ברוך מרזל חושב שהראשון צודק,

יוסי דגן חושב שהשני צודק.

אז יש כאן שתי דעות. מה יותר פשוט מזה?

לעומתם הדור החדש, ההנהגה שצמחה בעיקר מימי המאבק בגירוש/לבנון השניה - לא מוכנה יותר שאנחנו היחידים שבאמת חיים תחת כיבוש, שמפקד צבאי צריך לאשר לנו לסלול כביש או שבמחי חותמת הוא מרחיק אנשים מהבית ומכל החברים ללא משפט וללא ראיות. לא יכולים לסבול יותר שהמדינה יודעת לגייס את יהודה הישראלי בצו 8, אבל כשהוא חוזר פצוע קשה אי אפשר להנגיש בשבילו את בית הוריו, כי עפרה עדיין מוגדר 'מחנה עובדים'.

כפי שציינתי למעלה, כמובן שיש חריגים - מציפי עניין הריבונות עוד הרבה לפני שמועצת יש"ע חשבה על כך, היו יהודית קצובר ונדיה מטר, שמי שזוכר הובילו את 'נשים בירוק' בימי האינתיפדות ואוסלו ולעומת זאת הצעירים שהולכים ומקימים חוות וגבעות, הם במידה רבה האבולוציה של 'גוש אמונים' ועדיין אפשר בכלליות להצביע על פער דורות משמעותי.

זו אמירה של בן גוריון מ- 1955 בהיותו שר בטחון, כדי לנגח את ראש הממשלה דאז, משה שרת. בן גוריון עצמו מעולם לא זלזל באום ובקהילה הבינלאומית אלא להיפך, ולראיה, כעבור שנה בהיותו ראש ממשלה הוא פלש לעזה והתקפל בתוך שבוע וחצי.

טוען אביעד ויסולי שלא חשוד כקפלניסט, שיוסי דגן וחבריו עושים בן גוריון, ואחת מטרתם לנגח ולהחליש את ראש הממשלה שהרבה סוגיות בוערות נמצאות על שולחנו.

אודה ולא אבוש, בסוגית ריבונות דה יורה ליבי חצוי.

קו הגבול עם ירדן עבר במרכזו של נהר הירדן, עד שפלשה ל"גדה המערבית" וסיפחה אותה לשטחה. שתי מדינות בלבד הכירו בסיפוח הירדני והן בריטניה ופקיסטן. כפועל יוצא הפכה ירדן לפלסטין, אבל גם הביאה על עצמה את ספטמבר השחור. חוסין מיהר לשחרר מעצמו את יהודה ושומרון כדי לשמור על ממלכתו מפני מבקשי רעתה.

אין חולק שפלסטין זו פיקציה שאחת מטרתה לאיין את מדינת היהודים, ולהעיף אותה מכאן.

כך או כך, הנכון הוא לדעתי, לקבע עובדות ביהודה ושומרון שלא תותירנה מקום לספקות באשר מיהו הריבון האמיתי.

לפי שעה, כעשרים אחוז בלבד מתושבי יהודה ושומרון הם יהודים. כאשר מספרם יגיע ל- 51 אחוזים, חזון מדינת אוייב בלב הארץ יעלה בעשן באופן סופי ומוחלט.

השאלה מה טוב לישראל היא קרדינלית, וטוב יעשו אנשי ההתיישבות אם יגבשו דעה אחידה בעניין זה בטרם הבאתו להצבעה בכנסת.

אף שלממשלה סמכות מלאה להכריז על ריבונות, הנוהל שהתקבע מחייב להביא להצבעה בכנסת, ולא בטוח שנכון לעכשו יהיה רוב בכנסת.

ההחלטה כמובן נמצאת בממשלה ולא במועצת יש"ע...

או מה שטוב ללחיאני ודומיו.

על יש"ע.

גם דיין.

גם הראל.

גם בנט...

כמו בנזין לבית בוער.

זה שלחש על אוזנו של גדעון 2014 להעביר את השלטון מימין לשמאל, ולבשל את אסון השבעה באוקטובר.

אלה העובדות שהנוכלים הבנטיסטים מתאמצים לטשטש.

בס"ד

אתמול יצא לי לדבר עם דמות, ששילמה מחיר כבד מאוד במלחמה הזאת. הוא תושב יהודה ושומרון, מכיר את אתגרי הריבונות, אבל בסוף הוא אומר, מה לעזאזל יוצאת משלחת של ראשי מועצת ישע ברגע כה קריטי ודרמטי בנוגע להמשך המלחמה?!

מבחינתו, ואני יכול להבין את התחושה שהוא מדבר עליה,  איך זה שבזמן קריטי של מלחמה, בזמן שטראמפ עומד להציג תוכנית שלפי הדיווחים מאוד לא טובה עבור מדינת ישראל, באים ראשי מועצת יש"ע כדי ללחוץ על ריבונות. בעוטף עזה יש ריבונות ישראלית, הוא הסביר, וזה לא מה שעזר להם שם.

ברור שנושא הריבונות הוא חשוב, אף אחד לא מזלזל בו, אבל יכול מאוד להיות שהקמפיין המסיבי והלחץ פועל לבסוף לרעת המהלך. מי שעקב לפני שבועיים פה בערוץ 7 היה  כנס בשיתוף של המועצה האזורית שומרון, בנושא ריבונות. יצא לי להיות שם במסגרת העבודה במאחורי הקלעים, וליוויתי את היום הזה מתחילתו ועד סופו. בזה אחר זה עלו שרים, וכל אחד סיפר איך המשרד שלו עושה ריבונות דה פקטו.

השר עמיחי אליהו במורשת, עידית סילמן באיכות הסביבה, וגילה גמליאל במשרד לאסטרטגיה וחדשנות. זה לא בהכרח רק סטרוק, מירי רגב שמשנה את התחבורה ביהודה ושומרון סמוטריץ', או שרים אחרים ששם באמת אפשר להצביע על התהליכים שהם מובילים, אלא גם השרים במשרדים הקטנים, כל מה שהם עושים, ובהצלחה רבה יש לומר שניכרת בשטח, מקדמים ריבונות דה פקטו בשטח.

לאור זה, האם נכון להפוך את נושא הריבונות לדבר הכי חשוב כרגע? אני לא יודע. ייתכן שזה המהלך הנכון כי לע תהיה עוד הזדמנות נוספת, וייתכן שלא כי הלחץ רק הורס את הפעילות השקטה (אגב, בשרשור אחר דובר על תוכנית המאה וההזדמנות שהייתה באותה תקופה - אז דווקא הקפיצה להכריז ריבונות "כבר ביום ראשון" ושל גורמים נוספים, היא זאת שבסוף סיכלה את המהלך). בסוף, רק ההיסטוריה תשפוט.

ולכן בעיניי השאלה פה היא לא קרב בין ברוך מרזל ליוסי דגן. השאלה פה היא הרבה יותר מהותית על סדר עדיפויות, על מה נכון בשלב הזאת. זה לא רק רעיונית, אלא גם אסטרטגית. הדיון פה צריך להיות הרבה יותר מעבר למה שמוצגת את השאלה, כי היא מוצגת בעיניי בפשטות מדי בין כאילו יש פה איזה קרב ראש וראש. זאת לא המציאות. סליחה.

אבל זה שהשרים עושים ריבונות דה פקטו זה לא מספיק, כי אם תקום ממשלה אחרת השרים יוכלו לחזור בחזרה אחורה. אבל אם מחילים ריבונות עפ"י חוק הם יהיו מחוייבים להתנהג ביו"ש כמו שמתנהגים השאר הארץ (פחות או יותר).

*כי ישובים שקיבלו הכרה וסמל ישובים, הם ישובים קיימים, שצריך חוק שעובר בכל תהליך החקיקה כדי לפנות. גם אם חוות יהיה אפשר לפנות יותר בקלות, בשלוש השנים האחרונות הסיגו את ההשתלטות הערבית שנים אחורה.

* כי תשתיות קימות, אף אחד לא ירוץ להרוס. אם תהיה קליטה סלולרית משופרת, היא תעזור גם בהמשך.

*כבישים שכבר יסללו, אף מירב מיכאלי לא תתקע.

*כי אם סילמן (מודה, מקבל בחילה מלכתוב בשבחה, אבל בכל זאת) תצליח להשלים את המהלך שישווה את האכיפה על משרפות מזהמות ביו"ש לאכיפה בשאר הארץ, גם אם זה יהיה מכח צו ולא כי החוק הישראלי הוחל במלואו, אף שר איכות סביבה עתידי לא יעז לפנות לאלוף הפיקוד ולבקש ממנו ש"וואלה, תחתום שמעכשיו מותר לזהם בלי חשבון!"...

טוען מרזל שמנהיגי העולם מפעילים לחץ בלתי פוסק על טראמפ לעצור את המלחמה, והוא נקרע בין תמיכתו לכאורה בישראל, לבין התחשבות בידידי אמריקה בכל יבשות תבל.

במצב דברים זה, העיסוק האובססיבי בריבונות תביא לכך שלא תהיה לנו לא ריבונות ולא נצחון על חמאס.

יוסי דגן משחק באש מסיבות השמורות עימו במקום להביא ליהודה ושומרון עוד מיליון וחצי יהודים שיהפכו את הרוב היהודי לעובדה מספרית מוגמרת ומוכחת.

אז זהו שבמקום מיליון וחצי יהודים הוא מביא שניים שלושה סנטורים אמריקאים שמוכנים להצטלם על רקע הרי השומרון.

לדעתי שניהם צודקים, ומרזל צודק יותק.

לשאר להיות טובים לישראל. תמיד יש חריגים.

גם בגרמניה בשואה היו חסידי אומות העולם.

גם אצל הכנענים היה איוב.

אסור שהעובדה שהיה אחד כזה, תסמא את עיננו מלראות שכלל הערבים המוסלמים שונאים אותנו, מתחנכים על שנאתנו ומחכים לג'יהאד הגדול שבו ישמידו אותנו.

לא נשכח לרגע על שם מי הם קוראים כיכרות, את הפוסטרים של מי תולים בבתי הספר, את מי הם מעריכים ובדרכו של מי האיממים מאינדונזיה ועד ארה"ב מדריכים ללכת.

ממליץ מאוד לעקוב אחרי צבי יחזקאלי, שמביא מידי פעם 'פנינים' מדרשה בפני אלפי אנשים במסגד במיאמי/פריז/לונדון. את ההמונים שצועקים "ח'ייבר ח'ייבר יא יהוד" - ומכריזים בלי להתבלבל את מה הם רוצים לשחזר.

… שזה מקרה. השם לא גרם שדווקא מוסלמי ערבי יעשה את את זה ואל לנו ללמוד מזה כלום.

דרך אגב אם רק 50 אחוז מערביי ארץ ישראל יחליטו לנהוג כמו אותם טרוריסטים לא היה עוזר שום שב"כ או מוסד או משמר הגבול או משטרה. הזחיחות שלכם מדאיגה.

מה החשבון של הקב"ה, איני יודע.

אני כן יודע שלאדם יש בחירה והדת המוסלמית בחרה להיות דת של חרב "דין מוחמד בסייף". אני יודע שהם מחנכים שהפרמטר למוסר זה מעשיו של הנביא ומלמדים איך הנביא הורה וישב לראות איך חתנו עלי שוחט בידיו שבע מאות יהודים אחד אחרי השני.

אני יודע ששום דבר מהזוועות של שמחת תורה, של מעלה עקרבים, של תרפ"ט, הם לא המציאו בדור הזה - הכל מוחמד ואנשיו כבר עשו.

העובדה שיש אחד שהתעורר אצלו רצון לצדק ויושר - בהחלט מעלה אותו על נס ויהיה לו גם חלק לעולם הבא, יחד עם כל מצילי היהודים בכל הדורות. אבל אסור להתבלבל מהיחיד ולחשוב שזה הכלל כשהכלל מחנך להפך.

באקדמיה, בתעשיית ההייטק, בתחומי מו"פ (מחקר ופיתוח) - כאן אכן תקציבים גדולים וכסף רב מהווים פוטנציאל ליותר חוקרים מבריקים, ליותר סטארטאפים ופיתוח המצאות בתחומים שונים שיתורגמו בהמשך לחברות מצליחות - את הפירות נראה בעוד שנים.  

 בפוליטיקה, אני צריך את ההצלחה עכשיו. לא בעוד 5-10-15 שנים.  איך הכסף הגדול יביא לי לבחירות הקרובות את המועמדים המתאימים להובלת המגזר הדתי לאומי על זרמיו וגווניו, מועמדים שיהיו מוכרים ועם ניסיון ועשייה ציבורית מוכחת כדי שהציבור הדתי לאומי יזכה לנבחרת מנצחת בבחירות שיתבטא בכוח פוליטי בכנסת?

מי הם המועמדים הכריזמטיים שלנו, הכוכבים הפוליטיים המקבילים לבנימין נתניהו, אריה דרעי, בני גנץ, יאיר לפיד, יאיר גולן, בציבורים האחרים? מי מהם הגיע לאן שהגיע בגלל כסף גדול ולא בזכות כישוריו האישיים שהביאו אותו לעמדת הנהגה?

אני לצערי לא מכיר. 

ביבי מתנהל *בדיוק* לפי התפיסה השמאלנית שאומרת - 

יש בעזה מיליון-2 חפים מפשע, אנשים ממש טובים.

למרבה הצער קבוצה טרוריסטית איכשהו השתלטה עליהם.

בגלל 7.10 ישראל נאלצה בלית ברירה לצאת למלחמה וחבל על כל הרוג ופצוע "לא מעורב".

עכשיו שחמאס כמעט נעקר אז ישראל כמובן תעזור לעזתים, האנשים הטובים והאיכותיים, להשתקם חזרה.

כי נראה שלא.

מדובר פה על דרישה אמריקאית, לא על מה שישראל עושה או מבצעת, אז אין פה הוכחה לכלום על נתניהו.

אפשר לנסות ללחוץ שלא יקרה אם באמת אכפת לך.