שרשור חדש
מתי יש תרועה של ממש?...אוהב העם וא"י 3

"על הכל הקב״ה פורע מידה כנגד מידה. בשביל מעשיהם הרעים של בני עלי שהיו מקולקלים, יצאו ישראל למלחמה ונהרגו מהם ארבעת אלפים. ואמרו בני ישראל: למה נגפנו ה׳ היום לפני פלישתים (שם ד-ג). באותה שעה אמר הקב״ה: כשהיו בני עלי מכעיסים אותי בעזרת ישראל ובעזרת נשים, לא אמרתם להם כלום. ועכשיו שיצאתם במלחמה אמרתם למה נגפנו ה׳ היום.

ואמרו ישראל: נקחה אלינו משילה את ארון ברית ה׳ - וכן עשו שלחו והביאו את ארון הברית, שנאמר: וישלח העם שילה וישאו משם את ארון ברית ה׳ צבאו-ת יושב הכרובים ושם שני בני עלי עם ארון ברית אלוקים וגו׳ ויהי כבוא ארון ברית ה׳ אל המחנה ויריעו כל ישראל תרועה גדולה וגו׳ (שם שם ד-ו).

באותה השעה הריעו כל ישראל תרועה גדולה שאין בה ממש (מפני שהמלחמה הזו באה להם מפני חטא בני עלי), על אותה שעה הוא אומר: נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה (ירמיה יב-ח)."

תשובהאחו

ראשית ראוי לציין את המקור והוא תנא דבי אליהו רבה י"א.

 

הפסקה מזכירה את הקינה "אם תאכלנה", "אם תאכלנה נשים פרים עוללי טיפוחים, אללי לי [...] ורוח הקדש למולם מרעים, הוי על כל שכניי הרעים, מה שהוקראם מודיעים, ואת אשר עשו לא מודיעים, אם תאכלנה נשים פרים משמיעים, אם ייהרג במקדש ה' כהן ונביא, לא משמיעים."

 

כלומר, הקלות שבה העם מטיח דברים כלפי מעלה, לעומת הקושי למצוא בעצמו חסרונות ולתקנם.

 

"תרועה שאין בה ממש" אפשר להבין מכמה כיוונים,

 

הא' שאין ראוי לחוטא לבטוח בה' ולהעמיד פנים שא־לוהיו בקרבו (הגם שיש מקורות שגנב הבוטח מצליח ונענש על־כך).

 

הב' שעיקר המלחמה הייתה תלויה בחטאי בני עלי, אם כן, מה שמחה יש בכך שהם הגיעו למחנה? יש בכך משום חנופה לרשעים.

 

הג' שהבינו את ארון ברית ה' ואת מוסד הכהונה כגורמים מאגיים שעוזרים לנצח במלחמה או לשכנע את הקב"ה להיות לצדם, ולא שינוי המעשים, וזה מתחבר ל"תרועה גדולה" (סמל לתשובה, אך במקרה הזה, תשובה קולנית חסרת תוכן פנימי).

תודה רבה. השכלתי. סליחה שלא ציינתי את המקור.חרד לשם 2
ואם במקרה חשבת על "מכעיסים בעזרת ישראל ובעזרת נשיםקעלעברימבאר

אז ממליץ לך ללמוד הבנת הנקרא. בני עלי הכעעסו בעזרת ישראל - כשאכלו את הבשר לפני החלב, ובעזרת הנשים - ששכבו את הנשים, או ששיהו קיניהן.

אין לזה קשר לדיזינגוף, אם במקרה חשבת

לא חשבתי על זה. חשבתי…חרד לשם 2

… על תרועה שאין בה ממש בימינו.

על איזה חטא?קעלעברימבאר
עם ישראל לא תמיד מודע...אוהב העם וא"י 3

...לחטאים שהוא עושה. אפילו חכמים שבניהם טועים.

אין יוץר נבואה. כולנו בלי יוצא מהכלל ילודי אשה.

אם אנחנו לא מודעים לחטאים. אז איך אתה יודע שקרהקעלעברימבאר
אסון בגלל חטא? חוץ מזה שהחכמים יודעים במה עם ישראל חוטא. לא צריך נבואה כדי לדעת במה חוטאים
עובדה שיש טעויות ושוב אני אזכיר…חרד לשם 2

… את מרד בר כוכבא  והדרוש ״דרך כוכב מיעקב״. יש דוגמאות עכשביות אבל אני שומר אותם לעצמי.

אני דווקא אזכיר דוגמא אחת שלא שמענו לדברי חכמים והיא הצעקה של הרבי לא להחזיר שטחים בזמן המשא ומתן עם מצריים. כאן באמת חבל שלא שמענו בקולו.

מרד בר כוכבא נכשל בגלל שלא נהגו כבוד זה בזהקעלעברימבאר

כתוב בגמרא שעשרות אלפי תלמידי ר עקיבא מתו בגלל שלא נהגו כבוד זה בזה. והיה העולם שמם. כלומר מתואר כשלון מרד בר כוכבא. גם באיגרת רב שרירא גאון כתוב שתלמידי ר עקיבא מתו בשמד. אולי גם המגפה שבגמרא היא המגפות שבאו כתוצאה מהוות והרעב שאחרי הטבח שעשו הרומאים.

כלומר בר כוכבא נכשל בגלל שנאת חינם.

המרד עצמו היה אמור להצליח אסטרטגית, כי לרומאים היתה אימפריה אויבת אדירה שכבר עזרה ליהודים בעבר- האימפריה הפרתית, שבדיוק נלחמה מול הרומאים באותם זמנים. התכנון היה להסתייע בעזרה פרתית במרד, שמשום מה, (באופן עמוק בגלל שנאת חינם שלנו) לא עזרה ברגע האמת.

רוב הרבנים התנגדו להחזרת סיני

היא הנותנת. הם התנגדו ולא שמעו להם…חרד לשם 2
… וזאת היתה נקודת המפנה לרעה בארץ ישראל.
נו אז מה? בגלל שלא שמעו לרבנים בסיני אז הכל אבוד?קעלעברימבאר
בגלל פלגש בגבעה או פסל מיכה לא הגיעה תקופת דוד ושלמה אחר כך? בגלל שישראל עבדו אלילים במצרים אז זה מנע את גאולת מצרים? (כתוב במפורש ביחזקאל שישראל המשיכו לעבוד אלילים כשיצאו ממצרים, ובכל זאת ה הוציא אותם למען שמו ולא למענם)
חבר כנסת משס כבר אמר שלממשלה הנוכחית...אוהב העם וא"י 3
...אין סיעתה דשמייא אז ממנה לא תהיה שליחות של ישועה לצערי.
אין דוגמאות עכשוויות, ר עקיבא חי בתקופהקעלעברימבאר

שהרומאים שלטו. כיום אנו עצמאיים.

בעצם יש דוגמאות לחשיבה הזויה - המחשבה שאפשר לעשות שלום עם אשף, לדוגמא

עצמאיים???חרד לשם 2

אני לוקח משדה התעופה יותר מדי שלוחים מארץ ישראל שבאים לכאן לאסוף תרומות.

זה ברמה האישית. ברמה הלאומית בלי ארצות הברית אין לנו קיום. לא פלא שראשי ההתישבות כרגע נמצאים באמריקה שתדלנים ואוספי תרומות.

אנחנו כן עצמאיים מכמה סיבות:קעלעברימבאר

א. עצמאות לא מחייבת עצמאות מלאה, גם עצמאות ברובה היא עצמאות. גם חזקיהו שהעלה מס לסנחריב, או צדקיהו שהעלה מס לנבוכדנצר, או תקופת השופטים או שאול המלך בתחילת דרכו שהעלה מס לפלישתים נחשבים עצמאיים. ויש לזה ראיות הלכתיות ובגמרא רבות

ב. גם ללא התרומות מדינת ישראל עומדת. ללא תמיכת האמריקאים אמנם יהיה קשה יותר, אבל אפשרי, וחוץ מזה תמיד אפשר לפנות למעצמה אחרת לעזרה. בסוף לא כל תכתיב שהאמריקאים נותנים אנו עושים, וארהב צריכה אותנו כמו שאנו צריכים אותם. כנל אדם שעובד אצל בוס לא נחשב עבד.  זה דרך העולם שיש יחסי חוץ בין מדינות, וגם שלמה היה צריך עזרה מפרעה, עצמאות אינה אאוטרקיה.

ג. כל התכתיבים שאנו מקבלים מארהב זה רק מחוץ לקו הירוק או במלחמות שלנו מחוץ לגבולות המדינה. גם כשארהב נלחמת בחול אז מעצמות אחרות הגבילו אותה. בתוך הקו הירוק אנו עצמאיים במאה אחוז, ומעולם לא קיבלנו תכתיבים מארהב לדברים שבתוך הקו הירוק, גם לא בדיכוי פרעות שומר חומות, או בממשל הצבאי על ערביי ישראל בעשור הראשון למדינה. אנו זקוקים לארהב בלבנון או עזה, כי מבחינת העולם זה מחוץ לגבולות המדינה, שם אנו לא שולטים באמת מבחינתם.

נו נונקדימון
גיוס כספים זה פרקטיקה מקובלת. כל עמותה, ארגון וחברה עושים את זה, גם במדינות אחרות. הכלכלה בארה"ב וכמות האנשים שיש שם הופכת גיוס כספים שם לדבר מתבקש


ואם אתה חושב שאין שם שתדלנים ממדינות אחרות, אתה חי בסרט. זו המעצמה הגדולה והחזקה ולכן כל מי שבגוש שלה יעשה הכל כדי להפיק את המיטב.


בגמה הלאומית, אם ארהב תצא מהתמונה אז רוסיה או סין יכנסו, כי אנחנו המדינה הכי משגשגת, הכי יצרנית, הכי מתקדמת, והכי אסטרטגית באזור. מי עדיף לרוסיה? אנחנו או סוריה? ברור שאנחנו, אבל הם צריכים דריסת רגל במזרח התיכון וזו האופציה שהסתדרה להם. אם ארהב תלך, רוסיה תמהר לדרוש את הידידות שלנו.

לא חושב שאזרח אמריקאי....אוהב העם וא"י 3אחרונה

.... מגיע לאוסטרליה לבקש תרומות כדי לחתן את הבת שלו לדוגמא.

מה הקשר שלוחים?קעלעברימבאר
אנשים עצמאיים לא באים לקצה העולם לבקש תרומותאוהב העם וא"י 3
אשמח לכמה שיותר פרשנויותתיון

על המשפט

ואל אישך תשוקתך והיא ימשול בך

בעידן המודרני זה נשמע משפט הזוי ותלותי🫢

זה קללה, לא ציוויקעלעברימבאר

כלומר התורה אומרת שבעקבות החטא המציאות נפלה ולכן נוצר מצב שבאנושות במשך ההיסטוריה הגברים שלטו על הנשים. זה קשור גם לקללה של "בזעת אפיך תאכל לחם" שבגלל שנשים היו תלויות בפרנסה של הגברים אז הם שלטו עליהן, כי לגבר יש כוח פיסי ויכול לעבוד בשדה יותר טוב.


אבל זה לא ציווי, אלא קללה שצריך לתקן. עם ישראל תפקידו לתקן את חטא האדם הראשון.

הרי גם "בזעת אפך תאכל לחם" או "ואל עפר תשוב" זו קללה ולא ציווי, ולכן פרעה חטא שהעביד בפרך את ישראל, או שהרג את בניהם, למרות ש"קיים" את הקללות מחטא האדם הראשון.


או כשם שה' אומר שאם נחטא אז המקדש יחרב. זו קללה. זה לא ציווי להחריב את המקדש


לגבי "ואל אישך תשוקתך" יש הרבה פרשנים שכותבים על זה

שאלה גדולה.אחו

בתור התחלה, כמו שאנחנו יודעים, זאת אחת מהקללות שחווה נענשה בהן, גם אדם נענש "בזעת אפיך תאכל לחם" וגם האדמה "ארורה בעבורך".

 

כמעט מיד אחרי הסיפור עם הקללות, אנחנו קוראים על הבל, שמצא דרך "לעקוף" את הקללה: במקום לעבוד את האדמה, הוא רועה צאן, ובצאן יש ברכה.

 

הקללות הן מצב של ברירת מחדל, אבל אינן מחויבות המציאות: יש כאלה שמבינים "בזעת אפיך תאכל לחם" כמצווה, אבל יש שפירשו שעל־ידי ביטחון אפשר לחמוק מהקללה הזאת לגמרי, "שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת, אוכלי לחם העצבים, כן יתן לידידו שינה".

 

///

 

גם במהלך ההיסטורי, האנושות בהדרגה מתרחקת מהקללות האלה, בעבר זה היה מאוד קשה לחרוש שדה, בתקופה הנאוליתית היו לכל היותר כלי אבן גרועים, אחר־כך התקדמו לנחושת מחלידה, והכל בעמל גופני עצום, עכשיו יש לנו טרקטורים, ולא רק שיש לנו טרקטורים, את כל ה"עבודה השחורה" עושים פועלים זרים במקומנו, ואפשר לאכול בשפע גם בלי להזיע כמו בעבר,

 

גם ביחס ללידה, בעבר לידה הייתה מאוד מסוכנת, גם ההיריון עצמו היה הרבה יותר מסובך, עכשיו עם ליווי רפואי אפשר לפתור הרבה בעיות, רוב רובן של הלידות עוברות בשלום,

 

וכך גם ביחס ל"והוא ימשול בך", חלק מהראשונים מסבירים את זה בתור marital rape, שאמנם היה מציאות איומה ללא עוררין במשך אלפי שנים עד הדורות האחרונים, אבל ההלכה אסרה את זה במפורש כבר לפני מיליון שנה בערך, התורה היא תיקון לקללות האלה, כמו שאומר הרש"ר הירש:

 

"כשנשתנה היחס שבין האדם לאדמה כך שהאדם אוכל לחמו רק בזיעת אפו, הפכה האשה להיות תלויה בבעלה – המפרנס העיקרי. כך התבטל השוויון המקורי שהיה בין האיש לאשה, וכך הדברים מתנהלים בדרך כלל. רק התורה תביא גאולה ותפרוס את סוכת השלום. האיש והאשה ישובו לכהונתם, ויעבדו את בוראם כשווים. והאשה תחזור להיות ״עטרת בעלה״ ו״פנינת״ חייו".

לידיעתי, אין שום רב שפירש בזעת אפיך כמצווהקעלעברימבאר

אלא אם כן אתה מתכוון לוורט שמשבח עבודה בעמל כפיים, ורואה את הייתרון בהשקעה במאמץ.

אבל אם זה היה מצווה, אז פרעה היה צדיק, כי גרם להרבה זעה כשישראל עבדו בפרך.


הפרשנות שהקללות הן מצווה זו פרשנות נוצרית למיטב ידיעתי, לפיהם האדם חוטא מיסודו ולכן יש מצווה להעניש אותו על זה.


אני חושב שבזעת אפיך כוון גם על רעיית צאן, בסוף חלק ממאמץ הרועה הוא לשמור שהכבשים לא יאכלו בשדות זרים. זו קללה בעקבות "הלשמרה" של האדם הראשון, שבגן עדן הוא יכל בקלות ובלא טורח לנווט את בעלי החיים לעשב ולא לפירות העצים ובכך לשמור על הגן , לכן ה אמר לו "הנה נתתי לכם את כל פרי עץ לאכלה, ולכל חית הארץ את כל ירק עשב" כל שכבר בגן עדן האדם היה גם חקלאי וגם רועה צאן. אבל בקלות וללא טורח.

"יש כאלה שמבינים" לאו דווקא מקורות יהודייםאחו

רש"ר הירש מפורש שזה לא כוון על רעיית צאן

טוב אבל ברור שהפשט זה קללה ולא ציוויקעלעברימבאר

ה' אומר לאדם וחווה שבגלל שהם חטאו יקרה כך וכך, האם זה נשמע כמו ציווי או עונש?

האם בעצבון תאכלנה או עד ואל עפר תדוב זה ציווי? האם יש מצווה להעציב אנשים או להרוג אותם? האם העונש "ואכלת בשר בניך ובנותיך" הוא ציווי?     ברור שהפשט היחיד זה שזה קללה ולא ציווי.

הפרשנות הנוצרית שזה ציווי, שמה דגש על ההבדל בין עם ישראל לנצרות. הנצרות חושבת שהעולם הזה טמא ביסודו ולכן אי אפשר לתקנו אלא ניתן לתקן רק את הנשמה. עם ישראל סובר שיש אפשרות לתקן את העולם הזה.


פירוש הרשר הירש מעניין, לגבי זה שהבל ניסה להסתלק מהקללה. אבל אז לא ברור מה זה "לשמרה" בגן עדן, ולמה ה אומר לאדם שלחיות ניתנו רק העשבים ולא פירות העץ.

נכון מאודאחו

וזאת הבנה לא־נכונה בפסוק.

 

לגבי הרש"ר התבלבלתי, הייתי בטוח שהייתה לו פסקה על זה (יכול להיות שבאמת יש רק במקום אחר), אבל לאחר בדיקה נוספת זה פירוש רש"י! "לפי שנתקללה האדמה פירש לו מעבודתה", לענ"ד לפני זה לא התעסקו ברעיית צאן וזה היה חידוש, אם כי זה גם אפשרי.

 

"עד מתי תתחמקין הבת השובבה כי ברא יי חדשה בארץ נקבה תסובב גבר" [ירמיה ל"א כ"א]

 

רש"י "תתחמקין" - תסתרי ממני שאת בושה לשוב אלי מפני דרכך הנה חדשה נבראת בארץ שהנקבה תחזור אחר הזכר לבקשו שישאנה לשון ואסובבה בעיר אבקשה וגו'

מצודות "כי ברא" - כי אז יברא ה' דבר חדש שעם היות שעתה נמשלת לנקבה שימשול בה בעלה לפי שבעלוך אדונים קשים הנה אז תסובב להיות גבר למשול עוד על הכשדים כגבר על אשה

 

יש ספר בשם "אליהו" של הר' יצחק ברויאר שבו הוא דן בסוגיה הזאת לעומק תורגם ממש ממש לא מזמן

יש את "והיה ביום ההוא תקראי לי אישיקעלעברימבאר
ולא תקראי לי עוד בעלי" (ספר הושע), ובהרבה מקומות.


שכחתי את פירוש רשי על הבל.


אבל גם רועה צאן תלוי באדמה, והקללה שלה משפיעה גם עליו. ואם לא היתה רעיית חיות בגן עדן, מה זה "לשמרה"? לשמור מגנבים? אין. לשמור ממחלות לצמחים? גם לא היה

אבן עזראאחו

ולשמרה — מכל החיות, שלא יכנסו שם ויטנפוהו.

יכול להיות שהסתובבו שם חמוסים, ארנבים וג'ירפות והיה צריך לשים לב שהם לא עושים בעיות, לאו דווקא מצד רעיית הצאן

כמו שחקלאי שומר על שדהו מפני ארנבים

זה סוג של רעית צאןקעלעברימבאראחרונה

לא רעיית צאן כדי לצרוך בשר (שהיה אסור), או חלב (שהיה מיותר) או צמר (שלא נצרך בגן עדן).

אלא רעיית צאן בשביל לשמור על העצים ולגמול חסד עם הצאן, כי ה מינה את האדם לשליט על החיות "ורדו בכל חית הארץ - אין הכוונה רדיה של שליט עריץ. אלא שלטון של מלך החפץ בטובת עמו" (ציטוט לא מדויק מתוך חזון הצמחונות של הרב קוק).  לכן ה נתן הנחיות  לאדם מה האדם יכול לאכול ומה החיות "הנה נתתי לכם את כל עץ אשר בו פרי העץ לכם יהיה לאכלה, ולכל חית הארץ את כל ירק עשב לאכלה". כלומר האדם מנווט את החיות לעשבים ולא לעצים, כך גם רועה את החיות וגם שומר על עצי הגן.

מה גם שהאדמה לא התקללה עד אז, אז לא היו חיות המוגדרות "מזיקים" לחלקלאות

במה דברים אמוריםנקדימון
בצער ההריון


ואל האישה אמר: הרבה ארבה עצבונך והרונך (כלומר) בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך, והוא (הריונך) ימשול בך - דהיינו שמשא האם את הולד והתינוק הוא זה שיעצב את צורת חייך. הנשיות שבאישה והמשמעות הגופנית היא המושלת.


יצא לי פרשנות פרוגרסיבית למדי 🙈🙈

זה לא נשמע הפשט, "והוא" נשמע מוסב על אישךקעלעברימבאר
חוץ מזה, תרצה או לא תרצה, ברוב ההיסטוריה וברב העולם אכן בני אדם עבדו בזעת אפם, והגברים שלטו על הנשים (במידה כזאת או אחרת)
זו הייתה פרשנות הומוריסטיתנקדימון
למרות שלא כל כך קשה לומר ש"והוא" מוסב על הקודם.
מה קורה כשזה מתהפך?גבר יהודי

שמעתי סיפור על אחד שהתלונן בפני רב (אולי אדמו"ר הצמח צדק מחב"ד) שאשתו שולטת עליו, אז הרב אמר לו:

"ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך", אבל אם אצלך החצי הראשון הפוך - אל תתפלא שגם החצי השני מתהפך...

טוב זה וורט, הכוונה היא שבעולם פגום (זמנית) כמוקעלעברימבאר
שלנו, בעולם שבו הרגש לא תמיד אומר אמת, האשה צריכה תמיכה נפשית מקור הרוח של בעלה ויוזמה יתרה מצד בעלה, כדי שיתקיים "ואל אישך תשוקתך".
.....תות"ח!

האיש מסמל את השכל, האשה מסמלת את הלב, צריך שיהיה מוח שליט על הלב (ומה שמעשה בראשית משל כבר הרמב"ם אמר, והמשיך בדרכו הרב קוק זצ"ל בספרו "לנבוכי הדור"). פירוש זה כמדומני שאמר אותו מורי ורבי הרב אוּרי שרקי שליט"א.

וכמדומני הרב שרקי אמר שלפני החטא המוח לא היה צריךקעלעברימבאר
לשלוט על הלב, השכל לא היה צריך לשלוט על הרגש, כי בעולם אידיאלי הרגש תמיד צודק כמו השכל (כמו אברהם שלמד תורה מהאינטואיציה , נעשו לו שתי כליותיו כשני רבנים ולימדוהו תורה)
לפי זכרוני הרב שרקי לא אומר שסה ממש משל, אלא שזהקעלעברימבאר

שזה קרה בעולמות רוחניים, הגן עדן והחטא. אדם וחווה היו נשמות עד שירדו לגוף בפסוק "ויעש ה לאדם ולאשתו כתנות עור (גוף) וילבישם". בכל מקרה בכל הדורות קראו את החטא כפשוטו. לכן גם אם זה מדל או רוחני, זה נוגע לפשוטו של משל. הרי באמת עובדים בזעה ויולדים בעצב, לא רק במשל.

מה לגבי פירוש רש"י?מבקש אמונה

שזה נכון גם כיום.  

נשים רומזות ומחכות שהגבר יפעל

אשמח לכמה שיותר פרשנויותתיון

על המשפט

ואל אישך תשוקתך והיא ימשול בך

בעידן המודרני זה נשמע משפט הזוי ותלותי🫢

ברא הרים ברא גבעות ברא ימים ברא נהרותאחו

דרשה חמודה לכבוד ימי השובבי"ם.

 

כידוע אחת הסגולות לתיקון העניין היא ק"ש שעל המיטה כמבואר באריכות באריז"ל,

מלבד הרובד הקבלי אפשר גם להתבונן ברמזים בעניין:

 

מאירי ברכות ד' ע"ב

 

אע"פ שקרא אדם את שמע בבית הכנסת מצוה לקרותו על מטתו, ולא על המטה ממש אלא סמוך לשכיבתו כמו ועליו מטה מנשה ולא על מטתו כאילו שקורין אותו דרך הדיוטות ובגלוי הראש אלא באימה וביראה, וטעם קריאה זו פרשו בתלמוד המערב להבריח את המזיקים וביאורו אצלי המזיקים הידועים והם הדעות הכוזבים, והזקיקוהו בעתות הפנאי ליחד את השם שלא יטעה באמונות השניות וכשיקרא על הכונה הראויה תהא מטתו בטוחה מהם:

 

בבלי חגיגה ט"ו ע"א

 

אחר קיצץ בנטיעות עליו הכתוב אומר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך מאי היא חזא מיטטרון דאתיהבא ליה רשותא למיתב למיכתב זכוותא דישראל אמר גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי שמא חס ושלום ב' רשויות [...]

 

///

 

הסיפור כמובן ידוע, הגמ' גם כאן וגם בירושלמי דנה בהשקפות שהיו לאחר לפני שיצא לתרבות רעה, מה היה "זרע ההתעבות" השלילי שנבט וגרם לו להבין לא נכון, וגם למה לא שב בתשובה, אחד העניינים המרכזיים הוא "טוב אחרית דבר מראשיתו" => אחר פירש שדבר הוא טוב רק אם הוא היה טוב מתחילת ברייתו, זה מתחבר לכך שהחינוך של אחר לא היה לשם שמיים, או שאמו הוצרכה לאכול אוכל לא כשר במהלך ההיריון, כלומר אין שום אפשרות תיקון ושינוי, ולכך מצטרפת גם השקפה מאוד דיכוטומית על המציאות (שבאה לידי ביטוי בב' רשויות):

 

שאל אחר את ר"מ לאחר שיצא לתרבות רעה א"ל מאי דכתיב גם את זה לעומת זה עשה הא־להים אמר לו כל מה שברא הקב"ה ברא כנגדו ברא הרים ברא גבעות ברא ימים ברא נהרות אמר לו ר"ע רבך לא אמר כך אלא ברא צדיקים ברא רשעים ברא גן עדן ברא גיהנם כל אחד ואחד יש לו ב' חלקים אחד בגן עדן ואחד בגיהנם זכה צדיק נטל חלקו וחלק חברו בגן עדן נתחייב רשע נטל חלקו וחלק חברו בגיהנם. [...]

 

אחר מבין את העולם בתור צדיקים ורשעים, משמע "בראת צדיקים בראת רשעים" מתחילת ברייתן, יש אנשים שהנשמה שלהם לא 100%, הם לא מסוגלים לגבור על יצר הרע, זה מתחבר להשקפת הדטרמיניזם,

 

וגם השקפת הדואליות: צדיקים מול רשעים, גן עדן מול גיהנם, אם הרשע חוטא הוא מאבד הכל, לא נשאר בו חלק טוב, אין בו נקודה של גן־עדן, ומאידך הצדיק צריך להיות נקי לחלוטין,

אין כאן כל־כך מקום למורכבות, לרשע אין תקווה לתקן כי אין בו טיפת טוב, ולהיות צדיק גם אי־אפשר כי הדרישה בלתי־אפשרית,

 

מעניינת האימרה של ר' מאיר,

א' מסתמא ידע את דברי ר"ע רבו,

ב' מה בדיוק בא לומר בכך שהקב"ה ברא הרים וגבעות,

ג' מה הכוונה "זה לעומת זה" ואיך זה מתחבר לצדיקים ולרשעים,

 

"ראשך עליך ככרמל אמר הקב"ה לישראל: ראשך עליך ככרמל הרשים שבכם חביבים עלי כאליהו שעלה להר הכרמל [...] ודלת ראשך כארגמן אמר הקב"ה: הדלים והרשים שבישראל חביבין עלי כדוד, שנאמר: והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד ויש אומרים כדניאל" (שיר השירים רבה ז')

 

ההבדל בין הרים לגבעות הוא רק בגודל, קצת מול הרבה, לא במהות (כמו בראת גן עדן בראת גיהנם), במהות הם עשויים מאותו החומר, "ועמך כולם צדיקים", גם הרשע עשוי מאותו חומר, אותה נשמה אלוקית, גם לו יש הרבה טוב (גבעה, נהר), אולי הוא לא מגיע למדרגה של הצדיק (הר, ים) אבל יש בו נקודה טובה, זה לא שהוא רשע, הוא "קצת" צדיק (לעומת צדיק הרבה), כדעת ר' מאיר שאף שחוטאים עדיין קרויים בנים, העיקר להרבות ולחזק את הטוב הזה,

 

לכן ק"ש שבאה לשלול את אמונת השניוּת – או שאדם צדיק או שאדם רשע, אין באמצע – מחזקת את האמונה שעם כל הבעייתיות שבחטא אפשר לתקן, אפשר לעורר את הטוב הגנוז אם רק להאמין בו.

שמעתי שהמינות של אלישע בן אבויה היתה גנוסטיקהקעלעברימבאר
הגנוסטיקה סברה שיש 2 אלים. אל טוב שברא את העולם אך לא מתערב, ואל רע שמנהל את העולם בפועל. וזאת מכיוון שידעו שיש אלוקים אך ראו שיש הרבה רע בעולם וצדיק ורע לו.


כתוב 3 סיבות שאחר כפר:


א. בחגיגה - הוא הסתכל בעניינים רוחניים בשמיים, וחשב בטעות שמטטרון ("שרו של עולם" , המלאך שנשלח על ידי ה' להשגיח על העולם) הוא אל בפני עצמו. כלומר חשב שמטטרון לא מבצע את שליחות ה', אלא פועל מדעת עצמו כאל הרע שמשגיח על העולם. כך סבר אחר בטעות.


ב. הוא ראה שאדם מקיים שילוח הקן ונופל ומת. שאלת ההשגחה הטובה וצדיק ורע לו.


ג. היו ספרי מינים נושרים מכיסו ולא פסק זמר יווני מפיו. הגנוסטיקה היתה נפוצה בעולם ההלינסטי-רומאי באותם ימים.

ממש מענייןאחו

אף־פעם לא חשבתי על־זה, לרוב מדברים על האמונה הזורואסטרית

אבל זה בהחלט ממש מסתדר שזה גנוסטיקה, מרתק, אין לי מושג למה חשבתי על־זה

נראה לי הזרתוסטראיות האמינה באל טוב ואל רע נלחמיםקעלעברימבאראחרונה

ביניהם.  

הגנוסטיקה כמדומני אמנם הושפעה מזרתוסטרא מבחינת הדואליות, אבל גם הושפעה מעם ישראל ומהפילוסופיה היוונית. ולכן סברה ש2 האלים לא נלחמים ביניהם, אלא אחד בורא ואחד משגיח.

הנצרות הושפעה מהגנוסטיקה וסוברת שאמנם יש אל אחד (בלי להכנס לשילוש) אבל עולם החומר שייך לשטן ולכן האדם שרוי בחטא תמידי ומכאן תורת הדואליות הנוצרית בהפכים המנותקים זה מזה: החומר מול הרוח, הדת מול האומה, המשיח מול המלך, מעשי ההלכה הגשמיים מול עקרונותיהם המטפוריים. ולכן הנצרות מתוך ייאושה לגבי תיקון העולם הזה, ברחה לרוחניות והזניחה את התיקון המוסרי של בגוף, מאסה בהלכה המעשית וברחה למטפורה שבמצוות, הפכה את ישראל מאומה לדת, ואת המשיח ממלך-נביא פוליטי לגואל נשמות ותו לא

הרב קוק (לא זוכר איפה) מסביר שהקשר בין אמונתקעלעברימבאר
בין אמונת הייחוד לשליטה על יצר העריות (שמתבטא בברית מילה שהיא גם קבלת אלוקותו של ה' ) , זה שיצר העריות הוא שורש כוחות נפשו של האדם  (כמדומה לי מכיוון שמייצג את נטיית האדם הן לבטא את עצמו בהמשך הדורות הרבים והן להתאחד בזוגיות. כלומר נטיית נפשו של אדם להתכלל ולהתאחד עם אנשים אחרים (הן זוגית והן צאצאים) קודמת אפילו לפני רצונו להיות קיים כפרט בודד. כי אנחנו קודם כל נשמה כללית, ורק אחר כך מופיעים כפרטים בודדים). מכיוון שיצר העריות הוא שורש לכל כוחות הנפש, השליטה עליו היא מפתח לשליטה על כל כוחות הנפש, ולכן מי ששולט עליו מכונה "צדיק" כמו יוסף. מי ששולט על כל כוחות הנפש בהרמוניה גמורה ובאיחוד, יכול לקבל את ייחוד ה' עליו בצורה שלימה. לעומת זה מי שלא שולט על יצר העריות, כל כוחות נפשו עלולים להיות מפורדים ושסועים, כל כוח מושך לכיוון אחר, ולכן קבלת ייחוד ה' תהיה פגומה. וכן להפך - קבלת ייחוד ה' (כמו בקריאת שמע) עוזרת לאחד את כוחות הנפש ולשלוט על יצר העריות ולתקן את פגם שיסוע כוחות הנפש.
תגידו, למה אומרים א-לוקים עם ק'?תמימלה..?
נראלי שזה גם הפך קצת לבדיקה אם האדם שאתה מדבר איתו דתי, אם הוא אומר עם ה-כנראה שהוא לא דתי ואם עם ק-כנראה שכן, למה? אם אומרים א-לוקים ואם אומרים א-לוהים אין שום הבדל, כי שם ה' שם זה א-ל...
ראיתי גם רבנים שאומרים "א־להים"אחו

לא ברור מתי בדיוק התחיל המנהג לומר "אלוקים" והיכן התחיל,

אבל כן ראינו כתבים ישנים שכך כתוב בהם כנראה כדי למנוע בעיות עם מחיקת שם ה' / ביזויו ואולי משם זה התפתח.

הרעיון הוא לא לומר את שם ה' כדי לא לשאת אותו לשווא או באופן לא ראוי, אכן זה אחד משבעה שמות שאינם נמחקים (הוי"ה, אדנ"י, א"ל ועוד)

אם כי לא ברור עד כמה זה מוסיף או גורע

 

בשלב מסוים זה נהפך לנורמה בערך כמו שכותבים בס"ד

אבל גם כשאומרים עם ק עדיין אומרים את שם א-ל...תמימלה..?

וגם כשכותבים...

אה הבנתיאחו

כנראה זה נחשב רק אם זאת מילה בפני עצמה

זה לא כל כך מדויקמחפש אמת
א-ל וא-לוהים זה שני שמות כשרוצים לומר א-ל אומרים קל
אז בא-לקים השם הוא כשיש ה?תמימלה..?
גם. שם השם זה רק כשאומרים במדויקמחפש אמת
.....תות"ח!
מחדד מה שאמרו פה: הרב מרדכי אליהו זצוק"ל פסק שמותר לכתוב: "בית-אל" בלי מקף בין הא' לל', כיוון שזה שם של מקום, ולא שם של ה' (אף שהסיבה המקורית שקראו למקום היא משום שהוא בית א-לוהים....). אותו דבר לגבי השמות. אין בעיה לכתוב אל אם נגיד אני כותב: אני הולך אל המדבר. למה? כי אני לא מתכוון לכתוב את זה כשם של ה' שמתאר את שם ה' (אותו דבר לגבי ספר שכתבו מין יישרף ואכמ"ל). לכן, כשאני כותב את המילה א-ל כחלק מהשם א-לוהים, אני לא מתכוון באותיות האל לשם ה' (מרוצה מעצמי מהשנינות.... ), ולכן אין בכך בעיה.
לא מדויקאחו

שו"ע יו"ד רע"ו ס"י

 

"כתב א־ל מא־להים. י־ה מהשם. או שכתב שם י־ה אינו נמחק אבל שד מש־די וצב מצ־באות נמחקים:"

 

כמובן לא רלוונטי כשכותבים מילה שאין לה קשר לשם ה' כמו "צבאות האויב" או "בוא נילס בוא נעוף אל האור ואל התכלת"

.....תות"ח!

זה לא אותו דבר. במקרה שהבאת מדובר שהוא רצה לכתוב א-לוהים, ובסוף הספיק לכתוב רק חלק ולא כתב את ההמשך (כגון שנגמר לו הדיו וכו'.....). אבל אני מדבר על אדם שהמשיך לכתוב שם א-לוהים ולא עצר באמצע, ולכן ברור שהוא לא כיוון שהא-ל יהיה שם, וממילא זה כמו שאמרתי. ברור לדוגמא שאם אדם כתב אלו מתוך המילה א-לוהים, זה לא מקבל קדושה, ורק אם זה שם בפני עצמו יש פה חידוש מיוחד שזה מקבל קדושה (צריך לעיין בזה יותר באמת....תסתכל לדוגמא ט"ז על אתר: "וכן א"ד מאדנ"י או א"ה וכו'. הג"ה זאת מקומה אחר סעיף י' והטעם דדוקא אל וי"ה הם שמות ג"כ בפני עצמן וקמ"ל כאן אף על גב דנתכוין לכתוב אלהים ולא נתקיימה מחשבתו מ"מ קודש הוא מ"ש" וכן פתחי תשובה: "(טו) וצב מצבאות כתב בספר בני יונה דלאו דוקא צב מצבאות או א"ה מאהיה שנמחק אלא אפילו כתב כולו חוץ מאות אחת מגמרו של שם אפשר דרשאין למחקו כיון שאין כיוצא בו שם במקום אחר ואפילו באד"נ מאדני יש להסתפק לדעת המתירין").

לא בדיוק הבנתיאחו

אם הוא כתב את כל השם ולא עצר באמצע אז ממילא השם קדוש מצד עצמו

אם הוא עצר באמצע זה איך שהבנתי את מה שכתבת "לכן, כשאני כותב את המילה א-ל כחלק מהשם א-לוהים, אני לא מתכוון באותיות האל לשם ה'"

 

לגבי "אלו" מ"א־להים" הסברה הראשונה שלי היא שמיגו שהתקדש כבר "א־ל" אז גם האות הנוספת קדושה

כי אם זה מצד הכוונה אז גם כאן וגם כאן הוא התכוון לכתוב שם קדוש אחר

אז כבר בשתי האותיות הראשונות המעשה נעשה וזה שהוא מוסיף לא אמור לגרוע את הראשונות

 

אלא־אם־כן כיוון בכלל למילה אחרת כמו אלו ואלו נשרפין

 

.....תות"ח!

לא, הוא המשיך לכתוב, אבל כתב עם ק': "אלוקים".

 

ראה ציטטתי פה פוסק (פתחי תשובה) שכתב שזה רק אם נשאר שם בפני עצמו, אך אם המשיך, אין הדין כך, בבחינת: "כל המוסיף גורע". הסיבה שהשם קדוש היא רק משום שמצינו שם כזה, לעומת אם אין שם כזה, אז אין קדושה (אין מיגו כי זה תלוי מתי הוא עצר לכתוב, האם נגמר לו הדיו בא-ל, או באלו, וגם אם עצר והשם הראשון התקדש, אין סיבה שאות נוספת שאינה חלק משם ה' תתקדש). נכון, יש פה משהו קצת לא מובן, יש פה דין שעל אף שברוב המקרים הולכים אחרי הכוונה, כאן לא הולכים אחרי הכוונה. אולי אפשר לומר סברה קצת להסביר שיש בדעת אדם שאם ייגמר לו הדיו אז הוא יתרצה כבר בשם האחר שיצא לו. המעשה לא נעשה כי הוא לא סיים לכתוב. זה כמו ההבדל בין אכילת חלב בהעלם אחד לאכילת חלב בשני העלמות.

מענייןאחו
עניתי לך בתשובה שלי?תות"ח!
בערך, השאלה היא מה בשורה התחתונה-תמימלה..?

צריך לומר א-לקים או א-להים?

ואיפה שם ה' נמצא, בא-ל כמו שחשבתי, נכון?

בכל מקרה לא צריך לומר אלוקיםתות"ח!

זה רק לגבי כתיבה, יש שתי אפשרויות, או לכתוב עם ה"א ולהפריד: "א-לוהים", או לכתוב "אלוקים" בלי מקף. אפשר להחמיר ולהגיד אלוקים כדי שגם בכתיבה לא יעברו על זה, או כי לא רוצים להזכיר את שם ה' (ויש בזה גם צד של קולא, כתבתי על זה מאמר, אם תרצי אשלח לך. המאמר בעיקר בא לתת כיוון ומראה מקורות, לא ממש באתי להכריע הלכתית שם).

לא, השם לא נמצא בא-ל. כשאדם כותב את המילה א-לוהים, אז המילה אל לבדה אינה קודש, ויש דין מיוחד (שניסיתי לתת לו טעם, עייני בשרשור) שאם כתב והפסיק בדיוק במילה א-ל (ולא המשיך וכתב את כל המילה), אז זה כן מתקדש, אבל אם המשיך וכתב את כל המילה, כגון שכתב אלוקים, אין בכך בעיה, ולא צריך להפריד כשכותבים אלוקים.

וואו, אוקיי, עשית לי קצת סדר...תמימלה..?

תודה🙏

בשמחהתות"ח!
לא אומריםמים גנובים
זה שיבוש שהשתרש בחברהשדמות בחולות

בחצי שנה האחרונה יצא לי ללמוד את הנושא הזה ומתברר שנוצר עיוות שלא לקרוא בשם א-לוהים. 

המקורות שלמדתי מהם זה "זרע שמשון" ו"שער החצר" (גם ברמבם מובא העניין של שינוי שמו של הקב"ה שרבים טועים בו ואינם אלא שוטים)

..ימח שם עראפת
@אני))) השרשור הזה בשבילך.
תמונת הקליבייט ששמו באתר לדיון הזה, היא הגשמהעם הפנים לעתיד

קלאסית, לא?

אני נזהר מלומר עבודה זרה...

למה הגשמה?אחו

ציור של יהודי זקן מחזיק ספר תורה

ליתר דיוק,ימח שם עראפת
ציור של אלוקים זקן עם בובה כזאתי שהילדים מסתובבים איתה בשמחת תורה
לי זה נראה כמו משהו שאמור כביכול לצייר את אלוקים..מתוך סקרנות

אבל אולי אתה צודק...

זה לא נובע מא-לts

זה לא נובע מא-ל אלא א-להים זה שם בפני עצמו כמו שכתוב ברמב"ם

שורש הדבר.אבא שוני

החכם יעבץ כותב בשו"ת יעבץ שהעניין הזה של א-ל קים התחיל ממלמדי תינוקות ביהדות אשכנז ש"הצתדקו".

ולימדו את הילדים לברך ולהגיד א-לוקנו במקום עם ה'.

וזה למעשה קילקול שהשתרש עם השנים.

אין באמת מקור בכל התורה כולה עד הדורות האחרונים שמותר להגיד א-לוקים. אלא להיפך. יש דרשות שאומרות שכל המשנה אות 1 בשם השם זה כמחרף ומגדף.

אז נכון.. אסור להגיד שם השם לשווא. אז לא חייב להגיד א-לוקים יש עוד הרבה וריאציות להגיד. למשל כמו השם והקב"ה.


לסיכום- להגיד א-לוקים נובע מטעות שהשתרשה.

הבן איש חי רושם בשו"ת תורה לשמה בשאלה תצ"ו- שכל מילה שיש בחול?אפשר להגיד בקודש. כמו שלום.. שהוא שם השם אבל יש מילה בחול. אז אפשר להגיד. אז גם דיינים נקראים א-להים. כך שאין בעיה להגיד את זה אך לא לשווא ולא לריק. זה צריך להיות בפסוק או בלימוד.


כדי לצאת מכל הספקות אפשר להגיד פשוט. השם, הקב"ה, ריבונו של עולם.. וזה פותר הכל.

..אני:)))))
מעניין
יש לך שלושה פצלש"ים באותו שם?ימח שם עראפת

אני))

אני)))

אני))))

..אני:)))))

האני הראשון זאת לא אני

האני השני נחסם לי ולכן פתחתי את האני השלישי.

יש פה כל־כך הרבה אניאחו
זה רק אנירקאני

האמת שכשפתחתי את הניק (אי שם בשנות העשרה)אני77

אז אני היה תפוס כבר, ונדמה לי (זה היה מזמן, אני לא באמת זוכר) שגם אני1, אני2 היו תפוסים. אז בחרתי לי מספר

מה מפתיע?אני:)))))אחרונה
יוצא מזה שאין לי פצלשים.
שרית חדד מפורשshindov

היום הזה ממש אני שואל את אלקים. כך מקובל. אחד השמות שאינם נמחקים. אז אומרים אלקים. 

גלות וגאולהשאלה9

בעה.


יש מי שאדישים ביחס למושגים גלות וגאולה. לא אליהם אני פונה.


שאלה למי שמפריע לו לשמוע *שאנו כיום(עם או בלי בלי קשר למלחמה ולמצב) בגלות*:

בהנחה, שכולם(כולל רבים מבני הציונות הדתית) מודים שהמצב רחוק מלהיות מושלם - אין משיח, אין בית מקדש והמדינה/הממשלה מוסכם על הכל שאינה אידיאלית..

מדוע בכל זאת יפריע לכם לשמוע משפט כמו למשל "אנו היום בגלות"?


שאלה למי שחושב שאנחנו היום בגלות.

עמי בארצו, נבואת קיבוץ גלויות התממשה לנגד עינינו.

מדוע בכל זאת חשוב לכם לומר אנו בגלות. או יפריע לכם אמירה כמו החלה הגאולה/אתחלתא דגאולה.  (לומר שכיטם אנו בגאולה השלמה - אני לא מכיר מי שמתבטא כך..)


תודה. 

אמנם אני אדיש אבל יש לי דעה בנושאאחו

לגבי א' זה באמת מפריע שמצד אחד רואים ניסים מטורפים, שיבת ציון אחרי 2000 שנה, פריחת עולם התורה, אפשר לקיים מצוות התלויות בארץ, בהסתכלות הכוללת אנחנו לא עוד ז'ידים מאוסים שהחיים שלהם שווים פחות מיתוש, לכן אמירה כמו "אנחנו היום בגלות" כאילו כלום לא קרה, שום דבר לא השתנה, לא הגענו בכלל לארץ ישראל, לא עשינו כאן כלום, זאת אמירה צינית שאין בה הכרת הטוב והסתכלות על הדברים החיוביים

 

לגבי ב' וזאת גם הדעה שאני מחזיק בה, אמנם בפן הגשמי ב"ה התרחשו המון דברים אבל לא זאת עיקר הגאולה, עיקר הגאולה היא רוחנית, שמירת התורה, לא העובדה שיש לנו ביטחון וכלכלה, גם לחרדים בקריית יואל באמריקה יש ביטחון וכלכלה, העיקר זה שתהיה ממשלה של תורה, שעם ישראל יחזור בתשובה, לא מצעדי להט"ב בכל הארץ למשל ולשנינה, מבחינת המהות העיקריתשל הגאולה (ומלאה הארץ דעה את ה' כים לים מכסים) אנחנו לא שם בכלל

 

וכל עוד אין תיקון רוחני גם ארץ ישראל הרוחנית לא יורדת ומתלבשת בארץ ישראל הגשמית (רעיון שמופיע הרבה בחסידות)

 

ולגבי אתחלתא דגאולה אני לא נביא ואני לא מבין בתהליכים, מה קורה קודם או אחר־כך ומעדיף להיצמד לפשט הכתובים אם נשמור את מצוות ה' נזכה לשפע גשמי ורוחני ואם לא אז ואבדתם מהרה, אין ביטוח

 

אני כן מקווה שעם ישראל נמצא בתהליך חיובי בסך־הכל ושאנחנו אכן מתקרבים לגאולה

לומר שארץ ישראל הרוחנית לא מתלבש בגשמית, זה כמוקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך כ"ה בטבת תשפ"ה 18:08

לומר: "בגלל שראובן לא מתנהג יפה, אז אישיותו עדיין לא התלבשה בגוף שלו". זה משפט לא נכון. ראובן הוא נפשו שמתלבשת בגוף, אך עדיין מופיע עם סיגים ובעיות. כנל עם ישרטל וארץ ישראל ממש מופיעים בארץ ובמדינה, אלא שאור וחושך משמשים בעירבוביה, ויש בעיות, אבל סה ממש קדושת ארץ ועם ישראל, ורואים את זה בכל מרחבי החיים, גם שנואי התורה, קשורים בעל כרחם אליה, עובדה שהם כל הזמן עסוקים בלפחד מפני השתלטות הדת, אבל הם לא אדישים. ברור שנוכחות הקודש מורגשת ברמה הלאומית, לטוב או לרע. ההפך מלאהוב זה לא לשנוא, אלא להיות אדיש.

בסוף כמסתכלים על המגמה הכוללת בעשרות השנים האחרונות, כן המדינה נהיית והופכת להיות יותר מסורתית עם חיבור למסורת,ויש התאחדות דל המגמה הדתית והלאומית בעם, כאשר עדיין יש פירוד בין המגמה הדתית לליברלית-אוניברסלית (השמאל). אנחנו לא דורכים במקום ולא באותו מצב שלפני 20 שנה. בתקופת השופטים זה לקח 400שנה.

לגבי אתחלתא דגאולה - לא צריך להיות נביא אלא סוציולוג פשוט, עם שהקיץ מתרדמת הגלות אחרי 2000 שנה, לא יוכל לחזור לתרדמה מחדש. לכן גם אם תאורטית מחר מדינת ישראל תחרב וכולנו נגלה, אז הצפי הטבעי הוא שתוך כמה עשרות שנים נחזור לכאן מחדש, כי לא נוכל להרדם בתרדמת הגלות עוד פעם. ברור שלא לנצחנגדיר עצמינו כאן כעם אוכלי הפלאפל , ובמוקדם או במאוחר עם ישראל יחזור למסורתו העתיקה, כי זה נטיית כל עם לחזור לאתוס הלאומי שלו גם אם יש כמה דורות שעזבו אותו. לכן הכיוון הסוציולוגי ברור כשמש לאן הולכים בסוף - למלכות בית דוד ומקדש. ברור כמו שברור שהציפורים ינדדו באביב.

אני לא הולך להתעסק באפולוגטיקהאחו
עבר עריכה על ידי אחו בתאריך כ"ה בטבת תשפ"ה 18:58

עבר עריכה על ידי אחו בתאריך כ"ה בטבת תשפ"ה 18:57

לא מאמין כזה גדול ב"מי שרב מאוהב"

אין לי בעיה עם ההסתכלות המיסטית של החסידות גם הציונות הדתית מתעסקת במיסטיקה וגם היא יודעת להשתמש בסיסמאות

אני לא חושב ש"לאומיות פלאפל" עדיפה מכלום

 

לגבי ראובן ידוע שכשאדם כועס נשמתו מסתלקת ממנו וה"ה לגבי שאר חטאים ברמה כזאת או אחרת

אולי הוא עדיין ראובן אבל צדיק הוא לא וזה מה שנחשב בעיניי בסופו של יום

 

מלבי"ם ירמיהו ל"א ו'

 

"רנו ליעקב שמחה" תחלה ירונו על השמחה שיהיה ליעקב, ומה יהיה השמחה "וצהלו בראש הגוים" שבאחרית ימי גלותם יוסר מעליהם השעבוד, ויצהלו כי יהיו בראש הגוים, שהגוים יתנו להם כבוד ויהיו בראשם, תחת שהיו תחלה נבזים ושפלים ביניהם, והנה יעקב הם המון עם והפחותים שבהם, וישראל הם הגדולים, והשמחה הזאת שיצהלו בראש הגוים יהיה רק ליעקב לא לישראל שהם ירצו שישיב שכינתו לציון, אבל אז בעת ההיא "השמיעו" והכריזו בפרסום "והללו" את ה' ע"י מה "שתאמרו הושע ה' את עמך" הצדיקים "את שארית ישראל", שהם רוצים בתשועה האמתיית מקיבוץ גלויות ושיבתם לציון, וכן יהיה אז כי ה' ישיב להם:

 

אז מה התשובה, תראה, לא, עצם העובדה שתל־אביב מקיימת מצעדי גאווה ומשסה כלבים במתפללים, זה סימן לשיבת השכינה, כי הם צדיקים בלי לדעת את זה, מרוב משיכה לקדושה הם עושים מצעדי שפחות, זה קידוש ה' עצום, בעיניי סתם copium

אין בעיה במיסטיקה, בתנאי שהיא יושבת על קרקע המצאותקעלעברימבאר

ולא מרחפת באוויר. 

זה לא העניין ש"לאומיות פלאפל" עדיפה או לא, אלא זה עניין שהיא לא ברת קיימא לאורך זמן. אתה באמת יכול לדמיין ריאלית את עם ישראל במדינה עוד 300 שנה ממשיך להגדיר את עצמו כאוכלי פלאפל או כל "ישראליות" נבובה אחרת? זה יכול לשרוד בדורות הראשונים, אבל זהות ריקה לא תצליח להמשיך , נרצה או לא. ומכיוון שהמדינה תמשיך להיות קיימת, במילא זה וודאי שהאתוס המקורי של העם יחזור במקודם או במאוחר, כי אין חלל ריק בזהות לאומית, וכשאחת נופלת אז המקורית חוזרת.

- אני מסכים שעיקר תפקידו של עם ישראל הוא קידוש ה'. והוא קודם כל מקדש את ה' בעצם קיומו- בעצם היותו עם שהרגש הלאומי שלו מבוסס על אלוקים, ירצה העם או לא ירצה. ואומות העולם רואות את זה יותר טוב מאיתנו לעיתים, הם יודעות שבסוף העם היהודי ההיסטורי, אותו אחד שהאנושות רואה בו זה שיצא ממצרים, הוא זה שהקים מדינה, ולא "הישראלי החדש" המדומה(רואים את זה למשל באוונגליסטים, שלמרות שזה נובע מאינטרס נוצרי, אי אפשר להתכחש לסיבוב פרסה שהם עשו בנצרות). 

-לאחר מכן תוספת  קידוש ה' זה מימוש הרגש הלאומי האותנטי של ישראל בחיי התרבות בפועל - קיום תורה ומצוות. כמובן תוספת הכרחית, אבל גם בלעדיה יש קידוש ה'.

- אם להכנס למונחים בנסתר, אולי הנשמה מסתלקת אצל ראובן שכעס, אבל לא החיה. כלומר גם כשכועסים עדיין האדם הוא צלם אלוקים ויהודי ואהוב. הוא לא נחשב בעל חיים. 

נכון שראובן לא צדיק, אבל הוא יהודי צלם אלוקים, ומבטא את זה גם ברשעותו (אנחנו לא נתייחס לרשע כאל בעל חיים, האם אתה מתייחס לרשעים ביום יום כאל בעלי חיים?).

כנ"ל ייתכן שהדור הוא רשע מרושע. אבל ישראל הוא כן, ומבטא את זה גם ברשעותו. 

אוקיי גם אני מאמין שהגאולה תתרחש מתישהואחו

ערכתי קצת את ההודעה אני מתאר לעצמי שהתחלת לכתוב לפני שערכתי

לא חושב שבלי קיום מצוות יש קידוש ה' אלא להיפך

בהתחלה האשמת את החסידות במיסטיקה אבל נראה לי זה הרבה יותר מיסטי

אין לי בעיה עם זה שליהודים יש נשמה קדושה בפנימיות

אבל אם זה לא בא לידי ביטוי בפועל זאת המשמעות של גלות

שדברים אינם כפי שהם צריכים להיות

 

אני מסכים שאי קיום מצוות יוצר חילול ה', אבל זה לאקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך כ"ה בטבת תשפ"ה 19:58

סותר שיחד עם זה יש קידוש ה' בעצם קיומו של עם ישראל, גם ללא שמירת תורה. ישראל יכולים לעשות קידוש ה' וחילול ה' בו זמנית. זה כמו בן מלך שהלך מהארמון לעיר ומתנהג לא ראוי, הוא מבזה את אביו בהתנהגותו, ומכבד את אביו בכך שהעם מרגיש שיש פה משהו מלכותי שמתהלך ביניהם, למרות התנהגותו הרעה.

לא האשמתי את החסידות , רק הראתי למה ההסברה שלה תמיד תהיה חלקית ולא מלאה - כי היא מתמקד בצורת הסברה חלקית - מיסטית. 

- לא הבנתי, מה הרבה יותר מיסטי?

- לבני אדם, גם רשעים, יש צלם אלוקים בחיצוניות, זו עובדה שאנו רואים ביום יום. ליהודים רשעים יש נשמה יהודית קדושה גם בחיצוניות, אם מסתכלים עליהם כחלק מכלל האומה, ולא רק בתור יחידים מנותקים הקולקטיב. (זו הבעיה של חב"ד, שמסתכלים על כל יהודי כאינדבדואל ותו לא (מלבד קשר קולקטיבי מיסטי מנותק מהמציאות), ואז במילא על יהודי רשע ניתן לדבר רק על "פנימיותו" בצורה מיסטית ופחות ריאלית).

בציבור, בקולקטיב, תמיד התכונה היהודית תבוא בפועל בחיצוניות, לעיתים בצורה מעורפלת או שלילית, אבל תהיה ממש בפועל.

נכון שהדברים אינם כמו שצריכים להיות, וזה היה גם בדורו של אחאב כך, ועדיין זה לא היה נחשב גלות.

 

 

לא אמרתי שמרוב משיכה לקדושה הם עושים מצעדי שפחות,קעלעברימבאר

אמרתי שמהעובדה שהם יודעים איפה שהוא בלב, שירצו או לא ירצו, הלאומיות שלהם קשורה בעל כרחם לתורה ("סבא שלי היה רב"), לכן הם לא מסוגלים להפגין יחס אדיש לתורה. הם או יאהבו את התורה או ישנאו אותה. ובסופו של דבר הפך האהבה היא אדישות, לא שנאה. אם אני שונא מאוד משהו סימן שהוא משמעותי עבורי, אחרת פשוט לא היה לי אכפת ממנו. אני מעריך שבארהב אתאיסטים לא יזרקו צלבים על הרצפה בדוכן למכירת צלבים כמו שחילוני זרק תפילין בדוכן תפילין בתל אביב, פשוט כי האתאיסטים בארהב הם מרגישים שהדת לא נוגעת אליהם לטוב או לרע, לכן יהיו יותר אדישים כלפיה, אין קשר בין הלאומיות שלהם לדת, ולכן הם יכולים להיות רגועים ולא לשנוא אותה אלא סתם לבוז לה ולהיות אידישים בלי כעס ופאניקה.

בסוף התורה נוכחת בחיי עם ישראל גם כיום באופן משמעותי, חיובי או שלילי. ולמרות שזה כואב, יחס שלילי עדיף על אדישות. בסוף יש בזה קשר והודאה בקשר המהותי הלאומי לתורה

באופן כללי אחת החסרונות של החסידות שהיא מדברתקעלעברימבאר

מיסטיקה. במיוחד בענייני הקולקטיב והחברה.

מדברת בססמאות רוחניות מופשטות שלא קשורות לעולם הזה.

לדוגמא "כנסת ישראל" אצל חב"ד היא נשמה מופשות מיסטית שמהווה שורש לנשמות ישראל, אבל (בניגוד לקבלה ולחז"ל) אין לה קשר לקולקטיב היהודי ההיסטורי בעולם הזה , ולכן ברור שלא תהיה קשורה לשום תופעה חברתית-סוציולוגית של האומה היהודית כאן בעולם , ובטח לא לתנועה הציונית או למדינת ישראל(כמדומני חבדניקים אומרים שכנסת ישראל תשרה באומה, רק כשייבנה בית המקדש. זה כמו לומר שנפשו של ראובן תהיה בגופו רק שיניח תפילין, ועד אז הוא גוף חסר תודעה).

למה יפריע לי המשפט "אנחנו בגלות"? כי זה לא אמתנקדימון

תהליכי הגאולה מתרחשים מול העיניים שלנו, ולכן אין כאן גלות. גם גאולה לא בדיוק, אבל גלות בוודאי שלא. אתחלתא היא.

 

המחשבה שיש גלות גורמת לציבורים למיניהם לחשוב שזה מחייב אותנו להתנהג כמו חיות מושפלות שצריכות ללקק רגלי כל פריץ.

זה מהווה כפיות טובה כלפי שמיא. זה גם מניח ביהירות ובגאווה שהקב"ה צריך לגאול לפי הדמיונות שלנו ולא לפי רצונו.

 

המחשבה המוטעת שאנו בגלות גורמת להרבה טעויותקעלעברימבאר

שקשה לומר כמה מהם רעות וכמה הם תגובת נגד ומגננה כנגד החילונות וייתכן שטובות בחלקן או מטיבות.

למשל המחשבה שחיי קודש אמורים להיות מנותקים מתחום החול, או מהמימד הלאומי של כלל ישראל, או מהמדינה (אצל החרדים) - ייתכן שיש בזה תועלת המגינה על עצמה מפני החילון.

או המחשבה שהיהדות היא רק דת ולא אומה (כאשר הלאומיות הישראלית לפי תפיסתם היא חילונית כולה) , או שזה בסדר שאדם חי בפיצול את חיי הקודש והחול שלו (אצל דתיים ליברלים) - טעות מזיקה (שלעיתים נובע ממנה משהו טוב בתור חידוד חלקים הומניסטים וקוסמופוליטים של התורה)

יפה כתבתבן מערבאאחרונה
לעיתים מתכוונים אולי שאנחנו בגלות השכינהקעלעברימבאר
כלומר למרות שעם ישראל חזר לארצו עדיין אין מקדש ושכינה ונבואה וגילוי אלוקי כמו שהיה כשהיתה נבואה, או שבמחינה דתית הלכתית אנחנו רק בתהליכי התעוררות ולכן אין לשנות שום הנהגה החכתית אלא להשאיר כמו שהיינו בגלות, עד לתחייה רוחנית באומה
סוגיית ממלכת דוד וממלכת אחאב…חרד לשם1

מישהו יכול להסביר לי למה אחדות יותר חשובה

מעבודה זרה. ואיזה השלכות יש לזה לגבי היום?

מאמרי חב"ד על התפילהred panda

היי,

אשמח לדעת באילו מאמרים מדובר על התפילה בספר המאמרים. בנוסף, אם אתם מכירים מאמרים נוספים על התפילה, אשמח.


תודה!

יש ל"חסידות מבוארת" ספר של מאמרים על התפילהברגוע
נכון, נראה שמדובר שם במספר מאמרים שלוred panda

האם יש עוד מקומות  שבהם יש מאמרים?

יש ספר שנקרא "שערי תפילה"advfbאחרונה

בהוצאה של חב"ד 

שם יש על פי סדר מסויים פסקאות של הרבי האחרון על תפילה באופן כללי ועל הסדר הכללי של הסידור

מחלוקתצע

יש בגמרא בברכות מחלוקת אמוראים האם ק"ש דאורייתא או דרבנן, איך שלא תפרש את המחלוקת יוצא שאפילו במשהו ככ יסודי כמו גדר קריאת שמע יש מחלוקת..


הרמבם בהקדמה למשנה כתב במפורש שיש הלכות ששמעו ממשה רבנו ובהם אין מחלוקת, ויש הלכות שלא שמעו מפי משה רבנו. ואותם למדו ביג מידות שהתורה נדרשת בהן. ובהן תפול המחלוקת.


אלא שלכאורה הייתי חושב שהאם יש מצווה לקרוא קש ומהו ההיקף שלה זה יהיה מההלכות ששמעו במפורש ממשה. ולא אמורה להיות בהם מחלוקת.


חשבתי לתרץ, שאין מנוס מלומר שאולי לפני חורבן בית ראשון לא הייתה מחלוקת בדינים ששמעו ממשה, אבל בעקבות גלות בית ראשון נוצר מצב שגם בהלכות שקיבלו ממשה נוצר חוסר וודאות שהוליד מחלוקת..


אשמח לשמוע כיוון אחר...


אגב, גם אם הדוגמא של קש לא מוצלחת בעיניכם, מניח שאתם בקיאים יותר ממני למצוא לפחות מחלוקת אחת שהייתי מצפה שיהיה ברור שנאמר לעם מפי משה מה הדין בה ואעפכ יש מחלוקת..

הדין שנשמע ממשה - היה ברורגבר יהודי

משה לימד את בנ"י לקרוא את שמע.

אבל האם הוא עשה זאת כי ה' ציווה, או שהוא תיקן זאת כתקנת-חכמים מפי עצמו (כמו קריאת התורה ג פעמים בשבוע שמשה תיקן אותה) - זוהי המחלוקת.


בסגנון דומה מפרש הרמב"ם מחלוקות נוספות בענינים שעברו במסורת.

שמעתי פעם, ונראה לי נכון...אדם כל שהואאחרונה

שהרמב"ם לא מתכוון לומר שאין הלכות שנשתכחו [חז"ל מדברים על ההלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה]. אלא גם כשיש מחלוקת כזו, זה לא שאחד מהצדדים אומר שיש לו מסורת אחת, והצד השני מביא מסורת מנוגדת או סתם לא מוכן לקבל את המסורת, אלא ששני הצדדים יודעים שאין בידם כבר מסורת וחולקים מסברא.

מחפש עצות איך ללמוד תנ"ך ולזכורמבקש אמונה

כרגע אני לומד פסוק ואת הרש"י שעל הפסוק... 

הבעיה שבסוף את רש"י אני איכשהו זוכר אבל הפסוקים נמחקים לי מהזיכרון בקושי זוכר פסוק וחצי ממה שקראתי

 

יש לכם עצות מה לעשות?

בוודאי, אל תלמד רש"י...הסטורי

(אני בהנחה שאתה מתכוון בעיקר לנ"ך)


רש"י על הנביאים, מביא דרשות חז"ל על נקודות ספציפיות וכמעט לא מבאר פשט. לכן הגיוני שאתה נשאר עם הנקודות שרש"י מביא ולא עם המכלול.


המלצצי שקודם כל תלמד עניין שלם, תקרא פרשיה /פרק /הקשר ברצף ותשתדל להבין. אי אפשר להבין פסוק, פסוק לבד. אחר כך, אם צריך תלמד שוב את הפסוקים עם מצודת דוד המבאר את הפשט.

כשיש מילים קשות, מומלץ להעזר במצודת ציון, אבל בשלב ראשון חשוב להבין מכלול, גם אם לא מבינים כל מילה ומילה.


בהצלחה רבה

מצטרף להמלצהנקדימון
אולי גם ביאור שטיינזלץ יכול לעזור
אם יש לך זיכרון שמיעתימתואמת

אז כדאי לקרוא את הפסוקים בקול, אפילו במנגינה (אפשר טעמים), כדי לזכור. ואפשר גם לשמוע הקלטות של התנ"ך תוך כדי הקריאה.

אם זיכרון חזותי -

לדבוק בתנ"ך אחד שרק ממנו אתה לומד (או ספר בודד כל פעם).

כמובן, תמיד חשוב לעשות חזרות...

ועוד רעיון - לשמוע שיעורים על התנ"ך, שמתעמקים בכל פסוק הרבה זמן, וכך הפסוקים נכנסים לראש אחרי הרבה חזרה עליהם בשיעור.

תודה על העצות חברים, נשמע מועיל אני אנסהמבקש אמונה
מצטרף להמלצה של הסטוריפתית שלג

ומוסיף שכדאי ללמוד מתנ"ך ממש. העימוד המקורי עם הפרשות הפתוחות והסגורות, והאריחים על גבי לבנה וכו' עוזר להבנה וזיכרון.

לא כדאי לוותר על רש"י, רק להפריד בינו ובין לימוד פשט המקרא, שלא יפגע ברצף.

וכמובן להתמיד בלימוד כדי לזכור טוב. עם התמדה של זמן מועט כל יום אפשר לסיים כל שנה את התנ"ך בעז"ה.

(יש תנ"ך שמחולק ללימוד של עמוד ליום. כמדומני שעכשיו הם בסביבות שופטים)

..הרמוניהאחרונה

אממ מה שעוזר לזכור זה ללמוד בריכוז, בראש נקי וצלול (לפנות זמן ולבטל מסיחים) ובכוונה (דורש הכנה קטנה ותפילה)

ולחזור כמו ש@מתואמת כתבה

וכל הכבוד.. מחזקת 

(איפה הימים של הילדות שלומדים וזה נחרט בזיכרון... מעלה געגועים)

למישהו יש הסבר למה המפרשים מתאמציםרוצה להיותילד🙃

כ"כ לומר שהאבות קיימו תריג מצוות לפני מתן תורה?

בעיקר בגלל שהם לא.

בקיצור - הפשט זה מה שעולה מהקריאה הפשוטה של הכתובקעלעברימבאר
עולת ראי"הadvfb

לאחרונה טיפה יצא להסתכל יותר על הספר והוא יצר אצלי הרהורים מסויימים בקצת שקראתי. אז שמח לשתף אתכם במה שהתרשמתי. אם יש למי להוסיף, אשמח ממש.


הספר הזה הוא עוד אבן דרך בכתיבה התורנית של הרב בכך שהוא גם חלק מההסתכלות בעיניים הגדולות שדרכם הרב קוק מסתכל על המציאות. עין אי"ה לדוגמא הוא גם פרוייקט שהרב התחיל ביחס לפרשנות אגדות חז"ל. עולת ראי"ה הוא מהפכה בעולם התפילה בכלל ובפרשנות המילים בסידור בכלל. שלמדתי עם הרב שלי את "ענייני תפילה" שהן קובץ הפסקאות שלפני הפירוש על הסידור הוא אמר לי שיש שני רבדים - הרובד השיטחי שאפשר להסתכל עליו ביחס לתפילה והרובד העמוק של הפרשנות של הרב. הרובד הזה יהיה בעל הנחות יסוד שונות ומתוך כל הוא יספק פרשנות בנוגע לסיטואציה.


ככל ספר שנערך על ידי הרב צבי יהודה כך גם כאן יש הרבה פסקאות שנלקטו ממקומות שונים ועל ידם הרב צבי יהודה עשה את מלאכת העריכה וחיבר אותם לפי נושאים (ב"ענייני תפילה") ולפי סדר הסידור.

ובעצם, לצערנו הרב, כנראה שהרב קוק לא הספיק לפרש את כל הסידור על הסדר ומה שנשאר לנו במתכונת של הספר המקורי עצמו - זה מ"מודה אני" עד "מזמור לתודה" שבתחילת פסוקי דזמרא. כל שאר הסידור ערוך על פי "ליקוטים" מתוך כתביו של הרב.


אם נסתכל ביחידה המיוחדת הזאת שהרב הספיק לכתוב נגלה חיבור מדהים. למה הוא כל כך מדהים? כי הרב לוקח כל פעם כמה מילים ומרחיב אותם ומראה לנו עולם שלם שקיים סביבם. הפרשנות של הרב היא כמובן מתבססת על מושגים שונים שמבטאים עקרונות רוחניים מאוד גדולים.

וככל שמבינים יותר את הפסקאות בעולת ראיה ככה אפשר לראות הפסוקים בצורה יותר משמעותית ורחבה.


לדוגמא אם נסתכל בתחילת הספר יש פסקה שלימה על המילה "מודה" ביחס למשפט הראשון "מודה אני לפניך..."

בה בעצם הרב מדבר על תנועת הנפש הרוחנית של ההודאה. על העקרון הרוחני שיש והמורכבות שמכילה המילה "מודה" לבדה. הרב שם מדבר על שני משמעויות שונות שאפשר להבין מהמילה "מודה" ומחבר את שני המשמעויות הללו לקימה של האדם בבוקר שלה הוא קורא "ראשית ההופעה של צהלת החיים". קיצר, עולם ומלואו..

לכן מי שמחפש להבין את מילות המילים וההקשרים בצורה פשטנית, לא מומלץ לקרוא את הספר הזה. יכול להיות מאוד מתסכל לקרוא ספר על פרשנות לסידור ולהשקיע מאמץ רב בכמה מילים בודדות.

אז מה כן אפשר להרוויח בספר? השתתפות למסע של תנועות נפשיות שחיות עולם מרומם. נפש שמתפללת בצורה מאוד עמוקה יסודית ושורשית.


הרב דרוקמן זצ"ל היה מדגיש ביום הפטירה של הרב שמה שכתוב בעולת ראי"ה זה ממש התפילה של הרב. שנזכה לחוות מעט מזה.

יפה מאוד והבהרות חשובות. ישר כחפתית שלג
זה אחד הדברים שהפריעו לינקדימון

כשלמדתי בישיבה (מישיבות הקו שליט"א).

התורות של הרב מוצגות כאילו הן גם הפשט, ואז אף אחד לא עוזר לך ולא טורח לגלות לך על ספרים אחרים ורבדים קודמים בכל נושא. הרב נהפך להיות המשפך היחידי דרכו כל התורה כולה עוברת. חבל שהבנתי את זה רק כשסיימתי את התקופה בישיבות.

מזדהה,אחו

קצת מזכיר לי את חב"ד האמת מהבחינה הזאת, רייד מאוד ספציפי

בכל־מקרה אני חושב שהכי טוב זה כמה שיותר לשחרר דעות קדומות וחוויות קודמות וליהנות מהדברים כפי שהם 

בסופו של דבר הרב קוק הוא מעיין סיכום של כל הקבלהקעלעברימבאר

והפילובופיה היהודית שהיו לפניו, אז ברור שהתורות שלו הן הפשט. אם אתה מתכוון לדרשות על התפילה בעולת ראיה, אז נראה לי די ברור מתי הוא מתכוון לכתוב את פשט הכתוב ומתי רומז לעומק הפשט ומתי מתכוון לנושא אחר שרק רמוז בעקיפין בפשט.

אבל מבחינת תפיסת עולמו של הרב קוק, תראה לי רעיון אחד (לא דרשה) אלא רעיון אמוני שהוא לא הפשט

סיכום של כל הקבלה ולכן זה פשט?advfb

אם אתה סובר שקבלה = פשט אז אני מבין את מה שאתה אומר.

וברור שגם אם הדברים של הרב נכונים האמיתיים (שזה בודאי נכון) אז יכולים להתחדש עוד פירושים אמיתיים ובפשט. והפשט נראה לי שיש לו מימד מסויים אינסופי כמו שסובר הרשב"ם בעניין "פשטות המתחדשות בכל יום"

קבלה היא פשט הכתוב בתנך, פדוט בסגנון שונהקעלעברימבאר
כן אבל יש את הרעיון הבסיסי של הפשט שהוא תמיד נשארקעלעברימבאר
סתם דוגנא: למשל לפסוק "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים" יש רק פשט אחד וכל שאר הרעיונות מבוסבים על גבי הרעיון הראשי
אם אתה רוצה להמשיך לדון על זהadvfb
אשמח שתפתח שרשור חדש או שתצטרף לדיון הקיים ושמחה אענה
איפה הדיון הקיים?קעלעברימבאר
הוא התפתח בשרשור הזה,advfb
למישהו יש הסבר למה המפרשים מתאמצים - בית המדרש


בדיונים שלי ושל [@170253|אחו] עם [@163554|תות"ח!]

ודיברתי על תפיסת העולם של הקבלה. לאו דווקא עלקעלעברימבאר
המושגים הקבליים עצמם. למשל הרעיון של קיומו של עם ישראל ככלל אחד שהפרטים הם חלק ממנו מופיע בכל התנ"ך, ובקבלה בתור הנשמה הכללית של האומה - כנסת ישראל (וגם בחזל)
למטהאחו

א' מה ההגדרה שלך לפשט

ב' יש לא מעט נקודות שנויות במחלוקת בתורת הראי"ה לכן קשה לומר שהכל זה פשט

למטהadvfb

א' בבקשה שלא נפתח את זה פה חח יש עוד שרשור שעוסק בזה

ב' זה שיש מחלוקת זה לא אומר בהכרח אם זה הפשט או לא הפשט. גם בפשט יש מחלוקות.

כן האמת התעייפתיאחו
הנקודות היחידות השנויות במחלוקת אצל הרב קוק זה אוקעלעברימבאר
דברים קטנים, או איך ליישם את דבריו לדורינו ולדורות הבאים. זה לא קשור לפשט, אלא ליישום מעשי בשטח. 
בבקשה אשמח אם נשאר בנושא של השרשורadvfb
השאלה של הרב קוק היא ממש לא יחס לרשעיםקעלעברימבאר

אלא יחס לתנועה לאומית יהודית שהאידאולוגיה שלה רשעה.

ברור שמקריאה פשוטה של התורה עולה שהיחס לתנועה לאומית יהודית, למרות שהאידאולוגיה שלה רשעה, צריכה להיות יחס של קדושה וחיובי.

ההגדרה שלי לפשט הוא גם מה שנובע מהכתוב בקריאהקעלעברימבאר
פשוטה, וגם מה הפירוש המקובל (בנגלה או בנסתר, בפשט הפירוש או בעומקו) שהתקבל על האומה לדורותיה. אבל אני מדבר יותר בתפיסות עולם, ופחות על פירוש כזה או אחר למילה מסויימת בכתוב (שלפעמים גם זה נכון, וגם לזה יש לי דוגמאות)
חח ביקשתי יפה, אתה לא מוכן?advfb
לא כך כך הבנתי... אתה מדבר על הבקשה לעבור לשרשורקעלעברימבאר
אחר? עברתי לשם. פשוט כשכתבתי את התגובה לא ידעתי מה השרשור. מחילה
הכל טוב, תודה!advfbאחרונה
מה המקור ההלכתי לפרסום הנס בהדלקת נרות לפני....אוהב העם וא"י 3
...הזמן כלומר לפני השקיעה?
בברכה?פתית שלג
הכוונה בשאלתי....אוהב העם וא"י 3

....עצם הדלקת החנוכיה בזמנה היא פרסום הנס.

מצד שני יש חשיבות גדולה מבחינת פרסום הנס בהדלקת החנוכיה בציבור לפני הזמן בניגוד להלכה.

השאלה היא האם יש שוני הלכתי בין שני ההדלקות?

לדוגמא האם מותר להדליק מחדש נר שנכבה בזמן ההדלקה לפני הזמן?

למה שיהיה אסור להדליק נר מחדש? לא הבנתי כוונתךפתית שלג
סליחה, מותר להדליק. האם ...אוהב העם וא"י 3אחרונה
...דיני הדלקת נרות חנוכה  לפני ואחרי השקיעה זהים או יש הבדל?
מדוע נס פח השמן לא מוזכר בברכת על הניסים?אוהב העם וא"י 3
חנוכה שמחגבר יהודי
כי חילקו את זה לשני חלקים - הדלקת הנרות לזכר נס הנרות, וההודאה בתפילה וכו' לזכר נצחון המלחמה.
כי גם אם לא היה נס פח השמן היו קובעים את חנוכהקעלעברימבאר

ומדלקים נרות. לזכר נס הצלת התורה מכליון, העצמאות המדינית, טיהור המקדש וחנוכתו, מציאת פח השמן היחיד והדלקת המנורה אחרי 3 שנים שהיוונים דאגו שתהיה כבויה, אומרים בתפילה "והדליקו נרות בחצרות קדשך".

בעוד שאם רק נס פח השמן היה קורה אבל לא שאר הדברים, אז לא היו קובעים חג (בסוף היו ניסים גדולים יותר במקדש ולא קבעו עליהם חג, למשל האש שירדה מהשמים בחנוכת בית ראשון)

אני תוהה אם אתה מודעאריק מהדרום
לכמות חומר הנפץ שטעונה השאלה שלך, אתה לא שאלת אותה כמו שהמחקרים שאלו במילים המדויקות אבל היית יחסית קרוב.
אני מודע להשתלשלות ההסטורית העגומה...אוהב העם וא"י 3

... של מלכות החשמונאים שלקחו גם כהונה וגם מלכות  "המאיסו את עצמם בפני העם, ונציגי העם שבאו לפני פומפיוס וביקשו ממנו לבטל את המלוכה החשמונאית, הציגו את שני השליטים האחרונים כעריצים, ששעבדו את האזרחים, ביטלו את חוקי האבות, וביצעו מעשי רצח."ׁ(ויקיפדיה)

בכך הם קרבו את החורבן.

מה זה שייך?נקדימון

נס ההצלה לא תלוי במה שקרה אחר כך, ובפרט שהחג נקבע כבר בדור הראשון.

אני פשוט...אוהב העם וא"י 3

מבהיר לגבי "כמות חומר הנפץ שטעונה השאלה".

הרי ברור לך "שלקורא הדורות" הכל שייך.

--נקדימון
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בחשוון תשפ"ו 12:24

אין קשר בין השאלה הראשונה שלך, למה שענית לבחור מעלי, למה שענית לי.

בא נלמד. מה לדעתך חומר הנפץ שבשאלה?אוהב העם וא"י 3
המחקרים טוענים שנס פח השמן לא היה ולא נבראאריק מהדרום
בהסתמך על כך שהמקור היחיד שמזכיר אותו הוא מסכת שבת בלבד וכן המסורת החיה של היהדות של הדלקת הנרות.


זה כל מה שהתכוונתי

הם גם כופרים ביציאח מצרים ובבריאת העולםגבר יהודי
מה זה משנה אם היה או לא? הוא מסמל את נצחון התורהקעלעברימבאר

בישראל.

כמו היינו עושים פדיון בן גם אם ה' ביציאת מצרים לא היה עושה מכת בכורות

אני מדבר על נס פח השמןקעלעברימבאר
יוסף בן מתתיהו קורא לזה חג האורים, כלומר נרותקעלעברימבאר
אז מה, בזכות העצמאות אז גדולת התורה של בית שניקעלעברימבאר
וחכמי המשנה היתה קיימת באווירה לאומית ולא גלותית
לא התכוונתי לטענות של המחקריםקעלעברימבאר
כולי עלמא מודים שהנס לבדו הוא לא הסיבה לקביעת החג. אלא הצלת התורה מכליון, שהתבטאה בזה שכבשו טהרו וחנכו את המקדש והדליקו מנורה ונעשה בה נס. 
הגרעין של ברכת על הניסים הוא....אוהב העם וא"י 3

....במסכת סופרים פרק כ

"ח. ואומרים בהודייה "וכניסי פלאות ותשועות כהניך אשר עשית בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו, כן עשה עמנו יי׳ אלהינו ואלהי אבותינו נסים ופלאות ונודה לשמך לנצח. ברוך א"י הטוב וכו'".

וניסי מרדכי ואסתר מזכירין אותן בהודייה; ושניהם נזכרין בברכת "הארץ" (בברכת המזון)."

שם לא מוזכר נס פך השמן ולכן בפשטות אנו לא מזכירים אותו היום.

הדלקת החנוכיה שיש לה 8 קנים לעומת המנורה בבית המקדש שיש בה 7 קנים מסמלת את נס פך השמן.

נו מוזכר ניסים, לא מוזכר מה הנסקעלעברימבאר

ברור שהדלקת הנרות היא זכר להדלקת המנורה בחנוכת המקדש של החשמונאים.

8 נרות בחנוכה זה כנגד 8 הימים , לא קשור ל7 הקנים. חנוכיה היא המצאה מאוחרת 

בפשטותאריק מהדרום

הניסים היו הנצחונות.

הגמרא במסכת שבת שואלת על נר חנוכה ואז יש הסבר על נס פח השמן שהנר תוקן בגללו אבל זה היה נס יחסית שולי ולא נכלל בהודאה להקב"ה בשום מקום אחר מלבד הגמרא במסכת שבת.

נס פך השמן מסמל....אוהב העם וא"י 3

.... נס רגעי שגורם להתעלותא דלעילא.

הנצחונות מסמלים נס מתמשך שאמור לגרום להתעוררותא דלמטא.

נס פח השמן מסמל את נס הבערת התורה מחדש בישראלקעלעברימבאר
כשכמעט כלתה, ואת העצמאות שקשורה לזה. כמו שנס מכת בכורות מסמל את יציאת מצרים של "בני בכורי ישראל"
הנס היה הצלת התורה מכליון והעצמאותקעלעברימבאר
אם הוא היה נעשה בצורה דיפלומטית ללא מלחמה כמו אצל אסתר או הרצל, גם היינו חוגגים
לא כולם חוגגים אצל הרצל.אוהב העם וא"י 3

"נס הצלת התורה מכליון, העצמאות המדינית,"

יכול בקלות להגיע למצב של "אני ועוצם ידי" 

אז מה?נקדימון
תפסיק להיות לעומתי! כאן זה בית מדרש לא אקטואליה...אוהב העם וא"י 3
...וחדשות. יש לך לתרום בסוגיה בבקשה 
לאומה היהודית לדורותיה יש מונופול על האמתקעלעברימבאר
??ימח שם עראפת

לפיכך, אין מטוסים?!

הרי הרמב"ם כתב משו שלא יכול להיות שספינה תשוט באוויר, משו כזה

הרמב"ם רק הביא דוגמא לכוח הדמיוןקעלעברימבאר

שיכול לדמיין דברים שלא קורים במציאות, לדוגמא ספינת ברזל עפה באוויר.   הוא לא שלל אפשרות שיום אחד ימציאו כזה דבר, זה היה דוגמא על דבר אחר בכלל.

אבל מה זה בכלל קשור?

אני סתם פרובוקטורימח שם עראפת
גם אם לא היית מוצא דרך לתרץ את הרמב"ם, זה לא היה אומר דבר כי לא זה מה שהתכוונת וגם אתה תסכים שלא כל מה שאומר הרמב"ם אמת, אלא כמו שכתבת התכוונת למה שהתקבל על האומה.
צודקקעלעברימבאראחרונה
אבל כל עיקרון אמוני או הלכתי שהתקבל על כל האומהקעלעברימבאר
לדורות, הוא ודאי אמת
אבל זה עדיף מאשר כליון התורה לנצחקעלעברימבאר
החרדים לא חוגגים אצל הרצל כי המדינה חילוניתקעלעברימבאר
בבית שני גם הם מודים שעצמאות היא סיבה לחג. כמובן שצריך לחגוג בה באייר גם אם המדינה חילונית
חוץ מזה שחכמי המשנה והזוגות לא חיו ב"אני ועוצם ידיקעלעברימבאר
עיין המאמר למהלך האידאות בישראל באורות של הרב קוק על בית שני
בפשטות הנס הגדול היה הצלת התורה מכליון. נס השני הקעלעברימבאר
העצמאות
ועל פי זה צריך לחגוג גם על הקמת המדינהגבר יהודי

שעולם התורה ניצל מכיליון למרות שהמדינה ניסתה לעשות "כור היתוך" וכו'.

ברוך ה' שלא נתננו טרף לשיני הציונים...

מעולם לא היה איום בכליון התורה במדינהקעלעברימבאר
בן גוריון אפילו הסכים על פטור לחרדים מצבא וסטטוס קוו בענייני שבת. מה שעשתה איזבל יותר גרוע
למה כל־כך הרבה חמורים בפרשה???אחו

בכל־מקרה שמתי לב לרמז

"טבוח טבח והכן" – "לעת תכין מטבח"

השלטי גיבורים על שבת כותבאולי1

טבוח טבח והכן - 'ח' של טבח יחד עם 'והכן' יוצא חנוכה...  

אוליתות"ח!

פה מתחיל הביסוס החומרי של המשפחה. רקימת המבנה המשפחתי באופן הכי בסיסי (האחדות), שעל גבי הבניין הזה יכולה לחול שכינה ואפשר להתחיל לרקום את הבניין הרוחני של משפחת ישראל.

הממאחו

אצל יצחק ורבקה היו גמלים

אולי בעלי־חיים עוזרים לרקימת מבנים משפחתיים?

אוליתות"ח!אחרונה

בכל מקרה הכל פה לא על דרך הפשט....😉

תוניסאיםצדיק יסוד עלום

עשיתי מחקר שורשים די מטורף (שעלה כספים רבים ) וגיליתי שהמשפחה שלי הגיעה לתוניס מטריפולי, והגיעה לטריפולי בעקבות גירוש ספרד, אך בבירור גורשנו מסיציליה שבאיטליה ולא מספרד. הרבנים באותה תקופה באיטליה היו הספורנו, ר' עובדיה מברטנורא (שהעיד שבית הכנסת בסיציליה היה בית הכנסת הגדול ביותר בעולם כולו), והשלטי גיבורים... בזמן גירוש ספרד, סיציליה שהיתה בשליטה ספרדית גורשה כולה מיהודים, והמורשת היהודית הוחרבה.


שאלתי:

מי הפוסק של יהדות תוניס? ברור מן הסתם שפוסקים כמו שאר הספרדים, שולחן ערוך וכו'. אבל איזה ספר הלכה יהיה הפסיקה הנכונה עבורי? גיגלתי קצת באינטרנט ולא ראיתי אחרי מי הולכת יהדות תוניס.

והאם העובדה שבמקור אני איטלקי אמורה לשנות כהוא זה?


יבורכו הידיים

הקפצהצדיק יסוד עלום
שכוייעח
באמת מטורףפתית שלג

לא מכיר ממש, יותר יצא לי לשמוע על חכמי ג'רבה. אולי מהרב מאזוז אתה יכול לשמוע יותר ולהכיר את המסורת שלכם, שלפי דבריו אביו זצ"ל הי"ד היה מאוד משמעותי בקרב יהדות תוניסיה.

אבל אם כבר עשית את כל הדרך הזאת, ממליץ לך להמשיך לחקור ולגלות את החכמה, הצדיקים והמסורת של יהודי תוניסיה. 

ראה פה שיש בישיבת כסא רחמים ספריה מיוחדת מרבני תוניסיה אוצר ספרי רבני תונס - ישיבת כסא רחמים . אתה יכול לבקר שם

תבורך מנשים! תודה רבהצדיק יסוד עלום

אבקר שם בהחלט.

מעניין האם יש דרך לשלוח שאלה וירטואלית לרב מאזוז

🤷‍♂️ בהצלחה!פתית שלג
שלחתי לוצדיק יסוד עלום

תראה משהו מצחיק (האמת ששיט, אולי זה לא יצחיק אותך)

כן ראיתי את זהפתית שלג

צריך לייבא את זה לערוץ 7

אפשר אולי להגזים את זהצדיק יסוד עלום
משהו כזה!


אחי היקר והאהוב! אם סיימת עם מבוקשך כאן באתר בבקשה סגור את מכשירך המשוקץ, שהוא כשרץ לכל דבר ועניין, ורטש אותו עם גרזן אם יש ביכולתך. מכשיר זה מסכן אותך בכל רגע נתון, גם בשעת קריאת שורות אלה. אנא הגן על עצמך ועל משפחתך, ואם יועיל הדבר - אולי עדיף שתברח בכל המהירות ותסתלק! ויפה שעה אחת קודם! אני מתחנן אליך אהובי! הינצל כצבי מפח יקוש!

לכן יש לי הגנהפתית שלג

אבל באמת יש משהו שפוי מאוד בחיים בלי אינטרנט שלא לצורך.

לא רק רוחנית.

מסכיםצדיק יסוד עלום

אבל אי אפשר לעשות return to monke על מלא. צריך טכנולוגיה, moovit, ווצאפ... ספוטיפיי, ושאר מרעין בישין

אין ספק שהמוצ"ש שלי היה נראה אחרת בלי הסמארטפון. לא נורא

XIAOMI F22אחו

יש לך הכל אבל בלי דפדפן

ואפילו יותר מהכל אם אתה יודע איך לשחק עם ההגנה

תוניסאים הם לא יהודים?ימח שם עראפת

הלכה אחת לכולם. אם אתה מחפש משהו ליום יום בסגנון מה מברכים על תפוח, למרות שאני אשכנזי שולחן ערוך הוא אחלה ספר.

ואם אתה רוצה לדעת מה ההלכה לגבי תרנגולת שנמצאה לא חלקה, תלמד ותכריע כמי הלכה, כך היא דרכה של תורה. לאסוקי שמעתא אליבא דהילכתא.

פניני הלכה? משנה ברורה? הספרי הלכה של הרב עובדיה?צדיק יסוד עלום
זו הייתה הכוונה
מה שבא לךימח שם עראפת
גם הם יהודים, אתה יכול לבחור לך את רבך.
הבנתי שיש לך תפיסה ייחודית בנוגע ליחס לרבנים וכו'צדיק יסוד עלום
מכיוון שאיני שותף לה, או שתועיל לי במענה לשאלה שלי או שתחסוך ממני את שיטתך יא חביבי
כן, בלי קשר אני אישית לא מחזיק מרבנים יותר מדיימח שם עראפת

אבל ההלכה לא מתחלקת לאשכנזים ספרדים תוניסאים, אין חיה כזאת, יש כמה מחלוקות ספציפיות שיצא שהפוסקים הספרדים והאשכנזים חלוקים בהם, זה לא שאי אפשר לפסוק כמו הצד השני.

פעמים שפוסקי אשכנז פוסקים כמו הרמב"ם ופוסקי ספרד כהרא"ש. לא הרבה, אבל יש. פוסקים כמו ההלכה ולא כמו המוצא.

לא מעשה אבותינו בידינו, אלא ציווי אלוקינו בידינו.

אתה שוב דוחף את האג'נדה שלך חביביצדיק יסוד עלום

לא אכפת לי ממנה כל כך. יש שזה עושה להם טריגר, פגשת אותי ואתה יודע שאני בקושי ראוי להיקרא דתי. אני לא מעוניין בהשקפה הייחודית שלך אלא בהשקפה המקובלת כיום בציבור הדתי הקלאסי בישראל, זה הכל

אבל תמשיך להיות רשע בעל דעות בתורה, זה דווקא חביב בעיניי. פשוט לא כרגע כי זה מלאה

ימח שם עראפת
אם אתה לא מסכים עם האג'נדה שלי אתה באמת לא ראוי להיקרא דתי.
למיטב ידיעתי:אחו
עבר עריכה על ידי אחו בתאריך כ"א בכסלו תשפ"ה 12:14

– ברוב המוחלט של ההלכות, התוניסאים נוהגים כמו הספרדים

 

– יש מנהגים מקומיים של תונס וגם מנהגים מיוחדים לג'רבה למשל, יש ספרי מנהגים שעוסקים בזה, בינתיים ראיתי את הספר "עלי הדס" אבל צריך לקחת בחשבון שלא כל מה שמובא שם אכן נהוג למעשה. זה קצת דומה למצב עם המרוקאים, יש ספרי מנהגים מרוקאיים כמו "עטרת אבות" (אם איני טועה) אבל לא כל מנהג שמובא שם אכן נוהגים אותו בכל קהילה גם אם כתוב שם "נהגו מדורי דורות". יש מנהגים שעברו מן העולם, בכללי גם הרבה קהילות מצפון אפריקה (וגם מהמזרח, כמו פרסים, גיאורגים כו') "יישרו קו" עם הספרדים בכל־מיני נושאים

 

– הרב מצליח מאזוז הי"ד (בעל השו"ת "איש מצליח") היה מבין הפוסקים הבולטים ביותר בתונס

 

– ברוב ככל ההלכות הבסיסיות (כשרות, שבת, כו') אין למיטב ידיעתי הבדל בין תוניסאים לבין ספרדים

 

– לגבי היותך איטלקי במקור, לא נראה שזה כזה פקטור, מכמה סיבות,

 

א' כרגע משפחתך אינם נוהגים במנהגים איטליאניים מובהקים אלא אני מתאר לעצמי שהם ספרדים שאולי שמרו גם על כמה ממנהגי תונס, עיקר הבעיה היא "לא תטוש תורת אמך" שאבא וסבא שלך עושים משהו א' ואתה עושה משהו ב', מה שנקרא "להמציא את התורה מחדש", אבל אין הכוונה לרסטורציוניזם שכל־אחד יחזור למנהגים אולטרה־קדומים, כמו שאף־אחד לא חוזר למנהגי פרובנס / צרפת / מוראביה קדומים. למשל בסליחות, בעבר היו נהוגים המון נוסחים אצל האשכנזים, אבל בסוף נשארנו עם ליטא ופולין (אולי אנגליה אם זה נחשב), ולא כל־אחד מחפש מה אמרו בקהילה שבה גר סבא של סבא־רבא שלו לפני השואה.

 

ב' מסתמא כאשר אדם גולה מקהילה מסוימת בייחוד בתור אדם יחיד או משפחה לא גדולה הוא מצטרף לקהילה החדשה. נתאר לעצמנו ציור של אשכנזי מוראבי שמגיע להתיישב בסלוניקי, או שהוא מצטרף לקהילה האשכנזית שם, אם יש, ואם אין אז או שהוא מצטרף לקהילה הספרדית, או שהוא מתעקש כל החיים לומר ברוך שאמר לפני הודו בבית הכנסת הספרדי, ואז או שהילדים שלו "נשברים" בשלב מסוים ומסתפרדים, או שהם ממשיכים כמשפחה אשכנזית בודדה בתוך קהילה ספרדית ואז ממילא אין שאלה מה המנהג שלהם.

 

עריכה נוספת: למיטב ידיעתי רוב התוניסאים שפגשתי פשוט נוהגים כמו הספרדים / רב עובדיה,

יש כאלה שיותר "מחוברים לשורשים" נוהגים כמו הרב מאזוז בכל־מיני דברים

דוגמה למחלוקת ביניהם היא הברכה על לחמניות מתוקות, הרב עובדיה סובר שזה מזונות והרב מאזוז סובר שזה המוציא כיוון שרגילים לקבוע על זה סעודה ואין שום הבדל מעשי בימינו בין חלה מתוקה לחלה רגילה גם אם היה הבדל כזה בעבר (סוכר בעבר לא היה מצרך כה זול או נפוץ), אולי חוץ מחלות ממש מתוקות שהן יותר דומות לעוגה, בערך כמו ארנ'גלושקה הונגרית (אם כי, היא נילושת בחלב... אז היא מזונות בכל־מקרה)

 

עוד עריכה: מצורף מתכון לארנגלושקה פעם הכנתי וזה ממש טעים

 

לגבי מה שכתבת בב' על מנהג איטליה-אדם כל שהוא

עד כמה שזכור לי, הצטרפות של משפחה בודדת למנהגי הקהילה שהיא הגיעה אליה על מנת להשתקע שם, איננה רק תהליך טבעי, אלא גם מה שהיא אמורה לעשות מבחינה הלכתית.

[ראה בפסחים נא, א וביורה דעה סי' ריד סע' ב].

יכול מאוד להיותאחואחרונה

לא בקי בסוגיה,

אם כי במצב של גירוש לפעמים היו באות קהילות שלמות או שהייתה קיימת כבר קהילה כזאת ואם כן לרוב זה ידוע

(או שלאט־לאט היא נטמעת בקהילה המרכזית שזאת גם אפשרות)

כן, כל־אחד מצופה להכריע לפי קוצר ידיעתואחו

בכל סוגיה סבוכה.

לא, לא בכלימח שם עראפת
אבל בסוגיות סבוכות בדרך כלל לא צריך להכריע ביום יום, ואם זה בכל זאת מעניין אותך, אתה יכול לעשות את זה בעצמך. בשביל זה לומדים בישיבה, כל מטרת הלימוד היא לאסוקי שמעתא אליבא דהילכתא, ומי שלא לומד לשם כך הלימוד שלו עקר
תפילת שוואצע

היתה אשתו מעברת, ואמר, יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפילת שוא.


היה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר, ואמר, יהי רצון שלא יהיו אלו בני ביתי, הרי זו תפילת שוא.


האם אתם יכולים לחשוב על דוגמאות שלכאורה דומות אבל לדעתכם אינם בכלל תפילת שווא?


האם אתם מכירים מקורות בנושא? אולי במפרשי השס או בספרי המחשבה והחסידות יש התייחסות שונה ומיוחדת לנושא?


רש"י בפרשה שעברהפתית שלג

דינה. פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁדָּנָה לֵאָה דִּין בְּעַצְמָהּ, אִם זֶה זָכָר לֹא תְהֵא רָחֵל אֲחוֹתִי כְּאַחַת הַשְּׁפָחוֹת, וְהִתְפַּלְּלָה עָלָיו וְנֶהְפַּךְ לִנְקֵבָה

 

אבל הגמרא יישבה במקום

למה שיהיו כאלה?אינגיד
העקרון של תפילת שווא הוא שלאחר שהמציאות נקבעה וקרתה (גם אם אינך יודע את התוצאה) אין שינויים למפרע. אפילו ניסים, באופן פשוט, לא משנים את העבר אלא משפיעים על ההווה לקראת העתיד.


אין מה להתפלל שהכוס השבורה לא תישבר, כי אין מה לבקש על היפוך ציר הזמן. הקב"ה לא מאפשר את זה.

מבין, אבל שאלתי הראשונה היא מה דומה לכוס שבורה?צע
אם יצאתי ממבחן או מראין עבודה אפשר עדיין להתפלל לעבור? 
האם המציאות נקבעה כבר באותן סיטואציות?אינגיד

או שאתה מנסה לשאול בכלל שאלה אחרת: מה לעשות במקרה שאתה לא יודע אם נקבעה מציאות, האם עדיין להתפלל או לא.

לכאורה זה תלוי בשאלה האם תפילה על צרכיך היא דאורייתא או דרבנן, ואת זה איני יודע לומר.

השאלה מה התפילהadvfbאחרונה
עבר עריכה על ידי advfb בתאריך כ"ד בכסלו תשפ"ה 13:58

אם הבקשה היא "שאני אגלה שהיה לי ראיון שנחשב יחסית טוב" - תפילת שווא

אם הבקשה "שהראיין יחשוב עלי בהמשך לטובה גם אם היחס שלו בזמן הראיון היה פושר" - תפילה ראויה

 

.....תות"ח!

הגמ' אומרת שאפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים. כל עוד יש אפשרות כל שהיא, אפילו הכי קטנה, קטנה שבקטנות, ברור שאפשר להתפלל ולא לומר:  מה הסיכוי שהמציאות תשתנה?

וגם מציאות שנקבעה כבר ע"י ה', אפשר להתפלל שתשתנה לטובה מכאן ולהבא (לא לשנות את העבר, לשנות את ההווה שיהיה יותר טוב).

לא יודע על זה מקורות

עזרה בשאלה ידועה מסוג "חקירה ישיבתית" על חנוכהצע

בישיבות מקובל לעסוק בעיון והגדרות דקות.

בימינו מקובל לעסוק בשאלה האם נרות חנוכה זה מצווה על הגברא או על הבית.


לצערי איני מונח במושגים אלו ואשמח להבין..


אני לגמרי יכול להבין שחזל תקנו שהמקום שבו מקיימים את המצווה הוא בבית. כמו שקרבן מקריבים בבית המקדש. אבל ברור שקרבן לא מנסחים "זאת מצווה המוטלת על המקדש". ברור שזאת מצווה המוטלת על האדם, פשוט טכנית המקום שבו מקיימים אותה זה במקדש. והוא הדין נר חנוכה, המצווה מוטלת על האדם וטכנית המקום שבו צריך לקיים אותה הוא ביתו של אדם.


אבל מה פירוש האפשרות "מצווה המוטלת על הבית"?

את זה אני לא מבין..


2.

ידוע שבמצוות עשה שהזמן גרמן הניסוח הוא "נשים לא נצטוו/לא מחויבות" במצוות אלו.

איך אפשר להכריע/לברר  האם הומלס ביחס לנרות חנוכה הוא כמו אשה במצוות עשה - מלכתחילה לא נצטווה...

או שזה לא דומה - והומלס כן נצטווה להדליק, פשוט טכנית הוא לא יכול כי אין לו בית ואז אולי הניסוח הוא שהוא "אנוס" מלקיים.

אבל לא שהוא פטור או שהוא לא נצטווה..


אם אני אומר שזאת מצווה על הבית זה בהכרח אומר שהומלס פטור ולא שייך להגיד שהוא חייב אלא שהוא אנוס/לא יכול לקיים כי אין לו בית?


תודה!. מקווה שברור..

1. אתה שואל מה הנפקא מינה?פתית שלג

*נפק"מ יהא לכך:

א. באם אין לאדם בית, אם נחשב שאנוס מלקיים מצוותו שחייב בה, או שאין לו חיוב כלל ואינו מוגדר כאנוס. 

ב. אדם זר הדליק את חנוכיית ונרות הבית שלא מדעת הבעלים, האם נפטרין בני הבית מחיוב הדלקת נר הבית כשם שהיה קובע מזוזה בפתחו, מאחר שבבית קבועה כבר מזוזה ונר חנוכה. או שישנו חסרון בכך שאין זה נר שהודלק מכוח בני הבית המחוייבין בו. 

ג. השפת אמת שם הביא נפק"מ נוספת, אם החובה על הבית, אז שני בעלי בתים יסתפקו בנר אחד שמאיר ומפרסם בביתם, והחיוב על אורח להשתתף בפריטי הוא כדי לעשות המצווה בממונו. 

ד. נפק"מ נוספת הביא שם, אם צריך כוונה בהדלקתו להוציא את יתר בני ביתו, או שהמצווה על הבית ובהדלקתו מוציא את כל דיירי הבית וא"צ כוונה להוציאם יד"ח, וממילא לא יוכלו המהדרין לברך מאחר שיצאו יד"ח. 

 

מתוך https://www.yeshiva.org.il/midrash/51083 

 

חשבתי לומר שההגדרה הזאת יכולה להיות חלק מהמחלוקת אם כל אחד מדליק או חנוכיה אחת לכולם, אבל כנראה שזה לא מוכרח.

 

*ואם אתה שואל מה מהות החיוב על החפצא: אתה לא חייב ללבוש ציצית, לא חייב לשחוט בשר, ולא חייב לאכול מיבול הארץ. אם ברצונך ללבוש בגד בעל ארבע כנפות, לאכול בשר ולאכול מיבול הארץ, תצטרך לתקן אותם- להטיל ציצית, לשחוט כהלכה, ולקיים מצוות התלויות בארץ. 

זאת לעומת מצוות מילה, אכילת קרבן פסח, תפילין, פרו ורבו, לולב, שבת וכו' שאתה מחויב בהם מצד הגברא. ולא תלויות בשום דבר חיצוני.

 

2. נשים מחויבות בנר חנוכה מפני שאף הן היו באותו הנס, ומוציאות את הגברים כיוון שמחויבות כמותם.

 

(מקווה שהבנתי את כוונתך)

עד כמה שהבנתי125690אחרונה

1. המחלוקת היא לאו דווקא לגבי הבית אלא על הממון של האדם באופן כללי (על פי הנצי"ב בהעמק שאלה וישלח).

נפק"מ מרכזית היא האם אדם צריך לברך על ראיית נר חנוכה אם כבר הדליקו עליו בביתו.

הרעיון הוא, איך שהבנתי אותו, שעל האדם לא מוטלת מצווה להדליק נר חנוכה אלא שהנס יתפרסם על ידי הממון שלו, לכן אכסנאי משתתף בפרוטות. כמו השיטה שסוברת שציצית היא חובת מנא.


2. אני די בטוח שלפי זה, הומלס הוא כמו מי שנמצא בספינה שמברך על הראיה (לפי רש"י) כי הוא לא יכול להדליק (לפי השיטה שנפסקה להלכה). בכל מקרה - אני די בטוח שזה שאין לו בית לא פוטר אותו, ראיתי את הסברא הזאת רק בתירוץ של המגן אברהם לזה שקטן שהגיע לגיל חינוך מדליק בברכה (מאוד סביר להניח שזה מופיע בעוד מקום, לא ראיתי הרבה).

קח את כל זה בערבון מוגבל, לא עיינתי מספיק בסוגיה.

למה התורה לא ניתנה ליעקב ובניו וה' חיכה עד יציאת מבוריס
כתוב שה' הקדים כי היה חייב. ולא שחיכה עד...מבקש אמונהאחרונה

ראה רש"י על הפסוק "זכר לעולם בריתו דבר ציוה לאלף דור"

 

בתכנון המקורי התורה הייתה צריכה להינתן אחרי 1000 דורות, והעולם יכל להתקיים עד אז רק ע"י שאנשים יקשיבו לצדיקים שבכל דור.

אבל הקב"ה הקדים כי ראה שזה לא עובד ויש תתקע"ד (974) דורות של מרדנים שזה לא יעבוד איתם אז הוא הקדים ל26 דורות מבריאת העולם ופיזר את הנשמות המרדניות בכל דור.  

בזמנו של יעקב כנראה עדיין היה הכל מספיק טוב בשביל להתקיים בלי תורה.

..זית שמן ודבש

הכלביות הנוצרית.

הנצרות היא שקר. 

kids don't do jesusאחו
..זית שמן ודבש

אפשר בעברית?

נראה לי כוונתו הייתה ילדים אל תהיו נוצריםימח שם עראפת
למרות שהוא כתב ילדים אל תעשו ישו
אגב, מי אמר שהנצרות היא שקר?ימח שם עראפת
אולי דווקא היהדות היא שקר?
לא צריך אמירהאחו

אלא לשפוט את תוכנם של הדברים מתוך עצמם

אין הכי נמי, מפני מה הנצרות היא שקר?ימח שם עראפת
וכן מפני מה ראשיהם של בבליים סגלגלים?
למטהאחו

לשאלה הראשונה,

 

לדעת יותר מאשר סתירות פנימיות שוליות (שקיימות גם בתנ"ך ויש דרכים פרשניות להתמודד איתן), הבעיה היא ה־premise העיקרי של הדת הזאת,

בסופו־של־דבר מדובר במנהיג כת לא־גדולה של שלהי בית שני (כמוהו היו עוד כמה עשרות לפחות, כל אחד נהיה לך גורו אפוקליפטי),

כאשר עיקר הדת מתבססת בכלל לא עליו, או על תלמידיו (שלא נשאר מהם הרבה לאחר חורבן ירושלם),

אלא על אדם שכלל לא ראה אותו, והמציא דת חדשה שנראה שסותרת באופן די מהותי את השאריות של מה שתלמידי ישו דאז האמינו בו,

אם להשוות את הבשורה על פי יעקב (James) לבין האיגרת אל העברית (או הרומים) התיאולוגיות שונות לחלוטין,

בעוד פאולוס דוחף לכיוון של sola fide, השאריות הארצישראליות של תלמידי השליחים (בעיקר כנסיית ירושלם, האביונים, כו') ממש לא שם, ולמי אמורים להאמין?

 

הנצרות מחד מקבלת ללא־עוררין את התורה (בדרשה על ההר), אז בסדר, היינו מצפים שיעשו מקסימום קצת התאמות, קצת פרשנות חדשה, או רסטורציוניזם או משהו בסגנון כדרך כל הכתות הדומות, אבל מה שאנחנו מקבלים זאת סתירה חזיתית לעקרונות מאוד מפורשים גם בתורה גם בנביאים, כמו גם קריאה מגמתית מאוד של הכתובים כדי להתאים למסר מסוים, במקום להתייחס לטוטליות של הטקסט,

 

למשל פאולוס מתלונן באגרת אל הרומים פ"ז שהתורה לא ניתנת לביצוע כו' כו' במקום להיצמד לעקרונות המפורשים בתורה "בפיך ובלבבך לעשותו",

או (אם אני לא טועה באגרת אל העברים) מדבר על זה שהברית עם אברהם היא בזכות האמונה בלבד (sola fide) מה שאינו נכון "למען ידעתיו אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו"

הדרך שהוא מציע היא א' deviation מאוד רציני מהדת המקורית כפי שהיא ניתנה במיוחד אם להבין אותה מתוך הקונטקסט המקורי שלה (אפשר להיעזר בקאסוטו)

ב' הפרשנות שלו מאוד רחוקה, גובלת באזוטריקה, מגמתית, לא מתייחסת לכלל הכתובים, משמיטה את כל מה שלא מוצא חן בעיניה,

למשל הוא מדבר על איך שישו החליף את הקרבנות כו' אבל מה קורה עם נבואת יחזקאל לגבי חנוכת המזבח השלישי??? תעלומה גדולה.

 

ואשר על כן, אין סיבה – גם ביחס לנצרות עצמה – לא לאמץ גישה פרשנית "ליברלית" כמו הכתות הגנוסטיות שהרחיקו לכת עוד יותר אבל לפחות מציעות הסבר כלשהו לברדק של הברית החדשה

 

התנ"ך והברית החדשה הם ספרים מנוגדים במהות שלהם, המסרים הם שונים עד־כדי הפכים גמורים, התורה מדגישה את הנצחיות שלה (שאגב גם הוזכרה בבשורה על פי מתי, ויש באגרות פאולוס סתירה חזיתית לזה), שהיא לא תשתנה, לזכור את תורת משה עבד ה', את חג הסוכות הנצחי (כל הגויים אשר לא יחוגו את חג הסוכות), וכן הלאה, אם התורה היא ממקור א־לוהי אז פשוט אין מקום לאותו מבנה שהנצרות מנסה לבנות, הנצרות נוטה להתייחס לברית הישנה כפרמיטיבית, נמוכה, כו', אבל לא כך התורה מדברת על עצמה ("ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה"), וכיוון שניתנה על־ידי ה', איך אפשר בכלל לדבר ככה, אז בסדר הגנוסטים פשוט תירצו שבעצם התורה ניתנה על־ידי דמיורגוס כו' כו' שזה כיוון מאוד מוזר אבל לפחות יש בזה יותר יושרה אינטלקטואלית מאשר הנצרות הקלאסית,

 

וגם אם ללכת עם הנצרות הקלאסית, הרי שאין להם מושג במה הם מאמינים, אם תשאל כל נוצרי שיסביר לך מהו השילוש הקדוש (אשר האמונה בו זאת דוגמה אולטרה־חשובה ואם אתה לא מאמין בהגדרה הכנסייתית המדויקת אז אתה כופר), אף־אחד לא יודע להסביר את זה במילים שלו מבלי לחטוא בכפירה חמורה (לרוב זה מודליזם שספק אם נחשב לעבודה זרה), ההגדרות האלה מגוחכות להחריד (ראה ערכים: מונופיזיטיזם, מונותליטיזם, מיאפיזיטיזם), או לחילופין דווקא מתיישבות אחד לאחד עם פשט הכתובים בברית החדשה אבל הוכחדו מסיבות פוליטיות (אריאניזם), לכן במה בדיוק אמורים להאמין?

 

לשאלה השנייה,

 

בן יהוידע שבת ל"א ע"א

 

מִפְּנֵי מָה רָאשֵׁיהֶם שֶׁל בַּבְלִיִּים סְגַלְגַּלּוֹת?. מהרש"א ז"ל פירשה שרמז על העשירים שנעשה בהם תנועת הגלגל ויורדים מנכסיהם בר מינן. אך תשובת דבריו פירש כדוחק. ונראה לי דאיתא במציעא דעין הרע איכא בבבל טפי משאר מקומות, וידוע דאין דבר מזיק לעושר כמו עין הרע, וכל זה דוקא אם אין שם לב על דבר זה להצניע עשרו ולהסתירו מעיני בני אדם, ולכך שאלו על בַּבְלִיִּים דוקא והשיב שאין להם חיות פקחות שאין להם לבבות פקחות לעשות שמירה לעושרם שיהיה מוצנע.

אעעעע מה זה האורך הזה, בסך הכל פרובוקציהימח שם עראפת
לא באמת התכוונתי שתטרח לענות לי בכל כך הרבה מלל
מדהיםצדיק יסוד עלום

נהניתי מכל הקריאה, גם חידשת לי דברים רבים. הטיעון הכי חזק הוא באמת על הפער בין השליחים לבין פאולוס. מזכיר גם את הגמרא (המוזרה) בשבת קטז, על האופי ההפכפך של ההגות הנוצרית ואיפה מונח מרכז הכובד של הטיעונים שלהם.


מה שכתבת למטה על החובה להאמין אמונה מדוייקת בשילוש - מרתק. בזמנו כשלמדתי על פילוסופים וקראתי על שליירמאכר קראתי גם על קארל בארת ועל היישום שלו את המונחים של קאנט בתפיסת השילוש.

גם ההקבלה וההשוואה הישירה לגנוסטים זה מהלך הוגן.

נפלא, נהניתי מאוד.

מסכים, מוכח שהנצרות היא שקרימח שם עראפתאחרונה
הלכתי להתאסלם
מסתבר שגיוס תלמידי חכמים הוא נושא מורכב בהלכהצע

אקדים את המובן מאליו - ראיתי היום ניסוח פשוט - כל בר דעת מבין שעיקר המחלוקת בכל הנוגע לגיוס היא לא השאלה אם ת"ח פטורים ממלחמה אלא כמובן היחס למדינה, החשש מחילון וכו...  ונפקמ פשוטה לכך היא שגם מי שלא לומד , עדיין בחלקים גדולים מהציבור החרדי קוראים לו בכל זאת לא להתגייס..


 

 

ובכל זאת.

מקובל לחשוב, לפחות בציבור הדתי לאומי, ואצלי -  שאלמלא החשש מחילון וכו אין שאלה מה עמדת ההלכה.


 

אבל מסתבר שזה מורכב יותר.


 

הרב חרלפ.

הציץ אליעזר.

הרב הרצוג.

יש מצב שהרב אליהו.

היום "נשבר לי הלב" שגיליתי שהרב זוין זצל שמזוהה עם מכתב אנונימי בעד גיוס.. כתב גם מאמר נורא ברור נגד הגיוס.. וצע.

הרב איסר זלמן מלצר.

הרב פרנק.

הגב נריה.

הרב חיים דוד הלוי.


 

כולם כותבים (להבנתי בלי קשר למצב הרוחני בצהל), שתלמידי הישיבות לא מתגייסים.. ותורמים את תרומתם בלימוד התורה.


 

פרקתי.

 

.....תות"ח!

א. אם אתה מסכים עם התוכן ורק חולק על הניסוח, בסדר. ואתה צודק שעדיף באמת ללמד זכות שהם לא חשבו על כך, מאשר שידעו את הקושיות שלי ואעפ"כ אמרו את מה שאמרו.

ב. זו מח' מה דעת הרמב"ם, ובכל מקרה לא משום שהרמב"ם אמר את זה פוסקים כך, פשוט כך היה המנהג.

ג. וגם הקראי מבין אחרת את היהדות, מה הקשר? זה לא הולך ככה, יש דיון מה היהדות אומרת, ולא כל הדעות נכנסות במנעד. העובדה שאני חושב שהיהדות כמוני ומצהיר כך לא מספיקה, צריך גם ביסוסים אמיתיים שמאפשרים את אותה דעה (ושוב, השוגג מגדיר אולי שהם לא כופרים, אבל לא מגדיר שהם לא טועים רק מעצם זה שהם סוברים שהם בתוך היהדות).

ד. יש בעיה אם יש על זה קושיות והדעות האלו לא מחזיקות מים. אין משוא פנים בהלכה.

זה כן דבר קלוש, אבל לא ניכנס לזה. יש על זה קושיות אדירות שמראות שהמגילת אסתר לא למד את הספרי שהוא מצטט (לשון הרב שרקי), אבל לא משנה, אין לי כוח לפתוח את הסוגייה.

רבי זירא עצמו עלה לא"י, ואמר שברמת הכלל יש איזה כלל אגדתי שלא נפסק בשום מקום (ואדרבה, נפסק ברמב"ם שיש איסור לרדת מא"י לבבל). ומלבד זה הגויים עברו על השבועה שלא ישעבדו את ישראל יותר מדאי, וכן לא עלינו בחומה, אלא ברשיון האומות (ועידת סן רימו והצהרת בלפור), וכן אחת מהשבועות היא שלא לרחק הקץ, היינו לא להישאר בחו"ל כשהגיעה העת לעלות לארץ. לא מצינו שהרמב"ם או שאר מוני המצוות מנו את המצווה שלא לעלות, וכמו שאמרתי מוכח דווקא שפסקו כרבי זירא. דבריי לא הופנו כנגד האמרי אמת או קנאי הונגריה וכן הלאה. לא הבנתי מה רצית להראות מרב יהודה.

 

אני לא מנסה לדבר מלוכלך, אני מנסה להראות שיש פה כשל בשיטה. ציבור שמצהיר שהוא מקפיד על חומרות, ובפועל הולך לפי מה שנוח לו. לא האשמתי או שפטתי את האנשים שלא עלו באופן אישי, אני מדבר כנגד שיטה אידיאולוגית. אם רוצים להוציא משיטה כל שהיא ולהראות שהיא לא נכונה, לא שייך להתייפף. לא לנבל את הפה- מצווה מהתורה. להימנע מלהגיד ביקורת- אין אף מצווה כזאת.