השרה אורית סטרוק, חברת קבינט ומי שנחשבת בעיני רבים לאחת המתריעות הגדולות מטבח השבעה באוקטובר, משתתפת גם היא בסדרת הראיונות בערוץ 7 סביב שאלת היתכנותו של תרחיש השבעה באוקטובר גם ביהודה ושומרון וההיערכות הנדרשת לקראת אפשרות שכזו.
את דבריה פותחת השרה סטרוק בנימה אופטימית ואומרת כי "יש פערים גדולים בין עזה של השישה באוקטובר למצב ביהודה ושומרון ויש הבדלים משמעותיים יותר בין יו"ש של השבעה באוקטובר ליו"ש של היום. ברור שהנוכחות, גם האזרחית-התיישבותית וגם הצבאית והמודיעינית-אנושית, יוצרת הבדל מאוד משמעותי. כל ההיבטים הללו השתנו מאוד לטובה מאז השבעה באוקטובר".
לדבריה, "צה"ל דרוך הרבה יותר והתקפי הרבה יותר. הפעולות במחנות הפליטים בלפחות שלושה מקומות שונות ממה שהיה בעבר, הנוכחות ההתיישבותית שונה דרמטית ממה שהיה פעם. הקמת היישובים הרבים ותפיסת המרחב על ידי החוות יצרו תפיסה ביטחונית מרחבית שהייתה חסרה לנו לאורך עשרות שנים מאז אוסלו. לכן בוודאי שהמצב השתפר בפני עצמו".
עם זאת, אין לראות במציאות הנוכחית ביהודה ושומרון סיבה להיות רגועים, אם כי "זה מכניס אותנו לאירוע ממצב הרבה יותר טוב, ועדיין הסכנה תמיד קיימת, במיוחד לנוכח המגמות שאנחנו מזהים אצל הרש"פ שמתחמשת, מתארגנת ומתאמנת לא כמו שאמורה להתארגן רשות שעניינה הוא טיפול בטרור ויצירת ביטחון פנים לערביי יהודה ושומרון. זה לא קורה. הם מתארגנים ומתחמשים במבט צופה פני מערכה מלחמתית נגדנו, ולכן זה לא יכול להרגיע אותנו".
"גם ההיקף העצום של הנשק הבלתי חוקי שנמצא כמעט בכל בית ביהודה ושומרון צריך להטריד אותנו, ומעל הכל השנאה והמוטיבציה הגבוהה, גם בהיבט החוק והנורמטיביות של מערכת חינוך שמחנכת לשנאה ואכזריות כלפי ישראל מגיל אפס. זו מערכת מעודדת טרור, יש אנדרטאות למרצחים בכל שכונה ובכל כפר ברש"פ. יש שם מערכת חוקית שאומרת שהרג יהודים זו מצווה ששכרה בצידה. כל אלה יחד לא יכולים להשאיר אותנו רגועים".
ואולי, שאלנו את סטרוק, מסתכלים ערביי יהודה ושומרון על גורלה של עזה ומבינים שזו תהיה אחריתם אם ינקטו באותה דרך, ואולי הדבר מרתיע אותם. סטרוק אינה שוללת את כיוון החשיבה הזה, אך סבורה שיש להעצים את צריבת התודעה הזו.
"כששואלים אותי מה צריך לעשות כדי למנוע אירוע בסגנון השבעה באוקטובר ביהודה ושומרון, אני אומרת שצריך לפעול קודם בעזה כי מה שנעשה בעזה משליך על ערביי יהודה ושומרון ששוקלים את הכדאיות של פעולה כזו. ככל הידוע זה משפיע לטובה. הם רואים את עזה חרבה והרוסה וגם את דרום לבנון וכך גם את מחנות הפליטים שבהם צה"ל עובד, וזה משפיע עליהם", אומרת סטרוק ולשאלתנו אם הידיעה הזו על ההשפעה על ערביי יו"ש אינה מתבססת על אותם גורמי מודיעין שהרגיעו אותנו לפני השבעה באוקטובר, היא משיבה: "זה ידוע בצורה די וודאית ואני לא יכולה לפרט על כלי המידע שאנחנו נעזרים בהם. הדבר הזה מרתיע אותם".
לשאלה אם ייתכן שמראות ההרס בעזה מעוררים תחושת נקם, אומרת השרה סטרוק כי המחשבה ששאיפת ערביי יו"ש לפגע בנו נובעת מרצון לנקמה כלשהי היא מחשבה ילדותית. "יש להם תמיד רצון לפגוע בנו, והשאלה היא הכדאיות. הבהרנו להם שזה לא כדאי, אבל לא די בכך כי הם מסתכלים על הסוף. אם תוקם עזה החדשה וייצא שעזה הערבית רק הרוויחה מהשבעה באוקטובר, זה יהיה עידוד גדול מאוד לפעולות התקפיות מהסוג הזה, כי הם יודעים שהם אמנם יסבלו זמנית אבל יקבלו את כל הקופה בסוף. לעומת זאת, אם תהיה עזה חרבה, ותהיה משם הגירה וחמאס יושמד עד תום, זה ישפיע באופן דרמטי על מה שקורה ביו"ש".
סטרוק מדגישה בדבריה כי המתרחש בעזה משפיע גם על כלל אויביה של ישראל, אך דרושה גם פעולה ביהודה ושומרון עצמם. "אם היינו יכולים, הדבר הראשון שהיה צריך להיות הוא חיסול הרש"פ. הסיטואציה שבה מדינה מחזיקה בתוכה צבא של עם זר, עוין ואויב, היא סיטואציה בלתי מתקבלת על הדעת. צריך להביא את המציאות הזו לסיומה". הצורך הזה גובר מתוך ההבנה שמדובר במערכת שמתגמלת מבצעי טרור ומעודדת מעשי טרור.
"הדבר הרצוי ביותר היה לחסל את כל המנגנון השלטוני הזה. לצערי הרב עד לרגע זה לא הצלחנו להביא את ראש הממשלה והליכוד למסקנה הזו. לכן צריך לפעול בצעדי ביניים כשהראשון שבהם הוא יישום תכנית סדורה להתמודדות עם היפוך קנים שהוצגה ביוזמת שר הביטחון. עוד לא ראינו אותה, אבל הובטח שנראה אותה בקרוב".
"אני טוענת שעוד לפני כן חשוב לרדד את היכולות הצבאיות של הרש"פ למינימום שמותר לה בהסכמי אוסלו. אני נגד קיומה של הרשות הפלשתינית", מדגישה סטרוק, הרואה בעצם קיום הרש"פ פגיעה בביטחון אזרחי ישראל ובביטחון מעמדה המדיני של ישראל, אך מאחר ומדובר בישות שכבר קיימת, יש להוריד את היקף ויכולת כוחותיה לגובה המותר על פי ההסכמים שנחתמו. לשם כך, אומרת סטרוק, על ישראל לקחת משוטרי הרש"פ את כלי הנשק שוברי השוויון שבידיהם עד למספר ולהיקף המותרים. "זה לא טוב אבל זה הרבה פחות רע", היא מדגישה ומסבירה כי זה המקסימום האפשרי כל עוד ראש הממשלה אינו תמים דעים עם הצורך המיידי בפעולה לפירוק הרש"פ כולה.
לשם איסוף כלי הנשק הללו נדרשת הנחיה סדורה של הדרג המדיני, ואז הצבא וגורמי הביטחון כבר יידעו לבצע את הפעולה עצמה, משוכנעת סטרוק. "אנחנו לא אמורים לחכות עד שנוכה ורק אז נתעורר ונפעל".
ומה באשר ללגיטימציה הציבורית שלדעת רבים כבלה את ידי הממשלה בימים שלפני השבעה באוקטובר? האם תהיה לגיטימציה נדרשת עבור פעולה ביהודה ושומרון? "כשמציגים זה מול זה את הסכנה ומציגים את ההסכמים שקובעים מספרים מאוד ברורים, בוודאי", סבורה סטרוק ומוסיפה: "אנחנו צריכים לצאת מגישת הלגיטימציה. אין לנו לגיטימציה לעוד שבעה באוקטובר, ולכן, כך נצטרך לפעול. גבול הלגיטימציה עובר במקום שבו אנחנו צריכים להיות אחראים לחיים שלנו, וזה גם ביהודה ושומרון וגם בקו התפר. מדובר במרחקים של כלום וחצי".
בדבריה מציינת סטרוק כי לא רק טבח השבעה באוקטובר אמור להטריד אותנו, אלא כל פיגוע ופיגוע, גם כאשר יהודי נרצח כשהוא מגיע למעיין לטבול לפני יום כיפור.
"נכון שצה"ל עושה מעל ומעבר ומסכל טרור באופן שלא היה מעולם, ומייצר תגובות משמעותיות ומרתיעות לפיגועים ברמה שלא הייתה קודם לכן, עדיין יש דברים שמוכיחים שאננות רבה מדי. לדוגמה, המסיק שהפך להיות כמעט קדוש ודרכו מאפשרים לערבים להתקרב למרחק אפסי לבתי יהודים ביהודה ושומרון. זה קורה כמובן בהשגחת הצבא ובשעות מסוימות, אבל זה משהו מסוכן שלא צריך להיות, ואני יודעת שזה לא צריך להיות כי במסיק של השנים שאחרי הטבח אסרו את זה כי זה מסוכן. מה השתנה מאז? כלום. אנחנו צריכים לדעת לשים את החיים שלנו בעדיפות גבוהה מעל מרקם החיים של האויב שלנו. אם צריך לפצות כספית נפצה, אבל לא לאפשר לכל מי שיש לו כמה עצי זית להתקרב עד לבתי התושבים. זו התנהלות שצריך לתקן. הגישה צריכה להיות יותר התקפית ושומרת על חיינו".
לבד מאלמנט המסר העובר מעזה ואלמנט רידוד יכולותיה של הרש"פ, מוסיפה השרה סטרוק אלמנט שלישי והוא "שלטון מלא שלנו בכל השטח, גם בשטחי A ו-B, לרבות התיישבות ופעילות ביטחונית שוטפת באזור הזה. צה"ל צריך לחזור ולשלוט בכל השטח. כאמור, לטעמי צריך לבטל את הסכמי אוסלו מכל וכל, אבל גם אם לא מגיעים לרמה הזו, צריכה להיות שליטה מוחלטת ואפקטיבית של צה"ל בשטח כולו כמו בשטחי C בזכות היישובים והחוות".
לסיום השיחה איתה שאלנו את השרה סטרוק עד כמה היא חוששת שממשלה אחרת תיקח אחורה את כל ההישגים שכבר הגענו אליהם ביהודה ושומרון, או שהיא סבורה שההתפכחות הישראלית כוללת גם אנשי מרכז ומרכז-שמאל.
"אני מאוד חוששת. לצערי הרב, "זכינו" לראות את הראייה הביטחונית של איזנקוט כשהוא היה חבר קבינט המלחמה. החברות שלו ושל בני גנץ עיכבה אותנו מאוד מלהתקדם בהשגת יעדי המלחמה. יש לנו ניסיון טרי וכואב בהבנת מה שמסוגלים שני החברים האלה, איזנקוט וגנץ, לעשות אם הם יובילו את מדיניות הביטחון של ישראל, ועל יאיר גולן אני לא מדברת. מוסר הלחימה שלו מעוות לחלוטין. הוא וחבריו מזדהים עם יוצרי הסרט נז"א, ואסור לשכוח שלשמאל אין ממשלה בלי חיבור לרע"מ, תנועה אחות של חמאס, ועוד לא דיברנו על אחמד טיבי. לכן אני מאוד חרדה מממשלה כזו וקוראת לכל מי שמעלה בדעתו להמשיך ולהצביע למפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה ולגרום לנו ליפול לידיה של ממשלת שמאל והתנועה האיסלאמית, אני פונה למצפון שלהם כאנשים טובים, שימו את טובת מדינת ישראל לנגד עיניכם ותרדו מהצבעות מיותרות שעלולות להביא לאבדן שלטון הימין".
אזהרה חריפה: טבח ביו"ש - תרחיש אפשרי. עם אל"מ במיל' נחמה. פרק ראשון
"צה"ל חייב לשנות דיסקט" עם ח"כ עמית הלוי. פרק שני
גרשון הכהן מזהיר: הישובים לא ערוכים. פרק שלישי
"זה לא שבעה באוקטובר, זה שבעת אלפים באוקטובר": האזהרה של תא"ל וינר. פרק רביעי