חוקר תולדות הציונות והזהות הלאומית הישראלית, ד"ר משה ברנט, משוחח עם ערוץ 7 על השלכות התקופה שקדמה לשבעה באוקטובר על אירועי היום הטראגי שחוותה ישראל, מסביר מה לטעמו הוביל להתעצמות החמאס, ומסתבר שאנחנו אשמים בכך, ומה נכון לעשות בעתיד, ריבונות ביהודה, שומרון ועזה.
לדבריו בשנה שקדמה לשבעה באוקטובר לא היה קו אדום שלא נחצה. "החברה הישראלית יצאה מדעתה", כלשונו, ולהערכתו הדבר נעשה במכוון. "אהוד ברק ניסה לפורר את החברה הישראלית. את המקור אני רואה בו", מפנה ד"ר ברנט אצבע מאשימה וישירה, אך מוסיף כי "זה שהאליטות נענו לדבר הזה זה סיפור אחר ויש סימן שאלה למה זה קרה וגם על זה צריך לדבר".
"עמדו כאן אנשים על במה מרכזית בישראל ובכל שבוע המרידו את הצבא, ולא רק שהמרידו אלא גם קבעו שהצבא מומרד. שקמה ברסלר הוציאה הודעות שנענים להמרדה שלה. זה שלדבר הזה הייתה השפעה על האויב אין בכך שום ספק, והם גם אומרים את זה. הם ראו חברה מתפוררת שהשתלבה עם תיאוריית קורי העכביש. לכן במובן הזה יש קשר ישיר בין האירועים האלה לבין מה שהיה", אומר ברנט הקובע כי חייבים לבדוק את הקשר בין נאומי הסרבנות לאירועים.
עם זאת עדיין ישנם פרטים שלא ניתן להסביר אותם, כמו למשל העובדה שלא היה צבא שיגיב למתקפה. "כשבודקים את עניין הסרבנות ואת תיאוריית החמאס המורתע, האם מישהו מהמחזיקים בעמדות האלה סבר שהוא מורתע עד כדי כך שאין צורך בצבא בדרום? הצבא הגיע רק בשעה שתיים או ארבע, אחרי האירועים. את הדבר הזה צריך לברר".
ברנט חוזר לשאלת האירועים שקדמו לבוקר השבעה באוקטובר: "אני חושב אינטואיטיבית שלא יכול להיות שאין קשר בין האירועים הטראומטיים שלפני השבעה באוקטובר לשבעה באוקטובר. יש כאן חור שחור שאנחנו לא יודעים מה קרה בו. איך זה הגיע לממדים מהסוג הזה, אבל לא יכול להיות שאין קשר. אני יכול רק לנחש. הגנרלים שלנו שכנעו אותנו שתפקידם הוא לשמור על הדמוקרטיה".
"איפה היה הראש של האנשים האלה בשנה האחרונה? כשקבוצה ממרידה צבא היא חושבת שהיא נמצאת במשחק אחר לחלוטין ולכן אפשר להמריד את הצבא, אלא אם כן הם חבורה של מתאבדים, ואני לא שולל זאת... אבל אם אתה לא מתאבד המסר שאתה משדר לחברה ולגנרלים הוא שהביטחון לא חשוב ואפשר להמריד צבא, ובנוסף אתה נותן לגנרלים תפקיד והוא לעצור את נתניהו ולהכניס אותו לבית סוהר. יש לזה קשר לאווירה שהייתה בחודשים הקודמים, לזלזול במושג הביטחון, לעובדה שהצבא לא טיפל לחלוטין בנושא הסרבנות. היום משחררים מישהו ממילואים אחרי שהוא הוביל מחאה של מילואימניקים שיצאו מעזה, אבל אז הם לא נגעו בדבר שנגע בשורשי קיומנו כמו המרדת הצבא. כל הדברים האלה קשורים, אבל מעבר לזה יש לנו שאלות שאין לנו מענה להן".
האם ההתגייסות הכוללת של החברה בישראל מאז נפתחה המלחמה לא מלמדת שהמרדה לא הייתה? ד"ר ברנט קובע כי מדובר בסך הכול בהוכחה ש"לא שמים על שקמה ברסלר, אבל כשהיא אמרה את הדברים האלה האויב לא חשב כך. זה חמור מאוד, ליצור אצל האויב רושם שהצבא לא מוכן, גם אם זה פייק זה חמור. אם היא ידעה שהצבא נמצא ואמרה שהוא לא נמצא גם זה חמור. הדברים בוודאי קשורים".
לטעמו של ברנט לא ניתן לעשות דבר שימנע תופעות שכאלה בעתיד. "מה שאתה רואה כאן, את ההמשך של קפלן באולפנים ובהתנהלות האנשים שיצרו את הדבר הזה, אי אפשר לעשות עם זה כלום. צריך לקחת את זה כנתון ולהמשיך הלאה כשזה קיים בתוכנו. אותם אנשים לא ישתנו. נעשה את המלחמה הזו עם הנטל הזה שהוא כבד מאוד. אנשים זורעים כאן דמורליזציה לא מתוך פסימיות שנובעת מהערכת מצב אלא דמורליזציה שמטרתה היא האנטי-ביביזם הזה שהיה קודם. צריך לסמוך על העם שמתפקד למרבה המזל ולהשלים עם הנטל הזה שאנחנו נושאים על עצמנו".
בהתייחס להתמודדות של ישראל עם האויב סבור ד"ר ברנט כי שורשי הבעיה נמצאים בעצם ההגדרה של ישראל כמדינה יהודית, מה שמונע ממנה לקחת חסות על אזרחים שאינם יהודים. "זה מה שיצר את מדינת החמאס כי המדינה היהודית, מדינת בית כנסת, לא פרסה כנפיה על ציבור האנשים שחי בארץ ישראל. אם ארץ ישראל היא ארצך ואתה רוצה אותה אתה צריך לקחת אחריות על מה שיש בה, אבל לא רצית לקחת אחריות ב-48' ולא ב-67'. המשמעות של הדבר הזה היא שיצרת מיתוסים של עם פלשתיני כדי להיפטר מאחריות על המוסלמים בארץ ישראל".
ברנט מזכיר בדבריו את הויכוח המצולם בין יצחק שמיר ז"ל לשמעון פרס ז"ל, כאשר שמיר אמר לפרס שמי שלא רוצה את עזה לא רוצה את ירושלים ובדבריו יש אמת גדולה. "אתה לא יכול לחלק את הארץ שלך בהתאם לראשים יהודים שקיימים או לא קיימים בה. אם זו באמת הארץ שלך אז תפעל בהתאם ותיקח אחריות על התושבים שבה, אבל את זה לא רצית לעשות".
מתוך תפיסתו זו קורא ברנט לסיפוח ולריבונות. "הפקרת את ערביי ארץ ישראל לידי החמאס והרש"פ בשם אידיאולוגיות וסיבות שונות, אבל בסופו של דבר זה מה שקרה והשבעה באוקטובר הוא המחיר לזה. מאז ברית בן הבתרים ניתנה הארץ לצאצאי אברהם, במשך אלפי שנים חלמנו על ארץ ישראל שלא הייתה בידינו, הגענו לארץ ישראל והעולם הכיר בכך שהיא שלנו כפי שנאמר בכתב המנדט, אבל במלחמת העצמאות בן גוריון לא רצה לכבוש את הגדה למרות שהיה אפשר ובששת הימים כבשת את ארץ ישראל והתבררה האמת לאמיתה, שאתה לא רוצה אותה, וזה בשם אותה יהדות שהביאה אותך לכאן. כשאני אומר לך שבוא ותספח את הארץ שניתנה לאברהם אבינו אתה אומר לי שאי אפשר וגרים שם אנשים אחרים. זו מהות הבעיה שאנחנו נמצאים בה. אנחנו צריכים לקבל אחריות מחדש על ארץ ישראל ולעשות את מה שנדרש, לספח את השטחים".
לדבריו יצטרכו להיות שלבי ביניים במהלך שכזה. השלב הראשון הוא שלב כיבוש האזור, השלב השני הוא שליטה ביטחונית ואזרחית מאחר ואין שליטה ביטחונית ללא שליטה אזרחית, לבצע נאציפיקציה שלא תאפשר הסתה לרצח יהודים לקראת ההמשך.