ישיבות קו זה סגנון מסויים של ישיבות שהולכות באופן עקרוני אחרי תפיסה תורנית שמונהגת ע"י הרב טאו.

הנקודות המרכזיות הן ממלכתיות, שמרנות הלכתית, שמרנות פרשנית לתורה, והליכה אחרי שיטתו של הרב קוק.

ישיבות אחרות הן בד"כ פחות שמרניות, פחות מחויבות לממלכתיות ופחות מקבלות את הרב קוק באופן גורף.

מרכז- היא אחת מישיבות הקו.

הגוש- מישיבות המפתח של מה שנקרא ישיבות הגוש.

הבהרבה חשובה(אני מגיע מתפיסת עולם של הקו)- ההתייחסות לשמרנות הלכתית לא באה להגיד שיש בישיבות

אחרות פחות מחויבות הלכתית.

אבל זה לא אומר שמרכז היא לא ישיבת קו.

בתפיסת העולם, ביחס להלכה ופרשנות, וביחס לרב קוק- היא לגמרי כן

אני חושב שאפילו בסדר הלימוד של הגמרא היא הולכת לפי הקו

אמנם יש הרבה במשותף בין מרכז לישיבות הקו, ומרכז רואים את עצמם קרובים יותר אידיאולוגית להר המור מאשר הר עציון. אבל כהנהגה ציבורית בימינו- לא חסר מחלוקות בין מרכז להר המור

זה נכון, אבל זה כביכול

כל ישיבה שעונה למאייפינים שלעיל היא ישיבת קו למעשה

שיש להם ריב עם הר המור שכבר עברו עשורים מאז שהתחיל?

הם למעשה יכולים להיחשב כישיבת קו לכל דבר ועניין

מלבד הקשר לרב טאו, שגם הוא קיים, גם אם לא מאוד פשוט

אני לא מתעסק בזה יותר מידי, אולי @maorx15 יודע יותר.

אבל בכללי מרכז היא פשוט לא ישיבת קו!

אני יודע מה אומרים רבותי וזה מה שרלוונטי בעבורי.

את כל הנייעס אני משתדל להשאיר בצד...

מרכז היא לא ישיבת קו. ויש הבדלים.

אבל, ברוב הנושאים שהר המור נאבקים עליהן, מרכז נמצאת יותר קרוב אליהם מאשר לצד השני.

לפני כן אקדים ואומר: בהר המור הדגש על קו ברור ואחיד הוא מאוד חזק ומוחלט, לא סתם העולבים מכנים את הרב טאו "חרדי" (וזה גם נכון, לדעתי, אם כי לא כדבר שלילי ומשטיח). לדעתי זה גם מקור הכינוי "קו". במרכז, אפשר לומר (בזהירות אמנם, ובהקשר המסוים הזה) שההנהגה יותר מקלה בסמכויותיה.

אלו הבדלים מסוימים שעולים לי כרגע:

* בהר המור ההסתכלות על המדינה היא כעל כיסוד כיסא ה' בעולם, ומכך שהיא וכל הנלווה עמה (צה"ל, המוסדות הממשלתיים, מנהיגי המדינה וכדומה) הם בחינת קודש (במידה מסוימת, לפעמים אפילו ממש, ויש לזה גם סימוכין עוד בדברי הרצי"ה). במרכז ההסתכלות בעניין זה שונה לחלוטין: המדינה היא אמנם דבר חיובי ומתקבל, אבל היחס אליה הוא לא יחס של קודש, אלא יותר בסגנון "כבדהו וחשדהו". יש הערכה למוסדות המדינה, יש רצון לשרת בצה"ל, אבל כשהמדינה סוטה מהדרך - הישיבה תפנה את הגב. מה שמוביל להבדל הבא - -

* הבדלי גישות בכל הנוגע למאבק על ארץ ישראל: בהר המור, לאור מה שכתבתי קודם, החשיבות של אחדות העם ושמירה על קיום הצבא וחיזוק כוחו מובילים לאמירה ברורה נגד סירוב פקודה ומאבק אקטיבי בשטח שבו מתקיים גירוש. הכוונה לאמירה כדגל, וכבר הרב טאו צוטט כאומר שאמנם אסור להניף את דגל הסרבנות (להשתתפות בגירוש יהודים), אך תלמיד שלוקח בדבר כזה חלק הוא כישלון חינוכי. במרכז אין אמירה כזאת, ר' אברום אפילו יצא במפורש בקריאה לסירוב פקודה בזמן הגירוש מגוש קטיף. במובנים מסוימים זה אולי נשמע הבדל קטן, אבל יש פה אידיאולוגיות שלמות שעומדות אחת מול השנייה בסתירה, גם אם המסקנה נשמעת זהה (ובפועל היא בעצם נדמית כלא זהה כלל).

* היחס למכוני ההוראה: על זה גם התקיים הפילוג המפורסם. אצל הרב טאו, התורה קודש והיא צריכה להילמד מתוך ולשם קדושה בלבד, בלי מניעים או נגיעות חיצוניות, בית המדרש הוא תיבת נח לבני הישיבה ועליהם להשתקע רק בלימוד לשמו. במרכז לא ראו איתו עין בעין ופתחו "מכון הוראה", שזה בעצם תוכנית ללימודי הוראה כמקצוע המועברת ע"י מוסד חיצוני ומסתפחת ללימוד התורה בבית המדרש. זה רק ביטוי לגישה הכוללת שהזכרתי לגבי טהרת הקודש של הלימוד בישיבות.

* בהר המור ובנותיה האמירה לגבי סוגיות כמו בירורי אמונה, תרבות המערב, קודש וחול, אקדמיה וישיבה וכו' היא מאוד ברורה וחדה, כמו שציינתי בהתחלה. במרכז היד קצת יותר "חופשית" מצד רבני הישיבה, ואין משנה סדורה שכולם כפופים לה בלא יוצא מן הכלל. גם סדר הלימוד הוא די קבוע, ונעשה בצורה סדורה - ההגבלה על לימודי נסתר בתחילת הלימוד בישיבה, השלבים בבניין האמונה (איזה ספרים ונושאים ללמוד באיזה סדר) וכדו'. הקו הוא די ברור: רמב"ם, ריה"ל, מסל"ש, מהר"ל, הרצי"ה, הראי"ה, הרב טאו ושאר רבני הקו בני דורנו. זו האווירה השלטת בבתי המדרש האלה. במרכז אין הכוונה כל כך מסוימת. זה לא אומר שאסור ללמוד את כתבי ר' נחמן בישיבות הקו, אבל הרוח הכללית היא כזאת.

זה על קצה המזלג. הגישה של הרב טאו היא אמנם נוקשה, וזה דבר מכוון ויש לו משנה סדורה שמובילה אליה, אבל לא הייתי רוצה שישתמע שישיבות הקו "חונקות" או כובלות את ידי לומדיה בבית המדרש. אני עצמי למדתי בישיבות האלה, ואני שמח בבית המדרש שבאתי ממנו (גם אם היום קצת קשה לי עם חלק מהדברים). ראיתי איפשהו פה שכתבו שבישיבות האלה "חושבים פחות" או משהו בסגנון. וזה כל כך לא נכון. אני כן חושב שזו משנה שהרבה יותר קשה לשאת מחוץ לבית המדרש, ואשרי מי שמחזיק בה גם ב"אזרחות". 

עולה שההתנגדות שלו למכוני הוראה היא לא בעובדה שזה "מפריע ללמוד" אלא בגלל שזה משחית

את הנפש.

כתבתי שלפי הרב טאו "התורה קודש והיא צריכה להילמד מתוך ולשם קדושה בלבד, בלי מניעים או נגיעות חיצוניות", וכן שעל התלמידים "להשתקע רק בלימוד לשמו" (הדגש על "לשמו", להתעלות בקדושה ולא ע"מ לקבל רווח מקצועי כלשהו או כל אינטרס אחר).

והרב טאו לא חושב שלימודי הוראה משחיתים את הנפש, אלא מוסדות אקדמיים מסוימים שמלמדים מקצועות מסוימים. הוא כן חושב שזה פוגע בבניין הרוחני של לומד התורה. אדם שסיים את שנותיו בישיבה ומעוניין ללמוד הוראה במוסד תורני (שמכבד את התורה, ההלכה וגדולי ישראל - היום לצערנו צריך לציין את זה במיוחד) - להר המור אין בעיה עם זה, וזה אפילו ""מקצוע מועדף"" בקרב בוגרי הקו (לצד חקלאות ושירות קבע בצבא ;) ).

תלמיד בשיעור גבוה, שרוצה ללמוד הוראה, לא יכול לעשות את זה במקביל להמשך לימודים בישיבה?

אני גם מניח שההוראה לכל אחד היא אישית, ובטח שרצוי להישאר מחוברים לבית המדרש גם כשלומדים מקצוע. אבל כנראה יש הבדל בין תלמיד שכבר בנה את האישיות שלו לאור התורה והחליט שהוא רוצה גם ללמוד במקביל, ובין הכנסה של תוכנית פתוחה ללימודי הוראה לכל תלמיד ישיבה שמתעניין. השאלה הייתה לגבי אפשרות של מכון הוראה בישיבה, ולא לגבי מי שיוצא ללמוד. כתבתי ככה כדי לציין שאין בעיה עם עצם הלימודים כשהם מתוך יראת שמיים, אלא עם השילוב שלהם עם לימוד התורה לשמה בתקופת הישיבה.

אגב, אני ממליץ לכל מי שרוצה להבין יותר לעומק "על מה כל המהומה" בעניינים האלה, לקרוא את הספר "צדיק באמונתו יחיה" של הרב טאו. הספר גם יחסית קריא, לעומת רוב כרכי "לאמונת עתנו" ושאר המאמרים של הרב טאו... כולל נספחים חשובים ומעניינים שמציגים בין השאר את הניסיונות של גורמים חיצוניים לחדור לבתי המדרש ולמוסדות החינוך של הציונות הדתית במטרה להשחית את הדעות של הלומדים בהם.

כשעושים את החיתוך הזה בין "קו" ל"גוש"- מרכז יוצאת בצד של הקו.

אחרת אף ישיבה היא לא באמת קו מלבד הר המור...

אני לא אמשיך להתווכח על זה, אתה פשוט טועה. צר לי.

אם באמת קשה לך להשתכנע, אתה מוזמן לנסות לשנות את הערך בויקיפדיה ולהתעמת שם עם העורכים בדף השיחה, אולי הם יצליחו להסביר לך את טעותך.

ממלכתיות, שמרנות הלכתית, שמרנות פרשנית לתורה, והליכה אחרי שיטתו של הרב קוק.

נכון, יש תמהילים שונים של ישיבות קו- כמובן שנק' הקיצון הן הר המור ובנותיה, שיש להן את

כל הנקודות באופן חזק מאוד.

גם במרכז לא חסר אף אחד מהדברים הללו, אלא שהרב קוק של מרכז הוא לא הרב קוק של

הר המור, כי הם לא מקבלים את הרב טאו כסמכות בלעדית(כמעט) בדברי הרב קוק.

גם הצורה של הממלכתיות שונה, אם כי לא פחות חזקה.

לכן ההבדלים הם הבדלי ניואנסים, כי על הבסיס הרחב יש הסכמה, יש מחלוקות שגורמות

פירוד, זה נכון, אבל הן לא ביסוד הדברים אלא בפרשנויות של נקודות מסויימות בדברים.

כשמסתכלים מבחוץ, ומשווים לכל הסקאלה של הציבור הדת"ל ההבדלים לא מאוד גדולים, אבל הם קיימים.

[למשל, הבדלים בדרכי המאבק על ארץ ישראל]. אבל עיקר ההבדל לדעתי הוא בניואנסים עדינים, שקשה להסביר אותם, אבל נראה לי שהם משמעותיים יותר מהמחלוקות הנקודתיות.

ובכלל, השייכות לרבני הר המור היא נקודה משמעותית בהגדרה של ישיבה כישיבת קו.

ולא רגילים להגדיר את מרכז ובית אל כישיבות קו.

אם כי, יכולים להיות תלמידים, [ואפילו רבנים] במרכז, שאפשר להגדיר אותם כקווניקים, כך שהחלוקה לא חדה.

כאילו סתם מעניין לדעת...

(קו זה מחמיא,לא?)

תלוי את מי את שואלת..

תקראי את זה אתה מנסה להפוך מים לאש... - לקראת נישואין וזוגיות

חח  סתם..

אז אם מרכז לא קו אז מי נשאר עוד חוץ מהר המור? הם יגדירו את עצמם כקו? 

(כאילו עד עכשיו הבנתי שזה תכל'ס אותו דבר רק ש"במרכז מותר לחשוב"  והפיצול ההוא בעיקר על רקע הקמת מכון ההוראה וכאלה)

אין בזה הגדרות מדוייקות וכל ישיבה זה שונה,
אבל יש נגיד את מצפה רמון, רמת השרון קצת, הישיבה של הרב מיכה הלוי בת"א ועוד..

והפיצול היה בעיקרון על מה שאמרת, אבל כתבתי כבר שאני לא ממש מבין בזה..

(חובבת סוציולוגיה ואנתרופולוגיה של ישיבות אל תיקחו אותי קשה )

מה שכן- זה מעניין שכביכול על רקע פיצול כזה (שהגיוני במידה מסוימת אבל לא נראה לי קריטי עד כדי כך)- כביכול צמחו מאותו מקום שתי אידיאולוגיות שאומרים פה שהן שונות לגמרי

באופן כללי תמצא אותן באותו צד של המתרס ברוב הסוגיות

בתוך אותה ישיבה.

מצד שני, יש מן המשותף מבחינה אידיאולוגית גם כיום.

מצפה רמון, שבי חברון, הישיבה הגבוהה בעלי, ישיבת "מעלה אליהו" בתל אביב, עטרת ירושלים ("עטרת כהנים"), חומות ירושלים, איילת השחר באילת. וכן רוב המכינות הדתיות - עצמונה, עלי, יתיר ועוד.

אני לא רוצה סתם להתעסק במחלוקות אז אני יעצור פה (ואני דיברתי רק על הרב טאו ור' יעקב)

התורה מעל הכל- "כי הם חיינו ואורך ימינו" וכל הערכים ואמות המוסר [צבא,אקדמיה, חסד והשפעה על הכלל...] באים רק ממנה ואינם עומדים בפני עצמם וממילא אינם יכולים לסתור אותה.

גם בתוך עולם התורה לא הכל ראוי לבוא בקהל- הדרך בה התורה רוצה שנחיה בדור הגאולה התווה לנו הראי"ה דרך בנו הרצי"ה ודרך תלמידיו הרב טאו,הרב אבינר ודומיהם, לא תשמעי יותר מידי את המילים "פתיחות ,יש רבנים שמתירים ,2 צדדים" ועל כן יש אמירה ברורה כנגד כל מיני תופעות והתבטאויות בציבור [לדוג' תרבות האייפון, עלייה להר הבית, תנ"ך בגובה העיניים, הבית היהודי, חברה מעורבת].

חיינו ואורך ימינו וכאלה?

כתבתי למעלה שלמרות שיש הרבה במשותף, בסוגיות הציבוריות-מדיניות האמירה לא אותה אמירה.

ההבדל מתבטא, בין היתר, ביחס לסוגיות ב-מדינה. [לדוג' סירוב פקודה, בית יהודי\יחד]

היחס הכללי למושג מדינת ישראל לא זה שעומד במחלוקת.

הוא גם קווניק וגם יכול לחשוב מה שבא לו"

והגוש הוציאו פרוייקט השו"ת חדש, אתה כותב מה אתה רוצה לעשות והתוכנה מוצאת לך איזה רב מתיר את זה.

פיוז-טי ו נס-טי זה כמו הר המור ומרכז, הם התפצלו, אחד לקח ת'שם ואחד לקח ת'טעם

הרבה אנשים לא יודעים באמת לפני-כן מה זה כל דבר,

וכשהם נכנסים לישיבה הם פשוט מקבלים את הדעה של הישיבה.

(הבדיחה היא בגלל שפעם היה רק את מרכז, וכשהם נפרדו יעני מרכז לקחה את השם, אבל התוכן הלך להר המור)

הר המור היא יותר שמרנית וקפדנית, ומרכז יותר מנסה לתפוס קשת רחבה,

תדמייני שתי אנשים צדיקים, עם אותם דעות, אבל אחד עם אופי יותר קפדן והשני יותר סבלני ונחמד,

הראשון ייצא נגד כל דבר שלא מסתדר בדיוק עם הדעה שלו, והשני ינסה 'לספח' אליו ולסדר את הדבר שלא לגמרי מסתדר איתו.

אלה הר המור (הקפדן) ומרכז (הסבלן)

שתי הדרכים חשובות, וצריך את שתיהם.

(רמת-גן צוחקים על מצפה שהם כבדים,

מצפה צוחקים על מרכז שהם כבדים,

מרכז צוחקים על הר המור שהם כבדים,

הר המור לא צוחקים)

(הבדיחה להמחשה בלבד, נא לא לקחת אותה ממש ברצינות)

אבל רמת גן יותר כבדים ממצפה..

הם אמנם ישיבה חסידית, אבל יותר בקטע הכבד..

וגם את מצפה,

מצפה הרבה פחות קלילים

מצפה רמון או יריחו?

אני התכוונתי לרמון

ואם לא- חבל

אם את רוצה דוג':

ישיבת קו-מצפה רמון

ישיבת גוש- לא מבין בזה

ישיבת מרכז- בית אל (יש אומרים מרכז החדשה..)

בגדול כבר כתבו פה מה ההשקפה של הר המור, ישיבת קו זה אומר שהראש ישיבה שם תלמיד של הרב טאו,

אבל זה לא אומר שהוא מסכים איתו בהכל, וזה גם לא אומר שכל הבחורים שם חושבים ככה..

והגדרה של ישיבת מרכז זה בגדול יותר פתיחות לדוגמא- בית אל תמכו בבית היהודי בבחירות האחרונות, הר המור ממש לא!    או מכון ההוראה שפתחו.

תלמיד- כפשוטו שהוא למד ממנו תורה והשקפה

ההבדל ההשקפתי נראה לי ש maorx15 הסביר לך

ו יש עוד הרבה הבדלים בין הישיבות, לא רק קו או לא..

וזה נכון שבסוף שצריך לבדוק כל בחור לגופו (נגיד אם הוא מהר המור אז לשאול אותו מה הוא חושב על סירוב פקודה, אם זה מעניין אותך..)

ישיבת קו- קפדנות ושמרנות, אם משהו לא חופף לגמרי את הדרך שלהם אז שלילה מוחלטת.

              לגבי בחור- זאת אומרת שהדך הדתית שלו מאד קפדנית, לפעמים מורה גם על אופי כבד,

                             אבל אני מכיר לא מעט הר-המורניקים קלילים באופי.

ישיבת גוש- פתיחות והכלה, לפעמים נראה כמו להוריד את הדת לעם, הדת יחסית גמישה ומגיעה לגבולות

                 הלכתיים דקים, מכילים הרבה דברים שלא תמיד הכי חופפים את הדת.

             לגבי בחור- אופי דתי פתוח, הולך בדרך ההלכה אבל לפעמים קצת נראה שיש לו הלכה משלו,

                             לא מכיר גושניקים בעלי אופי כללי כבד, אני חושב שגם באישיות רובם יחסית קלים.

ישיבת מרכז- בין שתיהם, נוטה להר המור. שמרנות הלכתית, עם מבט תורני יחסית רחב, גם אם משהו לא חופף

                  את הדרך הדתית הם ינסו לספח אותו, אבל תוך שמירה ברורה על התורה.

                  לגבי בחור- אופי דתי חזק, אבל יודע להכיל גם דברים שונים, אופי אישיותי-יש שם הכל.

איפה הוא לומד יכול להגיד הרבה, אבל יכול גם לא להגיד כלום,

הרבה פעמים יש יוצאי דופן,

אני לדוג' לומד בישיבת קו ואני בהחלט לא קווניק..

קצת ציני..

מה איתך?? שנים לא דיברנו..

טוב, לא ננצל"ש..

הר המור יותר ממלכתיים, שזה אומר שהם נגד לסרב פקודה, או חסימות כבישים.

לסרב פקודה לפינוי ישובים [אבל להמנע מלהפוך את העניין הזה לדגל שמנופפים בו].

אבל הכיוון הכללי נכון.

אין יחס של שלילה עקרונית גורפת לצעדים מהסוג הזה.

אבל זה מזכיר לי שהייתה פעם הפגנה ותלמידים שאלו ר' אברום זצ"ל אם הישיבה הולכת להפגנה,

אז הוא ענה להם שהישיבה לומדת, ושהבחורים ילכו להפגנה.. (הכוונה שישיבה זה מקום שרק לומדים שם)

אבל אני גם לא לומד במרכז

אבל אלא חוברות של פירוש על ספרים,

לא ממש מסביר את ההשקפה של מרכז (אני חושב).

והגבת לי אז כדאי לתייג אותה @אלטלנה

א. עשיתי תמצות כללי, לא ניסיתי לפרוש את כל משנתם ההלכתית-ציונית-תורנית-חסידית.

ב. יכול להיות שיש כאלה בעלי אופי כבד, רק אמרתי שאני לא מכיר, ונראלי ככה..

כל מה שכתוב כאן ילקח בערבון מוגבל, שכן הכל נכתב על סמך ראייתי את המציאות, וכן כי אני יודע ליחצ"ן בצורה טובה דווקא את הסגנון שלי, ואת השאר פחות.

את עולם הישיבות הציוני דתי אפשר לחלק לשלושה סוגים מרכזיים. יש עוד סוגים, אבל אלה הבולטים ביותר. 

חשוב לציין שכמעט כולם מסכימים על כמעט הכל והמחלוקות הם על נושאים ספציפיים.

ישיבת מרכז הרב של הרב צבי יהודה התחלקה כעשרים שנה לאחר פטירתו לשני חלקים, מרכז הרב והר המור. יש בניהם הבדלים אידאלוגיים דקים, אלו שני החלקים הראשונים עליהם דיברתי בהתחלה.

א. מרכז הרב (וכן ישיבות הרב ברכה, בית אל, ניר, ועוד), מאמינות בדרכו של הרב קוק ובנו הרב צבי יהודה. הדגשים יושמו על נקודות כמו ארץ ישראל ובניינה, קרוב רחוקים, ובניית תלמידי חכמים. השורש יהיה ארץ ישראל ובניינה, ומתוך כך יבנה הכל. מאמינות בקדושתה של מדינת ישראל כראשית צמיחת גאולתנו, אם כי תומכות בסירוב פקודה מופגן לפקודות צבאיות המנגדות להלכה. יש מגדולי ישראל מהזרם הזה שיתמכו בעליה להר הבית ולפתיל תכלת בציצית. רבם המובהק הוא הגר"א שפירא זצוק"ל, עם הרב דב ליאור, הרב זלמן מלמד ועוד.

ב. הר המור, מה שנקרא "קו" (וכן ישיבות מצפה רמון, תל אביב, שבי חברון, עלי, אילת, עטרת ירושלים, חומות ירושלים, ועוד). מאמינות גם כן בדרכו של הרב קוק ובנו הרב צבי יהודה. רבם המובהק הוא הרב צבי טאו והרב שלמה אבינר, עם הרב בליכר, הרבנים שטרנברג, הרב אלי בזק, הרב צבי קוסטינר, ועוד.  בדרך כלל ההשקפה תהיה שמרנית יותר בכל הקשור לסוגיות התרבות בישראל. מאמינות שסוגייה המרכזית היום היא סוגיית תחיית הקודש בישראל. בישיבות אלה בדרך מושם דגש גדול מאד על לימודי אמונה מתוך תפיסה  שהעמקה בהם היא התחלת הפתרון והצבת האלטרנטיבה. יתרכזו יותר בניית תלמידי חכמים בשיעור קומה גדול בהלכה ובאמונה. אוחזות בגישה הממלכתית, הרואה קדושה במדינה ללא קשר למעשיה, מצד היותה מדינת עם ישראל עם הסגולה. יתנגדו לסירוב פקודה מופגן, ולעליה להר הבית. לא נוהגים בפתיל תכלת. מתנגדים בתוקף ללימוד תנ"ך "בגובה העיניים" ולשיטת הרבדים.

בין שתי הראשונות אמנם יש הבדלים, אך הם יותר זניחים.

ג. הר עציון, מה שנקרא "גוש" ( עם ישיבות ירוחם, מעלה אדומים, כפר בתיה, עתניאל, תקוע, מחניים, ועוד). דוגלים בגישה פלורליסטית יותר (מיותר לציין שתוך מחוייבות להלכה, גבולותיה והדרכה.) בקשר ללימוד אמונה, שבדרך כלל יקרא "מחשבה", הסתכלות מחודשת על סוגיות הלכתיות ואמוניות שונות, מעמד האישה וכו' . לא מחוייבים לשיטת הרב קוק ולא רואים את מדינת ישראל דווקא כהתחלת הגאולה,אם כי יתמכו בה. יעסקו הרבה  בקירוב רחוקים. יתמכו בצורה זו או אחרת בלימוד תנ"ך ב"גובה העיניים". לימוד מחשבה תופס מקום ניכר, אם כי אינו עיקרי כמו בהר המור או במרכז הרב. חלק מעניינם הוא חוסר הכתבה של השקפת עולם מרב לתלמיד, לכן פתוחים לדעות רבות ומגוונת. רבים המובהק יהיה הגרי"ז סולובייצ'יק, יחד עם הרב אהרן ליטנשטיין והרב יהודה עמיטל ועוד גדולי ישראל אחרים.

ישיבות חסידיות (רמת גן, רמת השרון, מגדל העמק, חומש, יצהר)

זה לא מחלוקת השקפתית כמו מרכז והר המור.

זה פשוט ישיבות שמשלבות חסידות- בלימוד (שיעורים או ועצמאי), בהתוועדויות, ריקודים.

וזה דבר יחסית חדש שבישיבות אחרות אין כ"כ.

ישר כח!

כי מכאן זה יכול להתפתח רק ללשון והרע וחוסר כבוד תורה.

לילה טוב!

עכשיו אבל יצאתי מתוסבכת.. מסתבר שאני קצת מזה וקצת מזה... 

יש מצב לתת-השקפה נוספת? 

את הסוג-של פתיחות במרכז יחד עם הממלכתיות של הקו

(נראה לי עליתי על משהו )

אם מה שאת מחפשת זה בחורים כאלה אז יש במצפה רמון..

ובנימה רצינית- תודה! 

(והחתימה שלך כבר חושפת)

גם יצא להכיר מפה ושם ככה שנראה שהרוב הם לא 100% בהשקפה של הישיבה- אלא במקום טוב באמצע

ומה שבפועל באמת חשוב לברר זה על דברים נקודתיים במידה והם באמת חשובים/קריטיים מבחינתך נניח הר הבית (שנניח לי קריטי- לעומת פתיל תכלת שלא ממש משנה לי {גם לא מבינה בזה כלום }

גם מרכז וגם הר המור נגד עליה להר הבית..

זה בדיוק העניין, שבישיבות הקו כולם חושבים כמו הרב טאו.

אבל ב"סוג ישיבות של מרכז" אין דעה אחת.

שהר ברכה גם בעד עליה להר

ויש ישיבות שמזוהות יותר עם כיוון כזה או אחר.

אבל, בכל ישיבה יש בחורים שונים, כך שלא בטוח שכ"כ מומלץ לחפש את הישיבה הכי מתאימה, [שיכולה להיות ישיבה פצפונת], ולנסות לאתר בה את המיועד.

הנה:

יש גבול לכל ליצנות.

זה שדברים נעשים ב"צחוק" לא הופך אותם לכשרים.

הוא סתם שם את זה, בלי שום קשר למרכז או לישיבה אחרת!

הוא ענה לה עם זה(כתב דומה, אמנם)

זה פגיעה בכל הציבור של מרכז ובכל ת"ח שם.

להגדיר את התפיסה של דעא"ש כמשהו שמשווה לתפיסה של ישיבה כלשהי,

זיזול ופגיעה בכבוד ת"ח.

הוא לא השווה שום דבר (אפילו לא בצחוק).

היא שאלה על הדרך של מרכז והוא סתם שם פירסום על דעאש,

לא נראה לי שיש פה משהו מתוחכם מידי..

זו אמירה, גם אם היא בצחוק.

יש דברים שאפשר לצחוק ויש דברים שאי אפשר.

זה כבר ביזוי ת"ח.

אם מישהו היה שואל על הגוש והיו מביאים לו ספר של רפורמים זה היה מצחיק גם?

יש גבול לצחוקים, כת ליצנים אינה זוכה לראות פני שכינה.

באמת ניסיתי לחשוב מה הקשר בין מרכז לדאעש, ולא מצאתי כלום..

הוא לא צחק פה על אף אחד!

קודם כל- זה שאתה לא מוצא קשר לא אומר שהוא לא מוצא אחד.

דבר שני- עצם מה שהוא עשה זה לטעון שיש קשר. בין אם זה בליצנות ובין אם לא.

זו פגיעה בת"ח.

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

לא בטוחה שאגוצנטריות היא מה שצריך...

גם בלי לשייך את זה לאגוצנטריות.

רק ברגע שאתה שלם עם עצמך וגאה במי שאתה ולא מחביא את מי שאתה אתה באמת מוכן להכניס עוד מישהו לחיים שלך

כל עוד אתה לא שם אתה רק תתעסק בהתגוננות על מי שאתה כצורך הישרדותי ולא תוכל באמת להיפתח ולבנות משהו יציב

זו גם תובנה שלי מהתקופה הארונה

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).