מצד שני הרמבם פסק במשנה תורה שמלך ישראל שלא מבית דוד, אסור לו למלוך בירושלים "ואין ממנין בירושלים מלכי ישראל, אלא מלך ירושלים מזרע דוד".
לכן המסקנה שמשיח בן יוסף זה שלטון "כסא" אך לא מלך. כלומר מדינת ישראל.
קעלעברימבאראני זוכר משהו לגבי "שלא יהרג משיח בן יוסף"
(אני לא בקיא בנושא, רק מנסה לבדוק אם אני זוכר משהו לא נכון)
"וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין" יכוון על משיח בן יוסף שיחיה ולא ימות בידי ארמילוס רשיעא.
אפשר לראות זאת בסידורים מסויימים ספרדים.
לזכרוני הרב שרקי אמר שהכוונה מוסבת על המילה "תכין" באופן ספציפי
יותר מזה, לפי מה שאתה אומר מכוונים על משיח בן יוסף בקטע שמדבר על ההכנה למשיח בן דוד, ככה שאין מכאן ראיה.
אפשר גם לומר שזה משהו קבלי עמוק שאנחנו לא מבינים
(רח"ו מביא את זה בשם האר"י מפי שמעיה ואבטליון, כמדומני)
בגמרא וגם העקרון שלו מופיע במזמור עח בתהילים.
לא אמרתי שמשיח בן יוסף לא יכול להיות איש אחד שליט. אבל הוא לא יהיה מלך.
כי אם הוא מלך היה צריך לכוון עליו ב"תקע בשופר גדול לחירותינו" כי מלך לא מבית דוד אסור שימלוך בירושלים, אז למה לכוון עליו בבונה ירושלים? זה כמו להתפלל על המלך יהוא בבונה ירושלים. ועוד בתפילה שמלכותו תהיה בתוכה, שזה אסור לפי הרמבם.
יוצא שמשיח בן יוסף הוא שלטון מחליף ששומר את השלטון למלכות בית דוד בירושלים, כמו מורה מחליף. ירושלים היא העיר של מלכות בית דוד כמובא בברכה עצמה וחתימתה בנוסח ארץ ישראל הקדום "אלוקי דוד ובונה ירושלים", אילו היה ממש מלך אבל לא מדוד אז אסור היה לו למלוך בירושלים.
זה לא הוכחה וודאית, אבל מסתבר.
הרי ב ו באייר בחצות הלילה הסתיים המנדט הבריטי ויצאנו משעבוד מלכויות?
( @טיפות של אור , אני שואל ברצינות. למרות שיש לי סברה, הסברה אומרת שנחגוג גם את ה וגם את ו. אבל לא ברור למה חוגגים רק את ה)
אומרים ולזכרוני עוד רבנים שלא זוכר.
רוב הפוסקים לא אמרו בלילה בברכה.
הרב גורן, רב אברום שפירא, הרב משולם ראטה לזכרוני, הרב שלום משאש, הרב יעקב אריאל, הרב דב ליאור, הרב נחום רבינוביץ ועוד
השאלה היא בקרב מי שסובר שכן יש פה מימד של גאולה והצלה, ואז האם אפשר לתקן על זה הלל או לא.
אצל מי שסובר שתחיית המדינה לא נחשבת אפילו הצלה, אין בכלל מה לדון על אמירת הלל. הפוסקים הרלוונטים לברכת ההלל הם אלה שלדידם שייך בכלל לדון בשאלה הזו.
כשאתה מתווכח פה עם מישהו על "האם לברך" זה על רקע ההנחה שבכלל שייך לדון בזה. אם אתה רוצה לדון האם מדובר בהצלה, אז זה משהו אחר ואז כן תתייחס גם למי שסובר שאין הצלה.
אלה שני מישורי דיון.
האם צריך למחוא כפיים כשמגיעים לקומה 3 בבניין פלוני? יש מי שסובר שכן ויש מי שסובר שלא, ולעומתם יש מי שסובר שבכלל אין בניין. האחרון הוא בכלל לא בגדר "בעל דעה" לגבי אותה מחיאת כפיים, כי הסיפור לא מתחיל בכלל מצידו. בשבילו זה כמו לשאול האם מלפפון הוא ארוך יותר או ירוק יותר. זה עוזר לך להבין יותר? אם עדיין לא, חבל.
הל בברכה או לא ואם בלילה או לא.
לא לגבי השאלה אם בכלל לומר הלל, שבה אנו כן מתחשבים בפוסקים החרדים ובשיקולם, פשוט לא הולכים לפיהם.
אם הם טוענים שזה לא גאולה צריך להתחשב בשיקולם כי הם לא אומרים זאת סתם. כלומר הם צודקים שבפועל קשה לראות את הגאולה בחיי היום יום לעומת מה שגאולה צריכה להיות.
אלו ואלו דברי אלוקים חיים, והלכה כרבנים הציונים (לפחות לפי מה שאנו נוהגים)
אבל כן, ברמה העקרונית בוודאי שיש ללמוד את דבריהם ולבחון את מידת האמת. אלה דברים פשוטים.
מכל מלמדי השכלתי. להשכיל אינו בדווקא להסכים. גם הבנת הטעות בדברי האוסרים/מתירים היא לימוד תורה.
גם מהנוצרים אני יכול להשכיל, אבל כאן מדובר שדעות חכמי החרדים הם דברי אלוקים חיים ממש. למרות שהלכה לא כמותם
האם אין פה הצלה רבתי? האם הקמת מדינת ישראל גרועה מפורים שני?!
הטענה שלהם היא על החילוניות וכדומה. איפה הנימוק ההלכתי פה?
האם כל ישראל שבארץ היו מתים אם היינו מפסידים?
האם הצלה לחיים זה על כל יהודי העולם או מספיק היישוב בארץ?
כמובן קושיא על הלל יום ירושלים. אך אני אומר הלל ביום ירושלים כי הפוסקים אמרו, למרות קושיות הלכתיות שלי על זה. אשמח אם מישהו יתרץ לי
מומלץ ללמוד היסטוריה. דחוף.
הפוסקים המדברים על הצלה ממיתה לחיים מדברים על הלל על הצלה ממיתה שהיו עושים עמי ערב, בדיוק כמו ההלל ביום ירושלים, ועל זה הקשתי. אמנם נראה שמספיקה הצלה ממיתה של היהודים הגרים בארץ, אבל השאלה אם היה איום מיתה טוטלי.
על השואה אפילו לא מתחיחה השאלה, הנאצים נבלמו במרחק מאות קיחומטרים מהארץ, והיו כמה מיליוני יהודים בארהב הרחוקה מהזירה.
אין מה להשוות לגזרת המן בה כל היהודים חיו תחת שלטון פרס וכבר הכינו את החרבות להרוג אותם ביג באדר. זו הצלה ממיתה של עם שלם שחרב היתה מונחת כבר על צווארו.
אם נאמר הלל על כל הצלה ממיתה שהיתה אולי יכולה לקרות ונבלמה בסוף, אז צריך לומר מאה הללים בשנה בערך.
התשובה לזה שגם מלך רשע הוא מלך, אבל לא לכל דבר
אבל לא בטוח
ואני מקווה שאתה המצאת אותה לבד.
העצמאות והריבונות של עם ישראל על עצמו, היא עובדה גם אם כולם חוטאים, מנאפים ועצרת בוגדים. מה שגם לא נכון. גם ברמת המדינה.
מלך זה מנגנון ספציפי. עצמאות וריבונות זה מצב כללי. יכולה להיות ריבונות ללא מלכות כשירה, פשוט אין קשר בין השניים. בעצם יש, ללא ריבונות אין משמעות למלך. אבל ללא מלך, העצמאות בעינה עומדת.
החרדים טוענים, משיעור של הרב שרקי.
הלכתית הם ודאי טועים. אמונית זה יותר מורכב. אינטואיטיבית היינו יכולים לענות להם, אבל אם לא הרב קוק אני לא חושב שמישהו היה מצליח לענות להם בצורה שכלית.
בסוף הבעיה של הציונות החיחונית זה לא שהם חוטאים, אלא שהם לראשונה בהיסטוריה רוקנו את הזהות הלאומית של ישראל ממה שהיא באמת - מכל קודש מהתורה ואלוקים. לשיטתם אנו כבר לא עם ה' , אלא עם ככל העמים.
אפילו אחאב האמין שאנחנו העם של ה' בורא העולם, שמר תורה בצורה מעוותת, דרש בנביאי ה' אמנם נביאי שקר, שבת שבת וחגים וכו' והאמין ביציאת מצרים ובברית עם 3 האבות של ה'.
הציונות החיחונית באעדאולוגיה שלה הולכת נגד האתוס הלאומי הזה, כלומר אין כאן שום זהות של עם ישראל, ולכן באידאולוגיה זו אדאולוגיה גויית גמורה.
אבל האינטואיציה והרב קוק כבר מסבירים שבעם לא הולכים לפי האעדאולוגיה, אלא לפי התנועה הקולקטיבית הרגשית, ששם וודאי שהציונות החיחונית רצתה לחזור לארץ מאותו סיבה ש2000 שנה השתוקקו לפניה. עיין להרחבה באורות, ישראל ותחייתו, פסקה לא'
מלך רשע לא נחשב מלך ישראל, אז במילא זה מלכות גויית ואז אנו תחת שעבוד מלכויות למדינה הגויית שבטעות שמה ישראל. כך טענתם המוטעת.
אבל לא בטוח. לזכרוני יש חרדים הטוענים שארהב שולטת עלינו אז אז אנו בשעבוד מלכויות.
אולי יש טוענים שבשביל מלכות צריך אישור סנהדרין ואין. למדתי את הטענות ההלכתיות של החרדים פעם אבל לא זוכר אותן במדויק
בפשטות הלל ביום ולא בלילה, ליל הסדר זה דין מיוחד (ואגב, בארץ פחות מכירים זאת, אבל בקהילות אשכנז בחו"ל לא אומרים הלל בתפילה בלילה אלא רק בהגדה וממילא לא מברכים).
הרב גורן זצ"ל חידש ליצור השוואה שלמה בין ליל הסדר ליום העצמאות ורוב הפוסקים, כולל כל הרבנים הראשים שלפניו ואחריו לא סברו כמוהו.
למישהו יש את ההקלטה של מזמור י"ט?
ישנם שני פסוקים בתנך עם המילה תערוץ:
1.הֲל֤וֹא צִוִּיתִ֙יךָ֙ חֲזַ֣ק וֶאֱמָ֔ץ אַֽל־תַּעֲרֹ֖ץ וְאַל־תֵּחָ֑ת כִּ֤י עִמְּךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר תֵּלֵֽךְ: פ (יהושע פרק א פסוק ט).
קישור לפירוש:
תנ"ך - מקראות גדולות הכתר - יהושע פרק א פסוק ט
2.הֶעָלֶ֣ה נִדָּ֣ף תַּעֲר֑וֹץ וְאֶת־קַ֖שׁ יָבֵ֣שׁ תִּרְדֹּֽף: (איוב פרק יג פסוק כה).
קישור לפירוש:
תנ"ך - מקראות גדולות הכתר - איוב פרק יג פסוק כה
נראה לי ששני הפירושים מנוגדים זה לזה.
בפסוק הראשון שהבאת זהו פועל עומד (כמו הרפלקסיבי בשפות רומאניות) ומשמעותו כמו פחד.
וראיה כמו מה שנאמר:
* וָאֹמַר אֲלֵכֶם לֹא תַעַרְצוּן וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם. (דברים א׳:כ״ט)
* לֹא תֹאמְרוּן קֶשֶׁר לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר וְאֶת מוֹרָאוֹ לֹא תִירְאוּ וְלֹא תַעֲרִיצוּ. (ישעיהו ח׳:י״ב)
* אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדֹשִׁים רַבָּה וְנוֹרָא עַל כׇּל סְבִיבָיו. (תהלים פ״ט:ח׳)
ובפסוק השני שהבאת זהו פועל יוצא, ומשמעותו כמו לשבור, להכניע.
וראיה כמו מה שנאמר:
* וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צֻרִים וּבִמְחִלּוֹת עָפָר מִפְּנֵי פַּחַד יְהֹוָה וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ. (ישעיהו ב׳:י״ט)
* הִנֵּה הָאָדוֹן ה' צְבָקוֹת מְסָעֵף פֻּארָה בְּמַעֲרָצָה וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים וְהַגְּבֹהִים יִשְׁפָּלוּ. (ישעיהו י׳:ל״ג)
ואמנם, אפשר לראות את הקשר המשותף בפועל ע.ר.ץ - והפירושים אינם מנוגדים אלא בהקשר שונה מדגישים היבט אחר.
אתה יכול להיעזר בקונקורנציה כדי לחקור את משמעויות המילים והשורשים: MikraotGedolot – AlHaTorah.org
אם בראש השנה שחל בשבת אנו דוחים את המצווה היחידה לחג מדאוריתא שהיא תקיעת שופר
ולא קובעים את החג ביום אחר
אז אין שום סיבה לא לחגוג את יום העצמאות בתאריך הקבוע. הרי יש לנו ממשלה שהיא יראת שמיים ולכן יש לה הזדמנות לשים יותר תוכן של קדושה ביום זה. בלי מנגלים ובלי טקסים רעשניים.
מקדימים ומאחרים את פורים ולא מבטלים את מצוות היום.
כל חג לגופו.
כמובן שכל האירועים הם לא מצווה, אבל רק אומר שכל מקרה לגופו. מה גם שראש השנה דאוריתא ולא ניתן להזיזו
… ומקיימים את היום במועדו.
אם מדאורייתא דוחים מצווה מדאורייתא, למעשה המצווה היחידה של היום אז אפשר לדחות ״מנהגים״ ולקיים את המאורע במועדו.
סך הכל רציתי להראות לכל מי שרואה ביום העצמאות אירוע ניסי כמו התחלתא של גאולה את חוסר העקביות ביחס ליום. כמובן שלי אין שום דעה בנושא לא לכאן ולא לכאן.
אין בעיה לדחות ליום אחר
אם שנוי היום או ביטול המצווה או המנהג.
לגבי שינוי היום אתה צודק.
כמו שאמרתי למי שמסתכל על יום העצמאות כארוע ניסי ולא סתם יום שמח למסיבות ומנגלים אזי זאת ההזדמנות לחגוג את היום בקדושה דווקא ביום שבת ביחוד בשנה של מלחמה וחטופים.
דיבור של לדעתי הרב רימון בנושא.
אני תהיתי לעצמי למה את ההלל לא משאירים בשבת כמו שבפורים על הניסים נשאר בשבת.
והתשובה שלו הייתה זה שבפורים בהתחלה היה נחגג בשבת ואז שינו את זה כי זה יצר חילול שבת אבל את עיקר קדושת היום לא הזיזו לכן אומרים על הניסים בשבת.
אבל יום העצמאות מלכתחילה בשנה של קום המדינה היה אמור להיות בשבת בזמן פקיעת המנדט הבריטי והוקדם לשישי מתוך כוונה של לא לחלל שבת ובעצם הוא מעולם לא נחגג בשבת לכתחילה אז הרבה יותר קל ופשוט לנייד אותו ושזה גם קידוש ה'. אני מסכימה עם זה. אני ממש לא חושבת שמישהו מאיתנו באמת היה רוצה את חגיגות יום העצמאות בשבת. ולהגיד שצריך להפוך את זה ליום עם פחות על האש ויותר רוחני זה לטמון ראש עמוק עמוק בחול.
מצרפת את הכתבה בה נכתבו דברי הרב יוסף צבי רימון
בנוסף תשובה הלכתית של הרב דב ליאור
https://www.yeshiva.org.il/ask/108637
פירוט ההלכות ביום העצמאות שהוקדם/נדחה ע"פ הרב זלמן מלמד
מי שחושב שהוא יותר חכם מכולם ומציע בואו נעשה את זה בשבת בקדושה, תתעוררו על עצמכם... החוסר קביעות זה קידוש ה'!
המדינה שלנו בחרה החל מהקמתה לכבד את קדושת השבת ולחגוג את עצמאותה בתאריך משתנה כדי לא לפגוע בקדושת השבת. זה דבר טוב מאוד שאנחנו רוצים שלא ישתנה לעולם בע"ה.
בואו תגידו נעשה את זה אנחנו הדתיים, אתם באמת חושבים שאם הדתיים לעצמם יחגגו בשבת החילונים לא יעשו את זה גם? זה פרצה הקוראת לגנב.
ואגב, למזלזלים במנגלים, להזכירכם בכל החגים (מלבד כיפור) חלק ממצוות החג זה סעודות גדולות ומכובדות.. היהדות מעולם לא הפרידה בין תענוגות הגוף לקדושה. להפך, זה חלק מהקדושה. במקום לנסות להוציא את זה מהקודש ולהגיד שזה סתם תחברו את זה לקודש.
הוא לא יכול לצאת בימים א ג וה' (על פי לא בד"ו פסח+אתב"ש ז-ע שביעי של פסח זה עצמאות. (הידעתם? כתוב באיזה ספר מפעם שיום ז של פסח יהיה חג לעתיד לבוא וזה ע עצמאות וזה באמת תמיד מקביל סתם אנקדוטה)
אם הוא יוצא בשני זה יום זיכרון במוצ"ש אז דוחים לשלישי ואם זה בשישי/שבת אז מקדימים. רק ברביעי הוא נשאר במקומו בעצם וזה לא קורה הרבה זה בעצם זה חג שאין לו באמת תאריך קבוע מלכתחילה. אז זה לא שהחג בשבת והזיזו אותו. הוא מלכתחילה לא שם.
ידוע הסיפור המשולש על שמאי, שהגיע גר להתגייר ושלוש פעמים נזף בו שמאי.
ותהיתי לעצמי מה היחס בין סיפורים אלו, למידתו של שמאי באבות פרק א - "הוי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות" ?.
איך אלו מתיישבים יחד?
תודה רבה
אז מן הסתם שמאי קיבל אותו בסבר פנים יפות, וכששמע את הבקשה - כעס עליו
…מתי?
כשהציבור הולך בדרך ישרה.
מי קובע? רוב העם? דרך התורה?
…קראתי את הפסוק בירמיהו:
״ מי יתנני במדבר מלון ארחים ואעזבה את עמי ואלכה מאתם כי כלם מנאפים עצרת בגדים״
ולא אמירה הלכתית.
זה ברור ופשוט.
אדם צריך לעשות מצוות ולהימנע מעבירות, ומה הציבור עושה זה בהחלט לא רלוונטי.
בדבר הרשות, אל תפרוש מן הציבור.
אני הבנתי את זה כ"לא ישמח אדם בין הבוכים ולא יבכה בין השמחים ולא יהא ער בין הישינים ולא ישן בין הערים ולא עומד בין היושבים ולא יושב בין העומדים. כללו של דבר אל ישנה אדם דעתו מדעת חביריו ובני אדם (דרך ארץ רבה ז, ז).
או כהסבר ל"לא תתגודדו"
בסוף פרק ה' שעוסק במפסידי ומרחיקי מידת הזהירות -
"והמפסיד השלישי הוא החברה, דהיינו, חברת הטפשים והחוטאים, והוא מה שהכתוב אומר (משלי יג, כ): ורועה כסילים ירוע. כי הנה אנחנו רואים פעמים רבות אפילו אחר שנתאמת אצל האדם חובת העבודה והזהירות בה, יתרפה ממנה או יעבור על איזה דברים ממנה כדי שלא ילעגו עליו חבריו או כדי להתערב עמהם, והוא מה ששלמה מזהיר ואומר (משלי כד, כא): ועם שונים אל תתערב. כי אם יאמר לך אדם (כתובות יז, א): לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות, אף אתה אמור לו, במה דברים אמורים, בבני אדם שעושים מעשי אדם, אך לא בבני אדם שעושים מעשי בהמה"
כדאי אולי לעיין שם בפנים, כי זה לא ממש נאמר על משנה - https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%D7%A1%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%94
וכשניסיתי לראות טיפה מפרשים אז ישר ראיתי בברטנורא -
"אל תפרוש מן הציבור - אלא השתתף בצרתם. שכל הפורש מן הציבור אינו רואה בנחמת הציבור"
וזה נשמע לי מדהים. לפי רבי עובדיה מברטנורא האמירה של המשנה היא לאו דווקא בנוכחות הפיזית (אולי גם) היא בנוכחות המנטלית. להשתתף בצרת הציבור זה לא מובן מאליו. יכולה להיות נטייה לברוח ולא לרצות להשתתף בצער הציבור אלא לרצות להיות שותף רק לציבור מאינטרסים ולא בצורת שייכות גדולה כמו משפחה.
לשאלתך - אדרבה, הלפי הוראת המשנה יש להתתף בצער זה שאין קיום מצוות. לא אומר חלילה להיות שותף בפועל לאירועים או למעשים שיש בהם דברים לא טובים.
פרישה מהציבור זה לא ביחס להחלטה כזו או אחרת אלא בעניין השותפות.
ההחלטה של רבן יוחנן בן זכאי היתה מתוך ושתפות גדולה לעמ"י והשתתפות בצערם ולכן היא הובילה לכל הברכה שהזכרת ביחס למפעל תורה שבעל פה.
זה סותר את מה שאמרתי?
זה מתוך כך.
לפעמים שבנאדם מראה שותפות על דבר מה הוא לאו דווקא תבוא מתוך ריצוי, לפעמים הוא דווקא יעשה את זה מתוך קונטרה.
מה שכלפי חוץ יכול להראות פרישה, כלפי פנים הוא הכי חיבור שיש.
… זה פרישה לשמה ויש כאלה שלקחו את זה אפילו יותר רחוק כאשר הוא יצר מגע עם הקיסר לעתיד וטענו שהוא היה צריך למנוע את החורבן..
גם הנביא ירמיהו היה במובן מסויים פורש מהציבור והעתיד הוכיח שהוא צדק. אז אי אפשר לעקם את המושג פרישה במושגים של חוץ ופנים. לפעמים פרישה היא מוצדקת ולפעמים היא לא אבל פרישה זה פרישה מהציבור נקודה. בקיצור לא תמיד הרוב צודק.
אתה יכול להבין את הפירוש של רבי עובדיה מברטנורא בצורה שונה?
"...אלא השתתף בצרתם...". בפשטות, זה לכאוב את זה שלשני כואב וגם לעשות עם זה משהו. יש מיליון צורות לעשות את זה, גם כאלה שנראות כפרישה בגוף אבל הם מבטאות חיבור בלב. נשמע לך אחרת? או שאתה לא מקבל את הפירוש הזה בתור פירוש לגיטימי למשנה? רבי עובדיה מברטנורא הוא אילן גבוה שאפשר להתלות עליו.
מי שפרש מהציבור גם בלב לכאורה זה מחלון וכליון ממגילת רות.
פרישה שנועדה לתועלת רוחנית היא תמיד פרישה לשם החיבור. החיבור הרוחני.
… אל לנו לשפוט איש את רעהו כי רק השם יתברך יודע ללב האדם. אני מקווה שסוף סוף הגענו להסכמה.
אתה שאלת איך פותרים את הסתירה בין המקורות וזה מה שעניתי
לגבי מה שכתבת - למה שתהיה פרישה בלב? אפילו על הרשעים צריך להתפלל
בס"ד.
אחד הדברים החשובים בלימוד תורה הוא כמובן ללמד תורה ובפרט להתאים את הלימוד לקהל הרחב.
בשבת הבאה [עוד שבוע] תהיה לנו בע"ה שבת משפחתית גדולה..
יכול להיות שיבקשו ממני לדבר.. ובא לי אחד מהשתיים או לספר סיפור עם מסר פשוט ויפה. עדיפות לסיפור מהגמרא/מדרש [גם ר' נחמן תופס.]
או אולי [אם יהיה יותר זמן] סיפור שאפשר יותר להתבונן בו.. [כמובן במגבלת הזמן].
הבעיה שמעבר לעובדה שאני עם הארץ ולא בקיא בגמרות/מדרשים.. אני גם לא כ"כ טוב בלהתבונן בסיפורים מעצמי או לברור את הפירושים שכו נכתבו..
נגיד סתם יש את הסיפור הידוע עם הלל ומי שרצה להקניטו.. אני יודע שיש עין איה על הרבה מהפסקאות אבל תוהה לעצמי אם זה לא התבוננות עיונית מידי לציבור ומתקשה לברור מה מהפסקאות לקחת וכו..
או נגיד יש את אבידת בת מלך/מעשה בתבואה המשוגעת וכו.. עמוק מידי עבורי .. לעצמי אני לא יודע לפרש אז צריך משהו פשוט ומובן שאוכל להעביר לציבור בלי גמגומים.
אז כאמור כל המלצה זה מעולה..
אשריכם..
כגון ארץ ושמים לר"י פילבר שמביא עין איה בצורה יפה, יש עיוני איה גם.
על סיפורי ר' נחמן ברור לי שיש, רק צריך לחפש.
כוהגדת של הרב גלינסקי ומתוק האור של הרב לוינשטיין ועוד שיש שם הרבה דברים יפים. (מומלץ גם בלי קשר למשימה שלך)
ואולי מעשה מבן מלך שהיה מאבנים טובות?
לא חייבים להיכנס להפליג לעומקים של הסיפור.
פחות משנה מאיזה ספר אתה לוקח את הרעיון אלא אם אתה יכול לתרגם אותו בצורה פשוטה ושווה לכל נפש.
זה גם יכול להיות מדד טוב להבנה. אם אדם יכול לקחת פסקה בעין אי"ה ולהסביר אותה במילים שלו זה מעיד על ההבנה, נראה לי כדאי לנסות את זה בלימוד עצמו, לאו דווקא בלהעביר מסר.
יש גם המון ספרים על פרשות שבוע שאפשר לקחת מהם. לא חייבים בהכרח להתסכל במדרשים ובמקורות עצמם אלא גם באנשים שעושים עבורנו את העבודה בצורה טובה ומנגישים את זה.
סדר מתי מותר לשמע שירים ולהסתפר
והאים מותר לשמוע פודקאסטים עם מנגינה
זה כמו שיעור, אין שום בעיה לשמוע, הבעיה בשירים זה שזה מוזיקה ושמחה, פודקאסט זה לא מוזיקה ונועד להשכלה ועניין...
אבל מה העניין בסימני חגבים שיש להם כרעיים לנתר בהן על הארץ?
שאלה יפה
אולי כשיש מכת ארבה אין אוכל וחייבים לאכול אותו כדי לא למות ברעב. ובכל זאת התורה הגבילה את המינים המותרים - כמו שהיא הגבילה מכל קטגוריה של בעלי חיים (ובפרט שאלו ה'שרצים' היחידים שהותרו). אז אולי המינים שהותרו הם דווקא המינים הכי נפוצים, שאפשר להסתפק בהם בשעת רעב
האם זה קשור גם לכך שהם מעופפים וקשורים למימד רוחני (בגלל שהם שייכים לתחום האוויר) וקצת מדומים למלאכים צבא השמיים? "כי עוף השמיים יוליך את הקול ובעל כנפיים יגיד דבר" נדרש,לזכרוני על מלאכים, שמתוארים גם מעופפים עם כנפיים
מה שאתה אומר נשמע קשור לעניין. השאלה אם זה הטעם היחיד?
(וברצינות - נשמע כאילו הסתמכת על משהו כשכתבת את זה. תרצה לשתף?)
אז הם אמורים להיות קשורים לארבעה שבתורה (:
'הושע נא אדמה מארר... חטה מחגב... שבע מסלעם...'
לדעתו רק הארבה (וציפורת הכרמים שמתרבה מה'למינו' שלו) מתלהקים. השאר מקסימום מזיקים לחקלאות כמו מזיקים אחרים (ועדיין שייך להגיד "שבע מסלעם". ובעקבות המאירי הוא מפרש שלחגב יש שתי משמעויות, לפעמים כשם כולל כמו בדברי הימים, ולפעמים כמין פרטי שלא מתלהק כמו בפרשה)
אבל על הדרך ראיתי שדעת מקרא מציעים כמוני (שהתורה התירה בגלל הרעב). בטח לפי זיהויים אחרים. וראיתי מישהו שהציע שהמינים המותרים הם דווקא החגבים והחרגוליים הצמחוניים
קעלעברימבארשכל חיה מייצגת אידאה רוחנית ולא במקרה עוצבה בצורתה ולא במקרה טהורה או טמאה.
לא אומר זאת מעצמי אלא על פי החסידות ופנימיות התורה, וכן אפשר לפרש כך את הנביאים והגמרא והרב קוק
כי היא יותר 'פשטנית'
(ואני מניח שדיברת בהודעה הזאת על שאר התגובות שלך. אני שאלתי דווקא על התגובה הספיציפית, כי היא כללה מידע אינפורמטיבי שלא נראה לי נובע מפנימיות או משהו כזה...)
זה כמו שיד ימין שלי משמשת כפרקטית להחזיק דברים. אבל לא הייתי מוותר עליה גם תמורת יכולת טלפתית להזיז דברים שלא אצטרך בכלל ידיים. כי אנחנו מרגישים שיש ערך עצמי ואסתטי בעצם היות היד קיימת כחלק מעולמו של ה', בלי קשר לתועלת שלה. ובפנימיות הצורה יאמרו שיד ימין מייצגת בגשמיות את מידת החסד ולכן יש לה ערך עצמי-מיסטי ולא רק פרקטי, אבל המימד הפרקטי שלה מייצג את החסד עצמו - נגיד שאפשר לפעול ולבנות ולתת במציאות עם יד ימין.
אז אולי אפשר למצוא קשר בין המימד המיסטי של הארבה להיותו מכה מזיקה והצורך לשבוע ממנו (אולי העקרון שמכל רע יוצא טוב בסוף? כך מכילוי התבואה יוצא חגבים לאכילה, שאגב התימנים אומרים שמאוד טעימים ומזינים)
זה מתקשר לטעם מיסטי שבפסח זה רק ההתחלה ורק יצאנו ממצרים והאומות לא תוקנו ולכן מעשה ידי טובעים בים ולכן לא אומרים הלל שלם בכל החג חוץ מהראשון. בסוכות כבר הכל אסוף וגמור והאומות תוקנו ולכן השמחה שלימה ואומרים הלל שלם 8 ימים ובלינה בירושלים
בימי התנך שופר לא רק היה בראש השנה אלא גם לסימון התחלת צום, הודעה על כניסת שבת, והתרעת מלחמה ומסע המחנות.
חשבתי שאולי צפירה זה כמו תקיעה - קול דממה דקה שגורם לנו לעמוד דום ולהזכר.
ואזעקה זה כמו תרועה - קול עולה ויורד שגורם לפחד "הייתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו?" וגורם לנו לשאת את עיינינו לאבינו שבשמים ולומר תהילים, כמו התרועה שהיא תפילה של בכי יבבה
אם כל פעם שהיו טילים היו משמיעים את השיר "ה יתברך תמיד אוהב אותי" כאות אזהרה, זה היה אפקט פסיכולוגי אחר לגמרי
כמו שאסיפת העדה עם תקיעה ומסע המחנות עם תרועה, בפרשת בהעלותך
טיפות של אורמי חמשת הרבנים הכי חשובים בהיסטוריה?
כלומר - אומרים לכן להסביר על היהדות לאנשים שלא שמעו עליה.
בשביל זה אתן צריכות לבחור חמישה רבנים מההיסטוריה ולספר עליהם.
את מי תבחרו?
מעניין אותי מה יהיו התשובות, אז בבקשה לא לענות בכותרת ולא להסתכל מה אחרים ענו לפני שאתן עונות (או עונים 
)
שרץ העוף (חרקים מעופפים) מוזכרים באותה קבוצה של ציפורים?
תות"ח!👍🏻
מעניין
שווה לבדוק בגמרא שטייזנלץ אם יש התייחסות
ביום רביעי יוצא אלבום שחיכיתי לו הרבה זמן,
(אני נוהג לשמוע שירים בעומר)
מברכים על זה שהחיינו, הטוב והמיטיב או כלום?
(לצורך העניין זה משמח אותי ועוד הרבה אנשים יותר מחולצה חדשה או תותים טריים)
הוא לא דבר אחד תותים אתה אוכל ונגמר
אז זה לא נחשב משהו מיוחד ואין את הואו כשאתה שומע
בעיקרון מברכים שהחיינו על הראייה של הפירות ולא על האכילה שלהם
אני מכיר אברך חשוב (אפשר לומר רב, פשוט אני מכיר אותו כאברך מהישיבה שלי) שמברך שהחיינו על ספרים חדשים שהוא קונה. לגבי שירים יכול להיות שיש חילוק בין ספרים לשירים, אני לא יודע. אני יכול לשאול אותו אם אתה רוצה
או פשוט שמח שהוא יוצא ליוטיוב?
אבל עדיף כמובן לשאול רב, לא לפסוק מהפורום
עם ריצוף מחדש של דנ"א
ויסב אלהים את העם מכאן אמרו רבותינו אפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב שכך עשה להם הקדוש ברוך הוא שנאמר ויסב אלהים.
למישהו/י יש פשט?
שאלה כללית.
תקנו אותי אם אני טועה,
א. ברור שזה לא הפשט של הפסוק.
ב. ברור שחז"ל בלי קשר לפסוק הזה היו מתקנים הסבה/הסבה תוקנה קודם כל בשביל להראות בני חורין וזה לא מתחיל מהדרשה או תלוי בה..
ג. אז מה כן נכון לומר?
אפשר ורצוי כמובן לענות בצורה רחבה יותר מעבר למדרש הסציפי הזה..
תודה רבה!
קשה לכלול את כל המדרשים תחת כותרת אחת. יש כל מיני דרשות שלכל סגנון מהם יש תפקיד אחר, הסבר אחר וקשר אחר עם הפשט
א. מסכים. זה מדרש שבא להסב את תשומת ליבנו להסתכלות שונה על מצוות ההסבה. הוא יותר בא להסביר את ההסבה מאשר את פשט הפסוק. עם זה כן אפשר לומר שחזל פה שמו לב למילה 'ויסב' כשהיה אפשר להשתמש במילה אחרת. כאילו חז"ל רוצים לומר שהתורה בעצמה רצתה ברמז לקשר בין הדברים.
ב. נכון. זה לא מקור למצווה. זה דרשה שבאה להטעים ולתת הסתכלות נוספת על המצווה
ג. אפשר להגיד הרבה דברים ומן הסתם אם תחפש תמצא זה מדרש שמדברים עליו, אני רואה במדרש הזה הסתכלות ל'על מה אנחנו נשענים'. הרי להסב זה להישען אז אני נשען על מיטה אבל חז"ל מראים פה שהתורה השתמשה במילה להסב בהקשר של ה' את עם ישראל. אז כשאנחנו נשענים ושמחים על החרות זה מזכיר לנו שה' 'מסב' אותנו ואנחנו נשענים עליו.
שכוייח
בדרש שהוא עומק הפשט - קודם צריך לבדוק מה שורש להסב. מן הסתם ויסב ים סוף זה מלשון סבב.
מן הסתם גם הסבה קשורה לנטיה לצד, שקשורה ללשון שורש סבב (כמו ונסב הגבול).
עכשיו אפשר לשאול מה ההבדל בין אדם יושב לשוכב, ולמה ה' ברא אותנו כך אם נטיה לנוח ולשכב על מיטה (כי הרי הסבה בניחותא מבטאת חירות) , והאם הסבה היא מצב בניים בין ישיבה לשכיבה, ואיך זה קשור לחירות, והאם יש קשר בין הנטיה לצד בהסבה לבין הסבה בכללי (כי הרי גם בויסב אלוקים זה היטה את ישראל לצד מסוים, למרות ששם זה בגלל תודעת עבדות מצרים של פחד ממלחמה ולא חירות)
הרמבם במורה נבוכים (ג מג) לימד אותנו שלפעמים חזל השתמשו במשחקי מילים כאמצעי רטורי כדי להעביר את הרעיונות שלהם - כמו שמשוררים עושים בשירים - כי כך היה מקובל בזמנו. וגם הדרשנים וגם השומעים ידעו שזה רק משחקי מילים.
(אם תקרא פעם דרשה של הרב מאזוז, תראה שגם הוא עושה את זה)
במקרה שלנו ספציפית, נראה מהמדרש המלא שאפשר ללכת גם בכיוון אחר וקצת יותר משמעותי. המדרש דורש בהתחלה שה' סובב את עם ישראל כדי שהאומות לא יתקפו אותם. וזה מביא אותנו לתפיסה יפה יותר של מצוות ההסבה - אנחנו מנכיחים עוד צד שהיה ביציאת מצרים: עם ישראל לא ברח בלילה ובחשש, אלא יצא בנחת, כי הוא ידע שה' דואג לו ומגן עליו. (כשאכילה בהסבה מבטאת נחת כזאת)
אם זה סיבוליקה קבלית של חז"ל, אז כל הפרטים במשל חשובים. כי המשל בעולם הזה במקרה כזה הוא התגלמות מלאה של המימד הרוחני (כמו שלפי המקובלים המתכת כסף מייצגת את מידת החסד, ונראה לי שזה מתגלם איכשהוא בכל פרט מפרטי המתכת הזאת. ולכן משל של גביע כסף למשל יהיה מדויק במקרה כזה)
פשט הפסוק זה בוודאי לא. אבל יש כמה רבדים לכל פסוק, והרעיון הרוחני שטמון בפסוק: "ויסב א-לוהים" הוא כנראה אותו רעיון רוחני של ההסבה.
האמת שלכאורה במבט פשוט ההסבה היא בדיוק הרעיון ההפוך ל"ויסב א-לוהים". אדם שמסב הוא בן חורין, לא מפחד מכלום. מה שה' הסב את עם ישראל זה משום שהיה מנטלית עדיין עבד, ולא יכל להתמודד עם מלחמה: "כי אמר א-להים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה".
אבל כשמעיינים אפשר לראות שיש פה שני שלבים, הפסוק הראשון אומר מדוע ה' לא לקח את עם ישראל דרך ארץ פלישתים, דרך הדרך הקצרה, אלא סיבב אותם בדרך ארוכה, וזה משום שעם ישראל צריך זמן (למעשה, דור שלם שיוחלף) עד שיצא מנטלית מהעבדות ויוכל להילחם בארץ בשבעת העממין. הדגש הוא שכרגע הם לא מסוגלים להילחם. והפסוק לאחר מכן מתאר מדוע ה' לקח אותם בדרך הארוכה, כדי שמאוחר יותר הם כן יוכלו להילחם. הדגש הוא על מה שיוכלו מאוחר יותר להילחם. זה גם מסתדר עם סוף הפסוק: "וחמֻשים עלו בני ישראל מארץ מצרים". יש פה רעיון שדרך החירות שמתבטאת בהסבה היא היכולת להיות בן חורין, להילחם, לא לפחד. גם אפשר לומר ששני הדברים שמעכבים גם את המלחמה וגם את שתיית היין זה החטא. אם אדם חוטא, אז הוא עלול לפחד. פחדו בציון חטאים. החטא מוביל אוטומטית למורא ורכות לבב. וגם אדם שחטא מפחד לשתות, כי הוא עלול להגיע למצבים לא טובים או לחשוף דברים לא טובים שעשה. התודעה הגאולית שלא מפחדת או חוששת מדבר מתבטאת גם ביכולת להילחם וגם בשתיית יין. שתיית יין מבטאת חוסר פחד מהעולם הזה, מהשימוש בו, לעומת הנזיר שמעדיף לנקוט בדרך של "סחור סחור לכרמא לא תקרב", בדרך עקיפה, בדרך של "ויסב". ואולי המשפט של חז"ל אומר שיש מקום בתחילת הדרך גם לדרך של "ויסב", אבל בסופו של דבר ה"ויסב" אמור להגיע להסבה, לבן חורין.
כנראה יש משהו בשורש של המצווה שמתגלה בפרק של הפסוק
פשוט כל השרשור שם משעשע אותי
איך לדעתך אפשר *להוכיח* יחס כלשהו למקורות בעזרת מקורות?
הרי על כל מקור אפשר לשאול "מי אמר שהוא מחייב"
מה הנקודה הארכימדית? סנהדרין? בגלל הפסוקים בפרשת שופטים?
...ביום השמיני של פסח יש הפטרה נפלאה ״עוד היום בנוב״ מספר ישעיהו, נביא הנחמה, שרוצה להגיד לנו שאפילו שפסח עבר ולא נגאלנו אל לנו להתיאש חלילה ולצפות לגאולה בכל רגע ממש.
זה גם הפטרה שנוהגים לאמר ביום העצמאות.
חג שמח
הסיבה שקוראים אותה ביום העצמאות זה כדי לא לתקן הפטרה חדשה אלא לקחת הפטרה קיימת, ועוד סמוכה יחסית ליום העצמאות.
אבל מהותית יש כל כך הרבה קטעי נביאים שמתאימים יותר ליום העצמאות שמדברות על קיבוץ גליויות ויציאה משעבוד מלכויות וירושת הארץ. הפטרה זו של עוד היום בנוב מדברת על המשיח, שעדיין לא הגיע בה' באייר.
אם היה לנו סמכות מן הסתם היו מתקנים לקרוא בתורה בעצמאות את פרשית "והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה..." בפרשת ניצבים שעוסקת בקיבוץ גליויות ובירושת הארץ האחרונה.
והפטרה את אחת מהפטרות המדברות על עניין זה.
אגב בעניין אחר מעניין שבארץ ישראל לא קוראים את "שמור את חודש האביב" בדברים, כלל, מה שקוראים בשמיני של פסח בחו"ל. וזה מוזר כי זה הרבה יותר מפרט על פסח ממה שקראנו היום על פסח שני או 2 הקריאות הקודמות בהם מוזכר פסח ב2 פסוקים.
היום נפטר הרב בנימין דב רוזנצוויג זצ"ל . לא הכרתי אותו באופן אישי הייתי פעם אחת בשיעור שלו וראיתי יהודי שמח עם אור יקרות בעניים. רציתי לשאול האם יש תורות שלו שאנשים הולכים איתן עד היום
האמת, לא הכרתי אותו בכלל, אבל התגלגל לידי הספר שלו על דוד המלך, הופעמתי ממש. בחלק מהמהלכים זכיתי לכוון לדעתו, יש דברים משמעותיים שהוא מאוד חידד לי, בעיקר לגבי שורשי ההסתבכות של שאול המלך.
