פורום בית המדרש (עמוד 214)

תכל'ס , לעיקר הדין זה לא משנה מה דינו - שהרי ההלכה אוסרת לדבר אחרי ברכת המפיל.
[למעת מקרים מסוימים כמדומני]

אבל - בכל זאת , שאלה טובה שאלת ובעז"ה שזו התשובה:
[לקוח מפה -  http://www.shechem.org/torah/benishhi/reshon/pekuday.html ]

" אות יב
ברכת המפיל נתקנה בשם ומלכות וכן צ"ל כפי דברי רבינו האר"י ז"ל, אך יש נוהגים שאין מברכים אותה בשם ומלכות וכן מנהגי ומנהג א"א ז"ל, והטעם מפני החשש שמא יהיה מוכרח להפסיק באיזה דברים שיהיה מוכרח לדבר בם, וכתבתי לידידנו הרה"ג מהר"א מני נר"ו להודיעני מנהג החסידים בעה"ק תוב"ב וכתב לי דהרוב אינם מברכים בשם ומלכות, עוד כתב שראה בכתב רבי אברהם אלזרקי ז"ל שכתב ראיתי גדולים בישראל שאינם מברכים ברכה זו, מטעם שמא יצטרכו להפסיק בדיבור, ויש כמה פוסקים דס"ל שאם פסק הוי ברכה לבטלה ועיין פתח הדביר ח"ב סי' רל"ט עכ"ד נר"ו על כן נראה להורות שכל אחד יעשה כמנהגו בזה ואזהרה גדולה להמברכים שישתדלו מאד לעמוד על עצמם שלא להפסיק בדיבור בין ברכה לשינה היכא שלא באה להם השינה תכף, וגם החושש ואינו מברך בשם ומלכות יזהר להרהר שם ומלכות בלבו: גם דע כי מצאתי כתוב בספר כ"מ כ"י לומר תחלת הכל קודם המפיל ליקבה"ו וכו' הרינו מקבל אלהותו יתברך ואהבתו ויראתו, והריני ירא ממנו בגין דאיהו רב ושליט על כולא וכולא קמיה כלא, והריני ממליכו על כל אבר ואבר גיד וגיד ממאתים ושמונה וארבעים אברים ושלש מאות וחמשה וששים גידים של גופי ונפשי רוחי ונשמי מלכות גמורה ושלימה, והריני עבד להשי"ת והוא ברחמיו יזכינו לעבדו בלבב שלם ונ"ח אכי"ר עכ"ל וכך אני נוהג: "

מזה שכתב "ויש כמה פוסקים..." משמע שלא כולם מסכימים עם זאת. [ככה נראה לעניות דעתי]

והנה תשובה מהרב רביד נגר: מאתר "אור לנוער" - אגב , אתר מומלץ!
אם אמרתי את שם ה' בברכת המפיל ואח"כ בטעות דיברתי, מה עלי לעשות, לחזור עוד פעם לא לחזור? אשמח אם תוכל לשלוח לי בנוסף עם התשובה גם את המקור שבו זה רשום.
תגובה: אם דיברת אין צורך לחזור משום שיש מי שסובר (לפי הבלאדים**) שמותר לברך בשם ומלכות גם אם אדם לא הולך לישון אח"כ אבל היות ויש לנו כלל שאומר ספק ברכות להקל, אז עדיף לא לברך כדי להימנע מברכה לבטלה לפי חלק מהדעות, אבל בדיעבד יש לך על מי לסמוך גם אם דיברת אח"כ. בשורות טובות ויום נפלא.
** - הוספה שלי - בלאדים = קבוצה בעידה התימנית עם מנהגים כמו בתימן.

בכל זאת , כמו שאמרנו - נשתדל לשים לב שלא לדבר אחרי ברכת המפיל - לכן כדאי לברכה בסמוך לשינה.
[לא בזמן שעדיין הח'ברה מדברים ועושים צחוקים בחדר ביחד וכדו'...]
ו...כל אחד ינהג כמנהג אבותינו - האם לומר זאת עם שם ה' או לא.
[וכן בשאר הדינים , לדוגמא: לפני חצות עם שם ה' אבל אחרי חצות לא - או גם אחרי חצות וכדו'...]

מקוה שעניתי על השאלה.
חודש מלא אור ושמחה בעז"ה!

בס"ד

עד איזו שעה בלילה אפשר לקרוא ק"ש?
עד חצות? עד עלות השחר?
האם לאחר שעובר למשל חצות הלילה,
גם אז קוראים את כל הקריאה? או רק חלק ממנה?

בס"ד

אם את רוצה תשובה על זה. תלמדי אם מישהו שמבין את פרק א' ב"מסילת ישרים" של הרמח"ל..

זו שאלה ממש ממש ארוכה ויסודית.

למה הקב"ה צריך אותנו? אז זהו. שאנחנו לא יכולים לדבר על ה"צורך" של בורא עולם. "כאשר גבהו שמיים מארץ כן גבהו מעשי ממעשיכם". אין לנו שום השגה ברצון של ה', אנחנו רק יכולים לדבר מהצד שלנו. מה ה' רוצה מאיתנו?

הקב"ה ברא אותנו כדי להיטיב לנו. יש כלל (שאגב, גם הפילוסופים מסכימים עליו) שאומר: "דרך הטוב להיטיב" ("דרך ה'" פ"א או ב'). זאת אומרת, שמישהו שהוא טוב באמת. טוב אמיתי- דרכו להיטיב.

אם כן, אנחנו רואים שכיוון שה' הוא טוב, אז גם המטרה של מעשיו היא להיטיב. זאת אומרת, שמטרת בריאתנו היא להיטיב לנו.

ואחרי ההקדמה, ניגש לשאלתך: למה ה' ברא אותנו?!

יש לי שאלה. אם יציעו לך גלידה בחינם, תהני ממנה? אני מניח שהתשובה היא כן. אבל, אם הגלידה שתקבלי תהיה תמורה לעבודה מאומצת שעשית, האם לא תהני ממנה יותר מהראשונה?! וודאי שכן! הזוהר הק' אומר שאם האדם היה מקבל שכר בעולם הבא בחינם, זה היה "נהמא דכיסופא"- לחם של בושה. האדם היה מתבייש בכך שהוא מקבל שכר לחינם. אולם, הקב"ה מביא לנו שכר על המאמצים שעשינו, וזה תענוג הרבה יותר גדול. זה גורם להנאה הרבה יותר גדולה מהשכר בעולם הבא.

יש עוד מס' תשובות, וצריך להרחיב רבות גם בתשובה שהבאתי, אבל כבסיס התחלתי....

למה ה' לא ברא אותנו מושלמים? גם לזה ישנם כמה וכמה תשובות. תחשבי על החיים המשעממים שיש לאלו שאין להם מטרה בחיים. בשביל מה להם לחיות?! אם היינו מושלמים, לא היתה שום מטרה לחיים. הרי גם מחר, גם היום וגם אתמול יהיה אותו דבר בדיוק. אין לאין לשאוף, באסה של חיים!!

סיבה נוספת, המתחברת לסיבת בריאתנו בעולם הגשמי שהבאתי למעלה, היא שאם היינו מושלמים, לא הייתה לנו עבודה בעולם. וממילא, לא היה על מה לקבל שכר...

מקווה שעניתי על ההתחלה, אם את רוצה המשך או פירוט. אפשר בשמחה כאן, או במסר...

טוב אני חושבת שאני יכולה לענות ל'למה אנחנו נמצאים פה' אנחנו נמצאים פה כדי להיות חלק ממעשה בראשית, כדי לקדש את שם הקב''ה בעולם. לכולם יש תפקידים קטנים, אבל התפקיד הכללי הוא לקדש את שמו "נקדש את שמך בעולם".

השאלה של למה הוא לא ברא אותנו מושלמים, אפשר לשחק עם זה. הוא לא ברא אותנו מושלמים כדי שנוכל לעבוד על עצמנו ולתקן אותנו וע''י כך לתקן את העולם. אוקי הקטע הראשון מתקבל על הדעת (שכדי שנוכל לעבוד על עצמנו) אבל אפשר לשאול על החלק השני עוד שאלה, אז אם אנחנו כאן כדי לתקן את העולם למה הוא פשוט לא ברא את העולם מושלם? שאלה טובה, שלצערי אין עליה תשובה...

העברתי גם לכאן, כי מעניין אותי באמת לתת ממה שאני יודעת ולקבל תשובה על שלי.

תודה!

אז יש לי שאלה יותר קשה-
למה הוא בכלל היה צריך את מעשה בראשית וכל העניין הזה?
סתם יצא לו מזה עולם מושחת.
לא היה עדיף להשאיר ת'עולם תוהו ובבוהו?

אני לא חושבת שהעולם יצא מושחת. אני חושבת שהוא יצא דווקא נפלא - עם צורך בתיקון.

כמו ש'אחד מאלף' כתב ל"הי." - אם העולם היה מושלם, לא היתה לו תכלית, מטרה. היינו מסתובבים חסרי מעש ושואלים את עצמנו - "למה אנחנו פה?". אז גם עכשיו אנחנו שואלים את השאלה הזאת - אבל יש לנו תשובה.

כדרך אגב, לא ממש דייקת. הקב"ה ברא את העולם מושלם. אדם הראשון חטא - ובגלל זה גורש מגן עדן לעולם שאנחנו מכירים. ומהי הגאולה? לחזור למצב הקודם של לפני החטא.

כמו שאומרים - שנזכה.

ד'א שמעתי על הלחם של בושה פעם. שבעצם אדם לא מסוגל לקבל בלי להרגיש אשם, הוא ירגיש שהוא חייב לאדם השני.

ד''א חברה שלי פעם אמרה לי, שהדבר שהכי חשוב והכי בסיסי היא לא קיבלה עליו החלטה, היא לא רצתה להגיע לעולם והכריחו אותה. אז היא כנראה ממש לא יוצאת מנקודת הנחה שהנפילה לכאן משמיים היא טובה. מאיפה לנו שלא עדיף לנו להישאר שם למעלה? זה יותר קל, בלי לעבור את כל התלאות והקשיים של העולם... אני חושבת שכמו שאמרת, אנחנו כאן כדי באמת לזכות להגיע לשם. כמו שכתוב במסילת ישרים, פירוש אחד זה שהעולם הוא מסדרון לעולם הבא, ושמעתי עוד פירוש שאנחנו כאן כדי לקבל את הזכות להגיע, שאנחנו כאן כדי לקדם הכל וכדי לקבל את המפתח לעולם הבא. (אם אני זוכרת נכון, משום מה זה לא נחרט מדויק במיוחד בזיכרוני)

אה ומסכימה עם אחד מאלף, תנסי לעשות איתה חברותא וללמוד מסילת ישרים.

בס"ד

להבה- למה הוא לא ברא את העולם מושלם? כי אז לא היה למה לשאוף. ואז השכר לא היה על העבודה, כי לא היית עבודה.. חוצמזה, שכשהעולם מושלם אין מטרה לחיים. אין למה לשאוף. אם היום, מחר ואתמול- חד הם. למה לחיות את כל אחד מהם בנפרד?!

לבעל תשובה - האמת, פחדתי ש"יערבו" את הג' הזאת בעירובין (י"ג ע"ב): הגמרא הזאת מסובכת לגמרי ואפשר להבין אותה במס' מובנים שונים. (חילקו שם נמפרשים בין גלגול ראשון לשני, בין יהודי לגוי, בין לכתחילה ודיעבד. ודוק). כתבתי על זה בעבר מאמר ארוך, ונטשתי את זה מחמת הסביכות של הנושא.

שכל ההסברים נועדו כדי לקרב את מטרת הבריאה להבנתנו. אבל את הסיבה האמיתית ממש אין ביכולתנו להבין.

כך עלה ברצונו של הקב"ה ואין לנו תפיסה באמת להבין למה.

זה בערך הרעיון שמתבטא במשפט שמובא במדרש "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים" - בעולם הגשמי. המשמעות של "נתאווה" זאת אומרת שכך עלה ברצונו ובמוחנו המוגבל לא נצליח להבין למה.

אבל..לא.

ב"ה הבנתי ת'עניין.

יומטוב! 

ניראה לי שהמחשבה הכללית ושתמיד צריכה להיות בראש שלנו זה, שאנחנו יהודים! אנחנו גאים להיות יהודים, ושהקב''ה בחר אותנו מכל העמים.

קשה להיות יהודי? אני לא יודעת, יכול להיות. תסתכלו סביב ותענו לעצמיכם. קשה לכם?. אני אנסה לענות- יכול להיות שקצת קשה, ישנה המון אנטישמיות, והתורה היא עבודה תמידית, וזה לא קל. אבל מה? זה שווה את זה. כי אנחנו העם הנבחר! וכי באמת באמת שכל מה שקורה בסופו של דבר הוא לטובה. ומה לעשות, אנחנו לא כאן כדי להיות בפאנן כל החיים, ככה לפחות למדתי להבין. אנחנו כאן כדי להיות חלק ממעשה בראשית, לקדש את שמו בעולם, לעשות את מנת חלקנו, לתקן כמה שאנחנו יכולים.

מה מאפיין אותנו? זה שאלה שניסיתי להבין קצת בעצמי. אני חושבת שחלק מיזה זה, המצוות, הייעוד, התפקיד, המטרה המסויימת, האהבה הבלתי פוסקת ביננו לקב''ה, והתחושה של הביטחון שאני חושבת שאף בנאדם שחיי בלי הקב''ה יכול להרגיש.

התשובה האופיינית ללמה הגויים שונאים אותנו- כי הם מקנאים! בתכל'ס זה נכון. אנחנו צריכים להיות מוחמאים, זה אומנם לא כיף כששונאים אותך, אבל זה יהיה בכל מקרה- אז צריך לקחת את זה כמחמאה, כי אנחנו באמת העם הנבחר, והמיוחד ביותר! וזה לא גאווה. זאת עובדה. הקב''ה אשכרה בחר אותנו, וצריך להתגאות בזה...

וזאת דעתי.

בס"ד

זה גם מדבר על היותנו יהודים אך יותר מתקרב לזה של הבחירה בה התחייבנו להיות יהודים:
במעמד הר סיני הקב"ה בחר בעמ"י מכל העמים, ולכן הקב"ה העלה והרים את עמ"י מדרגת ה"עם"
לדרגת "עם הסגולה"- העם הנבחר. ובתורה מוגדרת מהות הבחירה בכמה מילים: 'ואתם תהיו לי ממלכת
כהנים וגוי קדוש". כמו שבכל קבוצה ועם יש את האנשים שיותר מרוממים מהעם ואלו הכהנים שהיו בעבודת
הקודש שהם היו יותר קרובים כך גם יש את עם ישראל כולו מול שאר אומות העולם שנתמננו להיות "ממלכת כוהנים"
- עם שלם שכולו קירבה יתרה של קדושה.
הבחירה הזאת בהקב"ה נתנה לנו גם הרבה זכויות אך גם חובות. כל דבר שמובא לאדם בא עם הרבה דברים טובים אך יש גם את המחויביות של אותו דבר. אותו סיפור גם כאן. זה כמו 'עיסקת חבילה'- שאי אפשר להפריד בין שני הדברים.
אי אפשר להנות מהזכות להיות יהודי בלי לעשות את המחויבות שמוטלת עלינו- 'לקדש את שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום' ועוד מחויביות אחרות. ~
גם אם אפשר להוסיף שאומות העולם מחויבים רק בשבע מצוות בני נוח: בלהאמין שיש מישהו מלמעלה, לא לנאוף, לא לרצוח
וכו', וזה בעצם סוג של 'תקנון' כזה לעולם הדתי, זה מה שמבקשים בעצם מאומות העולם אך מיהודי מבקשים יותר.
ליהודים יש פה דרישות נוספות.~
וכמו שאמרתי בהתחלה האדם היהודי צריך להיות חלק ממלכת "הכהנים". אך הייחוד האמיתי זה שבעצם בה האדם
היהודי חי את חייו בקדושה ובהתעלות רוחנית. ~
וגם זה, 'הקב"ה בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו'- אנחנו אומרים את זה כל פעם. לכן אין ביכולתנו להימלט מהתפקיד שלנו. אנחנו יהודים ויש לנו נשמה יהודית טהורה. יש לנו כוחות יהודים, יש לנו שליחות בעולם הזה. 

שנזכה!

אבל יש כל כך הרבה דברים שעלי לתקן, שאני לא יכול להגיד מה בדיוק...

בס"ד

אבל באמת ניסיתי לברר, ויוצא שפיתחתי חיסרון לזה ובטח בעז"ז עם הזמן זה יתמלא.

אבל זה לא חייב להיות תשובה חד-משמעית, אלא להיות ערים וקשובים למעשים שלנו למה שקורה,

זו יכולה להיות גם תקופה ארוכה.

לדוג': ראיתי מודעה שצריכים מתנדבים, עזרתי לחברה - כל מני דברים כאלה של חסד

ונגיד שהאנמיה "נעלמה" ואז כאילו להבין שמה שהיה חסר זה חסד.

שבעז"ה ה' באמת ישלח את האות והסימן

בס"ד

זו שאלה שאנחנו לא יכולים לענות עליה. את צריכה לשאול רב שבקיא בקבלה.

אולי כדאי לשאול את הרב שמואל אליהו או את הרב עזרא מצפת (אם את צריכה מספרים, במסר"ש)

בס"ד

זה אשכרה נשמע כל הזוהר והקבלה. איך ש"אחד מאלף" אמר- עדיף לפנות לרב מוסמך שמכיר אותך.

אמרו לי שהוא יפה!

ו...לאלה שלא בא להם לקרוא -
הנה הסיפור האישי שלו - וידאו -

http://www.sodot.tv/Site/ProDetile.asp?id=19&CategoryID=1&SubID=62&PageView=1#player

["הבריחה מהגהנום ההודי"]

צפיה נעימה ומועילה!!

ספר מדהים!!!מפחיד..(מלא ניסים מפחידים..), ומצחיק!!!!ספר שממש שוה קריאאאאה!!!

כל כך מצער לשמוע.

אבא תרחם!!!!!

מותר עד אורך מסויים, נראה לי עד הכתפיים....

ראיתי שו''ת של הרב אבינר/שמואל אליהו. קיצור בעולם קטן.

והתשובה הייתה, תלוי מה אתה מנסה להראות בזה. אם אתה מפזר בצורה שתמשוך צומת לב בכוונה. לא.

אם, אתה מנסה לשדר אחריות, בוגרות, אז כן. וכמובן שאני משערת שזה עד אורך מסויים.

ממתי מפזרים שיער כדי להראות אחריות ובגרות?

מראים אחריות ובגרות ע"י שיער פזור?

שאלנו דווקא ת'רב של האולפנא, והוא ענה שלדתיים-לאומיים מותר (כאילו, לדתיות לאומיות) ולחרדיות אסור. זה לא מקובל אצלם וזה יותר הגיוני.. אבל לפי דעתי ולפי דעתם של עוד רבנים- זה לא ראוי..

ולענ"ד זה לא קשור לאורך- זה קשור לתספורת, לצורה שאת מנסה לסדר ת'שיער ולכל הפוזות הנילוות (נו, אתן יודעות=])..

דבר ראשון לפי מיטב זכרוני, הוא אמר "מה את מנסה להראות- לשדר בזה". צודקת אולי לא בחרתי במילים הנכונות.אם את מנסה לשדר, פוזות, וסליחה על המילה אבל סוג של חופשיות וקצת פירצות. אז לא!

דבר שני, כן. מניסיון ישלי שיער לא ארוך במיוחד שדיי מבגר אותי- ואני לא מנסה להשיג את המטרה הזו, וזה גם לא נעים לי פזור, אז אני לא מסתובבת לרוב ככה.

ואני לא מצוטטת מילה במילה את הרב אני לא זוכרת, קראתי את זה דיי מזמן. סליחה!

אני ממליצה לשאול בחברים מקשיבים או לחכות לאחד מ"רבני הפורום" שיגיבו...

וגם תלוי לפי המקום והסביבה..

תלוי איך הסובבים אותך מקבלים את זה, ומה הם מבינים מזה..

בס"ד ליקבה"ו

במקור, אם תבררו בדברי הגמרא והראשונים, גם פנויה מגיל שלוש (אם אני לא טועה, ויכול להיות שרק מגיל תשע), חייבת בכיסוי ראש. כן, חייבת. אלא מה, שמשום מה הדבר נפרץ, וכיום אם נגיד לילדה בגיל תשע להלך עם כיסוי ראש היא תחליף את החצאית במכנסיים. ומכיוון שמוטב שיחלל שבת אחת וישמור הרבה לא כ"כ פוסקים את ההלכה הזו היום.

לכן היו שאמרו שלפחות ילכו הנשים עם שיער אסוף. אני חושב שהדבר הוא טוב מאוד וחשוב, ויש לו מקום בהלכה, אבל זה לא חמור כ"כ שמישהי באה לסר את השיער שלה ולכן הוא מתפזר לרגע אז זה אסור. בכ"מ, אני חושב שיש כאלה שממש מחייבים שיער אסוף.

מותר לתמוהה לרגע, יש פה רב שאמור לענות לשאלות כאלה, או שסתם מעלים אותן לכאן? כי אותי חינכו ששאלות בהלכה מופנות לרב. זה נחמד לשמוע דעות של אחרים, אבל תכל'ס, מה קורה בסוף?

אחלה רעיון.

אע"פ שיש פה כמה וכמה ביינישים שמביאים [וזה בדוק] את דעת הרבנים.

בס"ד

גילוי נאות: כשהקימו את הפורום, היו לי מחשבות זדוניות בראש, לבקש מרב בעל שיעור קומה הלכתי להשתלב בפורום ולענות על שאלות. בסוף, משיקולים מהותיים ופרקטיים, ירדתי מהרעיון.

אבל לגוף הדברים: נכון. אין פה רבנים ולכן הדברים שנכתבים פה הם לא פסיקת הלכה. בכל מקרה, לבירור דברים רעיוניים וכו', להעלאת נקודות למחשבה. וגם להבאת ההלכה (לא פסיקה אישית. הבאה של הלכה פסוקה), לענ"ד זה המקום.

יש פה כמה אנשים שיכולים להעיד ששלחתי אותם לרבנים מסויימים כדי לברר את ההלכה לעומק...

בכל מקרה. הדגשתך היתה במקום. שכוייח!

לגבי דברי עמישב, כאילו ההלכה המקורית היא שגם רווקה צריכה לכסות את הראש - זה לא נכון. כך היא אכן דעת הרמב"ם, וכך נהגו בתימן, אבל רוב הפוסקים כותבים במפורש להפך. עיינו בשו"ע אורח חיים ע"ה ב, שכותב במפורש שרווקות לא צריכות לכסות את הראש.

אבל מה - יש לכאורה סתירה בשו"ע - באבן העזר כ"א ב, הוא מצטט את דברי הרמב"ם, שגם רווקות אסורות ללכת בפריעת ראש.

לכן אחד הפוסקים (מגן אברהם באורח חיים ע"ה, ס"ק ג) תירץ, שיש הבדל בין שני המקורות, על איזה מצב מדובר - רווקה לא צריכה לכסות את הראש, אבל אסור לה ללכת ב"פריעת ראש", דהיינו בשיער מפוזר.

יש שהחמירו כמותו, אבל פוסקים אחרים חלקו עליו. טענתם היא, שהתירוץ הזה דחוק מאד:

 א. בשני המקומות השו"ע מדבר על "פריעת ראש", וקשה לומר שבכל מקום מדובר במושג אחר.

ב. השו"ע באבן העזר משווה במפורש רווקה לנשואה, ואם כן, ודאי הוא מדבר על כיסוי הראש, ולא רק על פיזור השיער.

ולכן כמה פוסקים לא קיבלו זאת. עיינו במשנה ברורה (ע"ה ס"ק י"ב), שמביא את המחלוקת, וברור מלשונו שהעיקר הוא להתיר.

כל טוב.

בס"ד

אחרי כל מה שדיברו עליו...

לק"י

בגלל הסכנה שבנושא אני מגיב:

הרה"ק רבי יצחק עראמה זצוק"ל בעל הספר "עקידת יצחק"- כותב שדברים כאלו שהציבור מתיר עניינים של זנות, אין כפרה כי אם בפרעון הקהל.

בעברית: מי שמצביע ליברמן- מוביל לנישואים אזרחים- מוביל לפיגועים.

שהבבא סאלי התגלה בחלום אחרי 2000 שנה ואמר שמי שלא יעביר את ההודעה יקבל שבץ מוחי תוך 4 שניות ומי ששולח ל15 אנשים הוא בן העולם הבא

בחייאת נראה לכם משעמם לבבא סאלי בגן עדן שהוא מתגלה מחלומות בשביל דברים כאלה, כולנו יודעים שאסור לבחור ליברמן, ולא באים בחלומות בשביל סתם דברים.

לא כל שטות שמקבלים צריך להפיץ, מותר לפעמים לא להתייחס לזבל הזה..

בעז"ה.

ואפילו מה שהוא לא יהיה, מצביעים לפי השכל הישר ט'.

לדעתי בכללי אדם שגורם לאדם אחר לעשות עבירה, יש בו מין האשמה.

בכל זאת, בגללו האדם עשה את העבירה, בין אם הוא רצה בכך ובין אם לא.

אבל, יש פעמים, כמו למשל עם הדוגמא של הכיפה, שכן עדיף לעשות את זה. אם למשל את יודעת שהאדם ישים רק כיפה קטנה, אולי כן עדיף לסרוג לו כיפה קטנה מאשר שלא ישים כיפה בכלל.

לכן לדעתי יש לבדוק כל מקרה לגופו.

נראה לי שמותר, בסך הכול את לא עשית כלום, אז ברור שאת גם לא חייבת כלום.

 אבל - בנוגע לניר, עדיף שיוציאו כיון שזה יעזור לאנשים לא להתבלבל, אבל לא חייבים כי כל אדם צריך להיות אחראי על עצמו והוא צריך לשים לב. 

בס"ד

לא אכחד ש"מבול" השאלות ההלכתיות מתחיל להפחיד אותי: "שלא אכשל בדבר הלכה... שלא אומר על האסור מותר ולא על המותר אסור". נצטרך למצוא פיתרון לבעיה הזאת (אפשר למסר"ש לי רעיונות והערות בנידון). הגולשים כאן לא פוסקים!!!

בכל מקרה:

השאלה הראשונה שלך היא שאלה ענקית. יש לה המון השלכות וגרורות כמו דין "הלעיטהו לרשע וימות", "מסייע בידי עוברי עבירה", ודינים נוספים, ואין כאן המקום.

אין כאן אשמה. האול' לא גורמת לך להשתמש בנייר.

(אגב, יש פוסקים שמתירים לחתוך נייר לניגוב בשבת כשאין נייר אחר. ישנה אומנם מחלוקת בין המתירים על צורת החיתוך המותר, ואכמ"ל)

שלחתי שו''ת לרב, סליחה על הפצצת השאלות.

בס"ד

במקרה של הכיפה- אני דווקא לא מסכימה עם סימי... אולי במקרים מסויימים- נגיד יש לי חברה שביקשו ממנה לסרוג כיפה קטנה והיא תמיד מוסיפה עוד קצת... אבל עדיין, מן הסתם מי שלובש כיפה, זה לא יגרום לו להפסיק ללבוש כיפה אם ילדונת אחת תסרב לסרוג לו בגודל שהוא רוצה.. ביג דיל...

הקטע הוא שבדיעבד, אני גורמת לאדם לעשות דבר שאסור, האולפנא באיזשהו מקום אולי כן מחטיאה בנות, האם הם צריכים להוציא את הנייר? לא כדאי?

והסנה בוער, אפעם אי אפשר לדעת מה גודל ההשפעות שלך.

אין אפשרות להמנע ממצב כפי שתיארת.

את חושבת שאסור למכור אוכל/ כלים לחילונים כי הם לא יטבלו את הכלים או יברכו על האוכל?

לדעתי במקרה של הכיפה את לא חייבת לסרוג אם את לא רוצה וכל אחד יעשה לפי דעתו אבל במקרה של האולפנה אין שום בעיה במעשה שלהם.

את מצפה שידאגו שלא תוכלי להכשל בשום עברה? ובשבת בעיקר? באולפנה דואגים לכך שהאור לא יוכל להדלק במקרה שתשעני עליו? כל אחת חייב להיות זהיר ולשים לב למה שהוא עושה.

במקרה של האולפנא, לא כדאי שיעשו את ההשתדלות שלהם? מלבד זאת, מה הגודל של החשיבות של לשמור על המעשים שלך כדי שאחרים לא ייזוקו. זה בעיקר מה שמטריד את מנוחתי. הרי, אנחנו לא רוצים שאחרים יחטאו, כמו הפסיקה של 'האם מותר לתת הדרכה לנהג שאיבד את דרכו בשבת. זה סוגייה קשה, ויש פסיקות לכאן ולכאן. וגם כאן חוזרת השאלה, האם אני גורם לו לחטוא? וכנגד זה, כמה הוא יחטא אם אני לא יעזור, יסרוג, וכו'.

 ברור ברור שכל אדם חייב לעשות את ההשתדלות שלו, אבל לא כדאי מלכתחילה, שכל אחד יישתדל?

בס"ד

אשרייך ששלחת את השאלה לרב

זאת סוגיא שלמה מתי עוברים על "לפני עיוור לא תתן מכשול" ו"סיוע לדבר עבירה" ונשמח לשמוע את התשובה. 

יש להם נשמה? אין להם נשמה?

מה ההבדל בין מה שהקב''ה מצפה מהם, לבין מה שהוא מצפה מאיתנו?

אוף לא יודעת, אפילו מקורות הלכתיים לגבי ההבדל ביננו לבין הגויים. אני ממש אשמח.

בס"ד

אין זה המקום, אבל יש 5 חלקים רוחניים באדם: נרנח"י- נפש רוח נשמה חיה יחידה.

לגויים יש אומנם נפש, אך אין להם נשמה...

אנחנו אמורים להיות אור לגויים. בניו של מקום. לנו יש תרי"ג מצוות ולהם 7...

אני רוצה להוכיח שאנחנו מיוחדים מהם, איך?

זה נכון להגיד שיש הבדל גדול בין יהודים לגויים, אבל מה הייחוד שלנו, שלהם אין?

אני צריכה לבסס את הדברים, ולדעת שהם נכונים לפני שאני מעבירה אותם הלאה, לכן אני ממש ישמח למקור אחד או שניים

ואחד מאלף, ממש תודה!~

בס"ד

שהם רעים, לא טובים, לא הכל. אלא אנחנו יותר מיוחדים. במובן של אנחנו "העם הנבחר..".

ארחיב יותר מאוחר.

לא בצורה רעה, בכלל לא. אלא, אני חושבת שאפשר להתגאות על העובדה שאנחנו יהודים.

אם אני אגיד שיש הבדל בין גויים ליהודים, איך?

במה אנחנו מובדלים?

בס"ד

יש 4 מדרגות בבריאה: דצח"מ= דומם, צומח, חי, מדבר.

הכוזרי מוסיף דרגה נוספת: נביא.

לפי דבריו, נביא הוא לא מי שמתנבא אלא גזע מיוחד של אנשים שראויים להשראת השכינה- עם ישראל.

יש לו מהלך מדהים ומרתק על זה (חייבים ללמוד מבפנים, שום דבר אחר לא שווה לזה!) על ה"גרעין" האלוקי שבעולם: אדם הראשון נברא בצלמו של בורא עולם. שת המשיך את הזרע שלו ו"קיבל" את הסגוליות האלוקית שדבקה בו, בשונה מקין. את שת המשיכו: אנוש, קינן, מהללאל, ירד, חנוך, מתושלח, למך, נוח. שכל אלו נשאו את "העניין האלוקי" אצלם, גרעין זה המשיל לעבור במשך הדורות והיה נחלתו של אדם אחד בלבד בכל דור, עד שה"גרעין" הגיע לאברהם אבינו.

מאברהם והלאה, ה"עניין האלוקי" חדל להיות דבר של יחידים, והופך להיות מנת חלקו של עם- עם ישראל. הסבר זה של ריה"ל, נותן עומק עצום להבנת כוחו ותפקידו של עם ישראל, ולהבנת גודל ההבדל בינינו לבין הגויים.

"עם זו יצרתי לי, תהילתי יספרו". אנחנו עמו וצאן מרעיתו של רבש"ע. בניו של מקום שתפקידנו ל"ספר את תהילתו", לגלות את שמו בעולם. מבחינה מסוימת אנחנו גובהים אף מהמלאכים!

במה ההבדל מתבטא? בתרי"ג מצוות לעומת 7. בנשמה. באמונה ב"סגולת ישראל" ובזה ש"ישראל שחטא ישראל הוא"- מה שלא קיים אצל הגויים, ועוד הבדלים רבים

העוסק בהבדל בין היהודה לגוי: "על ישראל גאותו" , מאת: הרב ישראל אריאל (ליבוביץ') מיצהר.

ניתן להשיג בטל: 1700700966 (גל עיני)

בס"ד

שאלה גדולה שאלת וגם אני מנסה להבין, והנה מה שבנתיים העלתי בחקתי, ואני כותב בתימצות, בגלל שאותי לימדו שמדברים בפה ולא באצבעות(מאחד שלא כותב מהר...):

יש מה שנקרא "כח החיים" ואותו יש לכל בעלי החיים כולל האדם והוא נקרא "נפש" ולכן אפשר למצוא בתורה בבריאת החיות שכתוב "ותוצא הארץ נפש חיה וכו'" והפסוק הזה נאמר על החיות וכן בהמשך על האדם, ובזה היהודים הגויים וכל החיות שווים.

אלא שהאדם נבדל בזה שה' נתן בו נשמה "ויפח באפיו נשמת חיים" ודבר זה נאמר על כל האנושות (שהרי האדם הראשון היה כל העולם) כולל הגויים, אלא שאח"כ אדם הראשון חטא וירד ממדרגתו והגביר בעצמו את הרע עד שהיה נתון תחת ממשלתו אלא שעוד היה יכול לשוב לאיתנו הראשון והיינו למצב שהיה קודם החטא.

ה' נתן זמן ,עד לדור הפלגה לכל האנושות והיינו לבניו של אדם הראשון , לתקן את עצמם ולחזור למדרגה האמיתית שלהם כפי שהייתה קודם החטא, אך הם היו עסוקים בלחטוא , מי יותר ומי פחות, למעט קצת אנשים שהיו בסדר, כאשר הגיע דור הפלגה , ה' "הביט" בארץ וראה 70 אנשים שכל אחד מהם תיקן או קילקל כפי מה שעשה, אך אף אחד לא אצליח להתעלות ולשוב למדרגה האמיתית שלו חוץ מאחד יחיד ומיוחד ושמו אברהם.   ומאז ה' עשה שכל אחד מאלו האנשים יהיה ראש לאומה שלמה כאשר כל מי שיצא ממנו יהיה באותה המדריגה של ראש האומה, וכך נוצרו שבעים אומות שלכל אחת מהם ישנו אופי מסויים, ואברהם נפרד מכולם שהאומה שיצאה ממנו הייתה במעלה עליונה.

אך עתה יש לנו להבין מה יש בדיוק לאומות העולם? נשמה או משהו אחר? על זה עונה הרמחל:   " :ואמנם כיון שיש בהם בחי' אנושיות, אע"פ שהיא שפלה, רצה הקב"ה שיהיה להם מעין מה שראוי לאנושיות האמיתי, והיינו שיהיה להם נשמה כעין נשמות בני ישראל, אע"פ שאין מדריגתה מדריגת נשמות ישראל אלא שפלה מהם הרבה. ויהיה להם מצות, יקנו בהם הצלחה גופיית ונפשיית גם כן כפי מה שראוי לבחינתם, והם מצות בני נח"

ואם תשאלי אותי מה זה "כעין נשמות בני ישראל" ? איני יודע(כמו שאיני יודע מדוע המחשב אחליט לשנות לי את ה"גופן" ברוב חוצפתו...)

לסיכום:

למין האנושי יש נשמה

נשמתן של ישראל היא גדולה יותר ויש ביכולתה לשוב למצבה ההתחלתי ולזכות בחיי נצח.

"נשמתן" של הגויים קטנה יותר והיא כבולה ברע ואין היא יכולה להתעלות מעל מדרגתה ולזכות להיכנס לעולם הבא.

ישנם 2 דרכים שעל ידם יכולים גם הגויים "לצאת מכבלי העולם הזה"1. מי שיעמוד בגדרים של "חסיד אומות העולם"   2. מי שמתגייר 

במעמד הר סיני, ה' בחר בישראל כאומה שעליה יוטל תיקון העולם וישראל נכנסו בברית עם ה' ומאז ועד היום כל דבר שקורה בעולם נמשך מהתנהגותם של ישראל, משום שעליהם מוטל ולפי מעשיהם נקבע מה ה' יפעל.

הערה:

ספר התניא כותב שלישראל יש נשמה חלק א-לוק ממעל אך אינו מבאר מה בדיוק יש לגויים (לפחות לא בתחילת ספר התניא שזה מה שהספקתי לקרוא) והוא מסביר שישנה גם נפש בהמית שאצל הגוי לא ניתנת לתיקון ושורשה רע, ואצל היהודי ניתנת לתיקון,

כדאי לנסות ולאחד בין הרמח"ל (כל מה שנכתב למעלה זה הסבר של הרמח"ל שנמצא בספר "דרך ה'") לתניא ולהגיד: שאותה נפש שנמצאת בנו ומחייה אותנו היא הנפש הבהמית ובגלל שהיא קשורה לחומריות ולארציות היא מושכת אותנו למעשים ארציים כגון אוכל וכו' ובזאת היא גורמת לנו גם לעשות דברים רעים.

ולגבי הנשמה רק ליהודי יש נשמה חלק א-לוק ממעל ואותה ה"נשמה" שיש לגוי היא לא חלק ממעל אלה משהו אחר וכמו שגם הרמח"ל אומר "מעין נשמה" ומזה בדיוק איני יודע.

כל זה בקצרה, ויש עוד מה להבין, ושנזכה בע"ה להבין עוד.

בהצלחה.

בס"ד

הדברים נכתבו לבקשת מס' גולשים. יישר כוחם!

צודק, באמת לא צריך להסתמך. אבל אני חושבת שכשמעלים לכאן נושאים יש מקום גם לדעות.

אקח לתשומת ליבי. חוצמיזה אם אדם (אני) כותב משו ש"אינו מתאים באלף אלפי הבדלות לפורום, אז לפחות כתבו ואפשר להפנות אותם לאתרי שו''ת. ניראה לי דווקא כן חשוב שאנשים ירגישו בנוח לשאול כאן הכל...

ישר כוח! המשיכו כך!

בס"ד

אפשר לשאול כאן כל דבר! תרגישו בנוח לגמרי

בס"ד

ת'אמת, יותר קל לאדם להתחבר לבוראו כאשר רע לו, עזבי אנוכיות, פשוט יותר קל לו. כי אז הוא יכול לבוא ולשפוך את צרותיו ולהגיד לו "אבא, אני לא רוצה שזה יהיה ככה, בבקשה, קשה לי,כואב לי" אך כאשר לאדם יש משהו שמח הוא לא יבוא לספר לאבא "אבא, תראה, איזה כיף היה היום" ויתחיל לספר לו- אותו אדם ירגיש קצת טיפשי..כי המצב שקרה לו הוא טוב ואין לו בעיה עם זה לכן הוא לא יבוא "ויתלונן" "יתייעץ" כביכול. אבל זה לא מה שאני עושה בפועל. אני אישית לא חושבת שאני מדברת עם הקב"ה כשרע לי אני מדברת איתו דווקא על הטוב שהוא נותן לי, זה גם יותר משמח ויותר אופטימי. כיף לשתף את אבא בדברים השמחים ובדברים העצובים (פה נכנסת ההתבודדות- אבל זה לא הנושא).

וגם אני חושבת שיש עוד סיבה לזה שאת מרגישה שאת פונה ל-ה' רק שרע לך זה אולי בגלל שקורה לך משהו טוב אז זה כזה מובל מאליו, "למה שלא יהיה לי טוב?" ולפעמים מודה ל-ה' ולפעמים שוכחת..אך בדבר רע, זה דבר שמפריע לאדם והוא אינו רוצה אותו לכן הוא מדבר עם אבא..ובוא נגיד שאם הגענו למצב שמספרים לאבא את הצרות שלנו- זה כבר מעלה. לדבר עם אבא על הרע- זה התחלה. אח"כ אפשר להוסיף ולדבר איתו על הדברים הטובים. איזה אבא רוצה לשמוע רק את ה"צרות"? אבא רוצה לשמוע גם את ה"טובות" אז למה לא לשתף?.

שנזכה!

בס"ד

אם חסד- אשירה. ואם משפט- אשירה.

הקשר שלנו לרבש"ע קיים תמיד, כשטוב וכשרע.

לפעמים האדם שוכח את זה, "בצר לך ומצאוך", פתאום באות עליו צרות, והוא "נזכר" בבורא עולם...

אולם, זה לא דבר רע. "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראהו באמת", ה' שומע ומקשיב תמיד.

מה שכן- את צודקת. יכול להיות שאת צריכה לבדוק למה אין לך קשר חזק לרבש"ע ברגעי שמחה, או בחיים הרגילים, ולעבוד על זה!

"איזוהי עבודה שבלב? הווי אומר זו תפילה". התפילה היא עבודה. זה לא קל. לעתים זה עלול להיות קשה מאוד...

זה תמיד קורה לי- רע לי, אני מתפללת ומבקשת- ואז כשהטוב מגיע אז בהתחלה אני מודה על כל שניה אבל לאט לאט מתרגלת ושוכחת.. דוג' [טיפשית אמנם]- כשכואבת לי הרגל, אז אני כל הזמן אתלונן. כשהיא תפסיק לכאוב, אני אשמח. אבל מתישהו זה כבר יראה לי מובן מאליו שהיא לא כואבת..

אנחנו צריכים להבין שכל אלפית השנייה שאנחנו חיים היא נס ע-נ-ק!

ב''ה לפעמים שמים לב, אחרי שיחה, או איזה משהו שלמדתי. אבל קשה להישאר עקביים על הטוב. זה באמת קשה...

אבל לאט לאט, משתדלים, מצליחים!