בנט עשה טעות, הוא מבין שהוא טעה(על פי הפוסט האחרון שלו) ולדעתי צריך לאפשר להם לחזור.

יש עוד בערך שבעה מנדטים שלא רוצים להקשיב לתלמידי חכמים האלה. חלקם הצביעו לבנט וחלקם הצביעו לפייגלין.

אני לא רואה איך שני הצדדים יכולים לשבת באותה מפלגה. צריך להוריד את אחוז החסימה ובזה העניין יפתר.

וריאציה של פרדוקס הסחטן.

אבל גם עם ראשות הממשלה.. זה שווה הרבה יותר מכמה תיקים גדולים ביחד.

להעלות עוד את אחוז החסימה, ולצמצם את מספר הרשימות המיוצגות בכנסת.

כי הכנסת אינה בית כנסת נפרד לכל חוג ולכל קבוצת עשרה אנשים או יותר. ניחא אם היתה שיטת הצבעה בשני פתקים, אחד למפלגה ואחד לגוש באופן שאף קול לא לא לאיבוד, אבל אין דבר כזה. 

עכשו אני מציע להגדיל את מספר מושבים בכנסת ל- 600 (שש מאות), ולאפשר לכל 10000 מצביעים שיתארגנו בקבוצה לשלוח נציג מטעמם.  [צ]

עדיף מפלגות קטנות שאפשר "להחליף" במידת הצורך, ולא כחלונים סחטנים.

כי המפלגות הקטנות יכולות לעשות בלוק טכני לצורך המשא ומתן כדי להשיג יותר בלי הפרד ומשול(כמו שעושים עכשיו בלוק טכני כדי לעבור את אחוז החסימה או כמו בהסכם עודפים).

היו שלושת מפלגות הימין - התחיה, מולדת וצומת. כל אחת מהן לא יכלה להפיל את הממשלה אך ביחד הן עשו זאת בקלות.

מאוד הגיוני שאם כחלון וליברמן היו כל אחד 4 מנדטים ולא היו יכולים לאיים על ביבי לחוד, הם היו מתאמים את הדרישות שלהם למשא ומתן כדי שיוכלו לקבל את התיקים שהם רוצים(כחלון-אוצר, ליברמן-ביטחון) ודרישות נוספות שלא היו יכולים לקבל לחוד.

גם המפלגות החרדיות עשו את זה בקדנציה האחרונה כשהגוש היה 67 וכל אחד מהם לחוד לא ממש יכל לאיים על ביבי, אבל ביחד הם היו שווים הרבה יותר.

הופסק המו

חשיפה: ההסכם שלא היה

לפני החתימה בין האיחוד הלאומי לבית היהודי,

הציע האיחוד הלאומי לעוצמה את מקומות 4 (או 5) ו-8 ברשימה המשותפת, לו תקום,

ואת מקומות 3 ו-5 ברשימה ללא הבית היהודי.

עוצמה סרבה, למרות לחץ שהופעל בנושא אפילו מטעם פעיליה שלה.

בני נוער לסמוטריץ ופרץ: לא תתאחדו - לא נתנדב | כיפה

כבר כשהוא התמודד מול זבולון אורלב העדפתי את אורלב על פניו.

את הניסיון "להצניח" "משהו חדש" כבר ראינו אצל אפי איתם.

הבנתי כבר אז שההיסטוריה חוזרת, אלא שהפעם מדובר באדם שאין לו ולו דבר עם ערכי ומפעלי הציונות הדתית.

אדם שלא גדל בעשייה הדתית לאומית בחינוך, בהתיישבות, בגרעינים וכדומה,

אלא עשה קריירה בצבא ובהייטק, וחשב שניהול מועצת יש"ע יקפיץ אותו להנהגת הימין.

מלכתחילה היה ברור שהוא רק בא לעשות סיבוב על המפלגה הדתית במקום להקים מפלגה מאפס,

וחברי המפד"ל שהשתוקקו להיפטר מאורלב ומהעסקנות האפורה שהוא סימל בעיניהם, אפשרו לו לעשות זאת.

זו היתה טעות, והציונות הדתית שילמה עליה כעת בשפל הנמוך ביותר אליו הגיעה בתולדותיה,

ואף הסתכנה במחיקה מוחלטת.

הדבר האחרון שנתניהו רוצה זה לתת לו תפקיד כלשהו.

כשהוא עמד בראשות מפלגת הציונות הדתית, לא נותרה לנתניהו בררה;

בתשע"ג בנט כרת ברית עם לפיד כדי להכריח את נתניהו להכניס אותו - כאשר אין ספק שאם אורלב היה יו"ר הבית היהודי אז, לא היה כל צורך וכל רצון בברית כזו.

בתשע"ה ליברמן הוציא לנתניהו את המיץ ולכן ברגע האחרון בנט דרש וקיבל את משרד המשפטים.

היה ידוע לכל אורך הזמן - ואף פורסם כמה פעמים בתקשורת - שלבני הזוג נתניהו יש יריבות אישית עם בנט ושקד.

לכן עם אורלב זה לא היה קורה.

אורלב גם לא היה מעלה בדעתו ברית עם לפיד.

אם העיקר אצלך הוא להיות "קול משמעותי" ריק מתוכן - בבקשה.

אצלי לא.

אני לא מוכן להיות "משמעותי" ללא ערכי היסוד. דווקא בכך אין שום משמעות.

בנט הגיע למקומות מסוימים, אך את ערכי הציונות הדתית הוא לא הביא איתו אליהם אלא השאיר אותם מאחור, ופרישתו תוכיח.

אני לא חושב שצריך "פרסונלית" שמישהו מהציונות הדתית יגיע לתפקידים בכירים,

אלא שערכי הציונות הדתית יבואו למימוש.

את בנט הם לא עניינו.

קמפיין הימין החדש מוכיח, שהוא רצה פרסונלית להגיע למשרד הביטחון,

אבל את ערכי הציונות הדתית, רבניה והציבור שלה - הוא לא רצה להביא לשם.

הוא הרגיש שהערכים האלה מקרקעים אותו ורצה חופש מהם.

באופן כללי, אפשר בקלות לעבור על ניתוח קלפיות מהחבירות השונות ולראות מהיכן הגיעו הקולות;

היכן הצביעו טב בכל אחת ממערכות הבחירות, היכן הצביעו ימין חדש או יחד וכו'.

אני לא מחפש תפקידים.

את היציאה מהשטיבל, עם כל הכבוד, לא המציא בנט (פייגלין, למשל, קדם לו בנושא הזה).

נכון שהוא יישם אותה, אבל בלי התוכן.

אף אחד לא חסם אותו.

הוא קיבל כוח שראשי מפלגות דמוקרטיות אחרות יכולים היו רק לקנא בו.

הוא לא עזב כי חסמו אותו. הוא עזב כי נמאס לו מהמחויבות לציבור לרבניו ובעיקר לערכיו.

הוא לא חיפש "לצאת מהשטיבל" הוא גם מעולם לא היה בו.

המטרה היחידה שלו היתה קידומו האישי, והמפלגה הדתית-לאומית היתה הכלי.

ברגע שהוא הרגיש שהיא תוקעת אותו - הוא פרש.

אין לי בעיה עם מזמרי "שאו שערים" (אם כי רה"מ מעדיף את "לבנימין אמר"), וגם בצלאל יודע לכבד מאוד את ראש הממשלה אע"פ שהוא יודע גם לעמוד איתן מולו. אין סתירה בין כבוד לתקיפות.

כדי להוריד את בנט מהאולטימטום למשרד הביטחון, אתה מבין שיש פה משהו דפוק.

אם הרבנים היו מנפנפים את נתניהו ולא לוחצים על בנט להיכנע לו, כנראה שבנט לא היה פורש.

אבל כשהציונות הדתית בוחרת להתנהג כמו שפחה מוכה של ביבי, בנט הבין שאין לו מה לחפש שם.

בנט מאס בציבור, ברבניו ובערכיו - והבין (בדרך הקשה) שאין לו מה לחפש בכנסת.

אולי עם הציבור הזה הוא לא יקבל את משרד הביטחון, אבל בלי הציבור הזה הוא פשוט לא יהיה בכנסת.

הוא מאס מנטליות הדפוקה שלו שהיא, הכניעה החוזרת והטיפשית לנתניהו.

אני חושב שהיום גם הוא מבין שהיה עדיף להישאר עם הציבור הזה ועם המנטליות הדפוקה שלו...

אבל אם הרבנים לא היו נכנעים לביבי לפני כחצי שנה במהלך האולטימטום לשני הצדדים יכל להיות הרבה יותר טוב.

בנט היה מקבל את משרד הביטחון, והמפלגה לא הייתה מתפרקת ויכלה לזכות בבחירות ב-10 מנדטים לפחות.

אנחנו יודעים מה קרה בפועל: בנט נשאר מחוץ למערכת הפוליטית ברגע שנטש את מפלגת הציונות הדתית.

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/386939

מהלך הפרישה שלו, המופקר, מהבית היהודי היה סגור לפרטי פרטיו, ובתוך כך התפנה משרד הבטחון מה שהוביל להקדמת הבחירות. אלא שנתניהו המנוסה קיבל החלטה אסטרטגית להמתין קצת כדי שליברמן לא ינכס לעצמו נקודות. 

מנגד בנט הטירון הפוליטי, מסתבר, הסתער על משרד הבטחון מתוך כוונה לשפר את מעמדו הפוליטי בתחרות על ראשות הממשלה, ונפל למלכודת שטמן לו נתניהו כמי שיסומן כאחראי להפלת ממשלת ימין. פרופסור אומן עיכב מעט, אבל לא ממש, שכן בנט כבר עלה על מסלול ההתרסקות יחד עם הטרמפיסטית שאסף בדרך- איילת שקד.  

אולי חצי מזה וגם זה עם עוצמה

במחילה, לא היה ברור אז שום דבר - אקטואליה וחדשות

בתשס"ו אורלב והאיחוד הלאומי - בלי עוצמה - קיבלו 9 מנדטים (מרזל רץ לבד וקיבל 24K קולות).

אבל חבל לנסות לבלבל אותך עם עובדות...

חודשים לפני שהוא החליט להתמודד על ראשות הבית היהודי החל קמפיין "רצים טב ביחד" והיו סקרים שנתנו למפלגה מאוחדת 12 מנדטים.

הדתיים אופטימיים: נצא מהבחירות עם נבחרת גדולה - סרוגים

נזכיר שבפעם הראשונה שמפלגת הציונות הדתית רצה ברשימה אחת - בראשות הרב בני אלון - קיבלו 9 מנדטים.

יותר משהביא בנט בבחירות הקודמות.

הסיפור הוא לא מגזרי/לא מגזרי.

האלקטורט של הציונות הדתית הוא 12 מנדטים.

היא הגיעה לגובה הזה כבר בבחירות תשל"ז - לפני הפילוגים מימין.

האחדות-משהו חדש מתחיל בשנת תשע"ג בסה"כ הביאו למיצוי האלקטורט.

זה היה קורה גם בלי בנט.

סקר: 12 מנדטים לרשימה המאוחדת

בתשס"ו הציונות הדתית הגיעה יחד ל-9 מנדטים,

בתשס"ט בנפרד ל-7 מנדטים,

בתשע"ה יחד ל-8 מנדטים (כאשר כשלושה מנדטים חרד"ליים ברחו לשטבון ועוצמה יהודית).

המנדטים של הימין החדש+איחוד הימין הם ג"כ סה"כ 8 כאשר כשלושה מנדטים הלכו לפייגלין או לליכוד.

בתשע"ג קיבלו יחד באופן חד פעמי 12 כאשר היה ברור מאוד שנתניהו רה"מ - חיבור "הליכוד-ישראל ביתנו", למי שזוכר, הכריע את הבחירות מראש בלי זעקות הצילו של נתניהו,

ומספר המקומות הרב שקיבל ליברמן ברשימה המשותפת הבריחו את מצביעי הציונות הדתית מהליכוד חזרה לרשימת הציונות הדתית.

אמנם מנדט-שניים שהגיעו מחילונים, התקזזו אז עם מספר דומה של מצביעי "נץ".

בקיצור, 12 זה מיצוי אלקטורט הציונות הדתית.

סקר: 12 מנדטים לרשימה המאוחדת

אחדות מניבה את התוצאה הזו כאשר אין זליגה לליכוד או לימין החדש/יחד/עוצמה.

שהתקזזו עם 2 מנדטים של עוצמה לישראל שבנט לא היה מוכן להכיל אצלו (אורלב דווקא כן).

אתה שוב ושוב מתעלם מהקישור שמראה תוצאה זהה עוד לפני הופעת בנט:

סקר: 12 מנדטים לרשימה המאוחדת

ולראות מהיכן הגיעו הקולות של רשימת טב בתשס"ו, של רשימות הציונות הדתית בתשס"ט, ושל טב בתשע"ג.

תופתע לגלות שבנט לא הביא יותר משניים-שלושה מנדטים של חילונים.

ואתה רק מוכיח שאתה לא מבין על מה אתה מדבר.

ברוב מערכות הבחירות בעשור האחרון לא הצבעתי לבית היהודי לגלגוליו.

הייתי פעיל של עוצמה שלוש מערכות בחירות,

ובכל זאת, החלטת פתאום שאני "התחברתי" לאות ב' ואתה לאות ט'.

עברתי על הנתונים ואני יודע כמה בנט לא תרם כלום לציונות הדתית.

אגב - את "זכות" הירידה מ-9 מנדטים בתשס"ו, ל-4 ו-3 בתשס"ט,

ניתן לזקוף לכעס גדול בציבור על חוסר ההצלחה להתאחד,

ולקמפיין מסיבי מאוד של הליכוד לציונות הדתית,

שאתה כנראה לא זוכר בכלל.

שזו טעות שמוכיחה שאין לך מושג מי אני ומה עמדותיי...

יש הרבה מאוד מקומות שאפשר לנתח. בדקתי וראיתי.

אתה לא בדקת. זה הכל.

על פני בנט ושקד.

הם אנשי תורה בניגוד ללייט ולחילונית.

מצ"ב מודעות בעניין אחדות בין מפלגות הציונות הדתית לפני שבנט כבש את ראשות המפד"ל בסערה - שים לב שהם מציגים סקר אחר של 10 מנדטים.

אבל בטח תטען שזה רק סקר אחד...

בכ"ח מנחם אב תשע"ב.

קצינים בכירים במיל

אף אחד לא ידע אם בראש יעמוד נציג האיחוד הלאומי או הבית היהודי ובטח שאף אחד עוד לא ידע אם אורלב, הרשקוביץ או בנט יעמדו בראשות הבית היהודי.

אף אחד לא ידע אם בנט ושקד ייכנסו במקום ראלי בפריימריז.

כל זה התברר בשלב מאוחר הרבה יותר.

ממילא ברור שהתמיכה בכלל לא היתה קשורה לכל זה.

בנט עצמו התמודד במקביל לראשות הבית היהודי גם על מקום ברשימה משום שלא היה בטוח שיזכה בראשות, ומעטים האמינו שיש לו סיכוי של ממש מול שועל פוליטי כמו אורלב ששלט במוסדות בצורה מאוד חזקה.

כל מי שיעבור על חדשות המגזר באותה תקופה יראה שעוד לא היה ברור כלום.

מחוץ למגזר אף אחד לא התייחס ברצינות למפלגה הזעירה (3 מנדטים) ולא ידע מי הוא נפתלי בנט.

בכל זאת, הסקרים ניבאו למפלגה המאוחדת בין 9 ל-13 מנדטים.

אי אפשר היה לבנות באותו זמן על תמיכת המגזר הכללי.

מדובר במיצוי האלקטורט של הציונות הדתית.

הסקר הזה, למשל, המנבא 9 מנדטים למפלגה מאוחדת, בוצע באלול תשע"א, טרם הוזכר בכלל שמו של בנט וטרם בנט הקים את מפלגת הישראלים:

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/225947

אי אפשר לטעון שכבר אז דובר על קולות של חילונים.

סקר מתמוז תשע"ב - כחודש וחצי לאחר שבנט הכריז על מועמדותו לראשות המפלגה,

כאשר המפקד היה בעיצומו ואיש לא ידע כמה מתמודדים יהיו בסוף וכמה חברים יפקוד כל מתמודד:

סקר: 10 מנדטים לאיחוד מפלגות הציונות-הדתית

אין ספק שהמפלגה היתה מקבלת 9-10 מנדטים גם בלעדיו - כפי שקיבלה בתשס"ו - והוא הביא 2-3 מנדטים.

אלו כבר קרובים יותר לבחירות:

סקר: 9 מנדטים לציונות הדתית

13 מנדטים למפלגה מאוחדת

סקר חדש | תשעה מנדטים למפלגה מאוחדת בציונות הדתית

סקר: 12 מנדטים לרשימה המאוחדת

למה אתה לא מביא את הסקרים שניבאו לבית היהודי 18 מנדטים בתקופת בנט?

זה בזמן צוק איתן

סקר: הבית היהודי מזנקת ל-18 מנדטים- סרוגים

וזה אפילו בזמן בחירות 2013

סקר: הליכוד יורד ל-32; הבית היהודי מזנקת ל-18 מנדטים - סרוגים

זה מבחירות 2015

סקר: הרצוג ולבני יחד גוברים על נתניהו

וזה כבר מלפני שנתיים עם 20 מנדטים

סקר חדש: הבית היהודי עם 20 מנדטים | כיפה

ועוד ועוד ועוד

הדיון הוא כמה הציונות הדתית היתה מקבלת בלי בנט.

היה אפשר לטעון עד לפני שבועיים שהוא יכל לקבל יותר בלעדיה.

הוכח שלא, ולא באמצעות סקרים אלא בתוצאות אמת.

היא, בלעדיו, הגיעה בעבר להישגים של 9 מנדטים (בתשס"ו, וזה יותר ממה שהוא הביא בבחירות הקודמות) וגם של 12(לפני תחילת הפיצולים, מה שהוא הביא בפעם הראשונה).

הוא, בלעדיה, לא עבר את אחוז החסימה.

כדי להוכיח שבלי בנט היו הרבה מנדטים.

אם הולכים על פי תוצאות האמת אז בלי בנט ב-2009: 7 מנדטים(כולל עוצמה בלעדיה כנראה 5-6)

2019 - 5 מנדטים(שוב עם עוצמה, נניח שבלי גוועאלד 7, הושג עם אחוז הצבעה יחסית נמוך)

עם בנט 2013 - 12 מנדטים

2015 - 8 מנדטים(בלי הגוועאלד ואחוז ההצבעה הגבוה גם כן היה אמור להיות 12)

הסברתי כבר למה בתשס"ט קיבלו 7:

את "זכות" הירידה מ-9 מנדטים בתשס"ו, ל-4 ו-3 בתשס"ט,

ניתן לזקוף לכעס גדול בציבור על חוסר ההצלחה להתאחד,

ולקמפיין מסיבי מאוד של הליכוד לציונות הדתית - ראה את שהבאתי מהקמפיין ההוא:

https://a7.org/?file=20190422005220.png

https://a7.org/?file=20190422005524.png

היה זה לאחר קדנציה בה הציונות הדתית היתה באופוזיציה ומפלגת קדימה בשלטון,

כאשר היה חשש כבד שקדימה תנצח גם בבחירות ההן.

הסברתי גם מערכות בחירות אחרות:

אני מבין שהציונות הדתית לא גדלה אצלך מאז... - אקטואליה וחדשות

בכל מקרה רואים שבנט הגדיל את המפלגה בלפחות 2-3 מנדטים(12 לעומת 9 ב-2006) אבל יותר מכך הוא שינה את האופי של המפלגה, ממפלגה שלוקחים אותה כבדרך אגב הוא הפך אותה למפלגה בעלת משמעות אמיתית בפוליטיקה.

סוף סוף התחלנו לדרוש תיקים מרכזיים וחשובים(הביטחון,המשפטים, הכלכלה, השיכון) ולא רק תיקים זניחים כמו משרד המדע ועוד כל מיני המצאות שנתניהו דחף לנו.

סוף סוף אנחנו קובעים לנתניהו אילו חוקים יעברו ואילו לא(חוק ההסדרה שביבי אולץ להעביר) ולא הפוך(ביבי איים לפני בנט לפטר כל שר וסגן שר שיצביע בעד חוק ההסדרה בכנסת).

סוף סוף אנחנו משפיעים באמת על קווי היסוד המדיניים של הממשלה(לפני בנט נתניהו היה הרבה יותר שמאלה מאיפה שהוא היום, הוא הסכים לשתי מדינות, הקפיא בנייה, שחרר מחבלים)

לדעתי, מה שהכי דפק את בנט זה שהוא הצליח יותר מדי ונתניהו אימץ( לפחות בדיבורים)את העמדות שלו(סיפוח לדוגמה) ולכן כבר לא היה צורך להצביע לו ואנשים פשוט הצביעו לליכוד כי זה נראה להם אותו הדבר.

זה גם מה שקרה לשינוי שהצליחה יותר מדי והתפרקה אחר כך.

ומשרד החינוך לא היה בידינו כבר בזמן זבולון המר...

אתה רק מוכיח שאתה לא באמת בקי בהיסטוריה הפוליטית בכלל ושל הציונות הדתית בפרט.

עם כל הכבוד, משרד המשפטים התחיל להיות משמעותי בעיקר בשנים האחרונות,

כשהתברר הצורך לטפל בהפיכה השיפוטית. בשנים עברו הוא פשוט לא נחשב משרד משמעותי ולכן לא דרשו אותו.

גם חוקים משמעותיים הציונות הדתית העבירה גם בזמן ממשלת נתניהו הראשונה (תשנ"ו).

את חוק ההסדרה בנט לא רצה בכלל ובצלאל הוא זה שכפה עליו - ולאחר מכן כפו יחד על נתניהו - את העברתו.

כישלון קמפיין הימין החדש על משרד הביטחון, רק מוכיח שאין ציבור גדול כ"כ שחושב שהוא צריך לקבל אותו.

קשה להבין איך פשוט משכתבים את ההיסטוריה רק כדי לתת לבנט קרדיט הרבה מעבר למעט שמגיע לו.

על הנזקים שהוא גרם, בניתוק הציונות הדתית מהמאבק על זהותה היהודית של המדינה ומהמאבק על שלמות הארץ כולה,

מעדיפים פשוט לא לדבר...

כך למשל, עד עידן בנט, הציונות הדתית התכחשה מכל וכל למציאות שיצרו הסכמי אוסלו ודגלה בביטולם.

בנט, לראשונה, יצר הכרה בימין בתהליכים שהניע שמעון פרס ובכך יותר משמשך את נתניהו ימינה,

משך את הציונות הדתית שמאלה.

כתבתי על כך כבר לפני כשבועיים:

ימין חדש או שמאל ישן? - אקטואליה וחדשות

אם שמת לב לא רשמתי את משרד החינוך ברשימת התיקים שבנט דרש, מכיוון שהוא משרד קלאסי של המפד"ל שבו דואגים לתקציבים למוסדות וכל הדברים האלו.

בנט לא ממש רצה(ובצדק) את המשרד הזה והוא נכפה עליו, ולמרות זאת הוא הצליח ליישם בו רפורמות חשובות שאין להן קשר ישיר לתקציבים למוסדות כמו:הנחלת המורשת של יהדות המזרח(ועדת ביטון), הגברת 5 יחידות מתמטיקה, עידוד לימודי אנגלית ברמה טובה, ביטול חלק מהרפורמות ההזויות של שר החינוך הקודם(הגבלת על מספר היחידות שתלמיד יכול להיבחן עליהם[מי שלמד גם תלמוד וגם מגמה נוספת ברמה של 5 יחידות לא היה יכול להיבחן בתנ"ך 5 יחידות]).

את משרד השיכון באמת רשמתי בסוף כי הוא לא כזה תיק חשוב, ובכל זאת הציונות הדתית לא החזיקה בתיק הרבה זמן עד שהגיע בנט (יכול להיות שגם בלעדיו היו מקבלים את התיק הזה ספציפית).

לגבי משרד המשפטים, אתה פשוט לא יודע על מה אתה מדבר, הוא תמיד היה תיק חשוב בעיקר משום ששר המשפטים הוא יו"ר ועדת שרים לחקיקה(הועדה הכי חשובה בממשלה שקובעת בעצם אילו חוקים יעברו בכנסת ואילו לא). ובנוסף, שר המשפטים הוא יו"ר הוועדה לבחירת שופטים (גם תפקיד חשוב מאוד בעל השפעה רבה) וכן שר המשפטים הוא חבר אוטומטי בקבינט(עוד דבר שהציונות הדתית לא ממש הייתה בו, או לפחות לא השפיעה בו לפני בנט).

לגבי החוקים, אין לי מושג אילו חוקים הציונות הדתית העבירה בזמן ממשלת נתניהו הראשונה. אולי אתה מתכוון להסכם חברון או להסכם וואי(שהמפד"ל המשיכה לשבת בממשלה כשהם עברו).

לגבי חוק ההסדרה, יכול להיות שבנט רצה לבחון פתרונות חלופיים שיותר קלים לביצוע, אבל ברגע שהוא הבין שיש פה בעיה מערכתית ואי אפשר לפתור את זה בטיפול מקומי, הוא נלחם בכל כוחו מול נתניהו וליברמן על העברת חוק ההסדרה לדוגמה - https://www.inn.co.il/News/News.aspx/334547

אם תיק החינוך "נכפה" עליו - גם הוא "נכנע לנתניהו". רק לרבנים אסור...

רפורמות...

נו באמת. הוא פשוט הוריד כמה רמות את לימודי המתמטיקה כדי שיותר תלמידים יעברו 5 י"ל.

מוסדות הציונות הדתית מתגעגעים לשרים הקודמים, לאחר שבשם "אי המיגזריות" הוא ייבש אותם בשיטתיות.

בנט לא תכנן לקחת את תיק המשפטים ולא בנה עליו (וההסכם על חלוקת התפקידים בינו לאורי אריאל יוכיח). הוא פשוט נקלע לסיטואציה פוליטית שאפשרה לו לדרוש דרישה חדשה.

אפי איתם היה חבר בקבינט כבר בתשס"ב מטעם המפד"ל, ובתור תא"ל לשעבר הוא בהחלט היה משמעותי שם.

אתה שוב מוכיח שאתה לא באמת בקי בהיסטוריה הפוליטית בכלל ושל הציונות הדתית בפרט. אתה מנסה לזלזל בעשייה של חברי הכנסת של הציונות הדתית לפני בנט רק כדי להעניק לו קרדיט שממש לא מגיע לו.

הדמגוגיה שלך על הסכמי חברון ווואי לא מכבדת את הטיעונים שלך.

אם הייתי מספר לך לפני 4 שנים שבנט ואורי ישבו בממשלה שתחריב את עמונה - לא היית מאמין, והנה זה קרה. אין סיבה לחשוב שדווקא בנט היה מחליט לפרוש לו היה בממשלה בזמן הסכמי חברון או וואי.

בנט לא הבין וחוק ההסדרה לא עניין אותו.

אתה מנסה לשכתב את ההיסטוריה.

מי שקידם את החוק הזה וכפה אותו על בנט היה בצלאל.

אבל משום מה, לו אתה לא נותן טיפת קרדיט...

לגבי הכניעה לנתניהו ותיק המשפטים - מלכתחילה בנט דרש את תיק הביטחון/חוץ (ע"פ ההבטחה שקיבל מנתניהו ערב הבחירות), אך לבסוף הוא התפשר לחינוך+משפטים(ההתפשרות על החינוך הייתה בעיקר בגלל לחץ מפלגתי)

לגבי הרפורמות במתמטיקה - בתור תלמיד עד לפני שנה וחצי אני יכול להעיד שלא הורידו את הרמה.

לגבי התקציבים - אני לא יודע מה קרה שם ולכן לא אענה.

לגבי אפי איתם והקבינט - יכול להיות שאפי איתם השפיע בקבינט אבל הוא היה הבלחה בודדת שלא מייצגת את המנגנון הרקוב של המפד"ל, בנוסף אל תשכח שבנט הצליח להשיג 2 מקומות בקבינט דבר שלא היה מעולם.

בנוסף, עצם הדרישה לתיק הביטחון/חוץ היא כבר שינוי תפיסתי מהותי שבנט עשה.

לגבי הסכמי חברון+וואי - אתה שוכח את ההבדל המהותי בין חברון לבין עמונה. עמונה הייתה צו שיפוטי שנכפה על הממשלה(ובנט נלחם בזה בכל כוחו גם לעתיד) ושטחה נשאר בכל אופן בידינו ולא נמסר לריבונות הערבים, ולעומת זאת ההסכמים לעיל היו צעד מדיני שהממשלה יזמה אותו ולכן אסור לשבת בממשלה כזאת שיוזמת מסירת שטחים, ואם שמת לב בממשלות שבנט היה בהן לא נמסר גרגיר אדמה לערבים.

לגבי חוק ההסדרה - גם לבצלאל מגיע קרדיט חשוב בנושא על היוזמה, אבל אתה לא יכול לבטל את תפקידו של בנט שדחף ויזם את החוק בצורה מדהימה למרות התנגדות של רוה"מ ושר הביטחון.

בכל אופן נראה שהמחלוקת בינינו היא מהותית - מה יותר חשוב הלאומיות או הדתיות.

אתה תעדיף את השמירה על הדת יותר מאשר כל שטח ושטח מהארץ.

ואני אעדיף כנראה את השמירה על הארץ יותר מטהרנות מדתית.

זאת מחלוקת ששורשיה כבר במפלגות התחיה והמפד"ל בשנות ה-80.

אבל אתה מעדיף להתעלם מכישלונותיו...

כתבתי לך כבר:

עד עידן בנט, הציונות הדתית התכחשה מכל וכל למציאות שיצרו הסכמי אוסלו ודגלה בביטולם.

בנט, לראשונה, יצר הכרה בימין בתהליכים שהניע שמעון פרס ובכך יותר משמשך את נתניהו ימינה,

משך את הציונות הדתית שמאלה.

כתבתי על כך כבר לפני כשבועיים:

ימין חדש או שמאל ישן? - אקטואליה וחדשות

אבל אתה מתעלם מכל זה וטוען שבזמן הסכמי חברון/וואי הוא היה פורש...

אם היית תלמיד עד לפני שנה וחצי, מהיכן בדיוק אתה יודע מה היתה הרמה לפני כן ועל סמך מה אתה טוען שלא הורידו אותה?

לפחות אתה מודה שאתה לא יודע מה היה עם התקציבים, אבל חוסר הידע לא מפריע לך להמשיך להאדיר את בנט הכושל.

בכל הכישלונות אתה מאשים את המפד"ל, ואת כל ההצלחות אתה זוקף לזכות בנט (או אפי איתם), כאילו לא מדובר בתנועה שקיימת למעלה ממאה שנה שבהחלט עשתה כאן כמה דברים שאתה מעדיף להתעלם מהם.

שני מקומות בקבינט זה הבדל כמותי ולא איכותי. חבל שאתה לא מבין את ההבדל הזה לבד.

אתה גם מחליט בשבילי איזו עמדה אני נוקט בסוגיית תחיה-מפד"ל (בדיוק כמו @נאור97).

תתפלא, אבל בבחירות תשס"ט, כשהשאלה הזו התעוררה במלוא עוזה ובעקבותיה התפרקה הסיעה המשותפת של האיחוד הלאומי מפד"ל, אני דווקא הצבעתי ט' ולא ב'. הדיון כאן הרבה יותר רחב, ואתה לא באמת מבין את שורשיו ויסודותיו הפוליטיים והרוחניים.

ממה ששמעתי [לא היכרות שלי בפנים, אבל גם לא יחצ"נות], הוא לא הוריד את הרמה, אלא הוסיף שעות.

[חמש יחידות במתמטיקה].

אם יש כאן אנשים שעשו בגרות בשנים האחרונות, ולפני כן תרגלו בגרויות משנים קודמות, הם יכולים לספר לנו מניסיונם.

ולדעתי הרמה לא ירדה

מתוך ראיון עם ראש מכון הסקרים "פאנלס פוליטיקס" מנחם לזר:

נחכה לתוצאות האמת

"בחודש אפריל האחרון פנה ח"כ יעקב כץ מהאיחוד הלאומי למכון 'פאנלס פוליטיק'

וביקש לבדוק מה תהיה השפעת האיחוד עם הבית היהודי.

התוצאה הייתה דרמטית.

עד אז היה הליכוד המפלגה הדתית-לאומית הגדולה ביותר,

הן מבחינת מספר הח"כים הדתיים-לאומיים שבו

והן מבחינת מספר המצביעים הדתיים-לאומיים.

הסקר הראה שיותר ממחצית הציבור הדתי-הלאומי תצביע למפלגה המאוחדת,

וזו תגיע ל-12 מנדטים. 

"וזה עוד לפני שבנט היה בסביבה", אומר לזר.

"איש לא הכיר אותו ולא ידע מיהו.

את הסקר הזה הפיצו בעלוני בתי הכנסת לקראת הפריימריז.

בנט בא, ועכשיו הם עומדים על 14 או 15 מנדטים.

לפתע הציבור הזה חש שיש לו כוח פוליטי משמעותי והוא הופך למפלגה דו-ספרתית. הליכוד איבד לפתע ארבעה או חמישה מנדטים. בנט החזיר אנשים הביתה". 

בסוף הם גמרו עם 12. בנט לא תרם דבר.
 

במחילה, לא היה ברור אז שום דבר - אקטואליה וחדשות

ראינו כמה הוא ושקד שווים יחד וכמה משמונה המנדטים של טב בפעם הקודמת הלכו אליהם.

בכל מקרה, בצלאל לא יתן לה לעמוד בראשות המפלגה המשותפת,

וגם בבית היהודי לא כ"כ מהר יכתירו אישה חילונית כיו"ר,

בפרט אחרי שפרשה וזרקה אותם.

כבר הציעו לה והיא סרבה. לחזור עכשיו זו דוגמה שאין כמותה לאופורטוניזם.

אבל היא מנסה לעשות זאת בכל זאת, וסמרטוטי המפד"ל עוד עלולים לקבל אותה...

אני מבין שאתה תעמוד בראשם לקחת אותה בזרועות פתוחות. עצוב.

ההצעה של פעילי הבית היהודי לאיילת שקד - סרוגים

גורם בבית היהודי: "האמירה של שקד צינית, לא מתחרטת" - סרוגים

החרדים מאכלסים את ירושלים במקום אנשים אחרים שעוזבים אותה למודיעין ולתל אביב (וגם ליישובים מסביב). זה נכון שמבחינת "ייצור יהודים" הם במקום גבוה אבל אנחנו צריכים אנשים שמפרנסים את עצמם (ולו בעוני, זכותם) ולא כאלה שהם משקולת על הכלכלה.

אם תרצה לדבר על הכלכלה, מספיק שתיגש לתחנה המרכזית בתל אביב ותשווה לתחנה המרכזית בירושלים. בתל אביב רוגם חילונים, בירושלים רוב חרדי.

אני מדבר על הנקודה הדמוגרפית שזה עניין קיומי, כי בבחירות לכנסת, לא משנה כמה תהיה עשיר, הקול שלך שווה תמיד אותו דבר.

ואם החרדים לא היו גרים בירושלים, החילונים לא היו מאכלסים אותה בגלל 2 סיבות:

1. הם לא מספיק לאכלס גם תל אביב וגם ירושלים.

2. הם לא רוצים לגור ליד הערבים.

נכון שהחרדים רוצים אותה יותר.

הרוב הגדול של החרדים באירופה התנגדו מאוד לעלייה לארץ ישראל.

כי עדיין לא הגיע משיח, דחיקת הקץ, אסור להקים מדינה, התגרות בגויים, כוחי ועוצם ידי, התערבבות עם היהודים הציוניים החילוניים. ועוד רבות...

השמאל היהודי האירופאי (קומוניסטי סוציאליסטי) גם הוא חשב ככה בדיוק כמו השמאל החי בארץ ישראל כיום.

לעומתם מן החסידים תלמידי הבעל שם טוב שעלו לארץ, ביחד עם ספרדים רבים (פרנקים), בדומה ליהודים הציוניים החילונים מקימי הקיבוצים שנחשבו לימנים קיצונים.

לאחר השואה כולם הבינו את הכיוון הנכון --> רק ארץ ישראל!

• הרצל פעל רבות מול השלטונות באירופה והעותמאניים לאפשר עלייה לארץ ישראל והכרה ביישוב יהודי עצמאי. רבים מאוד תמכו בו הוא היה אדם גדול והוביל את המהלכים המדיניים להצהרת בלפור והכרה במדינת ישראל 30 שנה לפני הקמתה.

חז"ל, הנביאים, הצדיקים הגדולים יחידי הדורות,

רבי נחמן מברסלב שראה וניבא,

והמשיח.

ואף שיש לי ערך גדול מאוד לכל היהודים שפעלו רבות למען עם ישראל,

אני מאמין שהצדיקים האמיתיים פעלו אף יותר,

(האמיתיים בלבד כי יש גם מתחזים).

לא ברור מאיפה הצץ הדבר הזה, והייתי מניח שיש כאן משהו קצת מסריח מסוג שחיתות כלשהי. לחילופין, פיגור עמוק וניסיונותעלובים למצוא חן בעיני מישהו שעוד נגלה מי הוא (ושמא פוליטית בלבד).

הרצל הוא המנוע של התנועה הציונית, מכאן מעלתו. בדורות רבים היו שקראו לעלות וגם עשו מעשים, אבל רק החזון של הרצל והדחיפה שלו הצליחו להסתיים בשיבת ציון.

דוקא סביב מקום קבורתו. כשהמצבה נמצאת ממש במרכז הטקס.

גם פיזית היא לא המרכז, כמדומני.

אבל הר הרצל הוא המקום בו קבורים כל חללי צהל ומערכות ישראל. הוא גם המקום שבו יש את חלקת מנהיגי ישראל (יש אומרים שזה נקרא גדולי האומה).

זה המוקד והעניין בקיום חגיגות שיבת ציון, הידועות יותר בשם יום עצמאות ישראל, דווקא במקום הזה.

הרצל הניע את החזון שקרם עור וגידים בעזרת מסירות הנפש של העם שקבור על ההר הקדוש הזה. אלפי צדיקים שמעשיהם הם זכרונם. הסיבה לקיום החגיגות שם היא עמוקה מאוד. זה לא האדם הרצל אלא החזון שלו, זה לא המוות אלא דווקא החיים.

זה נשמע בערך ככה: "הרעיון הקודם שלי להטביל את כל היהודים לנצרות לא הצליח, אז קחו רעיון חדש: מדינה משלנו בסגנון אירופאי. תחילה נשלח לשם יהודים עניים ממזרח אירופה כדי שיבנו תשתיות עבור המהגרים העשירים. כמובן, את הרבנים נגביל לבתי כנסת בלבד, וגם לא יהיה לנו צבא, אלא משטרה בלבד, לצרכים פנימיים".

כמובן מי שרואה שחור לבן- 'טבח נתניהו' 'טבח הפקידים שקשרו את ידינו' וכדומה, אז אין הרבה מה להתעכב איתו. הוא בא לצעוק ולא לשמוע. אז שיבושם לו עם עצמו וחבר קפלניו...

אבל האמת מורכבת, מורכבת וארוכה...

אבל בקצרה הצבא האשם הישיר- מהראש ועד הקצין זוטר כל מי שקשור לגזרת עזה, כל אחד לפי חלקו ו(חוסר) פועלו.

בדרג המדיני האשמה מחולקת לשנים-

בפן הצבאי- שר הביטחון וראש הממשלה משניהם, במיוחד משר הביטחון אבל גם מראש הממשלה במידה רבה מאד, היה מצופה לשאול שאלות, לרחרח האם הכל דופק כמו שצריך. יש מגמות בצה"ל שהם לא סוד. יש כשלים ביטחוניים שאנשים שונים (יצחק בריק למשל) העלו. מצופה שיעמדו על הרגליים האחוריות שיטפלו בזה וזה לא תירוץ מספק "אבל אמרו לי שהכל בסדר"- בגלל זה בחרו בך לראש ממשלה/שר ביטחון, שתבדוק מבחוץ.

בפן המדיני- מדיניות סבבים, העשרת חמאס והתעצמותו היחסית. ועוד. צריך דיון רציני ולגיטימי מה האשמה אם וכאשר. ואכמ"ל

ועדיין זה לא אומר שהם צריכים להתפטר, ואפילו לא נאמר שמצופה מהם לא להתמודד שוב. יש הרבה מאד שיקולים נוספים לשקול, ותן לעם לומר את דברו בבחירות.

-הם עשו את זה בגלל הקונספציה לא בגלל שידעו שיוכלו לזרוק את האשמה הלאה.

-לא רואה עניין לענות בדמגוגיה.

האם המגיבים הנ"ל תמכו באוסלו ובהתנתקות? האם רצו שנתניהו יתחשב בשיקול דעתה של הצמרת הביטחונית?

ב-99% כל התשובות תהיינה חיוביות. אז מה המגיבים רוצים מביבי? השמאל זרע את זרעי הפורענות, והימין חסר המשילות המשיך לטפח את הערוגה. השמאל קבע עובדות בשטח, ביבי פעל לפי תכתבי השמאל, העביר כסף לעזה בהתאם להמלצות של שלל הגורמים כולל בג"ץ, ומינה אנשים שהשמאל חיבב, ע"ע יואב גלנט.

■ העם יצא לקלפי ובחר.

מצע מפלגת הליכוד הינו שימור הסטטוס קוו הקיים:

אין כיבוש או הרחבת גבולות גיזרה, אין תפיסת שטחי אש באופן יזום ופינוי אוכלוסיית אויב או יציאה למלחמה יזומה.

מנגד יש מפלגות ימין המצילות את ישראל וממלאות את החסר כפי יכולתם - ומפלגות שמאל (כן כן גם הם מביאים את ברכתם) יחסי החוץ שלהם טובים יותר ממפלגות הימין, רובם אנשי השכלה גבוהה, ממלאים את משרות הצבא, מכניסים תרומה כספית נכבדת, והם גאוותו של ביבי.

ביבי עצמו הוא שחקן הנותן הופעה חיצונית מושלמת, דובר אנגלית רהוטה וחשובה לייצוגיות ישראל בעולם ובזה הוא טוב יותר.

ביבי אינו פועל עצמאית,

תמיד הוא שותף מלא לכל חלקי האוכלוסיה,

מנתח נכון וסבלני.

ביבי הוא השתקפות החברה הישראלית המחפשת מנהיג שלא יתפוס צד בסיכסוך הימני - שמאלני - פלסטיני.

ישנה התחזקות בקרב כלל עם ישראל לכיוון ימני יותר - בגלל אין סוף הפיגועים, טבח שמחת תורה והפחד הגדול שהיה באותו היום.

הכלכלה הישראלית תצמח רק על ידי ביטחון צבאי ימני ומשילות.

הביטחון לצאת למלחמה יגיע רק על ידי צדקת הדרך:

יהדות אמונה תפילה, צדקות אמיתית באמת.

הישועה לא תגיע מביבי -

אלא תגיע מתוך העם עצמו!!!

עם ישראל צריך לעשות שינוי גדול מאוד בכלליות ובפרטיות כל אחד ואחד.

התשובה היא אותה תשובה ביחס לסיני, אוסלו יהודה ושומרון, עזה ולבנון.

מה נתנו? שטחים עצומים.

מה קיבלנו? כלום.

מה הערבים הבינו?

מלחמת יום כיפור - הצליחה.

אינתיפאדה 1987 - הצליחה.

פיגועי עזה - הצליחו.

חיזבאללה - הצליחו.

חזון השלום?

הערבים מעולם לא ביקשו שלום.

מישהו זוכר מתי הערבים ביקשו שלום?

אנחנו פשוט עושים עסקאות גרועות מאוד.

נתנו אדמה ששווה טריליונים בחינם!!!

ולמה? כי רצחו אותנו.

וככה אנחנו תמיד נחיה על חרבנו.

ירצחו אותנו אז נברח.

מצביעים שבויים

לא נראה לי יכולה להרשות לעצמה...

למידה מתרחשת בדיליי

קודם נהרגים מספיק נהגים

אח"כ מרמזרים את הצומת

ואולי נלמד מזה

יש עוד הרבה ממה ללמוד

(אני למדתי מזמן)

שבמפלגת תקומה - האיחוד הלאומי מעולם לא היה פריימריז של כלל הציבור, כמו ברוב המפלגות (במידה רבה אחרי שני עשורים של התלהבות מפריימריז - היום המגמה היא לבטל אותו).

כשבפעם הקודמת עשו, זה היה עם הבהרה מאוד ברורה שזה חד פעמי. אגב, הפריימריז הקודם לא השיג את המטרה לשמה יזמו אותו וככה"נ הרשימה היתה נראת כמעט אותו דבר כך או כך.

אדרבה, אם היתה הבהרה שזה חד פעמי זה היה שגוי. אין פה שום סייעתא.

הפריימריז הקודם השיג את המטרה לגמרי,

נכון, היתה אותה רשימה, אבללל הפריימריז נתן תוקף ואמון לקהל הבוחרים, וזאת המטרה המרכזית.

ואם כבר מדברים על הסמליות ההיסטורית -

סמוטריץ' הצליח בחוכמתו לתפוס את מקומה של מפד"ל ההיסטורית, ע"י השם "הציונות הדתית"

ובאותה מפד"ל, בגלגול האחרון שלה, "הבית היהודי", הפריימריז היתה הדרך המרכזית שקבעו את הרשימות. ככה גם הציבור נתן בה אמון סה"כ.

באמת לא טענתי על חוסר יושרה, טענתי על חוסר שקיפות ושיתוף הציבור.

בחרו - אבל המטרה היתה להשיג גיוון וגיוון לא נוצר. סמוטריץ' ממש פעל בשביל דמויות כמו רחלי צינקין וכד' שיגוונו את הרשימה וקיבל עוד רשימה של כביש 60 ושות'.

הצעד היחיד שנשאר לו, בשביל קצת גיוון, זה להשתמש באפשרות השריון כדי לקדם את סלמון על חשבון סוכות - מה שבסוף אילץ אותו להתפטר מהכנסת, כדי להכניס את סוכות.

אני ממש לא יודע ממקורות - אבל מניח שהפעם סמוטריץ' קיווה שהמרכז יבין את הרמז וישים במקומות ראליים את צביקה וישנגרד או ר' שמואל ששון - ושוב קיבל רשימה שהיא (עוד יותר מהפעם הקודמת) כולה כביש 60.

שיהיה ברור - כולם זה אנשים שאני מאוד מעריך את פועלם (מצבי סוכות חששתי ולעניות הבנתי הוא ממש הפתיע לטובה) ורוצה שיהיו בכנסת ובעז"ה בממשלה, אבל לא יעזור זו 'גרסת תשפ"ו' של 'תקומה" ולא 'מפלגת הציונות הדתית'.

גם אם זאת המטרה של סמוטריץ',

גם בנט רצה לגוון את הבית היהודי (בדרכו שלו) והוא נכשל פעם אחר פעם, בגלל שציבור המתפקדים תמך במי שהיו המועמדים ה"קלאסים" פעם אחר פעם ולא נמשך אחרי הקצוות השונים.

אבל זה כל העניין של הפריימריז, בעיני - נתינת אמון לקהל הבוחרים כדי לקבל אמון בחזרה מהם בקלפי.

ב. אם אתה מדבר על גיוון - אז אדרבה, כמו שאתה אומר, זה גם לא עזר הפעם. ולא בהחלט שיש רמז שלא מבינים, אולי באמת לא מסכימים עם הגישה.

לא מכיר את שני המועמדים שאמרת, אבל איני מבין כיצד מקורבי סמוטריץ' (הם לא? תקן אותי אם אני טועה) יכולים לגוון את הרשימה.

לפחות ברשימה הקודמת היתה מיכל וולדיגר. הפעם גם את זה אין.

ומה שאתה אומר בשורה האחרונה, מבחינתי זה כל הסיפור - סמוטריץ' חוזר לשטייטל של מפלגת תקומה, במקום לעמוד מאחורי המותג "הציונות הדתית", זה ממש ממש חבל. אני מעדיף ציונות דתית ולא עוד רסיס מפלגה לא רלוונטי שסופו לאבד.

אבל סמוטריץ' התנגד עקרונית לפריימריז כל השנים, גם כשבבית היהודי עשו פריימריז - אנשי תקומה לא רצו להצטרף.

יש לזה כל מיני הסברים, ההסבר העיקרי לענ"ד הוא שבפריימריז יש יתרון מובנה למי שיש לו הרבה כסף (מישהו אמר נפתלי בנט?).

בפועל הוא עשה פעם אחת, כשהדגיש כל הזמן שזה חד פעמי, בתקווה שציבור גדול יתפקד וישפיע - במציאות נבחרו אותם אנשים.

אם אתה מסכים איתי בעקרון, אין צורך לנסות להצדיק את סמוטריץ', זה לא העניין פה

אגב, היה צריך לבטל את הפריימריז כדי שהוא לא יקודם.

אני אישית בתור מתפקד לא שמעתי את ההסתייגות הזאת שזה היה חד פעמי.

נ.ב -

צבי סוכות הוא דוגמה למי שלא היה ממקורבי סמוטריץ או מרכז המפלגה וזכה לאמון והוכח כבינגו.

אבל תראה מה קורה בפריימריז של מפלגות אחרות בדגש על הליכוד.

קומבינות ומפקדי ארגזים. זה מה שגורם לנציגים מושחתים להיבחר לא בחירה חופשית של הציבור.

גם המנגנון של המפלגות החרדיות לא טוב. לכן אני חושב שמה שעשו היה בסדר.

זה גם חלק מהעניין.

ההצבעה לליכוד היא למפלגה כי אין ברירה. אלה החברים. אבל מי שנבחר צריך ליישר קו להיות חייב לחבר מרכז שדאג לו. כך זה עובד.

המפלגה מתהדרת, בצדק, שיש לה פריימריז.

זה לא רק עניין של אין ברירה.

בעיני, זה מוסיף יוקרה למפלגה.

עכשיו אני מבין שאתה פשוט לא יודע איך הדברים מתנהלים ואז זה סיפור אחר לגמרי.

אני אמחיש לך.

חבר מרכז שיש לו מפעל גדול של עובדים נניח 500 איש. כולם התפקדו לליכוד בפקודת הבוס. חלקם לא מעוניינים אבל חוששים מהרעת תנאים וכו'.

אותו חבר מפעל יש לו כוח עצום ביד הוא מגיע לח"כ וסוחט אותו ליישר קו לדרישות שלו אם לא, כל ה 500 לא יבחרו בו. כך הוא מקבל טובת הנאה וביום הבחירות המתפקדים מקבלים דף עם שמות כל חברי הכנסת שהבוס בחר, הפתק כבר מלא והם פשוט מצביעים בלי יכולת לומר דבר. אל תשאל מאיפה אני יודע. עכשיו תכפיל את זה בכמה חברי מרכז ולא אחד כשכל אחד סוחט את השני. זהנקרא מפקד ארגזים וזה לא חוקי אבל זה קיים.

בעיניך זה מוסיף יוקרה למפלגה? אתה לא מתפלא איך אותם חברי כנסת כל הזמן נבחרים שוב ושוב?

והרוב היו נגד ההתנתקות, גם זה היה כפי מה שאתה אומר?

היו מתנדבים שעברו דלת דלת לדפוק בבתים של חברי מרכז הליכוד

אני לא חושב שמה שאתה אומר לא קיים, אני פשוט לא חושב שזה עד כדי כך גורף.

לכן, גם לשיח הציבורי יש משמעות. משמעות מסויימת לכל הפחות.

אתה מוזמן להסתכל באינטרנט ולחפש מידע.

לא סתם זו המפלגה שרוב הבקשות שלה נדחות בוועדת הבחירות

הסיפור עם שרון היה אחרת

שלמה והגורל שלו תלוי בך. לבין ח"כ שנבחר ומצביע על משהו מהותי. הבחירה שם היתה בקשר למשאל עם.

אתה חושב שאם זה היה דמוקרטי והוגן אדם עם כתב אישום היה נבחר לח"כ ומנהל את המפלגה?

ולשאלתך - אני מסכים שיש השפעה, אבל יש גם השפעה של השיח הציבורי.

ולכן לא הייתי אומר שפריימריז זה רק מתפקדי ארגזים

הם אולי יתפקדוכדילאלהרגיזאותואבל יצביעו מה שבא להם

הם קיבלו דפים מסומנים מראש ושמו במעטפה

אבל נכון שיתכן שלא היה להם אינטרס לכך

בתולדות הפוליטיקה הישראלית לא חסרים אנשים כמעט אלמוניים שהגיעו למקומות גבוהים בזכות קבלני קולות.

הפריימריז האחרון בציונות הדתית היה מעולה

כך שלא קריטי לי שלא היה בציונות הדתית.

1. החשש מ"ליכודניקים חדשים" הוא גדול מאוד. כבר התגלחנו בנושא הזה על זקן של אחרים (קרי, של הליכוד).

2. חברי המרכז בוודאי מנסים לבנות רשימה שאנשים ירצו להצביע לה, כלומר פשוט לי שנעשו סקרים ומחקרי עומק על המועמדים שיביאו את מירב הקולות האפשריים.

לא היתה נראת לעין התערבות של גוף פוליטי אחר.

כפי שפורסם בסרוגים: בוטלו הפריימריז בציונות הדתית

ב. במפלגה הזו מעולם לא פריימריז. הם היו פעם אחת בהוראת שעה ובוטלו.

ג. במפלגת המילואימניקים היו פריימריז. זה עזר לה?

ד. לא יודע למה החלטת "הפריימריז נתן תוקף ואמון לקהל הבוחרים" ומאיפה החלטת "הפריימריז האחרון בציונות הדתית היה מעולה".

אתה הרגשת שיש לך כוח ביד אז נראה לך שזה היה מעולה...

אז תתייחס קצת לעובדות:

בפעם הקודמת היו פריימריז בצה"ד, ואחריהם מצבה בסקרים נשאר כמו שהיה לפניהם. זה לא העלה אותה אפילו במנדט.

התפקדו בסה"כ 24,113 (ציפו להגיע לפחות ל-30K. בבית היהודי בתשע"ג היו 52K. בתשע"ה בערך 70K).

הרשימה שיצרו המתפקדים הוכיחה שהם נמנים גם ככה על הבייס הטבעי של המפלגה והנסיון לחבר ציבור חדש - נכשל.

שים לב:

בבחירות סבב ד' סמוטריץ' קיבל אישור מהמרכז לבנות רשימה בעצמו לפי דעתו.

הסדר שהוא קבע היה: בצלאל סמוטריץ'; מיכל וולדיגר; שמחה רוטמן; אורית סטרוק; רחל צינקין.

(ההסכם עם עוצמה ונעם הכניס את איתמר למקום 3 ואת אבי מעוז למקום 6. אופיר סופר התמודד ברשימת הליכוד במסגרת ההסכם).

בבחירות סבב ה' הפריימריז רק קלקלו ויצרו רשימה פחות מגוונת ויותר חרד"לית (קודם כל נבחרו ההארד-קור של תקומה, אחריהם שאר המכהנים ובסוף חרד"ל חדש):

בצלאל סמוטריץ'; אופיר סופר; אורית סטרוק; שמחה רוטמן; מיכל וולדיגר; צבי סוכות.

(בצלאל שריין את אוהד טל והצריח את סוכות עם סולומון).

תגיד אתה, איך נוצר יותר גיוון - בסבב ד' או בסבב ה'?

ה. כפי שניתן לראות בכמה מפלגות, פריימריז זו שיטה שמועילה בעיקר לח"כים המכהנים.

בבית היהודי בפריימריז של תשע"ה נבחרו בדיוק אותם ח"כים שנבחרו בתשע"ג בסדר מעט שונה:

בתשע"ג - נפתלי בנט; ניסן סלומינסקי; איילת שקד; אורי אורבך; אבי וורצמן; מוטי יוגב.

בתשע"ה - נפתלי בנט; איילת שקד; אלי בן דהן (היה משוריין מטעם תקומה ועבר לבית היהודי); ניסן סלומינסקי; אורי אורבך; מוטי יוגב.

גם מתמודדים שהיה להם תקציב ושפכו ים כסף על קמפיין - נשארו בחוץ (למשל: אביחי בוארון).

כאמור, אותו דבר קרה בסבב ה' בצה"ד (סוכות הוא הראשון שלא היה ח"כ מכהן לפני כן).

גם במפלגת "הדמוקרטים" ניתן לראות שהפריימריז שרתו קודם כל את המכהנים.

בקיצור, אתה מתייחס בעיקר לחוויה שלך כמתפקד שהרגיש שיש חשיבות לאמירה שלו בקלפי וזו זכותך,

אבל העובדות מלמדות שפריימריז הוא לא מציאה גדולה. בסוף גם אתה - כמו כולם - הצבעת קודם כל בעיקר למכהנים, ועוד הרגשת שהצבעת באופן עצמאי וחופשי...

אבל אני לא מזדהה עם המסקנות

א. נזכרתי עכשיו, שיש בזה בעיה?

ב. אדרבה, עצם זה שזה הוראת שעה, זה גם לא נכון בעיני

ג. נו, מה זה קשור לגבי?

ד. המטרה היא לא גיוון. אגב, צבי סוכות הוא תוצר של הפריימריז הקודם. הוא לא היה יכול להכנס בדרך אחרת. חבר כנסת מעולה.

אדרבה, זה שהציבור נתן אמון בח"כים המכהנים אין בזה שום פסול.

זה שאביחי בוארון שפך כסף ולא נכנס, זה מעיד דווקא על נקודה טובה ביחס לאמינות הפריימריז.

נכון, החוויה שלי כמתפקד היא העיקרית פה, חוויה מדהימה, ממליץ לך לנסות.

עצם זה שהתפקדו קצת אנשים זה באמת אומר משהו לא כל כך טוב על הכיוון הכללי של הפלגה.

באמת, בבית היהודי בעידן הפריימריז היה רוח במפרשים של המפלגה הזאת ולכן הציבור נתן בה יותר אמון.

אתה מוזמן להקים מפלגה לפי הרצונות שלך ונראה כמה אנשים יתנו בה אמון. כך תוכל להמשיך לשחק בחוויות שלך.

כי יש עתיד לא מתנהלים על פי העמדות שלי.

אני מאמין שמאותה סיבה גם לך יש ביקורת על יש עתיד ועל הערבים ועל הדמוקרטים ועל כל מי שרואה את המציאות בצורה שונה

ברור שהביקורת שלי תהיה ביחס לעמדות שלי.

אני לא יכול להתייחס על פי עמדות של מישהו אחר

גם אם יש ביטויים שערוריתיים ביחס לפיגוע ולאוכ' המתיישבים ביו"ש, זה מיעוט קטן. 10 מנדטים מתוך 120. זה לא מספיק כדי לגרש יהודים. השינוי מאז הגירוש הוא שאת הגירוש מפלגת הימין הגדולה עשתה, היום יש שוליים סהרוריים, שגם אם יש להם כוח לא מבוטל, הוא לא עד כדי כך יכול להשפיע.

כן מסכים שהם יכולים לבטל ב5 דקות את ההישגים של סמוטריץ' והממשלה בהתיישבות, אבל מפה ועד לפנות ישובים יש עוד דרך ארוכה.

כמו כן, ככל שהשנים עוברות יש פחות ופחות לגטימציה ציבורית לגרש יהודים מביתם. מההיבט הזה, נראה שהימין למד לקח ויישם את מדיניות ההסברה כפי שהסברת יפה.

חוץ מזה, בעיני הנושא המרכזי זה המערכה הבינלאומית מול איראן ושלוחותיה ולצערנו, אולי בקרוב, גם מול טורקיה. ההתיישבות חשובה מאוד, אבל היא לא נושא היחיד.

מה שאת טוען, זה ה'עלה תאנה' של בנט ושות', כביכול אין באמת 'שמאל', אין באמת פינויים, "אחרי השבעה באוקטובר..." וכו' - זו אחיזת עיניים מוחלטת. הסכנה כאן והיא ברמת שכפר סבא ח"ו תראה כמו כפר עזה.

נכון שאת הגירוש הובילה המפלגה הגדולה, אבל את אסון אוסלו, אם כל חטאת, שהגירוש הוא במידה רבה תוצאה שלו, גררה המפלגה הקטנה.

'מרצ' רצו אז עם הססמה "יומרץ רבין" והצליחו. הרעיון של הסכם עם עראפת, לא עלה על דעת מפלגת העבודה ומצביעה, אפילו במרצ לא אמרו זאת בפירוש - להפגש עם אנשי אש"ף היה עבירה על החוק. בכל זאת, כגורם השני שהממשלה תלויה בו (ובעזרת כמה חפרפרות ממפלגת העבודה) משכו את רבין ופרס להסכם הרצחני הזה.

כרגע, הדמוקרטים מדברים על ההזיה הזאת בפירוש, אבל גם בנט ואייזנקוט מדברים על חיזוק הרשות והפקרת שטחי A וB לידי 'האוטונומיה הפלסטינית'. נוסיף לזה את התלות המוחלטת שלהם בערבים, כמו שרע"מ אמרו - מבצע בעזה יצא לפועל רק אחרי שהממשלה נפלה.

מי שמנמיך את פעמוני האזהרה - עלול להיות אחראי לאסון!

גם הגירוש לא היה תוצאה של מחשבת שמאל מדיני, החשיבה של אריק שרון היתה שגויה אך לא היתה שמאל בשום אופן. לכן גם החשיבה של בנט ואיזנקוט גם אם היא שגויה, היא לא שמאל.

ומה שאמרת על ימי אוסלו - זה בדיוק ההבדל. אז היתה לגטימציה מאוד גבוהה ציבורית, למרות שאש"ף היה ארגון טרור, אנשים מאוד הוקסמו מרעיון השלום, לכן זה גם תפס וצבר תאוצה.

לא אמרתי להיות שאננים מרעיונות רעים, אמרתי רק שהיום אין כמעט שמאל מדיני. זה לא אומר שצריך להיות שאננים. אדרבה, יש רעיונות שאולי בהיבטים מסויים הם יותר הרסניים ובאמת צריך להזהר מהם.

נגד כל מה שרבין נבחר בשמו ובשביל להעביר את שלב א' קנו את ש"ס בהרבה כסף (שולמית אלוני שהיתה אנטי-דתית רדיקאלית הבהירה שבשביל השלום היא מוכנה ללבוש שטריימעל), בשביל להעביר את שלב ב', שיחדו את נעלבי צומת - גונן שגב (לימים נתפס על סחר בסמים ולעוד ימים - על ריגול לטובת אירן) ואלכס מיצובישי גודפרב.

רבין טען שהבחירות לעיריות שיוכיחו שהעם איתם - ונציגי העבודה הפסידו לליכוד בכמעט כל המוקדים. כל המדדים הוכיחו שהם הולכים להפסיד ובגדול בבחירות הכלליות.

ואז הגיע רצח רבין. אינני יודע האם הפושע המתועב שהתגאה בביצועו באמת ביצע - אני יודע שהרצח שירת רק את השמאל. הרצח נוצל תודעתית לאמץ את אוסלו וגם נתניהו שניצח בפרומיל, זה אחרי שהוא נכנע לאוסלו.

הדיון האקדמאי האם תיאורתית יש היום 'שמאל מדיני' במלא מובן הביטוי, ממש לא חשוב. מה שחשוב זה שאם תקום מחדש ממשלת עבאס-ליברמן-אייזנקוט-בנט, היא תחזור למדיניות אוסלו. זה יהיה אסון.

"חיילינו נמצאים באזור סכסוך כלשהו, בין אם מדובר בעזה או דרום לבנון ומדי פעם נפגעים? יאללה, בואו ונברח כדי שלא ייפגעו". ברור שמדובר בקונספציה שמאלנית מובהקת שאומצה בחלקה על ידי הימין.

נניח שטראמפ מאמץ את יוזמת השלום של סעודיה וכופה אותה על ראש ממשלת ישראל הבא. אם יקראו לו ביבי, הוא ינסה למרוח זמן, להתנגד בקטנה וכד'. אם יקראו לו איזנקוט, הוא יתפתה לקבל פרס נובל לשלום. בדרך הוא יזכה לחיבוק ענק של התקשורת בארץ ובחו"ל, יקבל תמיכה מ"יש עתיד", "הדמוקרטים", ואולי אף מ"ישראל ביתנו" והמפלגות החרדיות. גם בנט האופורטוניסט לא יהסס להושיט אצבע. התנתקות נוספת, כשמאחוריה מכתבים נלהבים של אנשי רוח ודגנרלים כמו איזנקוט עצמו, תהיה עניין של זמן.

זה היה באוסלו ובהתנתקות. פעם שלישית גלידה בהכשר בד"צ בית יוסף.

‏‏16‏ רגשות‏ · ‏‏12‏ תגובות‏ | התנתקות ביו"ש. 2 מהיר 2 עצבני | Yotam Zimri

איתמר איתם: תקשיבו לשמאל, הם רציניים

מי שיצר אותה מתחרט על זה ואמר שהיא לא יכולה לשמש כאנציקלופדיה