם התארסת).

שידוכים זה קשה, כי באמת הרוב המוחלט לא מצליח. באיזה תחום היית ממשיך עם סיכויי הצלחה כ"כ נמוכים?

אז יש כאן שתי נקודות בעצם - 1. אפשר למצות די מהר את מעגל האנשים שאתה מכיר מקרוב\שמכירים אותך מקרוב. 2. יש דברים אחרים שנמצאים בראש מעיינהם של אנשים אחרים, מאשר משהו שהוא קרוב לוודאי חסר הצלחה.

למיטב הבנתי את הקרן הזו, המטרה היא כאן לא להחליף דמי שדכנות של המתארסים עצמם, אלא להצהיר - אנחנו כחברה דת"ל מכירים בכך ששידוכים זה דבר שדורש זמן ואנרגיה, וכדי לעודד אנשים לעשות את הקפיצה - אנחנו מציעים תגמול כספי שמגיע מהחברה. כלומר גם אם לי אין מעגלי היכרות ואין לי את מי לשדך, אני בכל זאת אתרום משהו לטובת המטרה הזאת בדרך כלשהי ואהיה שותף לעניין הזה.

ד. אפשר לנהל כאן דיון תיאולוגי\פילוסופי - שאנחנו לא אמורים לקיים מצוות כדי לקבל פרס (כמו שנאמר במסכת אבות) - אבל חלק מהותי מהאמונה שלנו הוא שכר למצוות, ושכר גם בעולם הזה. ואנחנו משלמים על מצוות כל הזמן - כנראה רכשת ארבע מינים (ומישהו כנראה עשה מזה קופה), ואפשר למנות פה עוד מצוות רבות נוספות שאנחנו משלמים לאנשים עבורם, כמו מוהל, משגיח ועוד רבים נוספים. זה מהמם בעיניי שאני יכולה להוציא כסף על דבר מצווה! על מה עוד שווה בכלל להוציא כסף?

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

בדיוק בגלל אנשים כמוך, וסליחה על הסגנון, המיזם הזה קם.

בגלל אנשים שמעדיפים שרווקים יישארו לבד, העיקר להשאיר את השדכנות על טהרת ההתנדבות.

אם כסף יתמרץ אנשים לעשות את זה - ואני לא רואה סיבה שדווקא בתחום הזה כסף פתאום הוא לא תמריץ - לא תיתן כסף?

כסף?

זה קצת מחפיץ את הבן אדם אתה לא חושב? גרמת לי למצוא את אשתי הנה קח 5000 שקל.

או אולי אם הייתי מביא 100000 שקל זה אומר שאני יותר שמח שגרמת לי למצוא אותה כי היא יותר שווה ולכן צריך לשלם כמה שיותר? יש עוד דרכים להכיר טובה. לא רק כסף.

אמא שלי מנעה בצורה אקטיבית את הגירושין בין דוד ודודה שלי. אתה חושב שייתכן שדודים שלי כפויי טובה רק בגלל שהם לא שילמו לה שקל אחרי כל המסכת הזאת? לא. יש להם הערכה עצומה כלפיה וזה מה שמשנה. 

הוא קשור לזה ששידוך הוא ברשימת הדברים שעושים אותם (גם) בצורה מקצועית ותמורת תשלום, ותשלום יכול לתמרץ אנשים לעשות אותם, ולכן טוב לשלם.

שיחה אמיתית שהיתה לי עם מישהי:

"את פרסמת בקשר ל_, נכון? אני מתעניין ואשמח שתציעי לה"

-"אה כן נכון אבל היא אמרה שהיא מקבלת הצעות רק בתנאים מסוימים (שכחתי מה הם)"

"טוב תקשיבי אני רוצה שיהיה ברור מי שמוצא לי שידוך אני שם לפחות 5 אלף אם לא עשר, בלי שאלות"

-"חלילה אני לא עושה א זה בשביל כסף"

ההצעה לא עברה.

אחר כך היתה מישהי אחרת שהסכימה לתווך (עוד בלי להציע את הכסף) וקיבלתי תשובה שלילית, אז לא משנה בסופו של דבר, אבל סיימתי את השיחה ממש לא מרוצה.

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."