הצליל הזה רדף אותה תמיד. נכנס מהחלון, מלווה כל צעידה ברחוב. אפילו בשינה. בדקות האלו לפני השינה, כשהכל עולה ומציף. רעד עבר בה. תמיד. והיא שמעה את זה. היא יודעת שזה בדמיון, אבל זה תמיד מרגיש מוחשי כל כך. היא מרגישה את הרוח על עורה. ממש מרגישה אותה. וריח הזה. הריח הזה תמיד נלווה לתחושה הרעה. ריח של גומי נחרך על כביש אספלט ואגזוז מכונית שנושף לה ישר בפנים.
ועכשיו זה נורא מתמיד. היא לא נרדפת על ידי הזיכרונות, היא ממש חיה את המציאות הזאת. הכביש השחור מולה לוהט מאדי החום של החיכוך עם צמיגי הרכבים. הפסים הלבנים נמרחים בשתיקה, מקבלים את הסימנים השחורים בהכנעה. נמחקים, לאט אבל בטוח. וככה הגישה גם היא. נמעכת, נמרחת, נעלמת לאט לאט. חסרת משמעות מול החיים.
טיפשה. היא בעיקר הרגישה טיפשה. ממה היא מפחדת? איך זה שבחורה בגילה חוששת ככה מהליכה פשוטה על כביש צדדי, שחור, אספלטי, מפחיד.
פוביה היא סוג של הפרעת חרדה שבדרך כלל מוגדרת כפחד מתמשך כלפי אובייקט או מצב.
רתיעה או בעתה כרוניים או מוגזמים מאובייקט או ממצב כלשהו.
לעתים קרובות המצב מוכר כחסר היגיון ורציונליזציה.
במצב זה נעשה מאמץ מוגזם על ידי בעל הלקות להימנע מהיתקלות באותו אובייקט, וזאת באופן לא מידתי ביחס לרמת הסכנה הנשקפת מהיתקלות זו.
רתיעה מוגזמת? חוסר היגיון? יחס לא מידתי לרמת הסכנה?!
29,997 אנשים מתו בתאונות דרכים מאז הקמת המדינה.
בתאונה בין כלי רכב להולך רגל מצבו של הולך הרגל גרוע יותר.
כשליש מההרוגים בתאונות הם הולכי רגל.
חלק ניכר מהולכי הרגל שנהרגו, נפגעו בעת שחצו מעבר חצייה מסומן.
אני הולכת למות. אם אני הולכת, אני אמות.
"סליחה", קול קטן, "את יכולה בבקסה לתת לי יד?" ילד צפצפני עמד לידה, מושיט חמש אצבעות דביקות. היא שחררה את ידה לכיוונו מחייכת מתוך הפחד האישי שלה. הילד תפס שתיים מאצבעותיה והישר מבט קדימה. "שמאל – ימין – שמאל" בחן בזהירות את הצדדים, "אין מוכניות, אפשר לחצות!" זימר. היא לא זזה. משב רוח נוסף היכה בה, מטיח בה בכח את הריח הנורא הזה. "אי-ן מ-כו-ניות--" חזר לאט, "אפשר לח-צות!!" סיים עם רקיעות במקצב.
הילד צעד לשפת המדרכה. היא נמשכה אחריו.
ברגע שהשתחררה ממקומה, הוא כבר הוריד רגל לכביש. היא התחילה לרעוד. הוא הוריד עוד רגל. היא נמשכת אחריו. "את יודעת שמביטים קודם לשמאל כי משם באות המכוניות? באמת. וגם נזהרים והולכים בזריזות כי אסור להתעכב הכביש. וגם, לילד קטן אסור לחצות לבד כי הוא נמוך. אני בכלל לא קטן! אבל אני קצת נמוך. אבל את גבוהה, אז את גדולה. את אמא? את עוזרת לי. נכון?"
הוא עשה צעד אחד נוסף, מטפס על שפת המדרכה ממול.
"תודה רבה גברת!"
היא הסתובבה. הכביש מאחוריה. היא בצד השני. הרוח נעימה ומלטפת, רמז של ריח פרחים וציוץ ציפורים עוטף אותה.
__________________________________________
עובדות מתוך ויקיפדיה
