כי ראינו ומצינו כאלה שלמדו תלמוד בגיל יותר מוקדם במשך כל ההיסטוריה היהודית
וכן 5 למקרא לכל המאוחר. כידוע החובה בחינוך היא ללמד את הילד, בתור דברים ראשונים, פסוקים מהתורה.
ודאי ש18 לחופה זה לכל המאוחר, זה כתוב במפורש בגמרא.
לימוד גמרא "לא טבעי" (להגדרתך) לרוב עם ישראל, כי כמעט כולם לא יהיו גדולי עולם או פוסקים או כותבי חידושים על הש"ס (למרות שזאת אפשרות לכל יהודי לדעתי). אבל זה לא אומר שהחובה מתבטלת.
דקלום של פלפול הוא אחלה דבר, האלסטיות של המוח של הילד היא כלי טוב להכנה ללימוד מעמיק בעתיד.
אל תזלזל בדקלומים של ילדים קטנים.
אל תשכח גם שבלימוד גמרא צריך לדעת לדקלם סוגיות בע"פ (לא מתכוון מילה במילה) בסופו של דבר.
זה חשוב.
לגבי כוונות בלימוד תורה אם לשמה ולכלל עם ישראל או סתם בשביל הכיף או משהו אחר, זה כבר עניין ללימוד מוסר. זה עניין נפרד לגמרי.
אבל מה אתה מעדיף? ילד שלא יודע ללמוד דף גמרא ואז כל החיים שלו נשאר ברמה של דף יומי ומטה? שידקלם עד יום מותו גמרא רק כדי לצאת ידי חובה?
אני חושב שהעובדה שהוא ידקלם בגיל צעיר היא אחלה, גם כי זה הבל פיהן של תינוקות של בית רבן וגם כי זה מרגיל לעתיד. וכשהוא יגדל, ויבחר בעצמו איזה לימוד תורה הכי מתאים לו, זה יהיה שלו, ותהיה לו האפשרות (בניגוד למי שלא). העניין המוסרי הנפרד לא שייך לדיון הזה.
בכל מקרה, יש לנו ציווי "חנוך לנער על פי דרכו", אם יש ילד שזה לא מתאים לו לנפש, לשכל, לרצון - צריך לקחת את זה בחשבון. אם מישהו הכריח אותך נגד רצונך והיום אין לך חשק לגמרא, אולי עשו לך עוול. לא יודע מה המציאות הסובייקטיבית שלך.
אבל בוודאי שעדיף ילד שמדקלם ומבוגר שיודע מילד שלא מדקלם ומבוגר שמדקלם
אבל נראה לי שהורים יותר מודעים ממה לנפש הילד ממה שאנחנו, הרווקים, חושבים.
אולי לא
ורואים את החילוק בין מי שלמד בגיל צעיר למי שלא.
אבל אני מסכים לגבי היחס למשנה. פשוט חושב שעדיף לתת עליה דגש.
ובכ"א יותר קל להשלים לימוד משנה בצורה עצמאית מלימוד גמרא
זה יותר הגדרה "למדנית" מבחינה "תורנית".
המשפט הזה נשמע מסובך אבל זה רק בגלל שלא מצא חן בעיניי לומר אותו יותר פשוט, אבל אין פה איזה משמעות נסתרת, מעבר לזה ש"למדנית" הכוונה ל"תורנית מקצועית" (שזה בעצם הפירוש האמיתי למילה "למדנית").
וכוונתי לומר שבעצם מה, האם לא אמרו שכבר בגיל 3 מלמדים פסוק "תורה ציווה"? והרי זה מקרא, ורק בן 5 למקרא? וגם כתוב שאם הילד עדייין לא מתאים אז רק בן 6 או 7 למקרא? וגם איך בן 13 למצוות אם עדיין לא למד גמרא? ומתי בכלל לומדים הלכה? (בזמן חז"ל לא היה טור ב"י ושו"ע, אבל לא שמענו שמישהו קבע לזה זמן) ואיך בן 13 למצוות, אם ודאי צריך ללמוד הלכה, והרבה מההלכה זה גמרות ו/או ב"י ושו"ע, שמבוססים על גמרות ועוד הרבה יותר מסובך מזה? והאם אי אפשר להגיד איזה דבר הלכה בשולחן שבת שמתאים לכל הגילאים? כל אלו שאלות שמראות שצריך להבין מחדש את המושג "בן 15 לגמרא".
ואני טוען שבעצם הכוונה היא להגדיר: כמו נניח שרב מקבל הסמכה (לא משנה אם רב בימינו או רב בימי חז"ל שהיה מקבל "סמיכה" בעלת משמעות הרבה יותר גדולה. בכל מקרה) אז אנו יודעים שכעת הוא נחשב למישהו "מומחה". כלומר זה תואר של התמחות, של יכולת הבנה טבעית וזורמת בנושא הנלמד. וכך בכל סמכות שקיימת. וכך בדיוק בן 15 לגמרא: בן 15 יש לו סמכות ללמוד גמרא בעצמו. ובן 10 יש לו סמכות ללמוד משנה בעצמו. וכן הלאה. מקווה שהובנתי, אשמח לתגובות.
(וזה לא דווקא שחז"ל באו לקבוע סמכות לילדים ללימוד, אלא שבאו להגדיר מתי הגיל המתאים, רק אני מגדיר את זה כ"סמכות" של "מומחיות" כדי להבהיר את הנקודה, אבל באותה מידה אפשר לדבר, כמוש הדגמתי למשל על "הבנה טבעית וזורמת של הנושא הנלמד" או כל הגדרה אחרת שתרצו. עכשיו אם ללמד ילד קטן גמרא או לא - זה עניין אחר. למשל אני קראתי במכתבים של הרב שך שהוא כותב - אם לא נלמד ילד קטן גמרא - הוא ילך לשחק ולעשות שטויות. ניתן לו לשחק בגמרא וזה עדיף. אפשר לשאול אם מה שהרב שך אומר צריך להיפסק להלכה, אבל הרעיון מובן)
כתוב בכמה מקומות שגמ' זה ללמוד את הטעמים של הדינים ולהקשות ולהתפלפל,
מה שקוראים היום עיון.
אפשר ללמוד משנה בצורה של "גמ' " ואפשר ללמוד את הגמ' בצורה של משנה- רק בקיאות.
(כמו שתוס' כותב על הציווי של לשלש את תלמודו, שבגמ' שלנו הכל נמצא כבר).
הדוכס מירוסלבבלי לפתוח ראשונים. אח"כ היו פותחים ראשונים לראות אם עיינו בצורה ישרה.
הספר "אור לציון - זכרון הדסה" של הרב בן ציון אבא שאול מדבר על זה, זאת השיטה שהייתה בפורת יוסף (וקצת גם היום) וקיימת היום במלואה באיש מצליח.
רוב הספרדים היו לומדים ככה, חלק היו לומדים אליבא דהלכתא.
התכוונתי לומר שלא היו פותחים ראשונים בשלב הלימוד המקדים.
זה העיון של הגמרא, להלחם בכל הסברה עם הבקיאות שלך בלי כלי עזר.
היה לנו וויכוח עם חברות האם מכובד שבת תאמר לרב שלום ברחוב?, או בן לרבנית? והכוונה לא לרבנים שאנחנו מכירות ומדברות איתם וכו'...
לי הדעה שלי לא ברורה... אשמח לדעת מה דעתכם ודעת ההלכה!
תודה
להגיד שלום לא נראה לי שיש בעיה.
אך לשאול אישה מה שלומך כבר מתחיל להיות בעיה של "אין דורשים בשלום אישה כלל".
אם זה מכובד או לא אני לא יודע, זה תלוי ברב וברבנית, ובאומר/ת השלום.
אני עצמי אומר שלום לנשות הרבנים שאני מכיר (אך שאלתך היתה לאלו שלא מכירים).
אגב, איך אתה אומר להן שלום? "אשת חבר - חבר", אתה אומר "שלום כבודה"?
אני אישית לא מעיז לדבר עם הנשים של הרבנים שלי, רק אם הן פונות אלי
לגבי השאלה עצמה, אם לא מכירים את הרב, מה העניין לומר לו שלום? בשביל הכבוד?
לא יודע אם זה לא משרת מטרה הפוכה, שנראה שהרב אחד ש"מתערבב" עם נשים.
דרישת שלום, הכוונה לדרוש בשלומה, דהיינו לגלות התעניינוית בשלומה.
באמירת שלום אין "דרישה" (אלא סוג של ברכה) ולכן לענ"ד נראה שאין כל בעיה.
אני פשוט אומר שלום ולפעמים גם דורש בשלום בעלה. למה צריך אומץ לעניין.
למה אני צריך לומר כבודה, גם שאתה פוגש רב אתה פשוט אומר שלום.
לגבי העניין לומר שלום, אין לי מושג. אך אני מבין שהכוונה היא למטרת כבוד, כעין זה שבאם תראה רב חשוב ומוכר אתה תאמר לו שלום אע"פ שאינך מכירו.
לא נראה לי שאמירת שלום נראית כהתערבבות עם נשים, אך שוב נראה לי שזה תלוי ברב ובשואל ובמנהג המקום.
שהוא לא רבך אין לו את הדין הזה?
למיטב זכרוני לכל רב צריך להגיד ככה וכל זה.
כנראה שזה באמת משתנה. אבל אם הייתי רואה את אחד מגדולי הדור הייתי אומר לו בהכנעה שלום ובורח מיד מהמקום
ומדברים על נשות הרמים
הכוונה שלי לומר שלום ( בלי מה נשמע וכו'...) לת"ח שבתור בת אני אל מנהלת איתו שיחות, אבל הם הרבנים שלי ואני מכירה אותם בגלל זה... ואגב- יש הבדל אם הרב מכיר אותי או לא?
תודה לכל העונים
השאלה היא אם הסיטואציה המסויימת תוסיף לרב כבוד או שמא ההפך?
יש הלכה שלרב (דווקא רב) אסור לדבר עם בתו או אשתו בשוק שמא יחשדו אנשים שלא מכירים את המשפחה שלו שהוא מדבר עם סתם אישה... ק"ו כאן.
אבל צריך לראות מה כותבים בזה אחרוני זמנינו. לענ"ד לא נראה לי שיש הבדל
אבל אני לא כ"כ בפורום- חוץ מפה...( ברוך ה' הפסקתי להתמכר) אז אני כבר לא כ"כ שמה עלזה...
הדוכס מירוסלבארץ השוקולדבת לרב- מקובל (שלום הרב- כמובן
בן לרבנית- שלום הרבנית- באם מאד מוכרת. או נושאת בתואר/ משרה גבוהה
זה שונה לגמרי.
העניין פה הוא המראית עין, ובישוב שכולם מכירים אותו זה די מובן מאליו מה הסיטואציה.
לא יודע אם יש פה חילוק להלכה לגבי הדין של לשוחח עם אשתו בשוק וכו' אבל בוודאי שיש מה לחלק.
בקיצור שכל רב ישאל את הרב שלו 
ארץ השוקולד
הדוכס מירוסלבזה הרי סך הכל גזירה...
ואין מושג כזה "רק גזירה", הלשון קצת בעייתית מבחינה תורנית
רוצה ממש לדעת? תפתח טור ביות יוסף שו"ע ש"ך וט"ז
חצי שעה של עיון ויהיה לך תשובה מליאה
אני שואל, כי קצת קשה לי לעיין בדברים ארוכים.. אולי מישהו יתמצת לי את התשובה
אז למה צריך שיעבור 6 שעות שיעבור הטעם וכל זה?
לא היה מספיק לחכות קצת משהו סימלי וזהו?
עדיין לא הבנתי מה ההבדל בין גזירה להלכה שאתה מתכוון..
אמנם בגלל שזה מדרבנן ולא מדאורייתא מקילים במקומות אחרים.
יש 2 טעמים ובגלל שניהם זה מה שנפסק להלכה
בחלב אסורה.
יש מצב להסבר ?
בכלל באיסור תורה דאינו נחשב בשר
והרגילות בזמן הפסיקה היתה לחכות 6 שעות בין ארוות
בנוסף האיסור של הבשר נלמד מ"הבשר בין שינהם" והדיעה עיקרית פוסקת שיש טווח זמן שטעם הבשר הולך.
ב.אין כזה דבר "רק גזירה", יש הלכה שנפסקה בשורה התחתונה, וצריך להתייחס אליה ולא לטעמים מדוע היא נפסקה,
במקרים של שעת הדחק אז פוסקים יודעים להתחשב בזה אבל לנו כאנשים פשוטים אסור לזלזל
זה לא היה בזלזול...
פשוט חשבתי שגזירה אמור להיות יותר קל מהאיסור עצמו 
בעא מיניה רב אסי מרבי יוחנן כמה ישהה בין בשר לגבינה א"ל ולא כלום איני והא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה גבינה מותר לאכול בשר אלא כמה ישהה בין גבינה לבשר א"ל ולא כלום
גופא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה גבינה מותר לאכול בשר אמר ליה רב אחא בר יוסף לרב חסדא בשר שבין השינים מהו קרי עליה (במדבר יא, לג) הבשר עודנו בין שיניהם
אמר מר עוקבא אנא להא מלתא חלא בר חמרא לגבי אבא דאילו אבא כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא ואילו אנא בהא סעודתא הוא דלא אכילנא לסעודתא אחריתא אכילנא
***
משמע בפירוש, שחובה לשהות אחרי בשר לפני שאוכלים חלב.
אם לא כתוב שזה סמלי - סביר שזה לא רק סמלי.
הגמרא נותנת דוגמא סתמית של מסעודה לסעודה, אז סביר לאמץ את זה. וזה סביר מסעודה לסעודה, מכיוון שאחרת יבואו להתבלבל בעניין "מתי נשאר טעם בשר" ומתי לא.
עכשיו ההנחה היא שסתם מסעודה לסעודה זה 6 שעות. אם במקרה אוכלים סעודה אחרי 3 שעות, אז בדיוק בגלל זה יש מנהגים של 3 שעות, כי לפעמים מחכים רק 3 שעות, אבל יש עוד מנהג יותר נפוץ של 5 שעות, כי לאכול אחרי 5 שעות זה יותר נפוץ מלאכול אחרי 3 שעות. ויש מנהגים של לאכול אחרי שעה, אני מניח שזה לא בגלל שלפעמים אוכלים סעודה נוספת אחרי שעה, אלא כי אוכלים "משהו קטן" אחרי שעה, רק שחייבים לחכות לפחות שעה כדי שלא יישאר טעם הבשר, וזה טענה הלכתית מחייבת, כפי שכתוב בגמרא בפירוש.
בעא מיניה רב אסי מרבי יוחנן כמה ישהה בין בשר לגבינה א"ל ולא כלום איני והא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה גבינה מותר לאכול בשר אלא כמה ישהה בין גבינה לבשר א"ל ולא כלום
גופא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה גבינה מותר לאכול בשר אמר ליה רב אחא בר יוסף לרב חסדא בשר שבין השינים מהו קרי עליה (במדבר יא, לג) הבשר עודנו בין שיניהם
אמר מר עוקבא אנא להא מלתא חלא בר חמרא לגבי אבא דאילו אבא כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא ואילו אנא בהא סעודתא הוא דלא אכילנא לסעודתא אחריתא אכילנא
***
משמע בפירוש, שחובה לשהות אחרי בשר לפני שאוכלים חלב.
אם לא כתוב שזה סמלי - סביר שזה לא רק סמלי.
הגמרא נותנת דוגמא סתמית של מסעודה לסעודה, אז סביר לאמץ את זה. וזה סביר מסעודה לסעודה, מכיוון שאחרת יבואו להתבלבל בעניין "מתי נשאר טעם בשר" ומתי לא.
עכשיו ההנחה היא שסתם מסעודה לסעודה זה 6 שעות. אם במקרה אוכלים סעודה אחרי 3 שעות, אז בדיוק בגלל זה יש מנהגים של 3 שעות, כי לפעמים מחכים רק 3 שעות, אבל יש עוד מנהג יותר נפוץ של 5 שעות, כי לאכול אחרי 5 שעות זה יותר נפוץ מלאכול אחרי 3 שעות. ויש מנהגים של לאכול אחרי שעה, אני מניח שזה לא בגלל שלפעמים אוכלים סעודה נוספת אחרי שעה, אלא כי אוכלים "משהו קטן" אחרי שעה, רק שחייבים לחכות לפחות שעה כדי שלא יישאר טעם הבשר, וזה טענה הלכתית מחייבת, כפי שכתוב בגמרא בפירוש.
אומרים שהרגישו ריקנות
ולכן חיפשו והגיעו ליהדות
אבל
זה לא נגמר שם זה רק מתחיל
וכבר אין להם ריקנות?
כאילו הגיעו לנחלה ולמנוחה
לא יודעת
נולדתי דתיה
וחיפוש הזה אף פעם לא נגמר
לא מרגישה מלאה או משהו
כן ריקנות לפעמים?
אז מה?
מה אני צריכה עוד לחפש?
למה זה לא ממלא אותי ואת אחרים כן?
למה אני מלאת ספקות?
למה הלב שלי לא מאמין?
למה לא ממלא ולא מספק?
לא יודעת כמה קשור לפורום. קצת ריגשי מידי? מה אפשר לענות לרגש?
נראלי הפורום פה יותר שכלי
עמכם הסליחה. פשוט יותר פעיל פה מכמה אחרים
תורת החסידות תתן מענה לכזו ריקנות
ולמה תורה ומצוות לבד לא יכולות להביא מענה לריקנות?
למה צריך הוספה לחסידות?
פשוט חלק נצרך מאוד בימינו
ומה זה פועל בעולם בכלל ובאופן אישי בפרט.
זה מביא לידי סיפוק והצבת מטרות
מחפשים מהות, מרגישים ריקנות
יש הכל ואין כלום.
זה לא שהצגתי אותם ככאלה. אלא מתוך מה ששמעתי שהם בעצמם מספרים.
ואז כשמוצאים את היהדות פתאום הכל טוב להם. מלאים עם משמעות.
תמיד יש נסיונות, במיוחד לבעלי תשובה
אבל על האור הזה בעיניים שמלווה אותם. האמת הברורה (לחלקם) משמעות
כאילו כל הריקנות פתאום נעלמה מחייכם?
הבנתי שיש סוגי אנשים שונים.
אבל קצת כבד לי כבר לשמוע סיפורים כאלה.
אני כן רוצה להתחזק מהם אבל כבד לי.
כי מה הם גילו?
זהו גילו וכבר הכל טוב?
בחילוניות באמת מרגישים ריקנות, אמנם עושים חיים, אבל זה לא ממלא..
בסוף יום תמיד מחפשים את המילוי הבא.
אחרי שחוזרים בתשובה, מרגישים שיש משמעות לחיים, שהכל מוביל למטרה מסויימת
וגם פה יש הבדל..
יש אחד שלא לומד על מעלת המצוות (חסידות) ואז גם הוא ירגיש איפשהו ריקנות,
אבל ברור שלא ברמה של פעם... שאז לא הייתה שום מטרה בכלל
ויש אחד שכן לומד, ואז וודאי שהוא ירגיש טוב עם עצמו...
ואז המלחמה היא אחרת..
אפשר לראות את העניין בדיוק כמו שעם ישראל יצא ממצרים...
מצד אחד זוכרים שסבלו במצרים, מצד שני עוד לא הגיעו למשהו מיוחד...
ואז בעצם יש מלחמה אם להמשיך קדימה בכל הכוח, או לוותר לעצמך ולחזור למצרים רק בשביל השקט
למרות רגשי האשמה על העבירות.
כל זה מתוך חוויה אישית...
אני מקווה שהסברתי כמו שצריך
אז כמה שאלת
חייבים ללמוד על מעלת המצוות? מה זה אומר מעלת המצוות? חסידות? או טעם של המצוות? או שסתם ערבבתי?
לא ברור לי מה זה חסידות
יש כמובן לפי מסילת ישרים
אבל יש חסידות שהתווספה כביכול לפני כמה מאות שנים.
וזה פן נוסף בתורה
זה לא פן נוסף בתורה?
אז איך זה התווסף פתאום?
אולי אין עניין לחפש לעצמנו הרגשה טובה? צריך פשוט לשמור תורה ומצוות. זהו נקודה. מה להסתבך עכשיו?
מי אמר שצריך לבטל את הרגשת הריקנות הזאת והכובד ולשאוף למשהו אחר?
אחד שלומד חסידות? או בכלל לימוד תורה?
כי אם לימוד תורה. לבנות יש הרבה פחות את העניין של הלימוד
יש את העיקרון של תורת החסידות
יש את לימוד מעלת המצוות הכוונה היא,
ללמוד מה אדם פועל בעצמו ובעולם בכלל ע"י קיום המצוות.
לראות שהן בעצם עצות מגוונות שעוזרות להתקרב לאמונה בקב"ה.
ולדעת שהקב"ה מחיה את הבריאה וכל יצור כל רגע, לדעת שישנם אלפי עולמות רוחניים ומופלאים שהקב"ה ברא, והקב"ה החליט שהם יהיו תלויים במעשים של היהודי..
דבר שני הוא - ללמוד ממעשים של צדיקים,
להתקרב לצדיקים כדי להתחזק מהם וללמוד מהם דרך להתקרב לה'.
וזה בעצם כתוב ב"דרך קניית החסידות" במסילת ישרים.. (ציטוט)
"כי כאשר ירבה האדם להתבונן על גודל רוממותו יתברך, ותכלית שלימותו, ורוב ההרחק הבלתי משוער שבין גדולתו ובין שפלותנו, יגרום לו שימלא יראה ורעדה מלפניו, ובהתבוננו על רוב חסדיו עמנו, ועל גודל אהבתו יתברך לישראל, ועל קרבת הישרים אליו ומעלת התורה והמצות, וכיוצא מן העיונים והלימודים, ודאי שתתלהט בו אהבה עזה, ויבחר ויתאוה לידבק בו וכו'"
לא ידוע לי אם זו חובה ללמוד את זה
אבל וודאי שזה חשוב מאד כמו שכתוב על זה "וחסידות גדולה מכולן"
וסתם בשביל עצמך.. בטח היית מעדיפה לדעת למה את עושה דברים, ולא סתם לעשות כמו רובוט.
אני חושב שמה שהתחדש בתורת החסידות, זה המינון של האהבה מול היראה... אחלה לדעתי חח
לדורות קודמים היה באמת מספיק לעבוד את ה' כי ככה הוא אמר וזהו.
אם כי לצדיקים תמיד היה ידוע סודות התורה...
אבל ראו לנכון לפרסם את סודות התורה יותר.. לגלות כמה שווה כל מעשה של יהודי
כי ראו שאנשים פחות ופחות מעריכים את המעשים של פשוטי העם.. גם פשוטי העם עצמם
כך שהצדיקים המשיכו להתעלות.. ופשוטי עם הפסיקו להשקיע בקיום מצוות.
מקווה שכיסיתי את כל השאלות.
@מושיקו אם פספסתי משהו לגבי העקרונות של החסידות אתה מוזמן לתקן\להוסיף
בשורה התחתונה אי אפשר היום להיות יהודי ירא שמים ללא חסידות
אפשר להתוועד על זה בשבת - ח"י אלול יום הולדת של מאורי תורת החסידות הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן בעל התניא
דווקא בברסלב מדגישים את ה"תמימות ופשיטות" בעבודת ה',
שהמעלה של המצוות היא עשיית רצון ה'.
לא מתעמקים באיך המצוות משפיעות על העולם.
מבקש אמונהליקוטי מוהר"ן וליקוטי הלכות מלאים בהסברים על העומק של המצוות..
אבל עם כל זה, רצונו של ר' נחמן היה (ואני מאמין שזה העיקרון של היהדות),
שאנשים יקיימו מצוות בפשיטות.
הכוונה - לדעת מה המצווה פועלת, אבל לקיים בדיוק כמו שכתוב בהלכה,
ולא להתחכם ולהמציא דברים ע"פ העומק. וכי ככה ה' רצה...
(לעניות דעתי זה דומה לזה שאדם יודע שיש גן עדן, אבל מצופה ממנו לעבוד לשם שמים שלא על מנת לקבל פרס)
כמו שר' נחמן אמר למישהו שהוא יכול לפרש את דבריו כמו שירצה,
אבל שלא לעבור על סעיף קטן בשולחן ערוך (במקום אחר כתוב: שלא לחדש דין בהלכה)
ומעין זה כתוב בהתחלה של ליקוטי הלכות:
"הקפיד מאד על כמה בני אדם שהתפלאו מאד על נפלאות החידושים הכתובים בספריו הקדושים,
ואמר להם: זהו החיסרון שלכם, שאתם סוברים שכוונתי על החידוש והדרוש... אבל עיקר כוונתי הוא רק על המעשה... שכוונתי כפשוטו, כשאתם מתעטפים בטלית תדעו ותזכרו ותשימו על ללבכם היטב כל מה שנתבאר בדברינו בסוד עניין ציצית... עד שתזכו ע"י זה להתחזק תמיד בעבודתו יתברך"
מבקש אמונהאחרונהשל כל מצווה שעושים . מה היא תמצא מחוץ לדת? עוד תאוות ונסיון לקדם את עצמך על חשבון השני?
יש חילונים שאוהבים לעצום את העיניים מול המציאות... כמוך לדוגמא
איך לקשור תכלת רמב"ם ורבי עמרם גאון?
בתנ"ך זה כתוב במפורש על עם ישראל ולא על אף אחד אחר. אם תרצה,אביא לך פסוקים קשים לא פחות - אולי קשים יותר
כג הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ, וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו; גַּם-אַתֶּם תּוּכְלוּ לְהֵיטִיב, לִמֻּדֵי הָרֵעַ.
יש נבואה שנתנה לאותו דור ויש נבואה שנתנה לדורות, אתה יכול למצוא הרבה פסוקים בהם ה' מואס בישראל ואפילו מונע/שולל מהם תשובה - אבל רק לגבי דור מסוים, לעולם לא לדורות. הנבואות שנכתבו לדורות מלאות במחויבות אלוהית לברית ובתשובה הפיזית לארץ והרוחנית ההדדית בין הקב''ה לעמ''י.
כשאתה קורא את הרב קוק זה נדמה כאילו עם ישראל הוא איזשהוא עם מושלם. הנה שאלו פה על פילגש בגבעה. לכן אמרתי שזה חוסר הבנה מושלם של המציאות עליה התנ"ך מדבר
קודם כל בגלל הקישור שעשית לטענות הנוצרים (לטענתם עמ''י איבד את הסגולה והברית שלו), בתגובה ההיא הפנית לכאן ולכן עניתי כאן.
אף אחד לא חולק על זה שעמ''י יכול לחטוא, ואפילו בחטאים קשים מאוד, התנ''ך מלא בזה. אין קשר לרב קוק.
ולגבי השאלה הפותחת - פילגש בגבעה הוא סיפור קשה מאוד בכל קנה מידה, גם אם היה נעשה ע''י גויים (כמו מעשה סדום למשל), אבל כן - מעם ישראל מצופה ליותר, ולפעמים לצערנו הוא (אנחנו) מאכזב.
."טענת הנוצרים" במחילה אינה טענה אחת. אדם נוצרי אינו אדם שכל מה שיש לו בחיים זה לומר "עם ישראל איבד את סגולתו". הנוצרים טוענים שעם ישראל הוא עם רע מאוד. זה כתוב בתנ"ך וזה מה שאומר הפסוק שהבאתי.
בתנ"ך כתוב שעם ישראל חטא יותר מסדום. אז למה אתה שואל רק על פילגש בגבעה? זה רק דוגמא אחת, ולא כ"כ קשה לאור הפסוקים הכוללניים המדברים על עם ישראל לאורך הדורות ההם
לנוצרים היו הרבה טענות, עיקרה של הטענה המדוברת הוא שעמ''י איבד את סגולתו (כלומר הברית ובחירת ה' בו), כמובן שבעקבות המעשים המתוארים בתנ''ך.
ושוב אחזור על הטענה שלי - כל הביקורות והביטויים של מאיסה בעמ''י מתייחסות לדור מסוים בלבד ולא לדורות, נסה למצוא פסוק אחד שאומר אחרת (כידוע לך יש רבים מפורשים שסותרים את טענת הנוצרים הנ''ל)
ההבדל בין פילגש בגבעה לשאר החטאים שמוזכרים בנביאים הוא ברמת הנבזות המוסרית, בניגוד לשאר החטאים שהם במישור של בין אדם למקום. אבל את השאלות האלו אתה מוזמן להפנות ל@פלוני מפונפן ששאל את השאלה.
שעם ישראל הם "לימודי הרע" כלומר מלומדים לעשות רע, ועד כדי כך שכמו ש"היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו" - כך עם ישראל לא יצליח להתרגל לנהוג כראוי. וזה אגב המקור לביטוי "היהפוך וכו'". עד כדי כך.
שנית, יש הרבה פסוקים שמדברים על כך שעם ישראל חטא למשך דורות ובראשם "כי על אפי ועל חמתי הייתה לי העיר הזאת* למן היום אשר בנו אותה עד היום הזה להסירה מעל פני"
*העיר הזאת=ירושלים. למן היום אשר בנו אותה=מי בנה אותה? דוד ושלמה. אז נכון חז"ל אמרו "לאחר שנשא שלמה את בת פרעה" אבל זה לא משנה את הרעיון העיקרי.
וכתוב בעמוס על עם ישראל "כי הנה אנוכי מצווה והניעותי בכל הגויים את בית ישראל כאשר ינוע בכברה ולא יפול צרור ארץ. בחרב ימותו כל חטאי עמי האומרים לא תגיש ותקדים בעדינו הרעה" וזה בדיוק מה שקרה. וזה בהחלט לדורות. (יש עוד הרבה פסוקים. רק תבקש.) רק "בסוף" זה אמור להשתנות. האם פלא, שאחרי חמש מאות שנה מחורבן בית שני, החליטו הרבה אנשים ש"טוב, אם ה"סוף" לא הגיע אולי גם לא יגיע? לא פלא. היום זה שונה, ובאמת היום גם הנוצרים מתחילים לשנות את דעתם. אז מה הפלא? לא פלא.
לגבי הנבזות המוסרית:
"איכה הייתה לזונה קריה נאמנה, צדק ילין בה - ועתה מרצחים... שריך סוררים וחברי גנבים כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם". (ישעיה)
"הנה נשיאי ישראל איש לזרועו היו בך למען שפוך דם. אב ואם הקלו בך, לגר עשו בעושק בתוכך, יתום ואלמנ הונו בך..." עיין שם באריכות. (יחזקאלכ"ב)
ואם כבר מדברים על סדום - מה היה בסך הכל עוון סדום? לא כתוב כ"כ הרבה, מה שכתוב בערך כך: "הנה זה היה עוון סדום אחותך... ויד עני ואביון לא החזיקה"
ואם תספר לי את כל הסיפורים של חז"ל על סדום - אני אספר לך את הסיפורים של חז"ל כמו זה:
"
אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (מיכה ב, ב) ועשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת רבו ושוליא דנגרי הוה פעם אחת הוצרך (רבו) ללות אמר לו שגר אשתך אצלי ואלונה שיגר אשתו אצלו שהה עמה שלשה ימים קדם ובא אצלו אמר לו אשתי ששיגרתי לך היכן היא אמר לו אני פטרתיה לאלתר ושמעתי שהתינוקות נתעללו בה בדרך אמר לו מה אעשה אמר לו אם אתה שומע לעצתי גרשה אמר לו כתובתה מרובה אמר לו אני אלווך ותן לה כתובתה עמד זה וגרשה הלך הוא ונשאה כיון שהגיע זמנו ולא היה לו לפורעו אמר לו בא ועשה עמי בחובך והיו הם יושבים ואוכלים ושותין והוא היה עומד ומשקה עליהן והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן ועל אותה שעה נתחתם גזר דין ואמרי לה על שתי פתילות בנר אחד:
"
האם זה לא נבזות מוסרית? אולי על סמך פלפלנות כלשהיא זה לא כ"כ נבזה - ועל זה בדיוק הנוצרים אומרים שהיהודים מפלפלים שקרים ורמאויות.
וגם הבין אדם למקום ע"פ התנ"ך זה נבזות מוסרית מאין כמותה - בקש פסוקים וראיות ואביא לך כחול הים.
אני אכן שואל את @פלוני מפונפן (מסכן הוא לא התכוון לכל זה), (אני קורא לו פשוט לשמוע מה יש לו לומר, כי כבר דיברנו בעניינים אחרים) אבל גם אתה טענת את זה בשם עצמך, ולהבנתי כשמישהו טוען משהו יש לו אחריות על זה. אני מבין שלא התכוונת לכל זה ואילו ידעת לא אמרת, (ואני בהחלט מוחל לך...) רק אני אומר שקח בחשבון שיש לי מה לומר גם על זה
מוזמן לומר אם אני טיפש ונמהר
את עם ישראל זה לשכוח שה' הבטיח, בתורה עצמה, שלא משנה כמה עם ישראל יהיה "נבזה" הוא לא יעזוב אותם בכלל.
ועוד שפשוט שמה שנאמר שם הוא לדור אחד, לא כתוב בשום מקום שזה על כלל עם ישראל.
שאלה שהיא לא שאלה בעיניי.
אם כבר יש שם קושי, הוא הראיה מנמר, שהרי תשובה יש בעולם. עוד מקין למדנו אותה.
א. אתה מודה שיש קושי
ב. תסתכל על איזה תגובה אתה מגיב
ג. תקרא את דבריי מתחילתם ועד סופם כי התייחסתי למה שכתבת
אתה נותן יותר מדי משקל לדברים שאתה כותב, אין בהם ממש.
זה לא נקרא ענווה
אחר המחילה, הטענות האלה לא טענות. להביא משם ראיה שה' עזב - בית המדרשאם כבר יש שם קושי, הוא הראיה מנמר, שהרי תשובה יש בעולם. עוד מקין למדנו אותה.
וגם לו יש ישוב, באגרת התשובה לבעל התניא. וגם בהקדמות הרמב"ם יש ישוב, שבעל התניא בונה עליו
(האם אתה יודע לקרוא את המילה "תשמעה"? אם לוקח לך זמן, זה כבר הוכחה...)
ותפסיק כבר לנסות לבחון אנשים, זה קצת מציק.
מה שכתוב בנביא "גם אתם תוכלו להיטיב לימודי הרע" - וזה נאמר כמובן בלשון סגי נהור.
כלומר הנביא אומר: אין לכם סיכוי להיטיב את דרככם.
עכשיו: אני שאלתי אם "זה מתאים לעם ישראל?". ומה אתה עונה? שהחצי השני של הפסוק הוא ביטוי שנאמר כדי להביע רעיון. ובכן מה הרעיון שהוא בא להביע? נכון מאוד, לשם כך צריך לפנות לחצי השני של הפסוק אותו הסברתי בתחילת הודעה זו. ועל זו, שוב, באה השאלה - "האם זה מתאים לעם ישראל?"
בכמה וכמה תקופות עמ''י חטא במשך מספר דורות, וגם נענש למשך מספר דורות. אבל העונש והכעס הוא לא לעולם ('לדורות' = לעולם), הברית קיימת לעד - לא תמצא מקור שאומר אחרת.
לגבי הנבזות המוסרית.
לא אמרתי שעמ''י לא חטא בחטאים שבין אדם לחברו, היו ביהודה רצח וגזל כמו תככים פוליטיים שעליהם המקרא מדבר הרבה. בכל זאת פילגש בגבעה (כמו מעשה סדום) הוא מקרה חריג וקיצוני של נבזות, לא הבנתי מה קשה לך באמירה הזו.
@פלוני מפונפן אם תרצה שאפצל את השרשור שלח לי מסר.
נפרד ומעניין
ראשית, הפסוק שהבאתי אומר במפורש - בית המדרשוכתוב בעמוס על עם ישראל "כי הנה אנוכי מצווה והניעותי בכל הגויים את בית ישראל כאשר ינוע בכברה ולא יפול צרור ארץ. בחרב ימותו כל חטאי עמי האומרים לא תגיש ותקדים בעדינו הרעה" וזה בדיוק מה שקרה. וזה בהחלט לדורות. (יש עוד הרבה פסוקים. רק תבקש.) רק "בסוף" זה אמור להשתנות. האם פלא, שאחרי חמש מאות שנה מחורבן בית שני, החליטו הרבה אנשים ש"טוב, אם ה"סוף" לא הגיע אולי גם לא יגיע? לא פלא. היום זה שונה, ובאמת היום גם הנוצרים מתחילים לשנות את דעתם. אז מה הפלא? לא פלא.
אם תקרא את הפרק שהבאתי מיחזקאל (כ"ב) תמצא שמדובר על נבזות מוסרית די גבוהה ולא סתם"תככים פוליטיים". זה נכון שפילגש בגבעה הוא מקרה קיצוני אבל הבאתי לך ראיה מפורשת מיחזקאל שעם ישראל חטא יותר מסדום. מספיק פעם אחת להגיד את זה. למה אני צריך להגיד שוב?
ואם כבר, הנה כמה פסוקים נחמדים מיחזקאל כ"ג:
"...שתים נשים... ושמותן שומרון אהלה וירושלים אהליבה.. ויאמר ה' אלי בן אדם התשפוט את אהלה ואת אהליבה והגד להן את תועבותיהן - כי ניאפו ודם בידיהן ואת גילוליהן ניאפו וגם את בניהן אשר ילדו לי העבירו להם לאוכלה... ואנשים צדיקים המה ישפטו אותהם משפט נואפות ומשפט שופכות דם כי נואפות הנה ודם בידיהן" - ושים לב גם מי זה "אנשים צדיקים"?נבוכדנצאר וסנחריב.
אף אחד לא אמר שעמ''י לא יכול לחטוא. הוא חטא ואפילו מאוד. לא מבין למה אתה חוזר על זה שוב ושוב כי זה לא רלוונטי לשאלה אם הקב''ה החליף את עמ''י לצמיתות או לא.
דווקא הפסוקים שציטטת עוסקים בעבודה זרה - הזנות שם היא משל לעבודת אלילים, כביכול עמ''י בוגד בה' כמו אישה שבוגדת בבעלה ("ואת גילוליהן ניאפו"), הרצח המדובר הוא הקרבת הילדים לאותם אלילים ("וגם את בניהן העבירו להם לאכלה").
לא אמרתי שום דבר על השאלה אם הקב"ה החליף את עם ישראל לצמיתות. כמו שאמרתי "הנצרות" אינה טענה אחת אלא חבילה גדולה של טענות שהרבה מהן נשמעות מאוד הגיוניות לאור מה שכתוב בתנ"ך
הפסוקים שציטטתי עכשיו הם רק תוספת,ולא שייכים לדיונים הספיציפיים שכבר דננו בהם אלא לדיון הכללי
ועל פי רוב ה'כותב' אוחז בידו של הסופר והסופר בפועל ממלא את האות.
גמנישאלת למה בספר תורה נותנים בסוף לכתוב גם לאנשים (יהודים) בלי הכנה. אז עניתי, שכיוון שכתוב "כולך יפה רעיתי ומום אין בך" וכל דרשות חז"ל בעניין, אז גם יהודי בלי הכנה הוא "טוב מאוד"
אמנם יש מחלוקת אם יש בתה משום בישולי גויים, גם משום שלא מדובר במאכל וגם מסיבות נוספות, אבל גם אם מחמירים - לא בטוח שכל סוגי התה שווים, למשל תה שמוכן מתיון ולא מחליטה/עלים אני לא משוכנע שהוא נכנס לגדר של 'עולה על שולחן מלכים'.
זכורני, כי יש חקירה באחרונים האם צריך להיות מין מאכל העולה על שלחן מלכים, או שצורת ההכנה צריכה להיות עולה על שולחן מלכים. (עיין ערך טונה בשימורים)
בכל מקרה בנידון דידן אני לא חושב כי יש נפק"מ, משום שתה בשקיות עולה על שלחן מלכים. פוק חזי, בבתי מלון היוקרתיים ביותר מגישים תת בשקיקים., ועל כן נראה לי כי לכו"ע נחשב עולה על שלחן מלכים.
כבר הובאה לעיל מחלוקת הפוסקים לעניין מה שציינת, והאם זה דווקא בדברים המלפתים את הפת. עיין בתגובתו של פלוני מפונפן.
השאלה נשאלה לעניין בישולי עכו"ם.
"ואם חל יום הכפורים להיות בשבת החלות מתחלקות לערב''
כמו כן בשנה כמו השנה הזו שראש השנה חל בימי חמישי-שישי החלות נאפות ביום רביעי (שם הלכה י)
לבכות? וכשראית שדבריך לא מחזיקים, ברחת בטענות שאני זה שכותב בצורה לא מכובדת.
על זה אומרים אינשי דעלמא, "סע" או שמא "תתקדם".
עדיף לשאול אותו, ואם את רוצה שזו תהיה הפתעה אז לשאול מישהו שמכיר את סגנון הלימוד שלו ומה הוא אוהב (חברותא שלו למשל).
דרך ה' להרמח"ל-די קשה ועמוק ומחולק בצורה נוחה יחסית.
למרות שהוא מסביר את כמעט כל עיקרי האמונה והוא חשוב מאוד למי שלמד רק ספרי מחשבה של ראשונים שלא היו מקובלים.
הרבה סברות היו אצל הראשונים הנ"ל שאנשים לוקחים לפעמים כאמת גמורה, כשכל המקובלים (מהגאונים והלאה) חלקו עליהם ואמרו שהדעות האלה באו מהפילוסופיה וגרמו לטעויות.
רמב"ם יומי, יש גם כל מיני ספרים של החפץ חיים מחולקים לפי ימים, ספרי הרב קוק (באלו עם הפירוש של הרב לונדין הוא ממליץ לעשות פיסקה \שתיים יומיות.) פניני הלכה (יש יומי), תנא דבי אליהו ועוד ועוד...
מה שהוא מרגיש שזורם לו וקרוב לליבו.
אבל היא ביקשה משו שכלי...
נכון, חפץ חיים זה ספר חובה, ותד"א זה אחד הספרים. אבל זה לא הסטייל שהיא מחפשת.
אז ההצעה שלי יותר טובה ממשלך
קופקליפטוס עברי אנכילחבר שלי יש בקרוב מאוד יומולדת. ו..אני חייב לקנות לו מתנה.
הוא בקרוב מסיים את מסכת שבת עם תוספות, מתחיל אחכ את המסכת בירושלמי.
בנוסף הוא גם לומד "מנחת חינוך" והוא עכשיו בקטע של לט אבות מלאכה.
בגלל זה הוא גם רוצה לדלג לבנתיים על חלק ב של המשנ"ב כדי ללמוד קודם את ג כי כל החומר של שבת בקיא לו בראש. (כן, הבנאדם תותח בלי עין הרע)
הוא ביקר פעם אצל הרב קנייבסקי והוא מאוד הושפע מהביקור. לטובה. וזה היה ביקור של 10 דקות כזה..
חשבתי אולי לקנות לו ספר של הרב קנייבסקי על הלכות שבת, ואני לא יודע עד כמה זה טוב, האם מישו שמע/מכיר ויכול לבדוק/למד בספר "תפארת ההלכה"?
הנה קישור של הספר באתר של ספרי אור החיים:
תפארת ההלכה הלכות שבת - תפארת ההלכה הלכות שבת למכירה
דבר שני אני יודע בגדול מאוד שהספרים של הרב קנייבסקי כתובים בצורה של ישרות עיונית קצרה שזה דבר מאוד נחמד שעוזר לבחון את עצמך אם אתה מצליח להבין את הטעמים של דברי הרב. אל תסמוך על מה שאני כותב כאן ב100% זה הרושם שקיבלתי מלימוד ממש מועט בספרים אחרים של הרב.
מצטרף למה שכתב ימ"ל, הספר אגלי טל מיועד ליישר את העיון, כך כותב המחבר הגאון בהקדמה, והוא בכלל ספר שנראה לי יאתגר את רוב בעלי העיון.
שאומר על טור שמעון (עיר גדולה בתקופת החורבן) "למה חרב? יש אומרים מפני הזנות ויש אומרים שהיו משחקין בכדור". חלק מהמפרשים אומרים שמדובר על שבת וזה בגלל חילול השבת (לא ברור מה החילול, אולי טלטול ברשות הרבים) אבל בירושלמי אין לזה רמז.
אבל מסברה - תלוי מה הכוונה שלך, אם בשביל בריאות הגוף זה חשוב וטוב, אם בשביל הנאה זה מותר, אם זה בשביל לנצח או בשביל להתגאות אז זה לא ראוי. לדעתי.
נ"ב
יש פה טרנד לפתוח פצל''שים בשביל כל שאלה, אשמח שתפנה אלי במסר כי אני רוצה להבין למה.
ע"פ הרב עובדיה מוקצה מחמת גופו.
מה זה פצל"ש?
ט – משחקי כדור וריצה | פניני הלכה
מפחיד קצת, לא עלה על דעתי למרות שזה מובן מאליו
יש פה דיון נרחב של הרב אופיר מלכה, מעניין מאוד (יש גם מתירים שם)
"טור שמעון הוה מפיק תלת מאוון דגרבין דמרקיע לקייטא כל ערובות שובא. ולמה חרב? יש אומר מפני הזנות וי"א שהיו משחקין בכדור". אתה צודק שבאיכה רבה נוספת על הירושלמי הזה המילה 'בשבת'.
ע מיש את @צריך עיון שעושה עליו מראי מקומות ואותך שעושה עליו פרשנות.
@ע מ הוספת את התוכן בעריכה נכון? זכור לי שההודעה הזו הייתה ריקה כשראיתי אותה פעם ראשונה. 
בכל אופן צ''ע ענה.
צריך כמובן שהכל יהיה בפרופורציה, ולא ללכת לשחק עם אנשים שהתחברות איתם אסורה בעצמה. וגם לא להגזים כמובן בכמות המשחק, יש עניין של ביטול תורה ובכלל בטלנות
רק תשתדל לא להתעצבן כשמכניסים לכם גול
הגמרא בשבת אומרת שאדם ששובר משו מעצבים כאילו עובד ע"ז
אבל בתנאי שזה עם אנשים טובים.. ויש לך גם את הקטע של ביטול תורה, אבל נניח בהפסקות בשביל להתאורר. זה בסדר לענ"ד
אשמח לראות דעות מסודרות אך ורק עם מאמרים הלכתיים, לא זכיתי אף פעם לגעת בסוגיה הזאת לעומק והנושא מסקרן אותי.
@קמנו ונתעודד @ברגוע! @אניוהוא @ארץ השוקולד @ימ''ל (הפעם תייגתי את הנכון?!)
תודה על התשובה
ראיתי במדרשה שיש סדר לפני שיעור(חצי שעה) ואז שיעור עם הרבנית על הסדר.
מזה אומר?אפשר תרגום?
זה מדרשה שאתחיל בעז'ה יום בשבוע
על נושא מסוים שעליו יהיה השיעור, באופן עצמאי או לפי דפי מקורות.
בהצלחה רבה לך! 
היתי רוצה מקורות הילכתים\מאמרים וכד' לקשירות עם תכלת זה די דחוף
מעניין למה כל-כך הרבה שואלים על תכלת לאחרונה
השני עם פירוט יפה חפש בפורום
הקשירה. יש להם גם ספר "משיכיר" ששם מופיעים גם כל סוגי הקשירה עם הסבר ותמונות.
(כותב בקיצור קצת מאילוצים)
רש"י (כ"ג א') בפרשתנו מביא את דברי חז"ל: "ולסמוך לה לא יבא ממזר, ללמד שאין ממזר אלא מחייבי (י) כריתות, וק"ו מחייבי מיתות ב"ד, שאין בעריות מיתת ב"ד (כ) שאין בה כרת".
והרי יש את פרשת "פצוע דכה" שמפרידה ביניהם, ואיך מסתדר הדבר עם הלימוד מהסמיכות?
בכל מקום שיש סמיכות, הכוונה היא לסמיכות ממש בלי הפרדה ביניהם למיטב זכרוני.
עריכה: מסתבר שהשאלה נענתה כבר בשפתי חכמים, ראיתי את "עיקר שפתי חכמים" לפני.
הנה התשובה:
"(י) ר"ל וגם בשביל זה נכתב ולא יגלה כנף אביו כדי שיסמוך לה לא יבא וגו' ואם תאמר והא מפסיק קרא דלא יבא פצוע דכה וי"ל כיון דלאו בני בני' נינהו ולא שייך בהו ממזר לא חשיב הפסק".
מעניין קצת החידוש הזה. יש למישהו את הרא"ם או שאר מפרשי רש"י שנוגעים בזה?
כמו ש"לא תגנוב" שבעשרת הדיברות לומדים שמדבר בגונב נפשות - ב"דבר הלמד מעניינו" - ונלמד מלא תרצח, אע"פ שיש ביניהם את לא תנאף (ובאמת לפי הפשט זה קשור, כי גם לא תנאף הוא עניין הנוגע לדבר בסיסי בחיים)
וכך גם כאן, שזה למד מעניינו, ונראה שיש הרבה מה להסביר פה, אבל בקצרה זה מלמד על כל איסורי הביאה בקהל, שלמרות שהם מסוג שונה מאיסורי עריות, מ"מ כולם באים לשמור על הסדרים החברתיים כמו שאיסורי עריות באים לשמור על הסדרים החברתיים.
קודם כל זה לא עניין אחד כמו עשרת הדברות שהם דיבור אחד ממש.
דבר שני גם השפתי חכמים הרגיש בקושיא הזאת ותירץ אחרת שבגלל שהפרשה שמפסיקה לא יכולה ללמד משהו היא לא נחשבת מפסיקה
עשרת הדיברות הם דיבור אחד? מנלן?
והתירוץ של השפתי חכמים דחוק לא פחות מהתירוץ שלי.
בכל אופן, לא אמרתי שזה "דבר הלמד מעניינו" אלא "סוג של".כלומר, כמו שיש "דרשה" ויש "אסמכתא", ובראשונים מובא שיש "דרשות" שהם גם קצת בגדר "אסמכתא", אז אותו דבר כאן. לא הכל שחור לבן.
יצאו וכו'. חוץ מזה גם אם לא נצטרך את המדרש שהם דיבור אחד, זה עניין אחד בוודאי. כל פעם שעשרת הדברות מוזכרים הכל כתוב כעניין אחד.
פה לא מדובר במעמד אחד, אלא בדיבור מתמשך של משה רבנו לפני הכניסה לארץ. לכן אי אפשר להגיד שמעניין הזה נלמד הכל אחרת היה לנו סלט בכל ההלכות.
התירוץ של השפתי חכמים אולי נראה לנו דחוק, אבל הוא תירוץ. אתה משנה את מה שכתוב בחז"ל שהלימוד פה הוא סמיכות פסוקים (פרשיות במקרה הנוכחי) ללימוד אחר בכלל שהוא דבר הלמד מעניינו. זה לא תירוץ בכלל...
מקבל את מה שאתה אומר שזה לא לגמרי דבר הלמד מעניינו, אבל אם ככה למה שלא נלמד מכל פסוק שבאותה פרשה דברים אחד לשני? פשוט הרי שאי אפשר ללמוד ככה הלכות, צריך גבולות, הגבלות, גדרים, שיטה.
למה שלא נקח גם מהפסוקים שבפרשה הסמוכה אחרי ונלמד מהם *הלכות*? זה כל-כך לא מוגדר שזה מבלגן את כל השיטה של הדרשות בתורה
שים לב שלא מדובר פה בוורט או בחידוש או באגדה, אלא מדרש הלכתי חמור וחשוב מאוד לגבי דיני ממזרות.
(מחזק כמובן על התגובה והנכונות להתפלפל )
ים חי מיה"ךמנלן שזה דיבור אחד לעניין דבר הלמד מעניינו? ואל תביא ראיה מזה שלמדו מזה דבר הלמד מעניינו, כי זה כמו להגיד - מנלן ששתיים כפול שתיים שווה ארבע? תשובה: כי כך כתוב בלוח הכפל. זה פשוט לא מסביר.
אני לא בא ללמד הלכות, אלא לפרש את חז"ל. אני לא בא בשם הסמכות של עצמי לומר ש"זה סוג של דבר הלמד מעניינו" אלא בשם חז"ל, אני מביא שיש כאן מקום לדרוש דרשה. עכשיו, שאני יודע שיש מקום לדרוש דרשה, נשאלת השאלה: איזה דרשה? והתשובה: חז"ל אמרו שזה סמיכות. ונשאלת השאלה, הרי זה לא סמיכות? אז אני מביא ראיה שיש גם דרשות של דבר הלמד מעניינו. ולא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה וכו', הצד השווה שבהם ששניהם נלמדים מכתיבה של פסוקים שונים בקרבת מקום אחד לשני, ולימדתך התורה, שבדבר הלמד מעניינו, אע"פ שמסתמכים על פסוקים הכתובים בקירבת מקום זה לזה, בכל זאת מוותרים על הצורך להיותם צמודים. אף בסמיכות, אם יש עילה מספיקה, אז אפשר לוותר על הצורך להיותם צמודים. ואם תרצה, אפשר לומר שהשפתי חכמים מסביר למה יש עילה מספיקה. עד כאן
ההגדרה ל"דבר הלמד מעניינו" הוא שיהיה בהם עניין אחד.
מעמד הר סיני הוא עניין אחד, מקרה אחד, מעשה אחד ורצף של אמירות (שנאמרו בבת אחת ע"פ המדרש).
פה מדובר על מעמד אחד שכולו נקרא ספר דברים שבו משה רבנו אומר הכל ברצף, לכן ברור שלא למדים מנושא לנושא ע"פ דבר הלמד מעניינו כי יצא לנו סלט מכל התורה כולה.
תפריד בבקשה את הקטע של דבר הלמד מעניינו, זה נושא מעניין ללמוד את ההבדל בין סוגי הדרשות והיכולות ללמוד על פיהם, אבל סמיכות היא חזקה יותר מדבר הלמד מעניינו למיטב זכרוני (בחינוך מודפסים לפעמים הסברים של דרשות על י"ג מידות אם אני לא מבלבל בין הספרים).
קיבלתי את הרעיון שלך לגבי דבר הלמד מעניינו, והוא יפה רעיונית, אבל אחר המחילה אני דוחה אותו בשתי ידיים 🙌.
רוצה לנסות גישה אחרת? אני אודה לך
אתה יכול לפתוח את מפרשי רש"י האחרים בכיף, אין לי אותם פשוט
שחילוקי הפלפולים יכולים להתפרש (בשי"ן שמאלית) בבחינת אילו כל הימים דיו וכל העצים קולמוסים וכו'. אז לכן אני לא רואה צורך לדייק ולדקדק בכל אפשרות לפרט יותר, אני מחפש הסבר כללי שמניח את הדעת ונותן כיוון "סביר" להבנת העניין, ובזה אני מסתפק. עיין בהקדמת "חובת הלבבות" ו"מסילת ישרים" (ונדמה לי גם עוד ספרים של הרמח"ל)
אתה מביא רעיונית דבר מעניין אבל הוא לא תופס בכללי הדרוש.
אי אפשר לקחת מדרש של סמיכות ולהפוך אותו למדרש של דבר הלמד מעניינו.
בלי נדר אעיין שוב בהסבר של המידות
נוגע לזה שאני מסתפק בפירוש כללי למרות שיש עוד הרבה מה לשאול ולברר. לפעמים אני מעדיף לעצור את הדיון בנקודה עם הסבר סביר, ולא להמשיך לבדוק גם אם יש מה לבדוק. זה עניין של גישה, כי גם על המסקנות שאתה תביא יהיה אפשר למצוא עוד שאלות,
אשמח אם תביא מקור למה שאתה אומר, נראה לי שההבנה שם לא נכונה.
בתירוצים, בטח כאלה שנוגעים לכללי לימוד, חייב לדייק ולדקדק היטב היטב כי הם היסודות של כל התורה
ההסבר הוא בשם עצמי. הרעיון להסתפק בהסבר הזה, הוא רעיון על סמך מה שכתוב בספרי המוסר.
אין כזה דבר תירוץ שאי אפשר להקשות עליו עוד קושיות. רק צריך להתאמץ מספיק, ללמוד עוד דרכים להקשות קושיות, לקשר עוד דברים שלא קישרנו בהתחלה, וכל מיני דברים כאלה. לאט לאט צומח לך הר גדול של פלפולים. ועל זה נאמר "יקוב הדין את ההר"
זה.
אל תגזים אנחנו מנסים להגיע פה לתשובה אחרת משל השפתי חכמים לא להתפלפל לחינם על כללי הדרשות
אם אמצא מקור "חותך" אביא אותו, אם לא אתה בין כה לא תקבל כי תפרש אותו בהתאם לדרך הלימוד שלך,
רק אני לא מבין למה אתה קורא לזה "להתפלפל לחינם"? האם דמם של פלפוליך סמוק יותר משל פלפוליי?
התכוונתי לומר שפלפוליך בשרשור הזה קבילים עלי ואינם פלפולי סרק
אני לא יודע על סמך מה אתה קובע שאני :"מגיב מהמותן", אבל אשמח לשמוע כיצד דבריך האחרונים (1:49) משתמעים מדבריך הראשונים (23:59)
"אין כזה דבר תירוץ שאי אפשר להקשות עליו עוד קושיות." קרי פלפולי סרק.
אני כתבתי
"אל תגזים אנחנו מנסים להגיע פה לתשובה אחרת משל השפתי חכמים לא להתפלפל לחינם על כללי הדרשות" קרי לא פלפולי סרק
רב כלשהו התיר בפומבי לאישה לא נשואה לעלות להר הבית.
וכן,זה כולל טבילה.
והוא גם כתב טעם (לא מצטט) - כאשר הרצון להתקרב לה' דרך עליה להר מתנגש עם הגזירה שגזרו של תטבול (כולנו יודעים למה הגזירה..), יהיו כאלה שיגידו שלא תעלה, ותחכה לחתונה.
אבל אני מהאומרים הפוך, ועדיף שתעלה להר.
אני די בטוח שאם אני אומר את השם שלו אתם מכירים אותו.
ואני לא סגור על זה.. כאילו - הוא פירסם אתזה באינטרנט, אז אני די בטוח שזה לא לשון הרע (לא סגור עלזה)- ובכל זאת לא כתבתי שם.
עכשיו עזבו אם מותר בכלל לעלות, כן.. אני גם לא עולה.
גם לרבנים שאומרים כן - איפה ההגיום אנשים?!?!
העניין הוא שזאת לא גזירת חז"ל, וגם היא לא ממש מפורשת לאיסור (ראיתי שאומרים שזה חרם אבל אין לזה מקור כל-כך).
לכן אפשר ללמד זכות על מי שכתב ככה.
אבל נראה שזה יקל לאנשים את האיסורים שגם ככה הם דאורייתא.
אנשים נוטים לדמיין שאיסור נגיעה, קירוב, ואפילו ח"ו חמור יותר, הם רק גזירות בגלל טומאת נידה (אין שום קשר בעולם, אגב).
לכן בוודאי שלא צריך להגיד דברים כאלה שיכניסו לדור הערמומי (בקטע חצי מחמיא) הזה רעיונות לראש.
בקיצור: תורנית אפשר ללמד זכות, בפועל נראה לי טעות חמורה להגיד את זה
שאדם נמצא בחדר לבד עם מחשב ונגיד אין אף אחד בבית?
