ישיבות קו זה סגנון מסויים של ישיבות שהולכות באופן עקרוני אחרי תפיסה תורנית שמונהגת ע"י הרב טאו.

הנקודות המרכזיות הן ממלכתיות, שמרנות הלכתית, שמרנות פרשנית לתורה, והליכה אחרי שיטתו של הרב קוק.

ישיבות אחרות הן בד"כ פחות שמרניות, פחות מחויבות לממלכתיות ופחות מקבלות את הרב קוק באופן גורף.

מרכז- היא אחת מישיבות הקו.

הגוש- מישיבות המפתח של מה שנקרא ישיבות הגוש.

הבהרבה חשובה(אני מגיע מתפיסת עולם של הקו)- ההתייחסות לשמרנות הלכתית לא באה להגיד שיש בישיבות

אחרות פחות מחויבות הלכתית.

אבל זה לא אומר שמרכז היא לא ישיבת קו.

בתפיסת העולם, ביחס להלכה ופרשנות, וביחס לרב קוק- היא לגמרי כן

אני חושב שאפילו בסדר הלימוד של הגמרא היא הולכת לפי הקו

אמנם יש הרבה במשותף בין מרכז לישיבות הקו, ומרכז רואים את עצמם קרובים יותר אידיאולוגית להר המור מאשר הר עציון. אבל כהנהגה ציבורית בימינו- לא חסר מחלוקות בין מרכז להר המור

זה נכון, אבל זה כביכול

כל ישיבה שעונה למאייפינים שלעיל היא ישיבת קו למעשה

שיש להם ריב עם הר המור שכבר עברו עשורים מאז שהתחיל?

הם למעשה יכולים להיחשב כישיבת קו לכל דבר ועניין

מלבד הקשר לרב טאו, שגם הוא קיים, גם אם לא מאוד פשוט

אני לא מתעסק בזה יותר מידי, אולי @maorx15 יודע יותר.

אבל בכללי מרכז היא פשוט לא ישיבת קו!

אני יודע מה אומרים רבותי וזה מה שרלוונטי בעבורי.

את כל הנייעס אני משתדל להשאיר בצד...

מרכז היא לא ישיבת קו. ויש הבדלים.

אבל, ברוב הנושאים שהר המור נאבקים עליהן, מרכז נמצאת יותר קרוב אליהם מאשר לצד השני.

לפני כן אקדים ואומר: בהר המור הדגש על קו ברור ואחיד הוא מאוד חזק ומוחלט, לא סתם העולבים מכנים את הרב טאו "חרדי" (וזה גם נכון, לדעתי, אם כי לא כדבר שלילי ומשטיח). לדעתי זה גם מקור הכינוי "קו". במרכז, אפשר לומר (בזהירות אמנם, ובהקשר המסוים הזה) שההנהגה יותר מקלה בסמכויותיה.

אלו הבדלים מסוימים שעולים לי כרגע:

* בהר המור ההסתכלות על המדינה היא כעל כיסוד כיסא ה' בעולם, ומכך שהיא וכל הנלווה עמה (צה"ל, המוסדות הממשלתיים, מנהיגי המדינה וכדומה) הם בחינת קודש (במידה מסוימת, לפעמים אפילו ממש, ויש לזה גם סימוכין עוד בדברי הרצי"ה). במרכז ההסתכלות בעניין זה שונה לחלוטין: המדינה היא אמנם דבר חיובי ומתקבל, אבל היחס אליה הוא לא יחס של קודש, אלא יותר בסגנון "כבדהו וחשדהו". יש הערכה למוסדות המדינה, יש רצון לשרת בצה"ל, אבל כשהמדינה סוטה מהדרך - הישיבה תפנה את הגב. מה שמוביל להבדל הבא - -

* הבדלי גישות בכל הנוגע למאבק על ארץ ישראל: בהר המור, לאור מה שכתבתי קודם, החשיבות של אחדות העם ושמירה על קיום הצבא וחיזוק כוחו מובילים לאמירה ברורה נגד סירוב פקודה ומאבק אקטיבי בשטח שבו מתקיים גירוש. הכוונה לאמירה כדגל, וכבר הרב טאו צוטט כאומר שאמנם אסור להניף את דגל הסרבנות (להשתתפות בגירוש יהודים), אך תלמיד שלוקח בדבר כזה חלק הוא כישלון חינוכי. במרכז אין אמירה כזאת, ר' אברום אפילו יצא במפורש בקריאה לסירוב פקודה בזמן הגירוש מגוש קטיף. במובנים מסוימים זה אולי נשמע הבדל קטן, אבל יש פה אידיאולוגיות שלמות שעומדות אחת מול השנייה בסתירה, גם אם המסקנה נשמעת זהה (ובפועל היא בעצם נדמית כלא זהה כלל).

* היחס למכוני ההוראה: על זה גם התקיים הפילוג המפורסם. אצל הרב טאו, התורה קודש והיא צריכה להילמד מתוך ולשם קדושה בלבד, בלי מניעים או נגיעות חיצוניות, בית המדרש הוא תיבת נח לבני הישיבה ועליהם להשתקע רק בלימוד לשמו. במרכז לא ראו איתו עין בעין ופתחו "מכון הוראה", שזה בעצם תוכנית ללימודי הוראה כמקצוע המועברת ע"י מוסד חיצוני ומסתפחת ללימוד התורה בבית המדרש. זה רק ביטוי לגישה הכוללת שהזכרתי לגבי טהרת הקודש של הלימוד בישיבות.

* בהר המור ובנותיה האמירה לגבי סוגיות כמו בירורי אמונה, תרבות המערב, קודש וחול, אקדמיה וישיבה וכו' היא מאוד ברורה וחדה, כמו שציינתי בהתחלה. במרכז היד קצת יותר "חופשית" מצד רבני הישיבה, ואין משנה סדורה שכולם כפופים לה בלא יוצא מן הכלל. גם סדר הלימוד הוא די קבוע, ונעשה בצורה סדורה - ההגבלה על לימודי נסתר בתחילת הלימוד בישיבה, השלבים בבניין האמונה (איזה ספרים ונושאים ללמוד באיזה סדר) וכדו'. הקו הוא די ברור: רמב"ם, ריה"ל, מסל"ש, מהר"ל, הרצי"ה, הראי"ה, הרב טאו ושאר רבני הקו בני דורנו. זו האווירה השלטת בבתי המדרש האלה. במרכז אין הכוונה כל כך מסוימת. זה לא אומר שאסור ללמוד את כתבי ר' נחמן בישיבות הקו, אבל הרוח הכללית היא כזאת.

זה על קצה המזלג. הגישה של הרב טאו היא אמנם נוקשה, וזה דבר מכוון ויש לו משנה סדורה שמובילה אליה, אבל לא הייתי רוצה שישתמע שישיבות הקו "חונקות" או כובלות את ידי לומדיה בבית המדרש. אני עצמי למדתי בישיבות האלה, ואני שמח בבית המדרש שבאתי ממנו (גם אם היום קצת קשה לי עם חלק מהדברים). ראיתי איפשהו פה שכתבו שבישיבות האלה "חושבים פחות" או משהו בסגנון. וזה כל כך לא נכון. אני כן חושב שזו משנה שהרבה יותר קשה לשאת מחוץ לבית המדרש, ואשרי מי שמחזיק בה גם ב"אזרחות". 

עולה שההתנגדות שלו למכוני הוראה היא לא בעובדה שזה "מפריע ללמוד" אלא בגלל שזה משחית

את הנפש.

כתבתי שלפי הרב טאו "התורה קודש והיא צריכה להילמד מתוך ולשם קדושה בלבד, בלי מניעים או נגיעות חיצוניות", וכן שעל התלמידים "להשתקע רק בלימוד לשמו" (הדגש על "לשמו", להתעלות בקדושה ולא ע"מ לקבל רווח מקצועי כלשהו או כל אינטרס אחר).

והרב טאו לא חושב שלימודי הוראה משחיתים את הנפש, אלא מוסדות אקדמיים מסוימים שמלמדים מקצועות מסוימים. הוא כן חושב שזה פוגע בבניין הרוחני של לומד התורה. אדם שסיים את שנותיו בישיבה ומעוניין ללמוד הוראה במוסד תורני (שמכבד את התורה, ההלכה וגדולי ישראל - היום לצערנו צריך לציין את זה במיוחד) - להר המור אין בעיה עם זה, וזה אפילו ""מקצוע מועדף"" בקרב בוגרי הקו (לצד חקלאות ושירות קבע בצבא ;) ).

תלמיד בשיעור גבוה, שרוצה ללמוד הוראה, לא יכול לעשות את זה במקביל להמשך לימודים בישיבה?

אני גם מניח שההוראה לכל אחד היא אישית, ובטח שרצוי להישאר מחוברים לבית המדרש גם כשלומדים מקצוע. אבל כנראה יש הבדל בין תלמיד שכבר בנה את האישיות שלו לאור התורה והחליט שהוא רוצה גם ללמוד במקביל, ובין הכנסה של תוכנית פתוחה ללימודי הוראה לכל תלמיד ישיבה שמתעניין. השאלה הייתה לגבי אפשרות של מכון הוראה בישיבה, ולא לגבי מי שיוצא ללמוד. כתבתי ככה כדי לציין שאין בעיה עם עצם הלימודים כשהם מתוך יראת שמיים, אלא עם השילוב שלהם עם לימוד התורה לשמה בתקופת הישיבה.

אגב, אני ממליץ לכל מי שרוצה להבין יותר לעומק "על מה כל המהומה" בעניינים האלה, לקרוא את הספר "צדיק באמונתו יחיה" של הרב טאו. הספר גם יחסית קריא, לעומת רוב כרכי "לאמונת עתנו" ושאר המאמרים של הרב טאו... כולל נספחים חשובים ומעניינים שמציגים בין השאר את הניסיונות של גורמים חיצוניים לחדור לבתי המדרש ולמוסדות החינוך של הציונות הדתית במטרה להשחית את הדעות של הלומדים בהם.

כשעושים את החיתוך הזה בין "קו" ל"גוש"- מרכז יוצאת בצד של הקו.

אחרת אף ישיבה היא לא באמת קו מלבד הר המור...

אני לא אמשיך להתווכח על זה, אתה פשוט טועה. צר לי.

אם באמת קשה לך להשתכנע, אתה מוזמן לנסות לשנות את הערך בויקיפדיה ולהתעמת שם עם העורכים בדף השיחה, אולי הם יצליחו להסביר לך את טעותך.

ממלכתיות, שמרנות הלכתית, שמרנות פרשנית לתורה, והליכה אחרי שיטתו של הרב קוק.

נכון, יש תמהילים שונים של ישיבות קו- כמובן שנק' הקיצון הן הר המור ובנותיה, שיש להן את

כל הנקודות באופן חזק מאוד.

גם במרכז לא חסר אף אחד מהדברים הללו, אלא שהרב קוק של מרכז הוא לא הרב קוק של

הר המור, כי הם לא מקבלים את הרב טאו כסמכות בלעדית(כמעט) בדברי הרב קוק.

גם הצורה של הממלכתיות שונה, אם כי לא פחות חזקה.

לכן ההבדלים הם הבדלי ניואנסים, כי על הבסיס הרחב יש הסכמה, יש מחלוקות שגורמות

פירוד, זה נכון, אבל הן לא ביסוד הדברים אלא בפרשנויות של נקודות מסויימות בדברים.

כשמסתכלים מבחוץ, ומשווים לכל הסקאלה של הציבור הדת"ל ההבדלים לא מאוד גדולים, אבל הם קיימים.

[למשל, הבדלים בדרכי המאבק על ארץ ישראל]. אבל עיקר ההבדל לדעתי הוא בניואנסים עדינים, שקשה להסביר אותם, אבל נראה לי שהם משמעותיים יותר מהמחלוקות הנקודתיות.

ובכלל, השייכות לרבני הר המור היא נקודה משמעותית בהגדרה של ישיבה כישיבת קו.

ולא רגילים להגדיר את מרכז ובית אל כישיבות קו.

אם כי, יכולים להיות תלמידים, [ואפילו רבנים] במרכז, שאפשר להגדיר אותם כקווניקים, כך שהחלוקה לא חדה.

כאילו סתם מעניין לדעת...

(קו זה מחמיא,לא?)

תלוי את מי את שואלת..

תקראי את זה אתה מנסה להפוך מים לאש... - לקראת נישואין וזוגיות

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אין בזה הגדרות מדוייקות וכל ישיבה זה שונה,
אבל יש נגיד את מצפה רמון, רמת השרון קצת, הישיבה של הרב מיכה הלוי בת"א ועוד..

והפיצול היה בעיקרון על מה שאמרת, אבל כתבתי כבר שאני לא ממש מבין בזה..

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

באופן כללי תמצא אותן באותו צד של המתרס ברוב הסוגיות

בתוך אותה ישיבה.

מצד שני, יש מן המשותף מבחינה אידיאולוגית גם כיום.

מצפה רמון, שבי חברון, הישיבה הגבוהה בעלי, ישיבת "מעלה אליהו" בתל אביב, עטרת ירושלים ("עטרת כהנים"), חומות ירושלים, איילת השחר באילת. וכן רוב המכינות הדתיות - עצמונה, עלי, יתיר ועוד.

אני לא רוצה סתם להתעסק במחלוקות אז אני יעצור פה (ואני דיברתי רק על הרב טאו ור' יעקב)

התורה מעל הכל- "כי הם חיינו ואורך ימינו" וכל הערכים ואמות המוסר [צבא,אקדמיה, חסד והשפעה על הכלל...] באים רק ממנה ואינם עומדים בפני עצמם וממילא אינם יכולים לסתור אותה.

גם בתוך עולם התורה לא הכל ראוי לבוא בקהל- הדרך בה התורה רוצה שנחיה בדור הגאולה התווה לנו הראי"ה דרך בנו הרצי"ה ודרך תלמידיו הרב טאו,הרב אבינר ודומיהם, לא תשמעי יותר מידי את המילים "פתיחות ,יש רבנים שמתירים ,2 צדדים" ועל כן יש אמירה ברורה כנגד כל מיני תופעות והתבטאויות בציבור [לדוג' תרבות האייפון, עלייה להר הבית, תנ"ך בגובה העיניים, הבית היהודי, חברה מעורבת].

חיינו ואורך ימינו וכאלה?

כתבתי למעלה שלמרות שיש הרבה במשותף, בסוגיות הציבוריות-מדיניות האמירה לא אותה אמירה.

ההבדל מתבטא, בין היתר, ביחס לסוגיות ב-מדינה. [לדוג' סירוב פקודה, בית יהודי\יחד]

היחס הכללי למושג מדינת ישראל לא זה שעומד במחלוקת.

הוא גם קווניק וגם יכול לחשוב מה שבא לו"

והגוש הוציאו פרוייקט השו"ת חדש, אתה כותב מה אתה רוצה לעשות והתוכנה מוצאת לך איזה רב מתיר את זה.

פיוז-טי ו נס-טי זה כמו הר המור ומרכז, הם התפצלו, אחד לקח ת'שם ואחד לקח ת'טעם

הרבה אנשים לא יודעים באמת לפני-כן מה זה כל דבר,

וכשהם נכנסים לישיבה הם פשוט מקבלים את הדעה של הישיבה.

(הבדיחה היא בגלל שפעם היה רק את מרכז, וכשהם נפרדו יעני מרכז לקחה את השם, אבל התוכן הלך להר המור)

הר המור היא יותר שמרנית וקפדנית, ומרכז יותר מנסה לתפוס קשת רחבה,

תדמייני שתי אנשים צדיקים, עם אותם דעות, אבל אחד עם אופי יותר קפדן והשני יותר סבלני ונחמד,

הראשון ייצא נגד כל דבר שלא מסתדר בדיוק עם הדעה שלו, והשני ינסה 'לספח' אליו ולסדר את הדבר שלא לגמרי מסתדר איתו.

אלה הר המור (הקפדן) ומרכז (הסבלן)

שתי הדרכים חשובות, וצריך את שתיהם.

(רמת-גן צוחקים על מצפה שהם כבדים,

מצפה צוחקים על מרכז שהם כבדים,

מרכז צוחקים על הר המור שהם כבדים,

הר המור לא צוחקים)

(הבדיחה להמחשה בלבד, נא לא לקחת אותה ממש ברצינות)

אבל רמת גן יותר כבדים ממצפה..

הם אמנם ישיבה חסידית, אבל יותר בקטע הכבד..

וגם את מצפה,

מצפה הרבה פחות קלילים

מצפה רמון או יריחו?

אני התכוונתי לרמון

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

ואם לא- חבל

אם את רוצה דוג':

ישיבת קו-מצפה רמון

ישיבת גוש- לא מבין בזה

ישיבת מרכז- בית אל (יש אומרים מרכז החדשה..)

בגדול כבר כתבו פה מה ההשקפה של הר המור, ישיבת קו זה אומר שהראש ישיבה שם תלמיד של הרב טאו,

אבל זה לא אומר שהוא מסכים איתו בהכל, וזה גם לא אומר שכל הבחורים שם חושבים ככה..

והגדרה של ישיבת מרכז זה בגדול יותר פתיחות לדוגמא- בית אל תמכו בבית היהודי בבחירות האחרונות, הר המור ממש לא!    או מכון ההוראה שפתחו.

תלמיד- כפשוטו שהוא למד ממנו תורה והשקפה

ההבדל ההשקפתי נראה לי ש maorx15 הסביר לך

ו יש עוד הרבה הבדלים בין הישיבות, לא רק קו או לא..

וזה נכון שבסוף שצריך לבדוק כל בחור לגופו (נגיד אם הוא מהר המור אז לשאול אותו מה הוא חושב על סירוב פקודה, אם זה מעניין אותך..)

ישיבת קו- קפדנות ושמרנות, אם משהו לא חופף לגמרי את הדרך שלהם אז שלילה מוחלטת.

              לגבי בחור- זאת אומרת שהדך הדתית שלו מאד קפדנית, לפעמים מורה גם על אופי כבד,

                             אבל אני מכיר לא מעט הר-המורניקים קלילים באופי.

ישיבת גוש- פתיחות והכלה, לפעמים נראה כמו להוריד את הדת לעם, הדת יחסית גמישה ומגיעה לגבולות

                 הלכתיים דקים, מכילים הרבה דברים שלא תמיד הכי חופפים את הדת.

             לגבי בחור- אופי דתי פתוח, הולך בדרך ההלכה אבל לפעמים קצת נראה שיש לו הלכה משלו,

                             לא מכיר גושניקים בעלי אופי כללי כבד, אני חושב שגם באישיות רובם יחסית קלים.

ישיבת מרכז- בין שתיהם, נוטה להר המור. שמרנות הלכתית, עם מבט תורני יחסית רחב, גם אם משהו לא חופף

                  את הדרך הדתית הם ינסו לספח אותו, אבל תוך שמירה ברורה על התורה.

                  לגבי בחור- אופי דתי חזק, אבל יודע להכיל גם דברים שונים, אופי אישיותי-יש שם הכל.

איפה הוא לומד יכול להגיד הרבה, אבל יכול גם לא להגיד כלום,

הרבה פעמים יש יוצאי דופן,

אני לדוג' לומד בישיבת קו ואני בהחלט לא קווניק..

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

קצת ציני..

מה איתך?? שנים לא דיברנו..

טוב, לא ננצל"ש..

הר המור יותר ממלכתיים, שזה אומר שהם נגד לסרב פקודה, או חסימות כבישים.

לסרב פקודה לפינוי ישובים [אבל להמנע מלהפוך את העניין הזה לדגל שמנופפים בו].

אבל הכיוון הכללי נכון.

אין יחס של שלילה עקרונית גורפת לצעדים מהסוג הזה.

אבל זה מזכיר לי שהייתה פעם הפגנה ותלמידים שאלו ר' אברום זצ"ל אם הישיבה הולכת להפגנה,

אז הוא ענה להם שהישיבה לומדת, ושהבחורים ילכו להפגנה.. (הכוונה שישיבה זה מקום שרק לומדים שם)

אבל אני גם לא לומד במרכז

אבל אלא חוברות של פירוש על ספרים,

לא ממש מסביר את ההשקפה של מרכז (אני חושב).

והגבת לי אז כדאי לתייג אותה @אלטלנה

א. עשיתי תמצות כללי, לא ניסיתי לפרוש את כל משנתם ההלכתית-ציונית-תורנית-חסידית.

ב. יכול להיות שיש כאלה בעלי אופי כבד, רק אמרתי שאני לא מכיר, ונראלי ככה..

כל מה שכתוב כאן ילקח בערבון מוגבל, שכן הכל נכתב על סמך ראייתי את המציאות, וכן כי אני יודע ליחצ"ן בצורה טובה דווקא את הסגנון שלי, ואת השאר פחות.

את עולם הישיבות הציוני דתי אפשר לחלק לשלושה סוגים מרכזיים. יש עוד סוגים, אבל אלה הבולטים ביותר. 

חשוב לציין שכמעט כולם מסכימים על כמעט הכל והמחלוקות הם על נושאים ספציפיים.

ישיבת מרכז הרב של הרב צבי יהודה התחלקה כעשרים שנה לאחר פטירתו לשני חלקים, מרכז הרב והר המור. יש בניהם הבדלים אידאלוגיים דקים, אלו שני החלקים הראשונים עליהם דיברתי בהתחלה.

א. מרכז הרב (וכן ישיבות הרב ברכה, בית אל, ניר, ועוד), מאמינות בדרכו של הרב קוק ובנו הרב צבי יהודה. הדגשים יושמו על נקודות כמו ארץ ישראל ובניינה, קרוב רחוקים, ובניית תלמידי חכמים. השורש יהיה ארץ ישראל ובניינה, ומתוך כך יבנה הכל. מאמינות בקדושתה של מדינת ישראל כראשית צמיחת גאולתנו, אם כי תומכות בסירוב פקודה מופגן לפקודות צבאיות המנגדות להלכה. יש מגדולי ישראל מהזרם הזה שיתמכו בעליה להר הבית ולפתיל תכלת בציצית. רבם המובהק הוא הגר"א שפירא זצוק"ל, עם הרב דב ליאור, הרב זלמן מלמד ועוד.

ב. הר המור, מה שנקרא "קו" (וכן ישיבות מצפה רמון, תל אביב, שבי חברון, עלי, אילת, עטרת ירושלים, חומות ירושלים, ועוד). מאמינות גם כן בדרכו של הרב קוק ובנו הרב צבי יהודה. רבם המובהק הוא הרב צבי טאו והרב שלמה אבינר, עם הרב בליכר, הרבנים שטרנברג, הרב אלי בזק, הרב צבי קוסטינר, ועוד.  בדרך כלל ההשקפה תהיה שמרנית יותר בכל הקשור לסוגיות התרבות בישראל. מאמינות שסוגייה המרכזית היום היא סוגיית תחיית הקודש בישראל. בישיבות אלה בדרך מושם דגש גדול מאד על לימודי אמונה מתוך תפיסה  שהעמקה בהם היא התחלת הפתרון והצבת האלטרנטיבה. יתרכזו יותר בניית תלמידי חכמים בשיעור קומה גדול בהלכה ובאמונה. אוחזות בגישה הממלכתית, הרואה קדושה במדינה ללא קשר למעשיה, מצד היותה מדינת עם ישראל עם הסגולה. יתנגדו לסירוב פקודה מופגן, ולעליה להר הבית. לא נוהגים בפתיל תכלת. מתנגדים בתוקף ללימוד תנ"ך "בגובה העיניים" ולשיטת הרבדים.

בין שתי הראשונות אמנם יש הבדלים, אך הם יותר זניחים.

ג. הר עציון, מה שנקרא "גוש" ( עם ישיבות ירוחם, מעלה אדומים, כפר בתיה, עתניאל, תקוע, מחניים, ועוד). דוגלים בגישה פלורליסטית יותר (מיותר לציין שתוך מחוייבות להלכה, גבולותיה והדרכה.) בקשר ללימוד אמונה, שבדרך כלל יקרא "מחשבה", הסתכלות מחודשת על סוגיות הלכתיות ואמוניות שונות, מעמד האישה וכו' . לא מחוייבים לשיטת הרב קוק ולא רואים את מדינת ישראל דווקא כהתחלת הגאולה,אם כי יתמכו בה. יעסקו הרבה  בקירוב רחוקים. יתמכו בצורה זו או אחרת בלימוד תנ"ך ב"גובה העיניים". לימוד מחשבה תופס מקום ניכר, אם כי אינו עיקרי כמו בהר המור או במרכז הרב. חלק מעניינם הוא חוסר הכתבה של השקפת עולם מרב לתלמיד, לכן פתוחים לדעות רבות ומגוונת. רבים המובהק יהיה הגרי"ז סולובייצ'יק, יחד עם הרב אהרן ליטנשטיין והרב יהודה עמיטל ועוד גדולי ישראל אחרים.

ישיבות חסידיות (רמת גן, רמת השרון, מגדל העמק, חומש, יצהר)

זה לא מחלוקת השקפתית כמו מרכז והר המור.

זה פשוט ישיבות שמשלבות חסידות- בלימוד (שיעורים או ועצמאי), בהתוועדויות, ריקודים.

וזה דבר יחסית חדש שבישיבות אחרות אין כ"כ.

ישר כח!

כי מכאן זה יכול להתפתח רק ללשון והרע וחוסר כבוד תורה.

לילה טוב!

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אם מה שאת מחפשת זה בחורים כאלה אז יש במצפה רמון..

ובנימה רצינית- תודה! 

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

גם מרכז וגם הר המור נגד עליה להר הבית..

זה בדיוק העניין, שבישיבות הקו כולם חושבים כמו הרב טאו.

אבל ב"סוג ישיבות של מרכז" אין דעה אחת.

שהר ברכה גם בעד עליה להר

ויש ישיבות שמזוהות יותר עם כיוון כזה או אחר.

אבל, בכל ישיבה יש בחורים שונים, כך שלא בטוח שכ"כ מומלץ לחפש את הישיבה הכי מתאימה, [שיכולה להיות ישיבה פצפונת], ולנסות לאתר בה את המיועד.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

יש גבול לכל ליצנות.

זה שדברים נעשים ב"צחוק" לא הופך אותם לכשרים.

הוא סתם שם את זה, בלי שום קשר למרכז או לישיבה אחרת!

הוא ענה לה עם זה(כתב דומה, אמנם)

זה פגיעה בכל הציבור של מרכז ובכל ת"ח שם.

להגדיר את התפיסה של דעא"ש כמשהו שמשווה לתפיסה של ישיבה כלשהי,

זיזול ופגיעה בכבוד ת"ח.

הוא לא השווה שום דבר (אפילו לא בצחוק).

היא שאלה על הדרך של מרכז והוא סתם שם פירסום על דעאש,

לא נראה לי שיש פה משהו מתוחכם מידי..

זו אמירה, גם אם היא בצחוק.

יש דברים שאפשר לצחוק ויש דברים שאי אפשר.

זה כבר ביזוי ת"ח.

אם מישהו היה שואל על הגוש והיו מביאים לו ספר של רפורמים זה היה מצחיק גם?

יש גבול לצחוקים, כת ליצנים אינה זוכה לראות פני שכינה.

באמת ניסיתי לחשוב מה הקשר בין מרכז לדאעש, ולא מצאתי כלום..

הוא לא צחק פה על אף אחד!

קודם כל- זה שאתה לא מוצא קשר לא אומר שהוא לא מוצא אחד.

דבר שני- עצם מה שהוא עשה זה לטעון שיש קשר. בין אם זה בליצנות ובין אם לא.

זו פגיעה בת"ח.

מצטרפת מכל הלב ❤️

שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.

ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

מה הקשר בין מה שהעתקת והדבקת לנושא השרשור?

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!

זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.

לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.

וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.

בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -

אז כן.

אם ההפך,

לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -

ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?

אני בורחחח!!!!

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

וזו בדיוק תובנה #1 שלי:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.

אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:

אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?

המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.

מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:

1. כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.

   במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.

   אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?

   אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).

   [וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?

2. זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.

3. האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.

זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.

צריך לזכור כמה דברים-

1. פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.

2. תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.

   לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..

3. תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?

אתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.

כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…

ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!

ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!

אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.

האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.

ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!

הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.

זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.

אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.

זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.

סליחה שתוקפנית.

מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.

אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.

ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.

אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?

או עם שמלה?

הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.

אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.

אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.

אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.

אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"