האתגר!! שבוע 8 בקצרה

תזכורת קצרה-
מטרת האתגר- לעודד יצירה ולא ע"מ להתחרות.
ומי שלא משתתף באתגר באופן יצרני- הרבה יותר ממוזמן להגיב ולדרבן את היוצרים המוכשרים של הפורום!
 

הפעם משהו קצת שונה.

תבחרו דמות, האם הדמות היא גבר או אישה?
מצוין.
בת כמה הדמות?

מצוין.

ממה היא מפחדת?

מצוין.

איפה היא נמצאת כרגע?

מצוין.

לאן היא רוצה להגיע?

מצוין.

 

בהצלחה!


קחו לעצמכם איזו רגיעה קטנה, תשחררו את היצירתיות, ותנו לידיים שלכם לכתוב את מה שבא לכם לראש.  

 
*רעיונות נוספים, כיוונים יצירתיים ועוד- אשמח לשמוע  


היכל התהילה!

(כמעט מניין!) הגיבורים התותחים שחברו כוחות ביחד, ויצרו סיפור פאר:

@ריעות. @אנחנו יחד נבנה @מעין=) @פצלשית222 @נדנדה כתומה. @חזקה מהרוח @פיתה פיתה @אאוטינג @חוזרת

יפה מאוד!

 

-האתגר- שבוע שביעי.

-האתגר- שבוע שישי.

-האתגר- שבוע חמישי.

-האתגר- שבוע רביעי.

-האתגר- שבוע שלישי.

-האתגר- שבוע שני.

-האתגר- שבוע ראשון.

האמת שלא הבנתי את המשימהנדנדה כתומה.
לענות על השאלות או לכתוב סיפור שמתבסס על התשובות שלי?
(בטח סיפור.. אבל אני לא בטוחה אז מעדיפה לשאול)

ואם סיפור באמת, אפשר גם שיר?
השאלות רק עוזרות לבנות כיוון. המשימה היא לכתוב סיפור.בקצרה

ולא... לכתוב סיפור שירים יש מספיק בערוץ.

אז נכתוב סיפור.. בע"ה.תודה!נדנדה כתומה.
נראה מה ייצא..
בקצרה

ייצא מצוין!

קפצתי למים והיה לי נעים אז הינה עוד ניסיוןאאוטינג

הצליל הזה רדף אותה תמיד. נכנס מהחלון, מלווה כל צעידה ברחוב. אפילו בשינה. בדקות האלו לפני השינה, כשהכל עולה ומציף. רעד עבר בה. תמיד. והיא שמעה את זה. היא יודעת שזה בדמיון, אבל זה תמיד מרגיש מוחשי כל כך. היא מרגישה את הרוח על עורה. ממש מרגישה אותה. וריח הזה. הריח הזה תמיד נלווה לתחושה הרעה. ריח של גומי נחרך על כביש אספלט ואגזוז מכונית שנושף לה ישר בפנים.

 

ועכשיו זה נורא מתמיד. היא לא נרדפת על ידי הזיכרונות, היא ממש חיה את המציאות הזאת. הכביש השחור מולה לוהט מאדי החום של החיכוך עם צמיגי הרכבים. הפסים הלבנים נמרחים בשתיקה, מקבלים את הסימנים השחורים בהכנעה. נמחקים, לאט אבל בטוח. וככה הגישה גם היא. נמעכת, נמרחת, נעלמת לאט לאט. חסרת משמעות מול החיים.

טיפשה. היא בעיקר הרגישה טיפשה. ממה היא מפחדת? איך זה שבחורה בגילה חוששת ככה מהליכה פשוטה על כביש צדדי, שחור, אספלטי, מפחיד.

 

פוביה היא סוג של הפרעת חרדה שבדרך כלל מוגדרת כפחד מתמשך כלפי אובייקט או מצב.
רתיעה או בעתה כרוניים או מוגזמים מאובייקט או ממצב כלשהו.
לעתים קרובות המצב מוכר כחסר היגיון ורציונליזציה.
במצב זה נעשה מאמץ מוגזם על ידי בעל הלקות להימנע מהיתקלות באותו אובייקט, וזאת באופן לא מידתי ביחס לרמת הסכנה הנשקפת מהיתקלות זו.

 

רתיעה מוגזמת? חוסר היגיון? יחס לא מידתי לרמת הסכנה?!

 

29,997 אנשים מתו בתאונות דרכים מאז הקמת המדינה.
בתאונה בין כלי רכב להולך רגל מצבו של הולך הרגל גרוע יותר.
כשליש מההרוגים בתאונות הם הולכי רגל.
חלק ניכר מהולכי הרגל שנהרגו, נפגעו בעת שחצו מעבר חצייה מסומן.

 

אני הולכת למות. אם אני הולכת, אני אמות.

 

"סליחה", קול קטן, "את יכולה בבקסה לתת לי יד?" ילד צפצפני עמד לידה, מושיט חמש אצבעות דביקות. היא שחררה את ידה לכיוונו מחייכת מתוך הפחד האישי שלה. הילד תפס שתיים מאצבעותיה והישר מבט קדימה. "שמאל – ימין – שמאל" בחן בזהירות את הצדדים, "אין מוכניות, אפשר לחצות!" זימר. היא לא זזה. משב רוח נוסף היכה בה, מטיח בה בכח את הריח הנורא הזה. "אי-ן מ-כו-ניות--" חזר לאט, "אפשר לח-צות!!" סיים עם רקיעות במקצב.

 

הילד צעד לשפת המדרכה. היא נמשכה אחריו.

 

ברגע שהשתחררה ממקומה, הוא כבר הוריד רגל לכביש. היא התחילה לרעוד. הוא הוריד עוד רגל. היא נמשכת אחריו. "את יודעת שמביטים קודם לשמאל כי משם באות המכוניות? באמת. וגם נזהרים והולכים בזריזות כי אסור להתעכב הכביש. וגם, לילד קטן אסור לחצות לבד כי הוא נמוך. אני בכלל לא קטן! אבל אני קצת נמוך. אבל את גבוהה, אז את גדולה. את אמא? את עוזרת לי. נכון?"

 

הוא עשה צעד אחד נוסף, מטפס על שפת המדרכה ממול.

 

"תודה רבה גברת!"

 

היא הסתובבה. הכביש מאחוריה. היא בצד השני. הרוח נעימה ומלטפת, רמז של ריח פרחים וציוץ ציפורים עוטף אותה.

 

__________________________________________

עובדות מתוך ויקיפדיה

אחלה של קפיצהפצלשית222

תיאורים יפים ומעוררי רגש,

מבנה רצוף וקולח

ודמות הילד שממש הוסיפה לעלילהחיוך

 

יכול להיות שההגדרה של פוביה הייתה מנוסחת בצורה מעט מסורבלת

אולי אפשר לנסות לנסח אותה באופן יותר בהיר

אבל כן אהבתי שהכנסת אותה לסיפור ואז נתת לדמות להתעמת עם ההגדרה

"רתיעה מוגזמת? חוסר היגיון? יחס לא מידתי לרמת הסכנה?!"

 

וגם המשפט הזה חזק- "אני הולכת למות. אם אני הולכת, אני אמות."

 

תודה תגובות מרגשות מאוד.אאוטינג

הפסקה הראשונה קופצת בזמני עבר-הווה כל הזמן. לא הצלחתי לאחד הכל לזמן אחיד. זה לא מוזר?

 

אולי פוביה היא משהו מסורבל?

ההגדרה היא חלקים מההגדרה בויקיפדיה.

אני פונה אליכם חסידי אומות הפורוםכישוף כושל

בס"ד

 

כתבתי 2 שורות ראשונות וכותרת אבל אין לי שום מושג איך אני ממשיכה

מי מתנדב להמשיך את יצירת המופת שלי?

 

שוקו בשביל החלב

 

אביגדור אהב להציג את עצמו כגיבור מלחמה בימי שישי וככוכב פופ-רוק בשני

בשאר הזמן הוא היה אביגדור התמהוני של מחלקה ג' בבית האבות תפארת שושנים

הנה-מתחברת=)

שוקו בשביל החלב

 

אביגדור אהב להציג את עצמו כגיבור מלחמה בימי שישי וככוכב פופ-רוק בשני.

בשאר הזמן הוא היה אביגדור התמהוני של מחלקה ג' בבית האבות תפארת שושנים.

האמת, הוא באמת היה גיבור מלחמה. והוא גם באמת היה כוכב פופ-רוק, רק בשבילי כמובן.

בימי שישי היינו יושבים על כוס קפה ומדברים על הכל, וזה כלל המון סיפורי גבורה מהמלחמה.

בימי שני הייתי מביא איתי מיקרופון וחוט מהציוד שלי ומחבר לו למערכת, שיוכל להרגיש כוכב באמת.

ובשאר הזמן, לכל שאר האנשים בבית האבות, הוא באמת היה סתם אביגדור תמהוני אחד שהדירה שלו במחלקה ג'.

וזה היה קצת חבל, האמת, בשבילי וגם בשבילו, כי הוא היה ממש נחמד, היה לו אור כזה בעיניים והוא חייך המון.

אבל הם חשבו שהוא תמהוני, חלק מהם- השותפים שלו לבינגו- גם כינו אותו "שביל החלב".

זה היה קוד מפתח למנצח הקבוע בסדרת הבינגו השבועית.

הוא היה מרחף, יושב לו בלובי ושקוע בעבר או בעתיד, בוהה באוויר ומידי פעם צוחק בקול או נרדם בלי לשים לב.

אני חושב שמאז שנפגשנו החיים שלו יפים יותר. אני לא בטוח.

אולי זה בגלל שאני הצלחתי למצוא בו את המיוחד והטוב, באביגדור התמהוני הזה. למצוא קצת שוקו בשביל החלב.

 

 

 

מקווה שזה בסדר ההמשך שלי

האמת בדיוק תכננתי לכתוב על דמות כזו...

מגניב!ארמונות בחולאחרונה
אהבתי ממש.. וזה נראה חלק אחד לא מאולץ.
גם אם כן התכוונת למשהו בסגנון, 2 השורות והכותרת קיבעו אותך למשהו מסוים.. וזה יצא יפה ולא שיגרתי.
ממש נהנתי לקרוא!!
מראהפצלשית222

פוחדת מהחושך מאז גיל 3.

כן,כבר אז היא לא אהבה להסתובב אחרי שקיעה ולראות את הצל של עצמה: גדול,תנודתי ומעורר חלחלה.

מאז עברו שנים ושקיעות אינסוף שבהם הספיקה להתרגל לחשך,למשש אותו ואפילו לצחוק לו בפנים.

רק מדבר אחד היא עדיין מפחדת,מעצמה.

 

בכל יום שעובר היא מגלה בתוכה עוד מערה סבוכה,עוד קיר מחוספס,עוד בור חסר תחתית.

היא כבר המציאה את כל שיטות הבריחה- למלא את היום שלה בפעילות שלא נגמרת,לשקוע בספרי פנטזיה או לסובב את הראש בכל פעם שהיא נפגשת עם מראה.אך מאז שרוני התחילה בלימודי המחול,הפחד שלה הפך למרדף.

 

ימים שלמים של ריקודים מול המראה הגדולה,נתונה למבט החד של המדריכה הקשוחה בארץ והכי קשה: נתונה לחיצי הביקורת שעולים מתוכה-"התנועה הזאת הייתה מגושמת", "בדיוק פיספסת את הקצב", "את נראית מגוכך". החיצים האלה היו כבדים כמו חושך מצרים,הם המשיכו ללוות אותה גם בלילות,גם בארוחת הצהריים וגם בהפסקה.עד שהגיע ברק אחד שהאיר לה תגלית חדשה.

 

היה זה יום חורפי,רוני הייתה בעיצומו של ריקוד סוער,היא נשארה להתאמן לבד באולם.

העדיפה לוותר על השניצלים היבשים של ארוחת הצהריים לטובת ליטושים נוספים. פתאום נשמעו רעמים וכעבור דקה היא מצאה את עצמה מגששת באפילה.הפסקת חשמל.

רוני גיששה אחר פתח האולם בתנועות מגושמות,מיששה את הדלת,לחצה על הידית שנשארה בשתיקתה.שלפה את הפלאפון מהכיס.כתובית זוהרת הואילה בטובה לבשר לרוני שאין קליטה.התיישבה על המזרן באפיסת כוחות.החושך לא הציק לה וגם לא הרעב ואפילו לא הברקים שהמשיכו להשתולל בחוץ.היא התכווצה במקומה.הרגישה את החיצים שמתחילים להתקרב. מנסים ללחוש לה את כל המשפטים הישנים:"אנחנו מכירים אותך,את דהויה","יש בך סדקים".

 

דמעות החלו לכסות את עיניה ולהרטיב את המזרן האפור.מרוב דמעות היא כבר לא שמעה את הצלצול וגם לא את הרוח ואפילו לא הבחינה בחשמל שחזר.

קינחה את אפה ושמעה את עצמה לוחשת:"כמה שאנסה לברוח,יש לי ראייה חדה שחודרת פנימה אז אפשר לברוח למטבח לאכול שניצלים ואפשר לשקוע בעולמות של דימיון אבל הראייה הזאת עדיין קיימת והיא במילא תפגוש אותי מעבר לפינה".רוני שלפה עוד טישו ורוד ושמעה את עצמה אומרת בלי קול:"העיניים האלה שהצליחו לזהות וסדקים קטנטנים יצליחו לגלות גם אבנים טובות וניצנים של פריחה".פקחה את עיניה אל אור חדש שהאיר את הפנים במראה שמולה. חייכה לעצמה ונתנה לריח הרקפות לדגדג את קצה אפה.

 

 

 

אממ..ניסיתי.בר .
עבר עריכה על ידי בר . בתאריך כ"ט בטבת תשע"ו 22:43
 

איילת מעולם לא חשבה שלעמוד בפינת רחוב זו פעולה נצרכת לאי מי.
ברם כעת, כאשר הגב שלה שטוח היטב היטב על הקיר המחוספס שמאחוריה,

רגליה הרעודות צמודות כהוגן ומולה עוברים כמו בסרט בלהות רבבות מן האלו שנוהגים לנתץ לבבות של אנשים אחרים, כך לפחות מניסיון חייה הלא-דל במיוחד - 
היא מוכרחה להודות כי זהו כשל לוגי ממדרגה ראשונה.
הרי מן ההיגיון הבריא הוא, אשר אין להשאיר לעולם מרחב כלשהוא ללא אפשרות מפלט, אם תדרש אחת כזו.
ועכשיו היא בהחלט נדרשת, איילת מוכנה להישבע על כך.
אמנם זמן רב היא לא נתקלה במושא חרדותיה מקרוב, אך זאת רק כיוון שבמוסד בו בילתה את רוב התקופה האחרונה, לא נוהגים יצורים שפויים להסתובב.
ממשוגעים איילת לא מפחדת, כמו שמעולם לא פחדה מעצמה.
בעצם, היא בכלל לא פחדנית- היא רק מנסה לשמור על הלב ששייך לה כמה שיותר שלם שאפשר, ואם זה אומר להתרחק מהנורמליזציה -

זה בדיוק מה שהיא עושה.


בפינה יש ריח טחוב מדי, ואיילת יודעת גם זוכרת את מסקנת העל שהתחילה להתנוסס בתודעתה לא מכבר;
לברוח זהו פתרון מנותץ. גם מחניק, גם טחוב אם כן, ואולי בכלל, גם לאלו יש לב בעצם.
עיניה הכחולות מתרוממות מעט מן הקרקע, והיא מצמצמת אותן מעט בעת שרגלה האחת כבר מעבר למפתן, חוצה את סף הגבולות, אל העולם.
היא חייבת לציין שיש גם שמש בחוץ.

 

 

נממ, הסוף בכלל לא תוכנן להיות כזה, אבל זרמתי כמו שאומרים

 

רב, קצין, פוליטיקאי. תיפח רוחכם.ימח שם עראפת

אל תיגע בי בחיים שלך!!!

צועק ילד. צועק על ילד אחר, קצת יותר גדול.

ילד במדים, קסדה, אפוד. על הכתף תלוי נשק.

ילד גדול, ואלים. הוא דוחף את הילד הקטן. לא כל כך קטן הילד. בן 15. הילד דוחף אותו בחזרה. אל תיגע בי!!! הוא צועק. העיניים שלו נעוצות עמוק בעיניים של הילד הגדול. העיניים שלו מביעות זעם ושנאה.

הילד הגדול מחזיר לו מבט קר וכועס ושונא. והוא שוב נוגע בו. דוחף אותו חזק, הילד נופל.

הילד קם, עם אבן. הוא זורק אותה על הילד הגדול. הילד הגדול צורח בזעם. יא בן ****!!! הוא תופס את הm16 שלו ודורך. קלינק-קלאאק. יש כדור בקנה.

הילד הקטן מסתכל עליו, מבועת. זועם. שונא. הילד הגדול מפיל אותו במכה חזקה עם הרובה. הילד הקטן צורח, בזעם, אני לא האוייב שלך!!!

ילד אחר מביט בהם פעור עיניים. מרים ידיים. בבקשה לא, הוא בוכה. אנחנו יהודים!

ילד גדול צורח. סתום תפה חתיכת אפס!!! הוא צורח. בום! בובובום!!! בובובובובובום!!!! הרובה של הילד הגדול יורק אש. ילד קטן על הברכיים מביט בעיניים קרועות לרווחה, משותק. ילד קטן על הרצפה, מדמם. ילד גדול עם רובה שיורק אש לכל הכיוונים.


****


איש גדול ליד פודיום. זקן לבן. דמעות. איש גדול אחר מחליף אותו. איש במדים. פלאפלים על הכתפיים. איש אחר מחליף אותו. כיפת בד, חליפה, עניבה.

הם מדברים, כולם. בזה הם טובים.

בררררררררררר🥺🥺🥺תמימלה..?

לא קראתי הכל, רק ריפרפתי אבל זה ממש ממש עצוב🥺🥺

אולי תכתוב משו קצת יותר שמח?🙏🙏

תיקון...?

כשהעולם יתנהג יפה אני אכתוב משהו שמחימח שם עראפת
מחשבה מייצרת מציאות?תמימלה..?

אולי קצת לצאת מהדיכאון של המצב...?

לגרום לחיוך במקום לדמעות...?

מציאות מייצרת מחשבה.ימח שם עראפתאחרונה
אמנם כבר כבר קצת זמן אבל נראלי שעדיין רלוונטי...תמימלה..?

רציתי לכתוב משו על שלושת הנערים שנרצחו לפני שתים עשרה שנה, לא הצלחתי ואז @שפוי עזר לי...

אז זה של שנינו...

"חטפו אותי" הוא לחש,

והזעקה נבלעה בתוך הרעש.

"תוריד את הראש" פקד הקול האכזרי,

והוא לחש בשקט "הושיעני, אלוקי צורי".

ובבית הפתעה, פחד ומבוכה,

חשש ודאגה,

מה שלום הבן היקיר

שכבר שעות לא בא...

אז מתקשרים למשטרה

ולא מקבלים תשובה

וכך במשך ימים ארוכים,

אבל אולי ישנה עוד תקווה....

תקווה שהוא יחזור,

יחזור כמו גיבור,

שלא נהיה גם חלק ממשפחות השכול...

ושנמצא את הכח לעמוד ולסבול...

והאחדות הזו של עם ישראל,

נותנת כוחות,

להתפלל

ולעבור את כל התלאות...

אז כשמגיעה המרה שבבשורות,

כשלא מפסיקות לרדת הדמעות,

כשצועדים אחרי המיטות-

אין מילה,

רק תפילה,

בקשה לנחמה,

לחיבוק באהבה,

של אבא שבשמיים,

שנשאר איתנו עדיין

שממשיך להחזיק לנו את הידיים

ולא עוזב אותנו לעולם,

וגם כשלא הכל מושלם...

מטלטלזיויק
אירוע נורא... הי"ד 
אני זוכר את הסיפור הכואב הזה.משהאחרונה
שאלת השאלותשפוי

היי לכולם, שאלה קטנה לכותבים שכאן,

כשאתם מרגישים שיש לכם רעיון מעולה בראש אבל המילים פשוט לא יוצאות על הדף, מה הדרך הכי טובה שלכם לשחרר את התקיעות הזו? 

אשמח לשמוע רעיונות או טיפים, כמובן שאפשר גם בפרטי כדי לא להעמיס כאן או סתם אם לא בא לכם לחשוף לכולם. 

תודה רבה!

מה שאני עושה זה ככהחתול זמני

ראשית אני שואל את עצמי: על מה אני רוצה לכתוב? מה מפריע לי? מה הסיפור שאני רוצה לספר? האם יש לי כמה סצנות בראש (גם אם נפרדות)? איך אפשר לחבר ביניהן?

 

גם אני בוחר כמה מילים מנחות שתלווינה אותי במהלך השיר (אני כותב כמעט רק שירה אבל גם בסיפורים קצרים אני משתמש באותה שיטה), מין "עולם קטן" של מילים

 

ואז מנסה להתחיל לחבר ביניהן

 

אני גם אוהב לכתוב בצד את האלפבי"ת כדי שיהיה לי יותר קל לחרוז / למצוא מילים עם מצלול מתאים

אצלי, אני חושבת על זה. יום ועוד יום, ומנסה בראשנחלת

כל מיני צירופים. אם יש משהו שמתחרז לי או רעיון שעולה בדעתי ואני חוששת לשכוח,

אני כותבת אותו על דף.  ולפעמים כותבת קודם על הדף, בוחנת, משנה פה ושם,

ומעלה אותו.

 

למשל, עכשיו יש לי, בס"ד, סיפור בחרוזים כמעט שלם אבל חלק ממנו פשוט לא

מסתדר לי. אז אני "הולכת" איתו עוד קצת, או כותבת את הסיפור לעצמי ומנסה

שוב...לפעמים כשזה לא הולך בשום פנים, אני מבינה שאני אולי צריכה פשוט

להשמיט את הרעיו, שבראש הוא נחמד, אבל המילים לא רוצות להתחבר, להתחרז,

בשום אופן...

 

וזה מביא אותי למסקנה שהכל מהקב"ה. הכל! בערב אחד, מזמן, עלו לי

פתאום כחמישה שירי ילדים, כך, לפני השינה. הם פשוט באו...

 

וכשהשם לא רוצה, לא יעזור שום דבר.

 

דיברתי כל כך הרבה על עצמי, סליחה. אני מציעה לך לכתוב את הרעיון

שלך, בצורה גולמית וגסה. פשוט לשפוך על הנייר מה שבא. ולאט לאט,

לעשות סדר בגולמיות הזו. מעט מעט. וסבלנות. לפעמים זה יכול לקחת

זמן. לא להתעקש . לא ללכת בכוח. לתת לדברים להסתדר בקצב שלהם;

לתת לקב"ה מקום להיכנס, להשתתף....לא לאנוס את זה...

כמו שמדוושים על אופניים ועוזבים - את זה שמעתי בקשר למאמץ

בלימוד תורה; אתה עושה ככל יכולתך, אבל לא בכוח, וזה, בעז"ה

יבוא מעצמו.

 

אגב, גם בציור , כך למדתי, זה כך: לא מתחילים בפרטים, אלא כמו

פסל שבתחילה לוקח גוש גולמי ומסתת אותו לאט לאט.

 

אולי כדאי לך לכתוב אנקדוטות קטנות. של יום יום. כמו שמשרבטים

בפנקס. משהו קל. לא צריך משהו גרנדיוזי.

 

בהצלחה!

 

גם קריאה של ספרות איכותית ולא "זבלית" - עוזר לפתח

מודעות וטעם טוב.

 

וואו, באמת שאלה קשה...תמימלה..?

אני גם אשמח לשמוע טיפים😅

האמת שאני רואה את הכתיבה מאוד בתור תחביב, וזה גם מצליח לי רק כשאני לא מכריחה את עצמי לכתוב, סתם לדוגמא, אתמול היו בדיוק 12 שנה לאירוע של שלושת הנערים הי"ד ורציתי לכתוב משהו, ניסיתי ופשוט לא הלך לי, אז פשוט הרגעתי את עצמי, אמרתי שיש לי זמן ועכשיו אני הולכת עם זה בראש(קצת כמו ש@נחלת כתבה) ומקווה שאצליח לכתוב, וגם אם לא-לא נורא...

כשאני כן חייבת לכתוב משהו במיידי אני פשוט כותבת הרבה מאוד פעמים עד שיוצא משהו טוב, זה לא נחמד ואני לא נהנית מזה ולרוב זה גם לא יוצא טוב מאוד אבל אם חייבים ואין ברירה....

בקיצור, אני יודעת על עצמי שכשאומרים לי לכתוב על משהו מסויים-אני לא מצליחה וזה די תלוי רק במצב רוח הנכון וכזה...

כתיבה זורמת חופשיתמשה

ואם לא, אז לא. מנחש שאם הייתי עיתונאי או כותב אחר לפרנסתי אז הייתי פועל אחרת.

עיקר השימוש שלי בכתיבה זו כתיבה רגשית. ושם הצורך קצת אחר.


(כתבתי כתבה ש'התפוצצה' בסוף שבוע שעבר, אבל אם לא אז לא נורא).

ואולי גם לפרק את זה, משהו קטן ששייך לרעיוןנחלת

פשוט לזרוק אותו על הנייר כמו איזה גוש בוץ (לא מהכיוון השלילי, אלא גולמי כזה לפני שצרים ממנו קציצות....)

עוד משהו קטן שמתקשר עם הרעיון ועוד אחד....לא צריך להיות מובנה לפי הסדר וכו', אפשר לכתוב סתם

כך, ואחר כך לעשות שם סדר. כשאפשר)

נכון. מסכימהShandy
תודה רבה לכולם על הטיפים!שפוי

'כולם' - אמנם כתוב בלשון זכר אך מופנה לשני המינים ;)

דבר נוסף והכי חשובנחלת

להיות אותנטי. לא להשתמש במילים וביטויים גבוהים כי נראה לך שזה יפה.

להיות אמיתי. ממש. לא להתייפיף,  שיהיה סלנג אבל שיהיה אמיתי;

להוריד את כל המיותר ולכתוב פשוט. כמו שמתאים לך. ללא יומרות.

ואז, דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב.

 

אפשר לראות כתיבה אמיתית אצל תמימה'לה (בפרוזה) ואצל

מגיבה נוספת שאיני מוצאת כרגע את תגובתה. סיפור פשוט

במובן הטוב של העניין. בלי התחכמויות לשוניות-ספרותיות.

 

כמובן, שאם הדרך שלך היא מילים של בית מרקחת וזה

לגמרי אתה, לאורך כל הכתיבה - זה בסדר.

 

הכוונה לא לכתוב למשל: תמהני במרום הייתי רוצה לדעת -

זה בסדר. בכל זאת, אנו כותבים ולא מדברים.

 

אלא יותר מכך. לעשות מאמץ מיוחד כדי שהדברים

ייראו יפה במיוחד, מילים גבוהות.

 

מקווה שהבנת.

 

בהצלחה רבה!

 

 

במרום - טעות. התכוונתי:במקום.נחלת
את יודעת שאת יכולה לערוך הודעה שכתבת?נקדימוןאחרונה
אם עדיין לא הגיבו עליה את יכולה לערוך אותה
יאא, תודה🥹🥰תמימלה..?

ממש מחמיא לקרוא את זה, ועוד שזה הגיע בעקיפין כזה😅

תודה רבה🙏🥰

לא משנה התחרטתיShandy
עבר עריכה על ידי Shandy בתאריך י"ח בסיוון תשפ"ו 14:52

...
 

 


 

 

 

גם להתחרט מותרסופר צעיר
כן..Shandy

זה היה פריקה של לפנות בוקר.

אבל אם מסקרן אותך אשלח לך

יאללה פרקיסופר צעיראחרונה
קימים בנינוזכרושיצאנולרקוד

קַיָּמִים בֵּינֵינוּ אֲנָשִׁים

שֶׁנִּרְאִים כְּמוֹ כָּל אֶחָד אַחֵר

וְלִפְעָמִים אֲפִלּוּ יוֹתֵר

הֵם יִהְיוּ מַצְחִיקִים, שְׁנוּנִים

אֲפִלּוּ חֲכָמִים בִּמְיֻחָד

תָּמִיד יִהְיוּ לָהֶם תּוֹבָנוֹת עֲמֻקּוֹת

בְּיוֹתֵר בְּיַחַס לְמַשְׁמָעוּת הַיְּקוּם

וּמַשְׁמָעוּת חַיֵּיהֶם

וְאִם תֵּשֵׁב עִמָּם לְשִׂיחָה רְצִינִית

תְּגַלֶּה רָבְדֵי רְבָדִים שֶׁלֹּא יָדַעְתָּ

עַל קִיּוּמָם

הֵם תָּמִיד יֵרָאוּ כֹּה חֲסֻנִּים

כֹּה חֲזָקִים וּבִלְתִּי מְנֻצָּחִים

אוֹתָם שֶׁהִתְגַּבְּרוּ עַל כָּל מִכְשׁוֹל

שֶׁתָּמִיד יִהְיוּ שָׁם בִּשְׁבִיל הָאֲחֵרִים

"חֲצִי פְּסִיכוֹלוֹגִים בְּלִי הַכְשָׁרָה"

יִקְרְאוּ לָהֶם כֻּלָּם


אַךְ מָה שֶׁכֻּלָּם לֹא יֵדְעוּ

אוֹ לֹא יִרְצוּ לִרְאוֹת

זֶה אֶת הַצֵּל הָאָפֵל הַמְּלַוֶּה אוֹתָם

בְּכָל צַעַד וָשַׁעַל

אֶת מַסֵּכַת הַצְּלָלִים הַחֲרִישִׁית

הָעוֹטֶפֶת אוֹתָהּ לְלֹא לְאוּת

יוֹם יוֹם, שָׁעָה שָׁעָה

מְכַרְסֶמֶת אַט אַט בִּבְשַׂר חַיֵּיהֶם

צְלִילֶיהָ הֲלוּמוֹת

מַבָּטֶיהָ צְלָלִים

כֻּלָּהּ חֲשֵׁכָה

וְהִיא מְהַלֶּכֶת אֵימִים


וְלִפְעָמִים

לִפְעָמִים מִתַּחַת לְחִיּוּךְ קוֹרֵן

תִּסָּדֵק לְרֶגַע הַמַּסֵּכָה

מִבַּעַד לְקֶרֶן הָאוֹר

תַּבְלִיחַ חֲשֵׁכָה

שֶׁתֵּעָלֵם כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאָה

וְהַחִיּוּךְ יוֹסִיף לִקְרֹן

וְהַמַּסֵּכָה תָּשׁוּב לִמְקוֹמָהּ

וְהַזִּיּוּף יַמְשִׁיךְ לִזְעֹק

לְלֹא הֶרֶף


הֵם מִסְתּוֹבְבִים בֵּינֵינוּ

חֲרִישִׁים

כִּלְאָם לְחִישׁוֹת

מַבָּטָם טָרוּף

וְכָל יֵשׁוּתָם

זוֹעֶקֶת הַצָּלָה


הֵם מִסְתּוֹבְבִים

אֲחוּזֵי פַּעֲמוֹנֵי עֲנָק

הַמַּחְרִישִׁים לְלֹא הֶרֶף

זוֹעֲקִים זְעָקוֹת מְעַנּוֹת

שֶׁנֶּחְצְבוּ הַיְשֵׁר

מִתְּהוֹם הַצְּלָלִים


אֶת מַשְׁבְּרֵי יַלְדוּתָם הַקּוֹדַחַת

הֵם יְסַפְּרוּ לְכָל הֶחָפֵץ

אַךְ אָנוּ נֶאֱטֹם אָזְנֵינוּ מִשְּׁמֹעַ

נִתְרַכֵּז בְּמַסֵּכַת הַצְּלָלִים

וּנְשַׁכְנֵעַ עַצְמֵנוּ לְהַאֲמִין

שֶׁזּוֹהִי הַמְּצִיאוּת

עֲבוּרָם

עֲבוּרֵנוּ

וְהֵם יוֹסִיפוּ לִכְאֹב

לְהִתְעַנּוֹת בְּיִסּוּרֵי נֶפֶשׁ

שֶׁאֵין אִישׁ מֵבִין בִּלְתָּם

לְהִתְהַפֵּךְ בַּמִּטָּה לְלֹא הֶרֶף

לְנַסּוֹת לְהַטְבִּיעַ אֶת כְּאֵבָם

וְאֶת יְגוֹנָם בְּמֵי קוֹלְחִין

בְּזֻהֲמַת הַבְּרִיחָה וְהָרֶפֶשׁ

חֲדוּרֵי כְּאֵב

חֲדוּרֵי רְדִיפָה

סְמַרְטוּטֵי אָדָם

חַיִּים

מֵתִים.


וואו!!!תמימלה..?
מטורף, אין לי מה לומר, פשוט מטורף!!
וואוהולך דרכים

זה פשוט וואו. שיר חזק מאוד, כואב מאוד

יפה מאדoo
2 השירים
תודה רבהזכרושיצאנולרקודאחרונה

לאונפר לא שלי, אלא של סטרומאה הגאון (פאפאוטאיי, פורמידבלה ואחרים)

בעיני היוצר הכי גדול שחי כיום. שווה לחפש את השיר עם תרגום

התקשר לי מאוד למה שכתבתי. (לפעמים אני מעלה

את מה שכתבתי עם השיר של שלומי סרנגה "מקום אחר"

גם התחבר לי מאוד)


צְלָלִיתסופר צעיר

בְּכֹל עֶרֶב

בַּקּוֹמָה הָרְבִיעִית בְּעֵרֶךְ

מוֹפִיעָה צְלָלִית קְטַנָּה,

בּוֹצַעַת אֶת הָאוֹר

הַנִּשְׁקָף מֵהַחַלּוֹן.

בְּכָל עֶרֶב

תַּבִּיט מַטָּה

צוֹפָה עַל הָרְחוֹב

לֹא מָשָׁה מִמְּקוֹמָהּ.

בְּגַב יָשָׁר

בִּתְנוּחָהּ יַצִּיבָה,

בְּדִידוּת עוֹטֶפֶת אוֹתָהּ

בִּשְׂמִיכָה טְלוּאָה.

כְּשֶׁאֲנִי מַבְחִין בָּהּ

שׁוֹתֶקֶת כָּכָה

אֲנִי מַאֲמִין

שֶׁאֲנִי הַיָּחִיד

שֶׁמַּבִּיט בָּהּ בַּחֲזָרָה.

יפה מאוד! נוגע.נחלתאחרונה
...כְּקֶדֶם

בין הנשימות של העולם

בזווית המצלמה

יש נשמות גלמודות שהעולם טפח על פניהם

תקוות שהיו ונתלשו

חיים שנגדעו

רק כדי להותיר זיכרון עמום


היינו כאן 

צאו לטיילימח שם עראפת

בוא נצא לטייל בשבילים שמסביב

נשכשך במעיין רגליים יחפות,

נשאף ריחות של קיץ שמחליף את האביב,

מהר לפני שיתחילו השריפות.


כי אוטוטו תתחיל שוב העונה

פה ושם כבר התחילו להשחיר

הרים, ואדיות, מהם תברח שוב היונה

עלה הזית במקורה רועד נופל מחוויר.


אז בוא נצא, לטייל, בבקשה

ניקח תרכב כי ברגל מסוכן

לא נעבור בA וB, זו חלוקה קדושה!

(וגם.. הרכב עוד לא ממוגן..)


השופלים כבר סללו שבילי אש חדשים

האויב כבר מצית פה ושם שדות

כל עוד אפשר ללכת בטבע, צאו אנשים,

כי עוד מעט ישחיר הכל מהשריפות.

אבל במעיין נהיה עם חולצה?פשוט אני..
תן לעצמך סטירה(בעוון נצלו"ש)ימח שם עראפת
אני נכנס עם חולצה למעיינות, אתה רוצה תיכנס ערום, לא כשאני שם
בהתחשב בפורום שבו כתבתפשוט אני..

אתה לא אמור להתלונן על הניצלוש,

אלא לשמוח שמישהו בכלל הגיב לך 🤣

פחחחימח שם עראפת
אם תסתכל בשרשורים שלי בפורום הנ"ל, תראה שבאופן מפתיע אני מקבל תגובות יותר ממך
עשית חשק לצאת לטייל😅תמימלה..?
הסוף קצת פחות אופטימי אבל זה כתוב יפה מאוד, כרגיל-חרוזים מדויקים ורעיון מקורי......
מאוחר מדי.ימח שם עראפתאחרונה

אני מקווה שהספקת. אם לא אז חבל.

אין דבר, עוד שנה או שנתיים

יצמח הואדי, ינץ ניצן עולל,

והואדי שוב יפרח, אך בינתיים...


בינתיים הואדי שחור.

העצים שרופים, החיות נעלמו,

כאילו נכבה בו האור.

הכל נשרף, הקולות נדמו.


האויב אותו הצית, אותו ואת ההר.

נשכשך רגליים במעיין שחור

כי לא נורא, ואין דבר,

מחר נדליק שוב את האור.

אולי יעניין אותך