הודעת הפרישה של גדעון סער ומפלגתו, הימין הממלכתי מן הממשלה מסמנת את הכרעת גורלה של הממשלה הנוכחית.
הדרך האחת היא: בחירות בסבירות גבוהה, או דווקא מיצוב וחיזוק הממשלה באמצעות גדעון סער חדש ואולי ליברמן שיבואו להושיע את נתניהו, עם פרישת גנץ וחוק הגיוס שתאריך התפוגה שלו הולך ומתקרב.
תמונת המצב במדינת ישראל לאחר כמעט שישה חודשי מלחמה, היא של היעדר הכרעה ברורה בזירה העזתית, בצד התרופפות הגיבוי הבינלאומי ובפרט האמריקאי. איומים באי המשך הספקת נשק וחלקי חילוף מצד מדינות ידידות לישראל כגון: קנדה ואיטליה. באין פעולה מסיימת ברפיח וגם בדיר אל בלאח ובנותיה שמשם אגב משוגרות רקטות לישראל (כגון לאשדוד, אשקלון והעוטף), עם דישדוש מתמיד בזירה הצפונית ולמעשה מלחמת התשה בעצימות נמוכה-בינונית, מבלי להתכתש פיזית מול חיזבאללה ומבלי לעצב מחדש את הגבול הצפוני, באופן שיבטיח את חזרת 100,000 תושבי קו העימות בצפון לבתיהם.
בצד זאת התעצמות משמעותית של זירת המאבק בטרור ביו"ש, הן בתכיפות פעולות הטרור, בתעוזתן, וברמת התחכום והשימוש באמצעי לחימה וחבלה משופרים וקטלניים. רק אתמול פורסם אודות תפיסת משלוח נשק ענקי, איכותי וקטלני, שהוחדר והגיע לשטח מאיראן וכולל אלמנטים מאוד מדאיגים, שהוגדרו ע"י גורמי הבטחון כ"משני מציאות" וזה כאמור משלוח נשק שנתפס ואין לאף אחד מושג, כמה כאלה לא נתפסו.
כל אלה בצד נתונים נוספים, כגון: אי התקדמות בעסקת החזרת החטופים. הרעת מצבה של ישראל בזירה העולמית ובפרט התכתשות מתמדת ולא בריאה בין הממשל בארה"ב לבין ראש הממשלה נתניהו. התעוררות והתערערות זירות ויכוח פנים ישראליות כגון: ההפגנות הנמשכות בקפלן ובקיסריה, סוגיית גיוס החרדים והפתרונות הלא מוצלחים שמציעה הממשלה בנדון, כמו גם הכבדת הנטל על משרתי המילואים ומשרתי החובה.
קיצורם של דברים, בוקה ומבולקה ומערכת אתגרים מאוד מורכבת ולא פשוטה שניצבת לפתחה של החברה בישראל וכמובן מחייבת הכרעות דרמטיות על ידי הממשלה ובתקופה קצובה.
גדען סער, בצדק רב מבחינתו, כבר מעת הכריזו לפני שבועות ספורים על התנתקות מגנץ והמחנה הממלכתי והקמת הימין הממלכתי, רוצה לדוג את המנדטים הרבים של הציבור הימני שחונה זמנית במחנה של גנץ, מאוד מתקשה להמשיך ולתמוך בנתניהו ובמדיניותו, מייחל לשינוי שאינו רק פרסונלי אלא גם ובעיקר מהותי.
בחכמה רבה, גדעון סער לא פוסל את נתניהו אישית ומאפשר למערכת הפוליטית לטרוף מחדש את הקלפים ולשלב בין "ימין" ו "שמאל" קלאסיים – ככל שכאלה בכלל נותרו רלבנטיים לימינו ובאמת מה ההבדל בסוגיות הליבה של מדינת ישראל בין אנשי מרכז לאנשי ימין? למעט הצהרות חלולות, כולם מיישמים את אותה מדיניות.
גדעון סער בהחלט רואה עצמו כאלטרנטיבה פרסונלית להיותו ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל. בעיניו הוא עונה על כל הנתונים הנדרשים; הוא בעל ניסיון פרלמנטרי ומיניסטריאלי רב, הוא שייך למחנה הימין הקלאסי אך ישב גם בממשלות אחרות ועם גורמי שמאל ומרכז, יש לו מערכת קשרים מצוינת עם הציבור החרדי והוא יודע לדבר בכמה שפות תרבותיות לרבדי החברה הישראלית.
ברור לו שהסיכוי שיוביל את המפלגה הגדולה בישראל, רחוק מאוד מן המציאות, אולם תקדים בנט שהצליח להיות ראש ממשלה עם 6 מנדטים, הינו מציאות ועובדה מוגמרת שבהחלט יכולה לחזור על עצמה, בפרט עם גורם שישכיל לשלב בממשלתו קבוצות מגווני הקשת הפוליטית.
גדעון סער באופוזיציה, יאתגר את הממשלה מימין ויציע הצעות חדשות לפתרון המשברים המיידים באופן יצירתי ולא בהכרח שגרתי, כגון הצעתו מן השבוע שעבר לסיים המערכה בעזה באמצעות הגליית ראשי החמאס ושחרור החטופים.
עם התקרב מועד המשבר הפוליטי הבא, לכל היותר בעוד פחות מחודש, בשל "חוק הגיוס" והאיום הממשי של גנץ לפרוש בנסיבות אלה, כוחו הפוליטי של סער רק מתחזק ובפרט אם הוא יחבור לתאום הפוליטי שלו ליברמן. כוח משותף של שניהם, יכול להוות חיזוק לממשלה ככל שגנץ אכן יפרוש והנדוניה שהם יקבלו תהיה עד חצי המלכות ואף מעבר לכך.
מאידך, וככל שסער יחליט ללכת עם הפוזיציה של האופוזיציה עד הסוף, קרי לגרור באמת את ישראל לפירוק הממשלה ולבחירות, כי אז הוא יהיה חייב לצור אלטרנטיבה אמיתית מהותית לליכוד ולמדיניות הממשלה הנוכחית ולא רק להציע חלופות פרסונאליות.
הציבור צמא ובצדק לשינוי מהותי ולהנהגה שתוביל את ישראל בבטחה ובחכמה לאתגרים הרבים והמגוונים המונחים לפתחה.
במוצאי חג הפורים תשפ"ד עם הכרזתו של גדעון סער, החל מהלך שיוביל אולי לשינוי המיוחל, ככל שגדעון סער ואחרים שיצטרפו אליו ישכילו להתמקד במהות ובפתרונות של תוכן, עמוקים וארוכי טווח וככל שאלה אכן יקרו, הציבור הנבוך ומחפש הדרך, עשוי להכריע בעד בחירות, בעד שינוי, בעד הכרעה בכל החזיתות המדשדשות.
מיכאל שפרבר הוא עו"ד וחבר פורום יו"ש