ישיבות קו זה סגנון מסויים של ישיבות שהולכות באופן עקרוני אחרי תפיסה תורנית שמונהגת ע"י הרב טאו.

הנקודות המרכזיות הן ממלכתיות, שמרנות הלכתית, שמרנות פרשנית לתורה, והליכה אחרי שיטתו של הרב קוק.

ישיבות אחרות הן בד"כ פחות שמרניות, פחות מחויבות לממלכתיות ופחות מקבלות את הרב קוק באופן גורף.

מרכז- היא אחת מישיבות הקו.

הגוש- מישיבות המפתח של מה שנקרא ישיבות הגוש.

הבהרבה חשובה(אני מגיע מתפיסת עולם של הקו)- ההתייחסות לשמרנות הלכתית לא באה להגיד שיש בישיבות

אחרות פחות מחויבות הלכתית.

אבל זה לא אומר שמרכז היא לא ישיבת קו.

בתפיסת העולם, ביחס להלכה ופרשנות, וביחס לרב קוק- היא לגמרי כן

אני חושב שאפילו בסדר הלימוד של הגמרא היא הולכת לפי הקו

אמנם יש הרבה במשותף בין מרכז לישיבות הקו, ומרכז רואים את עצמם קרובים יותר אידיאולוגית להר המור מאשר הר עציון. אבל כהנהגה ציבורית בימינו- לא חסר מחלוקות בין מרכז להר המור

זה נכון, אבל זה כביכול

כל ישיבה שעונה למאייפינים שלעיל היא ישיבת קו למעשה

שיש להם ריב עם הר המור שכבר עברו עשורים מאז שהתחיל?

הם למעשה יכולים להיחשב כישיבת קו לכל דבר ועניין

מלבד הקשר לרב טאו, שגם הוא קיים, גם אם לא מאוד פשוט

אני לא מתעסק בזה יותר מידי, אולי @maorx15 יודע יותר.

אבל בכללי מרכז היא פשוט לא ישיבת קו!

אני יודע מה אומרים רבותי וזה מה שרלוונטי בעבורי.

את כל הנייעס אני משתדל להשאיר בצד...

מרכז היא לא ישיבת קו. ויש הבדלים.

אבל, ברוב הנושאים שהר המור נאבקים עליהן, מרכז נמצאת יותר קרוב אליהם מאשר לצד השני.

לפני כן אקדים ואומר: בהר המור הדגש על קו ברור ואחיד הוא מאוד חזק ומוחלט, לא סתם העולבים מכנים את הרב טאו "חרדי" (וזה גם נכון, לדעתי, אם כי לא כדבר שלילי ומשטיח). לדעתי זה גם מקור הכינוי "קו". במרכז, אפשר לומר (בזהירות אמנם, ובהקשר המסוים הזה) שההנהגה יותר מקלה בסמכויותיה.

אלו הבדלים מסוימים שעולים לי כרגע:

* בהר המור ההסתכלות על המדינה היא כעל כיסוד כיסא ה' בעולם, ומכך שהיא וכל הנלווה עמה (צה"ל, המוסדות הממשלתיים, מנהיגי המדינה וכדומה) הם בחינת קודש (במידה מסוימת, לפעמים אפילו ממש, ויש לזה גם סימוכין עוד בדברי הרצי"ה). במרכז ההסתכלות בעניין זה שונה לחלוטין: המדינה היא אמנם דבר חיובי ומתקבל, אבל היחס אליה הוא לא יחס של קודש, אלא יותר בסגנון "כבדהו וחשדהו". יש הערכה למוסדות המדינה, יש רצון לשרת בצה"ל, אבל כשהמדינה סוטה מהדרך - הישיבה תפנה את הגב. מה שמוביל להבדל הבא - -

* הבדלי גישות בכל הנוגע למאבק על ארץ ישראל: בהר המור, לאור מה שכתבתי קודם, החשיבות של אחדות העם ושמירה על קיום הצבא וחיזוק כוחו מובילים לאמירה ברורה נגד סירוב פקודה ומאבק אקטיבי בשטח שבו מתקיים גירוש. הכוונה לאמירה כדגל, וכבר הרב טאו צוטט כאומר שאמנם אסור להניף את דגל הסרבנות (להשתתפות בגירוש יהודים), אך תלמיד שלוקח בדבר כזה חלק הוא כישלון חינוכי. במרכז אין אמירה כזאת, ר' אברום אפילו יצא במפורש בקריאה לסירוב פקודה בזמן הגירוש מגוש קטיף. במובנים מסוימים זה אולי נשמע הבדל קטן, אבל יש פה אידיאולוגיות שלמות שעומדות אחת מול השנייה בסתירה, גם אם המסקנה נשמעת זהה (ובפועל היא בעצם נדמית כלא זהה כלל).

* היחס למכוני ההוראה: על זה גם התקיים הפילוג המפורסם. אצל הרב טאו, התורה קודש והיא צריכה להילמד מתוך ולשם קדושה בלבד, בלי מניעים או נגיעות חיצוניות, בית המדרש הוא תיבת נח לבני הישיבה ועליהם להשתקע רק בלימוד לשמו. במרכז לא ראו איתו עין בעין ופתחו "מכון הוראה", שזה בעצם תוכנית ללימודי הוראה כמקצוע המועברת ע"י מוסד חיצוני ומסתפחת ללימוד התורה בבית המדרש. זה רק ביטוי לגישה הכוללת שהזכרתי לגבי טהרת הקודש של הלימוד בישיבות.

* בהר המור ובנותיה האמירה לגבי סוגיות כמו בירורי אמונה, תרבות המערב, קודש וחול, אקדמיה וישיבה וכו' היא מאוד ברורה וחדה, כמו שציינתי בהתחלה. במרכז היד קצת יותר "חופשית" מצד רבני הישיבה, ואין משנה סדורה שכולם כפופים לה בלא יוצא מן הכלל. גם סדר הלימוד הוא די קבוע, ונעשה בצורה סדורה - ההגבלה על לימודי נסתר בתחילת הלימוד בישיבה, השלבים בבניין האמונה (איזה ספרים ונושאים ללמוד באיזה סדר) וכדו'. הקו הוא די ברור: רמב"ם, ריה"ל, מסל"ש, מהר"ל, הרצי"ה, הראי"ה, הרב טאו ושאר רבני הקו בני דורנו. זו האווירה השלטת בבתי המדרש האלה. במרכז אין הכוונה כל כך מסוימת. זה לא אומר שאסור ללמוד את כתבי ר' נחמן בישיבות הקו, אבל הרוח הכללית היא כזאת.

זה על קצה המזלג. הגישה של הרב טאו היא אמנם נוקשה, וזה דבר מכוון ויש לו משנה סדורה שמובילה אליה, אבל לא הייתי רוצה שישתמע שישיבות הקו "חונקות" או כובלות את ידי לומדיה בבית המדרש. אני עצמי למדתי בישיבות האלה, ואני שמח בבית המדרש שבאתי ממנו (גם אם היום קצת קשה לי עם חלק מהדברים). ראיתי איפשהו פה שכתבו שבישיבות האלה "חושבים פחות" או משהו בסגנון. וזה כל כך לא נכון. אני כן חושב שזו משנה שהרבה יותר קשה לשאת מחוץ לבית המדרש, ואשרי מי שמחזיק בה גם ב"אזרחות". 

עולה שההתנגדות שלו למכוני הוראה היא לא בעובדה שזה "מפריע ללמוד" אלא בגלל שזה משחית

את הנפש.

כתבתי שלפי הרב טאו "התורה קודש והיא צריכה להילמד מתוך ולשם קדושה בלבד, בלי מניעים או נגיעות חיצוניות", וכן שעל התלמידים "להשתקע רק בלימוד לשמו" (הדגש על "לשמו", להתעלות בקדושה ולא ע"מ לקבל רווח מקצועי כלשהו או כל אינטרס אחר).

והרב טאו לא חושב שלימודי הוראה משחיתים את הנפש, אלא מוסדות אקדמיים מסוימים שמלמדים מקצועות מסוימים. הוא כן חושב שזה פוגע בבניין הרוחני של לומד התורה. אדם שסיים את שנותיו בישיבה ומעוניין ללמוד הוראה במוסד תורני (שמכבד את התורה, ההלכה וגדולי ישראל - היום לצערנו צריך לציין את זה במיוחד) - להר המור אין בעיה עם זה, וזה אפילו ""מקצוע מועדף"" בקרב בוגרי הקו (לצד חקלאות ושירות קבע בצבא ;) ).

תלמיד בשיעור גבוה, שרוצה ללמוד הוראה, לא יכול לעשות את זה במקביל להמשך לימודים בישיבה?

אני גם מניח שההוראה לכל אחד היא אישית, ובטח שרצוי להישאר מחוברים לבית המדרש גם כשלומדים מקצוע. אבל כנראה יש הבדל בין תלמיד שכבר בנה את האישיות שלו לאור התורה והחליט שהוא רוצה גם ללמוד במקביל, ובין הכנסה של תוכנית פתוחה ללימודי הוראה לכל תלמיד ישיבה שמתעניין. השאלה הייתה לגבי אפשרות של מכון הוראה בישיבה, ולא לגבי מי שיוצא ללמוד. כתבתי ככה כדי לציין שאין בעיה עם עצם הלימודים כשהם מתוך יראת שמיים, אלא עם השילוב שלהם עם לימוד התורה לשמה בתקופת הישיבה.

אגב, אני ממליץ לכל מי שרוצה להבין יותר לעומק "על מה כל המהומה" בעניינים האלה, לקרוא את הספר "צדיק באמונתו יחיה" של הרב טאו. הספר גם יחסית קריא, לעומת רוב כרכי "לאמונת עתנו" ושאר המאמרים של הרב טאו... כולל נספחים חשובים ומעניינים שמציגים בין השאר את הניסיונות של גורמים חיצוניים לחדור לבתי המדרש ולמוסדות החינוך של הציונות הדתית במטרה להשחית את הדעות של הלומדים בהם.

כשעושים את החיתוך הזה בין "קו" ל"גוש"- מרכז יוצאת בצד של הקו.

אחרת אף ישיבה היא לא באמת קו מלבד הר המור...

אני לא אמשיך להתווכח על זה, אתה פשוט טועה. צר לי.

אם באמת קשה לך להשתכנע, אתה מוזמן לנסות לשנות את הערך בויקיפדיה ולהתעמת שם עם העורכים בדף השיחה, אולי הם יצליחו להסביר לך את טעותך.

ממלכתיות, שמרנות הלכתית, שמרנות פרשנית לתורה, והליכה אחרי שיטתו של הרב קוק.

נכון, יש תמהילים שונים של ישיבות קו- כמובן שנק' הקיצון הן הר המור ובנותיה, שיש להן את

כל הנקודות באופן חזק מאוד.

גם במרכז לא חסר אף אחד מהדברים הללו, אלא שהרב קוק של מרכז הוא לא הרב קוק של

הר המור, כי הם לא מקבלים את הרב טאו כסמכות בלעדית(כמעט) בדברי הרב קוק.

גם הצורה של הממלכתיות שונה, אם כי לא פחות חזקה.

לכן ההבדלים הם הבדלי ניואנסים, כי על הבסיס הרחב יש הסכמה, יש מחלוקות שגורמות

פירוד, זה נכון, אבל הן לא ביסוד הדברים אלא בפרשנויות של נקודות מסויימות בדברים.

כשמסתכלים מבחוץ, ומשווים לכל הסקאלה של הציבור הדת"ל ההבדלים לא מאוד גדולים, אבל הם קיימים.

[למשל, הבדלים בדרכי המאבק על ארץ ישראל]. אבל עיקר ההבדל לדעתי הוא בניואנסים עדינים, שקשה להסביר אותם, אבל נראה לי שהם משמעותיים יותר מהמחלוקות הנקודתיות.

ובכלל, השייכות לרבני הר המור היא נקודה משמעותית בהגדרה של ישיבה כישיבת קו.

ולא רגילים להגדיר את מרכז ובית אל כישיבות קו.

אם כי, יכולים להיות תלמידים, [ואפילו רבנים] במרכז, שאפשר להגדיר אותם כקווניקים, כך שהחלוקה לא חדה.

כאילו סתם מעניין לדעת...

(קו זה מחמיא,לא?)

תלוי את מי את שואלת..

תקראי את זה אתה מנסה להפוך מים לאש... - לקראת נישואין וזוגיות

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אין בזה הגדרות מדוייקות וכל ישיבה זה שונה,
אבל יש נגיד את מצפה רמון, רמת השרון קצת, הישיבה של הרב מיכה הלוי בת"א ועוד..

והפיצול היה בעיקרון על מה שאמרת, אבל כתבתי כבר שאני לא ממש מבין בזה..

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

באופן כללי תמצא אותן באותו צד של המתרס ברוב הסוגיות

בתוך אותה ישיבה.

מצד שני, יש מן המשותף מבחינה אידיאולוגית גם כיום.

מצפה רמון, שבי חברון, הישיבה הגבוהה בעלי, ישיבת "מעלה אליהו" בתל אביב, עטרת ירושלים ("עטרת כהנים"), חומות ירושלים, איילת השחר באילת. וכן רוב המכינות הדתיות - עצמונה, עלי, יתיר ועוד.

אני לא רוצה סתם להתעסק במחלוקות אז אני יעצור פה (ואני דיברתי רק על הרב טאו ור' יעקב)

התורה מעל הכל- "כי הם חיינו ואורך ימינו" וכל הערכים ואמות המוסר [צבא,אקדמיה, חסד והשפעה על הכלל...] באים רק ממנה ואינם עומדים בפני עצמם וממילא אינם יכולים לסתור אותה.

גם בתוך עולם התורה לא הכל ראוי לבוא בקהל- הדרך בה התורה רוצה שנחיה בדור הגאולה התווה לנו הראי"ה דרך בנו הרצי"ה ודרך תלמידיו הרב טאו,הרב אבינר ודומיהם, לא תשמעי יותר מידי את המילים "פתיחות ,יש רבנים שמתירים ,2 צדדים" ועל כן יש אמירה ברורה כנגד כל מיני תופעות והתבטאויות בציבור [לדוג' תרבות האייפון, עלייה להר הבית, תנ"ך בגובה העיניים, הבית היהודי, חברה מעורבת].

חיינו ואורך ימינו וכאלה?

כתבתי למעלה שלמרות שיש הרבה במשותף, בסוגיות הציבוריות-מדיניות האמירה לא אותה אמירה.

ההבדל מתבטא, בין היתר, ביחס לסוגיות ב-מדינה. [לדוג' סירוב פקודה, בית יהודי\יחד]

היחס הכללי למושג מדינת ישראל לא זה שעומד במחלוקת.

הוא גם קווניק וגם יכול לחשוב מה שבא לו"

והגוש הוציאו פרוייקט השו"ת חדש, אתה כותב מה אתה רוצה לעשות והתוכנה מוצאת לך איזה רב מתיר את זה.

פיוז-טי ו נס-טי זה כמו הר המור ומרכז, הם התפצלו, אחד לקח ת'שם ואחד לקח ת'טעם

הרבה אנשים לא יודעים באמת לפני-כן מה זה כל דבר,

וכשהם נכנסים לישיבה הם פשוט מקבלים את הדעה של הישיבה.

(הבדיחה היא בגלל שפעם היה רק את מרכז, וכשהם נפרדו יעני מרכז לקחה את השם, אבל התוכן הלך להר המור)

הר המור היא יותר שמרנית וקפדנית, ומרכז יותר מנסה לתפוס קשת רחבה,

תדמייני שתי אנשים צדיקים, עם אותם דעות, אבל אחד עם אופי יותר קפדן והשני יותר סבלני ונחמד,

הראשון ייצא נגד כל דבר שלא מסתדר בדיוק עם הדעה שלו, והשני ינסה 'לספח' אליו ולסדר את הדבר שלא לגמרי מסתדר איתו.

אלה הר המור (הקפדן) ומרכז (הסבלן)

שתי הדרכים חשובות, וצריך את שתיהם.

(רמת-גן צוחקים על מצפה שהם כבדים,

מצפה צוחקים על מרכז שהם כבדים,

מרכז צוחקים על הר המור שהם כבדים,

הר המור לא צוחקים)

(הבדיחה להמחשה בלבד, נא לא לקחת אותה ממש ברצינות)

אבל רמת גן יותר כבדים ממצפה..

הם אמנם ישיבה חסידית, אבל יותר בקטע הכבד..

וגם את מצפה,

מצפה הרבה פחות קלילים

מצפה רמון או יריחו?

אני התכוונתי לרמון

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

ואם לא- חבל

אם את רוצה דוג':

ישיבת קו-מצפה רמון

ישיבת גוש- לא מבין בזה

ישיבת מרכז- בית אל (יש אומרים מרכז החדשה..)

בגדול כבר כתבו פה מה ההשקפה של הר המור, ישיבת קו זה אומר שהראש ישיבה שם תלמיד של הרב טאו,

אבל זה לא אומר שהוא מסכים איתו בהכל, וזה גם לא אומר שכל הבחורים שם חושבים ככה..

והגדרה של ישיבת מרכז זה בגדול יותר פתיחות לדוגמא- בית אל תמכו בבית היהודי בבחירות האחרונות, הר המור ממש לא!    או מכון ההוראה שפתחו.

תלמיד- כפשוטו שהוא למד ממנו תורה והשקפה

ההבדל ההשקפתי נראה לי ש maorx15 הסביר לך

ו יש עוד הרבה הבדלים בין הישיבות, לא רק קו או לא..

וזה נכון שבסוף שצריך לבדוק כל בחור לגופו (נגיד אם הוא מהר המור אז לשאול אותו מה הוא חושב על סירוב פקודה, אם זה מעניין אותך..)

ישיבת קו- קפדנות ושמרנות, אם משהו לא חופף לגמרי את הדרך שלהם אז שלילה מוחלטת.

              לגבי בחור- זאת אומרת שהדך הדתית שלו מאד קפדנית, לפעמים מורה גם על אופי כבד,

                             אבל אני מכיר לא מעט הר-המורניקים קלילים באופי.

ישיבת גוש- פתיחות והכלה, לפעמים נראה כמו להוריד את הדת לעם, הדת יחסית גמישה ומגיעה לגבולות

                 הלכתיים דקים, מכילים הרבה דברים שלא תמיד הכי חופפים את הדת.

             לגבי בחור- אופי דתי פתוח, הולך בדרך ההלכה אבל לפעמים קצת נראה שיש לו הלכה משלו,

                             לא מכיר גושניקים בעלי אופי כללי כבד, אני חושב שגם באישיות רובם יחסית קלים.

ישיבת מרכז- בין שתיהם, נוטה להר המור. שמרנות הלכתית, עם מבט תורני יחסית רחב, גם אם משהו לא חופף

                  את הדרך הדתית הם ינסו לספח אותו, אבל תוך שמירה ברורה על התורה.

                  לגבי בחור- אופי דתי חזק, אבל יודע להכיל גם דברים שונים, אופי אישיותי-יש שם הכל.

איפה הוא לומד יכול להגיד הרבה, אבל יכול גם לא להגיד כלום,

הרבה פעמים יש יוצאי דופן,

אני לדוג' לומד בישיבת קו ואני בהחלט לא קווניק..

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

קצת ציני..

מה איתך?? שנים לא דיברנו..

טוב, לא ננצל"ש..

הר המור יותר ממלכתיים, שזה אומר שהם נגד לסרב פקודה, או חסימות כבישים.

לסרב פקודה לפינוי ישובים [אבל להמנע מלהפוך את העניין הזה לדגל שמנופפים בו].

אבל הכיוון הכללי נכון.

אין יחס של שלילה עקרונית גורפת לצעדים מהסוג הזה.

אבל זה מזכיר לי שהייתה פעם הפגנה ותלמידים שאלו ר' אברום זצ"ל אם הישיבה הולכת להפגנה,

אז הוא ענה להם שהישיבה לומדת, ושהבחורים ילכו להפגנה.. (הכוונה שישיבה זה מקום שרק לומדים שם)

אבל אני גם לא לומד במרכז

אבל אלא חוברות של פירוש על ספרים,

לא ממש מסביר את ההשקפה של מרכז (אני חושב).

והגבת לי אז כדאי לתייג אותה @אלטלנה

א. עשיתי תמצות כללי, לא ניסיתי לפרוש את כל משנתם ההלכתית-ציונית-תורנית-חסידית.

ב. יכול להיות שיש כאלה בעלי אופי כבד, רק אמרתי שאני לא מכיר, ונראלי ככה..

כל מה שכתוב כאן ילקח בערבון מוגבל, שכן הכל נכתב על סמך ראייתי את המציאות, וכן כי אני יודע ליחצ"ן בצורה טובה דווקא את הסגנון שלי, ואת השאר פחות.

את עולם הישיבות הציוני דתי אפשר לחלק לשלושה סוגים מרכזיים. יש עוד סוגים, אבל אלה הבולטים ביותר. 

חשוב לציין שכמעט כולם מסכימים על כמעט הכל והמחלוקות הם על נושאים ספציפיים.

ישיבת מרכז הרב של הרב צבי יהודה התחלקה כעשרים שנה לאחר פטירתו לשני חלקים, מרכז הרב והר המור. יש בניהם הבדלים אידאלוגיים דקים, אלו שני החלקים הראשונים עליהם דיברתי בהתחלה.

א. מרכז הרב (וכן ישיבות הרב ברכה, בית אל, ניר, ועוד), מאמינות בדרכו של הרב קוק ובנו הרב צבי יהודה. הדגשים יושמו על נקודות כמו ארץ ישראל ובניינה, קרוב רחוקים, ובניית תלמידי חכמים. השורש יהיה ארץ ישראל ובניינה, ומתוך כך יבנה הכל. מאמינות בקדושתה של מדינת ישראל כראשית צמיחת גאולתנו, אם כי תומכות בסירוב פקודה מופגן לפקודות צבאיות המנגדות להלכה. יש מגדולי ישראל מהזרם הזה שיתמכו בעליה להר הבית ולפתיל תכלת בציצית. רבם המובהק הוא הגר"א שפירא זצוק"ל, עם הרב דב ליאור, הרב זלמן מלמד ועוד.

ב. הר המור, מה שנקרא "קו" (וכן ישיבות מצפה רמון, תל אביב, שבי חברון, עלי, אילת, עטרת ירושלים, חומות ירושלים, ועוד). מאמינות גם כן בדרכו של הרב קוק ובנו הרב צבי יהודה. רבם המובהק הוא הרב צבי טאו והרב שלמה אבינר, עם הרב בליכר, הרבנים שטרנברג, הרב אלי בזק, הרב צבי קוסטינר, ועוד.  בדרך כלל ההשקפה תהיה שמרנית יותר בכל הקשור לסוגיות התרבות בישראל. מאמינות שסוגייה המרכזית היום היא סוגיית תחיית הקודש בישראל. בישיבות אלה בדרך מושם דגש גדול מאד על לימודי אמונה מתוך תפיסה  שהעמקה בהם היא התחלת הפתרון והצבת האלטרנטיבה. יתרכזו יותר בניית תלמידי חכמים בשיעור קומה גדול בהלכה ובאמונה. אוחזות בגישה הממלכתית, הרואה קדושה במדינה ללא קשר למעשיה, מצד היותה מדינת עם ישראל עם הסגולה. יתנגדו לסירוב פקודה מופגן, ולעליה להר הבית. לא נוהגים בפתיל תכלת. מתנגדים בתוקף ללימוד תנ"ך "בגובה העיניים" ולשיטת הרבדים.

בין שתי הראשונות אמנם יש הבדלים, אך הם יותר זניחים.

ג. הר עציון, מה שנקרא "גוש" ( עם ישיבות ירוחם, מעלה אדומים, כפר בתיה, עתניאל, תקוע, מחניים, ועוד). דוגלים בגישה פלורליסטית יותר (מיותר לציין שתוך מחוייבות להלכה, גבולותיה והדרכה.) בקשר ללימוד אמונה, שבדרך כלל יקרא "מחשבה", הסתכלות מחודשת על סוגיות הלכתיות ואמוניות שונות, מעמד האישה וכו' . לא מחוייבים לשיטת הרב קוק ולא רואים את מדינת ישראל דווקא כהתחלת הגאולה,אם כי יתמכו בה. יעסקו הרבה  בקירוב רחוקים. יתמכו בצורה זו או אחרת בלימוד תנ"ך ב"גובה העיניים". לימוד מחשבה תופס מקום ניכר, אם כי אינו עיקרי כמו בהר המור או במרכז הרב. חלק מעניינם הוא חוסר הכתבה של השקפת עולם מרב לתלמיד, לכן פתוחים לדעות רבות ומגוונת. רבים המובהק יהיה הגרי"ז סולובייצ'יק, יחד עם הרב אהרן ליטנשטיין והרב יהודה עמיטל ועוד גדולי ישראל אחרים.

ישיבות חסידיות (רמת גן, רמת השרון, מגדל העמק, חומש, יצהר)

זה לא מחלוקת השקפתית כמו מרכז והר המור.

זה פשוט ישיבות שמשלבות חסידות- בלימוד (שיעורים או ועצמאי), בהתוועדויות, ריקודים.

וזה דבר יחסית חדש שבישיבות אחרות אין כ"כ.

ישר כח!

כי מכאן זה יכול להתפתח רק ללשון והרע וחוסר כבוד תורה.

לילה טוב!

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אם מה שאת מחפשת זה בחורים כאלה אז יש במצפה רמון..

ובנימה רצינית- תודה! 

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

גם מרכז וגם הר המור נגד עליה להר הבית..

זה בדיוק העניין, שבישיבות הקו כולם חושבים כמו הרב טאו.

אבל ב"סוג ישיבות של מרכז" אין דעה אחת.

שהר ברכה גם בעד עליה להר

ויש ישיבות שמזוהות יותר עם כיוון כזה או אחר.

אבל, בכל ישיבה יש בחורים שונים, כך שלא בטוח שכ"כ מומלץ לחפש את הישיבה הכי מתאימה, [שיכולה להיות ישיבה פצפונת], ולנסות לאתר בה את המיועד.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

יש גבול לכל ליצנות.

זה שדברים נעשים ב"צחוק" לא הופך אותם לכשרים.

הוא סתם שם את זה, בלי שום קשר למרכז או לישיבה אחרת!

הוא ענה לה עם זה(כתב דומה, אמנם)

זה פגיעה בכל הציבור של מרכז ובכל ת"ח שם.

להגדיר את התפיסה של דעא"ש כמשהו שמשווה לתפיסה של ישיבה כלשהי,

זיזול ופגיעה בכבוד ת"ח.

הוא לא השווה שום דבר (אפילו לא בצחוק).

היא שאלה על הדרך של מרכז והוא סתם שם פירסום על דעאש,

לא נראה לי שיש פה משהו מתוחכם מידי..

זו אמירה, גם אם היא בצחוק.

יש דברים שאפשר לצחוק ויש דברים שאי אפשר.

זה כבר ביזוי ת"ח.

אם מישהו היה שואל על הגוש והיו מביאים לו ספר של רפורמים זה היה מצחיק גם?

יש גבול לצחוקים, כת ליצנים אינה זוכה לראות פני שכינה.

באמת ניסיתי לחשוב מה הקשר בין מרכז לדאעש, ולא מצאתי כלום..

הוא לא צחק פה על אף אחד!

קודם כל- זה שאתה לא מוצא קשר לא אומר שהוא לא מוצא אחד.

דבר שני- עצם מה שהוא עשה זה לטעון שיש קשר. בין אם זה בליצנות ובין אם לא.

זו פגיעה בת"ח.

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש