"ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה". רבי ברוך שלום הלוי אשלג זצ"ל פירש כך: קודם כל, כל הלימוד שלנו, לומדים כל התורה בגוף אחד, לא לומדים בגופים רבים. ז"א: כל עניין שיעבוד עם ישראל במצרים, בתוך האדם, ולא לומדים שזה היה פעם, לומדים שזה עכשיו.
האר"י הקדוש אומר, פרעה הוא הקליפה שנמצאת במייצר הגרון. פרעה מלשון "עורף", כי מצד הפנים יש את הגרון מצד שני זה עורף. ויש להבין זאת. גם ידוע מה שכתוב: פרעה מלשון גילוי, כמו שכתוב: "ופרע את ראש האישה", ואומר רבי יהודה לייב אשלג- בעל הסולם: פרעה מרמז על עניין גילוי שכינה. מה פרוש? פרעה הרשע מה שייך אצלו עניין גילוי שכינה? ובאמת אלו דברים לא פשוטים, העניין בכללות, שבתוך האדם יש כוח של אהבה עצמית, של הרצון לקבל הנאה ותענוג לתועלת עצמו, של האגואיסטיות, שדואג רק לעצמו, זה נקרא פרעה. והוא מלך מצרים. מלך מלשון שליטה, מצרים מלשון צרות, צרות עין וצרות לב. הוא שולט בשליטה גדולה על האדם שיהיה בצרות, צרות עין וצרות לב, שיחפש רק את תועלת עצמו.
ויש דברים יותר גסים ויש דברים יותר עדינים, ז"א: כל אחד מבין - אם אחד הורג את השני בשביל כסף, בשביל כבוד, זה בטח נקרא רצון לקבל. אבל יש דברים הרבה יותר עדינים, שאותם כבר לא כל אחד מבין. למשל: יש אנשים עובדי ה', ויש גם אצלם עניין של רצון לקבל. למשל: יש אנשים שאומרים - אני רוצה שיהיה לי טעם בתפילה ובתורה, כי כשיש לי טעם בתורה ובתפילה, אני יכול לעבוד את ה'. אבל אם אין לי טעם בתפילה ואין לי טעם בתורה, אז מה פתאום שאעבוד את ה' ככה? והוא כנותן תנאים לקב"ה - אם תיתן לי טעם בתורה ובתפילה, ארגיש טוב, ואז אעבוד, לא תיתן לי, אז אינני יכול לעבוד ככה. זה גם נקרא רצון לקבל, אבל את זה כבר לא כל אחד מבין.
מה זה שהאדם עובד מטעם אהבת ה'? שלא מעניין אותו אם יש לו טעם בתורה ובתפילה, הוא מוכן לעבוד גם בלי טעם. אם הקב"ה רוצה שאעבוד בלי טעם, בלי הבנה והרגשה, אז אעבוד גם ככה. השאלה מה קובע אצלי - אהבת ה' או אהבת עצמי? לכן פרעה מלשון "פרע", המרמז על גילוי, מדוע? העניין הוא שהטבע הזה של הרצון לקבל, רוצה שתמיד יהיה גילוי, להרגיש, להבין.
והנה הקב"ה גרם שפרעה שילח את העם, ז"א: מקודם הוא החזיק את העם בשעבוד גדול, ואח"כ הוא שילח אותם. מה זה "את העם"? "העם" זה כל הרצונות של האדם, המחשבות שלו, כל האברים הרוחניים שלו. ופרעה, האהבה העצמית, מחזיקה את העם. אח"כ הוא שלח אותם: "ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים, כי קרוב הוא. כי אמר אלוקים: פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה". הרבי "הברכת שלום" זצ"ל אומר כך: מה זאת אומרת: "כי קרוב"? יש מדרש ידוע, שרבי יהושע בן חנניה הלך בדרך לעיר והיו שתי דרכים. ישב תינוק על אם הדרך, ושאל אותו רבי יהושע: באיזו דרך לעיר? אמר לו הילד: זו קצרה וארוכה וזו ארוכה וקצרה. הלך בקצרה, הסתובב בגינות בפרדסים אך לא הגיע לעיר. חזר בחזרה לפרשת הדרכים, ואמר לתינוק: אמרת לי שזו קצרה!? אמר לו: וכי לא אמרתי לך שזו קצרה וארוכה! אלא לך בארוכה וקצרה, ובסוף תגיע.
הסביר ה"ברכת שלום" כך: חז"ל לא באו לספר לנו סתם סיפורים, בכל סיפור, בכל אגדתא, יש סודות עמוקים של עבודת ה', זה לא פשוט. רואים איך שהאר"י הקדוש מפרש מדרשים ואגדתות, באופן גבוה ביותר. כאן מדובר על הדרך בעבודת ה', ע"כ אמר: יש קצרה וארוכה - קצר נקרא מה שיותר נראה לגוף שלנו כקצר, מה שיותר קרוב. ז"א: אם אני רוצה לקיים תורה ומצוות על בסיס של אהבה עצמית, זה נקרא קצרה, לא צריך להתאמץ הרבה. ז"א: מבטיחים לי שכר על כל דבר שאני עושה, כסף או כבוד, כזו משכורת או כזו משכורת, בעוה"ז או בעוה"ב, זה נקרא קצרה. אך למעשה זה ארוכה, למה? לא מגיעים מזה לשום דבר. פירוש: המטרה היא להגיע לאיזה שהוא קשר עם הקב"ה, ולזה לא מגיעים.
לעומת זאת יש ארוכה וקצרה, ז"א: שזה נראה מאוד ארוך בעיני הגוף שלנו, כי אומרים לו: אתה צריך לקיים את כל התורה והמצוות, לא מצד האהבה העצמית, רק אתה צריך לקיים כל התורה והמצוות, מתוך מגמה שתגיע לאהבת הזולת, לאהבת ה'. מה נקרא אהבת הזולת? אני זוכר שהרבי הברכת שלום זצ"ל היה אומר: אהבת הזולת פירושה - שאדם אומר, שהוא מוכן לעבוד כל החיים שלו, כל החיים הוא מוכן לתת עמל ויגיעה בתורה ומצוות, ושאת השכר יקבל החבר. הוא יעבוד חמישים שנה בתורה ובתפילה , יהרוג את עצמו, ואת השכר יקבל השני. זה נראה דבר לא אנושי, אבל זה מה שדורשים מאתנו. וזה נקרא דרך ארוכה וקצרה, זה ארוך מאוד, מי מוכן לכזה דבר? אבל זה "קצרה" ביחס לדבקות בה', כי בזמן שאדם מוכן לבטל את הישות שלו - הוא מגיע.
וזה הפשט בפסוק "ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא". ארץ פלשתים זה ארץ העמים, על כן הקב"ה לא רצה להוביל את האדם "דרך ארץ פלשתים, כי קרוב הוא", זה קרוב לאדם, זה יותר מדי קרוב, בדרך הזאת הוא לא רצה. "כי אמר אלוקים: פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה". ז"א: ברגע שיש לאדם מלחמות, תמיד יש לאדם מלחמות, אז אם הוא הולך בדרך קרובה, הוא יחזור בחזרה, אם הוא הולך בדרך ארוכה הוא לא יחזור בחזרה. המשמעות אינה פיזית, ז"א: אקח אותם מסביב שלא יוכלו להתחרט ולחזור, אלא הפשט הוא רוחני, אם אני לוקח אותם בדרך של אהבה עצמית, אז ברגע שיש מלחמה, הוא כבר חוזר, כי אומר: בשביל מה אני צריך כל זה, נחזור בחזרה. אבל אם אדם הולך בדרך ארוכה, ז"א: החינוך שהוא מקבל זה חינוך של דרך ארוכה, של דרך של השפעה, אז מלחמות לא מפחידות אותו, לא אכפת לי, יש מלחמות או אין, לא חייב להיות בפה מתוק תמיד. כך הסביר אדמו"ר הברכת שלום זצ"ל
