אני לא מתעסקת בנושא הזה כמעט בכלל. וכי למה לי? ב"ה אין לי שום קשר אישי (טפו טפו חמסה) למציאות הזו. לא חווה אותה בכלל ביום יום.
אבל לעתים משהו בי מתעורר. זו מציאות קשה מנשוא. הדעת לא מצליחה לסבול את העובדה שאין פתרון הלכתי כיום לנשים שנמצאות בכלא של עגינות. וכן, יש אנשים קדושים ברבנות שעושים ימים כלילות ע"מ שנשים עגונות יזכו להשתחרר מנישואיהן, אבל עדיין - יש כ"כ הרבה נשים שלא מצליחים לשחרר אותן.
העולם לא מושלם, והלכה היא הלכה. אבל יש בי כל כך הרבה כאב, שנשים שרוצות להמשיך בחייהן ולשקם אותם, פשוט נשארות תקועות מאחור, כלואות בנישואין שלא רצויים עליהן, ונתונות תחת שליטה של איש שכל רצונו הוא לאמלל אותן (במקרה היותר פשוט, הוא רוצה להוציא מהן סכום גדול של כסף).
אה, ואני חייבת להודות שיש בי גם קצת פחד מהפוטנציאל (הקלוש, אמנם, ועדיין) של המציאות הזו להגיע יום אחד אליי.
מה דעתכן? דעתכם?
הערת אגב: יש גם המון גברים עגונים בימינו, וזה עוול נוראי. ההבדל הוא שלהם יש אופציה הלכתית (אם כי לא כ"כ חברתית, אין ספק) להמשיך בחייהם ולהקים משפחה חדשה. לכן ההבדלה. אבל המציאות מוכרת וכואבת.
שלא יניף ידו ורגלו
)
