ישיבות קו זה סגנון מסויים של ישיבות שהולכות באופן עקרוני אחרי תפיסה תורנית שמונהגת ע"י הרב טאו.

הנקודות המרכזיות הן ממלכתיות, שמרנות הלכתית, שמרנות פרשנית לתורה, והליכה אחרי שיטתו של הרב קוק.

ישיבות אחרות הן בד"כ פחות שמרניות, פחות מחויבות לממלכתיות ופחות מקבלות את הרב קוק באופן גורף.

מרכז- היא אחת מישיבות הקו.

הגוש- מישיבות המפתח של מה שנקרא ישיבות הגוש.

הבהרבה חשובה(אני מגיע מתפיסת עולם של הקו)- ההתייחסות לשמרנות הלכתית לא באה להגיד שיש בישיבות

אחרות פחות מחויבות הלכתית.

אבל זה לא אומר שמרכז היא לא ישיבת קו.

בתפיסת העולם, ביחס להלכה ופרשנות, וביחס לרב קוק- היא לגמרי כן

אני חושב שאפילו בסדר הלימוד של הגמרא היא הולכת לפי הקו

אמנם יש הרבה במשותף בין מרכז לישיבות הקו, ומרכז רואים את עצמם קרובים יותר אידיאולוגית להר המור מאשר הר עציון. אבל כהנהגה ציבורית בימינו- לא חסר מחלוקות בין מרכז להר המור

זה נכון, אבל זה כביכול

כל ישיבה שעונה למאייפינים שלעיל היא ישיבת קו למעשה

שיש להם ריב עם הר המור שכבר עברו עשורים מאז שהתחיל?

הם למעשה יכולים להיחשב כישיבת קו לכל דבר ועניין

מלבד הקשר לרב טאו, שגם הוא קיים, גם אם לא מאוד פשוט

אני לא מתעסק בזה יותר מידי, אולי @maorx15 יודע יותר.

אבל בכללי מרכז היא פשוט לא ישיבת קו!

אני יודע מה אומרים רבותי וזה מה שרלוונטי בעבורי.

את כל הנייעס אני משתדל להשאיר בצד...

מרכז היא לא ישיבת קו. ויש הבדלים.

אבל, ברוב הנושאים שהר המור נאבקים עליהן, מרכז נמצאת יותר קרוב אליהם מאשר לצד השני.

לפני כן אקדים ואומר: בהר המור הדגש על קו ברור ואחיד הוא מאוד חזק ומוחלט, לא סתם העולבים מכנים את הרב טאו "חרדי" (וזה גם נכון, לדעתי, אם כי לא כדבר שלילי ומשטיח). לדעתי זה גם מקור הכינוי "קו". במרכז, אפשר לומר (בזהירות אמנם, ובהקשר המסוים הזה) שההנהגה יותר מקלה בסמכויותיה.

אלו הבדלים מסוימים שעולים לי כרגע:

* בהר המור ההסתכלות על המדינה היא כעל כיסוד כיסא ה' בעולם, ומכך שהיא וכל הנלווה עמה (צה"ל, המוסדות הממשלתיים, מנהיגי המדינה וכדומה) הם בחינת קודש (במידה מסוימת, לפעמים אפילו ממש, ויש לזה גם סימוכין עוד בדברי הרצי"ה). במרכז ההסתכלות בעניין זה שונה לחלוטין: המדינה היא אמנם דבר חיובי ומתקבל, אבל היחס אליה הוא לא יחס של קודש, אלא יותר בסגנון "כבדהו וחשדהו". יש הערכה למוסדות המדינה, יש רצון לשרת בצה"ל, אבל כשהמדינה סוטה מהדרך - הישיבה תפנה את הגב. מה שמוביל להבדל הבא - -

* הבדלי גישות בכל הנוגע למאבק על ארץ ישראל: בהר המור, לאור מה שכתבתי קודם, החשיבות של אחדות העם ושמירה על קיום הצבא וחיזוק כוחו מובילים לאמירה ברורה נגד סירוב פקודה ומאבק אקטיבי בשטח שבו מתקיים גירוש. הכוונה לאמירה כדגל, וכבר הרב טאו צוטט כאומר שאמנם אסור להניף את דגל הסרבנות (להשתתפות בגירוש יהודים), אך תלמיד שלוקח בדבר כזה חלק הוא כישלון חינוכי. במרכז אין אמירה כזאת, ר' אברום אפילו יצא במפורש בקריאה לסירוב פקודה בזמן הגירוש מגוש קטיף. במובנים מסוימים זה אולי נשמע הבדל קטן, אבל יש פה אידיאולוגיות שלמות שעומדות אחת מול השנייה בסתירה, גם אם המסקנה נשמעת זהה (ובפועל היא בעצם נדמית כלא זהה כלל).

* היחס למכוני ההוראה: על זה גם התקיים הפילוג המפורסם. אצל הרב טאו, התורה קודש והיא צריכה להילמד מתוך ולשם קדושה בלבד, בלי מניעים או נגיעות חיצוניות, בית המדרש הוא תיבת נח לבני הישיבה ועליהם להשתקע רק בלימוד לשמו. במרכז לא ראו איתו עין בעין ופתחו "מכון הוראה", שזה בעצם תוכנית ללימודי הוראה כמקצוע המועברת ע"י מוסד חיצוני ומסתפחת ללימוד התורה בבית המדרש. זה רק ביטוי לגישה הכוללת שהזכרתי לגבי טהרת הקודש של הלימוד בישיבות.

* בהר המור ובנותיה האמירה לגבי סוגיות כמו בירורי אמונה, תרבות המערב, קודש וחול, אקדמיה וישיבה וכו' היא מאוד ברורה וחדה, כמו שציינתי בהתחלה. במרכז היד קצת יותר "חופשית" מצד רבני הישיבה, ואין משנה סדורה שכולם כפופים לה בלא יוצא מן הכלל. גם סדר הלימוד הוא די קבוע, ונעשה בצורה סדורה - ההגבלה על לימודי נסתר בתחילת הלימוד בישיבה, השלבים בבניין האמונה (איזה ספרים ונושאים ללמוד באיזה סדר) וכדו'. הקו הוא די ברור: רמב"ם, ריה"ל, מסל"ש, מהר"ל, הרצי"ה, הראי"ה, הרב טאו ושאר רבני הקו בני דורנו. זו האווירה השלטת בבתי המדרש האלה. במרכז אין הכוונה כל כך מסוימת. זה לא אומר שאסור ללמוד את כתבי ר' נחמן בישיבות הקו, אבל הרוח הכללית היא כזאת.

זה על קצה המזלג. הגישה של הרב טאו היא אמנם נוקשה, וזה דבר מכוון ויש לו משנה סדורה שמובילה אליה, אבל לא הייתי רוצה שישתמע שישיבות הקו "חונקות" או כובלות את ידי לומדיה בבית המדרש. אני עצמי למדתי בישיבות האלה, ואני שמח בבית המדרש שבאתי ממנו (גם אם היום קצת קשה לי עם חלק מהדברים). ראיתי איפשהו פה שכתבו שבישיבות האלה "חושבים פחות" או משהו בסגנון. וזה כל כך לא נכון. אני כן חושב שזו משנה שהרבה יותר קשה לשאת מחוץ לבית המדרש, ואשרי מי שמחזיק בה גם ב"אזרחות". 

עולה שההתנגדות שלו למכוני הוראה היא לא בעובדה שזה "מפריע ללמוד" אלא בגלל שזה משחית

את הנפש.

כתבתי שלפי הרב טאו "התורה קודש והיא צריכה להילמד מתוך ולשם קדושה בלבד, בלי מניעים או נגיעות חיצוניות", וכן שעל התלמידים "להשתקע רק בלימוד לשמו" (הדגש על "לשמו", להתעלות בקדושה ולא ע"מ לקבל רווח מקצועי כלשהו או כל אינטרס אחר).

והרב טאו לא חושב שלימודי הוראה משחיתים את הנפש, אלא מוסדות אקדמיים מסוימים שמלמדים מקצועות מסוימים. הוא כן חושב שזה פוגע בבניין הרוחני של לומד התורה. אדם שסיים את שנותיו בישיבה ומעוניין ללמוד הוראה במוסד תורני (שמכבד את התורה, ההלכה וגדולי ישראל - היום לצערנו צריך לציין את זה במיוחד) - להר המור אין בעיה עם זה, וזה אפילו ""מקצוע מועדף"" בקרב בוגרי הקו (לצד חקלאות ושירות קבע בצבא ;) ).

תלמיד בשיעור גבוה, שרוצה ללמוד הוראה, לא יכול לעשות את זה במקביל להמשך לימודים בישיבה?

אני גם מניח שההוראה לכל אחד היא אישית, ובטח שרצוי להישאר מחוברים לבית המדרש גם כשלומדים מקצוע. אבל כנראה יש הבדל בין תלמיד שכבר בנה את האישיות שלו לאור התורה והחליט שהוא רוצה גם ללמוד במקביל, ובין הכנסה של תוכנית פתוחה ללימודי הוראה לכל תלמיד ישיבה שמתעניין. השאלה הייתה לגבי אפשרות של מכון הוראה בישיבה, ולא לגבי מי שיוצא ללמוד. כתבתי ככה כדי לציין שאין בעיה עם עצם הלימודים כשהם מתוך יראת שמיים, אלא עם השילוב שלהם עם לימוד התורה לשמה בתקופת הישיבה.

אגב, אני ממליץ לכל מי שרוצה להבין יותר לעומק "על מה כל המהומה" בעניינים האלה, לקרוא את הספר "צדיק באמונתו יחיה" של הרב טאו. הספר גם יחסית קריא, לעומת רוב כרכי "לאמונת עתנו" ושאר המאמרים של הרב טאו... כולל נספחים חשובים ומעניינים שמציגים בין השאר את הניסיונות של גורמים חיצוניים לחדור לבתי המדרש ולמוסדות החינוך של הציונות הדתית במטרה להשחית את הדעות של הלומדים בהם.

כשעושים את החיתוך הזה בין "קו" ל"גוש"- מרכז יוצאת בצד של הקו.

אחרת אף ישיבה היא לא באמת קו מלבד הר המור...

אני לא אמשיך להתווכח על זה, אתה פשוט טועה. צר לי.

אם באמת קשה לך להשתכנע, אתה מוזמן לנסות לשנות את הערך בויקיפדיה ולהתעמת שם עם העורכים בדף השיחה, אולי הם יצליחו להסביר לך את טעותך.

ממלכתיות, שמרנות הלכתית, שמרנות פרשנית לתורה, והליכה אחרי שיטתו של הרב קוק.

נכון, יש תמהילים שונים של ישיבות קו- כמובן שנק' הקיצון הן הר המור ובנותיה, שיש להן את

כל הנקודות באופן חזק מאוד.

גם במרכז לא חסר אף אחד מהדברים הללו, אלא שהרב קוק של מרכז הוא לא הרב קוק של

הר המור, כי הם לא מקבלים את הרב טאו כסמכות בלעדית(כמעט) בדברי הרב קוק.

גם הצורה של הממלכתיות שונה, אם כי לא פחות חזקה.

לכן ההבדלים הם הבדלי ניואנסים, כי על הבסיס הרחב יש הסכמה, יש מחלוקות שגורמות

פירוד, זה נכון, אבל הן לא ביסוד הדברים אלא בפרשנויות של נקודות מסויימות בדברים.

כשמסתכלים מבחוץ, ומשווים לכל הסקאלה של הציבור הדת"ל ההבדלים לא מאוד גדולים, אבל הם קיימים.

[למשל, הבדלים בדרכי המאבק על ארץ ישראל]. אבל עיקר ההבדל לדעתי הוא בניואנסים עדינים, שקשה להסביר אותם, אבל נראה לי שהם משמעותיים יותר מהמחלוקות הנקודתיות.

ובכלל, השייכות לרבני הר המור היא נקודה משמעותית בהגדרה של ישיבה כישיבת קו.

ולא רגילים להגדיר את מרכז ובית אל כישיבות קו.

אם כי, יכולים להיות תלמידים, [ואפילו רבנים] במרכז, שאפשר להגדיר אותם כקווניקים, כך שהחלוקה לא חדה.

כאילו סתם מעניין לדעת...

(קו זה מחמיא,לא?)

תלוי את מי את שואלת..

תקראי את זה אתה מנסה להפוך מים לאש... - לקראת נישואין וזוגיות

חח  סתם..

אז אם מרכז לא קו אז מי נשאר עוד חוץ מהר המור? הם יגדירו את עצמם כקו? 

(כאילו עד עכשיו הבנתי שזה תכל'ס אותו דבר רק ש"במרכז מותר לחשוב"  והפיצול ההוא בעיקר על רקע הקמת מכון ההוראה וכאלה)

אין בזה הגדרות מדוייקות וכל ישיבה זה שונה,
אבל יש נגיד את מצפה רמון, רמת השרון קצת, הישיבה של הרב מיכה הלוי בת"א ועוד..

והפיצול היה בעיקרון על מה שאמרת, אבל כתבתי כבר שאני לא ממש מבין בזה..

(חובבת סוציולוגיה ואנתרופולוגיה של ישיבות אל תיקחו אותי קשה )

מה שכן- זה מעניין שכביכול על רקע פיצול כזה (שהגיוני במידה מסוימת אבל לא נראה לי קריטי עד כדי כך)- כביכול צמחו מאותו מקום שתי אידיאולוגיות שאומרים פה שהן שונות לגמרי

באופן כללי תמצא אותן באותו צד של המתרס ברוב הסוגיות

בתוך אותה ישיבה.

מצד שני, יש מן המשותף מבחינה אידיאולוגית גם כיום.

מצפה רמון, שבי חברון, הישיבה הגבוהה בעלי, ישיבת "מעלה אליהו" בתל אביב, עטרת ירושלים ("עטרת כהנים"), חומות ירושלים, איילת השחר באילת. וכן רוב המכינות הדתיות - עצמונה, עלי, יתיר ועוד.

אני לא רוצה סתם להתעסק במחלוקות אז אני יעצור פה (ואני דיברתי רק על הרב טאו ור' יעקב)

התורה מעל הכל- "כי הם חיינו ואורך ימינו" וכל הערכים ואמות המוסר [צבא,אקדמיה, חסד והשפעה על הכלל...] באים רק ממנה ואינם עומדים בפני עצמם וממילא אינם יכולים לסתור אותה.

גם בתוך עולם התורה לא הכל ראוי לבוא בקהל- הדרך בה התורה רוצה שנחיה בדור הגאולה התווה לנו הראי"ה דרך בנו הרצי"ה ודרך תלמידיו הרב טאו,הרב אבינר ודומיהם, לא תשמעי יותר מידי את המילים "פתיחות ,יש רבנים שמתירים ,2 צדדים" ועל כן יש אמירה ברורה כנגד כל מיני תופעות והתבטאויות בציבור [לדוג' תרבות האייפון, עלייה להר הבית, תנ"ך בגובה העיניים, הבית היהודי, חברה מעורבת].

חיינו ואורך ימינו וכאלה?

כתבתי למעלה שלמרות שיש הרבה במשותף, בסוגיות הציבוריות-מדיניות האמירה לא אותה אמירה.

ההבדל מתבטא, בין היתר, ביחס לסוגיות ב-מדינה. [לדוג' סירוב פקודה, בית יהודי\יחד]

היחס הכללי למושג מדינת ישראל לא זה שעומד במחלוקת.

הוא גם קווניק וגם יכול לחשוב מה שבא לו"

והגוש הוציאו פרוייקט השו"ת חדש, אתה כותב מה אתה רוצה לעשות והתוכנה מוצאת לך איזה רב מתיר את זה.

פיוז-טי ו נס-טי זה כמו הר המור ומרכז, הם התפצלו, אחד לקח ת'שם ואחד לקח ת'טעם

הרבה אנשים לא יודעים באמת לפני-כן מה זה כל דבר,

וכשהם נכנסים לישיבה הם פשוט מקבלים את הדעה של הישיבה.

(הבדיחה היא בגלל שפעם היה רק את מרכז, וכשהם נפרדו יעני מרכז לקחה את השם, אבל התוכן הלך להר המור)

הר המור היא יותר שמרנית וקפדנית, ומרכז יותר מנסה לתפוס קשת רחבה,

תדמייני שתי אנשים צדיקים, עם אותם דעות, אבל אחד עם אופי יותר קפדן והשני יותר סבלני ונחמד,

הראשון ייצא נגד כל דבר שלא מסתדר בדיוק עם הדעה שלו, והשני ינסה 'לספח' אליו ולסדר את הדבר שלא לגמרי מסתדר איתו.

אלה הר המור (הקפדן) ומרכז (הסבלן)

שתי הדרכים חשובות, וצריך את שתיהם.

(רמת-גן צוחקים על מצפה שהם כבדים,

מצפה צוחקים על מרכז שהם כבדים,

מרכז צוחקים על הר המור שהם כבדים,

הר המור לא צוחקים)

(הבדיחה להמחשה בלבד, נא לא לקחת אותה ממש ברצינות)

אבל רמת גן יותר כבדים ממצפה..

הם אמנם ישיבה חסידית, אבל יותר בקטע הכבד..

וגם את מצפה,

מצפה הרבה פחות קלילים

מצפה רמון או יריחו?

אני התכוונתי לרמון

ואם לא- חבל

אם את רוצה דוג':

ישיבת קו-מצפה רמון

ישיבת גוש- לא מבין בזה

ישיבת מרכז- בית אל (יש אומרים מרכז החדשה..)

בגדול כבר כתבו פה מה ההשקפה של הר המור, ישיבת קו זה אומר שהראש ישיבה שם תלמיד של הרב טאו,

אבל זה לא אומר שהוא מסכים איתו בהכל, וזה גם לא אומר שכל הבחורים שם חושבים ככה..

והגדרה של ישיבת מרכז זה בגדול יותר פתיחות לדוגמא- בית אל תמכו בבית היהודי בבחירות האחרונות, הר המור ממש לא!    או מכון ההוראה שפתחו.

תלמיד- כפשוטו שהוא למד ממנו תורה והשקפה

ההבדל ההשקפתי נראה לי ש maorx15 הסביר לך

ו יש עוד הרבה הבדלים בין הישיבות, לא רק קו או לא..

וזה נכון שבסוף שצריך לבדוק כל בחור לגופו (נגיד אם הוא מהר המור אז לשאול אותו מה הוא חושב על סירוב פקודה, אם זה מעניין אותך..)

ישיבת קו- קפדנות ושמרנות, אם משהו לא חופף לגמרי את הדרך שלהם אז שלילה מוחלטת.

              לגבי בחור- זאת אומרת שהדך הדתית שלו מאד קפדנית, לפעמים מורה גם על אופי כבד,

                             אבל אני מכיר לא מעט הר-המורניקים קלילים באופי.

ישיבת גוש- פתיחות והכלה, לפעמים נראה כמו להוריד את הדת לעם, הדת יחסית גמישה ומגיעה לגבולות

                 הלכתיים דקים, מכילים הרבה דברים שלא תמיד הכי חופפים את הדת.

             לגבי בחור- אופי דתי פתוח, הולך בדרך ההלכה אבל לפעמים קצת נראה שיש לו הלכה משלו,

                             לא מכיר גושניקים בעלי אופי כללי כבד, אני חושב שגם באישיות רובם יחסית קלים.

ישיבת מרכז- בין שתיהם, נוטה להר המור. שמרנות הלכתית, עם מבט תורני יחסית רחב, גם אם משהו לא חופף

                  את הדרך הדתית הם ינסו לספח אותו, אבל תוך שמירה ברורה על התורה.

                  לגבי בחור- אופי דתי חזק, אבל יודע להכיל גם דברים שונים, אופי אישיותי-יש שם הכל.

איפה הוא לומד יכול להגיד הרבה, אבל יכול גם לא להגיד כלום,

הרבה פעמים יש יוצאי דופן,

אני לדוג' לומד בישיבת קו ואני בהחלט לא קווניק..

קצת ציני..

מה איתך?? שנים לא דיברנו..

טוב, לא ננצל"ש..

הר המור יותר ממלכתיים, שזה אומר שהם נגד לסרב פקודה, או חסימות כבישים.

לסרב פקודה לפינוי ישובים [אבל להמנע מלהפוך את העניין הזה לדגל שמנופפים בו].

אבל הכיוון הכללי נכון.

אין יחס של שלילה עקרונית גורפת לצעדים מהסוג הזה.

אבל זה מזכיר לי שהייתה פעם הפגנה ותלמידים שאלו ר' אברום זצ"ל אם הישיבה הולכת להפגנה,

אז הוא ענה להם שהישיבה לומדת, ושהבחורים ילכו להפגנה.. (הכוונה שישיבה זה מקום שרק לומדים שם)

אבל אני גם לא לומד במרכז

אבל אלא חוברות של פירוש על ספרים,

לא ממש מסביר את ההשקפה של מרכז (אני חושב).

והגבת לי אז כדאי לתייג אותה @אלטלנה

א. עשיתי תמצות כללי, לא ניסיתי לפרוש את כל משנתם ההלכתית-ציונית-תורנית-חסידית.

ב. יכול להיות שיש כאלה בעלי אופי כבד, רק אמרתי שאני לא מכיר, ונראלי ככה..

כל מה שכתוב כאן ילקח בערבון מוגבל, שכן הכל נכתב על סמך ראייתי את המציאות, וכן כי אני יודע ליחצ"ן בצורה טובה דווקא את הסגנון שלי, ואת השאר פחות.

את עולם הישיבות הציוני דתי אפשר לחלק לשלושה סוגים מרכזיים. יש עוד סוגים, אבל אלה הבולטים ביותר. 

חשוב לציין שכמעט כולם מסכימים על כמעט הכל והמחלוקות הם על נושאים ספציפיים.

ישיבת מרכז הרב של הרב צבי יהודה התחלקה כעשרים שנה לאחר פטירתו לשני חלקים, מרכז הרב והר המור. יש בניהם הבדלים אידאלוגיים דקים, אלו שני החלקים הראשונים עליהם דיברתי בהתחלה.

א. מרכז הרב (וכן ישיבות הרב ברכה, בית אל, ניר, ועוד), מאמינות בדרכו של הרב קוק ובנו הרב צבי יהודה. הדגשים יושמו על נקודות כמו ארץ ישראל ובניינה, קרוב רחוקים, ובניית תלמידי חכמים. השורש יהיה ארץ ישראל ובניינה, ומתוך כך יבנה הכל. מאמינות בקדושתה של מדינת ישראל כראשית צמיחת גאולתנו, אם כי תומכות בסירוב פקודה מופגן לפקודות צבאיות המנגדות להלכה. יש מגדולי ישראל מהזרם הזה שיתמכו בעליה להר הבית ולפתיל תכלת בציצית. רבם המובהק הוא הגר"א שפירא זצוק"ל, עם הרב דב ליאור, הרב זלמן מלמד ועוד.

ב. הר המור, מה שנקרא "קו" (וכן ישיבות מצפה רמון, תל אביב, שבי חברון, עלי, אילת, עטרת ירושלים, חומות ירושלים, ועוד). מאמינות גם כן בדרכו של הרב קוק ובנו הרב צבי יהודה. רבם המובהק הוא הרב צבי טאו והרב שלמה אבינר, עם הרב בליכר, הרבנים שטרנברג, הרב אלי בזק, הרב צבי קוסטינר, ועוד.  בדרך כלל ההשקפה תהיה שמרנית יותר בכל הקשור לסוגיות התרבות בישראל. מאמינות שסוגייה המרכזית היום היא סוגיית תחיית הקודש בישראל. בישיבות אלה בדרך מושם דגש גדול מאד על לימודי אמונה מתוך תפיסה  שהעמקה בהם היא התחלת הפתרון והצבת האלטרנטיבה. יתרכזו יותר בניית תלמידי חכמים בשיעור קומה גדול בהלכה ובאמונה. אוחזות בגישה הממלכתית, הרואה קדושה במדינה ללא קשר למעשיה, מצד היותה מדינת עם ישראל עם הסגולה. יתנגדו לסירוב פקודה מופגן, ולעליה להר הבית. לא נוהגים בפתיל תכלת. מתנגדים בתוקף ללימוד תנ"ך "בגובה העיניים" ולשיטת הרבדים.

בין שתי הראשונות אמנם יש הבדלים, אך הם יותר זניחים.

ג. הר עציון, מה שנקרא "גוש" ( עם ישיבות ירוחם, מעלה אדומים, כפר בתיה, עתניאל, תקוע, מחניים, ועוד). דוגלים בגישה פלורליסטית יותר (מיותר לציין שתוך מחוייבות להלכה, גבולותיה והדרכה.) בקשר ללימוד אמונה, שבדרך כלל יקרא "מחשבה", הסתכלות מחודשת על סוגיות הלכתיות ואמוניות שונות, מעמד האישה וכו' . לא מחוייבים לשיטת הרב קוק ולא רואים את מדינת ישראל דווקא כהתחלת הגאולה,אם כי יתמכו בה. יעסקו הרבה  בקירוב רחוקים. יתמכו בצורה זו או אחרת בלימוד תנ"ך ב"גובה העיניים". לימוד מחשבה תופס מקום ניכר, אם כי אינו עיקרי כמו בהר המור או במרכז הרב. חלק מעניינם הוא חוסר הכתבה של השקפת עולם מרב לתלמיד, לכן פתוחים לדעות רבות ומגוונת. רבים המובהק יהיה הגרי"ז סולובייצ'יק, יחד עם הרב אהרן ליטנשטיין והרב יהודה עמיטל ועוד גדולי ישראל אחרים.

ישיבות חסידיות (רמת גן, רמת השרון, מגדל העמק, חומש, יצהר)

זה לא מחלוקת השקפתית כמו מרכז והר המור.

זה פשוט ישיבות שמשלבות חסידות- בלימוד (שיעורים או ועצמאי), בהתוועדויות, ריקודים.

וזה דבר יחסית חדש שבישיבות אחרות אין כ"כ.

ישר כח!

כי מכאן זה יכול להתפתח רק ללשון והרע וחוסר כבוד תורה.

לילה טוב!

עכשיו אבל יצאתי מתוסבכת.. מסתבר שאני קצת מזה וקצת מזה... 

יש מצב לתת-השקפה נוספת? 

את הסוג-של פתיחות במרכז יחד עם הממלכתיות של הקו

(נראה לי עליתי על משהו )

אם מה שאת מחפשת זה בחורים כאלה אז יש במצפה רמון..

ובנימה רצינית- תודה! 

(והחתימה שלך כבר חושפת)

גם יצא להכיר מפה ושם ככה שנראה שהרוב הם לא 100% בהשקפה של הישיבה- אלא במקום טוב באמצע

ומה שבפועל באמת חשוב לברר זה על דברים נקודתיים במידה והם באמת חשובים/קריטיים מבחינתך נניח הר הבית (שנניח לי קריטי- לעומת פתיל תכלת שלא ממש משנה לי {גם לא מבינה בזה כלום }

גם מרכז וגם הר המור נגד עליה להר הבית..

זה בדיוק העניין, שבישיבות הקו כולם חושבים כמו הרב טאו.

אבל ב"סוג ישיבות של מרכז" אין דעה אחת.

שהר ברכה גם בעד עליה להר

ויש ישיבות שמזוהות יותר עם כיוון כזה או אחר.

אבל, בכל ישיבה יש בחורים שונים, כך שלא בטוח שכ"כ מומלץ לחפש את הישיבה הכי מתאימה, [שיכולה להיות ישיבה פצפונת], ולנסות לאתר בה את המיועד.

הנה:

יש גבול לכל ליצנות.

זה שדברים נעשים ב"צחוק" לא הופך אותם לכשרים.

הוא סתם שם את זה, בלי שום קשר למרכז או לישיבה אחרת!

הוא ענה לה עם זה(כתב דומה, אמנם)

זה פגיעה בכל הציבור של מרכז ובכל ת"ח שם.

להגדיר את התפיסה של דעא"ש כמשהו שמשווה לתפיסה של ישיבה כלשהי,

זיזול ופגיעה בכבוד ת"ח.

הוא לא השווה שום דבר (אפילו לא בצחוק).

היא שאלה על הדרך של מרכז והוא סתם שם פירסום על דעאש,

לא נראה לי שיש פה משהו מתוחכם מידי..

זו אמירה, גם אם היא בצחוק.

יש דברים שאפשר לצחוק ויש דברים שאי אפשר.

זה כבר ביזוי ת"ח.

אם מישהו היה שואל על הגוש והיו מביאים לו ספר של רפורמים זה היה מצחיק גם?

יש גבול לצחוקים, כת ליצנים אינה זוכה לראות פני שכינה.

באמת ניסיתי לחשוב מה הקשר בין מרכז לדאעש, ולא מצאתי כלום..

הוא לא צחק פה על אף אחד!

קודם כל- זה שאתה לא מוצא קשר לא אומר שהוא לא מוצא אחד.

דבר שני- עצם מה שהוא עשה זה לטעון שיש קשר. בין אם זה בליצנות ובין אם לא.

זו פגיעה בת"ח.

יש לי חברה שהתארסה עכשיו והיא רחוקה מלהיות בשלה אבל ה' עוזר ויעזור.

אחרת באמת חבל בשביל שניכם.

להגיד "תצא" מהצד זה הכי קל וזה ממש שיטחי.

אפילו שמעתי ת"ח שאומר ש"דייטים מיותרים" זה בין הגורמים המשמעותיים לרווקות מאוחרת.

ככה אנשים נשחקים ואז שמגיע דייט עם בחורה מתאימה הם באים פחות בטוב.

לכל אחד יש את הכלים שלו שהוא בוחן בהם הצעות אם היא ההצעה מתאימה או לא.

כדאי מאוד לשכלל את הארגז כלים הזה שבוחן הצעות. זה מאוד משמעותי כדי לצלוח את הדרך.

נשמע שגם הכל מתערבב לך.. זה טבעי ונורמלי אבל כדאי לעשות סדר.

מצב רוחני לא טוב? יכול להיות. פעם ת"ח רציני (אחר) כתב לי שצדיקות היא לא תנאי לחתונה. הקב"ה לא התנה את העניין של הקמת משפחה ברמה רוחנית כזו אחרת. אבל אם באמת אתה לא מרוצה מהמצב הרוחני שלך - תגדל מזה. תעבוד על זה. קודם כל בשבילך. ממילא שתהיה יותר שלם עם עצמך זה בודאי ישפיע גם על מערכות יחסים ופיתוח קשר זוגי בע"ה.

צריך הרבה חיבור לרגש והרבה שכל כדי לבצע התבוננות עצמית ולראות מה כדאי.

ולא רק מה הכדאי לתווך הקרוב, אלא מה כדאי לפתח בתור שיטת עבודה עם העולם הזה של הפגישות.

אומר בתור אחד שדחה כמה שנים עד שיצא לדייטים

ופנית לטיפול ועדיין לא עזר, אני מקווה שאתה לפחות מבין למה אתה לא רוצה וכדאי לשקול לחפש טיפול שיעזור.

נשמע קצת קיצוני שאין רצון בגיל 30

פחד שחולף ברגע שקופצים

כתבתי שאני נמצא במקום רוחני לא טוב ונשמע שזאת הסיבה המרכזית בגינה אני לא יוצא. ובגללה אני מרגיש לא בנח מהבחורה.

אבל יותר התכונתי לומר שעל אף שאני לא צדיק בכל מיני תחומים, כאן ספציפית אני כן מרגיש שמתעורר בי הצד המוסרי/הצדיק שאומר אל תצא כדי לנסות/לחוות כי זה לא דרך ארץ לעשות זאת על חשבון הבחורה/הבחורות שתפגש איתם..

(וכאמור מאידך יש הרבה קולות שאומרים לי אין בזה משהו לא מוסרי... כפי שכתבי בהודעה המקורית..). 

כל אדם שתפגוש יוביל אותך למשהו שתסיק שתלמד ותהפוך את עצמך לטוה יותר

בין אם זה פגישה עם בחורה או או עובר אורח ברחוב

לפעמים יש שיעורים שאתנ צריך ללמוד וזה שאתה מנסה להתחמק מהם לא פותר את זה...

אתה לא יידע מה בורא עולם מנסה ללמד אותך בזה עד שאתה עובר את זה

מה שאני מתכוינת זה שנו אז מה אם כרגע אתנה לא חזק כמו שדמיינת

מי אמר שהיא בככל גם כזאת

אני גם מצטיירת לאנשים כדוסית ואני לא

אבל אני נותנת להם את הזכות לגלות את זה

אולי גם הם כאלה יש להם מין עטיפה מבויימת ובסוף הם כמוני?? ויש כאלה

וחטץ מזה בכללי

מלא מחפשים לאו דווקא מישהו כמוהם בדיוק באותה רמה רוחנית בול

יש שיעדיפו חזק יותר חזק פחות

וגם לכל אחד והיצרים/ נסיונות שלו

אז בכלל אין לך מה לשפוט את עצמך

לעבוד על עצמך תמיד צריך אם זה בא ממקום של הבנה ורצון להתקדמות

אם זה בא רק כי זה לא דייך ומה יגידו זה לא יחזיק

ועוד דבר אל תתן לפחדים שלך לנהל אותך

נכון אתה אומר יש םה משהו שהוא לא ואהבת לרעך וכו

אבל אתה צריך לצאת וזה חלק מהתטכנית שבורא עולם תכנן לך אז תבקש מננו לפני כל דייט

בורא עולם שלא יצא חס וחלילה  שפגעתי בה בכלל זה

וגם אם זה רצון ה' ורין מה לעשות לא כל מי שכנחנו יוצאים איתו תואם לנו או בא ממקום נקי

מה תגיד על אלה דיוצאים שניה אחרי שנפרדו רק כדי לעזור לעצמם לשכוח את אותו אחד אחת??

מקווה שאני הבנתי אותך ולא סטיתי מן הנושא...

אם זה לא קשור אז מחילה...

אני חושב שנשתל לכולנו במח שבשביל לצאת צריך להיות "ראוי" או כל מיני שטויות והבלים כאלו, וגם אם נניח שהם נכונים ואמיתיים וצודקים, מי קובע מתי אני ראוי או מה הופך אותי לראוי? אגב אני מדבר על ראוי בכל גווניו(נפשית, פיזית, רוחנית, כלכלית).

זה קצת כמו מחסום מנטלי כזה שצריך לשבור, לא כמו שאמרו לך "פשוט תצא ויהיה בסדר" , אלא תבין שאין ראוי או לא ראוי יש מציאות והיא x y z, למה אתה מצמצם את בורא עולם לרמת ה"כרגע אני לא מרגיש ראוי" ? בלי לזלזל ברגש שלך חלילה, אבל אין איתנו יודע עד מה..

בזה שאתה בוחר לא לבזבז לבחורה את הזמן כי אתה מרגיש לא ראוי או לא במקום הנכון, אתה מבזבז לאשתך את הזמן, היא מחכה לך שתבוא לקחת אותה למה הזמן שלה לא חשוב ושל אחרות שעלולות להסתכל עליך עקום כן? כי אתה החלטת? כי מישהו אמר לך? יש בורא עולם שמנהל הכל, הוא לא ציווה עליך להיות מוכן הוא ציווה עליך להשתדל לנסות ולפעול..נפלת או התרסקת? נו נו..תקום ותמשיך הלאה, עצת היצר היא להתמרמר בייאוש ובדיכאון של "איך אני מתקדם אחרי שאני כזה גרוע" המחשבה הזאת שחרוטה לך בראש לגבי "אני מפחד לבזבז לה את הזמן" היא שקר וכזב והיא היא עצמה הסטרא אחרא בכבודו ובעצמו, אנחנו עושים את שמוטל עלינו..אם הצלחנו או לא זה לא משנה, משנה שפעלנו ואני מבין את המקום שממנו אתה מדבר פשוט אני מנסה שתבין שאין לו חשיבות והוא לא נצרך..לא כי מה שאתה מרגיש לא חשוב אלא אני חושב שאתה *חי* את מה שאתה מרגיש וזה מה שתוקע אותך ויש הבדל עצום.

לא סתם נאמר על צדיקים שליבם ברשותם-הכוונה שהרגש שמתבטא בלב, נמצא בידיים שלהם, כלומר גם אם חלילה הוא מרגיש עצבות, הוא לא "חי" אותה, הוא פשוט נמצא לידה, ומביט מלמעלה, זה מאוד עמוק אבל יש בזה המון אמת.

בטוח שמעת על המון סיפורי צדיקים שפגעו בהם וחס ושלום ביזו אותם והם היו בשלוות נפש, איך? כי ליבם ברשותם, ברגע שאתה נותן לרגש לנהל אותך כלומר "אני מרגיש לא נעים לבזבז לה את הזמן" זה עצת היצר גמורה. לדוגמא-אני מרגיש לא נעים להניח תפילין כי אני חוטא בחטאים חמורים-לאף אחד לא אכפת, קום תניח תפילין. אותו כנ"ל פה..אתה לא רוצה לבזבז לה את הזמן-לאף אחד לא אכפת, קום תתחתן.

מחילה על התקיפות בתשובה היא לא כלפיך חלילה היא כלפי התפיסה.

ובנימה אופטימית זו, לי נשמע באופן אישי שזה יושב על משהו אחר, והטיעון של "אני לא רוצה לבזבז לה את הזמן כי אני לא במקום רוחני טוב" הוא לא מה שמפריע, וגם אם כלפי חוץ נראה שכן, ממליץ בחום לבצע בירור פנימי עמוק למה ועל מה זה יושב אולי תופתע לגלות המון על עצמך וזה רק יקדם אותך

מלא בהצלחה דוד🙏

איזה פיל זה בחדר, איך אפשר להתקדם ככה?

נפגשים כדי להכיר בת ישראל נחמדה, ששמעת עליה דברים טובים ובאמת מסקרן אותך להכיר את הדמות המיוחדת הזו.

זו לענ"ד גם התועלת הכי גדולה בבירורים. לשמוע עליה פרטים טכניים וקצת על האישיות זה נחמד. אל תעצור! תן לחברה שלה לשפוך עליה שבחים, כמה היא טובה, נדיבת לב, שמחה לעזור ואידאליסטית באמת!  תן לה לספר על ההשקעה שלה במהלך שהיא מאמינה בו, על המאמץ שלה לעזור לחברה שזקוקה לכך, על האווירה הטובה שהיא משרה סביבה.

אם לא קיבלת מספיק חשק להכיר, תבקש מספר של חברה אחרת.

לא נפגשים בלי רצון להכיר. אבל רק להכיר. חתונה זה רחוק, זה לא צריך להיות ברקע בפגישה ראשונה.

אתה לא מבזבז לאף אחת את הזמן. כל אחת שיוצאת לפגישה, יוצאת לנסות ליצור קשר. זה לא לבדוק אם. הקשר קיים, אלא ליצור אותו (בעומק זה לזהות אם זו הנשמה שיועדה לי 40 יום קודם יצירת הוולד, אבל הדרך לבדוק את זה היא לראות אם נוצר קשר).

בקיצור, אני מציע לקפוץ למים. גם לי זה לקח זמן. זה לא פשוט, היו הרבה פחדים, אבל אחרי בירור ודיוק הפחדים ובניית תוכנית עבודה (בסיסית מאד) התחלתי ונרגעתי (אם כתבתי על זה פה בפורום. תוכל לקרוא כאן: דייט ראשון בחיים, חייב קצת עזרה, בעיקר בנות... | ערוץ 7 )

ה' יברך אותך. בהצלחה גדולה!

עבר עריכה על ידי Shandy בתאריך ט"ו בסיוון תשפ"ו 13:44

אני אענה לך ממבט של רווקה שחברות טובות שלה נשואות פלוס ילדה כל אחת

שתדעי שאני המקום הבטוח שלהן איתי הן מדברות על כל נושא כן גם על הזוגיות והילדה שלהן

זה כמה את באה פתוחה לשיחה איתן

זה שהיא אישה נשואה לא משנה אותה למישהי אחרת

היא אוהבת עדיין את אותו אוכל אותה מוזיקה ואותם בגדים

ושתדעי כן אולי בהתחלה היא תהיה עסוקה בבניה של הבית שלה אז פחות תהיה פנויה אבל היא רוצה אותך בחייה היא אוהבת אותך ותאהב תמיד תמיד יהיה לכן על מה לדבר תשתפו אחת את השניה בכל מני דברים לא חייב רק בחורים שנפגשת איתם או שיחות על הבעל יש מלא נושאים

תצאו לדייטים גם אתן

אל תשכחי שגם לה חדש הכל ואת העוגן השפוי והמוכר שלה

אם תעזבי אותה אז בכלל היא תהיה אבודה

נכון שיש כאלה שנעלמות לפעמים אבל הן חוזרות כי בעל הוא לא תחליף לחברה

וכמה שהוא אוהב אותה

הוא לא יבין כמוך ויקשיב 100 אחוז כמוך הוא לא אישה הוא בנוי אחרת

יש לו חסרונות שהם יתרונות גם

חח

קיצר אל תלחצי תשארי את

תתענייני בה אל תתרחקי מדי אבל גם אל תתאמצי יותר מדי גם

היא לא תוותר עלייך

אני אומרת לך מנסיון.

כל אישה צריכה חברה טובה בכל זמן

אם את תלכי ותעלמי ברור שהיא תמצא אחרת אבל זה מחוסר בררה כי ויתרת עליה

קיצר תנשמי עמוק תשמחי בחתונה שלה תחגגי כי את באמת שמחה בשבילה

ותמיד תשארי לצידה

תשלחי לה הודעות מדי פעם תגיבי על פוסטים שלה או משהו

אפילו תתקשרי אחרי השבע ברכות או מתי שנח לכן

אני נגיד חגגתי לה שבע ברכות ראשון יחד עם עוד חברה וכן אני רווקה והיינו בקשר כל הזמן כאילו אנחנו כדיין רווקות חח

ויאפ אני איתה בקשר מצויין ואני כמו דודה לבת שלה ( של כל אחת מהן יש לי 3 נשואות פלוס ילד.ה) ואני יוצאת איתן לאכול ולטייל ובאה אליהן חופשי שמסתדר לשנינו... או ישנתי אצלה שבעלה במילואים כי פחדה לישון לבד.

תמיד בחיים יהיה זמן שמתרחקים ומתקרבים

זה לא חייב להיות חתונה זה יכול להיות מעבר דירה או לימודים או מציאת עבודה

תמיד יש משהו משתנה זה שאתן לא באותו סטטוס לא משנה את האופי והחיבור שלכן

ונ.ב הזאת שהכי קרובה אלי  כמו אחותי (טוב נו 8 שנים זה כבר יותר מחברה חח )אפילו התקשרה אליי שהיחתה בחדר לידה לעדכן אותי שהיא הולכת ללדת

 כי זה היה חשוב לי.

שמשהו חשוב לך ואת אוהבת את לא מוותרת😊

ותמיד תמצאי דרך להיות בסביבה.

וכנל גם עליהם

אני לא היחידה שמבקשת את הקשר

הן שואולות אם אפשר לצאת להליכה

לקפוץ אליהן לארוחת ערב כי הבעל באירוע או בעבודה

שאת פתוחה ונגישה אז גם הן מחזירות ככה בחזרה

תודה לה' עליהן

ושתדעי שהקשר הכי טוב וחזק שלי זה עם החברות הטובות שהתחתנו כי הוא נשאר כמעט אותו דבר כמעט.

הרווקות  כמוני זה סבבה והכל אבל גם הן בעולם שלהן של הלימודים השירות או מה שזה לא יהיה

כמו שכבר אמרתי לא רק חתונה מנתקת קשרים חח

זה כל דבר בחיים השאלה כמה את נלחמת ורוצה בקשר

תודה על התשובה שלך,

כן אשמח לשמוע איך עברת את התקופה שמבחינתי הכי מאתגרת -החודש הראשון אחרי החתונה.

אני יודעת שבסוף נתרגל לחברות קצת שונה

אבל איך עוברים את ההר הזה?

אני צריכה כלים.

כן היה לי מוזר בשבוע הראשון טיפה

למרות שהן הפתיעו והתקשרו בעצמן שהבעל היה בתפילה - את יודעת להיות לבד בבית לא תמיד נעים וגם הן עדיין נבוכות מכל הקטע וצריכות לפכמים תמיכה ..

אל תצפי שלא תתאכזבי אבל לי זה קרה

הן אפילו שלחו תמונות מהנסיעה לשבע ברכות שלהן ביחד.

אז זה עזר לי מעט

הייתה אחת שנעלמה לי לתקופה של חודש חודש וחצי כזה אבל אני כתבתי לה הודעות בוואצפ

שאלתי לשלומם

התעניינתי בכללי איפה היא עושה שבת

וגם מה היא הכינה לו חח ואיך היא מסתדרת בכללי במטבח כביסה וכו ( נגיד אני טובה בכביסה אז אחת מהן שיודעת את זה הרגישה בנח לשאול אותי במקום את אמא שלה)

מה עוד ?

יצאתי עם אחרות גם לא תליתי את כל הקשר החברתי בה.ן אני שמרתי על קשר גם עם רווקות / נשואות אחרות אז בזמן הזה שרציתי לדבר/ אוזן קשבת או לצאת למסעדה, הליכה היה לי עם מי

וגם זה ביה זמן לעצמי כי פתאום מיום שאת עוזרת לה בקניות/ בפלאפון איתה/ עוזרת לה בדירה לארגן נביה לך יום ריק

אז חזרתי לקרוא מלא

לטייל לבדי בים

לעשות איפוס בחדר

להשקיע בדברים שטיפה נדחקו הצידה כי החברות הייתה ממש במרכז

ותמיד תמיד תשנני ותדמייני אותה חוזרת

אל תוותרתי

אם תוותרי היא תרגיש והקשר לא יחזור כמו קודם או יחזור בכלל

באמת תקחי לכצמך את הזמן הזה

תפתחי את עצמך תעשי דברים שאת בעצמך אוהבת לשם שינוי

העולן שלך ענק ומלא בדברים שלא קשורים רק אליה

והיא תחזור והקשר יהיה יותר מעניין כי יהיה לכן על מה לספר ותאמיני לי שהיא תספר

ותאמר שהיית חסרה לה

אגב הן מקבלות בהדרכה שהבעל במקום הראשון

וזה נכון אז לא נח להן לחייג למרות שרוצות

) לא מכבד חדבר עם חברה לפחות בהתחלה שהבעל בבית. כאילו זה התעלמות ממנו😅... איר כך זה עובר מעט אבל כן נשאר כי אחרי הכל זה הזמן הזוגי שלהם והזמן לבנות את הבית אבל אל תדאגי תמיד יהיה דרך אם לא שיחה אז הודעות או םגישה באיזה בוקר)

אני כן יגיד שהמינון יורד וזה לא שיחה כל יום

אבל הקשר נמשך ומתחזק ודווקא עם יותר אמון

יש עוד שאלה או משהו

לא יודעת אם נגעתי בהכל

אבלזה בערך

וכן גם אני פחדתי ואפילו בכיתי

אבל לא וויתקתי אמרתי לעצמי אין סיכוי שהן נעלמות לי

אז השארתי עקבות וסימנים שאני פה והן חזרו ובגדול🥰

וכן תדברי איתה על זה שחשוב לך שהיא תחזור ותגידי לה שאת תמיד בשבילה בכל נושא ובכל זמן שמתאםשר גם אותה זה ירגיע

ותאמיני לי שהיא תודה בזה בעצמה

ומצטרפת לכל מילה שאמרת

דווקא מהצד של הנשואה עם החברה הרווקה

יש לי חברה ואנחנו בקשר מצויין

ממש כמו שתיארת 

וזו מתנה ענקית

כן יש תקופות שפחות בקשר אבל לא רק בגללי

גם לה יש תקופות עמוסות ואין זמן

אבל בגדול בעל לא מספק את הצורך בחברה

ממה שאני חוותי (רווקה כרגע) זה תלןי בשתיכן.

לרוב הקשר חוזר אחרי תקופה

ואם זה יברןת ממש טובוצ אז הגיוני שימשיך ישר ולא תהיה את ההפסקה הזו.

אגב כמו כל דבר גם על זה אפשר לדבר..

לדעתי חבל לוותר מראש.

לרוב הצורך הוא הדדי. 

זה לא כיף, 

תזכרי שחברות אמיתית היא כזו שיכולה לשרוד שינויים. 

בחיים יש כל מיני שינויים 

החברות לא נשארת אותה חברות כמו שהיה בימי התיכון למשל. 

תזכרי שהאיש שלה יהיה במקום הראשון. 

זה ממש לא סותר שהיא צריכה ותשמח גם בחברות שלה. 

רק שני הצדדים צריכים לזכור שהקשר מקבל גוון אחר.. 

ממליצה לך למצוא עוגנים שיעזרו לך קצת להרגיע את התקופה

ובעזרת ה' היא תשמח בשמחתך גם בקרוב 

אם יש משהו שאמא שלי לימדה אותי לשמוח באמת בשמחת האחר .. ותאמיני לי שה' ניסה אותי

תשמחי במה שיש לך

את בריאה? תודי על זה

את רווקה? נכון כואב לך במקום מסויים אבל תודי גם על זה .

גם אם הלב לא מרגיש שצריך להודות על זה תודי על זה

את יכולה לתת מקום לכל רגש אבל לקנאה.. לא אחותי זה רגש שקרן

כמובן הכל זה המלצה .. כותבת לך כאילו את חברה 

זה לא שאני מקנאה,

תאמת שאני הכי שמחה בשבילה, וגאה בה שהגיע לשלב הזה

העניין שמאתגר לי זה פתאום הלבד פתאום לא בטוחה בקשר,אני מרגישה שזה רועד

פתאום אני לא בטוחה שהיא רוצה אותי ,לא בטוחה עד כמה אני חשובה ,מאתגר שאני לא יכולה להתקשר או לצאת איתה סתם (כי היא צריכה להיות עם בעלה)

הבנת?

ואני לא באמת יעזוב 

רק השאלה איך להתמודד

הגיוני שאם היא התארסה אז יהיה לה יותר מאתגר למצוא זמן אבל גם שם.. דווקא חברות שלי היו צריכות יותר עזרה ועידוד הזמן הזה של חתונה לא פשוט בכלל.. מה שכן את צריכה לשים לב לא להיות בזה מאה אחוז מושקעת יש גם את החיים שלך .. תעשי לעצמך טוב .

נניח קניתי לחברה מתנה האירוסין קניתי גם לי מתנה (: חח 

דווקא שם הקשר שלנו התחזק והם העריכו את הקשר שלנו יותר

..

תראי יש בנות שלוקחות את זה למאה אחוז עם הבעל .. ולא משאירות זמן לקשר עם שאר העולם ..

להגיד לך שזה בריא בכלל לא אבל זה שלהן..

עם בנות כאלה את לא רוצה להיות בקשר

האם זה מאכזב? כן 

האם זה אומר שהיא תהיה כזו?? ממש לא

לי זה קרה כשהחברה הכי טובה ואחות קרובה התחתנו באותו חודש..

זה לגמרי מייצר ריק בלב וחוסר ביטחון בקשר,

אבל קודם כל טוב שאת מודעת..

מה שלי עזר-לחזק קשרים אחרים,להיות בעשייה,כן להמשיך להשקיע בקשר ולהראות שהיא חשובה לך.

וגם להתבאס אבל להבין שהקשר לא נעלם פשוט השתנה,ואחרי כמה זמן יווצר יותר איזון והיא תצליח לתת ולהשקיע גם היא בקשר בע"ה.

בהצלחה!

נראה לך שיש ביניכם קשר שמאפשר לדבר על הנושא?

נשמע שאת חוששת בעיקר על הקשר, פחות הראת בהודעה מוטיב של קנאה (שגם הוא הכי לגיטימי שבעולם).. זה העניין?

כן, זה באמת פחות הקנאה

זה יותר שמאתגר לי שמשתנה קשר שהיה מאווד חלק מחיי היום יום שלי וחלק גדול בחיים שלי ושאני לא יודעת איך הוא ישתנה

ברור שדיברתי איתה על זה . אבל תכלס זה לא עוזר כי תכלס המציאות מאתגרת...

אין יותר מדי מה להגיד לך..

בתחילת הדרך בגיל 20 היה לי חבר טוב שהתחתן וזה היה משבר מאוד חזק אצלי.

מיישרים קו למציאות הלא נעימה וממשיכים הלאה. נראה לי העיקר לפתח תקווה שיהיו עוד מערכות יחסים משמעותיות. להכנס לקבוצת שווים אם אפשר, זה מאוד חשוב.

הכתיבה מכניסה אותנו ממש פנימה.

אין לי עצות טובות לתת, אבל מזדהה

וצריך שתקבל שהיא עושה נכון. ובהגיע הרגע, והוא יגיע, גם אתה כך תעשה וזה נכון.
איבחת גרזן. מכה אחת. מאצ'טה. בלי נקיפות המצפון המיותרות. וזה הנכון.

אבל אם צד אחד חושב שנכון להיפרד אז כנראה נכון להיפרד וצריך להיות ברור שנפרדים.

אפשר לקחת תקופה לחשוב בנושא גם, אבל כאשר מחליטים להיפרד הפרידה ברורה.

אבל בלתי נמנע

איפה שיש סיכוי יש סיכון, וכשפותחים את הלב לאהבה נכנסים למצב פגיע.

בעזרת ה' הזמן יעבור והכאב ישכח והמסע שלך ימשיך למקומות חדשים וטובים.

לא חושבת שלזה התכוונת, אבל המסר העיקרי שאני לוקחת ממה שכתבת זה שתמיד עדיף לשקף את הרגשות והכוונות שלי ולא לטייח בחביבות. אם לא נחמד לי לא להיות נחמדה וזורמת במיוחד

אבל אני כנראה לא אתעמק בה מספיק עד שבת.

אבל אני אשלח לך הודעה בפרטי מעניין אותי לשמוע אותך על הנושא.

בינתיים, כמה חכם ותורני אתה לדעתך?

גם לא היא. אני בלי קשר אהוב, חשוב, מתוק....

הצלחת ממש להעביר אותי דרך הסיפור.

כואב.

מתפללת שתמצא כח להמשיך במסע, ובקרוב למצוא.

שלך וזה יהיה פתאום כל כך שלך. וכל כך ברור. ישועת השם...

כתבת יפה- הלא נעלה וירשנו אותה. בסוף זה יבוא.

ואתה לא צריך להתפשר על מישהי שרוצה אותך ומקבלת אותך כמו שאתה, טוב שזה קרה מוקדם. היא כנראה לא בשבילך

אני לא יודע בדיוק בן כמה אתה ומה אתה עושה בימים אלה,

אבל בגדול בדירת שותפים אתה לא מחפש אהבה גדולה וחיבור נשמות, אלא אנשים סבבה ולא בלתי נסבלים...

אם במקרה הם יהפכו להיות חברים שלך, זה בונוס נחמד אבל לא חובה.

עצוב...