ישיבות קו זה סגנון מסויים של ישיבות שהולכות באופן עקרוני אחרי תפיסה תורנית שמונהגת ע"י הרב טאו.

הנקודות המרכזיות הן ממלכתיות, שמרנות הלכתית, שמרנות פרשנית לתורה, והליכה אחרי שיטתו של הרב קוק.

ישיבות אחרות הן בד"כ פחות שמרניות, פחות מחויבות לממלכתיות ופחות מקבלות את הרב קוק באופן גורף.

מרכז- היא אחת מישיבות הקו.

הגוש- מישיבות המפתח של מה שנקרא ישיבות הגוש.

הבהרבה חשובה(אני מגיע מתפיסת עולם של הקו)- ההתייחסות לשמרנות הלכתית לא באה להגיד שיש בישיבות

אחרות פחות מחויבות הלכתית.

אבל זה לא אומר שמרכז היא לא ישיבת קו.

בתפיסת העולם, ביחס להלכה ופרשנות, וביחס לרב קוק- היא לגמרי כן

אני חושב שאפילו בסדר הלימוד של הגמרא היא הולכת לפי הקו

אמנם יש הרבה במשותף בין מרכז לישיבות הקו, ומרכז רואים את עצמם קרובים יותר אידיאולוגית להר המור מאשר הר עציון. אבל כהנהגה ציבורית בימינו- לא חסר מחלוקות בין מרכז להר המור

זה נכון, אבל זה כביכול

כל ישיבה שעונה למאייפינים שלעיל היא ישיבת קו למעשה

שיש להם ריב עם הר המור שכבר עברו עשורים מאז שהתחיל?

הם למעשה יכולים להיחשב כישיבת קו לכל דבר ועניין

מלבד הקשר לרב טאו, שגם הוא קיים, גם אם לא מאוד פשוט

אני לא מתעסק בזה יותר מידי, אולי @maorx15 יודע יותר.

אבל בכללי מרכז היא פשוט לא ישיבת קו!

אני יודע מה אומרים רבותי וזה מה שרלוונטי בעבורי.

את כל הנייעס אני משתדל להשאיר בצד...

מרכז היא לא ישיבת קו. ויש הבדלים.

אבל, ברוב הנושאים שהר המור נאבקים עליהן, מרכז נמצאת יותר קרוב אליהם מאשר לצד השני.

לפני כן אקדים ואומר: בהר המור הדגש על קו ברור ואחיד הוא מאוד חזק ומוחלט, לא סתם העולבים מכנים את הרב טאו "חרדי" (וזה גם נכון, לדעתי, אם כי לא כדבר שלילי ומשטיח). לדעתי זה גם מקור הכינוי "קו". במרכז, אפשר לומר (בזהירות אמנם, ובהקשר המסוים הזה) שההנהגה יותר מקלה בסמכויותיה.

אלו הבדלים מסוימים שעולים לי כרגע:

* בהר המור ההסתכלות על המדינה היא כעל כיסוד כיסא ה' בעולם, ומכך שהיא וכל הנלווה עמה (צה"ל, המוסדות הממשלתיים, מנהיגי המדינה וכדומה) הם בחינת קודש (במידה מסוימת, לפעמים אפילו ממש, ויש לזה גם סימוכין עוד בדברי הרצי"ה). במרכז ההסתכלות בעניין זה שונה לחלוטין: המדינה היא אמנם דבר חיובי ומתקבל, אבל היחס אליה הוא לא יחס של קודש, אלא יותר בסגנון "כבדהו וחשדהו". יש הערכה למוסדות המדינה, יש רצון לשרת בצה"ל, אבל כשהמדינה סוטה מהדרך - הישיבה תפנה את הגב. מה שמוביל להבדל הבא - -

* הבדלי גישות בכל הנוגע למאבק על ארץ ישראל: בהר המור, לאור מה שכתבתי קודם, החשיבות של אחדות העם ושמירה על קיום הצבא וחיזוק כוחו מובילים לאמירה ברורה נגד סירוב פקודה ומאבק אקטיבי בשטח שבו מתקיים גירוש. הכוונה לאמירה כדגל, וכבר הרב טאו צוטט כאומר שאמנם אסור להניף את דגל הסרבנות (להשתתפות בגירוש יהודים), אך תלמיד שלוקח בדבר כזה חלק הוא כישלון חינוכי. במרכז אין אמירה כזאת, ר' אברום אפילו יצא במפורש בקריאה לסירוב פקודה בזמן הגירוש מגוש קטיף. במובנים מסוימים זה אולי נשמע הבדל קטן, אבל יש פה אידיאולוגיות שלמות שעומדות אחת מול השנייה בסתירה, גם אם המסקנה נשמעת זהה (ובפועל היא בעצם נדמית כלא זהה כלל).

* היחס למכוני ההוראה: על זה גם התקיים הפילוג המפורסם. אצל הרב טאו, התורה קודש והיא צריכה להילמד מתוך ולשם קדושה בלבד, בלי מניעים או נגיעות חיצוניות, בית המדרש הוא תיבת נח לבני הישיבה ועליהם להשתקע רק בלימוד לשמו. במרכז לא ראו איתו עין בעין ופתחו "מכון הוראה", שזה בעצם תוכנית ללימודי הוראה כמקצוע המועברת ע"י מוסד חיצוני ומסתפחת ללימוד התורה בבית המדרש. זה רק ביטוי לגישה הכוללת שהזכרתי לגבי טהרת הקודש של הלימוד בישיבות.

* בהר המור ובנותיה האמירה לגבי סוגיות כמו בירורי אמונה, תרבות המערב, קודש וחול, אקדמיה וישיבה וכו' היא מאוד ברורה וחדה, כמו שציינתי בהתחלה. במרכז היד קצת יותר "חופשית" מצד רבני הישיבה, ואין משנה סדורה שכולם כפופים לה בלא יוצא מן הכלל. גם סדר הלימוד הוא די קבוע, ונעשה בצורה סדורה - ההגבלה על לימודי נסתר בתחילת הלימוד בישיבה, השלבים בבניין האמונה (איזה ספרים ונושאים ללמוד באיזה סדר) וכדו'. הקו הוא די ברור: רמב"ם, ריה"ל, מסל"ש, מהר"ל, הרצי"ה, הראי"ה, הרב טאו ושאר רבני הקו בני דורנו. זו האווירה השלטת בבתי המדרש האלה. במרכז אין הכוונה כל כך מסוימת. זה לא אומר שאסור ללמוד את כתבי ר' נחמן בישיבות הקו, אבל הרוח הכללית היא כזאת.

זה על קצה המזלג. הגישה של הרב טאו היא אמנם נוקשה, וזה דבר מכוון ויש לו משנה סדורה שמובילה אליה, אבל לא הייתי רוצה שישתמע שישיבות הקו "חונקות" או כובלות את ידי לומדיה בבית המדרש. אני עצמי למדתי בישיבות האלה, ואני שמח בבית המדרש שבאתי ממנו (גם אם היום קצת קשה לי עם חלק מהדברים). ראיתי איפשהו פה שכתבו שבישיבות האלה "חושבים פחות" או משהו בסגנון. וזה כל כך לא נכון. אני כן חושב שזו משנה שהרבה יותר קשה לשאת מחוץ לבית המדרש, ואשרי מי שמחזיק בה גם ב"אזרחות". 

עולה שההתנגדות שלו למכוני הוראה היא לא בעובדה שזה "מפריע ללמוד" אלא בגלל שזה משחית

את הנפש.

כתבתי שלפי הרב טאו "התורה קודש והיא צריכה להילמד מתוך ולשם קדושה בלבד, בלי מניעים או נגיעות חיצוניות", וכן שעל התלמידים "להשתקע רק בלימוד לשמו" (הדגש על "לשמו", להתעלות בקדושה ולא ע"מ לקבל רווח מקצועי כלשהו או כל אינטרס אחר).

והרב טאו לא חושב שלימודי הוראה משחיתים את הנפש, אלא מוסדות אקדמיים מסוימים שמלמדים מקצועות מסוימים. הוא כן חושב שזה פוגע בבניין הרוחני של לומד התורה. אדם שסיים את שנותיו בישיבה ומעוניין ללמוד הוראה במוסד תורני (שמכבד את התורה, ההלכה וגדולי ישראל - היום לצערנו צריך לציין את זה במיוחד) - להר המור אין בעיה עם זה, וזה אפילו ""מקצוע מועדף"" בקרב בוגרי הקו (לצד חקלאות ושירות קבע בצבא ;) ).

תלמיד בשיעור גבוה, שרוצה ללמוד הוראה, לא יכול לעשות את זה במקביל להמשך לימודים בישיבה?

אני גם מניח שההוראה לכל אחד היא אישית, ובטח שרצוי להישאר מחוברים לבית המדרש גם כשלומדים מקצוע. אבל כנראה יש הבדל בין תלמיד שכבר בנה את האישיות שלו לאור התורה והחליט שהוא רוצה גם ללמוד במקביל, ובין הכנסה של תוכנית פתוחה ללימודי הוראה לכל תלמיד ישיבה שמתעניין. השאלה הייתה לגבי אפשרות של מכון הוראה בישיבה, ולא לגבי מי שיוצא ללמוד. כתבתי ככה כדי לציין שאין בעיה עם עצם הלימודים כשהם מתוך יראת שמיים, אלא עם השילוב שלהם עם לימוד התורה לשמה בתקופת הישיבה.

אגב, אני ממליץ לכל מי שרוצה להבין יותר לעומק "על מה כל המהומה" בעניינים האלה, לקרוא את הספר "צדיק באמונתו יחיה" של הרב טאו. הספר גם יחסית קריא, לעומת רוב כרכי "לאמונת עתנו" ושאר המאמרים של הרב טאו... כולל נספחים חשובים ומעניינים שמציגים בין השאר את הניסיונות של גורמים חיצוניים לחדור לבתי המדרש ולמוסדות החינוך של הציונות הדתית במטרה להשחית את הדעות של הלומדים בהם.

כשעושים את החיתוך הזה בין "קו" ל"גוש"- מרכז יוצאת בצד של הקו.

אחרת אף ישיבה היא לא באמת קו מלבד הר המור...

אני לא אמשיך להתווכח על זה, אתה פשוט טועה. צר לי.

אם באמת קשה לך להשתכנע, אתה מוזמן לנסות לשנות את הערך בויקיפדיה ולהתעמת שם עם העורכים בדף השיחה, אולי הם יצליחו להסביר לך את טעותך.

ממלכתיות, שמרנות הלכתית, שמרנות פרשנית לתורה, והליכה אחרי שיטתו של הרב קוק.

נכון, יש תמהילים שונים של ישיבות קו- כמובן שנק' הקיצון הן הר המור ובנותיה, שיש להן את

כל הנקודות באופן חזק מאוד.

גם במרכז לא חסר אף אחד מהדברים הללו, אלא שהרב קוק של מרכז הוא לא הרב קוק של

הר המור, כי הם לא מקבלים את הרב טאו כסמכות בלעדית(כמעט) בדברי הרב קוק.

גם הצורה של הממלכתיות שונה, אם כי לא פחות חזקה.

לכן ההבדלים הם הבדלי ניואנסים, כי על הבסיס הרחב יש הסכמה, יש מחלוקות שגורמות

פירוד, זה נכון, אבל הן לא ביסוד הדברים אלא בפרשנויות של נקודות מסויימות בדברים.

כשמסתכלים מבחוץ, ומשווים לכל הסקאלה של הציבור הדת"ל ההבדלים לא מאוד גדולים, אבל הם קיימים.

[למשל, הבדלים בדרכי המאבק על ארץ ישראל]. אבל עיקר ההבדל לדעתי הוא בניואנסים עדינים, שקשה להסביר אותם, אבל נראה לי שהם משמעותיים יותר מהמחלוקות הנקודתיות.

ובכלל, השייכות לרבני הר המור היא נקודה משמעותית בהגדרה של ישיבה כישיבת קו.

ולא רגילים להגדיר את מרכז ובית אל כישיבות קו.

אם כי, יכולים להיות תלמידים, [ואפילו רבנים] במרכז, שאפשר להגדיר אותם כקווניקים, כך שהחלוקה לא חדה.

כאילו סתם מעניין לדעת...

(קו זה מחמיא,לא?)

תלוי את מי את שואלת..

תקראי את זה אתה מנסה להפוך מים לאש... - לקראת נישואין וזוגיות

חח  סתם..

אז אם מרכז לא קו אז מי נשאר עוד חוץ מהר המור? הם יגדירו את עצמם כקו? 

(כאילו עד עכשיו הבנתי שזה תכל'ס אותו דבר רק ש"במרכז מותר לחשוב"  והפיצול ההוא בעיקר על רקע הקמת מכון ההוראה וכאלה)

אין בזה הגדרות מדוייקות וכל ישיבה זה שונה,
אבל יש נגיד את מצפה רמון, רמת השרון קצת, הישיבה של הרב מיכה הלוי בת"א ועוד..

והפיצול היה בעיקרון על מה שאמרת, אבל כתבתי כבר שאני לא ממש מבין בזה..

(חובבת סוציולוגיה ואנתרופולוגיה של ישיבות אל תיקחו אותי קשה )

מה שכן- זה מעניין שכביכול על רקע פיצול כזה (שהגיוני במידה מסוימת אבל לא נראה לי קריטי עד כדי כך)- כביכול צמחו מאותו מקום שתי אידיאולוגיות שאומרים פה שהן שונות לגמרי

באופן כללי תמצא אותן באותו צד של המתרס ברוב הסוגיות

בתוך אותה ישיבה.

מצד שני, יש מן המשותף מבחינה אידיאולוגית גם כיום.

מצפה רמון, שבי חברון, הישיבה הגבוהה בעלי, ישיבת "מעלה אליהו" בתל אביב, עטרת ירושלים ("עטרת כהנים"), חומות ירושלים, איילת השחר באילת. וכן רוב המכינות הדתיות - עצמונה, עלי, יתיר ועוד.

אני לא רוצה סתם להתעסק במחלוקות אז אני יעצור פה (ואני דיברתי רק על הרב טאו ור' יעקב)

התורה מעל הכל- "כי הם חיינו ואורך ימינו" וכל הערכים ואמות המוסר [צבא,אקדמיה, חסד והשפעה על הכלל...] באים רק ממנה ואינם עומדים בפני עצמם וממילא אינם יכולים לסתור אותה.

גם בתוך עולם התורה לא הכל ראוי לבוא בקהל- הדרך בה התורה רוצה שנחיה בדור הגאולה התווה לנו הראי"ה דרך בנו הרצי"ה ודרך תלמידיו הרב טאו,הרב אבינר ודומיהם, לא תשמעי יותר מידי את המילים "פתיחות ,יש רבנים שמתירים ,2 צדדים" ועל כן יש אמירה ברורה כנגד כל מיני תופעות והתבטאויות בציבור [לדוג' תרבות האייפון, עלייה להר הבית, תנ"ך בגובה העיניים, הבית היהודי, חברה מעורבת].

חיינו ואורך ימינו וכאלה?

כתבתי למעלה שלמרות שיש הרבה במשותף, בסוגיות הציבוריות-מדיניות האמירה לא אותה אמירה.

ההבדל מתבטא, בין היתר, ביחס לסוגיות ב-מדינה. [לדוג' סירוב פקודה, בית יהודי\יחד]

היחס הכללי למושג מדינת ישראל לא זה שעומד במחלוקת.

הוא גם קווניק וגם יכול לחשוב מה שבא לו"

והגוש הוציאו פרוייקט השו"ת חדש, אתה כותב מה אתה רוצה לעשות והתוכנה מוצאת לך איזה רב מתיר את זה.

פיוז-טי ו נס-טי זה כמו הר המור ומרכז, הם התפצלו, אחד לקח ת'שם ואחד לקח ת'טעם

הרבה אנשים לא יודעים באמת לפני-כן מה זה כל דבר,

וכשהם נכנסים לישיבה הם פשוט מקבלים את הדעה של הישיבה.

(הבדיחה היא בגלל שפעם היה רק את מרכז, וכשהם נפרדו יעני מרכז לקחה את השם, אבל התוכן הלך להר המור)

הר המור היא יותר שמרנית וקפדנית, ומרכז יותר מנסה לתפוס קשת רחבה,

תדמייני שתי אנשים צדיקים, עם אותם דעות, אבל אחד עם אופי יותר קפדן והשני יותר סבלני ונחמד,

הראשון ייצא נגד כל דבר שלא מסתדר בדיוק עם הדעה שלו, והשני ינסה 'לספח' אליו ולסדר את הדבר שלא לגמרי מסתדר איתו.

אלה הר המור (הקפדן) ומרכז (הסבלן)

שתי הדרכים חשובות, וצריך את שתיהם.

(רמת-גן צוחקים על מצפה שהם כבדים,

מצפה צוחקים על מרכז שהם כבדים,

מרכז צוחקים על הר המור שהם כבדים,

הר המור לא צוחקים)

(הבדיחה להמחשה בלבד, נא לא לקחת אותה ממש ברצינות)

אבל רמת גן יותר כבדים ממצפה..

הם אמנם ישיבה חסידית, אבל יותר בקטע הכבד..

וגם את מצפה,

מצפה הרבה פחות קלילים

מצפה רמון או יריחו?

אני התכוונתי לרמון

ואם לא- חבל

אם את רוצה דוג':

ישיבת קו-מצפה רמון

ישיבת גוש- לא מבין בזה

ישיבת מרכז- בית אל (יש אומרים מרכז החדשה..)

בגדול כבר כתבו פה מה ההשקפה של הר המור, ישיבת קו זה אומר שהראש ישיבה שם תלמיד של הרב טאו,

אבל זה לא אומר שהוא מסכים איתו בהכל, וזה גם לא אומר שכל הבחורים שם חושבים ככה..

והגדרה של ישיבת מרכז זה בגדול יותר פתיחות לדוגמא- בית אל תמכו בבית היהודי בבחירות האחרונות, הר המור ממש לא!    או מכון ההוראה שפתחו.

תלמיד- כפשוטו שהוא למד ממנו תורה והשקפה

ההבדל ההשקפתי נראה לי ש maorx15 הסביר לך

ו יש עוד הרבה הבדלים בין הישיבות, לא רק קו או לא..

וזה נכון שבסוף שצריך לבדוק כל בחור לגופו (נגיד אם הוא מהר המור אז לשאול אותו מה הוא חושב על סירוב פקודה, אם זה מעניין אותך..)

ישיבת קו- קפדנות ושמרנות, אם משהו לא חופף לגמרי את הדרך שלהם אז שלילה מוחלטת.

              לגבי בחור- זאת אומרת שהדך הדתית שלו מאד קפדנית, לפעמים מורה גם על אופי כבד,

                             אבל אני מכיר לא מעט הר-המורניקים קלילים באופי.

ישיבת גוש- פתיחות והכלה, לפעמים נראה כמו להוריד את הדת לעם, הדת יחסית גמישה ומגיעה לגבולות

                 הלכתיים דקים, מכילים הרבה דברים שלא תמיד הכי חופפים את הדת.

             לגבי בחור- אופי דתי פתוח, הולך בדרך ההלכה אבל לפעמים קצת נראה שיש לו הלכה משלו,

                             לא מכיר גושניקים בעלי אופי כללי כבד, אני חושב שגם באישיות רובם יחסית קלים.

ישיבת מרכז- בין שתיהם, נוטה להר המור. שמרנות הלכתית, עם מבט תורני יחסית רחב, גם אם משהו לא חופף

                  את הדרך הדתית הם ינסו לספח אותו, אבל תוך שמירה ברורה על התורה.

                  לגבי בחור- אופי דתי חזק, אבל יודע להכיל גם דברים שונים, אופי אישיותי-יש שם הכל.

איפה הוא לומד יכול להגיד הרבה, אבל יכול גם לא להגיד כלום,

הרבה פעמים יש יוצאי דופן,

אני לדוג' לומד בישיבת קו ואני בהחלט לא קווניק..

קצת ציני..

מה איתך?? שנים לא דיברנו..

טוב, לא ננצל"ש..

הר המור יותר ממלכתיים, שזה אומר שהם נגד לסרב פקודה, או חסימות כבישים.

לסרב פקודה לפינוי ישובים [אבל להמנע מלהפוך את העניין הזה לדגל שמנופפים בו].

אבל הכיוון הכללי נכון.

אין יחס של שלילה עקרונית גורפת לצעדים מהסוג הזה.

אבל זה מזכיר לי שהייתה פעם הפגנה ותלמידים שאלו ר' אברום זצ"ל אם הישיבה הולכת להפגנה,

אז הוא ענה להם שהישיבה לומדת, ושהבחורים ילכו להפגנה.. (הכוונה שישיבה זה מקום שרק לומדים שם)

אבל אני גם לא לומד במרכז

אבל אלא חוברות של פירוש על ספרים,

לא ממש מסביר את ההשקפה של מרכז (אני חושב).

והגבת לי אז כדאי לתייג אותה @אלטלנה

א. עשיתי תמצות כללי, לא ניסיתי לפרוש את כל משנתם ההלכתית-ציונית-תורנית-חסידית.

ב. יכול להיות שיש כאלה בעלי אופי כבד, רק אמרתי שאני לא מכיר, ונראלי ככה..

כל מה שכתוב כאן ילקח בערבון מוגבל, שכן הכל נכתב על סמך ראייתי את המציאות, וכן כי אני יודע ליחצ"ן בצורה טובה דווקא את הסגנון שלי, ואת השאר פחות.

את עולם הישיבות הציוני דתי אפשר לחלק לשלושה סוגים מרכזיים. יש עוד סוגים, אבל אלה הבולטים ביותר. 

חשוב לציין שכמעט כולם מסכימים על כמעט הכל והמחלוקות הם על נושאים ספציפיים.

ישיבת מרכז הרב של הרב צבי יהודה התחלקה כעשרים שנה לאחר פטירתו לשני חלקים, מרכז הרב והר המור. יש בניהם הבדלים אידאלוגיים דקים, אלו שני החלקים הראשונים עליהם דיברתי בהתחלה.

א. מרכז הרב (וכן ישיבות הרב ברכה, בית אל, ניר, ועוד), מאמינות בדרכו של הרב קוק ובנו הרב צבי יהודה. הדגשים יושמו על נקודות כמו ארץ ישראל ובניינה, קרוב רחוקים, ובניית תלמידי חכמים. השורש יהיה ארץ ישראל ובניינה, ומתוך כך יבנה הכל. מאמינות בקדושתה של מדינת ישראל כראשית צמיחת גאולתנו, אם כי תומכות בסירוב פקודה מופגן לפקודות צבאיות המנגדות להלכה. יש מגדולי ישראל מהזרם הזה שיתמכו בעליה להר הבית ולפתיל תכלת בציצית. רבם המובהק הוא הגר"א שפירא זצוק"ל, עם הרב דב ליאור, הרב זלמן מלמד ועוד.

ב. הר המור, מה שנקרא "קו" (וכן ישיבות מצפה רמון, תל אביב, שבי חברון, עלי, אילת, עטרת ירושלים, חומות ירושלים, ועוד). מאמינות גם כן בדרכו של הרב קוק ובנו הרב צבי יהודה. רבם המובהק הוא הרב צבי טאו והרב שלמה אבינר, עם הרב בליכר, הרבנים שטרנברג, הרב אלי בזק, הרב צבי קוסטינר, ועוד.  בדרך כלל ההשקפה תהיה שמרנית יותר בכל הקשור לסוגיות התרבות בישראל. מאמינות שסוגייה המרכזית היום היא סוגיית תחיית הקודש בישראל. בישיבות אלה בדרך מושם דגש גדול מאד על לימודי אמונה מתוך תפיסה  שהעמקה בהם היא התחלת הפתרון והצבת האלטרנטיבה. יתרכזו יותר בניית תלמידי חכמים בשיעור קומה גדול בהלכה ובאמונה. אוחזות בגישה הממלכתית, הרואה קדושה במדינה ללא קשר למעשיה, מצד היותה מדינת עם ישראל עם הסגולה. יתנגדו לסירוב פקודה מופגן, ולעליה להר הבית. לא נוהגים בפתיל תכלת. מתנגדים בתוקף ללימוד תנ"ך "בגובה העיניים" ולשיטת הרבדים.

בין שתי הראשונות אמנם יש הבדלים, אך הם יותר זניחים.

ג. הר עציון, מה שנקרא "גוש" ( עם ישיבות ירוחם, מעלה אדומים, כפר בתיה, עתניאל, תקוע, מחניים, ועוד). דוגלים בגישה פלורליסטית יותר (מיותר לציין שתוך מחוייבות להלכה, גבולותיה והדרכה.) בקשר ללימוד אמונה, שבדרך כלל יקרא "מחשבה", הסתכלות מחודשת על סוגיות הלכתיות ואמוניות שונות, מעמד האישה וכו' . לא מחוייבים לשיטת הרב קוק ולא רואים את מדינת ישראל דווקא כהתחלת הגאולה,אם כי יתמכו בה. יעסקו הרבה  בקירוב רחוקים. יתמכו בצורה זו או אחרת בלימוד תנ"ך ב"גובה העיניים". לימוד מחשבה תופס מקום ניכר, אם כי אינו עיקרי כמו בהר המור או במרכז הרב. חלק מעניינם הוא חוסר הכתבה של השקפת עולם מרב לתלמיד, לכן פתוחים לדעות רבות ומגוונת. רבים המובהק יהיה הגרי"ז סולובייצ'יק, יחד עם הרב אהרן ליטנשטיין והרב יהודה עמיטל ועוד גדולי ישראל אחרים.

ישיבות חסידיות (רמת גן, רמת השרון, מגדל העמק, חומש, יצהר)

זה לא מחלוקת השקפתית כמו מרכז והר המור.

זה פשוט ישיבות שמשלבות חסידות- בלימוד (שיעורים או ועצמאי), בהתוועדויות, ריקודים.

וזה דבר יחסית חדש שבישיבות אחרות אין כ"כ.

ישר כח!

כי מכאן זה יכול להתפתח רק ללשון והרע וחוסר כבוד תורה.

לילה טוב!

עכשיו אבל יצאתי מתוסבכת.. מסתבר שאני קצת מזה וקצת מזה... 

יש מצב לתת-השקפה נוספת? 

את הסוג-של פתיחות במרכז יחד עם הממלכתיות של הקו

(נראה לי עליתי על משהו )

אם מה שאת מחפשת זה בחורים כאלה אז יש במצפה רמון..

ובנימה רצינית- תודה! 

(והחתימה שלך כבר חושפת)

גם יצא להכיר מפה ושם ככה שנראה שהרוב הם לא 100% בהשקפה של הישיבה- אלא במקום טוב באמצע

ומה שבפועל באמת חשוב לברר זה על דברים נקודתיים במידה והם באמת חשובים/קריטיים מבחינתך נניח הר הבית (שנניח לי קריטי- לעומת פתיל תכלת שלא ממש משנה לי {גם לא מבינה בזה כלום }

גם מרכז וגם הר המור נגד עליה להר הבית..

זה בדיוק העניין, שבישיבות הקו כולם חושבים כמו הרב טאו.

אבל ב"סוג ישיבות של מרכז" אין דעה אחת.

שהר ברכה גם בעד עליה להר

ויש ישיבות שמזוהות יותר עם כיוון כזה או אחר.

אבל, בכל ישיבה יש בחורים שונים, כך שלא בטוח שכ"כ מומלץ לחפש את הישיבה הכי מתאימה, [שיכולה להיות ישיבה פצפונת], ולנסות לאתר בה את המיועד.

הנה:

יש גבול לכל ליצנות.

זה שדברים נעשים ב"צחוק" לא הופך אותם לכשרים.

הוא סתם שם את זה, בלי שום קשר למרכז או לישיבה אחרת!

הוא ענה לה עם זה(כתב דומה, אמנם)

זה פגיעה בכל הציבור של מרכז ובכל ת"ח שם.

להגדיר את התפיסה של דעא"ש כמשהו שמשווה לתפיסה של ישיבה כלשהי,

זיזול ופגיעה בכבוד ת"ח.

הוא לא השווה שום דבר (אפילו לא בצחוק).

היא שאלה על הדרך של מרכז והוא סתם שם פירסום על דעאש,

לא נראה לי שיש פה משהו מתוחכם מידי..

זו אמירה, גם אם היא בצחוק.

יש דברים שאפשר לצחוק ויש דברים שאי אפשר.

זה כבר ביזוי ת"ח.

אם מישהו היה שואל על הגוש והיו מביאים לו ספר של רפורמים זה היה מצחיק גם?

יש גבול לצחוקים, כת ליצנים אינה זוכה לראות פני שכינה.

באמת ניסיתי לחשוב מה הקשר בין מרכז לדאעש, ולא מצאתי כלום..

הוא לא צחק פה על אף אחד!

קודם כל- זה שאתה לא מוצא קשר לא אומר שהוא לא מוצא אחד.

דבר שני- עצם מה שהוא עשה זה לטעון שיש קשר. בין אם זה בליצנות ובין אם לא.

זו פגיעה בת"ח.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה

אני רוצה "בחלום אדבר בו". תשובות לכל השאלות העמוקות שלי.

אני מתפלל על זה וכלום בחלום. אני שואל את ה' שהדוד רבא שלי הרב פנחס מפרנקפורט בעל ההפלאה יתגלה אלי וכלום. אין תשובות.

אבל אז כשאני קם, אגב העיון הרגיל שלי בתורה בסדרים הרגילים, אני מגיע ל'הפלאה' ו'לפנים יפות' ומבול של תשובות והדרכות לחיים העכשוויים שלי.

כן. זאת התגלות השכינה דרך ספרי הצדיקים.

תשובות. תשובות. תשובות.

"קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי". כמו ששמעתי בילדותי מר' אברום שפירא זצ"ל, הספר דופק לפתוח אותו ועם זה השכינה הקדושה.

אל תחכה למשהו מבחוץ, בחורה שלא רודפת אחריך תעזוב אותה. זה לא שווה את הזמן שלך. תתרכז בלהתענג על ה' וימלא משאלות לבך. תנדב את לבך ל-ה' ולעם ישראל. תתן תתן תתן, אל תצפה לקבל כלום. בסוף, הכל יסתדר. "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב."

מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב.

הצפייה תלויה לפי תקופות בחיים. תקופות שונות בכל התקופה המתמשכת של הדייט וגם איך קמתי היום..

לגמרי רגישות צריכה להיות בנושא הזה. מסכים מאוד מאוד וליבי איתך.

עם זאת, בלי קשר לצד השני שצריך להיות רגיש - חשוב לשמור על איזון. 

אם כל דבר קטן מטלטל אותי, כדאי להתבונן למה זה קורה.

מה דפוסי המחשבה שמניעים אותי?

מה החששות, פחדים, דחפים, רצונות שקיימים בתוכי והאם אני מנהל אותם או שהם מנהלים אותי. ואם אני מנהל אותם - איך אני בוחר לעשות את זה.

וזה מפחיד גם לשאול את השאלות האלה, כי זה לא כיף לגלות שאני במקום שלא רציתי להיות בו, אך בד בבד, זה אנושי וזה קורה. אפילו אפשר לומר שאין אפשרות שזה לא יקרה.

ומאזן את מה שאני כתבתי הרגע - זה בסדר להיות לחוץ. בסדר גמור. רק כדאי לשים לב לזה.

ולא לתת להצעה להתמרח ככה

חושבת שזה נכון בכללי לכל מי שאומר כן להצעה, וכשאני אומרת 'אומר כן להצעה' הכוונה ששמעו שיש הצעה, קיבלו מספר לבירורים ויודעים שיש מישהו בצד השני שמחכה.

ולא משנה אם מי שמחכה זה מי ששידך או המשודך.

ברשותך, פונה לצד השני:

דרך ארץ בסיסית...

גם אם עסוקים כל כך ברמה שאין זמן לברר תהיו הגונים ותגידו.

''אין לי פניות לברר'', ותשלחו מישהו שסומכים עליו שיעשה את זה.

''אין פניות ברמה שאין זמן לנשום, אז לברר?", סליחה ששואלת... אבל איפה תכניסו גם פגישות? אם יש זמן לפגישות יש זמן לברר, במיוחד אם זה ימשיך או יקרה בהמשך, זה הרושם שאתם משאירים.

לא עונים לכם בצד שמבררים איתו? תעדכנו בהקדם את מי ששידך שיוכל לעדכן את הצד הממתין. וגם לברר מה קורה שם... יכול להיות שהתקשרו ולא ענה החבר, או שמשהו בקליטה לא עבד או כל סיבה שהיא.

התחרטתם מכל סיבה שהיא? זכותכם... רק תודיעו.

ולך שמחכה -

תברר עם המשדכים, בפרק זמן שמרגיש שזה מספיק זמן לבירור, מה קורה עם הצד השני.

הלוואי ודברים יתוקנו בשורשם ונהיה טובים.

ובאמת מבאס כשקורה רצף כזה.

אבל לא יפה להוציא שם רע על כל הבנות..

[וקרה לי גם הפוך - מישהו פנה אלי באתר, ביקש לברר, ולקח לו כמה ימים. שאלתי את החברה שלי אם הוא דיבר איתה, ואמרה שלא. שאלתי מה קורה, ועדיין לקח לו כמה ימים..]

אני רוצה להגיד שבאופן אישי - 

לפעמים הבירורים לוקחים זמן. שולחים הודעה לחבר, הוא לא זמין, מחפשים אולי מישהו אחר שמכיר, והוא בדיוק במילואים וכו וכו'.

מעדיפה לקחת עוד יום בבירורים מאשר לצאת עם מישהו ולהתבאס שזה יכל להיות ברור מהטלפון שלא שייך.

אבל אם זה מתעכב - נראה לי נימוסי להגיד משהו כמו - אני בתקופה עמוסה, צריכה עוד זמן, סליחה.

ועוד משהו קטן - כמעט תמיד, אם קיבלתי הצעה ביום מסוים, וכבר באותו יום ביררתי - לא נתתי תשובה באותו היום. רציתי לישון על זה לילה.