ירושלים- סיבוב ראשון ליאון-אלקין. סיבוב שני אלקין ינצח.

בנימין- ישראל גנץ.

גוש עציון- שלמה נאמן.

קרית ארבע- אליהו ליבמן.

מצפה רמון- רוני מרום.

 

אריה קינג מקבל 4 מנדטים לרשימה.

בחיפה דגל התורה הימרה נכון ועכשו מחכים לתוצאות בירושלים.

פת במלח תאכל ומים במשורה  תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל 

https://www.inn.co.il/News/Flash.aspx/643393

אמנם ברקע השיעור של מוצאי שבת, היינו שומעים שבמטבח שומעים חדשות (וזה היה הסימן שבסוף החדשות נישלח מהבית). אבל מעולם היא לא הביעה דעה, לא התראיינה, בקושי הוציאו ממנה כמה מילים לעלון אברכיות. בגיל 95 היא מתחילה לתמוך במועמדים?

בס"ד

 

- יום הבחירות לרשויות המקומיות - 

 

הבוקר, בשעה 07:00 יפתחו הקלפיות בכל רחבי הארץ, ו-6,653,808 אזרחים בעלי זכות הצבעה, מעל גיל 17, יצאו להצביע ב-251 רשויות מקומיות. מתוכם 197 עיריות ומועצות מקומיות ו-54 מועצות אזוריות. סה"כ רצים  54 אלף אנשים ברשימות ברחבי הארץ וכ-700 מועמדים לראשות רשות, מתוכן 58 נשים. ברשויות בהם יש יותר משני מתמודדים לראש הראשות, צריך אחד המתמודדים לקבל למעלה מ 40% מהקולות, אחרת שני המתמודדים המובילים יעלו לסיבוב שני בעוד שבועיים. ההצבעה בבחירות היא ב-2 פתקים: צהוב לראשות הרשות ולבן לרשימה המקומית. במועצות אזוריות יהיה פתק נוסף, כחול, להצבעה לוועד המקומי. על פי החוק, ראש הרשות הנבחר יתחיל לכהן בתפקידו 21 יום לאחר בחירתו. לראשונה, יום זה הוא יום שבתון בדומה ליום הבחירות הארציות, המטרה היא העלאת אחוז החסימה הנמוך. הקלפיות יסגרו בשעה 22:00 למעט ישובים קטנים שבהם ההצבעה תסתיים בשעה 20:00.

 

זהו היום הגדול לו חיכו המתמודדים. חודשים של קמפיינים, חוגי בית, ראיונות ומאמצים רבים מתרכזים ליום הזה.  אצל רוב המתמודדים הסיפור יגמר היום, אצל רובם בכישלון, אצל השאר בניצחון מזהיר. חלק אחר יצטרך להיכנס לעוד שבועיים אינטנסיביים על מנת לקחת את הסיבוב השני. למרות שמדובר ביום הבחירות, עדיין בחלק מהמקומות עדיין קשה לנחש איך יגמר היום הזה. מדובר במערכת בחירות סוערת במיוחד שבה התמודדויות מאוד צמודות וקשות לחזות את התוצאה הסופית שלהן.

 

הנה רשימה של מקומות שיהיה בראש התעניינות היום:

כמובן ירושלים, שם הקרב בין ארבע המועמדים צמוד מאוד, וקשה להניח שהסיפור יגמר היום. הסיכוי היחידי לכך הוא רק במידה ויהיה אחוז הצבעה נמוך, אך גם זה כנראה שלא יקרה, במיוחד לאור העובדה שהפעם כנראה אפילו חלק מתושביה הערבים של ירושלים יצאו להצביע.

 

עירו נוספת שבה עומד להיות קרב צמוד זאת העיר העברית הראשונה, תל אביב. אומנם ראש העיר, רון חולדאי, בטוח בניצחון שלו אבל ההתמודדות של סגנו, אסף זמיר, מאתגרת אותו מאוד ועלולה אפילו להדיח אותו בסופו של דבר מתפקידו.

 

עיר נוספת שהייתה הרבה בכותרות בשבועות האחרונים היא חיפה. גם שם מתנהל קרב צמוד בין ראש העיר, יונה יהב, לבין עינת קליש-רותם, המתמודדת שנפסלה בבית המשפט המחוזי בגלל טעות בהגשת הרשימות אך בג"צ אישר את התמודדותה. בסוף השבוע האחרון זכתה קליש לתמיכה משמעותית מאוד לאחר שדוד עציוני, אחד המתמודדים החזקים במרוץ, פרש והביעה תמיכה במועמדותה.

 

בפתח תקווה מתנהל קרב בחירות צמוד מאוד בין ראש העיר איציק בוורמן לבין ראש האופוזיציה רמי גרינברגר. בגלל ריבוי המתמודדים והקרב הצמוד, כנראה שנצטרך לחכות עוד שבועיים עד לקבלת ההכרעה בדבר זהותו של ראש העיר. קרב צמוד מאוד מתקיים גם בעיר אשדוד שם ראש העיר המכהן, יחיאל לסרי, מתמודד על כהונה נוספת מול הלן גלבר.

 

ולמועצות שמעוררות עניין:

הראשונה היא כמובן מועצה אזורית בנימין בה הקרב בין סגן ראש המועצה, ישראל גנץ לבין שילה אדלר עדיין צמוד מאוד. נראה שגנץ עדיין נמצא בעמדת ההובלה, אך אם זאת אדלר צמצם בשבועות האחרונים לא מעט מהפערים האלו.

 

בקריית ארבע הקרב העיקרי הוא בין ראש המועצה המכהן, מלאכי לוינגר לבין אליהו ליבמן, קצין הביטחון של הקריה. לפני כחודש פרש המועמד ישראל ברמסון, שהפסיד ללוינגר בבחירות הקודמות, מהמרוץ והביע תמיכה במועמדותו של ליבמן שקיבץ סיבבו רבים מתושבי המועצה. בשנה האחרונה עלתה קריית ארבע לכותרות בעקבות המאבקים בין התושבים הדתיים בעיר לבין תושביה החילונים. מאבק זה הוא חלק בלתי נפרד ממערכת הבחירות, ואין ספק שהתוצאות ישפיעו על המשך המאבק.

 

ואלו חלק מהערים בהם לא יהיו בחירות לראשות העיר, מכיוון ומדובר באדם אחד שרץ לראשות הרשות: מודיעין, נצרת עלית, רחובות, מועצה אזורית שדות נגב. במקומות כאלו יצביעו המועמדים או למועמד היחידי או בפתק ירוק. במידה ויהיו יותר פתקים ירוקים מאשר פתקים של המועמד היחידי, אז וועדה מסודרת היא זאת שתקבע מי יהיה ראש העיר מתוך המליאה החדשה שנבחרה. במקרים בהם יש גם רק רשימה אחת, כדוגמת: מעלה אפרים, קריית יערים ורכסים, לא מתקיימות בחירות בכלל.

 

ברוב המקומות עדיין מוקדם לדעת איך יסתיים היום הזה, אבל אין ספק שמערכת הבחירות האחרונה עוררה הרבה מאוד עניין, יותר מבדרך כלל. אולי זה בגלל ריבוי המועמדים שרצים, אולי זה בגלל אפקט ההדתה שפוקד חלק נכבד מערי ישראל והיה חלק מרכזי במערכת הבחירות, ואולי זה מסיבות אחרות. מה שבטוח זה שלא נותר לנו עוד הרבה זמן בכלל על מנת לראות לאן פני הערים והמועצות השונות מיועדות.

 

 למי שרוצה להיזכר בטורים הקודמים:

• הקדמה 
• ארץ > עיר 
• עיר ללא הפסקה 
• הכרעה מוקדמת בשומרון
• ירושלים שומרת אמונים? 
• עיר תחת חקירה 
• העיר העברית הראשונה
• הקרב הצמוד בדרך לכיכר ספרא
• חם מאוד בבית שאן
• בת ים: הקרב על הסוף
• סיכוי ראשון לשינוי בנתניה
• מלחמות החרדים
• גלגל חוזר בגוש עציון
• הפסקת פרסומות
• עין לציון צופיה

ניתן לקרוא גם כאן

בס"ד

 

- 9 שבועות לבחירות המקומיות - 

 

כל מועמד שמתמודד בבחירות המקומיות רוצה להוביל לשינוי העיר. הוא רוצה להשאיר חותם. חותם כזה שכולם יזכרו אותו. גם כל מטרתו של כל מתמודד היא לא לכהן רק קדנציה אחת אלא הוא שואף להמשיך לקדנציה נוספת. כל האמור כאן נכון לכולם, חוץ מעיר אחת ששם ההתמודדות היא כנראה על מי יהיה ראש העיר שיוריד את השלטר בבניין העירייה של עיריית בת ים.

 

על פי החלטתה שהתקבלה לאחרונה על ידי שר הפנים, אריה דרעי, עד שנת תשפ"ג (2023) צפויה העיר בת ים לספח את עצמה לעיר הסמוכה והגדולה תל אביב, מה שאומר שהבחירות האלו יהיו האחרונות שבהן יצביעו התושבים לעיר משלהם לפני שהם מתאחדים עם תל אביב. האיחוד הצפוי בין הערים גורם לכך שמערכת הבחירות בעיר תהיה מעניינת במיוחד ולו רק בשל העובדה שכל המועמדים שהודיעו בינתיים על ריצה בבחירות הקרובות, הצהירו שילחמו באיחוד ושבת ים תשמור על עצמאותה כעיר נפרדת.

 

את ההחלטה כנראה יהיה קשה לשנות, אך זאת תהיה המטרה העיקרית של כל המתמודדים. בעזרת ייצוב המצב הכלכלי של העיר ועצירת הגרעון, מתכוונים המועמדים השונים לייתר את התוכנית החדשה ובכך למנוע את האיחוד בין הערים. זאת גם הסיבה לכך שהאיחוד צפוי להיות רק בעוד ארבע שנים, על מנת שהם יוכלו להוכיח למשדר הפנים שהם אכן מצליחים לעמוד ביעד שעליו הם סיכמו. לכן, לזהות ראש העיר יש כאן משקל חשוב, יותר מבכל מקום אחר.

 

שישה מועמדים רצים לראשות העיר בת ים ביניהם גם ראש העיר המכהן, יוסי בכר, שנכנס לתפקידו לאחר שראש העיר הקודם, שלמה לחיאני, נאלץ לעזוב את תפקידו בעקבות הגשת כתב אישום נגדו. יחד איתו מתמודדים אלי יריב (שהפסיד בפעם הקודמת לבכר בהפרש של 500 קולות), ירון לוי (יש עתיד), אורי בוסקילה (הבית היהודי), צביקה ברוט (הליכוד), וקטי פיאנסקי (מרץ).

 

מה שמפתיע הוא שדווקא ראש העיר המכהן, בכר, הוא זה שזוכה לתמיכתו של שר הפנים ושל סיעת ש"ס בעיר. בכר אומר שתמיכתה של ש"ס בו מסמלת שדרעי מאמין שהוא זה שיצליח להוציא את העיר מהגרעון הכלכלי שבו היא נמצאת. חוץ ממפלגת ש"ס מתמודדות בבחירות עוד ארבעה מפלגות דתיות – יחד (שעדיין לא נקבע מי יעמוד בראש הרשימה), הבית היהודי, יהדות התורה ורשימה נוספת בראשותו של הרב דורון כהן-צמח שלטענתו יש אכזבה מהקואליציה שלא טיפלה מספיק בקהל הדתי מסורתי ולכן הוא הקים רשימה עצמאית שתשים דגש על הקהל הזה.

 

חמשת המפלגות האלו מסמלות מאבק נוסף שיש בין התושבים והוא על צביונה של העיר. בשנים האחרונות חל גידול משמעותי במספר התושבים הנמנע לציבור הדתי-חרדי גם בשל הגידול הטבעי וגם בשל התחזקותם של תושבים רבים. בבת ים פועלים בשנים האחרונות מלבד קהילות חרדיות גם גרעינים תורניים של הציונות הדתית וכן מפעל התורה שהקים הרב דוד חי הכהן שהשפעתו בעיר היא רבה. לכן מקווים בעיר שבאמצעות קואליציה חזקה בתוך מועצת העיר, הם יצליחו לדאוג לציבור הדתי ולציבור החרדי בעיר. לפחות עד שהיא תתאחד, אם תתאחד, עם תל אביב.

 

לטור משבוע שעבר

 

מה העמדות שלה לעומת יונה יהב?

מצד אחד העבודה ומרץ תומכים בה

מצד שני גם החרדים (או רק חלקם?)

 

נורא בעיני..

הסיעה הדומיננטית החרדית היא כמובן גור שמובלת בידי האיש הכוחני ליצמן אשר ידו בכל ויד כל בו. לסיעת גור יש איסטרטגיה מגובשת לא לבחור במועמד דתי לראשות העיר כי אדם דתי צריך להוכיח שהוא ענייני... ולכן נותן יד לחילולי שבת המוניים. לופוליאנסקי הוא דוגמה מובהקת ומסתבר שבקדנציה שלו הוכפלו חילולי השבת ביחס לתקופת אולמרט. מסיבה זו (לא רק) לא תמכו בפורוש, ואחר כך לא תמכו בליאון.
הפעם ניגשו למירוץ שלושה מועמדים ריאליים: ברקוביץ, ליאון, ואלקין. התחזיות הראשונות אמרו ליאון לוקח בסיבוב הראשון עם כ-42 אחוזים מה שלא טוב לחסידות גור שמעדיפים את ברקוביץ שאינו חובש כיפה. ניתוח דפוסי ההצבעה הביא למסקנה שאם יריצו את דייטש יהיה סיבוב שני בסבירות גבוהה מאוד בין ליאון לברקוביץ, וליאון יפסיד בו כפי שהפסיד לברקת בפעם הקודמת. אכן נראה הגיוני מאוד לאור העובדה שלפי כל ההערכות בסיבוב השני אלקין יעביר את תמיכתו לברקוביץ ולא לליאון יריבו הגדול. ברקוביץ יוכתר לראש העיר.
אם כך יהיה גור גם תאכל את הדגים הבאושים וגם תגורש מהעיר. הדיל שנחשף על הסרת התנגדות ליברמן לחוק הגיוס תמורת תמיכה בליאון הוא על גבו של אלקין, שבעיני גור נראה כמי שמונח בכיסם. אז זהו שלא. הוא מוערך מאוד בתוך הליכוד ואין לו שום בעיה לגייס לצידו ששה חברים שיפילו את החוק.
בערוץ אחר ליצמן הכוחני עלה על העצבים של הליטאים, והם לא נשארו חייבים וכרתו הסכמים עם דרעי שמפלגתו נמצאת בצרות לאור הסקרים. ריצה משותפת עם הליטאים תרחיק את ש''ס מאזור הסכנה של אחוז החסימה, ותכניס במקומו את ליצמן ששלא הליטאים הוא שווה שלושה מנדטים בקושי.
בעוד כ-80 שעות נדע מי יהיה המפסיד הגדול ומי יהיה השני אחריו, ויכול להיות שנצטרך להמתין עוד שבועיים.

בס"ד

 

- שבוע אחד לבחירות המקומיות - 

 

בואו נודה על האמת. פעם בחמש שנים כולם פתאום רוצים להיות ירושלמים. כולם רוצים שתהיה להם את הזכות להשפיע על עיר הבירה הנצחית של מדינת ישראל. איך היא תתנהל ואיך היא תראה בחמשת השנים הבאות. כולם רוצים, אולי חוץ מהירושלמים עצמם. בבחירות הקודמות יצאו רק שליש מהתושבים מביתם על מנת להצביע. הפעם כנראה זה יהיה שונה.

 

אנחנו נמצאים כעת שבוע לבחירות ונדמה שהכל עוד פתוח לחלוטין. ארבעת המתמודדים המובילים חורשים את העיר, שכונה אחר שכונה, במטרה לגרוף לטובתם את 30% מתושבי העיר שלפי הסקרים עדיין מתלבטים למי להצביע. הם ביקרו בבתי הספר השונים, בבתי החולים, בערוצי התקשורת ובעצם איפה לא?

 

ועדיין התמונה בירושלים כלל אינה ברורה. כל אחד מסתובב בכיסו עם סקרים שונים שדרכם הוא מוכיח שרק הוא יוכל לנצח כבר בסיבוב הראשון את הבחירות האלו, ואם לא בראשון אז הוא יוכל לנצח את היריב בסיבוב השני. מה שבטוח הוא שמעניין יהיה עד הרגע האחרון. בטור הבא ננסה מעט לגעת במערכת הבחירות הסוערות הזאת.

 

נתחיל במתמודדים השונים.

את ארבעת המתמודדים ניתן לחלק לשניים. שניים מהם, עופר ברקוביץ ויוסי דייטש, הם ירושלמים שורשיים, כאלה שתמיד גרו בירושלים והגיעו לעירייה מתוכה וכבר שנים פועלים בנ. השניים האחרים, משה ליאון וזאב אלקין, הגיעו לעיר במטרה להתמודד לראשותה של עיר הבירה. ליאון הגיע לפני חמש שנים מגבעתיים ואילו אלקין העתיק את מגוריו בשנה האחרונה מכפר אלדד.

 

עופר ברקוביץ נהנה בעיקר מהכיפה שיש לשלושת ירביו לראשם. עצם העובדה שהוא מועמד חילוני יחידי מביא אותו לעמדה שהרבה בוחרים המשתייכים לציבור החילוני בעיר עומדים מאחוריו, לכן על פי הערכות מקומו כמעט מובטח בסיבוב השני. אבל היתרון של ברקוביץ עלול להיות גם החיסרון המשמעותי שלו בסיבוב השני (אלא אם המריבה בין המגזרים החרדים תמשיך להחריף ואז נראה מצב בו הם מעדיפים ראש עיר חרדי והעיקר לפגוע במגזר השני). מצידו של ברקוביץ הוא פונה לכלל הציבור. בתקופת החגים היה ניתן לראות אותו מסתובב בין שמחת בית השואבה במרכז הרב וחורב לשמחת בית השואבה של חסידות כזאת או אחרת. המטרה המרכזית שלו היא להסיר מעצמו את התדמית של מי שיפגע בצביונה הדתי של ירושלים. גם את הטענות נגדו שהקמפיין מקבל תרומות בין היתר מהקרן החדשה לישראל או שהוא איש שמאל, הוא דוחה בתוקף על מנת להסיר את אותה התדמית.

 

לעומתו יוסי דייטש היה בטוח שהוא יהנה מתמיכה כלל חרדית שתביא לו בערך 38% מקולות הבוחרים, מה שהיה מצריך עוד מאמץ קטן על מנת לקחת את הסיבוב הראשון. אלא שבש"ס ובדגל התורה פחות התלהבו מהאופציה של דייטש כראש עיר. לטענתם זה עדיין לא הזמן לראש עיר חרדי, הציבור הירושלמי עוד לא מוכן לזה. עד לרגע הבחירות מקווה דייטש עוד להצליח לשנות את התמונה. מבחינתו, עד יום הבחירות הוא מתכוון להגיע למצב שבו הוא מגיע לתמיכה כלל חרדית. על פרישה מהמרוץ הוא אפילו לא חושב, וגם אם היה חושב, הוא לא היה יכול כי הוא שליח של מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל ואת החותמת שקיבל מטעמם, אין להשיב. אבל יש גם יתרון בכך שלא כל החברה החרדית תומכת בו. בזכות זה (ובזכות ההופעות הטובות שלו בפאנלים ובתקשורת) מצליח דייטש להגיע לקהלים חדשים שאפילו הוא לא האמין שיצליח להגיע להם.

 

מי שנהנה מה"קולות הטבעיים" של דייטש, הוא משה ליאון. לאחר שהפסיד בבחירות האחרונות לניר ברקת, נשאר ליאון בירושלים ולא חזר לביתו המקורי בגבעתיים. במהלך חמשת השנים האלו למד ליאון להכיר את העירייה ולנסות להסיר מעצמו את התדמית של מי שבא מבחוץ בשביל החשיבות של הג'וב כראש עיריית ירושלים. כבר אז נתמך ליאון על ידי רוב החברה החרדית, אבל זה לא עזר לא להיבחר, הוא עצמו לא הצליח להביא את הקלות הבודדים שהיו נצרכים לו על מנת לנצח את ברקת. כעת, ליאון הבטיח לש"ס ודגל שהניצחון בכיס שלו והוא מצליח להביא את כל הקולות החסרים בדרך לכבוש את כיכר ספרא. גם ליאון, שנהנה מתמיכתם של ש"ס ודגל התורה, משתדל להסיר ממנו את התדמית שהדביקו עליו שלפיה הוא נציגם של השרים דרעי וליברמן, כחלק מדיל פנימי שלהם.

 

אחרון המועמדים הוא השר לענייני ירושלים, השר זאב אלקין מהליכוד. כשיצא אלקין לדרך הוא לא האמין שהמרוץ עבורו יהיה כל כך צמוד וכל כך קשה. אם היה יודע את זה, יכול להיות מאוד שהוא לא היה יוצא להרפתקה הזאת. זה התחיל עם צרות מהבית שלו, מפלגת הליכוד הירושלמית שלא אהבה את העובדה שאלקין לקח את מפלגתו של ברקת, והם אלו שמנהלים נגדו את המאבק העיקרי. גם את לתמיכה מראש הממשלה נתניהו נאלץ אלקין להמתין זמן רב עד שהגיעה, וגם זה היה אחרי לחץ משאר השרים בליכוד שהתייצבו לצידו של אלקין. החיסרון המרכזי של אלקין שאצלו ברור שהוא עושה את זה אך ורק בשביל התפקיד. הוא עזב את ביתו בכפר אלדד ועבר לירושלים אך ורק בשביל הבחירות, ואם הוא לא יבחר לראשות הוא כבר הצהיר שבתור השר לענייני ירושלים הוא ישפיע יותר מאשר בלהיות חבר במועצת העיר.

 

אבל חשוב לזכור דבר אחד. אדם חרדי לא יצביע בהכרח לליאון או לדייטש ואדם חילוני לא יצביע בהכרח לברקוביץ. במערכת הבחירות האלו אנו רואים חרדים שתומכים באלקין או אפילו בברקוביץ וחילונים שבוחרים אפילו בדייטש. נכון שרוב הציבור החרדי ילך על פי מה שמורים לו רבותיו, אבל חלק לא קטן עומד ללכת ולהצביע לפי מצפון ליבו. כמו כן צריך לציין שיחד איתם רץ לראשות העיר גם המועמד אבי סלמן. ע"פ הדיווחים הבוקר, חיים אפשטיין, נציגם של הפלג הליטאי צפוי להסיר בהמשך היום את מועמדותו והפלג יתמכו באלקין.

 

התרחיש היחידי שמועמד יפרוש מהמרוץ הוא אם אלקין יחליט שמצבו לא מספיק טוב לקראת הבחירות והוא לא רוצה לראות את ההפסד הזה קורה, ולכן הוא יחליט לפרוש לפני כן. בתרחיש שכזה, שעדיין לא נראה שהוא קורה, הקולות שלו צפויים להתפצל בין המועמדים השונים שהעיקריים הם ליאון ודייטש. רוב החילונים שמצביעים לאלקין עושים את זה דווקא בשביל לא להצביע לברקוביץ ולכן יהיה מעניין לראות מי יצליח לכבוש את ליבם. המועמד שיצליח לעשות את זה, כנראה יהיה זה שינצח בבחירות. אבל כאמור, שבוע לבחירות והתרחיש הזה עוד לא נראה באופק, במיוחד לאור ההתפתחויות הבוקר.

 

ומהמתמודדים לראשות נעבור לרשימות למועצת העיר.

אחת הרשימות הבולטות ביותר היא הרשימה של עופר ברקוביץ, התעוררות. כיום יש לרשימה ארבעה מושבים במליאה, ובבחירות הקרובות הם מתכוונים להגדיל את כוחם. בבחירות ב2008 התאחדה הרשימה ורצה יחד עם רשימת 'ירושלמים' אך חוסר הסכמה בין שני הרשימות גרמו לכך שבבחירות הקודמות הם רצו כרשימה נפרדת שהכניסה שני נציגים למועצת העיר. בבחירות הקרובות הצטרפה סיעת ירושלמים לרשימה אחת יחד עם רשימתו של זאב אלקין 'ירושלים תצליח' (במקור של ניר ברקת), רשימה שזכתה להרבה ביקורת בעקבות חלק מהאנשים המוצבים בה.

 

המפלגות הדתיות מתפצלות לשתיים. מצד אחד מפלגת 'מאוחדים' של אריה קינג שאליו הצטרף דוב קלמנוביץ, חבר מועצת העיר מטעם הבית היהודי. ואילו בצד השני יש את מפלגת הבית היהודי שבראשה עומדת חגית משה, משהייתה מספר שתיים ברשימה של קינג מאמצע הקדנציה (לאחר פרישתו של שקדי בעקבות מצבו הבריאותי). בין שני האישים יש מתחים רבים עוד מזמן שכיהנו יחד בתוך רשימה אחת. עכשיו כשהם מתמודדים אחד מול השני, היריבות בין השניים התגברה אפילו עוד יותר. יחד איתם יש גם את המפלגות החרדיות, דגל התורה ואגודת ישראל שרוצות בנפרד לאחר שלא הצליחו להגיע להסכמות על ריצה משותפת, ש"ס ומפלגת בני תורה של הפלג הליטאי. מפלגת יחד של אלי ישי תומכת ברשימתו של קינג שם יש לה את יונתן יוסף, נכדו של הרב עובדיה יוסף, כנציג.

 

אגב, נקודה שאולי היה צריך לשים עליה דגש רחב יותר והיא הציר המיוחד שנוצר בין מפלגתו של קינג לבין המועמד יוסי דייטש. לפי ההסכם, בתמורה לתמיכה של קינג בדייטש יכהן קינג (במידה ודייטש יבחר, כמובן) בתפקיד סגן ראש העיר בשכר, ויקבל את תיק תכנון ובניה בעיר. כמו כן את תיק הכספים צפוי לקבל מספר שלוש ברשימה, דוב קלמנוביץ וכן עוד שורה של הישגים שנחתמה בין השניים. בסופו של דבר מדובר בהישג משמעותי לציונות הדתית בירושלים במידה ואכן דייטש יצליח בסופו של דבר להיבחר. הישג שלא בהכרח נלקח בחשבון של המצביעים בציונות הדתית.

 

ונחזור ליתר הרשימות, שם ניתן לראות רשימות של מפלגת הליכוד אותה כבר הזכרנו, שלוש רשימות שיוצאות משכונת פסגת זאב, מרץ, חביליו (מי שרץ בהתחלה גם הוא לראשות העיר ולפני מספר שבועות הסיר את מועמדותו והביעה תמיכה בברקוביץ) מפלגה ערבית אחת 'ירושלים עירי' (שרצה למרות האיסור של המופתי המקומי על השתתפות בבחירות ואף להצביע לאחת המפלגות, אך הוא טוען שיקבל לפחות מושב אחד) ועוד רשימות קטנות שונות.

 

לסיום חשוב לזכור שעיקר הערכות מתבוססות על סקרים בלבד, אבל אף אחד לא יודע באמת להעריך מה יהיו התוצאות הסופיות. כמעט לכל פרשן פוליטי, ואפילו כמעט לכל תושב מתושבי ירושלים, יש כמה תרחישים אפשריים והגיוניים איך יגמרו הבחירות האלה ומי הוא זה שימצא את עצמו בעוד שבוע, או שלושה, בלשכה בכיכר ספרא. כולם נכונים וכולם לא נכונים. הכל אפשרי והכל עדיין לא סגור. והסקרים? המלאכה של הסוקרים קשה המיוחד בפיענוח של הנתונים, כיצד יצביעו כל תתי המגזרים השונים שיש בתוך ירושלים. גם אחוז המתלבטים הגבוה, לא מקל עליהם בכלל.

 

לכן, בשבוע הקרוב נראה עוד לא מעט סקרים שמתפרסמים שכל מועמד מראה איך הוא זה שעולה לסיבוב השני, אם הוא לא מנצח כבר בסיבוב הראשון. אבל גם יכול להיות מאוד שלא נראה בסופו של דבר שום דמיון בין הסקרים האלו לתוצאות האמת שיגיעו בלילה שבין שלישי לרביעי הבאים. 

 

<< בקצרה >>

ע"פ הפרסום ביום שישי בעיתון 'ישראל היום' 657 מועמדים לרשויות המקומיות נפסלו, מתוכם 14 מועמדים לראשות רשות (מאז בג"צ אישר את התמודדות של עינת קליש-רותם בחיפה והמספר ירד ל13 מתמודדים). רובם נפסלו בגלל שהם הגישו את הטפסים באיחור ו/או היו כשלים במילוי הטפסים שלא מולאו כראוי.

 

אם זאת המציאות, טוב שהם נפסלו. מוטב שישארו רק האלו שיודעים לעשות את העבודה בזמן וכמו שצריך.

 

לטור משבוע שעבר || לכל הטורים

בס"ד

 

- 5 שבועות לבחירות המקומיות - 

 

הבחירות בערים החרדיות תמיד היו סוערות יותר מכל מקום אחר. המאבק הפנימי בין שלושת החלקים שמרכיבים את הציבור החרדי, מובלים לדילים ומאבקים עתיקים שממשיכים ממערכת בחירות למערכת בחירות. למעשה, בעוד הבחירות המקומיות נכנסו לחיינו רק בחודשים האחרונים, במגזר החרדי העיסוק בבחירות האלה נערך כבר למעלה משנה. בכל כלי התקשורת החרדים יש כבר זמן רב מאוד תכניות, טורים או מדורים שבועיים שכל מטרתם היא לסקר את מערכת הבחירות במעוזים החרדים ובערים השונות בהם מפגות חרדיות מתמודדות על מקום במועצת העיר.

 

בטור הבא ננסה לגעת בקצרה בחלק מהערים החרדיות ולנסות להבין מה קורה שבהם. רק לפני כן כדאי לציין שהטור הזה היה אומר להראות אחרת לחלוטין כשהוא נכתב לראשונה לפני כשבוע, אלא שאז הגיע ההסכם בין הליטאים (דגל התורה) לש"ס ושינה את כל התמונה מקצה לקצה. המקום הבולט הוא כמובן התמיכה של שתי המפלגות במשה ליאון בבחירות בירושלים, אבל למעשה ההשפעה של ההסכם הזה היא רחבה הרבה יותר. ולמה אני כותב את זה? ללמדנו איזה עוד שינויים גדולים יכולים להיות במערכת הבחירות הזאת במשך השבועות הספורים שנותרו עד כ"א חשוון, וששום דבר עדיין אינו סגור.    

 

<<<>>> 

אז כמובן נתחיל, בקצרה, להבין מה קרה בשבוע האחרון בירושלים.

בעשרת ימי תשובה החלו הדיווחים על כך שהמגיעים בין אגודת ישראל לבין דגל התורה מתקדמים לקראת תמיכתם של דגל ביוסי דייטש. אלא שבערב יום הכיפורים החלו להישמע דיווחים אחרים לאחר שראו את משה ליאון יוצא מביתו של הרב קנייבסקי וכן שהוא קיבל את ברכת דרכו של הרב שלום כהן. במוצאי יום הכיפורים העובדה כבר הייתה מוגמרת, את הצום של יום הכיפורים שברו אנשי אגודת ישראל עם הידיעה שמאחורי גבם נרקם דיל בין דגל התורה לבין ש"ס שהדבר החמור מבחינתם זאת התמיכה של שתי הסיעות במשה ליאון.

 

אם בהתחלה עוד היו דיבורים על כך שלדייטש לא נשאר בררה אלא לפרוש והתמיכה של החסידים תעבור לשר זאב אלקין, אז נכון לעכשיו הדברים עומדים בכך שדייטש ממשיך במסע הבחירות שלו. התקווה של דייטש היא שבסופו של דבר הוא יצליח לשכנע את הציבור החרדי להתאחד סביבו ולא לתמוך בליאון לראשות העיר. הערכה נוספת היא שבמידה והציבור החרדי לא יתאחד, ברגע האחרון יסגר הסכם בין דייטש לאלקין על תמיכה של אגו"י באלקין לראשות העיר תמורת תפקיד סגן בעירייה.

 

כעת נותר להעריך שעד הרגע האחרון אנחנו נראה עוד שינויים לא מעטים בכל הקשור לבחירות בירושלים, ובהם נעסוק בלנ"ד בהרחבה בטור האחרון שלפני יום הבחירות.

 

<<<>>> 

נמשיך עם העיר בית שמש.

עד לפני כעשר שנים העיר בית שמש הייתה עיר שמורכבת משלל האוכלוסיות הקיימות במדינת ישראל. יש בה הכל – עולים מאתיופיה, מברית המועצות, אמריקאים שהגיעו ישר מארה"ב, מזרחיים, מרוקאים, אשכנזים וכן חרדים שרצו לברוח מהקיצונים של ירושלים. באותם השנים, ראש העיר דאז, דניאל ועקנין (ליכוד) הקים ברמת בית שמש קריה חרדית על מנת למשוך גם את האוכלוסייה הזאת לעיר. מהר מאוד הבינו החרדים את הפוטנציאל הענק שיש בעיר בשל הקרבה שלה לירושלים והאוכלוסייה החרדית בעיר גדלה ושינתה את פני העיר.

 

לפני כעשור המהפכה הושלמה לאחר שראש העיר הוותיק נוצח על ידו של נציג ש"ס, משה אבוטבול. בהתחלה לא היה קל לשכנע את אבוטבול ואת ראשי ש"ס בכלל, ללכת על המהלך הזה, אף אחד לא חשב אז שלמעומד חרדי יש סיכוי אך לאחר שהמהלך זכה לברכת הדרך מהרב עובדיה זצ"ל בש"ס נכנסו למערכה בכל הכוח כך שלבסוף אבוטבול זכה כבר בסיבוב הראשון עם 52.31%. חמש שנים לאחר מכן שוב התמודד וזכה בניצחון גדול על מועמד הדתי לאומי, אלי כהן, אלא . בבחירות האחרונות זכה שוב אבוטבול לקדנציה נוספת, אלא שהאחרון פנה ליועמ"ש בטענה לזיוף הבחירות מצדיו של אבוטבול והיועמ"ש פסק על בחירות חוזרות העיר שגם בהן ניצח אבוטבול.

 

<<<>>> 

הדברים שנכתבו עד כה נכונים גם לעיר אלעד.

כמו בית שמש, גם לאלעד יש מיקום טוב, סמוך ונראה לבני ברק, וגם היא עבר שינוי מקצה לקצה בשנים האחרונות. מי שהוביל את השינוי באלעד והפך אותה לעיר משגשגת ופורחת, הוא ראש העיר שנבחר בבחירות הקודמות, ישראל פורש, בנו של ח"כ מאיר פורוש (שלומי אמונים – אגודת ישראל). ואכן, אם יעשו סקר בין כלל תושבי אלעד (ועד כה לא נעשה סקר שכזה), הם ישמחו מאוד שפורוש ימשיך לקדנציה נוספת, אבל בפניו של ראש העיר עומדת בעיה אחת וקשה – בשנת תשע"ד נחתם דיל בין שלומי אמונים לדגל התורה שבו נקבע שאחרי קדנציה אחת מפנה ראש העיר את מקומו לנציג מטעם דגל התורה.

 

הסיפור מסתבך עוד יותר שלאנשי דגל התורה לא היה בכלל מועמד להציג לראשות העיר, אבל בכל זאת הם התעקשו להביא מועמד מטעמם לעיר וביום חמישי האחרון, שעה לפני שמשרד הפנים סגר את האפשרות לשנות כתובת בשביל הבחירות .העביר חבר מועצת העיר ירושלים, יצחק פינדרוס, ונהיה המועמד מטעמם של דגל לראשות העיר אלעד. אבל עד המעבר, הציבור הליטאי נחלק לשניים. חלק מהציבור הליטאי בעיר סובר שצריך לייבא מועמד מחוץ לעיר על מנת שההסכם יכובד. לעומתם חלק אחר מהציבור הליטאי סובר שההיגיון הבריא הוא לתת לפורוש קדנציה נוספת ובתמורה דגל יקבלו עשר שנים של שליטה בעיר. ש"ס, ניסו כל העת להיכנס גם הם לסבב של ראשות העיר כשהם טוענים שרוב הציבור בעיר הוא ספרדי, אבל גם במקרה הזה ההסכם בין דגל לש"ס משפיע וש"ס יתמכו במועמד של דגל. בינתיים, בעוד משה גפני ומאיר פורוש רבים ביניהם בפומבי על הדיל והאם הוא הופר או לא, פורוש הצעיר כבר התחיל את קמפיין הבחירות שלו וכנראה גם הוא בדרך לקדנציה נוספת בשל אהדת הציבור בעיר כלפיו.

 

<<<>>> 

עיר שכבר מזמן שכחה מהם בחירות לראשות העיר ואולי הפעם תזכה לקבל תזכורת, היא כמובן העיר החרדית המרכזית - בני ברק.

 

שם כבר שנים יש סדר ברור מי ראש העיר ומאיזו סיעה הוא מגיע. פעם אלו אגודת ישראל ופעם אלו דגל התורה כשהפעם תורם של האחרונים לקבל את תפקיד ראש העיר, לאחר כהונתו של ראש העיר המכהן, חנוך זייבט. לאחרונה נשמעים לא מעט קולות שלא אוהבים את העובדה שראש העיר עושה מה שבראש שלו, כי הוא יודע שאין לו בחירות על הראש. לא מעט טענות נרשמו נגד זייבט שחונה את רכבו היכן שהוא רוצה ועושה דברים נוספים כרצונו. מי שמנסה לנצל את ההזדמנות הוא אדם בשם ירחמיאל שניידר שמתמודד גם הוא לראשות העיר מול המועד של דגל התורה, אברהם רובינשטיין, אך כמובן שאין לו שום סיכוי לזכות.

 

עיר נוספת שלא יודעת מה זה בחירות, גם לא למועצת העיר, היא מודיעין עלית, שם ראש העיר, יעקב גוטרמן המכהן בתפקיד כבר 18 שנים, צפוי לקבל קדנציה נוספת לאחר שקיבל את ברכתו של הרב קנייבסקי.

 

<<<>>> 

סיפורים ודרמות יש גם ביתר הערים החרדיות כמו ביתר עלית, טלזסטון ועמנואל. אבל את זה אולי נשאיר לעוד חמש שנים לקראת הבחירות הבאות. מה שבטוח, גם אז יהיה שם סוער, וגם אז ידברו כולם על דילים שנרקמו בבחירות האלו או אולי אפילו בבחירות הקודמות ואולי הם אלו שישפיעו על זהות ראש העיר.

 

ואיפה דעתם של תושבי העיר? הם כנראה ימשיכו לקבל ראש עיר ע"פ דילים שסוגרים עבורם עסקנים ופוליטיקאים, ובנייתם הם עצמם לא יקבלו לבחור בעצמם מי יהיה האדם שיעמוד בראשות העיר שלהם.

 

לטור הקודם