פורום אקטואליה וחדשות (עמוד 194)

בס"ד

 

בינתיים הודיע שהוא ממשיך בריצה כרגיל, למרות שדגל וש"ס לא תומכים בליאון.

לעומת זאת אלקין זוכה עכשיו לתמיכה שהוא לא קיבל עד כה בגלל הריצה של דייטש. לדוגמה התמיכה של בנט שהגיעה היום באלקין הגיעה רק בגלל שבבוקר עוד חשבו שדייטש בדרך הביתה, ולבנט היה הסכם עם ליצמן, כחלק מהברית בניהם, שהוא לא מביע תמיכה באלקין עד שדייטש מודיעה סופית מה איתו). דוגמה נוספת היא סיעת 'מאוחדים' של אריה קינג שהודיעה שהיא תתמוך בדיישט רק אם כל החרדים יתמכו בו, והיום בגלל ההסכם של דגל וש"ס עם ליאון פתח קינג במגעים מתקדמים עם אלקין לגבי תמיכה בו (שהוא משאיר פתח לתמיכה בליאון במידה וזה לא יצליח).

 

אתמול כתבתי במקום אחר שליבי ליבי על כתבי העיתונות החרדית שביום שלישי כבר הדפיסו את עיתוני חג הסוכות, עוד כשבכלל היו דיווחים על התקדמות במו"מ בין דגל התורה לבין שלומי אמונים על תמיכה בדייטש. עכשיו פתאום ליאון שוב רלוונטי וכל התמונה נראית אחרת. 

 

ללמדנו איך המפה הפוליטית משתנה תוך רגע, וכמה עוד היא יכולה להשתנות עד הבחירות.

(ובגלל ששניהם גייסו תמיכה משמעותית קשה לי לראות אחד מהם מוותר על זה)

 

 

מתאר לעצמי שהוא גם קולט הרבה קולות שהעיסוק הזה בהסכמים ופוליטיקות

גורם להם להתרחק מאלקין את ליאון

 

 

בשורה האחרונה מסכים, לעולם אין לדעת

בס"ד

ואני חושב שזאת הסיבה ההגיונית היחידה למה דייטש בכל זאת רץ. הוא בטח אומר לעצמו שהוא הוביל בסקר של חברת החדשות גם מבלי התמיכה של דגל וש"ס, אז לכאורה התמונה לא אמורה להשתנות.

בס"ד

 

@פעם הייתי עוגי

שימחתני

על שרשור אחר:

עופר - אקטואליה וחדשות

אבל ממתין לתוצאות סופיות.

מסתמן מהפך.

בס"ד

 

מה יהיה על ההימור של עוגי?
הוא צריך לקחת אותו בחזרה

הובסתי! מחכה לחגוג זאת על בירה 😋

בית שמש תוכיח.

פער של 6,528 קולות.

נשארו 8,400 קולות החיילים והמעטפות הכפולות.

בפעם הקודמת 70% מהקולות הללו היו עבור עופר ברקוביץ' לראשות, כשהיו 4 מועמדים. 
עכשיו יש 2.

אם עופר יקבל מהם שוב 70%, ליאון לוקח. 
אם 80%, עופר לוקח.

בסיבוב הראשון לליאון היו בצבא רק 10%.

קולות החיילים והאסירים- 3,820
מעטפות נגישות - 5,286

הנגישות. זה קשישים ונכים הם פחות ה'בייס' של ברקוביץ' מאשר חיילים

86% מהמעטפות הכפולות.

 

לא מאוד סביר.

נגישות היא בהחלט יותר דגל של עופר מאשר של ליאון.

 

גם מהם הוא יכול לקבל לא מעט.

השאלה הזו משחקת יותר תפקיד.

 

זכור שבסיבוב הראשון 70% מהמעטפות האלה היו שלו.

 

10% של ליאון.

 

מה-20% הנותרים שהצביעו לאלקין ודייטש הוא צריך להשיג 16%~.

 

לא יותר מדי מופרך.

לו יותר סיכוי...

עוד כמה שעות נדע.

מה20 אחוז הנותרים הוא צריך כ80 אחוז

ולליאון 10%.

 

אז יש לו סיכוי.

ליאון קיבל 112,744 ואילו ברקוביץ 108,979 קולות בלבד.

הפער: 3,765 קולות, 1.7%.

 

האמת ההימור כנגד ליאון היה נכון. הוא לא הביא כלל קולות חילונים, שלא לדבר על פעילים שכולם היו ש"סניקים ובחורי ישיבות. בסיבוב הראשון הם היו פזורים בכל הארץ, ואתמול כולם היו פנויים להגיע לירושלים מבני ברק ובית שמש ומודיעין עילית וכו', לעומת הצד השני שנשאר על אותו מאגר פעילים מהסיבוב הראשון חוץ מפעילי בני תורה-עץ.

ואחרי הכל,

אם הבית היהודי לא היתה מצטרפת אליו, לא היה לא סיכוי.. 

https://www.inn.co.il/News/Flash.aspx/645933

משום מה יש תחושה שהוא צוחק עלינו

בס"ד

 

אכב, בחלק מהקלפיות נמצאו פתקים כתובים בכתב יד עם השם של יוסי דייטש.

ככל הנראה מדובר בחסידים שהביעו את מחאתם.

והוא מסרב להיות חבר ב'מועצת'.

שהרבה מאמשינוב מוציא שבת מאוחר - והכל אצלו מאוחר,
אז גם עכשיו הוא הוציא הודעה על יוסי דייטש שהיא רלוונטית לפני שבועיים.....

בס"ד

 

הניצחון הכמעט בטוח של צביקה ברוט בבת ים היא קודם כל כישלון של רה"מ שתמך בסיבוב הראשון ביוסי בכר, למרות שברוט רץ מטעם הליכוד. 1-0 לטובת גדעון סער?

בס"ד

 

בימים האחרונים היו אמירות שבהם סוויל הוא זה שמוביל בבחירות לראשות המועצה. אך חשוב לזכור שגם בבחירות הקודמות (לפני כשנה וחצי) הערכות של כולם היו שסוויל מנצח, ובסוף כולם הופתעו מנצחנו של נאמן. מכיוון שמדובר במערכת בחירות כ"כ צמודה לחברתה, נאמן לא הצליח להשיג תומכים או מתנגדים חדשים, ולכן התוצאות דומות לבחירות הקודמות, והוא זה שנבחר לקדנציה נוספת (והפעם מלאה).

בס"ד

 

ליאון זכה אך ורק בזכותם של גפני ודרעי, אך אם זאת ליאון לא הצליח להביא בחזרה את מה שהוא יתחייב אליהם (30 אלף קולות).

אם כל מה שהיה מניע אותם זה לא רק השנאה לאגודת ישראל, אלא תכל'ס לפי ההסכם, אז היה בירושלים ראש עיר מכהן כבר לפני שבועיים.

מה זה אומר?
שהבת ימים לא רוצים שינוי?
או שמצביעי בכר כ'כ שאננים?

לא חושב שמישהו ממצביעי הבית היהודי בירושלים, עשה את זה כי הם רואים בחגית משה מנהיגה, שלדעתה יש משמעות בשאלת ראש העיר. רובם הגדול או מצביעי מפד"ל מדורי דורות, או שבחשבון כולל נוטים לחשוב שיותר יועיל למוסדות החינוך/תרבות/אחר מנדטים בקואליציה של המפלגה הזאת ע"פ אחרות.

אם חגית תשיג הסכם עם ברקוביץ שיספק את הציונות הדתית, ועל הדרך אצבע בעין לחרדים שהולכים עם ליאון, אז למה לא? 

אם דייטש ישיג הסכם עם ברקוביץ שיספק את אגודת ישראל, ועל הדרך אצבע בעין לדגל התורה שהולכת עם ליאון, אז למה לא? 

ורעה. אני מקווה שליאון יתן הישגים גם לציונות הדתית, ולא יגרום להם להצביע לברקוביץ.

כל מי שהיה בסיבוב הראשון עם המועמדים שעלו כנראה ישאר איתו.

 

הבחינה זה מה יעשו מצבעי אלקין ודייטש.

בפועל מצביעי אלקין מתחלקים להערכתי לשניים, מצביעי בית יהודי שרשמית תמכו באלקין, להערכתי רובם הצביעו דווקא ברקוביץ גם בסיבוב הראשון ולא ישנו את בחירתם עכשיו, לבין מצביעים חופשיים שלהערכתי רובם ילכו דווקא עם ליאון, זה אנשים מסורתיים ליכודניקיים שיעדיפו את המועמד הממסדי השמרן המסורתי על פני החילוני המהפכן.

אנשי דייטש להערכתי יתחלקו בין אנשי רק לא ליאון(רק לא גפני..) לבין אנשי רק לא ברקוביץ(רק לא חילוני).

 

מה שאומר שהבחירות להערכתי יהיו מאוד צמודות.

הוא אמר את זה מפורשות עם ענוה גדולה שהוא מעדיף את משה ליאון כראש עיר, ירושלים.

בס"ד

נכון לעכשיו האדמו"ר מויזניץ מוביל מהלך לאיחוי הקרע עם דגל התורה ע"י תמיכה בליאון בסיבוב השני. כמו כן מה שכנראה ישפיע על המהלך זאת עיר קטנה בשם 'צפת', שם צריכים החסידים את תמיכת כלל המפלגות החרדיות על מנת שהמועצמד מטעמם, נחמן גלבך, ינצח בסיבוב השני.

1.  אני סבור שהבית היהודי ייתמכו בלאון, ולו בגלל שהוא ציוני דתי. הציונות הדתית לא נגמרת בדתיים הליברליים, ובוודאי חלק מכוחה נובע מדתיים לאומיים ומסורתיים שיעדיפו ראש עיר עם לב חם ליהדות.

2. גם מוזס הודיע שימליץ למועצת הגדולים על ליאון. נשמע שהכיוון הכללי אינו לפילוג פעיל, אך ייתכן שלא ימליצו.

3. קינג דיבר על דעתו אמש בגלי ישראל. כה דבריו:

ההתלבטות קשה, קיוויתי למועמדים יותר ראויים לירושלים. אני ממליץ לכל אחד לבדוק את ההצבעות של שניהם בשנים האחרונות, ולא את ההבטחות. מה שהיה הוא שיהיה. בנושא קדושת ירושלים, ברקוביץ' לא היה לצידנו, לאון לפעמים כן ולפעמים לא. בנושא שלמות ירושלים, יש עדיפות קלה ללאון.

למעשה, הלב אומר לאון. אפשר להסתכל גם על הילדים שלו והנכדים שלו, שנמצאים במוסדות "הנכונים".

בשבועיים הקרובים נבחן את המצב. לפעמים יש הפתעות דווקא מצד המועמד היותר בטוח. עד כאן דבריו.

ולכאו' עדיף להם להשאר נטרליים, הרי עם מי שיבחר הם יצטרכו לעבוד. לציבוריות החרדית יש את הקלף של 'המצביעים השבויים' - אלו שיצביעו למי ש'המועצת' הזו או האחרת תגיד להצביע. ממילא יש להם מה למכור למתמודדים.
בציבור הדתי לאומי, הציבור לא מקשיב לפוליטיקאים - ממילא אין להם יותר מידי מה למכור. נראה שגם הבית היהודי וגם מאוחדים רק הפסידו מתמיכתם במועמדים שנכשלו.

יהיה לו קצת קשה לצאת פומבי נגד יו"ר ועד רבני תקומה.

 

(אני לא טוען שזה לא אפשרי...)

 

כי המצביעים של אגודת ישראל נוטים להשאר בבית במקרה הטוב לליאון, ולהצביע לברקוביץ במקרה הפחות טוב. עמדת האדמו"ר מסלונים שהשפעתו רבה מאוד על הציבור החסידי הינה להשאר בבית, ואליו יצטרפו ככל הנראה אדמו"רים אחרים. בינתיים הם מוטרדים מאוד מדעת הקהל שלהם שמבקשת לעשות נקמה בדגל התורה שהביסה אותם בקלפי, בהפרש עצום 6:3  

https://www.inn.co.il/News/Flash.aspx/644665

לא בטוח שזה חכם, בניגוד למפלגות החרדיות - הציבור, אפילו אם הצביע להם למועצה, לא מקשיב להם. חלק מצביעי לאון ממילא, חלק הצביעו ויצביעו ברקוביץ' ממילא. ואלו שהצביעו אלקין (שהם תמכו בו) או דייטש - לא יתלהבו להצביע לו. סביר שרבים ישארו בבית. כך שהם לא הביאו לו כזה סכום שייחיב אותו להתחשב בהם, אבל אם ברקוביץ' יבחר צזה יתנקם בהם.

הבית היהודי הלך בירושלים עם האיחוד הלאומי - אקטואליה וחדשות

כי אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית אחרי שהראו לדגל התורה את הדלת החוצה.
היחס החדש שנוצר בעקבות הבחירות הוא 6:3 לטובת דגל, ולא 8:5 לטובת אגודה כמו שהיה קודם. בירושלים למשל מורכבת אגודה מ- 5 סיעות: ירושלמים, גור, בעלז, ויזניץ וחב''ד. שני האחרונים נותרו בחוץ, ואם לא יקבלו שום דבר בהליך של ניסיון להגיע להסכם שלום, הסכם לא יהיה. לא בכדי האדמו''ר מויזניץ מוביל מהלך לאחר שהנציג שלו נותר בחוץ.
לגבי הסיבוב השני, גם אם אגודה תתמוך בליאון, זכייתו לא מובטחת, אלא אם הבית היהודי וחלק מהליכודניקים יצטרפו לתומכים בליאון. בהסכמים המוקדמים של ליאון עם ש''ס ודגל, הם כבר חילקו ביניהם את הכופתאות, ואגודה בכל מקרה תשאר סרח עודף. להערכתי המלצת רבני אגודה תהיה לשבת על הגדר. אם ליאון יפסיד, איחוי הקרע עם דגל התורה יהיה פחות מסובך.

בס"ד

 

כנראה שבעקבותם ילכו שאר חברי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל.

תשעה יהודים היו בעיירה, ועוד אחד שהגיע מעיירה סמוכה להשלים מניין. בגלל היחס 9:1 לטובת המקומיים החליטו הם שהמצטרף מהעיירה הסמוכה יקבל עליה לתורה בשמחת תורה בלבד. הוא מצידו דרש יצוג יחסי דהיינו עליה לתורה אחת לעשרה שבועות. הצעתו נדחתה, אבל המשיך להבליג. יום אחד נמאס לו והתחיל להדיר את רגליו מבית הכנסת, וכמובן שהותיר את כל האחרים ללא מניין. בתמורה להסכמתו לחזור דרש כפיצוי לקבל מפטיר מידי שבת, למשך שנתיים, באין ברירה אחרת התקבלה דרישתו.

 

מי שמנסה להשליך מהסיפור הזה על התנשאות גור כלפי כל האחרים ביהדות התורה, עושה זאת על אחריותו בלבד.  

בס"ד

שלומי אמונים לשס: תמיכה בגלבך תמורת תמיכה בליאון

קראתי בשבת את הדו"ח של ליבה ורציתי לשתף אתכם..

מאחורי מסווה "ראש העיר של כולם" מסתתר קיצוני שמנסה לעקור את עיקרי הדת. לא פחות.

עכשיו קפץ לי בפרסומות אז משתף

מה ברקוביץ מנסה להסתיר ממכם?

חשוב לקרוא!

הסעיר אותי ממש!

ועדיין הבית היהודי מתלבט במי לתמוך ועוד יותר תמוהה עמדת אגודת ישראל. מצד שני ניתן לראות שאגודת ישראל די עקבית בהתנגדותה לראש עיר דתי בירושלים.
לפני עשר שנים תמכו בברקת החילוני נגד פרוש החרדי, ולפני חמש שנים שוב תמכו בברקת כי מולו התמודד ליאון הדתי.
הפעם היו שני מועמדים דתיים מה שהצריך חשיבה מיוחדת איך להתנגד לשניהם בעת ובעונה אחת. הדרך הגאונית שנמצאה היא להריץ רשימה עצמאית שתשתה קולות גם מאלקין וגם מליאון, מתוך נקודת מוצא שבכל מקרה אין סיכוי ממשי למועמד החרדי באשר יותר ממחצית החרדים תודרכו מראש להצביע לליאון.
לאגודת ישראל היו ברור שיהיה סיבוב שני, ואחד משני המתמודדים יהיה חילוני, ואכן זה מה שיש לנו עכשו.
כך או כך, בינתיים אין שום עמדה רישמית במי אגודת ישראל תתמוך. כלפי חוץ משמיעים קולות תמיכה בליאון, ועם זאת די ברור שבסופו של יום מקצתם יצביעו לברקוביץ ורובם ידירו עצמם מהקלפי.

אסור להאמין לשקרים שלו על "פלורליזם" ונתינת מקום לכולם.

האמת שכל הדו"חות של ליב"ה ממש טובים ומומלצים!

בהנתן ש- 19 מתוך 31 חברי המועצה הם חרדים, 3 דתיים, וכנגדם רק 9 חילונים, אין שום סיכוי להעביר החלטה אנטי דתית במועצה, זולת בסיטואציות שהרוב החרדי מסוכסך בתוך עצמו. אז במקום להפחיד אותנו מברקוביץ יש לנטרל את הפצצות הפוליטיות והפרסונליות המתקתקות. 

זה אריה קינג ויוני יוסף, עוד 2 הבית היהודי, ועוד12חילונים או דתיים שמצביעים במועצה כמו חילונים.

בס"ד

לדעתי, זה יותר נכון (שהפלג יעשו הצבעה שקטה לברקוביץ)

"הבדיחה ברחוב החרדי השבוע הייתה

שהדיל בין הפלג וברקוביץ' הוא שכבישי ירושלים יהיו פתוחים בשבת,

וחסומים בימות השבוע".

נשמע ממש הסבר אידיאולוגי צרוף. אבל, איפה העקביות?
בשתי מערכות הבחירות הקודמות - גור המליכו את ברקת. אם בפעם הראשונה עוד יכלו לטעון שלא ידעו (נו באמת, זה מה שהוא אמר תחת כל עץ רענן), בפעם השניה היה ברור שפרוייקט הדגל שלו - זה פתיחת מרכזי בילוי בשבת!
אגב, למי שממש זוכר, מי שהנהיג לפני למעלה מעשור את החרם על 'שפע-שוק', כיוון שהבעלים החזיק גם את 'AM-PM', היתה 'ועדת הרבנים למען קדושת השבת' שהפתרון העיקרי שלה הוא האדמו"ר מגור. החרם נשבר, מייד אחרי הבחירות הללו. כשרבים בציבור החרדי טענו שאם להם מותר להמליך מחלל שבת (שזה גם אחד הדגלים שלו) על ירושלים, לנו מותר לעשות קניות בזול - בחנות שאחראית לחילול שבת.

האדמו"ר מגור אינו אדם בריא, ואינו מתערב עוד בפוליטיקה. מי שמושך שם בחוטים זה ליצמן, והוא בלבד. בשל כוחו הפוליטי בגור הוא מושך אחריו את כל סיעת אגודת ישראל, ובפועל משך גם את דגל התורה.

 

כתמונה בתוך תמונה עלתה עיריית ירושלים לכותרות על רקע דרישת הליטאים לחלוק את הנציגים במועצת העיר על בסיס הגיוני יותר, ולא לפי הסכם ארכאי מלפני יותר מארבעים שנים. אגודת ישראל התנגדה, וחבל שלא היה שם מבוגר אחראי שיציע לרוץ בנפרד לא לפני שיחתם הסכם בין הצדדים בדבר הקמת בלוק טכני מיד לאחר הבחירות על יסוד יחסי הכוחות שהושגו בקלפי.

 

כאמור, החסידים התנגדו, וביתר שאת התנגדו לדרישה המשותפת של ש"ס ודגל התורה להריץ את משה ליאון. לדידם של החסידים ההתנגדות לליאון היא עקרונית ועקבית, ולראיה גם לפני חמש שנים לא תמכו בו.

 

מצד שני התכלית של הרצת דייטש היתה לזנב בבסיס המצביעים של ליאון, ולטרפד את עלייתו לסיבוב השני, מה שלא קרה, ובסופו של יום הפסידו פעמיים, גם בנוק אאוט שחטפו מהליטאים, וגם בשל אי הצלחתם לטרפד את המירוץ ללשכת ראש העיר.

 

הטיעון של החסידים שלפיו ליאון אינו חרדי אינו מחזיק מים, ולו בשל מבחן התוצאה שלסיבוב השני עלה ברקוביץ' שאינו מל"ו הצדיקים, והוא כזה שאפילו חגית משה הליברלית לא יכלה להשלים עם המינימום שדרש ליד שולחן המשא ומתן.

 

אז מה יש לנו, חילול השם, אלא אם כן תצא הודעה רישמית ונחרצת מבית האדמו"ר מגור שלפיה ליצמן פעל, וקימבן, ותכמן על דעת עצמו בלבד. 

 

אי אפשר לסיים בלי חושיו הפוליטיים המחודדים של נתניהו שצופה בקרע שבין שתי המפלגות החרדיות, ומעריך שירוצו לכנסת בנפרד, וישיגו בקלפי בדיוק מה שהשיג אלי ישי לפני ארבע שנים. קואליציה לא תהיה לו, ולכן נטש את ההתלהבות שלו להקדים את הבחירות.   

גם עם נציג של הפלג, ובחזון אחרית הימים גם עם ברוך מרזל. הם לא ירוצו לבד.

העתירה לפסילתו של ליאון נדחתה על הסף - כיכר השבת

בס"ד

מושג באקטואליה - בחירות האמצע בארה"ב - אקטואליה וחדשות

לא בטוחה 'הבנתי, יותר מידי מושגים.

מפלגה שמחזיקה ברוב שולטת בחקיקה, ברצותה מאשרת חוקים שהנשיא מעוניין לקדם, וברצותה מסכלת אותם. מצד שני לנשיא שמורה זכות וטו על חקיקה מגמתית שמסנדלת את המדיניות שלו.

 

בעצם בכל מדינה מתקיימים בחירות שבהם מתמודדים מספר מועמדים רפובליקנים מול מספר מועמדים דמוקרטים?
כל אזרח בוחר מועמדים? או שכל אזרח בוחר מפלגה?

בס"ד

 

אבל אני לא סגור על זה, אלא כך אני רק מבין.

רוב המועמדים מזוהים או משתייכים לאחת המפלגות ונתמכים על ידה, אבל יש גם מועמדים עצמאיים. 

 

בסופו של יום, נבחר הציבור, כאדם, צריך לתת דין וחשבון לבוחרים שלו והוא לא יכול להתחבא מאחורי "משמעתת סיעתית" או "משמעת קואליציונית". 

 

כך למשל, חבר סנאט רפוליקני שאיני זוכר את שמו כרגע, התנה את תמיכתו במועמדותו של ברט קוואנו לבית המשפט העליון בכך שההצבעה תידחה בשבוע כדי שה-FBI יחקרו את ההאשמות נגדו. 

 

בסנאט, כיוון שיש בחירות בכל שנתיים שבהן עומדים לבחירה שליש מהמושבים (חברי סנאט מכהנים 6 שנים) - בכל מערכת בחירות, כל מדינה בוחרת נציג אחד או שלא מתקיימות בה בחירות לסנאט באותו סבב.  

לבית הנבחרים, הבחירה היא לפי מחוזות וכל מחוז שולח את הנציג שלו לבית הנבחרים. 

1. הסנאט אכן מונה 100 חברים, אבל רק 35 מהם עומדים כרגע לבחירה. 

המצב כרגע הוא שהרפובליקנים מחזיקים ב-51 חברים בסנאט והדמוקרטים מחזיקים ב-49. 

אבל, רוב המושבים שעומדים לבחירה עם מושבים שבהם נמצאים כרגע דמוקרטים, ולכן, הסיכוי שלהם השיג רוב בסנאט, הוא די קלוש. 

במקרה של שיוויון 50-50, לסגן הנשיא יש זכות הצבעה והוא מכריע את הכף. 

כלומר, אם לרפובליקנים יהיו 50 מושבים, הם עדיין ישלטו בסנאט. 

הסקרים מראים שהסנאט כמעט בודאות, יישאר רפובליקני והם אפילו יגדילו את כוחם בסנאט - אבל בבית הנבחרים, הסיכוי שנותנים הסקרים לשליטה רפובליקנית, הוא מאוד נמוך. 

 

2. כדי לפתוח בהליך הדחה, יש צורך ברוב בבית הנבחרים ובסנאט. 

לאור האמור לעיל, הסיכויים לכך הם די נמוכים. 

 

3. אם הדמוקרטים ישיגו רוב בבית הנבחרים, זה לא יהווה מכה קשה לטראמפ - אלא זה משהו די צפוי. 

מאז שנת 1910, רק שלושה נשיאים הצליחו להגדיל את כוחה של מפלגתם בבית הנבחרים (רוזוולט בכהונה הראשונה שלו בלבד, ביל קלינטון, בבחירות האמצע בקדנציה השניה שלו שבה הגדיל את כוחו ב-5 מושבים לאחר שבבחירות האמצע שלפני כן, הפסיד 54 מושבים וג'ורג' בוש הבן, אחרי הפיגוע במגדלי התאומים). 

 

כמו כן, מאז 1970, למעט ג'ימי קרטר וג'ורג' בוש הבן, כל הנשיאים פעלו מול בית נבחרים שנשלט ע"י המפלגה האחרת לאחר בחירות האמצע. 

 

4. הנציגים בבית הנבחרים לא נבחרים לפי מספר האנשים בכל מדינה, אלא לפי מספר המחוזות בכל מדינה. כל מחוז שולח נציג. 

למשל, קליפורניה מחולקת ל-53 מחוזות וכל מחוז שולח נציג שהצבעה שלא תלויה באף מחוז אחר במדינה. 

זה אומר שמספר הרבה יותר קטן של אנשים בוחרים את הנציג שלהם לקונגרס ולכן הרבה יותר קשה לדגום ולערוך סקרים במצב הזה. 

זה דומה לשיטת האלקטורים והמנצח בכל מחוז, נבחר. 

יכול בהחלט להיות מצב שבו יש רוב עצום למפלגה מסוימת במדינה כלשהי, אבל היא תשלח פחות נציגים לבית הנבחרים כיוון שכל הבוחרים שלה היו מרוכזים במחוז אחד או שניים ובכל היתר, המפלגה השניה ניצחה בחצי אחוז. (כמו שהילארי ניצחה מבחינת מספר המצביעים שהצביעו עבורה, אבל הפסידה בבחירות בגלל שיטת האלקטורים). 

 

לעומת זאת, ההצבעה לסנאט, היא של כלל המדינה ששולחת שני נציגים. 

 

בס"ד

1. הייתי צריך לציין את זה, וכנראה לא ייחסתי לזה מספיק חשיבות וזה יתפקשש.

2. מסכים. אך החשש מבחינת טראמפ עדיין קיים.

4. נכון. טעות שלי.

לא אתפלא אם מישהו מלמעלה ארגן החבילות ממולכדות שנשלחו לכמה וכמה אישים דמוקרטים זמן קצר לפני הבחירות + הפיגוע במקום דמוקרטי מוצהר , בשביל השפעה על תוצאות הבחירות.

בארה"ב הכל יכול להיות..

תגידו לי איפה אני טועה אם יש 800 קולות חיילים שלא נספרו. לא ברור שהרוב הגדול מהחיילים הצביעו לה? 

בס"ד

משה אבוטבול מוביל ב-251 קולות בלבד. יש למעלה מ - 1300 קולות חיילים שעדיין לא נספרו או נכנסו למאגר התוצאות.

אבוטבול חייב נס בכדי לנצח.

מה הסיכויים לבחירות חוזרות בגלל רמאויות שהם טוענים שהיו?

בס"ד

 

מכיוון שגם מחנה אבוטבול טוען לזיופים, אז אין לי מושג אם יקחו שם משהו ברצינות (אלא אם יש הוכחות מוחשיות לאחד הצדדים)

קודם היו צריכים לפתוח את המעטפות החיצוניות ולבדוק שאין הצבעה כפולה.

 

מיד יחלו בספירה.

תוצאות בעוד כשעה.

הם אריה דרעי ונפתלי בנט.

 

אריה דרעי הפסיד ראש עיר מכהן מטעם ש"ס.

 

נפתלי בנט קיבל הוכחה שמוטב היה אילו לא היה מתערב בבחירות הקודמות.

 

לטובת מי שאינו זוכר,

זמן קצר לפני עריכת סקר בין תושבי העיר עליו הוחלט בסניף המקומי

במטרה לבחון למי ישנו סיכוי טוב יותר לנצח את ראש העיר המכהן,

לעליזה בלוך או לאלי כהן,

הכריז בנט על הסרת תמיכתו מעליזה בלוך

כמועמדת הבית היהודי לראשות העיר,

והצבת אלי כהן במקומה.

בעקבות ההכרזה בוטל הסקר ועליזה הסירה את מועמדותה.

 

בלוך: מאוכזבת מהקומבינה, ביצעו מהלך מאחורי הגב שלי - סרוגים

 

כידוע, אלי כהן הפסיד באותן בחירות.

הפעם, ניתנה ההזדמנות לעליזה והיא ניצחה.

 

כבר כתבתי היום, שגם בירושלים הוכח שמוטב לנפתלי בנט שלא להתערב,

כאשר בבחירות הקודמות הצנחת שניים ממקורביו לרשימת הבית היהודי,

גרמה לירידת כוחה של הרשימה מ-3 מנדטים ל-1.

 

התמונה האמיתית: נפתלי בנט ספג תבוסה בירושלים ונכשל בערים הגדולות - סרוגים

 

בס"ד

 

1. קצת מאחורי הקלעים על הניצחון של פיירברג-איכר בנתניה:

פיירברג לקחה בתור יועץ אסטרטגי ויחצ"ן לציבור החרדי בעיר את מי שהיה היועץ של המתמודד המוביל נגדה, יוני שטבון, בבחירות האחרונות כשרץ במפלגת 'יחד'. מעבר לכך שהבחור קשור לכל העסקנות החרדית (מהכרות ומעבודה אישית איתו), בעזרתו ידעה פיירברג מה הם החולשות של שטבון, מה יכולים להיות המהלכים שלו, מה קו המחשבה שלו וכו'.

 

(כמובן שככל הנראה פיירברג הייתה מנצחת גם בלעדיו, אבל זה רק מראה כמה שטבון היה מועמד רציני מולה שהיא כך התכוננה להתמודדות מולו)

 

2. אחת הטעויות הגדולות של הצוות האסטרטגי של זמיר זה שהם עוררו את העיר למערכת סוערת הרבה יותר ממה שהיא הייתה בפועל. ואילו על מנת לנצח ראש עיר מכהן, כדאי בד"כ דווקא לדאוג למערכת בחירות מנומנמת ושקטה יחסית. מכיוון שמי שיוצאים בד"כ להצביע הם אלו שרוצים לשנות, לכן קל יותר להוציא אותם לקלפיות ואילו מי שמרוצה מראש העיר יעשה את המאמץ להצביע רק במידה ויראה שיש איום על ראש העיר.

 

לכן, יכול להיות שדווקא העובדה שזמיר השקיעה רבות בפרסום והפנים שלו התנוססו בכל פינה בעיר, דווקא יותר הזיקה לו מאשר הועילה. 

בס"ד

אומנם זה לא כל כך משנה את התמונה של המציאות בירושלים, אבל צריך לומר את האמת. בסופו של דבר ליאון לא עמד בהבטחה שלו לש"ס ודגל, להשיג 30 אלף קולות מחוץ למגזר החרדי. בפועל הוא הביא הרבה הרבה פחות. לעומתו דייטש הצליח להביא לא מעט קולות מחוץ המגזר החרדי, כפי שהבטיח לאורך כל הדרך (הרי אנחנו יודעים כמה קיבלה אגו"י כמפלגה וכמה קיבל דייטש כמועמד).

כאמור אין לזה בכלל משמעות עם התוצאות, אלא זה רק אומר מי צדק לאורך כל הדרך בויכוח האין סופי בין החסידים לבין הליטאים והספרדים.

(בכלל צריך להרחיב במאבק הקשה שהתנהל מאחורי הקלעים בין הציבור הליטאי לחסידי לגבי הגודל של כל מגזר ומגזר. קאב שבו הליטאים ניצחו בגדול, ולא רק בירושלים. אולי ארחיב בקרוב).

בס"ד

 

מטי טוכפלד מסביר את זה (השבת בישראל השבוע) יותר טוב ממה שאני היית מסביר את זה:

 

הסיפור הגדול של הבחירות המקומיות 2018 הוא הדרמה המכוננת של מה שהתרחש בתוך עולם הפוליטיקה החרדית. במשך כמה עשורים היתה אגודת ישראל, המפלגה המייצגת את הפלג החסידי, נותנת הטון והמכתיבה את המהלכים בעולם החרדי - שלו השלכות ישירות על הפוליטיקה הארצית. יו"ר המפלגה היה נציג החסידות הגדולה, סגן השר יעקב ליצמן. יחסי הכוחות בתוכה הם 60:40 לטובת החסידים.

 

במשך שנים טוענים הליטאים שמדובר בחלוקה לא שוויונית, שייצגה אולי את פלגי האוכלוסייה בעבר, אך היום כבר לא רלוונטית. בבחירות המקומיות 2018 היתה לליטאים הזדמנות להוכיח שצדקו. "הפריימריז של הציבור החרדי", כינו את הבחירות כלי התקשורת החרדיים. בערים רבות התפצלו הרשימות, ולעיתים אף התמיכה במועמדים לראשות העיר היתה מנוגדת.

הליטאים צדקו. תוצאות הבחירות היכו בתדהמה את העולם החרדי. כ"א בחשוון תשע"ח הוכרז כיום העצמאות הליטאי. מפלגת ש"ס, שותפה מלאה לחגיגות אף היא. אחרי שהספידו את המפלגה הספרדית, ש"ס של דרעי הראתה שהיא חיה ובועטת. הישגי הליטאים וש"ס לעומת המפלה של החסידים בראשות חסידות גור, יביאו בתקופה הקרובה למפץ פוליטי־חרדי בקנה מידה שעוד לא ראינו. ההשלכות על המערכת הפוליטית כולה יהיו מיידיות. 

 

דגל התורה וש"ס היו הראשונות לתמוך בחוק הגיוס החדש. ראשי דגל, משה גפני ואורי מקלב, עשו כל שביכולתם להביא לאימוץ מסקנות ועדת הגיוס של משרד הביטחון וצה"ל. יחד עם דרעי וראשי ש"ס לחצו ושכנעו את ליצמן וחבריו, וכן את הרבנים חברי מועצת גדולי התורה, האדמו"רים ובאי ביתם ללכת עם הממשלה על החוק. עם או בלי לפיד, עם תמיכה רשמית או בקריצת עין, העיקר להיפטר מהחטוטרת המבאסת הזאת. החסידים התנגדו. ליצמן סירב. המהלך טורפד. 

 

רק בסוף השבוע שלפני תחילת מושב החורף של הכנסת, כשכולם היו בטוחים שבחירות מוקדמות בלתי נמנעות, שיגרה מועצת הגדולים מסר של פיוס. אולם למרות האור הירוק העקרוני שניתן להתקדם עם החוק, שום דבר בפועל לא זז. עד יום רביעי.

יממה אחרי הניצחון, ועוד בטרם החלו המו"מים הקואליציוניים בערים השונות, שיגרו ראשי דגל התורה וש"ס מסר לראש הממשלה: מוכנים להעביר את חוק הגיוס כאן ועכשיו. מה עם האדמו"רים, עם גור, עם ליצמן, שאלו בסביבת נתניהו. הם כבר לא רלוונטיים, נענו. 

 

זו רק ההתחלה. בתקופה הקרובה נהיה עדים להקמתו של סדר חרדי חדש. לא רק במקומות הישיבה בכנסת וחלוקת התפקידים הפנימית, אלא גם בסדרי העדיפויות. אם עד היום היו הליטאים יכולים רק לבקש לשכנע שהסיעה המשותפת תקדם עניינים מסוימים או תדרוש דרישות בתוך הקואליציה, מהיום הם המחליטים. גפני ומקלב הם בעלי הבית של המפלגה המשותפת. ביחסי הכוחות שהתפתחו חיבור של דגל וש"ס נראה מפתה ואפשרי הרבה יותר מהחיבור הנוכחי רב השנים של דגל ואגודה.

 

למי שזה הותיר טעם של עוד אז זה הטור המלא.

היריבות בין שני המחנות אינה חדשה. לאחר שנים רבות של חיכוכים הוסכם על בחירות פנימיות באגודת ישראל כדי לבדוק את יחסי הכוחות בין הניצים. ב-1975 התקיימו בחירות. גור זכתה במקום ראשון, פרוש במקום שני, והליטאים במקום שלישי. הליטאים יצאו מאוכזבים, ולא רק הם, אחרי שהתברר שמספר הזיופים בבחירות לא היה קטן ממספר המצביעים בפועל. הלקח שנלמד הוא שלא יהיו עוד בחירות פנימיות ומצד שני מקבלים בדיעבד את התוצאות המזוייפות כקביעה לדורות. לרב ש''ך הסיפור הזה לא בא בטוב, לפיכך הקים רשימה עצמאית בשם דגל התורה. בבחירות לכנסת עברו את אחוז החסימה על חודם של קולות בודדים, והכניסו שני חברי כנסת, מנגד אגודת ישראל זכתה בשבעה מושבים מתוכם ארבעה שגייסה חב''ד. דגל התורה הבינה שריצה נפרדת נוספת תותיר אותה מחוץ לכנסת ועל כן ביקשה לחזור להיות חטיבה בתוך אגודת ישראל ולהכנע לתכתיב שיקבע את יחסי הכוחות ביניהם 60:40. עברו שנים, והתברר לפי כל הבדיקות כי דגל התורה מביאה יותר קולות. מנגד אגודה התעקשו לשמר את יחסי הכוחות המוסכמים על פי כתב הכניעה. ניחא לחיות עם יחסי כוחות דרקוניים, אבל כשליצמן התחיל להתנהג כאילו הוא ראש שבט והם אינדיאנים, אמרו לו עד כאן. לסיכום הדברים, סילוק ליצמן מהזירה הפוליטית הוא צעד הכרחי ליצור אוירה מתאימה לקראת איחוי הקרעים.

 

"במשך כמה עשורים היתה אגודת ישראל, המפלגה המייצגת את הפלג החסידי,

נותנת הטון והמכתיבה את המהלכים בעולם החרדי - שלו השלכות ישירות על הפוליטיקה הארצית".

 

הדברים האלה פשוט לא נכונים.

 

מיום הקמת "דגל" ההכרעות החשובות התקבלו על ידי רבניה בעוד האדמו"רים מתייצבים מאחוריהם:
כך היה עם הרב שך, הרב אלישיב והרב שטיינמן.

 

רק בשנה האחרונה החלו האדמו"רים לגבש עמדות עצמאיות משלהם.
אילו היה הרב שטיינמן בחיים - ספק רב אם היו מעזים לנקוט עמדה נגד דגל התורה בעניין חוק הגיוס.

המצב הפוליטי החדש הבהיר להם שלשם המשך קיומם הפוליטי

מוטב להם להמשיך לקבל את עמדת רבני "דגל" כפי שהיה עד לא מזמן.

הרב שך פרש מאגודת ישראל והקים מפלגה עצמאית כי חש שהרוב החסידי מקשיב לו, אבל נוקט בעמדות מנוגדות. כשהלך לעולמו החליף אותו או אלישיב באשר הוא ירושלמי, וככזה היתה הערכה שיקרב בין המחנות מה שהצליח באופן שולי. אחריו בא הרב שטיינמן הבני ברקי, שהלך עוד צעד לקראת קירוב לבבות, אבל הפעם קמה לו התנגדות בתוך המחנה שלו, ודווקא מירושלים, כאשר הפלג פרש מדגל התורה והקים רשימה עצמאית.

סיעת גור שהיא הסיעה החסידית הגדולה ביותר השתלטה על אגודת ישראל, ובפועל השתלטה גם על דגל התורה. בבחירות לרשויות המקומיות הובסה אגודת ישראל, והתערער מעמדה של סיעת גור כמובילת מהלכים ונותנת את הטון.  

אלי אזקוזידו ראש המועצה הקודם המשיך עוד קדנציה

בס"ד

 

במועצה, כן

בעיר, לרוב המקרים הוא במליאה.

התעוררות הסיעה הגדולה ביותר וללאון אין אפילו חבר 1..

בס"ד

וכמובן ששר הפנים לא ינצל את הסמכות הזאת נגד המועמד שלו. אבל בכך מקרה, זה לא חובה שיהיה נציג.

להכריז עליו כחבר נוסף במועצה. בירושלים זה אומר שהמועצה תהפוך ל32 חברים.

(משום מה יש לי תחושה שכך יעשה שר הפנים...)

בס"ד

בין כך ובין כך דרעי יעשה הכל על מנת שליאון יהיה ראש העיר, כך שזה בעיקר דיון סרק.

מה שכן, אם ברקוביץ נבחר, ליאון מאבד סופית את כל המומנטום שהוא צבר לעצמו בחמשת השנים בעירייה. הוא כבר לא יוכל לשפר את מעמדו כחבר מועצת העיר לקראת הבחירות הבאות, אלא הוא יהיה מחוץ לכיכר ספרא. דבר שיזיק לו מאוד. לכן אנחנו עומדים לראות פה בשבועיים הקרובים מלחמה ללא פשרות מהצד של ליאון על מנת להגיע לקומה השישית בכיכר ספרא.

בס"ד

בחירות קודמות העדפתי את ליאון על פני ברקת, צריך לחשוב מי עדיף כעת לתושבי ירושלים מבין השניים.

וזה לא באמת נתון לשיקול דעת של מישהו.

הוא צריך להתפלל שברקוביץ יהיה ראש העיר הבא, מה שאולי יציל אותו ממצבו העגום. לא בטוח שהוא וחבריו סומכים על תפילות, ולכן צפויה בשבוע הקרוב להתפרסם "קריאת קודש" מטעם אגודת ישראל להצביע לברקוביץ.

 

אצל ליאון הוא שרוף בגלל וטו שיטילו דגל התורה וש"ס, שלהם יש 11 מנדטים, ולו יש 3 בלבד.

 

גם בלי וטו, סביר להניח שהחתימו מראש את ליאון על סעיף מהותי שמחייב להשאיר בחוץ את דייטש וחבריו.

 

ולגבי מאוחדים, הם יכולים לטפס על עמוד חשמל גבוה ולתלות את ההסכם המיותר שלהם עם דייטש.

 

ברור שיצטרכו לוותר על חלק מהדרישות, אבל זה כן כח.

ועוד לא ידוע מי ירכיב אותה.

בס"ד



(לפי מה שאני מבין זה עוד הסכמי עודפים)

בס"ד

 

תל אביב 1 - 7

רוב העיר - 6

אנחנו העיר - 4

מרצ - 3

כח לגמלאים אזרחים ותיקים - 2

שס – 2

חילונים ירוקים –2

מאמינים, הבית היהודי – 2

הליכוד בראשות ארנון גלעדי וכרמלה עוזרי –1

יש עתיד בתל אביב – 1

רשימת יאפא – 1

מה המקור לזה?

בס"ד

כל המידע נמצא באינטרנט, רק צריך לחפש (אומנם זה היה מסובך קצת יותר עד שמצאתי את זה בחלוקה למנדטים, אבל באחוזים תוך רגע מוצאים)

או במקור רשמי?

שס (שפרשו משגב) הגדילו את כוחם מ 1 ל 2. מרצ ירדו מ 6 ל 3. נציג ישראל ביתנו, שבעבר נכנס דרך רשימת הליכוד, לא נכנס. דווקא בתל אביב תוצאות הבחירות מעודדות. ברוך השם.

אמנם חילונים ירוקים עלו מ 1 ל 2.

 

כנספח, ההבדל בין מרצ לחילונים ירוקים, על פי כתבה באתר הארץ:

למעשה, איני יודע אם יש הבדל. בעקרונות יש.

גם מרצ יילחמו במה שלדעתם הוא כפיה דתית, למשל תחבורה ציבורית או פתיחת חנויות בשבת. אבל עקרונית אין להם בעיה עם דתי, כל עוד יסכים לדרישותיהם האמורות.

לעומתם, רשימת ח"י, דמוית שינוי היא. רואה את הדת כסכנה לחיים, כאי שפיות. מתנגדת היא לדת כשלעצמה. אולי אפשר לומר, "להכעיס" - להילחם בדת לשם הכחדתה.

(וגם אתה כתבת את זה באיזה שרשור)

לאחר הספירה: אלו תוצאות ההצבעה למועצת ירושלים - סרוגים

 

פה כתוב שלהתעוררות יש 7 מנדטים

שבוע הבא.

עד לפני ארבע חודשים, הוא היה כמעט אלמוני. כעת הוא אחד שהיה מועמד לרה"ע ירושלים. ובגדול גם בעימותים - הוא הצטייר כמבוגר האחראי בין המתמודדים. ההפסד לא יזקף לחובתו, אלא לחובת 'מלחמות החרדים'.

מה שכן, אגו"י הפסידה מושבים בייחס לדגל בכמה וכמה ערים (וזאת אפילו ש'ההפלג' מזנב דווקא בדגל). מה שיעלה בצורה חריפה מאוד, את הטענות שכבר נשמעות כמה שנים - שלא בטוח שחלוקת הרשימה ביהדות התורה לכנסת, שהיא בגדול 4 לאגו"י על 2 לדגל (בהתבסס על בחירות תשמ"ח, הפעם היחידה שרצו לכנסת בנפרד) - אמורה להמשיך אחרי שלושים שנה.

על סילוקו של פינדרוס, הוא וחבריו שילמו ביוקר במספר המנדטים שנגרע מהם, ומסתמן שבבחירות הבאות בעוד חמש שנים כבר לא יהיה רלוונטי.

אם יהיו דיבורים על ריצה משותפת עם דגל התורה, סביר להניח ובצדק שהצעת דגל תהיה לפי מפתח שניים לאחד, ולכך אגודה לא תסכים בגלל בעיות פנימיות.

בס"ד

 

רוב הציבור של קינג מאמין באיחודים מהסוג הזה.

שהלך איתו פעם קודמת, והמפד"ל הרוויחה מכך שבנט לא התערב ברשימה, בניגוד לפעם הקודמת.

אמנם, קינג הלך הפעם עם אנשי אלי ישי, נתן להם מושב והם הביאו את קולותיהם,

אך מסתבר שרוב הקולות של רשימת "מאוחדים"

הגיעו מתלמידי הרב ליאור, מצביעי 'נץ' (ברשימתה היה קינג במקום הרביעי)

ותלמידי הרב טאו - בדיוק כמו רשימת "יחד" בבחירות הכלליות.

אלי ישי וחבריו לא הביאו יותר מדי. קינג היה נכנס גם בלעדיהם.

 

הציונות הדתית שמרה על כוחה, בדיוק כמו בקדנציה הקודמת ובזו שלפניה -

למרות שרצה בשתי רשימות נפרדות.

גם החרדים האשכנזים שמרו על כוחם למרות הריצה הנפרדת של דגל ואגודה
(ברור; כל צד "סחט את הלימון" עד הסוף כדי להוכיח שהוא שווה יותר).

טענתי מזמן: אחדות לא בהכרח מובילה לתוצאה טובה יותר מאשר ריצה נפרדת.

בס"ד

כבר שנים שהוא יד ימינו של קינג, עוד הרבה לפני שתנועת יחד בכלל קמה.

שנים 'אגודה' מתעקשת על 'קדושת' החלוקה של 4:2 לטובת אגודה בסידור הרשימה של 'יהדות התורה המאוחדת' עם כמה תיקונים קטנים סביב המנדט השביעי או כל מיני קבוצות שזזו מכאן לשם.

הבחירות הללו שברוב העריות דגל התחזקה, ואגודה נחלשה למרות שהפלג מזנבים בדגל - יצריכו חשיבה מחודש

בס"ד

למרות שעדיין זה נראה שהם יעדיפו את הריצה המשותפת, אבל אם עכשיו היחסים בין השניים ימשיכו להדרדר סביב הסיבוב השני, אז אולי עוד נראה אותם מתקרבים לפיצול.

ש"ס מדשדשת בסקרים הארציים קצת מעל אחוז החסימה אחרי שרוב מצביעיה עזבו אותה בעקבות פטירת הרב עובדיה יוסף. מפלגה תומכת שיכולה להרחיק אותה מאזור הסכנה היא דגל התורה, שגם לה לא חסרים כאבי ראש ביחסיה מול אגודת ישראל. 

מצד שני רוב מצביעי ש"ס הם מסורתיים שלא מתחברים לדרך הליטאית, ולהנהגה הפוליטית בלוק טכני כזה יכול להיות הימור מסוכן מאוד. דגל התורה תדרוש לעצמה שלושה מקומות מתוך ששה ראשונים, כי פחות מזה יש לה עכשו, לפי הסכם אנכרוניסטי, ולא מחליפים פרה בחמור. ש"ס לא תסכים.

מצד שלישי, אם יראה שבלוק טכני כזה מניב עשרה מנדטים לפחות, מתוכם שלושה ריאליים לדגל, יש מצב שהצדדים יסכימו. 

על פניו היחסים שבין דגל לאגודה הגיעו לנקודת אל חזור, ואין מנוס מלפתוח תיק ברבנות. 

את התמיכה המשמעותית ש"ס קיבלה בהקמתה מהרב ש"ך והיו אלו שתי מפלגות שתפסו עצמאות מהממסד החרדי הישן =אגודת ישראל, שעד שנות התש"מ... היתה המפלגה החרדית היחידה.
בהמשך עברו ביניהם הרבה חתולים שחורים - ש"ס תפסה עצמאות והשתלטה על מוקדי הכח, בעוד דגל חזרה לשת"פ עם אגודה.

בנוסף קינג עשה הסכם עם דייטש ולא עם אלקין.