"במסגרת העבודה בקול היהודי בחרתי להתמקד כאחד מנושאי העיסוק לחשוף ולדבר על נושא הטרור הפלילי במגזר הערבי, שאני תופס אותו כסכנה קיומית.
כבר משומר חומות אנחנו יודעים שההפרדה בין פלילי ללאומני היא מלאכותית, כשיש נשק ואין דין ואין דיין זה יגיע גם ללאומני, מעבר לכך הואקום האדיר וחוסר האונים של המערכת כולה היא כישלון מהדהד שמקרין על תחומים רבים נוספים.
מהי הדרך לעסוק בבעיה? כמו תמיד זה מתחיל מהפרטים. מי עשה, מי אחראי. איך זה עובד, מה הלקונות שבגללן כל זה קורה.
התקשורת הכללית מתייחסת לאירועים כמעין תופעת טבע "יריות בלוד" "נרצח בתל שבע", הכדורים כמו נורים מאליהם, הפרוטקשן גדל בר בצפון, ואיש כביכול לא יודע מי אחראי לו.
הציבור נחשף לקרבנות, שבדרך כלל גם מוצגים כקרבנות תמימים, אך לא יודע כמעט כלום על הפושעים, וזה גם מה שמאפשר את קיומה של ההפקרות >>>
למה התקשורת עובדת ככה?
קודם כל מעצלנות, רוב התקשורת היום עצלנית, היא לא עוסקת בתחקירים ואפילו לא בקשר עם מקורות, מעבר לכך לא מעט מהכתבים הפליליים נמצאים ביחסי תן וקח עם ארגוני פשיעה על אייטמים ובכל מקרה זה יכול להיות מפחיד לכתוב על ארגוני פשיעה.
אבל יש גם יסוד נפשי - התקשורת היום לא רק מסקרת, היא בדרך כלל גם מעין מפלגה, הצגת הכישלון של האחראים היא יעד בפני עצמו, הרבה יותר חשוב מאשר התיקון, לכן תמיד הבעיה היא העיקר ולא השאלה מה מקור הבעיה.
כל ערביי רהט יודעים מי יורה ברהט - זה לא אני אומר - כך כתב בפייסבוק לאחרונה ראש העיר הקודם, אבל יותר נוח להם להתלונן על המשטרה שלא עושה את העבודה מאשר לדבר על מי אחראי - בעיקר כי זה הדדי, גם החמולה שלהם יורה ולכן יש קשר שתיקה.
הכוח של העבריינים הערביים מגיע מזה שלא מדברים עליהם, הם לא מתוחכמים יותר, הם לא חזקים מאד, הם פשוט נהנים מזה שלאף אחד לא אכפת ושהמערכת עצלה ויש לה הרבה פחות מוטיבציה מהמוטיבציה שלהם להתעשר בקלות.
לכן, הדרך לפתרון הבעיה, היא לדבר בפרטים. לחשוף לציבור, לא צריך הרבה אור שמש כדי שהם לא יוכלו לפעול.
אז אחרי כל ההקדמה הארוכה נחזור לאירוע המחריד אתמול שאסור שיעבור לסדר היום יהודי נרצח כתוצאה מהטרור הפלילי של ערביי לוד.
זה לא ירי בלוד - זה ירי של משפחת אבו קטיפאן. זה לא סתם נסיונות חיסול יש מטעני כלימגור שנתפסו במתחם של המשפחה בפרדס שניר. הפרטים חשובים וחובת הציבור לדעת