ושניהם שינו כאן מציאות אחרי ההלם וההתאוששות של מלחמת יום הכיפורים. אבל, בעצם מדובר על תסיסה שהיתה עוד קודם.
גוש אמונים הגיע, מתוך הבשלה של תחושת 'מספיק להיות 'המשגיח כשרות' יש לנו אמירה במהלך הציוני' - אצל הדור השני של בוגרי בני עקיבא, בוגרי ישיבות בני עקיבא ובעיקר תחילת המעבר מר"מים חרדים שעולמם רחוק מעולם התלמידים, לר"מים מתלמידי הרב צבי יהודה והרב נריה - שדיברו על האידיאלים שהתלמידים מדברים עליהם.
מלחמת יום הכיפורים, שהביאה מצד אחד לשבר בציונות החילונית ומצד שני תלמידי הישיבות הציוניות כבר נכחו בה בצורה משמעותית (בששת הימים בוגרי כרם ביבנה וכמה מאברכי מרכז שחררו את ירושלים, זהו. ביום כיפור כבר היו חמש ישיבות הסדר ותלמידיהם היו בכל החזיתות, לדוגמא הר עציון אבדה 8 מתוך עשרים התלמידים הראשונים!) - זה בהחלט חיזק את המסוגלות להוביל.
שלום עכשיו - הדור השני/שלישי של הציונות החילונית, חטף כפה מכשלון הנסיון לבנות 'מקלט בטוח'. תחושה שהתעצמה בששת הימים והתנפצה ביום כיפור, מסקנות הפוכות מהמציאות, אבל ככה חשו.
התוצאה היתה שקמה תנועה עם דעות שלפני כן אחזו בהם כמה משוגעים, הפכה להמונית והביאה די מהר את הימין למסור את סיני ובהמשך לאוסלו.
מלבנון השניה יצאו כמה עם שליחות שאכן הזיזו דברים לטוב או למוטב. כעת זה מסות, חברים ששירתו אז והיום אומרים שאין להשוות. קרני שומרון, ירוחם, עלי וכו' הם 'הקיבוצים של דור תש"ח' או 'בית השיטה של יום כיפור' - כשהאנשים יחזרו, חלק כמובן יחזרו לעיסוקיהם, אבל יהיו רבים, שכילדים הפגינו נגד אוסלו, כנערים נגד הגירוש, שלחמו בלבנון השניה וחזרו בשלישית, שהשאירו אישה ותינוקות לחודשים ארוכים, שיצאו כאחד אב שכבר מזמן מתנדב ובנו הסדיר לחאן יונס - הם לא יוכלו להשאיר את הזירה הציבורית ל'מקרה'. הם כבר לא יקבלו שהחלטות לא חוקיות של גורמים לא נבחרים הם תורה מסיני, הם יבדקו היטב לא רק מה המניעים הרשמיים של כל מיני אירועים, אלא גם מה זרמי העומק שדוחפים אותם.
הכל כבר על פני השטח - וכשזה יפרוץ, יפרוץ בגדול.