שרשור חדש
חברים לא מצאתי מקום יותר טוב לפרסם את זה.. סבא נ נח
לפני כמה חודשים זכינו החברים להקים בחיפה בית מדרש חדש על שם הצדיק רבי נחמן מברסלב זיע"א !
כתבה שעשו עלינו היום באתר אומן שלום

מוזמנים לקרוא, לשתף ולהגיע !
http://www.umanshalom.co.il/html/news/breslov_news/breslov_news2/breslov_news4319.html
כשמכנים אותי אשכנזי אני נעלב עד עמקי נשמתיי.. ינון האשכנזי
אם מכנים אותי תימני, אני נעלב, משום שתימנים אינם שייכים לעם ישראל. בפרשת וישלח למדנו שהם צאצאים של תימן הנכד של עשיו. תימן הוא האח של עמלק. העמלקים הם צאצאים של עמלק הנכד של עשו. כך שעמלקים ותימנים הם לא עם ישראל.
גם אשכנזים אינם שייכים לעם ישראל. הם צאצאים של אשכנז הנכד של יפת (ראו פרק ששי בפרשת נח).
הרי ברור שהאשכנזים והתימנים והספרדים אינם יהודים. אני ישראלי משום שאני מזרע ישראל אבינו, אז למה מכנים אותי אשכמזי?!, אז מה אם נולדתי בגלות בארץ של האשכנזים או בארץ של התימנים?! זה כמו שיכנו את בני ישראל בשם מצרים.
משה נעלב כשבנות יתרו אמרו "איש מצרי הצילנו מיד הרועים"?ירא ורך לבב
עבר עריכה על ידי ירא ורך לבב בתאריך י"ד באייר תשע"ו 13:58


כתוב במדרש שהוא נענש על זה שלא מחה ולא אמר "אני לא מצרי"אנונימי (2)
ובניגוד ליוסף שאמר "כי גונב גונבתי מארץ העברים ולכן זכה להיקבר בארץ ישראל, משה רבינו לא נקבר בארץ ישראל.
וואלה!ירא ורך לבב

מעניין..

לא דומהצריך עיון
הן חשבו שהוא מצרי ממש
אבל היות שהיא לא מחה על זה כנ"לנפש חיה.
היה צריך למחות כי חשבו שהוא גוי ממשצריך עיון
היום ברור שזה בא לתאר מוצא
השבוע 'מתחתי' בנושא הזה מישהי עם רקע חרדימשה
- היא: מאיזו עדה אתה?
אני יהודי מארץ ישראל
- איפה סבא שלך נולד?
ארץ ישראל
- נו אתה צוחק עליי

בסוף כתבתי משהו על 'במגזר שלך היו מכנים אותי אשכנזי'.
שיעשע אותי ה'הלם' שאחרי - מה אני מסתיר שאני אשכנזי, כאילו שיש עדות 'שוות' יותר ושוות פחות.

אני יהודי מארץ ישראל....
סבא שלי סיפר לי שמישהו ענה לו ככהצריך עיון
בסוף הסתבר שהוא מפקיעין...
לי יש משפחה עם ותק של 130 שנה בארץמשה

אז השאלה של סבא יכולה להיענות באותה תשובה...

 

לרוב האוכלוסיה זה לא קיים.

כל הסבים שלי נולדו בארץצריך עיוןאחרונה
וגם חלק מהסבים שלהם..
מבררת לעצמי...אנונימי (פותח)
מקומה של האישה ( נשואה ) בזמן אירוח, אם החברים של הבעל באים לשבת או לארוחה או בכלל.

כיצד הכי נכון לנהוג? אם החברים או החבר לא מודעים להלכה ושואלים לשלומי או נועצים מבטים? זה לא נעים "לייבש" אותם ומצד שני גם נראה לי לא ראוי לשתף איתם פעולה ו"לזרום".
מצד שלישי חשוב שתהיה אווירה נעימה...ולפעמים אני רוצה לדבר איתם רק כדי לשחרר את האווירה.

אשמח לפירוט ונימוק.

תודה מראש לעונים!

מישהו ??? (הפורום הזה ריק? ??!!!)אנונימי (פותח)
תחפשי בלנ"ו עשו על זה לא מזמן דיוןשאג


על הבעל שבורח לחדר?אנונימי (פותח)
זה לא העניין.

זה עניין של אירוח, כיצד נכון לנהוג בארוחות ובהכל.

בלנ"ו זה יותר בעניין של "לפי דעתי" , אני בכוונה שואלת פה כדי לברר מה רוח התורה פה בעניין.

ברור לי שהכל צריך להיות בבריאות וכו' אבל אשמח לעוד ...
התורה אומרתובצאתי
"אל תרבה שיחה עם האשה" ושאסור להסתכל אפילו על האצבע הקטנה של אישה זרה.
לעניינם של דברים, תדברי בשולחן, אבל בעיקר עם בעלך, כך זה מבהיר את הסטטוס. את יכולה גם לפתוח בשיחה עם אחד מהם אבל אם יש שיחה קולחת בין כל המשתתפים אז כשאת מדברת תפני את הדברים לבעלך. למשל: מספרים על קטעים מטיולים ואת רוצה להצטרף אז את פונה לבעלך- חיים (שם בדוי... ), זוכר שסיפרתי לך על הקטע שהיה לי ב... וכמה שפחות.
אכן כך אני עושהאנונימי (פותח)
תודה רבה על התגובה !

אך רצינו להזמין אורחים שהם לא הכי דוסים וזה יכול להיראות להם מוזר.
בעלי מביא כל מיני חברים ואני שמחה שהוא מביא אורחים אך לא כולם מודעים למה שאתה כותב.

לנו הכללים ברורים אך חשבתי שאולי אני מגזימה ואולי טוב לשחרר קצת.

נגיד אורחים שיהיו איתנו שבת שלימה?

כיצד נכון לנהוג, גם בין הארוחות? בטח ידברו איתי, ואני ביישנית מטבעי אך רוצה שהאווירה תהיה נינוחה..( בשבילם זה יכול להיות ממש מוזר שאני לא מדברת וזורמת איתם ואני לא רוצה להיות מוזרה )

הרבה פעמים כשמישהו קופץ לבעלי אני הולכת הצידה, זה מקובל, משתדלת שזה יהיה בבריאות ואם אני באמצע משהו אני ממשיכה אבל פה המקרה קצת שונה זה אנשים בסגנון שונה..

מה שאתה כותב זה שהאיסור הוא על הגבר אך איך עליי לנהוג? אם הם לא רוצים לשמור על עצמם אני אמורה "ללמד" אותם?
אז זה מצוין. זה שאת ביישנית זהובצאתי
עבר עריכה על ידי ובצאתי בתאריך ד' באייר תשע"ו 04:41
"ילמד אותם"/"יבהיר את הסטטוס". תזרמי והכל אבל דרך בעלך. זה לא אמור לגרום חוסר נינוחות, יש גם כאלה שמתנהגים כך באופן טבעי כשנמצאים בחברה של בן הזוג, ולא רק בין גברים לנשים אלא גם בחברת המשפחה שלו וכדו', אפילו אם יושבים עם אחיות שלו. תהיי יותר בקטע של מקשיבה ופחות בקטע לדבר. חלק מהזמן את יכולה גם להעביר במטבח- להגיש, לפנות וכו' זה לא משונה בכלל, זה רגיל.
אגב, התכוונתי שמצד אחד התורה אומרת להתרחק מאוד אבל מצד שני צריך לעשות להתנהג כמו שכתבת- בנינוחות. התורה לא כותבת- אל תדבר עם אשה, אלא "אל תרבה..." וגם לגבי הסתכלות, התורה לא מורה לגברים להפנות גב כשהם מדברים עם המוכרת במכולת... מה שכתוב שאסור להסתכל באשה זה כשמתכוון להנות מיופיה, אבל בדרך כלל הראש של גבר רץ לכיוון הזה תוך כמה שניות מתחילת שיחה עם אשה גם אם הוא ממש לא רוצה לכן מתרחקים כמה שיותר...
וזה נכון גם לגבי הגברים- גם אם מגיעים חברים דוסים של בעלך הם לא אמורים להרגיש חוסר נינוחות וגם לא את. פשוט שיהיה סטטוס מוסכם בשתיקה שיובע מתוך התנהגותך שאת בעיקרון זורמת רק עם בעלך ואיתם את רק מחליפה משפטים קצרים.
דרך אגב,ירא ורך לבב

את ההוספה של "ונתכוון להינות" אין בגמ' זה הרמב"ם הוסיף.

בפשט הגמ' גם אם לא נתכוון להינות כאילו הסתכל במקום התורף.

ועוד משהו, אוליובצאתי
בעלך יכול להסביר להם את כל העניין מראש בחצי דקה.
אולי. אני באמת לא יודע אם זה לעניין, לפעמים כן. אתם יודעים יותר ממני אם זה הגיוני לעשות כזה דבר עם החברים המדוברים...
תודה רבה על התשובות המפורטות !אנונימי (פותח)
עזרת לי מאוד, כל מה שכתבת אנחנו עושים ממילא, אבל עכשיו כנראה אתעסק יותר במטבח...

יתכן ויהיו לי עוד שאלות בנושא אבל אני צריכה לנסח אותן

תבורך בכל הברכות !
*יותר נכון- ארגיש בנוחאנונימי (פותח)
להתעסק במטבח...

בהצלחה רבה! תזכו לקדש שם שמייםובצאתי
אמן. ושאלותאנונימי (פותח)
האם זה בסדר להפנות אליהם או אליו שאלה? כמו-" מה אתה עושה היום", או משהו בסגנון? ( במידה ומשתררת שתיקה ..נראה לי נוח יותר לדבר ושתהיה אווירה נינוחה )

ולגבי בין הארוחות- במיוחד בשבתות ארוכות- מן הסתם אשב בסלון ואקרא משהו. אז הגיוני שהחברים שלו יתחילו לדבר איתי.
האם יש איזו המלצה? ( אציין שאין לנו עדיין ילדים כך שאין הרבה במה להתעסק או דמות שובבית שמסיחה את הדעת ).
בסדרובצאתי
גמור לשאול ולהתעניין. גם כשמתארחים אצל חברים לא נשואים ההורים מתעניינים והסטטוס נשאר ברור.
לשבת בצהריים ביחד נשמע יותר בעייתי, אולי תשבי לקרוא בחדר
אירחתם השבת? היה כייף?
כל הכבוד שאת משקיעה כ"כ הרבה מחשבה באורחים ובעשיית רצון ה'!
תודה רבהאנונימי (פותח)
אז בסוף האורחים לא באו השבת אבל הגיע אורח לכל הסעודות .
(הוא כבר הגיע בעבר והציג את עצמו וניסה לדבר איתי ) השבת נראה שהוא הבין את הדיסטנס,

היה טוב ברוך השם, הייתי במטבח ובשולחן וכולנו דיברנו, וגם הרגשתי בנוח לפרוש לחדר או לסלון לקראת סוף הארוחה וזה אכן היה נחמד.

כן הרגשתי שהיה אולי חציית גבולות דקה כלשהי, זה אכן עניין של דקויות שקשה להצביע מה וצריך להיות בתשומת לב לזה, אך הגבולות נהיו ברורים לאורח כך שלא הייתי צריכה "לעבוד קשה" כי זה כבר אוטומטית קרה.

הבעייה העיקרית שנוצרת היא שבעלי די רחפן בקטע של הכנסת אורחים- ואם אורח בא מבחוץ כשחם וכו הוא יכול לדבר איתו שעות עד שהאורח מכחכח בגרונו בחוסר נעימות ומבקש לשתות.
וזה בהרבה דברים, להגיש אוכל בצלחת אני נותנת להם שיקחו לבד כי אני מרגישה שזה יותר מדי, אז בעלי מציע לשים לו ועל כל כף הוא שואל "זהו? " או "עוד?" וברור שאחרי גג שלוש כפות במקרה הטוב האורח יגיד זהו אם לא בכף הראשונה . גם תה אני מכינה, אז שואלת כמה סוכר /דבש לשים והאורח אומר שסומך עליי- ואם זאת הייתה אורחת בכיף הייתי מרגישה בנוח ושואלת אותה כמה היא אוהבת ושלא תתבייש ... בקיצור, בגלל כל זה- וגם שאני מאוד אוהבת שבאים אורחים- אז נהיה פה איזה רצון שיהיה לאורחים הכי נוח וטוב ושיאכלו טוב והכל- ויש פה גבול עדין שאני נזהרת מלחצות אותו אך מתקשה לשים אותו. ( וזה לא ככ עובד שאני אשאל את בעלי כשהוא שומע כמה סוכר האורח רוצה- זה גם מביך ).


עוד עניין שקשור למה שימ"ל כתב- זה עניין הישיבה.
כשבאים אורחים כמו זוג- אנחנו יושבים בנפרד, הנשים לחוד והגברים לחוד אך כשאין נשים אני לא מרגישה שזה טוב שאני נמצאת לבד בצד.
בדרכ בשבת אני יושבת ליד בעלי כמובן,
מה שעשינו עם האורח- בעלי ישב בראש השולחן, אני בראש השני, והאורח קרוב לבעלי.
גם פה הייתה לי שאלה- פעם ב- זה סבבה, ארוחה פה ארוחה שם, זה סביר, אבל האורח הזמין את עצמו ( אני שמחה שאורח מרגיש בנוח להזמין את עצמו, זה סימן טוב מבחינתי ) לשלושת הסעודות.
ואז בשלב מסויים הרגשתי קצת צער שאני לא יושבת ליד בעלי, מצד שני- איפה היינו שמים את האורח? זה לא ככ צנוע שאהיה כל הזמן מול עיני האורח, וגם לא שייך שיישב מולי . בראש השולחן מול בעלי זה יכול להיות קצת בודד ומרוחק וגם אז אני מול עיניו למרות שזה דיסטנס גם מעצם זה שהוא רואה אותי לצד בעלי.

בעזרת השם אנחנו גם רוצים שיבואו עוד אורחים אז השאלה מתחלקת לשניים- צורת הישיבה כשיש אורח אחד וצורת הישיבה כשיש כמה אורחים..מה נכון וטוב?


ממש ממש תודה רבה !!!
( היו לי בעצם שתי שאלות- על עניין הגבולות ועל עניין הישיבה )
אפשר לשאול את האורחיםובצאתי
דרך בעלך. כלומר: משה, תשאל את דוד כמה סוכר הוא רוצה בתה...
או- משה, אל תעמדו בפתח, תכניס אותו.
ואפילו- משה, הוא לא מרגיש בבית. תגיד לו שירגיש בנוח לקחת מהצלחת המרכזית חופשי.
כשכותבים את זה זה נשמע קצת רע.. אבל כשאומרים את זה בנימה נחמדה זה בסדר גמור. וזה מגדיר- אני המארחת אבל אתה לא האורח שלי אלא של בעלי...
חוץ מזה, אפשר פשוט לשים את האוכל והשתיה בלי לומר מילה. כך מקובל כשבאים למשל לרמי"ם בישיבות. גם בדוגמא שנתת שהם עומדים בפתח, פשוט להניח כיבוד על השולחן ולהגיד לבעלך שיישבו.
לגבי צורת הישיבה אני באמת לא יודע מה לומר. אולי לשבת משני צידי השולחן (לא בראש) כשאת ובעלך צמודים והוא מול בעלך. זה גם תלוי קצת בשולחן
בע"ה כשיהיו לכם ילדים (במהרה!) זה יכול קצת לפתור את הבעייתיות.
ולסיום, מותר גם להגיד לאורח- סעודה שלישית אנחנו אולי עושים איזה משו אז נשמח שתבוא פעם אחרת...
תודה רבה, כל הברכות!אנונימי (פותח)אחרונה
בהצלחהשאג
בדיוק השבת ראיתי דבר מעניין לגבי השאלה הזאתימ''ל

 

יש ספר שבסוף שלו מובא שו"ת עם כמה רבנים, ביניהם הרב קאפח והרב נבנצל.

 

אז הייתה שם בדיוק את השאלה הזאת, ושניהם ענו שתי תשובות שונות אבל דומות.

 

הרב קאפח ענה: "יעשה כפי שימצא לנכון וכמו שאמרו חז"ל "לעולם יהיה אדם ערום ביראה"

(להבנתי הכוונה היא שצריך לבחון לפי העניין, אם יש חשש שתיגרם מצורת הישיבה פגיעה בצניעות אז צריך לשנות אותה לצורה שבה לא תהיה. זה מאד תלוי בסיטואציה ובאנשים המדוברים).

 

הרב נבנצל ענה שהעיקר שלא יהיה הרהור ולכן שלא תשב אשה בין שני גברים.

 

בקיצור: העניין הוא שצריך להיזהר דבר ראשון שלא תהיה אווירה של פתיחות יתירה וקלות ראש, בעיקר בשיחה. וגם להשתדל שלא לשבת בצורה שגורמת להרהור (לא ליד או מול מישהו שהוא לא בעלך).

 

ולענ"ד אם מישהו צוחק איתך או בוהה בך אז ממש לא צריך לזרום עם זה אלא להיפך - להבהיר שאת לא מעוניינת = לא להגיב לצחוק בייבוש מופגן ולהחזיר לבוהה מבט נוקב (או להתעלם בהפגנתיות אם זה לא נעים לך = להראות ששמת לב למבט ולסובב ראש באי נוחות מופגנת).

 

לשבת בין 2 גברים-אנונימי (פותח)
אם בעלי הוא אחד מהם זה בסדר נכון? הכוונה 2 גברים זרים?
בעיקרון אין בעיה לשבת בין שני גבריםובצאתי
הבעיה היא לעבור ביניהם, לא לשבת. כמובן שצריך להקפיד שהישיבה תהיה צנועה, אבל זה ככול דיני צניעות.
אין שום בעיה הלכתית עם זה שתדברי איתםשפיפול
כמובן שאת לא חייבת.
לגבי מבטים שהם "נועצים" - לא בעיה שלך, אם כי יכול להיות שאת מדמיינת.
בוודאי שאם את נשואה ויש לך חברות רווקות, זו מצווה גדולה לדבר איתם בעניין הזה, אם נראה ששייך.
ברור שאם החברות שלך מסוג מסויים, והחברים של בעלך מסוג לגמרי אחר, אין מה להתקשקש סתם על מה שלא מחזיק מים.
מחפשת המלצות לספר לחיזוק הכוונה בתפילה.המטיילת בארץ


הארת התפילההיועץאחרונה
ביאור רחב על התפילה שמכניס אותך בקלות לרצון להתפלל.
נפש שמשון על סידור התפילה.
בהצלחה
הכנת אוכל ביום טוב שגוי אוכל ממנו כשמכינים אוכל ביום טוב זהאנונימי (פותח)
כשמכינים אוכל ביום טוב זה רק אם זה פעולה שהיא לא להכשרת המאכל שיכלה להעשות יום קודם ואם זה רק לך ולא לגויים. יש לנו בני משפחה גויים שמשתתפים בסעודות הקידוש ואוכלים מאוכל זה. האם זה בסדר?
כן.שפיפול

לכתחילה , אם האוכל לא מיועד רק לגויים.

להוסיף לגוי בבישול ביו"ט וכדו זה שאלת רבמושיקו


שאלה לרב. לרקע ראה שו"ע ומשנה ברורה סי' תקי"ב.אדם כל שהואאחרונה


קושיה מב"מ!!! לא מצאתי עדיין תירוץ!!נער גבעות מצוי

בפרק שני (כ"ב ע"ב), בת"ש לשונות של ארגמן, מקשים על אביי, שאע"פ שהבעלים לא יודעים שזה נפל להם, זה שלו. ויאוש שלא מדעת- הוי יאוש.

והתירוץ של הגמ': אגב דחשיבי, משמושי ממשמש בהו. ומתוך שחשובים הם, יודע מיד שנפלו, ומתייאש.

ולא הבנתי! אם באמת לשונות של ארגמן כ"כ חשובים, למה שהוא יתייאש? מילא בכסף, זה נפוץ וללא סימן. אבל ארגמן, אני מאמין שזה לא נפוץ, וגם בלי סימן, למה שיתייאש? 

בקיצור, דרוש תירוץ: שיוכיח שארגמן (בדים) בזמנם היה נפוץ או תירוץ אחר. תודה רבה!

אגב, גם אם תתרצו את זה, זה מקשה על הקהילות יעקב, מי שמעוניין, אני אפרט לו. 

יכול להיות שבגלל שמי שמשתמש בבדים כבד (ולא כבגד למשל)שאג

אני בעד. ממש ממש

מחר?פרח

 

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

יפהנער גבעות מצוי

אבל מה עם לכבס? וע"פ ר"ע מברטנורא: ,,צמר (צבוע) ארגמן, ומשוך כמין לשון". האמת, שעד עכשיו לא באמת בדקתי מה זה.

אגב, הקושיה על הקהילות יעקב היא רק אם לא מתייאש מהלשונות הנ"ל (או שאני כבר לא זוכר)הקהילות יעקב: הוא מברר מה אביי סובר שהוא אומר יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש. הוא לבסוף מכריע ומוכיח, שדעת אביי היא, שבאמת, איך שהאבידה נפלה- זה הפקר, אבל חוששים שהבעלים לא התייאש. ואם פה אצלנו, הבעלים לא התייאש, מחמת שהארגמן יקר, זה מוסיף עליו עוד קושיה. ואז זה לא יכול להסתדר (למה הגמ' לא הקשתה), וקושיה על הקהילות יעקב (מלבד העובדה ששרידי אש גם חולק עליו, אבל זה עולם אחר)

הערה: הכל פה משיעור עיון בישיבה.

לכבס מבחינת הצבע שיורד?שאג
אם אני זוכר נכון ארגמן ותכלת היו הצבעים הכי חזקים בתקופה הקדומה שלא יורדים מהבגד גם בכביסה ולכן הם היו מאוד יקרים
זה מה שמצאתי אחרי חיפוששאג

מקבע  הוא חומר כימי שמתרכב (מתחבר) עם הצבע וגורם לכך שהצבע נתפס על הבד. בעזרתו הצבע הופך להיות יציב ועמיד נגד אור ורחצה. חלק מהמקבעים גורמים לשינוי הצבע. הקדמונים השתמשו במעט מאוד צבעים, בעיקר באינדיגו, פואה, קרמז (כנימות) וחלזונות ארגמן. 

אז אם זה מתלכלך, זה לא יורד?נער גבעות מצוי


הצבע עצמו - אני חושב שלאשאג
למדתי את זה עכשיו לקראת מתכונת וזה לשון רש"ישאגאחרונה

"ולשון של ארגמן-צמר סרוק ומשוך כמין לשון וצבוע ארגמן ומצויין הן"

התאקלמות בישיבהשלמה_11
שלום לכולם הייתי במכינה קד"צ ישיבתית שנה וחצי עד סוף זמן חורף הייתי אמור להתחיל זמן קיץ בישיבה בשדרות -מה שקרה בפועל עשיתי ניתוח לפני פסח ( יום לפני) והייתי בהחלמה בבית ורק היום התחלתי זמן קיץ בישיבה ואני מרגיש טיפה מחוץ לעניינים ,אפשר עצה/חיזוק אולי מהחברים היקרים כאן?
ברוך רופא חוליםהיועץ
אשריך שזכית ללמוד בישיבה.
ההרגשה שלך היא הרגשה טבעית שמגיעים למקום חדש ועוד באמצע שנה ואחרי תחילת הזמן , אז תן לזמן לעשות את שלו....
רק רציתי להזהיר אותך מפני הרצון "לכנס לעינינם מהר" לא לעשות דברים קיצונים כגון להתבלט בחברה או "לזרום מידי" עם החברה כדי להרגיש חלק או שייך.
בהצלחה איש
תודה רבהשלמה_11אחרונה
שמע ישראל. קצת ארוך אבל אני אשמח לתגובותשאג

אני כותב את זה כי אני מתלבט איך יותר נכון לכוון בקריאת שמע
1) "תשמע(תקשיב) (עם)ישראל, ה׳ הוא האל שלנו והוא אחד"
או
2)"(ה׳) שמע לישראל,(כי אתה) ה׳ האל שלנו ואתה (ה)אחד"

 

בעיקרון בשניהם יש קבלת עול שמים ובשניהם אומרים שא-דני זה בלשון יחיד ולא רבים וההבדל הוא שב:
1)יש קביעת עובדה
2)יש בקשה (פניה)

 

תמיכה ב1) הפסוק הבא (בתורה) הוא ואהבת... כלומר בגלל העובדה אתה צריך לאהוב אותו...
דחייה: מוסיפים את ברוך שם כבוד מלכותו... ולכן אתה אוהב אותו (כי אתה חלק ממלכותו שקיבלת על עצמך/כי כדאי לאהוב משהוא שהוא לעולם ועד)
דחייה נוספת: "ואהבת את ה׳ אלוקיך" מצב טבעי של מישהו שממליך את ה׳ על עצמו הוא שהאדם אוהב אותו

 

תמיכה ב2)הברכה שלפני שמע מסתיימת בבקשה ושמע היא עוד בקשה
דחייה: הברכה מסיימת את שלב הבקשות (סיום העניין)

 

טעמי המקרא לא כל כך עוזרים כי לכל סוג מתאים קשר לוגי (ככה קוראים לזה נכון?) כלשהו:
1)פניה ודיבור 
2)טענה ונימוק

 

עוד תמיכה ב1) יש את המדרש שישראל זה יעקב שלא בטוח באמונת האחים והם עונים לא בשמע ישראל...=עובדה
דחייה: זה משל
יעקב=ה׳
לא בטוח באמונה של האחים =חוסר אמונה בעמ"י (וכתוצאה מכך יש צרות)
שמע ישראל...=ה׳ תקשיב לנו ולצרותינו כי אין לנו אחר חוץ ממך (חזרה של האמונה)

 

עוד תמיכה ב2) שמע=פניה למישהו שיקשיב לך (לדוג׳: שמע קטע...)
דחייה: שמע יכול להיות גם דרישה(ציווי) לא רק פניה

 

תמיכה ב1): ישראל (העם) בא לייחד את שם ה׳ בעולם והוא צריך לקבוע לו את זה כעובדה
דחייה: אני אישית חושב שכשאתה מבקש משהו ומתרץ את הבקשה בתירוץ כלשהו אז אתה מקבל את התירוץ כעובדה ולכן גם בדרך השנייה יש קביעת עובדה

 

תמיכה ב2) מהדחייה קודם רואים שהדרך הזאת מכילה הכי הרבה
דחייה: לא מספיק ברור שזה עובדה וחייב לדעת את העובדה

 

המסקנה שלי היא שצריך לכוון לפי הפסוק
"להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות"
בבוקר(זמן או הרגשת קרבה) דרך 2) לבקש
בלילה (זמן או הרגשה)  דרך 1) לקבוע

נראה לי שפשט הפסוק הוא כפירוש 1.אדם כל שהוא

זה מתאים לפסוקים שלפניו ואחריו בתורה שפונים לעם ישראל.

זו גם משמעות הביטוי "שמע ישראל" שמופיע בפרק הקודם (דברים ה', א).

נכון לכוון למשמעות הנכונה של הפסוק, יש לך ספק בפירוש הפסוק?ימ''ל


תלוי לאיזה פירוש אתה מתכווןשאג


יש לך ספק שהפירוש הראשון הוא המשמעות הנכונה של הפסוק?ימ''ל


בתורה לא בתפילה כןשאג


למה שיהיה חילוק?ימ''ל


כי התורה היא הקשר של הקב"ה עם עמ"ישאג

ותפילה היא הקשר של עמ"י עם הקב"ה

קריאת שמע היא לא תפילה, היא מצווה בפני עצמה של קריאת הפסוקיםימ''ל

 

וגם הפסוקים שכן מובלעים בתפילות לא משתנה הפירוש שלהם, אם הקב"ה התכווין לדבר מסוים בתורה אז זו משמעות דבריו - אין שום סברא להוציא אותם ממשמעותם והקשרם. כך נלענ"ד פשוט.

 

אני מבין מה אתה אומרשאג

אבל בגלל שזו מצווה (בניגוד לשאר הפסוקים) וחז"ל החליטו לקבוע אותה דווקא במהלך התפילה לענ"ד זה כן אומר משהוא וזה מה שגרם לי לחשוב על הפרוש השני

מה מכוונים בפסוק ראשון של שמע?אנונימי (2)


יש בסידורכוחות שמימיים
של חלקת יהושע רשימה ארוכה....פעם ראיתי.

אני חושבת שהכי חשוב לחשוב רק על השם.

יש כאלה שמדמיינים את עצמם נשרפים על קידוש השם...
ככהאנונימי (3)
שמע ישראל-שמע והבן ישראל
ה'- היה הוה יהיה
אלוהינו-תקיף ביל היכולת ובעל הכוחות כולם
ה'-היה הוה יהיה
אחד-
א- אחד ויחיד בעולמו
ח-מושל בשבעה רקיעים ובארץ
ד-שליט על ארבע רוחות השמים
יותר מזה:מעוז אסתר לנצח

באופן כללי: לקיים מצוות עשה לקרוא קריאת שמע פעמיים ביום, ומצוות עשה לייחד את ה'.

פשט המילים: שמע והבן ישראל שה' הוא אלקינו והוא אחד ויחיד בעולמו.

ברובד היותר עמוק: ה' - י-ה-ו-ה (כתיב) הוה-פעם, הווה-היום, יהיה-בעתיד. במילה אחת-נצחיות.

א-ד-נ-י (קרי) - אדון הכל. שם שמבטא את אדנותו ובעלותו על כל עולמו.

לפי הסוד טוב לצייר בראש את שם אדנות בתוך שם ה-"ה" השניה של שם הויה.

ולאחר מכן השילוב של שניהם - י-א-ה-ד-ו-נ-ה-י - פשוט לכוון למילה הזאת ולשילוב המשמעות של שניהם.

וזה בשני שמות ה'.

ו-אלוקינו - כפי ש'אנונימי' אמר-שהוא תקיף, בעל היכולת ובעל הכוחות כולם. בקיצור-יש לו את כל הכוח לעשות את רצונו בעולם. זה השם שמבטא את מידת הדין ואת התקיפות של הקדוש-ברוך-הוא.

ואחד: יחיד בעולמו ושולט בשמים ובארץ. יש מכוונים כפי שכתב 'אנונימי' לעיל.

ולפי הרובד הזה, אז ה' שהוא נצחי והעולם הוא שלו-הוא אלוקינו, דהיינו תקיף ובעל כל הכוחות בעולם.

וה', שהוא נצחי והעולם כולו שלו הוא-הוא האלוק היחיד בעולם והוא שולט בו בלי מצרים.

בנוסף, טוב לכוון בפסוקים מסויימים בקריאת שמע לעשרת הדיברות.

בפסוק הראשון טוב לכוון לשתי הדיברות הראשונות-'אנכי ה' אלוקיך' ו'לא יהיה לך אלוקים אחרים על פניי'.

שמע..אנונימי (4)
שמע ישראל (ציווי של משה לעם ישראל לדורותיהם)
ה' אלוקינו - בדומה ל "אנכי ה' אלוקיך - מצוות ידיעת ה' "שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל הנמצא"
ה' אחד - מצוות יחוד ה' - אחד לא כאחדים הנמצאים בעולם שהם אחד רק בשיתוף השם. אין לו גוף ולא ישיגוהו מושגים אנושיים.
אני שמעתי ש,רוני123

"שמע ישראל - הפנם

ה' א-לוקינו - ה' נמצא בתוכינו ואנחנו שליחיו בעולם

ה' אחד - אבל בסוף בעצם הכל זה ה' "

משהו בסגנון של כלל ופרט

אתה פונה לעם ישראל (כן הוא שומע אותך, הנשמותלשם שבו ואחלמהאחרונה

שלהם שומעות אותך) ואומר לו שה' הוא האלוקים שלנו ושהוא אחד זאת אומרת שאין עוד אל מלבדו

מאוד פשוט

ואם לא כיוונת אפילו במילה אחת לא יצאת ידי חובה מהתורה

מישהו שמע על חוברוצלדעת דרכיך
חוברות ושיננתם?לדעת דרכיךאחרונה
איך הן בנויות?
(מתלבטת אם לעשות מנוי או שלא)
שאלה בהלכה, אני יסתמך על זה אז בבקשה ליכתוב רק מידיע ברורה!אנונימי (פותח)

אני בעד. ממש ממש

מחר?פרח

 

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

באופן עקרוניימ''ל

 

הפורום הוא לא מקור לפסיקה הלכתית מכמה סיבות שהעיקריות שבהן הן:

 

א. אנחנו לא יודעים לפי מי אתה הולך בהלכה.

 

ב. אנחנו לא יודעים בדיוק מה המקרה ועל מה מדובר.

 

ג. העונים הם לא רבנים שמוסמכים לפסוק (אלא אם כן מביאים מקור הלכתי מוסמך ואז אפשר להסתמך עליו).

 

יש אתרים שאפשר לשאול בהם רבנים שאלות הלכתיות כמו כיפה או ישיבה.

 

 

רק אומר שלהבנתי זה יהיה אסור במידה ולא רואים אתכם בבירור מהכביש או שלא עוברות בו מכוניות בתדירות מספיקה (כל 3 דקות לפי הרב עובדיה). וכל זה רק כשנמצאים במקום שרואים אבל אם יש מקומות חבויים אז כמובן שקיים שם דין ייחוד. אבל שוב - זה לא פסק הלכתי.

או שתי דקות לפי הרב אליהומעוז אסתר לנצחאחרונה


איסור יחוד זה מקום סגור/שמם שנמצאים שם 5 דקותמושיקו
לבד.
במעיין שאין שם אנשים או רכבים שעוברים ורואים מה קורה כל הזמן יש בהחלט איסור יחוד
מדין יחוד מותרשפיפול

מקום ציבורי, אפשר להכנס ואפשר לצאת , אי אפשר לנעול , אנשים יכולים לעבור.

 

בהתחשב ביכולת הכתיבה שלך, ספק רב אם יש לך דין יחוד בכלל. 

מקום ציבורי שאין שם ציבור גם יש חשש יחודמושיקו


אני מדבר על הלכה ולא על חששות.שפיפול
לפי הלכה בכזה מקום אין ייחוד.
מה לך ולהלכה?לשם שבו ואחלמה

מספיק להכנס לקישור שבחתימתך כדי לדעת שאין קשר. 

ספק רב אם אתה מסוגל לשפוטשפיפול

את הקישור הנדון , או עניינים דומים

לא מדויקימ''ל
לא מספיק שאנשים יוכלו עקרונית לעבור שם, צריך שזה גם יהיה כך בפועל.

נ.ב. הסיומת שלך פוגענית ומיותרת.
אז דווח למנהליםימ''ל

אני בעד. ממש ממש

מחר?פרח

 

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

כנראה, זה הגיוניצריך עיון
מבחינה מסוימת כן, אני הייתי מוחק אותם.ימ''ל


היו מקומות שחסמו אותוצריך עיון
והוא פתח פצלשים ונכנס שוב...
לא חמוד, אני אדם בוגר וכו פשוט אם שגיעות כתיב, תודה שהארת אתאנונימי (פותח)

עיני...

סיוע בידי עוברי עבירהנפתלי הדג
אשמח לקבל מקורות בנושא. זה איסור ממש או המלצה? אם זה איסור, מה הגדרים שלו? מי מוגדר כעובר עבירה? האם האיסור לסייע הוא איסור כללי או רק במעשי העבירה עצמם?
המקור הוא מהפסוק "לפני עור לא תתן מכשול"ימ''ל

 

ונראה שזה איסור דאורייתא וזהו לאו שבכללות (שכלולים בו כמה איסורים) כמובא בחז"ל וכמו שכתב הרמב"ם בספר המצוות: "ולאו זה אמרו שהוא כולל גם כן מי שיעזור על עבירה או יסבב אותה כי הוא יביא האיש ההוא שעוורה תאותו עין שכלו וחזר עור ויפתהו ויעזרהו להשלים עבירתו או יכין לו סבת העבירה".

 

הגדרים שלו הוא:

- או לעשות את העבירה עצמה כמו לטמא כהן או נזיר או להלביש על אחר כלאים.

- או לסייע לו סייוע כזה שבלעדיו לא היה יכול לעבור את העבירה (כמו להגיש לנזיר יין מהעבר השני של הנהר, ראה למשל בע"ז דף ו ע"א).

- או לגרום לנסיבות שיעודדו אחרים לעבור עבירה, כמו להלוות בלא עדים / משכון או להכות בנו הגדול או למכור נשק ללסטים או לקנות דבר גזול (כל אלו הם מהגמרא, אם חשוב לך המקורות אז אפרט בע"ה).

אם כך,נפתלי הדג
הדוגמא הנפוצה של קנייה מחנות הפתוחה בשבת בכלל לא קשורה לעניין הזה?
אכןימ''ל

 

אם לא קונים בשבת אז לא עוברים ב"לפני עור", איסור סיוע בידי עוברי עבירה הוא רק בהקשר של העבירה עצמה.

(אבל חשוב לדעת שבמקומות שפתוחים בשבת אין כשרות ויכולות להיות בעיות של הנאה ממלאכת שבת)

 

אבל מבחינה לא הלכתית - לצרכנים יש יכולת להפעיל לחץ כלכלי, אם אנחנו רוצים שמקום מסוים לא יפתח בשבת אז זכותנו להעמיד את זה כתנאי. מקום שמחלל שבת - הוא לא ראוי לזכות שנקנה בו.

 

דבר נוסף - באופן כללי צריך להעדיף קנייה מיהודי שומר תורה ומצוות על קנייה מגוי או 'חילוני' כמו שכתוב בספרא: "ומנין כשהוא קונה לא תהיה קונה אלא מיד עמיתך? ת"ל 'או קנה מיד עמיתך'".

 

זכור לי שיש איסור דרבנן של מסייע..אדם כל שהוא

על מי שמסייע סיוע לעבירה, גם אם היה אפשר לעבור אותה בלעדיו.

[אני לא בטוח שאני מדייק, אבל כמעט בטוח שיש משהו כזה].

על סיוע כזה אמרו חז"ל "מסייע אין בו ממש"ימ''ל

 

הסוגיה העיקרית לגבי סיוע היא בשבת צ"ג לגבי שניים שעשו מלאכה שרק אחד מהם יכול לבצע לבד: "הי מנייהו מיחייב? אמר רב חסדא: זה שיכול. דאי זה, שאינו יכול - מאי קא עביד? - אמר ליה רב המנונא: דקא מסייע בהדיה! - אמר ליה: מסייע אין בו ממש... לאו משום דאמרינן מסייע אין בו ממש? שמע מינה".

וברמב"ם: "זה הראשון שיכול חייב והשני מסייע הוא ומסייע אינו חייב כלום וכן כל כיוצא בזה".

 

ובגמרא בע"ז שהזכרתי לעייל ועוד הגדר ללפני עור הוא שלא היה יכול לעבור בעצמו כנ"ל.

 

אם יש לך מקור על איסור דרבנן כזה אשמח לשמוע, וכן איך הוא מסתדר עם "מסייע אין בו ממש".

 

השאלה שם לגבי המסייע, עד כמה שאני מבין..אדם כל שהוא

זה האם גוף המעשה נחשב מעשה שלו. האיסור כאן הוא מצד אחר.

בעקבות דבריך נזכרתי בדיון קשור ומצאתי-

"ואפילו מיירי שהיה יכול ליטלו אפילו לא היה בידו דלא עבר משום לפני עור דמושיט כוס יין לנזיר מוקי לה בפ"ק דמס' עבודת כוכבים (דף ו דקאי בתרי עברי דנהרא מ"מ איסור דרבנן מיהא איכא שחייב להפרישו מאיסור" (תוס' שבת ג ד"ה בבא דרישא).

אפילו אם לא היה נותנו בידו היה יכול ליטלו דהשתא ליכא משום לפני עור לא תתן מכשול כדמוכח פ"ק דע"ז דף ו: דמוקי להא דנותן כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח דקיימי בתרי עברי דנהרא ולא היה יכול ליטלו אם לא שהושיט לו, דמ"מ איסורא דרבנן איכא, דאפילו קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו כ"ש גדול שלא יסייע לו. (רא"ש שבת סי' א).

הנידון שם הוא מסייעימ''ל

 

וכמו שציטטתי מהרמב"ם אין בו גם איסור דרבנן מפורש (הלשון "אינו חייב כלום" בהלכות שבת אינו איסור דרבנן כמובא בפ"א שם).

 

לגבי האיסור דרבנן המופיע בתוס' - זה לא איסור של מסייע אלא חיוב של הפרשה מאיסור, באותה מידה אפשר לומר שעובר על מצוות עשה דאורייתא של "הוכח תוכיח". לא מדובר במקרה שאפשר להפריש או להוכיח אלא לגבי הסיוע עצמו - אלו שתי סוגיות שונות.

 

נראה שסוף דברי הרא"ש שם, רלוונטים גם לכאן...אדם כל שהוא

"וכל זה הדקדוק אינו נראה לי, דלעולם בישראל מיירי ואע"ג דאיכא איסורא דלפני עור לא תתן מכשול לא איירינן הכא אלא באיסורי שבת וקרי ליה פטור ומותר כיון דליכא איסורא משום שבת:"

ומהנידון של התוס' והרא"ש נראה שהם נקטו שגם במקרה שלא שייך להפריש אסור לסייע, עיי"ש, וכנראה מהחובה להפריש הם הסיקו שפשוט שאסור לסייע.

אתה צודק בפירוש דבריו. ועדיין יש להעיר:ימ''ל

 

א. מדובר רק בסיוע במעשה עצמו.

 

ב. הרא"ש (שמפרש את התוס') אומר זאת מסברא בלבד, לענ"ד כדי לחדש גזירה דרבנן צריך מקור מפורש יותר.

 

ג. לכאורה 'סיוע' כזה כלול בגדר השלישי שהבאתי לעייל, ולכן אולי יהיה בזה אף איסור דאורייתא (למרות שהנידון שהתוס' והרא"ש עוסקים בו הוא סיוע באיסור שהוא עצמו מדרבנן, אבל זה כבר דיון בפני עצמו).

 

משה, מצטער על האיחור...כתבתי את זה בעבר שלמדתי אשמח להערותמאיר.

מסייע

התוספות בעבודה זרה ו: ד"ה מניין כותבים שאסור לתת למומרים דברי איסור לצורכי עבודה זרה. גם אם הדבר שייך לגוי אסור להביא לו את החפץ ששיך לו מכיוון שאנו יודעים בוודאות שהם ישתמשו בו לצורך עבודה זרה. ומוסיפים התוספות ואומרים: 

ומיירי בדקאי במקום שלא יוכל ליקח אם לא יושיט לו זה, וכדמסיק  דקאי בתרי עברי דנהרא

תוספות עבודה זרה ו. "מניין שכותבים

התוספות מסייגים את מה שאמרו לגבי נתינת חפץ של עבודה זרה השייך לגוי ונמצא אצל יהודי לגוי רק במקרה של "תרי עברא" ומזה נשמע שכשהמומר יכול להגיע לבד לאיסור מותר לתת לו את החפץ ל מרות שברור לנו שהוא ישתמש בו לעבודה זרה.[1]

לעומת זאת, המשנה הראשונה במסכת שבת אומרת שכשהעני מכניס את ידו לתוך היד של בעל הבית שבא לתרום לו אוכל העני חייב משום מלאכת הוצאה ובעל הבית התורם פטור. והגמרא טורחת לציין בדף ג. שמדובר ב"פטור אבל מותר" ולא רק ב"פטור אבל אסור" כמו שבד"כ אנחנו אומרים בשבת כשהמשנה אומרת פטור.

התוספות מקשים למה אין כאן איסור של "לפני עיוור" . ואפילו אם נאמר שמדובר במקרה של "חד עברא" כי העני יכול להניח גם ללא עזרת בעל הבית אומרים התוספות:

איסורא דרבנן מיהא איכא, שחייב להפרישו מאיסור

 

תוספות שבת ג.

 

מהתוספות בשבת נשמע שגם כשאין דין של "לפני עיוור". עדיין יש איסור דרבנן.( בגלל זה תוספות מעמידים את המשנה במצב של נתינה לעני גוי. והתוספות הביאו דוגמה שהיהודי יהיה חייב בכך)

יש מספר אפשרויות להסביר את האיסור דרבנן שיש במשנה:

  • איסור דרבנן של לפני עיוור
  • איסור דרבנן של "הוכח תוכיח"
  • איסור דרבנן של מסייע לעוברי עבירה- וזו אכן ההבנה המקובלת

הרמ"א מביא את שתי הדעות של התוספות בעניין מסייע, גם את הגמרא בשבת וגם את הגמרא בע"ז:

 י"א הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתם, היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו... אבל אם  יכולים לקנות במקום אחר, מותר למכור להם כל דבר.ויש מחמירין ונהגו להקל

רמ"א יו"ד קנ"א א

כלומר, מהרמ"א נראה שהוא הבין את הגמרא שמדובר אפילו שהעני יהודי ולפי זה נוהגים להקל במסייע ואפילו אם המסייע הוא מישראל (כמו שנראה מהתוספות בעבודה זרה)

לסתירה בין התוספות בעבודה זרה שממנו נשמע שבזמן שהמומר יכול להגיע בעצמו לחפץ של העבודה זרה מותר לתת לו. לבין התוספות בשבת שאומרים שגם במצב זה שניתן לקחת לבד אי אפשר לתת לו יש מספר תירוצים:

  • ריטב"א- הריטב"א בעבודה זרה (ו.) מתרץ את שתי הסוגיות. לדעת הריטב"א ב"חד עברא" מותר לסייע רק בכך שה"עיוור" לא אומר בפירוש שיעשה איסור על ידי החפץ לעבודה זרה למרות שיש חשש שישתמש בזה לעשות איסור, מכיוון שיכול להגיע בעצמו אל הדבר איסור, מותר לכתחילה להביא לו.

אבל, כשה"עיוור" אומר בבירור ובפירוש שרוצה את ה"מכשול" לצורך עבירה ואיסור,

אסור לתת לו בגלל שיש דין של מסייע לעוברי עבירה.

בתרי עברא בשני המקרים המכשיל עובר על לפני עיוור.

ההבדל טמון בכך שב"תרי עברי" האיסור הוא "לפני עיוור" כך שעצם העובדה שבגללנו הוא נכשל היא האיסור בפני עצמה.

לעומת זאת, ב"חד עברא" אין איסור מצד "לפני עיוור" והאיסור הוא מצד "מסייע עוברי עבירה" וכדי להיחשב כמסייע לעבירה צריך לדעת בבירור שהעיוור יעשה את העבירה[2]

  • 'הכתב סופר' (יורה דעה סימן פ"ג)- הכתב סופר מחלק בין סיוע לפני העבירה לבין סיוע בזמן העבירה. סיוע לפני העבירה מותר לכתחילה ב"חד עברא" ( מכירת בהמה לגוי כשלגוי כבר יש בהמה לצורך ע"ז). לעומת זאת סיוע בזמן העבירה (מקרה העני ובעל הבית בשבת) יש איסור של "מסייע". לעומת זאת, כשקיים איסור של לפני עיוור ב"תרי עברי" אז הוא קיים גם לפני העבירה.

    החילוק הוא בכך שבמהות, האיסור "לפני עיוור" הוא שהמכשיל עומד בצד ונותן ל"עיוור" את האפשרות לעבור את העבירה. וזה ניתן לעשות גם לפני הביצוע בפועל של העבירה לעומת זאת ב"מסייע" יש השתתפות בעבירה והשתתפות בעבירה יכולה להיות רק בשעה בו העבירה מתבצעת.
    ובעזרת חילוק זה אפשר גם ליישב את ההבדל בין התוספות בשבת לבין התוספות בעבודה זרה.
    התוספות בעבודה זרה מדבר על מקרה של הושטת כוס של יין לנזיר או מכירת בהמה לגוי כלומר מדובר לפני שעת ביצוע העבירה בפועל. ולכן כל הדיון הוא רק מצד "לפני עיוור" . ובמצב של "חד עברא" ואין לפני עיוור מותר לגמרי כי לא שייך לומר איסור מסייע כי זה נעשה לפני ביצוע העבירה.[3]

לעומת זאת הגמרא בשבת מדברת על מצב של הושטה לתוך היד של העני כלומר שהסיוע נעשה מיד ברגע העבירה ולכן גם אם לא שייך "לפני עיוור" עדיין יש איסור מסייע. וראייה לכך מביא הכתב סופר מהמשנה בגיטין סא. שאומרת:

משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה וכברה... אבל לא תבור ולא תטחן עמה... וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום

גיטין סא.

המשנה אומרת שאשה יכולה לסייע כל ידי נתינת כלים לאשה שיש סיכוי שתכין בהם                        אוכל שיהיה אסור באכילה כי הוא שביעית אבל אסור לה לעזור להכין ממש את האוכל מפרות שביעית. כלומר רואים מהמשנה שמותר לסייע לפני המעשה אבל האיסור לסייע הוא רק בשעת המעשה עצמו

ורש"י שם כותב:

לא תבור ולא תטחון עמה - לסייעה מפני שאסור לסייע בידים ידי עוברי עבירה בשעת העבירה.

גיטין סא. רש"י ד"ה לא תבור ולא תטחון עמה

מהגמרא ורש"י רואים בבירור שאיסור "מסייע" הוא רק בשעת העבירה[4]

הגמרא בבא מציעא ה.-ה: אומרת שרועה חשוב כגזלן מכיוון שכנראה הוא רואה את העדר שלו בשדות שכנראה הם לא שלו ולכן רועה מוחזק כגזלן. בהמשך, הגמרא אומרת שהרועה החשוד הוא רק רועה בהמות שלו אבל רועה בהמות של אחרים לא מוחזק כגזלן משום שיש חזקה "שאין אדם חוטא ולא לו".

הגמרא מסבירה שיש חובה לומר ככה כי בפועל, במציאות, רואים שאנשים נותנים את הצאן שלהם לרועה ואם לא היינו אומרים ש"אין אדם חוטא ולא לו" איך אנשים יכולים להביא את הצאן שלהם לרועה? הרי הם יעברו על "לפני עיוור לא תתן מכשול".

הריטב"א על אתר כותב שהנותן לרועה לא עובר על 'לפני עיוור' גם אם היה הרועה חשוד על גזל, כיוון שלרועה יש בהמות משלו ושבכל מקרה ירעה את הבהמות שלו בשדות זרים ולכן ניתן יהיה להוסיף לו עוד צאן.

והריטב"א אומר שכשהגמרא אמרה שהרועה עובר על איסור לפני עיוור היא התכוונה לאיסור מסייע, שהוא רק מדרבנן. או שמדובר ברועה שאין לו בהמות משלו.

ואם מדובר על מסייע, יוצא מכאן שלא כמו החילוק של הכתב סופר. שהרי כאן מדובר על הנתינה לפני שעת האיסור ובכל זאת יש עדיין איסור מסייע לפי הריטב"א לעומת זאת על פי הכתב סופר אין כאן איסור מסייע.

 

[1]כך גם הובא בר"ן בשם הרמב"ן בסוף ע"ז פרק א והובא גם בסמ"ג (לאווין קס"ח) ומשו"ת הרדב"ז חלק ג סימן תקל"ה

[2] גם בשו"ת "אגרות משה" (יורה דעה סימן ע"ב) אפשר לראות שאיסור מסייע הוא רק כשמדובר בדבר שמיועד בעיקרו לאיסור אבל אם הדבר מיועד בעיקרו להיתר למרות שישנו סיכוי שמאן דהו יעשה בו מעשים אסורים הדבר מותר

[3] ראיה נוספת מביא הכתב סופר מהמשנה בעבודה זרה נה: "ישראל שהוא עושה בטומאה, לא דורכין ולא בוצרין עמו, אבל מוליכין עמו חביות לגת ומביאין עמו מן הגת" שמזה נראה שבשעת העבירה עצמה, כשדורך בטומאה בגת, אסור לסייע לו אבל קודם לכך מותר.

[4] ניתן לדחות ראייה זו מכיוון שהמשנה עוסקת בדיני היתר "מפני דרכי שלום" ששייך גם כשיש איסור מסייע, בתנאי שלא ניכר שהסיוע הוא לצורך עבירה (כלומר לא בשעת מעשה העבירה) ולפי זה, ייתכן שללא דרכי שלום אסור לסייע גם לפני העבירה גם הנצי"ב בשו"ת משיב דבר כתב לדחות את הראיה מפירוש רש"י. אולם בהמשך דבריו ומוכיח הנצי"ב את החילוק של ה"כתב סופר" מדברי תוספות (ד"ה משאלת)באותו עמוד

ראה בט"זאריאל הפלספןאחרונה

הלכות עירובין סימן שמו או שמז בסופו, שניהם מאוד קצרים...

דילמה בענייני לימודי רבנות-אריאל הפלספן

שבוע טוב,

אינני יודע אם יש כאן חבר'ה שלמדו או לומדים להסמכה לרבנות,

במידה ויש אז אשמח להתייעץ בדילמה שמלווה אותי כבר חודש-

מה ללמוד בזמן קיץ הקרוב?

הנתונים הם כדלהלן-

ברבנות שכונה נשאר לי רק מבחן באיסור והיתר, ברבנות עיר נשאר תפילה וברכות, פסח ויו"ט, וחגי תשרי,

הסברה אומרת להתחיל ללמוד איסור והיתר, אולם הבעיה היא שהכולל מתחיל ללמוד זאת רק בשנה הבאה כאשר היא תהיה השנה האחרונה שלי בו ככל הנראה, הכולל אמור ללמוד את איסור והיתר במשך שנה ולגשת באב (במידה ויהיה מועד כזה), זה סיכון מבחינתי משום שזה כבר לקראת הסוף ואינני בטוח שיהיה לי פנאי לשבת על זה כדבעי,

מצד שני יהיה קשה ללמוד לבד, מה שעלול לקרות אם אחליט ללמוד מהקיץ הקרוב עד ניסן הבא,

חלק ממי שלמד איסור והיתר אמר לי שאפשר ללמוד לבד ולהצליח וחלק אמר לי שזה בלתי אפשרי,

כמובן שזה אינדיבידואלי אבל רציתי לשמוע מה דעתכם? והאם יש למישהו עצה טובה שלא חשבתי עליה או דרך שתקל בלימוד איסור והיתר לבד?

תודה רבה...

לבד לבד לא כדאי ללמוד. אבל אם יש לך חברותאובצאתיאחרונה
זה בע"ה יכול להספיק. ואפשר מידי פעם לדבר בלימוד עם מי שכבר נבחן על זה או אם יש רבנים של הכולל.
אם אין לך חברותא לזה אתה יכול אולי להציע למישהו ללמוד איתך זמן קצר כל יום ותעשו את זה בצורה כזאת שאתה תכין את כל החומר ובזמן הקצר שיש לכם ביחד תעביר לו הכל והוא יעיר הערות וישתתף איתך בלימוד- זה גם ידרבן אותך ללמוד היטב וגם הוא יעזור לך לחידודי שמעתא
חול המועד*בננית*
למדתי שהעניין המרכזי בחול המועד הוא לימוד תורה.
איפה נשים נכנסות בתוך כל זה? מצופה מהן גם ללמוד? אם לא, במה הן צריכות לעסוק?
צריכות לעסוק הרבה בבישולים ואפיות, להכין אוכלחסדי הים
טוב, שיהיה שמחה במועד.

אמנם גם הן יכולות לעסוק בתורה, ולטהר ולקדש את נפשם מכוח המועד.
אם בא לך ויש לך זמן- תלמדי, למה לא?בת 30

אני בעד. ממש ממש

מחר?פרח

 

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

עניין מרכזי הוא לא עניין יחידמאיר.
קודם כל אשרייך שאת מחפשת לעשות את רצון ה'. כתוב בירושלמילעד חיה בלבבנו

שניתנו המועדות ולעסוק בתורה ולשמוח באכילה ושתיה. נשים יכולות גם ללמוד (לא חובה ) וגם לשמוח בהכנת ארוחות וללבוש בגדים חדשים (" נשים במה משמחם? בבגדים ותכשיטים").

אישה לא חייבת בלימוד תורהגאולת ישראלאחרונה
שכר גדול תקבל האשה שבעלה למד תורה…
וכיצד יוכל ללמוד תורה כאשר אישתו תסייע לו…
תבשל לו מאכלים טעימים תטפל בילדים…
וכמובן שגם על הבעל לשמח את אשתו ולפנק אותה במה שהיא רוצה...רק כך תורתו שווה משהו בעייני ה'… ואם רצונה שילכו לטייל יחד או דבר אחר יצא ששניהם זוכים במצווה. .. כי לעיתים ביטולה היא קיומה.
על כל אחד לחשוב איך לשמח את האחר…
כי אין מידה טובה יותר מהשלום…
עדיף למכור חמץ לראביי קונסרבטיבי! (:-זדורוב

אם מוכרים חמץ לראביי קונסרבטיבי , זו לא מכירה לגוי ע"י שליח אלא מכירה ישירה .

 

לא מתחברת לאמירה על יהודי שהוא גוימירימיריאחרונה
זה לא הכיוון ולא הפתרון.

דעתי.
שלום ומועדים לשמחה- נשים בכותלשאלתהשאלות
פתחתי ניק כי התפדחתי..
מישהו יכול בבקשה לומר לי האם לנשים רווקות מותר/ רצוי/אסור ללכת לכותל בימי נידתן?
חלק אמרו שמותר רק לא לגעת באבנו הכותל עצמו, חלק אמרו מותר הכל וחלק המליצו לא ללכת בכלל...

אני מאוד אוהבת ללכת בעיקר בראשי חודשים וכבר כמה חודשים שאני לא יכולה .. או שאולי כן?

תודה רבה!
אהה..אנחנו ספרדים.
אין מניעה. תקובל ברצון!ועייני פהנפש חיה.
שלום הרב, רציתי לשאול כאשר נערה לא טהורה, האם חלים עליה מגבלות כלשהם? אסור לגעת בכותל? להיכנס לקברי צדיקים? לנגוע באבא/ אח? להסתכל בהגבהה של ספר תורה? להפריש חלה? תודה רבה.

תשובה:
שלום רב,

1) מותר לאשה נדה לגעת בכותל (הרב עובדיה יוסף זצ"ל בשו"ת יביע אומר חלק ט' חיו"ד סימן יא). 2) כמו כן היא יכולה להקל ללכת לקברי צדיקים. ויש שנמנעות מכך בימי המחזור (טהרת הבית חלק ב' עמוד רו). 3) וכן מותר לה לגעת באביה ובאחיה. 4) אמנם מובא, שיש לאשה בימי המחזור שלה להימנע מלהסתכל בספר תורה בשעת ההגבהה (משנה ברורה סימן פח סק"ז). 5) הפרשת חלה היא יכולה לעשות כרגיל.



בהצלחה רבה,

הלל מאירס

אסור מעיקר הדין זה ודאי לאתרחיב לבי

הרב מרדכי אליהו, דרכי טהרה (פרק ה אות צז):

"חובהומצווה על הנשים להתפלל בימי נידתן כמו בימי טהרתן. ומתר להם גם ללכת לבית הכנסת כדי להתפלל. ויש הנוהגות להחמיר שלא ללכת לבית הכנסת בזמן שדמים מצויים בהן, אך גם הנוהגות כן אינן מחמירות במקרים הבאים:

א. בימים הנוראים.

ב. כשמתאספים הרבה לשמחה...

ג. בימים שאינה רואה דם, אע"פ שלא טבלה.

ד. אם חוששת שבביתה לא תתפלל כראוי, או לא תתפלל כלל.

 

כשזב דם ממש - יש להפסיק בדברי תורה ותפילה, אא"כ זה עגמת נפש גדולה (כמו מלמדת תורה בציבור). [שם אות ק].

 

@שאלתהשאלות

תודה רבה!!שאלתהשאלות
הרב מתייחס לבית כנסת. האם אין הבדל בין בי"כ לכותל- המקום הקדוש ביותר לעמ"י ( כמובן אחרי הר הבית עצמו)?
הרב כתב" יש הנוהגות.." - עד היום נמנעתי ללכת לכותל אך לא חבי"כ . אני נכנסת לקטגוריית "הנוהגות"? זה נחשב כמו משהו שאם רוצים לשנות צריך להתיר נדרים?
תודה רבה וסליחה שאני מעמיסה בשאלות.
אין חילוק.אל תסמכי עליי, אבל זה נשמע כמו נדר בטעות וא"צ התרהתרחיב לבי

החילוק היחיד הרלוונטי בין הכותל לבית כנסת סתם הוא מצד קדושה ואיסור כניסה בטומאה,

שלא שייך לרוב ככל הפוסקים. מקסימום אל תגעי בכותל.

[זה אסור לך בדיוק כמו שזה אסור לי, כטמא מת, ואני נוהג לגעת בכותל].

 

אם עשית את זה כי חשבת שזו ההלכה - לא צריך להתיר.

אם עשית את זה כי רצית להחמיר - צריך התרה, ומותר להתיר אפילו בשבת (וכמובן גם בחוה"מ).

 

קטנתי, אבל כך נראה לי בפשטות החשבון.

עדיף לשאול תלמיד חכם, ובכלל להתרגל להיות בקשר עם ת"ח...

אין הבדל בינהם מבחינת קדושה. א"צ בהתרת נדרים לשם כך.אנונימי (2)
בהצלחה.
יש שהחמירו בכותלימ''ל

אבל לא רק לנשים אלא לכל טמא. נדמה לי שעל הרב קנייבסקי (הסטייפלר, ונדמה לי שגם בנו הר"ח קנייבסקי) והרב אליישיב ועוד כמה מפורסם שהחמירו בזה בהתבסס על השיטה שגורסת שהר הבית המקורי היה מערבית יותר ולכן גם ברחבה של הכותל יש קדושה (לא זוכר מי בעל השיטה הזאת כרגע אבל מה שבטוח זה שהיא תמוהה ביותר).

בשורה התחתונה זה מותר לכולם ואין הבדל בין נשים לגברים (ועזרת הנשים שם אינה נחשבת בית כנסת ולכן לא נראה שאמורה להיות בעיה אפילו לדעת האומרים שעדיף לא ללכת לבית הכנסת בטומאה).
יש מקום להחמיר לפי הרדב"ז שאומר שהכותל המערביחסדי הים
הוא כותל העזרה, וגם בצירוף המנהג שנהגו בחלק מקהילות ספרד שנשים לא הולכות לבית הכנסת בימי נידתן.

אבל מעיקר הדין לא צריך לחשוש.
את נידה באופן קבוע עד שתטבלי, ולפי ההגיון שלךשורש וגרביים
אסור לרווקות בכלל להגיע לכותל
הכותל אינו דבר המקבל טומאה.שפיפול
הוא גם לא חלק מהאזורים המקודשים בהר הבית.

אין כל מניעה
תודה רבה לכל העונים.אנונימי (3)אחרונה
די דחוף! מישהו מכיר ויודע איפה אפשר למצוא אתויואל משה
'הצעת המלבי"ם להגדה'?? (לא מדובר על ההגדה המיוחסת למלבי"ם)
למה יהודים קוברים את מתיהם בירושלים?נולאית
בס"ד

איך יהודים שיודעים שירושלים היא עיר הקודש מסכימים שהיא תהיה בחלקה בית קברות? ולמה זה נראה לגיטימי גם לקבור יהודים כמה שיותר קרוב להר הבית?

הרי ירושלים היא עיר של קודש, אז איך אנחנו נותנים לעצמנו רשות לקבור את מתינו במקום של חיים של קדושה של טהרה?
איך אנחנו מעיזים?
ירושלין המקודשת היא רק זו המוקפת בחומה. זהובצאתי
מה שיצר את הר הזיתים- שקברו מחוץ לעיר המקודשת. לעתיד לבוא ירושלים תתפשט אבל אז גם המתים יקומו מקבריהם (ואת קברי הערבים נעיף עם דינאין)
אסור לקבור רק בעיר שנתקדשה [אבל חלק מהעיר שנתקדשה...אדם כל שהואאחרונה

לא מוקפת חומה בימינו].

בית הקברות בהר הזיתים ודאי מבחוץ.

אבל יש לדון לגבי בית הקברות סמבוסקי בהר ציון. נראה לי, שבכל מקרה לא קוברים שם כבר מאז מלחמת השחרור.

יש איסור הלכתי לקבור מתים בירושלים חוץ ממלכי בית דודימ''ל

 

אבל רק בירושלים שקודשה על פי המלך וע"פ נביא ובאורים ותומים ועל פי סנהדרין של שבעים ואחד זקנים וע"י קרבן.

 

ולא רק לקבור מתים, אלא הרבה דברים נאסרו בירושלים:

"ואלו דברים שנאמרו בירושלים:

אין מלינין בה את המת,

ואין מעבירין בתוכה עצמות אדם,

ואין משכירין בתוכה בתים,

ואין נותנין בתוכה מקום לגר תושב,

ואין מקיימין בה קברות חוץ מקברי בית דוד וקבר חולדה שהיו בה מימות נביאים הראשונים,

ואין נוטעין בה גנות ופרדסים,

ואינה נזרעת ואינה נחרשת שמא תסרח,

ואין מקיימין בה אילנות חוץ מגינת ורדים שהיתה שם מימות נביאים הראשונים,

ואין מקיימין בה אשפה מפני השרצים,

ואין מוציאין הימנה זיזין וגזוזטראות לר"ה מפני אהל הטומאה,

ואין עושין בה כבשונות מפני העשן,

ואין מגדלין בה תרנגולות מפני הקדשים, וכן לא יגדלו הכהנים תרנגולים בכל א"י מפני הטהרות,

ואין הבית נחלט בה, ואינו מטמא בנגעים,

ואינה נעשית עיר הנדחת, ואינה מביאה עגלה ערופה לפי שלא נתחלקה לשבטים"

 

שאלה על סדר התפילהשאג
נכון הסדר ב18 הוא שבח בקשה והודאה?
אז למה התפילה (היום) מתחיל ב"מודה אני"(=הודאה) ומסתיימת בקריאת שמע על המיטה(אשכנזים מזמור תהילים או ספרדים ברכה) או בעלינו לשבח (=שבח)
זה בדיוק הפוך! ?
תשובהעוד סתם אחד

לא כל פנייה לה' צריכה לכלול את כל המרכיבים. 'תפילה' = בקשת צרכים (למעשה משמעות השורש פל"ל היא משפט, דין, כאשר התפילה היא בקשה שנקבל את מה שמגיע לנו - ואם לא מגיע לנו, אז שנקבל בחסד), ובקשת צרכים צריכה להיעשות כאשר קודם לה שבח ולאחריה הודאה (ויש על זה משל של העבד שבא לבקש משהו מרבו וכו'). 

 

לעומת זאת, ה'יום' איננו תפילה. הוא פשוט יום. ובתחילתו ראוי להודות, ובסופו ראוי לשבח, ואין צורך בכל מרכיבי הטקס בכל שלב שלו. 

הבנתי. תודה רבה !שאגאחרונה


שאלה בלשנית-ערכית*בננית*
מדוע צורת הסתמי בעברית היא זכר?
ברור לי שהשפה העברית היא שפה אלוקית, ולכן יש לה משמעויות ערכיות.. יש שהבינו שהשפה מבטאת מהות, ולכן מנסים לשבש אותה עם תוספות נקבה כדי להביא לשוויון. בעיניי זו טעות, כי זה שיבוש מהותי בשפה.
לכאורה היה ניתן להשתמש בצורה נייטרלית כלשהי, אך זה לא כך.
למישהו יש הסבר מניח את הדעת?
השאלה מעסיקה אותי כבר הרבה זמן.

תודה
לא יודעצריך עיון
אבל צורת המספר הסתמי היא נקבה
נכון. גם זה מעניין*בננית*
בלשון הקודש הכללים האלו פחות תופסיםמושיקו

למשל שני הלוחות

 

במקום אחד כתוב לוחות ראשונות

במקום אחר לוחות ראשונים

 

עברית זה סתם עיוות של לה"ק

לא התכוונתי להתאמה בין מספרים לשמות עצם*בננית*

כי בשמות עצם זה בערך חצי חצי. יש שמות עצם בצורת זכר ויש בצורת נקבה.

 

שאלתי היא לגבי ביטויים מהתנ"ך עצמו.

לדוגמא בספר תהילים:

"צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה"

"... לראות היש משכיל דֹרש את אלהים"

לי די ברור שלא הכוונה רק לגברים, אלא לכלל המין האנושי.

 

ולמשל - צורת הרבים שמתייחסת גם לזכר וגם לנקבה היא זכר.

לא מסכימה בכללכתר הרימון
וזו השקפה חב''דית כנראה, לא היסטורית/לשונית...
על לה"ק/עבריתמושיקו
או על דקדוקי התורה?
על הראשון.כתר הרימון
אני גם לא אוהבת את ההפרדה הזאת.
העברית-בת-זמננו מבוססת ברובה על לשון המקרא.
הכול אותה שפה, ויש לה רבדים שונים. שפה לא נשארת אותה דבר לאורך אלפי שנים.
(אגב, כשיש חריגים בדקדוק בתורה, הפרשנים מתייחסים לכך.)
התכוונתי בתורה לא בלה'קמושיקו
שהיא מאוד מדויקת ושונה לחלוטין מהעברית של בן יהודה.
זה הגדרות שונות לדברים.
כר
כסת
חשמל
וכדו
מה זה ''העברית של בן יהודה''?כתר הרימון
בתכל'ס הוא חידש מילים בודדות בשפה.
עיקר מה שהוא עשה זה - להחזיר את העברית כשפת העם.
טוב, אני מבינה שיש מתנגדים לו כי הוא היה שומר-תורה-ומצוות-בינתיים, אבל אתה גם מתנגד לחילונים שמיישבים את הארץ?

(טוב, נראה לי שסטיתי... ואני גם לא חושבת שיש מה לנסות לשנות פה אחד לשני את ההשקפה...)

והתופעה הזאת נקראת ''חילון'', ואתה יכול להיות בעד ונגד, אבל זה לא קשור.
(אתה גם נגד הביטוי: ''התנהג כהלכה''? ונגד לקרוא למוסף עיתון בשם זה?)
בלי קשר למי הוא רק לפועלומושיקו
לשון הקודש יש אוצר שלם וביטויים משלה.
העברית שהוא יצר מבוססת על לשון הקודש עם שלל ביטויים משפות זרות וביטויים שהושאלו מלשון הקודש לדברים אחרים.

כמו שגרמנית זה לא אידיש.
כך לשון הקודש היא עברית.

למרות שהם מאוד דומות.

דוגמא:מה שנקרא בעברית חשמל. בלשון הקודש זה משהו שונה לגמרי ושמתרגמים לאנגלית מגלים את הפירוש האמיתי "כח אלקטרוני"
וכן בעוד הרבה ביטויים עכשווים

קשה להבין את ההבדל
פעם דיברתי עם חסיד סאטמר שגדל רק עם אידיש ולשון הקודש והיה מענין לשים לב להבדלים הדקים.

בקשר ללוחות, ביררתי את העניין -*בננית*
לוחות ראשונים זה בתורה, לוחות ראשונות זה בחז"ל.
שינויי מגדר בין השפה המקראית לשפת המשנה הם דבר נפוץ.
כאשר יש שינוי מגדר בתורה דורשים אותו. אין שרירותיות.
באופן עקרוניימ''ל

אני בעד. ממש ממש

מחר?פרח

 

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

לא יודעת, והאמת שלא ממש מעסיק אותי...כתר הרימון
הרי צריך משהו, לא?
וזה נכון שבמספר סתמי זה נקבה
עברית היא תולדה של האכדיתשפיפול
ב אכדית כך היה נהוג.
פרובוקציה מיותרתעוד סתם אחד

עברית היא שפה שמית-מערבית, אכדית היא שפה שמית-מזרחית. העברית היא ממשפחת השפות הכנעניות, ואילו האכדית ממש לא. יש ביניהן הרבה משותף, אבל לדובר עברית לקרוא אכדית זה ממש לא כמו לקרוא כתובות כנעניות. 

 

מלבד זאת, צורת הסתמי באכדית היא בכלל ברבים (זכר). 

עוד אחד נפל ברשת *בננית*

לא נורא, להבא.

 

(לפחות החכמתי מתגובתו )

בעיקר בשביל זה...עוד סתם אחד

גם טרולים עשויים לשכנע כל מני קוראים אקראיים, ובסוגיות מסוימות (בעיקר כשהם כותבים עובדות לא נכונות, כשהן אינן מוכרות לציבור הרחב) כדאי לפחות להציג את המצב לאשורו (בניגוד למקרים שבהם הם כותבים דעות אישיות, ואז כל אחד רשאי לשפוט על פי מידת התבונה הביקורתית שלו את דעתם). 

קיבלתיצריך עיון
ועוד משהו -עוד סתם אחד

גוף שלישי (יחיד) באכדית משותף גם לזכר וגם לנקבה, כך שזה בטח לא קשור לאכדית... מלבד העובדה שהסתמי שם הוא בצורת הרבים (זכר), כפי שכתבתי בהודעתי הקודמת. 

אתה סטודנט לארכיאולוגיה, נכון?צריך עיון
אכן, אבלעוד סתם אחד

את המידע הזה אני דווקא יודע מלימודי אכדית בשל הצד של לימודי התנ"ך... (בארכאולוגיה כבר אין חובת שפה זרה עתיקה בימינו)

אם יש לך טענות נגד ניק מסויםימ''ל

 

נראה לי שיותר הגון ויעיל לפנות למנהלים ולדווח (במקרה הזה לי). כל עוד לא השתכנעתי שאכן מדובר בטרול (אחרי דיבור עם משה) אני נעתר לבקשתו למחוק תגובות כאלו שפוגעת בו (אגב, גם מאחורי טרול עומד אדם אמיתי שסה"כ מחפש תשומת לב ויחס, גם אם הוא מעצבן. גם בטרול אין צורך לפגוע. ואני לא אומר שזה המקרה).

 

אתה יכול לחלוק עליו בצורה עניינית או לפחות לא פוגענית כמו שעשה @עוד סתם אחד, אודה לך אם לא תעשה זאת שוב ע"מ שלא להטריח אותי (אשמח לשמוע את טענותיך בפרטי).

 

אם משה אומר שהוא לא טרול, אני לוקחת את דברי חזרה.*בננית*

מהיסטוריית עבר חשבתי שהוא טרול.

 

שפיפול - קבל את התנצלותי. ניתן למחוק.

ליתר דיוקימ''ל

 

הוא לא אמר שכן, רק שהוא לא יודע שזה כך.

מספיק מבחינתי כדי להשאיר ניק בחזקת כשרות כל עוד לא הוכח אחרת.

*בננית*

אשמח שתגובתי תיערך ל - "החכמתי".

פוגעני?בת 30

קצת מוגזם.

הניק שפיפול הוא פוגעני הרבה הרבה הרבה יותר מזה.

התגובה שנכתבה כאן היא הולמת לגמרי.

כןימ''ל
לא ראית את ההודעה אליה התייחסתי כי היא נמחקה (לגבי התגובה שכן התייחסת אליה - הכותבת עצמה חזרה בה מהטענות ובקשה לערוך אבל לא ערכתי כי מבחינה עקרונית אני לא עושה שימוש באפשרות הזאת למעט מקרי קיצון).

לגבי הניק שהזכרת - את מוזמנת לעיין פה בשרשור ואם יש לך מה לחדש לי אשמח לשמוע במסר.

תודה
אבל אין ספק שהכנענית דומה יותר לעברית.שפיפול

זה לא אומר שהאכדיץ לא קדמה לשתיהן.

 

יש גם ציר זמן , לא רק אורך ורוחב.

אני לא בטוח שאפשר לומר בוודאות את מה שאתה אומר כאןעוד סתם אחד

מה זה 'אכדית', ומה זה 'קדמה' לעברית ולכנענית? 

 

כמעט אין לנו תיעוד כתוב של אכדית קדומה, רק דברים ששרדו ממנה בטקסטים הספרותיים של הבבלית הקדומה. אז אנחנו לא באמת יכולים לדעת מה היתה בה צורת הסתמי. מה שיש בידינו זה בעיקר התפתחויות מאוחרות יותר של האכדית - הבבלית והאשורית (קדומות, תיכונות וחדשות). וכולן התפתחו במזרח באופן נפרד לגמרי. 

 

באותה מידה, אנחנו לא יודעים מה היה ב'עברית' / 'כנענית' הקדומה, פשוט כי אין לנו תיעוד. אין תיעוד = אי אפשר לדעת. כל מה שאפשר לדעת זה מאיזה ענף השפות האלה התפצלו במשפחת השפות הפרוטו-שמיות, וכאן בבירור יש הבחנה בין אכדית לכנענית ולעברית, וממילא הניסיון לטעון שאכדית 'קדמה לשתיהן' הוא בעייתי. 

אז אתה יכול לבוא ולטעון: כיוון שיש לי באכדית צורת סתמי של רבים זכר, ובעברית צורת סתמי של יחיד זכר - כנראה הצורה המקורית היתה של זכר; אבל אז זה לא קשור לאמירה 'כך זה היה באכדית', אלא שתי השפות התפתחו משורש משותף (וזה ברור); וחוץ מזה - אני חושב שעדיין תצטרך להסביר למה באכדית דאגו לשמור על צורת הזכר, למרות שיש צורה משותפת לזכר ולנקבה - ואז עדיין תצטרך לומר שבאותה שפה קדומה זה היה מאד מהותי שהסתמי הוא זכר, ואז תצטרך להסביר את זה (הווה אומר: אל תשאל את השאלה של פותחת השרשור על העברית, אלא על הפרוטו שמית). 

קודם כל , מה שאתה אומר, מקובלשפיפול

זו התייחסות רצינית.

השאלה שאני ממשיך לשאול היא מתי האכדית "התפצלה" ולדעתי ברור שהיא התפצלה לפני הכנענית.

התפצלה ממה?עוד סתם אחד

מרגע שהיא התפצלה מוגדר בכלל הענף הכנעני, אז אין כאן 'קדום' לענף הכנעני. 

 

בכל אופן, כיוון שאין לנו מידע על ה'סתמי' בשלב הפיצול, אז לא ניתן לומר בוודאות שהסיבה לסתמי הזכר בהופעות המאוחרות (באכדית - מעט אחרי הפיצול, ובעברית - הרבה אחרי הפיצול) נעוצה באותו גורם משותף קדמוני שממנו התפצלה האכדית מהענף המערבי. 

נו ובשפה הפרוטושמית, מה היה הסתמי?שפיפול

מישהו באמת יודע?

לכן המסקנה מה שאמרתי ועזוב כרגע את הדיכוטומיה בין המערבי למזרחי.

 

ישנה שפה קדומה שבה משתמשים בזכר.

אנחנו חלוקים מתודולוגיתעוד סתם אחד

ברור שאף אחד לא יודע מה היה בפרוטו-שמית, כיוון שבהגדרה הפרוטו-שמית היא לפני שיש לנו תיעוד. 

 

אבל אני חושב שההבדלים בין הסתמי באכדית לסתמי בעברית הם קשים להסבר כהתפתחות ליניארית, ואני לא חושב שזה קשור לשאלה כמה קדום התיעוד שיש לנו לעניין (קדמות לא אומרת השפעה! וכאמור, גם שאלת ה'קדמות' היא בעייתית, כיוון שאין לנו תיעוד של הענף המערבי מהתקופה הזאת - וברור שדיברו באיזושהי שפה גם במערב בתקופה הזאת...). כך שהטענה הזאת היא אפשרית, אבל רחוקה מלהיות מוכחת, ודורשת הסברים שטרם סיפקת (איך זה התפתח מזה מצורת הרבים לצורת היחיד, כאשר דווקא האספקט של זכר השתמר בשתי השפות, וכל זה כהתפתחות טבעית ומקרית, ולא מתוך בחירה מודעת בכך שהסתמי יהיה זכר). 

לפעמים גם לשון נקבה היא הסתמיתזדורובאחרונה

 

 

כגון "כזאת וכזאת"

 שמואל ב יז טו  ,    מלכים ב ה ד ,  מלכים ב ט יב 

 

ותמיד אפשר לתת הסבר בכיוון שרוצים , כגון שלנשים יש צורה מיוחדת לכבודן.

הטומאה הינה תוצר ישירה של הסתלקות השכינה. כאשר הקדושה מסתלקתקוראים תורה

לדבר התורה המלא לחצו

"וילדה זכר וטמאה שבעת ימים  (י"ב, ב')

הטומאה הינה תוצר ישירה של הסתלקות השכינה. כאשר הקדושה מסתלקת מגיעה הטומאה ותופסת את מקומה, בדומה לטומאת המת שנובעת מהסתלקות הנשמה מהגוף.

על זה אמרו חכמינו בקשר ליולדת כי מפתח הלידה נתון בידיו של הקב"ה ואינו נתון לא, שליח כפי שנאמר "ויפתח אלוהים את רחמה". יוצא מכאן שבכל לידה יש השראה של קדושת ה' יתברך וממלא  כאשר מסתלקת קדושה העליונה מיד תופסת את מקומה טומאה. (הה"ק מקוצק זצ"ל)

"וראה הכהן את הנגע...וראהו הכהן וטימא אותו" (י"ג, ג')

לכאורה תמוהה כפילות הלשון בפרשת השבוע, מדוע הכתוב חוזר ומדגיש את נושא הראייה של הכהן את הנגע? משיב על כך הגאון רבי מאיר שמחה מדווינסק בספרו "משך חוכמה", לפי ההלכה אם אדם לקה בצרעת באחד מימי ה"רגל" (בפסח, בשבועת ובסוכות) – מניחים אותו לנפשו כל ימי הרגל ואין משביתים את שמחת החג שלו. כיוצא בכך חתן שנשא אישה, מניחים אותו לביתו כל שבעת ימי המשתה, כי התורה "דרכיה דרכי נועם" (משלי ג', י"ז)   על מקרים מסוג זה אומר רבי מאיר שמחה באה הכפילות בכתוב:

תחילה "וראה הכהן את הנגע" – שלב בו הכהן בודק אם יש סימני טומאה בנגע, אבל רגע לפני שיוציא גזר דין של "טמא" – עליו לקיים "וראהו הכהן". על הכהן לבדוק את האיש ואת הסיטואציה, את מצבו המשפחתי ואת המועד בשנה שמצויים בו ורק לאחר מכן עליו לפסוק טמא או טהור.

 

 

לדבר התורה המלא לחצו

 

 

שבת שלום!

יש למישהו את החוברת לדרך הקודש?יהודי

איפה אפשר להשיג אותה?